Skip to content

השטויות של "הארץ": מה המצב בשמיים?

ה-26 לחודש מרץ השנה, כשבועיים לפני חג הפסח, היה יום אביב נאה. כהרגלי כירסמתי קרואסון ולגמתי תה בבית קפה אחד בעירי, ושקדתי על העיתון החביב עלי, תנחשו איזה.

ואז, בום-טראח, ראיתי את הכותרת, קראתי את השורות הראשונות של המאמר, ואני זוכר בדיוק-בדיוק מה חשבתי לעצמי.

אבל לפני שנמשיך, מה'כפת לכם לתרגל משהו קצר? חילוץ עצמות לרגע? נא לגשת אל החלון הקרוב למקום מושבכם, ולהעיף מבט במה שקורה בחוץ.

קודם כל להסתכל למטה, אל הקרקע. האם אתם מבחינים שם ביריעות תכלת אדירות השרועות על פני האדמה? בגושים לבנבנים כעין הספוג, סוג של עננים?  או בשדות נוצצים של כוכבים על רקע כהה, ואולי אפילו איזה ירח, מלא או חלקי זורח מאחת הערוגות, שם בקצה ליד הגדר החיה?

כלום? מאפיש?

ועכשיו נא להפנות את המבט כלפי מעלה, ליתר ביטחון:

האם השמיים עדיין שם, במקומם הרגיל?

כל השאלות האלה, בדבר מיקומם הנוכחי של השמיים, רק בגלל שהכותרת של המאמר שקראתי בעיתון החביב עלי, באותו יום, בבית הקפה, כשבועיים לפני הפסח, היתה –

"השמיים ייפלו עלינו"

בחיי. שחור על גבי לבן. אותיות פרנק-ריהל, גודל 36', אם איני טועה.
ואני זוכר בדיוק את המחשבה שחשבתי אז:
שאני חייב לשמור לעצמי את הכותרת ואת הטקסט שבעקבותיה לשימוש עתידי.
אני זוכר שזה מה שחשבתי, כי זה גם מה שעשיתי.
אז הנה, קבלו:

"הציבור הישראלי חש מן הסתם מוגן יותר מאי פעם בימים אלה…'קלע דוד', 'כיפת ברזל' ו'חץ', השילוש הקדוש החדש, פורסים מעל ראשי היהודים בישראל מטריית מגן קסומה, חופה אלוהית כל־יכולה, שמצטרפת להגנה שממילא מספק השם לעמו הנבחר. יש שקט חסר תקדים בגבול לבנון, וגם בגבול עזה. חיזבאללה וחמאס מורתעים. אינתיפאדת הבודדים התפוגגה. איראן מחויבת להסכם, שמונע ממנה כרגע פיתוח פצצה גרעינית. לקראת פסח 2017 מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. למעשה, הוא פשוט נפלא. אנו בלתי פגיעים!

ולכן, כרגיל, יופתעו הישראלים עם פרוץ המלחמה הבאה, שתתחיל ממש בקרוב, אף שכל הנתונים המעידים על התרחשותה הבלתי נמנעת מוטחים בפרצופם האדיש, הנרפה והמנומנם מדי בוקר."

ובהמשך הפרטים, איפה בדיוק, מתי בדיוק, ולמה בדיוק:

"חמאס… מתכנן פיגוע לפסח…הדעת נותנת שבקרוב יצליח חמאס לבצע פיגוע משמעותי שאותו לא יצליח השב"כ למנוע. אולי בפסח. אולי אחרי. המועד לא ידוע. דבר אחד ודאי: זה יקרה בקרוב…(ובעקבות הפיגוע – מלחמה ונפילת השמיים) זו מתמטיקה פשוטה. אבל הציבור הישראלי נכשל במבחן המתמטיקה הזה פעם אחר פעם.

ברי לכל, שגם בצפון מתבשל עימות… התייצבותו של אסד מאפשרת לחיזבאללה להפנות את תוקפנותו המובנית כלפי ישראל. האם חיזבאללה ייסוג מעימות?…"

ולבסוף, לסיכום הממצאים:

"… הציבור הישראלי העיוור קם בבוקר ומאמין שהכל בסדר. אבל במצב הזה להאמין שהכל ימשיך להיות בסדר — זה טמטום קולקטיבי. השמים ייפלו עלינו."

העיתון לאנשים חושבים (חה-חה) ומצב השמיים: נפלו? לא נפלו?

ובכן, מאז נכתב המאמר כבר עברו יותר מחודשיים. מאז ערב הפסח – קל לחשבן – כשבעה שבועות.

וראו זה פלא:

למרות הכתוב בעיתון החביב עלי, מה מתברר? ש"השילוש הקדוש…מטריית מגן קסומה, חופה אלוהית כל־יכולה…" עדיין במקומם, והשמיים לא נפלו עלינו.

ואילו פרצופנו הישראלי "האדיש, הנרפה והמנומנם מדי בוקר" לא ספג את הפתעת חייו, כי לא פרצה "המלחמה הבאה, שתתחיל ממש בקרוב", זו ש"כל הנתונים המעידים על התרחשותה הבלתי נמנעת". החמאס טרם ביצע את  ה"פיגוע (ה)משמעותי שאותו לא יצליח השב"כ למנוע". והנה, זה לא קרה "בפסח. אולי אחרי… דבר אחד ודאי… בקרוב…", והשמיים עוד במקומם.

כך שלא, לא הופתענו "כרגיל", למרות "המתמטיקה הפשוטה", ואנו עדיין תקועים עם "הטמטום הקולקטיבי" שלנו.

ואילו השמיים, הוי השמיים, הם לא נפלו עלינו.

זוכרים שבדקנו, לפני רגעים אחדים?

*****

אה, כן. הגאון שניבא שבועיים לפני הפסח השנה, את הפיגוע הגדול של החמאס בפסח השנה,  ואת המלחמה שמיד אחרי, בעזה או בגבול הצפון, או שניהם, הוא אחד המתחרים על התואר של אלוף הטיפשות של עיתון "הארץ". אחד שכבר העפיל לשלב חצי הגמר. אותו אחד שכבר מזמן הודיע לנו שאין לו מה לחפש פה בארצנו ובמדינתנו, והוא "צריך לעזוב".  זה שבישר לא מזמן כי תפרוץ פה "מלחמת אזרחים" (לא לבלבל עם הנבואה בדבר "הפיכה צבאית" במהרה בימינו, מתוצרת מתחרה אחר על התואר מאותו עיתון). זה שבקבלת הפנים שערכו האוהדים של נבחרת הג'ודו  בנתב"ג, לרגל זכיה ישראלית במדליות באולימפיאדה האחרונה, הוא הבחין ב"ווירוס הפשיזם…כאלה הם, הפשיסטים המתחילים. בהמיים, תוקפניים, רומסניים, חסרי כבוד ונימוס כלפי הזולת, פרועים, מתנהגים כאספסוף…" כולה כמה עשרות אוהדי ג'ודו, כזכור.

*****

יש לציין, שבהשערות הנוגעות לכוונות של החמאס, ציטט הטמבל את ראש השב"כ נדב ארגמן. וכמו כן, בערך באותה תקופה, התנבאו גם שני שרים (לפחות), יואב גלנט (כולנו) ונפתלי בנט (הבית היהודי) וחזו התחממות ניכרת בגבולות.

מה שמייחד את הטיפש שלנו, הוא לוח הזמנים המדוייק – "בפסח" או ממש "בקרוב". מיוחדת לו גם השתלשלות המאורעות המדוייקת הצפויה לנו   – פיגוע אדיר של החמאס והתייצבות שלטונו של אסאד בסוריה. וכמובן שבלעדית לו התוצאה הבלתי נמנעת  של המהלך "השמיים ייפלו עלינו" (עלינו הישראלים, ולא על העזתים או הלבנונים, חס ושלום).

*****

וכדאי שיהיה ברור, שאין לי שום טענות אל הטמבל המתנבא דנן. אדרבא. אם הוא מצליח למצוא מי שישלם לו שכר בגין השטויות המונומנטליות האלה  בעיתון-המגוחכון שלו (לאנשים חושבים! חה-חה),  זה רק עושה את העסק מצחיק יותר.

 

הסרטון החדש של ברק וזכות השתיקה

הסרטון החדש של אהוד ברק, ובו הוא פורט למעות קטנות מדי את מסע הבחירות שלו. מצולם רע, על רקע של אתר מסריח מכסף, מתיישב ברק מול מצלמה נמוכה ומשמיע הטפה, שאין בה מילה אחת חדשה שלא נכתבה ונאמרה ונלעסה כבר לעייפה על ידי רבים אחרים, עם הזווית החדשה המצערת (מבחינתו) שלו – הוא גוער בעם – במיוחד באלה שיבקש את קולם ותמיכתם – בסגנון שבו גער פעם המשורר הלאומי במנהיגי העם –

רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם וּלְבָבִי סַף דִּמְעָה.
אֵיכָה דַלֹּתֶם פִּתְאֹם, אֵיכָה חֲדַלְתֶּם יֶשַׁע!

וכל זה בהתייחס לנושא בעייתי ביותר מבחינתו של ברק, שהוא היחס הסלחני מדי בין יועץ משפטי לממשלה, ובין ראש ממשלה. שכן בלתי נמנע לחשוב, לנוכח טיעונו של ברק, על אותו ראש הממשלה לשעבר, שנחקר באזהרה, כשהמשטרה ביקשה לדעת ממי, מאיפה, למה ואיך הוא קיבל כספים אסורים למסע הבחירות שלו. ברק טען אז "לא ידעתי", וניצל מהעמדה לדין כי ראש האופוזיציה דהיום, שאז היה אחראי על תנועת הכספים האסורים, בחר לנצל את "זכות השתיקה" המפוקפקת. מוטב היה לברק, אילו שמר הוא לעצמו היום על זכות השתיקה בנושא הזה.
כבר כתבתי, שלדעתי אהוד ברק הוא המועמד (לעתיד?) היחיד שיש בכוחו להתמודד באמת מול בנימין נתניהו על ראשות הממשלה. אבל לא ככה.

צחוקים/ סוד הקסם של יפה דרעי ורביב דרוקר

קבלו רגע משעשע שהיה לי כשצפיתי ב"לונדון (בלי) קירשנבאום" בערוץ 10. הכתב רביב דרוקר דיווח על חקירת בני הזוג דרעי במשטרה, כולל, אותו עניין קטן של בעלי הון שתרמו לעמותה של יפה דרעי. ירון לונדון ודרוקר היו שותפים בדעתם על המטרות החיוביות בתכלית של אותה עמותה, אבל לונדון, בדברי הסיכום שלו, תהה על "סוד הקסם" של יפה ואריה דרעי, בבואם לגייס כספים כבדים לעמותה בעלת מטרות חיוביות, בהתחשב בקשיים הרווחים בענף. "אני תוהה מה היה קורה", פנה לונדון לדורקר, "אילו אתה (רביב) או אני (ירון) היינו מקימים עמותה ומנסים לגייס כספים."

אז מה מצחיק, אתם שואלים?

ובכן, נראה לי שהגיע הזמן, אחרי שנים כה רבות שבהן מארח לונדון את דרוקר בתכניתו, שמישהו יגלה למראיין, שתחת פיקודו של רביב דרוקר מתקיימת מזה כמה וכמה שנים עמותה, חיובית לא פחות מהעמותה של יפה דרעי, ושמה "התנועה לחופש המידע". והנה, במהלך השנים האלה, הצליח דרוקר לגייס למען העמותה הנ"ל מיליונים לא מעטים כלל של שקלים. אמנם לא מבעלי הון ישראלים, אבל בהחלט מבעלי הון זרים, וכן מממשלות זרות ועוד זרים למיניהם. ומעניין, בניסוחו של לונדון, מעניין מאוד מהו "סוד הקסם" של דרוקר על כל אותם זרים למיניהם, הפותחים את כיסם ומזרימים לו מיליונים.

ובכל מקרה, נדמה לי שמן הראוי היה שבכל פעם שבה מופיע דרוקר על המסך, או לפחות באותם מקרים שבהם הוא מתייחס לאופן המימון של עמותות חיוביות, מן הראוי היה שערוץ 10 יפרסם גילוי נאות בעניין זה. מה גם שמדובר בעמותה שעניינה בחשיפה ובגילוי של עובדות חשובות, שיש לציבור עניין בהן. יתכן שפרסום כזה גם היה מונע את הרגע המשעשע שהביאה לי השאלה המעניינת שהפנה לונדון לדרוקר בעניין העמותה של יפה דרעי.

נאום הנשיא טראמפ במוזיאון ישראל: להזהר מהקנאים ומהצבועים

א. מה הופתעתי לשמוע, מפי כמה מהפרשנים הבכירים והמוסמכים באי-אילו ערוצים ותחנות, שהם לא הופתעו כלל מנאומו המסכם של הנשיא דונלד טראמפ במוזיאון ישראל.

זה היה צפוי. שום הפתעה הם לא מצאו בנאום.

ובמשתמע, שום דבר חדש, שום דבר מעניין, שום דבר חשוב.

כל זה יישכח עד יום חמישי, אמר אחד מהם.

הופתעתי לשמוע את הפרשנות הזאת, כי אני, למען האמת, לגמרי הופתעתי. ואני לא מצליח להיפרד מהרגשתי הברורה, שזה היה נאום חשוב ביותר.

היתכן שאני כזה מטומטם, שאלתי את עצמי כששמעתי את הפרשנים, ורק אני לא צפיתי כלל נאום אשר כזה? רק אני לא תופס את המחסור המוחלט בחשיבותו?

או אולי, וגם זו אפשרות,  שאני לא מטומטם יותר מהממוצע באוכלוסיה  – אבל הפרשנים, הוי הפרשנים  שלנו, הם חכמים במיוחד?

אבל אם הם כה חכמים במיוחד, שאלתי את עצמי, איך זה שאותם חבר'הלך בדיוק, שלא הופתעו כלל מנאומו האחרון של הנשיא טראמפ, וסבורים שהוא לא חשוב, ויישכח עד ליום חמישי, הם עצמם –

–  היו  לגמרי-לגמרי מופתעים, לא מזמן,  מבחירתו של אותו טראמפ לנשיאות בארה"ב?

רק לפני כמה חודשים הם צללו לחשיכה העמוקה של טעותם –

ופתאום עכשיו פתאום היום – הם לגמרי צודקים בהבחנותיהם?

היתכן שבחודשים האחרונים, שחלפו מאז אותן נבואות שווא,  ועד ראיית הנולד המהממת שלהם היום, הם עברו תהליך מזורז ביותר של החכמה (מבוטא כמו הפתעה)?

אולי, לזרוז תהליך ההחכמה הנ"ל, הם קראו את העיתון לאנשים חושבים בתקופה האחרונה  לא רק מקדימה לאחור, כרגיל, אלא גם מהסוף להתחלה, או מהאמצע לצדדים?

 

 

טראמפ במוזיאון ישראל: האידיאולוגיה של השנאה

 

ב. כן, אני הייתי מופתע. פוליטיקאי שמדבר דברים ברורים, חד משמעיים, ללא גמגומים, מנוסחים בבהירות, במילים שוות לכל נפש, בלי כל מיני חלוקות אקדמאיות לסעיפים B, A ו-C,  בלי הקשקשת הפוליטיקלי-קורקטית, בלי כל מיני איזמים, בלי "נראטיב" כזה ו"נראטיב" אחר, ובלי שום הבנה שהיא חצי הצדקה כלפי טרוריסטים, וגם לא הנחות אחרות.

והוא אפילו נקב במפורש בשמם של האויבים, אויבי השלום, הטרוריסטים ותומכיהם, הסונים והשיעים: דאעש והחמאס, החיזבאללה ואיראן.

 

ג. והנה הנקודה, שלדעתי היתה חשובה ביותר בנאומו של טראמפ ויהיה לה מקום חשוב בתכנית השלום שלו:  הנקודה הדתית.

בנאומו במוזיאון ישראל יצא הנשיא האמריקאי נגד המונופול על הדת ועל רצון האל, שניסו ומנסים הקיצוניים והאלימים להפקיע לעצמם במלחמתם נגד שוחרי השלום. טראמפ יצא נגד נסיונם לגייס את האמונה הדתית לשירות המלחמה, הטרור והמוות.

אין זו אמת, אמר טראמפ, שיש צורך לבחור בין יהודים מצד אחד, לערבים ומוסלמים מהעבר האחר.

"כל האנשים הישרים רוצים לחיות בשלום", אמר הנשיא האמריקאי, "וכל האנושות מאויימת על ידי הטרור הזדוני".

טראמפ דיבר על קדושת ירושלים לשלוש הדתות, על המלך דוד, על הכותל המערבי, על כנסיית הקבר והמקומות הקדושים לאיסלם. הוא סיפר כי בתפילתו בירושלים ביקש מהאל חוכמה. הוא דיבר על חופש הפולחן הנהוג בישראל,  על תפקיד התיקווה (לשלום) באמונה הדתית. קריאתו היתה מכוונת "ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, לכל דת, שבט ואמונה", הוא הזכיר את קריאתו לחבריו בעולם המוסלמי, שאותה השמיע בנאומו האחרון בערב הסעודית, לפני בואו לישראל, לפעול למען יציבות וביטחון.

 

ד. מירושלים המשיך הנשיא האמריקאי לתחנתו הבאה – רומא.

לפגישה עם האפיפיור.

לא אהיה מופתע, אם יצטרף האפיפיור ברומא לקריאת השלום והאחווה, והמלחמה בטרור, שיצאה מפי הנשיא טראמפ בערב הסעודית ובירושלים.

וגם ראשי המדינות האירופאיות שעימם ייפגש טראמפ בהמשך.

 

ה. כבר כתבתי כמה פעמים, שביוזמה הסעודית המקורית לשלום בין היהודים והערבים, הופיע סעיף שמשום מה נעלם בדרך במרוצת השנים: הצורך במועצה דתית, משותפת למוסלמים, ליהודים ולנוצרים,  שתפעל לצד בני השיח הפוליטיים. הצורך בהשלמה ובפיוס דתי, גדול לא פחות מן הצורך בהסדר ובשלום פוליטי. נראה שבנשיא טראמפ מבין זאת היום, כפי שהבינו זאת בעלי היוזמה הסעודית בתחילת העשור הקודם.

נראה לי שלכך יש לייחס גם את דבריו האחרונים של אבו מאזן בבית לחם, שאינו רואה ביהודים את האוייב, אלא בכיבוש.

 

ו. כדאי לשים לב, שבמהותו, בהצבעה על המטרה, לא היה הבדל בין נאומו  המזרח תיכוני של הנשיא הריפובליקאי דונלד טראמפ במוזיאון ישראל, בפתח כהונתו כנשיא, ובין נאומו של קודמו, הנשיא ברק אובמה, באל-אזהאר בקאהיר, בפתחה של תקופת כהונתו הראשונה. אובמה דיבר בקאהיר על הבנה הדדית והצורך בשיפור היחסים. הוא טען שיש לעשות יותר על מנת להתמודד עם אלימות וקיצוניות, וקרא, כמו טראמפ אחריו, להשכנת שלום בין ישראל לבין הפלשתינים, ולכיבוד האמונה והדת המוסלמית, כמו גם להכרה בזכויות היהודים בישראל והצורך בבטחונם. גם זה כמו טראמפ.

הרי רק בזכות הנאום הזה זכה הנשיא אובמה לקבל את פרס נובל לשלום. הוא נשא את נאומו בקאהיר בתחילת יוני 2009, ומפי ועדת הפרס נודע על זכייתו בתחילת אוקטובר של אותה שנה.

 

הנשיא טראמפ: הבסת הטרור

 

ז. האזנתי לשניים משרי הממשלה שלנו,  שהיתה להם ביקורת על פרטים חשובים בנאומו "הציוני"  של הנשיא האמריקאי. יובל שטייניץ, מ"הליכוד", שנמלט אל הספק הגדול והוותיק באשר לרצונו של מחמוד עבאס (הוא אבו מאזן) בשלום עם ישראל. זה באשר להודעתו של הנשיא, כי לאחר שיחתו עם אבו מאזן בבית לחם, הוא משוכנע ברצונו של היו"ר הפלשתיני בשלום.  ובאותו עניין, דברי השרה איילת שקד (הבית היהודי), שטענה כי בין ישראל והפלשתינים "יש פערים גדולים שלא באמת ניתנים לגישור", ושנא יסתפק הנשיא טראמפ באיזה הסדר כלכלי, משהו כמו "תכנית מרשל" (על שמו של הגנרל האמריקאי להזרמת כסף אמריקאי כדי לשקם את אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה), שיקרא, במקרה שלנו, "תכנית טראמפ".

ניכר מאוד היה אצלם הפחד הרגיל של הימין הקיצוני מפני השלום.

 

ח. והשמאל המזוייף שלנו, בעל בריתה הנאמן של הלאומנות הפלשתינית?

ובכן, אלה, מה להם ולנשיא האמריקאי ונאומיו.

אותם מעניינת בימים אלה רק שביתת הרעב של האסירים הפלשתינים.

שום נשיא אמריקאי טרי, ושום טורטית מתקתקה, לא יזיזו אותם מהעומק התיאורטי, מרוחב היריעה האידיאולוגי ומהתנופה הפרולטרית של תפיסותיהם הפוליטיות המתקדמות לעבר הכלום והאין.

 

ט. בפוסט הקודם הבעתי את תקוותי, שטראמפ יצליח איפה שאובמה לפניו נכשל, ולפניו קלינטון ואחרים. אני מניח שהוא יודע היטב שהדרך לא תהיה קלה. הוא דיבר בנאומו על "האידיאולוגיה של השנאה", ועל כך שהדרך להבסת הטרור אינה קלה. מה גם, שלא כל האויבים גלויים לעין, כמו המסיתים המובנים מאליהם. יש מהם גם חלקלקי הלשון האלה, המדברים לכאורה בזכות השלום, בשם כל מיני אידיאלים נעלים, גלובליזם, הומניזם ומה לא.

אותם צבועים, הגרועים לא פחות משותפיהם הקנאים הדתיים.

 

ביקור טראמפ/ WELCOME TO ISRAEL, MR. PRESIDENT

ברוך בואך לאזור שלנו בכלל ולישראל הקטנה בפרט, כבוד הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ.

את הדברים הבאים אני כותב לך כתושב ותיק של האזור הזה.

כמי שיצא לו לחיות פה במהלכן של כמה מלחמות והמון תגרות דמים, וגם להשתתף כחייל בכמה מהן.

כמי שחי במדינה הנתונה בסכסוך מתמשך עם שכנותיה.

וכמי שמשתייך לעם היהודי הקטן,  הנמצא בעימות עם חלקים גדולים של העם הגדול החי באזור, אחינו ושכנינו הערבים.

כמי שמבקש בכל מאודו שהסכסוך הזה ייפסק, ושנדע שלום.

וכמי שמאמין ברצונך הטוב, כשאתה אומר וחוזר ואומר שאתה מבקש להביא שלום, ואף טוען שהדבר אפשרי.

*****

ראשית, כבוד הנשיא, אבקש לסכם למענך את הדעות הרווחות פה במערכת הפוליטית, בין חוגי העיתונאים והאקדמיה והפרשנים הצבאיים.

בוודאי לא אחדש לך, אם אסכם את הרשמים האלה בשתי מילים: פקפוק גדול.

אחד משרי הממשלה – שר התיירות אם אינני טועה, הסביר לא מזמן למאזיניו ברדיו, שלא יהיה כלום, כי אין כלום.

שר אחר, חשוב ממנו, טען שאין מה לחלום על שלום, כתוצאה ממאמציך. מדובר בסך הכל על "עיסקה" (DEAL), הוא אמר, ומנימת דבריו הבנתי, שמצידו זה יכול להיות גם גלימה מונגולית (DEEL), או צרור שמיר לתיבול מרקים (DILL).

שר נוסף טען, ממש היום,  שעם כל הכבוד לכוונותיך הטובות, אתה "עתיד להבין מהר מאוד את המציאות האכזרית של המזרח התיכון".

נשיא דונלד טראמפ: רוצה הסכם שלום

מעיון בעיתונים, האזנה לרדיו וצפיה בטלוויזיה, הבנתי  שהפוליטיקאים והמומחים שלנו סבורים, שהגם שאתה, כבוד הנשיא, רוצה בתהליך שלום, הנה "לא יהיו הפתעות", ובין שאיפותיך ו"בין הפרקטיקה" המרחק גדול. גם נסיון העבר אינו מבשר טובות. האם הצליח הנשיא קרטר להביא שלום בין ישראל והפלשתינים? או הנשיא קלינטון? או הנשיא בוש? או הנשיא אובמה? והנה – כל אלה כשלו "למרות שהיה מתווה", בעוד שאתה – אפילו "מתווה" אין לך!

עלינו להכיר בכך שיש "מחלוקת עמוקה בין הצדדים", אומרים לנו המומחים, וכמובן "אי אפשר לגשר על הפערים" סתם ככה. מה עוד, הם מסבירים לנו, שיש לך כבוד הנשיא, צרות גדולות מבית, ושיעורי פופולריות נמוכים בדעת הקהל בארצך, כך שהכי סביר שכל הביקור יסתכם ב"טיול מעניין בסימטאות ירושלים", או "בלחיצת יד" ובמקרה הטוב – "אולי פגישת פיסגה".

וכן הלאה. בלה-בלה, בלה-בלה.

*****

מעניין, אגב, שהתחזיות הקודרות האלה משותפות לימין ולשמאל שלנו כאחד.

יש לציין, כי התחזיות האחרונות של שרי ממשלת הימין שלנו, כפי שהזכרתי לעיל, עם כל ספקותיהם הכבדים, מהוות התקדמות גדולה לעומת תחזיות קודמות מאותו אגף:

אז טענו שם (אינני יודע על סמך מה, חוץ מ-WISHFUL THINKING מטופש ואופייני) – שעם היבחרך, אנו נכנסים לתור הזהב של הימין! התנחלויות בלי הגבלה בכל מקום, סיפוחים והכרזות ריבונות ישראלית מפה ועד הודעה חדשה.

מאיפה בא כל הרצון הטוב הזה? ובכן, כל זה תוצאה של המחשבה הבסיסית של הימין, ש"הים אותו ים והערבים אותם ערבים", שהכל באשמת הצד השני, "שאינו בשל" ולכן אין סכוי להגיע עימו לשום הסכם שלום. ולכן השאיפה, לגמרי כרגיל, היא להמשיך במדיניות המסורתית האהובה כל כך על הימין שלנו.

אז יניחו לך, כבוד הנשיא, לרקוד פה לפנינו, את ריקוד השלום הקטן שלך, ואז תחזור לך אחר כבוד לצרות שלך בוושינגטון, וממשלתנו תוכל לחזור, באנחת רווחה, אל "ניהול הסכסוך" המתורגל היטב.

והאגף השני אותו דבר. אם לסמוך על דברי השמאל המזוייף שלנו, השקרני והמטופש לא פחות מן הימין, גם אתה, כבוד הנשיא, עתיד להתקל באותו מבוי סתום בדיוק, שבו נתקלו המימשלים האמריקאים הקודמים בחתירתם להסכם: כל היוזמות שלהם נכשלו כשהתברר שממשלת ישראל אינה מוכנה לשום ויתורים! ואם לא די בכך, ומספיק שנחטט רק קצת, ומיד יתברר לנו שישראל הקולוניאליסטית, האפרטהיידיסטית, הסמי-פאשיסטית והכמעט-נאצית, בכלל זוכה לתמיכה במדיניות ההתפשטות והשמדת העם מצידם של המימשלים האמריקאים האימפריאליסטים, ואתה אינך יוצא מן הכלל!

כולם עושים יד אחת נגד הפלשתינים הטהורים והזכים, שכל רצונם מאז ומעולם הוא רק חופש, חרות, צדק, אחווה ושלום.

אתה מכיר את הז'רגון הזה, כבוד הנשיא? הרי גם בארה"ב שלך אפשר להיתקל ביהודים האלה, מאותו אגף פוליטי ומאותו זן אנטישמי.

כבר קרוב ל-100 שנים, ושום דבר לא משתנה בלכסיקון של הטמבלים האלה.

*****

אבל אני, כבוד הנשיא טראמפ, בכל זאת אופטימי. אני לא חושב כמו הימין הקיצוני ש"הערבים אותם ערבים" ושאין סיכוי לשום שלום עימם. ואני גם לא חושב, כמו השמאל המזוייף, שהעם הישראלי מורכב בעיקרו מגזענים שוחרי מלחמה.

אלה ואלה זוכרים רק את הכשלונות.

אבל אני זוכר גם את ההצלחות. אני זוכר את דברי האיוולת שאמרו כל אלה, בשמאל ובימין,  לפני השלום שכרתה ישראל עם המדינה הערבית הגדולה והחשובה ביותר, היא מצרים (ואחר כך גם עם ירדן), כן כן, עם "אותם ערבים".

אני זוכר את הימין שהזהיר שהכל מזימה להשמדת ישראל, ושכאשר ייתקל ההסכם במכשול הקטן ביותר, הוא יתפוגג וייעלם.

התברר שלא היתה שום מזימה, והשלום עדיין פה, למרות המכשולים הגדולים.

אני זוכר את השמאל המזוייף שאמר שהכל מזימה אימפריאליסטית אמריקאית-ישראלית-מצרית נגד "העולם השלישי", נגד "הפלשתינים המדוכאים", ו"כוחות הקידמה", ושהכל עתיד להתפוצץ ממש בקרוב-בקרוב, ו"השמיים יפלו עלינו" (והם ממשיכים בנבואות השקר האלה עד היום).

אז לא, כבוד הנשיא. אני לא מהמתנבאים. אני רק מהמקווים. קיוויתי שאובמה יצליח במאמציו לפני שנים אחדות, למרות פקפוקי הכבדים בקשר לנשיא הזה. ואני בוודאי מקווה עכשיו שאתה תצליח במאמציך.

התקוות שלי אינן נשענות רק על ניסיון העבר, על השלום שהושג עם מצרים ועם ירדן. התקוות שלי נשענות גם על ההווה, על מציאות החיים היומיומית בין יהודים וערבים, במדינת ישראל ובמזרח התיכון.

וגם איני מתעלם מן המכשולים הכבדים על דרך השלום.

על אלה – הנסיבות המקלות והמכשולים, אכתוב בפוסט הבא.

 

 

 

 

ההמנון והדגל הם רק סמלים. מי שלא רוצה אותם, לא רוצה מדינה ליהודים

באשר לשירת ההמנון באיזה טקס של חלוקת תעודות בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית.
ההמנון אינו חשוב כלל כשלעצמו. הוא חשוב כסמל. בדיוק כמו הדגל. לפני זמן לא רב קמה (בעצם התיישבה) איזו גברת, אמנית הקקי, ופרסמה סרטון שבו היא נראית מחרבנת על הדגל הישראלי. לא חלף זמן רב, ואדון אחר, אמן התחת, תחב את הדגל הישראלי לעכוזו באיזו ועידה של עיתון "הארץ", מי אם לא הוא.
מה שרצתה להגיד אמנית הקקי, הוא בעצם זה: אני מחרבנת על מדינת הלאום של העם היהודי, שהדגל הזה הוא סמלה. ומה שרצה להודיע לנו אמן התחת הוא זה: שתיכנס לי לתחת כל מדינת הלאום הזאת של העם היהודי, שהדגל הזה הוא סמלה. האמן הוזמן על ידי העיתון שאירגן את הוועידה ורצה להעביר את המסר, וסולק מהבמה על ידי הקהל, שאכן הבין את המסר.
ובדומה לכך הוא השימוש או אי-השימוש בהמנון. אלה השרים אותו, מזדהים עם מדינת היהודים (ואילו אזרחים או סטודנטים ערבים הקמים ממקומם בעת שירתו, מכבדים בעצם נוכחותם את חבריהם היהודים ואת מדינתם שהם אזרחיה).
ואילו מי שמחליטים, בהנהלת המוסד או הפקולטה שאין שרים את ההמנון בטקס, מודיעים בעצם על הסתייגותם מהרעיון הזה, שיש ליהודים זכות למדינה משלהם.
אני לא קונה את הדיבור על כך שבהמנעות משירת ההמנון, יש משום התחשבות ברגשות של הסטודנטים הערבים. זה רק התרוץ. בפועל מדובר בהתחשבות בדעות של חלקים נכבדים באקדמיה הישראלית. אלה הנמנים על חלקו של השמאל המזוייף בכנסיית הסכל.
השמאל המזוייף הזה, באקדמיה כמו בתקשורת, אמנם אינו מתבטא בצורה פלסטית כמו אמנית הקקי ואמן התחת, שהרי תחום עיסוקם של המלומדים אינו אמנות פלסטית, אלא מילים ורעיונות. אבל קריאת "המאמרים", "המחקרים", "התיאוריה הביקורתית", "התיזות", "הנראטיב" ו"השיח" שלהם, מבהירה מיד, שיש להם הסתייגות עמוקה, אם לא מוחלטת, שלא לדבר על איבה ושנאה עמוקה, אל הרעיון שתתקיים פה מדינת לאום של העם היהודי, ועל התממשותו בפועל של הרעיון הזה. המדינה הזאת בעיניהם היא "קולוניאליסטית", היא "אפרטהייד", היא "פרוטו-פאשיסטית", וכמובן גם "נאצית" מבחינה "משפחתית" (תשאלו את ויטגנשטיין).
וברור שההמנון של אותה ישות מדינית שנואה פסול בעיניהם, שהרי הוא סמלה. בדיוק, אגב, כפי שאינם אוהבים את הדגל. הם אמנם לא יחרבנו עליו לעין המצלמה וגם לא יתחבו אותו לעכוזם המלומד, אבל ראיתם באיזו חדווה דיווחו לנו בעיתון "הארץ" במוצאי יום העצמאות האחרון על מיעוטם של הדגלים שהתנופפו השנה?
אני לא קונה את התרוץ, שהאדונים האלה מתחשבים בערבים. הערבים הם רק תרוץ המשמש אותם למלחמתם במדינת הלאום של העם היהודי. היחס שלהם לאחינו ולשכנינו הערבים הוא גזעני, מתנשא ומשפיל. הם רואים בערבים גזע נחות של "פראים אצילים", שאין להנהיג כלפיו אותם קני מידה ערכיים, מוסריים ואינטלקטואלים שיש לנהוג בשכמותם כלפי אירופאים לבנים ונאורים. "הסטודנטים הערבים" שלכאורה ההימנעות משירת ההמנון נעשית מתוך "התחשבות ברגשותיהם" הם רק מכשיר מבחינתם. כלי במאבקם נגד "הציונות".
לכן, ההימנעות משירת ההמנון בטקס של האוניברסיטה העברית, הוא צעד המבטא את עוצמתו של הזרם האקדמי של השמאל המזוייף בכנסיית הסכל, ולא התחשבות כלשהי בסטודנטים הערבים. האחרונים אינם מטומטמים ופראים כפי שחושב אותם הזרם הזה של כנסיית הסכל. להערכתי, הם יודעים היטב שהם משמשים פה רק כמכשיר במאבק הפנים-יהודי. אולי הם סבורים שהם יכולים להרוויח נקודות מהמאבק הזה. אני איני מבחין בהישגים האלה. לדעתי, המאבק הזה רק מבודד אותם יותר ויותר. לכן אני מפלל ליום שבו הם יתמרדו נגד חיבוק התן והצבוע שמעניק להם השמאל המזוייף, הגזעני והמתנשא. חלילני המלין המוליכים אותם מנאכבה לנאכבה, מאז 1948 (לפחות) עד עצם היום הזה.

ביקור טראמפ/ למה שנסמוך עליהם, כשברור שהם טועים, ואינם מוכנים להודות בטעותם?

לפני כמה ימים שמעתי, שהשר נפתלי בנט, מנהיגו הנבחר של "הבית היהודי, טוען שבשבועות האחרונים שינה הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ את דעתו. כלומר, שבשבועות הראשונים לכהונתו, ואולי גם קודם, היתה לו דעה אחת – טובה וראויה מבחינת בנט("תם עידן המדינה הפלשתינית", אמר בנט), ולאחרונה השתנתה דעתו לרעה.

שטויות.

הנשיא האמריקאי לא שינה את דעתו.

זה מנהיגו של הבית  היהודי, שהבין, ששוב אינו יכול למכור את הערכותיו המוטעות/שקריו המכוונים באשר לעמדותיו האמיתיות של הנשיא האמריקאי.

והוא לא היחיד בצרה הזאת.

מיד אחרי פגישתם של הנשיא האמריקאי וראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו בבית הלבן, שיחררו שרי הימין ודובריו, ממפלגתו של בנט וגם מהליכוד, צרור של הצהרות חסרות שחר, תוצר של WISHFUL THINKING ושל בלבול בין משאלות לב ובין עובדות.

סגניתו של בנט במפלגתו, שרת המשפטים איילת שקד, אמרה אז את הדברים הבאים:

“המפלגה הרפובליקנית הסירה את נושא הקמת המדינה הפלשתינית מהמצע שלה. אין סיבה שממשלת ימין ישראלית תאגף אותה משמאל…אני קוראת לראש הממשלה להתנער מרעיון המדינה הפלסטינית ולהציג חלופה אחרת. זה רגע היסטורי עם יכולת להגיע להישגים חסרי תקדים." 

שר נפתלי בנט: מי שינה את דעתו?

בכנס של פוליטיקאים מהימין שנערך אז,  קרא השר אורי אריאל (מאותה מפלגה) לסיפוח מיידי של מעלה אדומים, כמבוא להחלת ריבונות ישראלית "על השטח כולו".

לסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי מהליכוד  היתה גירסה משלה להתפתחות הרצויה: לבנות בכל השטח שבעתיד תוחל עליו ריבונות ישראלית.

דברים דומים נשמעו אז מצד שרי הליכוד זאב אלקין, ישראל כץ וגלעד ארדן ועוד פוליטיקאים.

וכך גם האידיאולוגים של הימין ופרשניו.

למשל העיתונאית קרולין גליק שכתבה בעיתונה "מעריב":

"טראמפ לא פסל בנייה ישראלית בשום מקום ביו"ש. בניגוד לדיווחים הוא אפילו לא התנגד להקמת ישובים חדשים…"דובר הבית הלבן שון ספייסר, סירב להגיד שממשל טראמפ תומך בהקמת מדינה פלשתינית או מחוייב לפתרון שתי המדינות…מודל מדיני כושל…על פי גורמי מימשל בכירים, הבית הלבן כלל לא מעוניין לעסוק בסוגיה הפלשתינית… רואים בפלשתינים וברשות הפלשתינית עניין ישראלי פנימי…אם ישראל תחליט ליישם את החוק הישראלי ביו"ש או בחלקים מהם, האפשרות שהממשל לא יתנגד תלויה בדרך שבה ישראל תבצע את המהלך. אם, למשל, הדבר ייעשה באופן מינורי…"

אכן אכן.

והיו דוברים של הימין, מהפוליטיקה ומהתקשורת שאף טענו שהנשיא טראמפ הוא מעין משיח של ימינו, סוג של כורש מודרני,העוקף את נתניהו מימין, ועומד להגשים את חזונו של הימין הקיצוני הישראלי.

התייחסתי לשטויות האלה בכמה פוסטים בזמן אמת. טענתי שאין לדברים האלה על מה לסמוך. הבאתי כסימוכין את דבריו של טראמפ עצמו לכתב של "ישראל היום", שהפך בינתיים לדוברו, בועז ביסמוט – בעצם הימים שבהם שיחררו שקד, אריאל, גליק, ארדן  ושות' את ההבלים שלהם.

וכך אמר טראמפ לביסמוט כבר באותם הימים:

"אני רוצה שישראל תתנהג באופן סביר בכל הנוגע לשלום. אני רוצה ששלום יגיע והוא צריך להגיע לאחר כל השנים…הן (ההתנחלויות) לא עוזרות לתהליך. יש כמות מוגבלת של שטח שנשאר, ובכל פעם שאתה לוקח קרקע בשביל התנחלויות נותר פחות שטח. הן לא כוח חיובי במונחים של ההסדר…אני לא מישהו שמאמין שהתקדמות עם ההתנחלויות תעזור לשלום…אנחנו כרגע בתהליך שנמשך הרבה זמן ועשורים רבים. רבים חושבים שאי אפשר לעשות את זה (להשיג הסכם שלום ישראלי-פלשתיני)…אני לא מסכים איתם. אני חושב שאפשר לעשות הסכם וצריך לעשות הסכם."

כך שטראמפ לא "שינה את דעתו בשבועות האחרונים", כדבריו של בנט.

שר החינוך נהג במקרה הזה כפי שאנשים לא ישרים נוהגים כאשר התברר שהטעו את הציבור, ואולי גם את עצמם. הוא לא מודה בטעות שלו. הוא מטיל את האשמה על טראמפ.

ותשכחו מזה, שהפוליטיקאים של הימין הקיצוני, דובריו והוגיו, יודו בטעותם.

והשאלה המתעוררת היא זו:

אם כל הדוברים האלה של הימין, הפוליטיקאים והפרשנים, טעו והטעו בצורה כה קיצונית – טעות של 180 מעלות – בעניין כה חשוב, עמדותיו של הנשיא האמריקאי, כשכל  העובדות  היו לפניהם –

למה שבכלל נסמוך על שיקול דעתם בקשר למה שטוב למדינה שהם עומדים בראשה?

האם אין זה סביר להניח, שגם בעניין ביטחון ובענייני מדיניות חוץ הם טועים ומטעים?

תקועים באידיאולוגיות עבשות ובאמונות תפלות, שקועים במנעמי  ה-WISHFUL THINKING החביב עליהם?

וגם כשהם נאלצים להכיר בעובדות שאינן ניתנות עוד להכחשה, הם אינם מוכנים להודות בטעותם ולחזור בהם, ומאשימים את זולתם?

כלומר – חסרי אמינות לחלוטין?

כבר אז כתבתי ש"לעומת להקת העורבים  המקשקשת והמקרקרת הזאת, נשמע גם נתניהו כמגדלור זוהר של שפיות מתונה, כשהוא מציע, בכל זאת, להאזין גם לדברי הדייר החדש בבית הלבן".

*****

וכן, מצחיק אותי כשאני קורא או מאזין לאנשי השמאל, הלועגים עכשיו לאנשי הימין בדיוק בעניין הזה – שנבואות השווא שלהם ותקוותיהם חסרות השחר מתנפצות בפניהם.

אלה אותם פרשנים עצמם שהודיעו לנו שאין שום מצב שדונלד טראמפ יהיה הנשיא שישב בבית הלבן.

אותם פרשנים עצמם, שכאשר הוא ניצח בבחירות, טענו שאין מצב שמשהו ייצא ממנו משהו טוב. שהוא פשיסט שוחר מלחמות, שעתיד להביא אסון על העולם ממש בקרוב, ועד היום הם ממשיכים ומספרים לנו שאו-טו-טו עומדים להדיח אותו מתפקידו.

אותם פרשנים מטומטמים עצמם, שהודיע שפתרון שתי המדינות נקבר ללא שוב, ויפה שטראמפ מתייחס אליו בזלזול (סביב הפגישה עם נתניהו), שמפעל ההתנחלויות גמר על אפשרות השלום, שישראל היא לא פרטנר לכלום ויש לנדותה ולהחרימה.

גם הם, כמו הימין הקיצוני, שבויים בביצת ה-WISHFUL THINKING שלהם, האידיאולוגיות המעופשות סותמות את מוחם, ולעולם אל יודו בטעותם.

לא רק האיוולת וההכחשה דומות אצל הימין הקיצוני והשמאל המזוייף.

גם הכוונות.

אלה ואלה  רואים בשלום ישראלי-פלשתיני סכנה נוראה. התנפצות של תחזיותיהם ותקוותיהם.

הראשונים, אלה מהימין הקיצוני, אינם מסוגלים ואינם רוצים להציע כל פתרון, ולכן הם בעד "ניהול הסכסוך" שזה המשך ה"סטאטוס קוו", עם הידרדרות בלתי נמנעת למדינה אחת בין הים לנהר.

ואלה מהשמאל טוענים, שבגלל העמדות הישראליות אין שום סיכוי להסדר, ולכן יש לתמוך בעמדות הלאומניות הפלשתיניות הקיצוניות ביותר. וכך הם מנסים בכל כוחם ללבות את השנאה, להסית, להלשין, לחרחר מלחמה בין יהודים וערבים בארץ הזאת, כדי למנוע את האפשרות של פתרון שתי המדינות, ולהביא לסופה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

 

איך זה קורה, שהצעירים יותר מסורתיים ויותר חרדים – אך המשק צומח והטכנולוגיה פורחת?

עוד בבוקר יום שישי האחרון, בשעה שהאזנתי ל"מחשבות בע"מ" בגלצ, נודע לי על הסקר שערך מכון מאקרו, במימון הקרן הגרמנית ע"ש פרידריך אברט, בנוגע לעמדות של נוער וצעירים ישראלים, מאז 1998 ועד היום (כלומר, 2016).

מתברר שהצעירים שלנו נעשו  במרוצת השנים האלה מסורתיים יותר, חרדים יותר וגם ימניים יותר. משה שלונסקי, ממשתתפי התכנית, הזהיר את המשתתף האחר בתכנית, איתן ליפשיץ, ואמר שאין סיבה לשמוח על הנתונים האלה, בהיותם מבשרים רעות לתוצר הלאומי שלנו ולהתפתחותו, ובמיוחד בכל מה שקשור לענפי הטכנולוגיה (כלומר, היי טק).

התפלאתי קצת על ליפשיץ שמבין דבר אחד או שניים בכלכלה, ולא העיר דבר על קביעותיו אלה של שלונסקי, אז אתכבד לעשות זאת במקומו.

אבל תחילה קצת נתונים מהסקר, שהתפרסם במוסף הסופ"ש של "ידיעות אחרונות".

הסקר נערך בין בני נוער יהודים וערבים (גילאי 15-18) וצעירים (גילאי 21-24). כלומר, לא כלל את הגילאים המשרתים בסדיר. לראשונה נערך הסקר ב-1998, אח"כ שוב ב-2004, ולבסוף אשתקד, ב-2016.

והנה הנתונים החשובים לענייננו:

בעוד שב-1998 הגדירו עצמם 49% מבני הנוער כחילוניים, הנה ירד מספרם של אלה ב-2016 ל-40%.

מספר המסורתיים ב-1998 היה 29% ואשתקד כבר עלה מספרם ל-35%.

מספר הדתיים (ציונות דתית?) עלה בשנים האלה ב-1%, מ-9% ל-10%.

שיעור החרדים עלה מ-10% ל-15%.

(וכמו כן גדל שיעור הימניים מ-48% ל-67%, בעוד שהשמאל הצטמצם מ-32% ל-16%)

כלומר, על פי המושגים של שלונסקי ודומיו – הדתה מסוכנת המאיימת על כלכלתנו, התפתחותנו הטכנולוגית ועתידנו, וגם הגלישה ימינה בטח לא עוזרת.

אך מה לעשות, שהעובדות לא מסתדרות  עם האבחנה ההגיונית כל-כך ועם החששות הסבירים והכבדים (הדתיים הם מטבעם חשוכים, ומה לחרדים ולטכנולוגיה).

כי ב-1998, כשנערך הסקר הראשון, עם המספרים המעולים לחילוניים, עמד התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) הישראלי על 440,629 מיליוני ש"ח במחירים שוטפים.

ואילו ב-2016, כשמספר החילוניים הצטמצם מאוד (שיעור הצעירים המסורתיים עלה ביותר מ-20%, ושיעור הצעירים החרדים עלה ביותר מ-50%), כבר עמד התמ"ג הנ"ל על 1,163,760 מיליוני ש"ח במחירים שוטפים.

הגרף של עליית התמ"ג הישראלי לנפש בדולרים לפי הבנק העולמי בין 1998 ל-2015. עליה של 84%.

שזה פי 2.64. אמנם במחירים שוטפים, אבל

א. האינפלציה לא היתה גבוהה במיוחד,

ו-ב. כל זה למרות משבר ההייטק של המילניום, ולמרות המשבר הפינאנסי של 2008.

וג. ישראל היא מן המדינות שהתפתחותן בתחום התמ"ג היא מהמהירות והניכרות בין המדינות המפותחות.

כל זה לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל.

ואילו לפי נתוני הבנק העולמי, עלה התמ"ג לנפש בישראל מ-19,400 דולר ב-1998 ל-35,729 דולר ב-2015.

עליה דולרית של 84%.

עובדה.

ומה קרה בענפי הטכנולוגיה, המדאיגים במיוחד את שלונסקי?

הנה מתוך סיכומים של ד"ר אסתר לוצאטו, שותפה-מנהלת בפירמה של עורכי פטנטים, מ-2016:

"התעשייה הטכנולוגית הישראלית הגיעה בשנים האחרונות להישגים יוצאי דופן בקנה מידה עולמי. הישגים אלה מהווים ביטוי שיא לצמיחה טכנולוגית רציפה, שנמשכת כבר למעלה מ-25 שנה (כלומר, מאז תחילת שנות ה-90)

 בשלושת העשורים שבין 1984 (משבר המניות הבנקאיות) ל-2014 ישראל הכפילה את מאמציה. בשנים אלה רשמה ישראל גידול של 378% במספר הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, גידול של 223% בהוצאה הלאומית למו"פ כאחוז מהתוצר (מ-1.3 ב-1984 ל4.2% ב-2014) והיא מדורגת כיום במקום הראשון מתוך 148 כלכלות ביכולת חדשנית, במקום השני ביזמות ובמקום השלישי בחדשנות גלובלית… 

נכון להיום, למעלה מ-300 חברות בין-לאומיות מהמובילות בעולם…בחרו בישראל כיעד להקמת מרכזי מו"פ (מחקר ופיתוח) ורכשו כאן עשרות חברות הזנק (סטארט-אפ) ישראליות…כל זה מתרחש למרות ירידה בהתלהבות של משקיעים בעולם מחברות טכנולוגיה, בעיות ביטחוניות מעיקות (שלוש אינתפיאדות וכמה מבצעים צבאיים), חרם שצובר תאוצה כנגד ישראל ואווירה עויינת כלפי ישראל באירופה ובארה"ב…

תעשיית הטכנולוגיה בישראל מהווה בשנים האחרונות את מנוע הצמיחה של המשק הישראלי. היא בעלת התרומה הגדולה ביותר ליצוא של מדינת ישראל (כ-50% מכלל היצוא, תוך זינוק של 3,700% מאז 1984)…בישראל פועלות כיום 7,072 חברות היי-טק – 25% מתוכן בתחום האינטרנט, 20% בתחום התקשורת, 195 בתחום ה-IT (מידע טכנולוגי) ותוכנות ארגוניות, 17% בתחום מדעי החיים, 9% בתחום הקלינטק (טכנולוגיה נקייה), 2% בתחום המוליכים למחצה ו-2% בתחומים אחרים.

היקף המועסקים בתחום ההיי-טק נאמד ב-288,348 איש, אך כדאי לזכור שהיקף המועסקים העקיפים גדול יותר. למעשה על כל משרה בהיי-טק יש עוד ארבע משרות נוספות בתחום השירותים… כמות המהנדסים והמדענים לאוכלוסייה היא מהגבוהות בעולם וכך גם מספר המיזמים החדשים יחסית לאוכלוסייה, שהוא הגבוה בעולם…"

ובכן מה תגידו? מאז 1998 הולך ויורד מספר החילוניים (מי שהיו צעירים ונוער ב-1998 הם כבר אזרחים ואזרחיות בוגרים היום), ובמקביל עולה מספר המסורתיים והחרדים. והנה, בדיוק באותן השנים, התמ"ג עולה כפורח, בכולל בשקלים וגם בדולרים לנפש, ובכל מה שקשור לטכנולוגיה – ישראל הקטנה היא מהמובילות בעולם.

אילו הייתי עוסק בדמגוגיה, הייתי יכול לטעון שהתהליכים קשורים זה זה, ולכן "ההדתה" בכלל טובה לנו, בניגוד למה שחושב שלונסקי ואומר ההיגיון הפשוט. אפשר להניח שכל מיני רבנים עשויים להביא לתופעה המוזרה הסברים מפולפלים כהנה וכהנה, כולל התערבויות מהשמיים.

אך לא זה ענייני. אני מוכן בהחלט להניח, שהגידול בשיעור החרדים עשוי להביא לנזקים לכלכלה.

ומה שהושג, הושג למרות החרדיזציה של השנים האחרונות.

אבל אפשר גם לטעון, שהמשק הישראלי אדיש למדי לשינויים האלה בעמדות של הנוער והצעירים.

שמסורתיים או דתיים טובים לתמ"ג ולטכנולוגיה לא פחות מחילוניים.

שיש כבר די נתונים על השתלבות רבתי של חרדים (ובמיוחד נשים חרדיות) בשוק העבודה ובעולם העסקים בעשורים האחרונים, ובקצב גובר והולך בשנים האחרונות.

ולכן, למרות השינויים הנמשכים בעמדות של הצעירים והנוער, כפי שמסתבר מהסקר,  לא ניכרת הפרעה לקצב הצמיחה של המשק הישראלי, ולהתפתחות של תעשיות ההיי-טק, כפי שמסתבר מהנתונים הכלכליים.

*****

וכמו כן איני יכול להמנע ממהערה הבאה:

חילוניות כשלעצמה,  הכוללת בשוליים עמדות שמאליות קיצוניות, ואתאיזם קנאי, בוודאי שאינה ערובה לכלכלה משגשגת.

קנאים לכתותיהם, מכל סוג ומין, כולל חילוניים, הם אנשים שהאידיאולוגיה  דופקת להם את המוח. מינון-יתר של איזמים מופשטים מונע מהחבר'ה האלה מחשבה יצירתית ומקורית ודן אותם לחשיבה עדרית ומוגבלת.

הסיכוי שאיזשהו פטנט, חידוש מדעי או טכנולוגי של ממש או תובנה רעננה, יצמחו מאיזה שמאלן אתאיסט קנאי, זהה בדיוק לסיכוי שכל אלה ינבעו ממוחו הקודח פסוקים, סיסמאות והערצת רבנים של חרד קנאי וחשוך.

התועלת שמפיק המשק שלנו מכל מיני שמאלנים אתאיסטים, שכירי עמותות זרות העסוקים בחרחור מלחמות, בהטרדת כוחות הביטחון ובזבוז זמנם ומשאביהם (או האידיוטים השימושיים שלהם), אינה רבה מהתועלת שמפיק המשק מתלמיד ישיבה הנהרג בכיף שלו באוהלה של תורה ונופל כנטל על הציבור.

וההוכחה לכך שאין למה לצפות מקנאים אידיאולוגיסטים?

קבלו את התחזיות של החילוניים/שמאלנים/אתאיסטים בתחומים שהם לכאורה מתמחים בהם – חברה, כלכלה ופוליטיקה. ראו איך הם כושלים לחלוטין שוב ושוב בהערכותיהם "המדעיות", הנשענות על סקרים, מחקרים, ספרים מלומדים ותיאוריות מפוצלחות, ובעיקר על WISHFUL THINKING מטופש.

והרי לפי מה שצפו וחזו לנו קנאי השמאלנות והאתאיזם, ברוב מומחיותם, עתידה להגיע אלינו בשבוע הבא הנשיאה האמריקאית הילרי קלינטון, שתיפגש עם ראש הממשלה הישראלי יצחק הרצוג, בלב ליבו של מזרח תיכון ערבי דמוקרטי להפליא.

מה בדיוק הסיכוי, שחברי הכת השמאלנית-אתאיסטית, אפילו כשהם נושאים תואר של דוקטור או פרופסור, או ממלאים משרה של פרשן בעיתון חשוב,  יועילו במשהו לכלכלה או לענפי הטכנולוגיה, יותר מאיזה חרדי המבלה בישיבה במאה שערים? לאיזו תועלת כלכלית למשק אפשר לצפות מחברים בכת הזאת, שחלקם מעודדים ירידה מן הארץ, או קוראים לכל מיני נידויים וחרמות על ישראל, אקדמאים, כלכליים או תרבותיים?

האם אין ברכה לכלכלת המדינה בהתמעטות הנמשכת  במספרם של אלה, מקרוב לאפס, לעוד יותר קרוב לאפס?

 

 

הגילוי של חודורוב בערוץ 10: כך הסתערו הכנופיות של הנדל"ניסטים על השר כחלון

אפילו אני, בלי צחוק, קצת נדהם מהגילוי של מתן חודורוב ב"אנליסט" בערוץ 10 הערב, בדבר שיתוף הפעולה בין המחנ"צ והליכוד, להכשלת החוק למיסוי הדירה השלישית מתוצרת שר האוצר משה כחלון ומשרדו.

כזכור, הגיש המחנ"צ עתירה לבגצ נגד החוק. הטענות היו שהחוק הועבר בהליך לא תקין, משובש, נחפז, בריוני, מה לא.

הבגצ, שזה לצורך ענייננו הרשות השופטת ירום הודה, החזיר את החוק לעיונה ולטיפולה של הכנסת, שזו הרשות המחוקקת, הוד מעלתה. שזה בעצם הקפאת החוק.

ואילו התקשורת הממוסדת, שזה בשבילכם כלבת השמירה של הדמוקרטיה, היללה  כולה את פסיקת הבגצ וחזרה על הסיסממאות: הליך לא תקין, נחפז, בריוני וכן הלאה.

ומה מגלה לנו חודורוב?

שחברי הכנסת עצמם, גם אלה מהמחנ"צ וגם אלה מהליכוד, הם עצמם דאגו לכך שההליך יהיה לא תקין, נחפז, ביריוני וכן הלאה!

כדי שיוכלו להגיש עתירה לבגצ.

ולבטל את החוק החדש שנוא נפשם!

מנכ"ל האוצר הסביר לחודורוב שתהליך החשיבה על החוק והכנתו היו בהחלט תקינים ונעשו מתוך מחשבה.

ואת ההוכחה מהשטח להצלחתו של החוק הביא חודורוב מן הנתונים:

מאז החלתו כבר נפלטו לשוק אלפי דירות שמהן נפטרו משקיעים בעלי שלוש דירות ויותר.

וזו היתה רק ההתחלה.

ועליית מחירי הדירות – כתוצאה ממכלול הצדדים, כבר הגיעה למינימום חסר תקדים של 0.15%.

ובדיוק זה, כמובן, מה שהרתיח את הח"כים החרוצים של הליכוד והמחנ"צ, היודעים איפה מרוחה החמאה שלהם, הפרטית והציבורית.

ולכן הם עשו את תרגיל הרמייה הנכלולי שלהם, כדי לטרפד את החוק.

והבגצ קנה את התרגיל.

בליכוד עשו את זה לגמרי בגלוי. ובמחנ"צ, כדרכם בקודש, באוונטה ובדאווין (הייתם צריכים לראות את יו"ר הסיעה שלהם בכנסת, הח"כית מרב מיכאלי, מנסה לתרץ לחודורוב את המהלך. נדמה לי שמרוב בלבול היא שכחה אפילו לתרגל את הרוצים/רוצות, דורשים/דורשות הרגיל שלה)

ולמה התרגיל? כי להם אין שום עניין בהורדת מחירי הנדל"ן.

אתם יודעים, למשל, כמה מיליונים – ומדובר, כן, במיליונים – הרוויח ראש הממשלה שלנו, זה מהליכוד,  בעשור האחרון על הארמון בקיסריה ואי-אילו דירות באזורים הכי יקרים של ירושלים? או כמה עשו מנהיגי המחנ"צ בוז'י וציפי על הווילות שלהם בצהלה וברמת החייל בהתאמה?

ותגידו תודה שאני לא הולך לפשפש ולבדוק מה עשו שופטי הבגצ ירום הודם בתחום הנדל"ן מאז החל נתניהו (בשיתוף "האופוזיציה") בהדהרת המחירים.

מה שאני אומר תמיד: השמאל והימין (במקרה הנדל"ני שלנו – המחנ"צ והליכוד) הן שתי הכנפיים של אותה ציפור.

הציפור היא ציפור הדמוקרטיה.

הדמוקרטיה היא שלטון העשירון העליון (ובתוכו כמה עשרות אלפים של מרבי-דירות) על ידי העשירון העליון (הממשלה, הרשות המחוקקת, הרשות השופטת) ולמען העשירון העליון (שחס ושלום לא ישלם מס על רווחי הנדל"ן המופקעים שלו, וימשיך ליהנות מדהירת המחירים).

והתקשורת הממוסדת היא כלבת השמירה של הדמוקרטיה הזאת.

וכשקם אחד כמו כחלון, כל הכנופיות האלה – עליו.

 

 

ברגותי והטורטית, בצלם והסנאף, הנאורים והצביעות

די משעשע מה שקורה סביב פרשת ברגותי והטורטית, והצילום הקבוצתי שנערך להם, ועוד בשרותים, משום מה (ראו צילום).

זעם קדוש פושה בחוגי הנאורים בעקבות האינצידנט הזה.

לצלם אדם בסתר?

ועוד בשרותים?!

לא ייעשה כזאת במקומותינו!

לקלקל מאבק לאומי חשוב והרואי, של אחינו הפלשתינים, בעזרת תרגיל מלוכלך כזה?

לאיזו רמה נמוכה ירדו השב"ס והשר גלעד ארדן הממונה עליהם!

ועוד לעשות תרגיל מזוהם כזה דווקא למנהיג חשוב, שפעם בעברו היה שוחר שלום!

עוד הוכחה לרמתו הנמוכה של הניאו-קולוניאליזם הציוני!

מרואן ברגותי מתפנן בכלא: כולה טורטית

ולסיכום, מה יש לנו כאן – חריגה מכוערת מחוקי המשחק, פרובוקציה שפלה, טומנים פח לאדם תמים ושוחר טוב שרק פועל בפטריוטיות נאצלת; מעוותים במתכוון את דמותו ומתעדים אותו בשעת מעשה כדי להכפיש את שמו ברבים, ובאותה הזדמנות גם להגחיך ולעוות את המאבק הלאומי החשוב שהוא מנהל.

בושה וחרפה. זוועה מוסרית.

*****

אז מה מצחיק פה, אתם שואלים?

ובכן, מה שמצחיק הוא, שכל הנאורים האלה, שלצלם את ברגותי והטורטית זה בעיניהם מעשה שלא ייעשה, שפל אנושי חסר תקדים, פרובוקציה מכוערת –

אותם נאורים עצמם –

הם אלה, שבמקביל להתנערות ולגינוי של המצלמה של גלעד ארדן ומעלליה הרעים -ככה יצא – תומכים בכל נפשם ומאודם בפעילותה המבורכת והחשובה של עמותה ידועה, "בצלם" שמה –

עמותה, שעיקר עיסוקה מזה שנים, מתמצה בחלוקת מצלמות למתנדבים פלשתינים החיים ביו"ש –

כדי שאותם פלשתינים ימצאו במקום הנכון ובזמן הנכון, בשעה שהם עצמם, או חבריהם, יבצעו פרובוקציות לחיילי צה"ל, ירגיזו אותם, יתגרו בהם, יוציאו אותם מכליהם, ינסו להביא אותם לפעילות אלימה, או לפחות לשימוש בקללות, והכי טוב, מבחינת הצלמים –

להגיע לשפך דם – דם פלשתיני, כמובן – והכי טוב ממש הרוגים –

ואז ללחוץ על כפתור המצלמה –

ולתעד את החיילים של צה"ל, שיצאו מכליהם, בשעת מעשה – אותם ואת הנפגעים הפלשתינים –

ואז להעביר תיק תק את הצילומים המרשיעים לפרסום, ב"הארץ' ו/או ב"אל ג'זירה", ב"שיחה מקומית" ו/או ב-CNN, בערוץ 10 ו/או בגארדיאן –

למשל המקרה האחרון (ראו תמונה) של קצין הנח"ל שתועד על ידי "בצלם" דורך את נשקו בתגובה לפרובוקציה של פלשתינים –

כל זה במסגרת הנסיונות של "בצלם" ושל תומכיו, ליצור דה-לגיטימציה של ישראל, דימוניזציה של מדינת היהודים, ולסייע למי שמבקשים להחרימה –

קצין הנח"ל שדרך את נשקו: תאוות הסנאף של "בצלם"

בשירותם של בעלי הבית של "בצלם", מי שקונים את המצלמות המחולקות לפלשתינים –

למשל "האיחוד האירופי" מחרחר המלחמה, ארגונים נוצריים אנטישמיים, כמו ה"דיאקוניה" משבדיה ו"כריסטיאן אייד" מאירלנד, שיש להם עניין קבוע בהצגת היהודים, רוצחי ישו, כמי שמתמחים בימינו ברצח פלשתינים חפים מפשע, וכמובן קרן פורד האנטישמית, המשתמשת למטרותיה הקדושות ב"קרן החדשה לישראל" המתמסרת ברצון.

*****

כלומר, מה שעשו שרות בתי הסוהר והשר גלעד ארדן למרואן ברגותי בקטנה –

כולה טורטית –

עושים החבר'ה הטובים של "בצלם" בגדול, גדול מאוד, עד שפך דם, הרג אנשים.

*****

ולנאורים שלנו מתברר, אין שום בעייה לגנות מצד אחד במילים חריפות את הצלמים הישראלים שתיעדו את ברגותי מכרסם מעדן טורטית שוקולדי, כולה –

אך לתמוך בכל לב בצלמים הפלשתינים ובשולחיהם הישראלים מעבר לקו הירוק, והזרים העשירים מעבר לים המממנים את הפרוייקט הפילמאי הזה, המנסים להגיע להישג האופטימלי מבחינתם – הריגת פלשתינים על ידי חיילי צה"ל –

זאת אומרת סנאף.

איכשהו מסתדרים הנאורים שלנו יופי-טופי עם הכפילות הזאת, הזועקת לשמיים.

צבועים עלובים, אוכלי נבלות, צמאים לדם אדם.

מה שאני אומר תמיד על החוגים הנאורים האלה של השמאל המזוייף הישראלי.

עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית.

 

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: