Skip to content

צחוקים/ מה עשו הסוכנים של פוטין לדעת הקהל האמריקאית, שהסוכנים של "הקרן החדשה" לא עשו לדעת הקהל בישראל?

הערב הצחיק אותי דיון טלוויזיוני בפרשת "הטרולים" הרוסיים שקרקסו את אמריקה, וחקירה מתנהלת בארה"ב  נגד הנשיא דונלד טראמפ בעניין הזה.

דיברו על זה בערוץ 10, רביב דרוקר כמנחה ונדב אייל כפרשן, ב"לונדון וקירשנבאום".

הטענות המועלות בארה"ב הן, הסתבר לי, שהממשל של ולדימיר פוטין הקים מנגנון הפועל להשפעה על דעת הקהל האמריקאית, באמצעות הרשתות החברתיות, ואף על ידי ארגון הפגנות על אדמת ארצות הברית. המנגנון, הכולל המוני שכירים העובדים בעצם ב"אגיטציה"*, לא הופעל ישירות על ידי הממשל הרוסי, אלא באמצעות "חברת קש", שהיא זו  שתפעלה את הפרוייקט, בכספים כבדים. וננקב המספר של מיליון ומאתיים אלך דולר לחודש. "שזה המון בשביל רוסיה", כפי שהסביר לנו הפרשן אייל.

"הוושינגטון פוסט" מסביר בסרטון מה עשו הטרולים הרוסיים בארה"ב: תעמולה ברשת,  התערבות בבחירות, חבלת-רשת פוליטית

הובא דובר אמריקאי, שהסביר כי מטרת הפעילות הרוסית היא לסכסך בין חלקים שונים של האוכלוסיה האמריקאית, לעורר ספיקות בנוגע לאישים פוליטיים, להשפיע על הבחירות, ולערער על הלגיטימיות של הממשל.

אז מה מצחיק בכל זה, אתם שואלים?

או.

מה שהצחיק אותי, היה, שאת התיאור הזה של ההתרחשויות בערוץ 10, ליוו המנחה והפרשן במילים כמו "מדהים" ועוד מילים המבטאות פליאה והסתייגות עמוקה מצד אייל, שלא לדבר על הבעותיו המשתאות של דרוקר וגבותיו.

מה מצחיק פה?

ובכן, רביב דרוקר, המנחה שלנו, היה המייסד ובמשך שנים גם המנהל של "עמותה" בשם "התנועה לחופש המידע".

שהיא ודומותיה עסוקות במה, בדיוק? ומי מממן אותן?

ולא יתכן, פשוט לא יתכן, שנדב אייל לא שמע מעודו על המוני קרנות ממשלתיות, כנסייתיות ותאגידיות הפועלות בישראל ומפעילות פה אלפי סוכנים מטעמן.

ומה עושים כל אלה אצלנו פה (בקנה מידה ענק), לעומת מה שעשו הרוסים בארה"ב (בקנה מידה קטן יחסית. מיליון ומשהו דולר לחודש? הצחקתם את הקרנות שפועלות אצלנו).

כן, אני יודע. ההבדל הוא, שבאמריקה זו חברת קש של הממשלה הרוסית עצמה, ואילו אצלנו מדובר ב"ארגוני החברה האזרחית."

חרטא ברטא.

קרנות מפלגתיות מגרמניה, כמו למשל "קרן רוזה לוקסמבורג" (שכיכבה קצת לאחרונה, כששינעה שני ח"כים מהשמאל לרואנדה)? הכסף שהיא ואחיותיה מזרימות לסוכנים המקומיים הוא כסף ממשלתי לגמרי.

ברור שהכסף שמזרימות ל"עמותות" המקומיות הממשלות של בריטניה, הולנד, אירלנד, שבדיה, נורבגיה, דנמרק ספרד ועוד – הוא ממשלתי לא פחות מהכסף הרוסי הפועל בארצות-הברית.

וכמוהו גם הכסף המוזרם מטעם "האיחוד האירופי".

כמעט כל הקרנות "הכנסייתיות" מאירופה, ניזונות בעצם מכסף ממשלתי המוזרם אליהן.

אז מה "אזרחי" פה? הקרנות של התאגידים והמיליארדרים?

הצחקתם אותי שוב. הידעתם שגם הקרנות האלה זוכות לתמיכות ממשלתיות?

למשל, "קרן פורד" האמריקאית, שהיא המממנת העיקרית של "הקרן לישראל חדשה", נחשפה בקונגרס האמריקאי, כקרן הזוכה לסיוע הגדול ביותר מטעם הממשל. ומדובר ככל הנראה בכספים שעל ניתובם אחראית סוכנות הביון המרכזית (סי.אי.איי).

וחוץ מזה – הכספים הפרטיים מטעם "החברה האזרחית", נחשבים כסוג של "צדקה", ולכן מקנים למשקיעים בקרנות זיכויים אדירים במסים. כך שגם במקרה "האזרחי", מדובר בהרבה מאוד כספים ממשלתיים סמויים.

ומה ההבדל בין מה שעושות פה "העמותות"  והסוכנים המקומיים שלהן ובין מה שעשו "סוכני האגיטציה" הרוסיים בארצות הברית?

הם לא מסכסכים ללא הרף בין יהודים לערבים? בין מזרחיים לאשכנזים? בין דתיים לחילוניים? בין תושבי דרום תל אביב ותושבי צפון תל אביב?

הם לא עוסקים במתקפות על פוליטיקאים, ובנסיונות לדה-לגיטימציה ודמוניזציה של ישראל?

הם לא מתערבים בבחירות בישראל (זוכרים את נצחונו של אהוד ברק בבחירות של 1999 בעזרת "העמותות", ואת זכות השתיקה של בוז'י הרצוג?)

הם לא עובדים חזק, ובתשלום, ברשתות, בדיוק כמו "הטרולים" הרוסיים?

מתי היתה הפעם האחרונה שבה לא מצאנו  בפיד שלנו בפייסבוק, מדי יום ביומו, סרטונים של "הקרן החדשה", של "שוברים שתיקה", של "בצלם" וכל דומיהן? כמה כסף מקבלים על זה הטרולים הישראלים של הקרנות הזרות?

הם לא מארגנים הפגנות?

מה זה "הקרן לישראל חדשה" (שזה השם האמיתי, ואין דרך שיברחו מזה) אם לא קרן המצהירה בגלוי שישראל בדמותה הנוכחית, ממשלותיה ומשטרה, הם ישנים ומיושנים, ויש לייצר פה משהו חדש?

כשפוטין מנסה לסדר אותו דבר לאמריקאים באמצעות "הקרן לאמריקה חדשה" שלו, אנו מוצאים את נדב אייל "נדהם" ואת רביב דרוקר מרים גבה.

לא מצחיק?

כן. אני יודע. יש הבדל: כל הקרנות הזרות האלה, מתחזקות פה גם עמותות אמיתיות העוסקות בעזרה לציבור, סיוע משפטי ופסיכולוגי, צדקה לעניים ועוד ועוד מטרות נעלות.

בדיוק כמו שכל תנועה דתית או פוליטית במשטרים מסויימים (למשל אצלנו), עוסקים בדיוק בדברים האלה.

זוכרים את "ההסתדרות", את "'קופת חולים", ואת "נעמת" של שלטון מפא"י ההיסטורית? זוכרים את "אל המעיין" של ש"ס? זוכרים את עיסקי "הדעאווה" של החמאס ושל החיזבאללה?.

זו שיטת הגיוס שלהקאדרים, של משתתפי ההפגנות, של מצביעי המפלגות ושל  סכינאי האינתיפאדות.

אני מתערב איתכם, שברגע שלפוטין יהיה יותר כסף, גם הוא יקצה משהו למפעלי דעאווה בארה"ב.

————————————————————————————

*אגיטטור: תועַמלָן; מי שמעורר, מסית, עושה נפשות (לרעיון, לעניין)

מודעות פרסומת

רק-ביבי נגד רק-לא-ביבי ומה עם האזרח הקטן

שמעתי הבוקר בגלצ את רזי ברקאי ואת ברוך קרא מסיעת "רק-לא-ביבי", ואחר כך את אראל סג"ל ואת שמעון ריקלין מסיעת "רק ביבי".

חברי שתי הסיעות אמנם השתמשו בטכניקות עיתונאיות, יענו עניינם במידע, בעובדות, בחוות דעת משפטיות וכו', אבל ללא הועיל. זה היה לגמרי ברור שהם עוסקים בתעמולה נטו למען סיעותיהם השונות והמתנגשות.

ברקאי וקרא לא רוצים את ביבי בתור ראש ממשלת ישראל גם בלי שום קשר ל"המלצות המשטרה", וזה גם אילו היה בנימין נתניהו זך וטהור, צנוע ומתנזר, ונוסע באוטובוסים כמו הח"כ בני בגין. אלה שאיתרגו את אריאל שרון וחלקית גם את אולמרט, שלא לדבר על זכות השתיקה של בוז'י הרצוג ועוד ועוד, פתאום חמים כל כך על ביבי שנוא נפשם.

ואילו מבחינת סג"ל את ריקלין, ביבי הוא האיש הנכון במקום הנכון, ואין להם שום בעיה להתייחס לשני מיליארדרים שנטלו על עצמם אספקה  שוטפת של חומרים פסיכו-אקטיביים (אלכוהול וניקוטין) למשפחת נתניהו, בסכומים אדירים, כאל יחסים סבירים בין חברים, "לא זורקים ראש ממשלה בגלל כמה סיגרים", בלשונם הצבועה והשקרנית.

כל זה הוא בדיחה מבחינה עיתונאית, עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית, וכמובן נזק כבד וברור מבחינת האזרח הקטן.

סיעת "רק ביבי" , במתקפה מול המשטרה ומפכ"לה, אמינותו, יושרו ופעולותיו, עורכת בעצם הפגנה מקבילה בדיוק להפגנות של סיעת "רק-לא-ביבי" נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בפתח תקווה או בשדרות רוטשילד. שום דבר ענייני אין בהפגנות האלה, לא של אלדד יניב וחבריו נגד מנדלבליט, ולא בהפגנות של ראש הממשלה ועדת אוהדיו ופרקליטיו נגד אלשייך.

מבחינת האזרח הקטן, משלם המיסים, שהוא המממן בפרי עבודתו גם את ראש הממשלה, גם את מפכ"ל המשטרה וגם את היועץ המשפטי לממשלה, יש רק אינטרס אמיתי אחד: שיקבל תמורה טובה ומלאה לכספו מצד אלה  שהוא משלם את משכורתם.

שהמשטרה תעשה את עבודתו באמונה ובקפדנות, ובלי שיפריעו לה, גם לא ראש ממשלה וסיעתו: תחקור ותביא את ממצאי חקירתה לפרקליטות (כפי שעשתה).

שהיועץ המשפטי יעשה את עבודתו, בלי שיפריעו לו, גם לא שוחרי הצדק מהכיכרות ומהרחובות, מסיעת "רק לא ביבי", ויחליט, אם יש מקום להעמיד את ראש הממשלה, ואם כן, באיזו עבירה.

ושעד שתיפול החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, יעשה ראש הממשלה את תפקידו  בלי שיבלבלו לו את המוח, וגם בלי שהוא יבלבל לנו את המוח.

ולתעמולנים השבויים בשתי הסיעות, הם  וצרכניהם, אין בליבי רחמים. תמשיכו חברים, לפמפם, לנפח, להאזין, לקרוא ולצפות בכל הזבל הכאילו עיתונאי הזה, ותהנו כמיטב יכולתכם מהחומרים הדלוחים האלה.

 

 

האורחים מאפריקה: השקר הגדול של הימין (1)

ספרתי ומצאתי שמאז ה-22 בינואר הקדשתי 4 פוסטים, קצרים יותר וקצרים פחות, לעיניין האורחים שלנו מאפריקה, אלה הקרויים פליטים, מבקשי מקלט, מסתננים, מהגרי עבודה ועוד. לא הרבה, יחסית למסע התעמולה הגדול המתנהל בשבועות האלה, והרצוף בשקרים.

למרות שלפי דעתי עומד המסע התעמולתי הזה לגווע, עד שיתחדש בעוד כחודשיים, כשיתחיל הפינוי עצמו, בא לי להקדיש עוד פוסט או שניים לארוע. זה בגלל ארוע חדש.

היום התברר לי שלאופנת "העצומות" של השבועות האחרונים הצטרפה עוד "עצומה" של כמה אנשי מוסר מזן מפתיע ביותר,   טייקונים ומיליארדרים מליבת-ליבו של הקפיטליזם  החזירי שלנו, שליבם החנון והרחום נכמר, בגין גורלם המר של האורחים שלנו מאפריקה.

זה כבר נראה לי יותר מדי.

כי, שלא כמו עצומת בעלי המסעדות, שהעסקת האורחים מאפריקה היא אינטרס כלכלי  שלהם, והם אינם מסתירים זאת, שמעתי את אחד מחותמי עצומת הקפיטליסטים החזיריים, הבוקר בגלצ, בתכניתו של אראל סג"ל, מתנאה ומתגאה ומתיימר לדבר גם בשם "המוסר היהודי" ושאר כופתאות. בלי להזכיר במילה אחת  את האינטרס הכלכלי המובהק שלו ושל בני מעמדו, בקיומו הקבוע של מעמד עובדים בתחתית סולמות השכר, המושך אחריו את כל השכר במשק כלפי מטה – וכך מזרים רווחים אדירים לכיסי המיוחסים האלה.

ובכן, ניגשים למלאכה: פיצוץ מורסות השקרים, אחת אחת.

*****

ואתחיל, הפתעה-הפתעה, באחד השקרים הגדולים של הימין ומי שעומד בראשו, בנימין נתניהו.

זה השקר בדבר הישגם המזהיר של ראש הממשלה הזה וממשלותיו, בבניית הגדר שחסמה את גל ההסתננות הגדול.

כי נתניהו, חה-חה, סגר את דלת האורווה, אחרי שהמוני הסוסים כבר נמלטו ממנה (או במקרה שלנו – נכנסו לתוכה).

כבר ב-2007, כשהשתלט החמאס על רצועת עזה, הטיל ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, על השר בממשלתו חיים רמון, לתכנן את הגדר בגבול מצרים. רמון עשה את המוטל עליו, ובינואר 2008 החליט אולמרט שתוקם גדר, שבעיקרה היתה אמורה לחסום נסיונות פיגוע של החמאס מכיוון חצי האי סיני.

ב-2009 היו בחירות לכנסת ה-18.

בחודש מרץ הקים נתניהו את ממשלתו.

בדצמבר 2009 אישרר נתניהו את החלטתו של אולמרט (והציג אותה כשלו, איך לא) ובינואר 2010 החליטה ממשלתו על הקמת הגדר.

אך רק שנה אחר כך, בינואר 2011, הוצא המכרז על הקמת הגדר.

ביוני של אותה שנה נודע כי נבנו 20 קילומטרים של גדר.

ורק בדצמבר של שנת 2013 הושלמה הגדר כולה, לאורך כל הגבול, 241 קילומטרים אורכה.

ומה קרה בינתיים?

עד לסוף 2006 הסתננו לישראל כ-2700 אפריקאים, בעיקר סודנים.

בשנת 2007 (אולמרט) הסתננו 5,038 איש ואישה.

בשנת 2008 (אולמרט) הגיע מספר המסתננים ל-8,755.

בשנת 2009 (החל ממרץ, תחת שלטון נתניהו) הגיע מספר המסתננים ל-5,212.

בשנת 2010 (נתניהו) הגיעו לישראל 14,669 מסתננים.

בשנת 2011 (נתניהו) הגיע מספר המסתננים לשיא: 17,299.

בשנת 2012, שבה הושלם רובה הגדול של הגדר, הגיעו למדינה מכיוון סיני 10,440 מסתננים (נתניהו) .

ומאז השלמת הגדר ועד היום – עוד כמה מאות (נתניהו) .

כלומר: הרוב הגדול של המסתננים מסיני הגיעו בתקופות שלטונו של נתניהו: כ-47 אלף מתוך כ-65 אלף מסתננים.

72% מהמסתננים נכנסו לישראל בתקופת נתניהו.

כמעט כולם,  אחרי שהוא אישרר את החלטתו של אולמרט לבנות את הגדר.

בגלל חוסר אכפתיות? סחבת? רשלנות ישראלית רגילה? נתניהו, כרגיל, לא יודע מה קורה סביבו?

או גם בגלל שנתניהו הוא סנג'ר מובהק של מעמד העשירים הישראלי, שהיה לו אינטרס מובנה וברור, כמו לבני המעמד הזה מאז ומעולם, ובכל מקום על פני הגלובוס, בשכר עבודה נמוך?

*****

כמעט כל המסתננים מאפריקה היו והינם גברים צעירים בגיל העבודה. כמעט כולם הועסקו ומועסקים בענפים שבהם שכר העבודה נמוך.  הם תפסו שם את מקומם של העולים מחבר העמים, של העולים מאתיופיה, ובעיקר של הערבים, מתושבי ישראל ומהשטחים.

מספרם של השכירים בישראל מגיע ל-3.5 מיליון בערך. 350,000 בכל עשירון. 60,000  עובדים מאפריקה, זה המון. כשהם משתכרים בעשרות אחוזים פחות מהאחרים, כולל מעובדים זרים אחרים – יש לכך השפעה באחוזים על כלל השכר במשק.*

כמעט כל השכר יורד.

כמעט, כי מי שמרוויח מהמצב שבו  השכר במשק יורד כלפי מטה, הוא העשירון העליון. הרווחים שלהם, והשכר שלהם המשולם מתוך הרווחים – עולה.

הנה מה שקרה לשכר במשק הישראלי בשני עשורים:

בין 1999 ו-2008, כשעדיין לא היו פה מסתננים מעוטי שכר במספר משמעותי –

והעשור שבין 2008 ובין 2017, כשעשרות אלפי העובדים מעוטי השכר מאפריקה משכו את השכר למטה.

כל המספרים בשקלים שוטפים, וכוללים את שכר העובדים הזרים:

בפברואר 1999 עמד השכר הממוצע למשרת שכיר על 5,938 ש"ח. הוא עלה ב-1,819 ש"ח עד לפברואר 2008, עליה של 30.67% (נומינלי) בעשור.

ואילו בעשור שלאחר מכן, עלה השכר ל-9,639 שקלים, עליה של 1,944  ש"ח, שהיוו עליה של 25.08% לכל העשור.

כלומר, עליית השכר בעשור של עבודת המסתננים מאפריקה נפלה ב-4.5% (עגול) לעומת עליית השכר בעשירון הקודם.

ובכמה רווח לעשירון העליון מסתכם הפרש כזה בקצב עליית השכר (הנומינלית)?

כלל השכר ששולם במגזר העיסקי-הפרטי בשנת 2017 (הערכה שלי – יש נתונים רק לשלושת הרבעונים הראשונים של השנה שעברה) מסתכם ב-415 מיליארדי שקלים חדשים בערך.

ואילו היה נמשך קצב העלייה של השכר בעשור האחרון, בקצב של העשור שלפניו, היה מסתכם כלל השכר במשק ב-433.5 מיליארדי שקלים ( 415 מיליארד ועוד 4.5%).

ההפרש בין המצב בפועל, ובין מה שהיה יכול להיות, עומד על 18.5 מיליארדי שקלים.

בהערכה זהירה, שני שלישים מההפרש הזה מגיעים לידי העשירון העליון (היתר לחברות קטנות, קואופרטיבים ובעיקר לעצמאים, מהעשירון השני).

זאת אומרת: יתכן שהעשירון העליון שלנו הרוויח כ-12 מיליארדי שקלים בשנת 2017, כתוצאה מהבלימה בעליית השכר במשק.

העשירון העליון מונה 870,000 איש ואשה, זקנים וילדים.

בלימת השכר הכניסה לכיסי כל אחד ואחת מ-870 אלפי המיוחסים של העשירון העליון, בשנת 2017 לבדה, 13.8 אלפי שקלים לכל איש, אישה, זקן וילד (12 מיליארד ש"ח לחלק ל-870 אלף נהנים).

ובהערכה גסה, בין 50 ל-100 אלף ש"ח לנפש במשך העשור של השכר הנבלם.

לא הכל בגלל מסתנני העבודה מאפריקה, כמובן. המדיניות הכלכלית של נתניהו היא באופן מובהק לטובת העשירים, וגם שאר העובדים הזרים מושכים את השכר כלפי מטה.

עכשיו אולי ברור יותר, מדוע לא בער לנתניהו שום דבר בעניין הגדר.

וברור גם, מדוע חתמו כמה טייקונים ומיליארדרים בעלי-מוסר על העצומה הקוראת להשאיר כאן את העובדים מאפריקה.

הם הרי מושכים את השכר במשק כלפי מטה, ומעלים את הרווחים כלפי מעלה.

*****

אבל מדוע משתפים איתם פעולה "ארגוני הסיוע", וה"עמותות" ובעלי "העצומות", שרבים מהם לכאורה, הם אנשי שמאל, האמורים לדאוג למעמדות התחתונים בחברה הישראלית, ובטח לערבים בישראל ולפלשתינים מהשטחים, שנפגעו קשות בגלל מהגרי העבודה מאפריקה?

אל תצחיקו אותי.

הפייק-שמאל הזה שלנו, מ"העמותות" ומ"ארגוני הסיוע", מתפרנס כבר  עשרות בשנים מהספונסרים שלו, הנמנים על גדולי התאגידים הכלכלים בעולם. קפיטליסטים חזיריים אחד-אחד, מקרן האחים רוקפלר עד קרן פורד (התורמת העיקרית ל"קרן לישראל חדשה"), מהמיליארדר ג'ורג' סורוס ("החברה הפתוחה") עד משפחת המיליארדרים מנדל ("המכון הישראלי לדמוקרטיה").

שיתוף פעולה בין הפייק-שמאל הזה ובין ההון התאגידי הגדול, על חשבון העם, הוא הנורמה אצלם. שום דבר חדש.

הפייק-שמאל הוא סנג'ר של העשירון העליון, לא פחות מנתניהו.

השמאל והימין הם שתי הכנפיים של אותה ציפור.

—————————————————————————————————

*בשנת 2011 היו במשק 128.6 אלפי עובדים זרים, ששכרם הממוצע היה 4,619 ש"ח. באותה שנה היה השכר הממוצע במשק (כולל שכר העובדים הזרים) 8,563 ש"ח. בשנת 2015 הגיע מספרם של העובדים הזרים ל-177.7 אלף ושכרם הממוצע עמד על 5,385 ש"ח. השכר הממוצע בכלל המשק באותה שנה עמד על 9,347 ש"ח.

בפוסט הבא אתחיל לטפל בשקרים הגדולים של השמאל

פרשת יתרו: כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לטוהר

לא לדאוג, לא ערכתי הסבה מקצועית ואני עדיין לא בעיסקי החזרה בתשובה. בסך הכל אני מנסה לפענח כאן את המהלך המדוייק של "מתן תורה", שרק תחילתו בפרשת השבוע, היא פרשת יתרו. חלק ניכר מתיאור המהלך מסתתר, לדעתי, בפרשה שאחריה, פרשת משפטים. ומזה מסתבר שלא רק משה עלה על הר סיני במהלך מתן התורה, ולא רק הוא ראה את אלוהיו, שלא כמו הגירסה הפרשנית הרווחת. לכך יש, כמובן, משמעויות מסויימות מבחינת האמונה הדתית. וגם מעניין לדעת, אם מדובר בסתם בלבלה של העורכים, או ניסיון טשטוש והסוואה (מדובר בפוסט שכבר פורסם פה):

לפי הפרשנות הרבנית המקובלת, רק משה עלה בהר סיני כדי לקבל את התורה מאלוהים, ורק הוא ראה את אלוהים, בעוד שכל העם המתין למרגלות ההר, "רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן" (שין בצרה). לפי הגישה הזאת מתמצה פרשת מתן תורה בפרשת יתרו.

אך יתכן מאוד שהתיאור הזה אינו מדויק, ובפועל ממשיך הסיפור של מתן תורה גם בפרשת משפטים.

כך שהמונופול של משה על העלייה בהר ועל הצפייה באלוהים אינו כה מוחלט.

כפי שאנסה להראות, יש מקום להנחה שבנוסף למשה עלו בהר לשם קבלת התורה גם אהרון ושני בניו, חור בן מרים, יהושע עבד משה ועוד 70 מזקני ישראל, כלומר, בסך הכל 76 אנשים. 75 מהם  לא הגיעו אמנם לפסגת ההר כדי לקבל בפועל את הלוחות, אך הם היוו גורם מתווך בין משה והאלוהים ובין העם, וגם עדים לנוכחותו של אלוהים על ההר מעבר למסך הלפידים והעשן שראה כל העם.

משה והלוחות, על פי רמברנדט

אך נראה  שאופייה האמיתי של ההתרחשות טושטש  על ידי עריכה מגמתית ומבלבלת, בעיקר פיצול וקיטוע של הסיפור.

לפי התיאור הנמסר בפרקים י"ט וכ' שבפרשת יתרו, מתרחש מעמד הר סיני שבו ניתנה התורה בדרך הבאה:

במשך כמה ימים מתווך משה בין אלוהים והעם כאשר הוא עולה לשמוע את דבר האל, חוזר לעם כדי להעביר אליו את דבריו, ושוב עולה בהר , מקבל הוראות ויורד. באמצעות משה מעביר האל דברי הסבר והנחיות באשר להתנהגות הנכונה לקראת המעמד ובמהלכו:

יש לכבס את הבגדים, להימנע ממגע מיני במשך שלושה ימים, וכמו כן אסור על העם – כל העם – לעלות בהר ואפילו לא לנגוע בקצהו בשעת ההתרחשות.

והנה, ביום השלישי, "בהיות הבוקר" הכל מוכן:

"ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה".  כל זה כהכנה לירידתו של אלוהים אל ההר, שעשנו עולה "כעשן הכבשן" ואילו ההר רועד כולו: "ויחרד כל ההר מאוד".

ואז, ביום השלישי, הפתעה-הפתעה, ממש לקראת מתן תורה, אלוהים קורא למשה לעלות אליו, ומוסר הוראות חדשות, שאינן מתיישבות עם הראשונות: על משה לרדת בחזרה ולהזהיר את העם שלא יתקרב,  ועד כאן הכל בסדר, אך הנה לפתע מגיע המשפט הבא: "וגם הכוהנים הניגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה'" (פרק י"ט פסוק כ"ב).

ממשפט זה אפשר ללמוד כי חלק מן העם – הכוהנים – עומדים לעלות בהר ולגשת אל אלוהים עם משה, ולשם כך עליהם לשוב ולהתקדש.

משה, המופתע מן ההוראות החדשות,  מזכיר לאלוהים את אזהרתו הראשונה – שלאיש אסור יהיה להתקרב אל ההר  ואף לא לגעת בקצהו: "ויאמר משה אל ה': לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדתה בנו לאמור הגבל את ההר וקידשתו.".

 אך אלוהים בשלו. הוא  שב וחוזר ומתעקש על הוראתו ומפרט אותה: "ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרון עימך והכוהנים – והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בם".

כלומר: הפרדה ברורה בין משה, אהרון והכוהנים המותרים ואף מחוייבים בעליה להר – ובין שאר העם.

והתיאור מסתיים במילים הבאות: "וירד משה אל העם ויאמר אליהם."

– וזהו,  סוף. זה הפסוק האחרון בפרק י"ט. נראה בעליל שהפסוק קטוע באמצעיתו.

מה היה הדבר שאמר משה לעם על פי מצוות האל?

וגם בתיאור המאורעות בתחילת פרק כ' אין המשכיות.

ובכן, מה קרה?

האם מסר משה לעם את דבר הוראותיו החדשות של ה'?

האם אהרון  והכוהנים התקדשו ועלו בהר לפי ההוראות החדשות?

 כאן, בפרק י"ט, אין תשובה לשאלות האלה. וגם לא בהמשך, כי הפסוק הבא, הראשון בפרק כ', הוא:"וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור" – ולהלן  מופיע הנוסח של הדיברות.

ברור למדי שיש קיטוע תמוה בין הוראותיו האחרונות של ה' למשה בסוף פרק י"ט, ובין  מתן התורה עצמו, בפרק כ'.

חסר שם קטע.

אך אם ממשיכים בקריאה, מתגלה לפתע הקטע החסר. הוא מסתתר  בתחילת פרק כ"ד, בפרשת משפטים.

ואפילו פה עדיין ניכרים נסיונות הטשטוש וההסחה של העורך, המקשים על הבנת ההשתלשלות האמיתית של ההתרחשויות.

ההתחלה היא בפירוט ההוראה האחרונה שקיבל משה מאלוהים באשר לגישת אהרון והכוהנים אל ה', כאמור בפסוק א' של פרק כ"ד:

"ואל משה אמר: עלה אל ה', אתה ואהרון נדב ואביהוא (בני אהרון) ושבעים מזקני ישראל והשתחוויתם מרחוק  וניגש משה לבדו אל ה'  הם לא יגשו והעם לא יעלו עימו".

ואחרי המשפטים הברורים האלה בפסוק הראשון של פרק כ"ד, שוב קיטוע. שוב  מגיע קטע שאינו  מסתדר עם מה שלפניו ומה שאחריו, שעניינו בבניית מזבח ובהקראת "ספר הברית"  מונח חדש ופתאומי,  ולא ברור איך הוא מסתדר עם לוחות האבן שעליהן ניתנו עשרת הדיברות.

כמעשה לבנת הספיר

 המשכו הטבעי של פסוק א' של פרק כ"ד מגיע רק בפסוק ט':

"ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לטוהר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו. ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם. ויקום משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר אלוהים. ואל הזקנים אמר: שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם והנה אהרון וחור עימכם מי בעל דברים יגש אליהם."(כלומר, מי שיש לו שאלות או טענות בהעדרי נא יפנה אותן לראשי העם, אהרון הכוהן וחור בן מרים אחות משה).

הפרשנים אמנם אינם מתעלמים לחלוטין מתיאור ההתרחשויות בפרק כ"ד, אבל הם נוהגים להפחית ממשמעותן על ידי הפרדתן המוחלטת  ממתן התורה עצמו, וייחוסן לטקס הקמת המזבח, הקרבת הקורבנות והקראת "ספר הברית" בפני העם ("ספר הברית" מוזכר בתנ"ך עוד שלוש פעמים  רק בהקשר אחד נוסף – ספר התורה האבוד שנמצא לפתע בתקופת יאשיהו מלך יהודה).

אולם הסבר זה אינו מתיישב כלל עם הפסוקים האחרונים של פרק י"ט (שם דובר במפורש על הכנות לקראת מתן התורה), ובוודאי שאינו מסתדר עם האמירה המפורשת על מה שקרה אחרי שעזבו משה ויהושע את הכוהנים ואת זקני העם:

"ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוות אשר כתבתי להורותם". (פרק כ"ד פסוק י"ב)

זאת אומרת: ברור שמדובר במתן תורה עצמו, ולא באיזה טקס של הקמת המזבח ושל הקראת "ספר הברית".

*****

ואם כבר מדברים על משה ותפקידו ההיסטורי, הרי שאם אמנם היתה כאן עריכה מגמתית שנועדה לטשטש את מהלכה האמיתי של ההתרחשות, ברורה מטרתה: להאדיר את שמו ולהעצים את תפקידו של משה בפרשת מתן תורה.

מגמה הפוכה מתגלה בהגדה של פסח.

הדעה הרווחת היא שתפקידו של משה והוא עצמו נעלמו לגמרי מן ההגדה, כדי להותיר את אלוהים עצמו כמושיע הבלעדי של העם ומוציאו מעבדות לחרות.  על פי הידע הרווח והרגיל, שמו של משה כלל אינו מוזכר בהגדה.

טעות.

עוד לפני האוכל, מיד אחרי שרבי יהודה נותן במכות סימנים והכל מרטיבין את האצבע עשר פעמים ומתיזים יין מן הכוס, וממש לפני שמגיעים לשירת "דיינו", עורכים ארבעת חכמינו דיון מלומד בשאלה כמה מכות באמת חטפו המצרים. והנה, המתדיין הראשון, רבי יוסי הגלילי, מסיים את טענתו (שביבשה לקו בעשר מכות ועל הים – חמישים מכות) במילים: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה יי במצרים ויראו העם את יי ויאמינו ב-יי ובמשה עבדו."

לזכר חיים גורי: האם אתה שומע אותי

וְהָעֵינַיִם הַקְּרוּעוֹת רוֹאוֹת הַבֹּקֶר דְּבָרִים אֲחֵרִים.
וַאֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לְאִטָּם וְהִגִּיעוּ בְּעִתָּם רָצִים כִּמְאַחֲרִים.
וְעָשָׁן שֶׁעָלָה בָּאֲרֻבּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת
פּוֹתֵחַ סְנִיפִים בְּחַלּוֹנוֹת אֲחֵרִים.
הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?! הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?!
וְהָעֵינַיִם רוֹאוֹת אֶת הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים
וַאֲנָשִׁים רַבִּים נַעֲשִׂים בְּבַת-אַחַת לִקְרוֹבֶיךָ,
נוֹהֲרִים מֵעֲבָרִים וְצוֹעֲקִים בְּבַת-אַחַת דְּבָרִים וַחֲצָאֵי דְּבָרִים
וְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם מוֹלִיכִים אֶת הַקּוֹלוֹת לְכָל הָעֲבָרִים.
הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?! הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?!
וְהָעֵינַיִם הָאַדֻמּוֹת רוֹאוֹת אֶת הַדְּבָרִים הַמְּשֻׁנִּים,
אֶת אֵלֶּה הַמַּסְבִּירִים מַה קָּרָה וְאֶת אֵלֶּה שֶׁאֵינָם מְבִינִים,
רוֹאוֹת אֶת הַיּוֹם וְאֶת הַלַּיְלָה עֲשׂוּיִים מִצְּבָעִים מְשֻׁנִּים.
הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ?! הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?!

שיר של חיים גורי, עליו השלום, ושמו "האם אתה שומע אותי". כנראה שאלה ששואלים אנשים רבים שכותבים דברים ואומרים דברים, לא רק בשורות קצרות, בניקוד ובחרוזים. פעם פנה אלי פתאום חיים גורי בשמי בבית העיתונאים ברחוב סוקולוב בתל אביב, לא הכרנו, ואמר לי משהו. לבושתי כבר שכחתי מה אמר, זה היה בתחילת הניינטיז, אבל אני זוכר היטב שאמר. וכבר אז ידעתי שלפחות את זה אזכור עד יומי האחרון. המשורר גורי היה מכובד בעיני לאין שיעור יותר משרים ומח"כים, מטייקונים ומו"לים.

הצטערתי, לאורך היום הזה, להאזין לכמה שניסו לנצל את מותו של חיים גורי כדי לקדם איזו תעמולת זוועה מהרגילות אצלם. שדרן אחד ניסה לגרד השמצות על "המצב במדינה" מבני דורו של גורי, שאותם ריאיין. מראומה וייצמן (92) הוא ניסה להפיק שהכל פה זבל, או משהו בסגנון. מהאלוף בדימוס עמוס חורב (93) הוא ניסה להפיק שהכל פה הרוס.  לא הצליח לו. שניהם ניערו אותו מיד מעליהם והכחישו שזו הרגשתם. אחר כך, בערב, בטלוויזיה, היה ניסיון להוציא מאחת מבנותיו של גורי שהוא היה "מיואש מהמצב", וגם הניסיון הזה כשל.  אין  אצל המפיקים האלה שום דבר שלא מנצלים לתעמולה.  עכשיו תגידו לי שזה גם מה שאני עושה פה. אז תגידו.

האורחים מאפריקה, או "חתולי הרחוב האקזוטיים" של השמאל המתנשא

שלא תחשבו, שמרוב שאני יורד על הקו המערכתי האנטישמי של "הארץ", יש לי משהו נגד העיתון הזה כולו. שהרי הוא בטח העיתון הכי מעניין אצלנו, גם מעבר לצחוקים, לצחקוקים ולגיחוכים שהוא מביא לי יומיום עם הקפה והקרואסון בצהריים.

ולכן אני גם מקפיד, כשיש סיבה, לציין  תפניות מעניינות לטובה שאני מגלה פה ושם. אזכיר, שלפני כמה חודשים ציינתי כך  מאמר אחד בענייני דת*. לפני כמה ימים אף שיתפתי בפייסבוק מאמר של אחד מוותיקי השמאלנים בעיתון, שניכרו בכתיבתו סימני נפט (הלוואי שאני הייתי מצליח להיות כה מרוצה מביבי שלנו כמו כותב אותו מאמר).

(ולא מדובר פה במאמרים של ציוניימחמד או ימניימחמד שמוחזקים ב"הארץ" באופן קבוע על תקן הקוריוז התורן, המעלה את חמתם של "האנשים החושבים"(חה-חה) מבין הקוראים, ומקושש מהם מכתבים נזעמים למערכת.)

לא. מדובר בכותבים שהם בשר מבשרו של העיתון.

והנה, ביום שישי האחרון, שוב גיליתי מאמר כזה, הפעם מפרי המקלדת של רוית הכט. "ברצוני להצביע על הניתוק הבועתי והעיוורון הכרוני שבהם לוקות אליטות השמאל, המוצאות את עצמן פעם אחר פעם עומדות בדד במאבקים שחיי אדם בבסיסם", כתבה הכט, ושאלתה:

איך זה שלצד הפרופסורים ואנשי הרוח, הרופאים, הרבנים והטייסים, לא מצטרפים למאבק נגד גירושם של אורחינו מאפריקה, גם נהגי האוטובוס, גננות ומטפלות, עובדי חברת החשמל ועוד שכמותם?

היא מנחשת שהם אדישים, או אף תומכים בגירוש.

וזה למה?

"ההסבר המיידי וההגיוני…הוא גזענות. זו לופתת את החברה הישראלית כולה, והיא גלויה יותר ככל שחוצים עוד עשירונים מטה…אולם השמאל אינו יכול לפטור את עצמו בשאיפה הכמוסה להחליף את 'העם'. 'העם', מעבר לכך שהוא זה שקובע בדמוקרטיה, גם אינו טיפש, גזעני ורע מיסודו. יש לו את ההיגיון שלו."

ומה ההיגיון שלו?

"השכבות שאינן נרתמות למאבקים אזרחיים המוניים… (אינן עושות זאת) בשל מה שהן מזהות כאדנות של האליטות והסתגרותן בפניהן. ואותה אדנות דלפה מגידי גוב…מיהונתן גפן…"

וכן:

"מי שאינם נמנים על האליטות התרבותיות, כלומר, רוב העם, קולטים בחושיהם שמבקשי המקלט, כמו הערבים והפלסטינים, הם רק כלים במאבק המעמדות כאן, כעין חתולי רחוב אקזוטיים שאימץ השמאל בפטרונותו כדי למרק את המצפון, אך חשוב מכך, כדי לחסום את עלייתם שלהם בסולם המוביליות החברתית. לתחושתם, אליטות השמאל מדלגות עליהם בטקס חלוקת האמפתיה מטעמים לא תמימים."

ג'ורג' אורוול: הפטריוטיזם המקומי של ההמונים והפטריוטיזם הזר של השמאל המתנשא (צילום מהוויקיפדיה)

ככל מבקרי ההתנשאות והגזענות של השמאל, חוזרת גם הכט  על הטיעון הבסיסי של ג'ורג' אורוול. זה שהבחין, שכדי להתבדל מן ההמונים הפטריוטיים הבזויים, בחרה האינטליגנציה הבורגנית הבריטית בת זמנו ("האינטלקטואלים"),  משמאל ומימין, להזדהות עם לאומנויות זרות, שהן לעומתיות לפטריוטיזם הבריטי של ההמונים.

כך הזדהו אנשי השמאל הבריטי  עם הלאומנות הסלאבית-קומוניסטית, ואנשי הימין של האינטליגנציה הבורגנית הבריטית – עם הלאומנות הגרמנית-נאצית.

לפי אותה שיטה, כמובן, ממהר האגף השמאלני של האינטליגנציה הבורגנית הישראלית-יהודית (פרופסורים, רופאים וכו') להזדהות עם הלאומנות הפלשתינית, ועם כל מה שנראה להם לעומתי לפטריוטיזם ולאינטרסים של ההמונים בישראל, כמו האורחים שלנו מאפריקה.

 

*****

והנה, כמו לא נכתבו הדברים האלה של יום ו' מעולם, הגיע יום א', ושוב אני מוצא בעמוד 2 של אותו עיתון שני מאמרים באותו נושא, של אורחינו מאפריקה, שמהווים המחשה זועקת לתזה של הכט. תמצאו בהם בדיוק אותו "הניתוק הבועתי והעיוורון הכרוני", אותה "אדנות של האליטות", אותו אימוץ של אורחינו האפריקאים כמין "חתולי רחוב אקזוטיים שאימץ השמאל בפטרונותו כדי למרק את המצפון."  ההבדל בין שני המאמרים הוא רק זה, שאחד מהם נשלט על ידי ה-WISHFUL THINKING של המתנבא האופטימי, והשני על ידי ה-WISHFUL THINKING של הספקן הפסימי.

*****

אך השיא, מבחינתי, הגיע רק בשעות הערב. כי כפי שהבטחתי, אף קיימתי, ונגמלתי, ואפילו ללא שום קושי, מהתמכרות ארוכת שנים ל"לונדון (כבר בלי) קירשנבאום" בערוץ עשר.

ובתור בונוס קיבלתי (הערב) באותה שעה בגלצ צחצוח לשונות משעשע בין עירית לינור ורענן שקד.

אך מכיוון שהתכנית הזאת אינה ממלאה את השעה, עברתי, עד לשידור החדשות של שבע,  לשידורי הרדיו של "כאן". וכאן נקלעתי לחתיכת תעמולה סובייטו-בולשביקית שאפילו אני בקושי האמנתי לכך שאפשר יהיה להעביר אותה בכלי תקשורת המתיימר לספק עיתונות,  מידע ודעות שקולות למאזינים.

דוקטורית אחת ריאיינה בזו אחר זה  רופא ורבנית, מחותמי העצומות החסודות והצבועות האחרונות בעניין האורחים מאפריקה, וביניהם מין "מבזק חדשות" באותה רוח, הכל לקול חינחוניה והינהוניה של השדרנית המראיינת.

מכיוון ששמה היה חדש לי, גיגלתי, ותנחשו מה שגיליתי: שהמראיינת מ"כאן", היא פעילה חשובה ב"עמותות", וכמובן חתומה על "העצומה" של "רופאים וצוותי בריאות אומרים לא לגירוש מבקשי מקלט".

עוד גיגול אחד גילה לי, שה"אומרים לא" דנן הם יוזמה של "רופאים למען זכויות אדם", אלה המפורסמים בכך, שבימים כתיקונם, ובמיוחד שלא כתיקונם,  הם עוסקים בזכויות "הפלשתינים בשטחים הכבושים".

ועוד גיגול אחד, שגילה לי מי מושך בחוטים של כל הכבודה הדוקטורית הזאת:

51.5% מהמימון שקיבלו "רופאים למען" בשנים 2008-2014 הגיעו ממדינות זרות. באותן שנים העבירה להם "הקרן לישראל חדשה" 1,275,815 דולרים, ותקציבם הושלם בעוד כמה מיליונים שקיבלו מה"דיאקוניה" (מוסד דתי) של שבדיה, מ"הכנסייה של סקוטלנד",  מ"כריסטיאן (הנוצרי) אייד (עזרה)" הבריטי, מ-CARITAS (בלטינית – צדקה) הצרפתי, שהוא ארגון דתי קתולי, ומ-HEKS EPER השוויצי, שהוא ארגון הכנסיות האוונגליסטיות באותה מדינה. והיו סמוכים ובטוחים ששום דבר עקרוני לא השתנה מבחינת המממנים מחו"ל של הנשמות הטובות.

כלומר – שוב הקואליציה הרגילה, הכוללת מדינות אירופאיות מלבות שנאה ומחרחרות מלחמה שבוחשות ברגל גסה בפוליטיקה הישראלית;  כנסיות נוצריות אנטישמיות שדחוף להן להוכיח, בעזרת סוכנים מקומיים, את רשעותם הנוראה של היהודים רוצחי ישו; ואותה קרן אמריקאית "לישראל חדשה" (כלומר – לאמריקה ישנה).

ועוד גיגול אחד ודי, שממנו הסתבר לי, שראשה של הקרן האמריקאית,  דניאל סוקאץ' (שכבר הודה שהוא קבלן ביצוע של "קרן פורד" האנטישמית), אמר לא מזמן, אפרופו פרשת "הפליטים מאפריקה", שהקרן שלו תספק "מימון כספי ויעוץ" לכל מי שייאבק נגד מדיניות הממשלה בישראל בעניין זה.

כך שברור לנו כבר מי מימן את "העצומות" של הפרופסורים, הדוקטורים, הרבנים  והטייסים.

ומעניין ש"כאן", יענו איגוד השידור "הישראלי", פועל גם הוא כקבלן ביצוע של קרן פורד האנטישמית, של מדינות אירופה הבחשניות, ושל כתות נוצריות של שונאי יהודים מאירופה.

———————————————————————————————

*קרולינה לנדסמן כתבה אז כי "יאיר לפיד,  (רוגל) אלפר וחסידיהם, השוטים והאינטליגנטים, מזלזלים באמונה הדתית. נניח לכך שאינם מבינים שרוב האנושות, במשך רוב ההיסטוריה, האמינה ועודה מאמינה — כלומר, שהם משתייכים למיעוט זעיר של האנושות, ולכן הזלזול אינו במקום. הסכנה היא, שהם חסרים כלים בסיסיים להבין את כוח האמונה…למה הדבר דומה? למי שאינו מבין מתמטיקה, ולפיכך מצהיר שהיא לא אמיתית."

 

 

האורחים מאפריקה/ איך האנטישמים הקטנים של "הארץ" מתנשאים עלינו ומשקרים לנו

העיתון הישראלי בעל הקו המערכתי האנטישמי, "הארץ", אינו מחמיץ שום הזדמנות להציג את ישראל כמדינה גזענית חשוכה, המאוכלסת על ידי גזענים חשוכים.

במיוחד זה חשוב להם עכשיו, לרגל המערכה התעמולתית הנוכחית בעניין האורחים שלנו מאפריקה. ל"הארץ" חשוב מאוד להוכיח את התזה שלו בדבר הגזענות הישראלית בהקשר המסויים הזה.

וכך פורסמה היום בעיתון הבלפני הזה השוואה "מדעית" בין ישראל ובין 14 מדינות באירופה (למה בעצם? ישראל היא מדינה אירופאית? ממתי?).

מדובר בתוצאות של סקר כלשהו, והנה הכותרת בעלת הצליל האנטישמי שנתן "הארץ" לידיעה:

"ישראל בתחתית המדינות שמוכנות לקלוט מהגרים"

(צ'כיה, אגב, אחרינו, אבל לאנטישמים של "הארץ" אין עניין להוכיח את הגזענות של הצ'כים, ולכן אין השערות גזעניות הנוגעות לסיבת מיקומם הנמוך ברשימה)

בגרף המלווה את הסיפור, מופיעות חמש מדינות הפתוחות יותר מישראל ומצ'כיה כלפי מהגרים.

במקום הראשון שבדיה, שבה , בסולם ערכים שבין 1 ל-4 שהתבקשו הנסקרים לסמן, יש פתיחות ברמה של 3.3 לקליטת מהגרים. גרמניה עם 2.9, בריטניה עם 2.8, צרפת עם 2.7, אוסטריה עם 2.3, ישראל עם 2.1, וצ'כיה, שאחרינו, עם  1.9.

ולמה, לפי האנטישמים של "הארץ", זה המצב? ממה נובע מקומה הנמוך כל כך של ישראל?

ובכן, בסיפור הובאה דעת יחיד, של הד"ר אירית אדלר. היא אמרה ש"אחד ההסברים" (אחרים לא הופיעו משום מה) הוא ש"הציבור – יהודים וערבים כאחד (מתברר שהערבים לא יותר חמים על מהגרים זרים מאשר היהודים, אבל על הנקודה הזאת האנטישמים מ"הארץ" לא מתעכבים, משום מה) – לא סבור כי המהגרים תורמים בצורה משמעותית לכלכלה ולתרבות המקומית."

הסבר שכפסע בינו ובין האשמת היהודים והערבים בישראל בסגירות תרבותית ובדחיית מהגרים בגלל תאוות בצע חולנית האופיינית לעמים השמיים.  ובקיצור – גזענות על רקע תרבותי וכלכלי.

וכן, הדוקטורית גם מציינת, נראה שקראה עיתונים, ש"מדובר בנושא טעון מאוד פוליטית".

ואין צורך לומר, ש"הארץ" עיתונם של "האנשים החושבים", שלא מצא מקום לניתוח ההתפלגות בין יהודים וערבים, דווקא מצא מקום להתפלגות בין ימין ושמאל.

לא תאמינו למשמע אזניכם – בסקר, שנערך בין 2,500 נשאלים, התברר שבשמאל יש יותר פתיחות לקליטת מהגרים זרים.

איזו הפתעה.

מזל, שבסקר לא בדקו מה הקשר בין המרחק במטרים או בקילומטרים,  בין הנשאלים ובין מהגרים זרים, ובין העמדות שלהם בנושא.

*****

ולנו לא נשאר אלא לנחש, מה יכולים להיות "ההסברים" הנוספים, לאלה שנתנה ד"ר אדלר,  למקומה הנמוך של ישראל ברשימת המדינות.

אך בניגוד ל"הסבר" של הדוקטורית אדלר, המועדף על ידי "הארץ", ההסברים שלי אינם מצריכים ספקולציות פרועות והערכות גזעניות, ועניינם בעובדות החיים ובנתונים כמותיים.

ובכן:

א. הסכנה לפנסיות. בכל המדינות האירופאיות יש בעייה כלכלית קשה ביותר, הקשורה בקשר הדוק בהרכב הגילאי והדימוגרפי שלהן. המדינות האלה סובלות משיעור לידות נמוך מאוד לכל אם, וכתוצאה מכך משיעור ריבוי נמוך ביותר ולפעמים גם שלילי.

מכיוון שהתופעה נמשכת כבר עשרות שנים, הגיל החציוני של האוכלוסיה הוא גבוה מאוד, וזו הסכנה:

שאם לא ייעשה דבר, ובהתחשב בתוחלת החיים המתארכת והולכת של האוכלוסיה (משום מה האידיוטים כבר לא מתים ולא מתחלפים בקצב שמסתדר עם האינטרסים הפינאנסיים של הביטוח הלאומי וקרנות הפנסיה) פשוט לא יהיה כסף לקצבאות זיקנה ופנסיות.

כך שיצטרכו לצמצם את התשלומים האלה עד כדי קיום בעוני נורא של רוב האוכלוסיה המזדקנת. אין מה לדאוג למצב של זיקני העשירון העליון, אך כל האחרים עלולים לזעום מאוד. וזקנים זועמים עלולים להיות מסוכנים לא פחות מבני גילים אחרים. כבר עשו על זה סרטים.

כי זאת יש לדעת:  תשלומי הקצבאות והפנסיות אינם משולמים מתוך איזו כספת מסתורית, שבה הכסף "הנחסך" של הניכויים מהעובדים שפרשו,  מתרבה מעצמו, אם בשיטת ההזדווגות ואם בשיטת האלכימיה.

לא ולא. התשלומים האלה נעשים מתוך הניכויים השוטפים של האוכלוסייה העובדת, המשתכרת ומרוויחה, ומתוך ריווחי התמ"ג הגדל בקצב הגידול של האוכלוסיה – ורצוי קצת יותר.

ואם לא יהיו די עובדים שכירים ועצמאים כאלה בעוד כך-וכך שנים – הכלכלה תתכווץ ולא יהיה כסף לפנסיות ולקיצבאות.

לכן חשוב כל כך למדינות האירופאיות לייבא עובדים זרים – בדרך כלל צעירים בעלי שרירים מפותחים לעבודות כפיים, וצעירות ולדניות, שבקו-פרודוקציה מהסוג הטבעי, ימלאו בתינוקות מייבבבים את שורות האוכלוסיה המקומית המידלדלת והולכת מצד עצמה –

ובינתיים גם יעבדו, ישתכרו ויפרישו ניכויים כדי לשלם לפנסיונרים של היום.

ב. והנה המספרים  של הריבוי הטבעי במדינות מהסקר, לפי טבלה השוואתית בינלאומית של ה-CIA, מ-2017:

שוודיה: ריבוי טבעי של 0.81% (שבו כלולה, כמובן, התרומה של הצעירים השריריים והצעירות הוולדניות מהמזרח התיכון או מאפריקה, שתורמים לבתי התינוקות הרבה יותר מהבלונדינים והבלונדיניות המקוריים של שוודיה).

גרמניה: מינוס 0.16%. גידול שלילי למרות המהגרים הוותיקים הרבים, בעיקר מטורקיה, שכבר התרגלו והשתוו עם הקצב הנמוך של האוכלוסיה הגרמנית הילידית.

ומכאן הפתיחות הליברלית יוצאת הדופן של הקנצלרית אנגלה מרקל להגירת זרים לארצה.

בריטניה: ריבוי טבעי בסך 0.52%, הכולל גם הוא את המהגרים שכבר הגיעו קודם ולאחרונה.

צרפת עם ריבוי טבעי של 0.39%, ותרומת המהגרים כנ"ל.

אוסטריה: ריבוי טבעי  של 0.47%.

וישראל עם ריבוי טבעי של 1.51%.

אך להבדיל מאירופה, בישראל, כמעט 100% מהריבוי הטבעי הוא מתוצרת עצמית, של משפחות יהודיות וערביות, עם מספר דומה מאוד של לידות לכל אשה בשתי האוכלוסיות הלאומיות האלה.

שמים לב?

הריבוי הטבעי בישראל גדול כמעט פי שניים מאשר בשבדיה. כמעט פי 4 לעומת צרפת. פי 3 לעומת בריטניה ואוסטריה.

בקיצור: לישראל אין שום צורך במהגרים זרים.  האוכלוסיה היהודית והערבית, שתיהן חרמניות וגם ולדניות בצורה מספקת. ישראל היא המדינה המובילה בין המדינות של "העולם הראשון" מבחינת הילודה.

מה שמעיד על אופטימיות וביטחון רב של האוכלוסיה, של היהודים והערבים כאחד (זוכרים את התוצאות של מדדי האושר?) ועושה צחוק גדול מהקינות היבבניות ומהתחזיות השחורות של האנטישמים הקטנים מ"הארץ" ודומיהם.

ג. מה זה עושה לגיל החציוני. ועכשיו לתוצאה המהדהדת של שיעורי הילודה הנמוכים ושל התארכות משך החיים,  זה מהוויקיפדיה.

מדובר במה שנקרא בלשון הסטטיסטיקה "הגיל החציוני של האוכלוסיה" – שממנו אפשר ללמוד על מידת הסכנה הנשקפת לתשלומי הפנסיה ולקצבאות הזקנה:

שוודיה: גיל חציוני של 41.2 שנים.

גרמניה: גיל חציוני של 47.1 שנים (שיא, המסביר שוב מדוע דחוף כל כך לגרמניה לייבא אליה צעירים שריריים וצעירות ולדניות).

בריטניה: גיל חציוני של 40.5 שנים.

צרפת: הגיל החציוני הוא 41.4 שנים.

אוסטריה: גיל חציוני של 44.0 שנים, מקום שי אחרי גרמניה.

ולבסוף, קבלו אותנו.

ישראל: גיל חציוני 29.9 שנים!

סיכומים:

הגיל החציוני של האוכלוסיה בישראל נמוך ב-36.5% מהגיל החציוני של האוכלוסיה הגרמנית.

ועל פי אותה שיטת חישוב, האוכלוסיה בישראל צעירה בשיעור של 27.5% מהאוכלוסיה השוודית.

ובעשרות אחוזים גם מהגיל החציוני שך האוכלוסיה בבריטניה, בצרפת ובאוסטריה.

כלומר, המצב בישראל טוב ברמות – בעשרות אחוזים – מהמצב במדינות האירופאיות שאליהן משווים אותנו.

אז ברור למה חשוב למדינות אירופאיות רבות לייבא מהגרים.

אבל בשביל מה לנו, יהודים כערבים בישראל, לייבא אלינו מהגרים זרים?

או להשאיר פה את אלה שהגיעו כאורחים לא קרואים, עם כל הכבוד?

ד. גורם הצפיפות. ולבסוף, למרכיב חשוב לא פחות מהקודמים, המסביר את הרתיעה היהודית-ערבית בישראל מפני מהגרים זרים.

צפיפות האוכלוסיה. גם זה מהוויקיפדיה.

צפיפות האוכלוסיה בשבדיה היא, תחזיקו חזק, 22 נפש לקילומטר מרובע. בגרמניה: 225 נפש לקמ"ר. בבריטניה: 266 נפש לקמ"ר. בצרפת וגם באוסטריה: 104 נפש לקמ"ר.

ובישראל: צפיפות של 400 נפש לקמ"ר.

ישראל צפופה פי 18(!) משבדיה הנאורה והפתוחה כל כך למהגרים (עכשיו אפשר כבר להבין מדוע). ישראל צפופה פי 1.7 מגרמניה שבמקום השני לליברליות האירופית המתקדמת,  פי 1.5 מבריטניה. פי 3.85 מצרפת ומאוסטריה.

הישראלים – יהודים וערבים כאחד, חשים היטב בצפיפות הזאת, יום יום ושעה שעה. בכבישים ובישובים,  בבתי החולים ובבתי הספר.

ולאנטישמים הקטנים של "הארץ" ודומיהם מן העצומות למיניהן, טייסים ורופאים, רבנים ופרופסורים, כל זה לא אכפת.

הדירות והווילות, השכונות והגינות  של הנשמות הטובות ואלופי המוסר האלה, הן גדולות ומרווחות. שום צפיפות. יש להם שנות שבתון וטיסות לחו"ל כמה שהם רוצים. הם נמצאים במרחק של קילומטרים מהמהגרים מחו"ל. אז מה'כפת להם?

אלה האנשים החושבים, זוכרים? אלה שעיתון "הארץ" בעל הקו המערכתי האנטישמי משרת אותם.

והראיתי פה איך.

בעזרת פייק ניוז וגם פייק ויוז, בהתעלמות מעובדות חותכות וברורות, ובהעמדת פנים צבועה ומתחסדת.

עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית.

 

אורחינו האפריקאים, הבוקה והמבולקה (1)

הבוקה היא העובדות:

לפי הידוע, רוב גדול של האורחים האפריקאים – 70% עד 80%, מגיעים מאריתריאה.

עד 1991, היתה אריתריאה חלק מאתיופיה. החזית של מבקשי העצמאות, שנקראה "אריתריאה ערבית" זכתה בעצמאות ב-1991, והוכרה כמדינה ב-1993. "אריתריאה הערבית" זכתה במאבקה לסיוע רב מהמדינות הערבית סביבה, במיוחד סודן. עם חלק מהמדינות האלה היא נמצאת עכשיו בסכסוך פעיל.

משנת 1993 ועד היום, כחצי יובל שנים,  שולט במדינה הרודן אסיאס אפוורקי.

מסתננים מאפריקה בצד המצרי של גדר ההפרדה

שטחה של אריתריאה הוא  117 אלפי קמ"ר, בערך פי 5 ממדינת ישראל, ומספר תושביה נע סביב 6 מיליון, צפיפות של 53 תושבים לקמ"ר (הצפיפות בישראל: 350 תושבים לקמ"ר). המדינה ענייה. התמ"ג שלה הוא כ-9 מיליארד דולר, כ-1,500 דולר לנפש (בישראל – יותר מ-40 אלף דולר לנפש).

ברור שאין עיתונות חופשית במדינה ומאז היווסדה מעולם לא היו בה בחירות.

את שלטונו מבסס אפוורקי על כידוני הצבא הענק שהוא מתחזק. כשמגיע אריתריאי צעיר לגיל הגיוס, הוא צפוי ל-18 חודשי שירות, שלפעמים נמתחים ל-10 שנים. חלק מהמגוייסים מועסקים בעבודות לשירות הציבור.

אך כדי לתחזק צבא ענק שכזה, יש צורך בהרבה כסף, ואותו משיג הרודן בשיטת היצוא של הצעירים הנמלטים מהשירות הצבאי. בני משפחותיהם מוחזקים במדינה כבני ערובה, והם מחוייבים לשלוח חלק משכרם למדינה. הכסף מגיע בחלקו לידי בני המשפחה, ובחלקו לידי המשטר.

מאות אלפי אריתריאים, המפוזרים במדינות המערב העשירות ובישראל, עובדים במיזם הזה.

על פי ההערכות, מגיע שכר העבודה המיובא לשליש מן התמ"ג של אריתריאה – כ-3 מיליארדי דולרים. אפשר להניח שחלקו של המט"ח המיובא בתקציב המדינה גדול בהרבה.

כל עוד הסידור הזה פועל, אין למשטר באריתיראה שום בעייה עם הפועלים המיוצאים. לישראל ולאריתריאה יש יחסים דיפלומטיים, והשגרירות האריתריאית בישראל מארגנת מדי פעם חאפלות חגיגיות לפועלים המקומיים.

הסמל של מדינת אריתריאה: הרודן הקים ענף יצוא מכניס  בישראל

כלומר: הבוקה היא  בעיקרה מיזם כלכלי של הכנופיה השלטת באריתריאה. ענף יצוא של המשטר. ההכנסות מענף היצוא הזה, מאפשרות לכנופיה השלטת האריתריאה לתחזק צבא גדול, בשכר ובמימדים המסכלים מראש כל רעיון של מרד או מהפכה שיביאו אותם למקום הראוי להם: בתי הכלא.

למעשה הקים המשטר האריתריאי בישראל מפעל עתיר עבודה, המביא לו רווחים גדולים ומאפשר לו לקיים את שלטונו – בלי שום השקעה.

זאת הבוקה.

ואילו את המבולקה, הרוכבת על הבוקה, מספקות בעיקר "העמותות", וכמובן הפעילים הפוליטיים הרגילים ממפלגות הפייק-שמאל. אלה מנצלים את ענף היצוא של הדיקטטור מאריתריאה, כדי לעשות בדיוק-בדיוק-בדיוק את אותו הדבר, שהם עושים בכל היוזמות והענפים האחרים של פעילותם:

א. ללבות שנאה.

ב. לחרחר מלחמה.

ג. לנצל את המהומות כדי לסייע בתעמולת הדה-לגיטימציה והדמוניזציה של מדינת ישראל ושל הרוב הגדול של העם פה – היהודים.

ומכיוון ששכבת "הקאדרים" של מפלגות הפייק-שמאל מוצפת בפעילי "העמותות", ויוצאי "העמותות" נמצאים גם בצמרת  של המפלגות הללו (למשל, הח"כית לשעבר זהבה גלאון, מנהיגת מרצ, היא מועסקת לשעבר באחת "העמותות". וכפי שהתברר ממשפט שהיתה מעורבת בו אפרופו אותה תעסוקה, היא הביאה הביתה בוכטות יפות מאוד), טבעי שבמבולקה מעורבות גם המפלגות האמורות, מרצ וחד"ש וגם מפלגת בלאד הערבית, ויש גם קצת "פעילים" מהמחנצ.

אין שום הבדל, מן הבחינות האלה, בין המאבקים שמנהלים "שוברים שתיקה", "בצלם" או "עדאלה", לטובת הלאומנות הגזענית הפלשתינית, ובין הפעילות של "העמותות" למען אורחינו האפריקאים. רבות מהעמותות, כמו "האגודה לזכויות האזרח", "רופאים למען" או "רבנים למען", מנהלות במקביל מאבקים להכפשת ישראל ביחסיה מול הפלשתינים ובהתנהגותה כלפי האורחים מאפריקה – בו-זמנית.

כדאי להזכיר, שחלק מ"העמותות" היו מעורבות באופן פעיל גם ביבוא של הפועלים האריתריאים לישראל, כדי לייצר את שלב הבוקה.

על זה משלמים להם.

מי משלם?

א. כמה וכמה מדינות של מערב, דרום וצפון אירופה, ו"האיחוד האירופי" המאגד את רובן,  שיש להם עניין במבולקה המזרח תיכונית.

ב. תאגידים כלכליים ומיליארדרים, המעוניינים בחרחור מלחמות במזרח התיכון, או סתם אנטישמים (לדוגמא קרן פורד) ושונאי ישראל (כמו ג'ורג' סורוס).

ג. מוסדות דתיים נוצריים, קתולים כפרוטסטנטים, שיש להם בעייה דתית חמורה עם קיומה ושגשוגה של מדינת היהודים, וברור שהם ששים לסייע לכל  מי שיסייע להם בקיעקועה. שמחתם מן הסתם רבה במיוחד, כשהם מצליחים למצוא יהודים מקומיים שישתתפו במהלך.

יש לציין, כי במקרים רבים ממומנים הממסדים הקלריקליים האלה מתוך תקציבי הממשלות שבהן הם פועלים, וגם מתרומות של תאגידים ומיליארדרים בעלי נשמה נוצרית טהורה וקצת נטיות אנטישמיות.

אז מה יש לנו בבוקה ובמבולקה:

שיתוף פעולה מלבב ומושחת, בין הכנופייה השלטת באריתריאה, ובין שורה של ממשלות אירופאיות, תאגידים כלכליים בינלאומיים וארגונים קלריקליים נוצריים, שהם היוצרים את הבעיה (הבוקה) ואת המהומה שסביבה (המבולקה). גם עוזרים לתחזק את השלטון הדיקטטורי באריתריאה, וגם גורמים נזקים כמיטב יכולתם לישראל.

וזה, כמובן, באמצעים הרגילים והמתורגלים היטב:

ניצול יעיל של מערכת המשפט הישראלית ובראש הבג"צ.

ניצול יעיל של "אנשינו בתקשורת": החבורה השלטת בערוצי הטלוויזיה והרדיו העיקריים, שניים לפחות מהיומונים העיקריים וכמה מעיתוני הרשת.

ניצול יעיל של האינטליגנציה הבורגנית המשרתת באקדמיה וביחצנות,  ושל היעני "בוהמה" – סופרים, משוררים ואמנים.

ובעיקר ים של שקרים. שקרים הנוגעים למספרים , שקרים הנוגעים למצב המשפטי, שקרים הנוגעים לניסיונות הפתרון הממשלתיים.

בדיוק כמו מאבקים קודמים בניהול "הקרנות" ו"העמותות", המאבק הוא מסוג ווין-ווין – רווחים בלבד, מה שלא תהיה התוצאה.

או שהגירוש יבוצע, ואז ניתן יהיה להאשים את ישראל וממשלתה בגזענות, אפרטהייד, פאשיזם, נאציזם ומה לא.

או שהממשלה הישראלית תיכנע, ואז יירשם הישג בציר מאמץ אחר של האנטישמים מאירו-אמריקה והסוכנים שלהם בישראל:

הישג חשוב בתחום הדמוגרפי, הקטנת שיעורם היחסי של בני העם היהודי במדינתם ישראל.

ברור שכל המבולקה התעמולתית של הפייק-שמאל, עטופה בים של מלל מוסרני, צדקני ושקרני, מן הסוגים המאפיינים את הזרם הפוליטי-אידיאולוגי-חברתי הזה בכל התחומים שהוא עוסק בהם.

אז מה יש לנו: עשרות אלפי פועלים מאפריקה, רובם הגדול מאריתריאה.

אורחים שלנו, אמנם לא קרואים, שאין לגנות אותם ואין לבוא אליהם בטענות ולהתייחס אליהם בעוינות ובחוסר כבוד, על כך שיוצאו  מארצם, ואפילו לא על כך שביקשו לעצמם חיים טובים יותר בארצנו.

יפה מצידם, שברוב תבונתם, לא שעו  לתעמולת הזוועה המתמשכת של הפייק-שמאל ועמותותיו, כאילו ישראל היא מדינה נוראה, לא דמוקרטית, גזענית, אפרטהייד, פאשיזם, נאציזם וכו', פרי הדימיון האשכנזי המפותח של האינטליגנציה הבורגנית שלנו.

——————————————————————————————-

מה המשמעות הכלכלית לישראל של הבוקה והמבולקה האלה? מה לעשות? מה אומר החוק? מה אומר המוסר? איפה הצדק? מה הפתרון המעשי?

על כך בפוסט הבא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יהונתן גפן, השיר, השואה והסנאף

דווקא שמחתי, כשהנערה היפה עהד תמימי הפכה לגיבורה החדשה של התעמולה הפלשתינית, ושל האוהדים המקומיים של הלאומנות הערבית.

זה נראה לי חידוש מרענן, לעומת הגיבורים הרגילים של התעמולה הזאת, קורבנות הסנאף שמעלה הנהגתם של שכנינו על מזבח התקשורת המערבית הרקובה והמושחתת, לקול מחיאות הכפיים של אוכלי הנבלות והאנטישמים הקטנים מ"הארץ" ושות'. אותם פלשתינים צעירים, לרוב, שאותם היא שולחת אל מותם כדי להציג את ישראל ואת צבאה באור שלילי.

זוכרים? הנערה תמימי דחקה מהפודיום של הגיבורים הפלשתינים את גיבור הסנאף קטוע הרגליים מעזה, שיצא לדרכו האחרונה, כפי שהודיע לבני משפחתו וחבריו, בכוונה להיהפך לשאהיד.

ורק שלשום קראו אדוני הרשות הפלשתינית לקהלם לצאת ולהפגין אתמול, לרגל ביקורו כאן של סגן הנשיא האמריקאי, ולעשות זאת "באזורי החיכוך".
קריאה שכל אחד יודע את משמעותה: המנהיגות הפלשתינית שוב מקווה ומפללת לעוד הרוגים ופצועים מבני עמם, שיצולמו על ידי אוכלי הנבלות של "בצלם", כדי לשרת את התעמולה האנטישמית והאנטישראלית.
שמחתי שזה לא הצליח להם. לא נמסר על גיבורי סנאף חדשים ב"אזורי החיכוך".

והנה, המשורר יהונתן מקלקל לי את השמחה היחסית. גם את הבלונדינית היפה והצעירה הזאת, תמימי, הוא הצליח לגרור, במחי שיר טיפשי באינסטגרם, אל המורבידיות הזוועתית הרגילה והרווחת, כשעירבב אותה עם חנה סנש ועם אנה פרנק.
כמעט שבא לי לשאול אותו: יהונתן, לא יכולת לחכות, לפחות, שסופה יהיה כסופן, כדי שיהיה בסיס כלשהו לשיר המטומטם שלך?
רק שבינינו, הכל יודעים, שזה לא גורלן של עהד תמימי, או אפילו חנה סנש או אנה פרנק, שמעניין את גפן.
כמו חבריו באותו אגף, הוא מעוניין בצד השני של המשוואה:
אנחנו.
מה שהכי מעניין את גפן ודומיו, היא ההשוואה בין ישראל והיהודים ובין גרמניה הנאצית ואזרחיה הגזעניים. על זה מבוססת התעמולה שלהם, העורכת את ההשוואות לשואה. אותה תעמולה פוליטית, בשיר ובפרוזה, בכרזות ובסרטים, שעניינה להביא לדימוניזציה ולדה-לגיטימציה של ישראל, לחרמות ונידויים של אזרחיה וכלכלתה.
יהונתן גפן ודומיו פשוט שטופים בשנאה עמוקה לכל מי שלא חושב כמוהם. בטח לממשלה שנבחרה על ידי העם ואינה לפי רוחם.
וכולל הצבא ששומר גם על חייהם מפני אלה, הרשו לי להזכיר, שהם לא סתם נגד "הכיבוש" – אלא נגד עצם העובדה שאנחנו חיים פה בכלל.
הרי זה שיש כיבוש, הוא תוצר של העובדה שהם רצו לזרוק אותנו לים ב-1948, ואחר כך ב-1967, וגם בכל השנים שביניהן ואחריהן, הכל בגלוי ובמוצהר, ככתוב באמנות וכנאמר בנאומים בכיכרות ובהטפות במסגדים.

ובאשר לשר הביטחון ולקריאות ההחרמה שלו, הרשו לי להזכיר לאביגדור ליברמן: שנים לפני גפן, כבר ערך קצין בכיר בצה"ל, אז סגן הרמטכ"ל, את ההשוואה הדבילית הזאת לשואה.
התבטעות מטומטמת.
והנה, אותו קצין לא הוחרם. הוא עדיין משרת במטה הכללי. וטוב שכך. לא מוותרים על שרותיו כי הוא קצין מעולה. ההתבטעות הטיפשית סיכלה כנראה את סיכוייו להתמנות כרמטכ"ל, וגם זה בגבול הסביר.
לא שמעתי את ליברמן קורא לפטר אותו או להחרימו.
אז אל תהיה לנו גיבור על משוררים, כבוד השר ליברמן. אם לאלוף בצה"ל מרשים התבטעות מטומטמת, מותר להרשות אותה גם למשורר אחד, בלי להחרים אותו בתחנת השידור של צה"ל. מקסימום, גפן לא יקבל את פרס ישראל למפעל חיים בגלל השטותניקיות שלו. ביג דיל.

מותחן/בת האנגלי, פיטר אוונס, טעם של פעם

בת האנגלי/ פיטר אוונס/ תרגום: ישראל עמרני/ הוצאת זמורה-ביתן, 1987/ 269 עמודים

כמה שמחתי לגלות את המותחן "בת האנגלי" מאת פיטר אוונס. ובאותה מידה הצטערתי כשגיליתי שזה המותחן היחיד שכתב אותו עיתונאי אנגלי, שסיקר ענייני חוץ.  מותחן בטעם של פעם, שיצא לאור ב-שפת המקור ב-1983, עדיין בתקופת המלחמה הקרה, ובאותה מלחמה אכן עוסק המותחן הזה.

 

בדקתי ומצאתי, שמדור המותחנים בבלוג הזה, שהיה פעיל למדי בחמש שנותיו הראשונות של הבלוג – 65 פוסטים בסך הכל (שרובם הגדול עסק במותחנים-בספרים, אך חלק גם בסרטי-מתח, בספרים דוקומנטרים, ובסתם רומן או שניים, מתוך מה שקרוי ספרות קאנונית, שהצלחתי לקרוא) – שבת למעשה בשנה וחצי האחרונות, מאז יולי 2016.

וזה לא משום שחדלתי לקרוא. כלל לא. אבל לא מצאתי שום דבר ראוי לציון. יותר מדי ספרי בלש, בעיקר מתוצרת סקנדינבית, המתחזים להיות מותחנים, וכמה מספריו של דניאל סילבה על המרגל הישראלי גבריאל אלון, נחמדים, קריאים, אבל לא מעלפים. וגם  הנסיונות שלי עם מעט מותחנים מתוצרת הארץ, לא הריצו אותי אל המקלדת ואל המדור השובת שלי.

כשמדובר במותחנים, אני מעדיף בהרבה את מותחני הריגול, שמהם אני מוצא פחות ופחות,  על מותחני המשטרה, שמהם ניתן למצוא יותר ויותר, בעיקר בגלל פעילות סקנדינבית נמרצת. אני מוצא, שפשעים פליליים מעניינים הרבה פחות ממזימות ריגול,  כמו שמאבק בין שוטרים לגנבים מעניין הרבה פחות ממלחמת מוחות בין שני ארגוני ריגול ומודיעין. עולם הפשע, שבו המניע העיקרי הוא תאוות בצע, מעניין אותי הרבה פחות מעולם הפוליטיקה והמזימות הבינלאומיות, איפה שהמניעים הרבה יותר מגוונים, והפעילים יותר מורכבים.

ומה שיותר חשוב – מותחני הריגול הטובים, הרבה יותר אמינים. גם במקרה הזה, קשה לעתים להאמין למבצעים מסמרי השיער של גיבורי המותחנים האלה. אך זה כלום לעומת הביצועים המדהימים בהרבה, יחסית, שמוצאים  במותחני המשטרה והפשע, פרי מעלליהם של שוטרים קשוחים, שמסתברים כשיכורים רובו של הזמן. וכנ"ל יריותיהם המדוייקות של פושעים בפרוטה, שלמדו לירות בחצרות האחוריות של שכונת העוני שגדלו בה.

והכי גרועים הם המותחנים שעניינם ב"אזרח הקטן", זה השכן ממול, רואה החשבון או הרופאה, המהנדס האזרחי או הפסיכולוגית, שמתגלים בדרך נס  ולרגל העלילה המופרכת בדרך כלל, כגיבורי-על, פורצים מכוניות או מדלגים בין קרונות רכבת, ניצלים מתוך מכוניות בוערות או טובעות וצונחים מצוקים נישאים בעזרת מצנחים מאולתרים מסדין וחוטי דיג. אמינות אפס, ועלילות צולעות.

*****

לשטויות האלה כמעט שאין זכר ב"בת האנגלי".

האנגלי של אוונס הוא מרגל דמוי פילבי, חפרפרת ארוכת מועד של הק.ג.ב. הסובייטי, שכמו קים פילבי, הצליח להימלט בעוד מועד למוסקבה של מפעיליו,  בטרם נתפס ובטרם שילם באי מולדתו את מחיר בגידתו.

מאחוריו הוא מותיר במולדת בת צעירה, העוסקת בדוגמנות וחולמת על משחק, והספר על שם שניהם.

אך עיקר העלילה מתרחשת במוסקבה הקרה עד קיפאון על פני השטח,  אך לוהטת ככבשן מתחתיהם. שם, בין הגנרל העומד בראש המדור למבצעים מיוחדים של הק.ג.ב. (לחובבי מותחנים אין צורך להסביר מה זה), ובין הגנרל העומד בראש מחלקה 12 של "מרכז מוסקבה" בכיכר לוביאנקה (שב"בת האנגלי" הוא מכונה "מוקד מוסקבה"), וביניהם המרגל האנגלי בדימוס,  ניטש קרב איתנים, שענייניו הם  שליטה  וכבוד, השפעה ונקמה, מין ובגידה.

לצורך הקרב הזה מנצלים אלופי הריגול הקומוניסטים פרשת רצח ומין מסתורית של נערות רוסיות, ההולכת ומסתבכת, כשקולונל הק.ג.ב. שנקרא לחקור את מקרי הרצח,  מוצא רמזים המובילים לחלונות הגבוהים של הנומנקלטורה הבולשביקית. הקולונל הזה אף נשוי לאשה יהודיה, שמשחקת תפקיד חשוב בעלילה המפותלת ובחיי גיבוריה.

כדי לקדם את ענייניהם מוצאים שני הגנרלים הרוסיים של הק.ג.ב דרך להשתמש בסניף הלונדוני של העלילה – שם מעורבים בפרשה, מלבד בתו של האנגלי, גם בית המלוכה המכובד בארמון בקינגהם, פלייבוי מכור להימורים עם מועמדות בטוחה לתואר לורד, מרגלים אנגליים ומפיקי סרטים הוליבודיים.

וברקע פרשה בינלאומית מסתורית שמעורבים בה מיגים סבייטיים חדישים שהונחתו במערב הקפיטליסטי, ויש לה השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה העולמית.

והכי טוב, שהעלילה המפותלת הזאת מתוארת יפה כל כך, כולל תיאורי נופים ומצבים על גבול הפואטיקה, וכולל דיאלוגים שנונים והברקות אחרות.

אז נכון ש"בת  האנגלי" אינו דומה בדרך כלל, לא בעלילתו ולא בסגנונו,  למה שהפיקו מעצמם שני הסופרים הגדולים של מותחני הריגול הבריטיים – ובכל זאת, כשקראתי אותו, חשתי את עצמי חוזר במנהרת הזמן, ובדרך נעימה ומרתקת, אל שני האלופים האלה, לן דייטון וג'ון לה-קארה (בספריו המוקדמים).

כאמור, למרבית הצער, לא מצאתי זכר לספר נוסף של פיטר אוונס האנגלי. אין לבלבל בין ספרו ובין ספר בעל שם זהה, שהפיקו ממנו גם סרט, שעניינם במלחמת העולם הראשונה. ונא לא לבלבל בין אוונס ובין סופר אמריקאי בעל שם זהה, שכתב רב מכר הנוגע ל"משולש" של הנשיא שנרצח ג'ון קנדי, אלמנתו ג'קי קנדי והמיליארדר היווני, איל הספםנות אריסוטלס אונאסיס.

אני מניח, שחובבי המותחנים לא החמיצו את המסר: אין לוותר על הספר הזה. ועוד אני מניח, שאפשר למצוא אותו עדיין בספריות הציבוריות, ובאחת החנויות של ספרים משומשים, שם מצאתי אותו גם אני.

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: