פס"ד בג"צ דרעי (2) מְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע

בפוסט הראשון, הקודם, הבאתי את ביקורתו המשפטית של עו"ד מיכאל קליינר על פסיקת הבג"צ בעניין (אי)האפשרות למינויו של אריה דרעי כשר. במרכז עמד הטיעון הבא של קליינר:

איך יכול היה הבגצ לפסוק פעמיים שדרעי ראוי לכהן כשר, שמנויו "סביר", למרות שבמשפטו הראשון,  שהסתיים ב-1999 הוא הורשע בשוחד, נגזרו עליו שלוש שנות מאסר, ועקבותיהן שבע שנות קלון (לימים, קוצרה תקופת המאסר, ועימה תקופת הריחוק מהפוליטיקה).

והנה, מאז נוספה הרשעתו הנוספת של דרעי, על פי הודאתו בעיסקת טיעון בעבירת מס, והיא היטתה את הכף לרעתו, עד כדי הכרעה בבג"צ בדבר  "חוסר סבירות קיצוני", ופסילת  מנויו של דרעי.

וזה לפי קליינר, ללא צידוק וללא סבירות, כפי שכתב בעיתון מעריב – הניתוח המשפטי האחד והיחיד של פס"ד בגצ שמצאתי במאות העמודים של עתוני הסופ"ש (שעבר, לא האחרון)

והנה סכומו של קליינר בעניין מהותי זה,  של משקל ההרשעה וכובדה, במשפט שהסתיים בבית משפט השלום בירושלים בחורף אשתקד:

"עבירת מס טכנית, שעליה אמר היועץ המשפטי לממשלה דאז, היועהמ"ש אביחי מנדלבליט, שאחרי שש שנות מאמצי 'חפירה ותפירה' (הניסוח בין המרכאות שלי, ש.פ) בפרקליטות: "ההר לא הוליד אפילו עכברון". וכן, כך קליינר:

"שופט השלום שמואל הרבסט אישר בפסק דינו את העובדות המוסכמות על דעת הפרקליטות (בעיסקת הטיעון): את היעדר הזדון או הכוונה להונות את שלטונות המס; (את זאת), שהעבירות לא נבעו מרצון לרווח כלכלי; (ואת זאת),שלקופת המדינה לא נגרם נזק, וכי לולא היו לדרעי עבירות קודמות, התיק היה מסתיים ללא הרשעה, בתשלום כופר. מקרה מובהק יותר לעבירה שאין עמה קלון קשה למצוא."

כלומר: בהרשעה הראשונה עם הקלון של דרעי לא היה די כדי למנוע ממנו, עפ"י בג"צ, בשתי הכרעות קודמות, את כהונת השר, אך היה בה די כדי להרשיע ולהטיל עונש מאסר על תנאי בעבירת המס, על ידי השופט הרבסט (לפני התקבלות החוק חדש, להלן, ההופך לעבירה פלילית הסתמכות על הרשעה שהתיישנה ונמחקה מהרישומים). אך, האם היה זה "סביר" ו"מידתי" או אף חוקי, מצידו של בג"צ, לקחת בחשבון את הרשעתו של דרעי ב-1999 כדי להגיע ל"צבר ההרשעות" (השופטת חיות:"צבר ההרשעות הזה מוביל לגישתי  (כי)…אין מדובר עוד במינוי המצוי 'על גבול מתחם הסבירות', אלא במינוי שחוצה גבול זה באופן ברור"), בשעה  שנראה, שהכרעת בג"צ זו, היא עצמה מהווה  עבירה על חוק, עהירה הנושאת עימה עונש מאסר של שנה לעבריינים!

וזאת, כי בחודש יולי השנה, בתקופת כהונתה של "ממשלת השינוי" והקואליציה שלה בכנסת, התקבל "חוק המידע הפלילי ותקנות השבים"

על פי חוק זה, מרגע שהתיישנו ונמחקו העבירות שבגינן הורשע דרעי ב-1999, אין להסתמך עליהן ואין להשתמש בהן לצורך משפטי!

מה שאינו עומד לגנותו של השופט הרבסט, שפסק דינו  ניתן בחורף, , לפני שהתקבל בקיץ החוק האמור בדבר תקנות השבים, אך אולי מעורר תהיות קשות מאוד באשר לפסיקת בג"צ, המתעלם מהחוק. 

יתרה מזו, הסתמכות על עבירות אלה, שאפילו רק התיישנו, לא כל שכן בשלב שבו הן כבר נמחקו , היא עבירה פלילית שעונשה, כפי שכבר ציינתי, עד שנת מאסר. אלא אם כן מדובר בחריגים המתאפשרים על פי חוק זה, כמו פגיעה בקטין או ענייני ביטחון המדינה.

היתכן, שמדובר בפס"ד בג"צי עברייני מיסודו בעניינו של אריה דרעי?

(קליינר דן במאמרו  גם ב"עילת ההשתק" שהועלתה על ידי כמה מהשמרנים משופטי בג"צ, כמכשול בלתי עביר בפני האפשרות למנות את אריה דרעי כשר בישראל. העילה היא "מסכת העובדות והטענות שביחד יוצרים את זכותו של התובע להגיש את התביעה."

 ואילו ההשתק  מיועד למקרים בהם מוגשת תביעה נוספת בשל אותה עילה. קראתי את החוק כלשונו, וניסיתי להבין, ללא הצלחה כיצד הוא מתייחס לדיון בבג"צ. 

השופט אלרון, שלא הצטרף לפסיקת בג"צ, ושופטים אחרים, העלו את הסכמתו מאשתקד של דרעי , בעקבות עיסקת הטיעון, להתפטר מהכנסת ה-24, כניסיון להונות את בית משפט השלום. קליינר מסביר במאמרו, שהסכמתו של דרעי לכך,לא היתה בגדר פרישה מהחיים הפוליטיים בכלל,  אלא מענה להבנה בפרקליטות, שהביאה לעיסקת הטיעון שלה מול דרעי, שהאמור בה אינו מגונן על דרעי מפני הטלת קלון. על כן ודרעי הסכים להתפטר מהכנסת ה-24 בלבד, כדי שתתאפשר מבחינתו עיסקת הטיעון —

— דווקא כדי שיתאפשר לו להתמודד בבחירות לכנסת שאחריה,  ה-25, זו הנוכחית ואמנם גם הפרקליטות לא התנגדה למהלך ההתמודדות של אריה דרעי לכנסת ה-25, זו הנוכחית, שהביאה אותו לכהונת השר; וגם העותרים לבג"צ עצמם, לא צייצו כאשר הוגשה לוועדת הבחירות המרכזית רשימת ש"ס לבחירות לכנסת ה-25 ושמו של דרעי בראשה.

ו

חיים רמון: בתמונה למזכרת עם הקצינה שהעידה נגדו בעקבות שקר משטרתי.

באשר לכמה  טיעונים בשולי הפרשה, יורשה לי להעיר:

א. האם נובע חוסר הסבירות של פסיקת הבג"צ מהיותו מנוגד, כביכול, להצבעתם של קרוב  ל-400 אלפי בוחרים למען תנועת ש"ס ודרעי בראשה? בוודאי שלא. בישראל לא נוהג משפט על ידי מושבעים מן הציבור, ואין מצב וגם לא חקיקה כלשהי, המאפשרים למיליוני בוחרים לכהן על הדרך כמושבעים הפוסרקים בדין והחורצים גורלות בבתי משפט, לא אצלנו ולא בכל מקום אחר.

ב. האם נרדף דרעי כי הוא "מכלוף" ולא "ברל" או "שמרל"? מול טיעון, זה עומדת הטענה, שאינה זוכה לשום מענה מצד   טועניה, ונשענת על העובדה (שדי בה כדי  להטביע 10 מיכליות משפטיות בגודל של "טיטאניק"), שעל כל מכלוף שניתקל בחריצות-יתר של מערכות  האכיפה  והמשפט, נמצא לפחות גם איזה ברל או שמרל אחד לפחות.

הטענה עצמה נשענת על מצב עובדתי שאין להכחישו, והוא מגובה בנתונים ובסטטיסטיקות לאינספור, המצביעים על מציאות כלכלית וחברתית של אוכלוסיות בישראל, המופלות לרעה על רקע עדתי, דתי או לאומי, בשלל תחומים שיש למימשל המדינה נגיעה אליהם.אך המצב הכללי הזה אינו יכול להסביר כל מקרה פרטי זה או אחר.

 לי נראה, שלא זו הסיבה ליחס שלו "זכה"  דרעי מצידה של הכת המשפטית-משטרתית, אלא היותו משוייך, בעיני הכת הזאת לחבורה של פוליטיקאים עתירי-סיכון מבחינתה. כאלה שלא עמדו למכירה בשווקי הסחורות האנושיות של החזירון השליט, ושהצליחו לבנות לעצמם בסיסי כוח עצמאים, ולכן היה לעלית עניין רב בהכנעתם אף בסילוקם מהשטח.  זו היתה הסיבה למרדף שנערך בשעתו נגד השר לשעבר חיים רמון, כולל שימוש לא חוקי בהאזנות סתר, שקר משטרתי שהצליח להביא להגשת התלונה נגדו, ופסק דין מרשיע, מדהים למדי, הדומה הרבה יותר לפיליטון סאטירי מאשר למסמך משפטי ראוי לשמו.

מוצליחים פחות, היו הנסיונות של אותה מערכת לסלק מהשטח פוליטיקאים שהעלית המשפטית חששה מהרוח הרפורמיסטית שלהם, כמו מי שהיו מועמדים למשרת השר במשרד המשפטים, כעו"ד יעקב נאמן והנשיא לשעבר  ראובן (רובי) ריבלין (שבעקבות נסיונו המר טבע את הביטוי "כנופיית שלטון החוק"), שלהבדיל מרמון (שנתפס גם הוא כאיום על "הכנופיה" הנ"ל) שוחררו מצפורני הפרקליטות והיועהמ"ש על ידי השופטים עצמם, כמוהם כשני מועמדים למשרת שר המשטרה רפאל (רפול) איתן, ואביגדור קהלני.

מגורם מסוכן נוסף, הפרופ' דניאל פרידמן, הצליחה "כנופיית שלטון החוק" להינצל  באסטרטגיית הגישה העקיפה של האסטרטג הצבאי הידוע, הגרמני  פון קלאוזביץ, על ידי טיפולה המסור בפטרונו הפוליטי של פרידמן הסורר, רוה"מ לשעבר אהוד אולמרט.