דילוג לתוכן

לאן ולמה נעלמו בתוך דור אחד 50 מנדטים של שמאל?

דצמבר 31, 2020

הרשו לי הפוגה קלה, אולי קצת  מבדרת, ברצף הגיגי המרירים על שנת הקורונה העוברת עלינו כמכבש כבד על האספלט הלוהט, ומשטח אותנו שרועים ומעוכים על פניו, וזה לטובת הנושא המשעשע יותר, שלא בטובתו,  של השנים האחרונות – השמאל הישראלי (שאיני מונה בתוכו  את המפלגות הלאומניות והגזעניות  הכלולות ב"רשימה המשותפת").כל  זה לרגל תכניות הרדיו החגיגיות למחצה של ימי חמישי, שהאזנתי להן הבוקר, ובאחת מהן  נדונה ברצינות תהומית (מדי?) השאלה "מה עובר על השמאל".

מחמת הנטיות הפוליטיות של חלק ניכר משדרני הרדיו (כמו המוני עיתונאים אחרים), השאלה הזאת מצליחה לטרוד את  מנוחתם, וכדי להשיב עליה הם מזמינים לאולפנים חדשות לבקרים את דוברי ומנהיגי השמאל (כשבימים אלה מתמצה באנשי מרצ ובמרב מיכאלי מ"העבודה" ז"ל). וכך היה גם הבוקר, כשנדונה השאלה הרגילה – מה היה להם למצביעי השמאל לחפש במפלגותיהם של בני גנץ ויאיר לפיד, כשבימים אלה הם אף שוקלים ברצינות, כפי שמראים הסקרים, גם  את האופציות הקורצות הממתינות להם במפלגות הימין של גדעון סער ונפתלי בנט

– וזה בשעה שממתינה להם בכיליון קלפיות פעורות המפלגה האמיתית שלהם, זאת עם הערכים והאידיאולוגיה, העקביות והדרך.

ראש ממשלה יצחק רבין: 44 מנדטים ב-1992

הרי המראיינים והמרואיינים, כולם כבר אינם ילדים, ועדיין זוכרים היטב, כמו היה זה ממש עכשיו, את הימים הטובים והמפוארים ההם, לפני פחות משנות דור – נניח הבחירות של  1992, כשמפלגת העבודה, ובראשה יצחק רבין, הביאה 44 מנדטים בבחירות לכנסת ה-13  ומרצ של שולמית אלוני גרפה אז 12 מנדטים

וביחד 56 מנדטים. קרוב  ל-47% מציבור המצביעים

והיום מה? – 5-6 מנדטים, 4-5% שעתידה לגרוף מרצ, במקרה הכי טוב, עם הרבה מזל, ועם הגנרל בעל הזכרונות יאיר גולן – אותה  ביצת קינדר שהטיל במפלגתם אהוד ברק בבחירות האחרונות, כשהדוגרת עצמה  מיהרה לחמוק  לנטוש את הקן, אפופה בענן הסמוג של פרשת הפדופיל אפשטיין ומסתורי המענק בסך מיליונים מקרן וקסנר.

אז  לאן נעלמו תוך 28 שנים 50 המנדטים האלה, שוותיקי מפלגות השמאל, מנהיגיו וכתבלביו,  עדיין מתבוננים עליהם כרכושם החוקי?

שהרי סקרי  דעת הקהל, אלה שבהם נבדקות העמדות הפוליטיות של הציבור(ולא הצבעתו הצפויה בבחירות), הסקרים האלה מגלים שחלקים גדולים מאוד בציבור היהודי,  בהחלט  דוגלים בפתרון המדיני שהשמאל "רשם עליו פטנט" והוא דגלו עד היום –  הפתרון של שתי מדינות בין הים לנהר, אחת לנו ואחת לפלשתינים.  הפתרון הזה זוכה לתמיכה של 49% מהציבור בסקרים האופטימיים  לעומת  43% "בלבד" בסקרים הפסימיים.

מנהיגת מרצ שולמית אלוני: 12 מנדטים בכנסת ה-13

אז איפה הם כל אלה כשמגיע הזמן להצביע בקלפיות? למה בשעת המבחן, כל אנשי השמאל האלה מצביעים בשביל כל מיני פוליטיקאים  "פרווה" כמו גנץ או לפיד, ועכשיו אפילו מאיימים להרחיק עד סיפוחיסטים ומתנחליסטים  כמו סער-אלקין ובנט-סמוטריץ?

מה, הם מטומטמים, שאינם מבינים את הסתירה המובנית בהתנהגותם הנלוזה,  בשעה שהצבעתם הפחדנית והמטופשת בקלפיות האמת, עומדת בניגוד משווע לדעה הנבונה והאמיצה שהם מביעים בסקרי העמדות?

שאלה נהדרת, נכון?

תתארו לעצמכם ש"העבודה" ומרצ, היו גורפים בבחירות 43 עד 49 אחוזים מהקולות, בין 56 ל-59 מנדטים בבחירות של ימינו לכנסת, כמו אז – או אפילו חצי מזה! הרי אפשר היה לשנות את העולם! להציל את המדינה ואת המזרח התיכון! לעשות ששלום עם הפלשתינים!

כך שאין מנוס מן המסקנה, שבה אנו נתקלים גם בהסברים שמעניקים מנהיגי השמאל  עצמם למצב המוזר והמדאיג הזה, ולפיה השמאלנים שלנו הם אנשים חסרי דעת, חסרי אחריות, נידפים לכל רוח, נוטים לאופנות חולפות ולמקסמי שווא מנהיגותיים, שבויים ב"רק לא ביבי" אידיוטי וחסר ערכים, שכולו עניינים אישיים, ולא עקרוניים-אידיאולוגיים, כפי שמצופה מהם.

לצערי,  לי יש תשובה מדכדכת קצת יותר (מבחינת מפלגות השמאל)לשאלה הנהדרת הזאת.

איש השלום אבו מאזן ותמר זנדברג ממרצ בחיבוק אמיץ

אנשי השמאל האלה, 40 וכמה אחוזים מציבור המצביעים, 50 המנדטים האבודים של השמאל, שבבחירות אינם נותנים את קולם למפלגותיו אלא למרכז-ימין, כלל אינם מטומטמים חסרי דעת שנידפים לכל רוח.

ההפך הגמור. אלה דווקא אנשים נבונים, שקולים ואחראים, פטריוטים ישראלים, שהתפכחו מאשליות רבות ומסוכנות שניסו ועדיין מנסים לטעת בהם מנהיגי מפלגות השמאל.

וכן,  האנשים האלה לא משקרים בסקרים. הם עדיין בעד פתרון שתי המדינות.

זה בעיקר, או כמעט רק, משום שהאלטרנטיבה – פתרון המדינה האחת, היהודית-ערבית, שהוא החזון של הימין הסיפוחיסטי "היהודי" ושל הפייק שמאל "הדמוקרטי" כאחד, נראה להם, מן הסתם בצדק, כחלום בלהות.

אבל האנשים האלה, 50 המנדטים האבודים,  גם לא מוכנים לקנות, אפילו לא במחירי הנחה של סוף העונה, את האיוולת שעדיין מנסים למכור פה מנהיגי מפלגות השמאל, בטאוניהם וכתבלביהם,  וכל מיני "פעילי עמותות"/שטינקרים וסוכנים זרים של קרנות זרות, כאילו ההנהגות הנוכחיות של שכנינו ואחינו הפלשתינים הם "פרטנרים"  ראויים למשא ומתן על הסכם יהודי-ערבי כלשהו, בעוד שההנהגה הישראלית היא תמיד צמאת דם, שוחרת מלחמות ומתנגדת לכל הסכם.

50 המנדטים של  השמאל, שנטשו את מפלגותיו בדור האחרון, זוכרים היטב, שהיה זה מנהיג הימין מנחם בגין, שהביא את השלום עם מצרים, ולנגד עינהם, הכבר לא משתאות, מביא מנהיג הימין הנוכחי בנימין נתניהו את השלום  עם שורה של מדינות ערביות נוספות.

זה מצד הגזר.

ח"כית העבודה מרב מיכאלי: שאריות זניחות

ואילו מצד המקל, 50 המנדטים שנטשו את השמאל למרות דעותיהם המדיניות, זוכרים היטב את מעשה הרמייה והבגידה של יאסר ערפאת (שאותו מנהיגיהם מכרו להם כמנהיג הפלשתיני האמיתי והאותנטי, שרק עימו צריך ואפשר לעשות שלום). 50 המנדטים האבודים זוכרים היטב את הימים הנוראים של "האינתיפאדה על שם אל אקצה", כשהחלומות של אוסלו וחזון השלום של שתי המדינות נקברו וטבעו בתוך ים של קנאות דתית, עם הטרור הרצחני  שהולך איתה, נהרות של דם ואש. כשאחרי מותו של ערפאת, ועם הופעתו של גיבור השלום החדש מטעם מפלגות השמאל – אבו מאזן – הגיעו לשדה נטרור  הסכינאים המסכנים, כשהפלשתינאים השליכו לשדה המערכה נגד "הכיבוש" כל מיני שוליים חברתיים אומללים, כל זב ומצורע,  העיקר שלא תהיה הפסקה בשפך המקודש של הדם היהודי.

50 המנדטים שנטשו את מפלגות השמאל ראו מה נשאר מחזון "עזה=סינגפור" של ההתנתקות, כשהכיבוש הישראלי הוסר בפועל מהמיליונים של רצועת עזה, ובמקום להתפנן על המשתלות הישראליות שהושארו שם, ועל העצמאות החדשה,  נבנתה מדינת טרור נתעבת ובראשה ארגוני טרור צמאי דם ומנהיגות מושחתת עד היסוד, לא פחות מזו השולטת ב"רשות הפלשתינית" של אבו-מאזן.

50 המנדטים שנטשו את השמאל ראו את אבו מאזן מסרב לכל ההצעות של אהוד אולמרט הנדיב ושל אהוד ברק בקמפ דיוויד, כולל שיחת הסירוב המדהימה שערך אבו מאזן בחדר הסגלגל עם הנשיא האמריקאי הטיפש ונוטה החסד, וקבר כך גם את "תכנית אובמה-קרי לשלום במזרח התיכון", שנתניהו נזהר שלא לדחותה על הסף.

50 המנדטים שנטשו בדור האחרון  את ההנהגה המופרכת, המופרעת, השקרנית, המרושעת והמטומטמת  של מפלגות השמאל,  זוכרים היטב, כיצד המניהיגים-דמיקולו  האלה, בזה אחר זה, שיתפו פעולה עם תעמולת הזוועה הפלשתינית, ועם השטינקרים של העמותות  והקרנות הזרות, במסעי הדמוניזציה והדה-לגיטימציה המזוויעים נגד מדינתם ישראל ונגד עמם היהודי.

ולכן, כאשר עומדים 50 המנדטים האלה בקלפיות, פטריוטים ישראלים טובים, שהם  או הוריכם ושכמותם הצביעו פעם ליצחק רבין ולשולמית אלוני, אנשים נבונים ומפוכחים, שכבר קשה יותר   למכור להם שקרים ואשליות, הם לא יעלו בדעתם להצביע בעד תמר זנדברג, זו  שעלתה  לרגל לקברו של רוצח היהודים יאסר ערפאת  בדרכה לחיבוק אמיץ עם יורשו אבו מאזן, משלח הסכינאים המסכנים ומי שמשלם לרוצחים בונוסים בדולרים לפי גודל פשעיהם.  50 המנדטים האבודים האלה גם  לא יצביעו לגנרל בעל הזכרונות , זה שאצה לו הדרך להשוות אותם, שילדיהם משרתים בצה"ל, לכל מיני נאצים מלפני "70, 80 ו90 שנה". הם לא יצביעו לניצן הורוביץ שאצלו עדיין ישראל אשמה תמיד. וגם מרב מיכאלי, ולא חשוב איך תקמבן את השאריות הזניחות של "העבודה" לא תקבל את קולותיהם.

From → כללי

2 תגובות
  1. אילן permalink

    שמורידים את כול השכבות אני חושב שזה מתמצה בסוף בשאלה פשוטה: מה אתה מעדיף – מדינה דמוקרטית יהודית או מדינה יהודית דמוקרטית.
    אם נוריד את ה-17% ערבים רוב האוכלוסיה היהודית היא ברובה מסורתית שמרנית ברמות שונות וחשוב לה הציביון היהודי של המדינה היא לעולם לא תקבל את המוסר האירופי של השמאל הישראלי.
    הדמוקרטיה היהודית הישראלית תמשיך לשלוט הרבה שנים וההוכחה לכך שכאשר השמאל בישראל התרחק מהיהדות הוא התחיל להעלם.
    ה-40 מנדטים לא נעלמו לשמאל. הבוחרים נשארו באותם דעות אבל השמאל פשוט השתנה ולא מתאים לרוב האוכלוסיה בישראל אלא רק לקבוצה מאוד מצומצמת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: