Skip to content

טיפ/מטבח/ מה עושים בגבעולים הירוקים של השום

השום החדש הגיע לשוק. המחירים שראיתי היום – 5-6 שקלים לקילו עם הגבעולים. אני מעלה פה שוב פוסט בנושא, שיעזור לכם להחליט מה כדאי – לקנות עם או בלי הגבעולים.

מאפיהו

את ע. אתם כבר מכירים בעיקר מהסיפורים על דאדא (דוד רובין ז"ל) והוותיקים אולי זוכרים אותו מסקירות הכדורגל אשתקד. ע., כמו דאדא (וכמוני) הוא  (גם) טבח, אחד מהזנים האנושיים החביבים עלי, ולא במקרה, שהרי אדם קרוב אצל עצמו.

גבעולי שום במצב הגולמי גבעולי שום במצב הגולמי

והנה, בפעם האחרונה שנמצאתי מול הטלוויזיה שלו,  כדי לראות כדורגל אירופאי ש"עידן" עדיין לא מספק,  למדתי ממנו על הדרך, בין גול של פ.ס.ז' לגול של בארסה, מה עושים בירוק של השום. עונת השום נמצאת עכשיו בעיצומה, ובשוק מוכרים אותו בשתי צורות עיקריות: עם הגבעולים הירוקים – או בלעדיהם. המחיר עם הגבעולים הוא בסביבות 6 ש"ח לקילו, ובלי הגבעולים – 12 ש"ח לקילו.

אז מה כדאי?

תסמכו על סוחרי השוק, שהם עושים את החשבון היטב. אין מצב שלקונה יהיה רווח מצד זה או אחר.

ובכל זאת יש שובר שוויון.

ואותו סיפק לי ע. :

שכן, מסתבר, יש מה לעשות בגבעולי השום הירוקים.

וכך עושים זאת:

גבעולי שום מקולפים מוכנים לשימוש גבעולי שום מקולפים מוכנים…

View original post 121 מילים נוספות

מודעות פרסומת

צחוקים/ הפייק-בולשיט שבו מאכיל "הארץ" את "האנשים החושבים"

את הצחוק הראשון להיום הביא לי רוגל אלפר, זה שסיפר לדקל-סגל בגלצ, שהוא תמיד מתבטא בכתב בצורה שהיא "מאוד אחראית ומדוייקת". וזה מהאדם שהודיע לנו בחודש מרץ לפני שנה, שהולכת להיות מלחמה ודאית באביב, ו"השמיים יפלו עלינו", ואחרי שהתבדה בעניין הזה, הודיע באותה צורה  "אחראית ומדוייקת" בחודש יוני דאשתקד, שתהיה מלחמה בקיץ: "אל תופתעו אם תפרוץ מלחמה הקיץ. תופתעו אם לא תפרוץ". מצחיק שכמותו, מגוחך כהרגלו.

*****

והנה הצחוק השני להיום. כשהגעתי לספריה, נזכרתי שהחמצתי את עיתון "הארץ" של שישי שעבר (09.03.2018). פשפשתי במגירות ומצאתי. והנה, בעמוד הראשון למעלה מימין, בחר העורך להביא פרומו גדול לפרשנות של הכתב הפוליטי יוסי ורטר, מודגש במסגרת גדולה, כחולה וחגיגית.
קבלו את המשפט האחרון והמסכם של הפרומו הנ"ל:
"כל החלטה שיקבל נתניהו בתחילת השבוע הבא, ולא תוביל לבחירות ביוני, תהיה בגדר הפתעה."
חה-חה. קיבלנו ממש הפתעה. כמו ההפתעות שהיו פעם במסטיק בזוקה. והאמת, שזה לא רק ורטר שהסתבך באיוולת הנבואית מהסוג הזה בפרשת "הבחירות ביוני". מדובר בעדרים שלמים של "פרשנים".

מה שמביא אותי לשאלה: איך איש רציני לכאורה, עיתונאי עם תעודה, בעל ותק וניסיון, ולא לגמרי אידיוט, כמו ורטר, מרשה לעצמו להסתבך בשטויות באלה?
לא מספיק פעמים הוא ודומיו נפלו על הפנים?

הם לא ילמדו לעולם?

והנה התשובה שאני נותן לעצמי: אין לוורטר שום בעייה, כי המו"ל לא יוריד לו שקל מהמשכורת, ואפילו לא יעיר לו בחביבות בעניין "ההפתעה" מהעמוד הראשון.
שהרי המו"ל, שרשמית הוא מפיק עיתון יומי חשוב, יודע בסתר ליבו, שבעצם הוא מוציא לאור איזה פייק-בולשיט, תעמולתון ל"אנשים חושבים", שנותן לכמה עשרות אלפים של מצביעי מרצ, "המשותפת" וקצת המחנצ, את הזבל שהורגלו אליו.
ומכאן, שגם ל"אנשים החושבים", חה-חה, לא אכפת מזה שהתעמולתון שלהם מאכיל אותם בפייק-בולשיט הזה, המתחזה להיות "ידיעה" או "פרשנות" או "תחזית".
אלה "אנשים חושבים", בינינו, כמו שאני עציץ.
ככה שכולם – ורטר, המו"ל והקוראים, לגמרי מרוצים מהמצב.
וגם אני, כי אני מאוד אוהב לצחוק.

שמחת תורה/ מקוהלת עד הוקינג ועד בכלל

סטיבן הוקינג היה אחד משני הכוהנים הגדולים של כנסיית השכל בעשורים האחרונים. הכוהן הגדול של "מדעי החברה והרוח" בתקופה הזאת הוא הפרופסור האמריקאי נועם חומסקי. הכוהן הגדול של הפיסיקה ו"המדע" היה סטיבן הוקינג. למרבית הצער שיתפו השניים האלה פעולה בתחום החרם נגד ישראל. חומסקי, שבמירעו התגלה כצבוע, שצביעותו "זועקת לשמיים"(על פי הגדרתו שלו!) וכגזען אנטי-ישראלי (על פי הגדרתו שלו!), ובאותה הזדמנות כאנטישמי (על פי הגדרתו שלו!), הסית את הוקינג להצטרף לחרם המפלה והלא מוסרי כלפי ישראל, והוקינג הצטרף בכך לעדת הקרנפים השמאליברלית, במופע המוזר שלה כבעלת הברית של האיסלאם הקנאי והאנטישמי, ולכך התייחסתי בפוסט מפורט בעניין זה.
ואילו בפוסט שאני משתף כאן,  ביקשתי לטעון שאת הוקינג מעריכים, אולי, מהסיבות הלא-נכונות. לא התייחסתי פה לתיאוריה שלו בדבר "המפץ הגדול", אלא לעמדתו באשר לשאלת קיומו של האל. בדיון בשאלה הזאת הסתבך הוקינג בשורה של נימוקים מביכים ביותר וכוזבים בעליל.
ואילו עיקר תרומתו של הוקינג, אני טוען כאן, היתה במאבקו נגד הנזקים החמורים שגורמת הפעילות האנושית לבית המשותף של כולנו – הכדור הזה שאנו חיים על פניו. הוקינג ניסה להזהיר מפני הסכנה הנוראה בדרכים שונות. גם בהסברה עיונית, וגם בסוג של "הפגנה", כאשר גייס אף את גופו הפגום כדי להדגים את החשש העמוק שלו מפני המעש האנושי הזה – שבו כנסיית השכל (שבה הוא עצמו היה חבר נכבד ביותר) משחקת תפקיד מכוער ומזיק ביותר, כבעלת הברית הנאמנה של הכוחות החברתיים, הפוליטיים והכלכליים הפועלים לחורבנו של הכדור ולהרס הבית של כולנו.

———————————————————————————-

מאפיהו

בשנה שעברה כתבתי בזמן הזה – חג הסוכות – על התנ"ך כספר הזיכרונות של עמנו. מה שביקשו להעביר לנו הסופרים והעורכים הקדומים חסרי המורא ומשוא הפנים, אלה שלא חששו לדווח גם על מעלליהם הרעים ביותר של השועים והגבירים או אנשי הדת – ביחד עם מעשיהם הטובים והראויים. גם על גורלם המר של הצדיקים והחסודים, וגם על הצלחותיהם של הרשעים.

למען נשכיל ונדע ולא נתפתה לרמייה ולשקר, ולתיאור החיים בתור פוצי מוצי והסוף תמיד טוב.

כל כך רחוק ממה שטוענים כלפי התנ"ך  כל מיני מלומדים מדומים בני זמננו, כולל מבני עמנו המוזרים לפעמים, המייחסים לתנ"ך ולכותביו את מה שהם עושים בעצמם – כתיבה מגוייסת, שקרנית, מעוותת, שלא רק שאינה מרגישה עצמה מחוייבת לאמת – אלא אף מכחישה את קיומה של אמת כלשהי. "רלטיביסטים" יענו. הכל אצלם "נראטיב". והאמת מבחינתם אינה יותר מ"מחמאה שמישהו נותן לאמונותיו". חבורה של שרלטנים ורמאים המתחזים להיות אנשי מדע.

וכולל כמובן המוני רבנים ופרשנים מפוקפקים אחרים שמבחינתם…

View original post 1,436 מילים נוספות

צחוקים/ המומחים של "ידיעות אחרונות" לניהול העולם נגד פגישת טראמפ-קים

את הצחוק היומי סיפק לי "ידיעות אחרונות", בהתייחסותו אל תגובתו החיובית המהירה של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ליוזמה שהגיעה לבית הלבן מטעמו של שליט קוריאה הצפונית, קים ג'ונג-און, על ידי המתווכים מדרום-קוריאה.

במיוחד הפליאו עשות שני המומחים של העיתון הנפוץ לענייני הבית הלבן, אמריקה והעולם כולו,  שהביעו את דעותיהם, הקונסול לשעבר אלון פנקס והכתבת הוותיקה בוושינגטון אורלי אזולאי.

מה לא אמרו שני המומחים הדגולים האלה (שנזכיר את תחזיותיהם המדהימות בקשר לסיכויי היבחרותו של טראמפ לנשיא, או שנרחם עליהם הפעם?) על העובדה שטראמפ הביע נכונות לפגוש את קים, ולדון עימו בעניינים הבוערים של הגרעין הצפון-קוריאני?

שטות ואיוולת, רשלנות וחוסר אחריות, הם אמרו. חוסר הכנה וחובבנות, ואפילו שיגעון, הם כתבו. ניסיון לספין שקוף שעניינו להסיט את האש מבעיותיו של הנשיא עם אותה כוכבת הפורנו, ופגיעה קשה באמינותה של ארה"ב, באמינותו של שר החוץ שלה, כולל התנגשות חזיתית עם הגנרלים המכהנים בממשל של טראמפ.

הכותרת של "ידיעות אחרונות" ב-12.03.2017, לפני שנה בדיוק, כולל חששות כבדים באשר לעתיד – "סוף העולם" על פי פרידמן (הציטוט למעלה משמאל)

אוי-וויי.

בקיצור, מעשה שלא ייעשה.

המומחים של "ידיעות אחרונות" מבינים הרבה יותר טוב מהנשיא הטרי טראמפ, איך צריך לנהל את העולם.

*****

כדי להבין מאיפה צומחת השטות הזאת של הוד מומחיותם, צריך להזכיר –

א. את דעותיהם הטובות של המומחים מ"ידיעות אחרונות" על אלילם, הנשיא לשעבר ברק אובמה, כנראה הנשיא הכושל ביותר שישב בבית הלבן בחמישים השנים האחרונות (לפחות).

ו-ב', את עמדתו של העיתון שהם כותבים בו, ואת עמדותיהם שלהם לגבי ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו.

כי אם יש יחסים טובים בין טראמפ ובין נתניהו, ברור, מבחינתם, שכל מה שטראמפ עושה הוא איוולת וטירוף.

*****

עד היום אני זוכר את אותו גיליון של "ידיעות אחרונות" מלפני שנה בדיוק, כשהכתב הבכיר של העיתון חזר מוושינגטון עמוס בחוויות קשות ביותר, כולל תחזית על סופו המתקרב של העולם, לא פחות, ממש במילים אלה – הכל בגלל הנשיא החדש טראמפ!

ברנע ציטט אז את ידידו תום פרידמן, קצת גרופי וקצת מנטור של אובמה, ש"אמר בראיון טלוויזיה שאם טראמפ ימשיך כך בסוף יצטרכו לקחת ממנו את השליטה בקוד הגרעיני." וגם "אני לא בטוח שהמוסדות יחזיקו מעמד…אם יימשך התהליך הזה אנחנו עלולים להגיע לנקודת האל חזור."

לא פחות!

"נקודת האל-חזור"!

וגם "סוף העולם"!

(ראו הציטוט מדבריו של פרידמן בצילום השער)

והנה  עכשיו, המטורף הזה מ"בית הבלהות", מוכן אפילו לפגוש את הדיקטטור מצפון קוריאה, כדי להרחיק מאיתנו קצת את "סוף העולם" הצפוי על ידי המומחה פרידמן ו"ידיעות אחרונות"!

שומו שמיים!

*****

כדי להדגים את הצביעות, הרשעות והרמיה של המומחים ועיתוניהם (שלא תעלו על דעתכם לרגע, שהקו של "הארץ" היה שונה מזה של "ידיעות אחרונות"), כדאי להרהר בתסריט הדמיוני הבא:

יום אחד נוחתת בירושלים משלחת של דיפלומטים מצריים, המבקשים להיפגש בדחיפות עם ראש הממשלה הישראלי. הסיפור שבהם מביאים מדהים: הנהגת החמאס בעזה, על כל אגפיה, עזה-פנים, עזה-חוץ וההנהגה הצבאית – מבקשת לערוך רביזיה במדיניות של הארגון, מוכנה לפרק את הנשק, ולפתוח בשיחות עם ראש ממשלת ישראל.

והנה, ראש ממשלת ישראל – נניח אפילו נתניהו, מודיע, ככה סתם מהמותן, בלי להתייעץ עם הקבינט ועם המוסד והמטכ"ל, בלי עבודת מטה מסודרת, שכן, הוא מוכן להיפגש עם מנהיגי החמאס!

אז מה דעתכם? המומחים של "ידיעות אחרונות" או "הארץ" היו מודיעים שמדובר באיוולת ובטירוף? שיש כאן ספין טיפשי שנועד להסיט את תשומת הלב מהחקירות נגד ראש הממשלה ותו-לא? היו מזכירים את כל השקרים של החמאס בעשרות השנים האחרונות? מלגלגים על חוסר הניסיון והחובבנות של נתניהו?

*****

נראה לכם שסתם ככה, צנח האמון של הציבור בתקשורת לתחום המסוכן? שרק משהו כמו 12% מהציבור נותנים אמון בחומרים שמספקת להם התקשורת הממוסדת, לפי הסקר האחרון שראיתי?


 

סיעת "רק ביבי" נגד סיעת "רק לא ביבי" – מלחמת הכנופיות והבחירה בין הדבר לחולירע

*במוצ"ש האחרון, בתכנית "מגזין" של אושרת קוטלר בערוץ 10, שודרה כתבה שעסקה במסתנני-העבודה/מבקשי המקלט. אחד הטיעונים שהובאו, נגע לעמדות של השרה מירי רגב ושל השר אריה דרעי המצדדים בפינוי המסתננים/פליטים. מתברר שאלה, במישרין (רגב) או בעקיפין (דרעי, דרך אשתו) זכו לקבל תרומות נדיבות מבעלי-עניין, שיש להם אינטרס בפינוי הנ"ל.

אבל לא הוזכרה במילה אחת העובדה, ש"ארגוני הסיוע" – אלה המתנגדים לפינוי, ושלמעשה הכתבה במצ"ש בערוץ 10 שיקפה וגם שרתה באופן מובהק את עמדתם, "ארגוני הסיוע "האלה, לא סתם זוכים ל"תרומות" של בעלי עניין, אלא ממומנים ומתוחזקים על ידם: הקרנות הזרות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו: כנופיית "רק ביבי"

חלק מבעלי העניין מבקשים לשנות את אופיה היהודי של ישראל, כמו הקרן לישראל חדשה (המסווה את כוונותיה אפילו בעיוות השקרי של תרגום שמה לעברית כ"קרן החדשה לישראל").

חלק אחר של בעלי העניין מבקש להביא לדמוניזציה ולדה-לגיטימציה של ישראל, כמו קרן פורד האנטישמית (שהיא המממנת מס. 1 של "הקרן החדשה"), או קרנות נוצריות המבקשות להוכיח כי היהודים, "רוצחי ישו" משכבר הימים, הם גם בימינו אלה חבורה של גזענים נתעבים.

וחלק מהקרנות הזרות עוסק באופן פעיל בהתערבות בפוליטיקה הפנימית של ישראל, כמו קרנות של מדינות זרות ומפלגות פוליטיות בחו"ל. עניינם בפרקטיקה האימפריאלית הרגילה של "הפרד ומשול" בארצות הילידים.

והנה, "ארגוני הסיוע" עושים את העבודה למען האינטרסים של משלמי שכרם, עם ערוץ 10 בתפקיד האידיוט השימושי.

**וכך, אלה מסיעת "רק לא ביבי", מזכירים השכם והערב את "ישראל היום" – החינמון-ביביתון המתוחזק על ידי מיליארדר-קזינואים אמריקאי.

אבל הם לא מזכירים שחמישית מהמניות של "הארץ", האופוזיציה התקשורתית (בדפוס) העיקרית לנתניהו, מוחזקים על ידי בית הוצאה לאור בגרמניה.

ולא מזכירים שהקרנות הזרות שהוזכרו בסעיף הקודם, פעילות גם הן מאוד במאבק נגד ראש הממשלה.

כסף זר והשפעות זרות משמאל ומימין כאחד.

אז איך זה, שערוץ עשר, הרגיש כל כך להשפעות הזרות (לכאורה, כפי שנאמר גם בכתבה) על מניעיהם של מצדדי הפינוי, לא מתייחס כלל להשפעות הזרות (בעליל, לא לכאורה) על מניעיהם של מתנגדי הפינוי?

***מאנשי סיעת "רק ביבי", בתקשורת ובפוליטיקה, אנו שומעים לאחרונה שפע של טענות וגידופים כלפי עדי המדינה המתייצבים מול מנהיגם הנערץ. "שטינקרים", "בוגדים", "מלשנים" ועוד.

חיפשתי ברשת סימנים לכך שאותם כלי תקשורת ופוליטיקאים צדקנים, השמיעו דברים כאלה או דומים להם בפרשיות אולמרט.

זוכרים את עד המדינה שמואל דכנר, ש"נפל על משמרתו" בעודו מבקש להרשיע ראש ממשלה בישראל? או את עדת המדינה שולה זקן, המזכירה הנאמנה – שכמו נאמניו של ביבי, ארי הארו, שלמה פילבר וניר חפץ חתמה על הסכם עד מדינה? לא מצאתי שום גידופים נגדם מהימין.

מצאתי ב"ישראל היום" כותרת שוחרת-צדק פואטי: "עכשיו זמן הנקמה של זקן".

****מסיעת "רק לא ביבי" בתקשורת ובפוליטיקה, מגיעות התקפות עזות על ראש הממשלה ושליחיו, שביחסם אל מפכ"ל המשטרה ואנשיו הם מערערים את שלטון החוק, מערערים את יסודות הממשל התקין המבוסס על עבודתם של "שומרי הסף" וכן הלאה.

מצחיק, כי במשך חודשים ארוכים מאוד, שבוע אחרי שבוע, מוצ"ש אחרי מוצ"ש, השתתפו כל אלה בהפגנות בפתח תקווה ואחר כך גם בתל אביב, נגד היועץ המשפטי לממשלה, כמי ש"מורח", וכן הלאה.

ההצטרפות להפגנות האלה הוצגה כחובתם של אזרחים הגונים וכצו מוסרי עליון.

ובכן מה? האם היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, שהותקף על ידי סיעת "רק לא ביבי" מייצג פחות את "שלטון החוק" מהמפכ"ל רוני אלשייך המותקף על ידי אנשי "רק ביבי"?

הוא פחות "שומר סף" ממנו?

איך זה שהתקפות על מנדלבליט הן מופת מוסרי והתגלמות הדימוקרטיה – והתקפות על אלשייך הן עיוות מוסרי וערעור יסודות הדמוקרטיה?

למותר לציין, שאפשר להפוך את הטיעון: אנשי "רק ביבי" שהיו נגד ההפגנות אנטי-מנדלבליט מכל הסיבות הנאותות, מצדיקים משום מה, ואף משתתפים בחפץ לב במתקפות על אלשייך.

ראש ממשלה לשעבר אהוד אולמרט: כנופיית "רק לא ביבי"

*****האם ראש ממשלה הנתון לחקירות, יכול או לא יכול להמשיך בתפקידו? גם בנקודה הזאת, העמדות הן לפי הנסיבות, והדברים ידועים.

ראש הממשלה עצמו, איש ה"לא יהיה כלום", טוען שאין בחקירות כדי להפריע לו.

עמדתו היתה הפוכה כשהחקירות נגעו לראש הממשלה שקדם לו.

אחת ממנהיגות האופוזיציה, הח"כית  ציפי לבני, התובעת מראש הממשלה להתחפף מכיסאו  בגין החקירות – דבקה לכיסאה בממשלת אולמרט  ולא העלתה תביעה דומה.

אנשי תקשורת בכירים ביותר, שנשבו אז בקיסמו של אולמרט ושמרו לו על התחת – תובעים עכשיו את התפטרותו של ביבי.

******עד היום אני זוכר כתבה בטלוויזיה, שבה נראתה רעייתו של ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, מביימת למעשה את בעלה לקראת שידור בחירות כלשהו. צמרמורת חולפת בגווי כשאני חושב, איזה  מטעמים היו עושים אנשי "רק לא ביבי" אילו הופיע על המסכים קטע דומה הנוגע לשרה נתניהו המביימת און-קמרה את בעלה.

——-

הייתי יכול להמשיך ולהביא דוגמאות כאלה, עוד כהנה וכהנה.

מה אפשר ללמוד מכל זה?

*שהשמאל והימין – אנשי "רק ביבי" ואנשי "רק לא ביבי", הם תמונת מראה אלה של אלה. שניהם בבחינת הגמל שאינו רואה את דבשתו. שתי הסיעות מעלות טוענות המתהפכות עליהן ברגע שהן מושמעות.

**שכל הטיעונים של אנשי הסיעות האלה בדבר "שלטון החוק", בדבר "ההגנה על הדמוקרטיה", או "נגד השחיתות", הן הדגמות של מוסר כפול.

ומוסר כפול, כידוע, אינו מוסר מחוזק ומשוריין (כמו דלת בעלת שכבת הגנה כפולה), אלא היפוכו הגמור. מוסר כפול הוא מוסר לקוי ומושחת. מוסר כפול הוא חוסר מוסר.

***טענות הנשענות על מוסר כפול כזה, אין להן שום בסיס. המערכה הפוליטית שמתנהלת בין אנשי "רק ביבי" ואנשי "רק לא ביבי", היא מבחינה לוגית, קשקוש בלבוש. בלה-בלה סתמי במסווה של טיעון הגיוני.  מוסר כפול הוא אשפה מוסרית, ונימוקים הנשענים עליו הם עלבון לאינטליגנציה.

****בפועל מדובר במלחמה על השלטון בין שתי כנופיות. כשאנשי שתי הכנופיות האלה שלנו, "רק ביבי" ו"רק לא ביבי", משתמשים בנימוקים מתחום המוסר, הצדק, טובת העם והמדינה וכן הלאה, זה מצחיק אותי.

זה כאילו שכנופייתו של קון קורליאונה מניו יורק שבמדינת ניו-יורק וכנופייתו של דון אל קפונה משיקגו שבמדינת אילינוי, יתחרו ביניהן על השליטה  בשוקי הסמים, הפרוטקשן, ההימורים והזנות של מדינת אוהיו, הנמצאת בינהן – תוך שימוש בנימוקים המסתמכים על כתבי הקודש הנוצריים.

*****אנשי שתי הכנופיות האלה מעמידים פנים, שכל מה שאני כותב כאן אינו גלוי וידוע לרוב הגדול של העם.

אבל הסקרים הנערכים מדי פעם מגלים את האמת.

עד לאחרונה הגיעו שיעורי האמון של הציבור במפלגות ובתקשורת לרמות של 20% עד 30%. בסקר האחרון שראיתי כבר צנח שיעור האמון הזה לרמות שבין 10% ל-20%.

כלומר, רק אחד או שניים מכל עשרה ישראלים מאמינים למה שמספרים להם אנשי סיעת "רק ביבי" וכלי התקשורת שלהם, "ישראל היום", "מקור ראשון" או ערוץ 20 מצד אחד, ואנשי סיעת "רק לא ביבי" מהצד השני, עם "הארץ", ו"ידיעות אחרונות", גלצ ו"כאן" וערוצי הטלוויזיה הגדולים.

******רוב גדול של העם לא מאמין לאנשי שתי הכנופיות, ובצדק. ברובו הגדול, העם כבר יודע, שלא האינטרסים של העם ושל המדינה עומדים לנגד עיניהם של אנשי שתי הכנופיות האלה, אלא האינטרסים שלהם, אי שם במרומי העשירון העליון.

*******לכאורה יש סתירה, כי הנה, בסקרים, זוכה ראש הממשלה נתניהו לתמיכה רבה מצד חלקים בציבור. יתכן שזה נכון. שיש לו תמיכה רבה, שלאנשי כנופיית "רק לא ביבי" היא נראית כמוזרה לנוכח החשדות נגדו.

אלא שאין כאן סתירה.

מדובר רק בבחירה בין הדבר והחולירע.

מהסקרים, עד כמה שניתן להאמין לתוצאותיהם, מתברר, שבינתיים, רבים בעם מעדיפים את הדבר של כנופיית "רק ביבי", על החולירע של כנופיית "רק לא ביבי". רבים מאוד בציבור לא מאמינים בעדיפות המוסרית של אנשי החולירע. אין לה שום ראיות.

 

 

 

 

צחוקים/ היועץ בניהו על הנשיא טראמפ והמחדל בסוריה

את הקטע המצחיק של עיתונות סוף השבוע תרם לנו הפעם אבי בניהו ב"מעריב". קבלו:

"לפחות עבור מבצעי המחקרים והסטודנטים לעתיד צריך לכתוב את הדברים האלה בצורה ברורה: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שמאפשר לטבח בסוריה להימשך כל כך הרבה שנים; שמאפשר לרוסיה להתבסס במזרח התיכון; שמאפשר בחדלונו לאיראן להקים בסיס בפאתי שדמשק; ומאבד את אחיזתו והשפעתו במזרח התיכון – מאבד את מעמדו של מוסד הנשיאות האמריקאי כמנהיג העולם החופשי."

וואלה, אבי?

דונלד טראמפ נמצא בשלטון שנה ועוד ארבעים וכמה ימים.

הטבח בסוריה התחיל במרץ 2011, לפני שבע שנים. מהן, קצת פחות משש שנים בתקופת כהונתו של הנשיא הקודם, ברק אובמה. אז איך כותב בניהו, "עבור מבצעי המחקרים והסטודנטים לעתיד", שזה טראמפ שמאפשר לטבח להימשך "כל כך הרבה שנים"?

האם לא היה זה אותו אובמה שאיפשר לרוסים "להתבסס במזרח התיכון"?

האם לא היה זה אובמה, בהסכם הגרעין השערורייתי, שנתן לאיראנים את המפתחות למזרח התיכון?

האם לא היה זה אובמה, שמרצונו, הפך את עצמו ואת המעצמה האמריקאית לבדיחה עגומה בחצרות של שליטי המזרח התיכון? בניהו לא יודע מה אמרו על אובמה בריאד ובקאהיר, בנסיכויות המפרץ ובירושלים, בתור "מנהיג העולם החופשי"?

האם בניהו מחפש לעצמו ג'וב כיועץ אסטרטגי של המפלגה הדמוקרטית בבחירות הבאות?

 

 

שידור חוזר: האם הלך על ביבי? לא יודע

ניסיתי לתהות על קנקני שלי – מדוע לא בא לי במיוחד לכתוב על פרשיות נתניהו המסעירות?

הגעתי למסקנה, שהסיבה העיקרית היא, שמה שלא יהיו ההתפתחויות "החדשות", תמיד אני נמצא חוזר על עצמי, לא תהליך אהוב עלי.

ולראיה, הנה פוסט שפרסמתי לפני שנה ושלושה שבועות, ב-30 בינואר 2017, כשהפרשיות עדיין היו בתחילתן. ואיני מוצא סיבה לשנות אפילו חצי מילה, למרות כל מה שקרה. מה שנראה לי נכון אז, נראה לי נכון גם היום.

———————————————————————————————-

אתמול האזנתי לתכניתו של אראל סג"ל בגלצ. הרבע הראשון של התכנית, או קצת יותר, הוקדש לענייניו היגעים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מלבד סגל השתתפו גם חברו לדעה שמעון ריקלין, ועוד חבר לדעה, העיתונאי יואב יצחק, בעל האתר "ניוז 1"' הוא "מחלקה ראשונה".

ומה אומר לכם? לבי לבי לשלושה האלה, שבלב ולב, ללא התלהבות כלל, ללא שכנוע כלל, בהמון גמגומים, דנו בגורלו המעורפל של ראש הממשלה. המושג הנפוץ ביותר בשיחה שניהלו השלושה היה "לכאורה". עשרות השמעות של המושג הזה,  וכן המון "להבנתי", "לשיטתו", "נדמה לי", "לגישתו",  "שאלה שתלויה ועומדת", "סוג של" ועוד. כל מיני אההה, בההה וציגלה-מההה. וככל שהתרבו הביטויים האלה, התמעטו העובדות, כלו הטיעונים, נעלם השכנוע, והרושם הברור היה של דכדוך. סוג של השלמה עם הגורל.

והנחמה העיקרית, לדעתם: החקירות עוד יימשכו זמן רב. שבועות ארוכים בתיק 1000 (ארנון והסיגרים), שלא ברור אם "יבשיל" לתיק פלילי, ועוד חודשים ארוכים של חקירות הצפויות בתיק 2000 (ארנון וההקלטות).

מזה הסקתי שהקבוצה של ביבי משחקת על זמן.

נתניהו: משחק על זמן

נתניהו: משחק על זמן

סגל וריקלין  הודו ללא חדווה, ביחס להתנהלותו של ראש הממשלה,  שזה "לא נראה טוב", ואף "לא מריח טוב". ובהינתן הכיעור (לא נראה טוב) והסירחון (לא מריח טוב), מצא סג"ל מפלט בטיעון המקובל, שהשאלה המכרעת היא אם מעשיו של ביבי שלנו עברו או לא את "הרף הפלילי".

אבל אם בכל זאת, ולמרות הכל, ייחצה הרף הפלילי, על כך הסכימו השניים, אין שאלה באשר לגורלו של ראש הממשלה. ואילו אם לא, ומדובר רק בכיעור ובסירחון "במישור הציבורי" – יש להשאיר את ההכרעה לעם, בקלפי.

השתתפותו של העיתונאי יואב יצחק לא שיפרה  את המצב. יצחק הוא עיתונאי-תחקירים מהטובים, שלמרבית המזל מניח לעמדותיו הפוליטיות לקחת אותו רק עד לגבול מסויים – גבול הגילויים והסקופים שלו. ומכיוון שהיו לו כאלה בכל מה שנוגע לחקירותיו של נוני מוזס ומה שהוא סיפק למשטרה לאחרונה נגד ביבי, התרומה שלו לדיון הובילה רק להעמקת הדכדוך בשיח המשולש הזה של אוהדי ביבי בגלצ.

*****

באשר לעמדתי: אני לגמרי מסכים עם סג"ל. כל אדם, ואפילו ביבי הוא אחד כזה,  הוא חף כל עוד לא הוכחה אשמתו. בוודאי שהוא חף לחלוטין בשעה שהוא נבדק או נחקר, ואפילו לא הוגש נגדו כתב אישום. אני גם מסכים לגמרי שהכיעור והסירחון, לפי הגדרתם המשתמעת של סגל וריקלין,  הכרוכים בהתנהלותו של נתניהו, אם אין בהם היבט פלילי , הם עניין להכרעה בקלפי.

דרעי: גם החרדים האשכנזים

דרעי: גם החרדים האשכנזים

אלא שזה בדיוק העניין. נתניהו אינו פועל בחלל הריק של העקרונות הנעלים. הוא מוקף אנשים פוליטיים, במפלגתו ובמפלגות אחרות.  הם עשויים לאחוז בפומבי בעמדות עקרוניות כמו זו של סג"ל, או שלי, בעניין ההבדל שבין הפלילי והציבורי. אבל העקרונות הנעלים מדאיגים אותם  פחות מכוחם הפוליטי ועתידם האישי.

הם מבינים שפלילי או לא, הסיפורים על ההערצה העממית הרחבה כלפי ראש הממשלה הנוכחי, האדישה לכל כיעור או סירחון (למשל ברשת ובסקרים), אותה אהדה שתציל אותו "במישור הציבורי" (כלומר בקלפיות) אינה יותר מאגדה אורבנית. חמישה-שישה טוקבקיסטים חרוצים שפועלים דרך כמה עשרות כתובות, מייצרים בקלות מבול של מילים שעורכים של סקרי תקשורת-רשת מצביעים עליהם כעל "דעת הקהל". באשר לסקרים, קיבלנו הדגמה מכאיבה באשר לתוקפם "המדעי" בבחירות האחרונות.

כל פוליטיקאי יודע, מנסיונו ומנסיונם של אחרים, שמסה קריטית של כיעור וסירחון עלולה למוטט כל חזית נוכחית של אהדה ציבורית רחבה.

הפוליטיקאים מסתובבים בשטח ובודקים את הדופק ללא הרף. בטח בימים כאלה.  לכל אחד מהם יש עוד  נאמנים שמסתובבים בשטח ומדווחים אמת, בניגוד לסקרים ולתקשורת הממוסדת. הם יודעים מה קורה במציאות, שבמקרים רבים מאוד היא שונה מאוד  ממה שמצטייר ברשת או ממה שמחרטטים פרשנים ממשאלות ליבם, בימין או בשמאל.

והם בשום אופן לא יניחו לביבי לגרור אותם איתו למפלה ניצחת, אם הם יריחו ש"היה משהו", ולכן "יהיה משהו". די להאזין למה שלא אומרים, אני חוזר – לא אומרים –  הפוליטיקאים המחזיקים בידיהם את המפתח לגורלה של הממשלה הזאת.

זה שהשר ישראל כץ נשא נאום אחד של תמיכה נלהבת בנתניהו, זה שהשר צחי הנגבי מתרוצץ כל עוד רוחו בו מתחנה לתחנה למען הבוס הגדול, וזה שהח"כ אמסלם בקרוב יגיש הצעת חוק שתאפשר לנתניהו לנהל את הממשלה גם מתא במעשיהו, בהמשך טבעי להצעותיו הקודמות, לא עושה על הפוליטיקאים  רושם גדול.

המפתח לגורלה של הממשלה מצוי בידיהם של שלושה פוליטיקאים: משה כחלון, אביגדור ליברמן ואריה מכלוף דרעי. שלושה שועלים ותיקים שיש ביניהם דיבור. הם מחזיקים בידיהם את גורלו של נתניהו, לא פחות מהיועץ מנדלבליט, המפכ"ל אלשייך, מהלשעבר יעלון או מהארנונים המלייאנים, מילצ'ן ומוזס, וצריך להזכיר גם את שלדון ("הג'ינג'י) אדלסון.

ליברמן: הסכין והחבל

ליברמן: הסכין והחבל

לשלושת הפוליטיקאים האלה יש שליטה ישירה ב-23 מנדטים, ואם מניחים שהחרדים האשכנזים ילכו למקום שאליו ילך דרעי, מדובר ב-29 מנדטים, אחד פחות מהליכוד של נתניהו.

מותר להניח שזה, בערך יהיה גם כוחם הפוליטי המשותף אחרי הבחירות הבאות.

אם יחשבו במשולש הכוח הזה שנתניהו לוקח אותם לטיול על שפת המצוק, הם יעשו כמיטב יכולתם כך שהוא לא יגרור אותם עימו אם וכאשר ימעד אל התהום.

התנהגותם מעידה שהסכין מוכן בידם, והם משחיזים אותו בקפדנות.

זה לא הסכין שיערוף את ראשו של נתניהו, חלילה. שלושת הפוליטיקאים האלה לא קובעים אם משהו פלילי או לא פלילי, כשם שהם לא קובעים אם "חבריו" של ביבי בליכוד יחפפו אותו מעליהם, או לא.

מדובר בסכין שינתק את החבל הקואליציוני הקושר אותם אליו לפני הצניחה החופשית לתחתית הנקיק.

במצב אידיאלי, בהנחה  שמדובר בפוליטיקאים אחראים למדי, עליהם לחשוב טוב-טוב על השאלה הבאה, לפני שהם עושים צעד כלשהו:

מי יכול לבוא במקום נתניהו?

לא שאלה פשוטה, כשמדובר בספינה השטה במים הסוערים של המזרח התיכון.

*****

ברור שהכל יכול להתהפך. נתניהו מצליח להפגין בינתיים רוח קרב וביטחון עצמי בהופעותיו הפומביות (חוץ מהתקפותיו הבוטות נגד התקשורת, המצביעות על עוצמת חששותיו ביחס ישר לבוטותן). אוהדיו בטח מקווים ש"הקוסם" ישלוף שפן. הם מנסים להאמין לו ש"לא יהיה כלום כי אין כלום". אבל לא נראה שתקופת הפקפוקים והדמדומים תימשך לנצח (כלומר, עד למועד הנקוב של הבחירות לכנסת הבאה).

הבעייה של ביבי היא, שהיו ויש לו יותר מדי חברים עשירים שפעלו כלפיו לפי הכלל המישנאי הידוע "עשה לך רב וקנה לך חבר", ולפחות אחד מהם קנה אותו באספקה רצופה של טובין, בעיקר חומרים ממכרים מהסוג הממסטל, ניקוטין ואלכוהול,  במסווה של "מתנות".

בשעה שביבי, מצידו, לא קנה לו די חברים בפוליטיקה. יתכן שהיה קמצן מדי כלפי חבריו, בחלוקת כיבודים וקידום ובהפגנת נאמנות וכבוד.

כחלון: מחירי הדיור

כחלון: מחירי הדיור

ויחס גורר יחס.

"יתנו – יקבלו", נהג פעם ביבי לומר.

וחבריו שלא קיבלו ממנו הרבה עד עכשיו – למה שיתנו לו משהו עכשיו?

כשכבר אינם בטוחים שהוא יביא להם ניצחון?

ואולי אף חוששים שיוליך אותם לתהום?

ואם יעניק עכשיו נתניהו את תיק החוץ לישראל כץ? את תיק התקשורת לחיים כץ? ואם יחדל לחבל בניסיונותיו של שר האוצר לייצב את מחירי הדיור?

וגם אם יעשה את כל אלה, וכיוצא באלה,  האם זה לא מאוחר מדי ומעט מדי?

*****

ואחרי כל זה  שתי שאלות:

אחת: האם נגזר גורלו של ביבי?

תשובה: לא יודע.

שתיים: האם אני בעד זה שביבי ילך?

תשובה: מי במקומו?

מה ההבדל בין תיק 2000 ובין חוק "ישראל היום"

שמעתי הבוקר את אראל סג"ל חופר בגלצ בפעם המי-יודע-כמה בשאלה המטרידה, מדוע את נתניהו חקרו בתיק 2000 (ביבי-נוני-ידיעות אחרונות), ואף מחשידים אותו בשוחד – בעוד שהמשטרה לא נוגעת בעשרות חברי הכנסת שקידמו את חוק ישראל היום והצביעו בעדו. אותו חוק, שנועד להזרים מיליונים לכיסיו של נוני, בעוד שהח"כים האוהדים מקבלים סיקור מפנק בעיתונו של נוני מוזס.
אז הנה התשובה, והיא פשוטה להפליא: החקירה המשטרתית נגד ביבי ונוני נפתחה, משום שביבי נואל להקליט את השיחות המפלילות שניהל עם נוני, כולל הקנוניה האפלה שנרקמה בשיחות הנ"ל.
אפשר לקבוע בוודאות גמורה, שאלמלא נמצאה אותה הקלטה, אצל אחד מאנשי אמונו של ביבי, לא היתה החקירה נפתחת. אין מצב שמשתתפי השיחה עצמם היו מדליפים את דבר קיומה לידיעת המשטרה.
והנה, מה לעשות, נראה שבפרשת חוק ישראל היום, לא הגיעה לידי המשטרה שום הקלטה, או ראיה ברורה אחרת, היכולה להעיד כי נרקמה קנוניה פלילית בין הח"כים שוחרי טובתו של נוני מוזס – ובין נוני מוזס שעיתונו שחר את טובתם של אותם ח"כים.
וזה הכל.
כל היתר סברות כרס והשערות.
ואם השערות, בקלות אפשר להעלות את ההשערה, שלא האינטרס הפיננסי של נוני עמד בראש מעייניהם של הח"כים שביקשו לחבל בישראל היום – אלא שנאתם לביבי ולעיתון המשרת אותו. זה אולי לא יפה, אבל גם לא פלילי.

צחוקים/ מה עשו הסוכנים של פוטין לדעת הקהל האמריקאית, שהסוכנים של "הקרן החדשה" לא עשו לדעת הקהל בישראל?

הערב הצחיק אותי דיון טלוויזיוני בפרשת "הטרולים" הרוסיים שקרקסו את אמריקה, וחקירה מתנהלת בארה"ב  נגד הנשיא דונלד טראמפ בעניין הזה.

דיברו על זה בערוץ 10, רביב דרוקר כמנחה ונדב אייל כפרשן, ב"לונדון וקירשנבאום".

הטענות המועלות בארה"ב הן, הסתבר לי, שהממשל של ולדימיר פוטין הקים מנגנון הפועל להשפעה על דעת הקהל האמריקאית, באמצעות הרשתות החברתיות, ואף על ידי ארגון הפגנות על אדמת ארצות הברית. המנגנון, הכולל המוני שכירים העובדים בעצם ב"אגיטציה"*, לא הופעל ישירות על ידי הממשל הרוסי, אלא באמצעות "חברת קש", שהיא זו  שתפעלה את הפרוייקט, בכספים כבדים. וננקב המספר של מיליון ומאתיים אלך דולר לחודש. "שזה המון בשביל רוסיה", כפי שהסביר לנו הפרשן אייל.

"הוושינגטון פוסט" מסביר בסרטון מה עשו הטרולים הרוסיים בארה"ב: תעמולה ברשת,  התערבות בבחירות, חבלת-רשת פוליטית

הובא דובר אמריקאי, שהסביר כי מטרת הפעילות הרוסית היא לסכסך בין חלקים שונים של האוכלוסיה האמריקאית, לעורר ספיקות בנוגע לאישים פוליטיים, להשפיע על הבחירות, ולערער על הלגיטימיות של הממשל.

אז מה מצחיק בכל זה, אתם שואלים?

או.

מה שהצחיק אותי, היה, שאת התיאור הזה של ההתרחשויות בערוץ 10, ליוו המנחה והפרשן במילים כמו "מדהים" ועוד מילים המבטאות פליאה והסתייגות עמוקה מצד אייל, שלא לדבר על הבעותיו המשתאות של דרוקר וגבותיו.

מה מצחיק פה?

ובכן, רביב דרוקר, המנחה שלנו, היה המייסד ובמשך שנים גם המנהל של "עמותה" בשם "התנועה לחופש המידע".

שהיא ודומותיה עסוקות במה, בדיוק? ומי מממן אותן?

ולא יתכן, פשוט לא יתכן, שנדב אייל לא שמע מעודו על המוני קרנות ממשלתיות, כנסייתיות ותאגידיות הפועלות בישראל ומפעילות פה אלפי סוכנים מטעמן.

ומה עושים כל אלה אצלנו פה (בקנה מידה ענק), לעומת מה שעשו הרוסים בארה"ב (בקנה מידה קטן יחסית. מיליון ומשהו דולר לחודש? הצחקתם את הקרנות שפועלות אצלנו).

כן, אני יודע. ההבדל הוא, שבאמריקה זו חברת קש של הממשלה הרוסית עצמה, ואילו אצלנו מדובר ב"ארגוני החברה האזרחית."

חרטא ברטא.

קרנות מפלגתיות מגרמניה, כמו למשל "קרן רוזה לוקסמבורג" (שכיכבה קצת לאחרונה, כששינעה שני ח"כים מהשמאל לרואנדה)? הכסף שהיא ואחיותיה מזרימות לסוכנים המקומיים הוא כסף ממשלתי לגמרי.

ברור שהכסף שמזרימות ל"עמותות" המקומיות הממשלות של בריטניה, הולנד, אירלנד, שבדיה, נורבגיה, דנמרק ספרד ועוד – הוא ממשלתי לא פחות מהכסף הרוסי הפועל בארצות-הברית.

וכמוהו גם הכסף המוזרם מטעם "האיחוד האירופי".

כמעט כל הקרנות "הכנסייתיות" מאירופה, ניזונות בעצם מכסף ממשלתי המוזרם אליהן.

אז מה "אזרחי" פה? הקרנות של התאגידים והמיליארדרים?

הצחקתם אותי שוב. הידעתם שגם הקרנות האלה זוכות לתמיכות ממשלתיות?

למשל, "קרן פורד" האמריקאית, שהיא המממנת העיקרית של "הקרן לישראל חדשה", נחשפה בקונגרס האמריקאי, כקרן הזוכה לסיוע הגדול ביותר מטעם הממשל. ומדובר ככל הנראה בכספים שעל ניתובם אחראית סוכנות הביון המרכזית (סי.אי.איי).

וחוץ מזה – הכספים הפרטיים מטעם "החברה האזרחית", נחשבים כסוג של "צדקה", ולכן מקנים למשקיעים בקרנות זיכויים אדירים במסים. כך שגם במקרה "האזרחי", מדובר בהרבה מאוד כספים ממשלתיים סמויים.

ומה ההבדל בין מה שעושות פה "העמותות"  והסוכנים המקומיים שלהן ובין מה שעשו "סוכני האגיטציה" הרוסיים בארצות הברית?

הם לא מסכסכים ללא הרף בין יהודים לערבים? בין מזרחיים לאשכנזים? בין דתיים לחילוניים? בין תושבי דרום תל אביב ותושבי צפון תל אביב?

הם לא עוסקים במתקפות על פוליטיקאים, ובנסיונות לדה-לגיטימציה ודמוניזציה של ישראל?

הם לא מתערבים בבחירות בישראל (זוכרים את נצחונו של אהוד ברק בבחירות של 1999 בעזרת "העמותות", ואת זכות השתיקה של בוז'י הרצוג?)

הם לא עובדים חזק, ובתשלום, ברשתות, בדיוק כמו "הטרולים" הרוסיים?

מתי היתה הפעם האחרונה שבה לא מצאנו  בפיד שלנו בפייסבוק, מדי יום ביומו, סרטונים של "הקרן החדשה", של "שוברים שתיקה", של "בצלם" וכל דומיהן? כמה כסף מקבלים על זה הטרולים הישראלים של הקרנות הזרות?

הם לא מארגנים הפגנות?

מה זה "הקרן לישראל חדשה" (שזה השם האמיתי, ואין דרך שיברחו מזה) אם לא קרן המצהירה בגלוי שישראל בדמותה הנוכחית, ממשלותיה ומשטרה, הם ישנים ומיושנים, ויש לייצר פה משהו חדש?

כשפוטין מנסה לסדר אותו דבר לאמריקאים באמצעות "הקרן לאמריקה חדשה" שלו, אנו מוצאים את נדב אייל "נדהם" ואת רביב דרוקר מרים גבה.

לא מצחיק?

כן. אני יודע. יש הבדל: כל הקרנות הזרות האלה, מתחזקות פה גם עמותות אמיתיות העוסקות בעזרה לציבור, סיוע משפטי ופסיכולוגי, צדקה לעניים ועוד ועוד מטרות נעלות.

בדיוק כמו שכל תנועה דתית או פוליטית במשטרים מסויימים (למשל אצלנו), עוסקים בדיוק בדברים האלה.

זוכרים את "ההסתדרות", את "'קופת חולים", ואת "נעמת" של שלטון מפא"י ההיסטורית? זוכרים את "אל המעיין" של ש"ס? זוכרים את עיסקי "הדעאווה" של החמאס ושל החיזבאללה?.

זו שיטת הגיוס של הקאדרים, של משתתפי ההפגנות, של מצביעי המפלגות ושל  סכינאי האינתיפאדות.

אני מתערב איתכם, שברגע שלפוטין יהיה יותר כסף, גם הוא יקצה משהו למפעלי דעאווה בארה"ב.

————————————————————————————

*אגיטטור: תועַמלָן; מי שמעורר, מסית, עושה נפשות (לרעיון, לעניין)

רק-ביבי נגד רק-לא-ביבי ומה עם האזרח הקטן

שמעתי הבוקר בגלצ את רזי ברקאי ואת ברוך קרא מסיעת "רק-לא-ביבי", ואחר כך את אראל סג"ל ואת שמעון ריקלין מסיעת "רק ביבי".

חברי שתי הסיעות אמנם השתמשו בטכניקות עיתונאיות, יענו עניינם במידע, בעובדות, בחוות דעת משפטיות וכו', אבל ללא הועיל. זה היה לגמרי ברור שהם עוסקים בתעמולה נטו למען סיעותיהם השונות והמתנגשות.

ברקאי וקרא לא רוצים את ביבי בתור ראש ממשלת ישראל גם בלי שום קשר ל"המלצות המשטרה", וזה גם אילו היה בנימין נתניהו זך וטהור, צנוע ומתנזר, ונוסע באוטובוסים כמו הח"כ בני בגין. אלה שאיתרגו את אריאל שרון וחלקית גם את אולמרט, שלא לדבר על זכות השתיקה של בוז'י הרצוג ועוד ועוד, פתאום חמים כל כך על ביבי שנוא נפשם.

ואילו מבחינת סג"ל את ריקלין, ביבי הוא האיש הנכון במקום הנכון, ואין להם שום בעיה להתייחס לשני מיליארדרים שנטלו על עצמם אספקה  שוטפת של חומרים פסיכו-אקטיביים (אלכוהול וניקוטין) למשפחת נתניהו, בסכומים אדירים, כאל יחסים סבירים בין חברים, "לא זורקים ראש ממשלה בגלל כמה סיגרים", בלשונם הצבועה והשקרנית.

כל זה הוא בדיחה מבחינה עיתונאית, עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית, וכמובן נזק כבד וברור מבחינת האזרח הקטן.

סיעת "רק ביבי" , במתקפה מול המשטרה ומפכ"לה, אמינותו, יושרו ופעולותיו, עורכת בעצם הפגנה מקבילה בדיוק להפגנות של סיעת "רק-לא-ביבי" נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בפתח תקווה או בשדרות רוטשילד. שום דבר ענייני אין בהפגנות האלה, לא של אלדד יניב וחבריו נגד מנדלבליט, ולא בהפגנות של ראש הממשלה ועדת אוהדיו ופרקליטיו נגד אלשייך.

מבחינת האזרח הקטן, משלם המיסים, שהוא המממן בפרי עבודתו גם את ראש הממשלה, גם את מפכ"ל המשטרה וגם את היועץ המשפטי לממשלה, יש רק אינטרס אמיתי אחד: שיקבל תמורה טובה ומלאה לכספו מצד אלה  שהוא משלם את משכורתם.

שהמשטרה תעשה את עבודתו באמונה ובקפדנות, ובלי שיפריעו לה, גם לא ראש ממשלה וסיעתו: תחקור ותביא את ממצאי חקירתה לפרקליטות (כפי שעשתה).

שהיועץ המשפטי יעשה את עבודתו, בלי שיפריעו לו, גם לא שוחרי הצדק מהכיכרות ומהרחובות, מסיעת "רק לא ביבי", ויחליט, אם יש מקום להעמיד את ראש הממשלה, ואם כן, באיזו עבירה.

ושעד שתיפול החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, יעשה ראש הממשלה את תפקידו  בלי שיבלבלו לו את המוח, וגם בלי שהוא יבלבל לנו את המוח.

ולתעמולנים השבויים בשתי הסיעות, הם  וצרכניהם, אין בליבי רחמים. תמשיכו חברים, לפמפם, לנפח, להאזין, לקרוא ולצפות בכל הזבל הכאילו עיתונאי הזה, ותהנו כמיטב יכולתכם מהחומרים הדלוחים האלה.

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: