מותחן/ גרעין של אמת

זיגמונט מילושבסקי/ גרעין של אמת/ מפולנית: ענת זיידמן/ הוצאת פן, ספרי חמד, ידיעות אחרונות 2014/ 388 עמודים

כבר כמה עשרות שנים שלא יצא לי לקרוא ספר פולני – מאז הטרילוגיה של הנריק סנקביץ (שבעצם היה ליטאי) שתחילתה ב"באש ובחרב" הגדול והמשכה וסיומה ב"המבול" וב"פאן וולדיובסקי" הטובים פחות, ואיני שוכח גם את "השד מכיתה ז'" של קורנל מקושינסקי. נכון שקראתי על הדרך גם כמה מספריו של יז'י קושינסקי, אבל כולם מהתקופה האמריקאית (קושינסקי נמצא בארה"ב מאז אמצע הפיפטיז), כך שאותו איני מחשיב. את הנתק הזה אני מייחס לכך שהוצאות לאור אצלנו לא תרגמו, כנראה, מותחנים שמקורם בפולין, או שלי לא נודע עליהם.

והנה נפלתי על המותחן הזה של מילושבסקי, עיתונאי לשעבר שהיה עורכה של הגירסה הפולנית של השבועון האמריקאי "ניוזוויק", וספרו הקודם בסידרה הזאת, Entanglement (הסתבכות?) זכה בפרסים ועובד לסרט.
ולעניין: תיאודור שצקי, תובע משטרתי בן 40 נאלץ לעזוב את מקום עבודתו בבירה ורשה ומגלה את עצמו לעיירה הציורית סנדומייז' שעל גדות הוויסלה. הוא מוצא את עצמו במין "פייטון פלייס" פולנית מנומנמת לכאורה אך רוחשת מיסתורין וסודות אפלים מתחת לפני השטח – גם משום שמתחתיה היא מנוקבת ככברה ברשת מנהרות החפורות באדמת הלס, וגם משום שזכרונות מרים מתקופת המלחמה הגדולה עדיין אינם נותנים מנוח.
ואז, ב-14 באפריל של שנת 2009, השביעי של פסח והיום הרביעי של חג הפסחא הנוצרי, נופל דבר בעיירה שבה הפשעים הרגילים שיוצא לשצקי לחקור הם גניבות של סלולרים בבית הספר התיכון: אשה צעירה ויפה -ונוצריה – נרצחת בבית הקברות היהודי הישן.

וזוהי רק ההתחלה.

העיר הפולנית העתיקה רדופה בזיכרונות של עלילות דם עתיקות יומין וברגשות אשמה חדשים יותר בגין מה שאירע ליהודיה הרבים בתקופת השואה. בקתדרלה המרכזית שלה מוצג ציור ענק ומוסתר המתאר את הזוועות שנהגו היהודים לעשות כדי להשיג את דם הנוצרים לצורך אפיית המצות של פסח. לרגל האירוע יוצאים מחוריהם הגזענים הרגילים ומרחרחים אחרי הדם.
ובתוך כל אלה נחוש התובע המשטרתי שצקי, בסך הכל זר בעיירה, לסלק מהשטח את שלל ההטעיות, לפענח את הרמזים, לא להיגרר לספקולציות מרחיקות לכת, וגם להשליט קצת סדר בחייו האישיים: הגרושה והבת המתבגרת שהשאיר מאחוריו בוורשה, המאהבת הצעירה מדי לטעמו, השופטת המכובדת למראה החומדת אותו, ועמיתה לעבודה, מנומשת ונשואה שאמורה להדריך אותו בלבירינט של יחסי הכוחות והמניעים הנסתרים של תושבי סנדומייז'.
מילושבסקי כותב יופי: הרקע העיתונאי שלו ניכר בתחושת המציאותיות שהוא מצליח להעביר – פוליטית וחברתית. הוא מתבונן במציאות שהוא מתאר בתערובת של שעשוע ומרירות. הוא רוקח עלילה רצופה חידות היגיון ומסיים בפיתרון מספק. ועוד משהו – התרגום מצויין. המתרגמת מעבירה את הגיגיו של התובע הצעיר ואת הדיאלוגים לעברית עדכנית וסלנגית במידה. כדי לקבל מושג, הנה קטע הפתיחה:

רוחות רפאים בוודאי לא מופיעות בחצות הליל. בחצות עדיין משדרים בטלוויזיה סרטי לילה, בני טיפש עשרה חולמים בהקיץ על מורותיהם, זוגות נאהבים מגייסים כוחות לקראת סיבוב שני, זוגות נשואים ותיקים מנהלים שיחות כבדות על הנושא "כספנו לאן", רעיות טובות שולפות עוגה מהתנור, ובעלים רעים מעירים את ילדיהם, כשהם מנסים להיכנס לדירה שיכורים כלוט. בחצות הליל מתנהלים חיים תוססים מכדי שרוחות המתים יצליחו להטביע את רישומן. לפנות בוקר זה כבר עניין אחר, כשאפילו עובדי תחנות הדלק מתנמנמים להם, והאור העכור מתחיל לחשוף מן האפלה ישויות ודמויות שלא חשדנו בקיומן.

ועכשיו, כשכבר יש מותחן זוכה, וכבר יש מתרגמת מוצלחת – למה לא לתרגם גם את הספר הקודם בסידרה של תיאודור שצקי למען הקוראים בעברית?