מחאת האוהלים: תשעה עשירונים של אנרכיסטים נגד עשירון אחד של מתעלקים ונצלנים

(ועדכון – בסוף : על רשימת הדרישות)

כאשר הסקרים מגלים שקרוב ל-90% מהעם תומכים במחאה, זה אומר דבר פשוט: תשעת העשירונים התחתונים של החברה יצאו למאבק נגד העשירון העליון. זאת תמונת המחאה היום, ורשימת הדרישות  צריכה לשקף את המציאות הזאת.

פתאום בקיץ האחרון  התחילה התעניינות גדולה באנרכיסטים. זה קרה כשהחבר'ה  האלה חדלו, לשם שינוי,  ממעשי השטות  האידיוטיים שלהם בשנים האחרונות, שרק הוציאו שם רע מאוד לאידיאולוגיה שבשמה הם התיימרו לפעול. שנים שבהם  חלק מהאנרכיסטים פעלו בשירותו של איזה ארגון אנטישמי  קטן שכל מטרתו היתה לחרבש את שמה הטוב של מדינת ישראל בגויים, על ידי כך ששיגר לגדרות "מפגינים" שעשו כמיטב יכולתם כדי לגרות את חיילי צה"ל או שוטרי המג"ב לירות בהם,  וכך להפליל את מדינתם שלהם כרוצחת אזרחים.

קצת קשה לי לתאר במילים, עכשיו על הבוקר, כשרק עכשיו גמרתי לאכול, את גודל הבוז והתיעוב שאני חש כלפי היצורים האלה.

תשעה עשירונים במוצ"ש: לא קונים בלופים

אבל, תודות למחאת האוהלים, מופיע סוף סוף מושג האנרכיזם בהקשר הנכון שלו.  סוף סוף האנרכיסטים נמצאים באלמנט שלהם, ולא פלא שמתעוררים גלים. כי האנשים שמולם ונגדם פועלים האנרכיסטים מריחים את הסכנה ונבעתים. הם מעמידים פני צוחקים אך הפחד מחלחל בגיוום.

התחילה עם זה חברת הכנסת מירי רגב שביקרה במאהל בשדרות רוטשילד עוד מזמן, די בהתחלת המחאה, ונדמה לי שכמו שהיא לא עשתה נעים למארחיה, גם הם לא עשו לח"כית נעים. או במילים אחרות, נרשמה התחרקשות קשה בין הצדדים. ובעקבותיה,  וב-16.07.2011 התפרסם הדיווח המעניין הבא:

ח”כ רגב טענה שמדובר בחבורת אנרכיסטים קיצוניים עם ריח של אלכוהול מהפה.

והנה, רק שלשום, 02.08.2011, התפוצצות תקשורתית של ממש:  ח"כ אופיר אקוניס, שבעבר דיברר את ראש הממשלה דהיום בנימין נתניהו (מה שעזר לו מאוד להגיע לתפקידו הרם),  וגם עתה מסייע לו כמיטב יכולתו, דיבר ברדיו על הנהגת המחאה:

"מחאת מעמד הביניים מוצדקת, אך חלק קטן ממארגני העצרות בשבועיים האחרונים הם חבורה של אנרכיסטים, ואני יכול להגיד גם מי הם" – כך אמר הבוקר ח"כ אופיר אקוניס בראיון לגלי צה"ל.

שמתם לב? אקוניס יכול "להגיד גם מי הם". זאת אומרת, מאיים להתמנייק, המניאק.

ואילו עו"ד חיים ברנזון, דיבר באותו יום  בתורת מקצוען  בתחום המשפטים על שביתת הפייסבוק ועל שביתת הרשויות המקומיות:

"מותרת שביתת מחאה פוליטית קצרה. צריך להבין שיחסי  העבודה מכירים בשביתה נגד המדינה כמעסיק ולא נגד ממשלה כריבון. כאן הכריזו אמנם על  שביתה קצרה, אבל לא בתום לב. כאמבוש, מהיום למחר. זו שביתה אנרכיסטית. גם השבתת  הרשויות המקומיות אנרכיסטית".

ועוד שמעתי הבוקר הבוקר את ראש מועצת השומרון אומר משהו לא נחמד על האנרכיסטים, וגם שר האוצר יובל שטייניץ מתייחס לנושא: הוא לא ירשה אנרכיה, הודיע כבוד השר-ח"כ-דוקטור-פרופסור.

מכיוון שאינני בטוח שהח"כית והח"כ המכובדים, יו"ר  המועצה מהשומרון וכן עורך הדין המכובד  יודעים על מה בדיוק הם מדברים  כשהם אומרים אנרכיסטים (אני חושד בשר, פרופסור לפילוסופיה, שהוא יודע, ומדבר שטויות למרות זאת) הייתי מבקש לערוך להם הכרה עם מה שלדעתי הוא אחד המסמכים  האנרכיסטים העתיקים, המוסמכים והברורים ביותר שנכתבו אי פעם. טקסט אנרכיסטי חזק ביותר.  מדובר בקטע  המופיע בספר שמואל א' , פרק ז', החל בפסוק יא, וזה הולך ככה:

ויאמר (שמואל): זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם. את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו. ולשום לו שרי אלפים ושרי חמישים ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו. ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות. ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתכם הטובים יקח ונתן לעבדיו. וזרעיכם וכרמיכם יעשור ונתן לסריסיו ולעבדיו. ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו. צאנכם יעשור ואתם תהיו לו לעבדים."

אלה הדברים שאמר הנביא שמואל לזקני העם, כאשר באו אליו וביקשו שימליך עליהם מלך. הם שמעו את הדברים, לא השתכנעו ותבעו להיות ככל הגויים, רצו מלך. ושמואל עשה כרצונם כי לא היתה לו ברירה, ומאז ועד היום  התגשמה נבואתו ככתבה וכלשונה, כל מילה בטקסט זכתה, ועדיין זוכה, לכיסוי מלא במציאות. ובהזדמנות אצטט לכם גם מדברי ישעיהו הנביא על שרי ירושלים ומדברי עמוס הנביא על פרות הבשן  ואת משל יותם בן גדעון על האטד. כולם טקסטים אנרכיסטים מעולים.

תשעה עשירונים במוצ"ש: נגד השוד

אבל בינתיים אנחנו בשמואל א'. השורות האלו של הנבואה מספר שמואל ,  חברי כנסת ועו"ד יקר, שר יקר ויו"ר מעצה יקר, הן ,לדעתי התיאור התמציתי והמרוכז ביותר של המצב המדיני העומד ביסוד הרעיון האנרכיסטי לדורותיו.  מצב שבו היה זה פעם המלך שביצע בעם את זממו והיום, בתקופתנו המודרנית, זוהי  "הממלכתיות", כלומר הממשלה,  העושה בנו  כחפצה. מתעלקת על העם, מנצלת אותו, מתעללת בו, שודדת אותו,  משפילה אותו, מוצצת את בשרו  ויורקת את שיירי העצמות  והעור כדי לפנות מקום לזלילה ולסביאה הבאה על חשבונו.

לפני הוד מעלתו ראש הממשלה וכלי רכבו אצים ורצים עשרות ממיטב הבנים, שומרי ראשו. וכל העם עובדים בשבילו ומפרישים מיסים – כבר הרבה יותר ממעשר – ממיטב תוצרת השדות והכרמים והזיתים והמפעלים והעסקים, החמורים והצאן. והוא לוקח את הכסף והרכוש מפי העם,  באמצעות שר האוצר שלו ובתוקף החוקים שמחוקקים הח"כים, והצווים שמוציאה מערכת המשפח (לא טעות דפוס) ותחת איומי האקדחים של המשטרה והאזיקים והצינוקות של השב"ס.

וכן מניח המלך  יד חופשית לסריסיו המושכים בחוטיו – היום אלה הטייקונים – לעשות על העם רווחים שמנים ככל העולה על רוחם.

והם, הממלכה  והטייקונים, הח"כים והמשת"פים שלהם, עוד  חושבים  ברוב אטימותם שאין העם הטיפש מבחין בקרטלים ובמונופולים העושים כחפצם מתחת לסיפור הכיסוי הקלוש של "התחרות החופשית".

הם  חושבים  ברצינות שהעם לא חשף כבר את הבלופים שלהם  ולא רואה אותם שקוף.

נדמה להם שהעם לא מבין את הבלוף שלהם, שהם מספרים לנו שהם כיכול  דואגים לנו, שומרים עלינו, עושים כמיטב יכולתם למענינו, בעוד הם גוזלים, שודדים ומעשרים אותנו.

מעשרים מלשון מעשר בשין שמאלית, לא מלשון עושר בשין ימנית.

והכי מצחיק –  נדמה להם שמישהו מאמין להם כשהם אומרים  שהם שותפים למחאה.

השודדים עומדים לצד הנשדדים במאבק נגד השוד!

תשעת העשירונים במוצ"ש: הכבשים כבר לא שותקים

אז מה שקרה עכשיו, שודדים יקרים, זה שהעם קם עליכם. זה כבר לא מעמד הביניים בלבד. תשכחו מזה. זה כל המעמדות, חוץ מהמעמד שלכם.

תסתכלו בסקרים. מדובר ב-90 אחוז מהציבור.

כל אחד יודע מיהם 90% האלה.

מדובר בתשעת העשירונים התחתונים בחברה. תשעה מכל עשרה ישראלים.

המחאה הזאת היא המרד של תשעת העשירונים נגד העשירון העליון.

תשעת העשירונים  התחתונים נגד העשירון שלכם, ח"כית רגב וח"כ אקוניס, ראש ממשלה בנימין נתניהו ושר אוצר יובל שטייניץ, וראש מועצת השומרון שמשכורתו השמנה עלינו.

תשעת העשירונים התחתונים  נגד העשירון העליון, על הפוליטיקאים שלו, על בכירי הפקידים שבו ועל  הטייקונים המושכים בחוטיהם.

תשעה עשירונים של כבשים ואיילות, חמורים ויוני בר, אווזים וברבורים ושאר חיות – ותודה לאל גם אריות ונמרים ושועלים ונמיות –  נגד עשירון אחד של חזירים מפוטמים, המקיימים פה משטר של קפיטליזם חזירי, עשירון של חזירים שכל מחסורם וכל תענוגותיהם עלינו.

ככה שהתמונה לגמרי ברורה.

כבר לא מדובר במחאה של דפני ליף מכפר שמריהו שהיתה הראשונה שנטתה אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב. הסקרים שאתה כה מאמין בהם, ראש הממשלה, מצביעים על האמת: 90 אחוז מהעם עומדים פה. זה גם צ'רלי ביטון שהיה ממקימי הפנתרים השחורים. וגם הרפתנים מקיבוץ אשדות יעקב. וגם אנשי שכונות ג'סי כהן בחולון והסטודנטים מכל רחבי הארץ.  ואיציק אלרוב שעל שמו מחאת הקוטג' ואפילו הוועדים הגדולים של עופר עיני, שכמה שהם גדולים, הם עדיין לא בעשירון העליון שלכם, הם איתנו. וגם חלק גדול מהחרדים ומהש"סניקים ואפילו  הכיפות הסרוגות והכיפות השחורות מההתנחלויות, ואריה דרעי שיגיע אחרי התשעה באב.

עם גדול עצום ורב.

אז אתם צודקים לגמרי לגמרי, ח"כית רגב וח"כ אקוניס ועו"ד ברנזון. אלה באמת האנרכיסטים שחותרים נגדכם. אך כבר מזמן לא מדובר בחבורה קטנה במאהל ברוטשילד. כבר  מדובר בעשרות אלפי אנרכיסטים שיצאו לרחובות ולכיכרות בערים, בקרית שמונה ובתל אביב, בחיפה ובירושלים, ומדובר במיליוני אנרכיסטים שתומכים בהם לפי הסקרים.

מיליוני אנרכיסטים שכבר הבינו שאתם שודדים אותם. מיליוני אנרכיסטים שיצאתם להם מהאף, אתם ודומיכם. אלה מיליוני האנרכיסטים , ח"כים ועו"ד יקרים,  התובעים כרגע להחזיר להם בצורת שירותים את המיסים הכבדים  שעד עכשיו נבלעו בכיסים התפוחים שלכם ושל חבריכם הטייקונים.  מיליוני אנרכיסטים שלא מוכנים עוד לשלם את המחירים המנופחים שאתם ושותפיכם הטייקונים מטילים עליהם.

אלה  מיליוני העבדים והשפחות הנדכאים והמנוצלים שיושבים באוהלים כמו  פעם במדבר ופעם במעברות ,  ופעם בצבא ופעם בטרקים או בפיקניק לגדות הכינרת, אבל רוצים קורת גג מעל ראשם, ושלא יצטרכו לעבוד עשרים שנה של משכורת נטו כדי לממן אותה.  ורוצים תמורת מיסיהם ועבודתם  שירותי בריאות סבירים וחינוך טוב לילדיהם ומשטרה שתשמור על רכושם ועל נפשם.

יש משהו שלא בסדר עם זה,  ח"כים ועו"ד יקרים? שר אוצר יקר וראש מועצה יקר? ראש ממשלה יקר? משהו לא בסדר עם האנרכיזם הזה?

כי כדאי שתשימו לב שהכל ברוח טובה, בינתיים. איש לא מבקש להעמיד אתכם לדין ולתבוע בחזרה גזל  של מיליארדים  שגזלתם במשך השנים. איש לא תובע בינתיים  לעקל את הווילות ואת הדונמים שלכם, את כרמי הזיתים שלקחתם ואת הצאן והבקר שהחרמתם לכם. לא מכניסים אתכם למשפט בתא זכוכית. נוהגים בכם כבוד רב – ואני בעד. הרי נבחרתם בבחירות חופשיות, ורק בבחירות חופשיות אפשר יהיה להעיף אתכם לכל הרוחות.

אבל עד אז יש זמן, וחבל על הזמן הזה.

על רשימת הדרישות

קראתי את רשימת הדרישות. מכיוון שהבנתי שזו  רק טיוטה ראשונה ועוד יהיו שינויים, אני מעדיף שלא להכנס בינתיים לפרטים. חוץ מזה, כבר כתבתי את דעותי, ובינתיים לא מצאתי סיבה לשנות אותן.

ב-17.07.2011, כשעוד היה מדובר במחאה שהצטמצמה בבעיית הדיור,  רשמתי כמה נקודות, שאחת מהן נגעה לפיתרון זריז של בעיית המחירים (קרוואנים) ואחרת לדימוקרטיזציה של תהליך העברת הקרקעות מידי מנהל מקרקעי ישראל לציבור: הכדאיות שבהקצאת חלק גדול מהקרקעות ישירות לידי צרכני הקצה – הקונים – תוך דילוג על הקבלנים שלהם יש בינתיים מונופול מוחלט על רכישת הקרקעות מהמנהל – וזו אחת הסיבות העיקריות למחירים הגבוהים.

ואילו בתחילת השבוע כתבתי את דעתי באשר לעקרון המרכזי שצריך להנחות את רשימת הדרישות: אם ישראל משתייכת לארגון הכלכלי של מדינות הקהילה האירופאית – ה-OECD – וקברניטיה הכלכליים אף מתגאים בכך, מדוע לא לתבוע שהממשלה הנוכחית תנטוש את החיקוי הקלוקל של השיטה האמריקאית שהיא דוגלת בו – ותעבור לשיטה הדומה יותר לנהוג במדינות אירופאיות, שמבחינה חברתית ישראל דומה להן לאין שיעור יותר מאשר לחברה האמריקאית.

לגישה הזאת, שמקורה במחאת האוהלים עצמה, אמנם יש הדים ברשימת הדרישות  שפורסמה.

אבל הייתי רוצה בכל זאת להעיר שתי הערות. אחת כללית  מאוד ואחת ייחודית מאוד.

ההערה הכללית היא, שיש לי רושם שמנהיגי המחאה עדיין אינם מבינים לגמרי את המצב המיוחד שנקלעו לתוכו. הם, שהיו רגילים בכל מהלך חייהם הקצרים ועיסוקם החברתי או הפוליטי להמצא בצד המיעוט, ולא פעם המיעוט הקטן והשולי, מוצאים לפתע את עצמם במרכזו של הרוב הגדול:

כ-90% מהעם עומדים מאחורי המחאה, שהם מנהיגיה.  תשעה מכל עשרה ישראלים. כל תשעה העשירונים התחתונים של החברה הישראלית ( וכאן הערת משנה: למרבית האירוניה, יש גם לא מעט טייקונים המודיעים על תמיכתם במחאה. אין דבר טיפשי יותר מאשר לדחות את  אהדתם ולוותר על תמיכתם, או לצאת אישית נגדם. להיפך: יש לנצל כל סדק וכל פיצול בחזית שינסה ראש הממשלה להציב מול המחאה, וחבל לדחוף לזרועותיו גם את אותם הטייקונים שמוכנים לתמוך במחאה. זה ילדותי, קטנוני ואווילי. הטייקונים התומכים במחאה מאזנים את המשת"פים  של שלטון הקפיטליזם החזירי, הבאים מתוך תשעת העשירונים התחתונים)

מעולם – מעולם – לא היה בחברה הישראלית קונסנזוס דומה לזה. מנהיגי המחאה עומדים בראשו של כוח חברתי ששום מנהיג ישראלי לא עמד בראשו מעולם. זהו מצב חדש לגמרי. מצב  חסר תקדים.

במצב כזה, דיבורים על כך ש"השתן עלה להם לראש" וכן הלאה כלפי מנהיגי המחאה,  הם חסרי שחר. הבעייה שלהם היא הפוכה.

מנהיגי המחאה עדיין תופסים את עצמם כאופוזיציה, כמיעוט מתקומם, כמו שתופס את עצמו רסיס של תנועה שמאלנית שולית. אולי כבר לא אופוזיציה קטנה כל כך כפי שהיתה בהתחלה, אבל עדיין אופוזיציה.  מן התפיסה הזאת נבעה הטעות שעשו כאשר תבעו  לצלם ולשדר בטלוויזיה את המו"מ עם ראש הממשלה. מן התפיסה הזאת עדיין נובעות טעויות בניהול המחאה, כאשר המוחים נדחקים למצבים שבהם הם נאלצים להתעמת עם חלקים מן הציבור, כמו נהגים הממהרים הביתה או לעבודה.  כאשר 90% מהציבור עומדים מאחוריך, החזית ברורה מאוד. כל פעולה ברחוב יכולה להיות מכוונת רק כלפי כתובת אחת: הקפיטליזם החזירי והשלטון הפועל בשמו ומגונן עליו.  10% או אף פחות מזה מן האוכלוסיה, שהם המרוויחים מן המצב הקיים.

 

 

 

 

 

 

קרוואן של עמותת אוהלים ברמת הנגב: פתרון לטווח קצר

 

מנהיגי המחאה חייבים לעשות מהפך תודעתי לא קל. מבחינת גילם, ניסיונם ומזגם הם עדיין אופוזיציונרים קטנים. אבל היום הם רוכבים על גבו של נמר ענק, שאין גדול ממנו – העם. ומי שנוהגים בנמר אדיר שכזה חייבים להיפטר במהירות מהפוזה של האופוזיציונר.

וזה צריך להתבטא גם בדרישות שהם מגישים. לא צריך להחפז יותר מדי בעניין הזה. אם לא יישגו יותר מדי, תמיכתו של הרוב הגדול תישאר איתם. הם חייבים להפנים את מצבם החדש, וההכרה הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי ברשימת הדרישות משלוש בחינות:

מבחינת הניסוח, מבחינת ההיקף של הדרישות ועומקן, ומבחינת האחריות.

הניסוח צריך לשקף את המציאות החדשה שנוצרה: זהו העם שפונה לממשלה הנבחרת ותובע ממנה למלא את חובתה כלפיו. השרים הם שכירים של העם. הם מקבלים ממנו את משכורתם ותפקידם לדאוג לו. לכך שיוכל להתפרנס בכבוד ולהתקיים בכבוד. וכדי לא להשאיר את הדברים באוויר:  הממשלה צריכה להתנהג כמו במדינה אירופאית. נניח בהולנד. נניח בדנמרק. מספיק עם הבזבוז, ההתנשאות, הראוותנות והרהבתנות המאפיינים את השלטון הישראלי.

השלטון הוא שכיר של העם – ונא לנהוג בהתאם. זה לא אומר להתנהג אל השלטון בחוסר כבוד. להיפך. כמו שבעל המפעל צריך לנהוג כבוד בעובד שלו, כך צריך העם לנהוג כבוד בממשלה.

בתנאי שתיפסק ההתנשאות.

מבחינת ההיקף, הדרישות צריכות להקיף את כל תחומי הכלכלה והחברה. נראה לי שיש לכך ביטוי כבר בטיוטה של רשימת הדרישות שהתפרסמה כבר.

מבחינת האחריות, אין מצב שיהיו דרישות מופרכות, שהמימון שלהן בעייתי או בלתי אפשרי. כבר אמרתי: לא מדובר כבר באופוזיציה לעומתית ומתריסה. מדובר בעם שמבקש את  זכויותיו.

עד כאן ההערה הכללית.  ועכשיו לעניין ייחודי שלדעתי הוא מהותי וחשוב מאין כמוהו.

נכון שמאחורי המחאה עומדים תשעה מתוך כל עשרה ישראלים. אך אין זה סוד  שמקורה של המחאה בקבוצה מסויימת מאוד של האוכלוסייה.

התקשורת בחרה לקרוא להם "מעמד הביניים" אבל זהו מונח מטעה ורחב מדי.

הלוז, הגרעין הקשה, הכוחו העיקרי והמנוע של המחאה הם הצעירים: בני 20 עד 40,  שהבעייה העיקרית של רבים מאוד מבינהם היא השגת דיור.  רווקות ורווקים וזוגות צעירים, סטודנטים ואנשים עובדים, שאינם מצליחים להסתדר. שחלק גדול משכרם הולך על שכירת דירה או על משכנתא, וממה שנשאר להם מהשכר, או מהמילגה, או מהקצבת ההורים, קשה להם לשלם את המחירים הגבוהים של המזון, של המכשירים החשמליים, של כל דבר כמעט.

השכר בישראל נמוך מדי.

המחירים גבוהים מדי.

במיוחד הדיור.

נכון שהמחאה של כולם והבעיות של כולם. אבל יהיה זה לא צודק וטיפשי שלא להביא לפתרון מהיר ככל האפשר של בעיית מחירי הדיור  להשכרה .

הפתרונות שהציעה עד כה הממשלה, וגם אלה שהוצעו בינתיים ברשימת הדרישות של המחאה יוכלו להשפיע על המצב רק בטווח של שנים.

עוצמתה האדירה של המחאה מאפשרת לתבוע גם פתרונות לטווח הקצר יותר.

בהתחשב במשך הבניה של מבנים קבועים בישראל, ברור שיש לחפש את פתרון הבעיה במקום אחר: קרוואנים ומבנים טרומיים.

כבר כתבתי על כך שבתחילת שנות ה-90 השתמשה הממשלה בפתרון הזה.  כמו כן, מאז 2002 פעילה בישראל עמותת "איילים" המתמחה בהקמת כפרי קרוואנים לסטודנטים ולצעירים בעיקר בנגב ובגליל. אפשר להשתמש בניסיונם , בידע שצברו ובתשתית האירגונית של "איילים"  כדי להרחיב את הפעילות גם לאזורים במרכז הארץ ולאזורים עירוניים שבהם יש מצוקת דיור.  מהעלאה על הקרקע של כפרים שבהם עשרות מעטות של יחידות דיור, יש לעבור לאכלוס כפרי קרוואנים רבים  של מאות יחידות דיור כל אחת במרכזים העירוניים.

תוספת מהירה של אלפים רבים של יחידות דיור במרכזים העירוניים תהווה  פתרון זמין וזול לצעירים ומבקשי דיור במספרים גדולים, ותפעל במהירות גם להורדה של מחירי השכירות בדירות העירוניות, וכן יכולה להיות לה השפעה על מחירי דירות לרכישה.

הפעלת התכנית צריכה להיעשות במסגרת של תכנית לשעת חירום, כולל הקצאת קרקעות עירוניות וממשלתיות  חינם.

מבדיקה קצרה ושטחית שערכתי, התברר לי שהצבת קרוואנים, כאשר היא נעשית במימדים גדולים,  יכולה להתבצע במחירים של 1,000 עד 1,500 ש"ח למ"ר, לא כולל מחיר הקרקע. כלומר:  30 עד 50 אלף ש"ח ליחידת דיור בגודל 30 מ"ר. העלות הזאת תכוסה משכר דירה סביר  למרכזים עירוניים (1,500 ש"ח לחודש) תוך שנתיים-שלוש.

כלומר: בפועל אין  כאן תוספת תקציבית גדולה , אף לא לטווח הקצר. ולטווח הבינוני  יכולה להיות  גם  תוספת תקציבית לאוצר המדינה, שאפשר יהיה להשתמש בה  לבניה קבועה לשכירות.