למה ומדוע "אין משיחין בשעת סעודה"?

מלך צרפת לואי ה-12: אסר לפנות אליו כשאכל

לא  בורקאס, לא פשטידות פודינג ולא עוגות חנק בארוחות הפוליטיות עם הלורדים והגנרלים בארמון באקינגהם, וגם לא בישיבות  הממשלה, כאשר השתתף,  סביב השולחן במעון ראש הממשלה   ברחוב  דאונינג 10 בלונדון. מה שמזכיר מיד את האמירה המשנאית הידועה שלנו – "אין משיחין בשעת סעודה", איסור המיוחס בדרך כלל לתחום הבריאותי – 'שלא להקדים קנה לוושט", איסור, שחשיבותו עולה עם השנים, במיוחד לגברים שחוו  בקע סרעפתי, שלא לווה בניתוח שישחרר את  אותו חלק עליון של הקיבה שנלכד בין שברי הבקע ולא  שוחרר בניתוח מכלאו, וסכנתו היא תופעה  קשה הקרוייה "רפלוקס", המקפיצה במעלה הוושט מיצי קיבה חומציים שעלולים להגיע ללוע ולשבש את פעולת הנשימה.

ג'ורג' השישי: או שאוכל או שנדבר

קבלו סקירה קצרה של חלקי המנגנון המשתתפים בארוע, ובמרכזם שני צינורות חשובים, הקנה והוושט. הקנה מחבר בין הלוע  הבולע ובין הריאות והוא מעביר את האוויר שאנו נושמים אל הריאות. הצינור השני הוא הוושט, המוליך מזון ומשקה אל קיבתנו.  שני הצינורות האלה אינם ממוקמים זה לצד זה. הקנה קדמי יותר, והוושט האחורי קרוב יותר לתתתית ולעומק הלוע, מאחורי הלשון והקנה. ואילו לרווח הצר שבין שני פתחי הצינורות החיוניים הללו, צמודה  פיסת סחוס, המשמשת כפקק. בדרך כלל פוקק הסחוס הזה את הוושט, ומאפשר חדירת אוויר ויציאת אוויר סדירה אל ומתוך הראות. שהרי אנו נושמים כמעטללא הרף, אך עסוקים באכילה ושתיה רק חלק מהזמן.

והנה, מה שקורה, כאשר אנו מכניסים ללוענו מזון מוצק או נוזלי, מזהה מערכת העצבים בכוחות עצמה את הסכנה, והפקק הסחוסי מקפיץ את עצמו לפנים, וכך נפער  לוע הוושט ונסתם חלקו העליון והפתוח של הקנה. כך נמנעת הסכנה העיקרית, של כניסת נוזלים מוצקים לקנה הנשימה,  מה שעלול לסתום אותו, עד לסכנת חנק. או לפחות חנק חלקי. המנגנון הזה מגן על הריאות, כמובן, גם כשמתרחש אירוע ה"רפלוקס" הבעייתי במיוחד. כך, שאם אתם,  או מישהו בשולחן האוכל שלכם נוטים לשיעולים כבדים בשעת הסעודה, או לכחכוכיי גרון קולניים, לחשש הקאה ולפנים מאדימות והבעת מצוקה –  סביר שזו הבעייה. טפיחות כף יד על החלק העליון של הגב, שהן תרופת הסבא הידועה במנקרים אלה, עלולה להזיק כשם שהיא עשוייה להועיל. כמה לגימות  זעירות של מים, וכן בליעה מהירה  של גלולה, יכלים לסייע בשחרור סתימה, שנוצרת במעלה הווושט כתוצאה מבליעה חפוזה של מזון שלא נלעס היטה ונתקע בסמוך לפתח הוושט.

הקנה והוושט הקנה לפנים, פקוק, מימין, וצינור הוושט באדום משמאל

ואיך קשור כל זה ל"אין משיחין בשעת סעודה"? או. כאן נכנס לתמונה איבר נוסף הנקרא "שפתות הקול", או "מיתרי הקול". מדובר בשני שרירים סחוסיים, הממוקמים זה לעומת זה באמצע הגרון, מאחורי פיקת הגרוגרת..

שפתות הקול:אחראיות לגובה הקול

והנה, כדי להפיק מעצמנו קול, אנו זקוקים למעבר אוויר מהראות המרעיד את המעטפת הרירית של צמד השרירים, נעשויים להתקרב ולהתרחק זה מזה. התנודות  הנוצרות  ביניהם קובעות  את גובה הקול (בין באס לסופרן), אם כי לא את עוצמתו. אך בכל מקוום ברור, שהפעלה של הריאות בשעת בליעה של מזון, עלולה לשבש את פעולתו התקינה  של "הפקק הסחוסי", זה שאמור לפקוק את הקנה בשעת הבליעה ושוב – ובהיותפתח הקנה פנוי, לגרום  לירידה של חומרים עוינים וחונקים לקנה הנשימה, ומשם אף לריאות, נזק שיש להמנע ממנו בכל מקרה

ומה שכדאי לזכור מכל זה – שבשעת אכילה ושתיה, כדאי להדוף בהתחלה את המזון  הלעוס והמשקה לעומק הלוע, כדי להסיט מיד את הפקק הסחוסי מפתח הוושט אל פתח הקנה – וכן יש להמנע מנשימה ברדע הבליעה עצמוג ןעכמו שנהגו המלך הצרפתי ואחריו האנגלי,להגביל את השיחה בשעת הסעודה להמהומים , העוויות פנים ותנועות ידיים. ובכלל, כידוע -"סייג לחוכמה, שתיקה".