שוב בחירות: כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל־קֵא֑וֹ. כְּ֝סִ֗יל שׁוֹנֶ֥ה בְאִוַּלְתּֽוֹ

משוט והתהלך בין חברי משמאל,  בחיים עצמם וברשת, למדתי לדעת, שרוח חדשה של תקוות גדולות הופחה בקרבם אחרי "עלות השחר", עם חיסולם של כמה מראשי 'הג'יהאד האיסלמי הפלשתיני '(גאפ) על ידי שאריותיה של 'ממשלת השינוי והריפוי' (חה-חה).

זו שהנותרים בה (שלא הספיקו לערוק) וקפצו לראשה,גם השכילו 'לצאת בזמן' מהתיגרה, כבחורצ'יק זהיר וזריז, וכך נמנע הריון בלתי רצוי ומתמשך, שסופו לידת מת, של חילופי אש, אזעקות ופיצוצים, עוד הרס ומוות מיותרים, כי כל סוף כזה מזמין את הסיבוב הבא.

וזה מה שאיפשר לכתבלבי הממשלה וראשיה, הרל"ביסטים, לקמבן מונטאז' של 'תמונת ניצחון'.

ובגאות תקוותיהם, הם לא מתרשמים מתוצאות הסקרים שאחרי תום המבצע, כשהשמש, אחרי "עלות השחר"  מפזרת אור רך על ההרים והגאיות של קהל המצביעים.

כי נתניהו  עדיין מוביל בגדול על-פני לפיד וגנץ בכל הנוגע ל'התאמה לתפקיד רוה"מ', הליכוד לא נחלש, ומפלגותיהם של המיועדים המועדפים על 'המחנה הנכון' והגוש שלהם לא נראות כקרובות לניצחון יותר מהרגיל בסבבים הקודמים.
ולמרות זאת הסתבר לי, שלפי מיטב הבנתם הפוליטית של האקזמפלרים דנן, השתפרו ביותר הסיכויים, שיאיר לפיד ובני גנץ יכו בקלפיות את בנימין נתניהו וישיבו לחיים את ממשלת השינריפוי האובדת שלהם.

ויוויאן לי כסקרלט או'הרה וקלרק גייבל כרט באטלר ב'חלף עם רוח': "האמת, מותק,לא'כפת לי במיל"

ומשום מה, הם מזכירים לי מאוד את סקרלט או'הרה. כן, זו הגיבורה הפתטית הצעירה של הרומן המוסרט הידוע והמצליח מאוד, 'חלף עם הרוח', בתו המפונדרקת של בעל האחוזה הדרומי, בעל העבדים. הנקרעת בין אהבת הנעורים הרומנטית לאיזה נח-נח רכרוכי, 'קצין וג'נטלמן' פתטי כמוה, או יותר, בינו ובין המציאות המרופדת למענה על ידי ציניקן חסר אשליות, בדמותו של רט באטלר.

בסיומו של הרומן המוסרט, היא (האנגליה ויוויאן לי כסקרלט) מתנה בפניו את צרותיה ודאגותיה, עם סיום המלחמה ותבוסת הדרום, ואז פוטר אותה קלרק גייבל, המשופם בעל מענה הלשון (באטלר של הסרט) ב'פרענקלי, מאי דיר, איי דונט גיב אה דעם' (בתרגום חופשי: 'האמת, מותק, לא 'כפת לי במיל'). וסקרלט האומללה מתנחמת בכך, שבעלות השחר, מחר יהיה יום חדש.

וכך אך בימין ממשיכים לצפצף על התובנות הפוליטיות והתחזיות  של השמאל. הימין בשלו: ישרף העולם, רק נתניהו. ('פרענקלי, מאי דיר, איי דונט גיב אה דעם', – לא מזיז לי) והשמאל, כמו סקרלט, מתנחם ב'חשיבה חיובית' – 'עלות השחר' עוד יחלחל, ותמונת הניצחון הזוהרת היום  תתורגם בבוא העת לתמונת הניצחון של בחירות נובמבר. עוד תראו. המחר שייך לריפשינוי (הו-הא\ מי זה בא!).

*****

ואני בשלי, לא זז ימינה, מרכזה  או שמאלה: מה שהיה הוא שיהיה. וכרגיל אני נתלה באילנות גבוהים. קבלו את הגאון אלברט אינשטיין שכבר מזמן הודיענו (בתרגום חופשי): רק אידיוט או מטורף יחזור על פעולה שכבר התבררה כחסרת תועלת, ויצפה שהפעם התוצאה תשתנה.

או, כמו שנכתב אלפי שנים לפניו בתנ"ך, על ידי יהודי קודם, בקיצור, בציורי ובבוטות:

כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל־קֵא֑וֹ
  כְּ֝סִ֗יל שׁוֹנֶ֥ה בְאִוַּלְתּֽוֹ

(משלי, כו' יא'

והכלב, חברימוס, זה השב, רעב, ובולע בתיאבון את הבליל  שזה עתה הקיא, הכלב הוא אנחנו כולנו. אינשטיין והמלך מהתנ"ך דיברו שניהם על פעולה אידיוטית החוזרת לראשונה. אך אנחנו, כלבים שוטים בריבוע שכמותנו, כבר נפלנו על התיקו הזה לא פעם אחת, אלא ארבע פעמים. והחמישית בדרך. כל זה  בתוך שלוש שנים וחצי – פחות מתקופת כהונה תקנית  אחת ויחידה של הכנסת והממשלה. וכך הכלבים השוטים הם הימין והשמאל כאחד. ובינהם המרכז.

ובראשם מנהיגיהם.

אלה השוטים המובילים את עדריהם לטעימה חו או לצידה.

זה הההוא מהימין וחסידיו, עובדי עגל הזהב, היהיר אבו יהיר ומצביעיו, חולמים על מספר הפלא 61 של ימין קואליציית ימין מלא-מלא.

רוב זעיר שיסיר מעל העגל את איום הכלא, ועוד קודם את חרפת משפט השחיתות, איפה שנחשפות, לפרטיהן ולפרוטותיהן הקטנוניות והשטותניקיות של האחד בדורו הזה. לקקן של מיליארדרים, ששולחים פקידה ונהג כדי לספק לו ולרעיתו הדגולה קצת חומרים פסיכואקטיביים  בצורת חומרי בעירה ונוזל מן הצומח ופריו. מיליארדרים שאהבים להחזיק בכיסם העמוק פוליטיקאים בכירים, שאותם הם רוכשים במחירי סוף העונה בכמה מעות מכיסם הקטן.

ואותו דבר מתחריו  הרל"ביסטים, שגם הם מקווים, פעם אחר פעם,  לסלק את הפגע הרע הזה מעלינו.

אך כשכבר הצליחו פעם אחת להקים ממשלה כחלומם, היא קרסה כארמון חול על החוף, שכמה גלים קטנים מחו אותו.

כל זה, כי במערכות הבחירות שעד כה, היה העם חלוק וחצוי. רוב קטן לימין בין היהודים, ורוב מוחלט לימין הערבי הלאומני ב"מגזר", שבמטה הקסמים של תקשורת שקרנית, הוא הופך לחלק הנאמן ביותר של ה"השמאל".

אך הפוליטיקאים הכסילים מסרבים, פעם אחר פעם, לקבל את דינה של הצבעת הקהל, ופשוט לחלוק בשלטון. כ"א מהצדדים רוצה בכל הטלית, וסוף כולם שהם מתעטפים   בבלויי סחבות מסמורטטות, ורצים בבהילות מברית ללוויה, מחתונה לסתם הרמת כוסית – כלומר, מבחירות  לבחירות, שמתגלות כאורגיות קולניות  של גידופים וקטטות, איפה שהעלובים האלה מרגישים  באלמנט שלהם.

העיקר שתמשיך לפעול כסידרה אסטרטגיית השליטה המרכזית שלהם, בשירות החזירון העליון, שהם מתקשקשים בכיסיו כמעות קטנות, קיש-קיש קריא  – שיטת ה"הפרד ומשול" הוותיקה והיעילה מאין כמוה. כשהפוליטיקאים, וסנג'ריהם בתקשורת (כלבת השמירה של "הדמוקרטיה", שהיא שלטון החזירון העליון, על ידי החזירון העליון ולמען החזירון העליון), במנהל ("שומרי הסף"), באקדמיה (ספקית של אידיאולוגיות "מדעיות") וברבנות הדתית, כולל הקאדים(בעיקר חיזוקים ותמריצים דתיים לתיגבור שנאות לאומניות וגזעניות והצתת סכסוכים אלימים).

וכך כשמצליחה השיטה,דעתם של ההמונים מוסחת ממצבם בחיים עצמם,  אל קטטות סרק וסתם עם תאריך תפוגה של 12 שעות.

למי אכפת, בעצם, מיוקר המחיה,  מאי היכולת להגיע לקורת גג, מסירוס השכר וקפיצות המחירים ("אינפלציה"), מהחרמתה של רוב של תשומת הלב הציבורית לטובת מעלליהם של  המפורסתמים הללו. סלבים ששווים מיליונים (הסנג'רים), או מיליארדרים (מהחזירון)