לונדון וקירשנבאום שוב עושים צחוק מהעבודה: פרשת אילנה דיין וסרן ר'

צפיתי הערב בלונדון וקירשנבאום, והם שוב עשו צחוק מהעבודה (העיתונאית) ושוב באותה שיטה ישנה. הפעם נפלה קורבן מלפניהם פרשת אילנה דיין, או נכון יותר, שמו הטוב של סרן ר., שאותו, פחות או יותר, האשימה אילנה דיין בתכנית  "עובדה"  שווידא הריגה בילדה פלשתינית תמימה.

והשיטה שנקטו בה לונבאום היתה אותה שיטה שבה כבר תפסתי אותם  לפחות פעמיים בעבר.

לאולפן הוזמן הכתב הפוליטי רביב דרוקר, שהיה כולו מלא שבחים לפסק הדין החדש של העליון, שניקה  את אילנה דיין, וכמובן לאילנה דיין עצמה.  ואילו לאולפן אחר בירושלים הוזמנה נשיאת מועצת העיתונות השופטת לשעבר דליה דורנר, שאף היא, ראו זה פלא, היתה כולה מלאה שבחים לפסק הדין החדש של העליון שניקה את אילנה דיין, וכמובן, לאילנה דיין עצמה!

זאת אומרת, שאם היה צ'אנס שלא הבנו את המסר אחרי דרוקר, הרי שכבר אין מצב שלא הבנו את אותו המסר   אחרי דורנר.

שופטת דליה דורנר, עיתונאים מרדכי קירשנבאום, ירון לונדון: "אמת לשעתה"

ברור שהנקודה המעניינת ביותר בפסק הדין הזה, דהיינו משמעותו המדוייקת של הביטוי "אמת לשעתה",  וההבדל, או שמא נאמר הדימיון בינו ובין  הביטוי "שקר בר קיימא" , לא נדון ברצינות מספקת.

יתכן שקוראי הוותיקים זוכרים שכבר הצבעתי על השיטה המשונה הזאת של לונבאום בסוף נובמבר, וגם אז היו הדברים קשורים לעיתונות ודימוקרטיה. באותו ערב נערך דיון בשאלה אם יוזמות החקיקה החדשות בכנסת מסכנות את הדימוקרטיה בישראל. לאולפן הובאו שני פרופסורים חשובים. האחד, הפרופסור למשפטים מרדכי קרמניצר, אשר הסביר עד כמה מסכנות יוזמות החקיקה האלה את הדימוקרטיה. ואחריו דיבר הפרופ' להסטוריה שלמה זנד, אשר טען כי  אין ביוזמות האלה כדי לסכן את הדימוקרטיה הזאת – באשר אין כלל דימוקרטיה בישראל!

אכן, דיון מאוזן המבטא במלואה את קשת הדעות בחברה הישראלית.

מימין חד"ש ועד שמאל מרצ.

ובין לבין קיימו לונבאום  ב-12 בדצמבר עוד דיון בענייני חקיקה ומשפט, הפעם בעניין חוק האזרחות ששב ואושר בבית המשפט העליון. לאולפן הוזמנו עורכת הדין סאוסן  זהר מעמותת עדאללה, תנחשו מה היתה עמדתה, וכן הפרופ' למשפטים גידי ספיר מאוניברסיטת בר אילן. אלא שהצרה היתה, שהפרופסור לא הובא כדי להגן על פסיקת בג"צ, אלא בתור מומחה למשפטים.

כלומר, עוד מקרה של דיון במעמד צד אחד.

הפרופסור ספיר, אגב, העיר למראיניו על הבעייתיות של הפאנל באולפנם, ומה השיב לו לונדון? שהוא, לונדון, מייצג את הצד השני… אז למה, בעצם,  שקירשנבאום לא ייצג את הצד הראשון, ונחסוך את כל העמדת הפנים הזאת של הבאת אורחים לאולפן?

ועוד כמה מילים לעניין פרשת אילנה  דיין והסרן ר. דיין היא עיתונאית ותיקה, מוכשרת וטובה,  ואין לי ספק שעשתה מה שעשתה בתום לב ומתוך מחשבה שהיא מביאה לציבור אמת שחשוב לדעת, ולא איזה סמרטוט מרופש ששמו "אמת לשעתה" ששעה אחר כך יכולה להתברר כסתם שקר נתעב.  דיין היתה יכולה להמנע מכל השטות הזאת אילו לא נחפזה כל כך לעבור על העיקרון הנשכח של ה"סוב יודיצה", דהיינו, שאין זה מעניינה של התקשורת לעסוק בעניינים הנדונים בבתי משפט בצורה העלולה להשפיע על פסק הדין או גזר הדין.

אז נכון שאחוז עצום של כתבי אישום המוגשים אצלנו מסתיימים בהרשעה (שזה עניין הנובע ממוזרותה של מערכת המשפט אצלנו, ודווקא הוא ראוי לתחקיר מעמיק ב"עובדה", למשל) אבל לא תמיד, ועניין מסוכן ביותר הוא להסתמך על מה שאמור בכתב אישום לצרכים עיתונאיים. העיקרון של  "אמת לשעתה"  יכול לשמש שופטים לצורכי  זיכוי בדין, אבל אוי לו לעיתונאי שיסתמך על עיקרון כזה בעבודתו.

ואילו בית המשפט העליון שפסק מה שפסק, גם נתן יד לאותה הפרה של העקרון הזנוח והנשכח שטוב היה לחדשו ולהשיבו לחיים, וגם הביא לשולחננו את הביטוי החדש והמעניין  הזה "אמת לשעתה" , שעוד נראה מה יעלה בגורלו.

ולמה כל זה מעצבן אותי? כי אני מאוד מעריך ומחבב את לונבאום ובדרך כלל מאוד נהנה מתכניתם. וחבל לי שבמקום לנהל באולפנם דיונים מעניינים וחמים, מעוררי מחשבה ומקיפים, הם מזלזלים  לפעמים קשות באינטליגנציה של צופיהם ועושים  צחוק מהעבודה.