Skip to content

מהפייסבוק/ נמלים על השיש, מיכל האמוניה ושאר ירקות וכלבת השמירה של השלטון

מהפייסבוק

הנמלים והאביב

3 נמלים על השיש במטבח מבשרות את האביב?

האמוניה אאוט (?) כל היתר אין

אז מה רוצה המזל, שהיום, כשנערכה בחיפה ההפגנה המרשימה, ביוזמת העיריה והעומד בראשה, נגד מפעל האמוניה, נשבה רוח מזרחית.
ההפגנה היתה בעיר התחתית, ואני הייתי בהדר, אבל אני מניח שהחוויה שאתאר ליוותה גם את המפגינים.
וזה דבר החוויה: ריח מחריד ובלתי נסבל.
אני לא אומר שמעולם לא חוויתי ריח דומה, אלא רק זאת – שלא בא כריח הזה בנחירי מאז החמסין הקודם ורוחו המזרחית, בסתיו האחרון.
תתארו לעצמכם שאתם נמצאים בהפגנה שבה שורפים צמיגים, והיא מתרחשת באמצע תחנת דלק, וליד מאפייה ענקית שבה נאפות כרגע כמה אלפי עוגות בחושות בעזרת אבקת אפיה.

משהו כזה.

או, בצורה מדעית: הגופרית הדו-חמצנית מטעם בתי הזיקוק מספקת את ריח הצמיגים השרופים. אותם מפעלים, בתוספת הזיהום שמספקת התחבורה, מביאים לנחיריים את ריח הסולר, הנפט והבנזין המאפיינים תחנות דלק – חנקן דו-חמצני. ואילו את ריח האפיה מספק בעיקר מפעל חיפה כימיקלים, שבעליו הם משפחת טראמפ מדרום אפריקה (שהם גם בעלי מפעל האמוניה), והאחים עופר מבתי הזיקוק.

האוויר של חיפה: בשמים זה לא

האוויר של חיפה: בשמים זה לא


הריח שמספקות לנו משפחות טראמפ ועופר בא מחומר הנקרא סודיום פירופוספט, שהוא ריאקציה של נתרן פחמני וחומצה זרחתית. חומצה זרחתית היא הבסיס של גז העצבים הידוע, המשמש בלוחמה הכימית להשמדת אוכלוסיות, ובבית להשמדת ג'וקים.

אבל לא כל מה שמתרוצץ באוויר ויוצא לנו לנשום בחיפה במקרה של רוח מזרחית (ובקריות המפרץ בכל ימות השנה), מזוהה בריח. יש גם פחמן חד-חמצני וחסר ריח, יש חנקן חמצני שהוא רדיקל חופשי בעל רמה גבוהה של רדיואקטיביות. יש חומצה חנקתית שהיא מחמצן רב עוצמה, ההורס את רקמות העור החשופות, למשל בעיניים ובאף.

וזה רק המבחר. יש גם פחמן הידרוכלורופלואורי, בנזן, בריליום ואף ואנדיום. לא ניכנס לפרטים. די לומר שלא מדובר בבשמים.


אז עם כל הכבוד לסיפור של מיכל האמוניה, שנקווה שיגיע לסופו הטוב, מה עם כל היתר? למה עירית חיפה והמוסקטר הנועז יונה יהב העומד בראשה, מתעקשת להכפיל ולשלש את השטח שיעמוד לרשות המזהם העיקרי, בתי הזיקוק? למה כל היתר נמשך כרגיל? למה יונה יהב מתעקש להבריח מחיפה כל אוכלוסיה שפוייה, שאין לה די כסף לקנות או לשכור דירה במורדות המערביים של הכרמל?

טראמפ עושה לתקשורת "ארצה"!

התקשורת הממוסדת היא כלבת השמירה של השלטון, ועכשיו, כשהשלטון החדש (טראמפ) קורא לה "ארצה!", היא מתעצבנת.
הוא לא היה מעז, אילו ידע שהעם תומך בתקשורת. אבל הוא יודע שהעם לא אוהב את התקשורת הממוסדת.
זה כי התקשורת מועלת בתפקידה. היא לא שומרת על העם מפני השלטון, איזה שלא יהיה.

את הנשיא הקודם איתרגה התקשורת השמאליברלית. את הנשיא הנוכחי מאתרגת התקשורת הימנית.
התקשורת האמריקאית, כמו שלנו, מעורבת עד צוואר במאבק על השליטה בין שתי קבוצות של מיליארדרים ותאגידים, והסנג'רים שלהם מטעם האינטליגנציה הבורגנית.

והתוצאה? בישראל, למשל, התברר שרק 24% מהציבור מאמינים במה שמפרסמים בתקשורת הממוסדת. פחות מרבע, ואחוז פחות מהאמון של הציבור במפלגות הפוליטיות.
לדעתי מדובר בהערכת-יתר. 

כל זה קורה גם בגלל שהמונופול של התקשורת הממוסדת על המידע ועל הדעות נגמר, ובאינטרנט לא רק חושפים את ים השקרים שמפיצה התקשורת הזאת, אלא גם מביאים לציבור המעוניין את האמת.

מהפייסבוק/ הנסיעות של ביבי, גם הצפרדע קוקו, תענוג להתגזען על גזענים והמודל העסקי של מלחמה ושלום

מהפייסבוק

אין כלום

ראש ממשלתנו מרבה עכשיו לסייר במדינות שבהן לא יהיה כלום

הזווית של הצפרדע

מעניין, שנוהגים להתעכב על התנהגותו של העקרב במשל הידוע, זה שבו עוקץ העקרב הקוקו את הצפרדע הנחמד באמצע השיט על פני הנחל, והשניים טובעים.
כי זה טבע העקרב.
כדאי גם לחשוב על התנהגות הצפרדע. לעשות טובה לכל מיני מסכנים מאותגרי שחייה, בלתי מוכרים, שאי אפשר לצפות את התנהגותם?
כנראה שזה טבע הצפרדע.
וגם זה קצת קוקו.

עוד על גזענות

אולי שמתם לב, שמדי פעם, כשתופסים איזה דוס על גניבה או על אונס מיד, מופיעים המומחים לעניינים כאלה, וטוענים שככה זה אצלם, הדוסים. הם גנבים, אנסים ומטרידנים. משהו שנובע מדוסיותם, או יהדותם, ו/או מהאלוהים שהם מתיימרים להאמין בו. ואילו זה שנתפס ונחשד או הורשע, ובכל מקרה דיווחו עליו, הוא רק פרט המלמד על הכלל.

ואולי שמתם לב שאותם טיפוסים בדיוק, בכל פעם שנתפס איזה חילוני על גניבה או אונס, הם יודעים להסביר לנו שזה הכל תוצאה של חילוניותו, חוסר הערכים של העדה החילונית כולה, אוכלי שרצים ובועלי נידות שכמותם, הם ועגלתם הריקה.

ויתכן ששמתם לב, שכאשר ערבי מסתבך בגניבה או נחשד באונס, שוב מופיעים אותם המומחים בדיוק, ובצורה מדעית לגמרי מסבירים לנו שככה זה הערבים, פרימיטיבים, חשוכים, חסרי תרבות, והאיסלאם ואללה שלהם מובילים אותם לשפל האנושי הנורא הזה.

וגם למזרחיים ולאשכנזים לעדותיהם לא קל אצלנו, כתוצאה מהפעילות המכלילה הנ"ל של שוחרי טובתנו, סוג של תמרורים המזהירים אותנו מפני הרעים שמהם עלינו להתרחק.

הכל כמובן עם הוכחות סוציו-סטטיסטיות, אנתרופו-אקונומיות, או פסוקים מההפטרה – מכאן ועד הודעה חדשה.

הטיפוסים שאני מדבר עליהם מומחים בכל אלה.

*****

מה, לא?

אתם טוענים שאני טועה?

אתם מתקנים אותי, וטוענים שזה לא אותם טיפוסים שבאים עם כל הטענות האלה?

שנגד הדוסים ויהדותם יש טענות בעיקר מטעם האתאיסטים השמאלנים?

אתם מגלים לי שעל החילוניים מלכלכים הדוסים החשוכים והקנאים מהישיבות השחורות?

שעל הערבים מטנפים הימניים הגזעניים והלאומנים ולפעמים גם כמה מהדוסים מהסעיף הקודם?

שזה אשכנזים שמלכלכים על מזרחיים, ומזרחיים שמלכלכים על אשכנזים, לרוב?

זה התיקון שלכם לדברי?

*****

ובכן, מה דעתכם על האפשרות, שבכל זאת צדקתי?

שכל הסוגים האלה, גם אלה המתיימרים להיות שמאלנים נאורים, גם אלה המתיימרים להיות יהודים אדוקים , גם אלה המתיימרים להיות פטריוטים נאמנים, גם המומחים האשכנזים לענייני מזרחיים, וגם המומחים המזרחיים לענייני אשכנזים, כל אלה הם בכל זאת, בדיוק-בדיוק-בדיוק, אבל בדיוק, אותם טיפוסים עצמם?

יצורים שטופי שנאה שפשוט קטן עליהם לשנוא כל מיני עבריינים אחד-אחד, על פי עברותיהם היחודיות.

הם הולכים בגדולות, הגזענים הנ"ל. רק קיתונות של שנאה, מפלים אדירים, שמשפריצה נשמתם המעונה כלפי קבוצות גדולות, של מאות אלפי אנשים, או אפילו מיליונים ועשרות ומאות מיליונים – רק הכמויות הגדולות עושות להם את זה.

למה לשנוא יהודי אחד, כשאפשר לשנוא עם שלם, משהו בין 10 ל-15 מיליונים? למה לשנוא מוסלמי אחד, כשיש מיליארדים? למה לרדת על אשכנזי או מזרחי אחד, כשיש מיליונים?

מה שמאפיין את כל הגזענים, שהם הולכים בגדולות. במאסות.

ורק מסיבות של התמחות, של צורך פרקטי בחלוקת עומס השנאה, ושל העדפות אישיות, הם מתחלקים לקבוצות השונות לכאורה – שונאי דתיים, שונאי ערבים, שונאי מזרחיים, שונאי חילונים וגו'.

אבל בעצם הם כולם מהווים קבוצה אחת ויחידה – סתם גזענים עלובים למדי, כשמתבוננים בהם אחד-אחד, בלי הכללות.

מודלים עיסקיים של שלום ומלחמה

הערה שהוספתי לקישור של חבר למאמר שכתב ב"גארדיאן" הבריטי הפרופ' ראשיד חאלידי

המודל העיסקי של המשך המלחמה מכה את המודל העיסקי של שלום, מבחינת ההנהגות של ישראל ושל הפלשתינים, ובטח מבחינת המעצמות שבוחשות פה. בשלום הכסף יילך למשכירי הצימרים, לבעלי מסעדות, למלצריות, לנהגי מוניות וכו'. במלחמה הכסף הולך לתעשייני הנשק, יצרני הנפט וספסרי המט"ח, שיכולים להרשות לעצמם להפריש עמלות נדיבות לפוליטיקאים ולכוהני הדת שמפמפמים את השינאה, וכמובן לתחזק המוני "עמותות" שעוסקות בליבוי שנאה ובחרחור מלחמה. אל דאגה: זה לא מה שחושב הפרופסור הנכבד מהמאמר בגארדיאן. אבל זו האמת.

 

 

מהפייסבוק/ העיוור, החירש, התתרן ואלוהים, כחלון ומחירי הדיור והתקשורת הישראלית נגד טראמפ

היום בפייסבוק

האתאיסטים ואלוהים

כשטמבלים אתאיסטים חולקים איתי את דעתם בעניין האלוהים, קיומו ותכונותיו או חסרונן, הם דומים בעיני לעיוור המדבר על צבעים, לחירש העוסק בביקורת של מוסיקה ולתתרן שריח הוורד לצנינים בנחיריו – כולם ביחד.

כל הכבוד לכחלון

ככל שאני מטומטם, עדיין אני לא מספיק טיפש, שאעלה בדעתי להצביע בבחירות לפוליטיקאים כאלה או אחרים על סמך הבטחותיהם, המצע של מפלגתם, או הנבחרת המופלאה שהם גוררים אחריהם לכנסת.
אני מצביע רק לפוליטיקאים שיש להם קבלות על מעשים לטובת העם ולטובתי. בדיעבד וכהכרת טובה.
כבר הזכרתי שהצבעתי פעם מזמן לאהוד ברק (אך בשום אופן לא למפלגתו. היו אז בחירות ישירות לראשות הממשלה) אחרי שהוציא את צה"ל מהבוץ הלבנוני.

שר משה כחלון: הסלולרי והדיור

שר משה כחלון: הסלולרי והדיור

ואילו בבחירות האחרונות הצבעתי למשה כחלון, אחרי שהוא חסך לי ולשאר הישראלים אלפים רבים של שקלים שנהגנו לשלם תמורת השיחות בסלולארי, לטובת הבוננזה המכוערת של המליאנים שהשתלטו על האוויר של המדינה בחסדי הקפיטליזם החזירי הנוהג פה.
ומאז כבר כתבתי לא אחת על פקפוקיי באשר ליכולתו של השר כחלון למלא את הבטחותיו להוריד את מחירי הדיור.
כשראש הממשלה שלנו, למשל, מחזיק בנכסי נדל"ן בשווי של עשרות מיליוני שקלים, ועושה עליהם רווחים של עשרות ומאות אחוזים במהלך כהונתו, ברור שהוא יציע לאזרחים "לקנות-לקנות-לקנות", וגם יאזכר את הצעותיו אלה בכל פעם שנדמה לו שיש סכנה לרווחיו המצטמחים.
והוא לא לבדו בבוננזה הנדל"נית הזאת.
והנה מודיעים לנו על ירידה קטנה במחירי הדיור במפנה השנה. עוד נותר לבדוק, כמובן, מה תהיה המגמה. אולי מדובר רק בבלימה בעליית המחירים? אולי מדובר רק במיתון של העלייה במחירים?
אבל מכל מקום, נראה שמדובר בשינוי במגמה. וזה כבר מעולה, ובשורה טובה להמון אזרחים בעשירונים התחתונים של החברה. אלה שחברה מתוקנת אמורה לדאוג להם.
מה גם, שהמיתון במחירי הדיור, אינו מלווה כלל במיתון כללי. להיפך – מתברר שהתוצר דווקא עולה כפורח ומגיע לשיאים.
ולדברי שר האוצר כחלון יש גם שיפור בחלוקת ההכנסות הלאומית לטובת העשירונים התחתונים.
אולי לא הרבה פחות לעשירים, אבל יותר לעניים.
אז אם זה יימשך ככה, יש מצב שאצביע לכחלון גם בבחירות הבאות.
ושיאכלו את הלב כל אלה שלגלגו עליו, לא מעט מהם גזענים עילגים ונלעגים.

התקשורת הישראלית – חוד החנית במאבק הגלובלי נגד טראמפ

מי שנדמה לו שבתקשורת האמריקאית מתנהל מאבק נגד נשיאותו של הנשיא החדש טראמפ, בטח לא האזין הבוקר לרזי שלנו בגלצ, ולא קרא היום את העיתון לאנשים חושבים.
כמות הזמן והשטחים, ואיכות הגידופים והביקורת, מציבים את התקשורת הישראלית בראש החזית האנטי-טראמפית בעולם. חוד החנית של השמאליברליזם המובס והמנסה להתאושש.
וזה כשלעצמו בטח חדשות טובות בשביל ביבי שלנו, שירד למקום מס. 2 בדירוג אויבי האומה.
ואם כבר מדברים על אויבי האומה, הנשיא טראמפ צודק לגמרי כשהוא אומר על התקשורת שהיא אוייב העם.
אבקש להזכיר כאן את תקציר מדע המדינה:

נשיא טראמפ וראש ממשלה נתניהו בבית הלבן: מי אוייב העם?

נשיא טראמפ וראש ממשלה נתניהו בבית הלבן: מי אוייב העם?


הדמוקרטיה (כמו כל משטר אחר) היא שלטון העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון.
והתקשורת הממוסדת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה.
החלק הימני של התקשורת הממוסדת עומד על משמר זכויות היתר של החלק הימני של העשירון העליון.
כמו שהחלק השמאלי של התקשורת הממוסדת שומר מכל משמר על הלטיפונדיות של החלק השמאלי של העשירון העליון.
שני החלקים האלה של העשירון העליון, ימין ושמאל, חולקים אותן זכויות-יתר, בדמות שכר ורווחים מופקעים והוצאות ככל שיעלה המזלג. הם גם גרים בדיוק-בדיוק באותם מקומות: רחביה וטלביה, קיסריה וכפר שמריהו, דניה וסביון, נווה-צדק, פנטהאוז בפתח תקווה או ארמון קטן בצהלה או ברמת החייל (או, בארה"ב, האפר-איסט-סייד וההמפטונים במזרח, או בברלי הילס ובנותיה במערב).
ועל ההמשך הבלתי מופרע של הבוננזה הזאת של העשירון העליון שוקדת התקשורת הממוסדת, אצלנו כמו בארה"ב.
ומכיוון שהבוננזה של העשירון העליון, על שני אגפיו, אצלנו ובארה"ב, היא באופן ברור על חשבון העם – כל תשעה העשירונים האחרים – שמיוקר המחייה שממנו הם סובלים נהנים העשירים המפונדרקים (שכרו הנמוך של העני, או המחיר המופקע שהוא משלם על מחייתו, הם באותה הזדמנות גם הרווח המופקע של העשיר) –
– ומכיוון שהתקשורת הממוסדת על שני אגפיה שומרת מכל משמר על הסדר החברתי הזה –
– ברור שטראמפ צודק באמרו שהתקשורת הממוסדת, כלבת השמירה של המשטר הזה, היא אויבת העם.

 

 

מהפייסבוק/ הפיכסאיזם של הימין והשמאל, החברים האנטישמים שלי והחברים המיליארדרים של הפוליטיקאים,

דברים שכתבתי בפייסבוק

אתה פיכסה ואתה יותר פיכסה

(מאתמול) בקשר לקרב הגידופים בין ימין ושמאל, החלק המשעשע של הפוליטיקה, רציתי להעיר: מי שקוראים לביבי ו/או מפלגתו "פשיסטים" (בתור הבחנה מדעית, כמובן), מה להם כי ילינו אם ביבי מכנה אותם "בולשביקים" (וגם זה מדעי)? ואגב, אם יש מי שקורא לבני עמו "יודו-נאצים", או סתם "נאצים" (הכל מדעית), למה יתפלא אם בני עמו קוראים לו "אנטישמי" (מדעי, לגמרי מדעי. יש צורך בלינק לוויקיפדיה?)?
זה לא מתחיל לשעמם כבר? לא קצת רמה של גן בתיה, אתה-פיכסה- אתה-יותר-פיכסה?
רק שבמקרה שלנו במילים שנגמרות באיזה איזם? בני אדם מבוגרים, כבר חלק בפנסיה, תקועים בטכניקות תקשורתיות ברמה של גן בתיה, אממה-מה – מדעיסטי?

חברי הטובים

(14.02.2017) אגב, בעקבות פוסט קודם שכתבתי בנושא זה: כמה מחברי הטובים ביותר הם אנטישמים.

(חבר אחד שהגיב, ע.ת., הזכיר שהנרי קיסינג'ר אמר פעם: "כמה מחברי הטובים ביותר הם בני אדם.")

אנטישמיות ברשת

(12.02.2017) קצת על אנטישמיות ברשת. יש לי כמה חברים אנטישמים. נא לא להשמיע קולות של זעזוע. אני מקבל את זה טבעי. מכיוון שיש לי חברים מכל קצווי הקשת, אני מזהה פה ושם גם גזענות נגד ערבים, נגד מזרחיים ונגד אשכנזים. הערות טיפשיות, בדיחות קרש וכאלה.

גם אל האנטישמיות אני מתייחס כמו לעוד צורה של גזענות, לא גרועה ולא טובה מאחרות. בחוגים פוליטיים מסויימים היא אפילו בון-טון. זה די מובן לי, לאור החינוך שקיבלו האנטישמים האלה בבית, בתנועת הנוער ובבית הספר, ולאור מה שנהוג במילייה שבו הם מסתובבים. ובטח בהתחשב בעיתון החביב עליהם, שמפיץ לא מעט תעמולה אנטישמית דרך קבע.

אנטישמיות כחול לבן: מתוצרת חבר של חבר

אנטישמיות כחול לבן: מתוצרת חבר של חבר

אחד החברים שלי אפילו השתכנע להודות בגזענות האנטישמית שלו. הוא פשוט יותר ישר מהאחרים. מה שלא מפריע לו להמשיך בתיפעולה של הגזענות שלו ברשת. היום, למשל, הוא הודיע שמנהג הפרשת החלה גורם לו להפרשת בחילה. שאלתי אותו בתגובה איך זה, שהוא לא מקיא בכל פעם שהוא שומע את שמו (שבו מובלע השם המפורש, כמו במילה יהודי), ומן הון להון גם הסתבכתי בחילופי דברים עם עוד אנטישמית קטנה מחברותיו.
אחד החברים שלו, שגם שיתף את הפוסט שלו, פרסם בתגובות את הקריקטורה האנטישמית שאני מביא כאן, שרק תבינו עם מה ועם מי יש לנו עסק.

שיוציאו לנו את האמוניה מהעיניים

(12.02.2017) בשורה ענקית לכל החיפאים, היא פסק הדין שנתנה השופטת בבית המשפט לעניינים מקומיים, ג'אדה בסול, לפנות בתוך זמן קצוב ובקרוב את מיכל האמוניה מתכולתו הרעילה. מי היה מאמין, והנה זה אולי עומד לקרות. אני כותב אולי, כי אני חושש מעירעורים, השהיות, אה-בה-ציגלה-מה, ועוד שאר תרגילים שהמליאנים ופרקליטיהם מתמחים בהם, ובתי המשפט קונים לעתים קרובות מדי את הסחורה המפוקפקת מתוצרתם.
אז גיבורת היום – ואם יצלח המהלך אז גיבורת העשור שלי – היא מי שהוציאה את העז הענקית הזאת מהבית (פצצת-האטום של נסראללה), ורק שתדעו:
כבוד השופטת בסול סיימה ללמוד בתיכון הבפטיסטי בנצרת ב-19822, סיימה משפטים בירושלים ב-1988, עבדה כעורכת דין שכירה, ב-2000 נעשתה שופטת שלום בצפון ומ-2007 היא בחיפה.
בשבילי היא גיבורה.
שרק לא ישחקו לה עם הפסיקה.
ושתצא לנו האמוניה מהעיניים.

אמור לי מי חברך

(10.02.2017) במחשבות בע"מ, הבוקר בגלצ, שמעתי את משה שלונסקי מספר, כיצד שאל פעם פוליטיקאי אחד ממכריו ("לא מהימין", הטעים שלונסקי), איך זה שכל החברים של הפוליטיקאים הם כאלה עשירים. איך זה שאין להם "סתם" חברים, נניח חבר מהתיכון, או חבר מקורס מ"כים. המכר הפוליטיקאי של שלונסקי, הוא מספר, ניפנף את השאלה המביכה מעליו בעזרת חיוך.

כל זה, כמובן, אפרופו מפגן החברות המדובר ביותר אצלנו במילניום הנוכחי, בין משפחת מילצ'ן העשירה ובין משפחת נתניהו הפוליטית (והעשירה גם היא, בקטנה).

לדעתי, ועל פי מיטב הבנתי בשפה העברית מחד, וביחסים אנושיים סבירים מאידך, עצם השימוש במילה "חבר" או "חברות", כדי לאפיין יחסים כאלה, בין המיליארדר ארנון מילצ'ן ובין הפוליטיקאי בנימין נתניהו ("ומשפחותיהם"), הוא הזנייה של השפה, והזנייה של דפוס היחסים הזה, "חברות", שהוא אחד מסוגי היחסים הבסיסיים והחשובים ביותר של החברה האנושית.

כבר כתבתי פעם, שמצידם של "החברים" מהצד המיליארדרי, מדובר בחברות בנוסח המשנה (פרקי אבות), על-פי הפסוק "עשה לך רב וקנה לך חבר". וגם לנסיך הידוע מהנובר היה מה לומר על סוג "החברות" הזה, שיסוד הסחר-מכר מעורב בו: "זונות, פוליטיקאים ופרופסורים אפשר לקנות, מאה בטאלר" (האימרה מאחת המאות שעברו, מתי שהדולר נקרא טאלר והיה קצת יותר חזק).

וכפי שמעיד החבר שלונסקי, לא מדובר ב"חברים" כאלה, העומדים למכירה, רק באשר לפוליטיקאים של הימין או באשר לנתניהו. ולא אגרר כרגע לתזכורות מכאיבות על "החברים" של אי-אילו ראשי ממשלות וזוטרים מהם מן העבר, מכל רחבי הקשת הפוליטית. זה מטיבעו של המשטר הקרוי דמוקרטי ("שלטון העם", חה-חה), שהוא שלטון העשירון העליון, ושבו הימין והשמאל הם שתי הכנפיים של אותה ציפור.

 

 

 

 

 

אותם מומחים שניבאו לדונלד טראמפ תבוסה בבחירות מנבאים לו עכשיו כישלון בתפקיד

רק התחלתי לקרוא את עיתוני הסופ"ש וכבר חשכו עיני. בעקבות פגישת טראמפ-נתניהו, וגם בלי קשר, הנשיא האמריקאי חוטף את כל החזוק ממיטב המומחים שלנו!

והתוצאה המתבקשת: פנינו מועדות לגרוע מכל!

באחד העיתונים מצאתי (פעמיים) שלנשיא דונלד טראמפ "אין מושג ירוק" (או אולי אפילו "צל של מושג ירוק"?), וכללית, שהוא טיפש, חסר תקווה, אסון מהלך וכן הלאה.

וזה בתור השריף של העולם!

אללה יוסתור.

ואז אני לוקח נשימה ארוכה, ונרגע.

כי הרי אלה בדיוק אותם מומחים ואותם פרשנים, גיב או טייק, שהודיעו לנו בחורף בקיץ ובסתו שעבר, שאין שום סיכוי שהטיפש האסוני הזה, שאין לו "מושג ירוק", יזכה בבחירות ויתיישב בבית הלבן.

כבר ראינו מה שווה מומחיותם.

ואם תאמרו: אולי זה רק טראמפ הערס הזה, שמצליח לרמות אותם ולטרוף להם את התחזיות, ובכל שאר העניינים הם יוצאים צודקים?

תשכחו מזה.

זה אותם המומחים והפרשנים, בערך, שלפי תחזיותיהם המלומדות, ראש ממשלתנו היום הוא בוז'י שלנו,  שהיכה את בנימין נתניהו בבחירות של 2015, והוא חוזר עכשיו מוושינגטון אחרי ששכנע את הנשיאה הילרי קלינטון לפצוח במהלך שלום עם האח אבו מאזן, תחת מטריה אירו-רוסית-סינית.

ולחילופין, אלה אותם המומחים והפרשנים, שלפיהם ישראל הוכתה כבר מזמן קשות אחרי שמיליוני פלשתינים (מיליון בכל סתיו, צמוד לכיוסי האו"ם בניו יורק) טיפסו על גדרותיה.

זה אותם המומחים שלפיהם עתיד היה "האביב הערבי" לגאול את העולם הערבי מבורות ובערות, מקנאות דתית ומסכסוכים אלימים, והכי חשוב, להביך מאוד את המדינה הציונית, שתיכנס למצור מחריד, להתמוטטות כלכלית, תרבותית ומוסרית.

וכן הלאה.

עכשיו, אני לא מאשים את הכתבים, המומחים והפרשנים האלה.

להתפרנס צריך?

צריך.

למען האמת, אילו הייתי מוצא לעצמי מו"ל , שהיה מוכן לשלם לי באופן קבוע על פרסומן של סברות כרס, סתם שקרים ונבואות-סרק המתבדות בכל פעם שמגיע מועד פרעונן – הייתי שוקל להעניק לאותו מו"ל הנחה משמעותית על התעריף הרגיל שלי.

*****

גילוי נאות, הייתי בעד הקלינטונית בבחירות האחרונות (וגם כשהתמודדה מול אובמה), והנימוק העיקרי שלי  היה ניסיונה העדיף. ההעדפה הזאת לא גרמה לי לנבא אפילו פעם אחת את ניצחונה. לא צפיתי גם את ניצחונו של טראמפ.

מאיפה לי לדעת מי ינצח? ולמה אעמיד פני יודע, ואטעה את חברי וקוראי שלמענם אני מתאמץ פה?

בטח הייתי קובר את עצמי בבית לשבועות וחודשים, וגוזר על עצמי שתיקה ארוכה, אילו היה קורה לי רק קצת מהמקרה שקרה לכל אותם מומחים ופרשנים.

מאוד התפלאתי במהלך כל מערכת הבחירות, על הטמבלים שסמכו על כל מיני התרשמויות של עמיתיהם מעבר לים או על סקרים, וחשבו שטראמפ הוא סתם שחצן שהולך להפסיד את המכנסיים.

הם לא לומדים לעולם? שוב ושוב אותן טעויות? אותו WISHFUL THINKING קומפולסיבי וחוזר על עצמו?

*****

אסכם בכמה מילים את דעתי הזמנית על הנשיא טראמפ החדש, בערך במלאת חודש לפעילותו.

הוא לא קלוץ מייגע כמו אי-אילו מקודמיו, לא שבוי בעולם של דיבורים צחים ודיברורים שקופים, מגדלי קלפים של איזמים, תיאוריות פוסט וניאו ואידיאולוגיות מעופשות, אין אצלו הרבה מילים אסורות להגייה ואמיתות שאסור לבטא. יש לו פחות חסמים על החשיבה  וגם על הלשון.

לאן הוביל אותנו באזור הזה הפוסט-מודרניסט ניאו-משהו  שישב בבית הלבן עד לזמן האחרון כבר ראינו. נא לראיין כמה עשרות מיליונים מתושבי סוריה ועיראק בעניין הזה.

אז זה שטראמפ לא קלוץ, זה בהחלט לטובתו.

והוא עושה שטויות, שזה בהחלט לרעתו.

סביר שחלק ניכר מהשטויות, הן שטויות של טירונים.

אבל מה אם לא?

בקיצור: לא תוציאו ממני שום תחזית מלומדת.  בשלב כה מוקדם הסיכונים שקולים לסיכויים. כל אדם הגיוני שאינו מוטה ואינו מניח לדעותיו הקדומות להפריע לשיקוליו יודה בכך. ולקוראי ולחברי אייעץ רק להתייחס בספקנות בריאה (נניח כמו הספקנות שבה חלק מהם מתייחסים לקיומו של האל?) אל כל המומחים והפרשנים והודעותיהם האפוקליפטיות. כבר למדנו במה כוחם ומה גבורתם.

 

 

פגישת טראמפ-נתניהו/ הצוציקים של הימין משחקים בצעצועים החדשים של הדוד מאמריקה

כשהגעתי היום בצהריים לפרלמנט שלנו, התגלגלו הדברים גם לדיון בענייני הנשיא האמריקאי החדש דולנד טראמפ ופגישתו ההיסטורית עם ראש ממשלתנו בנימין נתניהו. סיפרתי לחברים שכל הבוקר עבר עלי בצחקוקים בלתי נשלטים. כי מאז הודיע הנשיא לחברו לפודיום בבית הלבן, שאחת היא לו כמה מדינות יהיו פה בתור פתרון, נפתח איזה פקק,  ובכל חמש דקות בערך, במהלך כל שעות הבוקר, שמעתי או קראתי על איזו גישה אחרת של הימין לפתרון הגיוני, מוסמך, אפשרי, רצוי או מצוי, שתציע מוצא מן המבוך הפוליטי הישראלי-פלשתיני. וכן שמעתי וקראתי גם כמה תוכניות מצויינות מאותו מקור, לאי-פתרונו של הסכסוך.

מזה עברנו לעניינים חשובים יותר, אבל בשביל זה יש לי דף בפייסבוק ובלוג, ופה אני יכול להרחיב כרצוני. כי לדעתי, הצחוק הוא נושא רציני ביותר (כבר אמרו את זה קודם), ואולי אצליח להעלות חיוך גם על פניכם.

*****

למה הדברים דומים, שלהקה של ילדים מאותגרים בתחום המתנות (הורים קמצנים) זכו לפתע לביקור של הדוד העשיר מאמריקה, ששפך להם בחדר הילדים מכולה שלמה של צעצועים!

ביבי ומאלניה מתנשקים, דונלד, שרה וחייל המארינס משגיחים

ביבי ומלניה מתנשקים, דונלד, שרה וחייל המארינס משגיחים

פתאום הכל עומד לרשותם של הצוציקים מהימין! הנשיא האמריקאי, הבוס של העולם כרגע, אמר לצוציקים שלנו: תשחקו במה שאתם רוצים, WTF! רוצים מדינה אחת? תפדלום. רוצים שתי מדינות? עלי. רוצים לא זה ולא זה – גם הולך.

שחקו אותה, ילדים! כל הצעצועים לפניכם!

וככה יצא, שבמשך כל הבוקר, בשלוש תחנות רדיו שונות, שמעתי המוני ראיונות ושיחות בהשתתפות שרים, חברי כנסת, עסקנים של ההתנחלות, פרשנים, אנשי רוח, כתבים ושדרנים, ואפילו נשיא אחד – כולם מהימין – משחקים בצעצועים עד-לא-ידע! כאילו כבר פורים.

אז מה היה לנו:

סיפוח מעלה אדומים תחילה (ואחר כך נראה)? – יש. סיפוח גוש עציון תחילה (ואחר כך נראה)? – אפשר לסמן וי. סיפוח מיידי של שטח C (ואחר כך נראה)? – יש. אוטונומיה לפלשתינים (ואחר כך נראה)? – דובר. בניה בשטח של ההתנחלויות בגושים בלבד (ואחר כך נראה) – הוצע. בניה מאסיבית בירושלים ממחר בבוקר (ואחר כך נראה)? – תתחיל לערבב את המלט, אחמד.  "ניהול הסכסוך" בפרופיל רגוע/ בעצימות נמוכה/בפרופיל שקט (ואחר כך נראה, או לנצח-נצחים, שתי האפשרויות זמינות)? – למה לא. מדינה אחת בלי זכויות אזרח לפלשתינים (ואחר כך נראה)? – יש תכנית כזאת. מדינה אחת עם זכויות מלאות לפלשתינים (כולל הח"כ אחמד טיבי כראש ממשלה)? – יש ויש. ופתרון שני המדיניות כשהמדינה הפלשתינית היא ירדן? גם הולך.

ויש עוד.

אבל מדינה פלשתינית בצד הזה של הנהר, אפילו מדינה מינוס-מינוס-מינוס-מינוס – כמו הרעיון של נתניהו עד לפני יומיים-שלושה?

בשום אופן לא.

אחד השרים בממשלתנו, שני רק לנתניהו עצמו, הסביר לנו הבוקר און-ליין-לייב-פרי-סטרימינג, שהרעיון הזה, של שתי מדינות, היה בכלל איזה שיגעון פרטי לגמרי של ראש הממשלה במשך שמונה השנים האחרונות.

שיגעון שאף אחד, במפלגתו הליכוד, לא היה שותף לו!

אין צורך לומר, שבלי קשר לאותו שיגעון פרטי, אותו ראש ממשלה משוגע, הוא אלילו הנערץ של השר הבכיר שלנו (שגם לו היתה תכנית נהדרת, כבר שכחתי איזו מהן).

סקופ מדהים! השר הבכיר גילה לנו, בעצם (הוא לא באמת חושב שנתניהו משוגע, כי איך זה מוציא אותו עצמו), שנתניהו בילף בשמונה השנים האחרונות כשדיבר על מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל!

נתניהו אמר את זה רק בגלל דעותיו הפוסט-ציוניות של הנשיא היוצא ברק אובמה!

לאף אחד לא היה מושג שזה מה שהיה בעצם!

ואילו עכשיו, כשהתחלף הנשיא, נתניהו שלנו החליף את רעיון שתי המדינות חסר השחר והטיפשי שבו הוא דגל בדלית-ברירה עד אתמול, ברעיון חדש ומבריק, המתאים לנשיא החדש ככפפה ליד.

במקום שתי המדינות – שני עקרונות!

כי דונלד טראמפ, כידוע, הוא איש של עקרונות.

בדיוק כמו גרושו מרקס הידוע, שאם הדעה הקודמת שלו אינה מוצאת חן בעיניכם, מיד יש לו דעה חדשה, שאולי תתאים לכם יותר!

כמו גרושו מרקס, ככה גם בנימין נתניהו – יש לו דעה לכל נשיא!

אם, אחרי כמה שנות טראמפ, נניח, תיבחר כנשיאה מישל אובמה, ישמור השם, כפי שמקווים השמאלנים?

תראו שלנתניהו שלנו תהיה דעה שתתאים לה כמו כפפה ליד.

במקום שתי מדינות או שני עקרונות, נתניהו יוכל להציע לה שני שלבים, או שני לוחות הברית, אחד אלוהינו.

מה אגיד לכם ומה אדבר, יקרות ויקרים שלי? לפעמים נראה לי שאפילו המתחרים העיקשים ביותר על התואר של הטיפש מס. 1 של עיתון "הארץ", אפילו אלה הם חכמים מחוכמים וסמלים של שפיות, לעומת הצוציקים מהימין כשמישהו שם להם בריצפה את כל הצעצועים ומרשה להם לשחק.

בצילום (המסך): ביבי מנשק את מלניה, דונלד, שרה וחייל המארינס משגיחים.

 

 

פגישת נתניהו-טראמפ/ ה-WISHFUL THINKING של הימין

שמונה שנות WISHFUL THINKING (משאלות לב המתחזות לתובנות הגיוניות), מענג לפעמים ומאכזב לעתים, עברו על השמאל (במיוחד השמאל המזוייף) הישראלי. זה לרגל כהונתו של בנשיא ברק אובמה בבית הלבן,  WISHFUL THINKER דגול בפני עצמו.

למשל נאום קאהיר ותקוותיו המרקיעות שחקים מ"האביב הערבי", הוא וחסידיו השוטים בעולם ואצלנו.

ואילו עכשיו, ככה זה נראה, הועבר דגל ה-WISHFUL THINKING,  במרוץ השליחים הפוליטי שלנו אל הימין.

ולפי ההתחלה המבטיחה הימין הולך לתת לשמאלנים פייט רציני בז'אנר.

וזה כי בימין חושבים שהנשיא החדש בבית הלבן, דונלד טראמפ, הוא בכלל איתם לאורך כל הדרך.

כמו שהיה אובמה בשביל השמאל.

כבר הערתי על כך לפני כמה ימים, אפרופו הפרשדנות מרחיקת הלכת שסופקה בימין להודעה האחרונה של הבית הלבן בעניין ההתנחלויות, כאשר החוכמולוגים של הימין פרשו את הדברים כמתן אור ירוק לבניה רבתי בהתנחלויות, בגושים ומחוצה להם, לסיפוח ולהחלת ריבונות.

וטראמפ, בכלל, כמוהו ככורש המשיח בן זמננו.

והמגמה נמשכת ואף מתעצמת לקראת פגישת נתניהו-טראמפ הקרובה.

ראש ממשלה נתניהו: מגדלור

ראש ממשלה נתניהו: מגדלור

למרות שברור מאוד, מדבריו של הנשיא החדש עצמו, כפי שנראה בהמשך, שאין לשטויות של הימין על מה לסמוך.

בשמאל מוחות סתומים באידיאולוגיות מעופשות ובמגדלי קלפים של איזמים מפוצלחים.

ובימין סתומים המוחות בנבואות שקר ובתקוות סרק.

*****

בסוף השבוע של "מעריב" הופיע מאמרה של קרולין גליק, גברת שיש לי הערכה אליה בגלל אתר "לאטמה" המצויין פרי יצירתה, סאטירה ימנית שהתחרתה ללא קושי עם התרומות של השמאל לענף, וחבל שהתפנה מהשטח.  גליק היא גם גרינגואית במקור, כך שמי שמאוד רוצה, יכול להעניק לדבריה הנוגעים לארה"ב ולנשיאה החדש משקל סגולי מיוחד.

הבעיה רק עם  ה-WISHFUL THINKING המעצבן.

קבלו את גליק. תחת הכותרת "תחילתה של ידידות מופלאה" היא כותבת בעיתונה:

"טראמפ לא פסל בנייה ישראלית בשום מקום ביו"ש. בניגוד לדיווחים הוא אפילו לא התנגד להקמת ישובים חדשים…'אולי לא יועילו להשגת שלום' (ככתוב בהודעת הבית הלבן) מצד שני, אולי כן יועילו ואולי לא ישפיעו…" כהוא זה על האפשרות שיושג מתישהו שלום."

וכן:

 

"דובר הבית הלבן שון ספייסר, סירב להגיד שממשל טראמפ תומך בהקמת מדינה פלשתינית או מחוייב לפתרון שתי המדינות…מודל מדיני כושל…"

ועוד:

"על פי גורמי מימשל בכירים, הבית הלבן כלל לא מעוניין לעסוק בסוגיה הפלשתינית… רואים (שם) בפלשתינים וברשות הפלשתינית עניין ישראלי פנימי…הממשל החדש בסך הכל רוצה שישראל תייצב את המצב עם הרשות הפלשתינית באופן שיוציא אותה מהכותרות…

והמסקנה:

"אם ישראל תחליט ליישם את החוק הישראלי ביו"ש או בחלקים מהם, האפשרות שהממשל לא יתנגד תלויה בדרך שבה ישראל תבצע את המהלך. אם, למשל, הדבר ייעשה באופן מינורי…"

לסיכום:

גליק טוענת שלטראמפ אין שום בעייה עם ההתנחלויות הישראליות, בכל מקום שיתחשק לנו.

שטראמפ  לא ממש מאמין ב"מודל המדיני הכושל" של פתרון שתי המדינות.

שלטראמפ בכלל אין עניין בפתרון הבעייה הפלשתינית, אלא בהורדתה מסדר היום.

שאם ממשלת ישראל תנהג "בצניעות" ו"בתבונה", זאת אומרת בשקט ובלי צלצולים, היא תוכל לספח את יו"ש.

לא פחות.

הרחבתי קצת במובאות מדבריה של גליק, כי ניתן למצוא בהם את הרקע "התיאורטי", להצהרות האחרונות מצד שרי הימין ונבחריו, המתנבאים בהשראתה של אותה רוח עיוועים.

שר נפתלי בנט: רעידת אדמה

שר נפתלי בנט: רעידת אדמה

השר נפתלי בנט (הבית היהודי):

"שתי מילים 'מדינה פלסטינית' הן אסון היסטורי.  אסור שהן יאמרו. זהו המבחן שלנו. אני סומך על ראש הממשלה שיעמוד במשימה, ואנחנו נעמוד מאחוריו…אם בהודעתם יזכירו  (נתניהו וטראמפ) לראשונה בקדנציה את המחויבות להקמת פלשתין, או 'שתי מדינות'…האדמה תרעד."

והשרה איילת שקד מאותה מפלגה:

“המפלגה הרפובליקנית הסירה את נושא הקמת המדינה הפלשתינית מהמצע שלה. אין סיבה שממשלת ימין ישראלית תאגף אותה משמאל…אני קוראת לראש הממשלה להתנער מרעיון המדינה הפלסטינית ולהציג חלופה אחרת. זה רגע היסטורי עם יכולת להגיע להישגים חסרי תקדים." 

איילת שקד כאווטאר של קרולין גליק.

ואילו בכנס הסיפוחיסטים האחרון קרא השר אורי אריאל (מאותה מפלגה) לסיפוח מיידי של מעלה אדומים, כמבוא להחלת ריבונות ישראלית "על השטח כולו". ואילו לסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי היתה גירסה משלה להתפתחות הרצויה: לבנות בכל השטח שבעתיד תוחל עליו ריבונות ישראלית. ודברים דומים נשמעו לאחרונה משרי הליכוד זאב אלקין, ישראל כץ וגלעד ארדן, שני האחרונים רואים עצמם כמועמדים ראויים לראשות הממשלה.

ברררר.

לעומת להקת העורבים  המקשקשת והמקרקרת הזאת, נשמע גם נתניהו כמגדלור זוהר של שפיות מתונה, כשהוא מציע, בכל זאת, להאזין גם לדברי הדייר החדש בבית הלבן.

*****

אך מה רוצה המזל?

שבאותו יום שישי שעבר, שבו התפרסם מאמרה של גליק ב"מעריב", כבר התפרסמו ב"ישראל היום" קטעים מראיון שערך העיתונאי בועז ביסמוט עם הסוס עצמו – הנשיא דונלד טראמפ. ואילו ביום א', שבו כתבו ודיברו השרים מן הימיןף התפרסם הראיון במלואו.

והנה, ממש אין קשר בין דבריו של הנשיא טראמפ, ובין הרעיונות היצירתיים של הימין שלנו, המסתמכים על הלוך רוחו המשוער. WISHFUL THINKING ימני מטורלל לכל דבר ועניין.

נשיא דונלד טראמפ: השטח שנשאר

נשיא דונלד טראמפ: השטח שנשאר

טראמפ: "אני רוצה שישראל תתנהג באופן סביר בכל הנוגע לשלום. אני רוצה ששלום יגיע והוא צריך להגיע לאחר כל השנים. אנשים כנראה די עייפים ממלחמה ואמורים לרצות להפסיק להילחם באופן כה קשה. ואולי תהיה אפשרות לשלום גדול יותר מאשר שלום ישראלי-פלשתיני. אני רוצה ששני הצדדים יתנהגו בסבירות ויש לנו סיכוי טוב לכך."

*****

טראמפ: "הן (ההתנחלויות) לא עוזרות לתהליך. יש כמות מוגבלת של שטח שנשאר, ובכל פעם שאתה לוקח קרקע בשביל התנחלויותף נותר פחות שטח. הן לא כוח חיובי במונחים של ההסדר…אני לא מישהו שמאמין שהתקדמות עם ההתנחלויות תעזור לשלום."

*****

טראמפ: "כן ודאי, גם הפלשתינים צריכים לחשוב על הסכם טוב…שום דיל הוא לא טוב אם הוא לא טוב לכל הצדדים. אנחנו כרגע בתהליך שנמשך הרבה זמן ועשורים רבים. רבים חושבים שאי אפשר לעשות את זה…אני לא מסכים איתם. אני חושב שאפשר לעשות הסכם וצריך לעשות הסכם."

וכך, בכמה משפטים קצרים, בראיון לעיתון הישראלי, שפורסם ביום א' השבוע, מפורר הנשיא החדש את תיקוות הסרק של גליק, בנט, שקד, אריאל, חוטובלי, אלקין, ארדן וכץ ועוד רבים אחרים בימין שלנו.

טראמפ בהחלט רוצה בשלום, ואפילו "שלום גדול יותר" מהישראלי-פלשתיני (כלומר, יהודי-ערבי).

הוא חושב אפילו שיש לכך סיכוי טוב, אז למה להסתפק בסוג של "ניהול הסכסוך" בנוסח שמדברת עליו גליק.

וכן, טראמפ חושב שהמשך ההתנחלויות הישראליות אינו טוב לשלום. הוא מצמצם את ה"שטח שנשאר".

שטח שנשאר למה? לאיזה צורך? בשביל מי?

זה לא ברור?

העורבים המקרקרים של הימין באמת חושבים שטראמפ מתכנן לשלוח לכאן את חתנו ג'ארד קושנר, בעלה של איוונקה האהובה שלו, כדי שיתבזה פה בנסיונות ליישם לכלל הסכם שלום  את רעיונותיהם המדהימים של גליק, בנט, ארדן וכץ?

 

מהפייסבוק: על החברות בין מילצ'ן ונתניהו, הציבור המטומטם וחוק ההסדרה

פוסטים מהפייסבוק בימים האחרונים

חבר, חברים, חברות ומסחרה

(מהיום) במחשבות בע"מ, הבוקר בגלצ, שמעתי את משה שלונסקי מספר, כיצד שאל פעם פוליטיקאי אחד ממכריו ("לא מהימין", הטעים שלונסקי), איך זה שכל החברים של הפוליטיקאים הם כאלה עשירים. איך זה שאין להם "סתם" חברים, נניח חבר מהתיכון, או חבר מקורס מ"כים. המכר הפוליטיקאי של שלונסקי, הוא מספר, ניפנף את השאלה המביכה מעליו בעזרת חיוך.

כל זה, כמובן, אפרופו מפגן החברות המדובר ביותר אצלנו במילניום הנוכחי, בין משפחת מילצ'ן העשירה ובין משפחת נתניהו הפוליטית (והעשירה גם היא, בקטנה).

לדעתי, ועל פי מיטב הבנתי בשפה העברית מחד, וביחסים אנושיים סבירים מאידך, עצם השימוש במילה "חבר" או "חברות", כדי לאפיין יחסים כאלה, בין המיליארדר ארנון מילצ'ן ובין הפוליטיקאי בנימין נתניהו ("ומשפחותיהם"), הוא הזנייה של השפה, והזנייה של דפוס היחסים הזה, "חברות", שהוא אחד מסוגי היחסים הבסיסיים והחשובים ביותר של החברה האנושית.

כבר כתבתי פעם, שמצידם של "החברים" מהצד המיליארדרי, מדובר בחברות בנוסח המשנה (פרקי אבות), על-פי הפסוק "עשה לך רב וקנה לך חבר". וגם לנסיך הידוע מהנובר היה מה לומר על סוג "החברות" הזה, שיסוד הסחר-מכר מעורב בו: "זונות, פוליטיקאים ופרופסורים אפשר לקנות, מאה בטאלר" (האימרה מאחת המאות שעברו, מתי שהדולר נקרא טאלר והיה קצת יותר חזק).

וכפי שמעיד החבר שלונסקי, לא מדובר ב"חברים" כאלה, העומדים למכירה,  רק באשר לפוליטיקאים של הימין או באשר לנתניהו. ולא אגרר כרגע לתזכורות מכאיבות על "החברים" של אי-אילו ראשי ממשלות וזוטרים מהם מן העבר, מכל רחבי הקשת הפוליטית. זה מטיבעו של המשטר הקרוי דמוקרטי ("שלטון העם", חה-חה), שהוא שלטון העשירון העליון, ושבו הימין והשמאל הם שתי הכנפיים של אותה ציפור.

הציבור המטומטם

(מאתמול) מכירים את החוכמולוגים המתנשאים שטוענים שהציבור מטומטם?

זה תמיד אלה שמנסים לטמטם את הציבור ולהלעיט אותו בשטויות שלהם, ופשוט לא הולך להם.

הגירסאות והמצביעים

(משלשום) מספר הגירסאות שמוסר ראש הממשלה לחוקריו הולך ומתקרב למספרם של מצביעיו. אולי גם להיפך.

הממתינים לחוק ההסדרה

(ערב ההצבעה על חוק ההסדרה) רשימת הממתינים בכיליון עיניים ובריר נוטף לאישור חוק ההסדרה הלילה:
1. כל המתנחלים על אדמה לא-להם ביו"ש.
2. אבו מאזן ושות'.
3. השמאל היהודי והערבי האנטי והפוסט ישראלי, התומך במדינת כל אזרחיה בין הים לנהר.
4. החמאס.
המכנה המשותף: כל מי שמקווים שמרחץ דמים נוסף יהודי-ערבי ייארגן את ההיסטוריה לטובתם.
ומי עושה בשבילם את העבודה?
ממשלת ישראל והקואליציה שלה.

הודעת הבית הלבן בעניין ההתנחלויות: קבלו את השקר של "ידיעות אחרונות"

ברור שהשקרים (אפרופו הודעת הבית הלבן בדבר ההתנחלויות) אינם נוחתים עלינו רק מצד אחד. לא רק השרים מהממשלה בתפקידם כפרשנדתות משחקים במילים כרצונם ורואים באותה הודעה בשורה ענקית למפעל ההתנחלות. מנגד מגיע אלינו העיתון של המדינה (במיל.) "ידיעות אחרונות", ותראו מה מצאתי בעמוד 4 למטה.

במסגרת ידיעה המתייחסת לשגריר המיועד מטעמו של דונלד טראמפ בישראל, עוסק העיתון החשוב הזה גם בהודעת הבית הלבן. והנה, כבר בכותרת המשנה מופיע שקר ברור וזועק לשמיים.

ידיעות אחרונות, עמוד 4 למטה: "נתנגד לבניה" לא נאמר בהודעת הבית הלבן. המצאה של העיתון

ידיעות אחרונות, עמוד 4 למטה: "נתנגד לבניה" לא נאמר בהודעת הבית הלבן. המצאה של העיתון

בתוך מרכאות, מה שאומר שמדובר בציטוט מדוייק, כותב העיתון הזה כך: "הבית הלבן הוציא כרטיס צהוב להתנחלויות" ולהלן, בתור מרכאות (גרשיים) של ציטוט, כאמור, מופיע המשפט הבא:

"הן (ההתנחלויות) אינן מכשול, אך נתנגד לבנייה  מחוץ לגבולות היישובים הקיימים."

אז כדי להסיר כל ספק: מעולם לא נאמר כדבר הזה בהודעת הבית הלבן. מילים כמו "נתנגד לבניה" – יוק. המצאה מוחלטת של "ידיעות אחרונות."

"פוסט אמת", אם תרצו, או "עובדות חלופיות", ובכל מקרה, ההצגה של הדיבור הפרשני הזה כציטוט, היא שקר גמור ומוחלט.

מדהים במיוחד, משום שבגוף הידיעה מופיע תרגום מדוייק למדי של המשפט המצוטט מתוך הודעת הבית הלבן, ובתוך מרכאות כדרוש:

"אנחנו לא מאמינים שההתנחלויות הקיימות מהוות מחסום בדרך לשלום, אך בנייתן של התנחלויות חדשותצ או הרחבת התנחלויות קיימות עשויה לא לתרום למטרה זו."

מזהים פה את הביטוי "נתנגד לבנייה מחוץ לגבולות היישובים הקיימים"?

כמובן שלא. יוק. שקר גמור בכותרת המשנה.

על הידיעה חתומים כתבי העיתון אורלי אזולאי ואלכס פישמן. אך כתבים אינם אחראים לכותרות ולכותרות משנה. השקרן הוא עורך העמוד, ושקרנים או רשלנים הם כל העורכים שאישרו את כותרת המשנה הזאת.

לדעתי, השקר ב"ידיעות אחרונות" חמור יותר משקריהם של השרים שנכנסו הבוקר לישיבת הממשלה.

השרים הם פוליטיקאים. אף אחד לא ממש מצפה מהם לדבר אמת ולדייק. ברור מראש לכל מאזין שהפרשנות שלהם נגועה בזיהום אידיאולוגי. פרשנותם לעולם תהיה קרובה יותר לדעותיהם מאשר לעובדות המציאות.

עיתון, לעומת זאת, בטח בעמודי הידיעות, אמור לדווח לקוראיו אמת ולא לשקר להם בפרצוף.

אז נכון שהפרשנות שלי להודעה של הבית הלבן קרובה קצת יותר לזו של הכותרת הפרשנית, המתחזה לעובדתית, של "ידיעות אחרונות", מאשר לפרשנותם של שרי הימין.  אבל בחיים לא הייתי מעלה בדעתי להציג ציטוט מזוייף ומומצא כדי לחזק פרשנות כלשהי.

כשזה המצב, לא פלא שהאמינות של התקשורת הממוסדת בעיני דעת הקהל נופלת אפילו מאמינותם של חברי הכנסת – פחות מרבע מן הנשאלים בסקרים מתייחסים באמון לדיווחי העיתונות הזאת,  ב-1% פחות מחברי הכנסת למפלגותיהם.

מהפייסבוק / הפרשדנים הישראלים של טראמפ והאנטישמיות של הימין והשמאל

פוסטים אחרונים מהפייסבוק 

הפרשדנות הישראלית להודעה מוושינגטון

(מהיום) השתיקה המביכה של הימין כלפי הציוצון האחרון מהבית הלבן בעניין ההתנחלויות התחלפה במבול של שקרים.

כרגע שמעתי את שרי הממשלה מפרשדנים את הודעת הבית הלבן בעניין. ממש הזכירו לי את הראיון השקרני האחרון של הנשיא היוצא ברק אובמה לערוץ 2. הוא הודיע שם, בלי בושה, כמה פעמים, כי ההימנעות של ארה"ב במועצת הביטחון, באשר להחלטה בעניין ההתנחלויות, "עומדת בניגוד" להצבעה בעד הצעת ההחלטה. בשעה שברור שרק הצבעה נגד, "עומדת בניגוד" להצבעה בעד, ואילו ההימנעות של מימשל אובמה דמתה הרבה יותר להצבעה בעד, כשידוע שכל 14 החברות האחרות תומכות, וההימנעות של ארה"ב מהטלת וטו, כמוה כאישור שבשתיקה.

וכך גם הפרשדנות של שרינו הפעם. אמנם בהודעה מוושינגטון נאמר כי שם "לא מאמינים" ש"'קיומה של ההתנחלות היא מכשול  בפני השלום" (we don’t believe the existence of settlements is an impediment to peace), אבל הפרשדנים מירושלים טוענים שזו הודעה "חיובית" מבחינת ההתנחלות הישראלית.

חיובית כמו ההצבעה של ארה"ב במועצת הביטחון על פי גירסת אובמה.

נשיא טראמפ: בעד או נגד?

נשיא טראמפ: בעד או נגד?

וברור שהשרים הפרשדנים מתעלמים ממשפט ההמשך מוושיגטון, על כך ש"יתכן שבניית התנחלויות חדשות או הרחבתן של התנחלויות קיימות מעבר לתחומיהן לא יסייעו (שזה, במילים עדינות, עלולות להפריע) להשגת מטרה זו (שלום)".(the construction of new settlements or the expansion of existing settlements beyond their current borders may not be helpful in achieving that goal) בפועל, יתכן שמה שמשתמע מהמשפט הזה הוא, שטראמפ מאמץ את המדיניות האמריקאית הקבועה, המתנגדת להתנחלויות חדשות ולהרחבת הקיימות.

אבל כולנו נהיה קצת יותר חכמים, אולי, אחרי פגישת נתניהו-טראמפ בוושינגטון ממש בקרוב.

כותנה וקרטון

(מיום שישי שעבר) בימין, איפה שהאמינו שטראמפ יותר ימני מנתניהו, משתררת שתיקה מביכה. ואילו מחירי הקרטון והכותנה בשווקים פשוט משתוללים, מרוב צמר גפן ואריזות שאוספים בשמאל כדי לאתרג אותו.

הנאצים מימין ומשמאל

(מיום חמישי שעבר) אז מה תגידו על צלב הקרס בבית הכנסת בעמונה? עם הלינק לציונות? מתוצרת הנוער הימני המופלא?
לא מזכיר משהו?
כל ההשוואות של הציונות לנאציזם, יודו-נאצים וכל זה?
מתוצרת השמאל המזוייף וכנסיית הסכל?
והעיתון שלהם, כל שני וחמישי?
מה שאני אומר כל הזמן:
השמאל והימין – שתי הכנפיים של אותה ציפור.
מוחות קטנים, חושבים דומה.
יד ימינם אינה יודעת מה עושה יד שמאלם, ויד שמאלם אינה יודעת מה עושה יד ימינם, ולשכלם אין יד במעשה ידיהם.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: