דילוג לתוכן

מותחן/ סוסים איטיים – לא לפספס

סוסים איטיים/ מיק הרון/ תרגום: נעה שביט/ הוצאת לסה, ספרות צפונית/339 עמודים

 

היו לי חששות וחשדות כשנטלתי לידי את "סוסים איטים", מותחן שכתב מיק הרון, סופר שלא הכרתי. בתיאור הספר שקראתי, נכתב שעניינו במה שמתרחש במשרד המאכלס  נפלים של שרות הביון הבריטי, המועסקים ב"עבודות רס"ר", בתקווה שיבינו את הרמז, ילכו לדרכם ויחסכו לשרות החשאי בלגנים מתוקשרים עם איגוד העובדים ובתי הדין לעבודה.התאור הזה הזכיר לי מיד את מסגרת העלילה של "איש השטח" של ג'ון לה קארה, המותחן המשמים והמייגע של ג'ון לה קארה שקראתי בקיץ-הקורונה האחרון. גם שם סבבה העלילה מרגל בשלהי דרכו, שלפני הפרישה הוא מתפנה ממרכזי השרות לניהול "המקלט", מין מגרש גרוטאות אנושי,המאכלס מרגלים בשלהי דרכם המקצועית. לכן חששתי שמדובר בעוד חקיין/אפיגון של סיר ג'ון, וטרחן כמוהו.   

 וגם השבחים שהעתירו על ספרו  של הרון המבקרים, כמו גם עורכי כריכת הספר, שציטטו את ה"דיילי טלגרף" הלונדוני , שם נטען כי "סוסים איטיים" הוא "אחד המותחנים הטובים ביותר בכל הזמנים", גם כל אלה כלל לא הרגיעו את חשדותי. שהרי בערך אותם מבקרים ואותן כריכות יצירתיות היללו במילים נלהבות את "איש השטח", המשמים של לה-קארה.

 איך כתב הוול-סטריט ג'ורנל על  ספרו של לה-קארה? 

״כתיבה מהמעלה הראשונה, שרטוט דיוקנאות מדויקים, תחבולות מחוכמות של סופר בקי במלאכתו — כל סימני ההיכר של לה קארה נוכחים בסיפור הקִצבי, המפתיע והמשמח־מעציב הזה."

מסוג הדברים שעלול  לכתוב באותו עיתון כתב לענייני בורסה על מניה חסרת ערך שמתאים לו להריץ אותה, מאיזו סיבה לא מספיק טובה (כתב שהעורך שלו אינו משגיח עליו כפי שצריך. והיה לי אחד כזה כשהייתי עורך כלכלי ב"חדשות" באייטיז הפרועים של הבורסה התל-אביבית).

 אז הנה החדשות הטובות:

אין מה להשוות! 

"סוסים איטיים" הוא מותחן מצויין. הסופר, מיק (לא מייק,  MICK) הרון, נותן עבודה!

דמויות עסיסיות, סיפור קצבי, רב התפתלויות והתפתחויות מפתיעות, עלילה רקומה היטב – וקודם כל – כתיבה נהדרת. לא השוויתי את התרגום למקור האנגלי, אך אין לי ספק, גם על סמך התרגום לבדו,  שהמתרגמת, נעה שביט, ראויה לשבחים, אם לשפוט על פי המוני השנינויות  הקטנות והמשעשעות הזרויות בכל עמוד  ולפעמים בכל פיסקה כזיקוקין די נור, שלא לומר כסוכריות מתפוצצות, ונשמעות לגמרי טבעיות לעברית הבעייתית, כשמדובר בתרגום, כך שהקריאה עצמה, עוד לפני שמגיעים לדמויות ולעלילה, היא עונג בפני עצמו. 

 להבדיל ממפלט הגרוטאות המודיעיני  המתואר בספרו של  לה-קארה, העוסק בוותיקי ה-MI-6, שרות ביון החוץ הבריטי (מקביל של "המוסד או ה-CIA), "בית סלאו" של הרון משמש את ה-MI-5 הבריטי- שירות הביטחון הפנימי, מקבילו של השב"כ שלנו, העוסק בריגול נגדי ובמאבק בטרור בתוככי הממלכה. 

וסוג הטרור שעומד במרכז העלילה  של "סוסים איטיים" מוכר היטב מהאקטואליה של השנים האחרונות.  אזרח תמים (לכאורה?), למעשה נער תמים, סתם סטודנט אקראי, שחולם על קריירה בתחום הסטנד-אפ,  נחטף, וחוטפיו מאיימים לכרות את ראשו בשידור חי שיוקרן ברחבי המרשתת והממלכה, שלא לומר העולם כולו,  לפי מיטב המסורת המחרידה של דאעש (לכאורה?). והנה, בדרך  מקרית וסתמית (לכאורה?) נקלעים הגיבורים הכושלים, "הסוסים האיטיים" של בית סלאו לא בטוח שלטובתם, לתוך המזימה האפלה. ומה לנו משובב נפש יותר מחבורה של כלומניקים כושלים  שלנוכח המצב המבעית שהם נקלעים אליו שלא בטובתם, הם מגלים בעצמם תעצומות נפש לא מצויות?

עד פה הספוילרים. הספר של הרון כל כך מצא חן בעיני גם בגלל האווירה האנרכית השובבה, השורה בין דפיו, הבעיטות  החדות והלא מנומסות,  שהוא מכוון לקרסולים נפוחי הבצקת של המעמד העליון הבריטי, שהשרותים החשאיים , כמו הפוליטיקה והתקשורת, שגם בהם עוסק הרון, הם ממעוזיו עתיקי הימים (איפה עוד תמצאו בספרות המתח הבריטית המכופתרת בכיר בתפקיד פיקודי במעוזי הג'נטלמניות האנגלית, שמפגיז בהפלצות שמוצאן בצריכת יתר של הוט-דוגס עממיים).  במובן הזה, אך גם בגלל הדיאלוגים המצליפים ושאר היתרונות שכבר ציינתי, ובמיוחד העלילה הרקומה היטב, מזכיר לי הרון את סופר המותחנים הבריטי שבעיני הוא הטוב שבהם – לן דייטון הישיש (92) , שכבר פרש מכתיבה, מה חבל.  

והנה עוד חדשות טובות: "סוסים איטיים" הוא ראשון בסדרה, שהשני בה כבר נכתב ויצא לאור במולדתו, ואני ממתין בערגה לתרגומו לשפתנו. ואם בכך לא די, ה-BBC כבר מפיק סידרת טלוויזיה ממשכן הנפלים הזה של ה-MI5 ועלילותיהם, על פי הרון, בכיכובו של גארי אולדמן, לא פחות, זה שגילם להפליא את סמיילי של לה קארה ב"חפרפרת"(Tinker Tailor Soldier Spy), המותחן המעולה  שכתב לה קארה ב-1974, תקופת הזוהר שלו, לפני שגייס את כתיבתו לשרות הפוליטיקלי-קורקטנס השמאליברלי המשמים והמייגע.

ובקיצור: לא לפספס. חובבי מותחנים,ואולי לא רק הם, יהנו מכל רגע. מסוג הספרים שחבל שהם נגמרים.

ישראל המלוכלכת? או, מיהם המלוכלכים/ות האמיתיים/ות?

אז מה תגידו? כבר מחר, או רק ביום א', תופיע גם השנה כתבת שער ענקית וחגיגית , ב"גלריה", במאקו, ב"מעריב",ב-ynet ועוד, על הישראלים שהם הכי מלוכלכים בעולם? שוב יהיה עלי לגרור לכאן צילומים ששלחו לי חבריh מהפייס, מלונדון, ברלין, ארה"ב, פולין, שוויץ ועוד, כדי להמחיש, שבתקשורת שלנו מכהנים עורכים ועורכות, וכתבים וכתבות, אנטישמים ואנטישמיות בהתאמה מלאה, שחשוב להם להמשיך את הקו של הקולגים/קולגות שלהם מאירופה התרבותית, מזמנים אפלים/תקופות אפלות, וגם מהיום, אודות היהודים והיהודיות המלוכלכים והמלוכלכות, שאין להם/ן מה לחפש פה? וכשבעצם נראה, שכל זה קורה כי החזירון/החזירונת שבשלטון, לא מציבים די פחי/ות אשפה ואו לא מפנים ומפנות אותה בזמן אמת, ואילו כלב/כלבת השמירה של החזירונ/ת, שזה/ו החבר'ה מהתקשורת המסונג'רת, מנקים ומנקות כך/ה את המלוכלכים/מלוכלכות האמיתיים/ות וזורקים/ות את האשמה על האזרח/ית הקטנ/ה? (כפי שרואות עיניכם/ן אני נאבק פה, על הדרך , נגד טינוף השפה העברית, שהיא נקבה יפיפיה, חכמה, יעילה, קצרה ותכליתית, שב"ה, רק פקוקי/ות מוח אידיאוליים/יות  זוממים/ות לערוך בה ניתוח להחלפת מין, ו/או להצהיר עליה כלה"טבית). כשכל התשפוכת האנטישמית הזאת מוצגת, כרגיל, כ"ביקורת לגיטימית" או אף "בּוֹנָהּ"

https://www.google.co.il/search?q=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%AA&hl=iw&authuser=0&tbm=isch&sxsrf=ALeKk02x3MhNOgSege3A-X8uNlihOzT-WQ%3A1618477987865&source=hp&biw=1273&bih=526&ei=owN4YPjvMsXYgwfEyaTYBQ&oq=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%AA&gs_lcp=CgNpbWcQAzIECAAQGDoECCMQJzoICAAQsQMQgwE6AggAOgQIABADOgcIIxDqAhAnOgUIABCxAzoGCAAQBRAeOgYIABAKEBg6BggAEAgQHlDoHViAvQFg1McBaAdwAHgAgAGoAogB-hSSAQYwLjE1LjOYAQCgAQGqAQtnd3Mtd2l6LWltZ7ABCg&sclient=img&ved=0ahUKEwi4zaqs9P_vAhVF7OAKHcQkCVsQ4dUDCAc&uact=5&fbclid=IwAR2Nl5Qs9K7G16ET_Wp2fRLEQaKvwpcA38o5j7xLpK60Mt65zJYxSRcnwr8#imgrc=KnIIGP0vAKze6M

פרשת גולדרייך/ פרס ישראל להולך בתלם

את הפינה ההיתולית בפרשת (אי)-הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך,סגר לנו ועד ראשי האוניברסיטאות(חוץ מבר-אילן), שפירסם את ההודעה הזאת: "אי-הענקת פרס ישראל לאדם בשל השקפותיו,יוצרת תחושה קשה שרק מי ש'הולך בתלם' מתוגמל, ומי שמעז להביע דעה פוליטית המצויה מחוץ לקונצנזוס – נענש". 

הם צוחקים?איפה הם חיים, ראשי האוניברסיטאות שלנו? הם מדברים על מי ש"לא הולך בתלם" וסבלותיו?

הרי זה הם עצמם וקודמיהם ומקורביהם, ראשי הפקולטות וראשי החוגים, הם אלה שמזה עשרות שנים חורשים את התלם, תלם עמוק ורחב כקברי פרעונים, שבתוכו פוסעים לבטח מאות ואלפי דוקטורנטים, דוקטורים ופרופסורים המועסקים אצלם.

תלם שכולו תגמולים והטבות,  משכורות יפות, פרסים ומילגות, שנות שבתון  ותקציבי מחקר. תלם שכולו קונצנזוס של הכת האקדמית, שאוי למי שיעזו באיוולתם לחרוג ממנו. זהו תלם שחלק עצום מהתקשורת הממוסדת, מ"הארץ" עד "רשת" וכה רבים ממערכות המנהל הציבורי והמשפט פוסעים לבטח בתוכו. תלם של מעמד שלם – האינטליגנציה הבורגנית של ישראל. ובראשה כת השקר והשנאה.

תלם שמובילה בתוכו כת פוסט-מודרנית, פייק שמאלנית, לעתים קרובות מאוד  שטופה באנטישמיות (שמחופשת בקושי רב ל"אנטי ציונות").

תלם שהכת המובילה בו מניפה את הדגל של "מדינת כל אזרחיה" מנפנפת בבאנרים ובכרזות של השנאה ליהדות ולמסורתם של יהודים. תלם שההולכים בו עוסקים יומם וליל בהכפשת צה"ל, המגן  גם עליהם מפני הטרוריסטים הפלשתינים החביבים עליהם אך  מבקשים גם את נפשם שלהם, בלי התחשבות בדעותיהם "המתקדמות".  תלם שבו משרכים רגלים בכיף רב ובשובה ונחת חברי להקות ה"לקטורים", אלה שקובעים פה מי מקבל פרסים –  פרסים על ספרות ועל מחקר, הלקטורים שאחראים על חלוקת המילגות, שקובעים בקרנות הקולנוע מי יקבל מימון להפקת סרטי "הכיבוש" וכן הלאה.

שם, בתלם החרוש הזה,  פוסעים לבטח ראשי האקדמיה שקובעים מי יקודם ומי יעוכב, מי יקבל פרופסורה ומי ידגור עשרות שנים על תואר הדוקטור שלו.  האלפים הפוסעים בתלם הזה, הם-הם הקונצנזוס בהתגלמותו.

הרי הלקטורים מטעם התלם הקונזסואלי הזה,  ידעו היטב- היטב מה "דעותיו" של הפרופ' עודד גולדרייך.אין זו  הפעם הראשונה שהם מתרגלים את התעלול הזה: האם יהיה זה מוגזם לחשוד בהם, שבדיוק הדעות האלה של גולדרייך המריצו אותם להעניק דווקא לו את הפרס – בין השאר כדי להתניע בדיוק את התהליך שקורה עכשיו, מצב של WIN-WIN מבחינתם:  או שישראל של הרוב הגדול של אזרחיה,אוהבי עמם וארצם ,יבלעו בגועל נפש ובחילה את הגלולה המרה, של שונא ישראל שמקבל פרס נכבד ולצידו מענק כספי נדיב מכספי מיסיהם – או ששוב  יצליחו הפייקים   "להוכיח" שבישראל אין דמוקרטיה, כך שאפשר "להיזכר" בכל מיני "זמנים אפלים" – אחד התחביבים הכי כפיים של האנטישמים המקומיים כבר שנים רבות – להשוות את שכניהם לבית המשותף ואת משלמי משכורתם לנאצים בהתהוות.

זהו התלם הקוונזסואלי, שמאות ואלפים מהפוסעים בו הם בפועל סוכנים זרים ושטינקרים, שכירי ה"עמותות", המתוחזקות על ידי "קרנות" של ממשלות זרות שעוסקות פה במרץ ב"הפרד ומשול";

קרנות של תאגידים כלכליים אדירים, שאין טוב לעסקי הנפט, הנשק והתרופות שלהם, מעוד סכסוך דמים ומעוד מלחמה הרסנית במזרח התיכון;

קרנות של מימסדים דתיים אנטישמיים,  לפעמים קתוליים, לפעמים פרוטסטנטיים ולפעמים איסלמיים, שקיומה של מדינת יהודים לצנינים בעיניהם, והנה הם  מרפדים ביד רחבה, ביורו ובדולרים, את כיסיהם של סוכני שנאה ומחרחרי ריב ומדון מסוגו של גולדרייך.   זה בנוסף על הש"חים שמשלמת לחברי  כת התלם העמוק הזה ממשלת ישראל עצמה,  מתוך מיסיהם של האזרחים השנואים כל כך על ידי כת ההולכים בתלם והטובלים בקונצנזוס של ההתנשאות, ההתבדלות והשנאה ליהודים ולישראל.אתם מצחיקים, ועד ראשי האוניברסיטאות. אתם אפילו לא מבינים כמה שאתם מצחיקים. צבועים בעלי-דבשת שכמותכם, שדבשתם נסתרת מעיניהם.

.

0

פייק ניוז 3/ למה חשוב כל כך לשמר את שקר "הדמוקרטיה"

בפוסט הקודם בסדרה (מס. 2)התעכבתי על השקר העיקרי של התעשייה הענפה שמנהל החזירון העליון באמצעות סנג'ריו  מהתקשורת, מהאקדמיה, מהמנהל הציבורי והפרטי, וממערכות המשפט והעסקונה הדתית.

שהוא שקר "הדמוקרטיה" ( דמו,עם – קרטיה, שלטון,  ביוונית, שבלטינית זה יוצא רה{ין},שלטון – פובליקה – ציבור, קהל,עם.), כשלימודי מדע המדינה/פילוסופיה מדינית באוניברסיטאות לוקחים ברצינות רבה את אמירתו של הנשיא האמריקאי מהמאה ה-19, אברהם לינקולן, ש"דמוקרטיה היא שלטון העם,  למען העם ועל ידי העם", ומפמפמים את התיאוריות המופרכות בדבר "שלטון על ידי נציגים", שלפיה, כביכול, "הנבחרים" בבחירות "החופשיות" באים מתוך העם ומכאן שהשלטון מתבצע "על ידי העם", שכן העממיקוס הנ"ל מאיישים  את "הרשות המחוקקת", הכנסת-הפרלמנט, ואת "הרשות המבצעת" (הממשלה והמנהל הציבורי), ולצידם,"הרשות השופטת" – מערכת המשפט, זו שתפקידה החשוב במשטר (מלבד ניהול המשפטים, הפליליים והאזרחיים) הוא פיקוח על שתי הרשויות האחרות וריסונן במידת הצורך, בשם החוקה או החוק, או הנוהג והמוסר. כשבכל מבנה המשולש הזה מתקיימת "הפרדת רשויות", שביסודה ה"איזון" בין אותן רשויות, שהוא המשמר את היציבות השלטונית, ומפקח על שמירת זכויות הפרט.

מגורי החזירון העליון במושבת העשירים סביון, ובצמוד, מגורי המשרתים בשיכונים של אור יהודה. כמה קרוב, ככה רחוק

לצורך קיום המשטר הזה מתקיימות "המפלגות", שיחסי הכוחות בתוכן וביניהן נקבעים באותן בחירת "חופשיות" (יחסיות או אזוריות), היכן שניתנת "הזדמנות שווה" למתמודדים.

והעיקר: המבנה הזה, שיטת הדמוקרטיה, מאפשרת את תכליתו של התהליך: קיומו של משטר שתכליתו, מטרתו ופעילותו מכוונים לשמירה ולקידום האינטרסים של הבוחרים/המצביעים/האזרחים – העם!

זו "התיאוריה" זה ה"נראטיב" ("הסיפר", שזה בעצם שקר שעבר כביסה מדעיסטית), של "הדמוקרטיה" כ"שלטון העם",  שמקדמים הסנג'רים של החזירון העליון, מהפוליטיקה, מהפרופסורה ומהתקשורת. זה מה שידקלמו כמעט כל האזרחים שמוחם נשטף, אם  וכאשר יישאלו  אותם "דמוקרטיה" מהי, ולמה הם טורחים להצביע 4-5 פעמים בשנתיים.

אלא שלכל זה אין שחר. בלוף על גבי שקר ורמייה.

 ה"דמוקרטיה", כמו כל משטר אחר, היא שלטון החזירון העליון – בעלי ההון והכוח, על ידי משרתיהם, הסנג'רים  מ"האליטות", שעיקר עניינם ותפקידם הוא שימור  וקידום  האינטרסים של החזירון המנהל אותם, ומקדם אותם, שלרוב הבנג'רים עצמם הם חלק בלתי נפרד ממנו, אם לא כבר עכשיו – אז בשנה הבאה או תוך שנתיים של משכורות  שמנות, כיסוי הוצאות ומיני פוילע-שטיקים כמקובל.

ואין קל מלהוכיח זאת. די לבחון את הסוציולוגיה, הדמוגרפיה, האתניקה  והמגדר של רוב גדול מה"הנבחרים" או מהמנהל ומהמערכת המשפטית.

"עם" הם בטח לא.

ובדיוק מכיוון שזה כה קל, חשוב כל כך לקיים באדיקות וביעילות רבות את תעשיית השקרים באשר לאופיו האמיתי של המשטר.

זה מסביר את  המערכת הענפה של שטיפת המוח, איפה שהאקדמיה מספקת את "התיאוריות" שתיארתי לעיל, וכבונוס, תורמת גם ל"אידיאולוגיות" של המפלגות השונות.

והיכן שהתקשורת הממוסדת דואגת לכך שהדיווח החדשותי וההגיגנות הנעלה  ישרתו את סיפור הכיסוי התעמולתי, כך שישכנע את האזרחים המרומים, שאמנם יש התאמה בין המתרחש במציאות ובין התיאוריות  שמטפחים החזירון וסנג'ריו בדבר טיבה, טבעה ומהותה  של "הדמוקרטיה".

ושחס וחלילה, שאף אחד לא יגלה על האמת, והיא:

שגם הדמוקרטיה, כמו בכל המשטרים האחרים, כך היא לסוגיה – אם כ"קפיטליזם" וכך גם כ"סוציאליזם", ובטח כ"ליברליזם"משרתת את החזירון העליון ומקדמת את האינטרסים שלו – על חשבון האינטרס של העם. ככל שמתנפח חלקם של החזירון וסנג'ריו בתוצר הלאומי, העם יותר עני וקשה-יום.

השקר  הזה בדבר טיבה של "הדמוקרטיה" כה חשוב, כי אם העם יפנים את האמת  הוא עלול לשאול שאלות קשות. 

למשל:

אם העם בשלטון, ו"נציגיו הנבחרים", הבאים מתוכו, שוקדים על האינטרסים של מצביעיהם-שולחיהם, למה יוקר המחייה עולה לגובה יותר מהר מהמגדלים שבונים לעצמם החזירים שבשלטון במגרשים הכי טובים ונחשקים במרכזים העירוניים, אלה  מהחזירון שרוצים גם בדירה עירונית מרכזית ומכובדת, והכי טוב פנטהאוז, חוץ מהווילה שלהם במושבות הידועות של החזירון העליון (קיסריה, סביון, כפר שמריהו, הרצליה פיתוח, עומר ועוד)וחוץ מבית נופש "צנוע" באיזה "מושב" כאילו חקלאי, או ב"יישוב קהילתי" בפריפריה, ואולי גם יאכטת מגורים מפוארת במרינת המליאנים שבהרצליה-פיתוח? 

 

אם העם בשלטון, איך זה יתכן,  שחלקם של המליאנים בעוגה כל כך גדול, ותופח כה מהר, על חשבון האזרחים, שחלקם בעוגת המשאבים קטן והולך במקביל לירידה בכוחם הפוליטי והאישי.

ועוד כמה שאלות כאלה בפתח הפוסט הבא

"שלטון העם למען העם ועל ידי העם"? חה-חה-חה ותו-לא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נפתול, שרה וביבי במעמקי בלפור

שרה: אוי, נפתול, איזה יופי שבאת! איך התגעגעתי אליך?! בני, נכון שאמרתי לך אתמול שאני כבר מתגעגעת נורא לנפתול?

ביבי: הבוקר. אמרת לי את זה הבוקר, אחרי שסמוטש הלך.  אחרי הדבר הזה אני כבר משתגעת לראות את נפתלי שלנו, ככה אמרת לי. שתדע לך, נפתלי, ששרה לא אוהבת את סמוטש.

שרה נתניהו: נפתול

שרה: אתה רואה, נפתול? שמעת? היי, לאן אתה בורח, אני מתקרבת ואתה מסתלק?נפתול. בוא, בוא, אל תברח לי. שרה תיתן לך אכבר בוסה! איך הערבית שלי, נפתול?

נפתלי: את משגעת, שרה. משגעת! 

שרה: מה? מה אמרת לי? מה הוא אמר עלי, בני?

נפתלי בנט:משגעת

ביבי: מ-ש-ג-ע-ת, שרינק'ה. הוא אמר שאת משגעת. בתור מחמאה. נכון, נפתלי?

נפתלי: בהחלט. מ-ש–ג-ע-ת. את מלכה, שרה. פשוט מלכה.

שרה: בוא לא נגזים, נפתול. מספיק לי הגברת הראשונה. עכשיו כבר אף אחת לא תקפוץ לי עם זה.  טוב, לא חשוב. ואיפה גילת המתוקה שלך, נפתולי? איך לא הבאת אותה? דווקא דיברנו עליה לא מזמן… מתי זה היה, בני?

ביבי: אהמממ…לא חשוב.

שרה: כבר שכחת? אני אומרת לך, נפתול, הוא מתחיל להיות סנילי. היום הוא התבלבל וקרא לסמוטש גמליאל. היית מאמין? התפוצצנו מצחוק, בצלאל ואני. 

נפתלי: גילת נורא עסוקה בבישולים שלה הערב. שרה, מחר יום שישי ויש מלא הזמנות במסעדה.

שרה: במסעדה, זהו.  כן. עכשיו אני נזכרת איפה דיברנו עליה. ומה עם איילת? אנחנו מאוד מתגעגעים לאיילת. איזה יפה היא. נכון, בני?

ביבי: אהמממ…

שרה: אני תמיד אומרת לו שאיילת נורא יפה, נפתול, ובני מיד עונה לי על זה ככה. אהמממ… אהמממ…תמיד אהמממ…כאילו שהוא עיוור ולא רואה כמה שאיילת יפה.   גם סנילי וגם עיוור, אני אומרת לך, נפתול! כבר אי אפשר איתו. מתי אתה בא כבר להחליף אותו, נפתול?

נפתול: אולי נדבר על זה היום.

ביבי: אהמממ…אהמממ…אולי תציעי לנפתלי משהו לשתות,  שרינק'ה?.

שרה: בטח, בטח.  רוצה משהו חריף, נפתול מותק? אולי  עוד נשאר לי קצת מ….אבל רגע, רגע, (צועקת לעבר הקומה השניה) יאיר, יאירק'ה, תראה מי בא! תראה מי פה! דוד נפתלי!. בוא תגיד יפה שלום! (פונה לנפתלי:)הוא ילד טוב, אבל כל הזמן עם הטוויטר הטיפשי. אל תשים לב למה שהוא כותב שם. האמת שגם הוא מאוד התגעגע אליך, נפתול. נכון, בני? ובני לא יותר טוב מיאיר.  העץ לא רחוק מהתפוח שנפל ממנו.  רק שבני עם הפייסבוק. גם כן כל היום. פוסט אחרי פוסט. פוסט פוסט-פוסטי. ורק אני משתעממת לי באינסטוש. ניקול בזמן האחרון מנסה להכניס אותי לטיק-טוק, אבל אני לא מתחברת. איך אתה עם הרשת, נפתול? אני רואה שיאירקה לא יורד. אולי נעלה אליו להגיד שלום? ככה תראה איזה יפה שיפצנו שם. אולי זה יהיה פעם שלך, נכון, בני?

 ביבי: אהמממ…אהמממ…

שרה: שמת לב?הנה עוד פעם האהמממ הזה.  אתה יודע מה זה אומר,  נפתול? חיפשתי בגוגל תרגום  – ואין כלום. זה בצרפתית?

נפתלי: אולי בערבית?

שרה: עלית עליו.

 

על גרמניה בשנות השלושים, עליית הנאציזם

מוקדש לסביי ולסבותי (מיכל ושלמה פרנקל מצד אבי, טובה ויוסף  ברקוביץ מצד אמי) שנרצחו על ידי בני העוולה הנאצים, ולהורי  שניצלו, צפורה ואברהם, זכרונם לברכה. 

 ומומלץ  כחומר קריאה לאידיוטים השימושיים ולאנטישמים המנוולים( כן, לא כולם שם אידיוטים, יש גם רשעים), מסוגו  של הגנרל המגוחך, 'בעל הזכרונות' ממרצ, אלה הששים להשוות את המתרחש בישראל של ימינו למה שקרה בגרמניה של שנות ה-30 במאה שעברה. 

זו גירסה מקוצרת של פוסט שפרסמתי ב-2016 בבלוג שלי "מאפיהו" תחת הכותרת "ספר/ בגן חיות הטרף, דיפלומטיה, אהבה ואימה בברלין לפני 80 שנה ומה כל זה מזכיר לנו"

———————————————————————————————-

מרת'ה דוד, בתו הסוערת של השגריר האמריקאי בברלין

לגבי מה שהתרחש בגרמניה באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת, אפשר להיעזר בספר המומלץ פה, "בגן חיות הטרף", מאת הסופר האמריקאי אריק לארסון, שגיבוריו הראשיים הם השגריר האמריקאי בברלין באותה תקופה, ובתו ההרפתקנית.

ויליאם דוד(DODD), פרופסור להיסטוריה באמצע שנות ה-60 לחייו, אמריקאי, בן הדרום, נשלח ביולי 1933 לשרת כשגריר של ארצו בברלין. זה היה חצי שנה אחרי שהתמנה אדולף היטלר כקאנצלר של גרמניה, בינואר של אותה שנה. דוד הגיע עם כל משפחתו. אשתו מאטי, דרומית כמוהו, בנו ביל, 28, ובתו מרת'ה, 24, ומכונית שברולט ישנה שדוד התעקש לנהוג בה,כדי שלא להזדקק למכונית השרד המפוארת שרווחה בחוגים האלה.

דוד עשה מה שעושים שגרירים: קיים פגישות, כתב תזכירים, ערך מסיבות יום עצמאות בכל 4 ביולי, השתתף באינספור מסיבות קוקטייל, הרבה לשוחח עם עמיתיו הבכירים, שגרירי בריטניה וצרפת, בבירה הגרמני (תוך נקיטת אמצעי זהירות נגד האזנות), וכמו כן ניהל יומן.

בתו, מרת'ה, היתה פרועה הרבה יותר. בהגיעה לברלין, בלונדינית יפה וצעירה, משכילה ומוכשרת ותאבת חיים, כבר היתה נשואה – אך פרודה. היא חלמה על קריירה של כתיבה  פגשה את הסופר הידוע הנס פאלאדה, וניהלה שפע של רומנים סוערים יותר ופחות, חלקם במקביל: עם רודולף דילס בעל הצלקות (כתוצאה מקרבות סכינים מוכיחי גבריות באוניברסיטה), המייסד והמפקד של המשטרה הפוליטית, הגסטפו; עם ארמן בראר, שני מטרים גובה, פקיד בכיר בשגרירות הצרפתית; עם ארנסט (המכונה "פוצי") הנפשטנגל, בכיר נאצי (שאף סידר לה בליינד דייט במסעדה של בית מלון עם אדולף היטלר, בתקווה שיתפתח רומן בין השניים, וכך היטלר יירגע ויתמתן במקצת. הפיהרר לא מצא חן בעיני מרת'ה); ולבסוף עם בוריס וינוגרדוב מהשגרירות הרוסית, שהיה בעצם סוכן של הנ.ק.וו.ד (אחד משמותיו של השירות החשאי הסובייטי לפני שנודע כק.ג.ב), ואף ביקש לגייס את מרת'ה כמרגלת קומוניסטית, או לחילופין – להתחתן איתה.

וגם מרת'ה, כמו אביה, ניהלה יומן. הספר של לארסון מסתמך בעיקרו על שני היומנים האלה, של האב והבת, שאף הוצאו לאור כספרים. הוא גם מסתמך על שפע של מקורות זמינים אחרים, ביניהם ספריהם הידועים של ההיסטוריונים ויליאם שיירר האמריקאי וסיר איאן קרשו בריטי, ועל רשמיו של הסופר הידוע כריסטופר אישרווד, שעל פי אחד מספריו הוסרט "קברט" הידוע.

אז הנה קצת על "הלך הרוח" בגרמניה של אמצע שנות ה-30, על פי לארסון.

1933, השנה שבה הגיעה משפחת דוד לברלין:

"מתחת לפני השטח חוותה גרמניה מהפכה מהירה וגורפת ששלחה שורשים עמוקים אל תוך חיי היום-יום. היא התרחשה בשקט ובמידה רבה מחוץ לשדה הראייה המיידי. במרכזה עמד קמפיין ממשלתי שנקרא "גלייכשאלטונג", קרי "תיאום" או "האחדה"…

(המהפכה) התרחשה במהירות עצומה אפילו במגזרי חיים שלא כוונה אליהם חקיקה ישירה, כי הגרמנים התמסרו מרצונם לשלטון הנאצי, תופעה שנודעה בשם זלבסט-גלייכשאלטונג, או "האחדה עצמית". השינוי התחולל בגרמניה במהירות כזאת ובחזית נרחבת כל כך, עד שגרמנים שנסעו לרגל עסקים או נופש חזרו ומצאו שהכל סביבם השתנה…

גרדה לאופר, סוציאליסטית, כתבה ש"הזדעזעתי עד עמקי נשמתי מכך שאנשים שנתפסו כחברים, מכרים ותיקים, השתנו כהרף עין. שכנים נעשו כעסנים; קנאות קטנוניות התלקחו להלשנות לאס-אה – פלוגות הסער – או לגסטאפו…"

באוקטובר 1933, לדוגמא, זבן במכולת הסגיר לקוחה עצבנית שהתעקשה לקבל עודף של שלושה פפניג (כמה אגורות). הזבן האשים אותה בהעלמת מס. גרמנים הלשינו זה על זה בלהט כזה, שבכירים נאצים הפצירו באוכלוסייה להפגין שיקול דעת לגבי נסיבות המצדיקות דיווח למשטרה…

הסמן הברור ביותר לקמפיין ההאחדה היה הופעתה הפתאומית של ההצדעה ההיטלראית, ה"היטלרגרוס"…יחודיות המנהג גולמה בציפיה שכולם יצדיעו, לרבות במפגשים שגרתיים בתכלית. חנוונים  הצדיעו ללקוחות. ילדים נדרשו להצדיע למוריהם כמה פעמים ביום…הציבור הגרמני אימץ את המנהג בהתלהבות כזו, שההצדעה הבלתי פוסקת נעשתה כמעט קומית…עד שכל יציאה לשרותים (במשרד או במקום העבודה) הפכה לעניין מייגע ביותר." (עמודים 71-3)

והנה ההתפתחויות בתחום "הלך הרוח" בשנת 1934:

"חייהם שיקפו את האדים הרעילים שאפפו את העיר כולה מעבר לחומת הגן שלהם. סיפור מוכר החל לעבור מפה לאוזן: אדם מטלפן לחברו ובמהלך השיחה שואל "מה שלום הדוד אדולף?" במהרה מופיעה המשטרה החשאית בפתח ביתו  ודורשת ממנו להוכיח כי אמנם יש לו דוד בשם אדולף ושהשאלה לא היתה התייחסות מוצפנת להיטלר.

גרמנים התחילו להמנע מאולמות שינה משותפים באתרי סקי מפחד שידברו בשנתם. הם דחו ניתוחים בשל נטייתם של חומרי ההרדמה להתיר את חרצובות הלשון. חלומות שיקפו את אווירת החרדה. גרמני אחד חלם שאיש אס-אה הגיע לביתו ופתח את דלת התנור שלו, והתנור דקלם כל דבר שנאמר אי פעם בבית בגנות הממשלה." (עמוד 235)

ועוד:

"השינוי התחולל לאט, הגיע כערפל חיוור המחליק לכל סדק. כך חשו, כנראה, כל תושבי ברלין. אנשים התחילו לחשוב אחרת על מי שעמדו לפגוש לארוחת צהריים, ואפילו על בית הקפה או המסעדה שבחרו, כיוון ששמועות נפוצו לגבי המטרות החביבות על סוכני הגסטפו…אנשים היו משתהים בקרנות רחוב דקה או שתיים כדי לראות אם הפרצופים  שראו בקרן הרחוב הקודמת יופיעו שוב גם בבאה אחריה…ברלינאים החלו להפעיל את מה שנודע בשם "המבט הגרמני" – דר דויטשה בליק – מבט חטוף לכל עבר כשנפגשו עם חבר או מכר ברחוב." (עמוד 237)

 

עד כאן, על קצה המזלג, קצת מה"תהליכים" ומ"הלך הרוח" של גרמניה לפני כ-80 שנה, כפי שמדווח עליהם אריק לארסון בספרו.

הרשו לי, לסיום, לאחל הצלחה לאלוף יאיר גולן ולאוהדיו, בדרכם ל"מציאת עדות להם (ל"תהליכים" ול"הלך הרוח" הללו בגרמניה לפני כ-80 שנה) כאן בקרבנו" בשנת 2016.

"פייק-ניוז" (2) תעשיית השקרים בשרות ה"הפרד ומשול"

בפוסט הקודם, שבו עסקתי ב'"פייק-ניוז" – תעשיית השקרים' של דרור גלוברמן מערוץ 2, הצבעתי על כך, שהשורה האחרונה נפקדת לחלוטין מן הסרט:

מיהם מפיצי השקרים העיקריים?

מה המכנה המשותף שלהם? מה העניין שלהם בהפצת השקרים? מה הם מרוויחים מייצור הפייק ניוז והפצתם הנמרצת? 

למה האמת מסוכנת כל כך מבחינתם?

ומכיוון שגלוברמן לא מעז לשאול את השאלות האלה, ברור שהוא גם לא מספק  להן תשובה.

יוצר דרור גלוברמן: אין שאלה ואין תשובה

סרט בלי סוף! לא "הפי-אנד" ולא סוף טראגי!  סקירה די טריוויאלית של תופעה חשובה ביותר, בלי שום מסקנה בעלת ערך כלשהו מבחינת הצופה.

בלי שורה  תחתונה.

זה לא מקרה, וגם אין מקום להאשים את גלוברמן. הוא לא שאל את השאלות שהצבעתי עליהן, כי גם אלה, שהיו מיוצגים בסרט, והביעו דעות, לא שאלו אותן ולא ניסו להשיב עליהן.

מדוע ולמה?

כי התשובה, שהצבעתי עליה כבר בפוסט הקודם, היא  כולה תאור קצר, שם עצם,  פשוט, ברור ובוטה, שכלל אינה ניתנת להכחשה והיא ברורה מאליה, לגמרי ודאית.

אדרבא, הנה אתגר: נסו לערער עליה, לאחר שאספק את התשובה לשאלה בדבר זהותו של אלוף השקרים, ועימה הסבר קצר.

שזה החזירון העליון

שזה העלית, ה"אליטות", אילי ההון, העשירים החמדנים, הברונים השודדים, אדוני הכלכלה, הם והסנג'רים שלהם מהפוליטיקה ומהתעמולה, מהתקשורת ומאקדמיה, מהמנהלה ומהדת, מהתרבות ומהאמנות.

ובמיוחד ההנהגות המצ'ופרות בנדיבות רבה של הסנג'רים.

 כל אלה מיעוט קטן מאוד באוכלוסיה, אבל הם מרכזים בידיהם חלקים עצומים של ההון, הכוח  ותשומת הלב הציבורית.

הדמוקרטיה היא סוג משטר חביב עליהם במיוחד. היציבות והרוגע היחסיים, השמטת חלק ניכר מהשלטון מידי מלכים, גנרלים וכוהני דת, לטובת העשירים ומשרתיהם, כתבלבים או פוליטיקאים  שאפתנים ועסקני דת קלים לתימרון, שעומדים למכירה לפי הקילו. 

וכלל לא דומה להגדרתו של הנשיא האמריקאי הידוע, משחרר העבדים אייב לינק'ולן: "הדמוקרטיה היא שלטון העם, על ידי העם ולמען העם". ובכן, בכלל לא.

כלל לא.

אמת ברורה לגמרי, הזועקת לשמיים מכל נתון סטטיסטי שני בתחומי התוצר הלאומי, התקציב הממשלתי  וכוח העבודה ומה שביניהם. המון ראיות חותכות.

ולא מפתיע, שפוליטיקאים, פרופסורים, עתונאים, מנכ"לים וסופרים חשובים, לעולם לא ישאלו את עצמם,או  מישהו אחר,  שאלות הנוגעות לזהותם של מפיצי השקרים ולאינטרסים שלהם.

אילו היה מדובר בחקירת עדים בבית משפט, הם היו יכולים  לומר, שהם  נמנעים מתשובה, בטענה המקובלת, שתשובה כנה היא עלולה להפנות אליהם עצמם את האצבע המאשימה, להפליל אותם. 

אם בטאלר האנוברי אחד אפשר לקנות 100 זונות, פוליטיקאים ופרופסורים, כמה כאלה  אפשר לקנות בשטר של 100 טאלר מתוצרת הבנק המרכזי של הנסיכות?

אלה הם מי שחלים עליהם בהתאמה מוחלטת דבריו של הנסיך מהנובר:

"זונות, פוליטיאים ופרופסורים, אפשר לקנות, מאה בטאלר" (זה מהימים שהדולר נקרא טאלר והיה שווה קצת יותר מ-3.4 ש"ח)   

ואחד התוצרים החשובים ביותר, מתוך שלל התוצרים של  של הפייק ניוז,אחד מהשקרים החשובים ביותר שמפיצה תעשיית הפייק ניוז, הוא בדיוק זה – שהדמוקרטיה היא שלטון העם.

שהעם בשלטון!

 לא היה ולא נברא.

בשם השקר הזה מריצים אותנו לבחירות בכל פעם שמתחשק להם. זאת אומרת, כשיש ביניהם סכסוך בענייני חלוקת השלל (שזה מה שהם שודדים  מאיתנו מתחת לסיפורי הכיסוי של כל מיני תיאוריות כלכליות מפונפנות), והם מביימים את עצמם כמי שפונים להימור על גורלם בקזינו של הדמוקרטיה, איפה שאנחנו, האזרחים הקטנים, משמשים בתפקיד האסימונים והמספרים, הרולטה מתפקדת כקלפי, והחזירונים והסנג'רים שלהם הם השחקנים.

וכך מיוצרים  הפייק ניוז, וכל שביב מידע משוכתב ומוגש בהתאם לקו הרישמי המוסכם, החסות השקר הבוטה, שהדמוקרטיה היא שלטון  העם.

ושלוחות הלבד הצבעוניים והז'יטונים – העם – הם בעלי הקזינו!

כי "הפתק" בידינו.

הפתק שעליו הודפסו שמות המפלגות והמועמדים שאת כו-לם מריץ החזירון העליון.

בפוסט הבא -על התוצר החשוב השני של תעשיית ה"הפרד ומשול"

שלטון השקר (1)

ראיתם את סרטו (חלק מסדרה?) של דרור גלוברמן ב"קשת",  בעניין "המוח, פייק ניוז, תעשיית השקרים"? מדהים. פשוט מדהים.

 ראיתי, והנה מה שהדהים אותי:

הסרט של גלוברמן מספק את עיקר הראיות, מידע בשפע על מה שנעשה ומה שנחדל. אבל שאלה אחת מרכזית ומהותית כלל אינה נשאלת, לכן אין לה תשובה. לא בסרט עצמו, ולא בדיון שנערך אחריו, בהשתתפות דובר צה"ל לשעבר, נציגה מהאקדמיה ונציג מהתקשורת הממסדית. 

והנה השאלה: מי אשם? מי עושה לנו את זה, ולמה?

מי מפמפם את הפייק ניוז והרמייה? למי יש עניין בקיומה הבלתי מופרע של תעשית השקרים האדירה הזאת, רבת ההשפעה, המטביעה את חותמה על כל תחום מתחומי חיינו, וגורמת לנזקים אדירים?  מי זן ומפרנס את התעשייה הנתעבת הזאת?

ד"ר לירז מרגלית: "לא אתי", חה-חה

ובהמשך: למי יש עניין בהישרדותהשקר, מי מנע, מונע וימנע כל ניסיון רציני לחבל בייצור הפייק-ניוז או להפסיק את ההשתוללות של השקר והרמייה, הנוכלות וההשפעות המזיקות של הפעילות הזאת?

העובדות והנתונים, כאמור, מופיעים בשפע רב בסרט של גלוברמן.

חלק עצום של הפייק ניוז מופץ ברשתות החברתיות. שם זוכות למקום של כבוד תאוריות הקונספירציה המטורללות והמופרכות ביותר, שהן הפלטפורמות החשובות ביותר של הפצת השקרים. לא מזמן פרסמתי כאן שני פוסטים בעניין התיאוריות האלה, ועל נזקיהן, שבשנה האחרונה התבטאו במיוחד בהכחשת הקורונה ובהתנגדות לחיסונים., וגם בהקשר הזה, הן לא ויתרו על העלילה האנטישמית הפופולרית כל-כך בתאוריות האלה, כולל הכחשת השואה, וכולל מסע התעמולה העיקש , הזדוני ורב השקרים, החותר לדמוניזציה ולדה-לגיטימציה של מדינת היהודים – ישראל.

פחות מדי תשומת לב (מטעמים מובנים) מוקדשת לתפקיד החשוב מאין כמוהו שממלאת התקשורת הממוסדת  בהפצת הפייק ניוז. גם האקדמיה מושארת קצת בצד ובצללים, אף שהד"ר לירז מרגלית, מומחית לתקשורת, המדברת בסרט, אינה מתכחשת לתפקיד המזיק שממלאים אנשי אקדמיה, כולל היא עצמה, בהפצת הפייק ניוז, בשרות  תעשיית השקר.  "זה לא אתי", מודה מרגלית בזהירות עצומה.  "לא אתי?" חה-חה. זוהי שותפות בפשע, לא פחות: רמייה, הפרת אמונים ושוחד.

האקדמיה במערומיה.

 גלוברמן עוסק גם בתפקידה החשוב של הפוליטיקה: הן כיוצרת וכמפיצה ראשונה במעלה של פייק ניוז, למשל לצורכי בחירות, והן כמי שמונעת, על ידי מחדלי חקיקה, את הגבלת פעילותם של המפיצים (הסרט אינו עוסק כלל, במחדל  הבולט של רשויות המשפט ואכיפת החוק גם הם משת"פים מוחלטים של תעשיית השקרים).

נזקי הפייק ניוז: סקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי

גלוברמן גם לא ממש מתייחס לתפקיד החשוב כל כך שממלא משולש הקרנות – 

– – הקרנות הממשלתיות הזרות, הקרנות התאגידיות הזרות והקרנות הכנסייתיות הזרות, ותפקידן בהקמה ובתחזוקשל אחד ממנגנוני הפייק ניוז והשקרים הבולט ביותר בישראל – "העמותות", השורצות סוכנים זרים ושטינקרים בשכר בשרות חרחור המלחמות  של המעצמות הזרות; בשרות הרווחים (בעיקר בעסקי הנפט, הנשק, התרופות והקבלנות) של התאגידים הכלכליים הגדולים, ובשרות האנטישמיות המוסווית לפעמים כאנטי-ישראליות של המימסדים הכנסייתיים הנוצריים והאיסלמיסטים.

הזיווג הזה, בין האינטרסים הזרים והשטינקראי המקומי, נעזר מאוד, כמובן, במערכת המשפט (ביחוד בבגצ המוטה) בתקשורת הממוסדת, ובפוליטיקאים, במיוחד של השמאל הקיצוני ושל הימין הקיצוני.   סוכני העמותות מלבים שנאה תמורת שכר נאה, מחרחרים עימותים בין ערבים ויהודים, בין נשים וגברים, בין מזרחיים ואשכנזים, בין חילוניים ודתיים, להט"בים וסטרייטים, וכן הלאה. אין שום מקום או תחום, עם פוטנציאל של סכסוך, קטטה, ואם אפשר שפך דם, שהשטינקרים של העמותות מניחים ממנו את ידם.  

כי על זה משלמים להם. 

כל הגיבורים  האלה, החזירון וסנג'ריו, , כיכבו גם בפוסטים שלי על תעשיית השנאה, ולא במקרה.

כי הרי יש צורך בטונות של שקרים ובגדודים של סוכנים/ות זרים/ות נתעבים/ות  ושטינקרים/יות נאלחים/ות, כדי לייצר שנאה,למשל בין עמים שכנים לאותה ארץ, שהם נצר לאותו אב קדמון, או בין נשים וגברים , שמה שקושר בינהם כרגיל הם יחסי אהבה ותשוקה, ורצון משותף בחיי משפחה.

כן, הסרט עוסק גם באינטרסים המסחריים הברורים והבולטים שעומדים מאחורי תעשיית השקרים, מזינים אותם ומשתמשים בה ביעילות רבה, כדי למכור את מוצריהם לצרכנים חסרי-דעת, שידם קלה על שליפות מהארנק והעברת כרטיס האשראי במתקן החיוב.

ובכן, מה ומי הוא המכנה המשותף לכל אלה?

לשאלה הזאת יש תשובה אחת, ברורה וחותכת:

מי ששולט בתעשיית השקרים, מתפעל אותה, מתחזק אותה ושומר עליה מפני כל "התערבות זרה" של שוחרי אמת וצדק,  הוא החזירון העליון  השולט ביד  רמה  בכל מדינה בעולם, כולל אלה הקרויות "דמוקרטיה" (הדמוקרטיה היא שלטון החזירון העליון, למען החזירון העליון ועל ידי החזירון העליון). והוא עושה זאת על ידי שליטתו בסנג'ריו למיניהם, בפוליטיקה, בתקשורת, באקדמיה, במערכות החו' והמשפט, וגם בעסקונה הדתית.  אלה, שכמעט כולם מאוזכרים ומופיעים בסרטו של גלוברמן הם-הם בעליה ומפעיליה של תעשיית השקרים.

השקר בשלטון.

 ובישראל , עם ראש הממשלה המסויים שנפל בחלקנו, זה בולט במיוחד. 

הכל בשרות האסטרטגיה והטקטיקה המרכזית של החזירון  –

"הפרד ומשול"

 צמד המילים הזה, שהוא ההסבר התקף והמיידי ביותר,כשמבקשים להבין את ההתרחשות בתחום הפוליטי והחברתי, לא מופיע אפילו פעם אחת בסרט של גלוברמן. כמעט לעולם לא תמצאו את הביטוי הזה מוזכר בפוסטים ובמאמרים בתקשורת הממוסדת ובתיאוריות הפלצניות מתוצרת האקדמיה.

אין להתפלא על ההתעלמות הזאת, שגורמת להחמצת העיקר, בסרט של גלוברמן ובהתייחסות התקשורתית והאקדמית בכלל.

 שהרי אין אדם יורק לתוך הבאר שהוא שותה ממנה.

ועל כך בפוסט הבא בסדרה הזאת. 

אביב+פסח=השום החדש הגיע לשוק

השבוע הביא לי החבר ערן ("חומוס תלפיות" ועוד) כמה קילוגרמים של שום חדש מהשוק. לרגל הארוע, הנה לפניכם שוב, לטובת שוחרי השום,  פוסט שהעליתי פה לפני 5 שנים

אפריל 6, 2016:

את ע. אתם כבר מכירים בעיקר מהסיפורים על דאדא (דוד רובין ז"ל) והוותיקים אולי זוכרים אותו מסקירות הכדורגל אשתקד. ע., כמו דאדא (וכמוני) הוא  (גם) טבח, אחד מהזנים האנושיים החביבים עלי, ולא במקרה, שהרי אדם קרוב אצל עצמו.

גבעולי שום במצב הגולמי

גבעולי שום במצב הגולמי

והנה, בפעם האחרונה שנמצאתי מול הטלוויזיה שלו,  כדי לראות כדורגל אירופאי ש"עידן" עדיין לא מספק,  למדתי ממנו על הדרך, בין גול של פ.ס.ז' לגול של בארסה, מה עושים בירוק של השום. עונת השום נמצאת עכשיו בעיצומה, ובשוק מוכרים אותו בשתי צורות עיקריות: עם הגבעולים הירוקים – או בלעדיהם. המחיר עם הגבעולים הוא בסביבות 6 ש"ח לקילו, ובלי הגבעולים – 12 ש"ח לקילו.

אז מה כדאי?

תסמכו על סוחרי השוק, שהם עושים את החשבון היטב. אין מצב שלקונה יהיה רווח מצד זה או אחר.

ובכל זאת יש שובר שוויון.

ואותו סיפק לי ע. :

שכן, מסתבר, יש מה לעשות בגבעולי השום הירוקים.

וכך עושים זאת:

גבעולי שום מקולפים מוכנים לשימוש

גבעולי שום מקולפים מוכנים לשימוש

מקצצים את הגבעולים במרחק של כמה סנטימטרים מראש השום. מקלפים את העלים החיצוניים, את החלקים היבשים, המתייבשים והגסים והסיביים מדי.  פורסים בסכין חדה וזורקים בבלנדר. מכסים בשמן ובקצת מים עד שגובה הנוזלים יתנשא מעל לסכין ובוזקים קצת מלח. על זה מוסיפים מה שרוצים: עשבים (שמיר, פטרוזיליה, כוסברה, ריחן ועוד, ואפשר גם כובע הנזיר וחרדל מן הבר, המצויים עכשיו בשפע, אבל לא חובייזה, כי לחובייזה אין טעם משלה). ואפשר גם מה שעשיתי אני הפעם: שתי גמבות עסיסיות, ושני ענפים גדולים של סלרי אמריקאי, כולל העלים.

משחת גבעולי שום

משחת גבעולי שום

טוחנים היטב עד למשחה, ומקבלים בסיס טעים להפליא, בעל טעם שום עדין (נוטה לטעם הבצל), היכול לשמש להכנת רטבים לסלטים, רטבים לבשר או לדגים או לתבשילי ירקות ולפסטות, וכמובן לשיפור טעמם של מרקים.

 
 

החדשות הטובות לסיכום בחירות 4: האזרח הקטן יכול להרגע

אז מי באמת מופתע מתוצאות הבחירות האחרונות(חה-חה. איזה אחרונות ואיזה נעליים).

קבלו משאל בזק ותוצאותיו: מי הופתע מהתוצאות, חוץ מעורכי הסקרים וממאמיניהם? וגם חוץ מכמה שכבר הציגו את עצמם כראשי ממשלה לבטח, אולי  בהשהייה קלה, מנתניהו עד בנט, וקיוו ליותר ממה שקיבלו? וחוץ ממרב מיכאלי, "מנהיגה",  שבעצמה לא האמינה ואולי אף לא קיוותה, שתצליח להכניס לכנסת את מזכרת-העוון המתמשכת שלה ושל מפלגתה, הח"כית בדרך, איבתיסאם מראענה ("המתנצלת")? חוץ מאנשי מרצ שזכו בפרס עצום על הצגת מסכנותם בפני המצביעים, כאותו מקבץ נדבות, המפשיל את מכנסיו,  ומציג את רגליו המעוותות לעיני העוברים ושבים? ואותו דבר תאומי המראה של מרצ בימין, אלה  מ"הציונות הדתית", שנתניהו זרק להם כגשם נדבות סוכריות מתפוצצות מחצרות החרדים הליטאים?האמנם הופתע ר' אריה דרעי, שעל כל גבעה עם מקרופונים, ותחת כל עץ רענן עם מצלמה, ניסה את כוחו כנביא הניצחון הוודאי לגמרי של נתניהו בבחירות הפעם, והתברר כבעל דמיונות, שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו?

האם הופתע הכלב עצמו – המצביע הישראלי תמים הדרך, ששב אל קיאו בלי דעת גם בפעם הרביעית,  מתוך תיקווה דבילית, שזו הפעם תערב לחיכו יותר ,  הבלילה הצהבהבה, החמימה והמצחינה הזאת שאדונו מציע לו שוב ושוב במקום עצם טעימה(ממשלה סבירה).אך כמו בארוחות הקיא-גורמה הקודמות, גם הפעם  נתקע בגרוננו מזון הפיגולים הדמוקרטי הזה, לא לבלוע ולא להקיא. 

וכן, שוב התנאה השקרן מבלפור, בנימין נתניהו, ב"הישג אדיר" (הפעם לא ב"ניצחון" ואף בלי רעייתו התומכת לצידו על הבמה. היא מעדיפה  אותו כמנצח)  אצלו זה תמיד יוצא "אדיר",או "כביר", ואף "מדהים",  וכן "חסר תקדים", או  "מופלא" וגם "לראשונה בהיסטוריה".

פחות מזה, סתם "ניצחון" (הישג") "גדול", או "יפה", ו/או "ניכר" – פשוט קטנים על רב-מג קוסמי שכמוהו. וכל זה, כשבפועל הוא נכשל בכל המערכות האלה  בהשגת מטרתו האמיתית והצנועה (רק 61 מנדטים, הרוב הכי דחוק שיש בשוק, שאותם הוא השיג די בקלות לפני עידן הישגיו ההיסטוריים בשנתיים האחרונות) 

הישג כה אדיר והיסטורי, שכדי להגיע הפעם ל-61 האצבעות הנכספות,  הוא נזקק לחבל הצלה ממנסור עבאס וממפלגתו האיסלמית, הגזענית והלאומנית, כשהוא מבין היטב, שחבל ההצלה עלול להתברר חיש קל כחבל התליה שלו, כי הוא  מכשיר הישענות על הלאומנות הגזענית הערבית, מהסוג החברתי-אזרחי יותר, כדרך לגיטימית  וכשרה להקמת "ממשלת שינוי" בירושלים.

האם חוששת המשפחה הקיסרית מרחוב בלפור בירושלים שזהו? שבחירות חמישיות רק ידפקו את המסמר האחרון במכסה?האם זה מה שאפשר להבין  מהניפקדויות של כמה מהכתבלביבים האדוקים מעמדות השידור הקבועות שלהם בתקשורת המשודרת(כי  רק זה חסר להם, שעמיתיהם לשידור, ירון וילנסקי בגלצ ובן כספית ב-103, יתחילו לקמבק להם מבחר הקלטות מההשתחצנויות המונומנטליות של הכתבלביבים טרם  הבחירות). האם זה מה שמרמזים הדיבורים התוכפים על הימלטות  ביבית למשרת הנשיא או אפילו הסכמה לעיסקת טיעון,  תמורת נטישה מוחלטת וסופית של הפוליטיקה ושל המעון הרשמי בבלפור, וסוף לתחזוקתו על חשבוננו (טוב, חוץ מהפנסיה או מעלות  האישפוז במתקן ממשלתי מסויים במקרה המצער)? שתם עידן נתניהו?

רק שאצלנו, בטח כשמדובר בנתניהו,  שום דבר לא גמור לפני שהוא גמור? במיוחד כשמעיפים מבט חסר אשליות ב"אלטרנטיבה" –

מתינוקיו לפיד, שהיה מוכן לסייע לנתניהו לסכל את   ראשות הממשלה של בני גנץ, על פי הסכם הרוטציה, בבחינת "וְזֹאת אֹמֶרֶת: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ!". ועד לציר בנט-סער, שמאחד מהם (בנט) שתה נתניהו לרוויה 3  מנדטים, שאותם הוא הפסיד לטובת המועמד השני (סער) מאותו הציר.

 או המועמד השלישי מטעם עצמו, בני גנץ, שלאור עמדותיו (וגם עמדות שני חבריו האחרים מגוש "השינוי"), בחודשים האחרונים,  צריכים אלפי ישראלים (לפחות) לברך "הגומל", על כך, שביבי הוא שהיה ראש ממשלתנו בתקופת המגיפה בשנה החולפת, ככל שהתגלה הרוה"מ הנ"ל כאפס במנהיגות וכאפס בניהול.

כי גם באפסיות ובכשלים יש דרגות חומרה שונות.

וזו גם הסיבה, שלא נורא אם ימשיך נתניהו כראש הממשלה, וגם לא נורא  אם ייזרק כבר עכשיו לפח האשפה של ההיסטוריה. אף אחד מארבעת הסנג'רים האלה של החזירון העליון לא יועיל לנו הרבה.

כך שבמובן מסויים , לאזרח הקטן מותר להירגע. כך או כך, מה שהחזירון העליון ירוויח, והוא מרוויח וירוויח  – זה אנחנו שנפסיד.

ונפסיד. ועוד איך נפסיד. 

 והנה מפת הסיכויים, נכון לשעה זו: 

א.ממשלה או ב. בחירות 5? – פיפטי-פיפטי

במקרה א: ממשלת נתניהו נוספת, או אחת דנדשה? – פיפטי-פיפטי

דנדשה עם בנט בראש או דנדשה עם מישהו אחר בראש? – פיפטי פיפטי.

ובמקרה ב: בחירות והכרעה עם 61 לנתניהו, או לא –

– לא. 

95% – ששוב נקבל את הבלילה הצהבהבה, החמימה,  המכוערת והמצחינה.

כי למה שהמצביעים בישראל, נבונים, דעתנים, ונחושים, וכלל לא פורפרות זגזגניות כמו ראש הממשלה, ישנו את הצבעתם בכל מערכת בחירות, כשאותם פתקים עצמם מסודרים לפניהם בקלפיות?

 למה, מה השתנה?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: