המלחמה ( המדומה) על השלטון נטו (1): כולם יודעים
השם הנאות למלחמה הפוליטית הפנימית אצלנו הוא גם מגרה, עסיסי ומסחרי ביותר, כותרת המרמזת על דראמה אדירה וחד פעמית, שסופה מי ישורנו מתרחשת בזמן אמת, עם גיבורים ושחקנים בשר ודם, "הכי מביאים את עצמם למסך באופו אותנטי ואמין", שניתן למצוא בשוק וברחוב, וכן במאגרי השמות של סוכנויות השחקנים ובענני הכישרונות של חברות ההשמה למקצועות נחשקים. איזו סידרה של נטפליקס יכולה להיות מותחת ומסקרנת יותר מריאליטי אמיתי שכזה – "המאבק על השילטון", בהשתתפות מיטב המשתתפים, הסופר-היפר סלבס, בשר ודם, הם ולא מלאך.
סידרה, שאף נראית כמשהו הנוגע לחיינו, וניתן לנו עצמנו להשתתף במו גופנו הנסער ונפשנו ההומיה, אנחנו עצמנו בריאליטי המרהיב הזה בכל מוצאי שבת, אמנם כסטטיסטים שרק הם עצמם יכולים לזהות את עצמם על המסך, אף אפשר לצלם אותו ולשלוח לחבר'ה בווטס-אפ או באינסטה, עם הכיתוב: הנה אני במוצ"ש בקפלן, למטהשורה שניה משמאל, מתווכח עם דוס-טרול מעצבן, או לחילופין מצטלם לסלפי עם בוגי או עם מרב שלנו. למ נוכל להשוות את החומרים האמיתיים האלה שמספקים לנו בשפע הטיווי והרדיו, העיתונים והרשת? כולל ויכוחים סוערים וחילופי גידופים לכל בר-בי-רב בפייס ובטוויטר?
הקרב המפוברק על השלטון: העם נגד הממשלה, הממשלה נגד העם
איפה כל הטוב הזה השמור לנו, ואף בחינם, ואיפה סדרות מבויימות, עונה שלישית או שישית של "בורגן" או "בית הקלפים", וכמובן "משחקי הכס", שזה הרי שם המשחק? שם הכל מבויים, דמיוני, מפוברק, בלי הפתעות אמיתיות. איפה ראש הממשלה החמודה מדנמרק ויריביה מימין, ואיפה ביבי נגד לפיד, ואנשיו המאשימים את השמאל בבגידה, או אפילו לפיד נגד גנץ, שמוכן למכור את עצמו לביבי, ובלבד שלגנץ לא יצא להיות ראש ממשלה?
אפשר להשוות"
משחקי הכס שלנו – ההצגה הכי טובה בעיר.
אולי בעולם. עובדה. תראו איך בכל עיתון חשוב בעולם ובכל תחנת טלוויזיה רב לאומית, מסקרים מאות עיתונאים זרים את החומר שמנפיקה להם ירושלים, הרפובליקה הכי מסעירה במזרח התיכון. כובשים אכזריים ואלופי היי-טק וסייבר, אקס לוחמי קומנדו מעוטרים שקרקפות אמיתיות תלויות על חגורתם, מובילים את הגושים הפוליטיים במלחמה על כל הקופה בכיכרות הלחים – מיוזעים או גשומים, לוהטים או קפואים של תל אביב וירושלים, וברקע יריות ופיצוצים של טירוריסטים, מרדפים מקפיאי דם, דיבורים על מהפכה ןמהפכה שכניגד\ מלחמת אחים ומלחמת אזרחים וכן הלאה.
רק שהכל בלוף אחד גדול, כמובן.
רו"המ נתניהו פותח ישיבת ממשלה: המאבק המפוברק על השלטון, הממשל נגד המשפט
אין פה שום מאבק אמיתי על השלטון. המאבק הזה הוכרע מזמן, אם בכלל נערך אי פעם. ערכו של המאבק הלכאורי על השלטון בין הימין לשמאל ולמרכז, בין ר"ביסטים ורל"ביסטים, בין שוחרי דימוקרטיה מדגם א' – שלטון המשפט, ושוחריה מדגם ב' – שלטון העם, ערכו של המאבק המסעיר הזה ,מבחינת השליטים האמיתיים, הוא עצם קיומו.
בשעה שהשופט אהרון ברק והשר יריב לווין מצחצחים חרבות עשויות נייר עם כתמים שחורים קטנים מסודריםעליו בשורות צפופות, כאשר ראש הממשלה הנוכחי וראש הממשלה החליפי היוצא משעממים אפילו את עצמם לדעת בדיקלום סיסמאות שאינן יותר מ"בייטים" ווקאליים שאיש אינו מתייחס אליהם ברצינות רגע אחד לאחר שפרצו לחלל העולם, כי מחר, שכי שידעה לומר כבר הברונטית היפה סקרלט מ"חלף עם הרוח", חוואית מדומיינת מהדרום המפגר של ארה"ב, "מחר יהיה זה יום חדש," חדש לגמרי, עם הבייטים החדשים שלוט, שבהחלט יכולים להיות היפוכם של הבייטיים המסעירים מהיום. וכך, בשעה שהשמאל טוען שהימין לוקח אותנו לכיוון האפל של טורקיה, פולין והונגריה במקרה הטוב, ושל איראן, איטליה וגרמניה הנאצית במקרה הטוב מעט פחות , בשעה שהימין מאשים את השמאל, שהוא מוליך אותנו לאושוויץ איסלמי בביצוע אזרחים פלשתינים שווי זכויות ונטולי חובות.
וכשכל זה קורה, הצגה מפוברקת להמונים, השלטון האמיתי, מחכך את כפותיו בסיפוק ובהנאה. שכן המאבק הנסער הזה על "רוח האומה", יהדות מול ישראליות ומי יהיה בשלטון, לכאורה, הוא הרי ההתגלמות המושלמת, המימוש המוחלט והמוצלח ביותר של טכניקת השלטון העתיקה, היעילה והמוצלחת מאז ומעולם –
הפרד ומשול. כשהקטנים רבים, תוך מהומה גדולה הגדולים גונבים באין רואה ובדממה מוגנת. ומיהו, אם כן, השלטון האמיתי פה, ולא רק פה?
אם תשאלו את אלה שמהנדסים לנו את התודעה, מימין ומשמאל בדיוק באותה מידה, ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" כמו ב"ישראל היום" וב"מקור ראשון", בערוצים 11,12,13, כמו ב-14 ו-20, בגלצ וברשת ב' כמו ב"גלי ישראל" ובעוד תחנות, לפי גירסתם הם מספרים את האמת. בדיוק כמו ב"משחקי הכס", אבל על-אמת. אנחנו אמורים לחשוב שבאמת יש כאן מאבק נחוש על שלטון במדינה, כפי שתיארתי לעיל. מלחמה לחיים ולמוות בין "הטובים" ל"רעים", כ"א מהפוזיציה האובייקטיבית לגמרי של הצד שלו.
את אותו הסבר שיקרי עלוב תקבלו כמובן מהפוליטיקאים עצמם, אך גם מהאקדמיה המכובדת. שהרי, בדיוק כמו שהמו"ל ובעלי התחנה והערוץ משלמים לעיתונאים, כדי שידקלמו באמינות את הגירסה הקרבית המותחת של החזירון העליון, כך מקביליהם מהחזירון מפנקים את האוניברסיטאות והמכללות, מפטמים בקרנות מחקר, בהוצאות ספרים, שנות שבתון והבטחות למקום טוב בדירקטוריוןן לעת פרישה, לכל הפרופסטורים החשובים והדוקטורים המבטיחים, רק שלא יפריעו לשקר האידיאולוגי להתבסס בשקט.
ובשם מי מדבר הסופר הלאומי, אם לא בשם המו"ל שלו, ש"משחקי הכס" של הדבילים כשמן בעצמותיו? או גם מיני משוררים ופיזמונאים, מוזיקנטים ושחקני בימות,שיועים היטב, מניסיון, באיזה צד של החמאה יש גם קצת לחם בשבילם.
המלחמה המפוברקת על השלטון: שופטי העליון בפעולה
אבל אם נשים פעמינו לשוק העירוני, ונשאל שם, בעל דוכן אחרי בעל דוכן, ירקות, מיני פרי, פיצוחים, ממתקים, דגים, בשר וגבינות, ואותו דבר אם נלך ברחוב מסחרי בעיר , חנות אחרי חנות, משקפיים, חליפות, שתיה חריפה, טמבור וגלידה, ואו אפילו סתם אנשים ברחוב, שלא לדבר על נהגי מוניות ושליחי קטנוע, ותלמידי תיכון שעדיין לא זיהמו להם לגמרי את המוח עם האידיאולוגיות הממוסדות, כל אלה שמסרבים להתחלק לפי "רק הוא" או לפי "רק לא הוא", השיקריות, ואת אלה נשאל, מי, לדעתם באמת ובתמים שולטים פה, מהם נקבל את התשובה הנכונה. זו שבעצם כולם הרי יודעים, גם אם רק בסתר ליבם. כולם הרי יודעים.
כן, כולם יודעים.
יש שיר כזה של המשורר-זמר לאונרד כהן, Everybody knows, "כולם יודעים" (נכתב ביחד עם הזמרת שרון רובינסון)
והנה תרגום לעברית של שני הבתים הראשונים:
מאפיהו 