דילוג לתוכן

לונדון וקירשנבאום עושים צחוק

נובמבר 28, 2011

אפרופו הדיון בסכנה לדמוקרטיה, השב ומתרגש עלינו עכשיו בפעם החצי מיליון, נזכרתי בהזדמנות קודמת, בשנת 2011, שבה נערך עימות סוער (נא להרגע, זה היה עימות בנוסח ערוץ 10 ז"ל), בעניין הזה, בפעם ה-435,000.

הדיון נערך בתכנית המיתולוגית "לונדון את קירשנבאום", והמתווכחים היו הפרופסורים מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מצד אחד, והפרופסור שלמה זנד מהכוזרים בצד השני. 
אולי לא תאמינו, אבל קרמניצר טען שכן, בהחלט יש סכנה לדמוקרטיה.

אבל זה כלום, לעומת התשובה של זנד לשאלת הסכנה.

"לא ולא", אמר הפרופסור (כלומר, אין כלל סכנה).

לונדון וקירשנבאום היו מבועתים. נדמה לי אפילו שלונדון שאל:

"מה?!"

"אין סכנה כזאת," הסביר הכוזרי, "כי אין פה דמוקרטיה."

המראיינים נרגעו מיד, ונדמה לי שלונדון אפילו אמר "אה!"

המגיב האנונימי בבלוג שלי, זה שהגיב לפוסט האחרון שכתבתי בעניין הסכנה לדמוקרטיה, ואשר בזכותו נזכרתי בסיפור לונדון-קירשנבאום-קרמניצר-זנד, סיכם כך את הסיפור שלי:

"זה שהם *נדהמים* מהטענה שיש פה דמוקרטיה, ו*נרגעים* כשאומרים להם שאין ומעולם לא היתה, מראה כל שאתה צריך לדעת, על כמה ברצינות לקחת את ה"חשש" שלהם מ'קץ הדמוקרטיה'."

צודק

והנה  הפוסט המקורי, מה-18.11.2011:

 

הייתי קצת טרוד, אך לבסוף, קצת באיחור,  השתחררתי ביום ה' שעבר אחרי השעה שש בערב כדי לקבל מנת בידור יומית  בחברת ירון לונדון ומוטי קירשנבאום הבלתי נלאים, ולא חלמתי עד כמה יפה יעלה חפצי בידי. איך שהתיישבתי והפעלתי את המכשיר, התברר לי שאני עומד לחזות בעימות גורלי וחד פעמי בין שניים מהאריות המקומיים של כנסיית השכל, הלוא הם המשפטן הפרופ' מרדכי קרמניצר וההיסטוריון הפרופ' שלמה זנד. לונדון הודיע בחגיגיות כי קרמניצר עומד לטעון שנערכת  באלה הרגעים מתקפה מתואמת על הדימוקרטיה הישראלית (קרמניצר הוא בין ראשי  המכון הישראלי לדימוקרטיה, כך שהוא יכול להחשב כבעל עניין) ואילו זנד יגן על העמדה ההפוכה, דהיינו, שהדימוקרטיה אינה בסכנה.

מה? שמעתי נכון? זו העמדה שזנד יגן עליה? הרי אני מכיר את עמדותיו של הז'וליק הזה. איך זה יכול להיות? זנד יתייצב כאחד הריקים כדי להגן על הממשלה והימין מפני המתקפה הליברלו-שמאלית של קרמניצר כאח לו?

נפל דבר!

ברור שהכנתי את עצמי לארוע.

והנה, אחרי שסיים קרמניצר את קינתו ופירט את רשימת החזיתות שבהן עומדת הדימוקרטיה ליפול שדודה על משמרתה, הגיעה המצלמה אל זנד, ולונדון דחק בו להשיב לקרמניצר מנה אחת אפיים.

ואז, מה אמר  זנד (מי ששמע שלא יגלה!)?

אמר שאין סכנה לדימוקרטיה הישראלית."

כעבור כמה שניות עברה המצלמה אל פניהם המבועתות של לונדון וקירשנבאום.

ואז השלים זנד את התזה,", כי אין בכלל דבר כזה, דימוקרטיה ישראלית."

אני מודה שאחרי שדבריו של זנד שקעו והובנו, וראיתי את הבעותיהם של לונבאום, השתחררה מפי – ממש לא הצלחתי לשלוט בזה –  געיית צחוק אדירה שנשמעה מקצה הרחוב שלי ועד קצהו (טוב, אולי לרוחב הרחוב, לא לאורכו) .

ואני מקווה שגם אצל לונבאום נפל האסימון, כמו אצלי. שהרי מה ידמה לזה ומה ישווה למופע שכזה? ברור שלונבאום עלו פה על מכרה זהב: ויכוחים בשאלות מהותיות בין כוהנים של כנסיית השכל. אחד בעד, אחד נגד – בשיטת קרמניצר-זנד.  אפשר אפילו להשתמש בקמרניצר-זנד באופן קבוע, אחרי שהצליחו כה יפה בפעם הראשונה. למשל:

קירשנבאום: האם יש סכנה שישראל תיהפך למדינת אפרטהייד?

קרמניצר: אני חושש לומר שהתשובה חיובית. אנו יכולים לראות שיותר ויותר…וכו'

זנד: אין שום סכנה שכזאת. ישראל היא כבר מזמן מדינת אפרטהייד.

או:

לונדון: האם צפויה סכנה לעתידו של העם היהודי?

קרמניצר: בוודאי. המדיניות של ממשלת ישראל הנוכחית גורמת להגברת האנטישמיות בארצות מושבם של היהודים.

זנד: בכלל לא, שהרי אין באמת  עם יהודי, זהו עם מומצא.

וכן הלאה. מובטחני שאם יפעילו לונדון וקירשנבאום תכנית בידור שכזאת  עוד יגעה קולי בצחוק רם כהנה וכהנה מקצה הרחוב ועד קצהו (לרוחב, לרוחב).

From → תקשורת

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: