למה יש טרור? כי זה מה שאוהבים שליטינו פה

הכותרת נשמעת לכם קיצונית?

היא קיצונית.

כמו המצב.

המצב מאוד קיצוני. החיים בשביל מיליוני אזרחים ותושבים, בין הים לירדן,  מכל העמים והדתות, מכל הגילים, הגזעים והצבעים, ההשקפות והדעות, העיסוקים וההתענינויות,  החיים שלנו פה הם משחק הימורים. סוג של רולטה רוסית. ברגע שאדם יוצא מפתח ביתו, ולעתים די שיפקח את עיניו בבוקר; ולפעמים גם זה לא נחוץ, די שינשום ורוח חיים באפו – ומאותו רגע כמוהו כמי שמסובב את  תוף האקדח במשחק הרולטה הרוסית, זה שבו שישה תאים בתוף הפלדה המסתובב, ורק אחד מהתאים  טעון בכדור. האדם מאזין למנגנון החולף על פני התאים, באיוושה ונקישות מהירות, והופ – נעצר. ועכשיו ההדק נלחץ, הפטיש המכיל את הנוקר קופץ קדימה, והאזרח או התושב – ילד בן 10 בחצר בית הספר, אמו הטרודה בקניות, אביו במקום העבודה, סבו וסבתו באוטובוס למרכז הרפואי, לאיש מהם אין דרך לדעת: האם תישמע הנקישה  המתכתית הקצרה והקרה, המעידה על כך שהנוקר לא מצא את הפיקה שבתחתית התרמיל הנעוץ בתוף, התרמיל המכיל את החומר שהודף את הקליע; אן שהפיקה, מעשה שטן,  היתה בדיוק במקום. והניצוץ  הצית את החומר המתפוצץ, יצר את לחץ האוויר האדיר, שהתיז את הקליע דרך הקנה הקצר למדי, אל מעבר לעור ולתוך המוח האנושי.

חמאסניק חאלד משעל: נסיון  חיסול והצלה מיידית

אם יש לקורבן מזל, הכדור שחודר למוחו הוא מסוג הולו-פוינט", מה שנקרא בלשון העם "דום דום" (ו' שרוקה) זהו קליע שאינו בעל כוח חדירה רב, זה שבו אין צורך דחוף בירי מקרוב לבשר אדם נטול מיגון. אך יתרונו של הדום-דום  בכך, שעם הפגיעה, מתפצל ראשו-חודו והופך לשמונה תת-קליעים המתפזרים בעצמה רבה ברחבי המוח ומבטיחים לקורבן מוות מיידי; וכך מצילים אותו מהמצב האפשרי הנורא (במקרה של יריית קליע חודר רגיל) של מצב הצמח השתול ומושקה בעציץ, שמבחינת הרופאים הוא הישג שמנפנפים בו,  אך לקורבן, משפחתו ורעיו הוא גהינום מתמשך ונורא, ולטרוריסט  ולשולחיו, שב, כמו לרופאים,  – זהו  הישג גדול המצדיק במלואם את משכורתו והבונוסים, כולל משרה ממשלתית עם שחרורו – וגם את התמיכה  הממשלתית במשפחתו, אם לא התליח  לברוח או להיכנע בזמן.

וזה מה שממתין, בעיקרון, בכל יום ויום, ביחס סטטיסטי אמיתי, הנכון לכל אזרח קטן, בין הים לירדן. יהודי או ערבי. בת 10 או בן 90.

יחס של פיפטי-פיפטי –

— או כן, או לא. או שיקרה המקרה, או שתינצל.

טוב, זה  לא נכון לכולם. כמה פוליטיקאים בכלל, ולאומנים גזענים בפרט, משני העמים, נפכגעו אי פעם בתקיפת טרור עד היום, אחרי עשרות שנות קטל ברחובות ובדרכים ואלפיאזקרחים הרוגים?

ישראלי אחד, וזהו. השר המנוח רחבעם זאבי.

וזאת, נראה, רק משום שבחוסר אחריותו דחה את החלטת היחידה לשמירת אישים, להציב סביבו שומרי ראש במידה מספקת.

מלבדו, היה גם ניסיון לחיסולו  השו-שואיסטי של מנהיג חמאסי, חאלד משעל, על ידי המוסד הישראלי, שגם החיש למורעל את האנטי-דט, תרופת הנגד שהצילה את חייו של הארכי מחבל.

שר ישראלי רחבעם זאבי: מקרה של בכיר נפגע טרור

כי הפוליטיקאים, מי שמקבלים את ההחלטות ואחראים לטרור הרצחני יותר מרבים אחרים (מטיפים דתיים קנאים וגזענים שטופי שנאה, המבצעים עצמם ומפקדיהם, וגם לא מעט אזרחים ותושבים מהשורה, החוגגים רצח ושפך דם בבליסת מיני מתיקה, שירים וריקודים במסיבות המוניות. בסוכת האבלים או בחתונת קנאים.) האחראים המנוולים האלה לטרור, הם גם האחרונים לסבול ממנו, אם בכלל.

ואשמים בטרור גם הסכסכנים, צמאי הדם ושטופי האידיאולוגיות, יהודים וערבים, שמאל וימין כאחד. אלה  מהפוליטיקה הנקראת בפיהם "רדיקלית", היושבים אלי מקלדת ונעמדים מאחורי רמקול על הבמה ובמרומי דוכן הכנסת, סוג של חלילני המלין נתעבים, המשבחים את הרוצחים כפטריוטים "שהידים" כשהרדיקלים הם ערבים גזעניים, ומשבחים אותם כ"לוחמי חופש וחרות" כשהם פייק שמאל  מתועב וסוטה,מעודדי  סנאף ילדים וחובביו, לא חשובה העדה. שום טרוריסט יהודי רצחני מנוער הגבעות  לא ינקב את ראשיהם  של גיבורי מקרופונים , כד"ר אחמד טיבי, כגב' אעידה תומא סולימאן או כח"כ עופר כסיף. סיכוייהם של מעודדי טרור כגדעון לוי, עמוס שוקן או ד"ר אילן פפה להגיע לשיבה טובה, טובים לאין ערוך מסיכויי אזרח קטן ותושב מהשורה.  וטובים מאוד גם סיכויי ההישרדות של מתחרי המעודדים רצח יהודים מהשמאל, אלה מהימין, מסוגו של איתמר בן-גביר, מיני רבנים וראשי מכינות, המטיפים  לפגיעה בערבים, וכן קצינים בכירים בדימוס שגילו את האור עם שחרורם מהשרות., ולפעמים גם קודם לכן.  גם הם לא נופלים חלל ךטרור בהמוניהם או במיעוטיהם על מזבח עקרונותיהם הנעלים. הם מפוזרים יפה בין מקסלי ההחלטות בפוליטיקה  היהודית והערבית, התקשורת השקרנית והתעמולתית, באקדמיה של מלחכי פינכות הממשלות והמליאנים שמממנים "קרנות מחקר" ו"עמותות למען זכויות האדם", מהארץ ומחו"ל.

אז מה הפלא, שעם מעודדי טרור וחובביו, רבים כל כך ומשפיעים מאוד במוקדי קבלת ההחלטות בפוליטיקה(כולל המקומית),  עיתונאים ומטיפים בכתב ובעל-פה, עורכדינים ושופטים נשואי-פנים ונושאי-פנים, פרופסורים ומורים המכניסים לחצרות של מוסדות  החינוך והלימוד כל זב חוטם ומסית מהעמותות של הסוכנים הזרים, מפנקים כל מחזה ירוד וכל סרט תעמולה שקרי המחרחרים שנאה וריב, "בשם האמנות", מתירים כל הפגנת דגלים וכרזות של דם ואש, גם (או במיוחד) כשיש לה פוטנציאל לאלימות, לראשים מרוצצים ושפך דם, בשם "הזכות להפגין",  הכל גם משמאל וגם מימין, בשם האיזון הקדוש, איש לא יקופח. לכו-כולם  עומדת "זכות האדם" הקדושה, מוגנת הבג"צ, להרעיל בארות, ללבות שנאה ולהסית  לרצח.

וכך עומדים בשורה אחת ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שניסה להתקבע כמומחה לטרור, מגדל עכשיו במאורת הצפעונים שלו אקזמפלרים כאיתמר בן גביר ועוד כמה; מנהיג הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, שכבר ויתר אפילו על גינוי הטרור "באשר הוא",של "חפים מפשע", מחלק פרמיות בקבלנות לרוצחים ולמשפחותיהם לפי הישגים ותוצאות, ומנהיג החמס יחיא סנואר שמחזיק בכלוב לכל שימוש מזדמן את הארכי-רוצח מוחמד דף. לכאורה אויבים זה לזה, ובפועל שותפים להשלטת הטרור, ואויבים מרים בפועל לכל יהודי וערבי שלו ומבקש לעצמו ולמשפחתו חיים, בריאות  ושלום – רוב גדול ועצום, הנרדף על ידי שוחרי הטרור למיניהם –

– שהם השליטים פה.

ותמיד לפקודת אדוניהם מהחזירון, יצרני הנשק והתחמושת, המיגון, המדים, הרכב והתרופות, בעלי העיתונים שכבר מזמן למדו ש"הַדָּם מוֹכֵר"., מוכר גליונות מודפסים ללקוחות כקוראים, ו מוֹכֵר שטחי פרסום ללקוחות כמליאנים וכתאגידיהם.

הפגנה בוואדי סאליב בפיפטיז: מפא"י-חושיסטן נגד המרוקאים מהוואדי

והכי חשוב: עם כל הכבוד ל"הפרד ומשול" המוצלח והיעיל שהם מארגנים בתחומי  האידיאולוגיה, המלחמה על השלטון, ימין ושמאל, דתיים-חילוניים, מגדר וצבע עור, עם כל הכבוד לאלה "טורנדו לוקח" כמו שטוענים בפרסומות. והטורנדו במקרה שלנו הוא הסכסוך האלים, רווי האמוציות ושותת הדם, בין יהודים לערבים. המון המון "מכות" מוצלחות ונוכלויות גנבניות אפשר להנחית על כיסינו כשהדעת מוסחת אל בתים בוערים, הלוויות, איומים והכי-הכי שפך דם. קורבן למולך. לשליטינו  יש אינטרס מושקע  בהימשכות הטרור, ובניגוד להבטחות, הוא יימשך ויימשך. לא בגלל ש"אין ברירה" ולכן יש "לנהל את הסכסוך", מעתה ועד עולם, אלא בגלל שמי שמרוויחים משפך דם ומטרור, לא מוכנים לוותר על הרווחים ומטפחים את הטרור בכל מחיר, והנבלים האלה בשלטון פה, וגם במדינות שמממנות את הרנות שמממנות את נ"עמותות" שתומכות ב"זכות להפגין".למרוצצי ראשים, ב"חופש האמנות" לשקרנים מלבי שנאה ולאבירי "זכויות אדם" המגוננים על זכותו להרצח-נפש  בפעולת טרור מוצלחת.

מחאת האוהלים בניינטיז: גיליוטינה אמיתית בשדרות רוטשילד

כן,אני יודע, זה לא נעים ולא סימפטי. אך זו האמת. ואם יודעים את האמת, לא צריך לבזבז  אנרגיות וזמן במאבק נגד טחנות הרוח ותחנות השקר של ה"דימוקרטיה", של "הפרדת הרשויות" ושל "שלטון הבג"צ מול שלטון העם". כל אלה שהם לכאורה יריבים אף אויבים, אלה נגד אלה ומגייסים אותנו לקטטות שלה על השאריות שהבוסים מהחזירון זורקים להם לאבוס, ובפועל הם בעצם בעלי ברית בינם ובין עצמם, ואנחנו האזרחים – הקורבן שצוחקים עליו.

אך הם גם חוששים מאוד, שיום אחד יפקחו עיניו, של ההמון הנבער והזועם,  והוא יחפש  את הצוואר שלהם ואחר כך את הכספות שלהם בארמונותים  שבמשכנות הפאר.

זוכרים את האוהלים בשדרוץ רוטשילד של 2011? את ה"מושחתים נמאסתם" של התחלת הניינטיז? את מוטי אשכנזי של פוסט 73'? את הפנתריםהשחורים? את ואדי סאליב של הפיפטיז? להם יש זיכרון ארוך והם זוכרים. הפגנות שמה שייחד אותן הית העמדה הבלתי מפלגתית שלהן נגד המימסד כולו. הפ זוכרים את הפחדים שלהם יותר מאשר את הארועים עצמם. ולכן הם גם לא חוששים בגרוש מהפגנות המוצ"ש החדשות, הגושיות-מפלגתיות, שרק משרתות יפה את ה"הפרד ומשול" שהם מקמבנים ללא הרף. יאיר לפיד ובני גנץ, אהוד ואהרון ברק, או המנהיג "העממי" החדש, הפרקליט אבי חימי – בשר מבשרם ותלויים ביחד איתם על אותן עניבות ועל אותו הפיי-רול של החזירון – אלה יעשו פה מהפיכה "עממית"?

עכשיו באמת הצחקתם אותם.