הסרבנות החרדית מבטלת את הבסיס המוסרי לטיעונים של נתניהו וממשלתו מול סרבנות הטייסים

השירות בצה"ל הוא הפרה הקדושה מס.1 של ישראל. הסיבות ידועות. מדינה במצור. איומי השמדה מרחוק ומקרוב. קטסטרופה בטחונית אפשרית בכל יום ובכל לילה. כל חייל חשוב. כל טייס – קל וחומר. חיל האוויר הוא הפטיש הגדול של צה"ל. הוא נשק ההכרעה. פגיעה סזמינות כוח האדם שלו היא פיגוע אסטרטגי.

סרבנות של חיילים בכלל וטייסים בפרט, היא סוג של נשק יום הדין מצד הציבור.  פצצת הגרעין של המחאה. ובמקרה של ממשלה כממשלתנו הנוכחית – אפילו יותר מזה — פצצת מימן. ולא חשובה במיוחד עדינות הניסוח במכתב הסקרבנות הנוכחי..  ב"מכתב הקצינים" שהשיק את תנועת "שלום עכשיו" לא הופיע כלל המילה סרבנות, ואף על פי כן , ה"סאב-טקסט", המשמעות שמאחורי השורות והמילים היתה ברורה. לכן סימנה  הקמתה של "שלום עכשיו" שבר עמוק ומסוכן מאוד למשטר ולממשלות ששלטו בזמנו – ממשלת הליכוד של בגין או שמיר. אותו "מכתב קצינים" בא לעולם בגלל החשש בציבור המרכז-שמאל מפני עמדתה ומהלכיה הפושרים ומצטננים של ממשלת בגין מול יוזמת השלום של אנואר אל-סאדאת המצרי ב-1977.

מכתב הטייסים:מסרבים להתנדב

ואין צל של ספק של"שלום עכשיו" ולהד הציבורי האדיר שעוררה, היה תפקיד מפתח, בהשפעה על שלושה שרים  "ביטחוניסטים", אקס-גנרלים, שהיו חשובים מאוד בממשלת הימין של בגין – מי שהיה מפקד חיל האוויר עזר וייצמן, הרמטכ"ל לשעבר משה דיין, והאלוף במיל. אריאל שרון. הם הבינו היטב את משמעותה של התופעה החדשה שהתגלמה ב"שלום עכשיו" דאז, בכל הנוגע לצה"ל, כפי שהם הכירו והבינו אותו: "צבא העם", "כל העם צבא", וכו', שעמדו להפוך לסיסמאות חלולות וחסרות  כיסוי, כאשר חלקים חשובים משכבת הפיקוד –"מכתב הקצינים" – מביע מורת רוח כה קיצונית כלפי הדרג הפוליטי והממשלה ומהלכיה.

קל וחומר עכשיו, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו ועימו ממשלת הימין על "מלא-מלא", איבדה למעשה את הבסיס המוסרי בטיעונים שלה נגד הסרבנות —

כי הרי זה עתה נחתמו ההסכמים הקואליציוניים, של אותו "מלא-מלא", וברור לכל כי המשמעות של הסרבנות מצידם של שלושה תריסרי טייסי מילואים, בטלה בשישים, והרי היא  כאין וכאפס לעומת הסרבנות ההמונית והמושחתת עד היסוד של הציבור החרדי השותף ל"מלא-מלא" הנ"ל, סרבנות,שבנימין נתניהו מושיט לה יד מלטפת, מממן אותה ומגונן עליה, ומעניק לה בעצם הכשר פוליטי שמבוסס ויבוסס עוד יותר בחוקי "הרפורמה" שהוא מנסה להעביר.

ועל ידי כך הוא מסרס, מבחינה מוסרית  את עצמו ואת ממשלתו . החבלה שלהם בצה"ל על ידי מתן היד לסרבנות החרדית, גרועה ומזיקה לאין שיעור יותר ממכתבם של 37 טייסים שלא מתאים להם "להתנדב" עוד לשרותה של ממשלה בלתי מוסרית שכזאת, שלהבנתם היא מפעילה נגדם ונגד הציבור שממנו הם באים, את מה שהם רואים כ"נשק יום הדין" שלה – מערכת משפטית חדשה, העומדת להפוך את הבלתי מוסרי לחוקי, להשליט להבנתם,  מיעוטים קיצוניים מבחינה דתית ולאומית על סדר היום  הציבורי שאליו הם התרגלו איכשהו  עם כל הקשיים. (דוברי הטייסים מרבים להתייחס לשרותם חסר הפניות עד כה, למרות התנגדותם העמוקה למדיניות הישראלית ב"שטחים" של יו"ש ואולי גם עזה.

הפגנת "שלןם עכשיו" ירושלים, 1995

והגרוע מכל: הפגם המוסרי העמוק הזה של נתניהו וממשלתו, אינו מסיים את פעילותו ההרסנית ביחס אל סרבנות הטייסים. הפשע המוסרי יימשך ויכשיל כל ניסיון להאבק נגד רעשי-האדמה המשניים הצפויים כמעט בוודאות — מכתבי סרבנות בהיקפים גדולים יותר, ותוך גילויי סרבנות עמוקים ומרחיקי לכת יותר, אך עדיין זוטרים לעומת עומק ההשתמטות הסרבנית של שותפי נתניהו החרדים, ואולי גם החרד"לים; לדוגמאף שירותו הצבאי המוגבל של שר האוצר והביטחון(!!!) בצלאל סמוטריץ.

הסרבנות המעופפת, תוך שימוש באיזמל מנתחים, העמידה כמה מהפיסות שנשארו מנתניהו על קרנות הצבי. ון מאלצות  אותו להחליט חד-משמעית על דרכו עם התקלפותה ואובדנה של שכבת המגן המוסרית. או שישב לדבר ויסכים להתפשר, או שפשיטת הרגל המוסרית תהפוך גם לפשיטת רגל פוליטית, אישית ו\או מפלגתית, במיוחד אם יבינו חבריו לצמרת המפלגה והקואליציה, שיתכן שהוא מוליך אותם לתבוסה רבתי, שתזכיר את מה שקרה לו בבחירות לכנסת ה-17, בנובמבר 2006, כאשר הליכוד הגיע לכנסת עם 12 מנדטים (לעומת  38 שהיו לו), כאשר השותפה שלו "שינוי" הרסקה ונעלמה מהמפה, ואילו "האיחוד הלאומי-מפד"ל", שותפה נוספת, הפסידה מכוחה גם היא.