Skip to content

נאום הנשיא טראמפ במוזיאון ישראל: להזהר מהקנאים ומהצבועים

א. מה הופעתי לשמוע, מפי כמה מהפרשנים הבכירים והמוסמכים באי-אילו ערוצים ותחנות, שהם לא הופתעו כלל מנאומו המסכם של הנשיא דונלד טראמפ במוזיאון ישראל.

זה היה צפוי. שום הפתעה הם לא מצאו בנאום.

ובמשתמע, שום דבר חדש, שום דבר מעניין, שום דבר חשוב.

כל זה יישכח עד יום חמישי, אמר אחד מהם.

הופתעתי לשמוע את הפרשנות הזאת, כי אני, למען האמת, לגמרי הופתעתי. ואני לא מצליח להיפרד מהרגשתי הברורה, שזה היה נאום חשוב ביותר.

היתכן שאני כזה מטומטם, שאלתי את עצמי כששמעתי את הפרשנים, ורק אני לא צפיתי כלל נאום אשר כזה? רק אני לא תופס את המחסור המוחלט בחשיבותו?

או אולי, וגם זו אפשרות,  שאני לא מטומטם יותר מהממוצע באוכלוסיה  – אבל הפרשנים, הוי הפרשנים  שלנו, הם חכמים במיוחד?

אבל אם הם כה חכמים במיוחד, שאלתי את עצמי, איך זה שאותם חבר'הלך בדיוק, שלא הופתעו כלל מנאומו האחרון של הנשיא טראמפ, וסבורים שהוא לא חשוב, ויישכח עד ליום חמישי, הם עצמם –

–  היו  לגמרי-לגמרי מופתעים, לא מזמן,  מבחירתו של אותו טראמפ לנשיאות בארה"ב?

רק לפני כמה חודשים הם צללו לחשיכה העמוקה של טעותם –

ופתאום עכשיו פתאום היום – הם לגמרי צודקים בהבחנותיהם?

היתכן שבחודשים האחרונים, שחלפו מאז אותן נבואות שווא,  ועד ראיית הנולד המהממת שלהם היום, הם עברו תהליך מזורז ביותר של החכמה (מבוטא כמו הפתעה)?

אולי, לזרוז תהליך ההחכמה הנ"ל, הם קראו את העיתון לאנשים חושבים בתקופה האחרונה  לא רק מקדימה לאחור, כרגיל, אלא גם מהסוף להתחלה, או מהאמצע לצדדים?

 

 

טראמפ במוזיאון ישראל: האידיאולוגיה של השנאה

 

ב. כן, אני הייתי מופתע. פוליטיקאי שמדבר דברים ברורים, חד משמעיים, ללא גמגומים, מנוסחים בבהירות, במילים שוות לכל נפש, בלי כל מיני חלוקות אקדמאיות לסעיפים B, A ו-C,  בלי הקשקשת הפוליטיקלי-קורקטית, בלי כל מיני איזמים, בלי "נראטיב" כזה ו"נראטיב" אחר, ובלי שום הבנה שהיא חצי הצדקה כלפי טרוריסטים, וגם לא הנחות אחרות.

והוא אפילו נקב במפורש בשמם של האויבים, אויבי השלום, הטרוריסטים ותומכיהם, הסונים והשיעים: דאעש והחמאס, החיזבאללה ואיראן.

 

ג. והנה הנקודה, שלדעתי היתה חשובה ביותר בנאומו של טראמפ ויהיה לה מקום חשוב בתכנית השלום שלו:  הנקודה הדתית.

בנאומו במוזיאון ישראל יצא הנשיא האמריקאי נגד המונופול על הדת ועל רצון האל, שניסו ומנסים הקיצוניים והאלימים להפקיע לעצמם במלחמתם נגד שוחרי השלום. טראמפ יצא נגד נסיונם לגייס את האמונה הדתית לשירות המלחמה, הטרור והמוות.

אין זו אמת, אמר טראמפ, שיש צורך לבחור בין יהודים מצד אחד, לערבים ומוסלמים מהעבר האחר.

"כל האנשים הישרים רוצים לחיות בשלום", אמר הנשיא האמריקאי, "וכל האנושות מאויימת על ידי הטרור הזדוני".

טראמפ דיבר על קדושת ירושלים לשלוש הדתות, על המלך דוד, על הכותל המערבי, על כנסיית הקבר והמקומות הקדושים לאיסלם. הוא סיפר כי בתפילתו בירושלים ביקש מהאל חוכמה. הוא דיבר על חופש הפולחן הנהוג בישראל,  על תפקיד התיקווה (לשלום) באמונה הדתית. קריאתו היתה מכוונת "ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, לכל דת, שבט ואמונה", הוא הזכיר את קריאתו לחבריו בעולם המוסלמי, שאותה השמיע בנאומו האחרון בערב הסעודית, לפני בואו לישראל, לפעול למען יציבות וביטחון.

 

ד. מירושלים המשיך הנשיא האמריקאי לתחנתו הבאה – רומא.

לפגישה עם האפיפיור.

לא אהיה מופתע, אם יצטרף האפיפיור ברומא לקריאת השלום והאחווה, והמלחמה בטרור, שיצאה מפי הנשיא טראמפ בערב הסעודית ובירושלים.

וגם ראשי המדינות האירופאיות שעימם ייפגש טראמפ בהמשך.

 

ה. כבר כתבתי כמה פעמים, שביוזמה הסעודית המקורית לשלום בין היהודים והערבים, הופיע סעיף שמשום מה נעלם בדרך במרוצת השנים: הצורך במועצה דתית, משותפת למוסלמים, ליהודים ולנוצרים,  שתפעל לצד בני השיח הפוליטיים. הצורך בהשלמה ובפיוס דתי, גדול לא פחות מן הצורך בהסדר ובשלום פוליטי. נראה שבנשיא טראמפ מבין זאת היום, כפי שהבינו זאת בעלי היוזמי הסעודית בתחילת העשור הקודם.

נראה לי שלכך יש לייחס גם את דבריו האחרונים של אבו מאזן בבית לחם, שאינו רואה ביהודים את האוייב, אלא בכיבוש.

 

ו. כדאי לשים לב, שבמהותו, בהצבעה על המטרה, לא היה הבדל בין נאומו  המזרח תיכוני של הנשיא הריפובליקאי דונלד טראמפ במוזיאון ישראל, בפתח כהונתו כנשיא, ובין נאומו של קודמו, הנשיא ברק אובמה, באל-אזהאר בקאהיר, בפתחה של תקופת כהונתו הראשונה. אובמה דיבר בקאהיר על הבנה הדדית והצורך בשיפור היחסים. הוא טען שיש לעשות יותר על מנת להתמודד עם אלימות וקיצוניות, וקרא, כמו טראמפ אחריו, להשכנת שלום בין ישראל לבין הפלשתינים, ולכיבוד האמונה והדת המוסלמית, כמו גם להכרה בזכויות היהודים בישראל והצורך בבטחונם. גם זה כמו טראמפ.

הרי רק בזכות הנאום הזה זכה הנשיא אובמה לקבל את פרס נובל לשלום. הוא נשא את נאומו בקאהיר בתחילת יוני 2009, ומפי ועדת הפרס נודע על זכייתו בתחילת אוקטובר של אותה שנה.

 

הנשיא טראמפ: הבסת הטרור

 

ז. האזנתי לשניים משרי הממשלה שלנו,  שהיתה להם ביקורת על פרטים חשובים בנאומו "הציוני"  של הנשיא האמריקאי. יובל שטייניץ, מ"הליכוד", שנמלט אל הספק הגדול והוותיק באשר לרצונו של מחמוד עבאס (הוא אבו מאזן) בשלום עם ישראל. זה באשר להודעתו של הנשיא, כי לאחר שיחתו עם אבו מאזן בבית לחם, הוא משוכנע ברצונו של היו"ר הפלשתיני בשלום.  ובאותו עניין, דברי השרה איילת שקד (הבית היהודי), שטענה כי בין ישראל והפלשתינים "יש פערים גדולים שלא באמת ניתנים לגישור", ושנא יסתפק הנשיא טראמפ באיזה הסדר כלכלי, משהו כמו "תכנית מרשל" (על שמו של הגנרל האמריקאי להזרמת כסף אמריקאי כדי לשקם את אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה), שיקרא, במקרה שלנו, "תכנית טראמפ".

ניכר מאוד היה אצלם הפחד הרגיל של הימין הקיצוני מפני השלום.

 

ח. והשמאל המזוייף שלנו, בעל בריתה הנאמן של הלאומנות הפלשתינית?

ובכן, אלה, מה להם ולנשיא האמריקאי ונאומיו.

אותם מעניינת בימים אלה רק שביתת הרעב של האסירים הפלשתינים.

שום נשיא אמריקאי טרי, ושום טורטית מתקתקה, לא יזיזו אותם מהעומק התיאורטי, מרוחב היריעה האידיאולוגי ומהתנופה הפרולטרית של תפיסותיהם הפוליטיות המתקדמות לעבר הכלום והאין.

 

ט. בפוסט הקודם הבעתי את תקוותי, שטראמפ יצליח איפה שאובמה לפניו נכשל, ולפניו קלינטון ואחרים. אני מניח שהוא יודע היטב שהדרך לא תהיה קלה. הוא דיבר בנאומו על "האידיאולוגיה של השנאה", ועל כך שהדרך להבסת הטרור אינה קלה. מה גם, שלא כל האויבים גלויים לעין, כמו המסיתים המובנים מאליהם. יש מהם גם חלקלקי הלשון האלה, המדברים לכאורה בזכות השלום, בשם כל מיני אידיאלים נעלים, גלובליזם, הומניזם ומה לא.

אותם צבועים, הגרועים לא פחות משותפיהם הקנאים הדתיים.

 

ביקור טראמפ/ WELCOME TO ISRAEL, MR. PRESIDENT

ברוך בואך לאזור שלנו בכלל ולישראל הקטנה בפרט, כבוד הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ.

את הדברים הבאים אני כותב לך כתושב ותיק של האזור הזה.

כמי שיצא לו לחיות פה במהלכן של כמה מלחמות והמון תגרות דמים, וגם להשתתף כחייל בכמה מהן.

כמי שחי במדינה הנתונה בסכסוך מתמשך עם שכנותיה.

וכמי שמשתייך לעם היהודי הקטן,  הנמצא בעימות עם חלקים גדולים של העם הגדול החי באזור, אחינו ושכנינו הערבים.

כמי שמבקש בכל מאודו שהסכסוך הזה ייפסק, ושנדע שלום.

וכמי שמאמין ברצונך הטוב, כשאתה אומר וחוזר ואומר שאתה מבקש להביא שלום, ואף טוען שהדבר אפשרי.

*****

ראשית, כבוד הנשיא, אבקש לסכם למענך את הדעות הרווחות פה במערכת הפוליטית, בין חוגי העיתונאים והאקדמיה והפרשנים הצבאיים.

בוודאי לא אחדש לך, אם אסכם את הרשמים האלה בשתי מילים: פקפוק גדול.

אחד משרי הממשלה – שר התיירות אם אינני טועה, הסביר לא מזמן למאזיניו ברדיו, שלא יהיה כלום, כי אין כלום.

שר אחר, חשוב ממנו, טען שאין מה לחלום על שלום, כתוצאה ממאמציך. מדובר בסך הכל על "עיסקה" (DEAL), הוא אמר, ומנימת דבריו הבנתי, שמצידו זה יכול להיות גם גלימה מונגולית (DEEL), או צרור שמיר לתיבול מרקים (DILL).

שר נוסף טען, ממש היום,  שעם כל הכבוד לכוונותיך הטובות, אתה "עתיד להבין מהר מאוד את המציאות האכזרית של המזרח התיכון".

נשיא דונלד טראמפ: רוצה הסכם שלום

מעיון בעיתונים, האזנה לרדיו וצפיה בטלוויזיה, הבנתי  שהפוליטיקאים והמומחים שלנו סבורים, שהגם שאתה, כבוד הנשיא, רוצה בתהליך שלום, הנה "לא יהיו הפתעות", ובין שאיפותיך ו"בין הפרקטיקה" המרחק גדול. גם נסיון העבר אינו מבשר טובות. האם הצליח הנשיא קרטר להביא שלום בין ישראל והפלשתינים? או הנשיא קלינטון? או הנשיא בוש? או הנשיא אובמה? והנה – כל אלה כשלו "למרות שהיה מתווה", בעוד שאתה – אפילו "מתווה" אין לך!

עלינו להכיר בכך שיש "מחלוקת עמוקה בין הצדדים", אומרים לנו המומחים, וכמובן "אי אפשר לגשר על הפערים" סתם ככה. מה עוד, הם מסבירים לנו, שיש לך כבוד הנשיא, צרות גדולות מבית, ושיעורי פופולריות נמוכים בדעת הקהל בארצך, כך שהכי סביר שכל הביקור יסתכם ב"טיול מעניין בסימטאות ירושלים", או "בלחיצת יד" ובמקרה הטוב – "אולי פגישת פיסגה".

וכן הלאה. בלה-בלה, בלה-בלה.

*****

מעניין, אגב, שהתחזיות הקודרות האלה משותפות לימין ולשמאל שלנו כאחד.

יש לציין, כי התחזיות האחרונות של שרי ממשלת הימין שלנו, כפי שהזכרתי לעיל, עם כל ספקותיהם הכבדים, מהוות התקדמות גדולה לעומת תחזיות קודמות מאותו אגף:

אז טענו שם (אינני יודע על סמך מה, חוץ מ-WISHFUL THINKING מטופש ואופייני) – שעם היבחרך, אנו נכנסים לתור הזהב של הימין! התנחלויות בלי הגבלה בכל מקום, סיפוחים והכרזות ריבונות ישראלית מפה ועד הודעה חדשה.

מאיפה בא כל הרצון הטוב הזה? ובכן, כל זה תוצאה של המחשבה הבסיסית של הימין, ש"הים אותו ים והערבים אותם ערבים", שהכל באשמת הצד השני, "שאינו בשל" ולכן אין סכוי להגיע עימו לשום הסכם שלום. ולכן השאיפה, לגמרי כרגיל, היא להמשיך במדיניות המסורתית האהובה כל כך על הימין שלנו.

אז יניחו לך, כבוד הנשיא, לרקוד פה לפנינו, את ריקוד השלום הקטן שלך, ואז תחזור לך אחר כבוד לצרות שלך בוושינגטון, וממשלתנו תוכל לחזור, באנחת רווחה, אל "ניהול הסכסוך" המתורגל היטב.

והאגף השני אותו דבר. אם לסמוך על דברי השמאל המזוייף שלנו, השקרני והמטופש לא פחות מן הימין, גם אתה, כבוד הנשיא, עתיד להתקל באותו מבוי סתום בדיוק, שבו נתקלו המימשלים האמריקאים הקודמים בחתירתם להסכם: כל היוזמות שלהם נכשלו כשהתברר שממשלת ישראל אינה מוכנה לשום ויתורים! ואם לא די בכך, ומספיק שנחטט רק קצת, ומיד יתברר לנו שישראל הקולוניאליסטית, האפרטהיידיסטית, הסמי-פאשיסטית והכמעט-נאצית, בכלל זוכה לתמיכה במדיניות ההתפשטות והשמדת העם מצידם של המימשלים האמריקאים האימפריאליסטים, ואתה אינך יוצא מן הכלל!

כולם עושים יד אחת נגד הפלשתינים הטהורים והזכים, שכל רצונם מאז ומעולם הוא רק חופש, חרות, צדק, אחווה ושלום.

אתה מכיר את הז'רגון הזה, כבוד הנשיא? הרי גם בארה"ב שלך אפשר להיתקל ביהודים האלה, מאותו אגף פוליטי ומאותו זן אנטישמי.

כבר קרוב ל-100 שנים, ושום דבר לא משתנה בלכסיקון של הטמבלים האלה.

*****

אבל אני, כבוד הנשיא טראמפ, בכל זאת אופטימי. אני לא חושב כמו הימין הקיצוני ש"הערבים אותם ערבים" ושאין סיכוי לשום שלום עימם. ואני גם לא חושב, כמו השמאל המזוייף, שהעם הישראלי מורכב בעיקרו מגזענים שוחרי מלחמה.

אלה ואלה זוכרים רק את הכשלונות.

אבל אני זוכר גם את ההצלחות. אני זוכר את דברי האיוולת שאמרו כל אלה, בשמאל ובימין,  לפני השלום שכרתה ישראל עם המדינה הערבית הגדולה והחשובה ביותר, היא מצרים (ואחר כך גם עם ירדן), כן כן, עם "אותם ערבים".

אני זוכר את הימין שהזהיר שהכל מזימה להשמדת ישראל, ושכאשר ייתקל ההסכם במכשול הקטן ביותר, הוא יתפוגג וייעלם.

התברר שלא היתה שום מזימה, והשלום עדיין פה, למרות המכשולים הגדולים.

אני זוכר את השמאל המזוייף שאמר שהכל מזימה אימפריאליסטית אמריקאית-ישראלית-מצרית נגד "העולם השלישי", נגד "הפלשתינים המדוכאים", ו"כוחות הקידמה", ושהכל עתיד להתפוצץ ממש בקרוב-בקרוב, ו"השמיים יפלו עלינו" (והם ממשיכים בנבואות השקר האלה עד היום).

אז לא, כבוד הנשיא. אני לא מהמתנבאים. אני רק מהמקווים. קיוויתי שאובמה יצליח במאמציו לפני שנים אחדות, למרות פקפוקי הכבדים בקשר לנשיא הזה. ואני בוודאי מקווה עכשיו שאתה תצליח במאמציך.

התקוות שלי אינן נשענות רק על ניסיון העבר, על השלום שהושג עם מצרים ועם ירדן. התקוות שלי נשענות גם על ההווה, על מציאות החיים היומיומית בין יהודים וערבים, במדינת ישראל ובמזרח התיכון.

וגם איני מתעלם מן המכשולים הכבדים על דרך השלום.

על אלה – הנסיבות המקלות והמכשולים, אכתוב בפוסט הבא.

 

 

 

 

ההמנון והדגל הם רק סמלים. מי שלא רוצה אותם, לא רוצה מדינה ליהודים

באשר לשירת ההמנון באיזה טקס של חלוקת תעודות בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית.
ההמנון אינו חשוב כלל כשלעצמו. הוא חשוב כסמל. בדיוק כמו הדגל. לפני זמן לא רב קמה (בעצם התיישבה) איזו גברת, אמנית הקקי, ופרסמה סרטון שבו היא נראית מחרבנת על הדגל הישראלי. לא חלף זמן רב, ואדון אחר, אמן התחת, תחב את הדגל הישראלי לעכוזו באיזו ועידה של עיתון "הארץ", מי אם לא הוא.
מה שרצתה להגיד אמנית הקקי, הוא בעצם זה: אני מחרבנת על מדינת הלאום של העם היהודי, שהדגל הזה הוא סמלה. ומה שרצה להודיע לנו אמן התחת הוא זה: שתיכנס לי לתחת כל מדינת הלאום הזאת של העם היהודי, שהדגל הזה הוא סמלה. האמן הוזמן על ידי העיתון שאירגן את הוועידה ורצה להעביר את המסר, וסולק מהבמה על ידי הקהל, שאכן הבין את המסר.
ובדומה לכך הוא השימוש או אי-השימוש בהמנון. אלה השרים אותו, מזדהים עם מדינת היהודים (ואילו אזרחים או סטודנטים ערבים הקמים ממקומם בעת שירתו, מכבדים בעצם נוכחותם את חבריהם היהודים ואת מדינתם שהם אזרחיה).
ואילו מי שמחליטים, בהנהלת המוסד או הפקולטה שאין שרים את ההמנון בטקס, מודיעים בעצם על הסתייגותם מהרעיון הזה, שיש ליהודים זכות למדינה משלהם.
אני לא קונה את הדיבור על כך שבהמנעות משירת ההמנון, יש משום התחשבות ברגשות של הסטודנטים הערבים. זה רק התרוץ. בפועל מדובר בהתחשבות בדעות של חלקים נכבדים באקדמיה הישראלית. אלה הנמנים על חלקו של השמאל המזוייף בכנסיית הסכל.
השמאל המזוייף הזה, באקדמיה כמו בתקשורת, אמנם אינו מתבטא בצורה פלסטית כמו אמנית הקקי ואמן התחת, שהרי תחום עיסוקם של המלומדים אינו אמנות פלסטית, אלא מילים ורעיונות. אבל קריאת "המאמרים", "המחקרים", "התיאוריה הביקורתית", "התיזות", "הנראטיב" ו"השיח" שלהם, מבהירה מיד, שיש להם הסתייגות עמוקה, אם לא מוחלטת, שלא לדבר על איבה ושנאה עמוקה, אל הרעיון שתתקיים פה מדינת לאום של העם היהודי, ועל התממשותו בפועל של הרעיון הזה. המדינה הזאת בעיניהם היא "קולוניאליסטית", היא "אפרטהייד", היא "פרוטו-פאשיסטית", וכמובן גם "נאצית" מבחינה "משפחתית" (תשאלו את ויטגנשטיין).
וברור שההמנון של אותה ישות מדינית שנואה פסול בעיניהם, שהרי הוא סמלה. בדיוק, אגב, כפי שאינם אוהבים את הדגל. הם אמנם לא יחרבנו עליו לעין המצלמה וגם לא יתחבו אותו לעכוזם המלומד, אבל ראיתם באיזו חדווה דיווחו לנו בעיתון "הארץ" במוצאי יום העצמאות האחרון על מיעוטם של הדגלים שהתנופפו השנה?
אני לא קונה את התרוץ, שהאדונים האלה מתחשבים בערבים. הערבים הם רק תרוץ המשמש אותם למלחמתם במדינת הלאום של העם היהודי. היחס שלהם לאחינו ולשכנינו הערבים הוא גזעני, מתנשא ומשפיל. הם רואים בערבים גזע נחות של "פראים אצילים", שאין להנהיג כלפיו אותם קני מידה ערכיים, מוסריים ואינטלקטואלים שיש לנהוג בשכמותם כלפי אירופאים לבנים ונאורים. "הסטודנטים הערבים" שלכאורה ההימנעות משירת ההמנון נעשית מתוך "התחשבות ברגשותיהם" הם רק מכשיר מבחינתם. כלי במאבקם נגד "הציונות".
לכן, ההימנעות משירת ההמנון בטקס של האוניברסיטה העברית, הוא צעד המבטא את עוצמתו של הזרם האקדמי של השמאל המזוייף בכנסיית הסכל, ולא התחשבות כלשהי בסטודנטים הערבים. האחרונים אינם מטומטמים ופראים כפי שחושב אותם הזרם הזה של כנסיית הסכל. להערכתי, הם יודעים היטב שהם משמשים פה רק כמכשיר במאבק הפנים-יהודי. אולי הם סבורים שהם יכולים להרוויח נקודות מהמאבק הזה. אני איני מבחין בהישגים האלה. לדעתי, המאבק הזה רק מבודד אותם יותר ויותר. לכן אני מפלל ליום שבו הם יתמרדו נגד חיבוק התן והצבוע שמעניק להם השמאל המזוייף, הגזעני והמתנשא. חלילני המלין המוליכים אותם מנאכבה לנאכבה, מאז 1948 (לפחות) עד עצם היום הזה.

ביקור טראמפ/ למה שנסמוך עליהם, כשברור שהם טועים, ואינם מוכנים להודות בטעותם?

לפני כמה ימים שמעתי, שהשר נפתלי בנט, מנהיגו הנבחר של "הבית היהודי, טוען שבשבועות האחרונים שינה הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ את דעתו. כלומר, שבשבועות הראשונים לכהונתו, ואולי גם קודם, היתה לו דעה אחת – טובה וראויה מבחינת בנט("תם עידן המדינה הפלשתינית", אמר בנט), ולאחרונה השתנתה דעתו לרעה.

שטויות.

הנשיא האמריקאי לא שינה את דעתו.

זה מנהיגו של הבית  היהודי, שהבין, ששוב אינו יכול למכור את הערכותיו המוטעות/שקריו המכוונים באשר לעמדותיו האמיתיות של הנשיא האמריקאי.

והוא לא היחיד בצרה הזאת.

מיד אחרי פגישתם של הנשיא האמריקאי וראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו בבית הלבן, שיחררו שרי הימין ודובריו, ממפלגתו של בנט וגם מהליכוד, צרור של הצהרות חסרות שחר, תוצר של WISHFUL THINKING ושל בלבול בין משאלות לב ובין עובדות.

סגניתו של בנט במפלגתו, שרת המשפטים איילת שקד, אמרה אז את הדברים הבאים:

“המפלגה הרפובליקנית הסירה את נושא הקמת המדינה הפלשתינית מהמצע שלה. אין סיבה שממשלת ימין ישראלית תאגף אותה משמאל…אני קוראת לראש הממשלה להתנער מרעיון המדינה הפלסטינית ולהציג חלופה אחרת. זה רגע היסטורי עם יכולת להגיע להישגים חסרי תקדים." 

שר נפתלי בנט: מי שינה את דעתו?

בכנס של פוליטיקאים מהימין שנערך אז,  קרא השר אורי אריאל (מאותה מפלגה) לסיפוח מיידי של מעלה אדומים, כמבוא להחלת ריבונות ישראלית "על השטח כולו".

לסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי מהליכוד  היתה גירסה משלה להתפתחות הרצויה: לבנות בכל השטח שבעתיד תוחל עליו ריבונות ישראלית.

דברים דומים נשמעו אז מצד שרי הליכוד זאב אלקין, ישראל כץ וגלעד ארדן ועוד פוליטיקאים.

וכך גם האידיאולוגים של הימין ופרשניו.

למשל העיתונאית קרולין גליק שכתבה בעיתונה "מעריב":

"טראמפ לא פסל בנייה ישראלית בשום מקום ביו"ש. בניגוד לדיווחים הוא אפילו לא התנגד להקמת ישובים חדשים…"דובר הבית הלבן שון ספייסר, סירב להגיד שממשל טראמפ תומך בהקמת מדינה פלשתינית או מחוייב לפתרון שתי המדינות…מודל מדיני כושל…על פי גורמי מימשל בכירים, הבית הלבן כלל לא מעוניין לעסוק בסוגיה הפלשתינית… רואים בפלשתינים וברשות הפלשתינית עניין ישראלי פנימי…אם ישראל תחליט ליישם את החוק הישראלי ביו"ש או בחלקים מהם, האפשרות שהממשל לא יתנגד תלויה בדרך שבה ישראל תבצע את המהלך. אם, למשל, הדבר ייעשה באופן מינורי…"

אכן אכן.

והיו דוברים של הימין, מהפוליטיקה ומהתקשורת שאף טענו שהנשיא טראמפ הוא מעין משיח של ימינו, סוג של כורש מודרני,העוקף את נתניהו מימין, ועומד להגשים את חזונו של הימין הקיצוני הישראלי.

התייחסתי לשטויות האלה בכמה פוסטים בזמן אמת. טענתי שאין לדברים האלה על מה לסמוך. הבאתי כסימוכין את דבריו של טראמפ עצמו לכתב של "ישראל היום", שהפך בינתיים לדוברו, בועז ביסמוט – בעצם הימים שבהם שיחררו שקד, אריאל, גליק, ארדן  ושות' את ההבלים שלהם.

וכך אמר טראמפ לביסמוט כבר באותם הימים:

"אני רוצה שישראל תתנהג באופן סביר בכל הנוגע לשלום. אני רוצה ששלום יגיע והוא צריך להגיע לאחר כל השנים…הן (ההתנחלויות) לא עוזרות לתהליך. יש כמות מוגבלת של שטח שנשאר, ובכל פעם שאתה לוקח קרקע בשביל התנחלויות נותר פחות שטח. הן לא כוח חיובי במונחים של ההסדר…אני לא מישהו שמאמין שהתקדמות עם ההתנחלויות תעזור לשלום…אנחנו כרגע בתהליך שנמשך הרבה זמן ועשורים רבים. רבים חושבים שאי אפשר לעשות את זה (להשיג הסכם שלום ישראלי-פלשתיני)…אני לא מסכים איתם. אני חושב שאפשר לעשות הסכם וצריך לעשות הסכם."

כך שטראמפ לא "שינה את דעתו בשבועות האחרונים", כדבריו של בנט.

שר החינוך נהג במקרה הזה כפי שאנשים לא ישרים נוהגים כאשר התברר שהטעו את הציבור, ואולי גם את עצמם. הוא לא מודה בטעות שלו. הוא מטיל את האשמה על טראמפ.

ותשכחו מזה, שהפוליטיקאים של הימין הקיצוני, דובריו והוגיו, יודו בטעותם.

והשאלה המתעוררת היא זו:

אם כל הדוברים האלה של הימין, הפוליטיקאים והפרשנים, טעו והטעו בצורה כה קיצונית – טעות של 180 מעלות – בעניין כה חשוב, עמדותיו של הנשיא האמריקאי, כשכל  העובדות  היו לפניהם –

למה שבכלל נסמוך על שיקול דעתם בקשר למה שטוב למדינה שהם עומדים בראשה?

האם אין זה סביר להניח, שגם בעניין ביטחון ובענייני מדיניות חוץ הם טועים ומטעים?

תקועים באידיאולוגיות עבשות ובאמונות תפלות, שקועים במנעמי  ה-WISHFUL THINKING החביב עליהם?

וגם כשהם נאלצים להכיר בעובדות שאינן ניתנות עוד להכחשה, הם אינם מוכנים להודות בטעותם ולחזור בהם, ומאשימים את זולתם?

כלומר – חסרי אמינות לחלוטין?

כבר אז כתבתי ש"לעומת להקת העורבים  המקשקשת והמקרקרת הזאת, נשמע גם נתניהו כמגדלור זוהר של שפיות מתונה, כשהוא מציע, בכל זאת, להאזין גם לדברי הדייר החדש בבית הלבן".

*****

וכן, מצחיק אותי כשאני קורא או מאזין לאנשי השמאל, הלועגים עכשיו לאנשי הימין בדיוק בעניין הזה – שנבואות השווא שלהם ותקוותיהם חסרות השחר מתנפצות בפניהם.

אלה אותם פרשנים עצמם שהודיעו לנו שאין שום מצב שדונלד טראמפ יהיה הנשיא שישב בבית הלבן.

אותם פרשנים עצמם, שכאשר הוא ניצח בבחירות, טענו שאין מצב שמשהו ייצא ממנו משהו טוב. שהוא פשיסט שוחר מלחמות, שעתיד להביא אסון על העולם ממש בקרוב, ועד היום הם ממשיכים ומספרים לנו שאו-טו-טו עומדים להדיח אותו מתפקידו.

אותם פרשנים מטומטמים עצמם, שהודיע שפתרון שתי המדינות נקבר ללא שוב, ויפה שטראמפ מתייחס אליו בזלזול (סביב הפגישה עם נתניהו), שמפעל ההתנחלויות גמר על אפשרות השלום, שישראל היא לא פרטנר לכלום ויש לנדותה ולהחרימה.

גם הם, כמו הימין הקיצוני, שבויים בביצת ה-WISHFUL THINKING שלהם, האידיאולוגיות המעופשות סותמות את מוחם, ולעולם אל יודו בטעותם.

לא רק האיוולת וההכחשה דומות אצל הימין הקיצוני והשמאל המזוייף.

גם הכוונות.

אלה ואלה  רואים בשלום ישראלי-פלשתיני סכנה נוראה. התנפצות של תחזיותיהם ותקוותיהם.

הראשונים, אלה מהימין הקיצוני, אינם מסוגלים ואינם רוצים להציע כל פתרון, ולכן הם בעד "ניהול הסכסוך" שזה המשך ה"סטאטוס קוו", עם הידרדרות בלתי נמנעת למדינה אחת בין הים לנהר.

ואלה מהשמאל טוענים, שבגלל העמדות הישראליות אין שום סיכוי להסדר, ולכן יש לתמוך בעמדות הלאומניות הפלשתיניות הקיצוניות ביותר. וכך הם מנסים בכל כוחם ללבות את השנאה, להסית, להלשין, לחרחר מלחמה בין יהודים וערבים בארץ הזאת, כדי למנוע את האפשרות של פתרון שתי המדינות, ולהביא לסופה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

 

איך זה קורה, שהצעירים יותר מסורתיים ויותר חרדים – אך המשק צומח והטכנולוגיה פורחת?

עוד בבוקר יום שישי האחרון, בשעה שהאזנתי ל"מחשבות בע"מ" בגלצ, נודע לי על הסקר שערך מכון מאקרו, במימון הקרן הגרמנית ע"ש פרידריך אברט, בנוגע לעמדות של נוער וצעירים ישראלים, מאז 1998 ועד היום (כלומר, 2016).

מתברר שהצעירים שלנו נעשו  במרוצת השנים האלה מסורתיים יותר, חרדים יותר וגם ימניים יותר. משה שלונסקי, ממשתתפי התכנית, הזהיר את המשתתף האחר בתכנית, איתן ליפשיץ, ואמר שאין סיבה לשמוח על הנתונים האלה, בהיותם מבשרים רעות לתוצר הלאומי שלנו ולהתפתחותו, ובמיוחד בכל מה שקשור לענפי הטכנולוגיה (כלומר, היי טק).

התפלאתי קצת על ליפשיץ שמבין דבר אחד או שניים בכלכלה, ולא העיר דבר על קביעותיו אלה של שלונסקי, אז אתכבד לעשות זאת במקומו.

אבל תחילה קצת נתונים מהסקר, שהתפרסם במוסף הסופ"ש של "ידיעות אחרונות".

הסקר נערך בין בני נוער יהודים וערבים (גילאי 15-18) וצעירים (גילאי 21-24). כלומר, לא כלל את הגילאים המשרתים בסדיר. לראשונה נערך הסקר ב-1998, אח"כ שוב ב-2004, ולבסוף אשתקד, ב-2016.

והנה הנתונים החשובים לענייננו:

בעוד שב-1998 הגדירו עצמם 49% מבני הנוער כחילוניים, הנה ירד מספרם של אלה ב-2016 ל-40%.

מספר המסורתיים ב-1998 היה 29% ואשתקד כבר עלה מספרם ל-35%.

מספר הדתיים (ציונות דתית?) עלה בשנים האלה ב-1%, מ-9% ל-10%.

שיעור החרדים עלה מ-10% ל-15%.

(וכמו כן גדל שיעור הימניים מ-48% ל-67%, בעוד שהשמאל הצטמצם מ-32% ל-16%)

כלומר, על פי המושגים של שלונסקי ודומיו – הדתה מסוכנת המאיימת על כלכלתנו, התפתחותנו הטכנולוגית ועתידנו, וגם הגלישה ימינה בטח לא עוזרת.

אך מה לעשות, שהעובדות לא מסתדרות  עם האבחנה ההגיונית כל-כך ועם החששות הסבירים והכבדים (הדתיים הם מטבעם חשוכים, ומה לחרדים ולטכנולוגיה).

כי ב-1998, כשנערך הסקר הראשון, עם המספרים המעולים לחילוניים, עמד התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) הישראלי על 440,629 מיליוני ש"ח במחירים שוטפים.

ואילו ב-2016, כשמספר החילוניים הצטמצם מאוד (שיעור הצעירים המסורתיים עלה ביותר מ-20%, ושיעור הצעירים החרדים עלה ביותר מ-50%), כבר עמד התמ"ג הנ"ל על 1,163,760 מיליוני ש"ח במחירים שוטפים.

הגרף של עליית התמ"ג הישראלי לנפש בדולרים לפי הבנק העולמי בין 1998 ל-2015. עליה של 84%.

שזה פי 2.64. אמנם במחירים שוטפים, אבל

א. האינפלציה לא היתה גבוהה במיוחד,

ו-ב. כל זה למרות משבר ההייטק של המילניום, ולמרות המשבר הפינאנסי של 2008.

וג. ישראל היא מן המדינות שהתפתחותן בתחום התמ"ג היא מהמהירות והניכרות בין המדינות המפותחות.

כל זה לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל.

ואילו לפי נתוני הבנק העולמי, עלה התמ"ג לנפש בישראל מ-19,400 דולר ב-1998 ל-35,729 דולר ב-2015.

עליה דולרית של 84%.

עובדה.

ומה קרה בענפי הטכנולוגיה, המדאיגים במיוחד את שלונסקי?

הנה מתוך סיכומים של ד"ר אסתר לוצאטו, שותפה-מנהלת בפירמה של עורכי פטנטים, מ-2016:

"התעשייה הטכנולוגית הישראלית הגיעה בשנים האחרונות להישגים יוצאי דופן בקנה מידה עולמי. הישגים אלה מהווים ביטוי שיא לצמיחה טכנולוגית רציפה, שנמשכת כבר למעלה מ-25 שנה (כלומר, מאז תחילת שנות ה-90)

 בשלושת העשורים שבין 1984 (משבר המניות הבנקאיות) ל-2014 ישראל הכפילה את מאמציה. בשנים אלה רשמה ישראל גידול של 378% במספר הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, גידול של 223% בהוצאה הלאומית למו"פ כאחוז מהתוצר (מ-1.3 ב-1984 ל4.2% ב-2014) והיא מדורגת כיום במקום הראשון מתוך 148 כלכלות ביכולת חדשנית, במקום השני ביזמות ובמקום השלישי בחדשנות גלובלית… 

נכון להיום, למעלה מ-300 חברות בין-לאומיות מהמובילות בעולם…בחרו בישראל כיעד להקמת מרכזי מו"פ (מחקר ופיתוח) ורכשו כאן עשרות חברות הזנק (סטארט-אפ) ישראליות…כל זה מתרחש למרות ירידה בהתלהבות של משקיעים בעולם מחברות טכנולוגיה, בעיות ביטחוניות מעיקות (שלוש אינתפיאדות וכמה מבצעים צבאיים), חרם שצובר תאוצה כנגד ישראל ואווירה עויינת כלפי ישראל באירופה ובארה"ב…

תעשיית הטכנולוגיה בישראל מהווה בשנים האחרונות את מנוע הצמיחה של המשק הישראלי. היא בעלת התרומה הגדולה ביותר ליצוא של מדינת ישראל (כ-50% מכלל היצוא, תוך זינוק של 3,700% מאז 1984)…בישראל פועלות כיום 7,072 חברות היי-טק – 25% מתוכן בתחום האינטרנט, 20% בתחום התקשורת, 195 בתחום ה-IT (מידע טכנולוגי) ותוכנות ארגוניות, 17% בתחום מדעי החיים, 9% בתחום הקלינטק (טכנולוגיה נקייה), 2% בתחום המוליכים למחצה ו-2% בתחומים אחרים.

היקף המועסקים בתחום ההיי-טק נאמד ב-288,348 איש, אך כדאי לזכור שהיקף המועסקים העקיפים גדול יותר. למעשה על כל משרה בהיי-טק יש עוד ארבע משרות נוספות בתחום השירותים… כמות המהנדסים והמדענים לאוכלוסייה היא מהגבוהות בעולם וכך גם מספר המיזמים החדשים יחסית לאוכלוסייה, שהוא הגבוה בעולם…"

ובכן מה תגידו? מאז 1998 הולך ויורד מספר החילוניים (מי שהיו צעירים ונוער ב-1998 הם כבר אזרחים ואזרחיות בוגרים היום), ובמקביל עולה מספר המסורתיים והחרדים. והנה, בדיוק באותן השנים, התמ"ג עולה כפורח, בכולל בשקלים וגם בדולרים לנפש, ובכל מה שקשור לטכנולוגיה – ישראל הקטנה היא מהמובילות בעולם.

אילו הייתי עוסק בדמגוגיה, הייתי יכול לטעון שהתהליכים קשורים זה זה, ולכן "ההדתה" בכלל טובה לנו, בניגוד למה שחושב שלונסקי ואומר ההיגיון הפשוט. אפשר להניח שכל מיני רבנים עשויים להביא לתופעה המוזרה הסברים מפולפלים כהנה וכהנה, כולל התערבויות מהשמיים.

אך לא זה ענייני. אני מוכן בהחלט להניח, שהגידול בשיעור החרדים עשוי להביא לנזקים לכלכלה.

ומה שהושג, הושג למרות החרדיזציה של השנים האחרונות.

אבל אפשר גם לטעון, שהמשק הישראלי אדיש למדי לשינויים האלה בעמדות של הנוער והצעירים.

שמסורתיים או דתיים טובים לתמ"ג ולטכנולוגיה לא פחות מחילוניים.

שיש כבר די נתונים על השתלבות רבתי של חרדים (ובמיוחד נשים חרדיות) בשוק העבודה ובעולם העסקים בעשורים האחרונים, ובקצב גובר והולך בשנים האחרונות.

ולכן, למרות השינויים הנמשכים בעמדות של הצעירים והנוער, כפי שמסתבר מהסקר,  לא ניכרת הפרעה לקצב הצמיחה של המשק הישראלי, ולהתפתחות של תעשיות ההיי-טק, כפי שמסתבר מהנתונים הכלכליים.

*****

וכמו כן איני יכול להמנע ממהערה הבאה:

חילוניות כשלעצמה,  הכוללת בשוליים עמדות שמאליות קיצוניות, ואתאיזם קנאי, בוודאי שאינה ערובה לכלכלה משגשגת.

קנאים לכתותיהם, מכל סוג ומין, כולל חילוניים, הם אנשים שהאידיאולוגיה  דופקת להם את המוח. מינון-יתר של איזמים מופשטים מונע מהחבר'ה האלה מחשבה יצירתית ומקורית ודן אותם לחשיבה עדרית ומוגבלת.

הסיכוי שאיזשהו פטנט, חידוש מדעי או טכנולוגי של ממש או תובנה רעננה, יצמחו מאיזה שמאלן אתאיסט קנאי, זהה בדיוק לסיכוי שכל אלה ינבעו ממוחו הקודח פסוקים, סיסמאות והערצת רבנים של חרד קנאי וחשוך.

התועלת שמפיק המשק שלנו מכל מיני שמאלנים אתאיסטים, שכירי עמותות זרות העסוקים בחרחור מלחמות, בהטרדת כוחות הביטחון ובזבוז זמנם ומשאביהם (או האידיוטים השימושיים שלהם), אינה רבה מהתועלת שמפיק המשק מתלמיד ישיבה הנהרג בכיף שלו באוהלה של תורה ונופל כנטל על הציבור.

וההוכחה לכך שאין למה לצפות מקנאים אידיאולוגיסטים?

קבלו את התחזיות של החילוניים/שמאלנים/אתאיסטים בתחומים שהם לכאורה מתמחים בהם – חברה, כלכלה ופוליטיקה. ראו איך הם כושלים לחלוטין שוב ושוב בהערכותיהם "המדעיות", הנשענות על סקרים, מחקרים, ספרים מלומדים ותיאוריות מפוצלחות, ובעיקר על WISHFUL THINKING מטופש.

והרי לפי מה שצפו וחזו לנו קנאי השמאלנות והאתאיזם, ברוב מומחיותם, עתידה להגיע אלינו בשבוע הבא הנשיאה האמריקאית הילרי קלינטון, שתיפגש עם ראש הממשלה הישראלי יצחק הרצוג, בלב ליבו של מזרח תיכון ערבי דמוקרטי להפליא.

מה בדיוק הסיכוי, שחברי הכת השמאלנית-אתאיסטית, אפילו כשהם נושאים תואר של דוקטור או פרופסור, או ממלאים משרה של פרשן בעיתון חשוב,  יועילו במשהו לכלכלה או לענפי הטכנולוגיה, יותר מאיזה חרדי המבלה בישיבה במאה שערים? לאיזו תועלת כלכלית למשק אפשר לצפות מחברים בכת הזאת, שחלקם מעודדים ירידה מן הארץ, או קוראים לכל מיני נידויים וחרמות על ישראל, אקדמאים, כלכליים או תרבותיים?

האם אין ברכה לכלכלת המדינה בהתמעטות הנמשכת  במספרם של אלה, מקרוב לאפס, לעוד יותר קרוב לאפס?

 

 

הגילוי של חודורוב בערוץ 10: כך הסתערו הכנופיות של הנדל"ניסטים על השר כחלון

אפילו אני, בלי צחוק, קצת נדהם מהגילוי של מתן חודורוב ב"אנליסט" בערוץ 10 הערב, בדבר שיתוף הפעולה בין המחנ"צ והליכוד, להכשלת החוק למיסוי הדירה השלישית מתוצרת שר האוצר משה כחלון ומשרדו.

כזכור, הגיש המחנ"צ עתירה לבגצ נגד החוק. הטענות היו שהחוק הועבר בהליך לא תקין, משובש, נחפז, בריוני, מה לא.

הבגצ, שזה לצורך ענייננו הרשות השופטת ירום הודה, החזיר את החוק לעיונה ולטיפולה של הכנסת, שזו הרשות המחוקקת, הוד מעלתה. שזה בעצם הקפאת החוק.

ואילו התקשורת הממוסדת, שזה בשבילכם כלבת השמירה של הדמוקרטיה, היללה  כולה את פסיקת הבגצ וחזרה על הסיסממאות: הליך לא תקין, נחפז, בריוני וכן הלאה.

ומה מגלה לנו חודורוב?

שחברי הכנסת עצמם, גם אלה מהמחנ"צ וגם אלה מהליכוד, הם עצמם דאגו לכך שההליך יהיה לא תקין, נחפז, ביריוני וכן הלאה!

כדי שיוכלו להגיש עתירה לבגצ.

ולבטל את החוק החדש שנוא נפשם!

מנכ"ל האוצר הסביר לחודורוב שתהליך החשיבה על החוק והכנתו היו בהחלט תקינים ונעשו מתוך מחשבה.

ואת ההוכחה מהשטח להצלחתו של החוק הביא חודורוב מן הנתונים:

מאז החלתו כבר נפלטו לשוק אלפי דירות שמהן נפטרו משקיעים בעלי שלוש דירות ויותר.

וזו היתה רק ההתחלה.

ועליית מחירי הדירות – כתוצאה ממכלול הצדדים, כבר הגיעה למינימום חסר תקדים של 0.15%.

ובדיוק זה, כמובן, מה שהרתיח את הח"כים החרוצים של הליכוד והמחנ"צ, היודעים איפה מרוחה החמאה שלהם, הפרטית והציבורית.

ולכן הם עשו את תרגיל הרמייה הנכלולי שלהם, כדי לטרפד את החוק.

והבגצ קנה את התרגיל.

בליכוד עשו את זה לגמרי בגלוי. ובמחנ"צ, כדרכם בקודש, באוונטה ובדאווין (הייתם צריכים לראות את יו"ר הסיעה שלהם בכנסת, הח"כית מרב מיכאלי, מנסה לתרץ לחודורוב את המהלך. נדמה לי שמרוב בלבול היא שכחה אפילו לתרגל את הרוצים/רוצות, דורשים/דורשות הרגיל שלה)

ולמה התרגיל? כי להם אין שום עניין בהורדת מחירי הנדל"ן.

אתם יודעים, למשל, כמה מיליונים – ומדובר, כן, במיליונים – הרוויח ראש הממשלה שלנו, זה מהליכוד,  בעשור האחרון על הארמון בקיסריה ואי-אילו דירות באזורים הכי יקרים של ירושלים? או כמה עשו מנהיגי המחנ"צ בוז'י וציפי על הווילות שלהם בצהלה וברמת החייל בהתאמה?

ותגידו תודה שאני לא הולך לפשפש ולבדוק מה עשו שופטי הבגצ ירום הודם בתחום הנדל"ן מאז החל נתניהו (בשיתוף "האופוזיציה") בהדהרת המחירים.

מה שאני אומר תמיד: השמאל והימין (במקרה הנדל"ני שלנו – המחנ"צ והליכוד) הן שתי הכנפיים של אותה ציפור.

הציפור היא ציפור הדמוקרטיה.

הדמוקרטיה היא שלטון העשירון העליון (ובתוכו כמה עשרות אלפים של מרבי-דירות) על ידי העשירון העליון (הממשלה, הרשות המחוקקת, הרשות השופטת) ולמען העשירון העליון (שחס ושלום לא ישלם מס על רווחי הנדל"ן המופקעים שלו, וימשיך ליהנות מדהירת המחירים).

והתקשורת הממוסדת היא כלבת השמירה של הדמוקרטיה הזאת.

וכשקם אחד כמו כחלון, כל הכנופיות האלה – עליו.

 

 

ברגותי והטורטית, בצלם והסנאף, הנאורים והצביעות

די משעשע מה שקורה סביב פרשת ברגותי והטורטית, והצילום הקבוצתי שנערך להם, ועוד בשרותים, משום מה (ראו צילום).

זעם קדוש פושה בחוגי הנאורים בעקבות האינצידנט הזה.

לצלם אדם בסתר?

ועוד בשרותים?!

לא ייעשה כזאת במקומותינו!

לקלקל מאבק לאומי חשוב והרואי, של אחינו הפלשתינים, בעזרת תרגיל מלוכלך כזה?

לאיזו רמה נמוכה ירדו השב"ס והשר גלעד ארדן הממונה עליהם!

ועוד לעשות תרגיל מזוהם כזה דווקא למנהיג חשוב, שפעם בעברו היה שוחר שלום!

עוד הוכחה לרמתו הנמוכה של הניאו-קולוניאליזם הציוני!

מרואן ברגותי מתפנן בכלא: כולה טורטית

ולסיכום, מה יש לנו כאן – חריגה מכוערת מחוקי המשחק, פרובוקציה שפלה, טומנים פח לאדם תמים ושוחר טוב שרק פועל בפטריוטיות נאצלת; מעוותים במתכוון את דמותו ומתעדים אותו בשעת מעשה כדי להכפיש את שמו ברבים, ובאותה הזדמנות גם להגחיך ולעוות את המאבק הלאומי החשוב שהוא מנהל.

בושה וחרפה. זוועה מוסרית.

*****

אז מה מצחיק פה, אתם שואלים?

ובכן, מה שמצחיק הוא, שכל הנאורים האלה, שלצלם את ברגותי והטורטית זה בעיניהם מעשה שלא ייעשה, שפל אנושי חסר תקדים, פרובוקציה מכוערת –

אותם נאורים עצמם –

הם אלה, שבמקביל להתנערות ולגינוי של המצלמה של גלעד ארדן ומעלליה הרעים -ככה יצא – תומכים בכל נפשם ומאודם בפעילותה המבורכת והחשובה של עמותה ידועה, "בצלם" שמה –

עמותה, שעיקר עיסוקה מזה שנים, מתמצה בחלוקת מצלמות למתנדבים פלשתינים החיים ביו"ש –

כדי שאותם פלשתינים ימצאו במקום הנכון ובזמן הנכון, בשעה שהם עצמם, או חבריהם, יבצעו פרובוקציות לחיילי צה"ל, ירגיזו אותם, יתגרו בהם, יוציאו אותם מכליהם, ינסו להביא אותם לפעילות אלימה, או לפחות לשימוש בקללות, והכי טוב, מבחינת הצלמים –

להגיע לשפך דם – דם פלשתיני, כמובן – והכי טוב ממש הרוגים –

ואז ללחוץ על כפתור המצלמה –

ולתעד את החיילים של צה"ל, שיצאו מכליהם, בשעת מעשה – אותם ואת הנפגעים הפלשתינים –

ואז להעביר תיק תק את הצילומים המרשיעים לפרסום, ב"הארץ' ו/או ב"אל ג'זירה", ב"שיחה מקומית" ו/או ב-CNN, בערוץ 10 ו/או בגארדיאן –

למשל המקרה האחרון (ראו תמונה) של קצין הנח"ל שתועד על ידי "בצלם" דורך את נשקו בתגובה לפרובוקציה של פלשתינים –

כל זה במסגרת הנסיונות של "בצלם" ושל תומכיו, ליצור דה-לגיטימציה של ישראל, דימוניזציה של מדינת היהודים, ולסייע למי שמבקשים להחרימה –

קצין הנח"ל שדרך את נשקו: תאוות הסנאף של "בצלם"

בשירותם של בעלי הבית של "בצלם", מי שקונים את המצלמות המחולקות לפלשתינים –

למשל "האיחוד האירופי" מחרחר המלחמה, ארגונים נוצריים אנטישמיים, כמו ה"דיאקוניה" משבדיה ו"כריסטיאן אייד" מאירלנד, שיש להם עניין קבוע בהצגת היהודים, רוצחי ישו, כמי שמתמחים בימינו ברצח פלשתינים חפים מפשע, וכמובן קרן פורד האנטישמית, המשתמשת למטרותיה הקדושות ב"קרן החדשה לישראל" המתמסרת ברצון.

*****

כלומר, מה שעשו שרות בתי הסוהר והשר גלעד ארדן למרואן ברגותי בקטנה –

כולה טורטית –

עושים החבר'ה הטובים של "בצלם" בגדול, גדול מאוד, עד שפך דם, הרג אנשים.

*****

ולנאורים שלנו מתברר, אין שום בעייה לגנות מצד אחד במילים חריפות את הצלמים הישראלים שתיעדו את ברגותי מכרסם מעדן טורטית שוקולדי, כולה –

אך לתמוך בכל לב בצלמים הפלשתינים ובשולחיהם הישראלים מעבר לקו הירוק, והזרים העשירים מעבר לים המממנים את הפרוייקט הפילמאי הזה, המנסים להגיע להישג האופטימלי מבחינתם – הריגת פלשתינים על ידי חיילי צה"ל –

זאת אומרת סנאף.

איכשהו מסתדרים הנאורים שלנו יופי-טופי עם הכפילות הזאת, הזועקת לשמיים.

צבועים עלובים, אוכלי נבלות, צמאים לדם אדם.

מה שאני אומר תמיד על החוגים הנאורים האלה של השמאל המזוייף הישראלי.

עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית.

 

 

 

 

חוק מיסוי הדירה השלישית: כחלון והמחנ"צ, כל אחד דואג לבוחרים שלו

כתב גלצ ששמעתי הבוקר סיפר, שבחוגי הנדל"ן טוענים שהחזרת החוק למיסוי הדירה השלישית לדיון נוסף, על ידי בגצ, הטומנת בחובה אפשרות לביטולו של החוק, עומדת להבעיר מחדש את השוק ולהעלות את מחירי הדיור. הכתב גם ציין, שבדיוק אותם חוגי נדל"ן טענו בזמנו, שאין מצב שלחוק המיסוי הזה תהיה השפעה ממתנת על מחירי הדיור…

ברור ששר האוצר משה כחלון לגמרי צודק בכעסו על המחנ"צ, ובהאשמתו את מפלגת העבודה ושות' (זו שגרמה לתפנית הזאת במהלך יישומו של החוק),  בייצוג החזקים והעשירים. אלה שחוק המיסוי על דירה שלישית (ויותר) עמד לפגוע ברווחיהם.

בעניין הזה המספרים מדברים. די להתבונן בתוצאות הבחירות לכנסת ב-2015.

קבלו למשל את קלפי מס. 137 בבית הספר לאומנויות, בשכונת העשירים הירושלמית טלביה. המחנ"צ גרפה שם 26% מן הקולות בבחירות של מרץ 2015, לעומת 9.7% שקיבלה המחנ"צ בירושלים כולה. ירושלים היא הענייה שבערים הגדולות, ולכן שיעור ההצבעה למחנ"צ בבירה עומד על מחצית משיעור ההצבעה הארצי למפלגת "השמאל" הזאת – 18.67%. אבל אצל עשירי טלביה, קיבלה המחנ"צ הרבה יותר מהשיעור הארצי של ההצבעה עבורה.

בית בשכונת טלביה: למי דואג המחנ"צ?

ל"כולנו" של כחלון העניקו המיליונרים של טלביה רק 5% מהקולות, לעומת 7.5% במדינה כולה.

בקלפי מס. 174, במועדון הצופים בשכונת המיליונרים החיפאית דניה, גרפה המחנ"צ  41.5% מהקולות, לעומת 25.3% בחיפה כולה, ופי 2.2 ממה שקיבל המחנ"צ במדינה כולה.

בקלפי בבית ספר "המשתלה" בצהלה, שכונת מגוריו העשירה של בוז'י הרצוג בתל אביב, גרף המחנ"צ 51% מהקולות, פי 2.7 מההצבעה הארצית למחנה הזה.

בקיסריה העשירה קיבל המחנה הציוני של בוז'י וציפי 38% מהקולות, פי שניים משיעור ההצבעה הארצי עבורה. לשם השוואה: באור עקיבא הסמוכה קיבל המחנ"צ רק  6.22% -מהקולות – שליש משיעור ההצבעה הארצי. המיליונרים של קיסריה הצביעו למחנ"צ בשיעור העולה על פי 6 ממה שקיבל המחנה הזה מהעמך של אור עקיבא.

בישוב העשיר עומר ליד באר שבע,  קיבל המחנה הציוני 38% מהקולות, פי שניים ממה שקיבל במדינה כולה. המחנ"צ גרף 53% מהקולות של עשירי כפר שמריהו ו-44% מהקולות של המיליונרים בסביון. "כולנו" של כחלון קיבלה  3.3% מעשירי שני הישובים האלה, פחות ממחצית השיעור הארצי (7.5%).

התמונה הזאת חוזרת על עצמה במדינה כולה. בכל מקום שגרים בו העשירים, המחנ"צ חזק מאוד, ומקבל פי 2 או פי 3 ממה שהוא מקבל במדינה כולה, ופי 5 או 6 ממה שמקבל המחנה הזה בשכונות של "עמך" ישראל. ואילו באשר להצבעה עבור כחלון ומפלגתו, המצב הפוך.

חוק מיסוי הדירה השלישית נוגע ל-54 אלפי משקי בית בישראל. הם גרים בטלביה ובקיסריה, בדניה ובסביון. מדובר בעשירון העליון. ורבים מהם מצביעים מחנ"צ.

אז כן, הכל פשוט מאוד: כחלון דואג למצביעים שלו. אזרחים ישראלים מן השורה. מי שיש להם בעיות בהשגת דיור הולם. מי שיוקר המחייה מכה בהם.

וגם המחנ"צ דואג לבוחרים שלו. שחס ושלום לא ייפגעו הרווחים של העשירים שמצביעים בהמוניהם למפלגה הזאת.

ונא לזכור:  מה שבשביל האזרח הקטן הוא יוקר הדיור הנורא, הוא מקור לרווחים אדירים של המיליונר שמצביע מחנ"צ. יוקר המחייה שסובל ממנו העני, הוא מקור עושרו של המיליונר.

ואגב, תנחשו איפה מתגוררים השופטים של בגצ, אלה שחוק המיסוי של הדירה השלישית לא היה מספיק פרוצדורלי מבחינתם. או גם אי אילו עיתונאים כלכליים חשובים שהריעו לכבוד הפסיקה של בגצ. כמה דירות יש להם, ובעד מי הם נוטים יותר להצביע – למחנ"צ של בוז'י וציפי – או ל"כולנו" של כחלון?

__________________________________________________________________________________________

* רק מרצ יכולה להתחרות במחנ"צ על קולות המיליונרים. בשיעור ארצי זכתה מרצ ב-3.9% מהקולות, אך בין המיליונרים של טלביה היא זכתה ב-21.8% מקולות המצביעים. התמונה חוזרת על עצמה גם בקיסריה, רמת השרון, סביון וכפר שמריהו – בכל המקומות האלה קיבלה מרצ יותר מפי 2 משיעור ההצבעה הארצי למענה.

 

 

חמי שלו, "שוברים שתיקה" ו"בצלם": שקרן מקצועי בשרותם של שקרנים מקצועיים

כאשר מישהו מבקש להגן על שקרנים מקצועיים ולהצדיקם, ברור למדי שאינו יכול להמנע משקרים בעצמו.

כאשר מישהו כזה עובד בשכר, ומקבל כסף תמורת השקרים שהוא מפרסם, מדובר בשקרן מקצועי.

וזה מה שניתן למצוא היום בעמוד המאמרים של "הארץ": שקרן מקצועי בתשלום, חמי שלו, המגן על השקרנים המקצועיים של "שוברים שתיקה" ושל "בצלם", ועל "הקרן החדשה לישראל" המממנת אותם.

קבלו את הקטע הבא במאמר של שלו:

"מסע ההכפשה של הימין הישראלי נגד ארגונים כמו הקרן החדשה, בצלם ושוברים שתיקה, פועל בשיטה דומה (לזו שהפעיל ה-FBI האמריקאי נגד מרטין לותר קינג, שהוזכרה בקטע קודם): נוטלים תרומה אחת מני אלף לארגון שתומך בחרם, או דיווח בודד מבין רבים שמתברר כשקרי, או פעיל יחיד מתוך מאות שחרג וסרח והופכים אותם לחזות הכל, תוך פיזור האשמות מופרכות של סיוע לאוייב."

אין כמעט מילה אחת בקטע שלעיל, שאינה שקר. אין כמעט משפט אחד פה שהוא אמת. ואוכיח זאת בקלות רבה.

א. "מסע ההכפשה". פרוש המילה "הכפשה" בעברית, הוא השמצה, עלילת-שווא שקרית. אך כאשר חושפים שקרים בסיטונות (כפי שאראה מיד) של שקרנים מקצועיים, לא מדובר במסע הכפשה, אלה בעבודת קודש. שרות נאמן וחיוני לקוראים ולאזרחים בכלל, ובטח למדינתם ולצבאם המוכפשים ומושמצים על ידי השקרנים המקצועיים הללו (ואלה המגינים עליהם).

"דין, אני הייתי חייל שלך – ואתה שקרן!"

ב. "של הימין הישראלי". לא רק הימין, אלא גם המרכז, וחלקים בשמאל שאינם שמאל מזוייף*, שותפים להסתייגות מארגונים דוגמת "שוברים שתיקה" ו"בצלם". למעשה, מלבד עיתון "הארץ", מי שמספקים את הכסת"ח לארגוני המלשנות האלה, הם בעיקר כלי תקשורת אינטרנטיים מסוג "שיחה מקומית" או "מגאפון" שגם הם ממומנים על ידי אותם מקורות המממנים את "בצלם" ו"שוברים שתיקה", ועושים עבודה דומה למען בעלי הבית שלהם.

כלומר: יד רוחצת יד.

ג. "נוטלים תרומה אחת מני אלף לארגון שתומך בחרם" – קרן פורד, שהיא מקור ההכנסות מס. 1 של "הקרן החדשה לישראל" (לפי עדותו של מנכ"ל הקרן החדשה דניאל סוקאץ', שהודה כי הקרן שהוא עומד בראשה היא "קבלן הביצוע" – ציטוט – של קרן פורד בישראל) מימנה באופן שיטתי מאז ועידת דרבן רבים מארגוני ה-BDS בעולם. כמו כן, שורה ארוכה של ארגונים קלריקליים נוצריים באירופה ובארה"ב, שמממנים את  "בצלם" ו"שוברים שתיקה", מממנים באותה הזדמנות חגיגית את ארגונים ה-BDS ועוד כל מיני אנטישמים ואנטי-ציונים למכביר.

המשחק פשוט: אותם מקורות ואותם כספים עצמם, שמממנים את "הפעילים" הישראלים שמספקים את השקרים לצורכי הדמוניזציה, הדה-לגיטימציה וההחרמה של מדינת ישראל, מממנים גם את "הפעילים" האירופאים, האמריקאים והערבים בחו"ל שעושים שימוש באותה תעמולה השקרית.

שוב דוגמא ליד רוחצת יד.

בקישור פה תמצאו מחקר של NGO מוניטור, המתרכז בארגונים הנוצריים התומכים מצד אחד בעמותות של הסוכנים הזרים בישראל, ומאותו צד בארגונים אנטישמיים ואנטי ישראלים בחו"ל.

ד. "דיווח בודד מתוך רבים שמתברר כשיקרי". זה כבר באמת מצחיק. דיווח בודד. חה-חה.

בימים אלה ממש, הצטרף דובר שלישי של "שוברים שתיקה" לשניים מקודמיו, שנתפסו בשקרים לפניו.

מדובר בדין יששכרוף, הנוכחי, שסיפר און קמרה ומעל לבמה, שבהיותו קצין בצה"ל, הוא מילא פקודה ופצע בעצמו פלשתיני עד זוב דם וללא צורך, לעיני מפקדו ופקודיו.

והנה הבעיה: מפקדיו ופקודיו טוענים בתוקף, גם הם און קמרה, ותוך הפניית אצבע כלפיו, שהוא פשוט שקרן, וכל המעשה שהוא מדבר עליו לא היה ולא נברא. התגובה של "שוברים שתיקה" לטענה הזאת היא מתחכמת ומתחמקת. ברור ממנה שיששכרוף אינו מוכן להגן על דבריו.

בכך הוא מצטרף לדובר  קודם של הארגון, יהודה שאול, ששיקר וסיפר על מזימה של מתנחלים לגרש מביתם תושבים ערבים ביו"ש, על ידי הרעלת הבאר שבכפרם. פשוט שקר שנחשף (בתכנית "המקור").

דובר קודם של אותו ארגון, אבנר גבריהו, סיפר לאורחיו, בסיורים שנהג לעשות להם  בחברון, על ירי של חיילי צה"ל, תוך שימוש ב"מכונות יריה" ו"כמו במשחק מחשב", "לתוך אנשים ומכוניות", במשך ימים רצופים. כלומר – מה שאפשר להבין בנקל כסוג של טבח שיטתי והמוני באזרחים חברוניים חפים מפשע. אלא שאין שום עדות, אפילו לא אחת, למעשי טבח המוניים שכאלה באזרחים, לא בחברון ולא בשום מקום אחר ביו"ש. לא בתקופה שעליה דיווח גבריהו, וגם לא בשום תקופה אחרת. פשוט שקר.

אך זה לא מנע (ראו צילום) מחבר פרלמנט אירי להאשים את ישראל בביצוע "טיהור אתני" בפלשתינים, בהסתמכו על עדותו של גבריהו.

אותו גבריהו גם סיפר לשומעיו, שהוא וחבריו ליחידה  נכנסו לבתים של פלסטינים בחברון שהחזיקו בצלחת לוויין, במטרה לצפות במשחקי הכדורגל בתקופת המונדיאל (אליפות העולם בכדורגל). לטענת חבריו ליחידה של גבריהו, "המונדיאל היחיד שהתקיים כשהיינו בצבא היה ב-2006", וכי במהלכו היחידה כלל לא שהתה בחברון אלא דווקא בשכם. "אף אחד לא נכנס לשום בית לראות משחק כדורגל", אמרו חבריו של המלשין השקרן מטעם "שוברים שתיקה".

והנה עוד שקר שגבריהו נתפס בו:

"שוברים שתיקה"  הציגו מבנה שממנו יצאו שלושה מחבלי חמאס בדרכם להרוג שני חיילי צה"ל כמסגד תמים שצה"ל הרס ללא סיבה במבצע של צה"ל. הלוחם שהיה בשטח חשף את האמת. ומה אמר על זה השקרן גבריהו, אחרי שנתפס על חם? הוא אמר, שתמונת המסגד ההרוס "לא קשורה לעדות שהובאה, אלא למציאות, וחשוב לדבר על זה".

זה רק מקבץ קטנטן, הנוגע לראשי השקרנים של הארגון. ברשת ניתן למצוא המוני שקרים נוספים שנחשפו.

המונים.

וזה עוד כלום.

דוברי "שוברים שתיקה" סיפרו במשך שנים, וצוטטו בהרחבה על ידי האוהדים שלהם בתקשורת ועל ידי האידיוטים השימושיים שלהם ברשת, שכל העדויות שלהם בדוקות, ועובדה היא שאף אחת מהן לא הוכחשה על ידי צה"ל.

במשך שנים שתק צה"ל, בזומביות הרגילה שלו, עד שהתבררה האמת: העדויות של "שוברים שתיקה" כלל לא נבדקו על ידי צה"ל, משום שהארגון השקרני הזה סירב להעביר אותן לבדיקה בצה"ל, בתואנות שונות ומשונות, למרות שהתבקש לעשות זאת!

כמו כן, דוברי "שוברים שתיקה" טוענים שפעילותם מכוונת "נגד הכיבוש". אם כך, מדוע הם שמחו כל כך לספק עדויות בקבלנות, לפי מכסות קבועות מראש ותשלום לפי מבספרי העדויות, על מבצעי צה"ל ברצועת עזה אחרי שהרצועה פונתה מכל מתנחליה, והיא נשלטת כבר מזמן על ידי החמאס? השקרנים טוענים גם שפעילותם מכוונת נגד מדיניות הממשלה. אך בפועל, מעשיהם מכוונים נגד חבריהם ליחידה, "האחים לנשק". פעם נהגו לומר ביחידות קרביות (וסליחה על הצרפתית): "טוב אחות זונה מחבר אפסנאי". קל להניח מה חושבים חיילים קרביים על חבריהם ליחידה, אחיהם לנשק,  השטינקרים של "שוברים שתיקה"

אגב, מצאתי ב"מידה" נתון מעניין ביותר, המעיד כאלף עדים על כך ש"שוברים שתיקה" מבינים שהשקר שלהם נחשף לעיני כל, כי התחילו לפשפש ב"עדויות" שלהם, והם מעדיפים שלא לשקוע עמוק יותר בביצת הבדיות (או שבצה"ל של היום משרתים עכשיו רק מלאכי השרת, ויותר אין עוולות?)

מתברר שהארגון הזה, שלכאורה מתמחה בגיוס עדויות של חיילי צה"ל על עוולות שנתקלו בהם בעת שרותם ביו"ש, כבר אינו עוסק בגביית עדויות. הנה המספרים, דיווח של "מידה":

"מ-134 עדויות ב-2008, לעדות אחת ב-2015. נכון לשנת 2016 הם ("שוברים שתיקה") עומדים על אפס עדויות."

כלומר: מאז 2014 "שוברים שתיקה" הוא ארגון פושט-רגל על פי הגדרותיו שלו. הוא אינו גובה ואינו מפרסם עוד את עדויות השקר שנהג לפרסם. עכשיו הוא מרוכז בתעמולה נטו בשרות ה-BDS ודומיו.

וכל זה עוד לפני שדיברנו על השקרים של "בצלם". גם באלה אין מחסור. אבל ראשית סיפור של העיתונאי טוביה טננבאום, שהתחזה כעיתונאי גרמני, ונלקח לטיול בגדה על התחקירן הראשי של "בצלם", עטאף א-רוב, שגילה ל"עיתונאי הגרמני" ש"היהודים גונבים את מימי הפלשתינים ולכן יבשו היערות שכיסו את ההרים הצחיחים בבקעת הירדן"; וגם שהיהודים "הורגים בשנתם עשרות פלשתינים וטוענים שזה בגלל ההתנגדות".

חבר פרלמנט אירי אנטישמי, בהפגנה אנטי ישראלית, מאשים את ישראל ב"טיהור אתני" של העם הפלשתיני, בהסתמך על עדות-שקר של "שוברים שתיקה"

העיתונאי בן דרור ימיני הרבה לעסוק במעשי הרמייה הסטטיסטיים של "בצלם", הנוגעים למספרי הנפגעים של הפלשתינים במבצעים של צה"ל בעזה, ובזהותם של הנפגעים. למשל הטענה של "בצלם" שרוב הנפגעים הפלשתינים בעזה היו אזרחים ואזרחיות חפים מפשע. אך מה מתברר מניתוח הנתונים הסטטיסטיים? קבלו את ימיני:

"בקרב אלה שמוגדרים כחפים מפשע (על ידי "בצלם"), בגילאי 18 עד 32, 275 הם גברים לעומת 127 נשים. בקרב כלל ההרוגים, בקבוצת הגיל שנעה מ-18 עד 59, 1,296 הם גברים, ו-247 נשים. כלומר, גברים הם פי 5 מנשים (!!!)… התפלגות כזאת של מין וגיל ההרוגים לא הייתה יכולה להתרחש לו היה מדובר בירי ללא הבחנה אל עבר ריכוזי אוכלוסייה. היא מעידה על כך שרוב מוחלט של ההרוגים הם לוחמים… גם בני נוער מגיל 14 היו מעורבים בלחימה…שאלת המעורבות בלחימה יכולה להיבדק לפי התפלגות המינים. ובכן, בשכבת הגיל הזו, שבין 14 ל-17, היו 155 הרוגים. והנה, הפלא ופלא, 32 הן בנות ו-123 הם בנים. כלומר, בנים הם פי 4 מבנות."

כך נראים השקרים של "בצלם".

ובחזרה למאמר של שלו:

ד. "פעיל יחיד מתוך מאות שחרג וסרח." שלו מתייחס למקרה של עזרא נאווי, מ"בצלם", שלאחרונה התהדקו סביבו העדויות, על חלקו  ברצח של פלשתיני על ידי שרותי הביטחון של הרשות, בגלל מכירה של קרקעות ליהודים. המקרה הזה נחשף בתכניתה של אילנה דיין "עובדה". בטענה הזאת של שלו יש ממש, ולכן ציינתי בפתיחה שהשקר מופיע "כמעט" בכל מילה ובכל משפט שלו במאמר ב"הארץ".

זה בגלל שכל אותם שקרנים מקצועיים של "שוברים שתיקה" ושל "בצלם", שברור כי הם סורחים, בכל זאת אינם חריגים. להיפך.  השקר המסריח, בארגונים ובעמותות האלה, הוא השיגרה,  המקרה הרגיל, בטח לא החריג. על השקרים משלמים להם, והם מספקים את הסחורה.

ה. "תוך פרסום האשמות מופרכות של סיוע לאוייב."  האשמות מופרכות? סליחה? השקרים של "שוברים שתיקה" וב"צלם" הם חומר לוהט ביותר, בשרותם של ארגוני ה-BDS. אין שום דבר מופרך בהאשמת הארגונים והעמותות האלה בסיוע לאויביה של מדינת היהודים, המבקשים להכפישה ולהחרימה. יש המוני דוגמאות לשימוש שעושים כלי תקשורת בשרות האיסלאם הרדיקלי ובשרות הטרור, כולל החמאס, ב"עדויות" של "שוברים שתיקה" ובנתונים השקריים שמנפיק "בצלם".  כך משתמשים בהם ב"אל ג'זירה" הקטארי וב-TV PRESS הפועל למען משטר ההייאטוללות האיראני.

אנשי הארגונים הישראלים האלה הם שקרנים מקצועיים, אבל לא מטומטמים גמורים. הם יודעים היטב את מי משמשים "העדויות" ו"הנתונים" שלהם, ולשם מה.  הסיפור שהם מנסים לספר לציבור הישראלי הוא, שהם בכלל פטריוטים נאמנים הדואגים ל"דמותה של המדינה" או אפילו ל"דמותו של צה"ל". אבל ההליכה שלהם לחו"ל, בשירות משלמי שכרם, חושפת את האמת המרה: מדובר בארגונים של סוכנים זרים, המספקים תמורת תשלום נאה עדויות מכפישות ושקרים סטטיסטיים בשרות הדמוניזציה, הדה-לגיטימציה וההחרמה של מדינת ישראל.

ואסיים בשקרן המקצועי מהעתון לאנשים חושבים (חה-חה) הוא יודע היטב שקל מאוד לחשוף שקרים כמו שלו פה בישראל.

מאמר מהסוג שהוא כתב היום, נכתב בעיקרו לצורכי המהדורה האנגלית של עיתונו. זו שתפקידה לספק תחמושת בדיוק לאותם ארגוני BDS, דמוניזציה ודה-לגיטימציה שבשרותם עובדים גם "בצלם" ו"שוברים שתיקה".

חמי שלו הוא שקרן מקצועי. הוא עובד בשרותו של עיתון שהקו המערכתי שלו הוא אנטישמי. כך יש להבין את המאמר שפרסם היום, ואת הקטע שהפרכתי כאן.


*שלושת האיפיונים של שמאל מזוייף:

א. אלה התומכים בלאומנות גזענית או בדת קנאית, ובכל תנועה או ארגון המונעים על ידי שנאה עמוקה לזולת, ואפשר לזהות אצלם צימאון ממוסמך ומוכח לדם אדם.  למשל הכהן הגדול של כנסיית הסכל, נועם חומסקי ויחסיו המיוחדים עם החיזבאללה ועם החמאס. הוא וכל אלה התומכים בו ובעמדותיו  – שמאל מזוייף.

ב. אלה המוצאים את עצמם ניצבים, מבחינה פוליטית, באופן קבוע ומתמשך, בחזית אחת עם מדינות ומשטרים חשוכים ודיקטטוריים, מזהמי-סביבה ודכאניים, כמו המשטר הפוטיני ברוסיה (או הסובייטי שלפניו), המשטר הכאילו קומוניסטי של סין, משטר ההייאטוללות של איראן שטבח את חברי המפלגה הקומוניסטית שם ועינה אותם, המשטר של צפון קוריאה המגדל עם של עבדים, או משטרו של בשאר אל אסאד בסוריה, המבצע השמדת עם בארצו.

ג. אלה המתיימרים לדבר בשם רעיונות אנטי-אימפריאליסטים, אנטי-קפיטליסטים, אנטי-תאגידיים, אנטי-קלריקלים וכן הלאה – כל אלה עמדות שמאליות מובהקות – אך מוצאים את עצמם עובדים בפועל תמורת שכר נאה עבור הגורמים האלה בדיוק:  אימפריאליסטים, קפיטליסטים, תאגידים ומוסדות כנסייתיים קלריקליים, המתחזקים קרנות, שמתחזקות עמותות, שמעסיקות את אנשי השמאל המזוייף האלה כדי לחרחר מלחמה, ללבות שנאה ולהרבות ריב ומדנים.

 

 

"הארץ" ושלושת הצחוקים היומיים שלי: "האפרטהייד", "הציונות" ו"מלחמת האזרחים"

כרגיל, סיפק לי העיתון לאנשים חושבים (חה-חה) את מנת הצחוקים היומית. זה התחיל כבר בכותרת של מאמר המערכת בעמוד 2 למעלה, אפרופו "חוק הלאום" המתבשל עכשיו בסירי הכנסת:

"אבן פינה לאפרטהייד"

מה לעזאזל מצחיק בכותרת רצינית ומאיימת שכזאת, אתם שואלים?

ובכן, מזה שנים הרבה, למעשה מאז ועידת דרבן בתחילת המילניום שלנו, נבנה גורד השחקים התעמולתי הנושא את השם המבטיח  "האפרטהייד הציוני". וכבר מזמן עומד המגדל הזה על תילו ומשקיף בסיפוק על שכניו המיתמרים לידו, "הפאשיזם הישראלי" ו"היודו-נאצים".

על יסודו של "האפרטהייד הציוני" החליטו חוגי השמאל המזוייף הבינלאומי, עם חבריהם הטובים מהאיסלאם הרדיקלי ועוד סתם אנטישמים.

וכרגיל נמצא לכל אלה מימון נדיב מצד תאגידים קפיטליסטים חזיריים מהמערב, כל מיני ארגונים קלריקליים ריאקציוניים מהזן הנוצרי , וכמובן פטרו-דולרים מהמפרץ הערבי.

ואילו העיתון לאנשים חושבים (חה-חה), שלא נתעכב על כל מקורות המימון שלו, מילא את התפקידים הרגילים שלו בבניית גורד השחקים התעמולתי הזה.

מריצות של טיעונים כוזבים,  משאיות של סקרים ושקרים, ושפריצים של אנטישמיות אופנתית בתור טיח ושליכטה.

בניין "האפרטהייד" הרם מככב בעיתון הזה כבר המון שנים.

ועכשיו פתאום – חידוש מרעיש בתולדות הנדסת הבניין, הפיסיקה ותורת החומרים, שלא לדבר על כוח המשיכה!

אחרי שהבניין התעמולתי הזה כבר מזמן ניצב על מכונו, אחרי שלא מעט מאמרי מערכת, מאמרים בכלל, וכל מיני מחקרים של מלומדים מכנסיית הסכל, הודיעו כבר על ייסודו של "האפרטהייד" הישראלי, השלמת בניינו ואיפיוניו הסוציו-אנתרופו-אקונומיים –

סוף סוף,  רישמו לפניכם את התאריך, הונחה סוף סוף –

"אבן פינה לאפרטהייד"

!!!

רק מהנדסים משוכללים ומתוחכמים, כמו שיש בעיתון לאנשים חושבים ׁ(חה-חה), מסוגלים להציב את אבן הפינה בקומת הגג של הבניין שהקימו.

בעוד שבסתם בניניים רגילים, אבן הפינה קרובה הרבה יותר ליסודות הבניין.

לא מצחיק?

כי רציני זה בטח לא.

ואיך יודעים?

כי לפי הודאת בעל הדבר, דהיינו המו"ל של העיתון עצמו, אין צורך להתייחס ברצינות רבה מדי למילים הנפלטות מהמקלדות של "הארץ".

בטח לא בנוגע לאפרטהייד.

איך כתב שוקן?

"המלה אפרטהייד היא כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם, ולכן היא שימושית להעברת המסר, שאנו (אנו, זה הישראלים החיים פה, אך בהחלט לא הדובר עמוס שוקן, כפי שיתברר לנו  מיד) מתקוממים נגדו וטוענים שאין לו כל קשר למציאות בישראל.

אלא שלא צריך שתהיה זהות בין מאפייני האפרטהייד בדרום אפריקה לבין פרקטיקות של אפליה הנוגעות לזכויות אזרח הנהוגות בישראל, כדי שאפשר יהיה לכנות את ישראל מדינת אפרטהייד."

כך שאם יש לנו "כותרת תקשורתית קליטה ומובנת… שימושית להעברת המסר", ממש אין צורך, לדעת המו"ל,  "שתהיה זהות" בין האפרטהייד כפי שהוא ידוע ברבים, ובין מה שקורה פה אצלנו –

"מדינת אפרטהייד" היא סיסמה קליטה ומובנת?

די בכך, ולעזאזל עם העובדות.

השקר מותר – בתנאי שהוא משרת את התעמולה האנטישמית החביבה על המו"ל ועל שאר אויביה של מדינת היהודים.

האם כבר הזכרתי, אגב, שלפי שיטת שוקן לעיל –  השימושיות והקליטות של המסר מחד, וחוסר הצורך בנאמנות כלשהי לעובדות מאידך, אין קל מלקרוא ל"הארץ" בשם "דער שטירמר", אותו ביטאון אנטישמי ידוע לשמצה של המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית בגרמניה?

*****

והנה הדאחקה השניה שסיפק לי היום העיתון לאנשים חושבים (חה-חה), אף היא מעמוד 2, הוא עמוד המאמרים. הפעם מדובר בכתביו של עודה בשאראת, המזכיר את קריאתו של ראש הרשימה המשותפת, איימן עודה, להקים "מחנה דמוקרטי" (שזה בלשון הסתרים הבולשיביקית שיתוף פעולה בין הרשימה המשותפת ובין מרצ).

תנאים מחרידים במחנה פליטים ציוני המתוחזק על ידי מעצמות קולוניאליסטיות ואימפריאליסטיות

ובכן, עודה בשאראת בעד. הוא מפרט את נימוקי התומכים, אבל מזכיר גם כי –

"בהתחשב בהיסטוריה הקשה של הציונות ביחסה לעם הערבי פלשתיני – יש ערבים רבים שמתנגדים לאיחוד כזה"

כן-כן.

כידוע, היתה זו הציונות שהתנגדה להחלטת החלוקה של האו"ם בנובמבר 1947 כדי לדפוק את הפלשתינים. הציונות היא שקראה לשולחיה הקולוניאליסטים לעזור לה בפלישה למדינות ערב שסביבה, כדי להשמיד אותן ולהשליך את תושביהם לים. הציונות קראה ליהודים במדינות האלה לברוח, כדי שמיד אחרי המלחמה יוכלו לחזור לבתיהם ולבזוז את שכניהם לשעבר, הערבים הטובעים והמובסים.

מנהיגי הציונות, שניהלו את המלחמה המבישה הזאת ממקומות מושבם הבטוחים, בשכונות העשירים של בירות אירופה (וסביבם כל האליטות הציוניות שנמלטו ממולדתם מפחד המלחמה והשאירו את עמם כצאן ללא רועה), קראו לחסל את הפלשתינים האומללים ולגרשם מארצם.

אכן "היסטוריה קשה".

והיו אלה הציונים, שהובסו במלחמה הזאת, שהמשיכו והחזיקו את בני עמם האומללים במחנות פליטים במשך עשרות רבות בשנים, במימון המעצמות הקולוניאליסטיות והאימפריאליסטיות שתמכו בהם, כדי להשאיר את הפצע פתוח, וכדי שביום מן הימים יוכלו "הפליטים" המדומים האלה לתבוע את זכויותיהם הלגיטימיות בדמשק ובבגדד, בקאהיר ובצנעא!

ואילו היום הזה ממש, התיאורטיקנים הציונים הם אלה המנפקים מסמכי חזון, שלפיהם הפלשתינים הם כובשים קולוניאליסטים, שאין להם שום זכות להימצא בארץ הזאת.

אכן, "ההיסטוריה הקשה של הציונות", שלאורה אפשר להבין בנקל את התנגדותם של "ערבים רבים" לשיתוף פעולה דמוקרטי עם הקולוניאליסטים  ממרצ, אלה האחראים לפשעי הציונות המנוולת כפי שפורטו לעיל.

אז איך אפשר שלא לצחוק?

זו היתה דאחקה שניה.

****

ואילו את השלישית מצאתי  במדור המכתבים של העיתון.

זוכרים את ברווז "מלחמת האזרחים", אותה אבן שהשליך לבאר אחד מממשתתפי טורניר הטיפשות בעיתון, ושחיש קל נמצאו לו אחים-לדעה ולביטוי באותם דפים?

ובכן – הסירו דאגה.

"לא תהיה מלחמת אזרחים," מרגיעה את כל החרדים מוריה קליינרמן-שטיינגרט, ממאסטריכט שבהולנד, במכתב למערכת, "כי לא תהיה התנגדות; פשוט יקחו את השמאלנים, יזרקו אותם לכלא או יגרשו אותם מהמדינה. כנראה יהיו פה ושם הוצאות להורג שיבוצעו "בספונטניות' על ידי 'עשבים שוטים'. או 'לוקים בנפשם'. לא תהיה התנגדות כי רוב השמאלנים לא יודעים מה הם רוצים מעצמם".

מה נאמר ומה נדבר?

אין כמו העיתון לאנשים חושבים (חה-חה).

נו, ואחרי כל אלה, עוד יש טמבלים בימין שמקווים ש"הארץ" ייסגר, ייעלם, שייסכר פיו וכן הלאה. ואני שואל: מה נעשה בלי העיתון הזה? חצי מהחיוכים ייעלמו מחיינו. הצחוקים ידעכו. רוח כבדה של רצינות תהומית תרד עלינו, משהו כמו הסמוג של לוס-אנג'לס או בייג'ין.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: