טיפ/ איך ממלאים מצית גז מהמיכל

פעם גרתי בשכונת שפירא הסמוכה לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. כך שטבעי ששכני הקרוב ביותר היה בעל דוכן למימכר פיצ'יבקעס שונים בקומה השישית שם, שהיא הקומה העיקרית של הרציפים.  שמו היה לפעמים שמעון, לפעמים משה ולפעמים משהו אחר, כי כנראה נמלט מאיזה רשויות מס או מאשה עם מזונות, או סתם חשד בי משום אשכנזיותי.

זה עד שהתחלנו לראות כדורגל בטלוויזיה בימי ראשון, ושכני הסתבך בוויכוח עם אחד החברים האחרים שלי, דאדא המנוח, שגם לו לא היתה טלוויזיה משלו באותה תקופה,  בשאלה החשובה על אלוהים כן או לא. כל צופה כדורגל יודה שזו שאלה חשובה במיוחד כאשר יש או אין גול לטובת או לחובת הקבוצה האהודה. בוויכוח הזה צידדתי דווקא בשכן ולא בחבר..

אחר כך הוא גילה לי את שמו האמיתי, שאותו כבר שכחתי, ובכל מקרה לא הייתי מגלה לכם, וכן גם סוד מקצועי חשוב, שאותו לא שכחתי ואגלה לכם.

בין הפיצ'יבקעס שהיה השכן המאמין שלי מוכר בדוכן שלו היו מציתים (מצתים) מצד אחד ומיכלים למילוי גז במציתים מצד שני, והוא ידע מה היחס הנכון ביניהם, להבדיל מרוב גדול של הצרכנים.

כלומר, איך ממלאים מצית משומשת בגז חדש.

וככה עושים את זה:

כמעט לכל המציתים מתאימה הפומית התקנית של המיכל, ולכן אין מה לעשות בכל הפומיות האחרות הנלוות בדרך כלל למיכל. ובכן, מצמידים בכוח את הפומית הזאת לצינור היניקה של המצית, לוחצים לחיצה קצרה ומהירה – ומרפים. הפעולה נעשית כאשר המיכל נמצא מעל למצית. על הפעולה הזאת חוזרים עשר פעמים או יותר. נכון שאחרי כל לחיצה בורח קצת גז צונן, אבל רק קצת, ובתום הפעולה כבר יש לנו במצית די גז לפעולה נוספת, ועדיין יש די גז במיכל לכמה פעולות-מילוי נוספות.

ובהחלט מותר לכם להתייחס למידע השימושי הזה בתור עוד אחד מהרווחים השוליים הרבים מספור של האמונה באלוהים.