דילוג לתוכן

מה יש לפרופ' למשפטים סוזי נבות נגד החוק הקובע שרוה"מ רשאי לכהן כל עוד אין נגדו פס"ד חלוט?

אתמול בתכנית הצהרים של יעל דן בגלצ, שמעתי את הפרופ' (למשפטים!) סוזי נבות, מנסה, אולי, להצדיק את היציאה הפרועה של הכהן הגדול אהרון ברק נגד החוק המאפשר לראש ממשלה לכהן כל עוד לא עומד נגדו פסק דין חלוט.*
נבות אמרה, שהחוק הזה לא מחייב כי אין לו "פרשנות" ומיד הציעה את הפרשנות שלה. לדעתה, כך אמרה, החוק הזה מתייחס רק לכתבי אישום בעניינים "מינוריים" כהגדרתה. ואילו בעניינים בעייתיים כמו שוחד, אין

פרופ' סוזי נבות: "מינורי"

להעלות על הדעת, שראש ממשלה ימשיך לכהן אחרי הגשת כתב אישום נגדו.
אז או שהפרופסור כלל לא מכירה את החוק שעליו היא מדברת ברדיו בכזאת חופשיות, ואף מעיזה להציע לו פרשנות, או שהיא עוסקת בהונאת המאזינים.
כי החוק המדובר עוסק במפורש בהאשמות הנוגעות לעבירות שאינן "מינוריות".
איך יודעים? קבלו את לשון החוק, שהוא חוק יסוד:הממשלה, סעיף 18, סעיף קטן (א): "הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון;"
עבירה "מינורית", פרופסור נבות, שיש מצב להצמיד לה קלון?
איפה את חיה, פרופסור?

כנופיית שלטון החוק נגד כנופיית היידה ביבי: אהרון ברק, CHOCKBUSTER*

חיפשתי וחיפשתי, ובכל רחבי הרשת מצאתי רק שני ציטוטים לדבריו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, בכנס המשפט שנערך באוניברסיטת חיפה ביום חמישי שעבר.

ציטוט אחד נמצא באתר נידח למדי בשם "הידברות". השני ב"דה-מרקר", העיתון הכלכלי של "הארץ".

בעיתוני סוף השבוע התייחס לדברים בקיצור רב העיתונאי עמית סגל בטורו ב"ידיעות אחרונות."

במוצ"ש דיברה על הנושא בקיצור, בטלוויזיה, הח"כית איילת שקד, אך בלי להתייחס ישירות לדבריו של ברק ובלי להזכיר את שמו.

*****

אהרון ברק הוא חוק-באסטר. פצחן-חוקים עם קבלות.

אהרון ברק הוא הג'וקר של כנופיית שלטון החוק. האיש לכל עת, הסוכן לתפקידים מיוחדים.

הוא היה פרופסור, ככה שהוא חזק בתיאוריה. תגידו "משפט קונסטיטוציוני"? קטן עליו.

הוא גם היה יועץ משפטי לממשלה. להתעסק עם שרים ולשלוח הביתה ראש ממשלה מכהן? קטן עליו.

הוא היה שופט עליון ואף כיהן כנשיא במוסד הזה והוביל "מהפכה תחוקתית", מה שאומר: חוק שחוקקה הכנסת הוא בעיניו רק אופציה.

חוק-באסטר אהרון ברק: משתין מהמקפצה (צילום מהוויקיפדיה)

גם אם אינו נושא עוד בתפקיד רשמי, הוא בהחלט הכוהן הגדול של מערכת המשפט.

אם הוא רוצה, הוא יכול להשתין מהמקפצה לתוך בריכת החוק הישראלי. ואנשי החוק הניצבים למטה, הטובלים במי הבריכה הצלולים, לצד החוקים שחוקקה הכנסת, ושלכאורה מחייבים אותם, רק יגידו:

"עוד! תביא עוד!"

עובדה.

זה מה שקרה בכנס לענייני משפט, שנערך בחיפה ביום החמישי האחרון.

אהרון ברק השתין מהמקפצה על החוק. ולא על סתם חוק. על חוק יסוד, בעל מעמד מיוחד, ושמו בישראל: חוק יסוד:הממשלה. **

סעיף 18.

*****

הסעיף הזה, 18, מביא את הסעיף לשונאי נתניהו. לכל כנופיית "רק לא ביבי", כולל שונאיו ושנואיו בפרקליטות.

הנה מה שכתוב בסעיף 18, סעיף קטן ומסכם (ד.)*:

"תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין (המרשיע, בעבירה שיש עימה קלון בלבד) נעשה סופי."

והנה מה שאמר אהרון ברק, על פי אתר "הידברות",בתשובה לשאלה, האם ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום חייב לפרוש:

"ככלל, זו הכרעה של היועץ המשפטי לממשלה. במקרה שהמצב המשפטי לא ברור ויש קשיים משפטיים – ולדעתי זהו אכן המצב – מוטב להותיר את ההחלטה לבית המשפט".

שני משפטים תמוהים ביותר, בלשון המעטה.

מה משמעות הביטוי "ככלל" בדבריו של ברק?

מי צריך "כלל" לא ברור, כשיש חוק מפורש?

מה משמעות דבריו של ברק, "במקרה שהמצב המשפטי לא ברור ויש קשיים משפטיים" – כשלא מדובר בסתם חוק, אלא בחוק יסוד?

מאיפה מביא ברק את האפשרות שמדובר ב"הכרעה של היועץ המשפטי לממשלה", בשעה שאין למעמדו של היועץ המשפטי בממשלה לנוכח החוק הזה שום זכר באותו חוק יסוד:הממשלה?

וחמור מזה: מה פתאום "להותיר את ההחלטה לבית המשפט", כשיש חוק יסוד מפורש?

תפקידו של בית המשפט להכריע, אם נתניהו אשם או לא; אם יש קלון במעשיו, במקרה שהורשע (כי אם אין קלון, הוא יכול להמשיך בכהונתו); ומה יהיה עונשו.

בחוק יסוד הממשלה לא מוזכר בית המשפט אפילו ברמז, בכל מה שקשור למועד או לנסיבות שבהן תופסק כהונתו של ראש ממשלה, מלבד אותו פסק דין סופי וחלוט. ליועץ המשפטי ולבית המשפט אין שום סמכות בכל מה שנוגע לכל מועד אחר בהליך המשפטי, בהקשר של הפסקת הכהונה.

הגשת כתב אישום? תחילת המשפט? שלב הראיות? אין שום התייחסות לשלבים האלה, בחוק יסוד:הממשלה, ככל שהדברים נוגעים להפסקת כהונתו של ראש ממשלה מכהן.

אם נתעלם מאפשרויות לא סבירות, כגון שאהרון ברק איבד את זכרונו ו/או את שפיותו, אנו נותרים עם הסבר חמור ביותר לדבריו של ה"כוהן הגדול" אהרון ברק:

הוא קורא לסילוקו המהיר של ראש ממשלה בישראל מתפקידו – תוך הפרת חוק מפורש וברור!

באולם שבו אמר ברק את דבריו, ישבו והאזינו משפטנים רבים. משפטן ראיין אותו, לא שאל אותו שאלת המשך ולא ביקש מברק לבאר את דבריו התמוהים.

לא דווח על שום מחאה. איש לא רטן. איש לא שאל שאלה. האמירה החצופה של אהרון ברק עברה שם, בכנס המשפטנים באוניברסיטת חיפה, כאילו כלום.

שתיקה כהודאה? משפטנים ישראלים, ומהבכירים שבהם, סבורים גם הם, כמו ברק, שכדי להשיג מטרה פוליטית מובהקת, כמו סילוקו של ראש ממשלה מתפקידו, כשהוא אינו נושא חן בעיניהם, מותר להפר חוק? או אפילו צריך להפר חוק!?

אם לא, איך זה שהם שתקו ושותקים, כשהכוהן הגדול שלהם משתין על החוק מהמקפצה?

מוזר ביותר.

אפילו מפחיד.

*****

ואגב, שלא יהיה מקום לספק: מדובר במלחמת כנופיות.

הכבוד שרוחשים לחוק, או לאמת כלשהי, ראש הממשלה נתניהו וכנופיית "היידה ביבי" שלו, אינו גדול יותר מהכבוד שזוכים להם החוק והאמת מצד "כנופיית שלטון החוק" וכנופיית "רק לא ביבי."

זוכרים מה אמר נתניהו לפני בחירות מועד א' בחודש אפריל השנה, כששאלו אותו אם יש בדעתו להתחמק ממשפטו?

"אני לא עוסק בזה", הוא אמר.

ואחרי הבחירות מועד א' ומועד ב', התברר, שבעיקר בכך הוא עוסק.

בנסיונות לחמוק משלטון החוק.

בנסיונות לחמוק ממשפטו.


*שובר-חוקים

**חוק יסוד: הממשלה

18.    (א)  הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה.

          (ב)  בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין כאמור בסעיף קטן (א), תחליט ועדת הכנסת של הכנסת בדבר המלצתה לענין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא את המלצתה בפני מליאת הכנסת; לא הביאה ועדת הכנסת את המלצתה בתוך המועד האמור, יעלה יושב ראש הכנסת את הענין לדיון במליאת הכנסת.

          (ג)   ועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניהן.

          (ד)  לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי.

עריכה

איצטגנינים ל"אנשים חושבים": שרק לא יהיה יותר טוב

מנחשות בקפה זקוקות לספל, צלוחית, מים רותחים וגרגירי קפה כדי לנחש את העתיד. מומחים לטארוט זקוקים לקלפים. אסטרולוגים נצרכים למפות הכוכבים. מיני איצטגנינים נזקקים לאבן החכמים או לכדור הבדולח. ובימי קדם היו מנחשים בעננים שאבותינו כינו אותם "מעוננים".

לכל אלה היה צורך בדבר מה מוחשי, ממשי, איזה שהוא קשר למציאות חומרית כלשהי, כדי לחזות את מה שצופן העתיד.

מנחשים בקלפי טארוט: "ללא תוחלת, ללא תועלת"

כל אלה יכולים רק לקנא בנביאים ובחוזים מתוצרת "הארץ". אלה, אין להם שום צורך במציאות חומרית או בממשות כלשהי, כדי לדעת לבטח את העתיד ולהביא אותו לידיעת קוראיהם-קורבנותיהם, "האנשים החושבים" (חה-חה).

לאלה מתוצרת "הארץ" די לגמרי בדמיונם הקודח, ב-WISHFUL THINKING המפעם בהם בעוז, וכמובן בפקק האידיאולגי שסותם להם את המוח ומונע כל חדירה של גורם זר, כמו היגיון פשוט, למשל, או עובדות כלשהן, רחמנא ליצלן.

*****

כבר זמן מה שאני לא מגיע ל"הארץ" שבכתב, ומנוי למהדורה הדיגיטלית אין לי, אך תודות לכמה חברי פייסבוק שלי, מובאים לידיעתי כמה פניני חוכמה מהביטאון הזה של הפייק שמאל, לרוב (ועל כך התודה והברכה לחברים) מתוצרת סגל הדבילים המתחרים על תואר הטיפש מס. 1 של העיתון.

*****

קבלו את המתחרה הוותיק יותר,* ממאמרו האחרון:

"אבל מה יצא לנו(מהסבב האחרון)? הנה מאזן ביניים: עוד שנאה בעזה… 21 הרוגים עד אתמול בצהריים… הרס ואימה שנזרעו בשני הצדדים…כולם לשווא, ללא תוחלת, ללא תועלת.

האזעקות עדיין מייללות, שום דבר לא לגמרי נגמר כשהדברים האלה נכתבו ופורסמו, אבל האידיוט כבר יודע שהכל "לשווא, ללא תוחלת, ללא תועלת." כבר הוא יודע שכלום לא "יצא לנו" מכל זה.

חוזים בכדור הבדולח:" השפלה במימדים אסטרטגיים"

והנה הטמבל הצעיר יותר, אבל כבר מבטיח מאוד, בעל הישגים שאין להתבייש בהם בתחום האיוולת המשתוללת**:

"נו, היה שווה? האם המצב הביטחוני של הישראלים שופר או הורע בעקבות החיסול… הרי זו השפלה בממדים אסטרטגיים…"

ושוב, השמאים מטעם משרד האוצר טרם הגיעו להריסות, ולאידיוט מ"הארץ" כבר ברור שכל מה שהיה פה, הביא ל"השפלה במימדים אסטרטגיים".

והנה עוד אחת, שגם אם אינה מצויה עדיין ברשימת המתחרים (והמתחרות) על תואר האיוולת, עומד לה יחוס אבות ואימהות – וסבא:

"האם הוא (הסבב האחרון) שיפר את עתידנו כהוא זה? לחלוטין לא…. מהלך כזה לא תורם לנו כלום. נאדה… 
התסריט הרי ידוע מראש על כל פרטיו…" 

*****

 אז על מה מבססים החוזים והנביאה האלה את ניחושיהם?

טוב, על ניסיון העבר. הרי היו לא מעט "סבבים" בשנים האחרונות, כל "סבב" הוביל לעוד "סבב". כך שלכאורה, שלושת האיצטגנינים אינם יכולים לטעות בתחזיתם, ששום דבר לא עומד להשתנות.

לא היה כלום ולא יהיה כלום.

****

טוב, אז זהו, שבסבב הפעם היו שלושה שינויים חשובים, ואפילו מאוד, לעומת כל הסבבים של השנים האחרונות.

שלושה שינויים שמהם העדיפו איצטגניני "הארץ" להתעלם לחלוטין.

א. לראשונה מזה כמה וכמה שנים, ואחרי כמה כהונות של כמה רמט"כלים, הופעל מחדש "הסיכול הממוקד". וכלפי מטרה ראוייה ביותר: לא רק אחד שאחראי על ירי טילים רבים כלפי אזרחי ישראל, אלא כלפי מי שהירי שלו שירת באופן עקבי גם מטרה אסטרטגית: מניעת אפשרות של "הסדרה" ישראלית-פלשתינית לקראת הרגעה.

והכל בשרות ההיאטוללות של איראן.

פעולות שהביאו סבל רב לא רק ל"עוטף עזה" הישראלי, אלא גם לפלשתינים האומללים הסגורים בעזה.

וכמו כן, וגם זה הבדל חשוב: עשרות טרוריסטים רצחניים של הג'יהאד האיסלמי נורו וחוסלו בשעת מעשה. גם זה חידוש מרעיש, לעומת הירי הנדל"ני של הסבבים הקודמים – פגיעות ישראליות זדוניות בגרגירי חול חפים מפשע ובמבנים נטושים ובלתי מעורבים.

ב. וחשוב אפילו יותר מ-א: הבידול, לראשונה (תקדים?) בין החמאס והג'יהאד. בין הארגון השולט בעזה, ובין הפרוקסים הג'יהדיסטים של איראן האיסלמיסטית. בידול שאין להגזים בחשיבותו. רק הג'יהאד האיסלמי תלוי-איראן ירה טילים, ורק אנשיו נפגעו. החמאס עמד מהצד. הציבור העזתי קצת מחה ובדרך כלל שתק, ואם החמאס יתמיד בעמדתו, מדובר במצב חדש בעזה, שעדיין אי אפשר לשער את תוצאותיו.

ג. הפגיעה "הכירורגית" בג'יהדיסט הסורר במיטתו, כשרק אשתו לצידו נפגעה; הפגיעות הכירורגיות בעשרות טרוריסטים יורי רקטות וטילים של הג'יהאד – וכל זה עם מינימום של פגיעה באזרחים. כל זה חידוש בעל חשיבות עצומה. חידוש איסטרטגי המשמיט מידי הטרוריסטים הרצחניים ותומכיהם (כולל האנטישמים שמעסיק המו"ל שוקן בעיתונו), את נשק הסנאף החביב עליהם.

ההצלחה הזאת של צה"ל חשובה לא פחות מהבול-פגיעה בראש המרצחים וחייליו. גם זה בול-פגיעה. בול-פגיעה במה שקוראים שם "תעשיית המוות של הפלשתינים". זו התעשייה שעמדה ביסוד ההתגרויות:

הרצון המודע, המכוון והזדוני, להביא להרג אזרחים פלשתינים שלווים ובלתי מעורבים בעזה, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהרג האזרחים הזה (עם העדפה לילדים ולנשים) לצורכי הדה-לגיטימציה והדמוניזציה של ישראל.

מעוננים בעננים:"תסריט ידוע מראש"

ההצלחה הזאת שומטת את הקרקע מתחת ל"בצלם" "שוברים שתיקה", ו"הארץ" (במיוחד המהדורה באנגלית), משרתי ושותפי הפייק-שמאל הבינלאומי, הכנסיות האנטישמיות, הניאו נאצים, האיסלמיסטים וה-BDS.

כל שלושת ההבדלים האלה, בין הסבב הנוכחי וקודמיו, לא הוזכרו אפילו בחצי מילה, אפילו לא ברמז, במאות המילים שכתב כל אחד מאיצטגניני "הארץ" שציטטתי לעיל.

ולא במקרה.

*******

טוב, אני לא אומר שהשינויים האלה מבטיחים תוצאה שונה מזו שהביאו לה הסבבים הקודמים. אני לא עוסק ב- WISHFUL THINKING . אני לא מציג את תקוותי כאילו היו תחזיות.

אבל אין לי שום צורך להסתיר את תקוותי:

שהלוואי תהיה הסדרה בעזה, כן, גם עם החמאס, אם זה מה שיש. הלוואי שחיסולו של אבו-טהא יביא את התועלת המצופה.

לתועלת תושבי עזה ו"עוטף עזה".

ולוואי שיתבדו חובבי הסנאף האלה מ"הארץ", שונאי האדם.

אלה, שאת תקוותם ששום דבר לא ישתנה ולא ישתפר, לא למען העזתים ולא למען הישראלים, הם מסווים כתחזיות מלומדות.

עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית.


*הנה תחזיתו של הנביא הזה זה מכיכר תחריר על העתיד המצרי המזהיר:

זה זמן להתבשם מהאור שהפציע מהיאור… בזה אחר זה התרסקו הסטריאוטיפים הישנים והרעים של המערב ושל ישראל על מצרים… גם נבואות הזעם שכל שינוי דמוקרטי יוביל לעליית האיסלאם רחוקות מלהתממש בינתיים… התבוננו בתמונות המהפכה מכיכר א-תחריר: נראו בהן יחסית מעט דיוקנאות דתיים. אלה התפללו בשקט, וסביבם חגורה גדולה של מהפכנים חילונים. גם האשה המצרית אמרה את דברה: בכיכר נראו לא מעט נשים, גם אם הן עדיין במיעוט. מצרים – לא מה שחשבנו." (הארץ, 13.02.2011)

**והנה תחזיתו של האיצטגנין הזה ארבעה ימים לפני שניצח נתניהו בבחירות של אביב 2015:

"יש משמעות דרמטית לעומק ההפסד שינחלו נתניהו ומפלגתו, וכאן יש תפקיד לכל אחד ואחת שהגאולה חשובה לו. התפקיד אינו מסתכם בהליכה לקלפי, גם לא ביחסי גומלין עם המקלדת. המשימה פשוטה: לתרום ככל הניתן להבטחת התבוסה ולהעמקתה." ("הארץ" 12.03.2015 תחת הכותרת: "איך מבטיחים את תבוסת נתניהו").

רצח רבין ויצוא התפוזים, פאשלות של צאצאים

די הרגיז אותי נאומו של הנכד, יונתן בן ארצי, באזכרה הממלכתית השנתית לסבו המנוח, ראש הממשלה יצחק רבין.

מי שנרצח בידי עמלק יהודי, שמאז שעשה מה שעשה לא ביטאתי בקול ולא כתבתי את שמו עלי נייר או מחשב , למען ימח שמו וזכרו של בן העוולה הזה.

אך לא מעניין אותי בחצי מיל, מה חושב הצאצא הזה של רבין על המצב הפוליטי שלנו היום. הצאצא ניצל את הרגע הציבורי המקודש שהועמד לרשותו, כדי לעשות חשבונות פוליטיים קטנוניים, מגזריים ורגעיים, משל היה עסקן סוג ב' של מרצ.

הוא לא סמכות בענייני חוק, וגם לא בענייני מוסר, וקריאתו לראש הממשלה בנימין נתניהו, להתפטר מתפקידו, כמו כל הנימה של נאומו, נשמעו לי כמסע של תעמולה ריקה והסתה חלולה.

וכי לא די לנו בהסתה (משני הצדדים), שאנו סובלים מצד הפוליטיקאים ואנשי התקשורת והאקדמיה, שעל זה פרנסתם?

*****

ןבעניינו של עוד צאצא אחד.

מצאתי בפיד שלי בימים האחרונים (וגם בעיתונים), מלאן דאחקות על חשבונו של הנתניהו ג'וניור, שהסביר את גאונותו הכלכלית של אביו, שלקח מדינה מפגרת שייצאה תפוזים, ועשה ממנה מעצמה. 
אך נכון שדאחקות אני אוהב, אבל מה שחסר לי בתגובות המשעשעות, היו העובדות. 
ומכיוון שאני פריק של עובדות, לא התעצלתי והלכתי לשנתון הסטטיסטי ובדקתי.
אך קודם כל ציטוט. מה שאמר יאיר נתניהו למראיין שלו בניו יורק:
"אבא שלי…קיבל מדינה בשנות ה-90…(ש)היתה במצב כלכלי נורא…(ש)לא יצאה כלום מלבד תפוזים."
דברים כדורבנות.

מתוך לוח 8.4, עמוד 227, יבוא ויצוא במיליוני דולרים, השנתון הסטטיסטי של ישראל, 1997


אך הנה מה שמצאתי בשנתון הסטטיסטי של 1997,לוח 8.4 עמודים 227 עד 229:
שבשנת 1996, שבה קיבל נתניהו האב את הנהלת מדינתנו, הסתכם יצוא הסחורות כולו ב-20.510,2 מיליארדי דולרים. 
ואילו יצוא כל הפרי והירק(כולל תפוזים) באותה שנה הסתכם ב-642.2 מיליוני דולרים. 
פעולת חילוק פשוטה הביאה את התוצאה, שכל יצוא הירק והפרי השנתי ב-1996 הסתכם ב-2.5% (שני אחוזים וחצי, אחד חלקי ארבעים) מיצוא הסחורות הכולל של מדינתנו ב-1996.
כך שאפשר לומר, שיאיר שלנו לא ממש דייק.

או אפילו, ממש לא דייק.

*****

אז אולי לא קראו לזה הייטק, אבל ב-1996 הסתכם היצוא הישראלי של מכשירים חשמליים וחלקיהם ב-1.315 מיליארד דולר, פי שניים ויותר מכל הפרי והירק. 
יצוא מכשירים והציוד לתקשורת, לקליטה ולשידור, הסתכם ב-1.803 מיליארד.
יצוא מכונות משרדיות ומכונות אוטומטיות לעיבוד נתונים(מחשבים?) הסתכם ב-850.5 מיליון דולר.
יצוא מכונות מיוחדות עבור תעשיות שונות הסתכם ב-534.7 מיליון דולר.
יצוא מכשירים מקצועיים מדעיים ומכשירי בקרה הסתכם ב-575.6 מיליון דולר.
יצוא ציוד לצילום ומכשירי אופטיקה לנמ"א (מה זה?) ושעונים הסתכם ב-74.1 מיליון דולר.

*****

אני לא מאלה שמזלזלים בהישגים הכלכליים המרשימים שהביאה עימה תקופת כהונתו של נתניהו (מצחיקים אותי מבקריו, שטוענים שהוא לא עשה הרבה. שהרי זו בדיוק היתה גדולתו – שהוא לא הפריע. בעוד שעודפי "העשיה" הבירוקרטית והרגולטורית של קודמיו רק חנקו את המשק).
אבל, כפי שאמרתי, נתניהו ג'וניור לא דייק בקשר להיקף היצוא התפוזי שלנו ב-1996. 
ובזהירות הייתי אומר, שיאיר זה שלנו, אינו מוצר היצוא המבריק ביותר של משפחת נתניהו.

סיפור על צ'ולנט עם פואנטה

פעם עבדתי נהג בחברת מחשבים של חבר טוב שלי, שגם השכיר לי בזול דירה בארלוזורוב, מול רחוב מיכאל, איפה שהשכונה של הדוסים. שם הייתי עושה קניות לפעמים, ובעניין זה היה לי יועץ סתרים, ר' יואל ברל משמרל (שם בדוי) שהיה נותן לי עצות, אצל מי כדאי לקנות? איפה הכי בזול? מי עומד לסגור ועושה מכירת חיסול? ברל היה חייט למשימות קטנות, תיקונים וכאלה, ובעיקר היה יושב בכיסא מחוץ לחנותו הקטנה ומתחרדן ו/או תופס בריזה.

ברור, שעל כל עצה שקיבלתי, שילמתי בהאזנה לסיפור.

*****

עכשיו, לרגל החורף המתקרב, נזכרתי שאני זקוק לסיר כבד לצ'ולנט. ואיפה אפשר למצוא סיר כזה,אם לא בשכונה של דוסים שיכנוזים? וכך מצאתי את ר' יואל יושב במקומו הרגיל, ותופס בריזה מזרחית כי זה מה היה היום.

"צ'ולנט!" צהל ר' יואל, ואחרי שאמר לי ללכת ישר, לפנות חצי שמאלה, ולשאול על ריפקה, ציטט לי את סבא שלו, שהיה אומר ליואל: אתה יודע למה עם ישרואל עם הנצח? כי הוא אוכל צ'ולנט. 
כי מה זה צ'ולנט? זה שביום שישי לוקחים את כל השאריות מכל השבוע, מוסיפים קצת אבקת מרק ותפוחי אדמה, מכניסים לסיר גדול, שמים על אש קטנה ומתפללים חזק שיצא טוב.

ומה שנשאר מהצ'ולנט של שבת, אוכלים כל השבוע.

ואז שוב מגיע יום שישי, ושוב לוקחים שאריות ושמים בסיר.

אבל מה זה השאריות ששמים בסיר??

זה השאריות של הצ'ולנט מהשבת שעברה!

וככה יש לנו צ'ולנט לנצח, הסביר לי יואל. העצמות ששמים בסיר בצ'ולנט שבין כסה לעשור? מהשאריות שלהם מכינים את הצ'ולנט של פורים. ועצמות גדולות אפשר לסחוב עד שבועות.

צ'ולנט לנצח לעם הנצח, סיכם ר' יואל.

ועכשיו מה, המשיך ר' יואל, והעיף בי מבט מאשים, באו הציוניסטען, שוכחו ממסויירעס ישרואל, ועכשיו, במקום צ'ולנט לנצח אוכלים אוכל בריא וטרי, פירה ושניצל מהפריזר, כל יום אחד חדש. אין שאריות, אין מה להכניס לסיר של הצ'ולנט!

הלך הצו'לנט לנצח, סיכם ר' יואל, קודר מאוד. נשאר שניצל יומי.

אז מה עכשיו, ר' יואל, ניסיתי להתקיל אותו, אין צ'ולנט לנצח – אין עם ישראל לנצח?

אבל ר' יואל רק חיכה לי בסיבוב.

אתה לא קורא עיתונים? הוא גער בי, וצהל:

עכשיו יש לעם ישרואל בחירות לנצח!

כנופיית היידה-ביבי נגד כנופיית שלטון החוק, סרט גנגסטרים כחול-לבן

בערים ובמדינות שמצויידים בצנרת לקויה, קורה שניטחים גשמים כבדים, והביוב, אבוי, עולה על גדותיו.

וזה מה שקורה עכשיו בדמוקרטיה שלנו. הגשם הכבד שירד הוא התיקו הנמשך בבחירות, פעם שניה בתוך כמה חודשים, ואולי בדרך לפעם שלישית בעוד כמה חודשים. ובינתיים אין ממשלה שיכולה לתפקד כראוי, וגרוע מזה – והממשלה המכהנת אינה מייצגת את רוב הבוחרים, אלא אך ורק את "בלוק הימין". ממשלה של מיעוט. ואם זה לא מספיק מסובך גם ככה, בראש הממשלה הזאת עומד בנימין נתניהו, המצפה להכרעת יועצה המשפטי של הממשלה באשר לכתבי האישום נגדו, כן או לא.

ומתוך השיטפון הגדול הזה, צפות ועולות דרך רשתות הביבים מיני סרחונות שמוגשים לחיכינו באמצעות כף הכותרות בעיתונים, והמזלג של מ(ה)דורות החדשות – והבה נעבור לדימוי ידידותי קצת יותר למשתמש – כמין פרוסות של גבינת מונסטר מצחינה.

כלומר, שפע גדול של לשון הרע ומעשי זדון. שקרים והטעיות, נכלים והלשנות. האשמות שווא וטענות מופרכות. טיעונים כוזבים, גידופים וקללות.

הכל במסגרת קרבות הקרנפים, של כנופיית "היידה ביבי" נגד כנופיית "רק לא ביבי", שכרגע תולה את תקוותיה (שדי נכזבו בבחירות) ביחידת החלוץ שלה, קומנדו "הפרקליטות" מיחידת "שלטון החוק".

*****

לפעמים קוראים לזה האליטות הישנות נגד האליטות הישנות. יש המעדיפים לתאר את המערכה כמו מאבק מזרחי-אשכנזי. הנתפס מצד אחד כמלחמת הנאורים באספסוף, ומצד שני כמלחמת הגזענים המתנשאים נגד העם.

התיאור המקובל הרגיל, הוא, כמובן, מלחמת השמאל בימין.

אך בפועל מדובר בקרב המתנהל בעיקרו בתוככי העשירון העליון, עתיר המיוחסים העשירים, בעלי ההון והכוח, אלה האוחזים במשרות הבכירות ביותר, הם והסנג'רים שלהם: הפוליטיקאים, שליטי המנהל הממשלתי ואדוני התקשורת וחביביהם "הטלאנטים", המערכת המשפטית והמשטרה.

*****

כבר שנים, שבמוקד המאבק הזה נמצא מצויים אישיותו ופועלו של מנהיג הימין וחביב המזרחיים, מוליך המרד המנצח של האליטות החדשות נגד הישנות, מי שגם יריביו מודים בפיקחותו ובמיומנותו הפוליטית, והישרים שביניהם גם מודים בהישגיו החשובים, בכלכלה ובמעמד המדיני, בעשור האחרון של כהונתו.

הלוא הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. מוצר מובהק של העשירון העליון, איש עיירת המיליונרים והמיליארדרים קיסריה ושכונת העשירים והאליטות הישנות הירושלמית, רחביה. בעל עבר צבאי קצר ומפואר ביחידה מובחרת, מצויד בהשכלה גבוהה אמריקאית ואנגלית מושלמת, הנחשב כנואם טוב (לא בעיני. לדעתי, הוא מדקלם מאמרים מן הכתב. רוצים דוגמאות לנואם טוב? נא לחשוב על מנחם בגין בזמנו, או על עמיר פרץ עכשיו).

אך גם, למרבית הצער, שזה מה שחשוב לענייננו, רגיש מאוד למה שנכתב עליו בתקשורת, וכן קמצן נורא, סנג'ר של מיליארדרים, וחובב מתנות מושבע – ומי שאינו מהסס להשתמש במשרותיו המיניסטריאלייות לענייניו, חלק לפי הידוע וחלק לפי החשדות.

התכונות והנוהלים האלה של ראש הממשלה, הם עקב האכילס שלו. על אלה תופסים אותו יריביו (שהוא ואוהדיו רואים אותם כרודפיו). מן הפרקליטות, התקשורת והפוליטיקה.

זהו המכנה המשותף של שלוש הפרשיות, המתכנסות לשלושת התיקים, מ-1000 עד 4000:

1000: המיליארדר ארנון מילצ'ן, מבעלי ערוץ 10, בתפקיד של ספק סמים (חוקיים) למשפחת נתניהו: חומרים ממסטלים, בדמות סיגרים משובחים לבעל בנימין ושמפניה צרפתית ורדרדה ומבעבעת לשרה רעייתו.

2000: בהשתתפות טייקון התקשורת המקומי ארנון מוזס מ"ידיעות אחרונות" ומיליארדר ההימורים האמריקאי שלדון אדלסון בעלי "ישראל היום", כשנתניהו משחק אותה מין 'אז'נט פרובוקטר'. סוחר בעיתון שמריץ אותו ותומך בו, אך שאינו שלו, כדי להפיל בפח את בעלי העיתון שממרר את חייו. ומקליט הכל, ומשקר בחקירתו שאין הקלטה עד שהוא נאלץ להודות בקיומה לנוכח העובדות שאינן ניתינות להכחשה.

4000: בהשתתפות איל התקשורת שאול אלוביץ, שלפי החשד קיבל ממשרד ממשלתי שבשליטת נתניהו הטבות "רגולטריות" בשווי כספי עצום, וסיפק תמורתם תקשורת מיטיבה באתר האינטרנטי שלו 'וואלה' לראש הממשלה ומשפחתו.

*****

מעניין ביותר, וגם מצער מאוד, הוא התפקיד שממלאת התקשורת במלחמה הזאת.

קבלו לדוגמא שני קטעים שמצאתי בסופ"ש ב"מעריב" בפתיחת עמודי הדעות, בערך עמוד אחרי עמוד (עמוד-מודעה אחד מפריד ביניהם), אפרופו הפרשיה הסוערת האחרונה –

ההצצה המשטרתית העבריינית בסלולרים של עוזרי נתניהו, הנחקרים מצידם בחשד להטרדת עד מדינה:

הנה בעמוד 14:

"זה לא שהמשטרה לא עשתה כאן כמה שגיאות אופייניות, אבל העובדה היא שבסופו של דבר עשה בית המשפט את הדבר הנכון והתיר לבצע חיפוש כירורגי במכשירי הטלפון. ההיתר בא מסיבה פשוטה: עבירת הטרדת העד שייכת לליבתו המקודשת של המשפט הפלילי…חובה להקים חומת אש בצורה סביב העדים. זו הסיבה שהחוק נחרץ."

ולעומת זאת בעמוד 16:

"אז כן, ברמה הדווקאית, הפעולה שנעשתה מול ביתו של פילבר עשויה בהחלט להחשב להטרדה, ממש כפי שחצייה באור אדום של מעבר חצייה במושב שלי באמצע הלילה תיחשב עבירה. אבל ההחלטה לפתוח בחקירה לפלילית נגד כך יועציו הקרובים של ראש הממשלה – באגרסיביות שבה בוצעה; באנרגיות המטורפות שמושקעות בה…"

ההתייחסות הראשונה היא של בן כספית, ממחנה "רק לא ביבי". "שגיאה אופיינית" של המשטרה, עניין שבשגרה, זוטי דברים. לעומת "ליבתו המקודשת של המשפט הפלילי" כשמדובר בחטאי הצד השני.

הציטטה השניה של קלמן ליבסקינד, ממחנה "היידה ביבי": מצד אחד עוזרי ביבי, שחטאו במשהו שמזכיר "חצייה באור אדום של מעבר חצייה במושב שלי באמצע הלילה". כלומר, סוג של בדיחה. וזה לעומת ה"אגרסיביות" וה"אנרגיות המוטרפות" של המשטרה שהציצה בסלוללרים מהצד של רודפי נתניהו.

זאת רק דוגמית מעיתון אחד ובעניין אחד, ממה שניתן למצוא לאורך ולרוחב של התקשורת בכל עיתון ובכל מהדורת חדשות או תכנית ראיונות.

או גם, אמש (מוצ"ש), שמעתי שני תיאורים אופייניים לנאומו של שר המשפטים אוחנה שבו דיבר על "פרקליטות בתוך הפרקליטות".

מצד אחד תואר הנאום כ"הסתה מטורפת".

מצד שני: "נאום אמיץ."

התגובה של נשיאת העליון, אסתר חיות, לנאום הזה, תוארה כ"תשובה ראויה" מצד אחד, וכ"היסטרית" מצד שני.

וכך הלאה בכל עניין ועניין שעל סדר היום. פוליטיקאים, משפטנים ועיתונאים לא עושים חשבון לאמת, למצפון, למקצוע. הכל הפקר פטרושקה. זה מה שקורה כאשר שפקק אידיאולוגי סותם את המוח, וכשנאמנות עיוורת לעדר גדר, ושנאה עיוורת למחנה השנית ממלאים את הלב.

מבחינת הקרנפים מהצד של נתניהו, כוחות הרשע והאופל של הדיפ-סטייט רודפים אותו במסע ציד זדוני, מנסים להדיח ראש ממשלה מכהן שאותו אינם יכולים לנצח בקלפיות. מצד שני הקרנפים של הצד השני: הפושע נתניהו מנסה בכל אמצעי, כשר או (בעיקר) לא כשר כדי להאחז בקרנות המזבח של משרתו.

מבחינת קרנפי השמאל נתניהו הוא אסון המוליך את המדינה היישר לתוך התהום והאבדון, שכן כהונתו הנמשכת מסכנת את סלע קיומנו, ומהווה מתכון בטוח לפאשיזם ולאפרטהייד.

סוף הדמוקרטיה.

ומבחינת קרנפי הימין נתניהו הוא המושיע הלאומי. אם יצליחו כוחות הזדון של הבגידה השמאלנית להדיח אותו, תהיה ירידה המונית של צעירים. סוף המדינה. ואילו נצחון "כנופיית שלטון החוק", וה"הדיקטטורה של בג"ץ", גם הוא, כמובן, איך לא –

סוף הדמוקרטיה.

כל שיקול סביר, כל היגיון פשוט, כל ניסיון לראות דברים נכוחה, עובדות כהוויתן – אבוד מראש במצב הזה. הקרנפים לא רואים אותנו (סתם אזרחים קטנים ולא חשובים) ממטר.

במחזה "הקרנפים" של יונסקו, שועט עדר הקרנפים על במת התיאטרון מימין לשמאל, או משמאל לימין. במציאות הישראלית ערוכים שני עדרי הקרנפים ושועטים במלוא התנופה זה לעומת זה. אף אחד לא מנסה לעצור לרגע. לחשוב לאן זה הולך. הנאמנות העיוורת למחנה היא מעל לכל.

לעזאזל האמת, לעזאזל ההיגיון, לעזאזל ההגינות והצדק, לעזאזל האינטרס של הציבור.

ואם נניח לדימוי התיאטרלי, כל זה דומה מאוד למלחמת כנופיות בעולם התחתון, המתחרות ביניהן על שטחי המחייה, רק שבמקום כדורים חיים ומטעני נפץ, משתמשים הגנגסטרים של שני הצדדים במילים, שקרים ועלילות ותביעות משפטיות.

*****

די לראות מה שקורה בדרום תל-אביב או באום-אל -פאחם. כשיש מלחמת כנופיות, זה הכי מסוכן לאזרחים החפים מפשע הנפגעים על הדרך. וכך גם במלחמת הכנופיות הפוליטית. מצד אחד מיליוני אזרחים נגררים מבחירות מיותרות ב' (נכון היה להקים כבר אז להקים ממשלת אחדות) לבחירות מיותרות ג', כולל בזבוז עצום של כספי המיסים ששילמנו, המגיעים לכיסים של בעלי העיתונים, היחצ"נים, הסוקרים וסוחרי הקולות. ומצד שני הכל תקוע בתקציבי הביטחון, החינוך, הבריאות, התחבורה, הרווחה. הכל בגלל ששתי הכנופיות לא מצליחות להסכים ביניהן על חלוקת השלל.

זו הסיבה שאני כה מצדד בממשלת אחדות, ומה שיותר מהר.

*****

וגילוי נאות, על עמדתי כלפי שני הבוסים של הכנופיות, שני הקאפו-די-טוטו-קאפי. קשה לי מאוד עם ביבי, שאיני מאמין ביושרתו ובטוהר מהלכיו של סנג'ר המיליארדרים הזה. ומאידך, מי שעשה כהונה מפוקפקת כרמטכ"ל, ומשם התגלגל לכשלון עיסקי גמור – עליו אני אמור לסמוך שינחת היישר לתפקיד ראש הממשלה, בזירה פוליטית ומדינית חדשה בשבילו, ויצליח לנווט את הספינה? טירון כמו שהוא? במדינה כמו שלנו? באזור כמו שלנו?

נו, באמת.

לכן אני בעד שנתניהו יכהן בשנתיים הראשונות של הרוטציה. שנתיים קצובות, בהסכם חתום, בלי פתרונות דחק בעייתיים של "נבצרות", עם גנץ בתפקיד בכיר בממשלה ומ"מ רוה"מ. שילמד ויתנסה בליווי "המאסטרו".

וההליך המשפטי, אתם שואלים? אם יחליט היועץ המשפטי להגיש כתבי אישום, ינוהל המשפט בשנתיים של כהונת נתניהו בקצב ובצורה שלא יפריעו לתפקודו. זה אפשרי, כי יש סדרי עדיפויות גם בדמוקרטיה, וכבר היו הליכים משפטיים מתמשכים.

ובתום השנתיים האלה, כן, אני גם בעד חנינה. אם כבר היו אצלנו חנינות בדיני נפשות, אפשר גם בדיני נוהלים וממונות. לא כל-כך לכבודו של ראש הממשלה נתניהו, כמו לכבודה של המדינה. זה לא יהיה מהלך יוצא דופן בתולדות הדמוקרטיות המתוקנות.

תלמדו טריק

עדיין אני נפעם מהטריק-שטיק , מעין תעלול קוסמים, שבוצע הערב בשידור חי במהדורת החדשות של קשת, על ידי הכתב לענייני משטרה, משה נוסבאום. זה היה בעניין חקירתם במשטרה של יועציו הקרובים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בחשד שניסו להביא גם את שכניו של עד המדינה, מומו פילבר, בסוד טעויותיו המצערות. נגד מרשם.

מתברר, שבמהלך החקירה נטלה שוטרת מאחד הנחקרים את סלולרו, ועשה בו מעשה פיפינג-טום. כלומר, מציצנות אסורה בעבר האינטימי של הנחקר כפי שהוא משתקף במסך המכשיר, הרבה מעבר לחומרים שהיו דרושים לחקירה.

והכתב נוסבאום הביא לנו את ההסבר של המשטרה למעשה השוטרת החוקרת:

הבעיה עם השוטרת, נאמר בהודעת המשטרה, היא זו – היא לא הסבירה לבעל הסלולרי, שהוא רשאי לסרב, ולא להסגיר בידי השוטרת את עברו הסלולרי, וכמו כן היה עליו להעניק לה רשות בכתב כדי שתוכל להציץ בסלולרי.

כלומר, לפי המשטרה, הבעיה של השוטרת היתה איזה מחדל קטן, ,שהיא לא הודיעה לנחקר שעליו להעניק לה הסכמה למעשיה.

שזה נשמע לגמרי כמו עבירה קטנה, טכנית בעיקרה.

ואילו הנחקר החשוד, הוא שטעה, כשהעביר לידי החוקרת את מכשירו, וגם הוסיף חטא על פשע כשלא חתם לה.

וזה שהוא לא ידע?כי היא לא סיפרה לו?

ידוע שאי-ידיעת החוק אינה פוטרת.

אני זוכר עדיין היטב, שלפני עשרות שנים כבר הסביר מי משהיה שר וח"כ מטעם מרצ, יאיר צבן, איך עושים את הטריק הזה. הדבר קרה באיזו אספה של מפלגה נשכחת, וצבן הקריא לנו כותרת מ"ידיעות אחרונות" בזו הלשון:

מבוטח שקיבל הבטחת הכנסה מביטוח לאומי, התברר כסוחר ירקות עשיר!

בעוד שהאמת היא, כמובן, אמר צבן, שסוחר ירקות עשיר רימה (גם?) את המוסד לביטוח לאומי!

אבל למי שנתן את הסיפור והכותרת בידיעות אחרונות, היה מתאים יותר ללכלך על מבוטחי הביטוח הלאומי העניים, מאשר על סוחרי הירקות העשירים.

ואותו דבר בסיפור של נוסבאום והמשטרה:

כי הבעיה של השוטרת, לא היתה, שנשכח ממנה להודיע לנחקר מה זכויותיו.

לא-לא.

הבעיה של השוטרת היא, שהיא הירשתה לעצמה להציץ בעברו הסלולרי של הנחקר, עברה על החוק, שכן לא היתה בידה הסכמה חתומה על ידו בעניין זה.

*****

טריקים-שטיקים מהסוג הזה – הפיכת האמת על פניה, רווחים מאוד אצל עורכי דין, פוליטיקאים ועיתונאים, ועוד טיפוסים שחושבים איך לצאת מהפאדיחות שלהם על ידי הפלת התיק על קורבנם.

וכשמכירים את הטריק, קל להבחין בו.

שאלת תם: אם יש איום איראני, איך זה שביבי והליכוד וגנץ וכחולבן ממשיכים להתבחבש?

להתבחבש, לפי מילון הרשת, זה "להתעסק בעניין מעבר לנדרש, להסתבך". הגעתי לפועל החביב הזה בעקבות ראש הממשלה, בנימין נתניהו. שממש לא מזמן, ביום השבעת הכנסת ה-22 שלנו, עד 120, אמר את הדברים הבאים:

"בין ינואר 1930 לנובמבר 1933 התחלפו בצרפת 10 ממשלות. הן המשיכו להתבחבש, כשהיטלר, שעלה לשלטון בינואר 1933, הוסיף להתחמש. זה לא שינה, הן המשיכו בזה. בינתיים הוא התחמש והתחמש. אני לא עושה הקבלה בכל דבר ודבר, אבל במצב היסודי אני כן עושה הקבלה, משום שסביבנו היום אנחנו עומדים בפני אתגר ביטחוני ענק, שגדל והולך משבוע לשבוע ומתעצם בחודש-חודשיים האחרונים, ובמיוחד בשבועות האחרונים."

מילים כדורבנות, שהקדימו כמה שבועות של התבחבשות נתניהואית, מרגע שהוטל עליו, ראשון, להקים ממשלה, ועד שהחזיר את המנדט.

ואילו עכשיו, כך נראה, מתחילים באותה שיטה כמה שבועות של התבחבשות גנצית, הלוואי שאתבדה.

מאז דיבר נתניהו בתחילת אוקטובר על "אתגר בטחוני ענק", הוסיף הרמטכ"ל, רב-אלוף אביב כוכבי, את אזהרתו שלו:

"בגזרה הצפונית והדרומית המצב מתוח ושברירי ועלול להידרדר לעימות, חרף העובדה שאויבינו אינם מעוניינים במלחמה, ישראל מתמודדת כיום עם מספר רב של זירות ואויבים בו זמנית".

ראש ממשלה נתניהו ורמטכ"ל כוכבי: איראן וההתבחבשות

ומי שפירשן את כוכבי, היה האלוף במיל. עמוס ידלין, מי שהיה ראש אגף מודיעין בצה"ל:

"האיראנים אומרים שבפעמים הבאות אותו מב"מ (מלחמה בין המלחמות, לא עימות כולל) שהצלחנו לשמור אותו מתחת לסף ההסלמה ומתחת לסף המלחמה, יכול להיות שיביא לתגובה ישירה. זה מה שאני שמעתי מדברי הרמטכ"ל". 

כלומר, שלמרות שהן ישראל והן איראן אינן רוצות כרגע במלחמה כוללת, בדיוק לשם עלול המצב להדרדר, כפי שכבר קרה (מלחמת ששת הימים? צוק איתן?).

ונתניהו גם אישר למועמד של כחולבן, בני גנץ, פגישה בארבע עיניים עם הרמטכ"ל כוכבי, כדי שיהיה מודע למצב הבעייתי ויקח אותו בחשבון שיקוליו.

******

ואף על פי כן נראה שמצבנו הבטחוני הבעייתי (שיש לו גם היבטים כלכליים חשובים) מצוי במישור אחד –

ולגמרי במנותק ממנו, כמו בעולם אחר לגמרי, מתמשכת והולכת ההתבחבשות הפוליטית סביב הקמת ממשלה בישראל.

מועמד גנץ: עכשיו תורו להתבחבש?

ויש הצופים ששום דבר לא יצא מכל זה, ובעצם פנינו לבחירות מועד ג', שיש הטוענים כי הן-הן משאת נפשו האמיתית של ראש הממשלה, למרות דיבוריו על הצורך החיוני בממשלת אחדות לאומית. וטוענים שגם בכחולבן יש מי שסבורים שבחירות נוספות ייטיבו עם מפלגתם.

וכן תמצאו פרשנים חשובים, שרואים בעוד מערכת בחירות חיוב רב.

******

כדי לאפשר את ההתבחבשות המתמשכת לה בכיף בסביב הקמת הממשלה, נאחזים שני הצדדים בעקרונות נעלים, בהבטחות לבוחרים, בבריתות היסטוריות – והמון שקרים, טיעונים כוזבים, שטיקים וטריקים.

במו אוזני שמעתי בשבוע האחרון שני פרשנים, מצד החתן, שהפך בינתיים לכלה (נתניהו) מסבירים שאין מצב שביבי שלהם יתכחש לבריתו ההיסטורית האמיצה והבלתי מופרעת בשום תנאי עם המפלגות החרדיות ויסכים לפרק את גוש הימין החסינותי שלו.

אחד מהם אפילו טען שאותה ברית מתקיימת כסידרה "בעשור האחרון". כאילו כל מאזיניו מטומטמים גמורים, ואינם יודעים שבמשך שנתיים ויותר במרוצת אותו עשור אחרון, בין מרץ 2013 למאי 2015 התקיימה לה הממשלה ה-33, בראשות נתניהו והליכוד, בלי מגבעת חרדית אחת ויחידה סביב שולחן הממשלה!

זאת ברית היסטורית אמיצה? כשבגלל "ברית האחים" בין נפתלי בנט ויאיר לפיד, שנואי נפשו, השליך נתניהו בלי הנד עפעף את ש"ס ויהדות התורה לפח האשפה של האופוזיציה, כדי שיוכל להקים ממשלה.

וזה אפילו בלי שהיה עליו "אתגר בטחוני ענק" בדמות איראן של ההיאטוללות?

ואילו ב"הארץ" קראתי במרוצת השבוע שחלף מאמר של פרשן שמנגד, משפטן, אלק, מסביר ל"אנשים החושבים" (חה-חה) שאין מצב שיכהן בישראל ראש ממשלה שיש נגדו כתב אישום.

ברור, שאותו משפטן דמיקולו, לא הזכיר בין מאות המילים של מאמרו השקרי והמטופש, אפילו ברמז, שלפי החוק יש הבדל בין ראש ממשלה וסתם שר. והחוק – כן החוק – מאפשר לראש ממשלה לכהן בתפקיד כל עוד לא נפסק דינו בארכעת הערעור הרמה ביותר.

וכך גם שמעתי אתמול אחד מבכירי כחולבן מטרטר את המנטרה של "הנורמות". יענו, אין להם שום דבר אישי נגד ביבי, אבל ההבטחות לבוחרים ו"הנורמות" לא מאפשרות להם לכהן בממשלתו של מי שיש נגדו כתב אישום, ויהיה מי שיהיה.

אה, כן? ומה עם הנורמה שאין רבות צודקות ממנה וקדושות ממנה, כשמדובר בזכויות האדם והאזרח, שכל אדם, כולל אפילו ראש ממשלה הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו? או הנורמה של כיבוד החוק במדינת החוק שלנו (אותו חוק, שלפיו, כאמור, אין מניעה שנתניהו יכהן בשנתיים הראשונות, גם בשעה שמשפטו נמשך, נניח בקצב ובתכיפות שלא יפריעו לו במילוי תפקידו).

אז אלה עם השקרים והטיעונים הכוזבים שלהם בדבר "הגוש ההיסטורי הקדוש" עם החרדים ואלה עם השטויות המקבילות בעניין "הנורמות המקודשות" שלא מאפשרות להם לקבל את נתניהו כראש ממשלתם.

– והכל, הכל יותר חשוב ומשמעותי מהאיום האיראני "הענק", וככה אפשר להמשיך להתבחבחש, בעוד הרמטכ"ל מזהיר, וראש הממשלה מזהיר, וגם גנץ, שהרי היה רמטכ"ל בעצמו , מודע למתרחש.

ורק הקמת ממשלה בישראל לא קשורה לכל זה.

*****

ועכשיו, אני לא בעד פאניקה. ולעניות דעתי, האיראנים די בצרות כרגע, עם מצבו של הפרוקסי שלהם בלבנון, החיזבאללה, המזוהה עם המשטר המושחת בביירות, שהעם מתקומם נגדו. ולא רחוק מזה המצב בעיראק שכנתם. כך שאולי ההיגיון אומר שלא ינסו כרגע את מזלם מול ישראל, למרות ההתבחבשות הפוליטית המביכה פה.

רק מה, שאני לא מאלה החושבים שהמשטר באיראן הוא "רציונלי", כמו שסבורים המון טמבלים מקומיים, והרי כבר ראינו כיצד קורות מלחמות במזרח התיכון בלי הרבה קשר להגיון.

וכשגם ככה, האמון של הציבור שלנו במערכת הפוליטית דועך והולך לנוכח מפגני האימים האחרונים של הבחירות והמו"מים המבוחבשים, מה , אתם חושבים, יקרה לאמון בכם, ובמערכת הפוליטית שאתם מנהלים, אלק, אדון ב. נתניהו ואדון ב. גנץ, אם, חס ושלום, יתחילו לעוף פה טילים בעוד אתם שולחים למו"מים הטיפשיים שלכם, שבוע אחרי שבוע אחרי חודש, את השר החשוב יריב לוין ואת העסקן הבכיר חיליק טרופר?

אז מה יגידו בפייק-שמאל לנוכח חיסולו של גיבור המהפכה אל-בגדדי איש-דעאש?

עכשיו אני כוסס צפרניים לקראת הקינות שיגיעו מהפייק- שמאל לרגל חיסולו של ממנהיג דאעש, אבו-באכר אל-בגדדי, שלא לדבר על הגינויים הנוקבים שיזכה להם הנשיא האמריקאי דולנד טראמפ, נציג הקפיטליזם והאימפריאליזם הבינלאומי.

חושבים שאני הוזה? זה אתם ההזויים. בזמנו טענתי שאין מצב שבפייק שמאל לא יתמכו בדעאש, ומה-זה צחקו עלי. עד שהופיעה המרצה המבוקשת שלנו מבית ברל, הד"ר עינת אור רימון.

קבלו מבחר קטעים מהגותה: "יש משהו שובה לב", היא טענה,  בעריפת הראשים של דאע"ש… סרטוני עריפת הראשים הם בעיניה  "צורת שיח מרעננת", ומי שלא חושב כמוה בעניין דעאש – "ציבור שפיתח התנהגות המתאימה בכל קריטריון להגדרות של תרבות העדר, ולאלו של ציבור פאשיסטי".

ברור שהיא זכתה לתמיכה ולאהדה מבלוג הפייק-שמאל "שיחה מקומית" הניזון מקרנות גרמניות ופירגנו לה גם באתר "תיקון עולם" המקביל מאמריקה.

והיו ביטויי אהדה כאלה לדעאש גם בפייק שמאל החו"לי. תמצאו בקלות ברשת.

ובאשר לכהן הגדול של הפייק שמאל הבינלאומי, הפרופסור נעם חומסקי, קבלו את הגיגיו לרגל חיסולו של מנהיג אל קאעידה, עוסמה בן לאדן, בניצוחו של הנשיא האמריקאי הקודם, ברק אובמה:

"יותר ויותר הולך ומסתבר, כי המבצע הזה היה פעולת התנקשות מתוכננת, אשר הפרה בהיבטים רבים את העקרונות של החוק הבינלאומי. מצטייר, כי לא היה כל ניסיון לעצור את הקרבן הבלתי חמוש, כפי שאפשר להניח שהדבר ניתן היה לביצוע על-ידי שמונים לוחמי קומנדו אשר לא עמדו הלכה למעשה בפני התנגדות – למעט, לטענתם, מאשתו (של בן-לאדן), אשר זינקה לעברם.”

אז מה יכתוב עכשיו הפרופסור הדגול? שהפושעים האמריקאים מהקומנדו הימי לא הקריאו לאל-בגדדי את "אזהרת מירנדה" בדבר זכותו לשמור על זכות השתיקה, לפני שפוצץ את עצמו? שטראמפ עמד בראש מבצע שרמס את החוק האמריקאי וזכויות האדם?

פרשת ביבי-נוני 2000: החיים כקללה סינית עתיקה

שידור חוזר, כי אין לי מה לחדש

מאפיהו

הערה בקשר לפרשת ביבי והארנונים. פרשת נוני-2000 יוצאת עכשיו לאור, לאחר שנפתחה חקירה משטרתית נגד  הרל"ש (ראש לשכה) לשעבר של ביבי. בכליו נמצאו הקלטות של שיחות שנערכו בין המעורבים בפרשה.

למה שמר הרל"שעבר את ההקלטה המקורית או העתק?

כל אחד יודע מדוע ולמה שומר אדם בהיכון כל מיני לכלוכים על מישהו אחר.

אפשר להשתמש בלכלוכים לשתי מטרות:

א. לסחיטת הטבות מהמלוכלך.

ב. לשימוש, כלומר לפרסום, במטרה להזיק למלוכלך.

השיחות עם הלכלוכים הוקלטו על פי הוראתו של ביבי.  על כך אין מחלוקת.

לפי ההסבר שאני שומע מחוגי אוהדיו של ראש הממשלה, הבנתי שמדובר ב"מלכודת פתאים" שטמן ביבי לנוני. ומהם אף הבנתי, שהקלטות המלוכלכות אמורות היו לשמש את המקליט לצורכי אותן מטרות שהזכרתי כבר.

כלומר, כדי שיהיה בידו חומר פיצוצי נגד מוזס לשימוש עתידי, הקליט ביבי את נוני, כשהם דנים ביניהם בהצעה עיסקית-פוליטית מפוקפקת ביותר. אוהדי ראש הממשלה מוצאים בהצעה  "ניסיון סחיטה" ולחילופין הצעת שוחד לאיש ציבור ידוע.

בשעה שאוהדי הקבוצה היריבה…

View original post 222 מילים נוספות

%d בלוגרים אהבו את זה: