Skip to content

תשובה לשאלת תם: למה בוחרים פה בדבר במקום בחולירע?

אחד מחברי בפייסבוק, יחזקאל בגדדי, הוא מן המתמידים, הפוריים, החדים והנוקבים שבין תעמולני אחד האגפים הפוליטיים, תנחשו איזה. והנה לפניכם הפוסט שפרסם הלילה:

ובכן, כך השבתי לו:

התשובה ל"שאלת התם" שלך, יחזקאל, כתובה באותיות של קידוש לבנה  בהיסטוריה של מדינת ישראל, ורק בגלל קוצר דעתם, השמאלנים עדיין לא מצליחים לקרוא מה כתוב על דפיה ושואלים "שאלות תם":

ליותר מדי אנשים פה, רוב הבוחרים, שאתה קורא להם ימניים, יחזקאל, עדיף שתהיה פה ממשלה של עבריינים ומושחתים, על הממשלה שמוצעת להם מהעבר שלך –  סוג של דיקטטורה די בולשביקית, של שמאלנים מתנשאים, שמדברים גבוהה-גבוהה על ערכים כמו צדק או שיוויון, אבל את עצמם הם חושבים נעלים בהרבה על ההמונים.

וכזכור לכו—-לם – בגלל שחיתותם המתמשכת של הצדקנים בעלי הערכים הנעלים, ובגלל חדלונם של בעלי הערכים הנעלים, בהגנה על שלום הציבור (1973), ובגלל סירובם לעשות שלום (1972), הם איבדו את השלטון (1977), והצליחו לחזור אליו רק פה ושם.

מה לעשות? ככה זה, כמו בכל מדינה ידועה אחרת, יש גם לעם בישראל ברירה מצערת בין הדבר ובין החולירע. והשאלה שלך, יחזקאל, היא "שאלת תם", של מפיצי החולירע השמאלנית, שבסך הכל מתעצבנים על הרוב בעם, שבינתים (?) הוא מעדיף את מפיצי הדבר הימני, אחרי שהעם הזה כבר סבל כהוגן משתי המחלות, ויש באפשרותו להשוות.

מודעות פרסומת

הצהרת טראמפ על ירושלים: כך פועלת שיטת ה"הפרד ומשול" של האירופאים (2)

—————————————————————————————————————

כל אחד יודע למה ומדוע מנסים שני המשטרים הדיקטטוריים של שכנינו הפלשתינים "להבעיר את השטח" לרגל ההזדמנות הנוכחית – הצהרת הנשיא טראמפ על ירושלים הבירה.

מדובר בשני משטרים דיקטטוריים מושחתים ביותר, בלי בחירות ובלי משאלי עם. משטרים הנשענים על כידוני הצבא ומתחרים ביניהם על ההכנסות – בעיקר תמיכות, נדבות ותשלום דמי סחיטה מצד שורה של מדינות מערביות וערביות.

המון פצ'ה-מצ'ה שעומדים לחלוקה בין החתולים השמנים של משמר השמנת.

וכשיש מהומות, הפגנות, שפך דם ולוויות מסעירות, יש גם סיכויים לעלייה בהכנסות ולהקלה בזמינות המזומנים, מבחינת אלה שעל הקופה.

מאז ומעולם אהבו הכייסים קהלים נסערים  גדולים וצפופים, שדעתם נתונה להמנונים, לדגלים ולהלוויות של שאהידים.

המכוייסים שוכחים לכייסים את השחיתות לפחות לכמה רגעים.

וכל מה שצריך בשביל מהומות, הפגנות והתפרעויות שעשויות להניב דם אדם, יש בשפע עצום בגדה וברצועה.

כתב ה-CNN בשכפצ ובקסדה מתאר התפרעות מעוטת משתתפים ברמאללה ביום חמישי, למחרת ההצהרה של טראמפ: מי יוצא לרחובות ולמה?

המוני מועסקים – עשרות אחוזים מכלל המפרנסים – המקבלים את שכרם מידי פקידי אש"ף בגדה ופקידי החמאס ברצועה. ומתוך בעלי המשרות ומתוך משפחותיהם יוצאים "המפגינים" לפקודת המסיתים במסגדים ו"הפעילים" בשטח.

המשרה הממשלתית הנוחה בשלטון הרשות או החמאס, תלוייה בהתגייסות פעילה למען המטרות הפוליטיות, הדתיות והלאומיות.

בערך כמו מה שקורה בגיוס של שכירי "העמותות" ובני משפחותיהם אצלנו להפגנות "דמוקרטיות", בשרות הקרנות של התאגידים, המדינות האירופאיות והמימסדים הכנסייתיים העוסקים פה ב"הפרד ומשול" נמרץ ביותר.

יש לקוות שרק מעטים מאחינו הפלשתינים יקנו את הסחורה המשומשת הזאת. למרבית השמחה, ככל שחולפות השנים, ניכרים אצל ההמונים הפלשתינים סימני ההתפכחות.

וכך גם במהומות הפעם, לפחות בימים שעד כה. עם כל הקריאות של צמאי הדם האיסלמיסטים והלאומנים לאינתיפאדה כוללת חדשה,  נהרגו רק שני פלשתינים.

*****

ארצות הברית של טראמפ,  היא לא רק המעצמה הצבאית, הכלכלית והתרבותית הגדולה בעולם. היא גם המדינה שיש בה הכי הרבה נוצרים.

הנה מהוויקיפדיה:

ע"פ מחקר של מרכז פיו משנת 2007 מתחלקת האוכלוסייה לפי השתייכות דתית: 78.5% נוצרים, כאשר מתוכם 51.3% פרוטסטנטים, 23.9% קתולים. 1.7% יהודים, 0.7% בודהיסטים, 0.6% מוסלמים, 0.4% הינדואיסטים ו-1.2% אחרים.

בהנחה שהרבה לא השתנה בעשור האחרון, חיים עכשיו בארה"ב של דונלד טראמפ יותר מרבע מיליארד בני אדם  המוגדרים כנוצרים.

בעשרות מיליונים יותר מאשר בכל אחת מהמדינות הדולקות אחרי ארה"ב ברשימה הזאת, כמו ברזיל או רוסיה.

לכן, ארצות הברית היא גם המעצמה הנוצרית הגדולה והחזקה ביותר בעולם.

קל להבין, לכן, מדוע הצהרתו של הנשיא דונלד טראמפ, המכירה בירושלים כבירתה של מדינת היהודים, נתפסת כאיום נורא וכחילול הקודש מבחינתם של המנהיגים הפנאטים של האיסלם הקיצוני, השיעי והסוני.

המשטר השיעי החשוך והמושחת של ההייאטוללות באיראן, יצא בגלוי, כבר לפני עשרות שנים, למלחמת קודש נגד "השטן הגדול", שזו בדרך כלל ארצות הברית, ולפעמים גם בריטניה וצרפת – ונגד "השטן הקטן", שזו לרוב מדינת ישראל.

מבחינתם זה האיסלם נגד הנוצרים והיהודים הטמאים.

תמונה דומה מקבלים גם בזרמים הקיצוניים של האיסלם הסוני. מהאחים המוסלמים ועד אל-קאעידה ודאעש. כולם נתונים במלחמת עולם נגד המערב ונגד ישראל. נגד הנוצרים והיהודים.

ועכשיו הנשיא של המעצמה הנוצרית מס. 1 מודיע:

ירושלים, עיר דוד, שהיא גם העיר שבה נצלב ישו, היא בדין ובצדק בירתה של מדינת היהודים, ויש להכיר בכך.

אז ברור שהייאטוללה חמינאי בטהראן עצבני-אש, שהחיזבאללון שלו מלבנון חסן נסראללה רואה אדום בעיניים, שכל דעאשיסט ואיש אל-קאעידה, כל חמאסניק וג'יהאדיסט, כולל הסולטן הטורקי (בעיני עצמו) מעלים קצף על השפתיים.

*****

אבל למה מתרגזים אנשים מכובדים ומתורבתים כל כך, כמו הגרמנים והצרפתים, הבריטים והשבדים, הרוסים והסינים? מה מפריע להם בכך,  שהנשיא דונלד טראמפ מכיר בעובדה ידועה ומוכחת – שירושלים היא הבירה הישראלית? איך זה שכל אלה מוצאים את עצמם בשורה פוליטית אחת עם דאעש והחיזבאללה? עם החמאס ועם כמה אנטישמים מ"הארץ" שלנו?

זה לא קצת מוזר?

*****

ובכן, בכלל לא.

הנשיא הצרפתי מקרון והצאר פוטין, הקנצלרית מרקל וראש הממשלה מאי, רואים סכנה נוראה בהכרתו של טראמפ בירושלים כבירת ישראל.

הם מריחים אפשרות מחרידה  – התמוטטות של שיטה שמוכיחה את עצמה כבר עשרות רבות של שנים:

"הפרד ומשול". האסטרטגיה המעצמתית, הדיפלומטית והפוליטית, הוותיקה, הבטוחה והיעילה ביותר, שנועדה להבטיח שלא יהיה, ולא יוכל להיות שלום בין יהודים לערבים במזרח התיכון.

שלום בין יהודים וערבים, בעיני האירופאים, הוא נורא לא פחות מהסכמה אמריקאית-רוסית, למשל.

*****

כיוון שראש הממשלה נמצא עכשיו בצרפת, אתן דוגמא מהתרגולת הצרפתית של השיטה:

בסתיו של שנת 2000 קרסו השיחות על השלום בקמפ דיוויד, בין אהוד ברק ויאסר ערפאת, בניהולו של הנשיא האמריקאי ביל קלינטון.

הרביעיה הקדמית בפאריס שנת 2000: ערפאת, אולברייט, שיראק וברק, הלחישה הרועמת והאינתיפאדה ע"ש אל אקצה

אריאל שרון עלה לביקור בהר הבית והשטח התחיל לרתוח.

מיד נעשו נסיונות תיווך והרגעה. הבולט שבהם נעשה על ידי הנשיא הצרפתי דאז ז'אק שיראק. הצדדים הניצים הוזמנו לעיר האורות. שרת החוץ האמריקאית מדלן אולברייט תרמה את חלקה. היו משברים קשים בשיחות בין ברק ובין ערפאת, אך לבסוף, לא תאמינו – נמצאה הדרך לפשרה ולהסכם.

ואז קרה דבר מדהים.

הנשיא שיראק לחש משהו על אוזנו של יאסר ערפאת – והכל התפוצץ. ערפאת לא חתם.

לפי הפרסומים, שיראק אמר לערפאת שאם יחתום על ההסכם (שערפאת ושיראק היו בין מנסחיו!) תהיה בכך בגידה באינטרס הפלשתיני.

ערפאת, שנמלט מפאריס, יזם והזין מקופתו בת המיליארדים את האינתיפאדה על שם אל אקצה, והשאר היסטוריה מדממת. יותר מ-1,000 הרוגים ישראלים, יותר מ-3,000 הרוגים פלשתינים. אלפים רבים של פצועים משני הצדדים. רוב ההרוגים והפצועים – אזרחים.

כל אלה רשומים, בין השאר, על שמו של הנשיא הצרפתי.  זה שכאילו נידב את בירתו פאריס כדי לתווך, ובעצם השתמש בכינוס בפאריס כדי להפריד ולסכסך, לחרחר מלחמה ולמנוע הסכם –

והצליח.

שוב חלפה סכנת השלום הנוראה (מבחינת המעצמות מחרחרות המלחמה של אירופה המערבית והמזרחית) בין יהודים וערבים.

ערפאת הבין מלחישתו של הנשיא שיראק, שצרפת, ומן הסתם כל אירופה המערבית מאחוריו. הוא ידע שהרוסים והסינים ממילא לצידו, ובטח העולם הערבי והמוסלמי.

אז יאללה, מלחמה.

ומה, לדעתכם, היה תפקידה של "היוזמה הצרפתית" מיסודו של הנשיא הצרפתי הקודם, פרנסואה הולנד?

שוב אותו תרגיל. במסווה של "יוזמת שלום", אנו מקבלים חרחור מלחמה. הפלשתינים מבינים מזה שאירופה איתם ולא מוכנים לכלום, כרגיל, חוץ מהשמדתה של מדינת היהודים.

וכך פרנסו האירופאים את הסרבנות הערבית מאז ומעולם ועד עכשיו.

מן הימים שקצינים בריטיים הובילו למלחמה ב-1948 את הלגיון הירדני והעניקו יעוץ לצבא המצרי –

ועד לימינו אלה, כשהנשיא החדש, עמנואל מקרון הנאור והמתקדם, מככב באותה חזית פוליטית שבה נמצא גם באקר אל-בגדדי מדאעש, חי או מת.


בפוסט הבא – עוד על הטכניקות המעצמתיות של "הפרד ומשול" בין יהודים וערבים, ולמה טראמפ כל כך מפריע להם.

 

אם אשכחך ירושלים, טראמפ מזכיר לנו אותך

—————————————————————————————————————————————————————
אני מרכין ראש בצניעות מעורבת בהכרת תודה, בפני כל אלה אצלנו,  שיודעים כבר עכשיו מה יהיו תוצאות המהלך הנשיאותי האחרון מוושינגטון  –

אם אשכחך ירושלים, טראמפ מזכיר לנו אותך.

אלה משמאל מעוררים את קנאתי ואת רגשי ההוקרה שלי.  העתיד גלוי וברור לפניהם, והם מסבירים לנו שהצעד של הג'ינג'י המטורלל מאמריקה שם קץ לתהליך השלום בין ישראל לפלשתינים, ובתור מקדמה נקבל אינתיפאדה מדממת ומיותרת.

רק בדרך לגמרי מקרית, מתיישבת דעתם של החבר'ה הנ"ל עם הרעיונות המעניינים של החמאס וארדואן, של אבו מאזן והאיראנים וחיזבאללתם, וכן של כמה אליטות פוליטיות שמאליות, ועוד אוהדים ותיקים כמותם של הנשיא טראמפ ממדינת השטן הגדול ושל מדינת היהודים, הלוא היא השטן הקטן.

ולמה אינתיפאדה חדשה ומדממת זה דבר טוב ואף חשוב, מבחינתם?

כי אפשר להציג שוב את ישראל כמדינה אכזרית וכובשת, היורה בלי הבחנה והורגת סתם-ככה את הקדושים הפלשתינים התמימים.

*****

וגם אל החוזים מימין נשואות עיני בהערצה אילמת (טוב, כמעט) ובפה פעור: האוואטאר  בן זמננו של המשיח כורש, היושב עכשיו בבית הלבן, עשה מעשה ענק. ועכשיו, כשהפלשתינים מבינים שיש לנו חבר גדול באמריקה, הם יבינו יותר טוב את עמדתנו המוצדקת בקשר

הנשיא טראמפ מצהיר על ההכררה בירושלים: ג'ינג'י מטורלל או המשיח כורש?

להתנחלויות ולזכותנו המוחלטת על כל הארץ, לא רק על ירושלים, ו-14 אלף הדירות החדשות בירושלים, מצד השר בעל-הטירה יואב גלנט, בתור "מה יפית" לליכוד והצהרה על נכונותו לבוא במקום נתניהו, כשרק שיגיע הזמן.

ואם לא יבינו הפלשתינים את הבשורה החדשה לפי טראמפ, ויפתחו באינתיפאדה כמו שהם מאיימים?

אהלן וסהלן.

זה רק יבהיר לעולם באיזו חבורה של סרבנים רצחניים המדובר, וכרגיל נכניס להם שוב אחת ו(לא)לתמיד.

כבר היו לנו אינתיפאדות, ונצח ישראל לא ישקר.

אני לא מומחה גדול באוונגליסטים האמריקאים,  שלפי כל מיני פרשנים יש להם אחריות מסויימת לצעדו של דונלד טראמפ בקשר לירושלים, אבל ברור ש"מלחמת גוג ומגוג", או "ארמגדון", ועוד ארועים משמחים ברוח זו מ"חזון יוחנן" של הברית החדשה, נמצאים מבחינתם של תומכי טראמפ אלה על סדר היום הצפוי של המזרח התיכון.

לא  מפתיע, כמובן, שלדוסים אצלנו, האמונים אף הם על עלילות אחרית הימים, יש השקפות דומות, ואף להם מוכרים היטב מונחים כמו "מלחמת גוג ומגוג" מספר יחזקאל או "בקעת המגידו." מספר זכריה.*

הנה כי כן, דבר אחד משותף לשתי הסדרות האלה של ציפיות, תחזיות, נבואות, בכל מקרה סוגים של WISHFUL THINKING (מצער שהאקדמיה טרם מצאה תרגום עברי למושג הבסיסי הזה, המגדיר את מצבם התודעתי של רוב התעמולנים, המתחזים לכתבים ופרשנים), בשמאל כמו בימין –

הצבע האדום של נוזל ושמו דם אדם.

ראו זה פלא:

מצד אחד קואליציה מרתקת בין זרמים אלימים של האיסלם, ובין זרמים ניאו מרקסיסטיים ופוסט מודרניסטים. השמאליברלים של כנסיית הסכל לצד אלה המאמינים באיוולתם, שאללה, בגרסת הנביא מוחמד, צמא לדם אדם.

ומצד שני קואליציה מרתקת בין הימין הלאומני-דתי היהודי ובין הימין הלאומני-נוצרי מאמריקה, כל מיני מחשבי קיצים ופרשי אפוקליפסות, שנראה להם כי בנקודת הזמן הזו בהיסטוריה, יש להם אינטרסים משותפים, או לפחות דומים.

וגם מבחינתם, אלוהים היודו-נוצרי אינו שונה בהרבה מהאללה הרצחני של האיסלם. לא טבעוני ולא צמחוני, אלא קרניבור רציני, סוג של  קניבעל. ואם כמה מתנחלים, או סתם יהודים, יתנו את נפשם על מזבח האינתיפאדה, אז מה לעשות.  זה הרי יודע ש"אין ארץ ישראל נקנית אלא ביסורים." וירושלים על אחת כמה וכמה.

לשני האגפים האלה כאחד –

בהחלט מתאים עכשיו (ובעצם כמעט תמיד) איזה שפך דם מקומי, שלפי דעתם, יפעל לטובת האינטרסים שלהם, וייעצב את העתיד לפי תחזיותיהם הוורודות (מבחינתם) והקודרות (ליריביהם).

וירושלים, בינינו, הוא רק תירוץ מני רבים.

פעם זו אינתיפאדה כזו או אחרת, פעם זה מנהרות הכותל, פעם זה משבר המגנומטרים, פעם יום האדמה ופעם הכרתו של טראמפ בירושלים כבירת ישראל.

הטקסטים לא משתנים.

שהרי לפי התיאוריות של שני האגפים החמודים האלה של  המערכת הדתית-פוליטית, כשחוטבים עצים (דהיינו, כשמזיזים את הפיונים מבתיהם הנוחים  לג'בלאות, לרחובות ולכבישים), נופלים שבבים (שזה אותם פיונים,  בהופיעם במערכה השניה כגוויות שסועות ומדממות, ובמערכה השלישית כסטטיסטים פוסט-מורטם בסרטוני הסנאף, ריאליטי-מוות,  שהתקשורת כה אוהבת להראות לנו בפרוט בעמודי ובמהדורות ה"חדשות").

אין להכחיש, שכרגע מובילים את המהלך אדוני הקואליציה האיסלמית-שמאליברלית.

תשמעו היום את  ראש החמאס איסמעיל הנייה, או מנהיגים של אש"ף, את טאיפ ארדואן הטורקי או את עלי חמינאי האיראני והחיזבאללון שלו חסן נסראללה.

רואים את הרוק הזולג מצידי השפתיים של הטיפוסים האלה, את העיניים הבוערות ואת נהמת השנאה הגזענית העיוורת.

שר החמאס פתחי חמאד מסביר את האסטרטגיה המלחמתית של החמאס: בני עמו כבני מוות בשירות האידיאולוגיה הדתית שלו

זוכרים את שר החמאס פתחי חמאד שהסביר כי "העם הפלשתיני פיתח שיטות הרג משלו. המוות אצל העם הפלשתיני הפך לתעשייה, שמצטיינות בה הנשים ומצטיין בה כל מי שעל פני האדמה הזאת. מצטיינים בה הזקנים. מצטיינים בה לוחמי ג'יהאד ומצטיינים בה הילדים. לפיכך הם (הפלשתינים) יצרו מגן אנושי מהנשים, מהילדים, מהזקנים ומלוחמי הג'יהאד כנגד מכונת ההפצצה הציונית. אנו שואפים למוות כשם שאתם שואפים לחיים."

והנה נוסח הכרוז שהפיץ החמאס בתקופת מבצע "צוק איתן":

"להסתתר בריכוזי אוכלוסיה אזרחית לצורך ביצוע תקיפות…כיוון שצה"ל ממעט לפגוע באזרחים וכיוון שהביקורת על ישראל כשהיא פוגעת באזרחים רק מתעצמת – האינטרס של החמאס הוא למשוך את האש לעבר אזרחים."

וזו גם המטרה של "ימי הזעם" הפעם.

למשוך את האש לעבר האזרחים הפלשתינים.

כולל נשים ורצוי מה שיותר ילדים. דם ילדים זה הכי טעים לחבר'ה האלה, פרנסי תעשיית המוות.

ולא טוב מזה מה שכותבים ואומרים  כל אלה מהתקשורת, מהפוליטיקה  ומהאקדמיה, "המבינים אם כי לא תמיד מצדיקים" את שוחרי הדם האיסלמים.

כל מיני אוכלי נבלות שוחרי סנאף המשחרים לכל סרטון שוצף דם שיעזור להם לבטא את שנאתם הגזענית לפאשיזם-נאציזם הציוני, כלומר לבני עמם וארצם.

הדם, המוות, זה מה שמדליק את הטיפוסים האלה, מהאיסלם הרצחני ומהשמאל המזוייף. וכמו שראינו – לאו דווקא מוות של יהודים. גם בשמאל המזוייף הם הכי אוהבים דם ילדים. נא לעקוב אחרי  "בצלם" ואחרי "הארץ". דם ילדים זה הלהיט בעיתון לאנשים חושבים, חה-חה.

לא רק לקראת חג הפסח.

ותשאלו איך מסתדרים  המלומדים המכובדים והאתאיסטים מכנסיית הסכל (גם בימין יש פרופסורים לאומניים לא-דתיים) עם כוהני הדת הרצחניים מהאיסלם, או מהאגפים הקיצוניים של היהדות והנצרות?

ובכן, בקלות.

כמו שהסביר פעם ג'ורג' אורוול, על כל אינטלקטואל שמאלני מאוקסברידג', שמסתדר יפה עם לנין או סטאלין או מאו (או מאוחר יותר עם פול פוט או עם נסראללה או חאלד משעל), על כל אחד כזה,  תמיד תמצאו אינטלקטואל ימני מאיזו אוקסברידג' שיסתדר להפליא עם היטלר או עם מוסוליני או פרנקו (ומאוחר יותר עם פינושה בצ'ילה, או עם ברוך גולדשטיין אצלנו).

על כל סארטר שהעריץ את רוסיה של סטאלין, היה היידגר שהעריץ את גרמניה הנאצית של היטלר. על כל פרופסור פוקו מהשמאל שהעריץ את חומייני, היה איזה פרופסור מילטון פרידמן מהימין שעזר לדיקטטור פינושה לייצב את הכלכלה בדיקטטורה הרצחנית שלו.

והעיתונאים משמאל ומימין בהתאמה לפילוסופים ולפרופסורים.

ולא פלא, אגב, שהיידגר, ולאו דווקא סארטר, הוא-הוא הכוהן הגדול של רבים מה"אינטלקטואלים" של השמאל, מעריצי חומייני ונסראללה. שהרי גם המשטר השיעי באיראן ושלוחיו,  כמו הפילוסוף היידגר בשעתו, הם מעריצים של היטלר וגרמניה הנאצית.

—————————————————————————————————————————————————————-

בפוסט הבא –  מה בכלל רוצה מאיתנו טראמפ ואיך קרה שמנהיגי אירופה המערבית ניצבים לצד הסולטן ארדואן והייאטוללה חמינאי

—————————————————————————————————————————————————————–

*המקור התנ"כי הולך ככה:

"וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; אֲבַקֵּשׁ, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם. וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו, כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר. בַּיּוֹם הַהוּא, יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם, כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן, בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן." (ספר  זכריה יב 11-9)

הנוצרים הפכו את הבקעה להר, אך התוכן לא שונה כל כך:

"לְכִּי רוּחוֹת הַשֵּׁדִים הֵנָּה וְהֵן עֹשׂוֹת אוֹתוֹת וְיֹצְאוֹת אֶל־מַלְכֵי אֶרֶץ וְתֵבֵל כֻּלָּהּ לְאָסְפָם לְמִלְחֶמֶת הַיּוֹם הַהוּא הַגָּדוֹל יוֹם אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת׃ הִנְנִי בָא כְּגַּנָּב אַשְׁרֵי הַשֹּׁקֵד וְשֹׁמֵר אֶת־בְּגָדָיו פֶּן־יֵלֵךְ עָרֹם וְרָאוּ אֶת־עֶרְוָתוֹ׃ וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא בְעִבְרִית הַר מְגִדּוֹן."  (חזון יוחנן טז 14-16)

 

 

חוק ההמלצות/ העמדה האבודה של אוהדי נתניהו

————————————————————————————————————-

לבי לאראל סג"ל ולאורחיו בתכנית לפנה"צ שיש לו בגלצ. אתמול שמעון ריקלין והיום גלית דיסטל-אטבריאן. מנסים להגן על מה שאינו ניתן להגנה: ניסיון להשפיע בדרכים בירוקרטיות על החקירה המתנהלת עכשיו בעניינו של ראש הממשלה, באמצעות חקיקה קואליציונית פוליטית. חקיקה פרטית לצרכיו של ראש המפלגה הראשית באותה קואליציה, שקולותיה אמורים להקל עליו.

סג"ל ואורחיו מנסים להסיט את הדיון אל הבחינה העקרונית של החוקים הכושלים (בינתיים), "הצרפתי" ו"ההמלצות", (ששניהם, לדעתי, ראויים לבדיקה ולדיון ענייני). אבל זה לא העניין פה, וסג"ל ואורחיו יודעים זאת. לא מדובר בעיקרון. מדובר בהיפוכו: בחוק פרטי לצרכים מפוקפקים.

ניסיון פרטי אחר להסיט את הדיון מעניינו האמיתי, ערך אתמול שמעון ריקלין, שסימן את החשודים בבגידה בנתניהו, כולל מהימין, כאשכנזים. המזרחיים הם שנשארים נאמנים למנהיג הליכוד, הוא הודיע. כלומר, לדעתו של ריקלין, למזרחיים לא אכפת שהקואליציה תחוקק בחופזה איזה חוקון, שבמסווה של הגנה על זכויות הפרט והאזרח ("הקרן החדשה לישראל" התחילה לממן גם את דוד ביטן ודוד אמסלם?), יסייע לנתניהו במאבקו ש"לא יהיה כלום".
בשורה התחתונה, מדובר בטיעון גזעני מובהק. דהיינו, שלמזרחיים אצלנו לא אכפת משחיתות.

ועוד ניסיון להסיט את הדיון: ההתקפה על המשטרה והפרקליטות, וגם מערכת השפיטה. הם מושחתים בעצמם, טוענים סג"ל ושות'. הם פוליטיים, מוטים ועוד.

נכון. צריך להיות אידיוט מוחלט, כדי לא להכיר בכך, שלא הכל חלק בהתנהגותם של רשויות החוק והאכיפה. כמו בכל מיזם אנושי, יש אינטרסים אישיים, פוליטיים ועוד.

אבל לכל המתקיפים את הרשויות האלה מימין צריך להזכיר דבר או שניים.

ראשית, שנתניהו עצמו הוא שמינה את מי שאחראי על פעולת המשטרה ואת מי שממונה על החלטת הפרקליטות בעניינו. האם רוני אלשייך ואביחי מנדלבליט מוטים פוליטיים נגדו? האם יש להם משהו אישי נגדו? ואולי השר הממונה על המשטרה, איש מפלגתו זומם נגדו? או שרת המשפטים מהקואליציה שלו?

שנית, שבמבחן המציאות ולאורך שנים רבות, קשה להאשים את המשטרה שלנו, ועימם הפרקליטות ומערכת המשפט בהטייה פוליטית. פעולתם של אלה הביאה לחשיפת השחיתות והסיאוב של שלטון מפא"י, חשיפה שהיתה מהסיבות המרכזיות להחלפת אותו שלטון. וגם קודם לכן ולאחר מכן, עד היום, הביאו ומביאות הרשויות האלה לדין, ואף לכלא, חשודים מכל עברי המערכת הפוליטית.

נכון שהיו גם לא מעט פאשלות, העלמות עין, מעשי טיוח והאשמות-שווא. נכון שרדפו את יעקב נאמן ואת רפול, את הנשיא ריבלין ועוד. ולדעתי פעילות המשטרה, הפרקליטות והשופטים במשפטו של חיים רמון, גם היא היתה פסולה.
ולעומת זאת גילתה המערכת הזאת רחמנות מפליגה מול פעילותם של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר והגזבר שלו דאז אהוד אולמרט, לקראת אחת ממערכות הבחירות לפני אי אילו שנים. והמערכות האלה גם שלחו לחופשי אחד מבניו של אריאל שרון, שהתמחה בשוטטות באינטרנט תמורת אלפי דולרים לכל הקשה במקלדת.

כלומר, גם הפאשלות של מערכות האכיפה והחוק פוזרו ברחבי המערכת.

*****

אך בשעת מעשה, כשגלגלי המערכת סובבים, צריכים פוליטיקאים, עיתונאים, וגם הציבור הרחב, להניח למערכות החוק והאכיפה לעשות את עבודתם – ולהביא בחשבון שעלולות להיות גם פאשלות – בלי להפריע להם. האנשים המועסקים במוסדות האלה מקבלים את משכורתם מידי הציבור הרחב, ומי שמפריעים להם לעשות את עבודתם ללא הפרעה, רק מתחזים למי שטובת הציבור הזה לנגד עיניו. הם רק מעמידים פנים שהם נציגים של הציבור, בשעה שהם שוקדים על עניינם תוך שימוש בתעמולה ריקה, שקרים, טיעונים כוזבים וגניבת דעת.

"חוק ההמלצות" במקורו היה חמור, משום שהיווה ניסיון של הנבחרים-המחוקקים עצמם לנצל את כוחם – האצבע המונפת של הח"כים הכבולים בהסכמים קואליציוניים – כדי להשפיע בדרך לא כשרה על עבודת המשטרה והפרקליטות. בגידה ברורה בציבור הבוחרים, מי שמשלמים את שכרם של האנשים העובדים במוסדות האלה.

*****

ולבסוף מילה טובה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהשכיל להודיע כי אינו מבקש עוד ש"חוק ההמלצות" יחול גם עליו.

ברור שנתניהו ניסה להאחז בחוק הזה, כי כמו אוהדיו בתכנית לפנה"צ בגלצ, הוא סבור שמתנהלת מולו מערכה לא הגונה, וזה מה שמכשיר גם צעדים לא הגונים מצידו.

ועכשיו נותר לראש הממשלה לקוות, שהעובדה שהוא ויתר על השימוש בצעד הלא הגון מצידו, תביא גם לשיפור ברמת ההגינות של החקירות המתנהלות בעניינו.

*****

מה ששמעתי ביומיים האחרונים בתכנית של סג"ל בגלצ, רק מחזק אותי בדעתי הקבועה, שהימין והשמאל הם שתי הכנפיים של אותה ציפור.

כשמבקשים להגן על עמדה אבודה, תמיד גולשים להסחות דעת, בדותות וטיעונים מפוקפקים.

בין שאתם שמאלנים טהורים ובין שאתם פטריוטים מהימין.

 

 

הטרור והמזרח התיכון החדש/ הסנג'רים הישראלים של חסן נסראללה (2)

בפוסט הקודם טענתי שהפיגוע ההמוני של דעאש בצפון סיני, עם 305 הרוגים במסגד של סופים, הוא עוד ארוע במסגרת מלחמת העולם הדתית המשתוללת בעולם, שהמזרח התיכון הוא ליבה הפועם.

*****

מי שחסרות לו מלחמות אצלנו, לא בעיה.

שיעשה מנוי על "הארץ".

העיתון לאנשים חושבים, חה-חה, מספק מלחמות ללא הרף ולכל דורש. אם לא בשטח, אז לפחות בדפי הדפוס או בפיקסלי הרשת. הכל מתוצרת אלופי הטיפשות בעיתון הזה.

כבר לפני חג הפסח הבטיח לנו אחד הדבילים שם ש"השמיים יפלו עלינו" בעקבות מלחמה שעומדת ליזום "בקרוב" ממשלת ישראל.

מכיוון שהאביב חלף עבר לו בלי מלחמה, חידש הדביל את נבואתו לקראת הקיץ. ומיד הצטרף אליו עוד טמבל מאותו עיתון, שביקש לדייק אותו: לא מלחמה מתכננת ממשלת הזדון שלנו בקיץ שחלף, אלא טבח המוני בתושבי עזה.

טוב, עבר גם הקיץ, והמלחמה שוב נשארה מרוחה בדפי הדפוס ובפיקסלים.*

אבל ב"הארץ" אי אפשר בלי איזו מלחמה עסיסית מתוצרת הציונות המרושעת והממשלה הישראלית צמאת הדם.

כך שלפני כשלושה שבועות הודיע לנו הקמאראד עודה בשאראת, שתמורת כמה מיליארדים של פטרו-דולרים, שישולמו מקופת המדינה הסעודית המושחתת והמפגרת, תפצח ישראל במלחמה נגד החיזבאללה בלבנון.

13.11.2017, שלושה ימים אחרי נאום נסראללה בעיתון לאנשים חושבים, חה-חה, נבואה ראשונה. 

עברו כמה ימים, והמרקסיסט הוותיק, יצחק לאור, הפציע עם אותו פזמון. מפחידים אותנו עם "איראנים על הגדר" באזור סוריה, הוא הסביר לנו בידענות אופיינית, כדי שנוכל לשרת את האינטרסים המלוכלכים של ערב הסעודית בפרט ושל האימפריאליזם-קפיטליזם הבינלאומי בכלל, ולפצוח במלחמה מיותרת ומזוהמת בצפון, כמנהג הציונות  הקולוניאליסטית מימים ימימה.

מכיוון שראיתי פה התחלה של דפוס, פניתי מיד למקור החשוד של המגמה – "זו הדרך" כמובן, ביטאון המפלגה הקומוניסטית שלנו.

22.11.2017. נבואה ד' ב"מעריב". בעקבות "זו הדרך", גם תכנית השלום של טראמפ בעסק

שם פרסם הפרופ' אבישי ארליך, כמה ימים לפני לאור, את הגירסה המפלגתית הרשמית לחזון המלחמה הסעודית של ישראל, הכל בחסות תוכנית השלום האימפריאליסטית של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ.

וכך כותב ארליך:

"בישראל ישנם כוחות המחכים להזדמנות להכות באיראן. מלחמה בחיזבאללה, בשירות סעודיה, נראית להם כהזדמנות מוצלחת…במסגרת ההיערכות הסעודית נגד איראן מלעיט משטר טרמפ את הישראלים והפלסטינים בציפיות לתכנית השלום של קושנר שתוגש בקרוב…אך אי אפשר באמת לסמוך על טראמפ שיציל אותנו ממנהיגינו." 

עבר עוד שבוע מאז פירסם ארליך את הדוגמה המפלגתית שלו, ושלושה ימים אחרי לאור ב"הארץ",  הצטרף למתנבאי המלחמה בלבנון גם רן אדליסט מעיתון מעריב, עם אותו פזמון: ישראל בשרות הסעודים, ופיתוח של המעורבות הטראמפית בהתרחשות. קבלו את המזרח התיכון החדש לפני אדליסט:

"בינתיים אנחנו משרתים את הסעודים בסוריה בקטנה… ככה זה כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון לוחצים על הרמטכ”ל להוכיח שהסעודים ואנחנו אחוקים… 35 שנים עברו מאז שהטביע אותנו אריק שרון בבוץ הלבנוני… בימים אלה הממשלה בישראל מאיימת להחזיר אותנו לשם כדי לספק לסעודים תמונת ניצחון…שורש העניין הוא התהליך המדיני של טראמפ, שותפם של הסעודים… הקונץ־פטנט שלהם הוא המטרייה הביטחונית שישראל תספק ליוזמה הסעודית ותכה בחיזבאללה." 

ומה מקורן של כל ההתנבאויות המלחמתיות האלה, מה-13 ומה-19 בנובמבר ב"הארץ", מה-15 בנובמבר ב"זו הדרך" ומה-22 בחודש ב"מעריב"?

לא תאמינו!

הכל התחיל עם נאום שנשא מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, ביום שישי, ה-10 בנובמבר, לרגל חג הארבעין השיעי.

מקורן של הנבואות בישראל: נאום של נסראללה ב-10.11.2017. מנהיג החיזבאללה הסתייג, אבל הנביאים מישראל יודעים יותר טוב

נסראללה הודיע ש"ערב הסעודית מעודדת את ישראל לתקוף את לבנון". עם זאת, נסראללה הסתייג. הוא אמר שאי אפשר לשלול לחלוטין מתקפה ישראלית מוזמנת שכזאת, אך אין זה סביר מאחר שישראל "יודעת שהיא תשלם מחיר כבד."

והוא חזר על הדברים בנאום נוסף שבוע אחר כך, כולל ההסתייגות, ב-17 בחודש.

אלא שלהסתייגויות הזהירות  של נסראללה כבר אין שריד וזכר אצל הסנג'רים שלו  בישראל.

אלה, בשאראת וארליך, לאור ואדליסט, לפי סדר הופעתם, בעיתון לאנשים חושבים, חה-חה, בביטאון המפלגה וב"מעריב",  מכירים את הממשלה הישראלית ההרפתקנית ושוחרת המלחמות הרבה יותר טוב מנסראללה.

איזה דבילים.

******

ועכשיו שאלה.

איך זה קורה, לדעתכם, שאנשים כאלה, נאורים ומתקדמים, קודם מתנבאי המלחמות של האביב והקיץ, ועכשיו מתנבאי המלחמה של הסתיו והחורף, מסכימים לסנג'ר טיפוסים כמו עיסמאיל הנייה וחסן נסראללה?

כלומר, האנשים האלה, שכל פליטת פה או פליטת קולמוס, של איזה רעבעצע מישיבה בהתנחלויות, מוציאה מהם הצהרה שישראל היא גזענית-פאשיסטית-נאצית והיהדות היא דת פסולה לחלוטין – איך אלה, בדיוק הם, מוצאים את עצמם ניצבים כחומה בצורה לצידם של משטרים מחרידים כמו של החמאס בעזה, או של ההייאטוללות באיראן והכנופייה השיעית החמושה שהמשטר הזה מתחזק בלבנון?

משטרים דתיים קנאים ביותר, קטלניים ביותר, רוצחי המונים בסוריה או בעיראק, ומי שמקריבים את בני עמם שלהם בשם "תעשיית המוות" כטקטיקה מלחמתית לגיטימית מבחינתם, כמו החמאס בעזה?

לא נראה לכם מופרע?

בפוסט הבא – מה מקור הברית נבין השמאל "המתקדם" ובין הטרור האיסלמי, ואיך לא למדו השמאלנים הדבילים מניסיונה של ה"טודה" – המפלגה הקומוניסטית האיראנית.

_________________________________________________________________________

*תזכורת: לקראת האביב השנה, שאז התנבא טיפש א' ב"הארץ" ש"השמיים יפלו עלינו",

הוא גם הסביר, ש"כרגיל, יופתעו הישראלים עם פרוץ המלחמה הבאה, שתתחיל ממש בקרוב, אף שכל הנתונים המעידים על התרחשותה הבלתי נמנעת מוטחים בפרצופם האדיש, הנרפה והמנומנם מדי בוקר".  ואילו בנבואה המלחמתית לקראת הקיץ היוצא, הוא הודיע:  "זוהי לוגיקה פשוטה: ממשלת ישראל החליטה שבקיץ תהיה

טיפש א' חזק בלוגיקה, במיוחד פשוטה. נודע לו שהממשלה החליטה שתהיה מלחמה

מלחמה", שאף היא, כמובן, בלתי נמנעת.

ואילו טיפש ב' מאותו עיתון הסביר. שאין ברירה לעזתים, אלא לירות עלינו קסאמים, ואז, "כשייפלו הקסאמים נעמיד פני המומים, ובחסות ההתקרבנות הקדושה 

ימריאו הטייסים הטובים עם שחר, בדרכם לטבח הבא." טבח ש"יהיה נורא משני קודמיו, כי ההיסטוריה מלמדת שכל 'מבצע' ישראלי בעזה נורא מקודמו."

ובכן, הקיץ חלף עבר לו, ומה?

פחחחח.

 

 

חוק ההמלצה/ איך ולמה פוסקת הקואליציה את דינו של ראש הממשלה נתניהו – אשם


אני כותב שוב ושוב את דעתי, על הדרך הנכונה לנהוג כלפי חקירות מתנהלות: כל מי שמנסה לפגוע בדרך כלשהי במהלכה התקין של חקירה משטרתית, להשפיע על התנהגות הפרקליטות או דרך פעולתו של היועץ המשפטי לממשלה, ואחר כך על מהלך המשפט והכרעת השופטים, פועל נגד העם.

זה העם שמשלם את שכרם של השוטרים, הפרקליטים והשופטים, על מנת שיבצעו כהלכה את המוטל עליהם.

כל מי שמחבל בעבודתם של אלה, מהמפגינים במוצ"ש בפתח תקווה ועד למפגינים מול ביתה של נשיאת בית המשפט העליון; משר הגוזר מראש את דינו של חשוד ועד למי שטוען מראש לחפותו, כל אלה אינם ראויים להיקרא "נציגי ציבור". הם קוברים את כלל ה"סוב יודיצה" שעניינו להבטיח חקירה הוגנת ודין צדק.

חברי הכנסת דוד ביטן ודוד אמסלם, ועימם כל הקואליציה, המבקשת להעביר עכשיו את "חוק ההמלצה", המתייחס לחקירותיו של ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו,  מודיעים בעצם המעשה שהם עושים,  שאינם מאמינים כלל לדבריו של ראש הממשלה כי "אין כלום כי לא היה כלום", או גם כי "לא יהיה כלום כי אין כלום".

עצם העובדה שהם מנסים להעביר את החוק הזה עכשיו, מעידה כי לדעתם "היה משהו", ולכן "יש משהו", ומכאן חששם שגם "יהיה משהו".

ומכיוון שהם כבר אינם יכולים לשנות דבר באשר ל"היה משהו" ול"יש משהו", הם מנסים לשנות את רוע הגזירה – מבחינת ראש הממשלה, – בכל מה שנוגע ל"יהיה משהו".

כלומר: למרות שלדעתם היה משהו, ויש משהו – בניגוד להצהרותיו של מנהיגם – הם מבקשים למנוע שזה גם יביא בהכרח לכך "שיהיה משהו".

די, לדעתם, לזכות ברוב קואליציוני בכנסת, כדי שיתנתק הקשר ההכרחי בין מה שהיה ובין מה שהווה בשלב הזה, ובין מה שעתיד להיות, כתוצאה מכך,  בשלב הבא.

היום שבו תעביר הקואליציה את החוק הזה בקריאה השלישית, יהיה היום שבו הרוב בכנסת יודיע ברבים את דעתו בדבר אשמתו של ראש הממשלה, עוד לפני תום החקירה המשטרתית, עוד לפני החלטת הפרקליטות או פסק הדין של בית המשפט.

הרוב בכנסת יצביע באותו יום על קבלת החוק – ובאותה עת יצביע גם על אשמתו של ראש הממשלה.

וצר לי לומר, אך העובדה שראש הממשלה אינו עוצר לאלתר את התהליך הזה, אומרת גם את הדבר הבא:

שבכל מה שנוגע לחלק גדול מבוחריו, ולדרך שהם ילכו בה בהיכנסם אל הקלפי בבחירות הבאות,  מסכים בעצם ראש הממשלה נתניהו עם דעתם של רבים בשמאל המתנשא והגזעני. אלה הסבורים שציבור התומכים של ראש הממשלה כולל – הכל ציטוטים – אספסוף מטומטם של בהמות חסרות דעת, אנשים שאינם מבחינים בין ימינם ושמאלם, והם עתידים ללכת אחרי נתניהו,  מה שלא יהיה, ומה שלא יעשה.

ואילו לדעתי, העם מבין היטב מה עושים חברי הכנסת ביטן ואמסלם, מה המשמעות של מעשיהם, ומה יהיה פירושה של החלטה קואליציונית להשפיע על חקירתו של ראש הממשלה תוך הגבלת חופש הפעולה של בעלי התפקידים, שמשכורתם משולמת ממיסינו, כדי שיישמר החוק וייעשה צדק.

החוק הזה, חוק ההמלצה, שאמור להוות את הקבר הפרלמנטרי של חקירת ראש הממשלה, עשוי להתברר כקבר הפוליטי שלו ושל מפלגתו.

 

 

 

הטבח במסגד בצפון סיני/ טרור סוני ושיעי במזרח התיכון החדש (1)

מחוז ביר-אל עבד, שבו נמצא מסגד א-ראודה, משתרע על פני למעלה מ-5,000 קמ"ר,  כרבע משטחה של ישראל של הקו הירוק, ממערב לאל עריש. מספר התושבים במחוז, כ-34 אלף, כמעט כולם בני שבטים בדואים. במסגד שבו אירע הטבח התפללו ונטבחו בני השבט הבדואי אל-סאווארכה, שהם מאמינים סופים.

הזרם הדתי הזה באיסלאם החל את דרכו בסוף המאה השמינית לספירה – מן הוויקיפדיה – "בקרב קבוצת אנשים קטנה שכונו בשם 'אלו הפוסעים בשבילי הדרך הרוחנית'. את אלוהים והאמת הם כינו "האהוב"… והיו ידועים כ'מאהביו של אלוהים'. "

ועוד מאותו מקור: "במכון האיסלם הנמצא במנהיים, גרמניה, שבו עובדים על נושא קליטת המוסלמים באירופה, רואים בסופיות השקפה שמתאימה במיוחד לדיאלוג בין-דתי ולהרמוניזציה בין-תרבותית בחברות דמוקרטיות ופלורליסטיות. במכון מתארים את הסופיות כסמל של סובלנות והומניזם – היא אינה דוגמטית, היא גמישה ואינה אלימה. לפי פיליפ ג'נקינס, פרופסור מאוניברסיטת ביילור שבטקסס, 'הסופים הם הרבה יותר משותפים טקטיים של המערב: יש להם פוטנציאל להיות התקווה הגדולה ביותר של פלורליסטיות ודמוקרטיה במדינות איסלמיות.' כמו כן, מספר ממשלות וארגונים תומכים בקידום של סופיות כאמצעי להיאבק במגמות בלתי סובלניות ואלימות באיסלם."

מי שהרגו בסוף השבוע הזה 305 סופים ופצעו עוד 128, הם בני זרם חדש באיסלם, שצמח במאה ה-21. במידה רבה הם היפוכם הגמור של הסופים. הם נמנים על זרמים באיסלם הסוני והשיעי הדוגלים בשנאה כשם שהסופים דולגים באהבה. דאעש נמנה על זרמים הדוגלים ברצח ומקדשים את המוות (כמו החמאס והחיזבאללה), בשעה שהסופים מקדשים את החיים והשלום.

מדבריו של עבד אל-קאדר ג'ילאני, מייסד של אחד מעשרה המסדרים העיקריים של הסופיות, הקאדריה. השיר מובא מתוך האנתולוגיה של שרה סבירי על הסופים. למי שרוצה לדעת יותר על הזרם המוסלמי הזה מוקדש הלינק הזה.

לכן, מה שקרה בביר אל עבד שבצפון סיני, הוא במידה מסויימת התמצית המזוקקת של המלחמה המתנהלת בעולם. כבר עייפתי מלטרטר בעניין הזה, מזה עשור ויותר: על פני הכדור שבו אנו מתגוררים מתחוללת מלחמת עולם על רקע דתי. כל מיני חוכמולוגים טוענים שמדובר במלחמה של העולם השלישי  נגד מנצליו  האימפריאליסטים  והקפיטליסטים וכן הלאה, איזמים על גבי איזמים פלוס כמה לוגיות.

יש גם זרם המכחיש את עצם קיומה של מלחמה כזאת, ואף טוען כי מצב העולם מעולם לא היה טוב יותר.

*****

המזרח התיכון הוא  ליבה הפועם, ובית המטבחיים העיקרי של מלחמת העולם הדתית.

היא פרצה בקצהו המזרחי לפני כמה עשרות שנים, באפגניסטן ובאיראן של שנות השבעים. במלחמה האפגנית-סובייטית נולד ארגון הטרור הסוני אל-קאעידה, מיסודו של המילארדר בעל הרולקס אוסמה בן-לאדן. מן הארגון הזה הצטמח ארגון דאעש, זה שטבח בסופים של צפון סיני.

מערבה משם, באיראן, כבשה את השלטון ב-1979 כת שיעית אלימה ורצחנית אף היא, משטר ההייאטוללות מיסודו של רוחאללה חומייני.

*****

כהונתו של הנשיא האמריקאי הקודם, ברק אובמה, שמונה שנים שהסתיימו לפני כ-10 חודשים, סימנה עליית מדרגה בהתפתחותה המזרח-תיכונית של מלחמת העולם הדתית. מספרי ההרוגים במלחמות, במעשי טבח, השמדת העם והטרור במזרח התיכון, בשמונה שנות כהונתו של אובמה, גדל פי 2 ופי 3 לעומת תקופת כהונותיהם של שני הנשיאים האמריקאים שקדמו לו. זה במקביל לעליה דומה במכירות הנשק האמריקאי למזרח התיכון. מצחיק שהאיש הזה קיבל פרס נובל לשלום. הפרס ניתן לו כמקדמה, בפתח כהונתו. מקדמה שלא נפרעה. ההיפך מזה. מצחיק גם שאותו נשיא אמריקאי הוא ממובילי אותו זרם של טמבלים מלומדים, הטוענים שמעולם לא היה לנו טוב יותר.

*****

מעשי הרצח והטבח של אנשי דאעש בסיני ובמצרים תכפו והתרבו, ככל שהאירגון הרצחני הזה נדחק ממעוזיו בעיראק ובסוריה.

בעיר סוצ'י הרוסית, איפה שהתקיימה זה עתה מסיבת הניצחון על דאע"ש בצפון  הסהר הפורה, השתתפו, בין המנצחים, גם מתחריו של דאעש על כתר אלופי הטירור – המשטר השיעי של איראן, המפעיל את "משמרות המהפכה", כנראה ארגון הטרור הממלכתיהגדול בעולם. ההיאטוללות הם גם שולחיו של הסניף הלבנוני של הטרור השיעי –  ארגון החיזבאללה (מפלגת האל – שם שיובא ללבנון מאיראן).

הנשיא אובמה נואם בקהיר: עליית מדרגה במזרח התיכון

משתתף אחרת בטקסי הניצחון בסוצ'י, הוא הזרם האיסלאמי השולט עכשיו בטורקיה, אשר איפשר את זרימת המתנדבים והאספקה לטרוריסטים של דאעש, והתומך עד היום בארגון הטרור של החמאס. לא מפתיע שנשיא מצרים, עבד-אל-פאתח א-סיסי, האשים בנאומו האחרון גם את המשטר הזה מאנקרה, בתמיכה בטרור הדעאשי בסיני.

היה זה אותו נשיא אמריקאי, אובמה, שמסר למעשה את מפתחות המזרח התיכון לידי הטרור האיראני ושלוחיו. הוא הביא לחתימת הסכם הגרעין מול איראן, שבפועל גורם  רק להשהייה של כמה שנים ביישום תכניות הגרעין של ההייאטוללות, ובינתיים משחרר אותה מסנקציות, מזרים לקופתה מאות מיליארדים דולרים, ומעניק לה יד חופשית במיזמים האימפריאליסטים שלה במזרח התיכון.

באותה הזדמנות, הפקיר למעשה אובמה חלק ניכר מהמזרח התיכון לטובת האינטרסים הרוסים.

והתוצאה, בינתיים, היא ציר איראני העובר בין טהראן, בגדד, דמשק וביירות, עם שלוחה בצנעא שבדרום חצי האיר הערבי, ומשת"פים בנסיכות הנפט של קטאר. בעקבות תוצאות המלחמה בסוריה עד כה, נראה כי המשטר האיראני יהווה מעתה חלק מוכר של השלטון בסוריה.

*****

יומיים אחרי שאנשי דאעש טבחו 305 מוסלמים סופים בצפון סיני, ירדו מטוסים רוסיים על העיירה א-שאפה שבמזרח סוריה, וכתוצאה מההפצצה נהרגו 53 אזרחים סוריים.

אין מצב, כמובן, שבעקבות כך יכנה  המו"ל של "הארץ" את הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין ואת ממשלתו "רוצחים בחליפות".

כמו שאין מצב שאלופי המוסר מעיתונו יודיעו שאנשי דאעש בסיני עוסקים בעצם ב"השמדת עם", ב"טיהור אתני" או משהו מהסוג הזה.

הסיבה ברורה. מבחינתם של עמוס שוקן ושותפיו לקו הגזעני של עיתונו, כאשר ערבים הורגים ערבים, או כאשר רוסים הורגים ערבים, זה משול ל"כלב נושך כלב". בקושי שווה דיווח עיתונאי, לא כל שכן פרשנות.

את מעשיהם של אנשי דאעש אפשר תמיד, מבחינת השמאל המזוייף המקומי ובתפוצות, "להבין אם כי לא להצדיק". והרוסים הם בכלל אבן הפינה בחזית הפוליטית שבה הם מצדדים.

בפוסט הבא אעסוק בברית הלא קדושה הזאת.

 

 

 

צחוקים/ את מי הכי אוהבים הנאצים האמריקאים, ועל מה באמת משלמים ל"שוברים שתיקה"

לפתיחת השבוע הביא לי העיתון לאנשים חושבים, חה-חה, שני צחוקים במחיר של אחד. שניהם מעמוד המאמרים הפותח.

ניצן הורוביץ והאתר  הנאצי המצטט את ציפי חוטובלי: אין הגמל מבחין בדבשתו

שם, בטור שמשמאל, מצטרף ניצן הורוביץ לאלה המגנים את סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי על פגיעתה ביהודים האמריקאים, ומציין כי "עלבונותיה בוטים, ואפילו האתר הנאצי האמריקאי מצטט אותה."

אז מה מצחיק בזה, אתם שואלים?

או.

כי את מי, אתם חושבים הכי אוהבים לצטט האתרים הנאצים למיניהם בארה"ב ובשאר גלויות? יותר מכל פוליטיקאי, יותר מכל סופר או חוקר או עיתון ישראלי אחר?

ובכן, כן. ניחשתם. עיתון "הארץ" על מהדורתו האנגלית, הוא-הוא חביבם מס. 1 של הנאצים. להיט אצלם.

העיתונאי ג'פרי גולדברג על הניאו נאצים ו"הארץ": ביטל את המנוי

וכזכור, ממש לא מזמן, צייץ העיתונאי היהודי-אמריקאי הידוע, ג'פרי גולדברג בתשובה לכתב "הארץ" אנשיל פפר, והזכיר במפורש את חיבתם היתרה של הניאו נאצים בני ארצו לעיתון הזה, כסיבה טובה לביטול המנוי שלו. ואיפה יותר לניאו נאצים הללו לטפח את חיבתם זו, אם לא באתרים הנאציים ברשת?

כי מה נאצים אוהבים יותר מתעמולה אנטישמית ושקרים שמספרים על יהודים – תוצרת מהסוג ש"הארץ" מתמחה בה.

אז זהו. מצחיק אותי שניצן הורוביץ יורד על ציפי חוטובלי בגלל שאתר נאצי עשה צימעס מהשטויות שלה, והוא יורד על הסגנית דווקא בעיתון המסויים הזה ובעניין המסויים הזה.

שוב אין הגמל רואה את דבשתו.

*****

ואת צחוק ב' סיפק לי סמי פרץ באותו עמוד. זה בעניין השקרים של "שוברים שתיקה". פרץ כנראה לא קרא את הפתיח למאמר המערכת של "הארץ" ביום חמישי האחרון, שנפתח במשפט המטורלל הבא:

"לא צריך להיות אוהד של שוברים שתיקה כדי להבין שמשהו רקוב בדרך טיפולה של מערכת החוק והמשפט בעניינו של דובר הארגון."

מי, חוץ מזה שכותב את מאמרי המערכת ב"הארץ", מכיר את זה, שאינו אוהד של "שוברים שתיקה" – ולפתע שינה את טעמו לנוכח השקר החדש של הדובר?

זה בעוד שפרץ טוען בפתיחת מאמרו היום את ההיפך הגמור:

"יש משהו מייאש  בהתייצבות האוטומטית של הימין לצד הפרקליטות ושל השמאל לצד 'שוברים שתיקה'".

זאת אומרת, גם פרץ לא שמע ולא יודע על אותו אחד, שאינו אוהד של "שוברים שתיקה", ודווקא עכשיו, לנוכח השקר החדש והמוכח ככזה של הדובר, מגלה הלא-אוהד הזה, שמשהו רקוב דווקא בפרקליטות בפרשה הזאת. נראה שרק מי שכותב מאמרי מערכת ב"הארץ" מכיר את האחד הזה.

אבל לא זה העיקר. העיקר הוא בהבחנה המוטעית עד היסוד של פרץ באשר למניעים של "שוברים שתיקה".

הוא כותב כי "בבחירתו לפעול בחו"ל הביע הארגון חוסר אמון במוסדות ובציבור הישראלים…זו הטעות הקשה של 'שוברים שתיקה', יותר מכל עדות לא אמינה שמוציאה את צה"ל לא טוב…היציאה של הארגון החוצה אמנם מאפשרת לו לגייס תרומות גדולות ממדינות וארגונים בינלאומיים, אך מגייסת בו-זמנית את הציבור הישראלי נגדו…לכן כדאי לארגון לחשב מסלול מחדש."

וזה מאוד מצחיק.

סמי פרץ הוא עורכו של העיתון הכלכלי של "הארץ", דה-מרקר, ומותר להניח שהוא מבין משהו בענייני כלכלה, יחסי עובד-מעביד, ואיך ומדוע נוסדים ארגונים וכיצד הם פועלים.

והנה, מן התיאור של פרץ, המצוטט לעיל, עולה התמונה הבאה:

היה היה ארגון של חיילי מילואים ישראלים, שכל מענייניו מוקדשים לשמירת המוסר של צה"ל, לדמותה של החברה הישראלית וכן הלאה, מטרות טהורות ביותר. ואותו ארגון "סטה" לפתע ממטרתו, ותמורת הכסף הגדול מחו"ל הוא מרכז שם את פעילותו, וכך בוגד במטרתו העיקרית – השפעה לטובה על צה"ל ועל החברה הישראלית – וגורם לאנטגוניזם של הציבור הישראלי נגדו.

ובכן, אותי זה מצחיק שעורך של עיתון כלכלי יכול להיות כה תמים וכה טועה. בדה-מרקר הרי מופיעים תחקירים וגילויים חודרניים ונוקבים אודות התרחשויות ואנשים ומוסדות בכלכלה, בחברה ובפוליטיקה הכלכלית-חברתית הישראלית.

אז לאיפה כל זה נעלם, כשהעורך הכלכלי עוסק במיזם כלכלי-פוליטי ושמו "שוברים שתיקה"?

למן תחילתו ממומן ארגון "שוברים שתיקה" על ידי שורה של קרנות מסוג "הקרן לישראל חדשה", ועוד שורה של קרנות תאגידיות וקרנות של טייקונים זרים, קרנות של מימסדים כנסתייתיים נוצריים וקרנות של מדינות אירופאיות. אין לארגון הזה קיום בלעדיהם.

האם באמת חושב סמי פרץ שלקרן פורד, למשל  – המממנת העיקרית של "הקרן לישראל חדשה", זו שניצבה על ערש לידתו של "שוברים שתיקה"  – יש עניין כלשהו במוסר של צה"ל ובשיפורה של החברה הישראלית? קרן פורד היא קרן אנטישמית מאז יסודה ועד היום. היא היתה הרוח החיה ומקור המימון העיקרי של רבים ממיזמי ה-BDS מאז ועידת דרבן. והיא מממנת בכיף כל ארגון ועמותה בישראל, המספקים דיבות השמצות והכפשות אנטי-ישראליים, לשימושם של ארגוני ה-BDS חביביה.

בדומה לקרן פורד, עובדות גם הקרנות הנוצריות, של הבישופים הקתולים מאירלנד או מספרד, של הכמרים הפרוטסטנטים מהולנד או מדנמרק  או משוויץ, שמשלמים דמי מלשנות לשטינקרים של "שוברים שתיקה", ומאותו כיס עצמו הם מממנים גם ארגונים ויוזמות של חרמות ונידויים אנטישראליים.

והמניע ברור: היהודים שרצחו את משיחם ישו, עוסקים עכשיו, על פי המלשנים הקטנים של שוברים שתיקה, ברצח שיטתי ונבזי של בני העם הפלשתיני הכבוש והמדוכא.

האם לא שמע פרץ על עדויות לפי מכסה, מלשנות בקבלנות, שהזמינו אצל "שוברים שתיקה" כל מיני הולנדים ובריטים?

מאיפה הוא מגייס את התמימות הזאת, הגורמת לו לכתוב שהפעילות הזאת בחו"ל של ארגון השטינקרים היא "טעות קשה", ושכדאי לארגון "לחשב מסלול מחדש"?

סמי פרץ אמור כבר להבין, בגילו ובמעמדו, שהסוכנים הזרים שעובדים ב"שוברים שתיקה" עושים בדיוק-בדיוק מה שמצופה מהם על ידי משלמי שכרם, וברגע שייחדלו מזה, ידאגו כביכול לחברה הישראלית ויפסיקו לספק שקרים והשמצות בחו"ל – הם לא יראו יותר חצי סנט או רבע יורו  מהקרנות האנטישמיות המפרנסות אותם.

כדאי שפרץ יבין כבר את האלף-בית,  שאמור להבין כל עורך כלכלי, ויתלה שלט גדול מול המכתבה שלו בזו הלשון:

אמור לי מי משלם לך, ותמורת מה, ואומר לך מי ומה אתה.

פרשת "שוברים שתיקה" והדובר יששכרוף / איך מסתבכים השקרנים בפעם נוספת בקורים שטוו לעצמם

השקר של דובר "שוברים שתיקה", דין יששכרוף, הולך ומסתבך, כמאמר השיר, מסתבך והולך.

זה אחרי שגם הפלשתיני השני שהועלה בחכה, כמי שהיה אמור לחטוף  מהדובר ברכיות, לדמם ולהתעלף, לא מספק את הסחורה.

תחילה ניזכר בשקר המקורי של יששכרוף: ביום שישי אחד בחברון, הוא מספר און קאמרה ומעל לבמה, הוא שירת כמ"מ בפיזור הפגנה. והנה, אחד ממיידי האבנים נתפס, ומפקד פלוגת הנח"ל הורה למ"מ יששכרוף לאזוק את העציר. יששכרוף סיפר שלא ידע איך לגשת למילוי ההוראה, כי הוא "לא מדבר ערבית". ואז, הוא מוסיף ומספר, הוא עבר לדיבור בשיטת הברכיות. הוא תפס בעורפו של העצור, והכניס לו ברכיות קשות לפנים ולחזה.

קשות עד כדי כך, שהעצור דימם ואף התעלף, סיפר יששכרוף. כך שאפשר היה לאזוק אותו ולהוביל אותו "מסוחרר" למעצר.

דין יששכרוף עם "קורבן אכזריות" ראשון, חסן ג'ולאני: טען שלא הוכה

בעקבות הסיפור, והזעם של חבריו ופקודיו של יששכרוף על הקצין שלהם, שלמעשה האשים אותם במשתמע בשתיקה ובחוסר מעש לנוכח מעשיו האכזריים והמחפירים, הם הגישו תלונה, והפרקליטות החלה לחקור את הפרשה.

בניגוד לשקרים של "שוברים שתיקה", לא היה שום דבר מיוחד בחקירת הקצין-הדובר-השקרן. כשיש תלונות ועדויות בדבר מעשים בלתי חוקיים, מתנהלות חקירות, ואפילו רבות.

והנה מה שמתברר על חקירת יששכרוף:

א. הוא סירב לתת שמות של של חיילים העשויים לתמוך בגרסתו. אפילו לא שם אחד(!).

ב. על פי דבריו בדבר מיקומו ועיתויו של הארוע המדובר, ניתן היה לאתר את העצור שבו מדובר, כי רק הוא התאים לתאור התקרית: פלשתיני ושמו חסן ג'ולאני.

ג. לקראת סיום חקירתו, מסר יששכרוף לחוקרים גירסה שונה בתכלית מזו שמסר מעל הבמה של שוברים שתיקה. לדבריו, לא היתה הכאה אכזרית ומיותרת, אלא רק שימוש סביר בכוח מצידו כדי לאפשר את איזוקו של העצור. באשר ל"דימום", הודה יששכרוף, שאולי רק זלגו לעצור כמה טיפות דם מהאף. ובאשר ל"התעלפות" הוא סיפר שאולי העצור רק עצם לרגע את העיניים.

ד. יששכרוף טען בתחקיר שהוא לא יצליח לזהות את העציר שאותו היכה.

*****

הבעיה התעוררה, כאשר העצור חסן ג'ולאני סיפר בחקירתו כי  לא הוכה שלא לצורך בעת מעצרו.*

אי לכך שיחררה הפרקליטות הודעה, שבה טענה כי "מהראיות עולה, שהחשוד בחר מטעמיו, להעצים את הסיטואציה של שימוש בכוח, שהיה כדין, כאשר אף 'נפגע העבירה' הלכאורי עצמו לא ראה אותו (את השימוש בכוח מצד יששכרוף) כבלתי תקין."

ההודעה הזאת, שמוציאה את הדובר שלהם כמגזימן עד שקרן, עיצבנה כמובן את עמותת המלשנים והשקרנים, והמנכ"ל, שקרן מועד בפני עצמו, בשם אבנר גבריהו, טען שתי טענות עיקריות בהופעתו ביום ב' בלנודון וקירשנבאום בערוץ עשר:

א. יש עד מהפלוגה שיכול לאשר את העובדות בווידוי של יששכרוף.

ב. את עדותו הלא-מספקת של הפלשתיני ג'ולאני הסביר גבריהו כך: "כששוטרים מחברון מוציאים פלשתיני מהבית וחוקרים אותו על ארוע שקרה לפני שלוש שנים, יש להניח שהוא יעשה הכל כדי לרצות אותם ולספק להם את מבוקשם."

גבריהו גם הביע זעם על כך שהעד מהפלוגה לא נקרא להעיד בפרקליטות. אולי הוא לא ידע שיששכרוף סירב לספק לחוקריו אפילו שם אחד של מי שיכול להעיד על מה שהתרחש.

*****

הכל נראה מבטיח, מבחינת "שוברים שתיקה" והדובר השקרן שלהם, עד שהתפרסם הסרטון המובטח ובו עדותו של העד שהיה אמור לבסס את עדותו של יששכרוף. והנה אסון:  גם העד, חייל בודד בשם רובן סילברסטון, לא סיפק את הסחורה. הוא דיבר על ה"ברכיות" שהכניס יששכרוף לעצור כדי לאפשר את האיזוק, אבל האכזריות המיותרת, הדימום והעילפון שעליהם סיפר יששכרוף – יוק!

יששכרוף עם "קורבן התאכזרות" מס 2., פייסל אל-נתשה: 10 חיילים רעולי פנים

בשלב זה התברר ל"שוברים שתיקה" שהם נחשפו כשקרנים גמורים, והם חיפשו במהירות שקר חדש, שישלוף אותם מצפורני השקר הקודם.

השקר החדש התאפשר בזכות  ארגון אחר של מלשנים ושקרנים מקצועיים – "בצלם". שם מצאו במחסן תיעוד של מעצר אחר בחברון, במועד אחר לגמרי מזה שדיווח עליו יששכרוף במקור, אבל בכל זאת רואים שם את יששכרוף מוביל עצור פלשתיני אחר, לא ג'ולאני.

יששכרוף עצמו, שכח לגמרי, שמסר בחקירתו שלא יצליח לזהות את הפלשתיני שאליו הוא התאכזר, והפיק עכשיו סרטון חדש, שבו זעם על שלא הציגו לו תצלום של ג'ולאני.

והזיכרון שלו התעורר עד כדי כך, שהוא היה יכול לאשר בפסקנות שהקורבן מס. 2 שלו, באדיבות "בצלם", הוא-הוא זה שספג ממנו את הברכיות, דימם והתעלף וכל היתר.

וגם העד סילברסטון העביר בלי בעיות את העדות שלו, שהתייחסה למקרה של חסן ג'ולאני, והסב אותה על מעצרו של העצור מס. 2.

מה שכנראה מוסיף גם אותו לרשימת השקרנים, ומעמיד בספק כבד את עדותו על עצמו, כאילו אין לו שום הטיה פוליטית.

*****

העציר מס. 2 הוא פייסל אל-נתשה.

והוא המיט אסון שני על "שוברים שתיקה".

גם  פייסל אל-נתשה, שנמצא על פי תצלומו ונחקר, לא סיפק את הסחורה.

הנסיבות של מעצרו לא מסתדרות כלל עם התיאור של יששכרוף.

אל-נתשה מספר כי הוכה ונעצר על ידי כמה חיילים רעולי פנים. הוא לא זכר שום יששכרוף או משהו דומה לו.

"החיילים הרביצו לי בידיים וברגליים," סיפר אל-נתשה, "עשרה חיילים עצרו אותי ואת מי שהיה איתי".

חיילים מיחידת הנח"ל של יששכרוף, שהכחישו את עדותו כאשר התייחסה למעצרו של ג'ולאני, ונכחו גם במעצרו של אל-נתשה,  העידו שוב שאין שחר לתיאור של יששכרוף את מעצרו של אל-נתשה, ככזה המתאים לתיאור המקורי שלו.

התברר, שלא יתכן שהיה מצב שבו  נמצא יששכרוף במצב של אחד-על-אחד עם אל-נתשה, כפי שסיפר מעל הבמה של "שוברים שתיקה" על נסיבות האיזוק שביצע.

הדובר של "שוברים שתיקה", דין יששכרוף התברר כשקרן בפעם נוספת.

*****

ומכאן גם ברור, מדוע סירב יששכרוף על הסף להצעה שהפנה אליו עיתון "ידיעות אחרונות", לעבור בדיקת פוליגרף.

*****

שעשוע בפני עצמו אפשר למצוא בדיווח של העיתון לאנשים חושבים, חה-חה, על הפרשה. רק העיתון הזה, עם ההיקף, העומק והרוחב של שקריו, מסוגל להתחרות בווליום של השקרנות המקצועית, שמפגין "שוברים שתיקה".

קבלו, למשל, את הכותרת של "הארץ"  ברשת, כאשר כבר ידעו על עדותו של העצור מס. 2, אל-נתשה: הארץ טוען כי פייסל אל-נתשה, המופיע כקורבן מס. 2 של יששכרוף, "תומך בעדות הדובר".

זהו פשוט שקר, חד וחלק, של "הארץ". לא רק שאל-נתשה לא "תומך בעדות הדובר" – הוא פשוט קובר אותה. לדבריו הוא נעצר על  ידי עשרה חיילים רעולי פנים, ואין מצב שזיהה את יששכרוף או היה איתו במצב של אחד-על-אחד.

 

 

ומצחיקה לא פחות הכותרת בעמוד הראשון היום של המהדורה המודפסת. הפעם במקום המילה "תומך" מהאינטרנט, מופיעה המילה "מאשר", אך השקר הוא אותו שקר.

"הארץ", היום, עמוד ראשון: הכותרת אומרת שהעצור אל-נתשה "מאשר: חיילים היכו אותי". אבל הוא בכלל לא מאשר שדין יששכרוף היכה אותו.

מה בדיוק "מאשר" העציר הפלשתיני, פייסל אל-נתשה? האם הדובר יששכרוף טען אי פעם שכמה חיילים היכו את העציר מס. 2 שלו? האם הוא טען שהיה מדובר ב-10 חיילים רעולי פנים, כפי שסיפר אל-נתשה?

לא. יששכרוף תיאר מצב ברור של עימות בינו ובין העצור, אחד-על אחד. אין לזה זכר בעדותו של אל-נתשה. הוא לא "מאשר" כלום.  הוא רק קובר את הווידוי של יששכרוף.

נא לשים לב, שהידיעה בעמוד הראשון אינה חתומה. נראה שאפילו ב"הארץ" לא הצליחו למצוא מי שיסכים לחתום בשמו על ערימת השקרים שפירסמו בעמוד הראשון שלהם. הזאת.

————————————————————————————————————–

*כשהתפוצצה הפרשה, שינה ג'ולאני את טעמו וסיפק כמה גירסאות שונות לתקשורת: שהוכה על ידי אנשי מג"ב ושוטרים, וגם שהוכה על ידם עד שאיבד את הכרתו ואינו יודע אם ומי היכה אותו אחר כך. מי שרוצה לראות שקרן משקר און קאמרה, כדאי לו לחפש את הסרטון.

בערוץ עשר (14), איפה שפרסמו את עדותו החדשה, לא סיפרו לטמבל, ג'ולאני,  שהשקרים המאוחרים שלו כבר מיותרים. זה בגלל שמועמדותו כקורבן של יששכרוף כבר נפסלה על ידי "שוברים שתיקה", שגילו קורבן מדומה אחר להתעללות כביכול של הדובר שלהם.

שוברים שתיקה/ הדובר, המנכ"ל והעד – שקר על שקר על שקר

מה זה שקר על שקר על שקר?

זה כשהמנכ"ל השקרן מנסה להציל את הדובר השקרן, בעזרת עד, שכביכול ייאשר את גרסתו השקרית של הדובר.

וכאשר מתברר שזה לא ממש קורה, משנים את גירסתם הדובר השקרן ועימו הארגון השקרן שהוא מדברר, וממציאים שקר חדש.

יששכרוף מעיד מעל הבמה: ברכיות לפנים ולחזה

והנה העובדות בסיפור המעשה:

א. הכל התחיל בכך שבאחד מהארועים של "שוברים שתיקה", מאלה שבהם יש המון תקשורת ומעט משתתפים, הופיע על הבמה דובר חדש של הארגון, דין יששכרוף. הוא סיפר שבאחד מימי שישי,  שבהם היו מהומות וידויי אבנים בחברון, השתתפה גם יחידת הנח"ל שבה שירת. ואז הורה  המ"פ   שלו לקצין דין יששכרוף לאזוק פלשתיני שידה אבנים, ו"שלא נתן לנו לאזוק אותו" (ציטוט).

השיטה שנקט בה הקצין יששכרוף כדי לבצע את הפקודה היתה זו, לדבריו: "אז תפסתי לו בעורף והתחלתי לתת לו ברכיות בפנים ובחזה עד שהוא היה מדמם ומעולף מול החיילים שלי ומול המפקד שלי." (ציטוט).

המשך הווידוי של יששכרוף: הפלשתיני דימם והתעלף

כלומר: הפעלת כוח חריג, בלתי מידתי, אפילו אכזרי, תוך גרימת נזקים חמורים לפלשתיני שנאזק לבסוף.

וגם האשמה משתמעת וחמורה כלפי המפקד והחיילים הישראלים שחזו בשתיקה במחזה המבחיל.

ב. הבעיה הופיעה, כאשר הווידוי המצמרר של הקצין יששכרוף הגיע לידיעת מפקדו של יששכרוף וחייליו. הם הכחישו את קיומו של הארוע הזוועתי הנ"ל. לא זכרו את המ"מ יששכרוף מכה פלשתיני באכזריות, מקיז ממנו דם ומעלף אותו במכות רצח.

ג. מכיוון שבאופן נדיר היה מדובר בעדות של ש"ש שניתנה בגלוי, על ידי אדם מזוהה, כמעט שלא היה מנוס מהגשת כתב אישום. בערך כמו במקרה של החייל אלאור עזריה, להבדיל, שצולם על ידי "בצלם". הטענות על ה"פוליטיזציה" של הפרקליטות במקרה הזה הן מצחיקות, כשהן באות מצד ארגון כמו "שוברים שתיקה", שכל מעשה שלו וכל עדות שהוא מביא ספוגה בפוליטיקה מכף רגל עד פדחת. על פי ההגיון הזה, גם כתב האישום נגד אלאור עזריה היה פוליטי, וכמעט אין דבר שאינו פוליטי במערכות המשפט והצבא.

ד. הפרקליטות חקרה את לוחות הזמנים שבהם שירת יששכרוף בחברון. ומכיוון שהוא דיווח בעדותו על מקרה אחד מסויים, ביום שישי אחד מסויים, וכלפי פלשתיני מסויים, ניתן היה לאתרו. הפלשתיני – חסן ג'ולאני שמו, סיפר כי אמנם ידה אבנים באותו יום שישי, ואמנם נעצר ונאזק, אך לא זכר הפעלת כוח חריג בעת המעצר, וגם לא שדימם והתעלף. יתכן שה"ברכיות" שנראו כה נוראות בעיני יששכרוף, נראו בעיני ג'ולאני חלק מנוהל מעצר רגיל על ידי צבא הכיבוש הציוני.

כלומר, בעצם אישר ג'ולאני את גירסתם של עשרות מחבריו של יששכרוף לפלוגה, כולל מפקדו.

המנכ"ל השקרן גבריהו: יש לי עד שיוכיח שיששכרוף דובר אמת

ה. בעקבות המימצא הנ"ל, החליטה הפרקליטות לוותר על הגשת כתב אישום נגד הקצין יששכרוף ועל כך יצאה הודעה, ובה נאמר: "מהראיות עולה, שהחשוד בחר מטעמיו, להעצים את הסיטואציה של שימוש בכוח, שהיה כדין, כאשר אף 'נפגע העבירה' הלכאורי עצמו לא ראה אותו (את השימוש בכוח מצד יששכרוף) כבלתי תקין."

ו. לאחר שהתפרסמה הודעת הפרקליטות, ביום חמישי האחרון, חזיתי בהמשך הפרשה בתכנית "לונדון וקירשנבאום" בערוץ עשר (14) בהנחיית נדב אייל. האורח הרלוונטי באולפן היה המנכ"ל החדש של ש"ש, אבנר גבריהו.

היו לו כמה טיעונים כלליים, כגון זה שהחלטת הפרקליטות היא פוליטית, וכגון זה ש"אם מישהו חושב שאפשר לקיים כיבוש בלי אלימות הוא חי בסרט" (לא מתחייב לדיוק מוחלט בציטוט הזה). אבל היו לו גם שני טיעונים ספציפיים.

העד רובן סילברסטון, קשר מ"פ: בא לשמור על שמו הטוב של יששכרוף המוקע כשקרן על ידי חבריו לנשק

האחד: עדותו של העצור הפלשתיני נראתה לגבריהו מפוקפקת ביותר. הנה מה שהתפרסם בעניין זה מפיו של גבריהו באחד העיתונים: "כששוטרים מחברון מוציאים פלשתיני מהבית וחוקרים אותו על ארוע שקרה לפני שלוש שנים, יש להניח שהוא יעשה הכל כדי לרצות אותם ולספק להם את מבוקשם." בערך מילה-במילה מה שאמר לנדב אייל.

והשני: איך זה, שאל גבריהו,  שהמשטרה והפרליטות לא גבו עדות מאחד מחיילי הפלוגה, שעדותו מאשרת את הווידוי המצמרר של יששכרוף? העדות הזאת, המצויה בידי שוברים שתיקה, טען גבריהו, מאשרת את גרסת יששכרוף.

יששכרוף אכן התאכזר שלא לצורך לפלשתיני מיידה האבנים, ופגע בו קשות, לפחי העדות.

צריך להדגיש בנקודה הזאת: המנכ"ל גבריהו לא הטיל שום ספק בכך שג'ולאני הוא-הוא הפלשתיני שנעצר באותה תקרית. ובוודאי שלא הטיל ספק בכך שעדותו של החייל האלמוני (באותו שלב)  מתייחסת לאותה תקרית שנדונה בפרקליטות, ושהממצאים אודותיה הביאו לניקוי שמו של יששכרוף מהבוץ שניסה להלביש על עצמו.

אך בפועל מאשר בעצם רובן סילברסטון את גירסת הפרקליטות

דברים ברוח זו פורסמו גם בכל העיתונים למחרת היום, בגליונות יום השישי.

ז. לא חלף זמן רב, וברשתות הופיעה עדותו של החייל. מדובר בחייל בודד, יהודי אמריקאי, רובן סילברסטון שמו, ששימש כקשר מ"פ בשעה שהתרחשה התקרית, והוא נכח בה לכל אורכה. סילברסטון צולם והוקלט על ידי ארגון שוברים שתיקה בסרטון, שבו היו לו שלוש הודעות:

האחת, שאין לו שום השתייכות פוליטית , ולכן יש להתייחס לעדותו כמי שניתנת בתום לב.

השניה – ציטוט –  "עם זאת, לאחרונה מספר חיילים כינו את דין (יששכרוף) שקרן על מנת להכפיש את שמו" (כלומר – כוונת הזדון היתה של החיילים, לפי רובן שלנו, ולא של יששכרוף, שניסזה להעליל על חבריו ליחידה שתיקה מבישה לנוכח מעשיו הנוראים) – ורובן חש לעזרתו של המ"מ המותקף.

ולבסוף העדות עצמה: "אכן עצרנו גבר, ודין אכן נתן ברכיות לגבר הזה בכדי להביא אותו למעצר." (ציטוט).

זה ותו לא.

שמים לב? גם לקשר המ"פ מאמריקה, שנכח בתקרית, אין ספקות לגבי זהותו של הארוע. ידוי אבנים, גבר פלשתיני, ברכיות, מעצר. יום שישי מסויים, עציר מסויים.

אבל –

איפה ה"ברכיות לפנים ולחזה", לפי גרסת יששכרוף?

איפה – וזה העיקר – התוצאה האכזרית – פלשתיני "מדמם ומעולף" לפי גירסת הדובר השקרן של "שוברים שתיקה"?

כך שמה יש לנו מהעד סילברסטון,  כדי להציל את הדובר שסרח?

כולה – "דין אכן נתן ברכיות לגבר הזה בכדי להביא אותו למעצר."

לא יותר מהפעלת כוח סביר לצורך מעצר – כוח כה סביר, שהפלשתיני אפילו לא זכר שקיבל "ברכיות", לפי ההסבר של הפרקליטות.

העד רובן סילברסטון פשוט אמר את האמת, ועם כל רצונו להגן על יששכרוף, לא היה מוכן לשקר למענו!

ח. והנה, העד שהיה אמור להציל את יששכרוף מאשמת דיבה והשמצה עלובה ופחדנית של חבריו ליחידה –

לא סיפק את הסחורה.

העד שהביאו ש"ש כדי לאשר את עמדת יששכרוף – מאשר בפועל את עמדת הפרקליטות!

ואז, אחרי שהשקר השני (של גבריהו, אודות העד המסתורי שיציל את יששכרוף) שנועד לטשטש את השקר הראשון (של דין יששכרוף עצמו) –

הופיע לפתע פתאום, אאוט-אוף-דה-בלו, השקר השלישי, שהוא הגם השני מצידו של שקרן א', הדובר יששכרוף:

שהתקרית שחקרה הפקליטות בכלל לא היתה התקרית שעליה התוודה יששכרוף…

הפלשתיני  שאליו התאכזר יששכרוף הוא בכלל פלשתיני אחר, לא ג'ולאני…

ט. אלא שהשקר כל כך שקוף וחשוף, שזה כמעט מצחיק.

כי אם זו בכלל לא אותה תקרית, וזה בכלל לא ג'ולאני – אז כלפי מה וכלפי מי התייחסה "העדות המטהרת" שטרחו "שוברים שתיקה" להביא – העדות  של קשר המ"פ רובן סילסרסטון,  שנועדה להציל את השקרן יששכרוף?

ועל מה בכלל דיבר המנכ"ל השקרן  ׁ(עם קבלות*) גבריהו, בערוץ עשר ובעיתונים, כשהאשים את ג'ולאני במתן עדות מפוברקת?

איך לא עלה על דעתו של המנכ"ל השקרן גבריהו להסביר כבר ביום חמישי שמדובר בכלל בתקרית אחרת ובמישהו אחר?

כי אז עדיין היה נדמה לו, שעדותו של סילברסטון אכן תספיק כדי להציל את השקרן יששכרוף?

*****

ככה זה, כששקרנים מסתבכים בקורי השקרים שהם טווים לעצמם.

——————————————————————————————————–

*באחד התדריכים שערך בחברון לקבוצה של אורחים מחו"ל, סיפק להם אבנר גבריהו (עוד לפני שנעשה מנכ"ל), בין שקרים אחרים, את השקר החמור מכולם: הוא דיווח להם שחיילים של צה"ל, חבריו לנשק, התייחסו לירי בפלשתינים בחברון כמו ב"משחק וידיאו" שמשחקים

גבריהו מוקלט ללא ידיעתו בחברון, כשהוא מספר לאורחים זרים שחיילי צה"ל ירו רימונים "על אנשים ומכוניות" – שקר נתעב וחסר כל בסיס

במחשב, תוך כדי כך שהם יורים "על אנשים ומכוניות"  תוך שימוש ב"מכונת יריה" שמיידה רימונים, "וזה טירוף". גבריהו צולם והוקלט ללא ידיעתו על ידי איש המילואים עמית דרי, והסרטון פורסם.

כדי להצדיק את העלילה הנוראה הזאת על חבריו לנשק, פרסם האירגון שורה של לינקים שכביכול מאשרים את דבריו של גבריהו. צפיתי בכולם. אין באף אחד מהם אפילו זכר לירי "על אנשים ומכוניות". יתרה מזו: אין שום דיווח אחר בכל תולדות האינתיפאדה  על מקרה כזה בחברון –

השקרים של גבריהו ו"שוברים שתיקה" מנוצלים בהפגנה אנטי-ישראלית באירלנד על ידי חבר פרלמנט אנטישמי

ירי של רימונים "אל אנשים ומכוניות". אין גם שום דיווח על נפגעים פלשתינים מירי שכזה. מדובר בשקר נתעב ביותר, שנועד לפרנס את תעמולת הזוועה של האנטישמים וארגוני ה-BDS בחו"ל, שאמנם מנצלים את השקרים של "שוברים שתיקה" והמנכ"ל החדש שלהם, כדי

בעקבות גבריהו מגלה חבר הפרלמנט האירי שחיילי צה"ל קיבלו פקודה להרוג פלשתינים חפים מפשע. בהמשך הוא מספר להם, בהסתמך על אותה עדות,  שישראל מבצעת "טיהור אתני" בגדה.

להאשים את צה"ל בביצוע פשעי מלחמה, ואת ישראל בביצועו של "טיהור אתני".

אין מנוס מהמסקנה המצערת, ש"שוברים שתיקה" הוא ארגון של שטינקרים (כינוי עממי למלשנים בשכר), מטעם שורה של קרנות תאגידיות, כנסייתיות ומדיניות זרות, קואליציה של מחרחרי מלחמה למטרות רווח וסתם אנטישמים ואנטי-ישראלים.

 

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: