ספקולציה: מה אומרים צעדיו של נתניהו מול האמריקאים?

כל המומחים, לענייני המזרח התיכון, לענייני המעצמות ובמיוחד ארה"ב עם דגש על     יחסיה עם ישראל, המומים ונבוכים בתקופה האחרונה, שמוטי לסתות, מורמי גבות, מושכי כתפיים בתמיהה ופוכרי אצבעות במבוכה וזעף.

כי מה קורה ביחסי ישראל וארה"ב? הם שואלים. האמנם קיימת ישראל של יום, כדברי אחד הערוצים,  זו שמגיעה לאור השמש הזורחת להסכמים שקופים, שקולים וסבירים בענייני התנחלויות וריבונות מול שותפיה לשיח המדיני, אמריקאים ואירופאים ושליטי מדינות ערביות ומוסלמיות או ראיסים של משטר קרוב, שוחרי שלווה ויציבות — ומבטיחה להם בכיף שישראל תצ'פר אותם ברצון,  שהוא, אגב,  גם רצונה —

— ולעומת זאת, בתוך אותם גבולות, אך באור כוכבים עמום,  אותה בירה ואותה ממשלה וראשה, יש לנו ענין  עם ישראל  של לילה,  הנוהגת כחולת ירח, מוכת עיוועים, מוטרפת למדי, רוק קוצף ונוטף מקצות שפתיה,  שכמעט ואין קשר בינה ובין ישראל היומית ,  והיא חצופה, פרחחית  ונועזת, עם שר שמבקש במוצהר למחוק מהמפה המקומית יישוב מאוכלס; ישראל שבה נותן ראש הממשלה יד, גב, שריונים וסיוע פינאנסי ואווירי לשר הכי פרחחי ופלילי שכיהן  אי פעם בתפקיד רם שכזה במדינת היהודים; ביבי שמטפח ח"כ המאיים למעשה בכלא על מפכ"ל ממשלה וראשי אופוזיציה ממש בעתיד הקרוב, מיד אחרי ועדת החקירה שתנער אותם; ביבי שמתרוצץ כבובת חרסינה עדינה בחנות של פילים, עם סיכוי טוב לחטוף בכל רגע דריכה מועכת מכף רגל פילית, ליטוף מזעזע חוליות מחדק פילי, או דקירת יעף חודרנית מחט של פיל.

ביבי: כבובת חרסינה בחנות פילים

מה עובר עליו, בקיצור, על ביבנו החרסיני הזה. מי שאפשר להחשיבו בצדק כפוליטיקאי אמריקאי מוכשר מן המפלגה הרפובליקאית, שנשלח לשמש כאן את  המעצמה כנציב העליון של ישראל, כמנהג הרפובליקב הרומאית בפרובינציות, כדי לגבות שם מיסים למען בירת האימפריה, חיטה או תאנים ותמרים, ובאותה הזדמנות לעשות גם לביתם, למלא את כיסיהם בכספם ובזהבם של  המקומיים.

אז למי מהביבים נאמין? ? זה של אור היום, או זה של חשכת הליל?

אני לא מומחה לארה"ב, וגם לא לגיאו-פוליטיקה, ואפילו לא לביבי. אין לי אלא ההגיון הפשוט שאומר לי שלכל תוצאה יש סיבה היכולה להסביר אותה.

והתנהגות מוזרה כזאת של נציב עליון, העורך תפנית כזאת במדיניותו עם רדת הערב, גם לה יש סיבה.

הסיבה, ככל שהצלחתי להעלות על הדעת, היא מצבו המדאיג מאוד בלשון המעטה, על סף הנואש, של מי שעורך את השינויים המפליגים במדיניות החוץ הלילית. מדאיג מבחינה פוליטית, משפטית ואפילו קיומית. לו עצמו ולמדינה שהוא עומד בראשה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. כשאני ספוג בהשראה דיגיטלית ממכרת,  נתפס אצלי כמו גיימר המצוי בגלקסיה מלאת מכשולים ואויבים שזוממים עליו, חייב לחמוק ללא הרף  מחיצים, מקליעים, מטילים, מרעידות אדמה, מעדרי טורפים, מלהקות של מחסלים מקצועיים, ממלכודות פתאים, מרעלים וכשפים, מאילי הון ושליטי אימפריות עוינות, מכוחות האופל ומסוכנים זרים מגלקסיות קרובות ורחוקות. עליו להימלט בעודו חי וחופשי מהגלקסיה המסוכנת לבריאותו. פשוט להימלט.

לבצע "ויברח"

הברדלס והצבי: רק לברוח

או, בשפת הטיק-טוק הנפוצה, מצבו של ביבי הכי מזכיר לי צבי כלשהו, נניח אנטילופה, שבעודו מלחך בשלווה עשבים טעימים, מזינים ומרגיעים באדמת הסוואנה האפריקאית, באביב הצח, הוא נוכח לדעת, אבוי, ששני ברדלסים (צ'יטות, ליאופרדים) חברברים וקלי רגלים, פתחו במרדף אחריו, והוא כבר יכול לשמוע מאחוריו ולעתים ממש לצידו, את קול נשימתם המאומצת, וטפיחת כפותיהם על אדמת הסוואנה, ובכבר חש  בטפריהם הננעצים באחוריו ומסים לעצור אותו במנוסתו.

רק שהוא לא גיימר על ז'יטונים , ולא צבי מהטיק-טוק, הכל ממש במציאות הכואבת. הכלא הממתין לו אינו בפינת לוח המונופול. ואילו התכניות שלו, שמתחרבשות ללא הרף, אינן מגיעות מתכניות הצלה שהוא קונה תמורת נקודות זכות מגיימרים אחרים, אלא מקבל מבני משפחתו המבוהלים, ומבני משפחות אחרות סביבו המבוהלים אף יותר, חרדים עד מאוד, כולם, לכפית הזהב שתיגזלמהם עם אובדנו של הקיסר

המצב לא הגיוני ודורש תשובות לא הגיונית. יציאה הרחק מהקופסאות הרגילות. לכן הסכים ביבי ללכת על תכנית "הרפורמה",  כי הגיעה מהפרקליט לווין, רך הדיבור והמתון, שכל קיצוניות ממנו והלאה, כמו המרחק שבין מוחמד וההר.

והנה מה שנשאר מהתכנית – סמטוכה מטורללת ומחרידה, שטרם היתה כמוה בארצנו!

אפילו שר הביטחון שלו כבר מוביל מרד.

ביבי  כבר נקלע למצבים מסוכנים בחייו, כמו שכמעט טבע פעם בתעלת סואץ, כמו  הקלטת שלא היתה, כמו ששרון גזם אותו ל-12 מנדטים בכנסת, ועוד ועוד. אבל כזה כמו עכשיו, כזה עוד לא היה לו. מהבייס שלו מגלים לו, שהוא  לא יודע לשלוט,  ולמעשה נגמרה המלחמה. הימין לא נולד ולא נבחר לשלוט, עם על הכבוד לפואטיקה של ז'בו. ביבי  לא יודע איך עושים את זה. ראו והפנימו: הרי אפילו בביתו שלו הוא רק הפודל.

אז מה הפלא שבמצב כזה , גיבורנו המותש, המבולבל והמוכה בורח מאיתנו בכל שבוע לכמה ימי התרגעות בחו"ל, גם רעיונות מטורללים לגמרי, יכולים להראות לו שם הגיוניים בתכלית.

למשל: אולי זה הזמן לחשוב  ב א מ ת  מחוץ לקופסה.,

כלומר, להחליף צדדים.

מנהיגי מעצמות פוטין ושי: ביידן הם לא. מצפצפים על הדמוקרטיה.

הרי לכל ברור, שהדמוקרטים האמריקאים,  ששלטונם בבירת האימפריה נראה כמובטח לנצח, בזכות הדמוגרפיה, הם ראש המפלצת המשלחת בו ברדלסים ואוייבים מהגלקסיה כולה. וזה עוד מתחילת דרכו בראשית הניינטיז ועד עצם היום הזה, כשנקודת הפתיחה של הנשיא ביידן, היא נקודת הסיום שלך קודמו אובמה – הבגידה הנוראה בישראל המתוקה באו"ם. הכל כדי לחסל את הביבי.

עשרות קרנות אמריקאיות של הממשל ושל המאיון העליון שם, עם ייצוג ניכר ליהודים העשירים (ובשותפות עם ממשלות ועם קרנות דומות באירופה המערבית, בקנדה ובאוסטרליה), מקיימות  ממש מתחת לאפו, בירושליים ובתל אביב, וגם ברמאללה, מאות או אלפי "עמותות" שמזיזות לכאן מאות מיליוני דולרים ואירו, שזה מיליארדים בשקלים, מעסיקות  אלפים ורבבות  של אז'נט פרובוקטרים מקומיים, בני עמו, כולל שכנים מרחביה וחברים מהיחידה, תועמלנים ודגלנים, שלכולם מטרה אחת: לקרוע לגזרים את בשרו הענוג של המנהיג, טרף לניבי הברדלסים הרעבים האלה. וזה כשהנשיא  לא מזמין אותו לחדר הסגלגל, ובמקום זה גורר אותו לכנסים ולוועידות כדי שיבטיח שם הבטחות שנואות מאוד שאין בדעתו לקיים. וכל הצהרה שלו בוועידה מאוסה של ביידן, כל בגידה קלה של שר בממשלתו או ח"כ בסיעתו, כל כלי שאובד לצד שלו בלוח השחמט של "הרפורמה", ועוד הפגנה, עוד שיבוש וסרבנות, מערערים אותו עד היסוד, כעלה נידף ברוח.

אז מה? הוא יצא נגד ביידן ושלטון הרשע הדמוקרטי בוושינגטון, ויפקיר את ישראל האהובה שלו לנפשה בלי כיפת ברזל מעצמתית? מופקרת לבדה באזור הרה סכנות כמו המזרח התיכון?

לא יקרה. לא תאבד תקוותנו. יש לנו היום אופציה טובה בהרבה מאימפריות קולוניאליסטיות שוקעות, שהצליח לגייס במקרה דומה דוד בן גוריון בפיפטיז ובסיקסטיז, מול  המנוולים מוושינגטון שגם אז כמו היום, התנגדו ל"מלכות ישראל השלישית"

ולעומת זאת, היום פרוש לפנינו ציר מעצמתי טרי ועולה:

פוטין הרוסי הוא חבר, נכון? והסינים כבר ממילא פה, בתנובה, בנמלים, ומי בכלל יודע איפה לא.

כן. נכון גם איראן בציר המעצמתי שלהם.

אך אולי זה הזמן להוציא מתוק מעז! כמה מילים טובות עם פוטין בקרמלין ועם שי בעיר האסורה בבייג'ין וההייאטולות יעשו מה שידרשו מהם. יסתפקו במלחמתם בשטן הגדול בוושינגטון, ויקבלו הבטחה מגובה בערובות, שישראל לא תתנגד לרנסנס המפואר של האימפריה של כורש (או אחשוורוש, המלך שהיו לו הכי הרבה פחות – 127), מגבול יוון עד גבול סין, מדרום ערב הצחיחה עד קווקז הפורחת, ועד בכלל. ישראל רק תעזור, תמורת "עמודו" לגרעין..

הכי מחוץ לקופסא שיש.

אה? חשבתם על זה?

שהרי ידוע שלפוטין ולשי  אין עניין בדקויות של דמוקרטיה, או במוראות של דיקטטורה. זכויות האדם והאזרח?  נשלח מיד את אהרון ברק עם כרטיס הלוך לסידרת הרצאות ארוכה-ארוכה  באוניברסיטאות של לנינגרד ושנחאי. הדגלים כחול לבן? נתפור מהם חליפות משוגעים לראשי המחאה, שירגישו בבית במוסדות הבריאותיים המתאימים, איפה שיאושפזו. העיתונאים והאקדמאים יישלחו למחנות המתאימים בסין, וישוחחו בנחת על המצב עם האויגורים ואנשי הפאנג-משהו על צלחת אורז ובשר עוף חמוץ מאוד אך גם טיפה מתוק.

כן. אני יודע. נראה דמיוני. אך זיכרו, שסוף מעשה במחשבה תחילה. אז נכון, שלא כל מחשבה זוכה להתגשם (חבל או מזל), אך לעומת זאת, כמעט כל מה שאכן מתגשם לבסוף, תחילתו במחשבה תחילה.

והכל ספקולציה. אין לי מקורות, אין לי מדליפים. רק הגיון פשוט. חכו עם המניות.

ואגב- מה יעשו במקרה כזה לפיד וגנץ?

אם יתממשו החששות וברגע האמת לא יתייצב צה"ל  החצי מפורק לצד הממשלה הנבחרת החוקית, מי ימנע מביבי להחיש לעזרתו חלק מהצבא הרוסי השוהה בינתיים בסוריה? נראה לכם שפוטין, שפלש לאוקראינה בלי הזמנה, יגלה חוסר נימוס כזה מול הזמנה מכובדת מצד ביבי? ויחגגו ותיקי הצבא הסובייטי ממלחמת העולם ב', עם טונות של מדליות על החזה, אולי ביחד עם פעילי חד"ש שכבר הפגינו פעם בעד סוריה ושות'

ומה יעשן אז תינוקיו לפיד ונם-נם גנץ? למה שלא יזמינו להגנתם ולהצלת הדמוקרטיה את הצי האמריקאי השישי ואת סנטקום(פיקוד המרכז של הפנטגון) ונאט"ו גם, שיתקבלו במצעדי דגלים, במצות או בעוגות גבינה ושאר ביכורים, ונערות-שמאל מתרוננות שתמיד חלמו על פספורט כחול ונשר מזהב גם אם זה אומר חייל אמריקאי במיטה, ועדינה הולכת הביתה.