Skip to content

האש סביב עזה (1): מה זה החמאס? מה הוא רוצה? מה מעשיו?

השאלה מה עושים עם החמאס בעזה, תלויה בתשובה לשאלות-המשנה הבאות:
מה זה החמאס? מה הוא רוצה? מה מעשיו?
לכל אחת מהשאלות האלה יכולות להיות כמה תשובות, לעתים שונות מאוד.
למשל, יש גישה הרווחת של כנסיית הסכל והפייק-שמאל, שאפשר למצוא לה הדים רבים מאוד בתקשורת הישראלית והעולמית המובילה, בטח באקדמיה וגם בפוליטיקה. התשובה שלהם לשאלת-המשנה הראשונה, מה זה החמאס, היא זו:
החמאס הוא ארגון שחרור פלשתיני (אמנם בכסות דתית)*.

ומה רוצה החמאס לפי חכמי הפייק-שמאל?
ובכן, החמאס, המהווה את השלטון החוקי בעזה, נאבק על זכויותיו וחרותו של העם הפלשתיני, מבקש להביא להקמת מדינה פלשתינית שלווה וחמודה**, ועד אז שואף ארגון השחרור הזה להנחיל חיים סבירים לתושבי עזה האומללים, שלא באשמתם ושלא באשמתו (אלא בגלל "הכיבוש" ו"המצור" הישראלים).

ומה מעשיו של החמאס?
ובכן, החמאס עושה מה שהוא יכול באמצעיו הדלים, לפי הפייקים מהשמאל. החמאס רק מממש את זכויותיהם של הנכבשים והנצורים להשתחרר, גם תוך שימוש באמצעים אלימים ורצחניים נגד הכובש האכזר. אך במיוחד מברך הפייק-שמאל על שיטת המאבק הדנדשה של "צעדת השיבה הגדולה", שהופיעה באביב 2018, ושמבחינת הפייק-שמאל היתה שיטה של "מאבק עממי", "לא אלים". גם טרור העפיפונים טוב בעיני הפייק שמאל, מאותן סיבות הומניות.

וכתוצאה מכל זה, מה יש לעשות, לפי הפייק שמאל?
זה ברור. יש להידבר עם החמאס, בלי לדרוש שיתפרק מנשקו או ייחדל מהאלימות, על שיפור תנאי חייהם של תושבי עזה האומללים. ולטווח הארוך יותר יש להידבר עם ארגון השחרור הזה, במסגרת ההידברות עם ההנהגה הפלשתינית, על הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67, או גם על הקמת מדינה יהודית-ערבית משותפת בין הים לנהר, מה שיבוא קודם.

טוב, ברור שכל זה אינו יותר מערימה של שקרים ואשליות, הזיות ובולשיט, הכל לפי מיטב המסורת של הפייק-שמאל.
ולכן, כלל לא מפתיע, שזו בדיוק הגישה שמבקש לקדם הביטאון של הפייק-שמאל, עיתון "הארץ".

*****

על-פי אמנתו, על-פי נאומי מנהיגיו לאורך השנים, ובטח על-פי מעשיו בשטח, החמאס הוא ארגון דתי אנטישמי ורצחני.

האנטישמיות הרצחנית אינה אחד המרכיבים בזהותו של הארגון, אלא המרכיב העיקרי של זהותו.

על החיים ועל המוות: הפילוסופיה של הנהגת החמאס, בביצוע איסמאעיל הנייה

לכל האורך והרוחב של אמנת החמאס מופיעה השאיפה לרצח יהודים (ולא רק בישראל) וסילוקם ממולדתם. אין נאום של מנהיג בחמאס, שאינו רווי בשנאת יהודים עמוקה. וכלל לא מדובר בשנאת היהודים בישראל בלבד ("אנטי-ציונות", כמאמר האליבי של הפייק-שמאל). אין שום מעשה מדיני או צבאי של החמאס שאינו מבטא את האנטישמיות התהומית שלו.

לחמאס אין שום עניין אמיתי ברווחתם של תושבי עזה, הנתונים לשלטונו. ברור שהמאבק שהוא מנהל עכשיו אינו מיועד לטובתם. האזרחים הפלשתינים הם רק ניצבים, סטטיסטים, שזכותו של החמאס, לפי השקפתו, להשתמש בהם כרצונו, למטרותיו.

כולל, ולאחרונה יותר ויותר בעיקר, להקריב את חייהם.
לקול תשואות-החן של הפייק-שמאל.

*****

וכי לא אמר מנהיג החמאס, יחיא סינואר, ממש לא מזמן, ש"החלטנו להפוך את גופותיהם של נשינו וילדינו לסכר שיבלום את ההתמוטטות הערבית"?
האם לא הודיע אחד ממנהיגי החמאס, פתחי חאמד, כבר מזמן, ש"המוות הפך לתעשייה אצל הפלשתינים, שמצטיינים בה הנשים ומצטיינים בה הילדים"? האם לא הודיע מנהיג החמאס לשעבר איסמאעיל הנייה, בפנותו אל "האוייב הציוני": "אנחנו אוהבים את המוות כשם שאתם אוהבים את החיים?" (אוהבים את המוות של אומללי עזה שלמרגלותיו, כמובן. שכן לחייו שלו, עיסמאעיל הנייה יודע לדאוג יפה מאוד, במרתפי בתי החולים של עזה).
אז מי בכלל יאמין, שמנהיגים אלה של הארגון הדתי הקנאי והאנטישמי, השולחים אל המוות את נתיניהם, בלי הנד עפעף, דואגים לרווחתם של תושבי עזה האומללים?

*****

ועכשיו מגיעים אל הפיל שבחדר. לא שלא מדברים עליו בכלל, אבל מזכירים אותו כבדרך אגב. לכל היותר כאחד המרכיבים של הבעיה.
בטח לא כאחד המרכיבים של הפתרון.

המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, ואיסמאעיל הנייה מהחמאס: הגירסה הטרוריסטית והאנטישמית של השיעה והסונה

כפי שכבר כתבתי, מטרת המלחמה של החמאס אינה שיפור רמת חייהם של תושבי עזה. לא מים וחשמל, לא אורז וחומוס מעניינים את החמאס. תושבי עזה הם רק האמצעי.
המטרה היא השמדת ישראל ורצח תושביה, ככתוב באמנה:
"ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאיסלם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה".
והנה, כבר מזה שנים רבות, יש לחמאס שותף גדול וחשוב למטרה הקדושה הזאת.
איראן של ההייאטוללות.

*****

היו עליות ומורדות ביחסים שבין איראן והחמאס. היו כמה שנים של חצי-נתק, בגלל מעורבותה של איראן בסוריה. לרגל הסכסוך הזה, אפילו פורק מטה החמאס שהיה בבירה הסורית דמשק, וגלה למרחקים.
אבל עכשיו הכל בסדר.
בעקבות הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, השתחררו לידי משטר ההייאטוללות של איראן מיליארדים רבים של דולרים.
ומיליונים רבים מתוך הסכום הזה מוזרמים עכשיו לעזה, לצורכי המלחמה נגד האוייב המשותף. איש אינו משתדל לשמור את הסיוע הזה בסוד. זרוע הטרור האיראנית, "כוח-קודס" של "משמרות המהפכה", מזרימה לחמאס טילים ורקטות, ידע צבאי, ומספקים אימון ללוחמים ולמפקדים.
לאחרונה התפרסם גם שהאיראנים מצ'פרים במאות דולרים כל משפחה עזתית שמשתתפת בארועים שעל הגדר.
ומן הסתם משלמים יפה גם למפריחי העפיפונים ובלוני הנפץ והתבערה.
כך שאם שואלים את עצמם תושבי עוטף עזה מי הריץ ומי מריץ את החמאס, הנה שם בשבילם:
חתן פרס נובל לשלום, הנשיא האמריקאי לשעבר ברק אובמה. זה שפתח את הארנק לכבוד ההייאטוללות.
והנה עוד כמה שמות בשבילם: המנהיג העליון של איראן, הייאטוללה עלי חמינאי. הנשיא האיראני חסן רוחאני. מפקד כוח קודס של "משמרות המהפכה", קסאם סולימאני.

ויש עוד כמה שמות מפתיעים.

בפוסט הבא בסדרה: הפילים שבחדר ומי מתעקש לא להבחין בהם

——————————————————————————————
* פרשנות זהה מעניקים בפייק-שמאל לזהותו של ארגון החיזבאללה, כ"תנועת שחרור לבנונית", המחופשת לתנועה דתית, שהרי כך נהוג ב"מצבים פוסט-קולוניאליים". זה במסורת של הכהן הגדול של הפייק שמאל, הפרופ' נועם חומסקי, שהשווה בזמנו את רצח-העם שערך הח'מר-רוז' בקמבודיה למעשי הנקם של הרזיסטאנס במשת"פים הצרפתיים של הנאצים אחרי מלחמת העולם השניה. פרשנויות מופרכות מהסוג הזה הן הבסיס והמסד לעמדות הפוליטיות והאידיאולוגיות של הפייק-שמאל.

** הנכונות לכאורה של החמאס לפתרון של שתי מדינות, מבוססת על מה שהוצג על ידי הפייק-שמאל באביב 2017 כ"אמנה החדשה" של החמאס, שבאה להחליף את הקודמת, אך התברר שמדובר במסמך טקטי שלא פגע בתוקפה של האמנה המקורית. להבדיל מהאמנה, המסמך הזה רצוף סתירות וכפל-לשון.

לפי המסמך החדש, החמאס גם שולל "מן היסוד" את הצהרת בלפור ואת לגיטימיות קיומה של מדינת ישראל, וגם מביע הסכמה למדינה פלשתינית על כל שטחי 1967. וכמו כן מבהיר שאין בהסכמה למדינה בשטחי 1967 הכרה בישות הציונית, ואין פה ויתור על אף אחת מ"הזכויות הלאומיות", כולל שיבת הפליטים, וכולל "הזכות לשחרר את פלשתין במלואה". וכיצד תשוחרר "פלשתין במלואה", על פי "האמנה החדשה"? ובכן, בדרך ה"התנגדות", כלומר, מאבק חמוש – ומדובר ב"בחירה אסטרטגית", ככתוב במסמך "החדש", ולא בטקטיקה.
רק מטורללי הפייק-שמאל, מומחים ב-WISHFUL THINKING חסר-שחר, יכולים לגלות חידוש ומתינות בהתפתלויות האלה.

מודעות פרסומת

גביע העולם, רוסיה 2018/ כל העולם משחק כדורגל באותה שיטה

משחקי הגביע העולמי ברוסיה. עוד לפני משחק הגמר אפשר להגיע לקצת סיכומים בקשר למונדיאל 2018.
בעיקר זה, שכל הנבחרות, מחמש יבשות, משחקות בעצם אותו כדורגל. נבחרת אוסטרלית אחת, שמונה נבחרות אמריקאיות, חמש אפריקאיות ארבע מאסיה, ועוד 14 נבחרות אירופאיות, וכולן משחקות מין כדורגל אירופאי, או אם תרצו, גלובלי.
פיוז'ן (תרכיב?) של הגנה איטלקית; מתקפות גרמניות נחושות; קומנדו בריטי עמוק במתחמי היריב; מגינים תוקפים באגפים; "ליברו" (בלם כקשר-חלוץ, וראן הצרפתי וראמוס הספרדי בעקבות בקנבאואר וקומאן מגרמניה והולנד); טוטאל-פוטבול הולנדי (מערכים ומיקומים גמישים); טיפול בכדור ואחזקת כדור (טיקי-טקה) בקצב באיכות לטינית ודרום-אמריקאית; עוצמה, מהירות ותחכום מתוצרת אפריקה, ועוד מרכיבים חשובים של הכדורגל המודרני, שהוצגו במשחקי הגביע העולמי ברוסיה ברקיץ 2018.
אותו כדורגל אפשר לראות, גם ברמה גבוהה יותר מאשר במשחקי הגביע העולמי, במשחקי גביע אירופה לאלופות.
הגביעים הקדושים של הכדורגל. מי תהיה הנבחרת שתשיג אותו למען ארצה, לארבע שנים לפחות.
גם זה אירופאי-נוצרי.*

*****

רוב הנבחרות במשחקים – 18 – הגיעו מחוץ לאירופה. רק שתיים מהן הגיעו לשמיניית הקבוצות של רבע הגמר.
אבל ברזיל ואורוגוואי, שהגיעו, נוצחו על ידי בלגיה וצרפת. הכדורגל האירופאי, כמו שמשחקים אותו האירופאים, ניצח. לחצי הגמר הגיעו קבוצות אירופאיות בלבד. שלוש ממערב אירופה ואחת ממזרחה.
אך לא מפתיע, שבכל העולם משחקים את הפיוז'ן האירופאי. בליגות האירופאיות, במערב ובמזרח, משחקים רוב השחקנים הטובים יותר של כל הנבחרות שהופיעו במונדיאל. וחשוב לא פחות: כל המאמנים – על פי התוצאות שנצפו על המסך – אימנו את שחקניהם לשחק כמו שמשחקים באירופה.
נא להתבונן בגמר היום: נראה הגנות בשתי שורות, 4 שחקנים בשורה, ועוד 2 חופשיים. נראה מגינים כקיצונים, ובלמים כנוגחים בקרנות. נראה התקפות "בליץ" בנוסח גרמני. נראה טיקי-טקה. נראה טיפול מרהיב בכדור. נראה כדורים ארוכים לעומק שטח היריב כמו שהיו משחקים פעם רק באנגליה. נראה בעיטות עונשים וקרנות מתורגלות ומתוכננות. וגם אילו היתה ברזיל מגיעה לגמר במקום צרפת – לא היינו רואים משהו אחר.

כל זה לא קרה פתאום, במשחקי הגביע הנוכחיים. מדובר בתהליך, שנראה כי הגיע עכשיו לשיא מסויים. ואולי לכן טוענים רבים, ואני בתוכם, שברוסיה, הפעם, הוצג מונדיאל מרתק במיוחד.

—————————————————————————————
*לגביע, שלפי האגדות שימש את ישו הנוצרי בסעודתו האחרונה (סדר פסח) מיוחסות יכולות מאגיות. ידועות מכולן האגדות על אבירי השולחן העגול של המלך האנגלי ארתור, שיצאו לחפש את הגביע, כדי ליהנות מיתרונותיו.

מבחר מהפייסבוק/ מונדיאל, חוק הלאום, חיילים מסטולים ועוד ועוד

ראשית אבקש להתנצל בפני קוראי הבלוג, על ההזנחה בתקופה האחרונה. המונדיאל העסיק אותי, יולי והלחות מתישים, ואלה בערך כל התרוצים שיש לי. אז בתור פיצוי חלקי כינסתי בשורות שלהלן מבחר (בעצם. כמעט כל מה שכתבתי) מהפייסבוק בתקופה האחרונה. מה שיותר טרי יותר קרוב להתחלה.

*****
ויכוחים ודיונים שהייתי עסוק בהם קצת, בעיקר בתגובות שלי על פוסטים של חברים, הביאו אותי להבחנה הבאה:

אנתרופולוגיה. גיליתי, שככל שתהיה אדיש יותר לאנטישמיות בהווה, גדול הסכוי שתהיה רגיש וקשוב יותר לזכרונות מועילים מאנטישמיות ישנה

בולט במיוחד אצל פייק-שמאלנים. איומים מפורשים על חיי יהודים ורווחתם, יהודים בכלל ובארצם בפרט, מצד החמאס, למשל, או החיזבאללה או איראן או ה-BDS ועוד, זוכים אצלם להתעלמות או לתיאורים מזלזלים כמו "פאראנויות" או "תעמולה ציונית". לעומת זאת, מרבים הנ"ל להעלות זכרונות מתקופות חשוכות באנטישמיות האירופאית, כשאפשר להשתמש בהם כדי להעלות האשמות בנאציזם כלפי ישראל, צבאה ואזרחיה, או לפגוע ביחסי החוץ שלה. המשטר האיראני שמבחינתו אנחנו סרטן וכתם שיש להסיר מהמפה, הוא מבחינתם משטר "רציונלי", והחמאס, שיש לו רעיונות דומים, הוא בן שיח לגיטימי. אבל פולין? הונגריה? קרואטיה? ישמרנו האל, איך שהאנטישמיות הישנה שם מפריעה להם.

*****
ובאשר לדיונים המייגעים סביב ל"חוק הלאום" המיותר והמזיק:

כשנתניהו מריץ את "חוק הלאום" הזה, נגד בנט ובעד ה-BDS, מתברר שהוא מבין בשרימפס יותר מאשר ביהדות, בדיוק כמו הפייק-שמאל מהצד השני

וכשכחלון משתפן, נשאר לנו לסמוך רק על ליברמן, דרעי והחרדים שיצילו אותנו מפגיעתו.

*****
לא הצטערתי על סילוקה של נבחרת אנגליה מגמר הגביע אל מקום ראוי יותר – המאבק נגד בלגיה על המקום השלישי/רביעי (ברור שאני מאחל לה להפסיד שוב נגד בלגיה).

כבר כשפתחה רגליים לבלגיה כדי לקבל יריבה קלה בשמינית הגמר, הוכיחה אנגליה שהיא לא חומר לגמר.
אנטי-כדורגל.

ולעומת זאת, שמחתי על נצחונה של קרואטיה:

שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם מפני קרואטיה. ניחוש שני מוצלח (הראשון היה ההספד המוקדם לגרמניה), וכן, אבוי, היו לי גם כמה פספוסים.
את הפיספוסים תקבלו בהמשך. אני לא מסתיר דבר.

*****

ב"ישראל היום" מצאתי השבוע, שבמפלגת העבודה גילו, באיחור של שבועיים, שוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי (המאגד את המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות), החליט לתמוך בארגוני ה-BDS המקדמים חרם על ישראל. מזכ"ל המפלגה, חיליק בר, הודיע בתגובה שמפלגתו משעה את חברותה באינטרנציונל הזה, וגם גינה את ההחלטה. וטוב שכך. ועל זה הערתי:

האינטרנציונל הסוציאליסטי החליט לתמוך ב-BDS נגד ישראל. יישום של דברי אוגוסט בבל: "האנטישמיות היא הסוציאליזם של הטיפשים."

אוגוסט בבל היה סוציאליסט גרמני, וממייסדי הזרם הסוציאל-דמוקרטי, שאינטרנציונל הטפשים הנוכחי הוא ממשיכו.

*****
ולא נשכח שהבלוגר צועד על קיבתו. זה מתחילת השבוע:

כבכל שנה, שמח לבשר: ביכורי המוסקט הגיעו לשוק. שילמתי 9.80 ש"ח לקילו, אך מתוך ניסיון, תוך שבוע יצנחו המחירים ל-5 עד 6 ש"ח לקילו. ואיזה כיף: עדיין יש דובדבנים מעולים ב-20 ש"ח לקילו.

*****

בערוץ 10, אצל ירון לונדון, יצא לי להאזין לפרופסור לשואה הכותב ב"הארץ" דרך קבע, והוא דווקא שיעשע אותי:

היה מצחיק להאזין לפרופ' דניאל בלטמן מאשים את ישראל בסחר בזכר השואה, כשהוא עצמו מספסר בה בכל שבוע ב"הארץ", כדי להשוות אותנו לנאצים.

*****

ובחזרה למשחקי הגביע העולמי ברוסיה. אין להתעלם מהחידוש המצויין בתחום השיפוט, העובדה ששופטים נעזרים בשידורי הטלוויזיה כדי להגיע להחלטות.

מסקנות מהמונדיאל: לפתרון סכסוכים בין מדינות ועמים נחוץ שופט כדורגל עם סיוע מהטי.וי. בעל משרוקית, ורצוי רואה-חשבון באזרחות.

*****

והנה תזכורות לפספוסים שלי:

בין השאר כתבתי באחת ההתייחסויות:

"הניחוש שלי להיום שמרני מאוד. ספרד תיקח את רוסיה. קרואטיה תנצח את דנמרק. שתי המנצחות האלה, אם כך יהיה, עשויות להגיע גם לחצי הגמר, ולכן גם לגמר. המרשימה בין השתיים, בינתיים, היא קרואטיה. "

ועוד:

בתגובה שכתבתי בדיון על החבר שרגא היושב בשוויץ, בשרשור התגובות לפוסט, העלייתי את ההשערה שהגמר יהיה בין ברזיל לקרואטיה, או בין ברזיל לצרפת. לא הבאתי בחשבון, שהאפשרות השניה לא תיתכן, בגלל שיבוץ הקבוצות למשחקי הרבע וחצי הגמר. כזכור, הדיחה בלגיה את ברזיל, והודחה על ידי צרפת בחצי הגמר. אילו היתה ברזיל מנצחת את בלגיה, היתה נפגשת בצרפת כבר בחצי הגמר.

*****

פוליטיקאית מסויימת גילתה לפתע את "הערכים" המדריכים אותה בדרכה, כדי לבצע תרגיל די מלוכלך בריאל-פוליטיק, מה שהביא אותי להבחנה הבאה:

בפוליטיקה, "ערכים" הוא הכינוי לדיאודורנט שמבליע את הסרחונות הכי גדולים. ברור שהימין והשמאל הקיצוניים הם הכי ערכיים שיש.

*****

התפרסמה ידיעה, שמחקרים גילו כי רוב (!) חיילי צה"ל מתמסטלים מדי פעם בעזרת גראס וחשיש. מה שהביא את הצבא להקל בעונשים, בדלית ברירה. צבא הרי לא יכול לתפקד כשהמוני חיילים מציפים את בתי הכלא. הצעד הזה לא עבר בשלום מבחינת העיתונאית הידועה עמירה הס מ"הארץ". היא העלתה כמה סברות כרס הנוגעות לסיבתו של הצעד הזה (ההקלה בעונשים לחיילים המסטולים), והמרהיבה שבכולן:
מכיוון שנודע לכתבת-פרשנית לאנשים חושבים, שקנאביס גורם לתוקפנות ולאכזריות (שטות מוחלטת), ומכיוון ששלטונות הצבא מעוניינים, לדעתה, בהתאכזרות צה"לית כלפי הפלשתינים (האנטישמיות הרגילה), החליט הצבא, לפי הס, להקל בעונשים על צריכת החומרים הממסטלים. ועל זה היה לי משפט אחד:

החוקרת ע. הס סבורה שיש מצב, ששלטונות צבא הכיבוש ממסטלים את החיילים בהמוניהם כדי שיהיו יותר תוקפנים, כ"חלק מדרישות התפקיד".אין עליה.

*****

זוכרים את היוזמה של שרת המשפטים, איילת שקד, לשנות את אופן המינוי של היועצים המשפטיים של המשרדים הממשלתיים השונים?

אלה מצטרחים "משילות", ואלה מזדעקים "שלטון החוק", ושורה תחתונה, רוצים יותר ג'ובים חשובים לחבר'ה שלהם.

בין המונדיאל לחוק הלאום

המונדיאל מגיע לשלבים הכי מעניינים, ובחוצפה אדירה, כבר כמה ימים, מטרטרים לי במוח עם "חוק הלאום" הזה. אני מתעלם מזה בעיתונים, ומביאים לי אותה ברדיו. בורח מהרדיו – בום הטלוויזיה. נמלט מהטלוויזה – והופ, פוסט בפייסבוק.
הראשונה שעשתה לי קצת סדר בבלגן היתה הפרופ' רות גביזון, שהופיעה אצל לונדון בעשר. רציתי להוריד גם אותה מסדר היום, אבל היה משהו מרענן ומרתק, לא מפוברק ולא מפונפן, בדרך הדיבור שלה. אז נשארתי להאזין.

פרופ' רות גביזון: יותר מיותר ממזיק


שורה תחתונה, מה שהבנתי ממנה, היתה, שאין שום חדש.
אינסטיקטיבית, בלי לדעת הרבה יותר ממה שגביזון הסבירה, נראה לי שיש משהו בדבריה.

*****

זוכרים – האינדיאני הזקן – מה שאני מצטט כל הזמן –
– השמאל והימין הם שתי הכנפיים של אותה ציפור?
אז הנפנוף הנוכחי שלהם, זה הנפנוף המשמר את הציפור במעופה, הוא נפנוף כנפי הלאום.
– ובערך לפי אותם קווים, אגב, ממשיכים השמאל והימין בנפנוף כנפי התיקיה (1000-4000).
– ובנפנוף כנפי ההדתה.
– ובנפנוף כנפי הפצ'ה-מצ'ה לקולנוענים. וההתנחלויות. והמזרחיים. ויש עוד.
כל זה מהימים והחודשים האחרונים, אבל בחלקו נמשך כבר עשורים.
– למשל הנפנוף בביבי, נגד ובעד, נמשך כבר יותר משני עשורים, מאז ניצח לראשונה ב-1996.
כי כדי לאפשר לציפור להמשיך במעופה, צריך המון נפנופים. וידוע מה פעולתם של נפנופים: הם עושים רוח.
מיטב הלשונות של מיטב הפוליטיקאים בעניין. אלופי המקלדות של העיתונות. הפרופסורים הכי רהוטים יורדים אל העם. המשפטנים הכי מפולפלים. מרובי-העוקבים מן הרשת, וכמובן אנשי הרוח, שגם הם עושים קצת רוח.
שפע נפנופי כנפיים מטעם השמאל והימין כאחד.
"נאצים" – "בוגדים"
"פאשיסטים" – "סוכנים של האוייב"
"גזענים" – "אנטישמים"
"ימין לאומני" – "שמאל תבוסתני"

נראה לי שהרעיון הובן.
ואותו דבר בטיעונים.
"זכותנו על הארץ" – "התנ"ך זה סתם קשקוש"
"הערבים רוצים להשמידנו" – "הפראנויה הלאומית"
"אין מה לדבר עם החמאס" – "צריך לדבר עם האוייב".

ויש עוד המון.

*****
אז מהפרופ' רות גביזון הבנתי, שהחוק בדמותו הנוכחית, יותר ממה שהוא מזיק, הוא מיותר.
אבל אם יש סכנה שיעבור חוק מיותר, יש לפחות לעקר מתוכו את חלקו המזיק. זו דעתה.
אותה הזכות לאותם יישובים על טהרת אחד העמים היושבים בארץ. סעיף שבע-משהו המפורסם.

*****

ומעבר למה שאמרה הפרופ' גביזון, העקרון של הסעיף הזה מנוגד לכל מה שאפשר לזכור מתקופות של קיום מדיני יהודי וממה שאפשר להבין על מחשבה יהודית.
האם עלי להתחיל להזכיר את כל אותם קיינים וישמעאלים, מואבים ואדומים, אנשי גת פלשתים ולוחמים כתים, בני חת וגבעונים, שחיו עם עמנו והתערבבו בתוכו?
האם יש צורך להזכיר את הדברים המפורשים בתנ"ך אודות היחס הנכון לגר היושב עימנו?
מה גם שמדובר בקרובי משפחתנו – שוב על פי התנ"ך – בני אברהם? ועוד מאמינים באל אחד?

כל זה לא אומר שאם גם הנפנוף הנוכחי של חוק הלאום יסתיים בלא כלום, כמו שכבר היה נוכל לחזור לשבת בשלווה תחת התאנה והאקליפטוס, כמו שהיה קודם.
כל זה כי ידוע שקיימים יחסים טעונים בין יהודים וערבים במדינה הזאת, ולא רק בה, אלא גם בין ישראל ובין השכנים הערבים, הקרובים והרחוקים.

*****

והו, רק תחשבו, בכמה נפנופי כנפיים יש צורך, כדי להחזיק במעופה את הציפור הזאת, ציפור היחסים הטעונים בין יהודים וערבים.
ציפור הסכסוך בין שני עמים, שהם קרובי משפחה מימים-ימימה ושכנים באותה ארץ. ששפתם כה דומה. שרבים ממנהגיהם כבר דומים למדי.
ושחיי היומיום של חלקם הגדול, במקומות העבודה והבילוי, למרות המון "הפרד ומשול" מטעם ההנהגות – אינו נגוע בנפנופי הכנפיים הסכסכניים של השמאל והימין.
בכמה נפנופי כנפיים ובכמה עשיית רוח, עוסקים המטיפים לשנאה בבתי הכנסת ובמסגדים, ממרומי הקתדראות באוניברסיטאות ודוכני הפרלמנטים, מלכלכים בדפי העיתונים, מגדפים ברדיו ומקללים בטלוויזיה.
ורק לחשוב כמה כסף ומאמצים מושקעים בנפנופי הכנפיים האלה. כספים ממשלתיים של מעצמות ומדינות, כספים של תאגידים כלכליים אדירים. כספים של מפלגות וכנסיות. ועוד תמרוני "הפרד ומשול" דיפלומטי ותביעות משפטיות זועמות, עצומות וגיוס של המונים מחוייבים להפגנות, רצוי אלימות.

*****

רק שלא יהיה רגע שקט.
כי אם יהיה רגע שקט, בלי נפנופי כנפיים ובלי לעשות רוח, הציפור עלולה ליפול על הרצפה ולהתרסק.
ובפוסט-מורטם יימצא שלא היו בקירבה אלא שנאה ויהירות, חמדנות וחמסנות, חשיכה המתחזה לאור ובורות המתחזה לידע.
ואין יותר מזה בנפנופי הכנפיים של "חוק הלאום".
נפנופי שתי הכנפיים, משמאל ומימין, ממשלת הימין היהודי, והמנהיגות הימנית (אל תאמינו למה שהם מספרים על עצמם) של הבוחרים הערבים.
המלבים בכוחות לא מאוחדים אך בהחלט משותפים, את אש המנגל שעליו אנחנו נצלים.

*****

תנו לראות כדורגל בשקט.
אני בעד בלגיה הלילה ובעד קרואטיה מחר.
בעיני, דה-בריינה ומודריץ' טובים לא פחות מקיין ואמבפה, ולוקקו ורביץ' אינם נופלים מסטרלינג וגריזמן.
ואני באופן טבעי בעד הקטנים ובעד הפריפריה.
ומכיוון שהקרואטים הם גם זה וגם זה, הלוואי שיזכו בגביע.
ונא לא לבלבל לי את המוח עם האנטישמיות של הקרואטים. ג'ובני רוסו הגדול הוא קרואטי? בשבילי זה מספיק.
אך כדאי להביא בחשבון שאהדתי החמה לא סייעה לאורוגוואי ולקולומביה שהייתי בעדם בשמינית הגמר.
מקווה שהפעם ילך לי יותר.

קפיטליזם חזירי/ דו"ח ה-OECD מאשר – העשירון העליון שלנו מחזיק בשיא החמס

אני מקווה שלא החמצתם את הדו"ח  שפרסם השבוע ה-OECD על כלכלת ישראל, ומסכם את הקדנציה הקודמת של ממשלת נתניהו, זו שהסתיימה ב-2015.

באותה שנה, על פי הנתונים שפרסם איגוד המדינות המפותחות, היה שכרם של אלה בעשירון העליון גדול פי 7.22 משכרם של אלה בעשירון התשיעי, זה שמיד מתחתיהם.

שיא במדינות ה-OECD.

המדינה הנמצאת אחרינו במדרג החזירות הזה (של העשירון העליון), היא ארה"ב. שם עומד הפער על פי 5.05.

ממוצע הפערים  של ה-OECD, בין העשירון העליון(ה-10) ובין העשירון התשיעי עומד על פי 3.42.

זאת אומרת: פער החזירות בישראל גדול פי שניים מהממוצע.

העשירון העליון שלנו לא משאיר הרבה פרורים אפילו לעשירון התשיעי שמתחתיו.

*****

כל אחד יודע מיהם דיירי העשירון העליון:

א. המנכ"לים והסמנכ"לים, חברי הדירקטוריונים ועוד בכירים של החברות במגזר הפרטי, הציבורי והממשלתי. רבים ביניהם בעלי התעשייה, הבנקאות, הביטוח וענפי המסחר, התיירות והתקשורת, הגורפים כמובן גם את הרווחים.

ב. הפוליטיקאים.

ג. בכירי השירות הציבורי לענפיו השונים – המנהל, המשפט, הרבנות, האקדמיה וכוחות הביטחון.

ד. קבוצות עובדים מונופוליסטיות, שחלקים גדולים ביניהם, ולא רק בהנהלתם, גורפים משכורות עתק: בעיקר בחברת חשמל ובמקורות, בנמלי הים והאוויר.

ה. בשוליים גם "טלאנטים" בענפי הבידור והעיתונות.

*****

התייחסתי בבלוג פה לא מעט לעניין הפערים האדירים שמצליח העשירון העליון לפתוח בינו ובין שאר האוכלוסיה. התחיל "במצווה" ראש הממשלה לשער יצחק רבין כבר כשהתמנה לראשונה כראש ממשלה ב-1974. הוא חזר מארה"ב, שם שימש כשגריר. הוא השאיר שם מוקש, בדמות חשבון בנק בעייתי, שבו איחסן את רווחיו הגדולים מהרצאות בשכר.  והוא ייבא משם את הגישה האמריקאית של הקפיטליזם החזירי.

נתוני ה-OECD לשנת 2011: המדינות המובילות באי-השיוויון בין עשירים ועניים הן גם המדינות המובילות בשיעורי העוני

הנתונים מראים: המדינות המובילות בשיעורי האי-שוויון, הן גם המדינות המובילות בשיעורי העוני (הנתונים מתייחסים ל-2011)

רבין מינה את "וועדת (הפרופסור חיים) בן-שחר", ששינתה את פני הכלכלה והחברה בישראל, ומינפה אותן לכיוון של אמריקניזציה.

ונתניהו – הרבה יותר אמריקאי והרבה יותר קפיטליסטי מרבין – הוכיח, כפי שמראים נתוני ה-OECD – שהתלמידים עלו על רבם. ישראל היא עוד יותר אי-שיוויונית מארה"ב. העשירון העליון שלנו – עוד יותר חזירי.

*****

הנה מעט חשבונות שעשיתי בעבר ומבהירים את התמונה הכוללת.

בשש שנות שלטונו הראשונות של נתניהו כראש ממשלה, בסיבוב שבין 2009 ובין שנת 2014 , עלתה הכנסתה של "נפש סטנדרטית" מהעשירון התחתון מ-833 ש"ח ל-934 ש"ח.
101 שקלים חדשים של תוספת בשש שנים לכל אחד מעניי העניים.
אולי הכלכלה היתה אז במשבר? הוצאות בלתי צפויות?
מה פתאום.
באותן שש שנים עלתה הכנסתה של "נפש סטנדרטית" מהעשירון העליון, איפה שמסתופפים נתניהו ומשפחתו, ב-2,754 ש"ח, והגיעה ל-14,285 ש"ח.
כל אחד ממשפחת נתניהו הרוויח בתוך שש השנים הללו תוספת גדולה פי 27 מהתוספת שקיבלה כל נפש סטנדרטית בעשירון התחתון.
כל עני קיבל בשש השנים האלה תוספת של 11% להכנסתו (מעוגל). כל נתניהו ממוצע בעשירון העליון, זכה בשש השנים האלה בתוספת של 24% (מעוגל) להכנסתו.

*****

מצבו של העשירון העליון השתפר בתקופת נתניהו, עד לסופה של 2014 –

ב-6.9% לעומת העשירון השני.

ב-4.5% לעומת העשירון השלישי.

ב-4.0% לעומת העשירון הרביעי.

ב-4.7% לעומת העשירון החמישי.

ב-6.0% לעומת העשירון השישי.

ב-7.1% לעומת העשירון השביעי.

ב-8.1% לעומת העשירון השמיני.

וב-6.6% לעומת העשירון התשיעי.

והמסקנה ברורה: העשירון העליון שלנו עשה בתקופת נתניהו, עד 2014/5, בוננזה יפה על חשבון כל העשירונים שמתחתיו.

זה העשירון של המנכ"לים, החוקרים, העיתונאים, הפוליטיקאים והרבנים, ששופכים דמעות שליש בשישה עד עשרה "ימי עוני" בכל שנה, ומסבירים ומבטיחים ש"זה ממש נורא" וש"צריך לעשות משהו"!

מי לעזאזל מפריע להם "לעשות משהו"? הרי הם השולטים פה.

*****

ונקודה אחרונה, חשובה מאוד:

ברור שהעשירון העליון, החמדני והחמסני שלנו (יחסית לכל מדינות ה-OECD), מורכב מאנשי ימין ושמאל, בערך ביחס של פיפטי-פיפטי, ואולי אפילו עם עדיפות לשמאל.

בכנסת ובתקשורת מנהלים השמאל והימין קרבות-חתולים נסערים, המון יללות רמות וקצת שריטות קלות.

אבל בפועל, בכל מה שנוגע לתכל'ס, לפצ'ה-מצ'ה, לגועל נפש, הם משתפים פעולה יופי-טופי. במקומות המגורים שלהם – ברחביה, טלביה וקיסריה, בנווה-צדק, בצהלה ובכפר שמריהו, בסביון ובדניה, בעומר ואי-אילו מיצפים בגליל, הם כולם חברים הכי טובים, שבת אחים גם יחד.

כי השמאל והימין הם  שתי הכנפיים של אותה ציפור.

כל הקטטות המפוברקות ביניהם, שבהם משתתפים בחפץ לב מטומטם המוני האידיוטים השימושיים מהעשירונים התחתונים יותר, כל "המחלוקות", "השסעים", וה"משברים החברתיים" רק משרתים את "הדמוקרטיה", שהיא  –

שלטון העשירון העליון, על ידי העשירון העליון, ולמען העשירון העליון.

ונא  לא לשכוח שהתקשורת האמיצה, הנשכנית ובעיקר הנבחנית, אינה יותר מכלבת השמירה של הפרוייקט הזה.

*****

ועכשיו נותר לראות מה קרה בשנים שחלפו מאז. ההשערה שלי: מדיניותו של שר האוצר הנוכחי, משה כחלון, גרמה להאטה מסויימת בקצב ההתעשרות של העשירון העליון. יש לזכור, שעיסקי הנדל"ן מהווים, בישראל, חלק חשוב מהעוגה. העצירה של השתוללות המחירים, ולו רק בתחום הזה בלבד, לא עושה טוב לעשירון העליון. תראו איך הדוברים שלהם משתלחים בכחלון, ותבינו עד כמה הם מעוצבנים עליו.

 

 

צרפת-ארגנטינה, אורוגוואי-פורטוגל: האסים ניצחו את הג'וקרים

רונלדו ומסי, שני הכוכבים הגדולים של שתי הקבוצות הגדולות של ספרד ושל אירופה, חזרו הביתה. רונלדו חזר הביתה כי נבחרת פורטוגל אינה משתווה לקבוצתו ריאל-מדריד. מסי חזר כי נבחרת ארגנטינה אינה משתווה לברסה. מי שחסרו לרונלדו בנבחרת הלאומית היו חברים להתקפה כמו בנזמה או איסקו, שיורידו ממנו לחץ, וימשכו מגינים. חסרו לו גם מוסרים כמו מרסלו או קרוס.  בדומה לכך חסרו למסי, מאותן בחינות, שחקנים כמו  סוארס או איניאסטה.

אורוגוואי לקחה את פורטוגל, שמבחינת הסטטיסטיקות היתה טובה ממנה, כי לסוארס היה את קבאני כתחליף מסי, ולקבאני היה את סוארס כתחליף ניימאר או אמבפה. תשומת הלב של ההגנה היתה תמיד מפוצלת, וזה עוזר מאוד. שיתוף הפעולה בין קבאני וסוארס בשער הראשון היה כה מוצלח וחלק, שמותר להעלות את החשד שהמהלך היה מתורגל היטב. קבאני כקשר במרכז-שמאל מחלק כדור מדוייק לסוארס המתפקד כקשר בימין, שמרים לקבאני שחוזר לתפקידו בחלוץ מבקיע בנגיחה מקרוב.

בדומה לכך, אמבפה וגריזמן בחוד הצרפתי.

רונלדו ומסי הם שחקנים ברמת הג'וקר. גם ניימאר. בדורות הקודמים היו, ברמות האלה, שחקנים כזידאן ומראדונה, ובמידה מסויימת גם פיגו הפורטוגזי והנרי הצרפתי. בדור קודם אפשר להצביע על פלאטיני. כדור ברגליהם של שחקנים כאלה, אומר לעתים תכופות בעיטה מסוכנת לשער או מסירה לגול. שחקנים ברמה של סוארס וקבאני, או גריזמן ואמבאפה, הם ברמה של אסים  (אלופים בעברית). שני אסים צרפתיים ושני אסים מאורוגוואי סילקו מהתחרות את שני הג'וקרים מפורטוגל ומארגנטינה.

הניחוש שלי להיום שמרני מאוד. ספרד תיקח את רוסיה. קרואטיה תנצח את דנמרק. שתי המנצחות האלה, אם כך יהיה, עשויות להגיע גם לחצי הגמר, ולכן גם לגמר. המרשימה בין השתיים, בינתיים, היא קרואטיה.

 

 

צחוקים מתוצרת "הארץ"/ לא ייאמן! יהודים שתומכים בתנועות פוליטיות קסנופוביות וגזעניות!

במרחבי הטוויטר נתקלתי בהמלצה חמה ביותר של מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, לאחד המאמרים שהתפרסמו בסופ"ש האחרון, מאת הפרופ' דניאל בלטמן.

מרוב אהבתי לבידור זול – זה היעוד העיקרי של העיתון לאנשים חושבים (חה-חה) בעיני – לא היססתי לרגע וחיפשתי את המאמר.

ולא התאכזבתי.

קבלו את הפתיחה המהממת:

"אחת התופעות הפרדוקסליות ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית קורמת עור וגידים בשנים האחרונות. לא מעט יהודים מאמצים בגלוי עמדה פוליטית ואידיאולוגית גזענית ומתייצבים לימין תנועות פוליטיות ומנהיגים, שהגזענות וההסתה נגד מיעוטים אתניים היא לחם חוקם."

ובהמשך:

"איך זה קרה שמיעוט לאומי שמאז המאה ה-19 התבלט בהשתייכותו החד-משמעית לכוחות הפוליטיים שדגלו בשוויון זכויות ובאינטגרציה של מיעוטים בחברה, ושנרתם ללא היסוס למאבק למען ערכים ליברליים, הפך, בחלקו כמובן, לתומך של תנועות פוליטיות קסנופוביות וגזעניות?"

לא הייתי יכול לכתוב את זה יותר טוב בעצמי.

שהרי שוב ושוב אני מצביע על התופעה המהממת הזאת.

שכל הפייק-שמאל, המקומי והעולמי (שגם הוא הומה יהודים חמים יותר ופחות), מתייצב לצד תנועות פוליטיות ומנהיגים, ש"הגזענות וההסתה נגד מיעוטים אתניים היא לחם חוקם."

ולא נגד סתם מיעוטים אתניים. היהודים האלה של הפייק-שמאל, המקומי והעולמי, תומכים באותן "תנועות פוליטיות קסנופוביות וגזעניות" – המבקשות לרצוח יהודים, ולהשמיד את מדינתם, לא פחות.

מדינתו הקטנה – אחוז אחד משטחו של המזרח התיכון – של מיעוט אתני קטנטן – קצת יותר משישה מיליוני יהודים, החיים בין מאות מיליוני ערבים ומוסלמים באזור הזה. והנה, לאלה מתנכל הפייק-שמאל, כבר עשרות בשנים.

תוצאת תמונה עבור מאפיהו+נועם חומסקי

הכהן הגדול של הפייק-שמאל, הפרופ' נועם חומסקי, בישיבה לבבית עם מנהיג החיזבאללה חסן נסראללה.

———————————————————————————————————————————-

קחו למשל את תנועת החמאס מעזה, שזכתה לאחרונה לתמיכה רחבה ואיתנה של הפייק-שמאל היהודי, המקומי ובתפוצות. זה שניסה לשכנע אותנו ש"צעדת השיבה הגדולה" היתה רק "מחאה עממית", "לא אלימה", "ביטוי אותנטי ליאושו" של העם בעזה, והפגיעה של חיילי צה"ל במי שניסו לפרוץ את גדר הגבול היתה, כמובן, "מעשה רצח המוני", ביטוי לגזענות ולאכזריות של היהודים בישראל.

ומהי אותה תנועה, החביבה על הפייק-שמאל היהודי?

ובכן תנועת החמאס כלל אינה מסתירה את כוונותיה.

סעיף 10 לאמנת החמאס:

"ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאיסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה."

סעיף 32 באמנה:

"לתכנית הציונית אין גבולות. לאחר פלשתין הם שואפים להתרחב לנילוס ולפרת. ולאחר שישלימו את 'בליעת' האזור שאליו יגיעו, ישאפו להתרחבות נוספת ובאותה מתכונת מזימתם מופיעה בפרוטוקולים של זקני ציון".

סעיף 21:

"הם (היהודים) שעמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה, אשר בה הצליחו לחסל את מדינת הח'ליפות האסלאמית, להפיק רווחים חומריים ולשלוט על רבים ממקורות העושר. הם (היהודים) שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה, שבה הפיקו רווחים אדירים מסחר בחומרי מלחמה ופלסו את הדרך להקמת מדינתם. הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית ורוב המהפכות שעליהן שמענו ואנו שומעים פה ושם. בכספם השתלטו על אמצעי התקשורת הבינלאומית, על סוכנויות הידיעות, העיתונות, בתי ההוצאה לאור, תחנות השידור וכיוצא באלה…"

אנטישמיות זכה. מיקס מלבב של קרל מרקס מ"לשאלת היהודים", "הפרוטוקולים של זקני ציון" ו"מיין קאמפף" של אדולף היטלר.

שלא לדבר על הסעיף הידוע מהאמנה, אודות העצים והאבנים, שבבוא יום הדין, יסגירו את היהודים המסתתרים מאחוריהם, ויקראו למאמינים המוסלמים לבוא ולשחוט אותם.

ולפני שהזכרתי את יחסו של החמאס למיעוט הנוצרי בתחום שליטתו, לנשים, להומוסקסואלים או ליריבים פוליטיים.

אללה ירחם עליהם.

אבל לא הפייק-שמאל.

*****

ברור שהפייק-שמאל הנ"ל תומך גם בחיזבאללה, הפרוקסי הלבנוני של משטר האימים האיסלמי באיראן.

וכי לא ביקר הכוהן הגדול של הפייק-שמאל המקומי והעולמי, הפרופ' נועם חומסקי, אצל מנהיג החיזבאללה חסאן נסראללה והרעיף עליו חיבה? האם לא השתתף הכוהן הגדול הזה גם בוועידה שכינס החמאס בעזה, והביע את תמיכתו ברוצחי היהודים? האם לא ניסה להגן על המשטר באיראן מפני האשמות חמורות?

הנה   הבחנותיו של המנהיג הדתי העליון של המשטר האיראני, הייאטוללה עלי חמינאי:

"(ישראל היא) מדינה חסרת מוצא וייחוס, מדינה מזויפת, אומה שקרית. קיבצו מכל קצוות העולם את האנשים הרשעים, והקימו אמלגם (סיג של מתכות שונות) בשם ישראל. הזוהי אומה? קיבצו אותם שם  מכל מקום בו היו יהודים רשעים ומרושעים…אלו שהלכו לאדמות הכבושות היו מרושעים, רשעים, תאוותנים, גנבים ורוצחים שנאספו מכל העולם…האם ככה מקימים אומה? אומה ומדינה שקמה באופן כזה, ונקראת ישראל…"

והמשטר שבראשו עומד חמינאי הוא בבת-עינו של הפייק-שמאל. לא תשמעו מהאגף הזה מילה על רצח העם הסורי שמבצעים האיראנים ושלוחיהם מהחיזבאללה. לא על הז'אנר המלבב של תלייה יומיומית של נדונים למוות, המשתלשלים מעגורנים מתוצרת יפן. לא על הצ'אדר לנשים, ועוד ועוד. ברור גם שהפייק-שמאל מגן על המשטר הזה בחירוף נפש מפני ההתנכלות האימפריאליסטית של טראמפ הרשע.

די לפייק-שמאל בכך שהשיעה של איראן מבקשת לחסל את מדינת ישראל ולהרוג את היהודים, כדי להקנות לתנועה הזאת אהדה וחסינות מפני ביקורת.

איך כתב הפרופ' בלטמן?

"אחת התופעות הפרדוקסליות ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית…  לא מעט יהודים מאמצים בגלוי עמדה פוליטית ואידיאולוגית גזענית ומתייצבים לימין תנועות פוליטיות ומנהיגים, שהגזענות וההסתה נגד מיעוטים אתניים היא לחם חוקם."

חה-חה.

תודה על ההמלצה, עמוס שוקן.*


*טוב, ברור שהפרופ' בלטמן לא התייחס במאמרו המומלץ לפייק-שמאל הגזעני והצבוע, שהוא עצמו משתייך אליו. בלטמן הקדיש את המאמר ליהודים המשתייכים לימין, בארה"ב, באירופה ובישראל. ואכן, אין להכחיש שגם בימין אין מחסור בגזענות, בהסתה נגד מיעוטים, קסנופוביה ואיבה לערכים ליברליים.

וכל מה שאני מבקש להצביע עליו כאן, כרגיל, הוא הדמיון המדהים שבין הימין הקיצוני  והפייק-שמאל. שתי הכנפיים של אותה ציפור.

מונדיאל/ כשאלופת העולם מבקיעה 2 גולים בשלושה משחקים, ברור לגמרי מה הבעייה

מכיוון שאת ראשי הפרקים להספד על נבחרת גרמניה כתבתי מיד אחרי הפסדה הראשון למכסיקו, לפני 10 ימים, די עכשיו בתזכורת:
לא ברור לי מה עבר בראש של המאמן הגרמני יוגי לב, כשהחליט להביא למשחקי הגביע העולמי נבחרת כה מאותגרת בתחום הסקוררים (מבקיעי שערים).
העיקרי שבהם, טימו ורנר מלייפציג, הבקיע עבור קבוצתו בעונה האחרונה 13 שערים ב-28 שערים. רחוק מההספקים של מבקיעי שערים בנבחרות המתחרות.
תומס מולר לא מספק את הסחורה זו כבר העונה השנייה בקבוצתו בייארן מינכן. מריו גומז כבר הרבה מעבר לשיאו. 
אז נכון שטוני קרוס הבקיע גול נהדר בבעיטת עונשין, אבל כדורגל אינו תחרות יופי. בעיקר הכמות מדברת, לא האיכות.
ומכיוון שבכדורגל לא ניתן להתקדם במעלה הטבלה או לעבור לשלב הנוק-אאוט במונדיאל בלי להבקיע שערים, התוצאות ברורות. אלופת עולם שמצליחה להבקיע שני שערים בלבד בתוך שלושה משחקים, היא ההוכחה.
מאוד הצחיק אותי השדרן של ערוץ 1, שבדקה ה-94 וחצי, כשהקוריאנים הובילו 1:0, עוד געש ונלהב לנוכח האפשרות שהגרמנים יצליחו להפוך את הקערה, להבקיע שני שערים, לנצח ולעלות לשלב הבא.
זהו אותו שדרן שבדקה ה-26 במשחק אורוגואי- סעודיה, כשהמוצ'צ'וס הובילו 1:0, הודיע לנו חגיגית שלא יהיה עלינו לחכות עוד זמן רב עד לגול הבא, ואנחנו עדיין מחכים. נראה לי שהוא נבנה והולך לתפקיד של פרשן מדיני ב"הארץ".

הכלכלה ומדיניות החוץ של טראמפ/ עושר השמור לבעליו לרעתו? (2)

לא אשכח, שיום לאחר זכייתו של דונלד טראמפ בנשיאות, התפרסם בעיתון לאנשים חושבים (חה-חה) מאמר שנפתח במילים הבאות: "מועמד בעל דעות גזעניות ושוביניסטיות, נטול כל ידע בכלכלה או יחסים בינלאומיים — ניצח" את המאמר כתבה פרופסורית חשובה, תוצר אופייני של כנסיית הסכל.

על-פי הקלישאות במאמר, כמו "הקפיטליזם התאגידי", וכן "הפיננסיאליזציה של הכלכלה", והמון  "מעמד הפועלים", ברור שאת הידע בכלכלה שאבה המלומדת מקריאה מזדמנת בכתבים מרקסיסטיים.  וזה נראה לה מספיק, כדי להביע דעה כה מבטלת, "נטול כל ידע בכלכלה" על איש שהוא דור שלישי למשפחה נדל"ניסטית, ומאחוריו עשרות שנים של עיסקות ויוזמות כלכליות במימדים גדולים.

ואם נדמה לכם שהפרשנות בנוגע לטראמפ בעתון לאנשים חושבים (חה-חה) השתפרה מאז, תחשבו שוב (אם כי יש לציין לטובה את הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, נחמיה שטרסלר, שלא מתקרנף עם העדר).

*****

בפוסט הקודם בסדרה הזאת, תחת הכותרת "המדיניות של טראמפ כלפי קוריאה הצפונית ואיראן/ המנוע הכלכלי והמנוע הצבאי" טענתי שדונלד טראמפ, כמי שעסק במשך כל חייו הבוגרים בניהול יוזמות גדולות-מימדים בתחום העיסקי, מכיר היטב את אמנות הפעלתו של המנוף הכלכלי, כאמצעי להשגת מטרותיו; ובהגיעו לכס הנשיאות בארה"ב, הועמד לרשותו לא רק המנוף הכלכלי הגדול והחזק בעולם, אלא גם המנוף הצבאי הגדול והחזק בעולם.

נשיא דונלד טראמפ: המחיר – גידול בזיהום האוויר

והנה, כבר ברור, שטראמפ מבין את עוצמתו של השילוב הזה, של כוח כלכלי-צבאי אדיר שכזה, שאפשר להפעילו, לפי הצורך, כמקל (סנקציות כלכליות והפעלת כוח צבאי או איום בהפעלת צבא) או כגזר (סיוע כלכלי וסיוע צבאי או מתן ערובות להגנת המדינה/ השליט המסכים להסדר).

וההבנה הזאת מתבטאת היטב  בדרך  שטראמפ מטפל הן בצפון-קוריאה  המגורענת, דיקטטורה קומוניסטית דכאנית; והן באיום ההתגרענות של איראן, דיקטטורה איסלמית רחצנית (שותפה מלאה להשמדת-עם בסוריה, בין השאר).

הסנקציות הכלכליות הוטלו מחדש על הדיקטטורה האיסלמית של איראן, ונלווה לה איום מפורש ב"תגובה קשה ביותר" אם יחליטו ההייאטוללות של טהרן לחדש את הדרך אל הפצצה.

ואילו מצפון קוריאה לא הוסרו הסנקציות הכלכליות, והובהר שגם לא יוסרו,* אלא אם כן תפנה צפון קוריאה לדרך שתוביל להתפרקותה מנשק גרעיני, והצבא האמריקאי לא יוצא מדרום קוריאה.

כך המקל.

וגם הגזר ידוע, למקרה של הסכם: הסרת הסנקציות, סיוע כלכלי, והבטחה כי המשטר לא יותקף.

*****

לפני שאמשיך בענייני הגרעין הצפון-קוריאני והאיראני וטיפולו של טראמפ באלה, קצת הבהרות באשר לעמדתו של ממשל טראמפ כלפי בעלי בריתו במערב ושותפת-הסחר העיקרית שלו, סין.

לארצות הברית יש צרות של עשירים. ליתר דיוק – של הכי עשירים. נכון שיש כמה מדינות בעולם שהתמ"ג לנפש שלהן גבוה מזה האמריקאי, אבל אין שום מדינה שהיקף התמ"ג שלה מתקרב לזה של האמריקאים.** ואילו מבחינת התמ"ג לנפש, היא השיאנית בין שותפות  הסחר הגדולות שלה – סין, גרמניה, צרפת ובריטניה, יפן או קנדה.

וזה לא רק התמ"ג האמריקאי לנפש שהוא הגבוה ביותר, אלא גם מה שנלווה אליו, והוא השכר הרווח למשרת שכיר.***

ברור, מה עושה השכר הגבוה הזה לסחר החוץ האמריקאי. שכר העבודה הוא מרכיב חשוב ביותר בכל מה שנוגע לעלות ולמחיר של המוצר התעשייתי, וכל סוג של שרות.

נכון, יש גורמים חשובים אחרים: היעילות, הטכנולוגיה, שיעורי המס ושיעורי הרווח. אך כאשר יש פער של עשרות אחוזים בין השכר הרווח בארה"ב ובין זה של עמיתותיה-מתחרותיה, ההשפעה של תחום השכר היא מכרעת, והיא מתבטאת באופן מיידי בתמונת סחר החוץ.

ואיך מושג הפער הזה? ובכן, באירופה המערבית, למשל, היכן שרמת החיים אינה נופלת מזו האמריקאית, מושג הפער הזה על ידי הסיבסוד הממשלתי. לדוגמא: האיחוד האירופי מסבסד מדי שנה את החקלאים הצרפתיים ב-20 מיליארדי יורו. זה מאפשר מחירי מזון נמוכים. מחירי מזון נמוכים מאפשרים לא רק יצוא נוח לתוצרת החקלאית הצרפתית. הם גם מאפשרים למי שמשלמים בצרפת את המשכורות לעובדים, לשלם פחות. כי זה לא רק החקלאים הצרפתיים שהתוצרת שלהם מסובסדת. אלה גם השכירים הצרפתיים שהמזון שהם קונים מסובסד.

ומחירי המזון הם רק ההתחלה: במעצמות התעשייתיות של אירופה המערבית, ובטח בסין, מסובסדת גם התחבורה הציבורית על ידי הממשלה. מערכת הבריאות מסובסדת.  מערכת החינוך מסובסדת בכבדות, ויש אפילו שידור ציבורי מסוסבסד.

כל אלה מאפשרים שכר-עבודה נמוך יחסית.

נמוך יחסית לארצות הברית.

והתוצאה, כאמור: פחות כדאי לייצר בארה"ב, עם השכר הגבוה שם.

כדאי לייבא לארצות הברית,  כי מחירי המוצרים מהמדינות המייצאות, שבהן השכר נמוך יותר, נמוכים מממחירי המוצר האמריקאי.

וזה רק פן אחד ומכאיב מאוד לכלכלה האמריקאית מבחינתו של טראמפ. הפן המכאיב השני הוא, שבידי היצואנים הגדולים המתחרים בארה"ב, מצטברים סכומים אדירים של עודפי-הון.

ומה, בין השאר, הם עושים עם עודפי ההון האלה? ובכן – הם קונים את העדית והעלית של החברות והתאגידים האמריקאים.

והתוצאה של המצב הזה, שאותו מנסה טראמפ לשנות:

גידול באבטלה בארצות הברית, במיוחד בכרייה ובתעשייה כבדה.

גידול בגרעון המסחרי האמריקאי.****

גידול בנתח השוק האמריקאי הנמצא בידי זרים.

כפי שכתבתי: צרות של עשירים. כל ה"גידולים" שהצבעתי עליהם, נובעים מכך שהכלכלה האמריקאית היא הגדולה וחזקה בעולם.

עושר, שלפי השקפתו של טראמפ, שמור לארה"ב – לרעתה.

אז נכון, טראמפ יכול לחקות את האירופאים ואת הסינים. לכאורה גם הוא יכול לסבסד את המזון, את שירותי התחבורה והבריאות ועוד. כך אפשר יהיה גם ללחוץ את שכר העבודה כלפי מטה – בלי להוריד את רמת החיים. אלא שהשיטה הזאת מחייבת גידול בגביית המיסים. שני אלה – גידול בשיעורי המס, וסיבסוד מזון ושירותים לציבור מנוגדים לאתוס הכלכלי האמריקאי, על פי תפיסתו של טראמפ.

אז אם מדובר בגידול במיסים, טראמפ מעדיף שלא יוטלו על החברות והאזרחים האמריקאים, אלא על הסחורות המיובאות. הוא לא חושש במיוחד: ארצות הברית היא השוק הגדול בעולם. עדיין יהיה כדאי ליצא לאמריקה. אבל לתוצרת האמריקאית יהיה סיכוי לתחרות,  לפחות בשוק האמריקאי.

התוצאות האפשריות: יותר תעסוקה. פחות גרעון מסחרי. פחות חוב לאומי. פחות חברות אמריקאיות שיעברו לידיים זרות.

והחיסרון הענק מבחינת האמריקאים: גידול רב בזיהום האוויר במרכזים התעשייתיים של ארה"ב, שהוא גבוה ביותר גם כך.

————————————————————————————————————————————

*בניגוד גמור לפרשנות השקרית של התקשורת השמאליברלית, במערב כמו גם אצלנו. למשל, נחום ברנע שכתב ב"ידיעות אחרונות" בסופ"ש האחרון: "מה שראינו השבוע היה מפגש ראוותני וחנפני, שבו מגישה ארצות-הברית את ויתוריה בזמן הווה, ובתמורה לזאת צפון קוריאה מצהירה על כוונותיה לזמן עתיד." סתם קשקוש ברוח ה"ניו-יורק טיימס".

**התמ"ג האמריקאי עומד על 20.4 טריליון דולר, בטריליון יותר מהתמ"ג של האיחוד האירופאי כולו. גדול ב-45% מהתמ"ג הסיני, גדול פי 4 מהתמ"ג היפאני, קרוב לפי 5 מהתמ"ג הגרמני, כמעט פי 7 מהתמ"ג הבריטי והצרפתי.

***השכר הרווח נטו לשכיר אמריקאי עומד על 2,982 דולר לחודש, 18% יותר מהשכיר הגרמני, 19% יותר מהשכיר היפאני, 25% יותר מהשכיר הבריטי, 37% יותר מהשכיר הצרפתי. שכרו של האמריקאי גדול פי 3 משכר הסיני, העומד על  957 $.

**** הגרעון המסחרי האמריקאי, נכון להיום, עומד על 824.34 מיליארדי דולרים. הגרעון המסחרי מול סין עומד על 389.56 מיליארד דולר. בחודש שעבר, מאי 2018, חל שיפור, והגרעון התכווץ ב-2.8% לעומת פברואר השנה.

————————————————————————————————————————————-הפוסט הבא בסדרה: המקל האמריקאי מכה באיראן

גביע העולם/ הבעיה של גרמניה? שלבנדובסקי לא התאזרח

עדיין מוקדם להספיד את גרמניה, אבל אולי אפשר לכתוב להספד ראשי פרקים, על כל מקרה.
הנה הבעייה של גרמניה, על פי המשחק הראשון, בלי הרבה פלסף, המספרים מדברים: העדר סקורר.
מספר 9, במרכז ההתקפה, ומי שהיה אמור לספק את הסחורה, הוא טימו ורנר מלייפציג. בעונת 16/17 הוא הבקיע למען קבוצתו 21 שערים ב-23 משחקים. ממוצע אדיר. אך בעונה הנוכחית, 17/18, הוא הבקיע 13 שערים ב-28 משחקים. רחוק מאוד מהסקוררים הגדולים של אירופה. במוקדמות למונדיאל הוא הבקיע רק 3 שערים.
נגד מכסיקו הוא נעלם.
הלאה. תומס מולר. משחק בנבחרת מאז 2010. אז זכה בתואר השחקן הצעיר של גביע העולם (היה בן 21). מאז הוא הבקיע בנבחרת 38 שערים. 5 מהם בברזיל 2014. היה מספר 2 בין המבקיעים. הוא עדיין לא ברשימת 10 המבקיעים הגדולים של נבחרת גרמניה. הוא גם לא נותן תוצרת בקבוצתו באיירן בשנתיים האחרונות.
ומריו גומז? גומז כבר זקן.
ומי הביאו לגרמניה את האליפויות שלה? מירוסלב קלוזה 2001-2014, 137 משחקים, 71 שערים, 2 מהם ב-7:1 שהביא לה את הגביע נגד ברזיל ב-2014.
והשני אחריו – לוקאס פודולסקי, ששיחק בנבחרת 130 משחקים בין 2004 ל-2017 והבקיע 49 שערים.
שניהם פולנים מאוזרחים.
אז מה הבעייה של גרמניה? אולי העובדה שרוברט לבנדובסקי מבאיירן מינכן משחק בנבחרת פולין.

ההספק שלו: 27 שערים ב-28 משחקים בעונת 17/18.

%d בלוגרים אהבו את זה: