חלשה (1), פשוט ממשלה חלשה

אז איך קרה, שב-12 בחודש מרס למניינם, שבאולימפוס הוא אל המלחמה בשדות הקרב  הקלאסיות, אני מעלה ומפרסם שנית  ב"מאפיהו" פוסט שפרסמתי לראשונה ב-12 בפברואר השנה? מה, הוא כל טוב ובכן, כן! ומרוב שהוא טוב אני מפרסמו שוב בשנויים קלים מאוד בעיקר של נוסח, וחסרי משמעות תוכנית של ממש.

צאר ניקולאי וצארינה

ומה שהתחדש והוא קורן ומוקרן ובולט מאוד לאחרונה, הוא התעצמותו של הפחד שהוא בנה החוקי של החולשה. וכן-כן, אני לא משווה, כי נתניהו  הוא פוליטקאי שהגיע למשרת ראש ממשלה בדרך דמוקרטית, ושרה רעייתו  היתה, כולה,  עלמה נאה מטבעון – ובכל זאת,  לנוכח נסיעה חשובה אחרי נסיעה חשובה לחו"ל,  רחוק מאוד מרחובות עזה ובלפור, והמוני הדגלנים המיוזעים והצווחניים, עולים במוחי הקודח תמונות של הצאר ניקולאי עם כוכב ההצטיינות המוכסף על מעילו, והסרט האלכסוני על חזהו ובטנו, כזכר לנדן החרב שנשאו פעם על ירך שמאלם צארים לוחמים שקדמו לו, ולעומתו שיער הזהב הלבן של הוד-כבודו, שמאז ביקורו הסודי בטורקיה לאחרונה הוא מטלטל על פדחתו מבנה תספורתי מורכב, מעט בארוקי וקצת ברוטאלי, הנראה כמיקס משגע השואף לשחקים,  של כנסיה גותית ממרכז אירופה ושל מקדש בודהיסטי ממרכז יפאן. תסרוקת שרק הפריזורה של רעייתו עשויה להתחרות  בה: מעין קסדת  חלל אדירה, עשויה פן מוקפד בצבע פלטינה עם פסים צהובים, כתומים ואדומים, המילה האחרונה של כיכר המדינה, תחליף קל משקל של כתר מזהב. זאת על ראש  הצארינה  שלו, פרנץ ג'וזפינה – הדוכסית הגדולה של הקישון, השילוח והדנייפר. והנה הזוג הקיסרי נמלט-חומק מפחד עמם וזעמו בממלכתם הפרטית, במסע התקרבות אל המונים עממיים מחוץ למדינתם, היכן שההמונים טרם הוסתו נגד הזוג השליט בידי התקשורת השערורייתית  העוינת. כל שבוע המון אחר כלשהו.

כן, חלשה,  פשוט ממשלה חלשה, זה מה שעדיין יש לנו פה כרגע. ממשלה שכל עניינה, בגלל חולשתה, בביסוס שלטונה המעורער ותחזוקתו.  ממשלה שאיבדה עניין בכל תחומי החיים במדינה שתחת אחריותה, שמשקיעה בתחזוקה של הקיים את כל מעייניה ואונה המוגבלים (כעגלה טירונית שזה עתה התמודדה וקמה על רגליה, כעופר איילים דקיק רגליים המסתתר מתחת לבטן אימו), מוותרת  על כל עניין חיוני, מתכחשת לכל הבטחותיה האחרות לבוחר, רועדת מכל "התבטאות" אופוזיציונית,ומכל "התבטעות" של שר סורר מקרביה.  נתקפת בפיק ברכיים מכל הפגנת המונים ברחוב  תל אביבי, רואה בכל צל חולף איום מחריד על שלטונה, יוצאת בהתחסדות נגד מילואימניקים המעורבים בפוליטיקה, כאילו שכחנו את תנועת המילואימניקים הפוליטית שהזניקו ראשיה שלה עצמה נגד ממשלת אולמרט,  בתום לבנון 2. ובצוותא עם אותה תקשורת מושחתת שאז אהדה אותם, וביחד עם האקדמיה, המנהל והמשפט, כל אותה הגמוניה שאינה מודעת לעצמה בפרוייקט משותף עם הקשת המזרחית-מערבית (הציוניסטים מהמגרב) ועם הקשת המזרחית/מזרחית  (מגלות  יהודה אשר בבבל, כמו פרופ' יהודה שנהב,הסופר סמי מיכאל, ועוד, חלקם אנטי ציונים, ממש מלידה,  עוד מהמשפחה ומהבית הבולשביקי.

ממשלה חלשה, שמשלחת את תועמלניה לאיים על מתנגדיה, אלה  שאינם מסכימים עימה ב-100%   כולל סגירת ערוץ תקשורת ממלכתי,  – ממשלה חלשה ושקרנית כזאת מזמינה צרות ואל לה להתפלא, שהן אמנם באות וניתכות עליה, בודדת ובצרורות.

                              הפגנה של האופוזיציה: ממשלה חלשה רועדת

ריח פחדיה  יוצא למרחוק. כמו אדם שלפניו שביל עמוס בכלבי תקיפה מגודלים, פעורי לסתות, חושפים שיניים, אדומי עיניים, נוהמים, נובחים  ומגרגרים, זנבותיהם  מצליפים ימין ושמאל צולפים במעקה המדרגות; זיעת הפחד הקרה  מדיפה את רסיסי ריח האימה, ואלה  נקלטים בנחירי הכלבים ומגבירים את תאבונם לנוכח הטרף הקל המזומן להם. נראה שבכל רגע יפנה לאחור האיש הרועד מפחד וינוס על נפשו בכבדות,  חסר כל סיכוי לעומת רגליהם השריריות והקלות של כלבי התקיפה,  וכך יחשוף לפני לסתותיהם הפעורות ולפני אפם המרחרח את נתחי הבשר , והשומן העסיסיים של שוקיו, ירכיו ישבנו ומותניו המרופדים, בלי שום יכולת להתגונן.

לכן, מכיוון שריח הפחד מגיע לחוטמי כל הטורפים, אין שום הפסקה, אף לא  של יום,  במסע הטירור הפלשתיני, כשאפילו גורי החבלה בבתי הספר, בני הטיפש-עשרה, מזהים את הזיעה והפחד ומאבדים  חשש. ארגוני הפשע במגזר, כמו אוכלוסית המאושפזים במחלקות הסגורות ממשיכים בשלהם, פרוטקשן וסחיטה, גניבת נשק ממחסני הצבא, והתגרות בלתי פוסקת, כולל יציאות מוטרפות, שלנוכח   עיניהם הסימנים הברורים לפחד ולחולשה:  נגמרה המדיניות הנחושה של "עין  תחת עין" מתוצרת הממשלה הקודמת, שהיתה קמבק זועם של כלל מקראי עתיק, שעשה עבודה מאז ועד היום. כך שעכשיו שוב בלוני תבערה, צרורות של  מקלעים וטילים, שכבר אינם נתקלים בתגובותיו הזועמות של הצבא החזק במזרח התיכון. הם רואים כיצד האופוזיציה של אתמול, של נתניהו והגוש שלו, שביקשה להצטייר כטיגריס אימתני, כאשר התפתלה במציאות האופוזיציונית שלה , נהנה עכשיו היא משתוללת  קצת כחתלתול יבבני בכלוב הפלסטיק שבו נעל אותה ראש הממשלה.

המזהים את החולשה מבחינים מיד בגנרל הנועז מהקומנדו הימי,  שאמור היה לנהל את המאבק בטרור – שר הביטחון, מאבד תמיכה, מאבד כוח,  והנה הוא נאלץ לוותר על החלק החשוב, מבחינת הפלשתינים,  של שלטונו במשרדו, לטובת  הדברן מהיר הלשון, אח לברדלס שהפך חתלתול מ"הביטחון הלאומי", והכשרתו למשרתו – המון שנים של חוסר ניסיון ותקופה מקוצצת של ניסיון שולי, שלא לדבר על כך שהשר מכיר את מערת האכיפה מכל צד, של הגלימה ושל הליזול. הם נהנים לחזות בראש הממשלה מאבד את יד ימינו ויועצו החשוב והמקובל בממשלה לטובת בג"צ, ואינו מצליח לנער גם ממנו עצמו את רוע הגזירה המשפטית, והריהו מכין את בלוריתו ובורר לה צבע, לקראת הופעתו בהמשך משפטו  –  הכל גלוי וחשוף לפני כל קורא בכותרות העיתונים ובפתיחות המענגות  של מהדורות החדשות בטלוויזיה.

גם החזירון העליון, השליט האמיתי פה, כבר קלט שנמר של נייר וברוני טיק טוק, זה מה שנשאר מאלוף הכלכלה הבין גלקטי,  של אשף הבחירות וגיבור העם. זה שאיים למנוע מהחזירון  העלאות מחירים כרצונם, זה שנשבע לעצור את הזיוף המזורז של המטבע המקומי (אינפלציה). והנה החזירים  ממשיכים בתוכניותיהם כרגיל, ומפעילים במלואן את  ההתייקרויות שעיכבו לבקשת חביביהם מהממשלה היוצאת. והופ, תאגידים מקומיים וזרים  אינם מהססים לשלוף מתחת לבלטות של הבנקים המקומיים זירמי מט"ח אדירים ומחלצים אותם מהמדינה החזקה מוכת הממשלה החלשה;  כלל לא חוששים מפעולות גמול נגדם, מריוואנג' של העלאות מיסים וגזירות רגולטוריות. יודעים שהממשלה החלושה, שכמו האופוזיציה והתקשןרת, האקדמיה ומערכת המשפט, גם היא בכיסם,  זקוקה להם יותר ממה שהם זקוקים לה, והם בטוחים שכך זה יימשך. שלא ייגמר לעולם…

ואפילו השמאל-מרכז המוכה, שכל מאמציו האדירים מסתכמים  בהצלחה מצ'וקמקת כאיבר של דוב קוטב  הטובל במי הקרח, והיא אותה ממשלה קצרת ימים שהחליפי היה בסופה, ששבקה כגוזל חולה עקמת, אפילו האגף הזה מרגיש את עצמו לפתע כאכבאר ג'באר לעומת הממשלה הנוכחית הרועדת מפחד. והוא מצליח לפמפם בחברים ובאוהדים תעצומות נפש לא מוכרות, במשאבת האופניים של הפייק תקשורת, הממוסדת של מקבלי השכר, והמתנדבת ברשתות, לרוב די אפיגונית וצפויה, של האידיןטים השימושיים.

******

איני כותב כל זאת מתוך שמחה לאידה של הממשלה, או מתוך תקווה שתיפול ותוחלף. ממש לא. מופע האימים הקצר של הממשלה היוצאת הספיק לי. אני לא מתגעגע. לגמרי מקבל את ההכרעה בבחירות גם הפעם. זה מה שהעם רוצה וזה מה שעליו לקבל.

וגם, כי אחרי ככלות הכל,  מוקדם להספיד את הממשלה החלשה הזאת, הרועדת מפחד. זה משום שהאופוזיציה המנפחת את חזה וטופחת בעוז על כתפי עצמה, המלטפת את לחיה שלה ומנשקת בתרועה את אמת ידה, כמו הכדורגלנים על כר הדשא אחרי גול. הרי גם היא רק נמר של נייר עיתון דקיק ומסכות שקופות על פני השדרנים המוטים והאקזמפלרים שהן מראיינים באולפניהם; שני הצדדים מדגמים חרדות מזוייפות  לצד "תחזיקו אותי" מאיים אך שקןף, באקדחי קפצונים ורובי אוויר, שאפילו הם  דמיוניים שאין וגם לא יהיו להם.

מקור חולשתה של האופוזיציה הוא גם מקור חולשתה של הממשלה: העדר מוחלט של עמוד שידרה מוסרי,  שימוש  נרחב בשקרים, פייק ניוז, ספינים, טריקים ושטיקים, העמדות פנים וזיוף אורגזמות, שמטרתם להעלים אמיתות לא נעימות, וסוף דבר, שהמשתתפים מכל הצדדים במעשה הרמייה  הזה, כבר מבולבלים בעצמם משפע הפייק וה"נראטיבים", והנה הם מתקשים יותר ויותר להבדיל בין אמת לפייק. בין נראטיב לעובדה. בין מציאות לבדיה. מרחק קבוע של 24 שעות בין הצהרה יהירה והתנצלות מביכה.

פחחחח.