Skip to content

מה חושב יוסי ביילין על עמדתו של אבי גבאי בנוגע להתנחלויות

בלי להביע את דעתי על דבריו של מנהיג המחנצ אבי גבאי על מה שאמור לקרות להתנחלויות החוצגושיות במקרה של הסכם שלום, קראתי היום בעניין את "כתב ההגנה" של יוסי ביילין ב"ישראל היום".

ביילין, כידוע, הוא מאדריכלי הסכם אוסלו, מי שהיה ראש מרצ ואושייה בשמאל הישראלי.

"ישראל היום" לעומת  זאת, הוא סוג של "פאריה", עיתון טמא בעיני המילייה הטבעי של אותו ביילין. עיתון של נתניהו, אדלסון, פאשיזם וכו'.

מכיוון שרבים מחברי וקוראי פה נמנים על אותו מילייה-לשעבר, ואינם מקוראיו של מה שמכונה "הביביתון", חשבתי להנגיש להם, בתור שירות, את דעתו של ביילין  על הצהרות ההתנחלויות של גבאי.  דעה שהתפרסמה, למיטב ידיעתי, רק באותו עיתון טמא.

ובכן, ביילין סבור שעמדתו של גבאי בדבר עתיד ההתנחלויות דווקא מסייעת לאפשרות של הסדר שלום. זה משום שהעמדה הזאת מנטרלת טענה חשובה ביותר הנשמעת מפי הימין נגד עצם האפשרות להגיע להסדר מול הפלשתינים. וזו הטענה:

גם בהתנחלויות החוצגושיות מתגוררים  עשרות, אם לא מאות אלפי ישראלים – ופשוט לא יתכן לחשוב ברצינות על פינוי המוני שכזה. מסקנה: חבל על הזמן, והבה ננהל את הסכסוך כמו עד כה.

ביילין מציין, ובצדק, שמטרתו של מפעל ההתנחלויות כולו, מטעם הימין, היתה לסכל את אפשרות כינונה של מדינה פלשתינית. ככל הידוע, כבר היתה הסכמה פלשתינית לספוג את הוויתור על "גושי ההתנחלויות" במסגרת חילופי שטחים. אך טענת הימין עדיין תקפה בכל מה שנוגע להתנחלויותץ החוצגושיות.

והנה, את הטענה הימנית החזקה והמעשית הזאת מנטרלת עמדתו של גבאי.

ביילין מוסיף ומספר, הפתעה-הפתעה – שלמעשה כבר הובעה הסכמה פלשתינית למהלך כזה. קבלו ציטוט ממאמרו:

"בהסכמות הבלתי רשמיות שהושגו ב־1995, לאחר שנתיים של מו"מ בין הנשיא הפלשתיני היום, מחמוד עבאס, לביני ("הסכם ביילין־אבו מאזן"), צוין כי כל היישובים הישראליים ברצועת עזה יפונו וכל היישובים הישראליים בגדה המערבית יישארו על מכונם. מי שעמד בראש צוות המו"מ הפלשתיני בשנים שבהן התקיים מו"מ כזה, אחמד קריע (אבו עלא), רה"מ הפלשתיני לשעבר, אמר בפומבי בהופעה בגני התערוכה בת"א כי הוא מוכן לכך שכל ההתנחלויות יישארו, וכי ישראלים שירצו להמשיך ולחיות בהן, במסגרת המדינה הפלשתינית, יורשו לעשות זאת. אז כדאי להאזין לגבאי בתשומת לב."

אם יש ממש בדבריו של ביילין, אפשר כמובן להבין, מדוע תוקפים אצלנו אויבי השלום הקבועים את אבי גבאי.

ומיהם אויבי השלום הקבועים?

ברור:

הלאומנים הקיצוניים של "הרשימה המשותפת", הטיפשים של העיתון לאנשים חושבים (חה-חה) והשמאל המזוייף בכלל.

מודעות פרסומת

צחוקים/ "שוברים שתיקה" והתיקווה המוזרה של רינה מצליח

כמה צחקתי כששמעתי הבוקר את העיתונאית רינה מצליח, אצל רזי ברקאי בגלצ, מתחננת לפני מנכ"ל "שוברים שתיקה", אבנר גבריהו (שקרן עם קבלות), שנא יפסיק ארגונו להשטנקר (ניסוח שלי) על צה"ל בחו"ל, וירכז את מאמציו  בארץ. "תלכו לירוחם", הציעה מצליח, והשקרן גבריהו הבטיח לה שארגון השטינקרים שלו אמנם עוסק בהרבה הסברה מקומית.

האינטרסים הלא נסתרים של תורמי "שוברים שתיקה" לפי אתר "מידה"

למה צחקתי? כי מה חושבת לה מצליח, שקרן פורד, לדוגמה, היתה משלמת (באמצעות הקרן לישראל חדשה) אגורה שחוקה אחת בשביל "הסברה בירוחם"? קרן פורד היא המנוע הפינאנסי העיקרי של ארגוני ה-BDS. היא צריכה את העדויות של "שוברים שתיקה" בשביל לספק תחמושת לחרמות נגד ישראל, וזה מה שמספקים לקרן הזאת  גבריהו והשטינקרים.

מצליח חושבת שארגון פלשתיני הפועל מאוניברסיטת ביר-זית (מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי), היה מעביר ל"שוברים שתיקה" כספים של מדינות אירופאיות (166 אלף ש"ח ב-2015 ו-383 אלף ש"ח ב-2014) תמורת הספקת עדויות בקבלנות ולפי מכסה, בשביל "הסברה בירוחם"? חה-חה, מצליח. חה-חה.

או הארגון הדתי האנטישמי מדנמרק, "דן צ'רצ' אייד", חבר יקר בקאוליציה של ה-BDS, שגם קרא ישירות להחרמת מוצרים ישראלים, היה מעביר לשטינקרים האלה 160 אלף ש"ח שבשביל הסברה בירוחם?

ועוד המון דוגמאות כאלה תמצאו בטבלה המצורפת (מאתר "מידה") ובהפניות למטה לפוסטים נוספים בבלוג.

"שוברים שתיקה" הוא ארגון שעובד למען הרחבת החרם על ישראל, בשירות מוסדות כנסייתיים אנטישמים, בשירות קרן פורד וקרן רוקפלר, האדון סורוס ודומיו. הארגון כבר מזמן לא גובה עדויות מחיילי צה"ל. הם כבר לא משתפים פעולה, אחרי שנחשפה ערוותם של המלשנים חסרי התקווה האלה.  הבלוף שלהם נחשף.

 

הסכם הגרעין/ איך מנסה הנשיא טראמפ להרגיע את המשטר הדתי הרצחני והקיצוני ביותר בעולם

בתכנית הטלוויזיה ע"ש ירון לונדון יבדל"א ומוטי קירשנבאום ז"ל בערוץ 10,  הביאו הערב לקינוח פסיכיאטר ישראלי. ובעוד הוא מדווח על ספר אמריקאי שכתבו כמה  פסיכיאטרים שם על אישיותו של נשיאם הנבחר, הוא גם הודיע, הבחנה שלו,  ש"טראמפ הולך ומשתגע" ושהמבנה האישיותי שלו "הולך ונפרם", ומסקנתו של המלומד הישראלי, כמו זו של הקוליגות האמריקאית היא, שהעולם בסכנה, כשהטיפוס הזה קרוב כך לכפתור הידוע.*

נו טוב,  כל מי שמבין משהו על העולם, בטח יודע שלא הנאמנות למדע ולאמת עומדת ביסודו של הספר הפסיכיאטרי החדש מאמריקה, או ביסוד אמירותיו של הפסיכיאטר הישראלי בערוץ 10.

מדובר בפוליטיקה, ובאבחנות "פסיכיאטריות". כאלה שאינן שונות בכלום ומאום, מאבחנות מקבילות של הפסיכיאטריה הבולשביקית בזמנו, כלפי מתנגדים פוליטיים של הדיקטטורה של הפרולטריון בברית המועצות בשנות הזוהר של יוסיף סטאלין.

הפסיכיאטרים הנוכחיים בארה"ב או דומיהם בישראל, ואלה שהיו פעילים בענף מדעי הנפש של הבולשביזם הסובייטי, הרי שייכים לאותו אגף של כנסיית הסכל המדעיסטית.

מאז ההשבעה של טראמפ ב-20 בינואר ועד הסופ"ש האחרון, עלה מדד הדאו-ג'ונס ביותר מ-15%

עוד דוגמא של מדע מזוייף בשירות האידיאולוגיה.

אני מציע לא לסמוך על הערכותיהם ותובנותיהם של אלה.

במיוחד בהתחשב במה שקורה, למשל,  למדד הדאו-ג'ונס, זה שבוחן את התפתחות המחירים בשוק המניות האמריקאי, ברחוב החומה (וול סטריט) בניו יורק.

ב-20 בינואר השנה, כשהושבע דונלד טראמפ כנשיא, עמד מדד המניות הזה על 19,827.25 נקודות. ביום המסחר האחרון בשבוע שעבר, ה-13 באוקטובר, עמד אותו מדד על 22,871.72 נקודות.

תוך קצת פחות מתשעה חודשים, עלה מדד המניות האמריקאי בלא פחות מ-15.35%.

ונא שיחליט כל אחד, על דעתם של מי הוא סומך יותר:

על דעתם של הפסיכיאטרים המפוקפקים מכנסיית הסכל והתיאוריות הפורחות באוויר שהם מנפקים –

או על דעתם של המשקיעים בוול-סטריט, שמתעסקים ביומיום בפריט חשוב כמו כסף?

הייתי אומר, שמי שסומכים יותר על דעתם של הפסיכיאטרים, כדאי שייגשו לטיפול דחוף.

בתנאי שיימצאו מטפל שאפשר לסמוך על דעתו.

*****

ברור שאני לגמרי בעד הצעד האחרון של טרמאפ כלפי "הסכם הגרעין" בין המעצמות ואיראן.

זה ההסכם שרקם הנשיא האמריקאי היוצא ברק אובמה, שנחתם באמצע יולי אשתקד, ושנועד להבטיח כמה  דברים.

הנשיא דונלד טראמפ: הפסיכיאטרים מול המשקיעים בוול סטריט

א. שיימצא סוף-סוף צידוק כלשהו, ולו גם דחוק ומפוקפק ביותר, לפרס נובל לשלום שקיבל אובמה מוועדת הפרס בנורווגיה. כדאי לזכור, שמדובר בנשיא שהביא לשיאים חדשים את יצוא הנשק האמריקאי לעולם הרחב, ולמזרח התיכון בפרט.

נשיא שבימיו הגיעו מעשי הטבח והשמדת העמים במזרח התיכון ובאזורים אחרים, במיוחד באפריקה, לשיאים נוראים, וזה באופן ברור בגלל מדיניותו, או אולי היעדרה.

אבל הפסיכיאטרים האמריקאים, מאיזו סיבה תמוהה, לא כתבו על הממשל המדמם הזה של אובמה שום ספר מדעי.

ב. ההסכם הזה מבטיח למשטר הדתי הקיצוני והאלים ביותר בעולם  יד חופשית, ומספק לו את המימון הדרוש לתהליך השתלטות הצבאי והפוליטי  על חלקים גדולים במזרח התיכון, בשאיפה להפוך אותו כולו לחליפות שיעית ובירתה טהראן.

כשלב מקדים להשתלטת השיעה האיסלמית על העולם כולו בדרך הידועה – "דין מוחמד בחרב".

ג. ההסכם הנואל הזה ייאפשר לאיראנים (לפי הפרשנות שלהם, שהיא הקובעת מבחינתם) לדהור לקראת פצצה גרעינית כאשר יפוג תוקפו, בתוך כמה שנים. ואפשר להניח שבדרך העסקים הרגילה, כבר יהיו בידיהם  טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, שייאפשרו להם לשנע את הנשק הגרעיני שלהם למרחק של אלפי קילומטרים.

*****

אין שום צורך להסתכן בנבואות ובתחזיות סתמיות, לגבי מה שצפוי לעולם, ובמיוחד למזרח התיכון, החל מהיום שבו יתחילו האיראנים לדהור לקראת הפצצה.

די להסתכל במה שקורה היום סביב צפון קוריאה.

ולהכפיל או להעלות בחזקה.

גם בין המדינה הזאת מן המזרח הרחוק, ובין נשיא אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית, נחתם הסכם, שהיה אמור לחסום את דרכם של המלכים הקומוניסטים משושלת קים אל הנשק גרעיני.

נו?

ומה קרה?

מה שקרה הוא, שהאמריקאים כיבדו את ההסכם שחתמו עליו.

ואילו צפון קוריאה נעשתה מעצמה גרעינית המטיסה מעל לשכנתה היפנית טילים בליסטיים, והרמז ברור.

וזה כמובן כלום לעומת מה שמתכננים האיראנים.

המלכים הקומוניסטיים משושלת קים מצהירים שהנשק שלהם הוא להגנה בלבד.

הם גם מוחזקים, לפעמים קצר ולפעמים פחות, ברצועה של השכן הענק, המשטר הסיני.

אבל אף אחד לא יכול להחזיק ברצועה דומה, קצרה או ארוכה, את המשטר של ההייאטוללות בטהרן.

ואם הצאר הרוסי ולדימיר פוטין חושב שהוא יכול, הוא עלול לעמוד על טעותו בדרך הקשה.

אין כל ספק בדבר כוונותיהם ההתקפיות של שליטי המשטר השיעי הזה. הם מצהירים עליהן בגלוי. ארה"ב היא "השטן הגדול" (ולפעמים גם צרפת או בריטניה), וישראל היא "השטן הקטן".

כל אחד מבין מה דינו של "השטן", לא חשוב הגודל, על פי ההלכה השיעית-זרתוסטרית של האיסלאם האיראני.

הורמיז האיראני הטוב נגד אחרימן הרע, המערבי-ישראלי.

המשטר האיראני מאיים, לגמרי בגלוי ובמוצהר, להשמיד את מדינת ישראל.

מדובר במשטר התלייני ביותר בעולם. הוא רוצח בסיטונות את אזרחיו בתלייה על גבי מנופים יפאניים.

המשטר הזה שותף להשמדת העם הגדולה והמקיפה ביותר של זמננו, שהתרחשה ושמתרחשת בסוריה.

צריך להיות אידיוט גמור, כדי  להתייחס בקלות ראש להצהרותיו ולאיומיו של המשטר הזה.

לא חסרים אידיוטים גמורים כאלה. לא בארה"ב, לא במערב אירופה, ולא אצלנו.

למשל האידיוטים, שהיה נדמה להם, מברק אובמה עד הטיפשים של ה"ניו-יורק טיימס" או "הארץ", ש"האביב הערבי" של 2011, עומד להביא ל"דימוקרטיזציה" של המדינות הערביות באזור, ולעוד דברים טובים מאותו סוג.

או האידיוטים – מאותם חוגים ולעתים אותם אידיוטים עצמם, שנדמה להם שהמשטר הדתי הקיצוני והאלים ביותר בעולם הוא "רציונלי".

*****

יש שתי נקודות חשובות בצעד של טראמפ כלפי איראן:

א. הטיפול בהסכם המפוקפק חוזר לידי הקונגרס, והאיראנים יודעים שצעדיהם ייבחנו בקפידה. הם אמנם לא בדיוק רציונלים, אבל יתכן שיבינו,  מעבר להצהרותיהם השחצניות (בדיוק כפי שכבר מבינים נסראללה והחיזבאללה, אחרי מלחמת לבנון השניה)  מה יכול לקרות כש"בעל הבית משתגע" – לפי המושגים שלהם ושל אוהדיהם הנסתרים בשמאל הטיפש.

ב. טראמפ הודיע שארה"ב לא תניח לאיראנים לדהור אל הפצצה.

שתי התפתחויות שיכולות לסייע מאוד בהרגעת המשטר הדתי הרצחני והקיצוני ביותר על פני הכדור.

———————————————————————————————————————————–

*אפרופו הפסיכיאטרים והפחדותיהם, נזכרתי בביקורו בארה"ב של הכתב מס. 1 של "ידיעות אחרונות", נחום ברנע. הוא היה בוושינגטון בהתחלת-אמצע חודש מרץ השנה, לפני כשבעה חודשים, ופחות מחודשיים אחרי שטראמפ הושבע והחל לכהן בבית הלבן. ברנע חזר מבוהל ביותר. עורכיו ב"ידיעות", העיתון מס. 2 של המדינה, בישרו לקוראיהם:

סוף העולם לפי "ידיעות אחרונות": למכור הכל ולקנות בונגלו באי מרוחק באוקיאנוס השקט

"נחום ברנע היה השבוע בוושינגטון ומצא בה בהלה גדולה ואווירה של מלחמת אזרחים."

אחת הכותרות של הכתבה המבוהלת היתה: "סוף העולם".

ברנע דיבר עם המומחה הענק לענייני ארה"ב והקוסמוס, עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס" תומס ל. פרידמן, זה ש"אמר בראיון טלוויזיה שאם טראמפ ימשיך כך בסוף יצטרכו לקחת ממנו את השליטה בקוד הגרעיני."

ועוד אמר פרידמן לברנע: "אני לא בטוח שהמוסדות יחזיקו מעמד…אם יימשך התהליך הזה אנחנו עלולים להגיע לנקודת האל חזור."

וברנע מסכם את חוויותיו: "השבוע מצאתי בוושינגטון בהלה גדולה."

ברררר.

אגב, מאז ה-13 במרץ (שבו נמדדו 20,881.48 נקודות בדאו-ג'ונס), יום אחרי פרסום הכתבה המבהילה של ברנע ב"ידיעות אחרונות" על "סוף העולם" (ממש מעבר לפינה), ועד היום, עלה מדד המניות של הבורסה הניו יורקית ב-9.5%.

וכדאי מאוד, שמי שמעדיף את דיעותיהם של ברנע, פרידמן או "ידיעות אחרונות" על-פני שיקוליהם של המשקיעים בוול-סטריט, ייגש בדחיפות לאותו טיפול שכבר המלצתי עליו לעיל בתחילת הפוסט, במגבלות שהזכרתי.

 

 

 

נתניהו נגד אלשייך: הימין והשמאל הם תאומים סיאמיים

אני מבקש לחלוק איתכם חוויה מעניינת, גם אם לא לגמרי ייחודית, שהזדמנה לי היום בזכות היותי מאזין קבוע של גלצ.

ב-11 פתחתי על תכניתו של אראל סג"ל (בתפקיד האורח: שמעון ריקלין, שבמקרה הזה כמוהו כצל). מטבע הדברים, היה בשידור עיסוק ער וארוך במתקפה של ראש הממשלה בנימין נתניהו על מפכ"ל המשטרה רוני אלשייך ועל הארגון שהוא עומד בראשו.

מטבע הדוברים, היתה המסקנה, שזכותו היא ואף חובתו, וטוב שכך עושה ראש הממשלה. זו היתה המסקנה של האורח והמארח.

ואלה אותם מארח ואורח, ועוד אורחים, שיצאו בשצף קצף נגד ההפגנות במוצאי-שבת בפ"ת, בהנהלת מני נפתלי ואלדד יניב, נגד התנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. וזה באותו עניין עצמו:  החקירות השונות המתנהלות נגד נתניהו. לא מזמן שמעתי כיצד עושים בתכנית הזאת משפט שדה על כל פרטיו ודקדוקיו למני נפתלי.

לא חלף זמן רב, והגענו ליומן החדשות של רינו צרור.

אותו אחד, שההפגנה הקבועה בפתח תיקווה נגד תפקודו של היועץ המשפטי בעניין חקירות נתניהו,  היא בעיניו ביטוי אמיץ וחיוני, שלא לומר מופלא, של הדמוקרטיה הישראלית.

אבל כל זה לא הפריע לו כלל וכלל,  לתקוף היום בצהריים בחמת זעם את היציאה של ראש הממשלה נגד המשטרה והעומד בראשה!

משל אין שום קשר, שום דמיון, שום מכנה משותף, שום גזירה שווה.

כל זה אפשרי, משום שיש מכנה משותף חשוב מאוד בין אראל סג"ל ובין רינו צרור. מכנה משותף הגדול בהרבה מחילוקי הדיעות הפוליטיים שביניהם.

ההתייחסות המפלה והמוטה של שניהם  ביחס לשני המקרים, של מנדלבליט ואלשייך והזכות או חוסר הזכות לתקוף אותם, מעידה על כך שלסג"ל ולצרור אין שום עניין באמת. אין להם שום עניין בחוק או בצדק. כל העמדה שלהם נגועה באיפה-ואיפה, בצחוק מהעבודה.

לפחות בכל מה שקשור בנתניהו (ובעוד כמה עניינים) מדובר בשני תועמלנים פוליטיים המעמידים פני עיתונאים.

רק ימניים אדוקים, שמוחם שטוף באידיאולוגיה (במילון שלי: טיפשים) יקחו ברצינות את העמדה של סג"ל ודומיו.

כשם שרק שמאלנים מאותו סוג, אדוקים וטיפשים, יתייחסו ברצינות לעמדה כמו זו של צרור.

שתי עמדות הפוכות בדיוק, שהן, באותה הזדמנות, שתי עמדות זהות בדיוק.

שתי עמדות שהן עלבון לאינטליגגציה.

ואשפה מוסרית.

*****

את העמדה שלי כבר הבהרתי יותר מפעם אחת. מנדלבליט ואלשייך הם משרתי ציבור. הם מייצגים את האינטרסים של הציבור הרחב, המשלם את שכרם.  יש להניח להם לעשות את עבודתם, ולהפריע להם מה שפחות (ואלף פסיקות הפוכות של בגצ לא ישנו את דעתי זו). מני נפתלי, אלדד יניב, בנימין נתניהו, אראל סג"ל ורינו צרור מייצגים אינטרסים חלקיים, פרטיקולריים, וכאשר הם פוגעים בחופש הפעולה של מנדלבליט ושל אלשייך, הם עובדים נגד האינטרס המובהק של הציבור הרחב: שייעשה צדק.

 

 

מה משמח אותי בשמחת תורה (שידור שלישי)

הפוסט  פורסם לראשונה לרגל שמחת תורה ב-2013, שוב לפני שנתיים, ומכיוון שאין לי מה לחדש בעניין, הנה הפעם השלישית למי שפספס.

רציתי להסביר מה זה "שמחת תורה" בשבילי, באיזו דרך פשוטה ומובנת לכל, בלי לגלוש למטיפנות השנואה עלי, בלי כל מיני דרש וסוד, ציטטין והתחכמויות ודברי רבנים וגדולים  – לגמרי פשט שבפשט.

והגעתי למסקנה שכל מה שעלי לעשות לצורך זה, הוא להבהיר מהו אותו ספר שיהודים חוגגים החל מהערב את יום הולדתו – התנ"ך.

ובכן, למיטב הבנתי, מדובר פשוט בספר הזיכרונות של עמנו

.לפני כמה אלפי שנים קרה הדבר, שאנשים מבני אחד השבטים שהסתובבו אז במזרח התיכון,  ושהאמינו באל מסויים, בלתי נראה וחסר דמות מוגדרת, החליטו שיש חשיבות עצומה לזיכרון הדברים הקורים והנחשבים ונעשים עימם, ושומה עליהם, מתוך דאגה לצאצאיהם ולדורות הבאים, להעביר לדורות הבאים אחריהם את זיכרון העבר.

החשיבות העצומה הזאת של הזיכרון בתודעת העם הזה, באה למשל לידי ביטוי בכך, שאחד משני מיני משפחת האדם נקרא, בשפה ששימשה את עמנו, בשם זכר.

ההבנה הזאת של החשיבות שיש בידיעת העבר, גררה  העברה מסודרת, מדור לדור, תחילה בע"פ ואחר כך בכתב, של תולדות השבט שהפך עם. תולדות יחסיהם של בני השבט-עם הזה עם אלוהיהם. כל השיג והשיח שהיו להם בינם ובין עצמם ובינם ובין שבטים ועמים אחרים.

כמו שאמרתי, פשט: ספר זיכרונות.

מה שהקל, פישט ודייק ללא ספק על ההעברה של גוף הידע הזה מדור לדור, היתה המצאת הכתב. ליתר דיוק: המצאת האלף-בית. כולה 22 אותיות (זה התחיל ב-30 אותיות בערך והלך והצטמצם). לא עוד כתב ציורים, כמו זה השומרי או המצרי, שכלל אלפי "אותיות", ושהצריך מומחים לדבר, בדרך כלל חצרנים שכירי המלך ועבדיו, או כוהנים, שהקדישו את חייהם ללימוד מפרך ומייגע של המלאכה.

כל בן איכרים וכל בן רועים או בן סוחרים  יכולים היו ללמוד את מלאכת הכתב בלי טירחה מרובה מדי, ולדעת קרוא וכתוב  (בדיוק כמו בימינו. רק מטומטמים חושבים שאנחנו חכמים יותר מאלה שקדמו לנו. במקרים רבים ההיפך הוא הנכון).

הידע "הדימוקרטי" הזה גרם לכך שגוף הידע הקולקטיבי הזה של עמנו – זיכרון העבר (עוד מילה חשובה לענייננו, לא פחות מן הזיכרון, ואין זה מקרה שעמנו נקרא במקור על שם שפתו – העברית), היה שונה תכלית שינוי מכל סוגי הכתיבה והידע המועבר של העמים השכנים. אצל המצרים, או האשורים והבבלים, וכן שכנינו הקרובים, שימשה הכתיבה ההיסטורית לתיאור גבורתם, נפלאותיהם ועלילותיהם של מלכים, נסיכים וכוהנים גדולים. ומכיוון שאלה היו גם משלמי שכרם של הסופרים העושים במלאכה, לא האמת היתה נר לרגליהם, אלא פיאור שמם של משלמי השכר.

בדיוק כמו שאפשר למצוא במשטרים טוטאליטריים או בעיתוני חצר עד עצם היום הזה. כלומר – האמת והזיכרון כלל לא עלו בקנה אחד. להיפך, בדרך כלל. רעמסס השני הגדול והעצום, למשל,  תמיד ניצח בכל מלחמותיו, לפי הכתוב. בשטח שררה מציאות אחרת והוא הפסיד לחיתים את כל חלקה הצפוני של האימפריה המצרית.  כשבא מלך חדש במקום המלכה הקודמת במצרים, הוא ניסה למחות כל זיכרון להצלחותיה, וכן הלאה. החרטומים קיבלו על זה שכר, ועשו מה שציוו עליהם.

זה לא היה אפשרי בעברית  הדימוקרטית. אני מכיר את התיאוריות האוויליות של הפרופסורים הפוסטים למיניהם, לרוב משת"פים של כל מיני שקרנים אנטישמים קנאים, כאילו התנ"ך הוא פיברוק מאוחר שבושל אחרי מעשה למטרות תעמולתיות בחצרות המלכים והכוהנים. ממציאי התיאוריות האלה מעידים רק על עצמם: זה הם שממציאים אלפי שנים אחרי מעשה כל מיני תיאוריות טיפשיות כי מישהו משלם להם על זה. מו"ל או ועדת פרסים או קרן או עמותה של בעלי עניין.

מי שהחליט להעביר לדורות הבאים את סיפור אברהם המזנה את אשתו בחצר מלך מצרים; את הנכלים של יעקב ואמו רבקה נגד עשיו והאב יצחק; את המעשה הרע שעשו בני יעקב לאחיהם יוסף; את חטאי משה במדבר; את מעשי שחיתותם של בני הכוהן הגדול עלי ושל בני הנביא הגדול שמואל; את הטוב ואת הרע בתולדות מלכותם של שאול, דוד ושלמה וכל צאצאיהם, כולל מעשי נבלה, בוגדנות וחנופה של כוהנים, ופאשלות  של נביאים גדולים – לא היו סופרי חצר מניפולטיביים של אף אחד. מי שכתב את הדברים האלה היו אנשים חכמים ואמיצים שלא כופפו ראש בפני מלכים ושועים, והיו סבורים שאין חשוב מאשר להעביר לדורות הבאים של צאצאיהם את האמת כהווייתה, בלי להצטעצע ובלי למרוח ולזייף.

וכאשר הם לא היו בטוחים באשר לאמת – לפעמים היו כמה גירסאות וכמה פרשנויות (מה שקורה, כידוע לכל מי שמצוי בכתיבת היסטוריה  עד עצם היום הזה)  – הם טרחו להעביר מדור לדור את הגירסאות השונות בלי להכריע ביניהן. וכך אנו מוצאים בספר הזיכרונות  כמה גירסאות לסיפור הכתרתם של שאול ודוד, ועוד מעשים ועלילות רבים בתנ"ך השנויים במחלוקת עובדתית. עדיף להתעלם במקרים האלה מן הניסיונות של עורכים מאוחרים לתפור את הגירסאות השונות למסכת אחת.

דווקא העובדה הזאת – שלא מדובר בגירסה אחת חלקה ומשוכתבת היטב, מדגישה את האמיתות והאותנטיות של הספר הזה, והיא גם גדולתו.  מן האמת המחוספסת לפעמים, שקצוותיה לא תמיד סדורים וסגורים, שהעבירו לנו אבותינו, אפשר ללמוד הרבה. מן השקר החלקלק והסגור שהעבירו לבניהם אחריהם מלכי מצרים או אשור ובבל, מואב וצור וצידון – אי אפשר ללמוד כמעט דבר, מלבד זה שהיה היה מלך, והוא שילם לאיזה כתבן, סופר חצר, שיקים לו יד לזכרו.

ומלבד סיפור המעשה של אבותינו, השבט והעם שהיינו בימים הקדומים ההם, הועברו אלינו כמובן באותה דרך גם דברי שירה גדולים, דברי הגות וחוכמה, חוקים שחוקקו הנביאים, ונבואות שחלקן הוגשם באופן מדהים ומושלם, וחלקן עדיין ממתינות לתורן.  וכך נעשה לנו עם שזיכרון העבר שלו אינו מורכב מאגדות לילדים על מלכים מושלמים וגיבורים מושלמים, אלא מדברי אמת על מה שהיה ומה שעוד עתיד לקרות.

אתם בוודאי שמים לב שאיני מתייחס פה כמעט למקומו של אלוהים בסיפור הזה. זה לא משום שאני מזלזל, אלא משום שקטונתי. אלוהים נוכח פה בכל לאורך ולרוחב וגם באלכסון. אלוהים פועל בעולם הזה לפעמים ישירות ולפעמים באמצעות בני האדם. אך בהקשר של אלוהים וכתיבה כדאי לזכור מה שנמסר לנו: לוחות הברית שחרט למענינו האל בעצמו  בסיני ונתן למשה כדי להעביר לעם – שוברו.  העם לא נמצא ראוי להם. הלוחות שהועברו אלינו במצוות האל הם אלה שכתב משה, איש האלוהים, נביא גדול, אך ככל בשר ודם, גם חוטא. את התנ"ך כתבו אנשים מבני עמנו, בשר ודם. במופלא ממני איני עוסק פה. בטח לא ברשומה אינטרנטית.

ובכן, זהו מקור השמחה שלי ביום הזה. שהספר החשוב הזה, המועיל הזה, המעורר השראה, המלהיב והמדהים, ולפעמים המעציב והמדכדך, נמצא בידינו, מורשת אבותינו ואימותינו. ספר אמיתי. ספר לחיים. עניין נדיר למדי בעולם שלנו. חג שמח.

עוד סיבוב באליפות הטיפשות של "הארץ": אז מה היה לנו בקיץ – מלחמה לפי אידיוט א', או טבח לפי אידיוט ב'?

שנגיד שהקיץ תם? הגשם כבר הרטיב לנו את הכביסה? הפסקת חשמל כבר היתה לנו? הרמזורים הושבתו בדרך לעבודה? או בדרך חזרה?

ואיך עבר עלינו הקיץ? בזיעה ובריקודים? באירופה הקלאסית? בצפון הצונן של הודו? הכל כלול טורקי או אי יווני? סתם מלון באילת או צימר באיילת השחר?

בכלל לא מרגישים שחסר לנו משהו חשוב מאוד  בקיץ האחרון?

למשל מלחמה מקומית עסיסית?

או איזה טבח אכזרי שערך צה"ל, כהרגלו, בעזתים האומללים כרגיל?

ולמה אני שואל?

או.

כי בחלק הראשון של חודש יוני השנה, בפתחו של הקיץ, עשה מבקר הטלוויזיה של העיתון לאנשים חושבים (חה-חה) את מלאכתו החשובה, ומה שראה במסך הקטן הביא לו הארה גדולה.

תחת הכותרת "זוהי לוגיקה פשוטה: ממשלת ישראל החליטה שבקיץ תהיה מלחמה", הסביר המבקר, רוגל אלפר (להלן אידיוט א'), אחרי שצפה בחדשות,  שזהו, הלך עלינו. ממשלת ישראל הציונית והזדונית שוב גוררת אותנו למלחמה אכזרית בעזה, כהרגלה בכל קיץ שני. והנה הלוגיקה של המהלך לפי המבקר:

"א) המשבר ההומניטרי בעזה יוביל לפיצוץ;*

ב) הממשלה החליטה להחריף את המשבר ההומניטרי בעזה;

ג) מסקנה: הממשלה גמלה בלבה להגדיל את הסיכוי למלחמה בקיץ."**

אידיוט א' חזק בלוגיקה, במיוחד פשוטה. נודע לו שהממשלה החליטה שתהיה מלחמה

הטרקטטוס הלוגי-נבואי הזה פורסם ב-12.06.2017. אך לא עברו אלא שלושה ימים, ובעתונו שלו, ב-15.06.2017 ספג אידיוט א' גערה נוקבת ממתחרה אחר על התואר, גדעון לוי (להלן אידיוט ב'), שממנה מסתבר מיהו שומר החומות האמיתי של הפלשתינים.

לא, הודיע אידיוט ב'. לא במלחמה קיצית מדובר.

מדובר בטבח.

ישראל עומדת לבצע טבח מרושע בתושבי עזה בקיץ הזה!

הכינו את הממחטות!

קבלו את אידיוט ב':

"ישראל ועזה אינן עומדות לפני מלחמה נוספת, לא לפני "מבצע" ולא "סבב". המינוח השקרי הזה נועד להוליך שולל ולטמטם שיירי מצפון… הטייסים כבר מתחממים על הקווים, כמותם התותחנים והחיילות שעל הג'וי־סטיק. עוד שעה פחות באספקת החשמל— ויינתן האות…"

מה יהיה האות? טוב, זה ברור. הקסאמים הבלתי נמנעים של החמאס:

אידיוט ב' גוער באידיוט א': לא מלחמה אלא טבח! הכותרת במהדורה המודפסת לא היתה מקושטת בסימן שאלה.

"וכי איזו דרך אחרת עומדת לפני עזה כדי להזכיר את קיומה ואת מצוקתה הבלתי אנושית, זולת הקסאם?…לכן הבה נמשיך בשלנו: מצעד הגאווה, מחיר למשתכן, המורה הפדופיל. וכשייפלו הקסאמים נעמיד פני המומים, ובחסות ההתקרבנות הקדושה ימריאו הטייסים הטובים עם שחר, בדרכם לטבח הבא."

ויש גם תחזית באשר למימדיו של הטבח של קיץ 2017:

"הוא יהיה נורא משני קודמיו, כי ההיסטוריה מלמדת שכל 'מבצע' ישראלי בעזה נורא מקודמו: 'עופרת יצוקה' עם 1,300 פלסטינים הרוגים, מתוכם 430 ילדים ו–111 נשים, מול 'צוק איתן' עם 2,200 הרוגים, ובהם 366 ילדים, 180 תינוקות ופעוטות ו–247 נשים. כמעט כפליים. הידד לקידמה ולהתקדמות במספר הילדים ההרוגים."***

שימו לב, שלאידיוט ב' בפרט ולעיתונו בכלל יש חולשה מיוחדת לדם ילדים פלשתינים. מבחינתם דם ילדים הוא הכי מתאים לעלילות הדם האנטישמיות שאידיוט ב' והמו"ל שלו מתמחים בהן. לא מקוריים במיוחד במילייה שלהם.

*****

אבל, אם אתם חושבים שאידיוט א' נבהל מהגערה המוסרית מצד אידיוט ב', אינכם אלא טועים. הטיפשים של "הארץ" עשויים מחומרים קשים יותר. כי הנה, לא עברו אלא שלושה ימים מאז פורסם חזון הטבח של אידיוט ב', וב-18.06.2017  חזר אלינו אידיוט א' עם הבשורה:

אידיוט א' לא נבהל מהגערה של אידיוט ב'. הוא בשלו. הכותרת במהדורה המודפסת היתה: "הקיץ תהיה מלחמה".

"הקיץ תהיה מלחמה"

ובגוף הטקסט:

"אל תופתעו אם תפרוץ מלחמה הקיץ. תופתעו אם לא תפרוץ".

וכן:

"נתניהו עושה ככל יכולתו להגדלת הסיכוי למלחמה…

כעת הוא מייצר תנאים להיווצרות מלחמה בלתי נמנעת.

נתניהו רוצה מלחמה בקיץ – לנתניהו יהיה דם על הידיים.

גם העם בישראל רוצה מלחמה, או על כל פנים, מעדיף אותה על פני שלום."

וסיכום, ובו קריצה מסויימת לחזון הטבח הנורא של אידיוט ב':

"הרבה דם יישפך בקיץ."****

אגב, קראתי לאחרונה, שמורי ורבי, אורי אבנרי, כתב שהוא "קורא בשקיקה" את מאמריו של אידיוט א'. האמת, גם אני.

אחלה בידור.

————————————————————————————————————————–

*תולדתו של "המשבר ההומניטרי" בהחלטתו של אבו מאזן לקצץ בתשלומים שהוא מעביר למתחרים מהחמאס, מהלך שמוביל עכשיו למהלך "האחדות" הפלשתיני. אך מבחינת האידיוט, הכל בגלל ממשלת ישראל, כמובן.

**נראה שאידיוט א' למד פילוסופיה, שזה יופי, כי הוא ממש מביא לנו פה דוגמית של מה שנקרא במדע הלוגיקה "היסק סילוגיסטי" (HS) שצורתו הבסיסית הולכת ככה:

א) כל היוונים הם בני תמותה.

ב) כל האתונאים הם יוונים.

ג) מסקנה: כל האתונאים הם בני תמותה.

***אין צורך לקבל ברצינות את המספרים שמביא פה אידיוט ב'. הוא מתבסס על הנתונים המפוברקים של "בצלם", שהעיתונאי בן-דרור ימיני כבר הצביע על שקריותם. ראו בלינק הבא: https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4837490,00.html

****החזון הנבואי של אידיוט א' הוא מדהים למדי, כי ב-26.03.2017, חודשיים וחצי לפני נבואת השקר על המלחמה בקיץ, פירסם האידיוט נבואה קודמת, שלפיה עומדת לנחות עלינו מלחמה כבר באביב, ו"השמיים 

הנבואה הקודמת של אידיוט א' מלפני הפסח: השמיים יפלו עלינו כבר באביב! וזה הציבור הישראלי עיוור! לא האידיוט!

יפלו" עלינו, כפי שנאמר בהכותרת של המאמר במהדורה המודפסת. הוא כתב שם:  "כרגיל, יופתעו הישראלים עם פרוץ המלחמה הבאה, שתתחיל ממש בקרוב, אף שכל הנתונים המעידים על התרחשותה הבלתי נמנעת מוטחים בפרצופם האדיש, הנרפה והמנומנם מדי בוקר". 

שמים לב?

"התרחשותה הבלתי נמנעת".

פחחח

די מדהימים, אגב,  הזלזול והתיעוב של שני האידיוטים מהעיתון לאנשים חושבים (חה-חה) כלפי הציבור הישראלי. "אדיש, נרפה, מנומנם" אל מול השמיים הנופלים והמלחמה הוודאית לפי אידיוט א'. הוא אף מסביר שהציבור הישראלי הוא צמא דם, כמו נתניהו, ורוצה במלחמה שהוא מעדיף אותה על שלום. ואילו לפי אידיוט ב' מדובר בציבור שמעמיד פני "המומים", וחוסה בצילה של "התקרבנות קדושה"  ועוסק בזוטות כמו "מצעד הגאווה, מחיר למשתכן, המורה הפדופיל", כל זה  לנוכח הטבח הנורא הנערך בקיץ הזה בפלשתינים של עזה על פי נבואת השקר שלו. 

כל כך טיפשים המתיימרים והמתנשאים האלה, שקשה מאוד שלא לצחוק.


ולבסוף חדשות מעודדות: בקרוב אפרסם את תוצאות הטורניר המתקיים פה, על התואר של הטיפש מס. 1 של העיתון לאנשים חושבים (חה-חה), ואשר במסגרתו מופיע גם הפוסט שלעיל. צפו להפתעה.

טיפ/ היזהרו מלחם מקומח

מי לא נתקל בחנויות ואפילו המפונפנות ביותר, בלחם שקרומו מקומח יפה. סגנון כפרי, אלק.
ובכן, היזהרו לכם מהיעני כפרי הזה. לעתים קרובות מאוד (מדי), טובלים האופים את הלחם בקמח כדי להחביא מתחת לשטיח הלבנבן בעייה קשה: קרום חרוך עד שרוף, שחור במקור.
רק זאת לדעת, שביס בקרום מפוחם שכזה, מבחינת הקיבה האנושית, כמוהו כעישון של כמה עשרות סיגריות, ואף אחד בדעה צלולה לא צריך אצלו בבטן ביס כזה.
הסיבה לכך שהאופים מגיעים לתוצאה המביכה הזאת – קרום מפוחם, מקורה בניסיונות לחסוך בזמן ובמקום, שאינם מוציאים זה את זה. קרום שרוף נוצר כתוצאה מאפיה בחום גבוה מדי, וגם כתוצאה מכך שאופים חלק מהכיכרות קרוב מדי למקור החום בתחתית או בחלק העליון של התנור.
אז מה עושים כשנתקלים בלחם כזה מאוחר מדי, כשהוא כבר בבית? לוקחים סכין חדה, אפשר משורית, ומסירים בזהירות (על האצבעות) את הפחם בצורת קרום. בשום אופן לא לאכול, גם אם זה נראה או זכור כטעים. מדובר ברעל מסוכן.

יוזמת השלום של טראמפ/ המרכיב הדתי והמרכיב האזורי (2)

בפוסט הקודם הבעתי את שמחתי על כך, שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ אינו שועה לשפע הפרשנויות וההערכות הפסימיות באשר להיתכנות של הסכם ישראלי-פלשתיני, והוא ממשיך את יוזמתו. הזכרתי  את היוזמה הסעודית/ערבית מתחילת המאה, שבמקורה, כשעוד נקראה "סעודית",  נמצא בא מרכיב חשוב ביותר – לדעתי חיוני – הכרה בחשיבותו של היסוד הדתי בסכסוך, ומכאן הצורך לערב בפתרון "מועצה דתית" שתשמש ב"פרוק מוקשים" על דרכו של ההסכם הפוליטי.

באינטרנט קשה למצוא זכר לחלק של "המועצה הדתית" בהצעה המקורית של הסעודים. ממש כאילו הופעלה צנזורה דרקונית.

לא קשה להבין מדוע. לאליטות השמאליברליות השולטות בתקשורת, באקדמיה בהיסטוריה ובמידע, אין שום עניין בסעיף הדת של היוזמה הסעודית.

הם שבויים לגמרי בתוך תהליך ההתעלמות-הכחשה-הדחקה.*

בתפיסת המציאות, ההיסטוריה והפוליטיקה שלהם, אין לדת תפקיד של ממש. האמונה הדתית, השותפה לרוב הגדול של תושבי האזור הזה (והעולם בכלל) היא, מבחינתם, סוג של מסך עשן, הטעיה. הסחת דעת. מכשול מטופש וזניח.

האמונה הדתית מבחינת מאמיניה של כנסיית השכל, היא תוספתן מיותר, שיבוא עליו הקץ ברגע ש"האנתרופולוגיה" של "האתנוסים" (המדומים בחלקם על פי כוהני הכנסיה ומאמיניה) המתגוררים באזור, תיפגש בסיבוב עם "השיח" "הסוציו-כלכלי" של התהליכים "הפסיכו-לינגוויסטים", ותיווצר "הסינתזה" "הניאו-קולוניאליסטית" של "פוליטיקת הזהויות", לצלילי "הנראטיב" המהפכני התורן.

וכל שאר הבולשיט ה"ניאו-מרקסיסטי" וה"פוסט-מודרניסטי" הטבול במרק הדלוח של "הפוליטיקלי קורקטנס".

זהו מגדל הקלפים האיזמו-לוגי, שאיפיין, למשל,  את יוזמת השלום האמריקאית הקודמת, זו של הנשיא היוצא ברק אובמה. איש  שהיה ספוג כולו בעיסה הניאו-פוסטית הזאת, מתוצרת המוסדות האקדמיים שבהם בילה הנשיא את הרוב הגדול של שנות צעירותו ובגרותו, ושבהם התגבש עולם הרעיונות שלו.

יוזמת השלום, של אובמה-קרי, שאנחנו כבר יודעים מה יצא ממנה.

יוזמת שלום, שעכשיו יש מקום לחשד, שהיתה כולה הסחת דעת, בעוד שהמהלך העיקרי שרקם בסתר הנשיא היוצא אובמה, היה "הסכם הגרעין". הסכם עם המשטר הדתי של ההייאטוללות באיראן, המשטר הדתי הקיצוני והאלים ביותר בעולם.

הסכם שהיה אמור למסור לידי המשטר הזה – אולי בשיתוף פעולה עם הטורקים – עוד דמוקרטיה למופת – את השליטה במזרח התיכון.

ואם גם הרוסים והסינים בעסק, אז מה לעשות.

"יוזמת השלום" של אובמה, בין ישראל לרשות הפלשתינית בגדה, שקל לשער מה היה יוצא ממנה, במזרח תיכון איראני, עם אגדים ארטילריים איראניים בצורת החיזבאללה והחמאס, מצפון ומדרום.

*****

אז דווקא משום שהנשיא טראמפ כה מרוחק מקודמו אובמה, בדיעותיו, במנהגיו ובדרך פעולתו, יש מקום לתקווה.

לא וודאות, כפי שציינתי. רק תקווה.

תקווה, שזה לא יהיה עוד מאותה דבר.

שהרי רק אידיוט ינסה ללכת שוב בדרך שכבר הובילה פעם ופעמיים ושלוש לשום מקום.

שהיא הדרך שממשיכים לדגול בה המומחים והפרשנים מכנסיית השכל, שכבר הזכרתי, והפוליטיקאים מאותה אסכולה.

*****

היוזמה הסעודית-ערבית שונה מהדרך שניסו ללכת בה אובמה ואחרים בעוד מובן חשוב.

פגישה פומבית ראשונה בין הנשיא המצרי א-סיסי ורוה"מ הישראלי נתניהו בניו יורק בספטמבר האחרון: יוזמה אזורית

אין דרך לדעת, אם ביוזמה שמתכנן טראמפ יש מקום לאותה מועצה דתית, אותה "שולת-מוקשים" שעליה כתבתי לעיל. אבל נראה לי סביר, שהיסוד השני החשוב בהצעה הסעודית המקורית  מצוי גם מצוי בה.

היסוד של הפתרון האזורי.

כלומר: לא מדובר בשיח ישראלי-פלשתיני מבודד.

על פי ההצעה הסעודית-ערבית, לראשונה נוטלות על עצמן המדינות הערביות אחריות על הסכסוך. אחריות שהיתה להן על היווצרות הבעייה ועל המשכיותה.

כל אחד יכול לתאר לעצמו מה היה קורה ב-1947/8, אילו תמכו אז המדינות הערביות בהצעת החלוקה של האו"ם מנובמבר 1947.

או אפילו אילו עמדו מן הצד.

אבל צבאות ערביים פלשו לשטחים המיועדים לכינונה של מדינת היהודים. הצבא המצרי, הלגיון הירדני, הצבא הסורי, חיילים עיראקיים ואחרים.

התארגן "צבא השחרור הערבי" (לא "הפלשתיני") של פאוזי אל-קאוקג'י.

מי שהנהיג את הפלשתינים אל דרך המלחמה, ביחד עם המשטרים הערביים סביב,  היה המנהיג הדתי שלהם, המופתי חאג' מוחמד אמין אל חוסייני, שישב בתקופת המלחמה בבירות הערביות העיקריות, בקאהיר, ואחר כך בדמשק, וברור שהיה נתון להשפעתם של השליטים הפוליטיים במדינות האלה.

למדינות הערביות היה גם תפקיד מפתח בהתמשכות הבעיה.

ירדן, שהשתלטה על הגדה המערבית,  ומצרים, שהשתלטה על רצועת עזה, לא העלו על דעתן לתת יד לפתרון הבעייה הפלשתינית, ולפעול להקמת מדינה לעם הזה, על פי החלטת החלוקה של האו"ם. להיפך. המדינות האלה קיימו שלטון דיכוי באזורים שכבשו במלחמה, שבאכזריותו הוא מעמיד בצל את מפעלותיו של הכיבוש הישראלי.

ושתי אלה היו שותפות גם למדינות אחרות, במיוחד סוריה ולבנון, בהנצחתה של בעיית הפליטים הפלשתיניים. מהלך ציני ואכזרי, שלו היו שותפות גם המעצמות של המערב והמזרח. לכל אלה היה חשוב  לקיים את "בעיית הפליטים" כפצע פתוח שיבטיח את הנצחת הסכסוך והמשך המלחמה.

למה מלחמה? כי היא מהווה הסחת דעת השומרת על משטרי דיכוי מושחתים באזור, ומבטיחה למדינות הנפט ולמעצמות מחירים גבוהים לזהב השחור, וכמובן גן עדן ליצואני הנשק.

אבו-מאזן בשם הרשות ועיסמאיל הנייה בשם החמאס לוחצים יד ומחייכים עם "הסכם מכה" ביד (2007). הכיתוב לתמונה המקורית (של רויטרס): "הסכם מכה היה הצלחה". חה-חה.

ולכן, אם היתה למדינות הערביות אחריות כה רבה להיווצרות הבעייה, ולהנצחתה, נכון ומתאים שהמדינות הערביות, וגם מעצמות המערב והמזרח,  יכירו באחריותן, ויתייצבו במסירות, בנדיבות ובאומץ, וגם בחמלה ובנכונות  לסייע בפועל להשגת הפתרון – הסכם ישראלי-פלשתיני ועימו פתרון סביר לבעיית הפליטים הפלשתינים.

הביקור הנשיאותי שערך טראמפ באזור, התחיל, כזכור, בחצרו של המלך הסעודי. ידוע שדובר שם בתהליך השלום מול ישראל.

ידוע שהנשיא האמריקאי דיבר בעניין הזה עם המלך הירדני עבדאללה ועם הנשיא המצרי עבד אל פתאח א-סיסי.

לאחרונה נפגש גם ראש הממשלה הישראלי עם הנשיא א-סיסי.

אז גם אם אין בינתיים סימן לעירובו של היסוד הדתי בפתרון הסכסוך על פי גישתו של הנשיא האמריקאי,  מכל מקום יש סיכוי לכך שהבילעדיות על ניהול  השיחות מהצד הערבי, תינטל מידי ההנהגה הפלשתינית.

*****

השפעת המדינות הערביות והאיסלם  על ההנהגה הפלשתינית, על שני אגפיה הנוכחיים, אש"ף והחמאס, אינה פחותה מההשפעה שהיתה למדינות האלה  על ההנהגה הפלשתינית בתקופת היווצרותה של הבעייה ב-1947/8.

אש"ף – הארגון לשחרור פלשתין – הוקם על ידי המדינות הערביות ביוני 1964.

והן שמינו את אחמד שוקיירי לעמוד בראשו.

החמאס הוקם, וכך הוא רואה את עצמו, כשלוחה של "האחים המוסלמים", תנועה  דתית מצרית.

מדינות ערביות ומוסלמיות שלחו יד ב"הפרד ומשול" בין שתי ההנהגות הפלשתיניות האלה, כמו גם בנסיונות ליישב את המחלוקות ביניהן (למשל "הסכם קאהיר" בחסות מצרית, או "הסכם מכה" בחסות סעודית).

וכך גם בניסיון הנוכחי להשלים בין אש"ף והחמאס.

הפיצול, ולכן החולשה הרבה של ההנהגות הפלשתיניות, הזמינו את המעורבות המסכסכת והנוגדת כל אפשרות לפתרון, מצד מעצמות אזוריות מוסלמיות לא-ערביות כמו איראן וטורקיה, או השותפה שלהן, אמירות קטאר.

כך שהפוליטיקה הפלשתינית, לטוב ולרע,  היא במידה רבה שלוחה של הפוליטיקה הערבית והמוסלמית.

וגם זה נלקח בחשבון ב"יוזמה הסעודית", שהפכה "ערבית".

ויש מקום להערכה, גם על פי התבטאויות רבות ושונות, של פוליטיקאים ישראלים ואחרים, שיוזמת טראמפ (להבדיל מיוזמת אובמה שכשלה) לוקחת בחשבון את המרכיב האזורי של הסכסוך, ומבקשת להעזר במדינות הערביות באזור,  שימלאו חלק פעיל ביישוב הסכסוך.

ואחרי כל זה, אני מזכיר שוב, שבדרך לפתרון ולהסכם, יש להתחשב במרכיב הדתי של הסכסוך.

————————————————————————————————————————–

*בעניין זה, הפתעה-הפתעה, אני מבקש לצטט קטע ממאמר של קרולינה לנדסמן שהתפרסם לא מזמן ב"הארץ". מאמר שבו אמנם התייחסה למקומה של הדת בהקשר שונה של הפוליטיקה, פנים-ישראלי. אך אותה תובנה תקיפה גם לגבי הערכת החשיבות של המרכיב הדתי בסכסוך הישראלי-פלשתיני. וכך כותבת לנדסמן, במאמר שנשא את הכותרת "חילוניים שימושיים":

"יאיר לפיד, אלפר וחסידיהם, השוטים והאינטליגנטים, מזלזלים באמונה הדתית. נניח לכך שאינם מבינים שרוב האנושות, במשך רוב ההיסטוריה, האמינה ועודה מאמינה — כלומר, שהם משתייכים למיעוט זעיר של האנושות, ולכן הזלזול אינו במקום. הסכנה היא, שהם חסרים כלים בסיסיים להבין את כוח האמונה. אלפר אינו מתאר אלא את מוגבלותו שלו. הוא לא "רואה" את אלוהים, ואז קובע שאלוהים מדומיין. למה הדבר דומה? למי שאינו מבין מתמטיקה, ולפיכך מצהיר שהיא לא אמיתית."

 

 

ידיעה משמחת בעיצומם של הימים הנוראים: הנשיא טראמפ לא התייאש מהשגת שלום (א)

הידיעה ששימחה אותי השבוע (דווקא בימים הנוראים!) התפרסמה בתחילת השבוע ב"הארץ", והביא אותה ברק רביד. מדובר בסיפור על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שגילה לחבריו בקבינט המדיני-בטחוני, כי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מתייחס ברצינות רבה לאפשרות להשיג שלום במזרח התיכון.

"אין ספק שהנושא הפלסטיני הוא נושא כבד וחשוב אצל טראמפ", אמר נתניהו לחבריו השרים.

נאמר בידיעה שהנשיא האמריקאי שוחח בעניין עם נתניהו ועם היו"ר הפלשתיני אבו מאזן. עוד בעניין זה, כבר הגיע לאזור השליח המיוחד של הנשיא ג'ייסון גרינבלט. ולאותו עניין שייך, כמובן, תהליך ההתפייסות בין הרשות בגדה להנהגת החמאס ברצועה. שהרי, כדי שאפשר יהיה לנהל תהליך ישראלי-פלשתיני, רצוי מאוד שיימצא איכשהו צד פלשתיני, ולא צדדים פלשתינים.

ידוע לי כמובן, שהמוני "מומחים", "פרשנים", "מקורות מוסמכים" ועוד, מתייחסים בביטול לכל "תהליכי השלום" במזרח התיכון, לפעמים בצמוד להתייחסותם המזלזלת לכל מה שאומר ועושה הנשיא האמריקאי, או בכלל לסיכויי ההשלמה בין ישראל לפלשתינים בדור הזה או אף בדורות הקרובים.

נשיא דונלד טראמפ: לא מתחשב בפרשנים

נימוקיהם כבדים וראויים לעיון.

ועם זאת, מדובר ברוב של מומחים ופרשנים, שאיך להגיד בעדינות, לא תמיד צדקו בהערכותיהם ובתחזיותיהם,  אם בכלל.

לדוגמא, אפשר להזכיר, שמדובר באותו רוב עצום של מומחים ופרשנים, מימין ומשמאל כאחד,  שלא שיערו בזמנו, לפני עשרות שנים, כי יתכן שלום ישראלי-מצרי.

כמו שלפי תחזיותיהם הטריות יותר, אנו אמורים להחשף בימים אלה לידיעות על שיחות ידידותיות בין ראש הממשלה הישראלי יצחק הרצוג והנשיאה  האמריקאית הילרי קלינטון. זאת בעניין החגיגות המתוכננות לרגל כינונו של המזרח התיכון החדש והשליו, שאליו הגענו בעקבות המאורעות המופלאים של האביב הערבי בתחילת העשור.

ואילו לפי המומחים מן האגף הימני של הזרמים המובילים, הנשיא האמריקאי החדש הוא מעין משיח-על, כורש אמריקאי שיתיר את רצועת ההתנחלויות, יעביר אתמול בבוקר את השגרירות האמריקאית לירושלים, וייאפשר כבר למחרת היום את הקמת המקדש השלישי וכינונה של מלכות ישראל מן הים עד לנהר ועד בכלל.

מיני הווה מדומה שכזה, לפי הזרמים המובילים של המומחים והפרשנים, אלופים ידועים ב-WISHFUL THINKING.

שכבר הרבה  זמן לא חזו שום דבר ממה שלבסוף התרחש.

בעוד שממה שחזו כי יקרה, לא נשאר אפילו אבק.

*****

ברור שלא עולה על דעתי לזרוע בלב מישהו תיקוות שווא, ולומר שמשום שרוב החזאים חזו א', אות הוא שיקרה דווקא היפוכו, ב'. דהיינו שתכניותיו של טראמפ עתידות להתממש, ושלום ישראלי-פלשתיני ממש מעבר לאופק.

כוונתי לומר רק זאת, שטוב הדבר, שתחזיות קודרות, המתחפשות להערכות ריאליות קרות,  לא מייאשות את טראמפ.

כי איפה שלא מקווים, ולא עושים כלום למען עתיד והווה טובים יותר,  גם לא יהיה אחד כזה, ונשארים עם "ניהול הסכסוך", שפרושו לגבי הפרשנים עבודה נוחה גם בעתיד, בעוד שלגבי הפיונים פרושו המון שפך דם מיותר, סבל ורוע.

אז טוב שטראמפ מנסה לבחוש בביצת המציאות היציבה המתוארת בפרשנויות.

כי מנסיון העבר והבנת הנפשות הפועלות מותר לומר, שאם רק יניחו לבנימין נתניהו ולאבו מאזן לנפשם (מרחק של 17 ק"מ מפריד בין מקומות מושבם), הם ימשיכו לא לעשות כלום, ושום דבר טוב לא יקרה.

והחמאס בשלו, כמובן, החגיגות הרגילות בכל פעם שנשפך לחינם דם אדם.

מוטב שלא אומר את דעתי על תפיסת הדת ועל המשמעות של אמונה באלוהים מצד הטיפוסים האלה.

*****

כבר כתבתי המון פעמים את דעתי על הפתרון האפשרי של הסכסוך המקומי ועל הדרכים להשגתו.

הסכסוך הוא דתי במהותו. היהודים, שישראל היא מדינתם, נמצאים פה בגלל אמונתם הדתית. וזה בכלל לא משנה שחוזה מדינת ישראל ומי שפתח במהלכים המעשיים לכינונה (הקונגרס הציוני) היה איש חילוני, תיאודור הרצל. שמו העברי היה בנימין-זאב. שם תנכ"י לגמרי. ובגלל זה אנחנו פה ולא באוגנדה.

הצהרת בלפור, שהיוותה את השלב הבא בהתקדמות המדינית לקראת כינונה של ישראל, היא מסמך ספוג באמונה דתית.

מי שהנהיג את הצד הערבי-פלשתיני למלחמה היה המופתי חאג' מוחמד אמין אל חוסייני. המנהיג הדתי העליון.

היסוד הדתי האיסלמי נמצא בשורשי המאבק הערבי-טורקי-איראני נגד מדינת היהודים.

המאבק היזום העיקרי של הפלשתינים נקרא "אינתיפאדת אל-אקצה", על שמו של אתר דתי, ולא במקרה.

הימין הדתי בישראל, כמו הימין הדתי במדינות הערביות והמוסלמיות, הם המתנגדים העיקריים לכל הסכם ישראל-ערבי וישראלי-פלשתיני.

בין מחרחרי המלחמה העיקריים בין העמים פה, נמצא ללא קושי מיני מימסדים דתיים, באירופה ובארה"ב,  הפועלים מתוך שנאת יהודים ו/או מוסלמים, בדרך של הפעלת סוכנים מקומיים, בכסף שמשלמות הקרנות העשירות שלהם.

כל מיני "קרנות", ו"עמותות", של "איגוד הבישופים האיריים" או "הדיאקוניה של שוודיה", ששלום וזכויות אדם בגרונם, ובידיהם ובכספם הם מלבים שנאה ומחרחרים מלחמה בין עמים-אחים.

יו"ר אבו מאזן ורוה"מ נתניהו נפגשים בפאריס: 17 ק"מ מפרידים ביניהם במזרח התיכון

לכן, מכיוון שהיסוד הדתי כה דומיננטי בכל מה שנוגע לסכסוך הזה, כלל לא יתכן, לדעתי, ליישב את הסכסוך  תוך התעלמות, הכחשה והדחקה של היסוד הזה.

הכחשה כזאת מנסה לשווא "לשים בסוגריים" רגשות דתיים ולאומיים, מסורות היסטוריות ואמונות עמוקות של העמים באזור.

את הנקודה הזאת, וכבר ציינתי זאת פעמים רבות, הבינו המלך הסעודי ויועציו בתחילת המאה הנוכחית, כאשר העלו את היוזמה הקרויה על שמם, "היוזמה הסעודית". זו שאחרי כמה גילגולים היא ידועה היום כ"יוזמה הערבית".

היוזמה תורגמה מ"סעודית" ל"ערבית" אחרי שניטל ממנה אחד משני עיקריה:  הבנת החשיבות של היסוד הדתי של הסכסוך היהודי-ערבי.

שכן ביוזמתם המקורית הציעו הסעודים כי לצד הוועידה הפוליטית שתעסוק בהשגת הסכם, תפעל גם מועצה דתית, בהשתתפות נציגי הדתות העיקריות באזור.

ותפקידה של המועצה הזאת, לפי הבנתי, היה לפרק את המוקשים ההילכתיים-דתיים על דרך ההסכם, ולאפשר את השגתו של שלום בין מאמיני היהדות, האיסלם והנצרות המתגוררים באזור (ורצוי גם מאמיני כתות ודתות קרובות החיים פה עימנו).

עם זאת, עיקר חשוב אחר של היוזמה הסעודית עדיין חי ופועם, ונראה כי יוזמתו של טראמפ מביא אותו בחשבון:

מדובר ביוזמה אזורית, שלה יהיו שותפים ישראל, נציגות פלשתינית, ונציגות של מדינות ערביות מהאזור.

———————————————————————————————————————————-

עוד על יוזמת טראמפ ועל היוזמה הסעודית/ערבית בפוסט הבא בסדרה

 

 

 

 

 

 

 

 

,

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צחוקים/ בהזדמנות זו, שהתגלתה גזענות בגרמניה, עוסק "הארץ" בגזענות בישראל, ולכן, באותה הזדמנות, הבה נעסוק בגזענות של "הארץ"

מה אמרתי לכם אתמול, שצפויים לנו צחוקים מכיוון העיתון לאנשים חושבים בעקבות ההישג האלקטורלי האחרון של הימין הגזעני בגרמניה?

ובכן, ביחסים ביני ובין העיתון המצחיק ביותר במזרח התיכון, אין דבר כזה דחיית סיפוקים.

כבר היום הגיע מאמר המערכת של "הארץ" וסיפק את הסחורה.

תשכחו מזה, שהעיתון החשוב יעסוק במאמר המערכת הפרוגרמטי שלו, למחרת הבחירות,  בעובדה המצמררת שאחד מכל שמונה גרמנים הצביע השבוע בעד מפלגה גזענית קיצונית, מה זה אומר על "גרמניה החדשה" וכל זה.

"הארץ" בחר לעסוק בהזדמנות חגיגית זו, איך לא, בגזענות של מדינת ישראל!

אחרי הכל, כמה הזדמנויות יש להם שם, בעיתון לאנשים חושבים, לעסוק בגזענות הישראלית?

אז שיחמיצו הזדמנות פז שכזאת, שנקרית על דרכם אולי פעם בעשור?

תשכחו מזה.

וכך, במאמר המערכת מהיום,  קובעים האדונים מ"הארץ",  שבישראל כבר מצוי הימין הקיצוני בשלטון, ושואל: "האם אפשר להתריע מפני גזענות", כאשר  יש אפליה לרעה של ערבים במכירת מנויים לערבים לבריכה ביישוב יהודי?

כאשר כולאים "מבקשי מקלט" (תסמכו על העיתון לאנשים חושבים. הם יודעים שמדובר במבקשי מקלט ולא במבקשי עבודה שהסתננו לכאן בהיעדר גדרׂׂׂׂ)?

כאשר מפנים יישוב ערבי בכוונה להקים התנחלויות של יהודים?

"האם אפשר להזדעזע" מהקורה בגרמניה, שואלים אדוני העיתון הזה,כאשר הקלו-קלוקס-קלאן מהלל את בנו של ראש הממשלה בגין הקריקטורה האנטישמית שפרסם?

חה-חה.

חה-חה, כי הבה נראה מה קורה כשהופכים על "הארץ" את הקדירה שבישל.

כלומר, בודקים את זכותו של "הארץ" עצמו לדון בגזענות של אחרים.

כי, האמנם יכול עיתון "הארץ", שהוא בעצמו הרי  עיתון בעל קו מערכתי אנטישמי מובהק, "להתריע מפני גזענות" של מישהו –  כולל אפילו מדינת ישראל?

האם לא מדובר בעיתון שכתביו ובעליו העניקו  הכשר ברור, ויותר מזה, חיוב מובהק של רצח יהודים?

האם לא נכתב שם על ידי אחד מחביביו של בעל-הבית, ש"זכותו וחובתו"  של הפלשתיני היא לרצוח יהודים, גם בצורה שפלה (וזה כדי להצדיק דריסת תינוקת יהודיה בירושלים על ידי רוצח פלשתיני).

האם לא אישר גם המו"ל עצמו ש"זכותו וחובתו של הנכבש והמנושל לידות אבנים (ולהצית אש)"? הסוגריים במקור (ואחר כך ניסה להסביר  שרק "פירש" בדבריו אלה מכתב למערכת. רק מה לעשות, שהפרשנות על "הזכות" ועל "החובה" לרצוח יהודים, היא בניסוחו שלו?).

האם לא הסביר המו"ל האנטישמי של העיתון הזה, ש"לא צריך שתהיה זהות בין מאפייני האפרטהייד בדרום אפריקה לבין פרקטיקות של אפליה הנוגעות לזכויות אזרח הנהוגות בישראל, כדי שאפשר יהיה לכנות את ישראל מדינת אפרטהייד"? – כל זה כי "המלה אפרטהייד היא כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם, ולכן היא שימושית להעברת המסר"? כלומר – מדובר במסר אנטישמי, בשירות התעמולה של ה-BDS,  שמבקש העיתון להפיץ בעולם, במהדורתו האנגלית, למרות שלפי הודאת המו"ל עצמו  אין למסר הזה בסיס במציאות?

האם אין בעיתון הזה שפע של  המלצות למדינות העולם להטיל נידויים וחרמות על ישראל, היא לבדה, נוהג שאפילו הכוהן הגדול של כנסיית השכל, אגף שמאל, נועם חומסקי, קרא לה "צביעות הזועקת לשמיים"(“hypocrisy [that] rises to heaven”)? האם לא אמר באותה הזדמנות שהעמדות האלה כלפי ישראל מצביעות על האנטישמיות של הנוקטים בהן?

נועם חומסקי קורא לכלב בשמו (מיד בהתחלה), אבל "הארץ" בעל הקו המערכתי האנטישמי – בעד

האם לא מצוטטים אלף השקרים האנטי ישראלים והאנטישמיים, שמפיץ העיתון הזה בגירסתו האנגלית, בהרחבה ובהתמדה, בכל כלי תקשורת ימני, גזעני, אנטישמי וניאו-נאצי ברחבי העולם?

אז מה תגידו?

האם לאדוני העיתון הזה יש זכות לבוא בטענות למישהו על "גזענות", בהיותו שטוף בנגע הזה הוא עצמו מכף רגל עד צוואר?

 

%d בלוגרים אהבו את זה: