דילוג לתוכן

בקטנה

ביבי מתכנן לנו מהפכה במדינה? יש סימן.
כי נפוליון אמר: "במדינה מהפכנית קיימים שני מעמדות: החשודים והפטריוטים. אולי אין מקום לדאגה. בשביל מהפכה, ונפוליון ההוכחה, צריך צבא עם תותחים. משטרה לא מספיק. צבא אוכל משטרה במשחק הזה.

***

נפוליון גם אמר, שמנהיג הוא סוחר בתיקוות. ביבי מציע 3 אחרונות: עכשיו אקורדיון וסגר 3 כשנצטרך, והעיקר – בלימת השמאל . אפילו הבייס כבר לא מצפה ממנו ליותר. איך אמר נתן אשל, מקורבו של נתניהו: "השנאה היא מה שמאחד את המחנה שלנו"

***

פירגון 1 ליום: מותחן מעולה שנכתב ב-1810: "מיכאל קולהאוס" מעשה בסוחר סוסים גרמני שהרבה ברדיפת צדק. תזכורת לרודפי צדק, שהם סוגדים לאליל ירושלמי עתיק (שאצל הרומאים עלה לדרגת ראש האלים, יופיטר) שתובע קורבנות אדם.

***

טיפ לחובבי הדרים: האשכוליות טרם הגיעו לפירקן וגם התפוזים נקטפים מוקדם מדי. עדיפים השרידים מאשתקד

 

אף מילה מהפייקים של השמאל על עשרות אלפי טילים של החמאס וחיזבאללה, כי זה בשרות ה"העניין הפלשתיני", אך המטוסים לאמירויות שבשלום איתנו? ויי ויי! התגלו לעינינו  כביטחוניסטים המפתיעים של העשור.

***

 ביציאה מהסגר

כששילמתי על הירקות, אמר הסוחר "הללויה". כי הייתי הסיפתח שלו. כשהעסקים חלשים, התפילות מתחזקות.
 
בחנות התבלינים והפיצוחים בשוק נזכר הסוחר לכבד את הרצפה בדיוק כשסיימתי את הקניות והמתנתי לו מול הקופה. אמרתי לו שלא ימהר. אין חיפזון. עכשיו, ביציאה מהסגר, כל רגע מחוץ מחוץ לארבע הקירות הוא בבחינת בילוי מסעיר. אפילו סתם המתנה, שבימים כתיקונם היא ניג'וס.
 
למבט הרצחני ההרגילשאני נועץ במי שאינם עוטים מסכה, הוספתי מילמול הכולל גידוף ארסי ואיחולי כל רע מתחת למסכה, לחיזוק המסר.
 
בדרך מהספריה לאוטובוט יש ישיבה. חרדי עטוף טלית עמד צמוד לגדר האבן של הגן הציבורי והתנדנד בתפילה כשלמצחו קוביה שחורה של תפילין. כשחלפתי על פניו (הוא עטה מסכה,כמו המתפללים האחרים, בחצר שמעבר לכביש, בריחוק ניכר) התברר לי שהוא אינו מתנדנד כלפי סידור תפילה אלא כלפי הסלולרי שבידו. כל אחד והסידור שלו.
 

אוי, יודה

אוי, אוי, אוי, יודה, יודה. זה הכי עצוב וכואב כשהולכים המצחיקים, כי איתם, אוי ויי, נפטרת גם השמחה שנמנעת מאיתנו

למה ביידן מפחיד אותי ואני מעדיף את טראמפ? כי ג'ו היה סגנו הצייתני של הנשיא הרצחני אובמה, ועלול להמשיך את המסורת הנוראה שלו במזה"ת

ביום שישי העליתי בפייסבוק  פוסט קצרצר בזו הלשון: "בתור תושב אגואיסטי וחרד לנפשו במזה"ת אני מקווה שטראפ ינצח. למה? כי הרוצחים מטהרן רוצים אותנו מתים, יהודים וערבים".

ואל תשאלו איזה מבול של תגובות זכיתי לקבל, רובן נזעמות, מעליבות ומכפישות, נחשו נא מאיזה אגף פוליטי הן הגיעו.

לא הופתעתי.

אני מודה שלעתים אני נהנה להתעלל בבורגנים הקטנים והסתומים האלה, שאידיאולוגיה מטומטמת פוקקת להם את המוח, בשעה שהם מעמידים פנים של מהפכנים מתקדמים ורחבי אופקים –

רק שעם צבת של רופא שיניים לא תחלצו מהם משפט או רעיון מקורי משלהם , שאיני מזהה מיד את מקורו באיזה מאמר טרחני מטופש ב"הארץ", או בהגיג של איזה שדרן אידיוט ומרואיין מוטה שמקבל שאלות להנחתה בגלצ. 

טוב, טמבלים, למה כבר אפשר לצפות.

מה לא אמרו עלי: שאני איש ימין, שאני אוהד של טראמפ, שאיני מכיר את העובדות, שאיראן דווקא מתחזקת כתוצאה ממדיניותו של "כתום השיער" השנוא, ועוד כהנה וכהנה.

וזה לא עוזר לי בכלל, עם מטומטמים בדרג כזה, שאני שוב ושוב אומר שהימין והשמאל כאחד מורכבים מכנופיות של מחרחרי ריב ומדון, בשרות החזירון העליון ומדינ יות ה"הפרד ומשול" שלו, ושאין לי חלק ונחלה לא בין אלה ולא בין אלה. ושניהם כאחד בעיני. לא עוזר לי שאני טוען שמדיניות הקורונה של טראמפ היא אסון ופשע. לא עוזר לי שאני טוען שגרועה אף מזה התעלמותו הזדונית של הנשייא הזה מכל תחום הגנת הסביבה,איפה שהוא והסינים, היריבים לכאורה, שטים באותה סירה מזוהמת, מזהמת ומופקרת, ומסכנים מאוד את עתיד האנושות.

הטמבלים האלה בשלהם: אני ימני ואוהד של טראמפ, ולך תתווכח איתם.

נשיא בדרך(?) ג'ו ביידן: למה הוא מפחיד אותי

ועכשיו אסביר, בעזרת מספרים ועובדות,  מדוע אני מקווה שטראמפ ינצח.

זה קודם כל, כדי שלא ייבחר   ג'ו ביידן הדמוקרט, מי שהיה סגנו של האידיוט האסוני ברק אובמה, הגרוע שבנשיאים האמריקאים במאה השנים האחרונות (לפחות).

כי ביידן הרי לא הסתייג במילה אחת ממדיניותו המזרח תיכונית הפושעת של הבוס שלו, כולל הסכם הגרעין השערורייתי שהוביל מול איראן, כשהבטיח לה מסלול נוח ומובטח אל הפצצה וגם נתן לה את מפתחות המזרח התיכון, כולל המימון שהעניק להייאטוללות  לצורך השתלטותם על האזור.

ועדיין אני חושש מאוד,שאם ביידן ייבחר, נראה עוד מאותו דבר, ואם זה יהיה רק חלק מאותו דבר,  גם אז זה יהיה נורא מאוד.
כדי להבהיר כמה אסונית וזדונית היתה מדיניותו המזרח תיכונית של הנשיא אובמה, עשיתי דבר פשוט. הלכתי לוויקיפדיה, ובדקתי מה קרה בתקופת כהונתו במזרח התיכון. ובכן קבלו את המספרים.(אובמה החל את כהונתו בינואר 2009 וסיים בינואר 2017):


*בין 2009 ל-2015, היו בקרבות בדרום תימן 2,100+ הרוגים.

*בין 2010 ל-2015 בקרבות ובפעולות טרור בהשתתפות ארגון אל קאעידה בתימן כולה היו 3,000+ הרוגים.

*במהומות בשנת 2011 בבחריין היו 100+ הרוגים

*ב-2011, במצרים, במסגרת הפגנות "האביב הערבי" היו 7,000+ הרוגים

*ב-2011 במלחמה בתימן היו 9,000+ הרוגים

*במלחמת האזרחים בסוריה בין 2011 ל-2016 היו 470,000+הרוגים*(המספר הזה לקוח ממקור אחר בוויקיפדיה, כי  במקור  פה יש רק הערכה גסה ביותר הנוגעת ל-2011 לבדה והיא אינה אמינה).

נשיא ברק אובמה: פי 12.5 יותר רצחני מטראמפ

*בזליגת הקרבות מסוריה לתחומי לבנון בין 2011 ל-2017 היו כ-800 הרוגים

*במלחמת האזרחים בעיראק, בין 2014 ל-2017 היו 73,361+הרוגים(בהעדר חלוקה לפי שנים בוויקיפדיה, ייחסתי 18,000 מההרוגים, כרבע, לתקופת טראמפ, ו-55,000 הרוגים לתקופת אובמה. סביר שהחלוקה הזאת היא לרעת טראמפ, כי ב-2017 המלחמה כבר גוועה)

*במלחמת האזרחים בתימן ב-2015 היו 50,000+ הרוגים.

*בדיכוי מרידה ערבית במערב איראן היו 74-156 הרוגים

*בניסיון ההפיכה בטורקיה ב-2016 היו 270-350 הרוגים.

 במספרים האלה לא מופיע מספר ההרוגים במלחמה  בעיראק בין 2003 ל-2011. אין מספרים מדוייקים. ההערכה המקובלת גורסת שהיו כ-650,000 הרוגים.

לפי סוכנות הידיעות "אסושיאייטד פרס" היו עד למרץ  2009, תחילת כהונתו של אובמה, 109,000   אלף הרוגים, מה שאומר שבשלוש שנות כהונת אובמה הראשונות, נהרגו בעיראק כ-חצי מיליון איש. אך בהיעדר נתונים מדוייקים, לא הבאתי מספר זה בחשבון  הדמים נזקוף לחובתו של הנשיא אובמה.יש לו די והותר גם בלעדיהם.


ועכשיו נעבור לתקופת כהונתו של הנשיא דונלד טראמפ (הכל לפי הוויקיפדיה):

*בעימות בין עיראק לטורקיה ב-2017 היו 685-900 הרוגים.

נשיא דונלד טראמפ: פודל חביב לעומת הדמוקרטים. איפה "סוף העולם"?

*בקרבות בין הצדדים השונים בעיראק בשנים 2019-2020 היו 5,000 הרוגים.

*בעימותים בין איראן לסעודיה במפרץ הפרסי ב-2019-2020 היו 241 הרוגים.

*לחשבונו של טראמפ הוספתי, כאמור,  18,000 הרוגים  על חשבון מלחמת האזרחים  בעיראק בשנת כהונתו הראשונה, 2017.

ועכשיו לסיכומים. עם טיפה עיגולים כלפי מעלה ומטה, וקצת ממוצעים במקרים שהוויקיפדיה לא מציינת מספר מדוייק, הגעתי ל-600,000 הרוגים במזרח התיכון ב-8 שנות כהונתו של אובמה, שזה  75,000 הרוגים לכל שנת כהונה של הנשיא הזה, "הכריזמטי", "הנבון והשקול" , "ההומניסט" ומה לא – כמעט כולם ערבים מוסלמים, ומעט נוצרים  (ועוד יש טמבלים בימין שמאשימים את אובמה שהוא בכלל מוסלמי ואוהב ערבים, בעוד שהוא סתם שונא-אדם, לפי מספר הגוויות שהותיר אחריו, לא רק במזרח התיכון, שמחזיק בשיא. זה "בשכות" מדיניותו הפייסנית והמכילה כלפי הטרור האיסלמי , שהאידיוט המנוול  בצורת נשיא, לא היה מוכן להכיר בקיומו).

ואילו ב-4 שנות כהונתו של הנשיא דונלד  טראמפ, היו במזרח התיכון 24,000 הרוגים, שזה 6,000 הרוגים לכל שנת כהונה.

מה שאומר שהנשיא אובמה היה פי 12.5 יותר רצחני ויותר מסוכן למזרח התיכון מהנשיא טראמפ.  ואם נביא בחשבון גם את מלחמת עיראק, עם עוד חצי מיליון הרוגים במשמרת שלו, זה יצא הרבה יותר.

ונא שימו לב, שכמעט כל ההרוגים קשורים למדיניות האסונית של אובמה, הן בתור נביא "האביב בערבי"והן בתור מי שנתן למשטר ההיאטוללות מטהרן יד חופשית בניסיונות ההשתלטות שלו על אזוורנו, כולל מימון נדיב. התיק על הנבל הזה. מאות אלפי הרוגים, רובם הגדול אזרחיםחפים  -על מצפונו. חוץ ממיליוני פליטים אומללים ואינספור םצועים ונכים.

עכשיו אולי מובן יותר למה ומדוע אני מתעב כל כך את הנשיא החלקלק הזה?

המשפט לעיל לא מיועד לפייק שמאלנים מטומטמים. להם כלום לא יעזור.

ומתי אני צוחק? כשרני נזכר איך הזהירו אותנו מטראמפ בפתלח כהונתו, "סוף העולם" לפי נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות"  "אפוקליפסה עכשיו" ועוד. אבל התברר כפודל חביב לעומת הדמוקרטים, לפחות במזרח התיכון.

וגם אם הסגן לשעבר ביידן לא יגיע להישגים הכבירים של הבוס-לשעבר שלו בתחום הקטל והרצח של חפים מפשע, בוודאי לא תאשימו אותי בגין דאגתי הגדולה כתושב המזרח התיכון. אגואיסט, כפי שהודיתי בגלוי בפוסט בפייסבוק.

לאובמה ולחבורה השמאלנית הרדיקלית, הפוסט-קולוניאליסטית,פוסט-מודרניסטית, פוסט ואנטי-ציונית ,עדיין יש השפעה אדירה, ואולי גם שליטה מוחלטת  במפלגה הדמוקרטית, שעלולה לנצח בנובמבר. כולל כל הרעיונות הפרוגרסיביים המטורללים שצבעו באדום בוהק את השנים הנוראות 2009-2016 במזרח התיכון.

ולכן אני מאוד מודאג, וחושב שיהיה לנו פה טוב יותר עם טראמפ, למרות חסרונותיו הניכרים מהרבה בחינות אחרות.

 

 

פוליטיקה השוואתית: על שיטות מימשל בירושלים ובבני ברק

לבי מתרחב ומתמלא גאווה ושמחה כשאני צופה בראש ממשלתנו הרהוט והחכם ויפה התסרוקת, כשהוא מתגאה, בצדק, בשלום שהשיג עם איחוד האמירויות ובחריין, אי שם בקצה המזרח של אזורנו הסוער. וגם מתפאר בקשריו עם הקולגות שלו בבירות העולם, שבזכותם הוא יביא לנו את החיסון שאנו מקווים שיפותח, ושאמנם יהיה יעיל, בעתיד הלא ידוע.
אך בהיותי סתם אזרח קטן, יהודי כללי ובלתי מפלגתי, קורה הדבר, שיותר ממה שאני מתעניין במה שמתרחש בקצה המזרח עם השלום,או אי שם ואז בעתיד המעורפל עם החיסון, אני מתעניין במה שקורה ממש אצלנו, ועכשיו, איתנו פה, בקשר להישגיו של נגיף הקורונה ובקשר לנסיונות ההתגוננות שלנו מולו.
והנה, בתחום הזה לא איש בשורות הוא ראש ממשלנו צח הבלורית, ובטח לא ממשלתו.
בתחום הלוקאלי פרובינציאלי הזה יש ממשלה אחרת וראש ממשלה אחר.
וזהו "שר התורה" של הכת הליטאית הגדולה שלנו, הרב חיים קנייבסקי מבני ברק.
הוא ראש הממשלה שלנו בפועל בימים אלה. על פיו ישק דבר, בכל מה שקשור לסיכויי ההישרדות שלנו נגד הקורונה.
והנה, אך אתמול, זכינו וראינו, הודות לכתבתו המצויינת של כתב ערוץ 12 יאיר שריקי, את שיטת השלטון המשובחת הנוהגת בכת הליטאית.

ישיבת ממשלה מבולגנת בירושלים:החלטה לא החלטה

במקום ישיבה מטורללת, בהשתתפות ערנית של עשרות פטפטנים חסרי תקנה, ויכוחים ללא סוף, לעתים גידופים ותמיד שקרים והשמצות, תמיד הדלפות, תמיד פשרות, תמיד החלטות נחושות לטווחים קצרים, לפעמים לכמה דקות, עד לקבלת החלטה נחרצת והפוכה. ומאחוריהם עוד שלל עיתונאים, קיביצערים ושומרי ראש דרוכים —
והנה, במקום כל הברדק הזה -שיטה אחרת לגמרי של מימשל.

ישיבת ממשלה מטעם הכת הליטאית בבני ברק:קצרה, יעילה ותכליתית ואוי למי שיערער

יושב לו איש אחד, לא כמה עשרות פרזיטים סביב שולחם בגודל של איצטדיון, ליד שולחן רגיל, לפניו ספר עב כרס כלשהו, שראש הממשלה בפועל לעניינים מקומיים רכון עליו. ואז מופיע בפריים נכדו הצעיר של הישיש, יענקי, או חתנו, שוקי, וממלמלים איזו שאלה בענייני היום. וראש הממשלה בפועל חיימק'ה קנייבסקי מהרהר רגע, או לא (כשהשאלה נראית לו קלה והתשובה ברורה), ממלמל משהו מצידו מתחת לשפמו ומעל לזקנו, וזהו, התקבלה החלטה, סופית, חלוטה, הפור נפל, ואוי למי שינסה לערער  – וזהו.
וזהו, זאת אומרת, אפשר לשכוח מהרמזור, מהסגר, משמירת מרחק, מהתכנית של גמזו ומסיכויי המאבק המוצלח בקורונה. ראש הממשלה האמיתי החליט טיפה אחרת.
ומה שמדכא אותי, ששיטת מימשל מוצלחת כזאת, כלל לא אפשרית בירושלים כרגע, וזה מסיבות ביולוגיות.
לראש הממשלה יש אמנם שני בנים זכרים, בריאים ובוגרים, אך איש טרם הצליח להנחית אותם על איזו בתולה כשרה כדי שישאו אותה לאשה כדת וכדין, יפרו אותה כהלכה, וינפיקו לראש הממשלה נכד כלשהו, בן דמותו של יענקי מבני ברק, הלוחש לרבנים ולראשי ממשלה.
וזה למרות שלפי הידוע, כבר הספיק אחד מבניו של ראש הממשלה לעבור אימונים ותירגולות מפרכים ויקרים בתחום, במיטב מכוני הכושר שליד הבורסה ברמת גן, תחת ידיהן של מקצוענית מנוסות בתחום. והנה, למרות כל זאת הוא בטלן כמו אחיו במה שחשוב לענייננו. נראה  ששום נכד חביב לא הולך לסייע לנתניהו שלנו לנהל כהלכה את המדינה. לא העתיד הנראה לעין.
כך שמאין יבוא עזרנו?

2 פירגונים להיום:"מִמֶּנִּוּ תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ"

פירגון 1 ליום (ועוד 1 בסוף) לגיא זוהר מ"הצד השני" שתיקן טעות: זה לא אינשטיין שדיבר על טיפשות או שיגעון ותוצאה שונה בכל פעם!

אז מי כן?

הרב יעקב אריה אלתר, האדמו"ר מגור: חרד לדבר השם.

לעומת זאת, אין ספק שזה קוהלת, שאמר: "כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל־קֵא֑וֹ כְּ֝סִ֗יל שׁוֹנֶ֥ה בְאִוַּלְתּֽוֹ", שזה אותו דבר בעברית תנ"כית. ויש רק חילוקי דעות, מה פה בנמשל  הקיא שהכלב שב אליו – האם זה הסגר השני, או האם זו החזרה הבהולה השניה לשגרה עם ההנחות החוזרות לאלה מהחרדים, שהקורונה לא מזיזה להם.

אלה החרדים, אלק, שדילגו בלימודיהם על דברים פרק ד', כך שלדבר השם "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" אינם חרדים במיוחד.  הם בוטחים באדמו"ריהם, אולי  כי טרם הגיעו בלימודיהם הכל החצרות האלה  לירמיהו יז: "כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהֹוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ".

אז הנה עוד פירגון 1 להיום: לחסידות גור, איפה שלמדו את דברים ד', ואדמו"רם חרד מאוד לנפש חסידיו ככתוב, ואינו משים עצמו גדול מדבר תורה, כמוהו כרבנים של ש"ס, והם  חרדים  לדבר השם.

כל הכבוד להם.

"מִמֶּנִּוּ תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ".

סרט/ משפט השבעה משיקגו

מוקדם הבוקר צפיתי בנטפליקס בסרטו של אהרון סורקין (תסריטאי ובמאי, ההוא  מ"הבית הלבן") "משפט השבעה משיקגו" (129 דקות), שהחזיר אותי חמישים ויותר שנים לאחור. כשהתחיל המשפט, 1968, הייתי חייל  מתחיל, וכשהסתיים, 1970, כבר היתי משוחרר ואזרח מתחיל, ואייבי הופמן(שמגולם על ידי סשה ברון כהן המצויין, סוג של הופמן בן ימינו בעצמו) היה אחד משלושת האמריקאים שהיו מגיבורי הסבנטיז שלי. זה היה תיק שהופל על כמה ממנהיגי מרד הצעירים של הסיקסטיז, על ידי המימשל הטרי של הנשיא ריצ'רד ניקסון הרפובליקאי, זה  שירש בכיף את המלחמה הנוראה בוויטנאם מהנשיא הדמוקרט לינדון ג'ונסון, שהמשיך מצידו את האיוולת הקטנה של ג'ון פ. קנדי וניפח אותה למימדי אסון לאומי.

עשרות אלפי סטודנטים רדיקלים ודעתנים, ועימם היפים חובבי גראס, מוסיקת רוק, קאנטרי  וסקס,  נהרו אז  כדי להפגין מול ועידת המפלגה הדמורטית בשיקגו, עם הסיסמאות הידועות מסוג "עשו אהבה, לא מלחמה" ו"כל העולם רואה" מול אלימות המשטרה המצולמת על ידי ערוצי הטלוויזיה.   הוועידה עמדה למנות כמועמדה לנשיאות את יוברט האמפרי, תומך של המלחמה האבודה גם הוא.

במרכז: אייבי הופמן, הפציפיסט דיוויד דירינג'ר וג'רי רובין מובילים הפגנה

שר המשפטים החדש של ניקסון, ג'ון מיטשל המושחת, הטיל על פרקליט צעיר מאילינוי, לא לגמרי מרוצה מהתיק שנפל לחיקו, להאשים את מנהיגי המחאה בקשירת-קשר, קונספירציה, שהובילה למהומות ולשפך הדם.

על זה אמר הסופר נורמן מיילר, שהעיד במשפט (לא מופיע בסרט)ש"שמאלנים אינם מסוגלים לקונספירציות משום שכולם אגו-מניאקים". ואייבי הופמן (גם המשפט הזה לא בסרט), התבדח כדרכו :  "קונספירציה? לכל הרוחות, לא יכולנו להסכים על ארוחת הצהרים".

הופמן, אנרכיסט משעשע עם פה מלוכלך, וחברו ג'רי רובין, היו המנהיגים הפרועים של הפלג ההיפי, שנמצאו בעימות מתמיד עם מנהיגי הסטודנטים, הממוסדים יותר, שבראשם עמד טום היידן, מי שהנהיג את תנועת ה-ס.ד.ס. (סטודנטים למען חברה דמוקרטית), וניסה  למשוך את המחאה לצד המתון והפוליטי, אך לא תמיד הצליח, והקלטה מנאומו , כשקרא לשפך דם בכל רחבי העיר (לאחר ששותפו להנהגה לי ויינר הוכה קשות באלה על ידי שוטר), הזיקה מאוד לשבעה(בעצם שמונה, ביחד עם הפנתר השחור בובי סיל שכלל לא השתתף במחאה, ורק נאם פעם אחת. החלק שלו בסרט הוא מעין פרומו נבואי ל"בלק לייווס מטר"של ימינו.

והלקחים בדיעבד? לא מחאת הסטודנטים וההיפים הביאה להפסקת המלחמה בויאטנאם, אלא שר החוץ הממוסד מכף רגל ועד ראש, עם המבטא הייקי הכבד, הנרי קיסינג'ר, ששכנע את הנשיא ניקסון שהמלחמה אבודה, ושהצפון הקומוניסטי כבר ניצח בה וחבל על הזמן ועל הכסף. המוחים ם גם לא היו אלה שסילקו את ניקסון מהבית הלבן. מי שעשו זאת היו שני הגבורים האחרים שלי מהסבנטיז, העתונאים וודוורד וברנסטיין, בעזרת הגרון העמוק שלהם מצמרת הפ.בי.אי.

בדיוק כפי שתנועת המחאה של האייטיז, לא היא שהוציאה את ישראל מלבנון, אלא הכרתו של שמעון פרס בכך שהמלחמה אבודה. 

אז מה מפתיע בכך שג'רי רובין האנרכיסט הפרוע של הסבנטיז,  הפך תוך עשור לאיש בורסה, בעל הון קטן ומשקיע מצליח בחברת "אפל", ולבסוף נדרס ומת ב-1994 . ואילו חברו אייבי הופמן התאבד כבר ב-1989 בעזרת 150 כדורי שינה, והוא בן 52, אחרי ששקע בדיכאון עמוק. טום היידן מצידו הפך פוליטיקאי ארוך-נגן (שש קדנציות) בבתי הנבחרים של מדינתו קליפורניה, ונודע אף יותר כבעל מזדמן של השחקנית ההוליבודית ג'יין פונדה. בן דמותו הישראלי,  איציק שמולי, פסע באותו נתיב, מנהיגות סטודנטים, הפגנות(שמולי הקפיד כמו היידן על המתינות) ואחר כך פוליטיקה. אך איתרע מזלו של היידן הישראלי,ו הוא נפל על מפלגה ישראלית גוססת, כושלת הרבה יותר מהמפלגה הדמוקרטית בארה"ב. אז יש מצב שהקריירה הפוליטית שלו תהיה קצרה בהרבה מזו של היידן, אך  אולי ארוכה יותר מזו של חברתו למהלך  במחאת הצעירים, , סתו שפיר, שגויסה על ידי גנרל מצליח, שהפך פוליטיקאי כושל, אהוד ברק,  כקצינת המבצעים שלו לגיוס המונים, ולא סיפקה את הסחורה.

ומה עשו עד היום ההפגנות הזועמות בבלפור ובמקומות אחרים נגד ביבי, חוץ מהזזת כמה מנדטים מהימין של ביבי לימין הריצוני עוד יותר של בנט?

וגרוע אף מזה – העברת מנדטים מגוש המרכז, מתומכי הפלג הממשלתי של כחולבן אל אותו ימין קיצוני של בנט, כך שגם חוסל הסיכוי של המרכז שמאל להכות בבחירות הבאות את הימין.

לרגעים קצרים מופיע בסרט גם משורר הביטניקים  אלן גינסבורג כדמות פתטית של מי שצועד בראש הפגנה ומקריא אחד משיריו. עליו ליגלג אייבי הופמן, בסרט, כשאמר שגינסברג הפגיז את השוטרים בשורות של שירה מפוקפקת נטולת חריזה. ואמנם, גינסברג השפיע הרבה יותר על עולם השירה מאשר על מחאת הצעירים, וגם הודות(?) לו אנו נתונים בימינו למתקפה של  פטפטת פרוזה פומפוזית מחולקת לשורות קצרות יחסית ומדוקלמת בפאתוס על ידי מחבריה המלאים מעצמם, כשבדרך הולכת לאיבוד התעלות הנפש שאיפיינה פעם שירה אמיתית וטובה. בערך ההבדל בין  נתן אלתרמן או לאה גולדברג ובין חוכמולוג/ית  עדכן/ית של "ערס פואטיקה".

ומכיוון שמדובר בסרט על משפט, לא מיותר להזכיר את המשחק הטוב של מי שמגלמים את שני הפרקליטים היהודים של השבעה,  ויליאם מוזס קונסטלר (השחקן מארק ריילנס) ולאונרד ויינגלס (השחקן בן שנקמן), וכמובן את השופט המרושע, האווילי  והמוטה ג'וליוס הופמן, ההופמן השני בסרט זה (משוחק על ידי פרנק לנגלה הראוי לאוסקר, כפי שכבר נכתב על ידי מבינים גדולים ממני) 

 בקיצור: אחלה סרט.פנו לעצמכם שעתיים וקצת ולא תצטערו.                     

 

 

הקורונה: אזעקת צבע אדום!

 

הרוב הגדול והטוב של הישראלים, עד הלילה למתקפה עליו מצד שתי כנופיות של אויבי הציבור, החרדים האשכנזים והמפגינים האשכנזים (ברובם הגדול), ומי שמאפשר זאת, אויב הציבור מס. 1, לא-מנהיג אשכנזי עשיר שמנסה לברוח ממשפט, ולכן הוא פחות מודאג מבריאות הציבור, מחייו ומכלכלתו

***

הרב קנייבסקי: הממשלה- רק גנים. הרב – גם בתי ספר

אז מי ראש ממשלה פה?נתניהו או קנייבסקי? אם ביבי לא מסוגל לעצור את הפורעים החרדים, מה יש לו על פורעי ההפגנות? בלי מנהיגות אין לנו סיכוי מול המגפה

***

קנייבסקי הליטאי, שמורה על פתיחת בתי הספר,  מבהיר: זה לא רק ויז'ניץ ובעלז. זה מרד כללי של החרדים האשכנזים. אני חוזר על הצעתי: יש למנוע משכורת מהמורים ומימון מהמדינה לבתי הספר פורעי החוק. מיד! וכנ"ל הקיצבאות לבחורים ולאברכי הישיבות והכוללים שמפירים את הסגר.

***

פירגון 1 ליום: למנהיג ש"ס אריה דרעי, שהודיע שאינו מצטרף למרד הנורא של הזקן הטיפש, המרושע והחולה מבני ברק, וכך נמצא מציל לפחות את חיי החרדים הספרדים.

***

ראש ממשלה נתניהו:כניעה לחרדים ואסון מהלך

זוהי אזעקת צבע אדום! כשנתניהו מוותר על הריבונות הישראלית בבני ברק לטובת הגחמה של רב מופקר, שפתח במרד נגד המדינה, נתניהו מפקיר את חיי אזרחיו החרדים בבני ברק ובנותיה, ומסכן את חיי כולנו, וכך הופך את עצמו לאוייב הציבור מס. 1, אסון מהלך, שכל יום נוסף שלו בתפקיד מוביל למתים רבים ולמגיפה שיש סכנה, שלא תהיה עוד דרך להיפטר ממנה. אני עדיין מקווה שיבין לאן ולמה הוא מוביל, ויתעשת. 

***

נא בלי אשליות, אנשים. היום הראשון של החזרה החדשה לשיגרה, מבשר בוודאות את הסגר הכבד הבא, כשנגלה שוב, שהנגיף לא הלך לנמנם ביחד איתנו.

כפי שאמר אינשטיין" טיפשות או שיגעון לחזור על אותה פעולה ולצפות לתוצאה שונה.

מה גם, שהפעם אנחנו חוזרים לשיגרה עם 2,000 נדבקים  חדשים ליום, לעומת 20 ליום בפעם שעברה. אז תוך כמה זמן נחזור לסגר כללי כבד עוד יותר?

***

 

 

 

 

 

 

 

כמה הערות לסדר היום


———————————–

למה השר אריה דרעי כה קיצוני פתאום? כי הוא מנסה לכפר על חטאו הנורא בחודש מאי, כשהעז לומר אמת על התחלואה הקשה בין החרדים, (70% מהנדבקים) ונחשב כ"מויסר" בעולם השקר והחולי שלהם, איפה שאמירת אמת היא פשע נורא

***

זה אחר זה נחשפים עכשיו שונאי האדם, חובבי הסכסוך ושפיכות הדמים, מהללי הרצח, שניסו להתחזות כשוחרי שלום. "הרשימה המשותפת" ואוהדיה.
***
ברור מדוע ב"משותפת" כועסים על השלום מול איחוד האמירויות. כי זה טוב לישראל וליהודים. האנטי-ציונות שלהם היא אנטישמיות
***
ראשי החרדים זועמים על המשטרה שהחטיפה מכות לחוגגים חרדים מפירי חוק בחתונה. אך הם שותקים לרבנים ואדמו"רים מעדתם,  ששולחים את חסידיהם למוות ביסורים קשים בבתי החולים. אולי צריך להראות להם סרטונים של חרדים גוססים בקורונה במיטותיהם. 

***

יש רבנים חרדים, שמקריבים את חסידיהם למולך הקורונה כדי לשמר את ההגמוניה שלהם כפוסקים האחרונים, ומי שקובעים בענייני חיים ומוות. זו לא יהדות. זו כת של עובדי אלילים.

***

מירי רגב ויעקב ברדוגו התנפלו  בגלצ על נאום הנשיא בכנסת, כדי להשכיח שבעצם ביבי הודה בנאומו שנכנע לפופוליזם ו"גרם סבל לאזרחי ישראל" 

***

שמעתי בגלצ את רזי ברקאי מקדם בהתלהבות מסעי התאבדות של דיירי בתי אבות שיוצאים להפגין, כולל מילות עידוד כמו "פנטסטי"! באמת פנטסטי.

***

בין מאי לאוקטובר התברר, המספרים מדברים, שהחזל"ש אינו הפיתרון אלא האסון. שיטת "האקורדיון" לא מנגנת מארש לכלכלה, אלא הימנון למוות. אך השיטה נמשכת. כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.

***

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד על הקורונה והמנהיגות (שאין לנו)

הבוקר פתחתי את הרדיו בתכניתם המעולה של קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן ב"כאן"(את ליבסקינד אני אוהב לקרוא גם ב"מעריב" ותוהה מדוע ליברמן אינו כותב. הוא שנון ומשעשע), תחילה שמעתי את הפרופ' גבי ברבש, שכרגיל אמר דברי טעם (כזה רופא הייתי רוצה גם בשבילי). ברבש הסביר, שאם תהיה פתיחה מהירה מדי של מערכת החינוך, תהיה הדבקה, שתביא לעליה בתחלואה, מה שלא יאפשר את ההקלות הבאות בתור מחומרת הסגר).

עו"ד מאיר רובין, ראש פורום קוהלת: עניין של מנהיגות

אחר כך שמעתי, לראשונה, את עו"ד מאיר רובין, מנכ"ל "פורום קוהלת",  ואז בכלל נפקחו עיני  ואורו אוזני. אף שלמשמע דבריו, לא התפלאתי כלל, שעד כה לא שמעתי אותו ולא קראתי עליו בתקשורת הממוסדת, שברור לי לגמרי מדוע היא לא אוהבת אותו וכמעט שאינה נותנת פתחון פה לו ולשכמותו.

כי זה מה שאמר מאיר רובין:

ההבדל בין המדינות שבהן התנהל מאבק מוצלח ומנצח נגד מגיפת הקורונה, (כלומר, שמרו גם על בריאות התושבים וגם על חוסנה של הכלכלה) ובין המדינות שכשלו, כולל אנחנו, מתמצה בדבר אחד ויחיד:

המנהיגות.

בראשן של המדינות המצליחות, (מאיר רובין ציין את סין, טיוואן, תאילנד סינגפור, ויאטנם וניו זילנד וגם סין, ואפשר, אפרופו סין, לציין גם את מונוגוליה והונג-קונג),עמדה ועומדת מנהיגות שהחליטה לגלות אפס סובלנות נגד הקורונה, וכל הצעדים שננקטו היו בהתאם – עם הצלחה מדהימה.

ואילו מה שמאפיין את המדינות הכושלות, כולל ישראל, היא מנהיגות ששגתה באשליות המטופשות (ההגדרה שלי) שאפשר לחיות עם המחלה. להכיל את הנגיף,  וכך המיטו המנהיגויות בארצות הברית, צרפת, שבדיה ועוד – וגם אצלנו,  מוות המוני ומגיפה מתפשטת במהירות, כולל פגיעה קשה בכלכלה, על עמיהם ומדינותיהם.

רובין גם הזהיר, שאם נמשיך פה בדרך הזאת, בגלל הסכנות שבהתפשטות מהירה  וחסרת שליטה של המגיפה, עלולים להימחק בזמן קצר הישגים  רבים של מדינתנו ב-70 השנים האחרונות.

כמה שהוא צודק.

אדגים זאת בקצת מספרים שמצאתי באתר פה, כדי להמחיש את העומק ואת עוצמת ההבדל בין מנהיגות מוצלחת ובין מנהיגות כושלת בכל הקשןר במגיפה. 

ארצות הברית: 664 מתים במגיפה לכל מיליון תושבים,לעומת 3 מתים למיליון בסין.

צרפת: 502 מתים לכל מיליון, לעומת 5 מתים למיליון בטייוואן.

בריטניה: 631 מתים למיליון לעומת 0.4 מתים לכל מיליון תושבים בויאטנם.

שבדיה: 583 מתים למיליון תושבים, לעומת 0.3 מתים למיליון בטייוואן. 

ישראל: 220 מתים למיליון, לעומת 5 מתים למיליון בניו זילנד. 

 המדינות הכושלות ביותר הן ברזיל, עם 708 מתים למיליון, ובלגיה עם 880 מתים למיליון. שיעור תמותה נמוך מאוד  נרשם בתאילנד, בעלת אוכלוסיה של 68,849,632, עם 0.8 מתים למיליון, ואילו במונגוליה, עם אוכלוסיה של 3,129,016 לא מת איש בקורונה. 0 מתים.

כך שאפשר גם אחרת.

משחק רוגבי בניו-זילנד: שגרת קורונה במדינה שיש בה 25 מתים, ואתמול נמצאו בה 39 חולים בקורונה

ולמותר לציין, שבמדינות המצליחות מהבחינה הבריאותית, גם הכלכלה משגשגת ופורחת ונשמרת שיגרת החיים של התושבים (בהגבלות קלות ונסבלות), בעוד שבמדינות הכושלות הכלכלה מקרטעת וסופגת חבטות  נוראות, והאזרחים, כפי שנאם נתניהו בנאומו האחרן בכנסת, יודעים "סבל". 

*****

אתמול בככנסת, אמר ביושר ראש הממשלה בנימין נתניהו, המנהיג הכושל המקומי,   ש"הכניעה לפופוליזם" הביאה "סבל לאזרחי ישראל".

לא מנהיג בנימין נתניהו:כניעה לפופוליזם

אבל בזה הסתיימה מתקפת היושר. 

כי "הכניעה לפופוליזם", כשהכוונה היא לריצה הבהולה , המטומטמת והאסונית לחזל"ש הנורא, התבצעה על פי החלטתו ובהנהגתו של בנימין נתניהו עצמו, זה שהתפאר באותו נאום, דקה קודם לכן,  בהצלחתנו בסגר הראשון בהנהגתו (ואמנם, היתה הצלחה גדולה. התקשורת הממוסדת, המושחתת והמופקרת, לא מפרסמת את הנתונים, אבל בשיא הצלחתו של הסגר הראשון, בחודש מאי 2020, היו ימים שבהם הגענו ל-6 ול-9 נדבקים חדשים ליום! נתונים חד-ספרתיים, וסקר דעת הקהל המפרגן שגררו אחריהם, שלמרבית הצער בילבלו את ראשו של המנהיג הכושל שלנו).

והנה הבעייה שלי, אפרופו  בנימין נתניהו:

ברור  שאין לי אמון בו.

גם בגלל אופיו, ועכשיו גם בגלל מצבו המשפטי והלחצים הקשים של הקורונה,  אין לסמוך עליו שיקבל החלטות נכונות, וידבוק בהן. הוא לחיץ, הוא זגזגן, הוא מתקפל בקלות   וכל משב רוח מקרי עלול להסיט אותו מן הדרך.

לכן, לפעמים הוא גם פוסע בדרך הנכונה, למשל, הסגר הראשון המוצלח, שאליו נדחף על ידי מנכ"ל משרד הבריאות דאזף, משה בק סימנטוב,וכן גם החלטתו על הסגר הנוכחי, אףך לפעמים הוא נכנע ל"פופוליזם" או לתיקוותו הנואלת להימלט ממשפטו, ולהניח  לפורעי החוק ומפירי הסגר בין המופקרים שבחרדים להשתולל כאילו אין מחר. זה,  ושאר שיקולים זרים, גורם לו להרוס כל מה שבנה, כילד שובב המכה במבנה הלגו הנאה שעל  השולחן לפניו ומפזר את פיסות הפלסטיק הצבעוניות (שהם חיינו, בריאותנו  וכלכלתנו) לכל רוח.

אבל-אבל-אבל —

אפילו נתניהו ההססן, הלחיץ והזגזגן, עדיף בעיני על כל מתחריו ומבקשי כיסאו  המתרוצצים בשטח. חוסר ההחלטיות שלו עשוי להביא,  כפי שהדגמתי,  גם לצעדים נכונים פה ושם.

אך לצעדים כאלה איני מצפה כלל משר האוצר שלו ישראל כץ, הלוחץ ללא הרף לחזל"ש האסוני, ובטח לא מבני גנץ , עוד לא-מנהיג, שרוצה לפתוח מיד את מערכת החינוך (זיכרו מה אמר על כך הפרופ' ברבש). בטח שאיני מצפה לשום דבר טוב מתינוקיו יאיר לפיד, תומך נלהב של  המפגינים מפירי הסגר,  או מנפתלי בנט, הבונה את הפופולריות המתנפחת שלו בסקרים על היותו החלוץ הנחוש ביותר של החזל"ש  האסוני.

ישמרנו השם מכל חבורת הזבל הזאת. לעומתם, גם נתניהו הלחיץ מזהיר באור יקרות. 

כי כל הגלריה ההחלטית, הנחושה,  וישרת הדרך הזאת,  מסוכנת עשרה מונים  יותר מנתניהו לבריאותנו, לחיינו ולחוסן הכלכלי שלנו. הטמבלים האלה,  כמו נתניהו, עדיין לא קלטו, למרות הניסיון פה ובכל העולם, ששיטת "האקורדיון" היא חסרת כל סיכוי. שיש תלות מוחלטת של מצב הכלכלה במצב התחלואה; שאין דבר כשזה "לחיות עם הנגיף", שפרושו המעשי הוא  "לישון עם הנגיף", כשהוא עצמו אינו ישן לעולם, ושהדרך היחידה שיש ללכת בה היא הדרך שהלכו בה ניו זילנד,  טייואן וגם ויאטנאם וסינגפור, שהיא, אגב, גם דרך היהדות, כפי שכבר ציינתי לפני ימים אחדים: השילוב המנצח בין "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"מהתורה ובין "הבא להורגך השכם להורגו" מהתלמוד.

ולכן, כל עוד לא יימצא מנהיג מוצלח ממנו, אני בעד נתניהו

רק מנסה לקוות  שלא יסטה שוב מדרך הישר, אף שאין לי אמון רב בו, ובטח גם לא ביכולת ההשפעה שלי,  כבלוגר נידח, על מהלכים פוליטיים כלשהם. 

 

 

 

יש לנו בעיה של מנהיגות

אולי יעניין אתכם לקרוא את דעתי בעניין מצבנו הנוכחי בתקופת הקורונה, ולו  רק משום שלא מדובר בדיעה הדומה ל-99% מהדעות הנשמעות בתקשורת הממוסדת וגם ברשתות החברתיות, דעות המחולקות בדייקנות  מתמטית ובאדיקות מחנאית מייאשת ומייגעת בין ימין ושמאל, בין "היידה ביבי" ובין "ביבי הביתה".

כי אלה ואלה, הם הכנפיים של אותה ציפור שלטונית, שהקטטה הנמשכת בין האגפים, השונים היא אבן הפינה של שליטתם, המבוססת עד "הפרד ומשול" ציני, נורא וחמסני.

וממילא כל הדעות של המתקוטטים בשרות השלטון, אינן יכולות להיות אמת.

בנימין נתניהו, שהצטלם  עם בנו בסדר הפסח וחשף את עצמו מרצונו הטוב, איזו איוולת, כמפר  את הסגר שהוא עצמו הטיל על האוכלוסייה, לא היה יכול לעשות דבר נגד מפר סגר אחר, שר הבריאות  החרדי שלו שנדבק בקורונה  וגם לא יכול היה לעשות דבר נגד השרה גילה גמליאל, גם היא מפירת סגר, שהתפללה בבית כנסת שהתברר כמדגרת קורונה, וכהתכנסות  שכולה פריעת חוק.

ראש ממשלה מכהן וחליפי, נתניהו וגנץ: לא מנהיגים

שהרי כל ענישה שהיה נתניהו חייב להשית עליהם, למען יראו וייראו, היה עליו להשית גם על עצמו.

וראש הממשלה הזה, בנימין נתניהו, בעודו מאפשר  את הפרת החוק ההמונית של שותפיו הפוליטיים, החרדים, ולשווא הולך לקנוסה להתרפס אל רבניהם ואדמו"ריהם  המופקרים והרצחניים, מאבד כל זכות לומר משהו על המפגינים נגדו בבלפור או ברחובות, בצמתים ובגשרים,  אותם  קנאים שמתקהלים ועוברים על החוק בדיוק כמו חביביו הקנאים החרדים, שלקולות של נציגיהם בכנסת. הוא זקוק,  לא כדי לקיים את הקואליציה שלו, החשובה לו כקליפת השום, אלא כדי לקיים את האשלייה האווילית שלו, שיגיע מצב, שקולותיהם, העמודים למכירה, יצילו אותו ממשפטו, כמורם מעם.

הוא לא בוזגלו, ולא מעמיד פנים ככזה.

ובקיצור: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חתר וחותר בעצמו מתחת לסיכוייו להחשב כמנהיג במדינה הזאת, וזה בשעת החירום הקשה ביותר שידענו מאז הקמת המדינה הזאת – לפי הבחנתו שלו עצמו.

ואם לא די בכך, ראש הממשלה נתניהו גם מצטיין בהסתה ובפלגנות, ומטיח קבוצות אוכלוסיה  אלה באלה, יהודים בערבים, את תומכיו בשמאלנים הבוגדניים וכן הלאה, וגם מאיים לפורר את המנהל הציבורי ומערכת המשפט,אם בעצמו, ואם על ידי שריסיו בממשלה וכתבלביו בתקשורת, ובסיוע  האידיוטים השימושיים ברשתות החברתיות, גם זה מתוך תיקווה נואשת ונואלת, שבמהומה שתיווצר, יעלה בידו לבטל את משפטו הפלילי.

וגם זו חבלה הרסנית ביכולתו שלו להנהיג את העם למאבק מלוכד ויעיל במגיפה.

 

בקיצור: נתניהו לא מנהיג ולא מסוגל להנהיג.

הוא לא יכול להיות פיתרון. הוא בעייה.

לא מנהיג ח"כ אביגדור ליהברמן: לפרוע חוק ולהפר סגר

אין לי ספק, שמחצית, אם לא יותר, מחברי וקוראי פה, מוכנים לחתום כמעט על כל מילה מהכתוב לעיל, ובטח מריעים למסקנתי, הפוסלת את מנהיגותו של נתניהו.

כמו שהאחרים מבין חברי וקוראי לא מסכימים איתי כלל, כמובן, שהרי לדעתם, מי יכול להגיד לנתניהו מה נכון ומה לא? רק הוא יודע.

כן, בטח, ראינו ושמענו על גבורתו.

מספר לנו בכנסת שהדהירה לחזל"ש באביב השנה, היתה כניעה לפופוליזם.  אך מי היה  זה שנכנע לפופוליזם, אם לא הוא עצמו ?

"שתו קפה, שתו בירה, עשו חיים".

יותר פופוליזם מזה?

אבל מה נגיד על מנהיגיהם של המסכימים איתי פה בעניין ביבי, מאוהדי תינוקיו לפיד  או אביגדור ליברמן ונפתלי בנט וניצן הורוביץ שבאופוזיציה, וכולל גם שרי כחולבן ושריהם שבממשלה או ח"כיהבם בוועדות הכנסת?

במה הם שונים מנתניהו?

לא-מנהיג ח"כ ניצן הורביץ:קורא לפרוע חוק ולהפר סגר

האם ליברמן והורוביץ, אלה היודעים לשפוך אש וגופרית על התנהגותם המופקרת של החרדים, לא קראו לצבא האוהדים שלהם, הקנאים החילוניים, מפגיני בלפור, הצמתים והגשרים, להפר חוק, לסכן את נפשם ואת נפש יקיריהם ולסכן גם סתם אזרחים מזדמנים, למען "עקרונותיהם" הנעלים? וכמובן לפרוע חוק באותה הזדמנות  שהם שוחרים דמוקרטיה?  ומה באשר לתינוקיו לפיד ולשרי כחולבן, התומכים  ב"זכויותיהם" של המפגינים המופקרים ומפירי החוק מסיעת "ביבי הביתה!" בכיכרות ובגשרים, ברחובות ובצמתים? הזכות הקדושה להידבק ולהדביק.

כל אלה נוהגים בדיוק-בדיוק כמו שנוא-נפשם נתניהו, תומכים בהפרת החוק המופקרת כשזו משרתת אותם, ומתנגדים להפרות החוק  של מתנגדיהם הפוליטיים.

עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית.

אנטי מנהיגות

ומה עם נפתלי בנט, שתכניתו לחזל"ש היתה חביבת התקשורת הממוסדת הרקובה, המושחתת והמופקרת, תכנית מסוכנת לשלום הציבור ולבריאותו לא פחות מממדביקי המגיפות בבתי הכנסת ובכיכרות. מה  תרומתו של בנט לאסון שהביא, מביא ויביא החזל"ש המזורז? איך אפשר לסמוך עליו כמנהיג?
גם הוא לא מנהיג.

לא מנהיג ח"כ נפתלי בנט: חלוץ החזל"ש באסוני

ברור שכל המזדרזים לחזל"ש נושאים לשווא את שם הכלכלה. כאילו ששיטת "האקורדיון" יכולה באמת לעבוד לאורך זמן, או אפילו לזמן קצר.  כאילו לא נכווינו כבר, אנחנו וכל הטמבלים האחרים ברחבי העולם, שחושבים שאפשר "לחיות עם הנגיף", או "להכיל"אותו, "לישון עם הקורונה",. מתוך תיקווה גלוייה ואמונה עיוורת בחיסון עתידי, לכאורי ומשוער.

 

טוב, עכשיו שימחתי קצת גם את אוהדיו של נתניהו,  ואילו אנשי "ביבי הביתה" חושבים עכשיו שאני בעצם ביביסט  ואולי מקבל ממנו דף מסרים או הבטחות לג'וב.

לעתים אני מקבל בפייסבוק תגובות ברוח זו ממטומטמי המחנה הזה.

אבל אני לא עושה חשבון לאף אחד. לא לביבי,ולא לגנץ, לא לשום מפלגה, לא לשום אידיאולוגיה או דת.

רק לעניין עצמו אני עושה חשבון.

והעניין הוא המאבק בקורונה.

וכך, אני מצטער, אך  הבשורה שלי בעניינו של המאבק הזה הזה מחריבה את תקוותיהם של אוהדי ביבי ממנהיגם, כמו גם את תקוותיהם של מתנגדיו ממנהיגיהם שלהם.

לא מנהיג יאיר לפיד:תומך הפגנות

כבר הובן שכל אלה לא יכולים לנהל מלחמת חורמה נגד המגיפה המאיימת.

 

 

ובחודשים ובשבועות האחרונים התפוררה גם התקווה (כולל זו שלי), שלפחות עם איחודם בקואליציה משותפת, יוכלו הכוחות הפוליטיים הפגומים, הליכוד וחלק מכחולבן,  לחפות באיחודם על אפסותם המנהיגותית. זה לא קרה.  הצירוף בין שתי הנהגות כושלות ונפרדות, הוליד מנהיגות  אחת  דמיקולו, כושלת  כמו כל אחת ממרכיביה.

אז מה יהיה?  סביר שההתפוררות המסתמנת של המערכת העלובה, הכושלת והמסואבת הזאת, על כל  אגפיה, תביא אותנו למצב שגרוע ממנו כבר לא יתכן.

וכשנגיע לתחתית, שממנה אפשר רק לעלות, תגיע ההפתעה לטובה.

זה הזמן להאמין.

 

 

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: