Skip to content

גילויים חדשים בנוגע לבולשביקים

בימים האחרונים יצא לי לתפוס משהו חשוב באורח המחשבה הבולשביקי. הרמז ניתן לי, אחרי שכתבתי את דעתי על הפגנה מסויימת, שדעתי לא נוחה ממנה, וזה בעדינות.
והנה, מאחת התגובות שקיבלתי בגין אותה הבעת דעה מצידי, התברר לי שמה שמיוחס לי, כביכול זה מה שכתבתי, או שזו היתה כוונתי, הוא התנגדות לעצם קיומה של אותה הפגנה (או סידרה של הפגנות)! כביכול אני מבקש לאסור על קיומה, או קיומן!
כביכול אני מערער על זכותם של מי-שלא-יהיו להפגין כרצונם!
בשעה שמחשבה כזאת כלל לא עלתה על דעתי, ואני בטוח שאי אפשר למצוא אפילו רמז לקיומה בדברים שכתבתי.
אך האסימון עדיין לא נפל אצלי, כפי שהיה נהוג לומר פעם.
האסימון נפל רק כחלוף כמה ימים, אחרי שכתבתי, בפוסט אחר, בעניין אחר, שאינני מסכים עם בעלי דעה מסויימת, בנושא מסויים (שאינו קשור בהפגנות שאליהן התייחסתי בפוסט הקודם).
והנה לתדהמתי, נתקלתי באותו סוג של תגובה: בעל התגובה – אף הוא חדש – ייחס לי את הכוונה לאסור על השמעת דעות מאותו סוג שביקרתי! כאילו איני מרשה להשמיע דעות שכאלה!
ושוב, גם במקרה הזה, לא היה בדברים שכתבתי אפילו רמז לכוונה כזאת מצידי!

ורק אז הבנתי.

הבעיה לא איתי. לא עם מה שאני כתבתי. לא עם הביקורת שהשמעתי.
הבעייה היא בראש של המגיבים.
נפלתי על שני בולשביקים.
הם שניהם ייחסו לי את הכוונה לאסור על קיום הפגנה או על השמעת דעה המנוגדת לדעתי – כי ככה הראש ש ל ה ם עובד.
הראש הבולשביקי.
והם השליכו עלי מה ששייך להם.
לפי אורח המחשבה הבולשביקי, הדרך הנכונה לטפל במעשה או באמירה שאינם מקובלים על הבולשביק/ית – הוא לאסור עליהם. לאסור על עשיית המעשה (למשל קיום הפגנה הפסולה בעיניהם) או על השמעת אותה אמירה מקוממת, המנוגדת לדעתו של הבולשביק.
מה שמאפיין את הבולשביק, אם כך, הוא הרעיון המוזר, שלא זו בלבד, שרק דעתו שלו ראויה להשמע, ורק מעשיו שלו שווים עשייה –
אלא שיש לאסור כל מעשה פוליטי אחר ולאסור על השמעת כל דעה המנוגדת לדעתו!

*****

וכל זה, כמובן, לא מונע מהבולשביק המצוי, לחשוב את עצמו נאור ומתקדם, סובלני ופתוח, ועוד כל מיני מחמאות שגמלים שאינם מבחינים בדבשתם מעניקים לעצמם ברוחב יד.

בעוד שהאמת היא, שהבולשביק הוא מטבעו רודן וצנזור כפייתי.

******

על פני השטח, הבולשביק, צנזור רודני שכמותו, עשוי להצטייר כמי שבטוח במשנתו, בעל דעה מוצקה כסלע, טיעון מעולה הנשען על עובדות מוצקות –

בעוד שלמעשה הוא עלה נידף ברוח, שאינו מוכן לשאת שום ערעור, שום ביקורת, שום דיון ושום ויכוח –

וזה, כנראה, משום שבעמקי ליבו יודע הבולשביק שהוא אוחז באידיאולוגיה שאין בה ממש, הנשענת על טיעונים כוזבים ודעות קדומות, שבבסיסן לא עובדות מוצקות, אלא פייק ניוז, שקרים ובדותות –
מגדלי קלפים של "איזמים" ו"לוגיות", שכל רוח קלה, כל צחוק רענן, ימוטטו אותם על נקלה.
ולכן, משתדל הבולשביק – זו מהותה של הרודנות שלו ושל הצנזורה שלו – להגיף את כל התריסים, לסגור את כל החלונות, כולל החרכים, כדי שחס ושלום לא יהיה שום איום על ה"פרדיגמות הנראטיביות הסוציו-אקונומיות" או מה שלא יהיה שמו של הטמטום האידיאולוגי הקבוע או התורן שסותם את כל הערוצים ב-20 הסנטימטרים שבין אוזניו.*
וזו גם הסיבה, שכאשר אינפרנדו אותי בפייסבוק – כמעט תמיד היה מדובר בבולשביקים. מטבע הדברים, הם לא יכלו לאסור עלי לכתוב את דברי, ולכן, בתור אפשרות מילוט, הם הטילו על עצמם את האיסור לקרוא את דברי.

ואילו אני מצידי, אנרכיסט מוחלט שכמוני, מבקש להודיע בזה: מימי לא חלמתי לאסור על הפגנה כלשהי, גם זו שאני מתנגד לה מהמפגין הראשון ועד האחרון. לא עלה, לא עולה ולא יעלה על דעתי לאסור על הבעת דעה כלשהי, המנוגדת לדעתי. מאז ומתמיד התנגדתי לכל איום בפיטורים של מי שלא יהיה בגין דעותיו, או בגין איזו התבטאות או התבטעות כזו או אחרת שיצאה את פיו או מקלדתו.
איש לא ימצא במיליוני המילים שיצא לי לפרסם עד כה, אפילו רמז למשהו אחר.
אני מתנגד אך ורק לאלימות, לכפיה, לרודנות ולצנזורה –
שבדיוק הם נשמת אפו של הבולשביק.

*****

ויותר מכך:
אין שמח ממני, כשמישהו מצליח להעמיד אותו על טעותי. אינני מבין כלל, איך אדם סביר יכול לנהוג אחרת.
שהרי מי שמעמידים אותי על טעותי (והרשות נתונה לכל אחד ואחת לעשות זאת גם במילים החריפות ביותר, כאשר אני מתעקש על שלי בגלל טמטום רגעי) – מצילים אותי מאותה טעות!
הודות להם מתגלה לי אמת חדשה, נוצצת ונהדרת, המחליפה טעות עבשה ומעופשת – ותודה, תודה רבה!
————————————————————————————–
*למען האמת, התנהגויות מוזרות כאלה מתגלות גם אצל אידיאולוגיסטים אחרים, מלבד הבולשביקים, כמו למשל פשיסטים או קנאים דתיים. אך אולי בבולשביזם מתגלה הנגע הזה בצורה השיטתית והטוטלית ביותר. לדוגמה: הבולשביקים הם הכי זריזים בשליחת אלה המתנגדים לדעתם "לטיפול" פסיכולוגי או אף פסיכיאטרי, והכי חשוב – תרופתי (ראו למשל העמדה הבולשיבקית ביחס לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ).
עם זאת, יתכן שאני טועה בנקודה הזאת בגלל נסיבות סובייקטיביות הקשורות בהתנסויות האישיות שלי עם הסחורה הבולשביקית.
בהחלט פתוח לדיון: האם בולשביקים גרועים יותר מפשיסטים או מקנאים דתיים? אשמח לחלוק חוויות.

מודעות פרסומת

צחוקים והאורחים מאפריקה/ הוי צביעות קדושה

חה-חה, כל אלה שקוראים ליהודים קצת יותר כהים מהם "צ'חצ'חים", "אספסוף", "בבונים", ועוד, רוצים שנאמין להם שהם נגד גזענות ומכאן קריאתם להשאיר פה את אורחינו הלא קרואים מאפריקה – בשכונות של הצ'חצ'חים, האספסוף והבבונים, כמובן.

חה-חה. כל אלה שכבר עשרות שנים הם מספרים לנו – ובעיקר לכל העולם – שישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית, לא דמוקרטית, פאשיסטית, ניאו נאצית, סתם נאצית וכו' –
כל אלה מספרים לנו עכשיו, שאם לא נסכים לארח פה את האורחים הלא קרואים, זה מה שיהפוך אותנו בעיני העולם למדינת אפרטהייד גזענית, לא-דימוקרטית, פאשיסטית וכו'.

חה-חה. כל אלה המפקפקים מאוד בקיומו של עם יהודי, ואם יש כזה הם בזים לו ומתעבים את רובו או חלקו (צ'חצ'חים ואספסוף או רוסים שיש להם בדם אלכוהול ואלימות); כל אלה הרואים בדת היהודית אמונה תפלה וטפלה (מנשקי מזוזות ומשתטחים על קברים), פתאום מזכירים לנו את הילכות הגר מן התנ"ך כאילו זה עתה הסירו מידם את התפילין.

חה-חה. הפרופסורית מבאר שבע שגרה ביישוב העשירים עומר ומקשקשת כל הבוקר ברדיו, או הפרופסור מחיפה שאירגן את העצומה (מציע לכם לגגל את שמו, ולראות איפה ואיך הוא גר, בעשרות צילומים מאירי עיניים וטקסט מלבב) , ועוד ועוד שכמותם, שהאפריקאי האחרון שראו במו עיניהם היה בכתבה שקרנית ומכמירת לב בטלוויזיה – טוב, מוטב שלא ארחיב את הדיבור על אלה, שלא אחטא בלשוני.

הוי צביעות קדושה.

אבו מאזן וההיסטוריה

טיזר לפוסט הבא וחידה:

אבו מאזן, הוא מחמוד עבאס,  מנסה לקבע את מקומו בהיסטוריה, כמי, שכמו כל קודמיו בהנהגות הפלשתיניות, מצליח להוציא את עמו מההיסטוריה של העמים. אותם עמים שמממשים את עצמם במדינה משלהם.

אלה התוצאות, שורה תחתונה, אחרי עשרות בשנים.

והנה החידה:

מיהם אלה האומרים לו:

אתה צודק בדרכך,

בהצלחה, מחמוד שלנו,

יופי ואחלה,

תמשיך ככה,

כפיים,

קבל לייק.

ובכן, מיהם אלה???

הפוזה המוסרית הגרוטסקית של גדעון לוי, לוביסט של סנאף

מצחיקה ומזוויעה בעת ובעונה אחת – מה שהגויים קוראים "גרוטסקית" (הגדרה מילונית של "גרוטסקי": "מוזר, מעוות או מוגזם באופן המעורר צחוק ולעג") היא הפוזה המוסרית שמנסה להלביש על עצמו גדעון לוי מ"הארץ".

לאחרונה הוא פרסם בעיתונו מאמר שבו הוא יורד על השמאל הישראלי, אפרופו ההפגנות נגד השחיתות ועוד פעילויות בעלות אופי כלכלי או חברתי מצד השמאל.

הוא טוען שכל אלה מסיטים את תשומת הלב מעיקר-העיקרים, שהוא, איך לא, "המאבק נגד הכיבוש".

ובתור מהלך משלים, הוא גם התראיין ליישומון הפודקאסט של עיתונו, ושם הצהיר על עצמו שהוא "כישלון מהדהד", ו/או "כישלון מהלך" כי לא הצליח להוציא מאדישותם את הישראלים לנוכח הסבל הפלשתיני, שהוא מקפיד לדווח עליו, כפעמיים בשבוע.

שר החמאס פתחי חאמד מפתח את האידיאולוגיה של הסנאף

הפוזה המוסרית הזאת היא גרוטסקית, משום שבפועל לוי הוא שותף פעיל לטכניקה הפוליטית המאוסה והמחליאה ביותר של ההנהגה הפלשתינית על שני אגפיה – הרשות בגדה והחמאס בעזה:

שליחת פלשתינים, בני עמם, אל מותם, בייחוד נוער וילדים, בשירות הפוליטיקה של השנאה הגזענית נגד היהודים וישראל מדינתם, וכמובן "נגד הכיבוש" (אלק).

מה שנקרא סנאף.

בוויקיפדיה מגדירים סנאף כך:  "סרט קצר המציג מוות אותנטי וממשי של אדם (שנגרם על ידי  רצח) וזאת באופן מפורש, ללא בימוי  של הפעולה או שימוש באפקטים מיוחדים."

סרטוני סנאף – האחרון שבהם הוא ההרג של הפלשתיני קטוע הרגליים באחת ההפגנות ליד הגדר בעזה – הם התוצר המבוקש ביותר של התעמולה הפלשתינית האנטישמית, שמטרתה היא לתאר את היהודים, את ישראל ואת צה"ל כרוצחים נתעבים, שכל עניינם הוא להרוג פלשתינים.

ועל הדרך, פה ושם, אם מתאפשר,  גם כמה "מתנדבים" אמריקאים או אירופאים.

השר של החמאס מחלק לנשים הפלשתיניות אות הצטיינות על חלקן בתעשיית הסנאף

זוכרים את הבלוף של "רצח" הילד מוחמד א-דורה בסרטון הסנאף מספטמבר 2000, שהועיל מאוד בהצתת האינתיפאדה השניה?

זוכרים את הבלוף של "רצח" האמריקאית הצעירה רייצ'ל קורי, עבודה בעיניים של ארגון רצח בע"מ, פלשתינו-אמריקאי, בשם ISM?

שתי דוגמאות, מתוך שפע עצום של סרטוני סנאף, שקרים ועלילות-דם. כולם בשירות תעמולת הזוועה האנטישמית.

הפלשתינים ושותפיהם פעילים כל כך בייצור הסנאף, כי ידוע להם היטב, שמדובר בסחורה מבוקשת ביותר, על ידי התקשורת המערבית השמאליברלית הרקובה והמושחתת, כולל השלוחה הישראלית שלה, עיתון "הארץ" בעל הקו המערכתי האנטישמי.

ומספק לצרכני הסנאף מה שהם הכי אוהבים: דם ילדים

ועימם "עמותות" מסוג "בצלם" ו"שוברים שתיקה", מומחים בסנאף בפני עצמם, הממומנים על ידי האיחוד האירופי, מיליארדרים מהמערב ומוסדות נוצריים אנטישמיים.

התקשורת האירופאית והאמריקאית, שהיא קמצנית ביותר בהצגת הקורבנות חיוורות-הפנים, של הטרור והרצח בארצותיהם שלהם, בני עמם, היא  נדיבה באותה מידה בהצגת גוויות מרוטשות של פלשתינים, וגם של יהודים, כשיש.

כי זה משרת את "המטרה".

גם מספק את כל הסוטים למיניהם, מעורכי התקשורת ועד לקהל הצופים והקוראים.

אלה שגוויות אנושיות מדממות הן הקיק שלהם, עם עדיפות, מסיבות מובנות, לגוויות של ילדים רכים.

וגם מציג את היהודים השנואים ומדינתם כמי שמתאימים לתעמולה האנטישמית הרגילה. רוצחים שפלים של בני עם שכן.

וגם סיפוק ישיר ומיידי למי שאוהבים לראות יהודים מתים.

והס מלהזכיר, בתקשורת הרקובה והמושחתת הנ"ל, שכל זה מהלך מתוכנן, ציני, זוועתי, נורא.

מנהיגים של עם מושכים אש אל אחיהם, מביאים להרג של בני עמם, בכוונת מכוון.

*****

ואחד שעוזר להם בכך ומעודד אותם, כמו גדעון לוי, מעז להעמיד פנים  של איש מוסר, ואף אחד בעיתונות הממוסדת  אינו יעמיד אותו על מקומו:

פרומוטר של מוות. תעמולן של רצח. אוכל נבלות, שגוויות מרוטשות של ערבים ויהודים הן לחם חוקו.

עליהן פרנסתו.

משרת את ההתקרבנות הפלשתינית, את הדה-לגיטימציה של ישראל, ואת האנטישמיות של עיתונו.

*****

מה שמדהים ומזוויע ביותר בכל הפרשה, הוא שההנהגה הפלשתינית כלל אינה מסתירה ובדרך כלל אפילו לא מנסה להסוות את המהלך המחליא הזה.

קבלו את מי שהיה שר בממשלת החמאס, פתחי חמאד, מתוך נאום ששודר בטלוויזיה של החמאס ב-2009 (ושום דבר לא השתנה מאז):

"העם הפלשתיני פיתח שיטות הרג משלו. המוות אצל העם הפלשתיני הפך לתעשייה, שמצטיינות בה הנשים ומצטיין בה כל מי שעל פני האדמה הזאת. מצטיינים בה הזקנים. מצטיינים בה לוחמי ג'יהאד ומצטיינים בה הילדים. לפיכך הם (הפלשתינים) יצרו מגן אנושי מהנשים, מהילדים, מהזקנים ומלוחמי הג'יהאד כנגד מכונת ההפצצה הציונית. אנו שואפים למוות כשם שאתם שואפים לחיים."

ונא לא לחשוב שהפלשתינים האומללים אינם יודעים מה עושה להם "ההנהגה" שלהם.

העיתונאי האיטלקי לורנצו קרמונזי, כתב ה"קוריירה דלה סיירה" היה מן היחידים שהצליחו להיכנס לרצועת עזה בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" בתפר שבין 2008 ל-2009.

הנה מה שאמר לקרמונזי אבו-עיסא בן 42, תושב שכונת תל אל הווא:
"הם ניסו להתגרות בישראלים. לפעמים הם היו רק בני 16 או 17, חמושים במקלעים. הם ידעו שהם חלשים בהרבה (מהישראלים) אבל רצו שהישראלים יירו על הבתים שלנו כדי שיאשימו אותם אחר כך בפשעי מלחמה".

*****

ומה קרה כאשר טיפח המנהיג הפלשתיני הדגול ושוחר השלום (תשאלו את זהבה גלאון ממרצ), אבו-מאזן את המסכנתיפאדה של השנים האחרונות, מאז אוקטובר 2015, מימן אותה וקרא לה "התנגדות עממית"?

כשבפועל הוא  שלח נערים ונערות מוסתים, לפעמים מעורערים בנפשם, אל מותם?

שורה של אינטלקטואלים פלשתינים הבהירו שהם מבינים היטב את גודל הזוועה. באתר ממר"י תרגמו. חומר קריאה מומלץ ביותר.

הנה מה שכתב אחד מהם, העיתונאי הפלשתיני חאפז אל-ברגותי על מעלליהם של אבו-מאזן וחבריו, וכמובן שדבריו חלים גם על הקיביצרים שלהם מהמגדלור המוסרי של "הארץ" ודומיהם:

"אל תריעו (לילדים הדוקרים) ואל תתגאו (בהם) , כי הנושא הזה הפך למשחק בדם… הם מצהירים הצהרות, מדקלמים וקוראים להרבות בפעילות הזאת, אך בפועל הם סוחרים בדם של אחרים ומציבים את עצמם כפטרונים של דמנו, בשעה שטיפה מדמם אינה נשפכת."


חאפז אל-ברגותי מתאר היטב את ההנהגה הפלשתינית.

משחקים וסוחרים בדם של בני עמם.

ותנחשו מי מסנגר על ההנהגה המושחתת הזאת ומעשיה, בעברית ובאנגלית.

*****

וכל זה עוד לפני שנכנסתי לרצח היהודים, שלו מטיפים בחדווה אנשי החמאס והמטיפים במסגדים. רצח של יהודים שהממשל של אבו-מאזן מעודד בפועל, כשהוא משלם מאות מיליוני דולרים לרוצחים בבתי הכלא, ולבני משפחותיהם של המחבלים המתאבדים.

זה רצח היהודים, שגם העיתונאי גדעון לוי תומך בו במילים מפורשות, כשהוא טוען שזו לא רק "זכותם" אלא אף "חובתם" של פלשתינים להרוג יהודים, גם תוך שימוש ב"אמצעים נפשעים", וגם תוך "רצחנות שפלה" (הדברים נכתבו על ידו כדי להצדיק רוצח פלשתיני שדרס למוות תינוקת יהודיה בירושלים).

וזה מטיף מוסר לכל העולם ואשתו.

לחבריו בשמאל שמתעניינים גם בשחיתות ובמחירי המילקי, ולישראלים "האדישים" להטפותיו הצבועות.

תעמולן של מוות ורצח. פרומוטר של סנאף.

עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית.

גרוטסקה מהלכת ומהדהדת.

חה-חה ופחחח-פחחח.

 

 

 

 

"העיתון": שפילברג חי בסרט

ראיתי הערב את "העיתון" של סטיבן שפילברג.* סרט תעמולתי די פאסה, צר לי לומר. עשוי בסגנון השמאליברלי הרגיל, עם המסרים השמאליברלים הרגילים.

מכיוון שהוא נעשה בשיטות ובאמצעי הייצור של הוליבוד הקפיטליסטית, הוא נראה ונשמע יותר מתוחכם במקצת ובטח יותר מעודכן מסרטי תעמולה בולשביקים מימים עברו, מאלה שפיארו את מאבק העמלים נגד הקפיטליזם הנצלני.

אצל שפילברג משחקת "העיתונות החופשית" את תפקיד "העמלים" של אז, והממשל בוושינגטון ממלא את תפקיד הקפיטליזם השקרני ושוחר המלחמות. ויש גם הקפיטליסטים מההנהלה, המקיפים את המו"לית האמיצה, ומשרתים את עצמם.

העניין הוא, שהסרט והמסרים התעמולתיים שמנסה שפילברג לשווק, הם פאסה.

עבר זמנם.

בארבעה וחצי העשורים חלפו מאז המאורעות המתוארים בסרט, הבלופים שמנסה שפילברג לקדם, כבר נחשפו ברובם הגדול.

בעשור השני של המאה ה-21, כבר אי אפשר לספר לקהל הרחב שהעיתונות השמאליברלית האמריקאית, שאותה בא הסרט לקדם ("ניו-יורק טיימס", "וושינגטון פוסט", ועוד שורה של עיתונים חשובים שהלכו בעקבותיהם, ושמותיהם מופיעים בסרט), אכן  עושה את תפקידה ו"משרתת את הנשלטים ולא את השולטים", כפי שהיתה אמורה לעשות על פי סעיף כלשהו בחוקת ארה"ב.

האגדה היפה הזאת לילדים מפגרים, מוזכרת גם היא בסרט, כעילה להחלטה הנכונה של המו"לית האמיצה, וגם להחלטה הנבונה והשקולה של בית המשפט העליון.

אלא שכיום, במידה רבה הודות לעיתונות האינטרנט, כבר ידוע היטב שהתקשורת השמאליברלית הממוסדת (מאז זמנם של הארועים המתוארים בסרט, גדלה מאוד חשיבותם של הטלוויזיה והרדיו) המייצגת את חופש הביטוי והאמת, על פי התעמולה השפילברגית, היא שקרנית לא פחות מהמערכת הפוליטית, ולא פחות מהתקשורת הימנית המשרתת את החלק הימני של הפוליטיקה.

כל אלה  מפיצים שיטתיים של "פייק ניוז", פרשנות כוזבת, תחזיות כושלות, הטעיות וסתם שקרים ובדיות, על בסיס שבועי, יומי, שעתי ודקתי.

ומובן שהתקשורת הממוסדת משרתת את "האוייב" – העלית השלטת והקפיטליזם החזירי  – בדיוק כפי שעושה כך המערכת הפוליטית.

אחת הדוגמאות החותכות ליחסים העכשוויים האמיתיים בין הפוליטיקה והעיתונות, נחשפה דווקא כאן אצלנו, וכמנהג הימים האלה, בהקלטה שאינה ניתנת להכחשה:

השיחה הידועה מ"תיק 2000", בין מי שעומד בראש המערכת הפוליטית (ועל הדרך שולט גם בעיתון הנפוץ ביותר במדינה) – ובין המו"ל-בעלים של העיתון המסחרי הגדול במדינה. מה היה שם, בפגישה של רוה"מ נתניהו  עם המו"ל מוזס, שיש לו קשר כלשהו למסרים התעמולתיים בסרטו של שפילברג?

הפוליטיקאים נכלוליים ושקרנים כמו אז, אבל מה קרה על הדרך לאדוני העיתונות והמועסקים אצלם?

מה ההבדל בינם ובין הפוליטיקאים?

*****

לפני כמה ימים התייחסתי בפייסבוק לסרטון שעלה שם מטעם "המכון הישראלי לדמוקרטיה" ומטעם "מאקו" (שהוא אתר אינטרנטי של ערוץ טלוויזיה מסחרי מוביל). הטענה של הדוברת בסרטון, דוקטורית מומחית  לנושא, היתה זו:

שהירידה העצומה באמון של הציבור בתקשורת, היא תוצאה של העובדה שהעיתונאים אינם מספקים לציבור צרכניהם "גילוי נאות" על השקפותיהם. ולכן, מה שיש לעשות, הוא לנהוג בהגינות ולספק לקוראים, למאזינים ולצופים את הגילוי הנאות – וכך הם ישובו להאמין בתקשורת!

אלא שזה הפוך, גוטה. הפוך. שלושה רבעים של הציבור כבר אינם מאמינים לתקשורת, משום שהגילוי הנאות כבר נעשה. אלא שהוא לא נעשה על ידי בעלי ופועלי התקשורת השמאליברלית.

הגילוי הנאות התבצע באינטרנט.

היום כל צרכן של התקשורת הממוסדת יכול להקיש כמה אותיות בגוגל, ולגלות בקלות מהן דעותיו של העיתונאי שמתיימר לספר לו אמת, בעוד שהוא דופק לו את הראש עם תעמולה שקופה.  ומיהם בעליו של העיתון ומיהם שותפיו לבעלות. ומהן דעותיו ומהם האינטרסים המסחריים שלו. מיהם חבריו במערכת הפוליטית ואת מי ואת מה הוא ועיתונאיו משרתים.

כך שהציבור אצלנו כבר יודע, שהחלק המשמעותי של התקשורת השמאליברלית המקומית, למשל (וזה לא שונה בהרבה בארה"ב של שפילברג ובמדינות מערב וצפון אירופה), משרת, מבחינה פוליטית, בעיקר את מפלגות המחנצ, מרצ וחלקים של יש עתיד ושל הרשימה המשותפת.

וברור שאותו רבע מהאוכלוסייה,  שמצהיר בסקרים שהוא מאמין בתקשורת, נמנה בעיקרו על מצביעי המפלגות האלה. והוא יצהיר כך גם אם אינו מאמין בכך באמת (לא כל מצביעי המפלגות שהוזכרו למעלה הם מטומטמים גמורים). ואילו כל השאר, למה שיאמינו למי שמשרת את יריביהם הפוליטיים?

וכך גם בארצות שמעבר לים. אין כבר אמון בתקשורת הממוסדת. כבר ידוע שהיא רקובה ומושחתת לא פחות מהמערכת הפוליטית. רבים כבר מבינים שכמו הפוליטיקאים, גם היא משרתת יפה את הקפיטליזם החזירי.

ושום סרטי תעמולה בנוסח בולשביקי, גדושים בדמויות סטראוטיפיות, שכל שורה בטקסט שלהן משרתת "רעיון" ומעבירה "מסר", לא ישנו את המציאות הזאת, של העשור השני במאה ה-21. סביר יותר שהמהלך הזה רק ילך ויחריף.

ככה שאולי בסרט הזה, "העיתון", הגיע בעצם הבמאי סטיבן שפילברג לשיאו הקולנועי:

הוא חי בסרט.

לא מפתיע שהסרט הזה, ששפילברג חי בו, נחל כשלון מוחלט בקופות בארה"ב.

מי שכבר לא קונים את הסחורה  של התקשורת השמאליברלית, למה שיקנו את הסחורה של הוליבוד השמאליברלית?

בקרוב (בטקס סרטי האוסקר) נדע, אם אדוני הוליבוד כבר נואשו מהסרט של שפילברג, או שהם ינסו להציל אותו בעזרת כמה אוסקרים מוזהבים.

*****

ולסיכום, המנטרה הקבועה שלי. אין צורך לגזור, אבל כדאי לזכור:

השמאל והימין הם שתי הכנפיים של אותה ציפור.

הציפור היא שלטון העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון.

מה שבמדינות הדמוקרטיות נקרא דמוקרטיה.

והעיתונות הממוסדת היא כלבת השמירה של הדמוקרטיה.

———————————————————————————-

*סרטו של שפילברג "THE POST" מ-2017, שעניינו בהדלפת "מסמכי הפנטגון" בתחילת הסבנטיז של המאה הקודמת, ופרסומם ב"ניו-יורק טיימס" וב"וושינגטון פוסט". מסתבר מהמסמכים שבמשך שנים ארוכות ידעו הפוליטיקאים האמריקאים שניהלו את המלחמה בוויאטנם, שאין לארה"ב שום סיכוי לנצח בה, ולמרות זאת המשיכו לשלח את החיילים אל מותם ביערות, והביאו הרס, שכול ואבדון על עמים וארצות בדרום-מזרח אסיה. ממשלו של הנשיא דאז, ריצ'רד ניקסון, ניסה למנוע את הפרסום, אך בית המשפט העליון של ארה"ב איפשר אותו.

 

טיפ/מטבח/ איך קולים אגוזי פקאן

מאפיהו

מכל האגוזיאדה חביבים עלי ביותר אגוזי הפקאן. העונה החדשה התחילה לא מזמן, כך שהימים בשבילי ימי חג, ולמען האמת על ביכורי הפקאנים אני שמח הרבה יותר ממה שאני עולץ בגין התחלתה של שנת הכספים החדשה.

S0630237

כמעט תמיד אני צורך את הפקאנים כפי שהם באים מן הטבע, להוציא הקליפה והמחיצות המרירות בין חצי לחצי. אבל לרגל פתיחת העונה הקציתי בקניית הביכורים חצי מהכמות לקלייה בתנור.

עוד בשנה שעברה ערכתי כמה ניסויים, לא לגמרי מוצלחים. מכיוון שהפעם הניסוי גם הצליח אחלוק אתכם את תובנותי.

טיפ-משנה: איך קונים פקאנים בשוק

יש לדעת כי רבים מהפקאנים סובלים מפגע רע, אותו אחד שממנו סובלים רבים מאבטיחי ארצנו, כרוביותיה וסלריה: פטריה מעצבנת שמתחרה עם צרכן-הקצה, כלומר, אנחנו, על הסוכר שבפרי או בירק. הפטריה מפרקת את הסוכר לצרכיה, ופולטת תוך-כדי דו-תחמוצת הפחמן שזה סוג של אוויר.

לכן, פקאן שאינו ראוי מצטיין בשתי תכונות: א. הוא מאבד את מתיקותו הקלה ומקבל טעם תפל. ב. אם תציצו באגוז  כשהוא…

View original post 385 מילים נוספות

סנסציה! עיתונאי בכיר מודה שהתפרנס מתעשיית הזנות! והוא מלשין גם על הבוסים והקוליגות שלו!

חה-חה. קבלו את חתיכת העיתונות הכי טובה שיצא לי לצרוך בסופ"ש. קלמן ליבסקינד, איש "כאן" ו"מעריב", עיתונאי מוערך – מודה שהתפרנס על רווחי זונות!

בעבר הלא רחוק!

בשעה שהיתה זו עבירה על פי החוק!

עבירה פלילית!

אני מניח שמיד יבואו הדרישות הרגילות להדחתו של ליבסיקנד מהעבודה, שיימינג ענק ברשת ובאמצעי התקשורת המתחרים, התנצלות מצידו על כך שדבריו הוצאו מהקשרם, אבל לא יעזור לו: הוא הודה בעצמו. קבלו ציטוט מהווידוי המסעיר:

"אני רוצה להתוודות: גם אני התפרנסתי מתעשיית הזנות. באמת. לא רק אני. בעבר הלא מאוד רחוק, רק בעשור הקודם, העיתונות הכתובה חיה, התפרנסה ושילמה את משכורות עובדיה מהכסף שהרוויחה משיווק זנות להמונים, באמצעות פרסום מודעות מין."

וזה עוד כלום! את הצימוק שמרתי לסוף:

ליבסקינד מאשים במפורש, בשמותיהם את המו"לים של "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" בכך שהתפרנסו – ולא סתם התפרנסו, אלא עשו רווחים – מסירסור לזנות! בניגוד לחוק! הכל ממוסמך בציטוטים מבית המשפט ומוועדות בכנסת!

וויי-וויי!

אז או שהמו"לים האמורים יגישו תביעת דיבה בסך מיליארדים נגד ליבסקינד, בטענה שהוא משקר, ושהמקורות שהוא מסתמך עליהם זוייפו על ידי יריבים עיסקיים –

או שיגיעו הדרישות הרגילות להתפטרותם, שיימינג ענק ברשת, והתנצלות שלהם על כך שהדברים הוצאו מהקשרם!

שלא לדבר על זה שליבסקינד גם משטנקר על הקוליגות שלו, העיתונאים, וטוען שאף הם התפרנסו על סרסור לזנות!

וויי-וויי!

ממליץ מאוד לקרוא את המאמר ב"מעריב", לינק למעלה.

שכחתי לספר, שהרקע לכל מסכת הווידויים וההלשנות הזאת, הוא פרסום ההקלטה הנוגעת לאחד השלבים בהתפתחותו המינית של נתניהו ג'וניור.

גילוי נאות: יש לי חשד, שגם אני קיבלתי  אז שכר באחד העיתונים. וויי-וויי.

 

 

הקלטות, סרטונים ומסכים: מופע הצלליות של הדמוקרטיה הישראלית

עוד הקלטה קיפצצה והתפוצצה על המסכים, דפי הנייר ועור התוף. אני מעלה שוב את הפוסט מלפני שנה חסר שבועיים, בבחינת "שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם". ועוד סתם הרהורים על טיבם המדוייק של החומרים המרפדים את התודעה של צרכני התקשורת.

מאפיהו

אני תוהה מתי כבר יבינו הפוליטיקאים, שאסור להם לדבר עם איש, ובטח לא ביניהם, בלי שבן-שיחם יעבור בידוק מקצועי, ידני ואלקטרוני, לניטור מכשירי צילום והקלטה. זה בטח יכול להיות רעיון טוב גם לאנשי עסקים, פקידים בכירים וגם כאלה שעתידים להיות בכירים.

נא לשים לב שהפוליטיקה, מהבחינה החשובה ביותר לפוליטיקאים, שזה הכסא, ולא רק אצלנו, מבוססת כרגע על סרטונים והקלטות המוקרנות לבסוף על מסכים במכשיר המזדמן של צרכן הקצה, ומכאן כוחם.

סתם קומץ דוגמאות למזכרת:

מכשיר הקלטה: הכוכב של הפוליטיקה הישראלית בת ימינומכשיר הקלטה: הכוכב של הפוליטיקה הישראלית בת ימינו

המזכירה הנאמנה שהקליטה את ראש הממשלה הקודם.

החייל האתיופי שאכל מכות מהמשטרה און קאמרה.

הסרטונים של "בצלם".

סרטוני המשטרה.

סרטונים פרטיים מפיגועים.

סרטוני השבעת הנשיא האמריקאי.

ועכשיו כיבוש היעד בתנועת מלקחיים:

ההקלטות שביצע ראש הממשלה שלנו עצמו משיחתו עם המו"ל של "ידיעות אחרונות".

וכמו כן, טרי מהתנור, הדלפות המפוענחות ממתוך הקלטה של ישיבת קבינט בענייני "צוק איתן".

ומשפט החייל אלאור אזריה, שבנוסף על הסרטון של "בצלם" יש לנו…

View original post 1,020 מילים נוספות

צחוקים/ איך רכבו הבולשביקים של "הארץ" על הלינץ' בשוטרים ליד פאריס כדי לתלות את הנשיא טראמפ

————————————————————————————

בעקבות פוסט קודם שלי, על אחד מהאידיוטיזמים הרווחים בעיתון "הארץ", הגיב אחד מקוראי בבלוג, יונתן. הוא סיפר שכתב העיתון שלמה פפירבלט דיווח על לינץ' (כך קרא לארוע הנשיא הצרפתי עמונאל מקרון), שבוצע בערב השנה החדשה בשוטרת ובשוטר שהגיעו לפרבר של פאריס.

המקרה דווח בטלוויזיה והיה ידוע לי, אך הסיומת של התגובה בבלוג הפתיעה אותי. המגיב הודיע לי, שהכתב, פפירבלט, הסיק מהארוע שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הוא שקרן, שכן הוא הודיע שיש מקומות שהמשטרה הצרפתית פוחדת להיכנס אליהם.

זה נראה לי יותר מדי אידיוטי אפילו בשביל "הארץ". חתיכת התפתלות שכזאת – להגניב את טראמפ לארוע הזה בפרבר של פאריס? ולהעמיד את הנשיא האמריקאי כשקרן בעקבות הארוע הזה? מה זה קשור?

נראה לי הגזמה פראית.

אולי המגיב בבלוג  מחנטרש, חשבתי לי?

ותנחשו מה, חיפשתי ברשת, והתברר לי שהמגיב שלי, יונתן, כתב אמת. סתם חשדתי בכשרים.

קבלו את הכותרת ואת כותרת המשנה של הגירסה האינטרנטית, שמצאתי ברשת, כתבה מאת שלמה פפירבלט מה-02.01.2018:

נא לשים לב לכותרת המשנה: "ערב ראש השנה הוכיח שהנשיא האמריקאי טראמפ טעה". אך מה לעשות, שההוכחה המדהימה של "הארץ" לטעות של טראמפ, אינה יותר מטיעון כוזב ושקרי לחלוטין

ועדיין, כל זה נראה לי לגמרי מופרך, בעיקר מבחינת הכתב. אני לא מכיר אישית את שלמה פפירבלט, אבל הוא ידוע לי ככתב ותיק, מנוסה מאוד, בכלל לא איזה אידיאולוג-מחמד המתחזה לרפורטר, מהסוג שמגדלים לפעמים ב"הארץ".

ובכן, קראתי את הכתבה, כולה דיווח סביר לגמרי על מה שאירע בעיירה הפרברית שאמפיני-על-המארן (בדרום מזרח פאריס) –  השוויתי לכתבות שקראתי באותו עניין ב"לה-מונד" וב"פאריסיאן" המקומיים.

צעירים שעושים שפטים בשוטרת ובקצין משטרה לרגל החג הנוצרי החשוב. לא משהו נדיר מדי באירופה בת ימינו בכלל ובצרפת בפרט (לרגל החג עשו בצרפת באותו ערב ל"ג בעומר ל-1,000 מכוניות, מדווח לנו פפירבלט).

ורק בסוף-בסוף-בסוף של הכתבה מופיע הקטע הקצר הבא:

 "הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ עורר עליו בזמנו את זעמם של הצרפתים ושל מנהיגיהם כאשר טען שיש מקומות בפריז וסמוך אליה, אליהם המשטרה מפחדת להגיע. הצרפתים צודקים ואילו טראמפ טעה: המשטרה לא מפחדת, אבל חוטפת קשה."

ובכן, תרשו לי ניחוש פרוע, על סמך ניסיון של שנים רבות בעיתונות, כולל בעריכה:

הקטע האחרון הזה הוא "הדבקה" שנעשתה בדסק של העיתון, ברחוב שוקן בתל אביב.

הכתבה של פפירבלט נראתה לעורך העמוד סתמית מדי כמות שהיא, והוא החליט להקנות לה ערך מוסף אידיאולוגי, שמתאים לקו המערכתי של העיתון לאנשים חושבים (חה-חה).

וכך הדביק  העורך את הקטע האחרון המצוטט כאן, כדי להעניק כיסוי לנאמר בכותרת המשנה על טראמפ.

כי זה היה בעיני העורך עיקרו של העניין – להשתמש במקרה האלים בפרבר הפריסאי כדי להציג (שוב) את הנשיא האמריקאי  מוושינגטון באור שלילי.

תעלול בולשביקי רגיל ורווח ביותר של עיתונות תעמולתית.

למה? כל אחד יודע.

כי ב"הארץ" שונאים את טראמפ.

א. בגלל שגם בני דמותם מהפייק-שמאל האמריקאי שונאים אותו.

ו-ב. (וקשור ל-א') משום שטראמפ נראה להם פרו-ישראלי מדי.

אז הנה, הזדמנות פז.

למותר לציין, שהטיעון של "הארץ" במקרה הזה, כאילו יש משהו בארוע בשאמפיני-על-המארן שמוכיח את טעותו של טראמפ, הוא כוזב לחלוטין, מופת של שרלטנות שקרנית.
שהרי טראמפ לא טען שהמשטרה הצרפתית חוששת להיכנס לעיירת הפרבר הזאת השוכנת לגדות נהר המארן, או למקום מסויים אחר.

אך אם זה מה שקרה לשוטרים על גדות המארן (הם הוצאו לחופשת מחלה בת שבוע בגלל פציעותיהם מידי התוקפים) – האם לא יתכן שיש בסביבות פאריס פרברים אחרים, מסוכנים  לשוטרים אפילו יותר, שעליהם דיבר  הנשיא האמריקאי?

זוכרים את המהומות בפרברי פאריס ב-2005, שכונו "האינתיפאדה הצרפתית"?

126 שוטרים פצועים היו אז.

זוכרים את המהומות  באותם מקומות בנובמבר 2007?

77 שוטרים פצועים בלילה אחד.

ויולי 2013 – "מהומות הבורקה", כשהותקפה תחנת משטרה, ושוטרים הותקפו בבקבוקי תבערה?

ולפני פחות משנה, בפברואר 2017, כששוב הותקפו כוחות הביטחון.

ונציג איגוד השוטרים, הודיע כי "אנשי כוחות הביטחון לא הוכשרו כראוי להתמודדות בסיטואציות מסוג אלה"?

טוב. לא אפול באותה שרלטנות כזבנית שנפל בה "הארץ".

המקרה בשאמפיני-סור-מארן כלל אינו מהווה הוכחה לצדקתו של טראמפ.

אבל הדיווח והכותרת שעליהם סיפרתי פה, הם בהחלט עוד דוגמא לשקר ולכזב המככבים בעיתון לאנשים חושבים (חה-חה-חה).

צחוקים/ האידיוט מ"הארץ" והבולשביקים מ"ידיעות אחרונות"

הצחוקים היומיים. א. ב"הארץ". את הצחוק מס. 1 הביא לי ר. אלפר, שמבחינתי הגיע לרביעיית הגמר בתחרות על התואר אידיוט מס. 1 בעיתון לאנשים חושבים (חה-חה). כותרת המאמר שלו היום היתה: "מי שמתפלל לגשם הוא אידיוט". התוכן מורכב מהתערובת הרגילה אצלו, של שנאה ליהודים וליהדותם, מעורבת בבורות הרגילה אצל הזן האנטישמי המגוחך הזה.

כל אחד יודע מהי תפילה, כולל אצל יהודים. כשאני אומר, "הלוואי שמכבי חיפה תנצח", זה סוג של תפילה. תפילה היא גם סוג של "חשיבה חיובית" בז'רגון של הניו-אייג'. האחזות בתקווה, ולמה לא. תפילה היא סוג תמים ולא נכלולי, לשם שינוי,  של WISHFUL THINKING. כשיהודי מתפלל, כל יום, "רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא…וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל-תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל-מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל-מַכּוֹתֵינוּ." זה לא אומר שהיהודי לא לוקח אנטיביוטיקה ואינו חובש את פצעיו ואינו מתלוצץ עם רופאיו, כולם בשר ודם.

ואילו יהודי המתפלל בכל יום, בין סוף סוכות לפסח, "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה", אינו נמנע מפיזור של יודיד הכסף בעננים, כדי להרבות גשם, בגלל שהוא סומך על התפילה שלו.

ולכן, כל המאמר של אלפר אינו אלא גיבוב שטויות של בור שטוף שנאה  ועם הארץ.

אז מה מצחיק פה?

טוב. זה ברור, לא? כשאידיוט עם קבלות מצויינות מסוגו של אלפר, מחלק לאחרים את התואר הזה, אותי זה מצחיק. כמו שמצחיק כל גמל אנושי שאינו רואה את דבשתו.

 

זוכרים? אלפר זה אותו אחד, שבחודש מרץ שעבר, לקראת חג האביב, בישר לנו שאו-טו-טו תהיה מלחמה ו"השמיים יפלו עלינו" וכמובן חילק ציונים לישראלים שנואי נפשו:  "כרגיל, יופתעו הישראלים עם פרוץ המלחמה הבאה, שתתחיל ממש בקרוב, אף שכל הנתונים המעידים על התרחשותה הבלתי נמנעת מוטחים בפרצופם האדיש, הנרפה והמנומנם מדי בוקר".

וכשהתחזית הזאת התבדתה כולה, הוא לא למד לקח, ולקראת הקיץ האידיוט קפץ שוב: "הקיץ תהיה מלחמה" ובגוף הטקסט: "נתניהו עושה ככל יכולתו להגדלת הסיכוי למלחמה…כעת הוא מייצר תנאים להיווצרות מלחמה בלתי נמנעת…גם העם בישראל רוצה מלחמה, או על כל פנים, מעדיף אותה על פני שלום…"הרבה דם יישפך בקיץ."

טוב, זה לא קרה, ה-WISHFUL THINKING של האידיוט מ"הארץ" לא התגשם.

והוא עוד חושב, שיהודי שמתפלל הוא אידיוט.

*****

ואת צחוק מס. 2 הביא לי היום "ידיעות אחרונות", ששוב מצא תואנה להתגולל על הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ,  מתחרה בחרון אף-אל-אף עם ה"ניו יורק טיימס". הכותרת הענקית בעמוד 2 בעיתון הישראלי היתה "50 גוונים של טירוף", וזה בתור תיאור עיתונאי – המרכאות המופיעות פה לא היו במקור – לאישיותו של טראמפ.

הכותרת הזאת היא כמובן התגלמות של טכניקה בולשביקית רווחת – האשמת מתנגד פוליטי בטירוף ושיגעון. ייחוסו של הטירוף מתייחס תמיד לצד אחד מסויים, של מתנגדי המחשבה הקולקטיביסטית השמאליברלית, המתחזה להיות סובלנית ונאורה. בעיתונות הבולשיביקית, מסוג "ידיעות אחרונות" (וגם "הארץ", כמובן) לא תמצאו תיאורים כמו "50 גוונים של טירוף" – ביחס למשטר של ההיאטוללות באיראן, נניח. קריאות כמו "מוות לאמריקה" או "מוות לישראל", הנשמעות מהכיכרות שם, נתפסות בעיתונות הבולשביקית שלנו כעוד ראייה ל"רציונליות" של המשטר האיראני.

התואנה הפעם, להאשמת טראמפ בטירוף הדעת,  היתה, כמובן, הספר החדש של העיתונאי מייקל וולף "האש והזעם".

אבל כבר במרץ שעבר, בלי שום ספר, חזר אלינו מוושינגטון הכתב הבכיר של "ידיעות אחרונות" נחום ברנע עם תובנות מזעזעות-עולם. הכותרת ב"מוסף השבת" של עיתונו היתה "בית הבלהות" ומתחת התיאור המצמרר הבא:  "נחום ברנע היה השבוע בוושינגטון ומצא בה בהלה גדולה ואווירה של מלחמת אזרחים."

וזה עוד כלום לעומת הכותרת הבאה – "סוף העולם"(!!!!!!!!). כי זה מה שקורה כשעיתונאי כמו ברנע, מראיין עיתונאי חובב-אובמה כמו תום פרידמן מה"ניו יורק טיימס" ש"אמר בראיון טלוויזיה שאם טראמפ ימשיך כך בסוף יצטרכו לקחת ממנו את השליטה בקוד הגרעיני." ואילו לברנע הוא אמר: "אני לא בטוח שהמוסדות יחזיקו מעמד…אם יימשך התהליך הזה אנחנו עלולים להגיע לנקודת האל חזור."

חה-חה.

ומי עוד הצטרף למבול הגידופים היום ב"ידיעות אחרונות"? אלון פנקס הבלתי נמנע, מי שהיה קונסול שלנו באחת הערים בארה"ב, ומאז הוא נחשב למומחה בענייני אותה מעצמה. מומחה שכזה, שבמשך כל השנה שקדמה לבחירות, הודיע מדי שבוע ב"דקל-סגל" בגלצ, שלטראמפ אין שום סיכוי, לא לזכות במועמדות מטעם מפלגתו, ובטח שלא לזכות בבחירות לנשיאות, ושמובטח מקומה של הילרי קלינטון בחדר הסגלגל.

מין מומחה שכזה.

אני לא אוהד גדול של הנשיא טראמפ. הייתי בעד הילרי קלינטון (גם כשהתחרתה באובמה). טראמפ הוא חסר ניסיון וזה ניכר בכמה ממעשיו ומחדליו. העמדה שלו בקשר לזיהום כדור הארץ  היא קטסטרופה (זיהום, ולא "התחממות". על הזיהום אי אפשר להתווכח ואין בקשר אליו חילוקי דעות, והוא גורם הנזק העיקרי. הוויכוח על "ההתחממות" הוא מסך עשן, נוח לתאגידים המזהמים ולפוליטיקאים ששומרים להם על התחת), וזה לא דבר קל בעיני.

אבל עם כל חסרונותיו, טראמפ הוא עדיין שיפור ענק לעומת הנשיא שקדם לו (מה בדיוק עשה אובמה, אגב, בעניין זיהומו של כדור הארץ? אפס אחד גדול).

 

ואם תשאלו אותי, יש לברך את האל הטוב, שבבית הלבן יושב עכשיו מטורף מסוגו של דונלד טראמפ, ולא אידיוטים ובולשביקים מסוגם של אלה שמפגיזים אותו ב"ידיעות אחרונות" או ב"ניו יורק טייימס", כולם אוהדיו של הנשיא האסוני שקדם לו בבית הלבן.

 

 

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: