למה אני בעד עיסקת טיעון

גילוי נאות: אצלי  תמיד הכל אישי (דעות המנוגדות לאינטרס האישי שלי מגורשות מתודעתי  תיק-תק ובבושת פנים), והכל אצלי הוא תוצר של הפוזיציה הקבועה שלי כאזרח הקטן:

וכך, נכון שעיסקת טיעון בין התביעה לנאשם בנימין נתניהו, שוחטת את האמינות של שני הצדדים,  ויש לה חסרונות נוספים  מבחינתם, ורק מעט יתרונות.

אך מבחינת העם המשוסע והנדבק, האזרח הקטן, האיש שברחוב ובשוק (ההולך ונמוג בשיטת "החיים עם הקורונה"), עיסקת טיעון, מה שלא יהיו תנאיה, היא טובה נטו, היא אוויר לנשימה, וחסרונותיה בטלים בשישים. 

התובע והנתבע: עיסקת טיעון למען הכלל ונגד מגיפה קשה

מתנגדי עיסקת הטיעון הם טיפוסים שטופי שנאה ומחרחרי ריב ומדון, שמבחינתם "כל ישראל חברים" הוא הנורא שבאסונות. משרתים עלובים אלה של החזירון העליון, שכל כוחו ב"הפרד ומשול" הציני  הזה, שמשרתיו מטפחים ברשעותם ובאווילותם; אלה   הם  שופרות בזויים, שעל כל עמדה ועל כל מילה והגה שהם מפיקים מעצמם,על כל גידוף וצווחת שנאה שלהם,  יש תו מחיר; ותחתיהם  – חקייניהם העלובים ברשתות, שהם אידיוטים שימושיים ותו-לא. כל אלה חוגגים על הקטטה, המהומה  והריב, כתולעים הניזונים מהתפוררות הגוף.

אנחנו בעיצומה, אולי רק בתחילתה, של מגיפה קשה ללא תקדים (רק פוליטיקאים ו"מומחים" שכל חוכמתם, כבר מזה שנתיים,  היא "Wishful thinking" אווילי ומצחין מאופטימיות מתחנפת, כבושם זול, ותחזיותיהם חסרות השחר מתנדפות כמותו – רק הם יכולים לבוא עם היציאה האידיוטית הזאת, שווריאנט האומיקרון מבשר את סופה של המגיפה, ושנוכל "לחיות לצידה" באושר ובעושר, כמו באגדות שמקריאים לזאטוטים כדי להרדימם). וכל זאת תחת ממשלה נבוכה, נבובה, עשויה טלאים ואובדת דרך.

כדי להתגבר  על מגיפה מסוכנת כזאת, צריך שקט, שיקול דעת, יישוב הדעת ואחדות הדרך. ההיפך מהכיוון שאליו מובילים הרשעים המטופשים האלה ואדוניהם רודפי  הבצע, בעלי ההון והדעה, מרוויחי הקורונה הגדולים.

אם אוהבי נתניהו ושונאיו בעם הזה לא יעשו יד אחת,  שני הצדדים,  שזה כמעט כולם, במדינה שהיא של כולנו, יישארו  ללא יד, ואף קטועי אברים נוספים. כי הנגיף חוגג על כולם, ללא אבחנה. "היידה ביבי" ו"ביבי הביתה", שניהם מבחינתו אותו טרף.

אנא מכם, אדונים רמי מעלה, הבו לעם הנדבק בהמוניו, הנחלה והנאנק  – עיסקת טיעון עכשיו!