Skip to content

הבחירות בגרמניה/ האנטישמימחמד של הימין והשמאל

התופעה קופצת שוב בכל פעם שיש בחירות בעולם ומפלגה גזענית זוכה להישג.

שוב ושוב מתברר לנו שכמו שלשמאל יש אנטישמימחמד, גם לימין יש כאלה.

ככה קורה גם עם תוצאות הבחירות בגרמניה ועליית הימין הגזעני שם.

האנטישמימחמד של השמאל הם ה-BDS, הם ה-BLM (בלאק לייווס מטר), הם השמאל המזוייף באוניברסיטאות המערב, הם השמאל של הלייבור הבריטי, שרת החוץ השבדית וכן הלאה. ההסבר של השמאל לאהדתו ולהזדהותו עם הגזענים האלה היא, שבעצם לא מדובר באנטישמיות. מדובר רק באנטי-ציונות, מדובר רק באנטי-קולוניאליזם, רק באנטי-התנחלויות, רק במסירות אינסופית לזכויות האדם והאזרח (הלא-יהודי) וכן הלאה.

ואותו דבר אצל הימין, שמבחינתו אין שום דבר נורא כל כך בכל מיני אנטישמים, ניאו נאצים או סתם פאשיסטים, מארה"ב ועד אוסטריה, מהונגריה עד גרמניה. גם במקרה שלהם האנטישמימחמד הם לא ממש נגד יהודים, הם רק איסלמופובים, הם רק מתנגדים לטרור, הם רק מגוננים על הערכים התרבותיים הלגיטימיים של עמיהם.

השמאל והימין הם שתי הכנפיים של אותה ציפור, ומי שמרוויחים הם האנטישמימחמד שלהם מימין ומשמאל.

מודעות פרסומת

עליית הימין בבחירות בגרמניה/ הפרופ' צימרמן והלקחים של הישראלים בברלין

כרגע שמעתי בלונדון וקירשנבאום את הפרופ' משה צימרמן, המומחה המועדף על ירון לונדון לענייני גרמניה. זה בעניין תוצאות הבחירות שם, שהעלו את מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" למקום השלישי עם 12.6% מהקולות, 5.9 מיליוני מצביעים סך הכל, ו-95 צירים בבונדסטאג הגרמני.

לונדון העלה לצימרמן להנחתה, כשתהה אם יש מקום לאנלוגיות היסטוריות. צימרמן לא נבהל. הוא טען שהוא דווקא אינו חושש כלל מאנלוגיות היסטוריות, ומיד עבר להשוואה מאלפת, מדעית לגמרי, כמובן, בין עליית הימין הגרמני בבחירות אתמול, ובין מה שקרה בשנות השלושים של המאה הקודמת עם המפלגה הנאצית, כולל נקודות דמיון מדהימות (תרומה שלי להשוואה: בבחירות של ספטמבר 1930, פחות משלוש שנים לפני שנעשה קנצלר, זכו היטלר ומפלגתו הנאצית ב-6.5 מיליון קולות, וב-107 צירים ברייכסטאג). הפרופסור אף קינח באומרו שהוא בהחלט רואה במנהיג של אלטרנטיבה לגרמניה "פיהרר" לעתיד, כהגדרתו.

ובכן, אני מאוד מקווה, שהישראלים שלנו שהשתכנו להם בברלין (אלה שנמלטו מעימנו מחמת הימין המקומי, האפרטהייד הזוחל, ההדתה המתנחלת, הפאשיזציה המתקדמת, הקוטג' היקר וכל היתר), יתייחסו  עכשיו ברצינות המתאימה  לאבחנותיו המצמררות של הפרופ' צימרמן.

ועוד יש לי השערה, שלעיתון שלנו לאנשים חושבים, בדיוק בנקודה הזאת, של מה יש לישראלים לחפש בברלין, גורם המצב הפוליטי החדש בגרמניה לדיסוננס קוגנטיבי מסויים.

צפו לצחוקים.

 

איומי ההשמדה של הנשיא טראמפ/ של מי הוא, ערוץ 2? בשביל מי עובד ערד ניר?

זה עתה צפיתי בעורך חדשות החוץ של ערוץ 2, ערד ניר, תוקף במילים חריפות את נאומו באו"ם, היום, של הנשיא האמריקאי טראמפ, עם דגש, כמובן, על איומי ההשמדה שהשמיע הנשיא כלפי צפון קוריאה הגרעינית, הטרודה עכשיו בשורה של ניסויים מדעיים.

לחיזוק עמדתו ציטט ניר את דברי הנשיא הצרפתי החדש מקרון, ועוד איזו דמוקרטית אמריקאית מהקונגרס שם.

נזכרתי, שכאשר ביקר כאן אצלנו, לא מזמן, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, ריאיין אותו ניר, ובין השאר שאל אותו על איומי ההשמדה של איראן המכוונים לישראל.

גוטרש השיב מה שהשיב – משהו על זה שהאו"ם לא בוחר את החברות בו, והתשובה המבריקה הזאת זכתה מצידו של ניר רק למנוד ראש של הסכמה. הוא לא ציטט שום פוליטיקאי ישראלי, למשל, המסתייג מהתירוץ האומלל הזה. כלום.

אבקש רק להזכיר, שמספר אוכלוסיה של ארה"ב גדול פי 13 ממספר תושביה של קוריאה, ומספר האיראנים הוא פי 10 בערך ממספר הישראלים. ארצות הברית גדולה בשטחה פי שמונים וכמה מקוריאה הצפונית, ואילו איראן גדולה בשטחה פי שבעים וכמה מישראל (בגבולות הקו הירוק). כלומר, לא הבדלים גדולים מהבחינות האלה.

והנה, למרות זאת,  עורך חדשות החוץ של ערוץ 2 כלל לא מתרגש מאיומי ההשמדה של איראן כלפי ישראל (הנשענים, כמובן, על כוונות ההתגרענות שלה, בסיוע צפון קוריאני, אגב, זו המדינה שערוץ 2 ועורך חדשות החוץ שלו כה חרדים לשלומה), שזה אנחנו, עצמנו ובשרנו. אבל כולו חרדה קיומית ושצף קצף כלפי איומיו של טראמפ כלפי צפון קוריאה.

מה שמעלה כמובן את השאלה – של מי זה הערוץ הזה, ערוץ 2? זה בכלל ערוץ ישראלי? ובשביל מי בכלל עובד ערד ניר? בשביל הנשיא הצרפתי? בשביל המפלגה הדמוקרטית בארה"ב?

 

הדתה 4/ הפרופ' הררי רוכב שוב

בסופ"ש הלפני-אחרון נתן "ידיעות אחרונות" פתחון פה נרחב לאחד הדוברים מטעם הכת האתאיסטית הקטנה, המנהלת מאבק אידיאולוגי נגד היהדות בישראל, בתואנה של  "הדתה".

גם המאמר הזה, מאת הפרופ' יובל נוח הררי,  מנסה לייצר את הרושם המוטעה, כאילו יש במדינת ישראל איזה רוב חילוני מדומיין (אין דבר כזה) נאור, מתקדם, סובלני, מודרני, מערבי וכו' – הכל במרכאות כפולות ומכופלות – ומיעוט דתי קנאי קטן וחשוך – גם זה במרכאות – מנסה לערער את אמונתו של הרוב התמים הזה, ולדרדר אותו לחשכת ימי הביניים של דת מפגרת, הבנויה על אמונות תפלות.

וזה בשעה, שכפי שכבר הבהרתי, האמת שונה לחלוטין, שלא לומר הפוכה: 80% מהיהודים (ויותר אצל הערבים) בישראל מאמינים באלוהים. רוב עצום מתוכם – לעתים גדול אפילו ממספר המאמינים באלוהים – מקפידים על קיום עיקרים לאומיים/דתיים (ביהדות אין אפשרות ממשית להפריד בין השניים, בטח לא אחרי השואה, ובטח לא במדינת היהודים).*

ברור שהמציאות החברתית הזו אינה מוצאת חן בעיני המיעוט האתאיסטי הזעיר (שאגב, הולך ומתמעט)*, והוא מבקש לשנותה. במסגרת זאת נכתב המאמר המדובר של הפרופ'  הררי ב"ידיעות אחרונות".

הטיעון המרכזי של המאמר הוא זה: הררי וחבריו לאמונה האתאיסטית ("החילוניים", יענו) מייצגים את "האמת"; האמת המדעית, המוכחת, המוצקה, הרצינית.

ואחרי קטר האמת נשרכים כקרונות עוד כמה ערכים חשובים, "חילוניים" גם הם, כמו "חמלה, שוויון, חופש, עצמאות ואחריות". כל אלה מייצגים את "העגלה המלאה" של החילוניות, שלדעתו של הררי, יש להאבק על מקומה הראוי במערכת החינוך והערכים המקומית.

ואילו מן העבר השני של "האמת" ושאר הערכים החילוניים החיוביים , נמצאת "האמונה" (במקרה הזה, היהודית), זו שמציבה מול "האמת המדעית" איזו אמונה טפלה בבורא עולם, שאיש טרם הצליח לראותו, ובעוד החילוניים פועלים מתוך "חופש", הנה המאמינים פועלים מתוך "ציות". החילוניים הם טיפוסים "אחראים" לגורלם כבני אדם, בעוד שהדתיים סומכים על "כוח עליון".  החילוניים "לא מקדשים שום ספר, שום מיתוס, שום עם ושום אדם" ( ברור שההיסטוריון הררי לא שמע על "הקפיטל" ועל מרקס ואנגלס, או על "הספר האדום" ועל מאו, לא ידוע לו דבר על המיתוס של צ'ה גווארה, והוא לא ראה את פסלי הענק של לנין או סטלין), מול "המאמינים" (80% מהאוכלוסיה!) השטופים בצייתנות עיוורת ובקידוש ספרים ומיתוסים.

*****

זו אינה הפעם הראשונה שההיסטוריון הררי עוסק בתיאולוגיה, ולא בהצלחה רבה. בפעם הקודמת זה קרה לו ב"הארץ". הוא פירסם מאמר ובו ביקש להסביר איך, מדוע ולמה, הוא כמעט שלא התייחס כמעט ליהדות בספרו ההיסטורי הידוע על תולדות האנושות. הכל, כמובן, מדעי לגמרי, מבוסס על התובנות ההיסטוריות של ההיסטוריון, בעל התואר הרם, הידוע והמכובד.  כבר עסקתי במאמר הזה. קבלו תמצית.

כותרת המאמר היתה:

"ומה אם ליהדות לא היתה השפעה גדולה על המין האנושי?"

ותשובתו של הראשונה של הררי לשאלה היתה:

"האמת היא (האמת היא!) שתפקידה של היהדות בהיסטוריה של העולם היה שולי למדי."

אמת מדעית א'.

אבל, חכו, חכו. כי להררי יש עוד אמת בהמשך המאמר:

"אין גם כל ספק, שביחס לגודלו, לעם היהודי אכן היתה חשיבות יוצאת דופן בהיסטוריה של 2,000 השנים האחרונות."

אין כל ספק!

אמת מדעית ב'.

מ"תפקיד שולי", עברנו ל"חשיבות יוצאת דופן".

וגם זה לא הסוף. קבלו עוד אמת בהמשך:

"רק ב–200 שנה האחרונות ניכרת תרומה ייחודית באמת (ייחודית באמת!) של יהודים להיסטוריה של העולם."

אמת מדעית ג'.

מסגרת הזמן של החשיבות ההיסטורית הצטמצמה פלאים בתוך כמה שורות, מ-2,000 ל-200 שנה.

וזה עוד לא הסוף. ממשיכים לדהור ברכבת האמיתות מתוצרת ההיסטוריון-תיאולוג הררי:

"היהדות היתה ועודנה דת שבטית ומכונסת בעצמה…ולכן אין פלא (אין פלא!) שחשיבותה ההיסטורית מצומצמת."

אמת מדעית ד', שהיא בעצם וריאציה על אמת א', על התפקיד "השולי". אולי נקרא לה אמת א/2.

ולבסוף שיא השיאים:

"אין כל ספק (אין כל ספק!)שהעם היהודי הוא עם מיוחד עם היסטוריה מרתקת (אם כי צריך להודות שהקביעה הזאת נכונה למרבית העמים)"

אמת מדעית ה'.

מה תגידו על זה?

ובכן, לידיעתו של הפרופסור הררי, אפרופו אמת ה', ההגדרה המקובלת למילה "מיוחד" היא "בלתי רגיל, יוצא דופן, אֵין שֵׁנִי לוֹ, יְחִיד סְגֻלָּה, משׁכמו ומעלה", ובאנגלית: "special, extraordinary, unique"

ולכן לא יתכן, פשוט לא יתכן, כבוד הפרופסור, לקבוע "שהעם היהודי הוא עם מיוחד" – ובאותה הזדמנות לקבוע גם שהמיוחדות הנ"ל קיימת אצל "מרבית העמים"!  

או שמדובר בעם מיוחד – "אין שני לו", "unique", או שכמוהו כרוב העמים! שום דבר מיוחד!

תחליט, פרופסור!

מדובר בעבירה חמורה על "חוק הסתירה", פרופסור יקר!

נראה בעליל, שהפרופסור התרגל לתלמידים מפגרים ולקוראים שקונים כל קשקשת.

טוב, אולי לא הפתעה גדולה. הרי כל זה היה מיועד לקוראי העיתון ל"אנשים חושבים" (חה-חה).

וידוע המצב בפקולטות למדעי הרוח.

ולא תגידו שסידרת ההסתבכויות המביכה הזאת של כבוד הפרופסור אינה יותר מעניין זניח בשולי המאמר החשוב. לא ב"זוטי דברים", כמו שקוראים לזה העורכדינים, אנו עוסקים פה.

לא ולא.

סידרת "האמיתות" המדעיות האלה של כבוד הפרופסור,  נוגעת לליבת המאמר. לעניינו המרכזי. לעיקרו ולתמציתו, שהיא:

מה "באמת" חשיבותם של היהדות ושל העם היהודי?

ואם נדמה לכם שהפרופ' למד משהו בתיאולוגיה או בלוגיקה מאז המאמר ב"הארץ" ועד למאמר ב"ידיעות אחרונות", תחשבו שוב.

כי ככה נראית ההגות האתאיסטית העמוקה. ככה נראית "האמת" המדעית שלהם. ככה זה כש"אין כל ספק" אצלם.

ועוד על המאמר ב"ידיעות אחרונות" בפוסט הבא.

היה לי חשוב להבהיר את היחס ל"אמת", המדעית והחילונית,  לקראת העיסוק במאמר החדש ב"ידיעות אחרונות".


*לפי הסקר של בית אבי חי, מכון הסקרים גוטמן והמכון לדמוקרטיה, 94% מהיהודים בישראל הם בעד ברית מילה, 90% אומרים קדיש על מתיהם, 87% טוענים, שצריך שהאוכל במוסדות ציבוריים יהיה כשר, 85% סבורים שיש חשיבות לשמירה על מנהגי היהדות, עם חיבה מיוחדת לסדר פסח – 90% מקיימים אותו; 82% מדליקים נרות בחנוכה, 76% שומרים כשרות.

**שיעורם של האתאיסטים הוא 3-4% מהאוכלוסיה היהודית, מספר החופף  למספרם של מצביעי מפלגת מרצ, למספרם של מנויי עיתון "הארץ" ולשיעורם באוכלוסיה של צופי תכנית הטלוויזיה האתאיסטית "גב האומה". לפי סקר גוטמן, ירד מספרם של החילוניים האנטי-דתיים (האתאיסטים) מ-6% מהאוכלוסיה ב-1999 ל-3% ב-2009.

 

 

צחוקים/ הודות לקריקטורה האנטישמית של יאיר נתניהו, נודע לנו שהשמאל הוא נגד אנטישמיות

לזכותם של יאיר נתניהו והקריקטורה האנטישמית שפירסם אפשר לומר, שהודות להם  נודע לנו שהשמאל מתנגד לאנטישמיות.

אי אפשר היה לנחש זאת לנוכח היחס של השמאל לרשות הפלשתינית ולהנהגתה (קריקטורות אנטישמיות – מעשה יומיום, והצהרות אנטישמיות כנ"ל: היהודים "בני קופים וחזירים" בפי כוהני הדת הרישמיים והמתאבדים, וגם "טמאים" בפי היו"ר שעימו מקפידה מנהיגת מרצ להיפגש לעתים מזומנות, שבת אחים גם יחד).

קריקטורה אנטישמית ב"אל חייאת אל ג'דידה", היומון הרשמי של הרשות הפלשתינית, הפרטנרים לשלום

קשה היה לשער שזו עמדתו של השמאל לנוכח התעמולה האנטישמית שמתפרסמת ב"הארץ" באופן קבוע, בעברית ובאנגלית (למשל: זוהי "זכותו וחובתו" של הפלשתיני לרצוח יהודים, גם בצורה נפשעת, או שיש "קירבה משפחתית" בין הציונות והנאציזם לפי איזו פילוסופית-חצר).

העיתונאי האמריקאי ג'פרי גולדברג מסביר מדוע די לו מהאנטישמיות של "הארץ": הניאו-נאצים אוהבים לשלוח לו לינקים מהעיתון הזה.

 

לא ידענו שלשמאל יש משהו נגד אנטישמיות, לנוכח שתיקתו מול השקרים של "שוברים שתיקה", והשימוש שעושים בהם אנטישמים ברחבי העולם, כולל ה-BDS המתחזה לאנטי-ציוני גרידא.

השקרנים מ"שוברים שתיקה" מככבים בהפגנה אנטישמית באירלנד

אי אפשר היה לשער שהשמאל לא אוהב אנטישמים, לנוכח ההזדהות  עם מפלגת הלייבור הבריטית בדמותה הנוכחית, כולל מנהיגה הקמרד קורבין.

שלא לדבר על גלי ההערצה לכוכב הרוק האנטישמי רוג'ר ווטרס.

אז תודות מאליפות לנתניהו ג'וניור.

הימין, כמובן, לא יותר טוב מהשמאל בעניין הזה. הוא, יש לו טענות רק לאנטישמיות משמאל, וכלפי האנטישמים מימין הוא מגלה סובלנות מפליאה. הימין רק מתעצבן, ברוב צביעותו, על השמאל,שהוא מצידו, ברוב צביעותו, תוקף רק את האנטישמיות של הימין.

שני הצדדים צודקים במה שהם טוענים זה כלפי זה.

כמו שאני אומר תמיד: הימין והשמאל הם שתי הכנפיים של אותה ציפור.

צחוקים/ ומי מתעצבן שקוראים לו בשמות? או: הגמל רוכב שוב

אני עוד חייב לכם צחוק מאתמול. אז פרסם אסף דניאלי מאמר בעיתונו ("גילוי נאות: הכותב הוא עובד 'הארץ'", כמצויין בתחתית המאמר) ובו התרעם מאוד על שר החינוך נפתלי בנט, על פוסט שכתב ובו כינה את "הארץ" עיתון "אוטו-אנטישמי".

זעמו של השר יצא על העיתון בגלל שאחד המתחרים על תואר הטיפשות באותו כלי תקשורת, התנפל על אם ששכלה את שני בניה, חיילים בצה"ל, והשווה אותה לאמם של ל ג'יהאדיסטים איסלמיים.

דניאלי ממש עצבני בגין היציאה הזאת של בנט. השר שייך ל"זן התלמידים שצועקים ומקללים מרוב תסכול על כך שאין להם טענה נגדית ראויה". הוא חוטא ב"תשפוכת רעל", הוא מסית מגלגל עיניים, הוא "זורק את הגינותו האינטלקטואלית מתחת לגלגלי האוטובוס" ועוד.

אז מה מצחיק פה, אתם שואלים.

או.

מה שמצחיקה אותי היא התרעומת של דניאלי.

הוא עובד בעיתון שבו, בכל שני וחמישי, ומדי פעם גם בימים א', ג', ו' ושבת (במהדורה הדיגיטלית) קוראים לישראל, קוראים ליהודים ולמדינתם בשמות כמו "אפרטהייד", "קולוניאליזם", "פאשיסטים", "ניאו-נאצים" ולפעמים גם סתם השוואות בין ישראל ובין גרמניה הנאצית –

–  ודניאלי מתעצבן כל כך בגין מילה צמחונית יחסית לאלה כמו "אוטו-אנטישמי"?!
– לא נראה לכם חוצפה מצחיקה במקצת?

טוב, תאמרו, יתכן שדניאלי מתעצבן, בגלל שהחרפות והגידופים של "הארץ" הם לדעתו תיאורים עובדתיים של המציאות המצערת, בעוד שבנט סתם מגדף ומחרף.

הגמל דוהר שוב: רואה 6/6 לעומת העיוורים של "הארץ"

אז לא. בכלל לא. כי אפילו לפי מו"ל הארץ, עמוס שוקן, אין שום צורך שהגידופים של רבים מהכותבים הקבועים  "הארץ" כלפי עמם, דתו ומדינתו, יהיו תיאורים של מצב עובדתי. כלל לא. קבלו ציטוט, מילה במילה, מדבריו של כבוד המו"ל, על חוסר הקשר ההכרחי בין המילה ובין מה שהיא מייצגת:

"המלה אפרטהייד היא כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם," כתב שוקן, "ולכן היא שימושית להעברת המסר…לא צריך שתהיה זהות בין מאפייני האפרטהייד בדרום אפריקה לבין פרקטיקות של אפליה הנוגעות לזכויות אזרח הנהוגות בישראל, כדי שאפשר יהיה לכנות את ישראל מדינת אפרטהייד."

ואין צורך לומר, שמה שנכון לגבי השימוש ב"אפרטהייד", נכון גם לגבי תיאורם של היהודים כ"פאשיסטים" או מדינתם כ"נאצית". די בכך שהגידופים הריקים האלה יספקו "כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם" (כלומר, אצל קוראי המהדורה האנגלית של העיתון)

ובכן, מתברר שלעובד "הארץ" דניאלי אין שום סיבה לכעוס על שר החינוך. שהרי אם משתמשים בהבחנות הלינגוויסטו-אונתולוגיות של כבוד המו"ל שוקן, "לא צריך שתהיה זהות"  בין התואר "אוטו-אנטישמי" שבו השתמש בנט, ובין "הפרקטיקות" הרגילות של גידוף יהודים והתרת דמם, שמשתמש בהן עיתון "הארץ" שוב ושוב.

שזה אגב מקור החשד שלי, שכבר הבעתי פה ושם,  שמדובר בעיתון בעל קו מערכתי אנטישמי.

 

כפי שכבר כתבתי בהזדמנות אחרת, הגמל שאינו רואה את דבשתו, רואה 6/6 לעומת הסומים והעיוורים של השמאל המזוייף הזה מתוצרת "הארץ" ודומיו.

זה לא העם בהפגנות בפתח תקווה וזה לא העם בעצרות ההזדהות עם ביבי, זה רק פייק ניוז

קצת פרופורציות. זה לא העם שמפגין בפתח תקווה כדי לזרז את היועץ המשפטי לממשלה ולהביא לכתב אישום נגד ראש הממשלה. זה גם לא העם שבא לעצרות ההזדהות עם ראש הממשלה, במאמציו לעכב את הגשתו של כתב אישום נגדו.  פה ושם מדובר בכמה מאות אנשים, שהתקשורת מנפחת את מספריהם כדי להצדיק את גודל האותיות בכותרת או את מיקום הידיעה בחדשות הטלוויזיה.

לתקשורת יש ותק בניפוח מספרים של מפגינים (היחידים שלא מרוויחים מזה הם החרדים. הם באמת מביאים המונים למפגנים שלהם). להפגנה הידועה בכיכר מלכי ישראל (כשמה אז) הגיעו 80 אלפי אנשים. בפייק ניוז של התקשורת זה נקרא "הפגנת ה-400 אלף". להפגנה הגדולה של המחאה החברתית בכיכר המדינה הגיעו אולי 200 אלפי אנשים. בפייק ניוז של התקשורת שלנו היא נקראה "הפגנת המיליון". לשיא הגיע, איך לא, אחד המתחרים

קבלת הפנים בנתב"ג למשלחת הג'ודו מריו: ירדן ג'רבי במרכז למטה בחולצה לבנה מסמלת וי באצבעותיה (מתוך הסרטון ששחררה ג'רבי לרשת)

בצילום: כמה עשרות עסקנים של הענף ואוהדי ג'ודו שהגיעו לקדם את פני המדליסטים באולימפיאדה האחרונה, שהפכו אצל הטמבל מ"הארץ" לאלף פשיסטים בהמיים. כך שעכשיו אתם יודעים איך נראים במציאות אלף פשיסטים בהמיים, לדעתו של העיתון לאנשים חושבים

על תואר הטיפשות בעיתון לאנשים חושבים. כמה עשרות עסקנים של ענף הג'ודו, בני משפחה ואוהדים הגיעו לנתב"ג כדי לקדם את פניהם של שני זוכי מדליות באולימפיאדה האחרונה. אולי הצטרפו אליהם עוד כמה עשרות מבאי אולם הנכנסים. ומה כתב הטמבל?  "כאלף איש באו לקבל את פניהם (של המדליסטים, ירדן ג'רבי ואורי ששון)…הם כבר נגועים בווירוס הפשיזם. מניעיהם לאומניים בלבד…כאלה הם, הפשיסטים המתחילים. בהמיים, תוקפניים, רומסניים, חסרי כבוד ונימוס כלפי הזולות, פרועים, מתנהגים כאספסוף…"

הגרעין הקשה של המפגינים בפתח תקווה, הם יושבי הקרנות. הם מהווים את הגרעין הקשה בכל הפגנות השמאל בלי יוצאת מן הכלל.  מדובר במי שמקבלים משכורות או שכר עורכי-דין ויחצ"נים מממשלות זרות, ממיליארדרים ותאגידים עשירים וממוסדות כנסייתיים זרים. לא כתוב בחוזה שלהם שהם חייבים להשתתף בהפגנות האלה, אבל הם יודעים על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה שלהם, ומגיעים.

הגרעין הקשה של משתתפי העצרות של נתניהו  יודעים גם הם יפה על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה.  ואני לא מדבר על השרים וסגניהם או חברי הכנסת הישובים בשורה הראשונה. על הפרוסה שלהם יש הרבה יותר מחמאה. אני מדבר על העסקנים של מרכז הליכוד שרוצים לקדם רישיון בניה לקבלן חבר, או רישיון ליבוא תאילנדים לחקלאות, או כל רישיון אחר, וחשוב להם ללחוץ  את ידו של השר הרלוונטי.

אלה הגרעינים הקשים, לא רוב המפגינים. אך גם אם לוקחים בחשבון את מאות האידיוטים השימושיים הנלווים אליהם, זה בשום אופן לא "העם", ואפילו לא "הליכוד", בניגוד לרושם שהם מנסים לייצר, בפתח תקווה או באולמות שבהם נואם נתניהו כדי להגן על כסאו.

והם ואוהדיהם יודעים זאת. הם מודעים לחולשה. אחד מחברי בפייסבוק, משתתף קבוע בהפגנות בפתח תקווה, פרסם את הפוסט הבא: "למה האופוזיציה לא נותנת בראש לנתניהו בפרשות השוחד והמרמה? אילו המצב היה הפוך, המדינה היתה בוערת! ביבי היה מוציא מליון לרחובות."

זה קשקוש, כמובן. כבר היה מצב הפוך. ביבי היה באופוזיציה לראש הממשלה אריאל שרון המתנתק מעזה, מאותרג אך גם נחקר בפרשות שחיתות. וביבי לא הוציא מיליון לרחובות. האופוזיציונר ביבי גם לא הוציא מיליון לרחובות נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט בשעה שנחקר. איש עדיין לא הצליח להוציא מיליון לרחובות בישראל, לא בגלל חשדות בעוון שחיתות, ולא משום סיבה אחרת. כל מה שמצליחים בעלי העניין להוציא לכיכר או לאולם הם כמה מאות אנשים שב"פייק ניוז" של התקשורת הופכים להיות "2,000".

אני מאוד מקווה שאת הדבר הזה מבינים גם אלה הממונים על החקירה המשטרתית ועל ההיבטים המשפטיים. אסור שמפכ"ל המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה יושפעו מההפגנות של בעלי עניין,  מצד זה או אחר. הם מצליחים להביא להפגנות שלהם עשירית או שתי עשיריות הפרומיל (אלפית)  מהאוכלוסיה. וזה גם מה שהם שווים, הם ודעותיהם.

 

 

השמאל בן אלף השקרים/ אותו טרור בדיוק, אבל בעולם הרחב הוא דתי-איסלמי מגונה, ואצלנו פה – מלחמת שחרור צודקת (1)

ברור שהתכיפות והתפוצה של הטרור הג'יהדיסטי במדינות המערב בשבועות האחרונים (ספרד, בלגיה, פולין, אנגליה, צרפת ופינלנד)  מקשות על המכחישנים  והשקרנים הרגילים מן השמאל להמשיך בשטויות הרגילות.

כל  מיני ניסיונות מגוחכים להסברים ולתרוצים, שביסודם  רפליקות על תרגילי ההתחמקות בנוסח הנשיא האמריקאי היוצא ברק אובמה. התחכמויות לשוניות המבוססות על האידיוטיזמים של הפוליטיקלי קורקטנס ועל לשון החלקלקות של הניאו מרקסיזם והפוסט מודרניזם. ופתאום מתברר שזה לא טרור איסלמי אלא טרור של "קיצוניים אלימים" וכן הלאה.

והלאה האיסלמופוביה.

מאחורי אובמה הסתדרו בשורה  כל דוברי המימשל האמריקאי, שהנשיא הדמוקרטי והנאור אסר עליהם לומר את האמת הידועה לכל, ולפלוט את צמד המילים האסור.  וגם מנהיגי אירופה המערבית, מדינות מה-זה דמוקרטיות, קיבלו על עצמם את האיסור של אמירת האמת הידועה לכל.  פרנסואה הולנד הצרפתי, דיוויד קמרון הבריטי ואנגלה מרקל הגרמניה, ואחריהם, איך לא, השמאל המזוייף באתרי הקינון הרגילים שלו באקדמיה ובתקשורת, כל אלה דיברו, בעקבות אובמה,  על "קיצוניים אלימים" ועוד מיני ביטויים מכובסים לעייפה.

מפת הפיגועים של הטרור ב-2017: כבר אי אפשר להכחיש שמדובר במלחמת עולם דתית

אך בינתיים אובמה הלך, ובמקומו בא דונלד טראמפ, המתעב את הפוליטיקלי קורקט. בבריטניה החליפה תרזה מאי את קמרון, בצרפת החליף עמנואל מקרון את הולנד ושניהם זנחו את מדיניות ההשתקה של קודמיהם כלפי הטרור האיסלמי. וגם מרקל הגרמניה דיברה בתחילת השנה על החשיבות שבשיתוף מדינות מוסלמיות במאבק נגד הטרור האיסלמי. זאת אומרת – אפילו הקנצלרית הכירה בתופעה.

ואילו אובמה עסוק עכשיו, תמורת כמה עשרות מיליוני דולרים, בכתיבת ספרו, שעליו ניתן לומר כבר עכשיו: מעולם לא נכתבו כל כך הרבה תירוצים תמורת כל כך הרבה מיליונים (איך ולמה יצא שהייתי הנשיא האמריקאי שמכר הכי הרבה נשק ב-60 השנים האחרונות? איך הפכתי את המזרח התיכון לבית מטבחיים ענקי, גרוע בהרבה ממה שעוללו הבושים וקלינטון? איך קרה שבתקופת נשיאותי הגיעו לשיא המהומות הבינגיזעיות בארה"ב? למה לא השתנה דבר בשכונות השחורות של שיקגו, שבהן התחלתי את הקריירה הפוליטית שלי?)

*****

מאז תחילתה של שנת 2017 ועד היום נהרגו 5,443 אנשים ברחבי העולם ב-915 תקיפות טרור. כמעט הכל עבודה של טרוריסטים איסלמיים.

ב-30 הימים האחרונים, מאז ה-29 ביולי ועד ל-28.08.2017, נהרגו 906 אנשים ונפצעו 996 ב-152 תקיפות שארעו ב-29 מדינות; מהפיליפינים וסין במזרח עד ספרד במערב, ממרכז אפריקה ועד פינלנד שבצפון – כל זה בשם האיסלם.

כל זה חוץ מאלפים רבים יותר, של אזרחים תמימים ושל חמושים הלוחמים בשם האיסלם,  בשורה של מלחמות במזרח התיכון ובאפריקה.

כבר קשה מאוד להכחיש:

אנו מצויים בעיצומה של מלחמת עולם דתית. מלחמת העולם השלישית (אם לא מחשבים את המלחמה הקרה) או הרביעית (אם כן).

מתוך שתי הכתות המרכזיות של האיסלם, הסונה והשיעה, יוצאים הלוחמים והטרוריסטים המבקשים להשליט את החוק האיסלמי – השריע'ה – על פני העולם כולו, באש ובחרב. כי "דין מוחמד ביל סייף" (דין מוחמד בחרב). אנשי משמרות המהפכה של איראן השיעית והטרוריסטים של החיזבאללה בלבנון,  כמו אנשי דאעש, אל קאעידה, הטאליבן, החמאס  ובוקו חרם הסונים. כל אלה נלחמים ביניהם ובין עצמם על השליטה באיסלם, ובאותה עת לוחמים נגד כל "הכופרים" בכל מדינה בעולם שהם מסוגלים להגיע אליה כדי לבצע את מעשי הרצח שלהם.

אך גם אם השמאליברלים של המערב והשלוחה הישראלית שלהם, השמאל המזוייף שלנו, כבר מעיזים לומר את המילים הגסות והאסורות "טרור איסלמי", בלית ברירה, כדי שלא לעשות מעצמם צחוק מוחלט, הם עדיין שומרים על זכותם לשקר, להונות ולהטעות:

הם גילו יוצא מן הכלל:

הטרור הפלשתיני אינו חלק מן הטרור האיסלמי!

בכלל לא מאותה ליגה!

הפלא ופלא!

אז נכון:

אותן קריאות "אללה הוא אכבר" נשמעות בפאריס ובירושלים בפי הסכינאים הרוצחים או הנהגים הדורסניים.

אותן "צוואות" שמותירים אחריהם המתאבדים בשם האיסלם ברמאללה או בבריסל.

אותם טקסטים ואותן הנמקות נשמעות מפי המנהיגים הפוליטיים של מלחמת הדת בטהראן או בעזה וברמאללה.

אותן הטפות במסגדים של קום שבאיראן, לונדון שבדרום אנגליה או אום-אל-פחם שבישראל –

אבל אם תשאלו את המומחים  לשקרים של השמאל המזוייף, מדובר בשתי מלחמות אחרות לגמרי:

האחת טרור שמבצעים קיצוניים דתיים איסלמיים, שגם אם ניתן למצוא לו פה ושם קצת הצדקות מהסוג הפוסט-קולוניאליסטי,  עדיין מדובר בטרור דתי.

והמלחמה האחרת, בישראל, שמעו-שמעו, כלל אינה מלחמה דתית כמו זו שהפילה חללים ב-28 מדינות אחרות ברחבי העולם בחודש האחרון.

הציוץ של המו"ל שוקן: הכל בגלל היהודים (צילום הציוץ מאתר "מידה")

רק פה בישראל מדובר במלחמה מוצדקת לגמרי, מלחמת שחרור לאומית, הרואית, של העם הפלשתיני המבקש להסיר מעליו את עולו של הכיבוש הישראלי!

*****

וזה עדיין לא שיא הטרלול. השיא הזה שייך לאסכולה שמשתייך אליה המו"ל של העיתון הישראלי ל"אנשים חושבים".

המו"ל דנן, עמוס שוקן, מצטרף בחדווה להסבר האנטישמי העתיק, שהכל בגלל היהודים. היהודים – כלומר, הציונים, הכיבוש, מדינת היהודים. וכל הטרור בעולם – בגללנו!

קבלו את הציוץ האנטישמי של כבוד המו"ל:

"מאה שנים של תמיכת המערב בציונות ובישראל, כולל בחמישים השנים האחרונות שישראל מקיימת משטר אפרטהייד וגניבת קרקע, יש להם חלק ניכר בעוינות של האסלם למערב", כך צייץ המו"ל, והמשיך בגערה למצייץ אחר שהעז לפקפק בתזה המפוקפקת: "אתה באמת לא רואה את הקשר בין הטרור האיסלמי באירופה לבין תמיכה אירופאית בציונות יותר ממאה שנה? אז ברור שחשוב להם (לטרוריסטים) לאזן את זה (על ידי מעשי רצח באירופאים, כמו שהם עושים לציונים)." (בסוגריים הסברים שלי)

*****

טוב, נראה שאפילו לשמאליברלים מן השורה, היציאה האנטישמית של מר שוקן נראית כטרלול מופרך מדי. לכן הם פונים להפרדה בין הטרור האיסלמי המגונה (למרות התובנות הניאו-מרקסיסטיות והפוסט-קולוניאליסטיות) ובין מלחמת השחרור ההרואית של העם הפלשתיני הכבוש –

וזה למרות שהעם הזה עצמו, והטרוריסטים שהוא מנפק מתוכו, כמו מנהיגיו הפוליטיים והדתיים, השולחים אותם לבצע את מעשי הרצח, ומשלמים להם ולמשפחותיהם כסף אירופאי ואמריקאי תמורת הרצח שהם מבצעים ביהודים, הם עצמם  כלל אינם יודעים וכלל אינם מודים שהם כאלה לוחמי שחרור כמו שעושים מהם בשמאל המזוייף.

אבל בשמאל המזוייף, הפטרוני והמתנשא, שם יודעים הרבה יותר טוב מהפלשתינים מה הם ומי הם, מה רצונם ומה מניע אותם.

פוסט ראשון בסדרה

 

צחוקים/ שתי הפגנות, אחד ראש ממשלה, אחת צביעות, ולא-עיתונאי ולא-עיתון

לצחוק היומי שלי הגעתי היום רק בצהריים, עם הפתיח ליומן של גלצ ועם האייטם שמיד אחריו. בפתיח התייחס המגיש להפגנה התורנית במוצ"ש בפ"ת. מעשה אזרחי מפואר לדעתו. את מני נפתלי, מהמארגנים, הוא השווה לדמויות היסטוריות הרואיות כמו בן-הרוש מוואדי סאליב בפיפטיז, ולמנהיגי הפנתרים השחורים מהסבנטיז. כבר השוואה מאוד מצחיקה, אם תשאלו אותי, כשמבחינים בהרכב הסוציו-אנתרופו-אקונומי של המפגינים בפתח תקווה, מהפריבילגיים ביותר בחברה הישראלית. ההיפך המוחלט של מפגיני ואדי סאליב והפנתרים השחורים. אולי השלג בקוטב קצת יותר לבנבנן מהם. אבל לא בזה העניין. העניין הוא בקלות הראש של כבוד המגיש כלפי הפרות החוק הברורות והבוטות שליוו את ההפגנה בפתח תקווה, בהתחשב בפסיקה הברורה של בית המשפט, לגבי אופן קיומה החוקי של אותה הפגנה.

צבוע נקוד (Crocuta crocuta): לא עיתונאי ולא עיתון (הצילום מהוויקיפדיה)

ומה האייטם שבא מייד אחרי הפתיח הנ"ל בצהריי היום של גלצ? ובכן: כאן התנהל דיון נוקב בעבירה הבוטה והחצופה של ראש ממשלתנו, שהעז להמרות את פסיקת הבג"צ ועדיין לא העביר פרטים על שיחותיו עם בעלי העיתון "ישראל היום" ועם עורכו לשעבר.

בעניין הזה, הפלא ופלא, לא גילה המגיש מגלצ שום הקלת-ראש. וכדי שנבין את החומרה שהוא מייחס להפרת החוק, הוא אפילו זימן לדיון את עורך הדין של מי שתבע את החשיפה, העיתונאי רביב דרוקר, והפרקליט הבהיר שמדובר ב"זילות" ואפילו ב"ביזיון בית המשפט", ועל כך חזר פעם ופעמיים.

אז מה היה לנו? שתי פסיקות ברורות ונוקבות של בית המשפט. שתיהן הופרו. אחת על ידי אזרחים רבים, והשניה על  ידי ראש הממשלה אחד. להפרה אחת, של גיבוריו הנערצים מתייחס האיש מגלצ בקריצה חביבה, ואל השניה, של שנוא נפשו מראשות הממשלה – במלוא החומרה.

ברור שזה אפשרי.

עובדה שזה קרה.

אבל שנא ישחרר אותנו הדובר מגלצ מהלהט המזוייף  של מדליק המשואה: לא צדק הוא מחפש ולא החוק בראש מעייניו. לא שחיתות הוא רודף ולא ניקיון כפיים כוכב הצפון שלו. הכל אצלו איפה ואיפה. כלומר, לא עיתונאי ולא נעליים. עוד תועמלן פוליטי סוג ג' וצבוע סוג א'.

ובאותו עניין (צביעות): לא זמן רב אחרי ששמעתי באוטובוס את הקטעים בגלצ, הגעתי לבית הקפה ולעיתונים, והנה ממצאי:

אתמול התקיימו שתי הפגנות דומות למדי מבחינת זהותו המקצועית של נשוא ההפגנה. האחת מול ביתו של היועץ המשפטי בממשלה, עקב התנהלותו בפרשיות הנוגעות לראש הממשלה. והאחת מול ביתה של נשיאת העליון מרים נאור, עקב התנהלותו של המוסד שהיא עומדת בראשו, בעניין מסתנני העבודה המתגוררים בשכונות הדרום של תל אביב.

"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" דיווחו על שתי ההפגנות באותו עמוד. הראשונה זכתה לכותרת ראשית בעמוד ולכתבה נרחבת, והשניה לכותרת בתחתית העמוד ולכתבה מצומצמת. "מעריב" הקדיש להפגנה הראשונה כתבה נרחבת בעמוד קדמי, ולשניה כתבה מצומצמת בעמוד אחורי. והכל בסדר וכך צריך. ההפגנה הראשונה היתה גדולה ומלווה בהפרת החוק ולכן סיפור גדול. השניה קטנה ובלי בלגנים ולכן סיפור קטן.

ורק ב"הארץ" זכתה רק הפגנה אחת לכותרת בעמוד הראשון ולכתבה נרחבת.

והשניה לא הוזכרה במילה ואף לא בחצי מילה.

"הארץ" שומר על קוראיו, "האנשים החושבים" (חה-חה), מפני ידיעות העלולות להזיק לתודעתם המגובשת.

אז שנא לא יספרו לנו שמדובר בעיתון.

מדובר בביטאון של כת קטנה, מנוכרת ומתבדלת.

ובעיקר צבועה.

צחוקים/ "המחנה השפוי" והגמל שרואה 6/6

הבוקר הצחיק אותי מאוד אחד מחברי בפייסבוק (ובכלל) מ"המחנה השפוי" (הגדרה שלו, וגם להלן כל מה שבמרכאות). החבר "מתפלץ מהניתוק והטהרנות", שלהם, בהיותם "משחירי כל, המדכאים כל תיקווה", ש"מגמדים ומבזים", "מורחים בבוץ", ועוסקים ב"רציונליזציה ישבנית פסיאודו אידיאולוגית" – כל זה

הגמל שרואה 6/6 (צילום מהוויקיפדיה)

כלפי חבריהם למחנה "השפוי" דנן, כמו אלדד יניב ומני נפתלי מההפגנה בפתח-תקווה, וגם כלפי המנהיג החדש של המחנצ, החבר גבאי. מה שעושים אלה, מ"המחנה השפוי", מסועדי ה"המסעדות היפניות", זו "שערוריה של מתאבדים", לדעתו של החבר שלי, מעשה של "מיואשים".

ובכלל לא עולה על דעתו של חברי זה, כמובן, לפקפק אפילו לרגע, בשיקול הדעת, בהיגיון וביושרה של חבריו אלה, מ"המחנה השפוי", כשהם מתייחסים באותם קני מידה המאפיינים אותם,  אל יריביהם הפוליטיים. כלל לא עולה על דעתו להתפלץ מ"הניתוק והטהרנות" של "המחנה השפוי" כשחבריו אלה מתייחסים אל התרחשויות שונות במדינתנו שאינן לפי רוחם, "מגמדים ומבזים" כל מה שבסביבתם.

במקרים האלה, כמובן, הם לא "מורחים בבוץ", פתאום הם לא "משחירי כל, המדכאים כל תקווה". אז לא מדובר באוכלי סושי, "מיואשים", ואין לנו עסק ב"שערוריה של מתאבדים".

כשהם מתייחסים אל עצמם ובשרם – האדונים המנותקים והטהרנים טועים בכל. כשהם מתייחסים אל האחר – הם מדייקים וקולעים אל חוט השערה.

מי פתי ויאמין לשטות הזאת?

כי תחשבו רגע: אם "המחנה השפוי" מתייחס אל חבריו, שותפיו לדרך ומנהיגיו בביקורתיות עמוקה כזאת, ובלי שום הצדקה, לדברי חברי זה, לאיזו מידה של שיקול דעת ותבונה אפשר לצפות מהם כשהם מביעים את דעתם על שנואי נפשם הימניים, הדתיים, האספסופיים וכל היתר?

מה אומר ומה אדבר? הגמל שאינו מבחין בדבשתו, רואה 6/6 לעומת הצופים לבית ישראל מן "המחנה השפוי".

.

%d בלוגרים אהבו את זה: