דילוג לתוכן

ההקלטות: שלא יגידו שלא הזהרתי אותם

נובמבר 18, 2020

 

אז מה, חברימוס וקוראימוס?  נהנים מההקלטות? ניר חפץ מדבר עם ראש הממשלה, עם רעייתו, עם בנו, עם ארנון מילצ'ן, והכל מוקלט, רביב דרוקר משמיע, ועכשיו העם שומע את הקולות.  היועץ מנדלבליט מדבר עם החבר אפי נווה. הכל מוקלט, ועמית סגל משמיע, והעם שומע את הקולות. 

ההוא יוצא "כלב קטן", ההיא  יוצאת "מופרעת", ההוא יוצא "מנאייכ", שרה קנתה קצת "יודאיקה", לא זוכרת בכמה כסף,  למשפחת מילצ'ן בתור "מתנות בין חברים" אם כי לא בתוך שקיות שחורות כמו השמפניה והסיגרים שזרמו מהעבר השני של "החברות"(ו' שרוקה).

 והכל מוקלט ואי אפשר להכחיש.

אי אפשר לומר שהדברים הוצאו מהקשרם.

זה כוחן של הקלטות.

אז הנה מה שכתבתי כאן כבר בינואר 2017 תחת הכותרת "הקלטות, סרטונים ומסכים: מופע הצלליות של הדמוקרטיה הישראלית". פה ב"מאפיהו",  על הקלטות ועל זה שצריך להיזהר מהן, וכמה צריך להיזהר שם בצמרות הגבוהות אחד מהשני, כשכל אחד הוא מקליט בפוטנציה ועד מדינה בפוטנציה,  

 והנה מה שכתבתי בתחילת 2017:

—————————————————————————–

אני תוהה מתי כבר יבינו הפוליטיקאים, שאסור להם לדבר עם איש, ובטח לא ביניהם, בלי שבן-שיחם יעבור בידוק מקצועי, ידני ואלקטרוני, לניטור מכשירי צילום והקלטה. זה בטח יכול להיות רעיון טוב גם לאנשי עסקים, פקידים בכירים וגם כאלה שעתידים להיות בכירים.

וכמה צריך להיזהר משיחות בטלפון, כשאי אפשר לבדוק את השותף לשיחה , מהעבר ההוא של הקו או הסלולרי.

נא לשים לב שהפוליטיקה, מהבחינה החשובה ביותר לפוליטיקאים, שזה הכסא, ולא רק אצלנו, מבוססת כרגע על סרטונים והקלטות המוקרנות לבסוף על מסכים במכשיר המזדמן של צרכן הקצה, ומכאן כוחם. הקלטות, סרטונים ומסכים: מופע הצלליות של הדמוקרטיה הישראלית

סתם קומץ דוגמאות למזכרת:

 

המזכירה הנאמנה שהקליטה את ראש הממשלה הקודם.

החייל האתיופי שאכל מכות מהמשטרה און קאמרה.

הסרטונים של "בצלם".

סרטוני המשטרה.

סרטונים פרטיים מפיגועים.

סרטוני השבעת הנשיא האמריקאי.

מכשיר הקלטה: הכוכב של הפוליטיקה

הישראלית בת ימינו

 

ועכשיו כיבוש היעד בתנועת מלקחיים:

ההקלטות שביצע ראש הממשלה שלנו עצמו משיחתו עם המו"ל של "ידיעות אחרונות".

וכמו כן, טרי מהתנור, הדלפות המפוענחות ממתוך הקלטה של ישיבת קבינט בענייני "צוק איתן".

ומשפט החייל אלאור אזריה, שבנוסף על הסרטון של "בצלם" יש לנו גם הקלטה של שיחה בין אביו של החייל והמח"ט שלו.

*****

מותר ההקלטה והסרטון: היותם ראייה שאינה ניתנת להכחשה. נכון שיש בעיות עריכה. ולפעמים יש סרט נגדי.

אך גם מי שטוענים ש"דברינו הוצאו מהקשרם", אינם ממהרים, לרוב, לתבוע את פרסום ההקלטה במלואה.

החיים הפוליטיים כסרט.

ובסך הכל חיקוי של החיים בכלל, כרגע, בינינו, בכל מה שנוגע לחלקים עצומים של האוכלוסיה.  סרטוני וידיאו ולא מעט הקלטות.

כמה שעות ביממה בוהים הזומבים בני ימינו (כולל החתום מעלה) במסך כלשהו, בבית, במקום העבודה ובפחנוע הפרטי או הציבורי המקשר בין הבית למקום העבודה?

כולל כמויות אדירות של סנאף ופורנו בשידור חי וכן פרסומות למזונות מזיקים, שקרים סתם וברבורים בשפע.

פעמים רבות מידע לא שמיש במיוחד ולא מפעים ביותר, על מקומות אחרים, אודות אנשים אחרים, בקשר למאורעות בעבר הרחוק או בעתיד הרחוק,  זוטות מהעולם ושאר ירקות.

*****

באמצעות הספק מוזרמים לצרכני הקצה חומרים מוקלטים ומוסרטים, המתחרים לא הרף וללא קושי במציאות המיידית של הבוהה.

במקרים רבים התחרות קלה כל כך, בגלל שרבים מהסובבים את צרכן הקצה, הם צרכני קצה מאותו סוג, מהמשועבדים גם הם למסכיהם.

*****

ונא לא לחשוב שיש משהו חדש בכל זה.

לפני כ-2,500 שנים, בעיר אתונה שביוון, חי פילוסוף אחד בשם אפלטון, שסיפר בשם מורהו סוקרטס, את הסיפור הבא על המין האנושי:

מופע הצלליות במשל המערה: עולמם הרוחני של הצופים

נא לדמיין את כל בני האדם יושבים שורות-שורות במערה ענקית וחשוכה, כמו בלילה ללא כוכבים.

כולם אסורים למקומותיהם, ובמיוחד מקובע ראשם, כך שמבטי  כולם יהיו מופנים ללא הרף לכיוון אחד.

מאחורי האסירים יש במה גבוהה ושטוחה.

מאחורי הבמה בוערת אש חזקה ביותר ומרוכזת, שאורה בוקע כמו מתוך תנור גדול של פיצות. האש מאירה את קיר המערה, שבכיוונו בוהים כל האנשים.

בין הבמה והצופים יש חומה, שמאחוריה פוסעים הלוך ושוב יצורים מסתוריים, המניפים פסלים וצורות מעל לחומה. אנשים, בעלי חיים ועוד. האור הבא מאחור מוקרן על הדמויות שמעל לחומה.

התוצאה: על קיר המערה מוקרן, למעשה, מופע צלליות.

היצורים המשחקים במחזה גם משמיעים קולות המתהדהדים מקירות המערה באוזני האנשים.

כלומר: סרט אור-קולי שבו מתבוננים האסירים במערה.

והם בטוחים שזה העולם שבו הם חיים. הם אינם מכירים עולם אחר.

ומה שהם רואים ושומעים במופע הצלליות, הוא גם עולמם הרוחני. הם משוחחים ביניהם ומנסים לפענח את פשרו של המחזה המוקרן להם על קיר המערה, מחליפים הערכות בדבר אופיין של הצלליות המוקרנות על הקיר, מניעיהן וכוונותיהן.

עד כאן תחילתו של משל המערה, מתוך ספר "המדינה" של אפלטון.

*****

הבה נסכם את ההבדלים בין תקופתם של סוקרטס ואפלטון ובין תקופתנו אנו  מבחינה קולנועית.
ראשית, ברור שעלינו להיות אסירי תודה למדע ולטכנולוגיה ולקידמה האנושית באופן כללי, על השיפורים המפליגים באיכות הטכנית של המופע.

שנית, הודות לאותם חידושים, יש הקרנה בו-זמנית של מופעים במגוון עצום.

שלישית, הודות לאידיאלים נעלים כמו חופש ושיוויון, כבר אין שום צורך לכבול את האסירים ולקבע את ראשם כדי שיצפו במופעי הצלליות השונים.

הצופים המשועבדים למסכים עושים זאת לגמרי מרצונם. האידיאולוגיות המתקדמות הביאו לכך שבכל מה שכרוך בצפייה במסך כלשהו בכל רגע רצוי, יש דמוקרטיזציה ניכרת מאוד. המסכים למיניהם נפוצים מאוד בכל רחבי העולם ובכל שדרות החברה.

הדלפון מהחושה בבומביי יכול לחזות בדיוק באותו סרטון שבו בוהה באותו רגע הטייקון מבברלי-הילס.

למשל, סרטון ובו פילוסוף המסביר לכל, שבעולם החופשי בן ימינו, חופשיים גם העני וגם העשיר לישון מתחת לגשר.

וזו בין השאר הדימוקרטיה.

רביעית, הודות לטכנולוגיה,  לשיוויון ולדמוקרטיה, יכול כל צרכן קצה להתערב במהלכם של חלק מהמופעים, להביע את דעתו, או פשוט לעבור למופע חלופי.

מופע הצלליות בן ימינו: במקום קיר המערה, כל מיני מסכים

וכפי שלמדנו, צרכני קצה עם סתם סלולרי שעובד על הקלטת קול או וידיאו, במקום הנכון ובזמן הנכון, יכולים להפיל ראש ממשלה.

עד כדי כך התקדמה הדמוקרטיה.

שהתחילה בערך בימיהם של סוקרטס ואפלטון באתונה.

וגם מבחינתה לא השתנה הרבה מאז.

די לזכור שהדימוקרטיה התחילה במאבק על השלטון בין שני האנשים העשירים ביותר באתונה, אחד שייצג את השלטון הקיים, ואחד שהצליח להחליף אותו בעזרת "העם".

וליתר דיוק, בעזרת הצבא, שרובו הגדול היה מורכב מחיילי מילואים – אזרחיה של אתונה.

לרשותו של כל אזרח-חייל באתונה, עמדו, בביתו, שריון וקסדה, חרב, חנית ומגן.

הדמוקרטיה האתונאית התאפשרה כאשר העשיר פריקלס תבע למען המילואימניקים זכויות שהיו שמורות עד אז רק לפרשים ולקצינים העשירים. האיום של ההמונים בכוח החרב, גלוי או סמוי ברקע, הוא שאיפשר את הקמתה של הדמוקרטיה.

לא לדאוג. העשירים, כפי שאנו יודעים היום, שרדו גם את הדימוקרטיה.

כולל הדמוקרטיה "העממית", איפה שהפוליטיקאים העממיים בזזו או הרגו או גירשו את העשירים הישנים, ומיד נעשו עשירים חדשים בעצמם.

*****

הרשו לי להזכיר את קיצור מדע המדינה, מתוצרתי ,לגבי הערך "דמוקרטיה". סיכום של 2,500 שנים בערך של תולדות המשטר הזה:

עוד צורת שלטון של העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון.

עם "ימין" ו"ושמאל", "דתיים" ו"חילוניים", "מזרחיים" ו"אשכנזים", וכן הלאה, שהם מופע הצלליות שעורכות הסיעות היריבות בתוככי העשירון העליון, כדי לשמר ("הקואליציה") או לשנות  ("האופוזיציה"), את המפתח לחלוקת השלל בין המחנות.

כבר כתבתי הרבה יותר מפעם אחת על מהותו של מופע הצלליות הקרוי "פוליטיקה ישראלית".

מדובר בסרט אמריקאי בעיקרו, עם קצת כסף אירופאי ומקומי המושקע בהפקה.

התסריט של הסרט מאוד פשוט. פרימיטיבי, אפילו.

הפרד ומשול.

מיליארדר הימורים אמריקאי המשקיע בראש הממשלה, ועוד שותפים המשקיעים במפלגות האחרות של הימין ובתקשורת שלו נגד השמאל.

טייקונים המשקיעים בדתיים נגד החילוניים ולהיפך, במזרחיים נגד האשכנזים ולהיפך.

ברוני נפט, סוחרי נשק וממשלות זרות המשקיעים בערבים נגד יהודים ולהיפך.

מיליארדרים ותאגידים בעיקר אמריקאים, ממשלות בעיקר אירופאיות, ומוסדות דת המשקיעים בשמאל ובערבים – נגד  הימין.

כל אלה הם היצורים הצועדים ימינה ושמאלה מאחורי החומה.

ואת מי הם מניפים אל על באמצעות כספם?

שכבה חברתית שלמה, בגדול האינטליגנציה הבורגנית, מימין ומשמאל, המשחקת עבור הכסף הגדול במופע הצלליות המוקרן לעם, המרותק למסכים השונים, בתור "דמוקרטיה ישראלית".

שעכשיו היא מגיעה לשלב הגרוטסקי שלה, כמופע הגדול של ההקלטות והסרטונים (ותזכורת לכל פוליטיקאי ולכל איש עסקים, שלא ידבר עם מי שלא עבר בידוק ונמצא חף ממכשירי הקלטה).

הכל בהמתנה דרוכה, מודאגת או משועשעת לפרק הבא בסידרה, אם יבוא:

חדשות בית המשפט.

*****ולמרות זאת אפשר לזקוף לזכותה של הדמוקרטיה כמשטר, ושלנו בכלל זה, יתרון עצום אחד:

היא בדרך כלל רחומה יותר מצורות מימשל אחרות.

העשירון העליון בדימוקרטיה הוא אכזרי פחות וחמדן פחות לעומת משטרים אחרים.

די לחשוב על קוריאה הצפונית והדרומית. אותה ארץ, אותו עם, ואיזה הבדלים.

ולכן גם ברור שיש לשמור על הדמוקרטיה מכל משמר, כל עוד לא הגיע מישהו עם רעיון למשטר טוב יותר.

וכאשר מדברים על סכנת הפאשיזם מימין, למשל, אין לשכוח מאיפה באה הקריאה האחרונה למשטר צבאי: מהשמאל.

שתי הכנפיים של אותה ציפור.

From → כללי

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: