בגצ דרעי – מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע

עיינתי בסופ"ש במאות העמודים של  עיתוני הערב. מתוכם עשרות רבות של כתבות, מאמרים, ביקורות, וניתוחים, רבים מאוד מהם בעניין הדוחק של השבוע היוצא, שהוציא לרחובות, במצטבר, מאות אלפי ישראלים, מהרגועים בדרך כלל בשאר ימות השנה, אלה, שפסק הבג"צ בעניינו של אריה דרעי וניגזרותיו הפוליטיות, המוסריות, המשטריות והממשליות הפכו אותם ליצורים כעוסים,  שוצפי זעם קדוש, חמי דם, נכונים לכל, רוקעי רגליים, מוחאי כפיים  וקוראי "הידד" לנואמים המתלהמים לא פחות מקהלם, שהטיפו מעל הבימות, דרך רמקולים שלא היו מביישים הופעות רוק אדירות.

משפטן קליינר: "קלון למחבריו"

והנה, בכל השפע האדיר הזה של חומרי הקריאה והשמיעה של הסופ"ש, לא מצאתי אלא מאמר אחד ויחיד, ובו ניתוח משפטי של פסק הדין של הבג"צ בעניינו של השר (כבר לא) אריה דרעי. הניתוח הזה, מאת מיכאל קליינר, משפטן ונשיא בית הדין של הליכוד, (שבא מפוזיציה, ברור. ומאיפה בדיוק מגיע  פסק דינו של בג"צ?), שהופיע בעמוד 29 בדבוקת עמודי החדשות והמאמרים של העיתון. קליינר, בסכמו את ממצאיו, טוען כי:

"מעולם, בהיסטוריה השיפוטית של מדינת ישראל, לא הוציא בית המשפט העליון של מדינת ישראל פסק דין שכזה, שטחי, מכליל, קלישאתי, מתנשא, מביש, ובעיקר לוקה בחוסר סבירות. בקיצור, פסק דין שכולו אומר קלון למחבריו."

זו גם כותרתו  של המאמר של קליינר.

"קלון למחבריו"

ואחרי שקראתי את המאמר וחשבתי על משמעויותיו, לא מצאתי לי (בינתיים)כותרת מתאימה יותר לכאן מהמשפט המופיע בפרק ג, פסוק 16 בספר "קהלת":

מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע:

שופט שמואל הרבסט: ללא נזק לאוצר המדינה

כי מקום המשפט המופשט, הכתוב, השווה לכולם, הכל לכאורה, מתוצרת האלה תטיס האולימפית, בעלת המאזנים והחרב, ועצומת העיניים, שם גם הרשע המופשט, היפוכו של הַצֶּ֖דֶק המופשט.

אך במקום שבו השופט הממשי, הבשר-ודמי, מדבר מנהמת ליבו וביטנו ומעיו וכיליותיו בעניינו המסויים של הנאשם המסויים הבשר-ודמי  בשמו של  הצֶּ֖דֶק הביטני שלו,אך השיקרי ונמוייף, זהו מקומו של השופט הָרָֽשַׁע.

ומי שמורשע על ידי השופט הָרָֽשַׁע, הוא זנאשם, שעליו נאמר: "וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה"

*******

להלן אסכם בקצרה ובבהירות , ובלשון לא משפטנית,ככל האפשר, את טיעוניו של  קליינר, התוקף את שתי העילות לפסילתו של דרעי, המופיעות בפסה"ד של הבג"צ – עילת הסבירות ועילת "ההשתק", שבה נקטו בעיקר השופטים השמרנים  בהרכב הבגצ.

1  – שקר הסבירות והמידתיות. בשנים האחרונות אישרו שופטי העליון פעמיים את כשירותו של אריה דרעי לכהן כשר בממשלה. זה למרות שקופת השרצים של דרעי, זו שאיימה על סבירות המינוי, לדעת העותרים, וכידוע לכל, כללה הרשעה בעבירת השוחד החמורה ב-1999, וענישה  בסך שלוש שנות מאסר וקלון בסך 7 שנים וביחד 10 שנים של ריחוק מהפוליטיקה (לימים קוצר עונש המאסר של דרעי).

נשיאה אסתר חיות: לא סביר ולא מידתי

ומה הפך את סבירות המנוי  של דרעי בבג"צים הקודמים לחוסר סבירות, ואפילו ה"קיצוני" של במנוי (גיוס "המידתיות" למערכה), הפעם הזאת?

מהי אותה  קיצוניות נצברת, שאילצה הפעם את שופטי הבג"צ   לפסול את דרעי מאפשרות הכהונה כשר?

זוהי הרשעתו  הטרייה יותר של דרעי, במסגרת עיסקת טיעון ועל פי הודאתו בעבירת מס, לפני כשנה.

ומה היו משקלה וכובדה של אותה הרשעה, שהפך את ההכרעה על פניה, ועוד באופן קיצוני?

הנה סכומו של קליינר בעניין זה, של משקל ההרשעה וכובדה:

"עבירת מס טכנית, שעליה אמר היועץ המשפטי לממשלה, שאחרי שש שנות מאמצי חפירה ותפירה בפרקליטות: ההר לא הוליד אפילו עכברון. וכן: "שופט השלום שמואל הרבסט אישר בפסק דינו את העובדות המוסכמות על דעת הפרקליטות: את היעדר הזדון או הכוונה להונות את שלטונות המס, (את זאת)שהעבירות לא נבעו מרצון לרווח כלכלי, (ואת זאת)שלקופת המדינה לא נגרם נזק, וכי לולא היו לדרעי עבירות קודמות, התיק היה מסתיים ללא הרשעה, בתשלום כופר. מקרה מובהק יותר לעבירה שאין עמה קלון קשה למצוא."

כלומר: באשר להרשעה הראשונה, עם הקלון, של דרעי, לא היה די כדי למנוע ממנו, ע"י בג"צ, את כהונת השר, אך היה בה די כדי להרשיע ולהטיל עונש מאסר על תנאי בעבירת המס, על ידי השופט הרבסט (לפני התקבלות החוק החדש,"המידע הפלילי ותקנות השבים", קרא להלן, ההופך לעבירה פלילית הסתמכות על הרשעה שהתיישנה ונמחקה מהרישומים. אך, האם היה זה "סביר" ו"מידתי" או אף חוקי, מצידו של בג"צ, לקחת בחשבון את הרשעתו של דרעי ב-1999 כדי להגיע ל"צבר ההרשעות" (השופטת חיות:"צבר ההרשעות הזה מוביל לגישתי  (כי)…אין מדובר עוד במינוי המצוי 'על גבול מתחם הסבירות', אלא במינוי שחוצה גבול זה באופן ברור"), בשעה  שנראה, שהכרעת בג"צ זו, היא עצמה מהווה  עבירה על חוק, הנושאת עונש מאסר של שנה!

וזאת, כי בחודש יולי השנה, בתקופת כהונתה של "ממשלת השינוי" והקואליציה שלה בכנסת, התקבל חוק המידע הפלילי ותקנות השבים

על פי חוק זה, מרגע שהתיישנו ונמחקו העבירות שבגינן הורשע דרעי ב-1999, אין להסתמך עליהן ואין להשתמש בהן לצורך משפטי.

יתרה מזו, הסתמכות על עבירות אלה, שאפילו רק התיישנו, לא כל שכן בשלב שבו הן כבר נמחקו , היא עבירה פלילית שעונשה עד שנת מאסר. אלא אם כן מדובר בחריגים מחוק זה,כמו פגיעה בקטין או ענייני ביטחון המדינה.

היתכן, שמדובר בפס"ד בג"צ עברייני מיסודו, שהתקבל על ידי שופטים שהתבררו  כך כעבריינים, שיש לשקול את העמדתם לדין?, על פי "חוק  המידע הפלילי ותקנות השבים"?

(קליינר דן במאמרו  גם ב"עילת ההשתק" שהועלתה על ידי כמה מהשמרנים משופטי בג"צ, כמכשול בלתי עביר בפני האפשרות למנות את אריה דרעי כשר בישראל. העילה היא "מסכת העובדות והטענות שביחד יוצרים את זכותו של התובע להגיש את התביעה."

 ואילו ההשתק  מיועד למקרים בהם מוגשת תביעה נוספת בשל אותה עילה.ניסיתי ולא הצלחתי להבין כיצד זה קשור לעתירה זו לבגצ בעניינו של דרעי. השופט אלרון, שלא הצטרף לפסיקת בג"צ, ואחרים, העלו את הסכמתו מאשתקד של דרעי  להתפטר מהכנסת כניסיון להונות את בית משפט השלום. קליינר מסביר במאמרו, שהסכמתו של דרעי לכך,לא היתה בגדר פרישה מהחיים הפוליטיים, אלא מענה להבנה בפרקליטות, שעיסקת הטיעון שלה מולל דרעי אינה מגוננת עליו מפני הטלת קלון. ודרעי הסכים להתפטר מהכנסת ה-24 בלבד, כדי שתתאפשר מבחינתו עיסקת הטיעון, דווקא כדי שיתאפשר לו להתמודד בבחירות לכנסת הבאה, ה-25. ואמנם גם הפרקליטות לא התנגדה למהלך ההתמודדות שלו לכנסת ה-25, זו, שהביאה אותו לכהונת השר.

 היתכן שלפנינו עוד פסיקה של בג"צ, לפי העיקרון הישראלי המוזר, שפרשנות החוק של השופטים העליונים היושבים בדין, גוברת על הנוסח  הברור של החוק ועל כוונות מחוקקיו הנבחרים?