Skip to content

סדרות סדרות

— ראית את הפרק האחרון בסדרת הר הבית?

— ביננו? כבר היו פרקים חזקים יותר (בערגה): שרון עולה על הר הבית…מנהרות הכותל…המופתי בנאום בני החזירים והקופים…תמיד זה  המונים משתוללים, הפגנות עם צמיגים בוערים, חיילים יורים רימוני גז, אנשים עם זקן לבן מעלים קצף לבן על  השפתיים, אחלה ויז'ואל. לא פלא שהרבה מתים על זה. ככה זה בסדרות של הריאליטי. המון סנאף. זה מה שמוכר עיתונים. המחיר לאינץ' פירסומת ולדקה תשדיר מחושבים לפי גולגולת.

— ראיתי גם את האחרון בסידרה "נתניהו 2018 – לכלא או בחזרה לרחוב בלפור?"  היה פרק על פרשת  הצוללות. ו'יז'ואל קצת משעמם. גברים מזדקנים בחליפות או בספורט קז'ואל, פנים חתומות, עורכדיניות בחצאית שחורה וחולצת כפתורים בהירה מאמצות בתשוקה קלסר כחול אל החזה. ראינו את זה בשפע בפרשת אולמרט, ולפני זה.

— תזכיר לי?

— לפי סדר היסטורי? יחזקאל סהר, עמוס בן גוריון ושורת המתנדבים, החברה לישראל, ידלין, עופר…

— עד כאן.

— אתה צודק. היו המונים. נדמה לי שאנחנו עכשיו בפרק 398 בסדרה הזאת.

— איך אתה מסביר את זה? שוב ושוב ההסתבכויות האלה של אנשים שנראים לגמרי מפוקסים ובעניין, ופתאום…

— פתאום מה? ככה זה  בדרמות כלכליות פליליות. בתי הסוהר מלאים באנשים שחשבו שאף פעם לא יתפסו אותם.

— והשאר?

— השאר כרגיל. בווילות שלהם בסביון ובקיסריה, בהרצליה פיתוח ובטלביה. כל אלה, שבאמת לא תפסו אותם.

— ואת, ראית לאחרונה משהו חדש?

—- אני מכורה לסדרות האלה. אני רואה שתיים במקביל. "פרשת ההדתה" ופרשת "המדרון המשפטי החלקלק של הדימוקרטיה".

— נו, ואיך?

—- שתי הסדרות עכשיו בעונת מלפפונים. קיץ. המון מהשחקנים, התסריטאים והבמאים  נוסעים עכשיו לחו"ל. אולי גם רוב הקהל של הסדרות האלה נמצא עכשיו בין ורנאסי לקליפורניה.  ככה שזה לגמרי שידורים חוזרים למסכנים שנשארים (בינתיים) להזיע פה. הפרק האחרון היה די משותף לשתי הסדרות – "הורות, גאווה ודעה קדומה". גם הדתה וגם המדרון המשפטי החלקלק באותו כרטיס

–ראית אולי גם את "הארץ והעמותות נגד אם תרצו, NGO מוניטור ומירי רגב"?

—- כבר המון  זמן מאז שהם שיחררו שם איזה פרק. אולי גם הם יצאו לחופשה בחו"ל. נדמה לי שגם "המזרחיים עלינו" ו"השמאל לאן", רובם כבר לא פה, הקאסט והקהל. קיץ נורא חם.

— אפילו הסידרה על המדוזות כבר נגמרה.

— איזה שיעמום כל הסדרות האלה.  אני כבר מתחיל להתגעגע לכדורגל.

— ראית את הסכומים של השחקנים שעפים שם בהעברות?

— למה ציפית? סידרה עם רייטינג גבוה, אז משלמים טוב לטלנטים.

—- יש לכם מושג מי עומד מאחורי כל הסדרות האלה?

— אומרים שנטפליקס עומדים מאחורי זה.

—- גם אתה  ראית את הפרק האחרון בסידרה על הקונספירציות?

הדתה 2/ קידוש המוות של כנסיית השכל מול קידוש החיים של היהדות

קנאים אנטי-דתיים כמוהם כקנאים דתיים. הם לא פחות קנאים ולא פחות דתיים. כמו הקנאים הדתיים, עיקר עיסוקם של הקנאים האנטי-דתיים הוא בהטפה בעד דתם, ואף יותר מכך בהסתה נגד הדת שאותה הם תופסים כמתחרה בדתם, כי זה מה שהקהל אוהב.

והנה עוד מאפיין: קנאים דתיים ואנטי דתיים, הם ברוב המקרים כאלה, שאמונתם אומנותם. כלומר – הם מתפרנסים מזה. איזה מטיף מחזיר-בתשובה שמלגלג על חילוניים בסרטון  מהיוטיוב או בדחן מערוץ 10 – זאת העבודה שלהם.

קנאים דתיים וקנאים אנטי-דתיים משקרים בלי הכרה,  משתמשים בטיעונים כוזבים ועל הדרך בזים לא רק ליריביהם, אלא גם לקהל שאליו הם פונים, שכן בדרך כלל יש בהטפתם מימד בולט של נוכלות ואחיזת עיניים.

ואילו השנאה המניעה אותם מתבטאת בשפע של גידופים וקללות, עלבונות והקנטות, או בסתם התחכמויות אוויליות.

בפוסט הקודם עסקתי באחד הקנאים האנטי-דתיים האלה, מגיש "גב האומה" ליאור שליין.  נראה שהוא חבר בכת האתאיסטית, ובתת-הכת שלה, שונאי הדתיים. יש לא מעטים מסוגו בתקשורת, עם ריכוזים גבוהים במיוחד בעיתון כמו "הארץ", או באתרי תקשורת אינטרנטיים הניזונים מכספי הקרנות הזרות. כמה מהאידיוטים השימושייים שלהם אפשר לזהות גם ברשתות החברתיות (כדי להסיר ספיקות: לא כל האתאיסטים הם קנאים, ולא כולם בהכרח שונאי דתיים.  רק קנאים דתיים שטופי שנאה יתייחסו באיבה לסתם אתאיסטים, כמו שרק קנאים אנטי-דתיים יתייחסו באיבה לדתיים. ברור שזכותם המלאה של האתאיסטים להאמין או לא להאמין במה ובמי שהם רוצים).

כמה חילוניים שאינם שומרים מסורת יש? מתוך הסקר של גוטמן-אבי-חי

הראיתי כיצד מנסה הקנאי האנטי-דתי שליין להביא לקהלו השבוי מיצג-שווא, שלפיו "החילוניים" מהווים "רוב". אמנם, אפילו לפי הנתונים שהוא  מביא (הוא לא נוקב במקור) מהווים החילוניים רק 44% מהאוכלוסיה (היהודית), מספר שאינו מצטבר לכלל רוב,  אבל זה לא מפריע לשליין לקרוא להם רוב. ככה נוהגים קנאים שרלטנים.

******

מדובר בבלוף, בגלל שאפילו המספר שנוקב בו הקנאי שלנו הוא מפוקפק ביותר. על חלק מזה כתבתי בפוסט הקודם. והנה עוד: לפי הסקרים התקופתיים שערך מכון הסקרים גוטמן, בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, עבור מכון אבי חי, מתברר שבסקר האחרון שנערך, ב-2009,  הגיע שיעורם של החילוניים שהצהירו על עצמם כי הם "אינם שומרים כלל" על המסורת היהודית, 23% והם "חופשיים לגמרי", ל-16%  (ירידה  של עשרות אחוזים לעומת הסקרים הקודמים – שיעורם הגיע ל-23% בסקר של 1999, ול-21% בסקר של 1991).

וגם המספר הזה אינו סופי, שהרי לפי אותו סקר, 94% מכלל הנסקרים הודיעו על תמיכתם במנהג של ברית המילה, 90% אומרים קדיש על מתיהם, ו-90% מקיימים את סדר הפסח.

כך ש"חופשיים לגמרי" יש אולי 10%.

ורק מיעוט מתוכם, לפי הסקר, 3%, פחות משליש, הגדירו את עצמם כ"אנטי-דתיים".

*****

בעיני הקנאים הדתיים, החילוניים  הם "ערב רב" (כינוי גנאי מקראי להמוני הנילווים ממצרים שהצטרפו לבני ישראל שנמלטו מפני פרעה למדבר), שבעצם אין להם מה לחפש פה, גויים שמתחזים כיהודים, בוגדים וכו', ש"עגלתם ריקה", ושסכנתם מרובה כי בעצם נוכחותם הם מאיימים על שלמותו ואחדותו של עם ישראל, עם כוהנים וגוי קדוש.

כמו שבעיני הקנאים שונאי הדתיים, אויביהם המאמינים באלוהים הם בעצם אספסוף נבער, שבוי באמונות טפלות, מאמינים בישות שאינה  בנמצא, בנים לעם מומצא, ומנסים לגרור לחשכת קיומם הטפל והתפל את את החילוניים הנאורים, המתקדמים ("הרוב" לפי שליין) לפי שיטת "ההדתה" (שזה המונח החדש ל"כפיה דתית" שרווח בעבר) הנכלולית.

*****

מקורותיה ההיסטוריים של מלחמת הדתות הזאת, הם בימי הביניים, עם היווצרות האוניברסיטאות. אלה היו במקורן התאגדויות כלכליות של מורים (כמרים ואנשי כנסיה) וסטודנטים (בדרך כלל בני הבורגנות העירונית). מן האוניברסיטאות האלה יצא "הרה-נסאנס" (הלידה מחדש).

רנסאנס של מה? של התרבות "הקלאסית", היוונית-רומית, כריאקציה לתרבות הקתולית ולשחיתות של הכנסייה הממוסדת. החזרה אל התרבות היוונית-רומית התבררה לימים גם כחזרה לשלב העליון והאחרון של האלילות: האדם-אל. אצל הרומים האדם-אל היה הקיסר. בכנסייה החדשה שמקורה ברנסאנס, הלוא היא כנסיית השכל, האל החדש-ישן, שירש בכנסיית השכל את האלוהים המונותאיסטי היהודי-נוצרי, היה האדם המופשט. "רוח האדם".

ה"איזמים" (סיומת למונחים שהם הכללות מופשטות) וה"לוגיות" (סיומת למונחים בעלי ניחוח "מדעי") שנוצרו באוניברסיטאות החליפו את הז'רגון הכנסייתי-קתולי, והגדירו מחדש את האדם הדתי. אם בקתוליות משמש האדם כקונסטרוציה של איפיונים דתיים – בכל קשת העמדות שבין האדוק המסור לאלוהיו ובין החוטא המתייסר, הרי שבדת החדשה מיסודה של כנסיית השכל, הופך האדם לקונסטרוקציה של איזמים, הפשטות.

ומה קורה בעימות שבין כנסיית השכל (כפי שמיישמים אותה החילוניים האנטי-דתיים, אותם 3% של הקנאים המנהלים את מלחמת הדת) ובין היהדות?

היהדות מקדשת את החיים. קדושת החיים האנושיים עומדת מעל ומעבר לכל ערך אחר. האלוהים של האמונה היהודית דוחה קורבנות אדם. לא סתם דוחה. תועבה הם בעיניו. ואם היו תופעות בודדות של "קידוש השם" או "מצדה", מדובר ביוצאים גמורים מן הכלל.

ואילו מסכת העקרונות והאיזמים של הדת החדשה שהצטמחה מהרנסאנס, ירשה את שוויון הנפש היחסי של התרבות היוונית-רומית מול ערך החיים האנושי. טבעי, לכן, שהדת הזאת של כנסיית השכל אימצה גם לא מעט מ"מסירות הנפש" ומהנכונות להקריב חיי אדם על מזבחם של עקרונות נעלים. למשל המרטיריזציה, ההתקרבנות, הרווחת באידיאולוגיות כמו סוציאליזם ומרקסיזם. סאקו ו-ונצטי, צ'ה גווארה, משפחת רוזנברג היהודית-אמריקאית, ואילו אצלנו – השתפכויות הסנאף נוסח "בצלם" ו"הארץ" סביב פלשתינים הרוגים, עם העדפה פרברטית לילדים הרוגים.

ראו באיזו קלות "מבינים" בדת הזאת את רובספייר ואת הגיליוטינה (שדגם שלה הוצג אפילו ב"מחאה החברתית" שלנו בשדרות רוטשילד, כדי שלא נשגה באשליות הומניסטיות).

התושבים הצטוו להישאר בבתיהם, דלתות וחלונות סגורים

זיהום אוויר במפרץ חיפה: התרומה המדעיסטית מטעם כנסיית השכל לחורבנו של כדור הארץ

איך הגנו הנאורים  הללו על רוצח ההמונים יוסף סטאלין.

איך הם מעריצים את הכהן הגדול שלהם, הפרופסור נועם חומסקי, שהסתבך בהצדקת רוצח ההמונים פול פוט, ובאותה הזדמנות הוא גם בעל ברית לשני ארגוני טרור רצחניים כמו החמאס והחיזבאללה.

איך הם שותקים (במקרה הטוב) לנוכח הטבח בסוריה, ואיך מדברים שם על "זכותו וחובתו" של הפלשתיני לרצוח יהודים, או מגוננים על ומעריכים את מי שממליץ כך.

איך הם מתעלמים מהעובדה שהדת שיצרה כנסיית השכל שהם חברים בה, דת המדע שהם המאמינים בה, וישומיה הטכנולוגיים, הם שהביאו את העולם אל עברי פי-פחת, עם הסכנה הגרעינית, ועם זיהום האוויר התעשייתי.

איך הם מרבים לגנות את הרצחנות של הדתות, ומתעלמים מכך שהרצחנות הדתית, היא כאין וכאפס לעומת הרצח הסיטוני שהביאה מלחמת האידיאולוגיות החילוניות הגדולות, הנאציזם, הקומוניזם והקפיטליזם במאה העשרים (והסוציאליזם הסיני ממשיך להתחרות בקפיטליזם המערבי עד היום, מי יזהם את הכדור שהוא ביתנו  מהר יותר, חזק יותר וגבוה יותר).

אבל מה כל אלה, לעומת האפשרות ללגלג על איזה חרד חבוש קפוטה בבני-ברק, שמקבל קיצבה שערורייתית של תלמיד ישיבה.

*****

ועכשיו כמה מילים של הסתייגות. אין זה סוד שהשפעות אליליות ונוצריות חדרו גם לתוך היהדות בת ימינו. באורתודוקסיה החסידית והליטאית אפשר להבחין בהשפעות נוצריות (למשל קלוויניסטיות) בכל מה שקשור ליחס למין ולנשים.  ואילו שר החינוך הנוכחי, זה שמואשם בביצוע "ההדתה" היהודית, מייצג זרם פוליטי שחלקים ממנו נדבקו לא רק בקלוויניזם החרדי ׁ, אלא גם בסוג של "שאהידיזם" איסלמי-מתנחלי. ה"למות או לכבוש את (גב) ההר" הלאומני,  והפקר החיים שהביא מפעל ההתנחלות, אינם טובים מהמסירות האידיאולוגית המאפיינת כל מיני קנאים של מרקסיזם-לניניזם.

לכן, במידה שההתנגדות החילונית נוגעת ליסודות האלה שב"הדתה" היהודית,  היא מובנת.

אך למרבית הצער נראה, שברוב להטם  האנטי-יהודי, נוטים הקנאים האנטי-דתיים שלנו לשפוך את התינוק עם מי האמבט. הדחייה הטוטאלית של היהדות הנהוגה אצלם, היא דחייה של ערך החיים האנושי, שהוא הערך העליון  המקופל ביהדות.

וכך הם נשארים להם שם בבורותם הנאורה, ולא בעגלה ריקה, אלא גרוע מזה בהרבה: בעגלה טעונה ומלאה באמונות-שווא מדעיסטיות, דתיות למהדרין, שבדחותן את היהדות מכל וכל, הן מבקשות להן קורבן אדם.

זוהי דת שיש בה עקרונות ("דוגמות"), "אידיאולוגיות" ו"איזמים" החשובים יותר מן החיים.

דת שהיא היפוכה, במידה רבה, של היהדות, שבה החיים הם המקנים ערך ומשמעות לכל ערך אחר.

בפוטט הבא: שטיפת המוח התעמולתית ומה אפשר לעשות

 

הטרור בהר הבית/ למה עודה בשאראת מקשקש ומחנטרש?

שמעתי הבוקר בתכניתו של אראל סג"ל בגלצ את העיתונאי הכותב ב"הארץ", וחבר הנהלת עדאלה, עודה בשאראת, מדבר על הארועים האחרונים על הר הבית

עודה המסכן נאלץ לקשקש ולחנטרש.

בשאראת קישקש כשהודיע כי המרכיב הדתי בעימות הישראלי פלשתיני היה "שולי", והפך מרכזי בגלל ההתנהגות הישראלית (והוא, עודה, "מצטער" על כך).

ובשאראת חינטרש כשהודיע, שלא שלושת הרוצחים מאום-אל-פאחם אשמים בארוע שהיה בהר הבית, אלא הכיבוש.

באשר לקישקוש על השוליות של הדת בסכסוך:  בשאראת  מנסה להעלים את העובדה שהסכסוך היה דתי מראשיתו ומעיקרו. עוד מאז שאירגן החאג' מוחמד אמין אל חוסייני הפגנת פורעים דתית בירושלים ב-1920, סביב חגיגות נאבי מוסה.  זו גם הפעילות שהביאה לו קצת מאוחר יותר את משרת המופתי (תואר דתי מובהק) ועימה, באופן טבעי, את הנהגת המאבק הערבי-פלשתיני-מוסלמי במשך עשרות שנים.

ירי על הר הבית ביום שישי האחרון בבוקר: "המרכיב הדתי "השולי"

איך ולמה הגיע חאג' מוחמד-אמין לתפקידו? כי שלטון המנדט הבריטי, שהיה אחראי על המנויים הבכירים,  העדיף אותו  בתפקיד המשמעותי הזה, בגלל קיצוניותו הדתית המוכחת. זה מתוקפם של אינטרסים קולוניאליסטים ידועים ומתורגלים של "הפרד ומשול". הקולוניאליסטים הבריטיים, פטרוניו של המופתי החדש, אף דאגו לממן על חשבונם את פעילותו של המופתי , שאמנם מילא אחר ציפיותיהם בכל מה שקשור לליבויו של הסכסוך המוסלמי-יהודי חדשות לבקרים.  כלל לא עלה על דעתם של הקולוניאליסטים הבריטים, שהמרכיב הדתי הוא "שולי" בסכסוך.

ואם נעבור לזמננו, בשאראת מקשקש כשהוא מנסה להתעלם מהעובדה שהחמאס השולט בעזה עד היום, הוא על פי הגדרתו שלו-עצמו, דתי למהדרין, סניף של האחים המוסלמים, וכל המאבק שלו בישראל הוא על רקע דתי, בלי קשר למעשיה של ישראל או למחדליה.

בשאראת מקשקש כשהוא מתעלם מהעובדה, שהטקטיקה של יאסאר ערפאת (מנהיגו של אש"ף החילוני-כביכול) מול הסכמי אוסלו, היתה ספוגה באיסלמיות קנאית. ערפאת  דיבר על "ח'ייבר"(אבל רק בערבית), אותו נווה המדבר שבו טבח הנביא מוחמד ביהודים שנמלטו מהעיר מדינה תוך הפרת ההסכם עימם.

ערפאת גם דיבר במסגד ביוהנסבורג, והוקלט,  על "סולחה דונייה" עוד מונח דתי מובהק מתולדות המלחמה האיסלמית נגד "הכופרים" (הסכם מסוג הלכאורה והכאילו, כמו למשל ההודנות העונתיות בין אש"ף והחמאס, המסתיימות אחרי יומיים שלושה בברכיים מנופצות וכו'), כהצדקה מראש לכוונתו להפר את הסכמי אוסלו העליזים מול היאהוד.

בשאראת מקשקש כשהוא "שוכח" כי הסכסוך המזויין שבו פתח ערפאת בתחילת המילניום הנוכחי היה דתי לגמרי. הוא נקרא על שם "אל אקצה". לא היהודים ולא הכיבוש העניקו למאבק הזה את שמו הדתי.

כשאתה נלחם כאשר מסגד במקום קדוש הוא בראש מעייניך, זהו קשקוש בקומקום לכנות את המניע הדתי של המאבק שלך  "שולי". הסיסמאות של המאבק הפלשתיני, אז כמו היום, היו דתיות, כמו גם דרכי הפעולה (מתאבדים "שאהידים" ו"ג'יהאד" קדוש). גם אינתיפאדת הסכינאים הדועכת עכשיו לאיטה היא דתית בעיקרה. שמעו את קריאות ה"אללה הוא אכבר" של הרוצחים הדוקרים (ולא "אסתקלאל" – עצמאות). נא לקרוא את הצוואות שמותירים אחריהם הסכינאים, נא להאזין לקריאות העידוד שהם מקבלים מה"חמאס" ולמה שנאמר בסוכות האבלים ובמסגדים.

זה הקשקוש בקומקום של בשאראת. המרכיב הדתי מעולם לא היה שולי בסכסוך הזה. בטח לא מהכיוון הערבי. גם לא מהכיוון היהודי. שום קנאי איסלמי לא המתין למעשיה או מחדליה של ממשלה ישראלית כלשהי כדי ללחום בכופרים הציוניים בשם האיסלם.

ובאשר לחינטרוש של בשאראת,  ש"הכל בגלל הכיבוש" (כשהכוונה היא לכיבוש של 1967), על כך כבר התעכבתי בפוסט הקודם פה. סתם חינטרוש לקרדה אופייני.  אם הכל בגלל תוצאותיה של המלחמה ב-1967, איך נסביר את המלחמות שקדמו ל-1967 ואת הטרור הרצחני שקדם לאותה מלחמה, שבגללה התחיל הכל, לפי השקרן שלנו?

ומה נעשה עם אמנת החמאס המבטיחה מלחמת נצח כולל השמדת עם (יהודי) ביום הדין?

מה נעשה עם "תורת השלבים", של אש"ף שביצועה נמשך כסידרו? כשהסירוב הפלשתיני, עד כה, לוותר על "השיבה" לגבולות 67 מבטיח את ההמשכיות של הסכסוך?

ואיך מרשה לעצמו אדון מכובד כבשאראת (כותב באופן קבוע מאמרים ב"הארץ"! חבר בהנהלת עדאלה!) לקשקש ולחנטרש ככה? ובכן, הוא נאלץ לעשות זאת, המסכן, באין לו שום עובדה להסתמך עליה, שום טיעון תקף, כשהוא מטיף את משנתו הרגילה  – שהכל באשמת היאהוד, ואילו הערבים, פראים אצילים שכמותם, הם זכים כבדולח, וחסרי כל כוונה לרמות (טוב, אולי רק חוץ משיטת ה"סולחה דונייה" או "ההודנה") ולהרע  (טוב, אולי רק חוץ משיטת הטבח בח'ייבר).

איך זה קרה, ש"הארץ", הצדיק הידוע, שומר על היהודי הנרדף ג'ורג' סורוס מפני ההונגרים האנטישמים ומפני נתניהו שונא היהודים

"הארץ" לא מפסיק להצחיק. עכשיו זו המערכה  שמנהל העיתון סביב יחסי המיליארדר ג'ורג' סורוס, ממשלת הונגריה וראש הממשלה בנימין נתניהו.

זה התחיל בכותרת ראשית לפני שבעה  ימים, שבה הודיע לנו העיתון לאנשים חושבים, ששגריר ישראל בהונגריה מחה ואף שלח הודעה חריפה לממשלה המארחת, ותבע ממנה להסיר כרזה אנטי-סורוסית, שפורסמה בגין התערבותו של המיליארדר בענייני ההגירה של הונגריה מולדתו.

ולמה מחה השגריר ותבע? כי מדובר בעצם בכרזה אנטישמית, או לפחות אחת העשויה להתפרש ככזאת.

ומן המפורסמות שבהונגריה יש כיסים עמוקים של אנטישמיות.

דבר הפעילות השגרירותית בבודפשט  הגיע לירושלים, ו"הארץ" דיווח שמשרד החוץ "חזר בו" מעמדתו הקודמת, כפי שהתבטאה בצעדיו של השגריר. הסיבה: סורוס, לא בדיוק אוהב ישראל בפרט וחובב של יהודים  בכלל,  ולכן אינו ראוי להגנה מפני ממשלה ידידותית לישראל כמו הונגריה, העתידה לארח את ראש ממשלתנו די בקרוב.

המיליארדר ג'ורג' סורוס צוחק בכרזה ההונגרית: כולם אנטישמים, אז גם ל"הארץ" מותר

אז לקלקל יחסים עם חברים טובים וקצת אנטישמים כמו ההונגרים בגלל יהודי לא כל כך טוב וגם הוא קצת אנטישמי כמו סורוס? למה, מה קרה?

עוד יום עבר, ואפילו שר החוץ, שהוא גם ראש הממשלה התעורר והתייחס, והתוצאה: מאמר מערכת (!) בעיתוננו המשעשע, תחת הכותרת: "ישראל בעד אנטישמיות" (!!!).

וזה בטח נתן השראה לעוד כתב/פרשן מהחשובים בעיתון,  שבכותרת שלו הינדס  פרסוניפיקציה של הכותרת במאמר המערכת – "נתניהו רע ליהודים" הזדעק האיש בכותרת. כבר לא "הממשלה" שהיא בעד שנאת יהודים, אלא ראש הממשלה בשמו המלא, המבקש להרע ליהודים.

כלומר, אם לא נצטעצע –

ביבי האנטישמי.

כל העסק היה יכול לעבור איכשהו, אלמלא עובדה ברורה ומוכחת אחת, והיא –

ש"הארץ" עצמו הוא עיתון בעל קו מערכתי אנטישמי.

******

ככה  שמה היה לנו פה?

עיתון מקומי, שהמערכת שלו דוגלת באנטישמיות –

מאשים באנטישמיות את ממשלת ישראל ואת העומד בראשה –

משום שאותה ממשלה הפקירה בידיהם של הרשעים האנטישמים ההונגרים –

מיליארדר יהודי מסויים, שאף הוא, איך להגיד בעדינות, אם שופטים אותו על פי מדיניותו מול ישראל, הוא די אנטישמי!

סורוס הוא די אנטישמי, אגב, על פי הקריטריונים שקבע הכוהן הגדול של כנסיית השכל השמאלנית, נועם חומסקי.*

שהרי ארגונים ועמותות שסורוס מואיל לממן בכספו, נמנים על תומכי ה-BDS. המון עמותות מהפיי-רול שלו מספקות לארגוני ה-BDS שפע של תחמושת תעמולתית. הוא מממן גם ארגונים פלשתיניים שבראשם עומדים תומכי טירור  אנטי-יהודי.

דימוניזציה אנטישמית ודה-לגיטימציה של ישראל הן הלחם והחמאה של ג'ורג'י שלנו.

באשר לאנטישמיות של הקו המערכתי של "הארץ" הרי אין ספיקות. המערכת תומכת בחרמות נגד ישראל, ובכך נופלת בתחום ההגדרה של חומסקי, גם מבחינת רמת הצביעות "הזועקת לשמיים", וגם מבחינת רמת האנטישמיות.

לדוגמא: לפי אחד הפרשנים הבכירים של העיתון, דמם של היהודים מותר. הוא טוען שלפלשתינים לא רק מותר לרצוח יהודים, אלא שזו אף חובתם. ומדובר גם במעשי רצח שפלים במיוחד (מה יותר הסתה לרצח יהודים מזה? מה יותר אנטישמי מזה?). האנטישמי שלנו  מ"הארץ" הגיע להבחנתו המעניינת  בדבר הזכויות והחובות של שכנינו, לאחר שפלשתיני דרס למוות תינוקת יהודיה בירושלים, והוא מצא לנכון לחוש להגנתו.

העיתון הזה טובע במאמרים ופרשנויות שבהם מוטחים נגד ישראל והיהודים שבה כל קללה וגידוף פוליטי: פאשיזם, נאציזם, קולוניאליזם, ביצוע השמדת עם בפלשתינים. ביצוע מעשי טבח המוניים  ובמיוחד בילדים, איך לא (מוטיב אנטישמי קלאסי), אחריות גם למעשי טרור ורצח איסלמיים המתרחשים באירופה ובמקומות אחרם בעולם (בגלל הכיבוש. תשאלו את המו"ל).

עיתונאי ג'פרי גולדברג: נמאס לו מהאנטישמיות של "הארץ" (צילום מהוויקיפדיה)

וזה בלי שהזכרתי עד פה את המהדורה של העיתון בשפה האנגלית, מיזם אנטישמי מכף רגל ועד קצה הפדחת.

בעניין זה מותר להזכיר את העיתונאי היהודי-אמריקאי הידוע ג'פרי גולדברג ("אטלנטיק"), שהחליט לנתק את יחסיו עם המהדורה האנגלית (האינטרנטית) של "הארץ", אחרי שהתברר לו עד כמה היא פופולרית בין הניאו-נאצים החביבים של עולמנו.

"אני מסוגל לקרוא דברים אנטישמיים ואנטי ישראלים כאלה באתרים אחרים" הודיע גולדברג, " ממש אין צורך באתר ישראלי בשביל זה".

כמוני וכמו רבים אחרים, מבחין גם גולדברג בקו האנטישמי של "הארץ".

ובקיצור: נראה שלגזענים הנתעבים מהונגריה, יש עוד הרבה מה ללמוד מ"הארץ" ומהמו"ל שלו,  בכל מה שקשור בהלכות אנטישמיות.

באשר לג'ורג' סורוס, פה אני  לא בטוח. סורוס יודע את העבודה לא פחות טוב משוקן.

*****

אחד מראשי האנטישמים של "הארץ",  שכבר הזכרתי את ההיתר הגורף, שלא לומר החיוב הקטגורי שהוא מעניק לרצח יהודים, פירסם גם היום מאמר אנטישמי, הנוגע לפיגוע הטרוריסטי האיסלמי בהר הבית. הכותרת המעניינת היא "ישראלים הרגו ישראלים", ובדברי הסיכום נאמר כך:

"ישראל אפילו לא שואלת את עצמה אם שווה לה לשלם את מחיר שפך הדם הזה בעבור השליטה באל־אקצה או במערת המכפלה, במחנה בלאטה או בג'נין…התשובות מובילות אך ורק למסקנה אחת… ישראל בעצם אומרת: הקיזו לנו עוד דם. הקיזו לנו עד שיכאב כל כך, עד שלא נוכל עוד להימלט מהתשובה לשאלה הגורלית מכולן: האם אנחנו רוצים להמשיך בכיבוש הארור הזה, שימשיך לגבות דם, עד יומו האחרון ועד כלותו."

כלומר: "ישראל" (העם וממשלתו. המדינה ככזאת, על כלל היהודים שבה. הכללה אנטישמית רגילה) היא האשמה. היא ואזרחיה מזמינים על עצמה על עצמם את מעשי הרצח ("ההרג", לפי האנטישמי הקטן שלנו).

הפלשתינים, בבואם לרצוח יהודים (או במקרה הזה דרוזים) כפי שהוא כבר הבהיר בהזדמנות קודמת, אינם אלא מממשים את זכותם וממלאים את חובתם.

וכמובן השקר הגדול המקופל בכל הטיעון האנטישמי הזה:

שהכל בגלל "הכיבוש הארור הזה".

כשהכוונה היא כמובן לכיבוש של 1967 – הכיבוש של "אל-אקצה" ו"מערת המכפלה", "בלאטה" ו"ג'נין", שמוזכרים בקטע המצוטט מהמאמר.

אבל אם הכל בגלל "הכיבוש הארור הזה"

מה נעשה, לעזאזל,  עם עשרות רבות של שנות טרור ורצח פלשתיני, ואלפי יהודים טבוחים  שקדמו ל"כיבוש הארור הזה" של 1967?

מה נעשה שגם לפי אמנת החמאס מעזה, וגם לפי אמנת אש"ף מרמאללה, לא מובטח סוף לטרור ולרצח של יהודים במולדתם?

ברור שעל כך אין לגזען הקטן תשובה.  עוד אחד מאותו שמאל מזוייף, שהשקר הוא ברירת המחדל שלו.

אין לשמאל המזוייף שום טיעון שאינו נשען על שקר.

אין לו שום  טיעון שאינו כוזב.

ולכן אין לו ברירה אלא לשקר ולכזב.

*****

ולסיכום:

מה, "הארץ" המצחיק הזה חושב, שישכחו לו את האנטישמיות המערכתית שלו, אם הוא יעמיד פנים שהוא שומר על האינטרס היהודי של המיליארדר האנטישמי סורוס מפני ההונגרים האנטישמים ומפני נתניהו האנטישמי?

שמישהו יחשוב:

נו, אם כולם אנטישמים, אז למי אכפת מזה, שגם "הארץ" נוטף גזענות מהסוג הריחני הזה?


*הפרופ' נועם חומסקי אמר כי הטיעון של מי שמבקשים להטיל חרמות על ישראל בגלל מדיניות  הדיכוי שלה כלפי הפלשתינים, הוא בבחינת "צביעות הזועקת לשמיים"“hypocrisy [that] rises to heaven” בשפתו.  זה בגלל שיש בעולם מעצמות ומדינות שמדיניותן גרועה מזו של ישראל, אך אלה הקוראים לחרם על ישראל אינם מתעניינים בהן ואינם קוראים להחרימן. מדינות כמו ארה"ב, בריטניה, צרפת ועוד.   זה כשלעצמו, ממשיך חומסקי ואומר, מעניק תוקף לטיעון של ישראל ותומכיה, שתנועת ה-BDS ותומכיה הם בעצם אנטישמים (למשל, סורוס, למשל "הארץ", ועוד גורמים, מפלגות וממשלות מתוצרת השמאל המזוייף  וכנסיית הסכל).

שהרי כל אלה מפלים לרעה את ישראל ואת ההיהודים.

וזו בדיוק תמציתה ומהותה של הגזענות האנטישמית.

 

 

 

 

טיפ/ המוסקט הגיע לשוק

איש בשורה אני היום. יבול הביכורים של ענבי המוסקט הגיעו לשוק. המחיר ששילמתי – 5.80 ש"ח לקילו. למען המדע, בדקתי מה קרה

דובדבנים ב-5.80 ש"ח לקילו

בתחום החשוב הזה (זן המוסקט זה מבחינתי  ה ע נ ב י ם) בשנים עברו. ובכן, ב-2012, לפי הרישומים בהנהלת הבלוג,  מצאתי את ביכורי  המוסקט בשוק רק ב-14 באוגוסט. מבחינתי היה אז המצב חמור במיוחד, כי הדובדבנים כבר נעלמו לגמרי מהשוק באותו תאריך, כפי שדיווחתי, וחשתי מצוקה מבחינת האדומים הקטנים העסיסיים והמתוקים.  בשנת 2104 הגיעו ענבי המוסקט לשוק ב-17 ביולי, ואילו אשתקד, 2016, מצאתי אותם  לראשונה ב-29 ביולי.

בשתי השנים האלה, עדיין נמצאו אחרוני הדובדבנים בשוק, אך מחירם כבר האמיר ל-30 ש"ח לקילו. והנה, היום הזה ממש, קניתי לי, חוץ מהמוסקט, גם דובדבנים ב-15 ש"ח לקילו.

ככה שחם-חם, אבל כמו כן מתוק-לי-מתוק-לי.

על הקרן החדשה, החמאס, החיזבאללה וש"ס, והבלבלה של אסף הראל

אחד מחברי טרח ושיתף אותי במונולוג של אסף הראל הנוגע ל"קרן החדשה", הרצוף בזה. זאת בתגובה לפוסט שכתבתי לפני כמה שבועות, בו התייחסתי  לדרך ההתנהלות של המערכת הפוליטית-תקשורתית בכללה, בכל הנוגע ל"מאבקים חברתיים" (הקרן כלל לא הזוכרה בפוסט). הרשו לי להביא כאן מה שהגבתי לו.

יקירי, תרשה לי לצטט את עצמי לעייפה. בזמנו סיפרתי פה על שיחה שהיתה לי לפני שנים אחדות עם ידידי א. ז"ל, כשנושא הקרן עלה לדיון בינו וביני. אמרתי לו שהעיסוקים החיוביים של "הקרן לישראל חדשה" (בתור מתרגם אני מניח שאתה מבין מדוע אני מעדיף את התרגום הזה לשמה), כמוהם כמו מה שנהוג לקרוא "דעווה" בשכונתנו, בארגונים מוכווני מטרות אידיאולוגיות, כמו החמאס החיזבאללה למשל. כלומר, פעילות חיובית, נחוצה, אנושית, סבירה ואף חיונית, בתחומי הסעד, החינוך, הבריאות ועוד.

שהרי נהני השירותים הנ"ל מקרב הציבור, הם משתתפי ההפגנות מטעם בעלי הכיסים הנדיבים, הם ספקי הקאדרים והם המספקים את בשר התותחים, שמהם ניזונות המטרות האמיתיות וחלקן אף המוצהרת של המיזם הכמו הומניסטי הזה:

למשל השמדת ישראל במקרים של החיזבאללה והחמאס, ולמשל יצירת "ישראל חדשה" בלבד (ב"ה) במקרה של הקרן.

ומה הבעיה שלי עם "ישראל החדשה", כניסוחם של בעלי הקרן,  זו שבהבאתה הם משקיעים את הדולרים שלהם? ובכן, מצאתי ,שאין היא אלא סוג של אמריקה הישנה, מדינת כל אזרחיה (אלק), מדינה עם פעילות משטרתית ערנית במיוחד, שיאים עולמיים במספרי האסירים בבתי הכלא, ופערים חברתיים גדולים אפילו מאלה של ישראל הקטנה שלנו, כמות שהיא היום, כולל מוראות הכיבוש.

כך שלדעתי, מי שרוצה לחיות באמריקה הישנה – היא ממתינה לו במקומה הקבוע. אי-אילו שעות טיסה, המכולות בדרך הים – והופ אתם שם.

וכמובן קיימות המטרות הלא מוצהרות של המיזמים ההומניסטים – מילוי כיסיהם של מי שמנהלים את המיזמים ההומניסטים-אידיאולוגיים הנ"ל. ומדובר במיליונים. (זונות, פרופסורים ופוליטיקאים אפשר לקנות מאה בשקל, איבחן בזמנו הנסיך מהנובר, והרשה לי להוסיף: גם עיתונאים, עורכדינים ודוקטורנטים. או, בניסוח ציבילי יותר, מועסקים עושים מה שהמעסיקים משלמים להם לעשות)

מיד קפץ א. ואמר" "כמו ש"ס!". חשב שהפיל אותי, כי הוא מכיר את אהדתי לאריה דרעי (עד היום).

"בדיוק!!!" אמרתי לו. ומניתי את "אל המעיין" ומפעלי צדקה שונים וכו', ועוד כל מיני מפעלי כשרות ומו"לות משגשגים מצד בעלי הבית,] שמא שכח.

שהרי זו דרכם של אירגונים מוכווני מטרות אידיאולוגיות, כפי שכבר הסכמנו.

אבל כשחזרנו, א. ואני, מהדיון בחמאס, בחיזבאללה ובש"ס לדיון המקורי בקרן החדשה, פתאום שוב נשכח מ-א. כל הסיפור, ההסכמות שחשבתי כי הגענו אליהן היו כלא היו, והוא חזר אל הטיעונים נוסח זה שאתה משמיע לי פה בטובך מפי הקומדינאט הראל. ואף הם כבר נשמעו לעייפה.

 

 

 

הדתה (1): הנתונים המפוברקים של "גב האומה"

בשבוע שעבר פרסמה אחת מחברותי בפייסבוק פוסט קצר מאוד, ובו הביעה תרעומת על בורותו של מגיש "גב האומה" בערוץ 10, ליאור שליין, שדיבר על "הספל לנטילת ידיים" (צחוק מעושה בקהל) שהוא מוצא "בחומוסיות (עוד צחוק מעושה) שבתחנות דלק (עוד צחוק מעושה)."

הפוסט של חברתי  זכה לשפע אדיר של תגובות, שרובן כללו הגנה נמרצת על שליין.

אני מצידי לא צופה ב"גב האומה" מרצוני הטוב (צחוקים מוזמנים לא הקטע שלי), אבל הודות לעובדה שבמהדורות החדשות של ערוצי הטלוויזיה אני צופה באמצעות האינטרנט, ובהפסקות הפרסומות של ערוץ 10 הם משדרים קטעים מ"גב האומה" במקום פרסומות – נפלתי על הקטע המדובר מ"גב האומה", והתבוננתי.

ומה התברר לי,  שעניין ה"ספל לנטילת ידיים" ב"חומוסיות שבתחנות הדלק" – כלומר, הבורות של שליין שעליה התרעמה חברתי מהפייס, בטל בשישים לעומת שאר העניינים שעסק בהם שליין באותה הזדמנות.

הפרשה היא, כמובן, פרשת "ההדתה". מושג מעניין, היוצר את הרושם שמדינת ישראל על אזרחיה היא מדינה חילונית, שגורמים אינטרסנטיים ודי זדוניים, מנסים לשנות את אופייה באמצעים פסולים, די נכלוליים, בלתי או אנטי דמוקרטיים, ש"הדתה" היא שמם הכללי.

מעין שטיפת מוח הנעשית לאוכלוסיה התמימה, החילונית בעיקרה (בינתיים לא מאשימים את היהודים  הזדוניים בניסיונות להעביר על דתם את המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים, הבהאים, וכו'), שמה לה ולכל הג'ז הדתי הזה.

וברוח זאת נישא גם המונולוג של מגיש התוכנית ליאור שליין, שממש לא מבין איך כל זה קורה – שהחילוניים, שלהם יש בעצם רוב ברור ומוצק,  בעם ובמערכת הפוליטית, איך  זה קורה שהם מניחים לאותו מיעוט דתי נכלולי וקטן לשחק להם במוח, להתעלק עליהם, ולהוציא את ילדיהם הרכים לתרבות זרה (יהדות)?

והנה המספרים לפי שליין, המוכיחים את עמדתו: יש 9% חרדים, הוא מודיע לנו, ויש עוד 20% "חובשי כיפה", כהגדרתו (כלומר, דתיים אורתודוקסיים, ציונות דתית, חוזרים בתשובה ועוד), וכן גם 24% "מי שמכנים עצמם מסורתיים" (כלומר, מאמינים באלוהים ומי שמקיימים מצוות לפי בחירתם) –

מה שמשאיר אותנו, לדברי אותו שליין, עם "רוב של 44% חילוניים גמורים".

מה?

סליחה, אדון שליין?

9% חרדים, ועוד 20% דתיים ועוד 24% מסורתיים, אם תשאלו אותי, זה רוב ברור של 53% שאינם חילוניים.

שום מסורתי אינו מגדיר את עצמו כחילוני. וגם לא כ"לא דתי", כפי שניסה שליין להדביק להם.

כל אלה לעומת מיעוט של 44% חילוניים (שעוד נראה עד כמה הם "חילוניים גמורים" כהגדרתו של שליין. צפו להפתעות)!

ההיפך ממה שטוען המצחיקן שליין ב"גב האומה" של ערוץ 10 המכובד!

וזוהי רק ההתחלה.

כי אם  מנסים לעמוד על אופיים האמיתי של אותו מיעוט גדול בן "44% חילוניים", מגלים דברים מדהימים למדי.

*****

את הדברים המדהימים האלה על "החילוניים" היהודים בישראל,  אנו מגלים בעזרתם של מכון גוטמן לסקרים והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שעורכים מזה כמה עשורים סקרים מקיפים עבור מכון אבי חי. הסקרים נערכו בשנים 1991, 1999 ו-2009, ותוצאותיו של הסקר האחרון שבין השלושה פורסמו ב-2011 וזכו לסיקור נרחב, שקשה לי מאוד להאמין כי חמק מעיניו של שועל ותיק כליאור שליין.

והנה מה שמגלה לנו הסקר של 2009 על החילוניים היהודים בישראל:

האוכלוסיה ככלל מורכבת כך:

7% חרדים.

15% דתיים.

32% מסורתיים.

43% חילוניים שאינם אנטי-דתיים.

3% חילוניים אנטי-דתיים.

נא לשים לב, שעקרונית, דומים המספרים האלה מהסקר ב-2009 למספרים שמסר שליין ב"גב האומה" (שהוא לא ציין את מקורם). לפי הסקר של גוטמן-אבי חי, יש רוב של 54% לצירוף של החרדים, הדתיים והמסורתיים (לעומת 53% אצל שליין), ואילו לחילוניים על שני סוגיהם יש מיעוט של 46% (לעומת 44% אצל שליין).

אבל, אבל, אבל.

החילוניים בחלקם הגדול, כפי שניתן ללמוד מהסקר של 2009, כשמם לא כן הם.

מתוך הסקר של גוטמן-המכון לדמוקרטיה-אבי חי: מספרם של האנטי-דתיים הצטמצם בחצי תוך עשור.

וזה למה?

כי לפי הסקר, לא פחות מ-80% מהיהודים בישראל מאמינים באלוהים.

94% הם בעד ברית מילה.

90% אומרים קדיש על מתיהם.

87% טוענים, שצריך שהאוכל במוסדות ציבוריים יהיה כשר.

85% מהיהודים סבורים שיש חשיבות לשמירה על מנהגי היהדות.

עם חיבה מיוחדת לסדר פסח – 90% מקיימים אותו.

82% מדליקים נרות בחנוכה.

76% שומרים כשרות.

71% הצהירו, שחשוב עד חשוב מאוד ללמוד תנ"ך, תלמוד ועוד מקורות ביהדות.

68% צמים ביום כיפור.

66% מדליקים נרות בשבת.

61%, בסקר של 2009 (לעומת 49% בסקר של 1999, ו-44% בסקר של 1991) בעד זה שהחיים הציבוריים בישראל יתנהלו על פי המסורת הדתית היהודית.

ורק 11% מצהירים שאין להם בעיה לעבוד בשבת.

האם לא היינו יכולים לומר, לאור הנתונים האלה, שההגדרה של 46% מהיהודים בישראל (או 44% לפי שליין) כ"חילוניים", היא מפוקפקת ביותר?

האם לא יהיה זה נכון לומר, שכמחצית מבין אלה המוגדרים כחילוניים, הם בעצם מסורתיים-לייט?

ומה זה מותיר מההצהרה של שליין, שיש אצלנו "רוב" של 44% שהם "חילוניים גמורים"?

תלוליות קטנות של חומרים מתכלים?

איך הייתם קוראים למי שמאמינים באלוהים (שזה העיקר), מלים את הבנים הזכרים שלהם, שומרים על מנהגי החגים, שומרים כשרות, ומסתייגים מעבודה בשבת, גם אלה שאינם שומרים על השבת על כל כלליה ודקדוקיה?

וסבורים שיש חשיבות בשמירה על מנהגי היהדות?

ובקיצור: יהודים מן השורה. נסו לפקפק ביהדותם, והם יראו זאת כעלבון חמור.

אז בשם מי מדבר בעצם המגיש של ליאור שליין?

לא קשה לנחש.

ברור שהוא מדבר בשם אותם 3% מהיהודים שהם אנטי-דתיים, לפי הסקר של גוטמן-אבי חי (מין שם חיבה לאתאיסאטים שונאי הדת היהודית, ולעתים תכופות גם שונאי עמם).

זה ברור מהנימה שלו, מהלעג ומהבוז, מהתיעוב ומהשנאה שהוא משפריץ.

הומור וסאטירה, אלק.

אחד מ-3% שדומים לו ביחסם אל עמם ואל דתו.

צופיו האדוקים ואוהדיו.

מספר סביר לגמרי, המתאים להפליא לשיעור של מצביעי מרצ, וקוראי עיתון "הארץ" באוכלוסיה היהודית.

מעניין לציין שהאחוז שלהם באוכלוסיה ב-2009 הצטמצם במחצית לעומת 1999.

ומכל מקום, ברור לגמרי שאין שחר לקביעה של שליין שלחילוניים יש איזה רוב שהוא באוכלוסיה.

ברור לגמרי שהחילוניים מסוגם של שליין ודומיו הם מיעוט קטנטן ומבוטל, מנוכר ומתנשא.

*****

ומכאן לשקר של שליין, כביכול יש ל"חילוניים" גם רוב ברור ומוצק במרכז המערכת הפוליטית, דהיינו בכנסת ישראל. שליין טוען כי מתוך 120 הח"כים, 73 הם חילוניים. הוא לא ציין שום מקור למספר הזה.

שקר. פשוט שקר.

עיתון "הארץ" ערך סקר בעניין זה באוקטובר 2016, לפני פחות משנה.

70 ח"כים, 58.3%, רוב ברור ומוצק, הודיעו כי הם מאמינים באלוהים. ביניהם אחד מהח"כים הערבים של המחנ"צ, ח"כ ערבי ממרצ, ועוד 5 ח"כים ערבים מהרשימה המשותפת. הח"כ הדרוזי מ"כולנו" הודיע שהוא מאמין בדטרמיניזם לפי הדת הדרוזית.

ועוד 62 מתוך הח"כים היהודים.

20 מתוך 30 הח"כים של הליכוד מאמינים. 11 מתוך ה-24 של המחנ"צ. 8 מתוך ה-10 של "כולנו". 4 מתוך ה-6 של "ישראל ביתנו". 2 מתוך ה-11 של "יש עתיד". ומן הסתם כל הח"כים של המפלגה הדתית והמפלגות החרדיות.

9 ח"כים מתוך ה-120 – 7.5%, הודיעו שאינם מאמינים באלוהים.

כל היתר לא השיבו, או סרבו להשיב, או השיבו תשובות שאינן חד-משמעיות.

ומכל מקום, ברור שאין שחר לקביעתו של שליין שבכנסת יש רוב של 73 ח"כים חילוניים.

*****

ברור ששליין אינו עושה בנתונים כבתוך שלו, כי יש לו את זה בגנים. גם לא בגלל שלשקר זה תחביב אצלו. הוא נאלץ להתרחק מהעובדות ומהנתונים,  בדיוק מאותה סיבה המאפיינת את השמאל המזוייף בכל דרכיו. כבר תריסר שנים אני טוען זאת: השקר הוא ברירת המחדל של השמאל המזוייף. אין להם ברירה אלא לשקר. מסכנים שכמותם.

כי הם אינם יכולים לסמוך את הטיעונים, התיאוריות והקביעות שלהם על העובדות.

וזו גם הסיבה, דרך אגב, שהם כושלים שוב ושוב בתחזיות ובנבואות שלהם.

כי איך אפשר לשער ברצינות מה יהיה בעתיד, כשאתם חרשים-עיוורים לגבי העובדות של העבר וההווה?

———————————————————————————————————————————————————-

 

בפוסט הבא: מלחמת הדתות המקומית בין כנסיית הסכל ובין היהדות

עוד מהצחוקים ל"אנשים חושבים": הטלפונים לאסירים והמרצה לפילוסופיה

מה היינו עושים עם החום והלחות העולים כפורחים, אם לא היה לנו את "הארץ" שמביא את הצחוקים הרעננים והמקילים. והיום יש לנו עניין במאמר הנושא את הכותרת המגרה "על טלפון ציבורי ודוגמה נקמנית". וה"דוגמה" כאן היא לא מלשון "אקזמפל" הפושטית-פלבאית של הוו השרוקה, אלא מלשון דוקטרינה, או עיקרון, הרמה והנישאת, של הוו החולמית.

מה שבא ללמדנו על המעמקים העיוניים של הטקסט שמתחת, כמו גם שמה ותוארה של הכותבת –

מרצה באוניברסיטת תל-אביב!

ועוד מרצה לפילוסופיה!

מה שהדליק את המשואה הפילוסופית שלפנינו היא, כמובן, כניסתו לקלבוש של הח"כ לשעבר בסאל גטאס, שכזכור הושלך לתאו אחרי שהבריח לכלא אי-אילו טלפונים סלולרים לאי-אילו אסירים פלשתינים, פעילות לא חוקית בעליל.

"אני מבקשת לדון באופן שקול, מנותק מהקשר כזה או אחר ומגובה בעובדות, בסוגיית הטלפונים לאסירים." כותבת לנו המרצה לפילוסופיה ענת מטר כבר בהתחלה, בתור הצהרת כוונות מדעית, גילוי נאות, כיאה וכנאה. "אני מבקשת לדון במדיניותו הקבועה של שירות בתי הסוהר (ומאחוריו, מן הסתם, שב"כ), שלא להתקין טלפונים ציבוריים באגפים המסווגים כ'ביטחוניים'."

יפה מאוד! מיד הכנתי את עצמי לצלילה עמוקה למעמקי דיון פילוסופי בסוגיות  עקרוניות ("דוגמה"!) כמו תקשורת טלפונית, ציבור ונקמה.

ותנחשו מה.

אחרי לא הרבה מילים "שקולות", "מנותקות מהקשר כזה או אחר" ואף "מגובות בעובדות", וגם די הרבה לפני אמצעו של הטרקטטוס פילוסופיקוס הזה, נשכחו מהכותבת כוונותיה הענייניות והטהורות, ופתאום מגיעים לקטעים הבאים:

"בכוונה התעלמתי בדיון הזה מהשאלות הפוליטיות החשובות, כמו העובדה שמדובר בהתקוממות נגד כיבוש בן 50 שנה. התעלמתי גם מכך שהגורם הכובש הוא שקובע מה ייחשב לעבירה (השתתפות בהפגנה למשל), ואיזה ארגון יוּצא מחוץ לחוק והפעילות בו תיאסר. גם אין כאן דיון בשאלת סיווגם האפשרי של האסירים הללו כשבויי מלחמה.

אתעלם כאן גם מן ההבדל המשמעותי בין האסירים הפוליטיים הפלסטינים לאלה היהודים…

יש לזכור כי ישראל מחזיקה באסירים הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים בתוך שטחה הריבוני, תוך הפרה של אמנת ז'נבה על זכויות האזרחים במלחמה או תחת כיבוש…האסירים הללו, ללא יוצא מהכלל, אינם זכאים לחופשות. כלומר, הקשר שיכול לקיים אסיר פלסטיני שסווג כ'ביטחוני' עם משפחתו חלקי וקטוע, אם הוא בכלל מתאפשר…"

וכך בערך עד לסופו של המאמר.

שלפתע הפסיק להיות "שקול" כמו שהובטח בהתחלה, חדל להיות "מנותק מהקשר זה או אחר", ובאשר לגיבוי המובטח ב"עובדות" – תשכחו מזה.

והתברר כסתם עוד גיבוב שטויות תעמולתי רגיל של איזו אחת מהשמאל המזוייף, כוהנת זוטרה של כנסיית הסכל, שכל עניינה לזבל לנו את המוח עם הקלישאות הרגילות בשירות ה-BDS והקו המערכתי האנטישמי של "הארץ: "הכיבוש", "גזענות", "זכויות אזרח" וכל השאר, וכל עניין הטלפונים הוא סתם תואנה, קולב לתלות עליו את לשלשת הגידופים הנדושה, בגנותם של היהודים ומדינתם.

וברור שבמסגרת הרחבת הידיעה של הכותבת, מעבר למה ש"שקול", מעבר ל"הקשר" ול"עובדות", אין מצב שהמלומדת שלנו תזכיר, אפילו ברמז, שהרוב הגדול מאוד של האסירים הבטחוניים שבהם מדובר, אם לא כולם, מעולם לא נלחמו נגד "הכיבוש". שהמילה "איסתקלאל" (עצמאות בערבית, למשל הסיסמה של לוחמי העצמאות באלז'יריה נגד שלטון הכיבוש הצרפתי) לא מוזכרת כלל במטרות המלחמה שלהם. שכמעט כולם רוצחי אזרחים, שבאו בשם "אינתיפאדאת אל-אקצה" הדתית-איסלאמית קנאית על פי שמה ואופייה, זועקי "אללה הוא אכבר" בשעת המעשה, ושומרי הר הבית מפני "הטמאים" היהודים.

שבכיף היו משספים את גרונה של הכותבת המתחשבת, פשוט משום שהיא בת לעם היהודי ובלי שום צורך בתואנה נוספת כלשהי.

וכך היא יצאה שקרנית ומתחזה, כפי שהראיתי, כשטענה שיש לה עניין בדיון ענייני, "שקול" , "מנותק" ו"מגובה".

וגם יצאה מתחכמת בצביעות עם הביטוי "בכוונה התעלמתי" (מסוג אלה האומרים "אינני רוצה להעליב את בן-שיחי המכוער והנבזה, הגיבן ובעל התבלול") כשהיא מתחילה לזבל ולגדף.

ושוב יצאה שקרנית בהתעלמה מהעובדות הנוגעות לאופיו האמיתי וסיבתו הלא-מוסתרת של המאבק, שניהלו האסירים, שעליהם נכמרו רחמיה הסלקטיביים.

מה נאמר ומה נדבר?

מסכנים "האנשים החושבים" שקוראים את הגבבה השקרית והמתחכמת הזאת בעיתונם ואף משלמים על כך במיטב כספם (חוץ מאלה היודעים להוציא מתוק מעז, ומצחקקים עכשיו).

מסכנים הסטודנטים של החוג לפילוסופיה באוניברסיטה של תל אביב, שזו הרמה של המורים שם (או לפחות חלקם).

ומה הפלא שהסטודנטים נוטשים את הפקולטות למדעי הרוח, כשזה המצב.

לקראת הבחירות ב"עבודה": כדאי שאהוד ברק יבין שגידופים לא יביאו אותו לראשות הממשלה

מחר הבחירות המקדימות של מפלגת העבודה. בלי לזלזל באף אחד מן המתמודדים,  נראה שרק התפתחות אחת יכולה להציל את המצב מבחינת המפלגה הזאת, כמי ששואפת לשלטון במדינה. וזו האפשרות שראשה הנוכחי, יצחק (בוז'י) הרצוג, יזכה בבחירות האלה, בסיבוב הראשון או השני. כך הם פני הדברים, משום תכניתו המוצהרת של הרצוג, לגבש לקראת הבחירות לכנסת הבאה גוש פוליטי גדול, שמנהיגו ייבחר בבחירות מקדימות (פריימריס) פתוחים. אין זה סוד שעיניו של הרצוג נשואות למועמד מסויים מאוד, שהוא מקווה כי יעמיד את עצמו ואף יזכה בבחירות כאלה בראשות הגוש הפוליטי החדש – והוא אהוד ברק. מי שהיה האחרון מבין הפוליטיקאים של מפלגתו (דאז) שהצליח לנצח את ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, ולכהן כראש ממשלה. הרצוג, בעל הרעיון הזה, מכיר את ברק, ואין לפקפק ברצינות כוונותיו. הוא שירת את ברק באותה מערכת בחירות מנצחת ב-1999, ואחר כך כיהן כמזכיר ממשלתו.

אהוד ברק בכנס הרצליה: אפרטהייד ופאשיזם

בחודשים האחרונים כתבתי כאן כמה פעמים, עוד לפני שנודע לי על תכניותיו של בוז'י, שאהוד ברק, לשעבר רמטכ"ל, לשעבר ראש ממשלה ולשעבר שר בטחון, נראה כרגע כמועמד היחיד שיכול "לתת פייט" לביבי.

אך לצערי עלי להתוודות,  שיש לי מחשבה שניה בעניין הזה, ואף שלישית ורביעית. זה אחרי שמצאתי ביוטיוב את נאומו של ברק בכנס הרצליה האחרון, נאום שנשא לפני ימים לא רבים.

והכל באשמת שתי מילים שהשמיע, וחזר והשמיע שוב ושוב באותו נאום.

"אפרטהייד".

ן"פאשיזם".

שתי מילים, שמי שרואה את עצמו כמועמד לראשות ממשלה בישראל, אינו יכול להשתמש בהן, כפי שעשה זאת ברק בנאומו.

נכון שפה ושם כבר השתמש ברק במושגים האלה בהופעותיו ב"שבתרבות" פה ושם,  בראיונות בתקשורת וגם בביקורת ספרותית שכתב לא מזמן.

אבל הבמה והכמות עושות את ההבדל.

קל להבין איך התדרדר ברק לטרמינולוגיה הזאת.

מאז פרישתו, הוא אמר כמה פעמים, בתשובה לשאלות בעניין הזה, שאינו סבור כי דרכו בחזרה לראשות הממשלה תתאפשר, אלא בתנאי אחד: שתהיה איזו קטסטרופה. מצב פוליטי, בטחוני או מדיני קיצוני שבו "ייקרא לדגל" הגנרל וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, כמי שמציל את העם.

ואין כשימוש במילים האלה על ידי ברק, כדי להצביע שהוא אכן שואף לראשות הממשלה בימים אלה.

באין קטסטרופה של ממש, מנסה ברק לייצר אותה במילותיו.

סכנה נוראה של "אפרטהייד" ושל "פאשיזם" בפתח, אזרחים יקרים!

סכנת "סוף החזון הציוני" או "הרס המפעל הציוני".

ולכן זה הזמן "לקום ולעשות", כפי שחזר ואמר ברק בנאומו.

לקום ולעשות מה?

להקים את "מחנה האחריות הלאומית", "גוש גדול", שיביא את אהוד ברק לראשות הממשלה.

כי רק הוא יכול להציל אותנו.

*****

כל אחד יודע איך בא לעולם טיעון ה"אפרטהייד" האנטי-ישראלי והאנטישמי.

זה התחיל ב"ועידת דרבן" שהתכנסה בדרום אפריקה, ארץ האפרטהייד(לשעבר),  בתחילת העשור הקודם.

שם נוסדו ה-BDS ושאר הארגונים והעמותות הפרו-פלשתיניות והאנטי-ישראליות, במערב ובישראל,  הנושאים מאז את בשורת ישראל כ"מדינת אפרטהייד", זו שיש להחרימה ולהביא לקיצה כמדינת היהודים, בדיוק כפי שנעשה למדינת האפרטהייד הדרום אפריקאית.

כל אחד, בטח כל ישראלי,  יודע כיצד ועל ידי מי מתופעלים, מתוחזקים וממומנים כל הארגונים והעמותות האלה, בארץ ובחו"ל: קרנות פרטיות של טייקונים ותאגידים כלכליים (למשל "קרן פורד", שבישראל היא פועלת גם באמצעות "הקרן לישראל חדשה" הקרויה פה בתרגום שזוייף, שעניינו להסוות את כוונותיה, "הקרן החדשה לישראל"), ארגונים וממסדים דתיים נוצריים (ובחו"ל גם איסלמיים) וכן ממשלות מערביות סכסכניות. כל הקרנות האלה מגייסות בכסף רב המוני "פעילי זכויות" או "פעילי שלום", בעיקר בחוגי השמאל המזוייף וכנסיית הסכל.

וכמובן שבישראל מקדם את התעמולה הזאת גם עיתון "הארץ", כלי תקשורת בעל קו מערכתי אנטישמי מובהק, השמח להפיץ את בשורת "האפרטהייד" גם בחו"ל באמצעות מהדורתו המתפרסמת בשפה האנגלית.

את המילה "אפרטהייד" השמיע ברק בנאומו לא פחות מ-7 פעמים.

תעמולה אנטי-ישראלית ואף אנטישמית מובהקת, שמקורותיה ידועים.

*****

ל"פאשיזם" וסכנתו בישראל יש היסטוריה עתיקה יותר. עד ל"למהפך" של 1977  היה השימוש בו, לתיאורם של המשטר והמדינה הישראלית  מוגבל בעיקר לשמאל הקיצוני – הקומוניסטים, ארגון "מצפן" הקיקיוני, קצת שמאל מפ"ם. פה ושם השתמשו במילה כגידוף כלפי הימין של "חירות" ומנחם בגין: "החולצות החומות" (של תנועת ביתר) או "מסע האופנועים" של  בגין בפיפטיז.

אך מאז המהפך של 1977 גלש השימוש במושג גם לתוך אנשי מפא"י, "המערך" היורש ואח"כ היורשת "העבודה".

וברור שאלה, שהצבעתי עליהם בקטע הקודם, אודות "האפרטהייד", דהיינו סוכני הקרנות והמדינות הזרות, מלומדי כנסיית הסכל  והאנשים החושבים הכותבים ב"הארץ" עושים במושג הזה שימוש רב, לאותן מטרות שמשמש גם טיעון ה"אפרטהייד":

דימונמיזציה ודה-לגיטימציה של ישראל, המדינה, המשטר והעם.

את המושג "פאשיזם" הזכיר ברק בנאומו 4 פעמים. ספרתי.

*****

ברור שהשימוש במושגים האלה אינו בא לתאר מצב פוליטי או חברתי ריאלי. גם אין פה שום סוג של אבחנה "מדעית" כלשהי. על אופיו התעמולתי-שקרי של השימוש במושגים האלה, אפשר ללמוד דווקא מאלה המנסים להגן על השימוש הזה.

קבלו למשל את מי שמוביל את הקו המערכתי האנטישמי של "הארץ", המו"ל של העיתון הזה, עמוס שוקן.

הנה מתוך מאמר שפרסם בעיתונו עוד ביולי 2008:

"בקרב חוגים רחבים  בעולם המערבי (כלומר, סוכני הארגונים והעמותות האנטי-ישראלים והאנטישמים, וכוהני כנסיית הסכל מן האוניברסיטאות) נשמעות הטענות שלפיהן יש בישראל סממנים של מדינת אפרטהייד.

המלה אפרטהייד היא כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם, ולכן היא שימושית להעברת המסר, שאנו ( "אנו", כלומר, הישראלים הזועמים על ההשוואה, אך בהחלט לא עמוס שוקן, למרות השימוש בגוף ראשון-רבים) מתקוממים נגדו וטוענים שאין לו כל קשר למציאות בישראל.

מודעה של "הארץ" מינואר 2016 על העלאת מחירים

אלא שלא צריך שתהיה זהות בין מאפייני האפרטהייד בדרום אפריקה לבין פרקטיקות של אפליה הנוגעות לזכויות אזרח הנהוגות בישראל, כדי שאפשר יהיה לכנות את ישראל מדינת אפרטהייד (כפי שנהוג לעשות בעיתונו של שוקן)."

כלומר: כדי להשתמש בגידוף ה"אפרטהייד" – נגד ישראל, אין שום צורך שתהיה זהות כלשהי בין המשטר בישראל ובין המשטר בדרום אפריקה שנקרא בשם זה. די בכך שהשימוש במילה מהווה, לדעתו של שוקן, "כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם, ולכן היא שימושית להעברת המסר."

האופי התעמולתי-גידופי ברור.

שוקן לא היה מעלה בדעתו לכתוב, למשל, שאין צורך "שתהיה זהות" בין המילים "מחיר העיתון בימים א-ה יהיה 13.5 ש"ח" (כמחיר עיתון "הארץ" הנקוב במודעה  הרצ"ב מטעם העיתון), ובין הסכום שאותו ישלם בפועל הלקוח הקונה את העיתון.

ומדוע יש צורך בזהות כזאת כשמדובר במחיר הנקוב של  העיתון, כמפורסם במודעה,  ובין הסכום המשולם בפועל?

ברור. כי שוקן זקוק לכסף הזה ואוהב אותו.

ומדוע "לא צריך שתהיה זהות" שכזאת כשמדובר בתואר  "אפרטהייד" כשמדובר במדינת ישראל כ"מדינת אפרטהייד"?

ברור. כי עמוס שוקן אוהב את ישראל הרבה פחות ממה שהוא אוהב את העיתון שלו ואת הכסף שהוא מקבל תמורת מכירתו.

מ.ש.ל.

מדובר בגידוף תעמולתי נטו.

ודין השימוש בגידוף "הפאשיזם" בהקשר הזה בדיוק כדין השימוש בגידוף  "האפרטהייד".*

*****

אהוד ברק סיפר בנאומו  בכנס הרצליה, שיש לו שיג ושיח עם אנשיו של בוגי יעלון ועם אנשי מפלגותיהם של אביגדור ליברמן ושל משה כחלון ואף מהליכוד. ידוע מדוע אמר זאת:

כדי ש"הגוש הגדול" שבראשותו, "מחנה האחריות הלאומית" יביא הישגים ממשיים, הוא יהיה חייב להשיג מצביעים בפריסה פוליטית רחבה. גם לשמור על "הבייס" שלו ב"עבודה" ובמחנ"צ, גם להשיב את הקולות ששותה מהם הח"כ יאיר לפיד, וגם לכרסם בקולות המסורתיים של הימין.

אז נראה לי, שכדאי שאהוד ברק יבין אמת בסיסית  הנוגעת לציבור המצביעים הישראלי:

בכל פעם שהוא משמיע בנאום או ראיון גידוף תעמולתי כמו "אפרטהייד" או "פאשיזם", הוא קונה את ליבם של 11.7 מצביעים של מרצ ו-8.4 "אנשים חושבים" מקוראי עיתון "הארץ", ויש חפיפה רבה  בין שני הציבורים הקטנטנים האלה.

ובאותה עת ממש הוא  מפסיד את קולותיהם של אלפים רבים, ואני לא מגזים, ובלי חפיפה, מקולותיהם של ישראלים שמצביעים, הצביעו או יצביעו למפלגות כמו אלה של לפיד, ליברמן או כחלון, ובטח הליכוד, ושהוא רוצה בקולותיהם.

והוא מפסיד גם קולות רבים מאוד, לדעתי, של מצביעים מסורתיים של "העבודה", שמסיבות השמורות עימם, פשוט לא אוהבים את הגידופים התעמולתיים האלה, מבית מדרשם של השמאל המזוייף וכנסיית הסכל.

אין מצב שמי שמחרף ומגדף את מי שהוא מחפש את קולותיהם, אותם ואת מדינתם, יוכל להשיג את קולות המצביעים שיביאו אותו לראשות ממשלה בישראל.

פשוט לא יקרה.

עד כאן הסיבות להסתייגות המעודכנת שלי מאהוד ברק.

 

החום של אבאלול ומתכון ללימונענע

לפני חמישה קיצים הגעתי לזה רק באוגוסט.

מאפיהו

70% לחות

טובל בתוך מרק

סמרטוט תלוי על חוט

שמישהו זרק.

תפוז ישן סחוט

זוחל כמו חרק

ובחסד או בזכות

היכני הברק:

צרור בשום של נענע

לימון קלוף פרוס

סוכר לפי הטעם

וקרח דק גרוס

קיצוץ, ריסוק, ערבול

אני כבר לא הרוס.

 פלג דן יורד

 דולב קד לנחל

שמש פז שולחת

אל חלקת המים.

View original post

%d בלוגרים אהבו את זה: