ההפגנה במוצ"ש: נתניהו טרם התעורר מחלום דולר הכסף ועגל הזהב

וגם: כמה היו בהפגנה במוצ"ש והשקרים של "הקפיטליסט היומי",  ציון נכשל לתקשורת האלקטרונית, "הארץ" עוסק ב"הפרד ומשול" ומשטרת השטויות הרודפת את מרגול

 נתניהו. לא נראה לי שתרועת ההשכמה שמנסה המחאה להשמיע באזני ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליחה להפריד, בינתיים,  בין עפעפיו הדבוקים זה לזה בעוצמה רבה, בעוד הוא מנסה להמשיך ולחלום את חלום  המילטון-פרידמן-איין ראנד-ישראל בתור מיני-אמריקה  קפיטליסטית, אותו חלום  שהוא חולם כבר המון שנים.  אותו חלום שנתיניה האומללים של ממשלתו –  תשעה מתוך כל עשרה ישראלים – מכירים בתור קפיטליזם חזירי. ההתגלמות בת זמננו של עבודת הבעל (בעל הבית, בעל המפעל,  בעל העסק, בעל ההון וכן הלאה) ועגל הזהב.

והנה הסימנים לכך שביבי ממשיך לישון ולחלום על דולר הכסף ועגל הזהב:

מצד אחד  הוא מספר כמה המחאה חשובה ומשקפת ומצד שני  מגלה לכנסת  שמדובר בגל פופוליסטי   עם פנטומימה של תנועת יד מבטלת,  ואף שולח את מקורביו לספר לעיתונאים שההערכות על מספר המפגינים מוגזמות  מאוד (כלומר, שהפגנת המחאה אינה חשובה ומשקפת? אין גבול לזיגזוגים של ביבי) .

ראש ממשלה בנימין נתניהו: עפעפיו דבוקים

מצד אחד  מודיע  ראש הממשלה  שהוא רוצה להידבר, ללכת  לקראת ועוד, ומצד שני  מקים ועדה עם עשרות חברים.  על פניו זה נראה, נשמע ומריח כמריחה.  אם מדובר בעשרות שישבו בצד הממשלתי ב"שולחן העגול"  אז גם הצד האחר ישלח עשרות  מתדיינים, ותתארו לעצמכם מה יקרה אם כל אחד ירצה לדבר רק חמש דקות.

ואם לא  די בניפוח  האדיר של "הוועדה" הוא גם נותן לה את השם הלא נכון ומנסה לצמצם אותה למצוקות של מעמד הביניים.  ביבי מעמיד פנים שאינו יודע  שכבר לא מדובר רק במעמד הביניים. מדובר בעם ישראל.  ביבי מומחה לקריאת סקרים, והוא יודע היטב מה פירושם של  88%  תמיכה.  המקום שבו עומדים ומדברים גם איציק שמולי הסטודנט וצ'רלי ביטון  פנסיונר הפנתרים וגם הרב  בני לאו  וגם עודה בשראת אינו מעמד הביניים. זה העם, מר נתניהו. העם. אני בטוח שאם תתעורר תבין את זה מיד ותשנה את שם הוועדה ועוד כמה דברים בהתנהלות.

אז כמה היו שם? הפעם , להבדיל מהשבוע שעבר, לא הקפידו העיתונים והתקשורת האלקטרונית על מספר אחיד, אלא הביאו, כל אחד, מספרים משלו לגבי מספרי המפגינים. לא הופיע מספר אחד בכל העיתונים וזה כבר טוב כי הלכה הקולקטיביות הרעיונית שהיא הרעלן הכי גרוע לאמת.   במהלך הערב הרדיו-טלוויזיוני  שמעתי גם מספרים שהוצגו כהערכות של המשטרה ובדרך כלל היו נמוכים מהערכות העיתונות כפי שהתפרסמו היום.   קשה לי לעסוק בהערכות בעצמי, כי לא הייתי בהפגנה ולא ראיתי שום צילום  פנורמי שכולל את המתרחש ברחוב קפלן עצמו, בקטעים הסמוכים אליו של רחוב אבן-גבירול,  בקטע הקטן של רחוב דיזנגוף ובסביבות כיכר הבימה, וכן ברחובות המתפצלים מרחוב קפלן.

הרושם שלי מהצילומים השבוע ומאלה  שראיתי בשבוע שעבר הוא, שההפגנה הפעם היתה גדולה פי שלושה או יותר מההפגנה הקודמת.  את מספר המפגינים בהפגנה הקודמת בתל אביב הערכתי ב-40 אלף כך שלפי מיטב הערכתי על פי מה שידוע לי, מספר המפגינים  בתל אביב הפעם היה בערך 120 אלף, אך אני מודה שמדובר בהערכה אימפרסיוניסטית למדי ואקבל בהכנעה כל חישוב מבוסס יותר.

מפגיני מוצ"ש בקפלן: 17 דונם

אני רוצה להפנות אתכם לחשבון שנעשה  על ידי "הקפיטליסט היומי" במעריב, שם ביצעו מדידות והערכות  בערך על פי השיטות שהמלצתי  עליהן כאן,  כולל חישובי מטראז' וספירת ראשים  (בהפגנה בירושלים).  הבעיה  שלי עם החישובים של "הקפיטליסט היומי" היא שהם מוטים כלפי מטה בערך מאותן סיבות  שאותן  מטיחים באותו בלוג כנגד התקשורת המביאה מספרים מוגזמים.

ברור שבעלי "הקפיטליסט" תומכים (עקרונית) בערך באותו סוג של קפיטליזם שגם ביבי מתנבא בשמו , וגם  להם, כמו לו, יש רצון עז להמעיט בכוחה של  מחאה עממית  הדוגלת ב"צדק חברתי" ואינה  רואה בקפיטליזם חזירי משאת נפש.

ב"קפיטליסט"  מעריכים את  שטח ההפגנה ברחוב קפלן ב-17 דונם ומסבירים שעל דונם יכולים לעמוד כ-4,000 מפגינים, אך  הם מודים לא בקרוב ל-70  אלף מפגינים ברחוב קפלן בלבד, אלא רק ב-50 אלף. הם גם זורקים הערכה של 12 אלף לגבי מה שהתרחש ברחובות האחרים,  בלי להביא שום חישובי מטראז' לגביהם וגם לא צילומים שישמשו ראייה כלשהי.  כלומר:  עוסקים בחישובים מופשטים במקום שבו צריך להתייחס לעובדות.

ועוד משהו: לגבי ההפגנה בירושלים, הם טרחו לספור כל ראש. מדוע לא ספרו ראשים באחד ממקטעי ההפגנה ברחוב  קפלן, או אבן גבירול? האם זה משום שספירה כזאת היתה מקלקלת להם את התיאוריה?

וגרוע מכל:

בעלי  "הקפיטליסט היומי" מתגלים כשקרנים,  תוך ניסיון להתבסס על זכרונו הקצר של הקורא.

בשבוע שעבר הם התייחסו למספר המפגינים  במ וצ"ש שעברה בתל אביב במילים הבאות:

 "לדוגמה, שטחה של הכיכר שבחזית מוזיאון תל-אביב הוא כ-6,000 מ"ר – שטח הכולל, במקרה
זה, גם את אזור הבימה, את הפסלים ומונומנטים אחרים. בשטח זה לא יכולים להיכנס בשום
מקרה יותר מכ-20,000 איש (אלא אם כן הם דחוסים במידה מרבית). אם מוסיפים לאלו תנועה
כבדה ונוכחות מסיבית באזורים הסמוכים, ניתן להעריך כי היו בכיכר ובסביבותיה
כ-25,000 עד 30,000 איש. מדיווחים שונים, היה חם ודביק מאוד, כך שייתכן שהייתה
תחלופה, אף כי העצרת כשלעצמה הסתיימה בזריזות ראויה לציון אחרי שעה ורבע."

ובאשר למספר המפגינים בכל רחבי הארץ טענו בשבוע שעבר ב"קפיטליסט היומי"

"…למציאות של כ-40,000 איש בכל ההפגנות."

ואילו לגבי ההפגנה התל אביבית במוצ"ש האחרונה  הם טוענים כך:

"נתונים אלו (לגבי רחוב קפלן והרחובות הצדדיים) מציבים אותנו עם הפגנה גדולה ומרשימה, שמנתה כ-62 עד 65 אלף איש.

והסיכום של אורי רדלר שכתב את הרשומה  השבוע ב"קפיטליסט היומי"

"כל מה שנדרש, נעשה. וההר הוליד עכבר: 80 אלף באו (בכל הארץ) בשבוע שעבר. 80 אלף באו  (בכל הארץ)גם השבוע. המחאה דועכת."

אך מה לעשות, שהמתיימרים להיות היחידים שאומרים את  האמת, משקרים  לא פחות ואולי יותר מהאחרים (ונוסף לכל הצרות כל כך קל  לתפוס אותם בשקר): לפי החשבון שלהם עצמם, היה מספר המפגינים בתל אביב (62-65 אלף) השבוע גדול פי שניים או שלושה מהמספר בשבוע שעבר (20 עד 25 אלף).  ואילו מספר המפגינים השבוע בכל הארץ (80 אלף) כפול בדיוק ממספרם בשבוע שעבר (40 אלף). זאת אומרת שאפילו לדעת  "הקפיטליסט" אריה רדלר  מספר המפגינים בכל הארץ הוכפל במוצאי השבת הזאת לעומת הקודמת.

ומכאן שהאמירה שההפגנה דועכת  היא שקר אפילו על פי דיברי השקרן עצמו.  אפילו לפי הערכות "הקפיטליסט היומי",  כוחם של המפגינים הוכפל תוך שבוע.  כך שברור שהקביעה שההפגנה דועכת, היא בדותא גמורה.

הארץ. לכאורה עתון "הארץ", כמו רוב התקשורת שאינה משרתת את ראש הממשלה, תומך במחאה ומבקש את הצלחתה. אך בגיליון סוף השבוע שלו, במדור המאמרים, הופיעו ארבעה מאמרים עם אותו קו.  קו מפוקפק ביותר מבחינתה של מחאה שתשעה מכל עשרה ישראלים תומכים בה.   הח"כ לשעבר יוסי שריד, הפרופסור זאב שטרנהל ואורלי לובין טוענים שהכל בגלל המתנחלים והחרדים (שרובם מצויים באותן תשע עשיריות של העם התומכות במחאה). נחמיה שטרסלר, שכותב מאמר ביקורת על עמוס עוז, מסכים איתו רק בנקודה אחת: הכל אשמת המתנחלים והחרדים. ואילו במאמר  נוסף טוענת  קרני אלדר שכל המחאה אינה אלא זיוף גדול אחד כיוון שאינה מייצגת את ראש העין. לא היה בעמודי המאמרים זכר לעמדה אחרת, אולי חוץ ממאמר המערכת עצמו שניסה לטייל בין הטיפות.

זאת אומרת  ש"הארץ" מתחזה לאוהד של המחאה אבל יש לו אג'נגדה שלא בדיוק שייכת למחאה בדמותה הנוכחית. המחאה, מבחינת העיתון לאנשים חושבים,  היא עוד שיטה להיפרע  משנואי נפשו ותו לא.  מדור המאמרים של "הארץ" עסק  בסוף השבוע האחרון  בליבוי שינאה בין מרכיבי המחאה השונים, בהפרד ומשול  בין שבטי העם השונים ובתככנות סוג ב'. הוא מעמיד פנים כתומך במחאה ועושה את מלאכתו של ביבי.

ציון נכשל  לתקשורת האלקטרונית.  בתור אחד מששת הישראלים שלא השתתף אמש בשום הפגנה, ניסיתי לראות את השואו הטלוויזיוני בערוצים השונים, ולא הצלחתי. בכל הערוצים העמידו פאנלים אדירים  ופרישה נרחבת של  כתבים,  ורוב הזמן שמעתי  את  הכתבנים והשדרנים והפרשנים, ולא מה שעניין אותי באמת, שהוא הדבר שלשמו התכנסנו:  מה שנאמר ומה שהושר על הבמות בירושלים ובתל אביב  שלא לדבר על קרית שמונה ואשקלון.  כשנואשתי מהטלוויזיה עברתי לרדיו, ושם לא היה המצב טוב יותר. גם שם החליטו  הגורמים המתווכים שמה שיש להם לומר חשוב יותר ממה שנעשה בשטח עצמו שאותו הם מסקרים.  כלומר: קיבלתי פרשנויות  לא כתוספת לסיקור, אלא במקום הסיקור.

סטודנט איציק שמולי: לא פחות חשוב מהפרשנים באולפן

ואני תוהה, למה חושבים  העיתונאים והפרשנים שאותם אנו שומעים די והותר בכל ימות  השנה,  שמה שיש להם לומר חשוב יותר ממה שיש לאיציק שמולי לומר, או לצ'רלי ביטון , או לדפני ליף, או  לרב לאו.  מה מניע אותם לחשוב שהגיגיהם חשובים יותר משיר של ריטה או יהודית רביץ?  בקיצור, מבחינתי, התקשורת האלקטרונית לא העבירה לי את ההפגנה לסלון. היא רוב הזמן רק הפריעה לי לראות ובעיקר לשמוע אותה.

מרגול.  מדובר בזמרת, על הכיפק של זמרת. וחוץ מהפואטיקה היא מתפרנסת גם על הפרוזה , יולדת ומספידה כוכבים ומקשקשת בלשונה במקומות שמזמינים אותה לקשקש ועושה זאת בלא פחות ולא יותר כישרון ממאות ואלפי פרשנים בכל התחומים, מפוליטיקה  וכלכלה עד ספורט ועיצוב גינות. כמו כל פרשן שמדבר או כותב הרבה, קורה שמרגול צודקת וקורה שהיא טועה. לפעמים היא מבריקה ולפעמים כושלת בלשונה. מותר לשבח על ההברקות ומותר לבקר את הכשלונות.

מה שלא מתקבל על הדעת, לגמרי לא, שאם מישהו כושל בלשונו, בלי שתהיה שם קריאה לרצח, או גזענות בוטה במיוחד הבאה לידי ביטוי בלשון בוטה במיוחד, וזה לא קרה במקרה מרגול האחרון,  יעשו לחוטאים זובור שכזה, כמו שעושים בחלקים היותר צדקניים, מתחסדים ואפילו צבועים של התקשורת אצלנו. לא זכורה לי, מצד רובם, התנפלות דומה על המשורר נתן זך כשהגדיר ב"שוכני מערות" את כל מי שאינו נצר חוקי לתרבות המערב אירופאית. אולי אם היו עושים לו אז (בצדק) מה שעשו עכשיו למרגול (שלא בצדק),  היה  חושב יותר מפעמיים לפני שפלט את השטות האחרונה שלו בעניין ביבי ותורת המשטרים.

לליאונרד כהן יש שיר שבו הוא מזמר על ה"ג'אז פוליס". ג'אז במובן של שטויות, בולשיט, בלה-בלה. כלומר: משטרת השטויות. רודפיה של מרגול הם פקידים חרוצים של משטרת השטויות, מרבי-שוטרים ועד מפקחים כלליים.  וכל המשטרה הזאת בכלל דרגה אחת מתחת למשטרת המחשבות, שגם היא אחת מהפגמים הגנטיים  שירשנו מתקופת הקולקטיביזם הרעיוני של הבולשביזם המפא"יניקי.  תופסים איזו שטות וחוגגים עליה   תוך אימוץ טון מתנשא ונוזפני.  ויש לשער שאם לא היתה מרגול חשה ומתנצלת  היו עושים לה מעשה מנחם בן או מעשה  יורם זק.