Skip to content

הדתה 3/ על הפיתרון המעשי ליחסים בין הכת האתאיסטאית הקטנה לרוב היהודי בישראל

בפוסט הקודם בסדרה הזאת טענתי שבישראל מתנהלת מלחמת דת. את המלחמה מנהלת הכת הדתית האתאיסטית הקטנה – אחוזים ספורים מהאוכלוסיה – וסיסמת הקרב של הכת הזאת, "כפייה דתית", התחלפה לאחרונה ב"הדתה".

הטענה השקרית של הכת הקטנה הזאת, המשמשת אותה במאבק נגד "ההדתה",  היא, שהכת האתאיסטית מייצגת את "הרוב החילוני".

הטענה היא שקרית משתי בחינות:

האחת: כפי שהראיתי, אין רוב חילוני בישראל.

והשניה:  החשובה לא פחות, היא, שהכת האתאיסטית הקטנה כלל אינה מייצגת את המיעוט החילוני. היא מהווה חלק קטן גם ממנו, וכלל אינה משקפת את רצונותיו ואת האינטרסים שלו.

ההתיימרות של הכת הזאת ריקה מתוכן.

*****

מטעמים טקטיים, מרכזים דוברי הכת האתאיסטית את מתקפותיהם נגד שתי קבוצות בולטות בציבור הדתי: החרדים והימין הציוני-דתי.

קל להבין מדוע הם עושים זאת: לרבים מאוד בציבור היהודי בישראל יש "אנטי" נגד חרדים. הם נתפסים כמשתמטים מהצבא, משתמטים מעבודה, ולכן סוג של טפילים. הם גם נראים מוזרים – התחפושות של פריצים פולנים מן המאה ה-18 של החסידים,   ומדי הפרקליט – חליפה כהה, חולצה לבנה ועניבה – שעוטים על עצמם הליטאים.

בתעמולה האתאיסטית האנטי חרדית אפשר להבחין  גם ביסודות בולטים של גזענות שמאלנית רגילה כלפי מזרחיים, המתבטאת ביחס אל החרדים המזרחיים של ש"ס.  ברור שהריבוי הטבעי של החרדים, אשכנזים כמזרחיים, מוצג כאיום חמור על עתידה של ישראל, החברה והמדינה.

וכך גם כשמדובר במתקפה האתאיסטית מול הימין הציוני דתי, ובמיוחד המתנחלים. גם פה אפשר להבחין בטיעון דומה בדבר הטפילות המאפיינת את הציבור הזה: המון כסף שפונה להתנחלויות, על חשבון הפריפריה ו"ישראל השניה". גם במקרה הזה מופיע הריבוי הטבעי בציונות הדתית כאיום על עתידה של ישראל הנאורה והדמוקרטית. וחמור מזה: הדרך המדינית שאותה מוביל הימין הדתי מוביל את ישראל לעימות מול העולם הערבי ומול העולם המערבי.

כמו כן מככבת בתעמולה של הכת האתאיסטית הטענה נגד שתי המטרות המובהקות של מאבקם: הן החרדים והן המתנחלים הדתיים הם שתלטנים. הם עוסקים במסיונריות מסוכנת. הם מבקשים לשנות מן היסוד את אופיה "החילוני" של המדינה, לשטוף את מוחם הרך של הילדים והנוער ולהפוך את ישראל למדינת הלכה חשוכה. משהו מסוג איראן, או סעודיה, או טורקיה, או גרוע מזה (אם יש).

אלא שכאמור, המאבק של הכת האתאיסטית מרוכז בחרדים ובימין הדתי מסיבות טקטיות.

הבלוף של "הרוב החילוני": רוב החילוניים הם בעצם מסורתיים. רק 16% מצהירים ש"אינם שומרים כלל" וגם זה לא מדוייק (ראו הערה בסוף הפוסט). רק 3% אתאיסטים אנטי-דתיים, שמספרם נחתך בחצי לעומת סקר קודם (מתוך הסקר של בית אבי חי ומכון גוטמן, בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה)

המאבק האמיתי שלהם הוא נגד היהדות. נגד היהדות כלאום ונגד היהדות כדת. נראה להם שקל יותר לגייס תמיכה במאבקם כשהם מרוכזים בחרדים ובימין הדתי. אך בפועל הם מנהלים מאבק אנטי יהודי, המערער על עצם האפשרות של קיומה של מדינת לאום לעם היהודי.

ולכן לא מפתיע, שפה ושם מבצבצת במאבק של הכת האתאטיסטית הקטנה גם נימות אנטישמיות בולטות.

*****

לרגל 9 באב האחרון, כתב יוסי קליין (לשעבר עורך "חדשות") מאמר ובו הוא מביע את הבוז ואף התיעוב העמוק שלו כלפי המנהג היהודי הזה.

"אפילו גרם אחד מהאבל על חורבן הבית לא נדבק אלי בתשעה באב", כתב קליין. "בערב יום האבל ישבתי בבית והתמרמרתי על כך שבתי הקולנוע סגורים. עם איסור החמץ בפסח אני מסתדר, ביום כיפור אני משתלב, אבל השבתון בערב ט' באב לא בא לי בטוב. הפגנתי נגדו. הפגנה פרטית, בבית. עשיתי שם כל מה שיהודי לא עושה באבלו…" 

ולא נותר לנו אלא לדמיין מה עשה קליין בערב ט' באב, ש"יהודי לא עושה באבלו". אכל קדירת פאייה עם שרצים מהים ובשר חזיר? שר "אווה מריה" בקריוקי, כשהוא חוגג עם שלוש בלונדיניות לוהטות?

ברור שקליין אינו מוותר במאמרו על השימוש בשקר הרגיל של הכת האתאיסטית הקטנה, כביכול יש פה "רוב חילוני" שהוא מתיימר לדבר בשמו, אבל הקרביים הרקובים של הטיעון האתאיסטי נחשפים כשהוא מתייחס לשאלת "זכותנו על הארץ", והמסקנה די ברורה, הגם שהיא מוסווית בסימני שאלה:

"חיבור בין הממלכה לאתר הפולחן הדתי היה מקובל לפני 2,400 שנה. היום הוא לא רק סוגר את בתי הקפה בתשעה באב, הוא נוגע גם בשאלת 'זכותנו על הארץ'…חילונים שאינם מקבלים את ההבטחה האלוהית כתשובה לשאלת זכותנו לא יודעים אם יש לנו בכלל זכות כזאת, ואם כן מהי: היסטורית? קולוניאליסטית?"

הכל ברור. "זכות" "קולוניאליסטית" הוא ביטוי אוקסימורוני, השולל את עצמו.

טוב, קליין הוא צמחוני יחסית לחומרים המסתובבים בעיתון לאנשים חושבים.

איור מאתר אנטישמי: השליטה היהודית בהון העולמי. "החצוף שבעמים", ו"שיעור ההון העולמי שמרוכז בידיים יהודיות", ככתוב ב"הארץ".

במאמר של קרולינה לנדסמן יוצא המרצע האנטישמי מהשק האתאיסטי ומוצג לראווה במלוא תפארתו:

"משהו במסר של העולם לחצוף שבעמים כנראה לא עובד. הגיע הזמן להסביר את ההתנגדות לכיבוש באמצעות פעולות. ואפילו, רחמנא ליצלן, תוך פגיעה ברגישותנו לכסף הידועה לשמצה… להקניט בעניין הרגישות לכסף, במקום להתחנף לעצמנו עם סטטיסטיקות על שיעור ההון העולמי שמרוכז בידיים יהודיות? לעולם לא."

"החצוף שבעמים"? זוכרים את היציאה האנטישמית הפרועה  של שארל דה גול*?

"רגישותנו לכסף הידועה לשמצה"? מאיפה זה בא? ובכן,  זוכרים את המאמר "לשאלת היהודים" של קרל מרקס? "הממון הוא אלוהיהם הקנא של ישראל ואין להם אלוהים אחרים על פניו", כתב בן המומר מרקס כשרצה להתחנף לחסידיו הנוצרים "… השטר הוא אלוהיו הממשי של היהודי…לאומיותו הדמיונית של היהודי היא לאומיותו של הסוחר, של איש הממון בכלל."

ומה באשר להברקה של לנדסמן בדבר "שיעור ההון העולמי שמרוכז בידיים יהודיות"? ובכן, זהו בהחלט אחד הנושאים החביבים ביותר על הניאו נאצים, בדיוק אלה שהפגינו לא מזמן בשרלוטסוויל וירג'יניה. כשמדובר ב"חצוף שבעמים" אין לאנטישמית הקטנה מ"הארץ" שום בעיה להתייצב איתם באותה חזית.

ולקינוח אחד המתחרים העיקריים על תואר הטיפש מס. 1 בעיתון לאנשים חושבים, מאותה כת אתאיסטית קטנה, שממש בימים האחרונים כתב במסגרת ביקורת טלוויזיה את המילים הבאות:

"מאחר שאין אלוהים, חבל בדיעבד שמדינת הלאום היהודית לא קמה באוגנדה."

כלומר, בינינו, חבל שבכלל קמה, אם קוראים את שאר כתביו.

*****

טוב, כל אחד מבין עם מה ועם מי יש לנו עסק כאן.

כת דתית קטנה וקיצונית, של קנאים אתאיסטים, אנטישמים למדי, המתעבים את עמם, את המדינה שהקים, ואת דתו.

כמעט כולם מרוכזים במפלגה קטנטונת, על סף אחוז החסימה.  כמעט כולם קוראים נאמנים של עיתון מסויים, שלפי הסקרים נחשף לשיעור דומה באוכלוסייה, וגם לפי הסקרים השונים הם מהווים פחות מ-5% מהאוכלוסיה.

ונמאס כבר מהעמדת הפנים שלהם, כאילו הם מייצגים איזה רוב חילוני שאינו בנמצא.

והשאלה: מה עושים איתם?

שהרי, בלי קשר לשטויות שמאמיני הכת האתאיסטית הזעירה חושבים על הרוב היהודי פה, או על עצמם, הם בכל זאת יהודים.

נכון, יהודים שטופי שנאה לעמם, לדתו ולמדינתו, אבל יהודים.

ולכן הרוב היהודי הגדול של הישראלים המאמינים באלוהים (80% מהיהודים, לפי סקר אבי-חי) או לא מאמינים (16% של חילוניים "חופשיים", אך כאלה שאינם מגדירים את עצמם כ"אנטי-דתיים"), אמורים להתייחס אליהם כבני עמנו, עצמנו ובשרנו. לכבד את דיעותיהם ואת זכויותיהם, ולהניח להם לחיות כרצונם, במידת האפשר.

כמו שנוהגים בחרדים.

שהרי הם  אזרחים לגיטימיים פה, ולפחות בינתיים הם חיים פה (הטיפש מהתחרות אמנם כבר הודיע לפני שנים, שבעצם הוא "צריך לעזוב" אותנו.  אבל הוא שטותניק עם ותק, ואין טעם להתייחס להבטחות שלו  ברצינות יתרה).

ובכן, תתפלאו, אבל את התשובה המעשית אפשר למצוא במאמרו של קליין:

"הפתרון לחוסר ההתאמה בין דתיים לחילונים הוא הפרדה. דתיים פה וחילונים שם. דתיים בכותל, חילונים בקפה. חילונים ודתיים מתנהלים כמו זוג נשוי שהכריז על פרידה אך ממשיך לגור באותה דירה."

קליין  אומנם מדבר על "חילוניים" בכלל, אבל זה סתם.

רק עם הכת האתאיסטית הקטנה, פחות מ-5% מהאוכלוסיה היהודית בישראל, יש בעייה.**

והנה, מכיוון שהשיעור שלהם באוכלוסיה אינו רחוק משיעורם של החרדים (החרדים מהווים 8% מהיהודים, לפי הלמ"ס וגם לפי הסקר של בית אבי-חי), כדאי ליישם את הפתרון הנוהג לגבי החרדים גם לגביהם:

החרדים בוחרים לקיים את אורחות חייהם בשתי דרכים.

האחת: בערים, שכונות וגטאות משלהם. למשל, בני ברק או שכונת מאה שערים בירושלים.

והשניה – במגורים בערים ושכונות מעורבות. למשל, המושבה החרדית בלב תל אביב, שינקין והסביבה.

וזו, כמובן, גם הדרך הנכונה באשר למאמיני הכת האתאיסטית, כפי שמאבחן יוסי קליין.

ירצו – יחיו בעיירות, כפרים או בשכונות  משלהם. בלי בית כנסת שיקלקל להם את הנוף. עם תחבורה ציבורית בשבת ובחגים. עם מנגלים של חזיר בחצרות הבתים ביום כיפור או ב-9 באב ומסיבת טראנס חגיגית בפארק העירוני דווקא  בצום גדליהו או בתענית אסתר. וצפירה לרגל יום אבל, כשהיהודים האחרים חוגגים פורים או את יום העצמאות.

ירצו – יחיו בשכונות מעורבות, ואז יצטרכו לסבול קצת מהמסורת היהודית הימי-בינימית המפגרת  של שכניהם החרדים, הדתיים, המסורתיים והחילוניים, כמו שסובלים החרדים של שינקין.

אכילת בשר חזיר: "נשמת אפה של הדמוקרטיה" לפי האתאיסט מהעיתון לאנשים חושבים (צילום מהוויקיפדיה)

החרדים גם מתחזקים רשתות חינוך משל עצמם, וגם את זה יש לאפשר גם לילדיהם של בני המיעוט הזעיר של הכת האתאיסטית. הם יוכלו ללמוד בבתי הספר האלה בשפה האנגלית, או אפילו בשפה הגרמנית החביבה על רבים מהוריהם כהכנה למעבר לברלין או לאוגנדה.  יהיה להם רק מינימום הכרחי של לימודי "ליבה" יהודית, כדי שיהיו לילדיהם מושגי יסוד המשותפים לרוב הגדול של בני עמם, כמו מה זה בכלל "תנ"ך", מה זו "שבת", וכך גם יבינו הזאטוטים האתאיסטים למה דווקא ביום מסויים ("יום כיפורים") הם חוגגים עם הוריהם על בשר חזיר.

אגב, הטיפש שכבר הזכרתי פה? מהעיתון לאנשים חושבים (חה-חה)? קבלו מה שהיה לו לומר בזמנו על חזיר ויהדות, מילה במילה:

"החזיר היה נשמת אפה של הדמוקרטיה היהודית… החזיר הגדיר את היהדות החדשה. החזיר של מזרע סימל איזו חירות מחשבתית, רוחנית וקיומית…הוא סימל השתחררות מרוחות הרפאים של העבר ומכבליו הרעיוניים…החזיר כאידיאולוגיה של מרד במוסד דכאני…אין כמו ריח בייקון על הבוקר…"

——————————————————————————————————————————-

*"עם אליטיסטי, בוטח בעצמו ושתלטן", אמר דה-גול.

**לפי הסקר של בית אבי-חי ומכון גוטמן, בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה, הרוב הגדול של היהודים הישראלים (85%) סבורים שחשוב לחגוג את חגי ישראל לפי המסורת. רובם המכריע (90%) סבורים כך לגבי סדר פסח, ושיעור גבוה (82%) מעידים שהם נוהגים להדליק נרות בחנוכה. שיעורים נמוכים יותר נוהגים שלא לאכול חמץ בפסח (67%), לצום ביום כיפור (68%), לשמוע את קריאת מגילת אסתר בפורים (36%) או לערוך תיקון ליל שבועות (20%). מרבית הישראלים היהודים אוכלים אוכל כשר בבית (76%) ומחוץ לו (70%) ומעידים שהם מקפידים שלא לאכול בשום מצב בשר חזיר (72%).

 

הדאחקות של "קיפודי לילה" בגלצ

מאוחר במוצ"ש נתפסתי מאזין לתוכנית הסאטירית "קיפודי לילה" בגל"צ. בטח לא תאשימו אותי על כך, שבלילות הקיץ החמים אני מחפש קצת בידור זול. התוכנית מתנהלת בשיטה הזכורה לי מימי ילדותי: המנחה מציג שאלה והסאטיריקנים מקריאים את התשובה המצחיקה שהכינו (שלושה בסירה אחת).

אחת השאלות נגעה לירידה הסטטיסטית במספרם של המתנדבים ליחידות הקרביות בצה"ל (הביקוש למג"ב בקרב המתגייסים במחזורים האחרונים הוא ביחס של 8 מועמדים על כל מקום פנוי בחיל. בצנחנים סביב 5 מועמדים למקום. הביקוש לחטיבות גולני וגבעתי הוא 3.8 מועמדים על כל מקום; בכפיר ובנח"ל בסביבות ה-3 מתגייסים על כל מקום פנוי. ממש מצב חמור! איך ימלאו את השורות בצורה שכזאת? לא פלא שבתכנית הסאטירית בגלצ נדרשו לנקודה הכואבת הזאת).

ובכן, הנה דיווח על התשובות של הסאטיריקנים המבריקים.

דאחקונר אחד הציע לקשור בין הירידה במוטיבציה לשירות קרבי, ובין העליה במספר ההטרדות המיניות בצבא. ואיך לקשור? פשוט מאוד: להתיר הטרדות מיניות ביחידות הקרביות כדי למשוך אליהן מתנדבים.

תפסתי את הבטן מרוב צחוק.

דאחקונר אחר טען שהסיבה לירידה במוטיבציה, היא מה שקרה לחייל אלאור אזריה. בעקבות משפטו, הבינו לפתע המתגייסים החדשים לצה"ל, שאי אפשר סתם ככה לירות בראש של פלשתיני השרוע על האדמה, כפי שציפו, הסביר הדאחקונר. אז מה הפלא שהם מעדיפים את 8200 על יחידות קרביות שאיבדו את האטרקציה המרכזית, הוא שאל.

פשוט התגלגלתי מרוב צחוק.

דאחקה שלישית היתה באותו עניין: בימינו כל הנוער שוחר פרסום, סיפר לנו הדאחקונר, כפי שמוכיחים הפייסבוק, האינסטגרם והסלפי. ובכן, מה יותר פשוט מלהזכיר לנוער שוחר הסלביות, שביחידות הקרביות יש סיכוי ש"בצלם" יצלמו אותך ותהפוך לפיגורה בינלאומית, ולכן כדאי להתנדב?

גם הדאחקה הזאת הצחיקה אותי כקודמותיה.

ועכשיו ברצינות: מה שהכי הצחיק אותי בכל העסק, היתה העובדה שגלי צה"ל, תחנת שידור צבאית, משדרת את הזבל העלוב הזה.

זבל, מהבחינה הפשוטה, שתעמולה גסה סוג ג' שכזאת, בכלל-בכלל לא מצחיקה.

מלחמת הפטריוטים הפאשיסטים בפטריוטים הבוגדים לפי התוכי

יצא, שנתקלתי בפייסבוק בהפנייה של חבר מהשמאל למאמר של עיתונאי בימין, אשר קרא לעצרת היורידו-פוליטית הקבועה בפתח-תקווה "עצרת הבוגדים". הארוע סחט ממני תגובה.

"הבוגדים" קוראים ליריביהם "פאשיסטים", בעוד שהם עצמם פטריוטים טובים, לדעתם. לכן הם מתעצבנים כאשר פאשיסטים שכאלה קוראים להם בוגדים.

ציפור היום: תוכי (צילום מהוויקיפדיה)

ה"פאשיסטים", קוראים ליריביהם "בוגדים", בעוד שהם עצמם, איך לא, פטריוטים טובים. לכן הם מתעצבנים, מצידם, כשהבוגדים קוראים להם פאשיסטים.
השמאל והימין הם המילכוד הבינארי של "הפוליטיקה". יישום מקומי של הטכניקה הבינלאומית הידועה כ"הפרד ומשול". הטכניקה עובדת על מערכת הסתה, שמתוזמרת על ידי אלה, שמאל וימין, פאשיסטים ובוגדים, שיושבים שבת אחים גם יחד במזנון הכנסת, במזנוני העיתונים, ובמיזנונים של חדרי עיסקאות.
מפלגות, תקשורת ממוסדת וקרנות ועמותות של עשירים.
וים של אידיוטים שימושיים שנרתמים בהתנדבות.
השמאל והימין הם שתי הכנפיים של אותה ציפור, כמאמר האינדיאני הזקן. ולציפור בתרגיל הזה קוראים: המשך המצב הקיים עם שינויים מינוריים.
ז"א, שלא ייפגעו תזרימי המזומנים מתשעת העשירונים דלמטה לעשירון העליון דלמעלה.

על הטרטיפים מברקלי קליפורניה שצינזרו את הפרופסור דוקינס, ועל הטרטיף המקומי שהצדיק רצח גזעני בבני עמו

הוי, מה צחקתי, כשקראתי בסופ"ש בידיעות, בטור של בן דרור ימיני, על המקרה המוזר שקרה לפרופסור הידוע, הביולוג ריצ'רד דוקינס ("הגן האנוכי" ו"אשליית האל" שתורגם לעברית כ"יש אלוהים?"), שהרצאה שלו בעיר ברקלי שבקליפורניה, מעוז ידוע של שמאליברלים נאורים ומתקדמים ושל קפה לאטה (הייתי שם!), בוטלה במפתיע, בלי שאפילו יטרחו להודיע לו על כך.

מדובר בהרצאה שאירגנה תחנת רדיו מקומית, נאורה ומתקדמת, איך לא, הרצאה שהיתה אמורה להתקיים בשבוע שעבר, שכבר נמכרו לה כרטיסים, ושהכנסותיה היו אמורות לזרום לקופת התחנה.

עניינה של ההרצאה המתוכננת היה בספרו החדש של הפרופסור.

הצבוע הבורגני הרב פרצופי על פי דומייה. שם הציור: "עבר, הווה, עתיד".

אך כבר בשליש האחרון של החודש הקודם, יולי, התבשרו רוכשי הכרטיסים, והציבור הרחב, שההרצאה בוטלה (ידיעות על כך פורסמו בהרחבה בעיתונות הבינלאומית, אך למרבית הפלא העתונות העברית שלנו לא מצאה עניין בפרשה. אפילו לא העיתון לאנשים חושבים, שענייני מדע הם בבת עינו,  וגם לא אתר "הידען" שמחזיק מאוד מדוקינס ודעותיו).

ולמה בוטלה ההרצאה? כי "פעילים" ("אקטיביסטים") מקומיים גילו לאנשי הרדיו, שהפרופסור הידוע אשם בחטא כבד: הוא נתפס בפרסום "הערות מעליבות" כלפי האיסלם! זה היה הנימוק שהעניקו בעלי התחנה לביטול ההרצאה, ועם רוכשי הכרטיסים הסליחה.

וזה מה שמצחיק פה.

ראשית גילוי נאות, אני לא אוהד של דוקינס. מבינים גדולים ממני במדע הביולוגיה טוענים שהוא מומחה גדול בתחום התמחותו, ולא אתווכח איתם.

אלא מה, שבשלב כלשהו בחייו, החליט הביולוג דוקינס, שהשכלתו, מחקריו ותובנותיו בתחום מדעי הטבע, מספיקים גם לעיסוק בתיאולוגיה ובפילוסופיה של מדעי הרוח.

ופה, לדעתי, התחילו הבעיות שלו.

כי הוא ממש לא בעניין .

הספר שהקדיש הפרופסור דוקינס לשאלת קיומו או אי קיומו של אלוהים, הוא, אם תסלחו לי על הצרפתית,  מופת של פטפטת שרלטנית, בלבלת-מוח פסאודו-אינטלקטואלית, טיעוני סרק, גידופים ריקים, טפיחות עצמיות על השכם, חזרות אינספור ושאר שטויות מתיימרות.

איור למחזה של מולייר "הקמצן" : האינטליגנציה השמאליברלית מכסת"חת את הזרמים הכי רצחניים של האיסלם.

ולכן גם אין זה מפתיע,  שהספר התקבל כרב-מכר היסטרי וכאורים ותומים בקרב האספסוף של הדיליטנטים האתאיסטים השליש עד חצי-משכילים מחד; ומאידך – זכה למעט מאוד התייחסויות, אם בכלל, מצד תיאולוגים ופילוסופים רציניים.

ובכל זאת, ולמרות כל האמור לעיל, בכל מה שנוגע לצנזורה המבישה שהטיל עליו הרדיו של ברקלי, אני מוצא את עצמי בצד של הפרופסור (וכבר זו סיבה לצחוק).

קראתי על הפרשה במהדורות הרשת של כמה עיתונים מכובדים (הגארדיאן והאינדפנדנט הבריטיים והניו-יורק טיימס). מצאתי, שהסופר והפרופסור איש הארווארד, סטיבן פינקר, טען כי החלטת הביטול של הרדיו מברקלי היא "בלתי סובלנית, חסרת ביסוס וספוגת בורות…הוא (הפרופסור דוקינס) העביר ביקורת על דוקטרינות של האיסלם ביחד עם ביקורתו על דוקטרינות של דתות אחרות, אך ביקורת אינה 'מעליבה'. אנשים יכולים להיפגע בגלל ביקורת הוגנת, אך זה אינו יכול להוות הצדקה לצנזורה כלפי  המבקר…(הצעד הזה, הצנזורה) מעניקה מתנה יקרת-ערך לימין הפוליטי, היכול לומר, שתקשורת המוטה לשמאל כופה קונפורמיות חסרת-דעת לדוגמות צרות-אופקים…"

ואילו אנשי תחנת הרדיו ציטטו, להגנתם, מובאות מדברי הפרופסור דוקינס, כולל אחת בה אמר "אני חושב שהאיסלם הוא הכוח הגדול ביותר התומך ברוע בעולמנו היום".

אך הם "שכחו" לציין, שדוקינס ממשיך וטוען כי "זה חשוב נורא ("terribly important") למתן את האמירה,  כי זה אינו אומר כמובן שכל המוסלמים הם רעים. רחוק מאוד מזה. מוסלמים כפרטים סובלים מן האיסלם יותר מכל אחד אחר."

גם הפרסום וגם השיכחה מאפיינים את רמת ההגינות הנהוגה בחוגי האינטליגנציה השמאליברלית.

דוקינס גם ציין, כי הוא העביר ביקורות חריפות מאוד גם על הדת הנוצרית, ומעולם לא צונזר מסיבה זו.

כל זה מאוד מצחיק אותי, בדיוק מאותן סיבות שבגללן מצחיקים מחזותיו של מולייר, או גם הקריקטורות של אונורה דומייה: בגלל שהצנזורה מטעם הרדיו השמאליברלי חושפת בבוטות את הצביעות התהומית.  את הפער שבין היומרה האינטלקטואלית והמוסרית של האגף הפוליטי הזה ובין האיוולת הנלעגת והשחיתות הפחדנית והרקובה שהוא מפגין בפועל.   זו הכת שמקורה באינטליגנציה הבורגנית, איפה שמרוכזים ה"טרטיפים" ו"שונאי הבריות", "האוהבים הנפלאים" ו"הענוגות הנלעגות" (שמות מחזות של מולייר).

*****

ברור שאין צורך להרחיק עד לברקלי הרחוקה כדי להיחשף לטרטיפים ושונאי הבריות הנ"ל, המכסת"חים בחדווה את האגפים הרצחניים ביותר של האיסלם. לא חסרים מהם גם אצלנו, בתל אביב הקטנטנה.

צילום דף הפייסבוק של הרוצח בחלמיש: "אני הולך למות למען אל אקצא"

לדוגמא מה שקרה בעיתון לאנשים חושבים לרוצח מחלמיש, שבחודש שעבר הגיע כדי לרצוח כמה יהודים בביתם.

ותנחשו מה, הטרטיף המקומי – שכמו ההוא במחזה של מולייר, הוא  נוכל וצבוע המתחזה לאיש מוסר – שלח אותנו לקרוא את צוואתו של הרוצח הנתעב.

"כל ישראלי הגון חייב לקרוא את צוואתו של עומר אל־עבד…עם כל החלחלה ממעשהו הנורא, כל ישראלי צריך לשים לב לדבריו של אל־עבד ולהסיק מהם את המסקנות הבלתי נמנעות…ככה נראה כיבוש וככה נראית ההתנגדות לו — דם רב שניגר לשווא."

הכל בגלל "הכיבוש", מסביר לנו הטרטיף שלנו. נכון שהטקסט של הצוואה "מלווה במשפטים דתיים, כי כותבם מאמין באלוהים", הוא טוען, אבל, נא לא לשכוח את העיקר: מדובר ב"מאבק שחרור".

נו, ותנחשו מי מתברר כישראלי לא הגון, אחד שמשקר במצח נחושה לגבי תוכנה של הצוואה, מתוך הנחה סבירה שקוראיו (אנשים חושבים, חה-חה)  לא ממש ילכו לחפש מה בדיוק כתב הרוצח?

נכון. זהו הטרטיף שלנו. הוא הישראלי הלא הגון.

כי למי שקורא את הצוואה, ברור לגמרי שהטקסט לא "מלווה במשפטים דתיים", אלא שמדובר בטקסט דתי וגזעני. המילה "כיבוש" לא מוזכר בצוואה. אין בצוואה שום זכר ל"מאבק שחרור". זה הכל המצאות של הטרטיף.

מה יש שם בתור הצדקה לרצח שמתכנן כותב הצוואה? קבלו:

"צוואתי לכם (בשם אללה הרחמן והרחום)… הנשים והצעירים שלנו נרצחים בלא עוול בכפם, והם (היהודים) מטנפים את אל אקצה שלנו, מקום המסע הלילי של אהובנו מוחמד, ואנחנו ישנים. האם זו לא בושה? האם זו לא בושה שאנחנו יושבים בשתיקה?… הם הכריזו מלחמה נגד אללה…

הו בני הקופים והחזירים! ("הקופים והחזירים" הם כמובן בני העם היהודי, הזוכים לתואר הזה מצד איסלמיסטים אנטישמים לאורך הדורות, כולל המטיפים וממלאי תפקידים רשמיים מטעם הרשות הפלשתינית בימינו אלה, שלא לדבר על החמאס)  אם לא תפתחו  את שערי אל אקצא אני מקווה שאחריי יצאו גברים שיכו אתכם ביד ברזל… מה טוב הוא המוות וההקרבה למען אללה ושליחו ומקום המסע הלילי של שליחו…אני הולך לגן עדן. שם ביתי…

כולנו אחד, יש לנו דם אחד, אויב אחד ואל-אקצה אחד…"

אז מה? זה נראה לכם צוואה של לוחם שיחרור הנאבק נגד הכיבוש?  אחד ש"מלווה במשפטים דתיים" את שאיפותיו הפטריוטיות הלגיטימיות?

או שמדובר בצוואה של קנאי דתי, מי שרואה ביהודים, באשר הם יהודים, "קופים וחזירים" (כלומר, מי שאינם זכאים ליחס אנושי), כולל, כמובן, הטרטיף מתל אביב?

*****

אז גם בברקלי הרחוקה וגם אצלנו בתל אביב אסור לדבר, בחוגי הכת של הצבועים ואוכלי הנבלות,  על הגזענות הנתעבת ועל תאוות הרצח והביצועים שלה בשטח מטעם האיסלמיסטים הקנאים המטביעים את כל מי שסובב אותם בדם (וקודם כל את בני עמיהם ודתם).

בברקלי הרחוקה מצנזרים הטרטיפים את הפרופסור לביולוגיה שמעיז לומר את האמת הידועה לכל.

ואצלנו מחפש הטרטיף המקומי תירוצים, הסברים, הצדקות והנחות למעשה רצח נתעב של קנאי דתי שמתייחס לקורבנותיו היהודים כ"קופים וחזירים".

אלפי קילומטרים מבדילים בין ברקלי קליפורניה לתל אביב שבישראל.

אבל מדובר באותו עלבון לאינטליגנציה.

מדובר באותה אשפה מוסרית.

 

 

 

על הבהלה, או: ראו הוזהרתם

על הבהלה (האטומית,  האקולוגית, הדמוגרפית, הכלכלית ועוד).

חצרות הצמרת גדושות במבוהלים ובמבהילים. המבוהלים לפעמים מכחישים את הבהלה או סיבותיה (למשל בשיטת הפוליטיקלי קורקט) לפעמים מדחיקים, לפעמים ממעיטים ולפעמים מגזימים, אבל הכי הם נוטים להגיב על הבהלה בהבהלה.

המבוהל כמבהילן.

למשל המלך השלישי בשושלת קים בצפון קוריאה. הוא מבוהל כי הוא חושש, ככל דיקטטור, מכדור בעורף או בגב. לכן הוא גם מנסה להבהיל את הנשיא האמריקאי טראמפ.

ויש עוד דוגמאות רבות. קחו כמעט כל מבהילן,  ולא יהיה צורך לקלף ממנו הרבה כדי לגלות מתחת לתחפושת את המבוהל. ארדואן? מאדורו? נסראללה? ויש אפילו מי שאומרים: ביבי שלנו. מרוב בהלה ערך כנס של הבהלה.

ההבהלות באות בדרך כלל בצורת אזהרות מפני סכנות נוראות, ומשרתות לעתים שתי מטרות: גם מלכדות סביב המבהיל את חסידיו,  וגם מפגינות ביטחון לוחמני של המבוהל כלפי מבהיליו.

ויש אין ספור אזהרות מבהילות, גם בלי שניזקק לשרותיהם של ה"ה קים וטראמפ, האטום והתחממות כדור הארץ.

אזהרה: באביב/בקיץ/בחורף/בסתיו תהיה מלחמה.

אזהרה: אם הליכוד יאבד את השלטון יבוא אסון.

אזהרה: אם הליכוד יישאר בשלטון תהיה שואה.

אזהרה: הדרך הנוכחית מובילה למדינה דו-לאומית שתחסל את הציונות.

אזהרה:  פתרון שתי המדינות יביא לחיסולה של מדינת ישראל.

אזהרה: ההתקפות על שלטון החוק יביאו לקיצה של הדימוקרטיה.

אזהרה: השמאלנים במערכת המשפט ובמנהל הציבורי חותרים תחת השלטון הלגיטימי ועלולים להפיל אותו.

אזהרות מפני פאשיזם ואפרטהייד. אזהרות מפני התבוללות ואובדן הערכים היהודיים.

אזהרות מפני ביבי ואזהרות מפני ברק.

המוני מבוהלים מבהילים.

שבחלקם הגדול חיים מזה. חיים מכספם של מו"לים ובעלי ערוצים,  של בעלי קרנות וכספים מפלגתיים. מתפרנסים מנבואות הנוגעות לקטסטרופות, לשואות ולאסונות, למדרונות חלקלקים ולדרכים ללא מוצא.

שהרי הבהלה וההבהלה מביאים רייטינג ופרסומות, תפוצה ומודעות, חומר למחקרים ועילה למלגות, מצביעים בקלפיות.  הבהלה מגהצת חילוקי דעות בין התומכים הנאמנים ומשרתת את מדיניות ה"הפרד ומשול" של השליטים האמיתיים.

ואיפה פה הקטש?

שעם כל כך הרבה מבהילנים מבוהלים בצמרות של הפוליטיקה והתקשורת, המנהל והאקדמיה, אולי יש סיבה לבהלה.

אולי הבהלה היא ההתייחסות הנכונה כלפי המציאות.

ראו הוזהרתם.

 

 

איך מפקיעים הימין והשמאל את מערכות הסדר הצבורי, החוק והמשפט לצרכיהם הפרטיים

בקשר למופע האימים הפרו-ביבי שנערך אתמול בגני התערוכה.

תקציב המשטרה לשנת 2017 עומד על 11.2 מיליארד ש"ח. תקציב פרליטות המדינה עומד על 471.6 מיליוני שקלים. תקציב מערכת בתי המשפט עומד על 1.56 מיליארד ש"ח. בסך הכל 13.2 מיליארד ש"ח. פרוש הדבר שכל משפחה ממוצעת בישראל מוציאה על ענייני החוק והסדר יותר מ-5,000 ש"ח בשנה. ניסיתי לבדוק כמה מתוך זה מוקדש לחקירותיו המסובכות של ראש הממשלה, ושל עוד כמה בכירים, וזה קשה. אך מכיוון שמדובר בחקירות שנמשכות שנים, לא יהיה זה מוגזם להעריך שמדובר במאות מיליונים, ואולי מיליארד ש"ח ויותר. שהרי כוח אדם גדול ויקר מאוד עוסק בחקירות האלה ובכל מה שסביבן. עשרות ומאות חוקרים, בכירים וזוטרים, פרקליטים הכירים וזוטרים, שופטים, עוזרים, שרותי מזכירות, דוברות ומה לא.

ראש הממשלה ואשתו בכנס הליכוד: זוטות

תמורת סכומים כאלה, שאותם משלם הציבור מכיסו, בצורת מיסים, זכותו לבקש עבודה ראוייה לשמה ותוצאות סבירות. איך זה אפשרי? ובכן, כל אחד מבין שעבודה ראוייה לשמה של מערכות החוק והמשפט אמורה להתנהל, בשלב שלפני המשפט,  במידה של חשאיות, כשהעוסקים במלאכה הקשה והתובענית משוחררים מלחצים ומהשפעות זרות.

אבל קבוצות קטנות של אינטרסנטים מסכלות את האפשרות הזאת. למשל ההפגנות הנערכות מזה תקופה ארוכה בפתח תקווה כדי לזרז ולהמריץ את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.  התחיל בעשרות, נמשך במאות ועכשיו, לפי התקשורת הבדרך כלל אוהדת, הגענו לאלפים.

והנה התברר, שבשעה שהמפגינים האלה הוקיעו את מנדלבליט כ"יועץ המשפחתי לממשלה", כלומר, כמי שמוטה לטובת משפחת נתניהו, הוא הביא לחתימת הסכם "עד מדינה" עם היועץ לשעבר ארי הארו. איך זה מתיישב עם "יועץ משפחתי לממשלה"? לא ברור. האשמות דומות הוטחו במפכ"ל המשטרה רוני אלשייך, והנה מתברר שיש המלצות הנוגעות להעמדה לדין של רעיית ראש הממשלה, שגם הן לא מתיישבות עם ההאשמות נגד המפכ"ל.

וגם כשמדובר בקהל המשתתפים בכנס התמיכה בראש הממשלה מדובר בכמה אלפים. מטעם מצדדי ראש הממשלה אמנם נאמר שהוא הקפיד שלא לתקוף בכנס את רשויות החוק, אבל זה לא מדוייק כלל. הדרך שבה דיבר על הסכנה שבהעמדה לדין של רעייתו בגין "זוטות" היוותה התקפה ישירה ולא הוגנת על רשויות החוק. ככל הידוע מדובר בעשרות אם לא מאות אלפי שקלים. אולי מבחינת ראש ממשלה המנהל את ענייניו במחשבה ש"המדינה זה שלי", אלה זוטות. מבחינת האזרח הקטן – בכלל לא.

בלי להיכנס יותר מדי לפרטים, מדובר באינטרסנטים בשני האגפים. כל מיני יושבי קרנות, חברי מרכזים וכיו"ב. כלומר, כמה אלפי אינטרסנטים ומי שמזיזים אותם, עומדים באופן ברור מול האינטרסים של מיליוני ישראלים המשלמים ביוקר תמורת חקירה ממצה ומשפט צדק. מיליוני ישראלים רוצים תמורה לכספם בתחום החשוב של שמירת הסדר הציבורי (משטרה), החוק (פרקליטות) והצדק (מערכת המשפט), ויש מי שמנסים לטרפד את האפשרות הזאת, כרגיל בטענה הכוזבת על פניה, שהם דווקא מבקשים לשמור על שלטון החוק. שהרי כל חפשצם להפעיל לחצים והשפעה לא הוגנת על מי שאמורים לעסוק במלאכה כשהם משוחררים מלחצים ומהשפעות זרות.

החזיתות ברורות: האינטרסנטים של השמאל רוצים בסילוקו של נתניהו, ושיספרו לסבתא שמה שמעניין אותם הם החוק והצדק. רבים ביניהם איתרגו את אריאל שרון כשהיה להם חשוב שיבצע את ההתנתקות, וניסו לשמור על התחת של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט כשהיה נדמה להם שהוא איכשהו בצד שלהם. וכפי שהתפרסם, ראש הממשלה הנוכחי הבטוח כל כך ביכולתו לנהל את המדינה במקביל לעיסוקיו בתחומי החקירות והמשפט, לא חשב בזמנו שראש הממשלה אולמרט מוכשר כמותו לעיסוקים המקבילים האלה. וגם תומכיו, אנשי הימין, שנכחו באולם התל אביבי אתמול, לא נשמעו כמי שמתעניינים בחוק ובצדק (שהם עניינם המובהק של מיליונים מאזרחי המדינה ותושביה), כמו בשלטון ומנעמיו המובטחים להם על ידי הכריזמה הנתניהואית הידועה.

בקיצור: מערכות פוליטיות מושחתות, מימין ומשמאל, פועלות נגד האינטרסים המובהקים והחיוניים של הציבור הרחב, בעודן מעמידות פנים שהן פועלות לטובתו.

כבר טענתי, פעם ועוד פעם: הימין והשמאל הם שתי הכנפיים של אותה ציפור. והציפור הזאת עושה צחוק ממערכות הסדר הציבורי, החוק והמשפט.

הציפור הזאת מנקרת בכיסו של הציבור, מנקרת את עיניו, מנקרת את כבדו ואת כבודו.

 

חוק מיסוי דירה שלישית: הקואליציה האינטרסנטית של הנדל"ניסטים והפוליטיקאים

כשהציע משרד האוצר, ביוזמת השר משה כחלון, להטיל את מס הדירה השלישית, שמענו שזה סתם חוק מיותר שלא יעזור להורדת מחירי הדיור. שמענו גם, שזה חוק לא צודק כי המוני עניים בפריפריה קנו דירות שיהיה להם לפנסיה. שמענו כי זה חוק לא סביר כי יש בו יסוד של כפל מס (אחרי שמיסיתם את ההכנסות, אתם באים למסות את הנדל"ן שנקנה מההכנסות ששולם עליהן מס כחוק?) ועוד. אלא שהחוק התקבל והתברר שהוא דווקא עוזר. המון אנשים שקנו דירות להשקעה מכרו אותן, וחדשות לא נקנו הרבה. דירות של עניים בפריפריה הוצאו מתחולת החוק.

והתוצאה – לא של החוק הזה לבדו, אבל הוא בטח תרם – המרוץ המטורף של מחירי הדיור בישראל הגיע לסיומו בחודשים האחרונים.

מיד כשהתקבל החוק, הוגשו נגדו שש עתירות. העתירות התקבלו והחוק הוחזר לכנסת.

בתקשורת הממוסדת חילקו את העותרים לשני סוגים.

אחד: האינטרסנטים. כלומר, כל מיני נדל"ניסטים, שמתעצבנים על החוק שחוסם להם את אחד ממסלולי ההתעשרות המופלאים ביותר עלי אדמות: לא צריך לעשות כלום – ומרוויחים מיליונים מזה שהבית פשוט ממשיך לעמוד על תילו. וכך, הבית שהיה שווה בתחילת השנה 1.00 מיליון דולר, שווה בסוף השנה  1.15 מיליון דולר! בלי שהזזנו אצבע! הרווחנו 150 אלף דולר, שהם יותר מחצי מיליון שקל, סכום שאפשר לקנות איתו דירה שלמה בכל מיני מקומות בארץ! רק מהרווח על מה שסתם עומד!

והסוג השני של מגישי העתירות, דיווחה התקשורת, היו מפלגות האופוזיציה.

זאת אומרת: מניעים אינטרסנטיים היו נגד החוק, ומניעים פוליטיים.

האומנם?

המניעים הפוליטיים אינם אינטרסנטיים, בדיוק כמו של הנדל"ניסטים?

הבה נראה, ממי מקבלות את קולותיהן המפלגות שעתרו נגד החוק של כחלון.

למשל, באתרי הנדל"ן הכי יקרים בישראל.

איפה שההפסדים מקבלת החוק, שהוחזר לכנסת, הם הכי גדולים.

למשל קיסריה, עיירת העשירים עם מגרש הגולף, איפה שנטוע ארמונו של ראש הממשלה שלנו.

הנה שיעורי ההצבעה בקיסריה של המיליונרים והמיליארדרים שלנו, למען מפלגות האופוזיציה שעתרו נגד החוק של כחלון:

המחנ"צ: 37.6%. יש עתיד: 17.1%. מרצ: 7.16%. ביחד: 62%.

כפול, כמעט, יותר מהכוח של המפלגות האלה בציבור הרחב ובכנסת. שם יש להן 40 מנדטים, 33%.

וקבלו את סביון:

המחנ"צ: 44%, יש עתיד: 19%. מרץ: 8.7%. ביחד: 73%. כפול ויותר לעומת כוחם בציבור.

והנה מה שקיבלו מפלגות האופוזיציה הנועזות מהמיליונרים של כפר שמריהו:

המחנ"צ: 53%. יש עתיד: 16.2%. מרצ: 8.5%. ביחד: 78%. לעומת 33% בציבור הרחב ובכנסת.

והנה מה שגיליתי באחת הקלפיות בבית הספר צהלה שבשכונת צהלה העשירה בתל אביב (איפה שגר בוז'י): המחנ"צ: 53.8%. יש עתיד: 12.1%. מרצ: 10.9%. ביחד: 77%. פי 2.3 מכוחן של המפלגות האלה בציבור.

ומה בחיפה? שם מצטופפים המיליארדרים והמיליונרים בשכונת דניה.  והנה, בקלפי שבמועדון הצופים בשכונה הזאת, קיבלה המחנ"צ 41.7%. יש עתיד: 17.1%. מרצ: 9.9%. ביחד 69%, כפול מכוחן בציבור ובכנסת.

אז מי יכול להגיד שמפלגות האופוזציה שהגישו את העתירות לבגצ אינן אינטרסנטיות, בדיוק כמו הנדל"ניסטים? דואגות יפה למצביעים הקרובים לליבן. שלא לדבר על מנהיגי המפלגות האלה? איפה גרים בוז'י היוצא וגבאי הנכנס? ומה עם הווילה של לפיד? והפנטהאוז של זהבה ממרצ? כמה הם הרוויחו על הנדל"ן היקר שלהם, בעשרות השנים של דהירת המחירים? וכמה הם כבר הספיקו להפסיד מאז שקפאו מחירי הדיור?

ואגב: איפה לדעתם מתגוררים שופטי הבגצ?

ועוד אגב: יו"ר הקואליציה, איש הליכוד דוד ביטן, הודה בפה מלא, כדרכו, ובקול רם מאוד, גם זה כדרכו, שגם הליכוד נגד החוק הזה (אך נאלץ להצביע למענו, נעבעך, בגלל ההסכם הקואליציוני עם כחלון).

מה הפלא שדהליכוד נגד? שווי הנדל"ן של ראש הליכוד, הקלף הזוכה של המפלגה, עד כה, שהוא גם ראש הממשלה, מוערך ב-40 מיליון ש"ח.

עשרות אחוזים מתוך זה, תוצאה של מדיניות הנדל"ן שהוא עצמו ניהל במשך שנות כהונתו.

אז למי אכפת מהזוגות הצעירים המשועבדים למשכנתא, מהסטודנטים המשועבדים למחירי השכירות, ומסתם עניים?

הימין והשמאל הם שתי הכנפיים של אותה ציפור.

ציפור הנפש שלנו, הדמוקרטיה.

הדמוקרטיה, שהיא שלטון העשירון העליון (קיסריה, סביון), על ידי העשירון העליון ׁ(הכנסת, בגצ), ולמען העשירון העליון (כפר שמריהו, צהלה). ׁׁ

 

 

מדוע קטן הסיכוי שאזריה זכה במשפט צדק

עד היום לא התייחסתי לעניינו של החייל אלאור אזריה ומשפטו, ממש כשם איני מתייחס ואיני קובע עמדה ביחס לפרשות משפטיות ולחקירות משטרתיות שוטפות אחרות בעת התרחשותן, וזה משתי סיבות.

האחת: לעתים קרובות מאוד מדובר בדיני נפשות. בוודאי כשמדובר בעניין החייל היורה מחברון. אבל בדיני נפשות מדובר גם כשחוקרים פרשיות הנוגעות לראש ממשלה, כזה או אחר, למשל אהוד ברק, או אהוד אולמרט או בנימין נתניהו. בדיני נפשות מדובר בעבירות ובחשדות בענייני כספים או בענייני מין גם כשהדברים נוגעים לאזרחים חשובים פחות, ואפילו הרבה פחות.

והנה, לפי דעתי,  כשבאים לדון בפרשות כאלה, הרבה מאוד תלוי בידיעת העובדות. ואילו אני, כולה צרכן רגיל של תקשורת, שאינו טורח להיות נוכח בדיונים בבתי המשפט, וגם איני קורא כסדרם פרוטוקולים של ישיבות המתנהלות בהיכלי הצדק האלה, וגם לא מניחים לי להיות זבוב על הקיר בחדרי חקירות, על סמך מה אקבע דעה?

על סמך דיווחים בתקשורת שאני בקושי סומך עליהם, אם בכלל, גם בסתם עניינים שוליים, לא כל שכן בדיני נפשות?

או שאעשה כמנהג הרוב הגדול של המתבטאים וחורצי הדין, שפע אדיר של חכמים בעיני עצמם, שאני נתקל בהם בתקשורת וגם בפייסבוק או בטוויטר – אלה הקובעים את "דעתם" על סמך דעותיהם הקדומות?

כלומר, אם הם אנשי שמאל אז ביבי, או אלאור אזריה, אשמים מבחינתם תמיד ומראש, ולעזאזל העובדות?

ואם הם אנשי ימין, אז ביבי או אזריה  תמיד ומראש זכאים, ולעזאזל העובדות?

האם לקשקושים בקומקום האלה אפשר בכלל לקרוא בשם המכובד "דעות"?

הרי לאלה  המגדפים את ביבי או את אזריה, אין שום מידע שאין לי בקשר לעובדות, כמו שאין מידע כזה למי שמזכים ומהללים את שני אלה.

משני הצדדים איננו זוכים ליותר מגיבובי דברים תעמולתיים, גידופים ריקים או מהצד השני חנפנות לשמה.

אז איך הם מעיזים? על סמך מה? הם לא מבינים, האנשים האלה, שהם חוטאים חטא כבד ביותר, ולדעתי מתחייבים בנפשם  – כשהם חורצים דין ללא משפט, ללא ברור של העובדות ושל הנסיבות, בין שהם מרשיעים ובין שהם מזכים מאן דהוא לפני שתמה חקירתו, ולפני שתם משפטו, בלי לדעת מה באמת קרה?

אז למה לי שאנהג כמותם, שאכנס מרצוני הטוב, בלי שום אילוץ, לביצה המבאישה הזאת, ואשים את נפשי  בכפי, כשאני בא לחרוץ דינו של אדם בלי שאדע את העובדות לאשורן?

חסרות לי צרות?

*****

והסיבה השניה שאיני מעז להביע את דעתי בעניינים האלה לפני שתמו התהליכים כסדר וכחוק, היא הכלל העתיק ההוא של ה"סוב יודיצה" – תחת משפט. בעניין הזה אני ממשיך להחזיק בעמדתי הישנה, שמקורה עוד במה שהיה נהוג בימים שהתחלתי לעבוד במקצוע העיתונות. דהיינו, שבין כתלי בית המשפט, בטח כשמדובר בדיני נפשות, מתנהל הליך שיש בו מן הקדושה, ואין לזהמו ואין לטמאו ולערב בו שיקולים זרים.

מותר לדווח ביושר ובנאמנות  על מהלך העדויות והדיונים – ותו-לא.

הכל כדי שהשופט או השופטים יוכלו להאזין לעדויות ולהעריכן, ולשקול את הנימוקים לכאן ולכאן, בלי שום לחץ ובלי שום נסיון להשפיע עליהם.

והנה, אם ניזכר במה שקרה ועדיין קורה סביב משפטו של אלאור אזריה, משני הצדדים הפוליטיים, ניווכח לדעת שכל המתרחש אינו אלא זיהום של הדיון המשפטי ואינו אלא ניסיונות השפעה על המערכת המשפטית – הצבאית במקרה הזה – השפעה זרה לכל דבר ועניין. השפעה פוליטית, אידיאולוגית, תעמולתית ואינטרסנטית, ועד לאיומים באלימות, שקרים והקלטות סתר מגיעים הדברים.

זה התחיל במיני הפגנות ועצומות בעד החייל ובקביעה נחרצת של שר הביטחון בזמנו שמדובר ב"חייל שסרח" –  דוגמא נוראה של חריצת דין בטרם משפט, המעידה על איבוד עשתונות גמור (האמירה שהיתה ראויה במקרה הזה, מול הערעורים הפוליטיים שהרגיזו את השר: מדובר בחייל החשוד בפלילים). זה נמשך בהתבטאויות חסרות אחריות של שרים מהימין בזכות החייל היורה, ביניהם שר הביטחון דהיום, וגם באמירה תמוהה ביותר של הרמטכ"ל, ש'"הַבָּא לַהֲרָגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ" הוא "סתם סיסמה".' (וכך השמיט הרמטכ"ל את הקרקע מתחת לזכות המשפטית הלגיטימית להגנה עצמית, הנשענת על מה שמשתמע מהמדרש התלמודי הזה).

*****

משתי הסיבות האלה, ההכרה במגבלותי, והדבקות בכלל ה"סוב יודיצה", אני סותם את הפה, ומתייחס בחוסר אמון גמור ואפילו בבוז מוחלט אל כל אותם פסקי דין וגזרי דין חובבניים של הקיביצערים למיניהם, גם מהעיתונות הממוסדת וגם מהרשת החברתית (כולל אנשי משפט כעורכי דין ואף שופטים לשעבר), בענמיין החייל היורה מחברון.

סתם קישקושים בקומקום, אם תסלחו לי על הצרפתית. גבבה וקש. תעמולה ריקה. בלה-בלה אחד גדול.

*****

מכל זה אין להסיק, שמרגע שהחליטה המשטרה להגיש משפט, ו/או מהרגע שבו ניתנו פסק דין וגזר דין חלוטים, אני מתחייב מראש לקבל את ההכרעות כתורה מסיני. כלל וכלל לא.  גם אם כל ההליך נעשה כחוק, אין זה אומר שנעשה צדק.

המקרה העולה על דעתי הוא משפטו של השר לשעבר חיים רמון, שהורשע בגין אותה "נשיקה צרפתית" שהעניק לחיילת ששירתה במשרד ראש הממשלה. קראתי היטב את פסק הדין, ולא מעט ממה שנכתב על הפרשה, ועל סמך הדברים האלה, אני מעז לכתוב דברים חמורים ביותר, ומוכן לתת את הדין אם אתבע ולא אצליח להוכיח את דברי:

לחיים רמון נתפר תיק. את התיק תפרו לו אנשי המשטרה, במיוחד מי שהיה אז מפקד המחוז הדרומי ואחר כך מפכ"ל, וכן הקצינה שניהלה את החקירה. את התיק תפרו לו היועץ המשפטי לממשלה דאז ואנשי הפרקליטות שניהלו את התביעה (ומעלליהם במשפט נחקרו על ידי מבקר המדינה, ועל ידי השופטים שלום ברנר ו-ורדי זיילר, שהגיעו כולם למסקנות חמורות). את התיק עזר לתפור גם אלוף בצה"ל, מי שהיה אז מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. ואת התיק התפור הזה סגרו עליו, בפסק דין שהוא  מופת של עיוות דין, השופטים במשפטו. כל המשפט הזה כולו היה הדגמה של הפסוק הידוע  מספר קוהלת: וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע.

התוצאה החמורה הזאת של פרשת השר והנשיקה, לא רק שאינה מפתיעה אותי, אלא שהיא נראית לי הגיונית לגמרי לנוכח כל מה שקרה סביב המשפט הזה: מופת של עבירה על כל כללי הסוב-יודיצה. התפרעות כללית, מערכה תקשורתית, פוליטית, אידיאולוגית ותעמולתית, שהופעלה על ידי בעלי אינטרסים זרים (בעיקר מתוך מערכות אכיפת החוק והמשפט עצמן שחששו מצעדים שתכנן שר המשפטים החדש, רמון) וכן מיני קרנות ועמותות ועוד.

וכאשר זוכרים, שסביב משפטו של החייל היורה אלאור אזריה, התנהלה מערכה "ציבורית" (פוליטית-אידיאולוגית-אינטרסנטית)  גדולה, רחבה ועמוקה עשרת מונים מזו שהתנהלה סביב משפטו של חיים רמון, בוודאי שאיני מעלה בדעתי להתייחס כתורה מסיני וכדין צדק לכל הכרעה  משפטית שניתנה או שתינתן במשפט הזה (עדיין יש מקום לערעור בעליון, כפי שהבנתי), לפני שאקרא בעיון את פסק הדין.

כי ההמולה הנוראה שהתחוללה סביב המשפט, משני הצדדים הפוליטיים, נושאת בחובה, לדעתי, את כל התנאים המקדימים למתן פסק דין שעשוי להתברר כעיוות דין.  אם המשפט היה מלווה בזיהום כה מאסיבי של ההליך, ואמנם כך היה אליבא דכולי עלמא, מי לידנו יתקע שהשופטים, בערכאות השונות, היו מסוגלים להינתק מהמערכות האדירות של הלחצים וההשפעות שהתנהלו סביבם?

למה שלא נניח  מה שנראה כהגיוני הרבה יותר – שכמו במשפט רמון,  מדובר בעיוות דין?

וזה בלי שאקבע עמדה לכאן או לכאן, שהרי בעניינים כאלה, כפי שהסברתי, אסור בשום אופן לבוא עם דעה קדומה מהבית:

יתכן שבמשפט כהלכתו, לא הליך מזוהם כפי שהיה בפועל, היה נכון לזכות את אזריה.

כמו שיתכן שהיה נכון להטיל עליו עונש חמור בהרבה.

ואילו הסיכוי שנעשה פה משפט צדק, הוא, מבחינתי, בגלל הנימוקים שהעליתי,  האפשרות המפוקפקת והלא סבירה ביותר.

הדת והסכסוך: עד כמה מטומטמים יכולים להיות מאמיני מפלצת הקינואה המעופפת?

בשבוע שעבר התייחסתי כאן לדברים שאמר ברדיו אחד החוכמולוגים של "הארץ". הוא טען כי "המרכיב הדתי" בעימות הישראלי-פלשתיני הוא "שולי", והוא "הפך מרכזי" בגלל "ההתנהגות" הישראלית על הר הבית.

כלומר: זו לא "התנהגותם" של שלושת הרוצחים האיסלמיסטים מאום-אל-פאחם, שהגיעו לאתר הקדוש כדי לרצוח שם יהודים (בטעות יצא להם דרוזים), שהוציאה את "המרכיב הדתי" משוליותו הרצויה, אלא "התנהגותה" של הממשלה הישראלית.

טוב, למה כבר אפשר לצפות, מחוכמולוג שכותב בעיתון לאנשים חושבים.

האמת היא כמובן, שלא הרוצחים מהעיר הישראלית במשולש, ולא הממשלה המקומית, הם שהביאו לתפנית במהותו של הסכסוך, והפכו את השוליים למרכז.

מה שנראה לחוכמולוג מ"הארץ" כ"שולי", הוא כמובן העיקר.

הסכסוך הישראלי (יהודי)-פלשתיני (ערבי מוסלמי) הוא קודם כל סכסוך דתי.

בדיוק כמו הסכסוך הקורע עכשיו את המזרח התיכון כולו, הסכסוך הפנים-מוסלמי בין הסונה והשיעה. איראן והחיזבאללה ושותפיהם הקבועים והמזדמנים – העלאווים של סוריה, הח'ותים של תימן או המשפחה השלטת בקטאר, נגד המדינות הסוניות ונגד האוכלוסיות הסוניות בעיראק, בסוריה ובלבנון.

מלחמה, מעשי טבח ורצח על רקע דתי מטהרן עד ביירות, מאיסטנבול ועד לצנעא, עם שלוחות בקאבול ובפאריס, בבומביי ובלונדון, במלבורן ובבוסטון.

*****

קל להבין מאיפה נובע הבלבול של המערכת השלטונית/צבאית/אקדמית/תקשורתית, בכל מה שנוגע להבנתו הנכונה  של הסכסוך המקומי (ולעוד עניינים חשובים). המערכת הממוסדת הזאת מאמינה ב"מדע", שלא כמו הרוב הגדול של האוכלוסיה (בארץ ובעולם), המאמינה בכוח עליון, אלוהים אחד במונותאיזם או אלים רבים בפוליתאיזם.

מפת הטרור העולמית (כמעט הכל טרור איסלמי) ב-2015: ככל שהצבע כהה יותר, הטרור מכה יותר

כפי שעוד נראה, מאמיני הכת הקטנה הזאת מאמינים ב"מדע", הרבה יותר ממה שהם מאמינים בעובדות המציאות.

כשהעובדות מצד אחד והתיאוריה המדעית-אידיאולוגית מצד שני מצויים בסתירה, הם אומרים:

לעזאזל העובדות.

מאמיני כנסיית הסכל מהווים אחוזים ספורים מאוכלוסיית העולם, אבל הם מציפים את האליטות, במיוחד אלה הכלכליות, האקדמיות, התקשורתיות, הספרותיות והאומנותיות. המיליארדרים מממנים "עמותות", כמו פקולטות ואוניברסיטאות. הם בעלי העיתונים והטלוויזיה והם המו"לים של הספרות והשירה וצרכני האמנות הפלסטית. הם שולטים בדעת הקהל.

אין להם שום עניין לחסל את הטרור האיסלמי, או כל סכסוך מדמם אחר.

להיפך. קיומו והמשכיותו של הסכסוך מאפשרים להם למכור יותר נשק ותרופות לקבל יותר כסף תמורת הנפט. והעיקר הוא הסכסוך עצמו. "הפרד ומשול" זה אלף-בית של כל שלטון. בטח של שלטון המיליארדרים והתאגידים.

וכל הוויז'ואל המרתק, ועיקרם בסנאף, שמספקים הטרור והמלחמות, מוכרים מצידם המון עיתונים ומעלים את הרייטינג בשידורים, ועם זה הפרסומות המעודדות צריכה. וכל הזיהום, ההרס והסבל האנושי, המתלווים לתהליך הזה.

*****

כשהצרכן הקטן מודאג בעניין בטחונו האישי, יכולים המיליארדרים והתאגידים לנער ממנו את המזומנים בקלות רבה.

דוגמא אופיינית לגישה הזאת סיפק לנו, עד לא מזמן, נציג אופייני של הכת הזאת, שהגיע למשרה הרמה ביותר בעולם: נשיא ארה"ב.

מבחינתו של הנשיא ברק אובמה, לא היה דבר כזה טרור איסלמיסטי. ההכרה באמת – מקומה של הדת בארועים חשובים ברחבי הגלובוס ובארצו שלו,  עמדה בסתירה לכללי ה"פוליטיקלי קורקטנס" האידיאולוגי, ולכל מיני תיאוריות פוסטיות מטומטמות שהנשיא נחשף אליהן בעשרות השנים שבילה באקדמיה. וכך הוא כפה צנזורה מוחלטת גם על פקידי ממשלו, ואף השפיע על מנהיגים פוליטיים חשובים אחרים במערב אירופה.

וכמובן, אין צורך לומר, אובמה היה חביבם הגדול של יצרני הנשק וסוחריו. בימי כהונתו הנגיע ייצוא הנשק האמריקאי לשיאים שלא נודעו כמותם מאז מלחמת העולם השניה.

חתן זה של פרס נובל לשלום, היה שיאן יצואני הנשק האמריקאי ב-70 השנים האחרונות (בדולרים מנוכי אינפלציה), וכמובן גם בעל השיא העולמי בתחום.

מסתדר יופי עם פרס  נובל לשלום שקיבל, מתוצרת הקרן הקרויה על שמו של ממציא הדינמיט, חומר הנפץ שקטל הרבה יותר אנשים מפצצות האטום.

*****

אז למה קורים כל מעשי הרצח האלה, לדעתם של כוהני כנסיית הסכל, אם לא מסיבות דתיות?

ובכן, הם קורים מסיבות סוציולוגיות, מסיבות פסיכולוגיות, מסיבות פוסט-קולוניאליסטיות, מסיבות פוסט-ציוניות, מסיבות אנתרופולוגיות, מסיבות של "פוליטיקת הזהויות"  ועוד כהנה וכהנה איזמים ולוגיות.

אפילו כשמדובר בסיבות "לאומיות", מעקמים חלק מהטיפוסים המדעיסטים את אפם באנינות, בתחושת בחילה ומאוס. שהרי גם עניין ההשתייכות הלאומית מפוקפק בעיניהם, בגלל התיאוריות הפוסט-מודרניות מתוצרתם.

אם כי, הבחילה והמיאוס הנ"ל נעלמים באורח פלא, כשמדובר בלאומיותם של "עמים מדוכאים מהעולם השלישי", מקרה מיוחד שבו אפשר להוציא לחופשה זמנית את המדע.

רק תראו את הקיקים שמביאה להם "הלאומיות של העם הפלשתיני האמיץ".

אנשי הכת הזאת, אחוזים ספורים באוכלוסיה, בטוחים שכל עניין האמונה באלוהים, ובעקבותיו הדתות השונות של מאמיניו, הוא עורבא פרח אחד גדול. מעשייה מומצאת. אין דבר כזה אלוהים, ומכאן שכל מי שמאמינים בקיומו הם סוג של הזויים על גבול הטרוף או מעבר לו, ולכן אין לייחס שום חשיבות לטענותיהם ולמניעיהם המוצהרים.

לדוגמא: כשרוצח שהוסת במסגד לוקח סכין בידו ורוצח אנשים בני דת אחרת כשהוא זועק "אללה הוא אכבר" ומשאיר צוואה המסבירה את הקשר בין מעשיו ובין "אל אקצה", טוענים השקרנים המדעיסטים-אידיאולוגיסטים,  שבעצם הרוצח מבטא מחאה סוציו-פסיכולוגית לנוכח תחושת חוסר המוצא הכלכלי/חברתי בתנאי הדיכוי הלאומי של הכיבוש.

ברור ששום דבר לא יכול להפריע להם לטעון את טענותיהם המטומטמות.

אפילו לא העובדה שמעשי רצח על רקע דתי מתבצעים גם על ידי מי שבאים ממשפחות מבוססות, ושהם התבצעו עוד לפני שהתקיים ה"כיבוש" שהם מדברים בשמו.  ומעשי רצח כאלה ואחרים ממשיכים להתבצע, ולהיות מקודמים, על ידי מטיפים ומנהיגים דתיים ופוליטיים גם אחרי שהכיבוש הישראלי הסתיים בפועל (בעזה למשל).

או שהרציחות האלה מתבצעות במדינות אירופה או באמריקה ובאוסטרליה, על ידי אותם קנאים דתיים רצחניים, תוך השמעת אותן קריאות בדיוק ואותן הנמקות ב"צוואות", בלי שתהיה שם טענה כלשהי ל"כיבוש".

*****

ומהו מקורם האמיתי של הסכסוך, המלחמה והטרור בני ימינו?

זה ברור:

שאיפה איסלמיסטית, מוצהרת וגלויה לגמרי. שאיפה שעולה בקנה אחד עם הפעילות הרצחנית בשטח, במציאות העירומה. שאיפה המשותפת לקיצוניים של הסונה (דאעש, אל קאעידה, חמאס ועוד) ולקנאים של השיעה (המשטר האירני, החיזבאללה ועוד) להנהיג בעולם את החוק האיסלמי ("דין מוחמד בחרב") תחת שלטונם.

מי שיתאסלם יחייה. מי שלא, חראם עליו. במקרה הטוב, אם יושאר בחיים,  יהיה ד'ימה, בן חסות, המשלם מיסים כבדים כדי לפרנס את המוסלמים, שהם עצמם יהיו משוחררים מכל מס.

בעניין זה, התמונה המרהיבה הזאת של אחרית הימים,  אין שום חילוקי דעות בין הקנאים של הסונה והשיעה.

לא מפתיע, שכוהני כנסיית הסכל, מברק אובמה ודרומה, כולל האידיוטים השימושיים, לא מוכנים להודות בקיומה של האידיליה הזאת, המניעה את שרשרת הרציחות. היא לא מסתדרת להם עם התפיסה ש"הבחורים" (כפי שקראה ח"כית מ"המשותפת" לרוצחים באום-אל-פאחם) הם לוחמי חופש אמיצים שיש להקפיד בכבודם.

המציאות שממנה באים מסעי הרצח והתועבה האיסלמיים, לא מסתדרת להם עם האידיאולוגיות הנאורות  ועם התיאוריות המדעיות.

זה לא פוליטיקלי קורקט לומר או לכתוב דברים כאלה.

להכיר בעובדות המציאות – זה לא מדעי, לא נכון פוליטית ולא מוסרי מבחינתם של העיוורים והחרשים האלה.

*****

ועם תפיסות כאלה – נכונות כזאת להעדיף את ההזייה התיאורטית שלהם על פני המציאות – מה הפלא שמאמיני כנסיית הסכל כושלים כל כך, כושלים במעשיהם, כושלים בניתוחיהם, כושלים בתחזיותיהם?

מה הפלא שאלילם, הנשיא אובמה, הביא  לכך, שמספרי הנטבחים במלחמות ובמעשי טרור ברחבי הגלובוס, ובמיוחד במזרח התיכון, יגדלו בתקופת כהונתו פי כמה, לעומת המספרים המצערים בתחום הזה בתקופות כהונתם של קודמיו, ביל קלינטון הדמוקרט וג'ורג' W בוש הרפובליקאי? (הקשר בין תפוצת הנשק ובין שכיחות הרצח ברור לאובמה רק כשמדובר בהתרחשויות בתוך גבולותיה של ארה"ב).

מה הפלא, שלפי תחזיותיהם המוזרות של המאמינים ב"מדע",  משגשג עכשיו המזרח התיכון בשורה של דמוקרטיות רעננות בשלווה ובשלום, שצמחו כתוצאה מלבלובו המדהים של "האביב הערבי"?

ונא לזכור, שלפי תקוותיהם הלא-לגמרי כמוסות, מדינת היהודים המקומית כבר מזמן אינה קיימת, אחרי שמיליונים מבני העם הפלשתיני האמיץ עלו על גדרות הגבול, בשורה של חודשי ספטמבר מעוררי תקוות והשראה.

מה הפלא, שלפי הערכותיהם, הנשענות על סקרים לגמרי מדעיים,  בבית הלבן יושבת עכשיו לבטח הנשיאה הדמוקרטית הילרי קלינטון, ואילו בבית ברחוב בלפור בירושלים מכהן כחוק ראש הממשלה יצחק (בוז'י) הרצוג, ובריטניה שוכנת לבטח בתוככי האיחוד האירופי?

*****

אבל אם נדמה למישהו, שכל הכשלונות המהדהדים האלה יביאו אותם להרהורים נוגים על דרכם, למחשבה שנייה על היחס בין התיאוריות שלהם למציאות, לחרטה ולעריכת מקצה תיקונים – ובכן, אין מצב.

מדובר במאמינים נאמנים, אדוקים וקנאים, באיזו מפלצת קינואה מעופפת,  קונסטרוקציה רופפת של איזמים ולוגיות, הכללות מופשטות, מדעיות לכאורה, כאילו הגיוניות,  קונסטרוקציה שמתפוררת עם כל משב רוח המגיע מצד המציאות המוחשית.

עלבון לאינטליגנציה ופסולת מוסרית.

התפתחויות בתחרות על התואר בעיתון לאנשים חושבים: איך התפרקה התזה המבריקה על הצביעות של הימין

תחת הכותרת האירונית "תקלה שולית וזניחה", כתב היום אחד המתחרים על התואר הידוע בעיתון "לאנשים חושבים" (חה-חה) את הדברים הבאים:

"ממשלת ישראל התכופפה, התקפלה, נשברה, הובסה והושפלה. היא נכנעה ללא תנאי, ירדה על ברכיה, נתפסה עם מכנסיים למטה, הסתלקה וזנבה בין רגליה. היא החלישה את ישראל, פגעה במעמדה, הבאישה את ריחה, הפקירה את ביטחונה, חיבלה ביכולת ההרתעה שלה. היא חיללה את קודשי האומה, פגעה בסלע קיומה, העניקה פרס לאלימות ומתנה לטרור, וכך הלאה.

זהו רק מקצת מאוצר המלים שהיה מעטר את ההצהרות התקיפות, התגובות הזועמות והנאומים חוצבי הלהבות שהיינו שומעים מפי דוברי הימין… אילו ממשלת שמאל היתה מבצעת נסיגה חפוזה ממהלך כמו הצבת המגנומטרים בכניסה להר הבית… אבל מכיוון שבממשלת ימין של נתניהו עסקינן, התגובה… רפויה בהרבה… כניעה מבישה ובכייה לדורות כשמדובר בשמאל, הופכת לתקלה שולית וזניחה, כשמדובר בשלטון הימין."

 ומה רוצה המזל של הטמבל  ושל העיתון שלו?

הכתבה בישראל היום, איש ימין על ביבי:"כניעה", "בהלה", "רפיסות", "שפלות רוח", "אפסית", "חוסר אונים ישראלי", זקיפות הקומה…נסדקה לעיני המצלמות"

הנה מה שהתפרסם היום, היום הזה ממש,  בביביתון – "ישראל היום", ישר מהמקלדת של הפרשן הפוליטי של העיתון, מתי טוכפלד, איש ימין לכל דבר ועניין.

תחת הכותרת "כניעת המגנומטרים: הוצבו בבהלה, הוסרו ברפיסות" הוא כותב את הדברים הבאים:

"לא רק הרפיסות שבהסרת המגנומטרים. הבעיה החלה עוד קודם, בשפלות הרוח שליוותה את הצבתם. התגובה הישראלית..היתה כה אפסית ומבוהלת, עד כי לא היה כל ספק שכל תנועת התנגדות מצד הערבים ואנשי הוואקף תוביל לכניעה של מדינת ישראל ש…מתנהלת על הר הבית כעלה נידף…נתניהו הוא לא ראש הממשלה הראשון שמוביל קו של חוסר אונים ישראלי…אבל בניגוד לראשי ממשלה קודמים, הצעד שהוביל נתניהו שלשום בקבינט, הוא כזה המכוון באופן ישיר נגד הבסיס הפוליטי שלו…77% מכלל הציבור סבור שפירוק המגנומטרים הוא התקפלות, 67% אומרים שתפקודו של נתניהו בסיפור לא טוב…חז"ל הפליגו רבות על הצורך בשמירה על 'גאון יעקב', כלומר זקיפות הקומה של עם ישראל, כתנאי להישרדות בקרב העמים חורשי רעתו. אתמול היא שוב נסדקה לעיני מצלמות האבטחה".

האם אפשר לטעון להגנתו של הטמבל לאנשים חושבים, שהוא לא היה יכול לחזות, שבדיוק באותו בוקר שבו התפרסם המאמר שלו, בעיתונו שלו,  עומד להתפרסם גם המאמר הקשה נגד נתניהו ב"ישראל היום".

אבל הרי הח"כ בצלאל סמוטריץ אמר כבר אתמול כי:

"הורדת המגנומטרים היא התקפלות וכניעה לטרור. ההנהגה התקפלה וסיפקה ניצחון לטרור ולאלימות. מנהיגות נבחנת ביכולת לקבל החלטות נכונות וטובות לטווח הארוך…קיפלו את ראש הממשלה והקבינט. המסר לרחוב הערבי ולמחבלים ברור: הטרור משתלם".

כמו כן שמעתי, וגם זה כבר אתמול, את איש הימין אראל סג"ל בגלצ מאבד עשתונות, שוכח מתי הוא אמור לשדר את תכניתו, מיואש לגמרי, מעלה הרהורים אובדניים וממש מתאבל בגין ההתקפלות הביביאנית המבישה.

והיו עוד כאלה באתרי הימין ותחנותיו.

וצמרמורת מפלחת את גופי כשאני רק חושב על המטעמים שעומד לרקוח מחר בצהריים הפרקליט הלאומי שלנו יורם שפטל מהפרשה הזאת.

אבל לטמבל מ"הארץ" היתה תזה.

שאפשר לומר להגנתה, שאינה  שונה מהמון תזות דומות, שמקורן באותו בית גידול של כנסיית הסכל והשמאל המזוייף.

ונראה את העובדות החצופות מקרקע המציאות! נראה אותן, שרק יעזו לעמוד בסתירה לתזות מתקדמות כל-כך מהמישור העיוני הטהור!

*****

ברור שאין לי הרבה מילים טובות לומר על הימין הקיצוני, שמבחינתו נתניהו הוא סוג של מתקפל סידרתי. לימין נדמה  שהדרך אל הגאולה עוברת דרך הסנאף, ולכן לא רק שאין להיבהל מבלגנים, אלא להיפך – יש לשאוף אליהם.

בדיוק כמו אוכלי הנבלות מהשמאל ומ"הארץ", שמעודדים מצידם את תרבות הסנאף הפלשתינית בדרך אל המהפכה שלהם.

אבל בכל זאת משהו: בכל מה שקשור לגבהים ומעמקים של צביעות מתחסדת, נכלים ורמייה וסתם שקרים, בהחלט יכול הימין הפרימיטיבי ללמוד כמה שעורים בכיתת האמן של השמאל המתקדם.

ולכן, כשהמתחרה על התואר מ"מהארץ" בוחר להאשים דווקא את הימין בצביעות, ונופל ככה על האף – אותי זה מצחיק.

 

 

 

 

 

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: