Skip to content

צחוקים/ איך מקרקס אבי גבאי את השמאליטיקה

את השעשוע המרכזי של השבועות האחרונים, מספק לנו מנהיג המחנצ החדש, אבי גבאי.

מדובר בבית ספר שהוא עושה לטמבלייה (מתחרז עם אווזייה) השמאליברלית בתקשורת, באקדמיה ובפוליטיקה.

החבר'ה האלה לא מפסיקים להשתנק כתוצאה מהכרזותיו החדשות לבקרים בשבועות האחרונים.

נאזין לדבריו של גבאי.

א. ההכרזה המשנקת הראשונה, נגעה ליחסים העתידיים עם "הרשימה המשותפת".

גבאי אמר, שלא יישב איתם באותה ממשלה, כי "אני לא רואה משהו שמחבר אותנו אליהם."

הבה נשים את הדברים על השולחן. "הרשימה המשותפת" אינה אלא קואליציה מרקסיסטית  (חד"ש) – פוסט-מודרנית וקצת ניאו-מרקסיסטית (בל"ד) – איסלמו-לאומנית (רע"ם-תע"ל).

קובץ של מפלגות המבקשות לשנות את המשטר ואת הגדרת המדינה, וחלוקות ביניהן בשאלה אם הדרך הנכונה לחיסול הציונות עוברת דרך דיקטטורה של הפרולטריון או דרך השלטת השריעה. נא לקרוא את "מסמכי החזון" השונים ואת מצעי המפלגות. הם כלל לא מסתירים את כוונותיהם ושאיפותיהם.

יעני, ממש מפתיע שגבאי מסתייג קשות ממתן משרות שר בממשלה ישראלית לנציגי הקואליציה הזאת!

קואליציה פוסטית-מרקסיסטית-איסלמית דומה מצוייה גם באגפים הקיצוניים ביותר של הלייבור הבריטי. האגפים האלה של השמאל הבריטי משתפים ביניהם פעולה במפעלים אנטי-ציוניים ואנטישמיים רבים ושונים. הם בעד ביטול המלוכה, או לפחות שינוי ההמנון ("גוד סייב דה קווין", כרגע), בעד שלטון האיגודים המקצועיים כאווטאר הבריטי של הסובייטים בבריה"מ ז"ל, בעד העדפת השריעה על הקומון-לואו הבריטי, בעד העלמת הצלבים מן הדגל הבריטי, ועוד כאלה. כל אגף ויעדיו.

מישהו חושב שמנהיג הלייבור הבריטי, אפילו זה הנוכחי, ימנה לממשלתו, אם ייבחר, שר או שניים שייצגו את האגף המעניין הזה בשולי מפלגתו?

וכנ"ל בארה"ב. אותה קואליציה נמצאת גם בשולי המחנה של ברני סאנדרס במפלגה הדמוקרטית.

האם היתה הילרי קלינטון ממנה לעצמה מזכירים-שרים מקרב אותה קואליציה שולית?

האם מישהו בעיתונות הממוסדת או באקדמיה, בארצות הדוברות אנגלית, היה אומר על החבר קורבין או הגברת קלינטון שהם גזעניים, לאומניים, מפלים, אנטי-דימוקרטים וכן הלאה, אילו היו מביעים את הסתייגותם מהחבורה הזאת אצלם, ונמנעים ממתן כוח-ביצוע ממשלתי לנציגיה?

אז למה בתקשורת, באקדמיה ובפוליטיקה השמאליברלית – במילה אחת, בשמאליטיקה, הם הצמידו את כל העלבונות האלה לאבי גבאי?

המועמד אבי גבאי צוחק באוניברסיטת באר שבע, כל הדרך אל הקלפי: התקשורת משתנקת

ב. ההכרזה של גבאי בעניין "ההתנחלויות המבודדות". אלה שבפתרון עתידי הן עשויות, מבחינתו, להשאר במקומן בתוך גבולותיה של מדינה פלשתינית.

כבר כתבתי כאן את דעתי, שההיתכנות של הרעיון הזה – שמתנחלים ישראלים יסכימו לחיות תחת ריבונות פלשתינית – אינה גדולה יותר מההיתכנות, שהאזרחים הערביים של המשולש יסכימו להחליף את אזרחותם למען אותה מדינה משוערת, על-פי   הצעתו של השר אביגדור ליברמן.

אבל בשמאליטיקה יצא גבאי, מההצהרה חסרת הסיכוי הזאת, הפתעה-הפתעה, גזען, לאומן ואנטי-דמוקרט.

הטמבלייה שוב השתנקה כמצופה.

(לאותו תרגיל, אגב, שייכת גם היציאה של גבאי נגד הח"כ זוהייר בהלול.)

ג. ועכשיו, ממש לאחרונה, היה לנו העניין עם ההצהרה הדנדשה של גבאי, על "השמאל ששכח להיות יהודים".

כאילו שזו  הפתעה ענקית, שמפלגת העבודה בחרה לאחרונה בבחור מרוקאי מבית מסורתי-ימני להנהיג אותה. אחד שזה עתה צנח אליה, בדיוק ל-X המטרה שבמרכז,  ממפלגה שהצטרפה לקואליציה של נתניהו בלי לחשוב יותר מפעמיים –

וכאילו שמישהו לא יודע (גבאי הרי אמר את זה בקולו), שכל מבצע הקומנדו המוצלח הזה, בא לעולם במטרה מוצהרת להיות ראש ממשלה הבא של מדינת ישראל –

השמאליטיקה שוב משתנקת:

האיש בא לאוניברסיטת באר-שבע, אחד ממעוזי השמאליברלים, מספר לשומעיו ש"כולנו יהודים", שחיים "במדינה יהודית".

אחד שמצהיר שהוא מאמין באלוהים!

שחושב, שאפילו הסוציאליזם הקדוש, מקורו בתורה של היהודים!

דברים שמנהיגים דגולים של המפלגה, כמו יצחק רבין ז"ל, שמעון פרס ז"ל, ואהוד ברק יבדל"א לא אמרו מעולם!

איך נעשה הגזען-לאומן-מדיתן (עוסק בהדתה), האנטי-דמוקרט הזה מנהיגה של המפלגה שנחשבה לתקווה הלבנה הגדולה!?

משתנקת לה השמאליטיקה.

*****

ועכשיו תשאלו: אז מה מצחיק?

ובכן, מה שמצחיק הוא, כמה קל היה לגבאי להשיג את מטרתו הראשונית והמיידית בכל ההצהרות האלה.

והיא: לעצבן את הטמבלייה השמאליברלית הזאת, לגרות אותה ולהוציא משפתיה גלים נרגשים של חרפות, גידופים, שמות-גנאי, קריאות-זעם, התנשאות גזענית, בדיחות על התסרוקת, חשדות ותזכורות מהעבר המפוקפק של המועמד.

בדיוק מה שהם עושים לביבי שלנו!

וכם ללפיד, כמעט בכל הסעיפים!

*****

כי מה הלקח העיקרי של הטירון יחסית גבאי מההיסטוריה הפוליטית של ישראל בעשרות השנים האחרונות, במיוחד מתקופת ביבי, אך לא רק?

שכמה שהאגף הזה של כנסיית הסכל, השמאליטיקה,  יותר נגדך, יותר מקלל ורודף אותך, כך גם משתפר מצבך בדעת הקהל, וטובים יותר סיכוייך להגיע להישגים מרשימים בבחירות.

בבחירות אמור הפוליטיקאי להשיג כמה שיותר קולות מן העם.

וכמה שהפוליטיקאי שעל הפרק יותר שנוא על ידי השמאליטיקה, יותר אוהבים אותו בעם המוזר שלנו.

אפילו אם אותו פוליטיקאי הוא זגזגן כרוני עם בעיות תספורת.

ואפילו אם הוא זגזגן עם תסרוקת מפוארת כמו יאיר לפיד.

ולמה זה ככה?

גם זה פשוט להסבר.

כי השמאליטיקאים  כל-כך מתנשאים וגזעניים, כל כך נוטים להשתמש בכל מיני מושגים מופרכים ובלתי מובנים שנגמרים ב"איזם" וב"לוגיה", כל-כך מסתכלים מבחוץ ומגבוה על כל סביבותיהם, כל כך נוטים לסתום פיות ליריביהם הפוליטיים והאידיאולוגיים, ללגלג עליהם ולרדוף אותם;

ובעיקר, כל כך טועים בכל תחזיותיהם והערכותיהם –

שדי רק בזה כדי להעניק לפוליטיקאים שעל הפרק – ביבי או לפיד או גבאי – תעודת כשרות ראשונה במעלה מצידו של העם הבוחר.

וזה מה שגבאי הבין.

ובגלצ כמו בשידורי הרדיו של "כאן", בערוצי הטלוויזיה העיקריים וב"הארץ" ובעיתונים אחרים וגם ברשת, בכל רחבי הטמבלייה,  השמאליטיקאים משתנקים בלי הכרה, ומעניקים לגבאי את תעודת הכשרות המבוקשת בכל פעם שהוא פותח את הפה באיזו הצהרה, שהוא יודע בדיוק מה יהיו תוצאותיה.

נו, לא מצחיק, כל זה?

 

 

 

 

מודעות פרסומת

צחוקים/ מי מושחת, מי רוכש מנהיגים ואינטלקטואלים ומי מעורר בחילה

את הצחוק היומי הביא לי מיודענו עודה בשאראת, שכתב בעמוד המאמרים (2) בעיתון לאנשים חושבים, חה-חה, מאמר הדן ביחסים החשאיים למחצה בין ישראל וסעודיה.  "הגאווה של בכירים ישראלים על יחסים עם ממלכה חשוכת משטר זו מעוררת בחילה", לדברי בשאראת, וכותרתו: "מלחמת אין ברירה בהזמנה סעודית"

הכתבה בעמוד 2 בעיתון לאנשים חושבים, חה-חה: כדי לצחוק, נא לעבור לעמוד 4

ומה מעורר את בחילתו של איש המוסר העדין הזה? הנה:

"סעודיה, בניהול אדיב של משפחת המלוכה, היא שחיתות שיש לה ממלכה".

והתוצאה:

"הישראלים מחבקים את האמא של כל העוולות".

ואם נגיע, מעבר לשיקולים הטהורים של המוסר הקאנטיאני,  לפרקטיקה הפוליטית, הנה מה שמעורר את חששו של בשאראת שלנו:

האפשרות שהוא מעלה, בסופו של המאמר,  שישראל תפעיל בלבנון כוח צבאי תמורת מיליארדי דולרים סעודיים!

לא פחות.

*****

אז מה מצחיק פה, אתם שואלים?

ובכן, המאמר הזה כשלעצמו  לא מצחיק בכלל. זעם קדוש, בחילה מוסרית, פחד ממלחמה קנוייה בפטרודולרים. ברררר.

לא עניינים לצחוק.

אבל לקח לי פחות משניה להעביר דף.

ומה מצאתי בעמוד 4 בעיתון לאנשים חושבים, חה-חה?

כתבה מאת הכתב לענייני ערבים, ג'קי חורי, המספר לנו לפי תומו, כי  "סעודיה מגבה את עבאס (אבו מאזן) במחלוקת סביב הפיוס הפלשתיני."

!!!

כולל תצלום של אבו מאזן המסתחבק עם המלך הסעודי סלמאן בפגישתם בשבוע שעבר בריאד.

!!!

הכתבה בעמוד 4 בעיתון לאנשים חושבים, חה-חה: אבו מאזן מסתחבק עם המלך הסעודי

וזה מה שהביא לי את הצחוק.

כי לפתע הבנתי, שבעצם, לא נגד ישראל והשפל המוסרי שלה, המתבטא ביחסים עם סעודיה המושחתת,  כיוון עודה שלנו את מאמרו בעמוד 2 –

אלא נגד אבו מאזן ו"הבגידה" הפוליטית שלו עם אותה סעודיה, המתגלה לפנינו בעמוד 4!

המפתח נמצא במשפט הבא בכתבתו של חורי:

"ברשות הפלשתינית נזהרים מלהציג את התיאום מול הסעודים כתגובה להתקרבות בין החמאס לחיזאללה ולאיראן, התקרבות שבלטה בשבועות האחרונים על רקע ביקור של משלחת חמאס בטהראן בחודש שעבר."

אלא שהזהירות ברשות הפלשתינית אינו מחייבת אותנו.

לא קשה להבין שבפוליטיקה הפלשתינית יש שתי מפלגות: הקיצונית יותר, זו של החמאס והג'יהאד, ועוד ארגונים, הנתמכים על ידי החיזבאללה ואיראן, קטאר, סוריה ובמידה רבה גם טורקיה של ארדואן.

והמפלגה הקיצונית פחות – זו של הרשות ובראשה אבו מאזן.

וגם לא קשה להבין, אם עושים 1+1, לאיזו מפלגה נתון ליבו של עודה בשאראת.

הוא וחד"ש (עם עמדתה המעניינת כלפי הטבח הנורא שעורך הקצב מדמשק בבני עמו, בשותפות מלאה עם איראן והחיזבאללה), הוא ובל"ד (זיכרו איפה ולמען מי פועל המייסד עזמי בשארה, ומדוע הוא נמלט מישראל). הוא והח"כ אחמד טיבי מהסיעה השלישית ב"משותפת"  (מי שהשיג מידי האמיר הקטארי הקודם את הפטרודולרים להקמת איצטדיון דוחא בסכנין).

בקיצור: "הרשימה המשותפת" תומכת בקו הקיצוני והסרבני  ביותר בפוליטיקה הפלשתינית.

*****

אז למה לא להגיד את זה ישר? למה להעמיד פנים של איש מוסר, כמו שעושה עודה בשאראת, ולהתעסק עם כל מיני סיפורים על המוסר הלקוי והשחיתות שפושים בממלכה הסעודית, כאילו שזה מה שמעניין אותו?

האם השחיתות, היא שמעניינת את עודה בשאראת?

ובכן, פניתי אל תוצאות הסקר על השחיתות במדינות העולם, שהתפרסם בינואר 2017, ומתייחס לשנת 2016.

התוצאות ידועות היטב וגלויות לעין כל.

הסקר כולל 176 מדינות.

סעודיה, "שחיתות שיש לה ממלכה", כפי שכתוב בעמוד 2 בעיתון לאנשים חושבים, נמצאת במקום ה-62.

לא מכובד ביותר, נכון?

אבל איפה נמצאת איראן?

ובכן: במקום ה-131.

ואיפה סוריה?

במקום ה-173.

ואיפה טורקיה?

במקום ה-75.

אם סעודיה, במקום ה-62, היא "שחיתות שיש לה ממלכה", מה נגיד על איראן במקום ה-131? או על סוריה במקום ה-173, מתוך 176 מדינות שנסקרו?

ורק קטאר מפתיעה לטובה: במקום ה-31 המכובד, 3 מקומות בלבד אחרי ישראל (28)

נחמד מאוד, אם מתעלמים מהעובדה, שבקטאר נהוג משטר של עבדות.

250 או 300 אלפי אזרחים, ומיליון וחצי עד שני מיליון עבדים (ביניהם גם המון עבדים פלשתינים).

*****

ולפני לסיום, הרשו לי לקנח בציטוט נוסף ממאמרו של בשאראת היום:

"הרי כסף הנפט עודנו הכלי המשמעותי ביותר בנסיון  לרכוש את כל מה שחושב בעולם הערבי, החל באינטלקטואלים ומנהיגים ועד עיתונים, תחנות טלוויזיה ואתרי אינטרנט."

הכותב התייחס, כמובן, למה שעושה סעודיה המושחתת והמשחיתה עם הפטרודולרים שלה.

אז מה, נראה לכם שלחזית הסירוב, המושחתת הרבה יותר מסעודיה, כולל איראן וקטאר, חסרים פטרודולרים לרכישת "אינטלקטואלים ומנהיגים" וכל היתר?

*****

וכל זה,  בלי להזכיר דיני נפשות, החמורים בהנרבה מהשחיתות הכרוכה בדיני ממונות.

כי מיהם אלה שעורכים וערכו את הטבח הגדול והנורא ביותר בבני העם הערבי בזמן הזה, אם לא משטרו של אסאד ג'וניור, עם בעלי הברית האיראנים והפרוקסי הלבנוני שלהם חיזבאללה בימים אלה?

ומי טבח בין חצי מיליון למיליון ערבים עיראקים בעשור של האייטיז במאה שעברה, אם לא המשטר החומייניסבטי בטהראן?

אז מי בדיוק "מחבק את האמא של כל העוולות", קמאראד בשאראת?

ומי יותר "מעורר בחילה"?

האם אלה "בכירים ישראלים"?

או אולי "אינטלקטואלים ומנהיגים" פלשתינים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"המקור" והקרן לישראל חדשה (2)/ הפעם הכביסה יצאה שחורה

אז כן, צפיתי גם בחלק השני של הכתבה ב"המקור" בערוץ 10 אודות "הקרן לישראל חדשה" (להלן "הקרן"), והופתעתי לטובה: הרבה פחות כביסה, והרבה יותר שקרים ודברי איוולת, שבהם נתפסו אנשי הקרן על ידי העיתונאים שהכינו את הכתבה, איתי רום וישראל רוזנר.

אז הנה כמה הערות, ואתחיל דווקא בדיון המסכם.

א. ההבחנה הפוליטית המעניינת ביותר נאמרה על ידי הכתב ישראל רוזנר. הפעילות של הקרן בישראל, הוא אמר, מבצעת למעשה "חרקירי לשמאל הישראלי". מדוייק. הסוכנים הזרים שמעסיקה הקרן בישראל גודשים את שורות הפעילים של מפלגות כחד"ש וכבל"ד, כמובן מרצ, והם מצויים גם באגף השמאלי של מפלגת העבודה. הפעילות של העמותות בעלות האופי הפוליטי שהקרן מפעילה (עמותות ל"זכויות אדם" ו"זכויות אזרח",שהן רק עלה תאנה שקוף המכסה בקושי את הערווה הפוליטית, שכן עניינן המרכזי הוא בדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ושל צה"ל, ומתן שירותים לתנועות החרם האנטישמיות והאנטישראליות), גורמת לשמאל להראות רע מאוד.

ואכן, לא פלא שבמציאות העגומה הזאת, נתפסים חלקים נכבדים בשמאל הישראלי על ידי הציבור הרחב – ולא רק על ידי הימין –  כאוסף של "בוגדים", משת"פים של הטרור הפלשתיני ושל ה-BDS וכן הלאה.

ב. הכתב איתי רום העיר בצדק, על "הפער בין דעות הבכירים" של הקרן, ובין הדעות והעמדות, וחשוב יותר, המעשים, של אלה שנמצאים על הפיי-רול של הקרן. הפער הזה צץ ונחשף לכל אורך הכתבה. "הבכירים" – המנכ"לים, היו"רים והנשיא העולמי, הם כולה  פטריוטים ציונים טובי לב, שרק רוצים לעזור לישראל המסכנה, מדינה ים תיכונית מפגרת למדי, לעמוד על רגליה.

וזה בשעה  שפעילי העמותות נואמים נגד ישראל האו"ם, מפיצים שקרים גסים וחצופים נגד צה"ל, תורמים בפועל לתעמולת הזוועה של ארגונים פלשתינים ושל ארגוני ה-BDS וכן הלאה.

ומה קורה כשהסתירה המוזרה הזאת מוצגת בפני "הבכירים"? ובכן, הם פשוט מודים שזה "לא מוצא חן" בעיניהם, שהם "לא שלמים עם זה", שהם "מתווכחים" עם השטינקרים והמעלילים (ניסוח שלי) מהשטח, ושאר דיברי איוולת.

צריך להיות מטומטם גמור  כדי להאמין לשטות הזאת. "הבכירים" נותנים את הכסף, שבלעדיו לא היה קורה כלום. כל הכוח בידיהם. שום דבר ממה שנעשה בשטח לא היה מתבצע בלי האו-קיי שלהם ובלי הכסף שהם מספקים. הם פשוט משקרים און קמרה.

ג. וזה היה אמנם אחד הקטעים המשעשעים בכתבה: השקרים הנחשפים חיש  קל. למשל: מיקי גיצין, המנכ"ל החדש של הקרן בישראל, יושב עם בתיה כהנא דרור מהעמותה "מבוי

יור"ית יוצאת רחל ליאל: "עדאלה לא מתנגד לישראל כמדינת הלאום של העם היהודי"

סתום" העוסקת בעזרה לעגונות, עמותה הנתמכת על ידי הקרן. דרור מתלוננת על כך שהכסף לא מספיק, והיא רוצה לקבל כמו עמותת "עדאלה" שמקבלת יותר. גיצין טוען שזה לא נכון.

המספרים מגיעים.

מתברר שגיצין משקר. עדאלה אמנם מקבלת יותר.

או שהיו"רית היוצאת רחל ליאל מספרת לכתבים שארגון "עדאלה", הממומן על ידי הקרן, בכלל "לא מתנגד לישראל כמדינת הלאום של העם היהודי", וההכחשה מופיעה מיד על המסך: המנכ"ל טוען בתוקף: "אנחנו מתנגדים".

או שדוברת מטעם עמותת "מולד" (אברום בורג) טוענת שהיא לא נתמכת על ידי "הקרן החדשה".

שקר. עוד שקר.

מנכ"ל עדאלה, עו"ד חסן ג'ברין: "לא, אנחנו מתנגדים."

כל מה שקרה הוא, מסבירה היו"רית היוצאת רחל ליאל, הוא ש"תרומת הליבה" הגדולה שבעזרתה הוקמה "מולד" ותוחזקה בשנותיה הראשונות, הומרה בסתם תרומה רגיל מטעם הקרן. "מולד" לא רשומה בישראל, תנחשו למה (רמז: מאותה סיבה שהקרן עצמה לא רשומה בישראל), כך שאי אפשר לעקוב אחרי התורמים שלה ברשם העמותות. יש דיבור עקשני על כך שהעמותה הזאת, שעניינה בעיקר בהתנגדות ל"הדתה", חזקה במיוחד בתרומות גרמניות.

והיו עוד מקרים שבהם האמת לא היתה נר לרגליהם של הדוברים מהקרן או שכיריהם בעמותות. אבל לזה כבר רגיל כל מי שעוסק בענייני השמאל המזוייף שלנו, איפה שהשימוש בשקרים הוא הכרח בל-יגונה.

ד. היו"רית טליה ששון, עורכת דין במקצועה, שזכתה מפי העורך-שותף של "המקור" ברוך קרא למחמאה כ"אשה ערכית במיוחד" לא יוצאת מהכתבה כעיפרון המחודד שבקלמר.

יו"רית נוכחית טליה ששון: יש לה אליבי, היתה בווייאטנאם

בעניין נאומו האנטישראלי מעורר המחלוקת של מנכ"ל "בצלם" במועצת הביטחון של האו"ם, היא מפעילה את כישוריה המשפטיים ומסדרת לעצמה אליבי נהדר:

"הייתי בוייאטנאם!" היא מדווחת.

וייטנאם זה באמת רחוק מאוד.

כמו כן סידרה לעצמה טליה שלנו יציאה מעניינת מהמבוך שנכנסה אליו בתגובה לציוץ של מו"ל "הארץ" עמוס שוקן, אנטישמי עם קבלות.

"האם ישראל היא מדינת רשע, או שרק מדובר בטיהור אתני שיגרתי", צייץ שוקן.

וטליה ששון בתגובה:

"שניהם".

יו"רית טליה ששון: טיפשות פרובוקטיבית

ומה הסבירה ששון לכתבים ששאלו אותה על ההברקה  הזאת, קצרה ולעניין?

בלי להתבלבל כלל, הסבירה ששון לשני הכתבים הנדהמים לנוכח גילוי הלב, שהיא נהגה במקרה הזה "בטפשות, אבל בפרובוקטיביות." 

ומי אנחנו שנתווכח.

 

ה. היתה בכתבה התייחסות לשימוש הנרחב שעושים ארגוני ה-BDS ואנטישמים ואנטישראלים אחרים ברחבי העולם בחומרי הבעירה שמספקים להם ארגוני הקרן, אבל בהחלט לא מספיק, בהתחשב בכך שזו התוצרת המרכזית של "בצלם", "שוברים שתיקה", "רופאים למען", "רבנים למען" ושאר "למען".

ועדיין צונזר לחלוטין עניין התמיכה של "קרן פורד" האנטישמית בקרן לישראל חדשה. אני חוזר: הנשיא העולמי של הקרן, דניאל סוקאץ', הודה שהקרן שהוא עומד בראשה היא למעשה "קבלן הביצוע בישראל" של קרן פורד האנטישמית (שכן הקרן הזאת היא התורמת הגדולה ביותר לקרן לישראל חדשה). והנה, אותה קרן, המשתמשת בקרן הפרו-ישראלית לכאורה,  היתה  זרוע המימון המרכזית של ארגוני ה-BDS.

ועכשיו הקרן האמריקאית הזאת מממנת בישראל את אספקת התחמושת התעמולתית לאותם ארגוני BDS עצמם, באמצעות העמותות שמתפעלת הקרן לישראל חדשה.

ו. ואי אפשר בלי קצת צחוקים: היה משעשע לשמוע מפי "הבכירים" של הקרן, כמו גם הזוטרים יותר, את התלונות, על "מסע ההשחרה" שעורכים לקרן, על "ההכפשה" וכו'. הזכיר לי בדיוק את התלונות בעיתון של שוקן, על זה שמאשימים אותם שם באנטישמיות. הארגונים של הקרן עושים כל מאמץ להשחיר את שמה של ישראל,  שהיא, לדעתם, מדינת אפרטהייד פאשיסטית שמזכירה להם את השנים האפלות של הנאציזם וכו', עורכת טיהור אתני, הורגת סתם ילדים וכן הלאה – והטיפוסים המוזרים האלה מהקרן, בדיוק כמו המקבילים שלהם בעיתון לאנשים חושבים (חה-חה),  מעיזים להתלונן.

עוד עדר של גמלים שאינם מבחינים בדבשתם.

 

 

הכנסת כבר הצביעה על הפסקת השוד הגדול של תאגידי המים – אבל הצרכנים הקטנים ימשיכו להיגנב

עם כל העניינים החשובים שעל סדר היום, הנצחת רצח רבין, חקירות ראש הממשלה, ההטרדות המיניות, הימין והשמאל, הצפון הסורי והדרום העזתי, המזרחי המדוכא והמערב האשכנזי, וכל היתר, הרשו לי לעסוק לרגע בנושא הנוגע לנו אישית, בלי הבדל דת, מין, צבע, עדה, השקפה פוליטית ומיקום גיאורפי – והוא השוד הגדול של כספי המים והביוב.

ותהיה זו תרומתי לאחדות הלאומית.

כי אתמול, מידיעה קטנה בעיתון, התברר לי שהשוד הגדול הזה עומד להימשך, למרות כל החקיקות החשובות בכנסת ובוועדת השרים.

מיליארדי שקלים ימשיכו לזרום כסידרם מידי המון הפראיירים, שזה אנחנו הצרכנים, לידי חבורת הגנבים והשודדים, אם תסלחו לי על הצרפתית, הנקראת "מערכת פוליטית" בהופיעה כ"תאגידי המים".

*****

קצת היסטוריה: פעם, עד 2008, עסקו מחלקות מיוחדות לעניין ברשויות המקומיות ובעיריות באספקת המים ובפינוי הביוב, וגבו על כך תשלום ממשלמי הארנונה. היו עם זה בעיות, מהרגילות ברשויות המקומיות, מושב ידוע של שחיתות, גניבות, בזבוז, שוחד וגזל. חלק ניכר מהכסף נגבה בתואנות שווא, שכן העיריות התרשלו בטיפול במתקני המים והביוב, והעבירו חלקים ניכרים מהכספים שגבו על החשבון הזה, למטרות שאין להן קשר לנוזלים שאנו שותים או מפרישים, ולעומת זאת קשורות בקשר הדוק לצרכים הפינאנסיים של עובדי העיריות וחשבונות הבנק שלהם.

וכך יצא שעוד ב-2001, בתקופת ממשלתו של אריאל שרון, ותחת מסך העשן, ההרוגים והכותרות המפחידות של האינתיפאדה השניה, החליטה הממשלה להעניק לבעיה טיפול שורש: להוציא את הטיפול במים ובביוב מהעיריות, ולהעבירו לידי "תאגידי המים".

ולמה היה צורך במסך העשן של האינתיפאדה כדי להעביר החלטה נבונה שכזאת, לכאורה?

בגלל שהיה ברור למקבלי ההחלטה, שהם עומדים להחליף שחיתות קטנה יחסית, בשחיתות גדולה באופן מוחלט.

בדיוק מה שקרה, כמובן.

נראה שהאופי הגנבני של ההחלטה גם הביא לעיכובה, כי רק ב-2008, בעוד אהוד אולמרט משמש כראש ממשלה, התחיל המהלך בשטח, והוקמו 15 תאגידי מים.

ממשלות נתניהו המשיכו את התהליך בכיף, ולא פלא, ומספר התאגידים עלה ל-28, ואחר כך ל-52 ול-55, עד ל-60 התאגידים של היום.

*****

מה זה תאגידי המים? ובכן, מדובר במוסדות הנשלטים באופן מוחלט על ידי המערכת הפוליטית. הרוב הגדול של העובדים במוסדות, ובטח המוני המנהלים,  מגיעים לשם כי הם חברי מרכזים, ועידות, מועצות, הם ובני המשפחה שלהם, חברים ומקורבים. וכך גם המכרזים שמוציאים המוסדות האלה החוצה, כשהם משלמים בכספי הציבור על עבודות שונות. תמיד מקורבים, מכרזים מפוקפקים וכל הטריקים והשטיקים הידועים.

וכמה כסף?

המון.

מיליארדים.

מאז שנת 2001, עת התקבלה ההחלטה הממשלתית על הקמת תאגידי הגנבים (המים) האלה, עלו מחירי המים ביותר מ-100%, לעומת עליה של 75% בערך במחירי החשמל. עד 2008, שאז החלו להקים את התאגידים בפועל, היתה עליית המחירים במים ובחשמל מקבילה בהיקפה. אך מאז פתחו מחירי המים פער גדול לעומת מחירי החשמל.

ואיך זה לעומת העולם?

מבדיקה שעשתה מחלקת המחקר של הכנסת לטובת ועדת הכספים, התברר כי תעריפי המים עלו אצלנו בין השנים 2005 ל-2013 בשיעור מצטבר של 43%  לעומת עליית  המחיר הממוצעת במדינות ה-OECD שעמדה על 9.8% .

התפתחות מחירי המים אצלנו ובעולם, לפי מחלקת המחקר של הכנסת

קפיש? השודדים המקומיים בתאגידי המים שלנו העלו את המחירים פי 4.5 לעומת הממוצע במדינות המפותחות.

וכמה זה במזומנים? יש לי מספרים מהשנים 2012 ו-2013. אפשר להביא בחשבון שהגניבה מאז רק גדלה.  ובכן, בשנת 2012 הסתכמו ההכנסות של תאגידי המים ב-4.5 מיליארד ש"ח, בעוד ש"העלות" (כלומר, ההוצאות) של התאגידים הגיעה ל-3.7 מיליארד ש"ח. ואילו בשנה שאחריה הסתכמו ההכנסות ב-4.1 מיליארד ש"ח, וההוצאות – ב-3.3 מיליארד ש"ח.

זאת אומרת, בשנתיים האלה נכנסו לכיסיהם של שודדי התאגידים 8.2 מיליארדי שקלים, כלומר, ממוצע של 4.1 מיליארד ש"ח בשנה. אבל למטרה שלשמה הוקמו התאגידים (ובלי להביא בחשבון כרגע את הבירוקרטיה המנופחת פי כמה מהדרוש) הוצאו רק 7 מיליארד ש"ח, כלומר "רווח" של 19 אחוזים בערך, 600 מיליון ש"ח בשנה.

ולאן זרם הכסף הזה? ובכן, כ"דיווידנד" לבעלים, שזה העיריות והממשלה, וכן בצורת העברות לעיריות ולמועצות המקומיות, העושות בכסף כרצונן.

ובכמה זה עולה לכל צרכן בממוצע?

ובכן, אם מביאים בחשבון 6 מיליון צרכנים בשנים המדוברות (בינתיים נוספו עוד 300 אלף) אז כל צרכן ממוצע שילם לתאגידים 683 ש"ח בשנה, והתאגידים ובעליהם "הרוויחו" על כל צרכן, בלי שום הצדקה, 100 ש"ח בממוצע (חוץ מהוצאותיו של הצרכן על הבזבוז הבירוקרטי של התאגידים).

*****

המציאות העגומה הזאת, והזעקות שהגיעו מהציבור, הביאו לכך, ששורה של חברי כנסת מכמה מפלגות החלו לפעול לצמצום מספרם של תאגידי המים, כדי לצמצם את מימדי הגניבה. תחילה דובר על 15 תאגידים במקום ה-60 הקיימים, ולבסוף, בחוק שהתקבל, על 11 תאגידים בלבד. מה שאמור לצמצם באופן דראסטי את הבזבוז העצום של המערכת הגנבנית הזאת.

הח"כ איציק שמולי, ממגישי הצעת החוק אמר כי "את עלות המנגנונים המנופחים של תאגידי המים סופג הציבור כולו והגיע הזמן לעצור את החגיגה הזאת. הכוונה המקורית הייתה לחסוך לצרכן בעלות המים, אבל מאז הקמתם התעריף זינק ביותר מ-100% וכולנו משלמים ביוקר". 

ח"כ אלי כהן, גם הוא ממגישי הצעת החוק, אמר כי "תאגידי המים, זהו המקרה הקלאסי בו הגולם קם על יוצרו. חלק מתאגידי המים מנופחים ומיותרים והיו בין הגורמים שתרמו לעלייה המשמעותית במחירי המים. אין מוצר בסיסי יותר ממים ועלינו לפעול במטרה להוזיל את המחירים. תאגידי המים הוכיחו לאורך שנים התנהלות כלכלית מנופחת ובזבזנית."

הח"כ אורן חזן, השותף גם הוא לחוק, אמר כי "מדינת ישראל היא אחת המדינות הקטנות בעולם ובכל זאת צמחו בה כבר כמעט 60 תאגידי מים שונים: שכירות במגדלי פאר, משכורות מנכ"לים וסמנכ"לים, רכבים – והכל על חשבון (המים של) הציבור. את החגיגה הזאת הגיע הזמן לעצור." 

דברים כדורבנות.  "מנגנונים מנופחים", "חגיגה", "התנהלות כלכלית מנופחת  ובזבזנית", "שכירות במגדלי פאר."

נו, ומה לדעתכם קרה עם כל הכוונות הטובות האלה, אחרי שהחוק עבר בקריאה שלישית בכנסת?

הוא נכנס להקפאה.

למה?

כי בקרוב יש בחירות לרשויות המקומיות.

מי עובדים בתאגידים, כבר אמרנו: פעילי המפלגות. אלה שהולכים להיות הפעילים המרכזיים במערכת הבחירות. אלה שהולכים להביא את הקולות. מבחינת ראשי הערים והמועצות המקומיות, לא בא בחשבון לפטר 70% או 80% מהם, כמו שמתחייב, כנראה, מצמצום מספר התאגידים מ-60 ל-11.

פרוטקציונרים. פרזיטים. בטלנים מקצועיים. שום סימפטיה, קוראים וחברים.

גם כשהם מגיעים לעבודה ומחתימים כרטיס, הם לוקחים הרבה כסף שלא מגיע להם, מהצרכנים הנגזלים, שבחלקם הגדול יש להם הרבה פחות. שלא לדבר על שכבת ההנהלה, על שכרה המנופח והוצאותיה הנפוחות.

וחוץ מזה, העודפים העצומים של הגביה, גם מבטיחים את ההמשך הסדיר של העברת "הרווחים" לקופות של הרשויות המקומיות.

ומה עושים עם הרווחים האלה בתקופת בחירות?

פרסום, מבצעים מיוחדים, וסתם קניית קולות.

*****

אז מה תגידו, שאחרי שיעברו הבחירות לרשויות המקומיות,. אפשר יהיה לגשת לבסוף להפסקת מסע השוד הזה, הקרוי "תעריפי המים"?

ספק גדול.

כי אחרי הבחירות לרשויות המקומיות, יהיו הבחירות לכנסת קרובות למדי.

ואותם חברי מרכזים, בני משפחותיהם וקרוביהם המועסקים בתאגידי המים, יודעים להביא קולות גם בבחירות לכנסת.

אז מה דעתכם, שבדיוק לפני הבחירות החשובות ההן לכנסת הבאה, שבהן יקבע גורלנו הפוליטי, יזרקו לרחוב, נעבעך, את המוני אוכלי החינם מתאגידי המים?

וכל זה רק כדי שכמה מיליוני צרכנים ישלמו מחירים סבירים תמורת אספקת המים ופינוי הביוב?

לא, לא נראה לי.

 

הצהרת בלפור/ חשבון של מאה שנים

בסופה של שנת 1905,  מספרת ההיסטוריונית ברברה ו. טוכמן*, נחל הלורד ארתור ג'יימס בלפור, אז ראש הממשלה, תבוסה בהצבעה חשובה בפרלמנט הבריטי, ולפיכך הכריז על בחירות טרם זמנן (הוא הובס באותן בחירות ואף לא נבחר לפרלמנט במחוז שלו). כשניהל בלפור את מערכת הבחירות, הוא ביקש לפגוש ציוני צעיר, בן 32, שהיה מדריך בכימיה באוניברסיטת ויקטוריה בעיר הצפונית מנצ'סטר. היה זה חיים וייצמן. בפגישה תהה בלפור, מדוע דוחים הציונים את ההצעה שהעלה, להקים את מדינת היהודים באוגנדה.

וייצמן נזכר, כנראה, בשתי תשובות ידועות שהעניק ראש ממשלה בריטי אחר, בנימין ד'ישראלי, לשני פוליטיקאים שתקפו אותו על יהדותו הלשעברית (ד'ישראלי היה מומר, אך התגאה במוצאו). לחבר פרלמנט אחד, לאומני מאירלנד, הזכיר ד'ישראלי ש"בימים שאבות-אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותיי ככוהנים במקדש שלמה", ולמתחרה הקבוע שלו על כס ראש הממשלה, ויליאם גלאדסטון, אמר ד'ישראלי: "בזמן שאבותיך גידלו חזירים, אבותי כתבו את התנ"ך".

וייצמן היה רך יותר עם הלורד בלפור, ורק הזכיר לו שירושלים היתה בירה ליהודים בשעה שלונדון היתה ביצה.

לורד ארתור בלפור: בין לונדון לירושלים

לדברי טוכמן, השיחה הזאת נחרטה בליבו של בלפור, וסביר שהיה לה חלק בהחלטתו, בהיותו שר החוץ בממשלת הוד מלכותו, להוציא את המכתב הידוע ללורד רוטשילד ב-2 בנובמבר 1917.

זה המכתב, שעם פרסומו ברבים נודע כ"הצהרת בלפור".

לטוכמן אין ספק, שלדתיותו של בלפור היה תפקיד מכריע בצעד הזה, שרבים מכירים בחשיבותו הרבה במהלכים שהוליכו לכינונה של מדינת היהודים.  "בעיית היהודים אכן תפסה אותו בקרניו", כתבה טוכמן, "אצל בלפור היה המניע מקראי ולאו דווקא קיסרי…רווי היה, בדומה לאוונגליסטים ולפוריטאנים, מנה גדושה של העבראיות שבמקרא." דעתו היתה "שהדת והתרבות הנוצרית חבות ליהדות חוב שאין לו שיעור, ושגמלו לה על כך בצורה מחפירה."*

מה שנקרא "הצהרת בלפור" כוללת  בפועל משפט אחד ויחיד:

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה (ארץ ישראל), ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".

להצהרה הזאת היה המשך כמעט מיידי בפוליטיקה של המזרח התיכון "החדש" שאחרי מלחמת העולם הראשונה.  מן ההמשך הזה נוטים להתעלם ההיסטוריונים של ימינו, גם אלה של השמאל המזוייף וגם אלה של הימין הקיצוני, כי הוא אינו נוח להם.

להיסטוריונים של שני האגפים לא נוחה המחשבה שאפשרית השלמה בין יהודים לערבים. הם עובדים בעיקר בליבוי שנאה ובחירחור מלחמות, שהרי על זה משלמים להם. לפי הימין הקיצוני היהודי אין דבר כזה ערבים פלשתינים, וגם אם יש, אין להם שום זכויות. ואילו לפי הימין האיסלמי ובעלי בריתו המשונים מהשמאל המזוייף, ליהודים אין מה לחפש פה, שהרי הם שלוחי הקולוניאליזם המערבי השנוא וכופרים, וקולוניאליסטים טמאים בעצמם.

אך  כל זה לא היה ידוע עדיין במזרח התיכון, וחמישה חודשים אחרי הצהרת בלפור, בחודש מרץ של שנת 1918, פירסם העיתון הערבי  "אל-קיבלה",  הצהרה המביעה את נכונותם של הערבים לקבל בברכה את אחיהם היהודים השבים לארץ ישראל.

"אל קיבלה" היה העיתון הרשמי של המלך חוסיין לבית האשם, השריף של מכה ומלך חיג'אז שבדרום חצי האי הערבי. חוסיין (שעל שמו נקרא חוסיין אבן-עבדאללה מלך ירדן הקודם) היה בעל בריתם של הבריטים ושותף צבאי של ת.א. לורנס הידוע במלחמה נגד העותומנים במלחמת העולם הראשונה.

בניו של חוסיין עתידים היו לקבל שליטה בחלקים ניכרים של המזרח התיכון.

אחד הבנים האלה, השלישי במספר, היה האמיר פייסל. הוא נפגש עם חיים וייצמן כשלושה חודשים אחרי הפרסום ב"אל קיבלה" בארץ ישראל. ביוני 1918 ביקר פה חיים וייצמן, ואילו פייצל עמד בראש כוחותיו שהתקדמו צפונה בתקופת המלחמה, ושהה בחיפה.

כך החלו השיחות בין שני אלה, שהביאו לבסוף ל"הסכם וייצמן פייסל",  שנחתם 14 חודשים בדיוק אחרי הצהרת בלפור, ב-3 בינואר 1919. הקשר להצהרת בלפור ברור לגמרי. בסעיף השלישי של הסכם וייצמן-פייסל נאמר במפורש:

"בשעת עריכת חוקה לפלשתינה-ארץ-ישראל והנהלתה, יאחזו בכל האמצעים, שיתנו את הערבויות המלאות ביותר להגשמת הכרזתה של ממשלת בריטניה מיום השני לנובמבר 1917."

ובסעיף הרביעי, בהמשך לברכה ששוגרה ליהודים בעיתון "אל קיבלה", נאמר כך:

"יאחזו בכל האמצעים לסייע ולהגביר עלית יהודים לפלשתינה-ארץ-ישראל בקנה מצידה גדול,  וליישב את העולים היהודים על הקרקע בכל המהירות האפשרית על ידי התיישבות צפופה ועיבוד אינטנסיבי של האדמה. עם האחיזה באמצעים אלה ישמרו על זכויות הפלחים והאריסים הערביים ויעזרו להם בקידום התפתחות הכלכלית."

האמיר פייסל, על פי ההסכמים בין הבריטים לאביו חוסיין, היה אמור להתמנות כמלך של "סוריה הגדולה", הכוללת גם את לבנון ופלשתינה-א"י – שם עתידה היתה להתכונן הישות הציונית שעליה דובר בהצהרת בלפור ובהסכם וייצמן-פייסל. המילה "מדינה" לא הוזכרה, אבל מהניסוח בהצהרת בלפור "בית לאומי", וגם מניסוחים בהסכם וייצמן-פייסל, המסתמכים על ההצהרה,  היה ברור למדי למה הכוונה.**

האמיר פייסל וחיים וייצמן: הסכם קצר ימים

מאיזו סיבה מוזרה, לא חשבו אז המלך חוסיין (השריף של מכה, כזכור) ובנו פייסל, שאין ליהודים מה לחפש בארץ-ישראל פלשתינה.

אולי משום שידעו, שאותה ארץ מוזכרת כמולדתם הקדומה של היהודים כבר בקוראן, וכמובן בתנ"ך ובברית החדשה, המקובלים גם הם על האיסלם כספרים קדושים.

התפיסות החדשות של אבו מאזן על הכנעניות הפלשתינית, או הנראטיבים האיזמו-לוגיים של "מסמכי החזון" מתוצרת האינטליגנציה הבורגנית של הערבים הישראלים, עדיין לא היו ידועים אז במכה ובנותיה.

הסכם וייצמן-פייסל נפל כרעם ביום בהיר על משרדי הממשלה הבריטיים, שעניינם בהנהלת מרחבי האימפריה.  ההסכם היה מנוגד לתובנות הבסיסיות ביותר של הקולוניאליזם לדורותיו, שלפיהן העמים הילידים אמורים להתקוטט ללא הרף אלה עם אלה, ולא לחתום ביניהם על הסכמים משונים, העומדים בניגוד חריף כל כך לתרגולת האימפריאלית המוכרת של "הפרד ומשול".

ההיסטוריון כריסטופר סייקס, בנו של סיר מארק סייקס הבריטי (שותפו של ז'ורז' פיקו הצרפתי להסכם הנקרא על שמם), תיאר בספרו על תולדות המנדט הבריטי*** מה קרה כשנודע על קיומו של הסכם וייצמן-פייסל:

"ניתן בנקל להבין את הבהלה הדיפלומטית שקמה בבריטניה נוכח משמעויותיו של הסכם וייצמן-פייסל."

ולמעשה מוקדש רוב הספר שכתב סייקס לתיאור המאמצים הבריטיים לחזור לפרקטיקה המועדפת של "הפרד ומשול" בין היהודים לערבים בארץ-ישראל-פלשתינה.

וסייקס הבן אמנם מתאר, איך בחרו הבריטים באיסלמיסט הכי קיצוני והכי אנטי-יהודי במשפחה החוסיינית מירושלים לתפקיד המופתי של הערבים בפלשתינה, למרות כישוריו הדתיים המפוקפקים ביותר. ואיך העמידו לרשותו של זה, חאג' מוחמד אמין אל חוסייני, תקציבים ממשלתיים נאים כדי להקל עליו את ההסתה נגד היהודים. איך הנחיתו את "הספר הלבן" מס. 1 ואחר כך גם מס. 2 נגד היהודים.  ואיך עודדו הגירת עבודה ערבית מאסיבית מהמדינות בסביבה, ועוד ועוד תעלולים ככל אשר יעלה המזלג הקולוניאליסטי.

חאג' מוחמד אמין אל חוסייני: המופתי בחסד הבריטים

שלא לדבר על העמדת הגנרל הבריטי גאלב בראש הלגיון הירדני, הכוח הצבאי הסדיר החזק ביותר בחלק הזה של המזרח התיכון; ואיך דחקו גם במצרים להצטרף ללגיון הירדני ולפלוש למדינת היהודים שזה עתה הכריזה על כינונה; ואיפשרו בכיף ל"מתנדבים" וצבאות ממדינות ערביות אחריות להצטרף למסע להשמדת המדינה החדשה; ובטח ראו בעין יפה את מאמציהם של שותפיהם הצרפתים, ששלטו בסוריה ובלבנון, לגייס למערכה נגד הציונות את הצבא הסורי ואת "צבא השחרור הערבי" בראשותו של פאוזי אל קאוקג'י; הם גם לא מנעו מהמופתי אל חוסייני לחזור ולתפוס את ההנהגה בעמו, למרות מעלליו במלחמת העולם השניה: השתתפותו במרד הפרו-נאצי של אל-כילאני בעיראק בשנת 1941, והקריירה המזהירה שעשה בשירות המשטר הנאצי בגרמניה בשנות המלחמה, כולל משכורת של גנרל.  וכמו כן היתה ידם של הבריטים באמברגו הנשק האמריקאי שהוטל על המדינה החדשה; וכמובן שלא תמכו בהצבעה הידועה באו"ם בהקמת המדינה הציונית.

ברור, שכל העובדות ההיסטוריות האלה,  לא מעניינות כלל  את הטמבלים והשקרנים מהשמאל המזוייף, משני העמים המקומיים. אלה ממשיכים בסיפורי המעשיות על הציונים, לבדם, כבני טיפוחיו ושלוחיו של הקולוניאליזם המערבי. ****

*****

ובחזרה לימינו: אין זה מקרה שמקורה של "היוזמה הערבית" בת ימינו לשלום בין ישראל לעולם הערבי, הוא ב"יוזמה הסעודית", כלומר, באותו חצי אי ערבי, משכנם של המלך חוסיין ההאשמי ובנו האמיר פייסל (הגם שהשושלת ההאשמית הוחלפה בינתיים על ידי השושלת הסעודית). כמו שאין זה מקרה שבהתנגדות ל"הצהרת בלפור" ירשו אבו מאזן והחמאס את עמדתו של המופתי אל חוסייני, על שלל האסונות שהומטו על הפלשתינים בעטייה. כמו שאין זה מקרה, שכמו שההיסטוריונים מן האקדמיה והתקשורת הממוסדת מנסים להשכיח את הסכם וייצמן-פייסל, הם גם מנסים להשכיח את היוזמה הסעודית המקורית מ-2002.

*****

ובעניין זה, לסיכום, כמה מילים מתוך תרגום שמצאתי באתר ממרי, למאמר מאת העיתונאי הסודאני עות'מאן מירגאני, שהתפרסם ב-26.10.2017 ביומון אל-שרק אל-אוסט:

"ביום השנה המאה להצהרת בלפור אפשר לכתוב קינה, שתתווסף לשורה ארוכה של קינות שנכתבו עליה לאורך השנים, אך האם זה מה שנדרש?… קולות רבים דורשים מבריטניה להתנצל על ההצהרה… בתגובה לדרישות שבריטניה תתנצל, אמרה  (ראש ממשלת בריטניה תרזה) מיי כי… היא גאה בתפקיד שמילאה בריטניה בהקמת ישראל…בריטניה איננה היחידה שרואה את אובדן הדרך של הפלשתינים ואת חולשת הערבים ומבינה את מאזני הכוח באזור…במקום קינות, יש צורך לעצור לביקורת עצמית, לבחון את המצב שנוצר במאה השנים מאז פורסמה הצהרת בלפור, ולחקור ברצינות…מה השיגה ישראל ולאן היא הגיעה ומה השיגו הפלסטינים והערבים בעניין הבעיה (הפלשתינית)…הפלשתינים יותר מהאחרים צריכים לעשות חשבון נפש לנוכח שורה ארוכה של הזדמנויות שהוחמצו, הבנה שגויה ופילוגים, שהגיעו עד כדי לחימה, חיסולי חשבונות והתנקשויות…"


*ברברה ו. טוכמן/ התנ"ך והחרב/ מאנגלית: אהרון אמיר/ זמורה ביתן 1987. הספר מוקדש כולו לקשר בין הדת והאמונה היודו-נוצרית ובין בריטניה וארץ ישראל, למן התקופה שבה היו יהודה והאי הבריטי פרובינציות של האימפריה הרומית.

** על פי ההסכם בין הבריטים ובין ההאשמים ממכה, פייסל היה אמור להיות מלכה של "סוריה הגדולה", אולם במקביל חתמו הבריטים על הסכם סותר עם הצרפתים, שנגע לאותם שטחים, הסכם סייקס-פיקו. וכך, לאחר שהומלך פייסל בדמשק על פי ההסכם עם הבריטים,  החלו הצרפתים במאמצים להדחתו. הם הצליחו בכך ללא קושי ניכר לאחר זמן קצר. הבריטים פיצו אותו כאשר המליכו אותו על עיראק. התהפוכות האלה גרמו לפייסל לסגת מההסכם עם וייצמן, שתחולתו הגיאוגרפית כבר לא היתה רלוונטית מבחינתו כמלכה של עיראק.

***כריסטופר סייקס/ מבלפור עד בווין/ מאנגלית: שלמה גונן/ הוצאת מערכות 1966.

****התמיכה של הקולוניאליסטים והאימפריאליסטים בצד הערבי-פלשתיני, שלחם בציונות, היתה כה בולטת, עד שסטלין האדום חש במלוא העוז והנשק הצ'כי להצלת הציונות המתקדמת, הנאבקת בריאקציה הבורגנית הערבו-קפיטליסטית.

 

 

 

 

צחוקים/ איך פיתל עמית סגל את עמוס שוקן ואיך (לא) יצא מזה שוקן

הוי כמה צחקתי כששמעתי כרגע בגלצ את עמית סגל (ב"דקל-סגל") מפתל את מו"ל "הארץ" עמוס שוקן כשביל הנחש. הכל בגלל שב"הארץ" מאוד התעצבנו על כך שאלמוני כלשהו כתב גרפיטי ובו כינה את הנשיא ראובן ריבלין "נאצי".
איך זה שאתם כל כך מתעצבנים, שאל סגל תוך הפגנת תמימות קדושה, כשאצלכם בעיתון כל זב ומצורע (ניסוח שלי), משתמש חופשי בכינויים כמו נאצי, פאשיסטי וכו' לגבי כל דבר שזז בשטח, מהמדינה ועד לח"כית המחנצ שלי יחימוביץ (זו שכונתה בעיתון לאנשים חושבים, חה-חה, "נאציונל סוציאליסטית" – בעוון תמיכתה באותו רובי ריבלין לתפקיד הנשיא!)
סגל הביא עוד דוגמאות מאלפות להתפרעויות כאלה מהעיתון של שוקן, שוקן התפתל והתפתל, והתירוץ הכי טוב שמצא, לבסוף, היה זה: שכאשר הגידופים נשמעים מכיוון "הארץ" יש להם ביסוס – ולא כך כשהם מכוונים כלפי הנשיא שלנו!
חה-חה, שוקן. חה-חה.
שהרי זה שוקן בעצמו, שהודיע במו המקלדת שלו, שאין שום צורך כזה, בהתאמה בין הגידופים ובין המציאות! זה היה כשהתייחס לשימוש הנרחב שעושה העיתון שלו בגידוף ה"אפרטהייד" כלפי ישראל.  וכה כתב המו"ל:
"המלה אפרטהייד היא כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם, ולכן היא שימושית להעברת המסר…לא צריך שתהיה זהות בין מאפייני האפרטהייד בדרום אפריקה לבין פרקטיקות של אפליה הנוגעות לזכויות אזרח הנהוגות בישראל, כדי שאפשר יהיה לכנות את ישראל מדינת אפרטהייד."
כלומר: מספיק שהגידוף "אפרטהייד" (או הגידוף "נאצי" או "פאשיסטי", לפי אותו היגיון)  יהווה "כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם, ולכן…שימושית להעברת המסר" (זאת אומרת, במהדורה באנגלית של "הארץ", המתחנפת לכל אנטישמי, אנטיציוני ואנטישראלי בעולם);
ואילו "זהות בין מאפייני" הגידוף התורן ובין "הפרקטיקות הנוגעות" להתנהגותו של המגודף, זהות כזאת חשובה רק אם מדובר במישהו חביב על שוקן וכתביו, כמו למשל הנשיא ריבלין.
יש יותר צבוע ושקרני מזה?

איך כיבסו ב"המקור" את הקרן לישראל חדשה

חרגתי הפעם ממנהגי הצפיה הטלוויזיוניים הקבועים שלי (לונדון בלי קירשנבאום, חצי מהדורת חדשות וכדורגל) לרגל תוכנית "המקור" בערוץ 10 על "הקרן". זה בגלל ענייני המיוחד בנושא. הבנתי שזו תוכנית ראשונה, ואני מקווה שבתוכנית הבאה ישלימו את האינפורמציה שהיתה חסרה לי בתכנית הראשונה בכמה נושאים, ויש לי עוד כמה הערות כלליות.

מייסדת אלינור שטראוס-לוי: כזנב של ילדי הפרחים

א. השם.  נשוא הכתבה הוצג כ"קרן החדשה לישראל", שזה שם מסולף, מכובס ושקרי, חסר כל משמעות בעלת תוכן, כי הכוונה היא להסתיר את המטרות האמיתיות של המוסד. השם האמיתי הוא "הקרן לישראל חדשה". שכן, יש לדעת, שלדעת בעלי הקרן הזאת, ישראל שלנו, זו הנוכחית, המתקרבת לגיל 70, היא כבר זקנה וישנה, ויש צורך בישראל "חדשה".

ומהי אותה ישראל "חדשה", אם לא העתק ים-תיכוני של ארה"ב הישנה. מין מדינת מהגרים כללית, מדינת כל אזרחיה, בבל בת ימינו. קבלו למשל הדלפה שהופיעה בוויקיליקס, ובה מופיעה דעתה של חדווה רדנוביץ, מי שהיתה סמנכ"לית של הקרן לישראל חדשה, כפי שנמסרה ליועץ הפוליטי בשגרירות האמריקאית בתל אביב ב-2010:

"בתוך מאה שנה ישראל תהיה בעלת רוב ערבי, אך היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה הטרגדיה שהישראלים חוששים ממנה, משום שהיא תהפוך לדמוקרטית יותר"

ברור שבקרן הסתייגו מדבריה של רדנוביץ. אבל מה ציפיתם שיגידו? את האמת? שהם רוצים לעשות מאיתנו אמריקה קטנה במזרח התיכון? מדינה של אטומים מנוכרים, חסרי זהות מובחנת, בשר תותחים אידיאלי של המנגנון הקפיטליסטי, בדיוק כמו האמריקאים?

ב. בכתבה ב"מקור" הוצגו הקמת הקרן ומקימיה כ"זנב" של תקופת ילדי הפרחים. חה-חה.

החה-חה הגיע,  כי מקימת הקרן, כפי שנמסר, היא הגב' אלינור לוי-שטראוס, בת ויורשת לאחת המשפחות העשירות ביותר של החוף המערבי בארה"ב, בעלי אימפריית הג'ינס "לווי'ס". מיליארדרית שטובעת בכסף גדול, וזו הוצגה לנו  כ"זנב" של ילדי הפרחים. לא רע. אפשר להניח, כי לפי אותו היגיון יוצג הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ באחת התכניות הבאות של "המקור" כפעיל לשעבר של תנועת הפנתרים השחורים האמריקאית.

מנכ"ל דניאל סוקאץ: קבלן של קרן פורד האנטישמית

ג. הקרן הוצגה כמי שניזונה מתרומות של יהודים אמריקאים. אבל זה רק חלק מהאמת. אולי רק חלק קטן. הועלמה לחלוטי-חלוטין העובדה המוזרה, כי המממנת העיקרית של "הקרן לישראל חדשה" היא בכלל קרן אחרת, ידועה הרבה יותר בעולם הרחב: קרן פורד. כל זה לפי דבריו של מנכ"ל הקרן החדשה בארה"ב, דניאל סוקאץ, שלמעשה, "הקרן החדשה היא קבלן הביצוע בישראל של קרן פורד".

ולמה הועלמה העובדה החשובה הזאת? פשוט מאוד: כי קרן פורד היא קרן אנטישמית בעליל, אנטי ציונית ואנטי ישראלית, שעמדה מאחורי ארגוני "ועידת דרבן", אלה שמהם צצה תנועת ה-BDS להחרמת ישראל.

מכיוון שקרן פורד האנטישמית (שנוסדה על ידי הנרי פורד, מייסד השושלת, אנטישמי ופרו-נאצי מוצהר) קשורה לסי.איי.אי (סוכנות הביון המרכזית) ומקבלת כספים לפעילותה מהאוצר האמריקאי, התעניינו בתופעה חברי קונגרס  בארה"ב, ותבעו הסברים. הם קיבלו הבטחה (שלא קויימה) שהקרן תפסיק לתמוך בארגוני ה-BDS. כשהתברר שקרן פורד משקרת, היא נקראה שוב לסדר, והבטיחה שוב להפסיק את התמיכה. אז מה עושים עכשיו בקרן האנטישמית? פשוט מאוד: על ידי הכספים המועברים באמצעות "הקרן לישראל חדשה",  מממנים הפורדים האמריקאים ארגונים ועמותות ישראליים, המספקים תחמושת תעמולתית לארגוני ה-BDS. לדוגמא, "בצלם", "שוברים שתיקה", "עדאלה" ועוד.

ד. בפרומואים הוצגה הקרן כ"קרן אמריקאית-ישראלית". אין לזה שחר. זוהי קרן אמריקאית מכף רגל ועד ראש. ההצגה המטעה נועדה לטשטש את העובדה הפשוטה, והבלתי ניתנת להכחשה, שמדובר בקרן אמריקאית, המפעילה סוכני השפעה ומארגנים פוליטיים ישראלים, שהם סוכנים זרים לכל דבר ועניין (שכן גם המממנים האחרים שלהם, דוגמת "קרן האחים רוקפלר", האיחוד האירופי,  קרן "החברה הפתוחה" של המיליארדר ספסר המט"ח ג'ורג' סורוס וקרנות כנסייתיות אנטישמיות,  גם כל אלה מפעילים פה את הסוכנים המקומיים בכסף זר).

 

מתנחלים ותושבי אום-אל-פאחם כאזרחים פלשתינים/ תחזית מזג האוויר כפייק ניוז/ אנטישמי גדול, אנטישמי קטן, הכל יחסי

ההצעות המגונות של גבאי את ליברמן

עכשיו, כשכבר קלו קצת פני המים מעל הצעתו של מנהיג העבודה אבי גבאי, שמתנחלים יהודים מחוץ ל"גושים" יוכלו להיקלט בכיף במדינה הפלשתינית שתקום אי-פעם אי-שם, ברור שמדובר רק ב"הכנסה" תעמולתית לימין, ולא בעניין מעשי: גבאי רק רצה לנטרל את הטיעון הימני הידוע, שמכיוון ש"אין להעלות על הדעת" פינוי המוני של התנחלויות, גם אין סבירות לפתרון שתי המדינות.

אם זה המחסום בפני פתרון שתי המדינות, אומר בעצם גבאי, אז אפשר להתגבר עליו בקלות: אין צורך בפינוי המוני שכזה.

ברור, שהסיכוי שיהודים בהתנחלויות המבודדות יסכימו להתאזרח במדינה פלשתינית, גדול בדיוק כמו הסיכוי שהערבים תושבי אום-אל-פאחם יסכימו להתאזרח במדינה הפלשתינית המשוערת הנ"ל, על פי הצעתו של השר אביגדור ליברמן. שאף היא אינה ממשית, אלא רק "הכנסה" תעמולתית לפוליטיקאים הלאומנים של "הרשימה המשותפת":

אם אתם פטריוטים כה גדולים של הפלשתיניות, ושונאים כה עקביים למדינת ישראל. , מתריס בעצם ליברמן, אז אין אונס: קבלו שחרור מאיתנו, וחיו לכם בכיף במדינתכם הפלשתינית.

וכמו כן ברור שהסירוב הוודאי להסתפח על המדינה המיועדת הנ"ל, הן מצד המועמדים היהודים והן מצד המועמדים הערבים, מקורו באותן סיבות עצמן: היהודים בהתנחלויות המבודדות והאזרחים הערבים(הפלשתיניים!) של אום-אל-פאחם חוששים מאוד-מאוד מפני האפשרות שיחיו במדינה פלשתינית עתידית.

עתיד שהאחרונים נראים כמייחלים לו למען הפלשתינים המתגוררים ביו"ש ובעזה.

אבל לא למען עצמם.

 

איך שיגעו אותי חזאי מזג האוויר – פעמיים

משגעים אותי החזאים. בתור ועד הבית אני ממונה על ההשקייה בגן, המתרחשת פעמיים בשבוע. הייתי אמור להשקות ביום חמישי שעבר, אבל התחזיות אמרו שבשבת ירד גשם, אז חשבתי לי: בשביל מה לבזבז סתם מים? שהעננים ישקו. אבל בשבת לא ירדה אף טיפה. לעומת זאת שמעתי במוצ"ש שהיום, יום א', ירד גשם. לכן לא השקייתי גם במוצ"ש. אבל גם היום לא הופיעה טיפה לרפואה. אך החזאים, שאינם מתייאשים,  מספרים לי היום, שמחר, סוף סוף, ירד גשם, ואני כבר לגמרי מטורלל.

לעומת זאת, היו לי תכניות לצאת לטיולים השבוע, ושמחתי למשמע התחזית המקורית, שאחרי הגשם המיועד בשבת, יחזור מזג האוויר לתיקונו במרוצת השבוע, ואוכל לצאת לטיול המתוכנן ביום ב'. אבל לאור התחזית האחרונה – דהיינו, שמחר, אותו יום ב', ירד גשם, ואולי גם ביום ג', ואני כבר לגמרי מטורלל פעם שניה.

בכל שנה אני חוזר וטוען, שלחזאים אין מושג על העתיד. שהם טועים לא פחות ממה שהם מדייקים.  חברים טובים מנסים להתווכח איתי ומגוננים בעוז על התחזיות. אך כל ההגנה שלהם מבוססת על הזיכרון הקצר ועל חוסר נכונות לבדוק את העובדות.

ולכן אני בשלי: תחזית מזג האוויר, בדיוק כמו תחזיות הבחירות והתחזיות הפוליטיות של כנסיית הסכל המדעיסטית  – פייק ניוז אחד גדול. סיכויי ההתממשות של כל התחזיות האלה אינם עולים על פיפט-פיפטי. וכך,  לפחות במחצית מן המקרים מדובר בהטעייה של הציבור, ולא ממש בעיתונות. עוד אייטם בהצגת הבידור הנקראת "חדשות".

 

המומחה לאנטישמיות מהעיתון לאנשים חושבים מחלק ציונים לזמר רוג'ר ווטרס

קראתי ב"גלריה" של "הארץ" בסוף השבוע, שעשו סרט על רוג'ר ווטרס, לשעבר מה"פינק פלויד". מוסיקאי דגול ואנטישמי קטן. ומן הסרט הדוקומנטרי, שיצר יהודי-קנדי מצליח בתחום,  אפשר להסיק, הפתעה-הפתעה, שווטרס דנן הוא אכן אנטישמי קטן.

יש לא מעטים מסוגו בחוגי השמאל המזוייף, בעולם הרחב כמו בארצנו.

לא צריך להתרגש.

עדיף לצחוק.

כמו שעושים כמעט של הזמרות והזמרים שהאנטישמי הקטן ווטרס מנסה להניא אותם משירה בפני הקהל הישראלי.

מכיוון שהכתבה הופיעה ב"הארץ", אני מניח לכם לנחש בעצמכם לטובת מי ולחובת מי היתה הכתבה מוטה. אך כדי שלא יוותרו שום ספיקות אצל הקוראים החושבים (מלאכה לא קלה), הוענקה במסגרת הכתבה "בוקסה" גדולה לעדות-מומחה, שבמזל יצא שהוא עובד בעיתון שבו התפרסמה הכתבה.

ומי המומחה? ובכן, שוב ניחשתם. מדובר באחד משלושה-ארבעה  האנטישמים המובילים של העיתון לאנשים חושבים.

כי מי יכול להבין באנטישמיות כן-או-לא של ווטרס, יותר מאחד שהוא אנטישמי בעצמו?

קבלו את המומחה:

"אחרי לא מעט שעות רוג'ר ווטרס בשנתיים האחרונות, אני מבקש לקבוע באופן הכי נחרץ שאפשר: אין באיש הזה ולו בדל של אנטישמיות. לא נים אחד בגופו נושא את החיידק."

יתכן שיש כמה ספקנים, שבעיניהם קביעה כזאת עשויה להשמע מופרכת במקצת, אבל אני בהחלט יכול להבין את ההגיון שבה.

אל תשכחו, שהאנטישמי המומחה מטעם העיתון, זה אחד שטען בלי להתבלבל, שזוהי "זכותו" וגם "חובתו" של כל פלשתיני לרצוח כל יהודי, וגם בצורה הכי נפשעת.

וזאת הוא כתב בזמנו כדי להצדיק רצח של תינוקת יהודיה בירושלים על ידי דורס ערבי. .

יותר אנטישמי מזה?

ובכן, אני לא ממש בקי בכל ההתבטאויות והמפעלות של הזמר ווטרס בתחום האנטישמיות, אך יש לי חשד סביר, שאפילו הוא לא היה מנסה להצדיק רצח נפשע כזה של תינוקת בשם "המאבק הפלשתיני לחירות" (שרק בעיתון "הארץ" שמעו על קיומו. לפלשתינים בטח שלא ידוע על כך  דבר וחצי דבר. תקראו את אמנת החמאס ואת אמנת אש"ף, ואת "הצוואות" של המתאבדים המסכנים מהאינתיפאדה האחרונה).

ועל כן לא ייפלא, לדעתי, שאנטישמי מפותח, אנטישמי במשרה מלאה, כמו המומחה שלנו מהעיתון לאנשים חושבים (חה-חה), מתייחס בזלזול שכזה, פשוט בביטול, לאנטישמיות החובבנית והנחותה של הזמר ווטרס.

עודה בשאראת נגד בני בגין, והגמל (שכרגיל) אינו רואה את דבשתו

אני מודה, שאני אוהב את כתיבתו של עודה בשאראת ב"הארץ". לא מתלהם, בדרך כלל, משתדל לדבר בהיגיון (מלאכה קשה ביותר עם עמדות כמו שלו), פתגמים חכמים ומשעשעים  מהמסורת הערבית, לא חסיד עיוור ומדי פעם מצליף בצד שלו, לא שטוף שנאה כלפי היהודים, וגם ברור שהוא אוהב ומכבד את בני עמו (תכונה נדירה אצל הדומים לו בדעותיהם באותו עיתון, אלה מהעם השני).

כל זה, למרות שלרוב אני מתקשה מאוד להסכים עם עמדה מעמדותיו.

והנה, אתמול הסכמתי כמעט עם כל מילה במאמר שהקדיש בשאראת לגערה צודקת בבני (שחתם כזאב ב.) בגין, שפרסם שני מאמרים ב"הארץ", ובהם ניסה לקבור את האפשרות להגיע להסדר סביר ולשלום בין ישראל והפלשתינים.

בגין, כרגיל אצל אנשי הימין, הביא ריבוא נימוקים, מדוע שלום כזה לא יתכן – מסיבות ביטחוניות, בגלל "זכות השיבה" בפרט ועמדות הפלשתינים בכלל, וכן הלאה.

וכך פונה אליו בשאראת:

"נניח, ח"כ בני בגין, שהפלסטינים היו מצהירים שאין להם זכות שיבה, ולצד הצהרה זו מוסרים, באקט של הפגנת כוונות טובות, קופסת בקלאווה לראש ממשלת ישראל. האם אז תתמוך בנסיגה מכל השטחים שנכבשו ב–1967, כפי שהאו"ם והחוק הבינלאומי מבקשים?" 

וגם:

"…מציין בגין…שהפלסטינים דחו את הצעותיהם של אהוד אולמרט ואהוד ברק. נניח שההצעות המדוברות…היו אכן מרחיקות לכת בנדיבותן. האם אתה, בגין, תמכת בהן אז, או היית תומך בהן היום?"

וכך חושף בשאראת את העובדה, שעמדתם הפוליטית של בגין וחבריו בימין, אינה תוצר של "הסיבות" שהם מוצאים לאי-אפשרותו של שלום ישראלי-פלשתיני. שכן "הסיבות" האלה אינן יותר מתואנות ותירוצים. בימין קודם כל חושבים שהכל שלנו, ושלפלשתינים אין זכויות – ואחר כך הם  מנסים לשכנע את הציבור הרחב, זה שאינו שותף לתפיסות דתיות, מיסטיות, לאומניות וגזעניות, על ידי שימוש בכל מיני דיבורים הגיוניים כביכול על ביטחון או על הסרבנות הערבית.

הגמל דוהר שוב: הלאומנות היהודית והלאומנות הערבית

נכון מאוד כל זה. לכן כתבתי לעיל שאני מסכים כמעט לכל מילה במאמר.

אבל…

כרגיל, אין הגמל רואה את דבשתו.

אם יטרח פעם עודה בשאראת להציץ בעמדות של הלאומנות הפלשתינית, זו שהוא שותף לה, מחד"ש ובל"ד עד החזית העממית ועד אש"ף, מרע"ם-תע"ל ועד הפלג הצפוני ועד החמאס ואמנתו, כולל "מסמכי החזון"  – הוא יגלה חיש קל את הדמיון המדהים בין הימין הלאומני הפלשתיני, ובין הימין הלאומני היהודי.

שהרי, כל הנימוקים ההגיוניים-כביכול, המדעיים-לכאורה, הנשמעים מצד חבריו לדעה של בשאראת – "קולוניאליזם" ו/או "ניאו" או "פוסט" קולוניאליזם, שהיהודים אינם עם אלא דת בלבד, מיני בדותות "היסטוריות" אודות הציונות המבקשת להשתלט על העולם בעזרת ארגון רוטרי והבונים החופשיים,  ועוד ועוד דיברי איוולת שלא ייאמנו, כל אלה הן רק ניסיונות לכסות על העובדה המהותית:

ההנהגה הפלשתינית הנוכחית, כמעט כולה, על כל גווניה ומפלגותיה, בגבולות מדינת ישראל ומחוצה להם, מייצגת עמדה תאומה בדיוק לזו של בני בגין והימין הלאומני בישראל:

שכל הזכויות פה מגיעות לערבים הפלשתינים, שליהודים יש פה במקרה הכי טוב, מבחינה דתית או אידיאולוגית,  זכויות של אורח-גר-תושב, אם בכלל, הגם שמסיבות פרגמטיות מותר בינתיים (תורת השלבים) להציע להם בינתיים קצת יותר.

בשאראת מסיים את המאמר שלו במילים: "היושר האינטלקטואלי דורש לפשפש קודם במעשי הצד שלך. לכן, לפני שתטרח, בגין, לקרוא, בתרגום, דברים שכתבו פלסטינים, מוטב שתעיין במה שמצוטט מפי ישראלים מהדרג הבכיר ביותר. אני בטוח שבאיזשהו שלב תפסיק לקרוא, או לפחות תסתום את האף לפני שתמשיך."

נו? ומה אם אתה, עודה בשאראת, תשמע לעצה הזאת, שאתה מעניק לבגין? האם לא כדאי שתמגן הרבה יותר מאשר את האף החביב שלך, כשתשמע את ג'יבריל רג'וב, למשל, מהמנהיגים הדגולים של העם הפלשתיני, מצהיר שאילו היתה בידו פצצה גרעינית היה מטיל אותו אתמול על ישראל? האם שמעת על שיח האטד, זה שנוטעים המתנחלים כדי שייגן על היאהוד מפני המאמינים המוסלמים שיבואו לשחוט אותם ביום הדין, ומוזכר בהטפות הרווחות במסגדים?

ולסיום, הנה פתגם בערבית, שאני מניח שהוא יכול להיות מלווה במתיחת חלקת העור שמתחת לאחת העיניים כלפי מטה: חריתנא צגירה, בנערף בעצנה (Charitna zgire vnareef vaazne בערך):

רחובנו קטן, אנו מכירים זה את זה.

 

 

 

גבאי, גלאון ומשבר השמאל/ ההידרדרות מהשאיפה לשלום לתנועת מחאה נגד "הכיבוש" (1)

גם העמדות האחרונות שהציג המנהיג החדש של המחנצ אבי גבאי, באשר להתנחלויות ובאשר לשת"פ או לא עם הרשימה המשותפת,  עוררו את הדיון על "השמאל".

וגם להתפטרותה מהכנסת של מנהיגת מרצ, זהבה גלאון, יש תוצר דומה.

וכך מתחדשות השאלות: מה זה שמאל? מי זה שמאל? למה השמאל לא ממריא? מהי סיבת המשבר? האם השמאל בתהליך היעלמות? אולי בעיות של הנהגה? אולי הכל בגלל ההסתה של הימין? וכן הלאה.

כתבתי פה פעמיים "גם", כי העמדה שהביע גבאי וההתפטרות של גלאון הם רק התואנות האחרונות להתחדשותו של הדיון המפרך הזה. שהרי בכל כמה ימים או שבועות מתעורר הדיון הזה על השמאל  באתריו הקבועים: העיתון לאנשים חושבים (חה-חה), מיני שידורים טלווזיונים, קצת אתרים ובלוגים ברשת, והמון בפייסבוק.

מה עשינו רע, שואלים ההוגים, מה עווינו, מה פשענו שככה נגזר עלינו? ומה עלינו לעשות כדי לצאת מהבוץ?

 

בחיי, צער בעלי חיים, כמו שהיו אומרים פעם, באותן תקופות רחוקות, כשהשמאל עדיין היה רלוונטי.

*****

את דעתי על משבר השמאל כבר כתבתי באמצע העשור הקודם (בקיץ 2005),  בגירסה הקודמת של הבלוג הזה, שכבר איננה ברשת (אפשר למצוא את סדרת הפוסטים במדור "ענתיקות" בבלוג הנוכחי  תוך גלילה קצרה).

סיפרתי שם, כיצד נטשתי את ת"א והמרכז לכמה שנים טובות, וכך לא הייתי מעודכן בעלילות השמאל שלנו ומפעלותיו, והנה נחתו עלי שתי היוזמות הידועות כ"יוזמת ז'נבה", מיסודם של הח"כ בדימוס יוסי ביילין והפוליטיקאי יאסר עבד רבו מהצד הפלשתיני, ו"המפקד הלאומי", מיסודו של האלוף בדימוס עמי איילון והפרופסור סרי נוסייבה הפלשתיני, וזה מה שהתברר לי:

בפגישתנו האחרונה, במחצית השניה של שנות התשעים, עדיין כיכב "השלום" כסיסמה המרכזית של השמאל הישראלי. "שלום עכשיו", של"י (שלום ושוויון לישראל), חד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון), "גוש שלום" ועוד.

אך באמצע שנות האלפיים, כששבתי ופגשתי את השמאל, כבר נדחק "השלום" לפרק המבוא הקצר והלא מחייב של שתי היוזמות שהזכרתי, ונדמה לי שהוזכר פעם אחת ויחידה באיזה תת-סעיף נידח באחת מהן.  במקום השאיפה הישנה לשלום, כבר כיכבו במסמכים האלה "סוף" או "גמר", או "סיום", ואפילו "קץ""הסכסוך", או "התביעות" – וזהו.

וכל זאת למה?

יוסי ביילין ואבו מאזן לקראת החתימה על הסכמי אוסלו: מ"שלום" ל"קץ הסכסוך" (הצילום מהוויקיפדיה)

כי בשמאל הישראלי הובן, שכאשר בני השיח הפלשתינים שומעים את המילה "שלום" בהקשר של יחסים בין פלשתינים ליהודים ומדינתם, הם מעקמים את האף.

הם העדיפו  מילה כמו "הודנה", למשל, שאף היא כיכבה אז, בתחילת המילניום החדש.

והנה, "הודנה", מעין שביתת נשק, מהווה בעצם סוג של הסכם נכלולי, שלפי החדית' (שזו ההלכה המוסלמית המלווה את הקוראן.  המילה "הודנה" כלל לא מופיעה בקוראן) שמיצווה מאללה להפירה בהזדמנות הראשונה, וכך להפתיע ולכתוש את האוייב התמים. למשל, כמו שעשו מוחמד וחסידיו במדינה לאויביהם, בני שבטו של מוחמד במכה.

זהו מושג שקל מאוד להבחין בינו ובין שלום.

זיכרו איך נגמרה ה"הודנה" בין ישראל לרשות לקראת סיומה של האינתיפאדה השניה.

זיכרו מה היה בסופן של אי-אילו הודנות כאלה שנחתמו בין אש"ף לחמאס.

*****

וזאת, טענתי אז, בסדרת הפוסטים, היא הבעייה של השמאל הישראלי:

השלום מייצג חזון מלהיב, תקווה שכל אדם נושא בלבבו, אמונה באפשרות של תפנית אמיתית במהלך המייגע של המאורעות, סיסמה אידיאולוגית ופוליטית של ממש. משהו לרוץ איתו.

אבל "סיום הסכסוך"? "קץ התביעות"?

"הודנה עכשיו"?

זה כל כך טכני, עורכדיני, מגוחך, מייגע כמו המצב.

שלא לומר כלאם פאדי, פלאוורה ואוואנטה.

בטח לא משהו לרוץ איתו.

ולא פלא שהתוצאות, בכל מה שנוגע לשמאל, הופיעו בקלפיות.

*****

בינתיים כבר עבר  עוד עשור ויותר, והסיסמה המרכזית של השמאל הידרדרה לתהומות עמוקים עוד יותר. ה"סוף", ה"גמר", "הסיום" וגם ה"קץ" אמנם נשארו – אבל במקום "הסכסוך" ו"התביעות" מ"ז'נבה" ומ"המפקד",  הופיעה מילת הקסם החדשה:

"הכיבוש".

ומה לעשות, ש"סיום הכיבוש", בתור סיסמה פוליטית, גרועה אפילו מ"קץ הסכסוך". זו  לכל היותר סיסמה של תנועת מחאה.

וגרוע מזה – זו בכלל סיסמה פלשתינית, לא ישראלית.

בטח בישראל שאחרי "ההתנתקות"

כזכור, נימק אריאל שרון את החלטתו להגיע להתנתקות מרצועת עזה במילים "צריך לסיים את הכיבוש", או גם "אי אפשר להמשיך את הכיבוש". והוא גם תכנן להמשיך את המהלך בגדמ"ר, וכבר בוצע הפיילוט בעמונה.

עמי איילון מ"המפקד הלאומי": מ"קץ הסכסוך" ל"קץ הכיבוש"

והנה, מה התברר?

ש"סיום הכיבוש", כלל אינו מביא ל"סיום הסכסוך".

ותשכחו מ"שלום".

התירוץ של השמאל המזוייף לכישלון המרשם שלו בניסוי הזה, היה פשוט כרגיל: הכחשה.

זה שצה"ל נסוג מעזה – לא אומר שהכיבוש תם!

טוען השמאל המזוייף.

ואפילו העובדה שתנועת החמאס, האיסלאמית קיצונית, השתלטה על הרצועה, לא אומרת שהכיבוש הסתיים!

זועק השמאל המזוייף.

ומכאן:

בעוד ישראל ממשיכה לקיים בעזה משטר של כיבוש – על פי השמאל – היא איפשרה לחמאס להשתלט גם הוא על אותו שטח כבוש!

חתיכת כיבוש הוא זה!

ועוד: בעוד הרצועה כבושה עדיין על ידי ישראל – על פי השמאל הזה – התיר הכובש הישראלי האכזר לנכבשים שוחרי השלום והחירות מעזה  לירות טילים כאוות נפשם, בבודדת ובצרורות, לחפור מנהרות ולצבור טילים.

ועכשיו, רק תתארו לעצמכם, מה היה קורה אילו הסתיים הכיבוש באמת, על פי מושגי השמאל הטיפש הזה, והחמאס היה חופשי לגמרי לעשות כחפצו על פי אמנתו!

למשל: החמאס היה יכול, במקרה הזה, של סיום אמיתי של הכיבוש,  לשלוח משלחת מנהיגותית לטהראן, כדי לדון ביחד עם המשטר הדתי הקנאי והרצחני ביותר בעולם, על מיזם משותף לשני הגורמים – השמדת מדינת ישראל, כאמור באמנת החמאס ובהצהרות של השיעים האיראנים.

*****

טוב, זאת רמת  הטיעונים של השמאל הטיפש.  אין מה לעשות.

השמאל משקר כברירת מחדל. אין לו אפשרות אחרת. האמת לא משרתת אותו.

אבל מכל מקום כבר ברור וידוע לכל ישראלי שמוחו אינו סתום באיזו איזמו-לוגיה מטופשת, שאין שום סיבה להניח, שאם "נסיים" גם את "הכיבוש" בגדמ"ר, לא תיווצר שם מציאות חמאסית עזתית.

כפי שכבר אמרו חכמים ממני:

אם אתה הולך  שוב באותה דרך, כנראה שתגיע שוב לאותו מקום.

ומכאן ש"סיום הכיבוש" כלשעצמו, כלל אינו מבטיח את "קץ הסכסוך".

ואולי אפילו להיפך.

*****

ואיך הגיע השמאל החביב שלנו לסיסמה הזאת, "סיום הכיבוש"?

א. כי השמאל, כפי שנאמר,  כבר מבין – שהצד הפלשתיני בדמותו הנוכחית, לא מתלהב משלום עם היאהוד ומדינתו. ואפילו "סיום הסכסוך", או סתם "הודנה" גדולים על החמאס והרשות.

יתכן שהמושג המתאים יותר לכברת הדרך שמוכנה ההנהגה הפלשתינית ללכת, היא "סולחה דונייה".

זה הביטוי שהשתמש בו יאסר ערפאת כשנאם במסגד ביוהנסבורג, כדי להסביר את כוונותיו האמיתיות כלפי היהודים וישראל (בשעה שבוושינגטון הוא דיבר על "שלום של אמיצים").

"סולחה דונייה" היא סוג של הסכם בין אויבים, הנחות אפילו מה"הודנה". עוד פחות מחייב ממנה.

זה על-פי עולם המושגים של אלה החותמים על הסכמים שאין בכוונתם לקיים.

סוג של נוכלים.

אנשים שאין להם מילה.

ולכן, "סיום הכיבוש", בתור סיסמה, עולה אפילו על "סיום הסכסוך" מבחינת השמאל שלנו, כי הוא לא מחייב לכלום ומאום את הצד הפלשתיני. משרת את הפוזה המתקרבנת שלו, מאפשר לו יד חופשית וכל נוכלות שבעולם.

ובאותה הזדמנות חגיגית מטיל את כל נטל האשמה על הצד הישראלי, הכובש, התוקפן, האכזר.

ב. ולכן, "סיום הכיבוש" הוא סיסמה ראוייה מבחינת השמאל המזוייף שלנו (שלעתים קרובות מדי מושך בעקבותיו גם אנשי שמאל שוחרי שלום). זו סיסמה שאיתה יכול להזדהות גם הצד הפלשתיני. עם "סיום הכיבוש" יכולים להסכים גם  כל הקוליגות של השמאל המזוייף שלנו בעולם הרחב – כל האנטישמי, האנטי-ציוני והאנטי ישראלי למינהו, באוניברסיטאות במערב אירופה ובצפון אמריקה או במפלגות השמאל שם. כל אלה שלא רואים שום עניין ושום צורך בסיום הסכסוך בין ישראל והפלשיתינים, בין יהודים וערבים, וישמרנו האל מ"שלום".

פוסט ראשון בסדרה.

 

 

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: