דילוג לתוכן

כלכלת שוק(2): מנהרת הולנד ו"הבריפקה", או: ככה מוכרים לנו אוויר

זוכרים את הפוסט על כלכלת השוק בשיטת מצליח"?

איך, תוך שיתוף פעולה פורה והדוק, שתמיד מצליח, של הון, שלטון עיתון,  מריצים לנו שליטינו את האינפלציה? היצרנים מודיעים  על הקפצת מחיר משמעותית למוצריהם. התקשורת הצבועה גם מגנה את המהלך וגם מסבירה את הרציונל, השלטון בעקבות התקשורת, מבטיח לשמור על השכירים, שהם נפגעי האינפלציה העיקריים, וגם רוב מצביעיו , וכן מאיים על מפקיעי המחירים. השודדים  ממהרים "להיכנע", בכאילו, כדי "ללכת לקראת הצרכנים האהובים",  ומודיעים שהעלאת המחירים בעצם רק נדחתה, עד אחרי החגים או לאחרי הבחירות, מה שיבוא קודם. ולעתים מקטינים את שיעור הקפצת  המחירים לרמה שתוכננה מלכתחילה כאפשרית; והכל בחסות בנק ישראל שקופץ על ההזדמנות ומקפיץ את הריבית, תוך הסבר, שזה נעשה כדי לבלום את מחירי הנדל"ן. שזה בערך כמו להעלות את מחיר הדלק כדי לבלום את העליה במכירת מכוניות חדשות.

התעלול הקבוע שוב הצליח, גם הפעם.

ובכן היום נלמד את הטכניקה של עוד שיטת נוכלות, רמייה וגניבה של החזירון העלין באותה שיטת לימוד. שיעורים קצרים, ממוספרים וברורים, שווים לכל נפש.

1.מנהרת הולנד מחברת בין דרום האי מנהאטן, ניו יורק, ובין מרכז-ג'רסי ממערב. העיר והמדינה. העבודות חלו ב-1920, כשמחיר הכריה הוערך ב-38 מיליארדי דולרים. המנהרה נכרתה בקרקע הבוצי של נהר ההאדסון, 25-30 מטרים מתחת לנהר. היא קרויה על שמו של המהנדס שתכמן אותה ושגם החל לבנותה, אך נפטר תוך כדי הבניה, כמו יורשו בתפקיד. המהנדס השלישי השלים את המלאכה ב-1927. העלות הגיעה ל-378 מיליארדי דולרים.

ההוצאות תפחו גם בגלל התקנת מערכת משוכללת, רבת עוצמה וחלוצית  ליניקת אוויר מזוהם ב-CO2 מהמנהרה והזרמת אוויר עשיר יותר בחמצן בחזרה אליה.

ביום הראשון להפעלת המנהרה עברו בה כ-52 אלף כלי רכב. בשנת 2002 עברו בהולנד כ-15 מיליוני מכוניות, וב-2004 יותר מ-33 מיליון מהן.

המנהרה נמצאת למעשה בבעלות המדינות – רשויות הנמלים של מדינות ניו יורק וניו ג'רסי, השולטות בנהר ההאדסון.

סופר דמון רניון: משכנע.

3. כשהשתחרר אלפרד דמון רניון משרותו הצבאי  כחייל קרבי של הצבא האמריקאי בפיליפינים, החל לעבוד ככתב לפלילים , וגם ספורט – בייסבול ואגרוף. כשעבר לניו יורק, מונה "לכסות" את אזור הברודוואי על טיפוסיו הססגוניים, כולל שולי עולם הפשע, התיאטרון והזימרה. הוא אימץ סגנון משלו, כתב  בזמן הווה, והירבה בשימוש בסלנג שכונתי ומקצועי סיפוריו שלוקטו בספרים זכו להצלחה במדינות רבות ותורגמו יפה לעברית על ידי אליעזר כרמי. אקדח היה ל"משכנע", פה – "לקקן" וכל אשה נאה היתה "עגבניה" וכך ניתן היה למצוא טיפסים מסוכ "ג'וני המסולסל", או "בנג'י ארבע אצבעות" וכו'.

4. והנה, באחד מפניניו אלה סיפר דמון רניון על מכר אחר שלו, נוכל חלקלק,משגשג ובעל וותק, שהתמחה במכירת זיופים של ציורים נודעים, אגרות חוב למוכ"ז שמעולם לא הונפקו באמת לקהל  אלא זויפו באופן פרטי על ידי זייפן הציורים, וכו'. בסיפור שלנו, הנוכל הנ"ל סיפר לדמון רניון על רעיון עיסקי חדש שהוא מריץ: מכירת מנהרת הולנד (של רשות הנמלים העירונית-ממלכתית, כזכור) לטייקון זר, כבד,  שהגיע לניו יורק לאחרונה ממדינה רחוקה כלשהי, והוא להוט למצוא עסק  מכניס בניו יורק רבת ההזדמנויות. וממש באותו בוקר  שבו התרחש הסיפור של רניון (ובלי קשר) עמד הנוכל לקחת את המשקיע הזר למסע היכרות עם הברווז המטיל ביצי זהב, סיור בהלוך ובחזור במנהרה, וביניהם ארוחת פרי-ים במסעדה ידועה בניו ג'רסי (כן זו העיר מה"סופראנוס", עשרות שנים לפני), כדי שיבחן במו עיניו את טיב הסחורה המוצעת לו, במחיר נוח להפליא.

מנהרת הולנד בין מנהאטן לניו-ג'רסי:עשרות מיליוני מכוניות בשנה.

5.נראה לכם גרנדיוזי מדי? פנטסטי במידה שאינה מתקבלת על הדעת? אז מה תאמרו ותגידו על שר תקשורת פלוני, לגמרי מומצא, ממדינה דמיונית. שמכר בפרוטות את כל האוויר של מדינתו כמוהו כממשיכיו, לחבורת טייקונים ותאגידים, שמריצים לתוך האוויר הציבורי הקנוי שלהם קרינה  אלקטרומגנטית בכמויות מפחידות, קרינה שמחוררת את האוויר ואת תאי גופינו  במהירות האור, 300,000 ק"מ לשניה, חלקה (מייננת) – מטגנת  לתושבי המדינה את המוח, כמו שמיקרוגל מרתיח מים בספל, ובחלקה מסרטנת; וחלקה (הלא מייננת) גורמת, כנראה, רק  לנזקים לטווח ארוך, כמו גלי הרדיו ("כנראה", רק כי עדיין אין ניסיון מספיק  עם אנטנות הסלולרי  (אך אפרופו זה, הנה שאלה מגמתית: כמה זמן  לקח ל"מדע", ל"רפואה ומערכת הבריאות",ל"מנהל", ל"שומרי הסף", לפוליטיקה ולאקדמיה, ובטח ל"כלבי השמירה" מ"התקשורת",וביחד הוש"ע – הון שלטון עיתון) לצנן את היחסים הלוהטים שניהלו  כל אלה עם בעלי חברות הטבק, עד שנאלצו להודות  בעצב רב  בסכנות ובנזקים הנוראים של עישון הסיגריות ולנקוט בצעדים חלקיים ומהוססים נגד הפצת הרעל? וכמה מיליוני מעשנים נרצחו, למעשה, עד שהתקשורת הממוסדת הפסיקה לפרסם כתבות ולראיין רופאים ומדענים, שידעו לספר לקוראים אגדות אורבניות פנטאסטיות על היתרונות הבריאותיים של העישון, על סמך "מחקריהם", ובמקביל דיווחו  בכיף על השקרים של הרפואה והמדע שניסו להזהיר מפני העישון? כי ברוני הטבאק והמוות הפציצו במודעות-ענק)

טוב,  סליחה על הסטייה הקלה. אך נשמור בזכרוננו את חבורת הרמאים שמוכרים לטייקונים שרוכשים את הזיכיונות על האוויר, על המיים ועל האנרגיה  שנמכרים לנו ביוקר רב ותוך הפקעות מחירים, למרות שמה ששודדי החזירון קונים מהממשלה בזול ומוכרים לנו ביוקר – הוא שלנו.

גליה מאור: המפקחת על הבנקים בתקופת "הוויסות"

6.עוד מקרה אופייני של נוכלות בנוסח "מנהרת הולנד " של הנוכל מסיפורי דמון רניון, הוא המעשה ב"מניות הבנקאיות" וב"משבר המניות" וב"הסדר המניות" , בהשתתפות  החזירון הבנקאי העליון, לפני כ-40 שנה; כך חבורת  הוש"ע הרקובה (והפעם במיוחד וביחד עם משרדי הממשלה הכלכליים ו"שומרי הסף" ובבנק ישראל ובפיקוח על הבנקים, בפרקליטות ובמערכת בתי המשפט, וכמובן  בעיתונות הכלכלית של התקופה), "כלבת השמירה של הדמוקרטיה," חה-חה,  שהיא הכלאה נינוחה בין פקינזית סקסית ואבא פודל, ובין צ'יוואווה עם אמא פינצ'רית ננסית חמודה. זה כשהם שומרים על "הדימוקרטיה", כלומר, עלינו, הציבור הרחב,  – אך בה בעת  היופכת התקשורת הזאת להכלאה של דוברמן, רוטווילר ומסטיף, כשמוטבי התקשורת הממוסדת הנ"ל, המו"לים, העורכים  והעיתונאים,  שומרים בנאמנות על עדרי החזירון העליון שמרפדים את כיסיהם.

******

7. בתחילת שנות ה-80' כשעבדתי ב"העולם הזה" נכנסו למערכת יום אחד עורך דין ג'ינג'י, ממושקף, מקריח ושמנמן, הוא ועורך דין נוסף ממשרדו, שנבלעו במהירות בחדרו של העורך והמו"ל, אורי אבנרי. כעבור כמה דקות הוביל אותם אבנרי  לחדרי הסמוך והפיל עלי את התיק.

עו"ד יעקב ויינרוט:הבריפקה והוויסות

הפרקליט היה עו"ד יעקב ויינרוט, ושמו של עוזרו מהמשרד היה גיורא רובננקו, מי שניהל את התחקיר בתיק  ופרס לפני את המסמכים.

8.לקוחו של ויינרוט היה יהלומן אמריקאי בשם ליאו זיגמן, שכלל לא הבין לאיזו צרה הוא נקלע כשבא לעשות עסקים בישראל. באותם הימים קיבלו היהלומנים המקומיים אשראי בנקאי בשיטת "הנאמנות": היהלומן הציג בפני הבנקאי "בריפקה" קטנה,  דף נייר מקופל כמעטפה, ובתוכה צרור של אבני חן בלתי מלוטשות, ואח"כ מלוטשות, ששווין

בריפקה:ערובה להחזר חוב?

יכול להגיע לעשרות ולמאות אלפים, וגם למיליונים – בדולרים. ה"בריפקה" לפי הנוהל, נמסרת לבנק  "בנאמנות" – ערובה לכך שהיהלומן יחזיר את חובו לבנק.

אלא שכל זה היה בלוף על גבי בלוף.

כי בפועל היה מדובר בתעלול נכלולי במסגרת ההונאה האדירה של כנופיית הוש"ע, הידועה כ"ויסות המניות הבנקאיות"

——————————————————————————–

בפוסט הבא, איך נגמר הרומן של היהלומן זיגמן עם הבנקים בפרשת "הבריפקה", ומה קרה למניות הבנקאיות המווסתות.  ועוד תופעות של מכירת אוויר צח ושקוף, תמורת דולרי נייר  ירוקים,בארץ הקודש ובארצות חו"ל.

קולינאריה מונדיאלית

אני לא אוהד שום קבוצה במונדיאל הנוכחי , כי איטליה, אתר הולדתי, כמו ישראל, אתר חיי, לא הגיעו קטארה. לכן, כמנהגי במקרים (רבים) כאלה, אני אוהד את ההתקפה של כל קבוצה המופיעה על המגרש, ומקווה שתבקיע שער, כי השערים הם הדובדבנים שעל פיסגת הקינוח המונדיאלי. הראו לי אחד שאינו אוהב דובדבנים – והוא גם אינו אוהב גולים.  ואילו כאשר  אני עוסק בשאלה, שהיא ענייני בפוסט הזה, "איזו מהנבחרות ראויה לאליפות", כאן אני נעזר במשל מתחום הגסטרונומיה-קולינאריה הכה מפותח, שבו כמעט כולם מומחים, עם שפע התכניות המעמיקות והסדרות הלימודיות בטי. וי, וכן בהתחשב בכך שכולנו  אוכלים ושותים, יום יום,  כולל אפילו  במוצאי כל  יום צום (הנחשבים אצלנו, כזכור, כמה נוח, כתחילת היום הבא).

ובכן, מתי  מוגדרת מנה כמוצלחת, ואפילו "גורמה"? אנסה לתמצת:

ראשית, היא כוללת את אבות המזון, רצוי כולן.

שנית, צריך שתהיה איזו הברקה, רצוי גאונית ואם לא, לפחות מקורית.

שלישית, תיבול מתאים ומגרה, צבע, ניראות, עניין.

וככה גם קבוצת כדורגל.

אבות המזון במקרה הזה, הם המרכיבים העיקריים הנחוצים להצלחת הקבוצה, אביא אותן עם דוגמאות, לא תמיד מהקבוצות המשצצםטת הפעם במונדיאל:

שוער  טיבו קורטואה: בגובה דשא

שוער, בעל אינסטינקטים חייתיים, אומץ לב ונטילת סיכונים; טוב בגבהים, בחצי גובה ועל הקרקע;מסוגל לעצור בעיטות עונשין מטווחים קצרים, לארגן לעצמו חומה כשיש בעיטת עונשין, ולנהל את ההגנה שלפניו. (למשל טיבו קורטואה הבלגי, שוערה של ריאל מדריד).

בלם, הורס התקפות היריב ובונה התקפות-נגד מהירות. מארגן ההגנה על השער, עם חוש מיקום מעולה, תיקול יעיל, משחק ראש ראוי להרמות מהקרן, הן נגד קבוצתו והן בעדה. (למשל ליאונרדו בונוצ'י האיטלקי, בלם נבחרת איטליה וקבוצת יובנטוס. לא נופל ממנו ג'ורג'ו קילייני, שותפו האיטלקי ביובנטוס. בספרד בולטים ז'ראר פי'ה מברסה וסרחיו ראמוס מריאל מדריד. בליגה האנגלית מככב בלם ליברפול, ההולנדי וירג'יל ואן דייק. בלמי עבר ידועים: פרנץ בקנבאואר האיטלקי, ורונאלד קומן ההולנדי)

קשר אנטואן גריזמן: בעיטות עונשין וקרנות

קשר, שחקן מרכז שדה, תפקיד מפתח בכל קבוצה. בונה את משחק ההתקפה , מחלק מסירות המקרבות את הכדור לאזורים הסמוכים לשער היריב, בעל מסירה מדוייקת לחלוץ הנמצא בעמדת הבקעה, יודע לבעוט עונשין מחוץ לרחבה, להרים קרנות, עם חוש טוב להבקעת שערים. (לדוגמא: אנטואן גריזמן, קשר נבחרת צרפת ואתלטיקו מדריד הספרדית,  או קווין דה בריינה הבלגי, שחקן מנצ'סטר סיטי וכן לוקה מודריץ' הקרואטי, שחקן ריאל מדריד, ותומס מולר הגרמני, שחקן ביירן מינכן. באיטליה בלטו רוברטו באג'יו ואנדראה פירלו. אייל ברקוביץ הישראלי אובחן לא מזמן כגדול הקשרים בליגה האנגלית,  ולצידו

קשר קווין דה בריינה: מסירות פז

ולצידו, בישראל, כיכבו בתפקיד הזה אורי מלמיליאן הירושלמי, שהלעיט במסירות את החלוץ אלי אוחנה, שניהם מביתר ירושלים, וכן  משה סיני מהפועל תל אביב. גיורא שפיגל ממכבי תל אביב ומוטל'ה שפיגלר ממכבי נתניה)

חלוץ, סקורר, מבקיע השערים של קבוצתו, שחקן שמרגיש בבית ברחבת ה-16 ויותר מזה ברחבת  ה-5. תחבולן, שמסתדר באזורים של צפיפות ושומר על קור רוח בשניות של מתח גבוה.בעל בעיטה עזה ומדויקת ומשחק ראש מעולה (למשל, אוליביה ז'רו הצרפתי, מלך שערי הנבחרת הצרפתית, ביחד עם טיירי הנרי. ז'ירו מחליף בנבחרת את כארים בנזאמה שחקן ריאל מדריד. ז'ירו הוא חלוץ קבוצת מילאן, אלופת איטליה. עוד מהחלוצים שהיו

כוכב קיליאן אמבפה: גאון הדריבל

ידועים בעבר כ"מכונות שערים" : גרד מולר הגרמני, פיליפו אינזאגי האיטלקי ואנדרי שבצ'נקו האוקראיני.

כוכב, מי שמביא  למשחק נבחרתו  את הברק והצבע, ותיבול מגרה. שחקן מגוון  שאוהב לשחק לאורך הקווים, לפרוץ מהאגף למסור ביעילות לחלוץ, ולהבקיע בעצמו שערים רבים. דריבליסט מעולה, מאותם שחקנים יחידי סגולה שבשבילם באים לראות משחקי כדורגל  (למשל, באליפות הנוכחית קיליאן אמבפה הצרפתי, שחקן פס"ג',

רפא לאאו הפורטוגזי, גם הוא בד"כ שחקן קו משמאל. שחקן מילאן האיטלקית, ניימאר הברזילאי, שחקן פס"ג'. כוכבים מפורסמים מהסוג הזה המסיימים הפעם את קריירת

כוכב רפא לאאו: פורץ משמאל

המונדיאלים שלהם, הם ליונל מסי הארגנטיני וכריסטיאנו רונלדו הפורטוגזי.כוכבי עבר, חלקם  מסוג שונה במקצת ,היו רונלדיניו(עדיין משחק)  ורונלדו, חלוץ העל  הברזילאי, מישל פלאטיני וזינאדין זידאן הצרפתים, לואיס פיגו הפורטוגלי, טיירי הנרי הצרפתי, ההולנדים יוהן קרויף, מארקו ואן-באסטן, רוד חוליט ודניס ברגקאמפ).

די ברור, מהרשימות שלעיל, שהנבחרת שנראתה לי המבריקה והמהנה ביותר עד כה, היתה אלופת העולם הנבחרת הצרפתית, שסביר מאוד, שתגיע רחוק גם הפעם.

כָּאוֹס(1) האקדמיה והאליטות חיסלו את האמת והשליטו את השקר הפוסט מודרני

תחקיר שפורסם בארה"ב חושף מסמכים שמעידים על הציניות של יצרניות הרכב הגדולות: למרות שחקרו בעצמן את הנזקים הסביבתיים של פליטת מזהמים הן השקיעו מיליוני דולרים בקמפיינים ובלובי למניעת תקנות לצמצום פליטות דו-תחמוצת הפחמן.
כן, יש לומר כָּאוס, כף פתוחה ולא בצרה או בסגול,  צורת הגיה, שהיא תוצאה מרצונם והרגלם של השדרנים בכלי התקשורת המקומיים לחקות את ההגיה האנגלו-אמריקטית, שבה מבטאים לעתים תכופות את  ה-A כ-E.
כָּאוס היא  מילה ביוונית, שמשמעותה המקורית היא ריקנות, לא-כלום, חלל ריק. אך המשמעות השתנתה מאוד  במרוצת השנים , עם חדירתו של המושג הזה  לשפות רבות, והפופולריות שלו בדיון הציבורי. בימינו אלה מקובל להשתמש במילה לתאור מצב כָּאוֹטי – תונו ובוהו בעברית התנכ"ית  של ספר "בראשית" , בלגן מבולגן או ברדק מבורדק, או ”בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה" בעברית חדשה  וספרותית יותר של ספר "נחום"בתרי-עשר.
למשל, המצב  הכאוטי בעולמנו בשנים הללו.

וכן, גם בארצנו ובמדינתנו ובטח באזורנו.  מי שנעולים על  תאריכים עגולים, יכולים לנקוב בחילופי המאות והאלפים – שנת "המילניום", 1999 או 2000, לפני  שני עשורים וקצת יותר, כשריקת הפתיחה המצלצלת של התהליכים הכָּאוֹטִיים, שהצטברותם הסימולטנית (בו-זמנית) טוענת את התהליך גם במרכיבים מפחידים של פאניקה, אימה ופחד, במיוחד אם יש בהם מטען חורג של אפוקליפסות על רקע דתי ו/או מיסטי.

אך אין צורך להיות  אדוקים ולהתעקש על יום מסויים בשנה מסוימת כנקודת פתיחה מסודרת. אחרי הכל מדובר בכָּאוֹס, כן? לא בדיוק מצב שחובה לחפש בו  חוק וסדר מופתיים.

זיהום אוויר:חברות בתעשיית המכוניות, ג'נרל מוטורס ופורד, חקרו וידעו כבר לפני 50 שנה מה יהיו התוצאות הנוראות של זיהום האוויר הנובע מפעילותן – והשקיעו מיליונים רבים בשיחוד פוליטיקאים , כלי תקשורת ומערכת המשפט כדי לבלום יוזמות שיגבילו את זיהום האוויר. תוצאות התחקירים בעקבות פעילותם לא הביאו לחקירות ולכתבי אישום נגד המשחדים והמשוחדים, או לשינויי חקיקה.

אתחיל ברשימה קצרה של תחומים שאסקור בסדרת הפוסטים הזאת, ואפשר לגלות בהם ללא קושי או השתדלות מיוחדת סימנים של התפרצות כָּאוֹטִית:

  • רעשי אדמה ואי-סדירויות בתחומי האקלים, זיהום הסביבה, תופעות אטמוספריות  וכו'.
  • משברים כלכליים בעלי נפח גלובלי.
  • משברים ותופעות משנות-סדרי עולם בתחומים כלכליים, חברתיים, תרבותיים ובמיוחד תקשורתיים.
  • פריצת מלחמות ומעשי איבה, השמדת עם וטרור במימדים גדולים, סכסוכים ומתחים קשים ומסוכנים בין מדינות וגושים.
  • אסונות ומגיפות במימדים גדולים, בעלות תוצאה קשה, כגון תאונות גרעיניות, או מגפה כלל עולמית בעלת השפעה בתחומי הכלכלה, הפוליטיקה, החברה והתרבות.

קוראי פה וחברי ברשת בוודאי ערים לעובדה, שכל התחומים האלה של פעילות הטבע והפעילות האנושית, אינם תוצר  של שני העשורים האחרונים בתולדות כדור הארץ והאנושות. בחלק מהתחומים ניכרו בעבר גם ביטויים עזים לאין ערוך יותר מאלה שהתפרצו בשני העשורים הראשונים, הנוכחיים, של האלף השלישי לספירת הנוצרים. די לזכור את תולדות המלחמות והמשברים הכלכליים של המאה שעברה.

ובכל זאת אני מעז לטעון, שהן ההצטברות והן הבו-זמניות, וכן התפתחות "מטאורית" באחד המרכיבים, מקנים עוצמה ומיוחדות לכָּאוֹס בן ימינו.

ההתפתחות המהירה והמרשימה המרומזת במשפט שלעיל, מופיעה בסעיף 3, ובו ההתרחשויות בחום תקשורת ההמונים: התפוצה הגלובלית העצומה של מדיית האינטרנט, שהפכה רוב עצום של אוכלוסיי הכדור ליודעים וידענים , לכאורה מודעים יותר, ובחלק גדול משתתפים ושותפים יותר בהתרחשויות חשובות, כמתרשמים סבילים וכמגיבים פעילים בהתפתחויות לרעה, או לטובה, או גם כמשמרי  המצב הקיים.

את  תקשורת האינטרנט, ובמיוחד הפעילות ההמונית ברשתות החברתיות, ניתן להמשיל לגלולת "ספיד" עוצמתית, המהווה  זרז\קטליזטור של תהליכים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים, לא רק מבחינת מהירות התפתחותם, אלא גם מבחינת העצמת השפעתם ומשמעויותיהם.

אחת התופעות העיקריות ורבות ההשפעה של העידן הכאוטי הנוכחי, הוא אבדן היכולת לתקשורת בין בני אדם. לכאורה, זוהי קביעה אבסורדית, שכן ניתן היה לצפות לתוצאה הפוכה בדיוק; שהרי  דווקא בזמננו, עם התפשטות הרשת האינטרנטית, ועימה הרשתות החברתיות שפעילים בהן מיליארדי אנשים – רוב האנושות, ועם הזמינות העצומה ובעצם החינמית, או הזולה מאוד לכל צרכן של תוצרי התרבות – סרטים וסדרות טלוויזיוניות, פודים והרצאות טד; הזמינות של לימודים גבוהים והשכלה רחבה או עמוקה, אקלקטית או ממוקדת; האפשרות של בני אדם, גם בפריפריות הנידחות ביותר, לצרוך ואף להגיב על מה שמתרחש, שמיוצר ומופץ על ידי המרכזים התרבותיים, הפוליטיים, החברתיים, הדתיים והרוחניים, כל אלה היו עשויים  להשאיר מקום לתקווה, ואף לציפיה ממשית, שהמצב החדש הזה  של תקשורת ההמונים,  יופעל להפחתת הכאוס, לפעולה הגיונית יותר, מתואמת וממוקדת יותר, למען מטרות שהאנושות תתאחד ותתלכד סביבן למען  עולנו ורווחתנו.

והנה, המצבים הכאוטיים המתגברים בכל תחומי הפעילות האנושית ובכל מקום, מלמדים שקורה ההיפך הגמור.

מדוע? כיצד?

ובכן, פשוטף משום שהאידיאולוגיה השלטת , באקדמיה, בפוליטיקה, בתקשורת, במשפט, באומנות, ואף בחיי היום יום ובשיח האנושי הרווח, חיבלה בצורה קשה ואף אנושה באפשרות לנהל שיח משמעותי, כזה המאפשר להעביר  מא' ל-ב', ולהיפך, מידע הראוי לאמון, המאפשאר לא'-לשכנע את ב' בתקפותה של פרשנות מסויימת\ ולהיפך, וכל זה בגלל אותנ חבלה מכוונת לנהל שיח אנושי ממשי.

הוגה ז'ק דרידה: פחות שלילי

המדע הזה הוא הוא הפוסט מודרניזם, וזרוע הביצוע העיקרית שלו  היא  ה"דה קונסטרוקציה", המוגדרת כך על ידי מבצעיה:

"דה קונסטרוקציה משמעה משימה של מחשבה ביקורתית, שעניינה לאתר "ולפרק לחלקיהם" אותם מושגים המשמשים כקביעות בסיסיות או חוקים כוללים  לתקופה מסוימת של הגות." 

אותם מונחים השולטים  בפרישתה ההיסטורית של תקופה רוחנית שלמה (שהיא תקופתנו אנו).

אבי ה"דה קונסטרוקציה, ההוגה הצרפתי ז'ק (במקור יעקב דרעי) דרידה מעדיף את המונח "דה קונסטרוקציה" כי "איכשהו" הוא נשמע שלילי פחות מהמונחים חסרי הנימוס והבוטים שבהם השתמשו היידגר וניטשה.

 

קצת פרשנות נוספת:

דה קונסטרוקציה היא שיטת פעולה מסויימת של יחידות הקומנדו של צבא הישע האינטלקטואלי, במסע (לביטול) הצלב (וכל אמונה) נגד התרבות הקיימת.

ומהם אותם מונחים "שליליים? האפיפיורים  של ה"פוסט מודרניזם",  הפילוסופים הגרמנים מרטין היידגר ופרידריך ניטשה, היו  שניהם מאוכזבים מאוד ממצבם של הציביליזציה המערבית וממקומו ומצבו של האדם בתוכה. היידגר קרא ל"הרס" של התרבות הזאת וניטשה -ל"הפיכה" מרחיקת לכת בתוכה. המושג "דה-קונסטרוקציה" (פרוק והרכבה מחדש) נראה לממציאיו מתון יותר, פחות מעורר התנגדות, בעל חזות מדעית יותר מהרס והפיכה הפוליטיים ובוטים כל כך. דרידה וחבריו , מהקרדינלים של הגת הפוסט מודרנית, צידדו יותר ב"כוח החלש".

יחידות הסיור של ה"דה-קונסטרוקציה" מאתרים את "מונחי היסוד" שעליהם מתבססת התרבות המערבית, וצבא האבירים צמחף חנינות ארוכות ויוצא בהסתערות לעהר האוייב כדי לפאקו ואח"כ להגדירו מחדש. מוגים כמו "עם", "לאום", "אמונה", "טוב ורע", "צדק", "מוסר", "תרבות" וכו' מפורקים לגורמים, מופשטים מערכיהם הידועים והמסורתיים, ומורכבים מחדש בצורה שרק מזכירה במעומעם את משמעותם המקורית, אך מתאימה פיקס לעולם הערכים "החדש" של האידיאולוגיה ה"פוסט מודרנית".

ומובן מדוע מושג עמו "אמת" נמצא אצלם בקדימות כבוהה ועליונה לפירוק.

כי המושג הזה, בכל השפות, מהווה איום ומסוכן ואוייב קטלני  לאידיאולוגיות של הפוסט-מודרניסטים, הבנויות על אדני השקר.

היום שבו מחוסלת האמת הוא יום חגם הגדול של כל השקרנים.

והעובדה שחיסול האמת מונע, למעשה, כל אפשרטת של תקשורת משמעוטית בין בני אדם, הוא המקבילה המדעיסטית בת בבל של ימינו, ל"הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ… " האלוהי" של תקופת מגדל בבל. אך כשם שתעלול ה"הפרד ומשול" האלוהי שימש אז כחיסון בפני השתלטות הרוע האנושי, משמש חיסול האמת ה"מדעי" את המשך ההרס והחורבן, את ה"כָּאוֹס" הנכסף של ימינו, שהוא השתלטות הרוע האנושי.

 

 

 

 

האריה הארץ-ישראלי והטעות הטיפשית של החילוניים

התבוננו היטב בתמונת האריות הרובצים כאון לא בגלל שהיא נבחרה בקפידה, אלא  להיפך: משום שזהו מצב הרביצה הרגיל החיות האלה. כל כך רגיל, שהוא יכול להחשב כמצב הצבירה שלהם. אלה הם חייהם.

חוקרי החיות יודעים לספר, שהאריות, במיחד הזכרים, מצויים במצב הרביצה הזה במשך 20 מתוך 24 שעות ביממה. חמש שישיות מחייהם. כך שאריה המגיע לגיל 30, נניח, בילה ברביצה עצלה ושינה/נמנום מתמשך 25 משנותיו. בדרך כלל הם ישנים, או מנמנמים לקראת השינה, או מנסים להתעורר לאט, מה שיותר לאט. איזה חיים משוגעים, או בעצם, שפויים.

כך שהאריה אינו מכונה "מלך החיות", בגלל גודלו, יופיו ועוצמתו האדירה בין החתולים הגדולים, טורפי-העל מממשפחת הפנתרים. (הטיגריס הרי  גדול, כבד ועוצמתי יותר, ועם פרוותו הכתומה ופסיו  השחורים, בטח יפה יותר), האריה מומלך בגלל הצורה  הנוחה, המלכותית, שבה אירגן לעצמו את חייו, חיי מלך אמיתי,  בקהילתו, המונה 15 עד 37 מבני מינו. מעטים מהם  אריות בוגרים, המכירים בעליונותו, ועוד לביאות פוריות והמוני גורים. כי כשהודשהוד מלכותו  מיוחם, הוא מסוגל, ברוב חרמנותו,  להפרות בכל רבע שעה לביאה אחת או יותר מלהקתו.  הלביאות יולדות מדי שנתיים 2 עד 6 גורים חמודים, וכל זה מה שמביא לאריות הזכרים את  תוארם המלכותי ואת שנת היופי שלהם,  נמנום שמתחיל בבוקר, גולש לשלאף-שטונדה מתמשכת וממשיך באופן טבעי לשנת הליל. כשהאריה פוער לרווחה את פיו, זה לא כדי לשאוג או כדי לטעום  איזה זבוב או פרפר חולף. לא, הוא רק מפהק. שאגת האריה הנדירה, קבלו טריוויה, נישאת למרחק של 8 ק"מ.

האריה  מואיל להזיז את ישבנו המלכותי רק בשעות הבוקר המוקדמות מאוד.

זאת, כי הלביאות הוולדניות, בעלות החוש האימהי המפותח יוצאות בשעות האלה להביא מזון לפי הטף. הן צדות בלהקות, מחסלות איזה בופלו, יעל או צבי, זברה, ג'יראפה ואפילו פיל קטן, ומביאות את הבשר לגורים ולאריות. לפעמים הזכרים מואילים להצטרף ללביאות במסעי הציד, אך בכל מקרה הם זוכים לאכול את מה שנקרט "חלק הארי" של הציד. הנתח הכי גדול ועסיסי של בשר הטרף.

תמונות אילוסטרציה, בלי קשר לאמור בפוסט

בארצנו, יש שני זנים של מין האריה מלך הג'ונגל. האחד, הזן החרדי שנכנס אותו  תחת השם "אריה בני ברק" והאריה הבדואי שנכנה "אריה רהט", על שם אתרי הקינון  והמרבצים העיקריים של שני הזנים.   גם כאן, אלה הלביאות, הנשים הוולדניות והחרוצות, יהודיות כערביות, הן שמאפשרות לזכרים הבוגרים את המרבץ המתמשך והנינוח. אריות בני ברק אף מספרים בגאווה, ששיעור הנשים – הלביאות המעסקות בשוק העבודה  גבוה יותר משיעורי התעסוקה של לביאות הציבור החילוני, איפה שהזכרים הטיפשים משתפים  את עצמם הנעלה בפרנסת המשפחה. ובמה שנוגע לקיומם היומיומי ולחלק הארי של אריות בני ברק ורהט, יש משמעות עצומה למספרם הרב והמתרבה של הגורים-הדרדקים בפרנסת המשפחה. בתחום זה פעילה ממשלתנו הקואליציןנית יותר מן הלביאות הפרטיות, בספקה ללהקות של החתולים השמנים האלה את "קצבאות הילדים" וכן תמיכות והקצאת כספים שונות לגורים המתבגרים בתקופת חוק לימודיהם.

והטעות האידיוטית הגדולה של שוחרי השוויון מבין אריות הציבור החילוני היא, שהם דורשים שאריות בני ברק ורהט יורדו לרמתם שלהם העלובה – ילכו לעבוד כמו הלביאות, ישלחו את גוריהם המתבגרים לצבא, יוותרו על הקצבאות וכן הלאה. כל זה מזכיר את המושבניק הטיפש, שהשטן מציע לו לבקש בקשה, אך עלי לדעת ששכנו יזכה כפליים. "הוצא לי עין" מבקש המושבניק. וכך גם החילונייםשלנו. במקום לתבוע לעצמם את הזכות למרבץ ולשינה כמעט-כל-יממתית גם לעצמם, כאריות הבוגרים מבני ברק ורהט, הם מסתפקים בניסיון התנכלות לחבריהם החכמים מהם. זהו גורלם הקבוע של רשעים צרי עין המקנאים בזולתם, כאותו מושבניק טיפש, סתום עין.

מפעל החמוצים של לפיד וקבורת החמור של השמאל

היום נפלו עיני נפלו על הפינה השמאלית התחתונה של המסך, איפש'התאריך ולפתע קלטתי שחלפו כבר 10 ימים מאז הבחירות, וטרם הקדשתי לתוצאות אפילו חצי פוסט. ומזה יוצא , שאני מזניח את חובותי כבלוגר ("מאפיהו") וכבעל חשבון בפייסבוק  שאינו נוהג להסתיר את דעותיו מהחברים; וכל זה בעיקר משום שהעסיקה אותי איזו פרשה, שבמקרה הטוב התרחשה לפני יותר מ5,700 שנים,("בראשית") ועוד פרשה טרייה יותר, מלפני יותר מ4,000 שנה ("נח"), לפי הכרונולוגיה המקראית,  שעדיין אני עסוק בעיון בה ובכתיבה עליה.

והנה, מי שקרא את הפוסטים שכתבתי  לפני הבחירות, יודע ששיערתי שגם בבחירות 5  יהיה סוג של תיק"ו ("ככלב שב אל קיאו" ןכו'), כמו ב-4 מערכות הבחירות הקודמות.

ובעצם, לא ממש התבדיתי, שהרי מספרי הקולות שקיבלו "הגושים" היו כמעט זהים, הפרש של כמה אלפי קולות  מתוך מיליוני מצביעים.

תינוקיו לפיד: קלישאות והזיות

מה שהעניק את הניצחון לנתניהו, וכבר כתבו את זה מומחים גדולים ממני, היתה התנהלותו של "השמאל-מרכז" במערכת הבחירות הזאת. כששוב התברר, שרק הטימטום של מגזר הפוליטי הזה  עשוי להתחרות באימפוטנציה אצלו.

כי למה אפשר לצפות מ"גוש", שבראשו עומד תינוקיו פוליטי, שמנוהל על ידי   אנשי עסקים,  שהתייחסו להקמת המפלגה שתשרת אותם ואותו, כלהקמת מיזם כלכלי – מפעל לייצור מלפפונים חמוצים, נניח, או קלישאות מפוהקות הנדמות למאזינים ולקוראים תמימים כרעיונות חברתיים ופוליטיים, עשויים קרטון דק או נייר מעובה של כרזות\פוסטרים, ומשודרות ע"י התינוקיו בקול ובנימה שגדולות על הדובר בעשרים-שלושים שנה. ולצד המפעל –  חברת שיווק המתמחה בהפצת חלומות  מתקתקים  והזיות מתוקתקות וקליטות, שתגרד מספר מספיק של לקוחות, שייאפשרו בהתמכרותם את קיומו המתמשך של המפעל.

המיזם הצליח למדי, ותוצרתו הספיקה, בדיוק השנה, להקמת ממשלה בדוואווין מכמה מפלגות ושברי מפלגות, ולהכתרת התינוקיו עצמו תחילה כ"חליפי" ואח"כ כראשה ממש של אותה הממשלה למשך כמה חודשים, כפרס ניחומים על השקעות אדירות של כוח אדם, בעיקר מתנדבים נלהבים, ותקציבים כבירים, חלקם מקופת הציבור ("מימון מפלגות")  במשך עשר שנים (המפעל.מפלגה , "יש עתיד  בראשות יאיר לפיד" הוקמה בשנת 2012).

ח"כ בני גנץ: התקווה הגדולה מס. 1

זאת לאחר שמפעל החמוצים המפלגתי השתתף, מאז הקמתו, ב-7 מערכות בחירות, תפח והתכווץ חליפות וחוזר חלילה, כזללן כפייתי שמשתתף סימולטנית  בריאליטי-דיאטות  מפרך באחד הערוצים.

השותפים למיזם היו:

א. מפלגה גנרלית +פליטי נתניהו, שחלקם האחר הסתדר בכמה מפלגות,  כשלראשונה לעיל צורף לבסוף עוד גנרל  רם מעלה, טרי באזרחות, אחד עם כריזמה פוליטית של חזזית אפורה על קיר אוף-וויט, שהפנטזיונרים של התקשורת, דוקטורנטים  ופרופסנטים של Wishful Thinking, ניסו לרוממו למדרגת  התקווה הלבנה הגדולה 2 (החדשה), והתברר, אבוי, שהיה שווה אולי חצי מנדט.

אולי.

וכן גם שלוש מפלגות ערביות לאומניות וגזעניות, אחת לאומית נוצרית, אחת לאומנית אתאיסטית ואחת לאומנית איסלמית, האחרונה כשותפה ראויה למיזם המלפפונים (מה שמאפשר אופטימיות), והשתיים האחרות ככוחות מילואים, שאבוי, שירתו יותר את האופוזיציה הימנית של המיזם;

מיכאלי וגלאון: קברניות השמאל

ועוד מפלגות השמאל:

מרצ בהנהגה להט"בית-פמיניסטית אמיצה,  שדירדרה מפלגה שמאליברלית בינונית בגודלה, של 12 מנדטים בכנסת לפני 30 שנה, אל מתחת לאחוז החסימה ב-2022, כלומר, 0 נציגות בכנסת הזאת;

והעבודה בהנהגת הפמיניזם/ית, מיכאלי/ת שהותירה  4 ח"כים מהמערך של יצחק רבין,   44 מנדטים בתחילת הניינטיז  בעודה נושאת את שמו לריק, כשביטחונה העצמי, הנותן חסות וחסינות גם למרצ השכנה,  מחסל את סיכויי המיזם כולו.

ומקרה עינב גלילי מהזמן האחרון שטף  באור יקרות את המחזה  כולו:

ח"כית אעידה תומא סלימאן: מעריצה נלהבת של רוצחי יהודים

ע. גלילי, נכדה משעשעת של סבא ישראל, מי שהיה שר חשוב ומשפיע בממשלות ישראל לפני כחמישים שנה, בלי קשר לפרסומו ולכבוד ש(לא) ביקש לעצמו, פתחה פה (לא מספיק גדול לטעמי) על חבריה לשמאל, שגילו סובלנות עצומה כלפי פרץ הרגשות האנטישמי של חברתם מהאגף הלאומני-אתאיסטי-ערבי, הח"כית עאידה תומא סלימאן, שגילתה את דעתה, שערבים, שרוצחים יהודים ללא אבחנה, הם, פשוט, "שאהידים" קדושים ומקודשים.

כתגובה על הביקורת המאוד מנומסת שלה  גילתה לנו גלילי, היא זכתה להישטף בדליים של מי שופכין, להתגלגל בזפת ונוצות, לזכות בתארים כ"ימין" ו"בוגדת"  שהוטחו בה, ולא רק במאמרי הביטאון הידוע של השמאל האנטישמי המקומי. שהרי יש אנשים ודעות, שמבחינת השמאל הזה, שטוף השנאה, מצויים למעלה מכל ביקורת.

מה שרק מצביע על הלוך הרוחות והדעות במפלגות השמאל הישראליות, ומכאן על סיכויי ההתאוששות הקלושים של השמאל הזה ממפלתו הנוראה, (7.15% מ-56 המנדטים של 1992 כיום הזה, אחת חלקי 14 מכוחו  אז.) כמו גם על האפשרות הסבירה יותר, שייעלם סופית מהמפה הפוליטית ומהכנסת בבחירות 6.

הסתומים בלחץ האלה לא מצליחים להבין, שכאשר הם מתייצבים לצד אלה המצדדים ברצח של בני עמם שלהם, הם הולכים ומאבדים אחיזה במציאות. ולא מפתיע כלל, שחלק מהתיאוריטיקנים והאידיאולוגים של השמאל מפרסמים את הלקח שלהם מתבוסתם – שכדי להתאושש עליהם לכרות ברית פוליטית עם אוהדי הרוצחים של בני עמם – "מפלגת שמאל יהודית ערבית."

אז איך אומרים?

בהצלחה עם זה.

פרשת "בראשית"(1):מתוהו ובוהו לרצח אח

פרשת השבוע שיצא  היא "בראשית", מקפיצה מיד לתודעת המעיין בה, את חילוקי הדעות הסוערים  בין שני הסיפורים השונים ואף המנוגדים,שמספרים לעצמם שני ציבורי אנשים, שביחד מהווים כמעט את כל האנושות. סיפורים, שנוגעים ליסודות הקדמוניים והבסיסיים ביותר של הבנתנו את קיומינו וחיינו עלי אדמות, כמו גם קיומם והיווצרותם של האדמות הללו והחלל שהכל כלול בו, שמהווים.את המקום שבו אנו מנהלים את חיינו, כמו גם הזמן, שבמהלכו אנו והאנושות כולה חיים ומתקיימים, שהוא המקביל הנפשי של החלל הפיסי שלנו. 

בהפטרת השבוע, שתמיד מתייחסת איכשהו לפרשה, מתומצתת הגישה העומדת ביסודה של תפיסת המקרא את ראשיתנו:

כֹּה-אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. (ישעיהו מב ה')

 הגישה הזאת מאמינה בקיומו של כוח עליון האחראי לבריאה ולקיום החיים, ומשונמכת לרמת "נראטיב" (סיפר, בעצם סיפור) על ידי האליטות של האקדמיות, התקשורת, הכוח, המנהל, המשפט  וההון, כדי לפנות מקום ל"נראטיב" המדעיסטי מתוצרת הידע, המשתנה ומתחדש חדשות לבקרים, בהתאם לנתונים המדעיים החשובים שמופקים מצילומים בחלל או מהרכבי מרקים קדמוניים. לפרוט שני ה"נראטיבים האלה, ולנסיון להעריכם כערכם ולהשוות ביניהם, אגיע האחד הפוסטים הבאים. 

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.  (שמן על קנווס)

התנ"ך הוא היומן שרשמו בני אחד השבטים מצאצאי עבר, נוודים, כלומר, רועים ושודדים,  שהתנהלו עם עדריהם ברחבי הקשת הפוריה, מדרומה ליד הים הערבי-פרסי, לצפונה ליד הפינה המזרחית של הים התיכון, שם מנוקזים מימי הרכסיפ של אסיה הקטנה לפרץ ולחידקל, ומשם דרומה ללבנון ולארץ כנען, כולל גיחה למצרים שבמערב, שאזוריה המאוכלסים מתפתלים עם ערוצו של נהר הנילוס ובדלתא שלו לחופי הים התיכון.

משום מה, תיעדו שבטי העברים הללו את קורותיהם הם הקפידו להזכיר  את שמות האבות והאימהות והבנים והנכדים; את שמות הגיבורים ואת שמות השליטים והמלכים, המשוררים והסופרים, הכוהנים, הבנאים והאמנים, החוזים והנביאים; את עלילותיהם ודברי השירה והנבואה שלהם, לצד קורות העתים. וכך יש בידינו סיכום רב שנים של התפתחות  והתגבשות של העם, תודעתו ואמונותיו.

 בפרשת "בראשית", הפותחת את המקרא, מופיעות שתי גירסאות שונות של בריאת היקום. האחת מרוכזת בפרק הראשון ובתחילת הפרק השני (שם מופיעים הפסוקים האחרונים של מעשה הבריאה הראשון, בששת הימים, הפסוקים שנוגעים ליום השבת.) שהרי אבות הנצרות ערערו על קדושת השבת והעבירו את הקדושה ליום הראשון בשבוע, מתוך רצון ליצור בידול בינם ובין היהדות, ולכן בידלו בין מעשה הבריאה ובין הקדשת השבת על ידי הבורא.

 לפי הגישה הראשונה, בפרק הראשון ובתחילת השני,  נוצר היקום בהדרגה, יום אחרי יום, בשיטת הניסוי והבחינה. הבחינה נערכה לפי קנה המידה של "הטוב" ורק כשאשר היה האל מרוצה מהתאמת בריאתו ביום החולף לקריטריון הזה – למשל: "וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי." המשיך אלוהים למעשה  הבריאה הבא, וכן הלאה, יום אחר יום;* עד ליום השישי שבו ברא אלוהים את  אדם וחווה, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."  כתכלית וכמטרה של הבריאה כולה. או אז  הוענקה למעשה  הבריאה  כולו  תעודת הצטיינות: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד", ואז החליט הבורא לסגור את מפעל הבריאה לרגל מנוחתו ביום השבת: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת."  

(מלבד יום שני שלגבי הבריאה בו לא נאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב." אף שיתכן כיאחת משתי הפעמים שניצן הציון נזה ליום השלילי, הועבר לשם על ידי העורכים מהיום השני.)

הגירסה השניה שונה לגמרי. לפיה, התרחשה כל הבריאה  ביום אחד, במחשבה תחילה, כשכבר ביסודה של הבריאה כולה ידועה תכליתה ומתבצעת עם בריאת האדם הראשון. "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים–אֶרֶץ וְשָׁמָיִם."  ורק במקביל,  או לאחר למכן, באותו יום, בורא האל את כל היקום ככלי וכמרחב לשימושו של מין האדם, ובשיטת הניסוי והבחינה נעשה שימוש רק לבסוף בסיפור בריאת האשה, כשקנה המידה פה אינו "הטוב המוחלט" אלא ההתאמה של האשה לאדם, לפי הבנתו ורצונו. "וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת." 

ועוד הבדל חשוב: בעוד שלפי הגירסה הראשונה, ניתן העולם כולו לרשותם של אדם וחווה, הנה בגירסה השניה מועמד לרשותם רק חלק מסויים, מובחר – גן העדן; אך לא כולו, כ בגירסת פרק א' כתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה." ובגירסה השניה מוטל איסור חמור  על אכילת פריים של שני עצים, עץ הדעת ועץ החיים: "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל." אומר האל,  "וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע–לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת." 

 ופה מתחילות הצרות.

זה קורה עם הופעתה הפתאומית של דמות חדשה ומשמעותית בסיפור – הנחש. הנחש הוא אחד מחיות השדה. עד כה לא נמסרו אפיונים  הנוגעים לחיות אלה, אך לגבי הנחש כתוב בפתיחת פרק ג':  "וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים". עורמתו מתבטאת בידע הרב שלו, במיוחד בכל הנוגע לאלוהים ולכוונותיו, אך גם במניפולטיביות שלו כלפי האדם. הוא משתמש בידע שלו על האשה, אופיה ונטיותיה.  הוא מוסר לה טיעונים הגיוניים באשר לכוונתיו האמיתיות של האל, בנוגע לאיסור אכלת הפרי, כוונות המוצגות כזדוניות,  וכך  הוא מעורר את מרדנותה ואת נכונותה של האשה לעבור על האיסור האלוהי. נטייתה של האשה לאסתטיקה ולתענוגות החך  מנוצלת גם היא, וכן גם סקרנותה ותאוות הידע שלה:"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל". ומכאן קצרה מאוד הדרך להאכלת האדם בן זוגה בפרי העץ האסור. "וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל." 

 ןהתוצאה של האכילה המשותפת היא הבנה משותפת:"וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם"  על העירום של שניהם ידוע לנו עוד מסופו של הפרק הקודם: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ." אז הם לא התביישו כי טרם אכלו מפרי עץ הדעת.. אך עכשיו, עם הידע, בעקבות "פקיחת העיניים" באה הבושה, שהיתה ממוקדת באברי המין   "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת." ואם לא די בכך, הם גם מתחבאים בין עצי הגן. כי הידע החדש שרכשו – האבחנה בין טוב ורע, חושפת אותם לאבחנה המתבקשת: הם מבינים שחטאו; עשו את הרע בעיני בוראם ומיטיבם.

המשך בפוסט הבא, מוצ"ש או יום א'

 

דמוקרטיה, השוואות היסטוריות וגזענות סלקטיבית

אבקש את סליחתכם, שאני עוסק בעניין צדדי היום, יום הבחירות הגורלי שבו ייקבעו כמה מיליונים מאזרחי ישראל את גורל המדינה, גורל המזרח התיכון ועתיד האנושות בכל רחבי הקוסמוס, לפי הפרשנים והמומחים הפוליטיים המתבטאים בכל ערוצי התקשורת עמודי העיתונים, מרבצי הרשת ודוכני הנואמים. (זו כבר הפעם החמישית, בערך, בשנים האחרונות, ורק התחלנו).

והנה, ביום כזה, אני טורח להתעסק בזוטות, כגון הגילוי של הח"כ רם בן ברק, אחד הפיונים של תינוקיו לפיד ובה בעת יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אחרי שכבר היה המשנה לראש המוסד;

וזה הגילוי:

שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה בדרך דימוקרטית.

הגילוי הסנזציוני הזה לא נראה לי חדש. פישפשתי ומצאתי שהפעם לא בגד בי זכרוני: את בן ברק הקדים הגנרל בעל הזכרונות יאיר גולן, זה ש"תהליכים" במדינתנו, המתרחשים בהווה המפוקפק (שעד כה  לא נראה שגולן  מבין אותו. למשל, היה נדמה לו, לא מזמן, שיש לו סיכוי לנצח את זהבה גלאון במרצ, מעוז המיגדריזם וזכויות האדם הנורדי הנאור שאיכשהו נקלע למזה"ת הפרימיטיבי, וכן עיר מקלט לשמאל רב-איזמי טהור  שבעודו מתנדנד במרצ, הוא נוטה   אוזניים קשובות לחד"ש,שגם בהגיעם לשם,  הם  ימשיכו להתנדנד, אחוזי  געגועים למרצ,  אלא אם כן יתנו להם מקום בהנהלה, או בוועד המרכזי, או איך שקוראים עכשיו באינטרנציונל לחבר'ה שאומרים לקמראדים מהמפלגה  מה לחשוב. (ועל מה אסור אפילו להרהר.) ועם זאת,  והתהליכים האלה מזכירים  לגנרל  תהליכים דומים בגרמניה, עוד בשנים שקדמו לגיחת של הגנרל לאוויר העולם). כלומר, בעצם הוא  "זוכר" רק מה שקרא בספרים או שמע בדריו.

גנרל יאיר (בעל הזכרונות) גולן: זוכר שקרא איפשהו

ח"כ יאיר(בעל הזכרונות) גולן: זוכר שקרא איפשהו 

והנה, גם גולן, בראיון לגלצ, סיפר לנו פעם שאין לסמוך על הדמוקרטיה שהרי היא, הנבלה הזאת, הביאה את היטלר לשלטון בגרמניה, (היה כתוב על זה, הוא זוכר) ומכאן, מי יודע מה היא תעולל לנו פה אצלנו. למרבית המזל, הביאו הזכרונות  הסנזציוניים  את הגנרל לג'וב של מעין אז'נט פרובוקאטער במפלגתו.  כשמזל הוא, שעל הדרך מנעו הזכרונות הנ"ל מגולן את תפקיד הרמטכ"ל, ב"ה.

אז נכון, שגם אני איני חסיד שוטה של המשטר הזה, הדמוקרטיה, שבעיני אינו אלא שלטון החזירון העליון, על-ידי שכירי הלשון והמקלדת שלו, מהפוליטיקה, מהתקשורת, מהאקדמיה וכו', כל זה למען החזירון ולמענם-הם. אבל בכ"ז, זו לא הדמוקרטיה שהביאה את היטלר והנאצים שלו לשלטון. כדי להגיע לשם, היה עליהם לרמוס אותה. ועוד אחזור לכך.

והנה מה שכתוב בוויקיפדיה על תפיסת השלטון בגרמניה על ידי הנאצים לפני כמה עשרות שנים:

"בראשית חודש מרץ (1933), זמן קצר לאחר שריפת הרייכסטאג, נערכו הבחירות האחרונות תחת שלטונו של היטלר. למרות מסע התעמולה וההפחדה המפלגה הנאצית לא הצליחה לקבל רוב – היא זכתה ב-44 אחוז מן הקולות… היטלר ראה בכך כישלון והחיש את קצב השתלטותו על המדינה. הסמכויות שהועברו לידי המפלגה הנאצית התרבו והרחוב נשלט על ידי בריוני ה-S.S וה-S.A.
ב־22 במרץ הוקם מחנה הריכוז דכאו בדרום גרמניה, שהיה מחנה הריכוז הראשון. מתנגדיו של היטלר – הקומוניסטים והדמוקרטים (בהם יהודים מעטים), נשלחו ל'חינוך מחדש' במחנות. דכאו ומחנות הריכוז שהוקמו בעקבותיו, עברו בהדרגה לפיקוח ה-S.S, ומטרתם הייתה לבודד את מתנגדי הנאציזם…
…בין החודשים יוני ליולי הוצאו כל המפלגות מהרייכסטאג בסיוע אלימות, איומים וחקיקה. ב-14 ביולי (לרגל "יום המהפכה" הצרפתי מס. 144?) חוקק 'החוק לקיום המפלגה הנאצית כמפלגה יחידה' במדינה… כך הושלמה הפיכת המשטר של רפובליקת ויימאר למשטר חד-מפלגתי המעניק סמכות בלתי מוגבלת למפלגה השלטת. בנובמבר אותה שנה נערכו "בחירות" לרייכסטאג ונבחרו 661 צירים מהמפלגה הנאצית…
לאחר מותו של הנשיא הינדנבורג, באוגוסט 1934, מינה עצמו היטלר ל'פיהרר', קאנצלר ומפקד הצבא הגרמני. הוא לקח לעצמו את סמכויות הנשיא. החיילים חויבו להישבע אמונים ישירות להיטלר, ובתי המשפט חויבו לפעול ברוח ה'פיהרר' בלבד. הוקמו בתי דין מיוחדים שדנו את מתנגדי המשטר הנאצי. נערך משאל עם והיטלר זכה ב–90% מהקולות. גרמניה הפכה לדיקטטורה מוחלטת."

עד כאן הוויקיפדיה. אך אי כבר זקן דיי כדי לזכור את "הפנקס האדום", שסידר אותך בחיים, את "פלוגות הפועל", שדיללו מהאזרח הרהורי סרק,את "המימשל הצבאי", שעשה סדר "בנגזר"  את "ועדת העורכים" הצייתנית של העיתונות העברית "החופשית", ואת הצנזורה על סרטים ומחזות, שסידרו לנו את התודעה, וכל אלה לא הקפיצו אז בחמת זעם את השמאל הגיבור שלנו (כי הם אלה שחילקו את הפינקסים, הם שהמטירו  אגרופים בוואדי סאליב של "חושיסטאן", הם היו קציני המימשל, והם אלה שסיגרו לנו את התודעות בתרשורת ובמנזורה.  ובדיוק בגלל זה, הם כה מתגעגעים לשלטון. מגלאון, גולן ומיכאלי, עד בן-ברק וגנץ, ו"הארץ" גם. אז יאללה. יאללה.

חליק דוואווין.

ולדעתי כדי לחזור למשטר דמוקרטי לפי הנוסחה  השמאל-מפא"יניקית-מפ"מניקית שלעיל, יהיה לימין שלנו צורך בכמה עשרות נתניהוז, סמוטריצ'ים ובני גביר, ומה לעשות, שבימין שלנו יש רק אקזמפלר אחד מכל תת-סוג, וכמעט כל סנג'ריהם בצמרת הם די נוך-שלעפערס נרפים. ואילו  כדי "להיזכר  בתהליכים" ברצינות, ולערוך השוואה "בלי להשוות" למה  שהיה מזמן ובמרחקים, לא יספיקו עשרות או אפילו מאות  אקזמפלרים מכל סוג, כי מאחוריהם אמורים לשעוט  מיליונים שגדלו דורות ומאות בשנים על שנאת-מוות לזרים כהים, כשערכי  הדת של שנאתם הם בעיקר קישוט. לאריות המדעית, כולל גרפים, סטטיסטיקות ואיורים וחישובים מדוייקים, עד לרמת הקוואנט, לא היה צורך אמיתי בתיאולוגיה של מיסטיקה דתית כדי לארגן את "ליל הבדולח" ואת מחנות הריכוז.

ח"כ בן ברק: מהגן של תינוקיו

אך תקחו  דוס אשכנזי מקומי מצוי מהיהודים של בני ברק, או מסורתי מזרחי מרמת גן,  ותנערו אותם כמה יממות  במערבל בטון — ועדיין לא תפיקו מהם אפילו חלק קטן מהגזענות הרצחנית שאיפיינה את המדעיזם הארי הטהור באזרחות הגרמנית. אולי תמצאו אותה בכמויות ובקלות אצל מי שמגלים בגלוי "הבנה", שכמוה כאמפטיה, ואף כסימפטיה,  כלפי  "שותפים פוליטיים", שרוצחי חפים מפשע (קורבנות יהודים ושות'), הרוצחים האלה הם מבחינתם תמזיג של קדושים דתיים ולוחמי חירות אנטי קפיטליסטים, שלשאלת התם העיתונאית, יתברר ש"לא תפקידנו" , לא "לשפוט" אף "לא לגנות" את חובבי הסנאף מהצד הנכון של הסכין והיסטוריה. היתכן שמישהו במיטב חושיו, ועם חוט מחשבה תקין, יכול באמת להאשים בגזענות בני עם ובעלי דת, שקיימים כמה  אלפי שנים, מהם כמה מאות שנים של עצמאות מדינית (כולל שלושה רבעים של המאה החולפת), שבניו טרם הצליחו להסכים ביניהם בעניין "מיהו יהודי"; וגם אחרי שנחקק חוק כלשהו בכנסת, ובית המשפט העליון כבגצ אישר, די  בכמה דמעות של נוצרים כהי עור מאתיופיה, או באבא של סבא של  סלבי שמחפש אופציות, כדי שישכחו מהחוק? איך יכולים בני עם כזה, מכל הצבעים, הגזעים, הלשונות והתרבויות, שהוא מורכב מהם,  להיות גזעניים? רק שונאיהם מסוגלים לזהות יהודי לפי מראהו המכוער או התנהלותו התת-אנושית . רק לשונאי יהודים תחשב שנאתם כאהבת חופש. אך היהודי המאובחן, השונא את שונאיו(ומה יותר טבעי ולגיטימי מזה?) – לגזען ייחשב. אזשוב, יאללה, יאללה, חליק דוואווין.

סמוטריץ, בן גביר, בן אמוץ, איכה היתה לזונה

כמהשזה מתאים  לראשי 'הציונות "הדתית",' האקדוחן איתמר בן גביר, שכבר הורשע כטירוריסט (זה, שבתפקיד ועדת הקישוט של ביתו, תלה לתפארת סלונו את תמונתו של רבו, הרוצח ד"ר ברוך גולדשטיין, זה שרצח עשרות מאמינים ערביים  בשעת תפילתם, לכבוד אדם וחווה, אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה , שלפי המסורת והכתוב נקברו במקום הטבח, מערת המכפלה). ועימו הח"כ בצלאל סמוטריץ, סוג של גנטיקן, שהתנגד לכך שאשתו  תאושפז בבית החולים ליולדות בחדר אחד עם יולדות ערביות, ולכך שאנשי רפואה ערבים יטפלו בבנות משפחתו היהודיות.

הרעיה היולדת רוויטל והח"כ בצלאל סמוטריץ:סוג של גנטיקן גזעני, שמתנגד לכל בוג של קרבה פיסית מסוכנת בין אשתו ובתו ובין מי שמוצאם ערבי.

מה מתאים יותר לחבר'ה "הדתיים" הללו, מאשר להעלות הצעה לחיסול המערכת המשפטית  ובמיוחד הבג"ץ הירושלמי, לטובת ראש השרים המפוקפק, לשעבר, שממנו הם מצפים לכסא של מיניסטר. מה ל"דתיים" האלה ולחזון ירושלים של הנביא ישעיהו בן אמוץ, שחוזה בדיוק עליהם ועל חביבם בפרק הראשון של ספרו:

"אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק… שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים   (מי, מי בדיוק?),כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם(שזה בדיוק זיוף אינפלציוני)…  וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ…  וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה."

 מה לאנשים האלה וליהדות, שגם ציוניותם, גזענות היא.

 

מי הזבלן האמיתי פה?

כמו בכל שנה, או, נכון יותר, כמו כמה פעמים בכל שנה – יש חג, עוד חג, וגם מוצ"ש עשוי להספיק, ואז יש האשמות והשמצות כבדות כלפי האזרח הישראלי הקטן. זה, שרבים מסוגו אורזים לרגל חופשת החג את משפחותיהם וציוד פיקניקים, צלעות בקר ופיתות, פחמים ומים בגלונים  ויאללה לטבע.

וככה מזדמנת לכל עיריה וממשלה מקומית, של ר"ב או רל"ב, ימין שמאל ומרכז , להחזיר לאזרחים חלק ממה שהאזרחים  עושים לפיקוד העליון בשאר ימות השנה, מה האזרחים, לפי מחנותיהם, מאשימים את הפוליטיקאים, לפי מחנותיהם, בכלי התקשורת, לפי מחנותיהם, שהם, הפוליטיקאים  מושחתים, הורסים  כל דבר טוב, רשלנים, עצלים, חפיפניקים  וכאלה – מגיעים החגים ואחרי החגים, והפוליטיקה, לא חשובה העדה,  מחזירה לאזרחים  כגמולם, מלוא החופן ביד רחבה:

"יא בהמות שכמותכם, ערסים ושרמוטות, ז'לוחים מלוכלכים שכמותכם – תראו איזה ערמות של זבל השארתם מאחוריכם בטבע היפה שאנחנו מטפחים למענכם! מגעילים!"

העיתונים, משת"פים מתורגלים שכמותם, שולחים ת'צלמים שלהם(הצילומים הנשלחים מטעם הרשויות לא די בפוקטוס ויוצאים מפוקסלים כשמגדילים אותם), מגיהים את  ההודעות המסוגננות לעיתונות, שדוברי הרשויות העירוניות והממשלתיות שולחים אליהם. שהרי התקשורת היא כלבת השמירה המסורה של אדוני הדימוקרטיה ומוטביה – החזירון העליון והפוליטיקאים.  הם ולא האזרח הקטן קונים מהאדון  המו"ל שטחי מודעות, שזו הפרנסה האמיתית של העיתון.

וכך, כשיש לעורך היום/הלילה צילום דרמטי, מקרוב של ערימת זבל צבעונית, בפוקוס מעולה (כמעט אפשר להריח את הג'יפה והסח'לה), שזה  ויז'ואל צבעוני יפיפה בדרכו ההיפריאליסטית, ולצידו הודעה קצרה ומנוסחת היטב, כך שהמסר עובר:

הישראלי המלוכלך. פויה. תתביישו לכם, קוראינו היקרים. וזה מה שבאמת אנחנו חושבים עליכם, בהמות.

"זבל שהשאירו אחריהם מטיילים בחג בטבע" הכותרת המקורית ב-YNET לתמונה שלעיל. והנה האמת:  נכון, יש גם ישראלים  לכלכנים. אך מה מגלים, כשבוחנים את התמונות? מבחינים מיד, שערימות האשפה עם שקיות הניילון בשלל צבעים מתרכזות באופן עקשני ליד פחי הזבל העולים על גדותיהם. ז"א, הישראלים הלכלכנים, הבהמות האלה, העמיסו על גבם השחוח, מרוב בטן-גב, את שקית הזבל האימתנית ועשו כמה צעדים או יותר כדי להשאיר במקון הנכון את הלכלוך, אך לשווא. הרשויות, שהן או תושביהן עושים בוכטות של כסף על נופשי הטבע של החגים והשבתות, לא מוכנים לשלם את שכר העבודה המוגבר שמחייב פינוי שוטף של הזבל, שיחכה נא למוצאי החג, כשמשלמים שכר רגיל לפועלי הזבל של המועצה המקומית.

פח זבל עירוני וסביבתו המלבבת. נודע לי כי מלך תל אביב, החולדאי ההוא, הודיע לתושבי עירו: "קודמי המלך הגנרל צ'יץ' (שלמה להט) היכה אתכם בשוטים – גבה מתושבי העיר מס מקלטים ולא בנה מקלטים! ואני, החולדאי,  אכה אתכם בעקרבים (המלך החולדאי שולח את פקחיו לפתוח  שקיות זבל מקרבת הפחים, לחפש בשקית פיסת נייר עם כתובתו של משליך השקית, ומטיל עליו קנס כבד) וכמובן שלא אשתמש בהכנסות המס כדי להרבות בפחים"(כי יש סכנה שיימצא לכל השקיות מקום בפחים)

ומה, בינתיים, בעיר?

חוץ מזה, בתגובה לפוסטים שלי בעניין, התעוררו חברי הישראלים ברחבי העולם, ושלחו לי צילומים מחרידים – איך נראה שדה שנערכה בו הופעת רוק להמונים בארה"ב כשהמוזיקה נגמרת. איך נראים רחובות לונדון וברלין במוצאי חג. איך נראה אתר קמפינג בשוויץ, כן, בשוויץ,  אחרי שהמבלים חזרו הביתה לציריך ולז'נבה. אותו סיפור כמו פה. האשויות מתרשלות. הן המזהם האמיתי.

ובאשר לרעיון המבריק שמככב  השנה, לאסוף את האשפה ולרחת אותה הביתה. מי שמציעים זאת, שוכחים איך נראים פחי האשפה העירוניים וסביבותיהם במוצאי החגים והשבתות גן עדן לחתולי רחוב, לחולות ענקיות, לתנים ולחזירי הוואדיות והחורשות.

אז אנא מכם,  חזירי הרשויות המקומיות, עכברושי הרשויות הממשלתיות וכלבי התקיפה של התקשורת, חפשו לכם חמורים אחרים להתקרצץ עליהם.

התינוקיו שקפץ ללפיד

מזה כמה שבועות, שאני מחזיק את עצמי בכוח, ואיני כותב את ההתנצלות שנראתה לי מתבקשת. זו ההתנצלות בפני ראש הממשלה יאיר לפיד, שמלכתחילה, עוד הרבה לפני שהתרווח לו על כסאו הרם, התייחסתי בחשדנות כבדה ובחשש רב אל האפשרות שיתיישב בכסא הנ"ל,( ויתנחל בבבית המצו'קמק בבלפור, ומאז שהתנחל שם – שהסיוט יימך גם מעבר לנובמבר). ואזי יהיה עליו לקבל החלטות העלולות להתברר כגורליות. חשבתי שאין לו הניסיון הדרוש, לא שיקול הדעת המתאים, לא יכולת ההנהגה,  לא התבונה הפוליטית, ולעומתם עודפים  של פזיזות ילדותית שטותניקית, ביטחון עצמי שאין לו בסיס, ועוד כמה תכונות או היעדרן, שמבחינתי, עשו את התפקיד גדול עליו בכמה מספרים ובכמה עשרות שנים.

והנה, אני מודה ברצון,  הופתעתי בדרך כלל מהתנהגותו בתפקיד. לא רשמתי מעידות מגוחכות מהסוג שמביא לי צחוקים, לא החלטות  משונות הרות אסון מהסוג שגורם לפיק ברכיים אצל פחדנים מסוגי, לא התבטאויות פלצניות מדי, שבמקרה שלו חושפות בורות עמוקה ושטחיות עמוקה ממנה(מעין אוקסימורון), ואפילו לא תופעות של התקפלות אקרובטית בפני החזירון העליון שמנהל אותו. הנאום שלו בעצרת הכללית של האו"ם היה קצת יותר סביר ממיותר, ואופן ניהולו את מבצע עזה בשנפל בחיקו לא היה פזיז מדי ואף לא מאופק מדי. הניסיון הפוליטי שלו לבצע על שותפותיו "העבודה " ו"מרצ" את תעלול סגירת השקית שעשה יריבו נתניהו לסמוטריץ' ולבן-גביר ואחר כל גם לגפני ולגולדקנופף, רגע לפני נעיצת הקשית שדרכו ישתה כחיקוי מיץ  מוגז את קולות המפלגות הקטנות בלי נזק רב מדי לגוש או למחנה, היה קצת שקוף ומסורבל מדי ולכן גם כשל, אך גם זו לא היתה צרימה מחרישת אוזן.

אבל עובדה – לא כתבתי התנצלות. לא ביקשתי את סליחתו.  בכל פעם שחשבתי על כך,  ואף כהתיישבתי כבר מאחורי המקלדת,  קפץ לי אותו שד קטן וזהיר, שבעיקר הזכיר לי את אמירתו האלמותית של ראש הממשלה לשבר, המנוח אריאל שרון, שטען(בערך) כי על דברים שלא אמר, אינו מצטער ואינו צריך להתנצל. "אז חכה", אמר לי השד. אמנם איני, וגם לא אהיה ראש ממשלה, כשרון, וגם לא מדובר פה בראיון. אך כשאני כותב פה,  וכבר הערתי על כך לא פעם,  בבלוג ובפייס, מרצון ומתוך חובה, אני מחיל על עצמי את הכלל הראשון בשבועת הרופא (כפי שחייב בה, לדעתי, כל מי שמנסה לשרת אחרים, מסנדלר ונגר עד פרקליט ורופא.) : "לא תזיק".  שבכתיבה זה לדייק בעובדות, לא להתבלבל בין משאלות לב ותחזיות סבירות, לא להשמיץ ולא לגדף.

אז חיכיתי, לא התנצלתי ולא ביקשתי סליחה למרות הפיתויים מהשבוע. וטוב שכך.

כי הופ!,

הופ!

התינוקיו השוכן בתוך לפיד, מתוך הלול שלו, הגדוש בצעצועים של יאפים, ערך לראש הממשלה שתי הקפצות אדירות שקילקלו את התמונה שהחלה להצטייר אצלי, כאילו התינוקיו ההוא הורגע קצת עליד זה שמאחסן אותו, יאיר כסוף השיער, לפיד, כאילו ניסה להתאים את רמת הצווחנות הילדותית המבעבעת שלו לגודל המעמד ולדרישות התפקיד.

אבל זה כנראה לא הצליח באמת. או לפחות , לא לגמרי

תינוקיו רצה עוד.

תפס ומשך ודחף באצבעותיו הוורדרדות בשניים ממוטות האורך של גדר לול, רקע ברגליו הקטנות והחמודות על שמיכת הריפוד שלמרגלותיו וצווח בכל פה עם שיני החלב, באולטרא-סופראן תינוקי.

לפיד הוא הרי  איש תקשורת ממשפחה של תקשורת, מי שנשם את ריח העופרת והדיו במשך עשרות שנים, האזין אינספור שעות לתקתוק הקלידים של מכונות כתיבה עתיקות,  מעבדי תמלילים, ולאחרונה המקלדת החרישית של המחשב, לנגד עיניו זרמו מיליוני שורות ועררות מיליוני מילים כתובות, שלא לדבר על מה שעבר עליו לעייפה באולפני טלוויזיה,

והנה, פתאום, כתוצאה מכמה מילים שציטטו מפיו ושאמרו עליו באיזה ערוץ טלוויזיה נידח, שכנראה  שרק אנשים שאוהבים שיער דליל וסגול על ראשו של מי שמדבר איתם שם צופים בו, ווכך קפץ לו ללפיד התינוקיו, ובהתאם להנחיות שקיבל מהפעוט הפנימי שלו החליט, בשם מפלגתו, לנקוט בצעדים נגד הערוץ הסגול. לשנות את הגדרתו, מה שיוכל להוביל הלאה והלאה. צווחות התינוקיו השכיחו ממנו באחת, כל מה שחש, מרגיש ומבין אינסטיקטיבית ואינטואיטיבית כל איש תקשורת. שצעד כזה מלמד על חולשה עזה, על חוסר ביטחון, על נטיה ז'דנוביסטית-בולשביקית לסתימת פיות, בהיעדר נימוקים טובים, צעד ששום עיתון ושוש עיתונאי ראוי לשמו אינו יכול לתמוך בו.

גם לא תם אחד  שמחרטט ברשתות.

לא חראם?

ואז, הופ 2, מגיעה "הפשרה", הלפידית הרקובה מול לבנון בעניין הריבונות על רצועות המים  הטריטוריאלים-כלכליים בים התיכון, שביננו לבינם. רצועה, שלפי ההשערה הרווחת (אך עדיין השערה), מסתירה מתחתיה אוצרות זמינים של חומר  אורגני עתיק יומין ועשיר, שבמקום לבדוק היטבף ולהפיק מהחומר יקר הערך הזה  חומרים ומוצרים מועילים  לאנושות, העדיף החזירון העליון, השולט פה, להשתמש בנוזל השחור ובגז, בעץ ובאבן המפוחמים בעיקר (וכמעט אךורק) כחומרי בעירה, וגייס את "אנשי המדע" ליעול ולטיוב תהליך ההרס השיטתי ולהחשת ההשמדה הפושעת של בית הגידול שלנו ושל כל מיני החיים והצמחים על פני הכדור.הכל למען ה-$$$$$$$$$$ים והיורו והשטרלינג והפרנק השוויצרי, וקרוב לראש הרשימה – השקלים, המצטברים בחשבונות הבנק שלהם ובכספות, והעיקר לא לשלם מס, או לפחות – מה שפחות.

רק שנבין איזה כנופיות של טמטום ורשע שולטות בנו ומכלות אותנו, בעודן מכינות את דרכן לכוכבים רחוקים.

אז קראתי צפיתי ושמעתי מלאן נימוקים לכאן ולכאן, בענייןהסכמי הגז החדשים נטח לבנון,ואיני מזלזל בשום צד. ברור שהסכם המעניק את כל השטח שבמחלוקת לצד אחד  יכול להיקרא "פשרה". רק על דרך הליצנות והילדותיות של תינוקיו למיניהם.

וכך גם מתבקש, במקרה הזה, הטיעון לגופו של הטוען, נתניהו, הטיעון בעניין ההסכם הקטלני, שחתם הוא עצמו לפני בחירות על חילופי השבוי הישראלי גלעד שליט, תמורת תמורת יותר מ-1,000 אסירים, מהם מאות רוצחים מועדים של החמאס ושות'.רוצחים מועדים, שחלקם אכן חזרו לסורם, וכבר רצחו עשרות ישראלים.

הסכם  גרוע  לא פחות היה זה, ואולי יותר, כי מדובר בדיני נפשות לעומת דיני ממונות או קרקעות. שבשורשו שך הסכם הגז. שהרי הנרצחים נשארים באדמה, אך כספים ושטחים עשויים עוד להחליף ידיים.

אך הטיעון הזה נגד נתניהו מכשיל את משתמשיו. אם הסכם שליט רקוב בעיניהם, למה הם מגינים על הסכם כריש?

אך מה שמכריע בעיני את הכף, היא עמדתו הנוכחית של ראש הממשלה לפיד עצמו, אחרי חתימת ההסכם. ואחרי שתומכיו הגנו עליו בתוקף. כי מה עושה לפיד עצמו עכשיו? מנסה בכל דרך לחזור בו מחתימתו על ההסכם המצטיין הזה. אולי הלבנונים יצילו אותו עם תביעותיהם החדשות שאינן מתקבלות על הדעת? ואולי תפרוץ ממש עכשיו, באורח פלא, איזו תיגרת דמים נואלת בגבול הצפון, ואז אפשר יהיה לסגת על ההסכם על סמך  ההנחה, שכשהתותחים רועמים, משתתקות אפילו הקופות הרושמות כסידרם את הדולרים, היורו והשקל?

אך מי שיסיק מהאמור לעיל, שלפיד פסול בעיני, ועדיף נתניהו, כנראה עדיין לא קלט, שעיסקת שליט העתיקה גרועה בעיני אף מעיסקת לפיד הנוכחית.

מה גם, שלפיד כבר מתחרט על שהאזין לתינוקיו הפנימי שלו, אך טרם שמענו את נתניהו מתחרט על עיסקת שליט.

אז לא זה ולא זה. ולא, אני לא הולך לכתוב עכשיו פוסט על חסרונותיו של החליפי לשעבר בני גנץ וגם לא על יתרונותיו. אולי במהלך החג.

שבת שלום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: