Skip to content

פרשת נתן אשל ופרשת חיים רמון, מצאו את ההבדלים

ינואר 29, 2012

הקצינה ה. והשר רמון

לשכת רה"מ אהוד אולמרט. ב-12 ליולי 2006 נחטפו שני חיילים ישראלים בגבול הצפון על ידי החיזבאללה. באותו ערב נערכה בלשכת ראש הממשלה בכנסת התייעצות בטחונית. מאוחר יותר נערכה ישיבת הממשלה שבה הוחלט לצאת למלחמה. בין שתי הישיבות האלה נערכה בלשכה מסיבה. למסיבה הגיע גם חיים רמון, שהיה מיועד למשרת שר המשפטים בממשלת אולמרט.  ליד הכניסה למסיבה ישבה הקצינה ה. שעמדה בפני שחרורה ותכננה טיול בחו"ל.

העובדת ר. וראש הסגל אשל

לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמעט שנתיים אחרי המסיבה בלישכת אולמרט,  ביוני 2009, כמה חודשים אחרי כינונה של ממשלת נתניהו, שזכה ברוב בבחירות של פברואר, התקבלה ר. לעבודה בלשכת ראש הממשלה. היא עסקה בקשר עם יהדות התפוצות. בערך באותה תקופה חל משבר  בנישואיה של ר., משבר שהסתיים בגירושין. ר. קיבלה קשה את המשבר.

הקצינה ה. והשר רמון

המסיבה מתחילה. עם כניסתו של השר רמון למסיבה, החלה מסכת היחסים הקצרה עם הקצינה ה. היא קמה לכבוד השר והציעה לו את מקומה. הוא סירב בחיוך באומרו שהוא עדיין צעיר. מכאן ואילך התפתח שיח מלא דאחקות וחיוכים. בין השאר אמרה הקצינה ה' לרמון "אני לא יכולה לעמוד בפניך." שלושת השופטים שדנו במקרה התייחסו לאותה שיחת פתיחה בפסק דינם במשפטים  הבאים (בקבלם את  גירסת המתלוננת):

"התפתחה ביניהם שיחה קלילה שלוותה בצחקוקים, שחרגה אולי מהמקובל, אך לא היה בה יותר מאשר שיחת חולין על דא ועל הא. במהלך השיחה היא סיפרה שבימים הקרובים היא עומדת להשתחרר ולנסוע עם חברה לחו"ל. בינה לבין הנאשם התפתח דו-שיח בקשר לנסיעה ובמהלכו היא אמרה לו "השר, אולי תצטרף אלי לקוסטה ריקה", כאשר היה ברור לשניהם שמדובר בהלצה ולא בהצעה רצינית. בשלב כלשהו של השיחה, הנאשם תפס אותה בלחי ואמר לה: "אוך, איזו מתוקה", אך היא לא ייחסה לכך כל חשיבות."

הקצינה ה. והשר רמון: חיבוק מסויים

נא לשים לב לקביעה הבאה של בית המשפט: "(השיחה)חרגה אולי מהמקובל, אך לא היה בה יותר מאשר שיחת חולין." אז מה רוצים השופטים לומר בזה? אם "לא היה בה יותר משיחת חולין", איך היתה יכולה להיות כאן "חריגה" (ואפילו "אולי" חריגה) מן המקובל? מה, לעזאזל, היה היסוד החריג או האולי חריג בשיחת הצחקוקים הקלילה הזאת?

העובדת ר. וראש הסגל אשל

ההיכרות מתחילה. ר. המתגרשת ביקשה וקיבלה כתף אוהדת, אוזן שומעת ופה מנחם ממשפחת אשל. ראש הסגל נתן אשל ורעייתו דבורה היו לה לעזר בתקופה הקשה הזאת בחייה. ברור שרעייתו של ראש הסגל היתה יכולה להועיל בשעות שאחרי שעות המשרד, ואולי טלפונית ויתכן גם בסופי-שבוע. אך נתן אשל היה שם בשבילה גם בשעות העבודה הארוכות.

הקצינה ה. והשר רמון

היחסים מתהדקים. אחרי הצחקוקים והקלילויות האולי חריגים, ביקשה הקצינה ה. להצטלם עם השר. זה לא היה צילום תמים, כפי שאנו רגילים מילדותנו וממשפחתנו, כאשר המצטלמים עומדים פרונטלית מול הצלם, זה בצד זה,  כשידו את הגבר מונחת בחביבות על כתפה של המצטלמת הנמוכה ממנו, בעוד שידה מונחת על מותניו. מדובר  בצילום של חיבוק אינטימי , כשגופה של הקצינה ה. מהודק   לגופו של השר רמון, כשידיה חובקות  את גופו.

העובדת  ר. וראש הסגל אשל

ראש הסגל והעובדת.  הזמן עובר, הרעיה דבורה כבר אינה מוזכרת, אך ראש הסגל נתן אשל שומר על קשר עם המזכירה ר. מה טיבו של הקשר הזה?  לא לגמרי ברור,בינתיים. ידוע רק שלר. לא היה נוח עם היחסים האלה, והם גורמים לה למועקה ולהתקפות בכי. כאשר היא נוסעת פעם לארה"ב ביחד עם ראש אגף ההסברה בלשכת נתניהו,  הד"ר יועז הנדל, היא מתוודה. שם, במרחקים, היא מעיזה לפתוח את ליבה בפניו, ומספרת לו דברים המזעזעים אותו.  עד כדי כך חמורים הדברים ששמע הנדל מר., שעם חזרתו לישראל הוא מחליט לשתף במידע שבידו ובתובנותיו חברים רמי  דרג מהלישכה – מזכיר הממשלה צבי האוזר והמזכיר הצבאי יוחנן לוקר.

הקצינה ה. והשר רמון

פרשת הנשיקה. בשלב מסויים נותרים הקצינה ה. וחיים רמון  לבדם באחד החדרים. בשלב זה מנשק השר את הקצינה ומחדיר את לשונו לתוך פיה. נשיקה צרפתית, יעני. אחרי הנשיקה היא עוד רושמת לו את מספר הטלפון שלה.

העובדת ר. וראש הסגל אשל

הטרדה מינית?  היום נודע לראשונה כי קיימת אפשרות שביחסים בין נתן אשל ובין העובדת ר.  היה יסוד של הטרדה מינית. מה, מו, מי איפה ומתי? עדיין אין שום פרטים ואין לדעת אם מדובר בידע עובדתי או בבלון ניסוי.

הקצינה ה. והשר רמון

תגובת הקצינה ה. בתום המסיבה, אחרי הנשיקה, ואחרי שנתנה לשר את מספר הטלפון שלה, מספרת הקצינה ה. לכמה אנשים על דבר הנשיקה.

העובדת ר. וראש הסגל אשל

תגובת העובדת ר.  כאמור היא נסערת מפרשת היחסים עם נתן אשל, ומספרת בהתרגשות רבה  ליועץ ההסברה הנדל, מה שעבר עליה.

הקצינה ה. והשר רמון

תגובות בלישכת אולמרט ובמשטרה על פרשת הנשיקה. הנה התיאור כפי שהוא מופיע בפסק הדין: 

"ניצב (יוחנן)דנינו (אז מפקד מחוז ירושלים והיום מפכ"ל המשטרה), תנ"צ מירי גולן והאלוף שמני מצאו שיש עניין ציבורי רב בניהול חקירה ובקבלת תלונה מהמתלוננת. השלושה הבינו שמדובר בארוע חמור וחריג שאין לטאטאו מתחת לשטיח, ולדעתנו כך מן הראוי היה שיעשה… כאשר מתנהלת חקירה סביב איש ציבור… נדרשת חקירה מאומצת, מעמיקה ומהירה מהרגיל, ולכך יש שני היבטים; אם יימצא שאין רבב בנחקר – יוכל זה לשוב לתפקידו בלי שעננה שחורה תרחף מעל ראשו; אם יימצא שיש דברים בגו – יש לנקוט נגדו בהליכים המשפטיים המתבקשים על כל המשתמע מכך."

ראש סגל נתן אשל: הבכירים והיועץ

ובכן, במסגרת זאת עשה האלוף שמני כמיטב יכולתו כדי לשכנע את הקצינה ה. להתלונן, שהרי ללא תלונה אין חקירה. אך הקצינה ה., לפי ניסוחו של בית המשפט "עמדה במריה" (ביטוי אומלל החושף גם הוא את ההטייה הברורה של בית המשפט בפרשה) עד שהאלוף נפגש עם ה. בבית קפה ודיבר איתה עד ש"היא התרככה" ואז הזמין שמני את תנ"צ מירי גולן מהמשטרה שהצליחה לשכנע את ה. להתלונן תוך שימוש בטענה  השיקרית בעליל, שאם היא לא תתלונן, יתבע אותה השר רמון מצידו לפי חוק לשון הרע.

ברור שאיש משוחרי טובתה ושומרי  תומתה של הקצינה ה. לא יעץ לה להעזר בשירותיו של עורך דין כדי לשמור על האינטרסים שלה, כפי שעושה עכשיו בתבונה רבה העובדת ר. מלשכת נתניהו.

העובדת ר. וראש הסגל אשל

תגובות בלשכת נתניהו. מזכיר הממשלה האוזר והיועץ הנדל נפגשו עם היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז. זה הסביר להם שאין להם כלל שיקול דעת בפרשה שכזאת: עליהם להביא את הסיפור לפיתחו של היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליט יהודה ויינשטיין.

בדומה לקצינה ה., סירבה גם העובדת ר. להתלונן. אך היא, שלא כמו הקצינה ה', "עמדה במריה" ועדיין היא עומדת במריה ומסרבת להתלונן. רב ניצב יוחנן דנינו העומד בראש המשטרה לא מצא בינתיים "שיש עניין ציבורי רב בניהול חקירה ובקבלת תלונה מהמתלוננת", ולא הבין עדיין ש"מדובר בארוע חמור וחריג שאין לטאטאו מתחת לשטיח". כל זה כדברי השופטים בפסק הדין בפרשת רמון.

שלא כמו במקרה רמון, דנינו יושב ומחכה. הוא אינו נוקט בשום פעולה.

יתכן כמובן, שיש הבדלים ניכרים בין הפרשות. ואולי  יוחנן דנינו התבגר קצת.

היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין השהה על שולחנו את המידע שהעבירו אליו מזכיר הממשלה והיועץ לענייני תקשורת במשך שישה שבועות. ההסבר שסופק מחוגי היועץ: נאמר לו שר. אמורה להתפטר, והוא העדיף  להמתין, במחשבה שאחרי שתימצא מחוץ ללישכה, ייקל עליה להגיש תלונה נגד אשל. אולם דבר לא קרה. ר. לא התפטרה ולא הגישה תלונה, והיועץ המשפטי לממשלה העביר את הטיפול ללשכת נציב שירות המדינה.

הקצינה ה. והשר רמון

עמדת היועץ המשפטי לממשלה בפרשת רמון. מני מזוז, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה, תמך בחקירה נגד השר והחליט שיש בחומר הראיות די להגשת כתב אישום. בדעת הקהל ההעמדה הזאת לדין של רמון הפופולרי לא עברה חלק. רבים מאוד, בתקשורת ובציבור, ביניהם גם לא מעט נשים דעתניות ופמיניסטיות,  קיבלו בתמיהה, בתהיות ובאי-אמון מופגן את עמדת המערכת המשטרתית והמשפטית נגד רמון.

מזוז עשה אז מעשה שלא ייעשה: הוא יצא אל התקשורת עם טיעון דימגוגי ביותר. ב-19 בספטמבר 2006, חודשיים ושבוע אחרי מקרה הנשיקה,  אמר מזוז לערוץ 10 את הדברים הבאים:"אני מציע שכל אחד יחשוב על הבת שלו, על אשתו או על אחותו בסיטואציה כזו".

הדימגוגיות של הטיעון ברורה על פניו. שהרי מצד אחר, אפשר להציע לכל אחד לחשוב על בנו, או על אחיו, או לכל אשה לחשוב על בעלה הידוע והמפורסם, שעתידו עוד לפניו, בסיטואציה  שבה נמצא רמון לאחר כל אותם "צחקוקים קלילים" נשיקה וחיבוק שהורסים קריירה מזהירה. וזה אחרי שמערכת לחצים אדירה של המשטרה מצליחה להפיק תלונה תוך שימוש בטענות שווא מקצינה צעירה  ש"עמדה במריה".

ימים אחדים אחרי שניתן פסק הדין בפרשת רמון, בסוף ינואר 2007, אמר מני מזוז בראיון ל"ידיעות אחרונות" את הדברים המדהימים  הבאים:
"אילו (רמון) היה אומר, 'היתה אי-הבנה', 'טעות שלי', היה מתנצל, יכול להיות שהדברים היו מתגלגלים אחרת".

אם כך – מדוע שחרר מזוז את הרצועה והניח למשטרה ולבית המשפט להיקלע לסימטה החשוכה הזאת?

העובדת ר. וראש הסגל אשל

עמדת היועץ המשפטי לממשלה בפרשת אשל. היום אחה"צ נודע כי היועץ ויינשטיין מכנס הערב התייעצות במשרדו  בהשתתפות פרקליט המדינה משה לדור, כדי להחליט אם להעביר למשטרה את החומר שבידו, או שאולי  יסתפק בינתיים בהעברה שכבר החליט עליה לנציבות שירות המדינה?

מה אפשר ללמוד מההשוואה הזאת?

ברור שהמקרים אינם זהים והדמיון ביניהם אינו רב מדי. במקרה של הקצינה ה. והשר רמון היה מדובר בהתרחשות חד פעמית וקצרה שארעה בתוך שעה. לא היה מדובר בתלונה על הטרדה מינית, אלא בגין מעשה מגונה. במקרה של העובדת ר. וראש הסגל נתן אשל מדובר ביחסים מתמשכים, שתחילתם  במתן כתף תומכת, אבהית ומתחשבת מצידו של נתן אשל, ובהמשכם אולי שיבוש מערכות לפחות מנקודת מבטה של העובדת ר.

המכנה המשותף – מדובר ביחסים בין גבר מבוגר, בעל מעמד ממשלתי בכיר, ובין עובדת זוטרה  במשרד ראש הממשלה.

אך ככל שההבדלים בין המקרים גדולים,  קשה שלא להבחין בכך שההבדלים בטיפול במקרים על ידי המערכות השונות  גדולים ועמוקים הרבה יותר.

לדעתי אין בינתיים שום פסול בהתנהלות לשכתו של נתניהו ואנשיה במקרה של נתן אשל, וגם לא בהתנהגות היועץ המשפטי לממשלה  ויינשטיין, שלא מיהר, עד היום,  להגיע למישור הפלילי. וגם אין פסול בהתנהגות המשטרה שאינה חשה להפעיל מכבש לחצים סחטני על העובדת ר. למען תתלונן על אשל.

ובמקביל, לדעתי, ההתנהגות של המערכת המשפטית והמשטרתית בפרשת רמון ראוייה לחקירה מעמיקה, כי היא פשוט מפחידה מבחינת כל אזרח  ואזרח במדינה. ואילו בפסק הדין השערורייתי שכתב בית המשפט בפרשה זו, עוד אעסוק בהרחבה בפני עצמו, כפי שכבר הבטחתי כאן יותר מפעם אחת.

מודעות פרסומת

From → פוליטיקה

One Comment
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    מעניין מאוד (וממצה מאוד)!!

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: