איך ולמה איבדתי 100 חברים בפייסבוק בגלל השנאה?

 

 

 

אני מניח שברור לרוב הגדול של הקוראים בבלוג שלי ולחברים שלי בפייסבוק, שאילו הייתי מתרכז בתקיפת אחד מהצדדים – נניח , במקרה שלפנינו, אילו הייתי מאשים את הימין לבדו בהקמת ארבעת מפעלי השנאה (הפוליטי, התקשורתי, האקדמי וזה של "העמותות"), ובהפעלתם, הייתי זוכה לקבל הרבה-הרבה יותר "לייקים" ותגובות אוהדות ואוהבות מהעבר השמאלי. וכן הייתי זוכה להימנות על מחנה מגונן ומחבק, שהיה עולה בדחפורים על תוקפיי הנזעמים מן הימין.

ואותו דבר בערך, היה קורה, אילו הייתי תוקף את השמאל לבדו בליבוי ובהפצת השנאה ובחירחור הריב והמדון בחברה שלנו. מיד הייתי נחשב לפטריוט דגול ומוערך.

כרזת אבל של מפ"ם, מפלגת השמאל "המתקדם", לזכר אחד מגדולי הרוצחים בהיסטוריה, ג'ו סטלין

 

אך מה לעשות, שאיני רוצה ואף לא יכול לעשות שקר בנפשי.

כי מרגע שהתפורר ונעלם אי שם במוחי אותו פקק אידיאולוגי מטופש שעירפל את ראייתי, שהחריש את אוזני וקילקל את שיקול דעתי במשך עשרות שנים, כבר איני מסוגל להתעלם מהדימיון המדהים ואף הזהות, שבאורח החשיבה, באופן ההתנהגות, באופי התגובות ובגישה הכללית של הקנאים הפוליטיים משני האגפים, אנשים שבעיני עצמם ובעיני חבריהם לדעה נתפסים כאינטליגנטים, שקולים, לא טמבלים.

אבל, איך אינם רואים בכוחות עצמם את התמונה השקופה והבהירה כל כך?

גם לא אחרי שאני מציג לפניהם שפע עצום של ראיות חותכות ודוגמאת מאירות עיניים, לשימוש הקבוע הנעשה בשני הצדדים ב(אותם) טיעונים כוזבים, באותו סוג של שקרים שקופים, באותה עמדה קבועה ואווילית להדהים, של הגמל שאינו מסוגל להבחין בדבשתו.

באותה הסתה שטופת שנאה העיוורת לעובדות.

כל אלה כלל אינם ניתנים להכחשה.

ואמנם, המגיבים המתנפלים בזעם על הפוסטים שלי אינם מנסים להכחיש את הדמיון הבולט כל כך. הם רק מתעלמים ממנו, ונסוגים ומסיטים את הדיון לתחום מזדמן, שנראה להם נוח יותר מבחינתם (אך לרוב גם שם הם נמצאים טועים ומטעים).

הם נוהגים ככל פחדן שגבו אל הקיר: הם מתעלמים מהסתירה הפנימית שהם נתונים בה. כאילו, אם לא יתייחסו אליה, היא פשוט תיעלם מאליה. זה אחד המאפיינים הבולטים של פעולת הפקק האידיאולוגי שעושה מהמוח שלהם עיסה דלוחה ומבולבלת.

זו אותה התעלמות מהאמת הברורה, המוכחת והידועה לכל, שאיפשרה לשמאלנים שביניהם להתעלם במשך עשרות בשנים מהפשעים הנוראים של המשטרים הקומוניסטים בברית המועצות או בסין ובקובה, ועוד (ויש הממשיכים בהתעלמות עד היום), ומאפשרת להם ולצאצאיהם האידיאולוגיים עד היום להמשיך ברביצה באותו דיר חזירים פוליטי תוך גילויי "הבנה " ואף הצדקה, לכנופיות של קנאים דתים צמאי דם, או לסתם משטרים רצחניים "אנטי-אימפריאליסטים", לכאורה "מתקדמים"לכאורה, אך בעצם מעוזים מבוצרים של "ריאקציה" חשוכה, קטלנית ודכאנית. סוריה של אסאד? איראן של ההייאטוללות? קוריאה הצפונית של שושלת מלכי קים? ונצואלה של מאדורו?

ואותו דבר הימניים. אלה המתעלמים, למשל, מהשלטון הקפיטליסטי המושחת , הדכאני, הנצלני והאכזרי של החזירון העליון בארצות-הברית של צפון אמריקה, הנערצת על ידם. זו אלופת המאסרים העולמית, אלופה בניכור, אלופת בגזענות, אלופה במסעי רצח המונים של אזרחים בידי אחיהם, אלופת זיהום הסביבה (ביחד עם סין), עד כדי סיכון עתידה של האנושות, אלופה בחירחור מלחמות (ביחד עם מעצמות מערב ומזרח אירופה) בשיטת ה"הפרד ומשול", אלופה במכירת נשק חם וקוטל המונים לאזרחיה שלה ולכל משטר צמא דם בעולם (אפילו בתקופת כהונתו של הנשיא "המתקדם" לכאורה, והומניסט דמיקולו בפועל, ברק אובמה, שיאן יצוא הנשק האמריקאי מאז מלחמת העולם השניה, ראו לינק למטה). בדיוק אותן סתימות-מוח אדיאולוגיות שמהן סובלים השמאלנים. אותה יציקת ביטחון אפורה, שיורשת את התאים החיים שבטתו צבע, אותה עיסה דלוחה של בולשיט שאינה מניחה לשבב של מחשבה סבירה להפר את דממת המוות של הפעילות המוחית המושבתת.

זיהום אוויר בהובלת הקפיטליזם האמריקאי: סכנה לאנושות

 

ברור שאיני מתפלא על הזעם והאיבה, שמעוררים הפוסטים שלי אצל קוראי וחברי, שבחודשים האחרונים גם הביאו לגלים של מאות אינפרונדים בפייסבוק . והנה, קבלו נתון מעניין בתחום זה: בימים האחרונים, מאז שהתחלתי בפרסום סדרת הפוסטים הנוכחית, בעניין השנאה, סבלתי מ-100 אינפרונדים, כשמתוכם, אני ביוזמתי ביצעתי שניים בלבד.

איני מתפלא כלל על התגובות האלה, כי מבחינת רבים מהקוראים ומהחהברים המגיעים אל הפוסטים שלי, מדובר בגילוי מבעית ובחלתי נסבל על עצמם ועל מצבם. גילוי, שלא כל אחד יכול להתייחס אליו בשוויון נפש. שהרי מדובר באנשים במסגרת הנורמה, שלרוב יש להם דעה טובה מאוד על עצמם, או כאידיאליסטים שוחרי טוב, אוהבי אדם, מי שהטוב הכללי של החברה, רווחתה ושיפורה לנגד עיניהם כבר שנים, או אף עשרות שנים. זה כשהם סוציאליסטים שוחרי שלום משמאל –

– או, במקרה השני, מדובר במי שבעיני עצמם הם פטריוטים אוהבי עמם מימין; שלומי אמוני ישראל ושומרי החומות, מסורים לאידיאלים הלאומיים הנשגבים ביותר, ולשמרנות הנינוחה והחמימה.

ובכל מקרה, מימין ומשמאל, אלה אנשים שהקדישו ומקדישים ממרצם ומזמנם בהפגנות ובתהלוכות, בחתימה על עצומות, בכתיבת פוסטים ותגובות ובחלוקת לייקים סלקטיבית, ובטח בהצבעה מסורה בקלפיות פעם בכמה שנים או פעם בכמה חודשים (לאחרונה), –

והנה, ככה פתאום, בסתם יום של חול, אני מגיע ומגלה להם, בלוויית ראיות ודוגמאות בשפע רב, שבעצם הם אינם יותר מקורבנות חסרי-דעת של ארבעה מפעלי שנאה יעילים ופעלתניים. ובשעה שהיו סבורים שהם עוסקים במלאכת קודש חברתית ופוליטית, הם לא היו אלא עושי דברו של החזירון העליון הציני והחמדני.

גילוי מר שכזה עשוי לחולל שמות בנפשות עדינות.

שלא תחשבו לרגע שתהליך ההיפטרות מהאידיאולוגיות המטופשות עבר בקלות עלי עצמי.

וכך, הם פשוט לא רוצים לדעת מה שבאמת קרה להם.

אם זאת האמת, מוטב להם בלעדיה.

כך שעדיף להם להיפטר ממני, ולחזור אל שלוות המסירות האידיאולוגית המהפכנית/שמרנית שוחרת הטוב ונטולת הספיקות והפקפוקים.

הבשורה שלי לא לפי רוחם. היא מחרבת להם את הדימוי העצמי האוהד והמכבד.

מה גם, שניטל מהאומללים הטיעון הקל ביותר, שתמיד היה עובד להם בוויכוח מול ההאשמות שבאות מהצד היריב בדיוני הרשת ובוויכוחיה;

זה הטיעון שאומר, ש"אצלכם זה אותו דבר או יותר גרוע". אתם, יא שקרנים, מעזיעם לקרוא ל נ ו מסיתים שטופי שנאה? א ת ם ? הרי אתם בעצמכם כאלה!

ל נ ו אתם קוראים בוגדים שמשתפים פעולה עם הלאומנים הערבים של "המשותפת"? תראו מה עושה עכשיו הנתניהו ש ל כ ם עם רע"ם האיסלמית!

מאות אלפי , או אף מיליוני "דיונים" מהסוג הזה מתנהלים מדי יום בשרשורי התגובות של הפייסבוק.

אך במקרה של התגובה על הפוסטים שלי, זו תהיה רק התפרצות מגוחכת ומתסכלת מאוד לדלת פתוחה. שהרי בעיני, וזה בסיס הטיעון שלי, הימין והשמאל הם כולה שתי הכנפיים של אותה ציפור. תמונות מראה אלה של אלה. יריבים רק לכאורה, ובפועל משת"פים של החזירון העליון ועושי דברו.

 

 

ובפוסט הבא, על החזירון העליון שבשבילו עובדת תעשיית השנאה