דילוג לתוכן

חוק האזרחות והזכות לחיים

יוני 22, 2021

עכשיו, כש"חוק האזרחות" שוב על סדר היום, נזכרתי שכבר עסקתי בו לפני די הרבה שנים, בסמוך לתקופה שנחקק. החוק נחקק כי היה עניין עם נישואי ערבים משני צידי הקו הירוק.  כשהמאוהבים והמאוהבות  מהרשות, כנראה לא קוראי עיתון "הארץ", בחרו מרצונם הטוב לחיות ישירות תחת מגף הברזל  של הכיבוש הציוני האכזר עם הבאים עימם/ן בברית הנישואין, וכך קיבלו באופן אוטומטי, לפי  חוק, אזרחות ישראלית, וכל מה שהיא מקנה, גם חוץ מהדיכוי האפרטהיידיסטי.

עבר זמן מה, עד שהתברר שהרומנטיקה  הפלשתינית הבינלאומית המלבלבת הנ"ל, משמשת במקרים רבים מדי ליבוא חופשי-חופשית של רוצחי ורוצחות יהודים ויהודיות, כמו שהמנהיגה מרב היתה מנסחת את זה.  וכשנספרו עשרות  הקברים/קברות,  הוחלט  במערכת הביטחון לשנות את החוק, מה שעורר, באופן לגמרי טבעי את תומכי ותומכות  רצח היהודים והיהודיות, הסוכנים והסוכנות הזרים והזרות בהתאמה,  והשטינקרים והשטינקריות  הנתעבים והנתעבות בהתאמה, מהעמותות הרגילות,  בשם "זכויות האדם והאזרח" של הרוצחים והרוצחות, להגיש  עתירות ולערער  לבית המשפט העליון – 

גן נפגעי הטרור

ש… תחזיקו חזק – דווקא צידד בשינוי החוק לרעת הרוצחים המעטים ולטובת הנרצחים הפוטנציאליים הרבים! כלומר, דחה את העתירה של חובבי הרצח, שוחרי הזכויות,  ואימץ את הנימוקים הבטחוניים לשינוי החוק, רחמנא ליצלן.   וזה למרות, שבראש הרכב השופטים ישב אהרון ברק המושמץ תכופות, בחלק מהמקרים על לא עוול בכפו.

בעקבות הפסיקה הזאת, כתב  מי שהיה מורה שלי בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, מאמר ב"הארץ", שיצא נגד פסיקת בג"צ.  עד היום זכור לי  הטיעון שלו, שדחיית העתירה של חובבי הרצח (ניסוח שלי) אינה מוצדקת, כי, מכיוון שאין אפשרות לספק לאזרחינו ביטחון מוחלט בחייהם, יש לשמור על קדושת החוקים שעניינם בזכויות האדם והאזרח.

זאת אומרת – אם חיינו ממילא די מופקרים בארץ הזאת, לפחות שיישמרו זכויות הפרט של הרוצחים במדינת החוק שלנו, והבה נתנחם בזה. 

הטיעון הזה הקפיץ אותי אז עד כדי כך, שהעזתי לכתוב תגובה די לגלגנית לעיתון נגד המורה לשעבר שלי.

כי גם את כיבוד מלוא הזכויות של האדם והאזרח, של כל אחד ואחת,  ו/או את השוויון בפני החוק, אי אפשר לספק באופן מושלם, כתבתי,  אז מה? – האם העובדה המצערת הזאת יכולה להצדיק התעלמות מהחוקים החשובים האלה העוסקים בזכויות האלה,או את ביטולם של החוקים האלה, כפי שחוסר השלמות  הנהוג בשמירת הביטחון בחיים, יכול להצדיק את ביטול השיקול הבטחוני, מול שיקולים אחרים, לדעתו של מורי-מכובדי?

ברור שלא. ולכן המסקנה היא, שבעיני מתנגדי החוק, כולל ה-X מורה שלי, החוקים המקדשים את הזכות לחיים, פשוט נופלים בערכם וחשיבותם מחוקים המקדשים זכויות אחרות.

 וטוב שיש בעניין זה הצבעה בכנסת, שתבהיר לנו עם מי יש לנו עסק באותו מוסד:

 עם אנשי הליכוד, שהם שיזמו וחוקקו את החוק ועכשיו חלקם עומדים להצביע נגד חידוש התיקונים לחוק שעומדים על הפרק בכנסת, אצלם זה לא עניין של זכויות אזרח אחרות שהם מעדיפים, אלא מפגן  מביך של לקקנות עלובה למנהיגם הכושל שלא מוכן להשלים עם תבוסתו בבחירות.

ועם אנשי מרצ וגם העבודה(כפי שיש הטוענים), שלא יצביעו בעד חידוש החוק. אנשים, שלא קולטים ברוב איוולתם, ואיוולתן במקרה הזה, שמרגע שמופרת הזכות לחיים, אפשר לצרור בחוט שפגט את כל שאר החוקים, ולא רק אלה שנוגעים לזכויות, ולהשליכם לפח האשפה הסמוך למקום מגוריהם, כי במקום שאין בו חיים, מה בכלל יש שם?

 

From → כללי

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: