למה אובמה נותן חבל למשטר ההיאטוללות?

הערה מקדימה על עוד אחד מהשקרים של השמאל המדומה המקומי:

רבים ממתנגדיה של תקיפה ישראלית עצמאית על הגרעין האיראני, במיוחד מחוגי השמאל המדומה, או מתומכי הקו המערכתי של "הארץ", מרבים להעלות את האפשרות שמניעיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל שר הביטחון אהוד ברק, בכל הנוגע לתקיפה באיראן, אינם טהורים.

יש להם מניעים נסתרים.

כבר הבאתי כאן כדוגמא את צו הקריאה לעיתונאים שפרסם איש "הארץ" לשעבר עוזי בנזימן ב"עין השביעית":

"מתבקשת גם חשיפה של שיקולים זרים, אם ישנם, בעמדתם של מקבלי ההחלטות…"

הדברים ידועים ונאמרו יותר מפעם אחת, ועל ידי רבים מאוד מתועמלני השמאל המדומה: נתניהו מחפש את התקיפה באיראן כדי לחזק את מעמדו לקראת הבחירות הבאות, על ידי  כפיית סדר-יום מדיני, העדיף בהרבה מבחינתו על סדר יום חברתי כלכלי. כמו כן מבקש נתניהו  לסייע לסיכויי הזכיה של ידידו הוותיק, מועמד הריפובליקאים בבחירות של נובמבר בארה"ב, מול הנשיא המכהן ברק אובמה.

ואילו ברק – הוא מבקש להציל את עצמו ואת מפלגתו המיניאטורית, ותקיפה ישראלית באיראן היא דרך מצויינת לעשות זאת וכך להבטיח לעצמו את תפקיד שר הביטחון גם בקדנציה הבאה.

ובאותה נשימה עצמה, מרבים מאוד מתנגדי התקיפה להעלות בתור שני הנימוקים המכריעים נגדה, את כישלונה הוודאי – ואת תוצאותיה הנוראות: מחד, לצה"ל אין כוח להשמיד את תכנית הגרעין האיראנית, ומאידך, אין ספק שהיא תביא להמטרת עשרות אלפי טילים על ישראל, תגרום להרס נורא, לטבח חסר תקדים באוכלוסיה האזרחית הבלתי ממוגנת, למלחמה אזורית, להחלשת מעמדה של ישראל בעולם , לקרע עם האמריקאים, לעליית מחירי הנפט ומה לא.

האם לא עולה כלל בדעתם של תועמלני השמאל המדומה, שיש סתירה גמורה בין הטיעון בדבר כוונותיהם הנסתרות ומניעיהם הלא כשרים של נתניהו וברק, לפי  דעתם, ובין תוצאותיה הנוראות וכישלונה המובטח מראש של תקיפה ישראלית מקדימה, גם זה לפי דעתם?

כי איך יתאוששו נתניהו וברק מכישלון כה מחריד – גם לא ימנעו את הפצצה האיראנית וגם יביאו על ארצנו אסון מחריד ושואה שניה? איך יעזור נתניהו לבחירתו שלו פה, או של חברו הטוב מיט רומני שם, אם יערוך מתקפה כושלת ואסונית על הגרעין האיראני? האם לא יבטיח בכך את בחירתו של אובמה? האם לא ינחית כך אהוד ברק מכת מוות על שני המנדטים שהוא מקבל כרגע בסקרים? האם לא יצנחו שניהם ל-3% עד 5% תמיכה בדעת הקהל, כמו מה שהיה לאהוד אולמרט אחרי כישלונו בלבנון?

אם לא למטה מזה?

ראש ממשלה נתניהו: מטומטם קצר רואי?

האמנם עד-כדי-כך מטומטמים וקצרי ראות הם נתניהו וברק, שאינם מבינים מה שתופס מיד ויכול לחזות בקלות רבה כל שוליית פרשנים  בעיתונות, כל סופר שרוצה נובל כמו שיש לידידו כאח לו גינתר גראס, כל פרופסור שמקבל עזרה לפרנסת ביתו מהקרן החדשה או מקרן פורד?

האם זה לא ברור שכדי שיהיה ממש בסיפור על "המניעים הנסתרים" של נתניהו וברק, חייבת התקיפה הישראלית באיראן להניב הצלחה מרעישה?

האם נתניהו וברק לא תופסים שהכישלון מובטח, כפי שיודעים לספר תועמלני השמאל המדומה?

וגם: האם השמאל המדומה אינו מבין את הסתירה הפנימית בעמדתו?

התשובה לשאלה  היא פשוטה.  השמאל המדומה לעולם אינו מוטרד מסתירות בעמדותיו,  וזה  כי אין שום עמדה שלו שהיא נקייה מסתירות. ההיסטוריה, אם תשאלו את הדובר של השמאל המדומה, היא מהלכן התקין והדיאלקטי של הסתירות הפנימיות, של הטיעונים החלולים, של השקרים המתפוצצים בפרצוף.

השקר, הרמייה, ההטעייה, הסתירה הפנימית, השרלטנות והבלוף הם ברירת המחדל של השמאל המדומה. הוא אינו יכול אחרת. "האמת", מבחינת הפרשן הרווח של "הארץ" או הפרופסור הרווח מרמת אביב, מצויה  לעולם במרכאות כפולות ומכופלות. גישתם הפוסט-מודרנית  דוחה את האמת אפילו כאופציה. האמת היא מקל בגלגלי המהפכה, היא מאכל פיגולים וטריפה גמורה. המו"ל שלהם והקרן שלהם משלמים להם כדי לשקר – אז מה פתאום שיפתחו יחסים פרברסיים, מבחינתם, עם אמת כלשהי?

כך שאין להם שום בעיה עם טיעון האומר שנתניהו וברק עומדים לסבך אותנו ולהסתבך נוראות בעצמם בהרפתקה שואתית מצד אחד כדי לקדם על ידי כך את האינטרסים הנסתרים שלהם מצד שני.

התדרוך המוזר של פאנטה ודמפסי

ומעניין לעניין, התדרוך לעיתונאים שערכו בפנטגון שבוושינגטון מזכיר המדינה לענייני הגנה ליאון פאנטה, ויו"ר המטות המשולבים האדמירל מרטין דמפסי, העלו אצלי, ולא בפעם הראשונה, קצת שאלות לגבי שיקול דעתו של נשיאם ברק אובמה. כי נא שלא יהיה ספק לאיש: הנשיא אובמה הוא ששלח את השר ואת הרמטכ"ל שלו לתדרוך הזה. הם שימשו רק כמגאפון, כמגביר-קול להודעות ששיחרר יום קודם דובר הבית הלבן.

פאנטה אמר בתדרוך שהוא –

"מאמין שעדיין קיימת אפשרות שהסנקציות יעבדו וימנעו מאיראן לפתח נשק גרעיני." 

זה בהמשך ישיר להודעתו של דובר הבית הלבן ג'יי קרני יום אחד קודם לכן:

"אנו ממשיכים להאמין שיש זמן ומקום לדיפלומטיה, ועדיין יש לאיראן ההזדמנות לנצל תהליך זה על ידי נקיטת הצעדים הנכונים שיתיישבו עם התחייבויותיה הבינלאומיות (של איראן)".

מאמין ועוד מאמין.

כאילו שאין מספיק מאמינים באיראן.

ואילו המסר הצבאי-אופרטיבי העיקרי שיצא מהתדרוך שערכו מר ואדון ביטחון האמריקאים בפנטגון הופיע בתור טיעונו של הרמטכ"ל דמפסי:

"אני לא יכול לדעת מהם כל היכולות שלהם (של הישראלים), אבל אני חושב שזה הוגן לומר שהם יכולים לעכב את היכולת הגרעינית של איראן, אך לא להרוס אותה". 

וכמו שפאנטה חזר את טיעונו של קרני מהבית הלבן כעבור יום אחד,  כך חזר שמעון פרס ממשכן הנשיא שלנו כעבור יומיים על טיעונו של האדמירל האמריקאי. וכה אמר פרס:

"ברור לנו שאנחנו לבד לא יכולים לעשות את זה. אנחנו יכולים לדחות את זה, אבל ברור לנו שאנו צריכים ללכת יחד עם אמריקה." 

זאת אומרת, פרס מתאם עם המטכ"ל האמריקאי את הטיעון החדש של המגזר המוזר:

הכל עניין של יכולת.

שר הגנה ליאון פאנטה: מאמין אחרי מאמין

הטיעון החדש נוטש את כל השדות הקודמים שהתבררו כלא-מניבים. תשכחו מהטיעונים הקודמים שתעו בשדות המוסר או האידיאולוגיה, הפוליטיקה או התועלת. תשכחו מחשבונות הרווח וההפסד, מהסיפור המטומטם של "מאזן האימה" וכיוצא באלה מריחות אופייניות.

הטיעון ירד לישורת האחרונה (בינתיים):

ישראל לא מסוגלת.

צה"ל לא יכול לעשות את העבודה, ולכן אין טעם בתקיפה.

מה לעזאזל קרה לאובמה?

באשר לשמעון פרס, אין לי תהיות רבות. מעולם לא היו לי ציפיות ממנו ולא תליתי בו תקוות כלשהן. אך מה קרה לאובמה, שהחליט לרדת כל כך נמוך? לתקוע סכין בגבה של המדינה שאמורה להיות בעלת הברית הנאמנה והאהובה שלו?  להודיע לעולם הרחב שאינה מסוגלת להגן על עצמה מפני האפשרות שלאיראן תהיה פצצה גרעינית?

(ברור שדמפסי לא היה מעלה את הטיעון הזה בלי אישור של אובמה)

הטיעון המקובל באשר למניעיו של אובמה – ולא מצאתי לו שום הכחשה – הוא זה:

אובמה רואה בתקיפה ישראלית על הגרעין האיראני בתקופה שתקדם לבחירות לנשיאות בנובמבר אסון מבחינתו: תקיפה כזאת, שתתגלגל מיד למלחמה אזורית עלולה לאלץ אותו לערב כוחות אמריקאים, תקפיץ את מחירי הנפט, תדגיש את המצב הכלכלי הקשה, תסמן את חולשתו של הנשיא בענייני חוץ ואת כישלון הסנקציות שהטיל על איראן, והיא עלולה להביא – כמעט בוודאות –  להפסד שלו בבחירות.

ולכן משתמש הנשיא האמריקאי בכל אמצעי שבספר או מחוץ לספר, כדי למנוע מישראל התקפה על הגרעין האיראני לפחות עד יום הבחירות.

זה ההסבר המקובל היוצא מחוגי אובמה והחברים.

הסברים כאלה, בכל מה שנוגע לפוליטיקה אמריקאית, במיוחד בתקופת בחירות, אינם, בדרך כלל, תוצאה של ניתוח מופשט, של משאלות לב, של משחקי סימולציה או תחזיות מלומדות. כמעט בכל מקרה ומקרה תמצאו שיש בסביבה סקרים.

סקרי דעת קהל.

נתניהו, שהוא פוליטיקאי אמריקאי טיפוסי  למדי, מכור לסקרים. הוא לא זז בלעדיהם. הלשכה שלו מוציאה הון על סקרים. הוא ישנה כל החלטה נחושה וגורלית שלו בין רגע, אם יתברר לו שהסקרים מחייכים לכיוון השינוי. כולם יודעים זאת.

ואין להניח שאובמה שונה ממנו.

או לפחות, לכך היינו מצפים.

מהפך בסקרים ב-2009

אלא שכאשר משווים את התנהגותו של אובמה למה שאומרים לכאורה הסקרים, מתקבלות תוצאות משונות ביותר.

המהפך בסקרי דעת הקהל האמריקאים ביחס לטיפול הנכון באיראן חל ב-2009:

Apr 06	42%	46%	12%
Mar 07	43%	47%	10%
Jul 08	41%	46%	13%
Oct 09	52%	37%	11%

בטור הראשון משמאל מופיע שיעור ה"לא יודעים". בטור השני מופיע אחוז  המתנגדים לתקיפה אמריקאית נגד הגרעין האיראני. המספר הזה ירד בשיעור חד של 9% בין יולי 2008 לאוקטובר 2009. בטור השלישי מופיע מספר התומכים בתקיפה אמריקאית נגד הגרעין האיראני. הוא עלה בתוך שנה ב-11%. התזוזה הכוללת מצד לצד היתה של יותר מ-20% (כולל הלא-יודעים) 2 מכל 9 אמריקאים שינו את דעתם. הפער של 5%  לרעת תומכי התקיפה הפך לפער של 15% בעד תקיפה.

מהפך.

ומ-2009 נקפוץ לסקרים שנערכו השנה.

שלושת הראשונים לרגל ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בארה"ב באביב השנה.

בחורף-אביב 2012  נערכו כמה  סקרים שתוצאותיהם נראות הפוכות, שנערכו על ידי כלי תקשורת שונים.

האחר נערך על ידי ה"ניו יורק טיימס" ורשת CBS בין ה-7 ל-11 במרץ השנה.

תוצאותיו של הסקר הזה דומות להפליא לתוצאות הסקר של 2009.

51% מאמריקאים בעד תקיפה אמריקאית באיראן.

36% מתנגדים.

13% לא יודעים.

לפי אותו סקר, סברו 47% מהאמריקאים שעל ארצם לתמוך בישראל אם זו תבצע תקיפה של הגרעין האיראני. 42% חשבו שארה"ב אינה צריכה להתערב במקרה כזה. 1% חשבו שעל ארה"ב להתנגד.

אך סקר אחר מאותה תקופה שערכו ה"וושינגטון פוסט" ביחד עם רשת ABC הראה תוצאות הפוכות.

לפי הסקר הזה, 53% מהאמריקאים היו נגד תקיפה אמריקאית באיראן, ו-41% בעד.

51% חשבו שארה"ב אינה צריכה לסייע לישראל אם תתקוף את איראן, ו-42% היו בעד עזרה לישראל.

סקר שלישי נערך על ידי  סוכנות הידיעות רויטרס ואיפסוס, בערך באותם תאריכים. לפי הסקר הזה היו 56% מהאמריקאים בעד תקיפה אמריקאית באיראן, ו-39% התנגדו.

לא פחות מ-62% מהאמריקאים  תמכו בתקיפה ישראלית באיראן, ורק 30% היו נגד.

בסקר הזה של רויטרס הופיעה שאלה מעניינת במיוחד בהקשר הנוכחי:

האם את/ה בעד או נגד פעולה צבאית נגד הגרעין האיראני, גם בידיעה שהדבר יביא לעליית מחירי הדלק בארה"ב?

והתוצאות:

52% בעד, 39% נגד.

הסיבה להבדלים בין הסקרים פשוטה: ניסוח השאלות. בסקר של רויטרס נרשמה התמיכה הגדולה ביותר בתקיפה באיראן, בין על ידי ארה"ב ובין על ידי ישראל, משום שהודגש שם שמדובר בתקיפה שתיערך כאשר יהיו הוכחות לכך שאיראן הולכת לנשק גרעיני. בסקר של ה"וושינגטון פוסט"  היה מדובר באופן כללי על תקיפה של "מתקני הגרעין" באיראן בלי שיודגש שמדובר במתקנים המייצרים נשק גרעיני.

סקר נוסף שהתפרסם באותה תקופה, נערך על ידי מכון PEW.

מה תהיה הדאגה העיקרית שלך כשיגיע הזמן לטפל בגרעין האיראני – שננקוט בפעולה מוקדמת מדי – או שנשתהה יותר מדי, נשאלו הנסקרים.

והתשובות:

34% חששו מפעולה נחפזת מדי.

54%  חששו מאיחור בפעולה נגד הגרעין האיראני.

ומכאן לסקרים חדשים יותר.

סקר שערך ה-CNN ופורסם ב-18 באפריל 2012 מצא ש-81% מהאמריקאים רואים באיראן את האיום הרציני ביותר על ארה"ב – יותר מסין ומרוסיה, או מצפון קוריאה.

61% מהדימוקרטים בעד תקיפת איראן

הסקר המקיף ביותר נערך על ידי חברת הסקרים PEW במדינות רבות בעולם. בסקר השתתפו יותר מ-26 אלפי נשאלים, ותוצאותיו פורסמו ב-18 במאי 2012.

הנה כמה מהתוצאות:

milita

הטבלה מראה כיצד מתחלקת התמיכה בפעולה צבאית אמריקאית נגד איראן לפי מפלגות , בתוככי ארה"ב.

63% מהנשאלים האמריקאים תומכים בפעולה צבאית אמריקאית שתמנע פצצת גרעין איראנית, לעומת 28% המוכנים להכיל פצצה כזאת.

מבחינת הנשיא אובמה התוצאה חד משמעית:

61 אחוז מהמצביעים הדימוקרטים תומכים בפעולה, וגם רוב גדול מבין המתנדנדים.

והנה תוצאות המשאל בשורה של מדינות, רבות מהן בעלות בריתה של ארה"ב:

מתוך 18 המדינות שנסקרו, בחמש מדינות בלבד אין רוב להפצצה אמריקאית באיראן: רוסיה וסין, התומכות הקבועות שלה שאיראן אמורה להיות חיית המחמד הגרעינית שלהן, וכן יוון, לבנון ויפאן.

אך מספר החשוב ביותר מבחינתו של אובמה הוא, ששיעור התומכים הגבוה ביותר בתקיפה אמריקאית, מבין כל המדינות הנסקרות, הוא בארה"ב עצמה – 8% יותר מאשר בשתי המדינות הבאות אחריה, צ'כיה וברזיל עם 55%.

63% מהאיראנים בעד השעייה של תכנית הגרעין ו-89% נגד סגירת מיצרי הורמוז

הסקר המדהים ביותר נערך על ידי הטלוויזיה הממלכתית של איראן, בין נשאלים איראניים. התוצאות פורסמו ב-05.07.2012 על ידי הטלגרף הבריטי. הנה קטעים מדיווחו של הכתב רוברט טייט:

"רוב האיראנים תומכים בהשעיית התכנית הגרעינית בתמורה להסרת הסנקציות המערביות – לפי משאל של הטלוויזיה הממלכתית (האיראנית!), שתוצאותיו עומדות בניגוד לטענות בדבר התמיכה הכללית בהנהגה האיראנית.

הסקר, שנערך על ידי תחנת השידור הממלכתית IRIB, היה אמור להציג חזית אחידה מול החרם על הנפט האיראני שנכנס לתוקפו ביום א' האחרון. הצופים התבקשו להביע את דעתם "און ליין" לאמברגו הנפט, שאיראן הרישמית קידמה את פניו במשחקי מלחמה וניסוי טילים.

אך התרגיל הפך לשער עצמי מרהיב אחרי יומיים של הצבעה, כאשר התחנה הקרינה את התוצאות, שלפיהן 63% מהמשיבים היו בעד השעיית ההעשרה של האורניום בתמורה להקלה הדרגתית בסנקציות.

הבוסים של תחנת הטלוויזיה הפסיקו במהירות את המשאל והחליפו אותו במשאל אחר ששאל לדעת הצופים על הצעת הפרלמנט האיראני לסגור את מיצרי הורמוז…

אך גם פה נרשמה תוצאה הפוכה לצפוי, כאשר 89% מהמשיבים התנגדו לסגירת המיצרים. גם המשאל הזה הוחלף מיד במשאל הנוגע למועדון הכדורגל הפופולרי פרספוליס.

נראה שהפיאסקו נגע בעצבים חשופים, כי התחנה, IRIB הצהיר שהתוצאות הוטו על ידי האקרים של ה-BBC (הבריטי), האשמה שאותה הכחישה התחנה הבריטית."

בסקר טלפוני שערכה רסמוסן (RASMUSSEN)  ופורסם ב-24.07.2012, אמרו 61% מהאמריקאים שיתכן שישראל תתקוף את איראן במרוצת השנה הקרובה. 22% מהם חשבו שזה סביר מאוד שתתרחש תקיפה.

ולעומתם, 23% חשבו שתקיפה ישראלית אינה סבירה (UNLIKELY), ו-2% מהם חשבו שתקיפה כזאת היא מאוד בלתי סבירה.

על פי תוצאות הסקרים שהובאו כאן, לא ברור ממה נובעים חששותיו של הנשיא אובמה. לא ברור מדוע הוא חושש להסביר לאיראנים במילים המפורשות ביותר לאן מובילה אותם מדיניותם – במיוחד כאשר העמדות של הציבור האמריקאי מגובות על ידי דעת הקהל גם ברוב הגדול של בעלות בריתה של ארצות הברית.

במיוחד כאשר גם העמדות של הציבור האיראני עצמו די ברורות. כבר אחרי הבחירות המזוייפות של 2009 צעקו שם "מוות לדיקטטור", כאשר הכוונה היתה למנהיג הרוחני עלי חמינאי. אז ממה אובמה חושש?

 מה מזיז את אובמה?

יתכן שיש לאובמה סקרים אחרים, מעודכנים יותר, שתוצאותיהם שונות. אך הרושם הברור שיכול להתעורר הוא, שעמדותיו של הנשיא אובמה  כלפי תקיפת איראן אינן קשורות רק לבחירות הקרובות לנשיאות בארצות הברית ולתוצאותיהן. הרושם  שיכול להיווצר הוא, שאובמה מנסה בכל כוחו, בשלב זה, למנוע או להמנע מפעולה שתשים קץ לניסיון האיראני להגיע לפצצה גרעינית  בגלל סיבות אחרות, הנוגעות להשקפותיו הפוליטיות, ואולי גם לאינטרסים גלובליים של ארצות הברית.

נשיא ברק אובמה: השלמה עם האיסלם? הפרד ומשול?

הנה שתי אפשרויות.

1. מיד עם תחילת כהונתו, ניסה אובמה לפתוח במהלך חדש מול העולם המוסלמי. ניסיון השלמה בין ארה"ב ובין הכוח האיסלאמי, שמטרתו להוריד מתחים ולקנות לארה"ב חסינות מפני טירור רחב מימדים. הביטוי הבולט לכך היה בנאום המפורסם שנשא בקאהיר. הנסיגה החלקית מעיראק והנסיגה המובטחת מאפגניסטן הם ביטויים נוספים למהלך הזה. אפשר לייחס גם את הפקרתו של חוסני מובראק לאותה מגמה (אך לא את התמיכה האמריקאית במורדים נגד קדאפי בלוב או נגד אסאד בסוריה. אלה מתיישבים באופן ברור עם האינטרסים המעצמתיים של ארה"ב במאבק הבינגושי.)

על פי ההסבר הזה, יתכן שאובמה רואה בפעולה צבאית נחושה נגד הגרעין האיראני, ישראלית או אמריקאית, בגידה בחזון של קאהיר ונסיגה ממנו.

2. מדובר במדיניות המעצמתית הרגילה של "הפרד ומשול". כדאי לזכור שממש באותה שעה שאובמה מטיל סנקציות כבדות על הכלכלה האיראנית – הוא גם מוכר לאותו משטר עצמו חיטה אמריקאית זולה. לכאורה פעולה סתירתית. אך בפועל זהו חבל הצלה למשטר שאובמה לא באמת רוצה בנפילתו. על פי התפיסה הזאת, שבמרכזה צרור טקטיקות מעצמתיות המביאות למצב של סכסוך מתמיד, התקדמות איראנית לקראת נשק גרעיני ואף השגתו, רק מבטיחה את האינטרסים הקבועים של תעשיית הנשק ושל תעשיית הנפט האמריקאיות: סכסוך מדיני וצבאי מתמיד במזרח התיכון, הנמשך למעשה ללא הפוגה מאז התגלה באזור הנפט בערך ב-1900, מבטיח שני דברים: מחירי נפט גבוהים שהמרוויחים העיקריים מהם הינן חברות הנפט האמריקאיות הגדולות – ומכירות נשק במימדים נרחבים. כל אזרח ואזרח במזרח התיכון צורך נשק ברמה של פי 10 בממוצע לעומת כל אזרח באזורים אחרים בעולם, ואין ספק שהאינטרסים של יצרני הנשק וסוחריו מחייבים שמירה על סכסוך מתמיד.

מן הבחינה הזאת אין לטעות: האינטרס האמריקאי בתחום הזה זהה לאינטרסים המעצמתיים של בעלי הברית המערביים, גם של "היריבים" מן המזרח, ובמיוחד רוסיה שיש לה עניין רב בשמירת מחירי נפט גבוהים, וכמובן מכירות נשק, שכן רוסיה כמו ארה"ב וכמו בריטניה, גם היא מעצמה בשני התחומים האלה: יצרנית נפט ונשק מהחשובות בעולם.

כדאי לציין שאין שום סתירה בין שני המניעים האפשריים האלה ליחסו המוזר של אובמה כלפי הגרעין האיראני: ה"הפרד ומשול", הסכסכנות והמלחמה יהיו נחלתו של המזרח התיכון הרחוק – ואילו לארה"ב היקרה שלו, יקנה אובמה חסינות מפני טירור איראני או גרעין איראני.

לכאורה, מה הקשר בין ברק אובמה ותדמיתו הליברלו-שמאלית ובין המדיניות המעצמתית המלוכלכת והצינית הזאת.

אך יש לזכור, למשל,  כי כדי לצאת מהמשבר הכלכלי בראשית כהונתו, לא היסס אובמה להזרים סכום חסר תקדים של 800 מיליארדי דולרים לכיסי האליטות הפינאנסיות של אמריקה – הבנקאים ואילי התעשייה (שהם גם אילי הנשק) וגרוע לא פחות: להשקעות אדירות בתחבורה הפרטית ובתעשיית הרכב, מן הגורמים העיקריים לתהליך המידבור המהיר שעוברת ארצות הברית.

כלומר: אובמה מכר לא רק את עתידם הפינאנסי של האמריקאים הצעירים (על ידי הגדלה מאסיבית של החוב הלאומי) אלא גם את בריאותם. ארה"ב תמשיך לדהור בעוז בראש רשימת המדינות המזוהמות והמזהמות ביותר בעולם, מה שלא מבשר טובות לדור הצעיר שם.