דילוג לתוכן

האינתיפאדה השניה והכסת"ח המודיעיני בשרות ה"נראטיב(השקר) הפלשתיני"

אוקטובר 4, 2020
ובחזרה לציון יום השנה ה-20 לאינתיפאדה: ב"הארץ" מצאתי את מאמרו של יוסי בן ארי שהגיע לדרגת תת-אלוף בתפקידי מודיעין, והיה אחראי על התיק הפלשתיני באחד מגופי המודיעין (שהוא מקפיד להסתיר את זהותו) והנה, מחליפו של בן-ארי בתיק הפלשתיני, איפה ששירת, הוא שמינה את קודמו, בן-ארי ,לחבר ד"וח על פריצת ההתקוממות הפלשתינית המפתיעה. כשברור לכל מי שמבין קצת  בבירוקרטיות, שזהו דו"ח שתפקידו האמיתי הוא להסביר, מבחינת מי שמינה את מחבר הדו"ח ומבחינת הממונה על חיבורו כאחד, את כשלונם המחריד של השניים, בהערכת העתיד להתרחש. בעצם עוד מחדל כמו ביום כיפורים, הפעם במאבק מול הפלשתינים. והפיתרון שנמצא היה מדהים בפשטותו:

אריאל שרון מצטליין על הר הבית: "ארוע מתגלגל"

לא יכולנו להתריע, כי זו היתה התפרצות פתאומית והכל היה לגמרי ספונטני מהצד הפלשתיני! רק תגובה מתגלגלת למסע הצליינות השרוני! ולא די בכך, טוען הדו"ח, אלא שבהתחלה ערפאת אפילו ניסה להרגיע את הרוחות ולהוריד את גובה הלהבות! עד שלא היתה לו ברירה, אלא לעלות על הגל! כי הוא אולי זכר כיצד  איחר להצטרף לרחשי ליבו של עמו  באינתיפאדה הראשונה בסוף 1987? סיפור רקוח יפה, אבל כזה ששוליו פרומים, כולו מבוסס על טיעון כוזב, הידוע בשפה הלטינית כ"ארגומנטום אד-איגנורנטם" שפרושו "הטיעון בשם הבורות". בטיעון הזה משתמש הרמאי בחוסר הידע(שלו עצמו !), כדי לשכנע שיש ממש באיזו מסקנה שאליה  נוח לו להגיע. לדוגמא, הרמאי האתאיסט יטען: אין הוכחה  שיש אלוהים.  מסקנה: אין אלוהים. ואותו דבר הרמאי המיסיונרי מהצד השני: אין הוכח שאין אלוהים. מסקנה: יש אלוהים. א, במקרה של הרמאים שלנו בעניין האינתיפאדהו: לא מצאנו שום סימנים להתכוננות למרידה. מסקנה: לא היו כאלה. כי מה פתאום שמישהו או מישהם באש"ף יעלו בדעתם, אי פעם,  לארגן איזו התקוממות נגד היהודים!? אחרי שערפאת הוכיח את עצמו כאיש שלום, כשחתם על הסכם אוסלו!? כך שנותרה רק אפשרות אחת! הכל קרה כי פוליטיקאי ישראלי  פגע מאוד ברגשות הדתיים של ההמונים הפלשתיניים, כשטימא ברגליו היהודיות את המקום הקדוש בירושלים, אל-קודס, מקום הקודש. קצת אחרי מכה ברשימה. וערפאת רק נגרר. אבל יש כמה חורים בתיאוריה/הנראטיב הפלשתיני/כסת"חי הזה. עניינים שבעובדה. למשל עניין הכוונות של ערפאת. עם כל זה שהוא איש שלום וחתם על אוסלו, וקיבל גם פרס נובל לשלום, הנה למרות כל אלה, נשא יאסר ערפאת נאום ידוע (גם לאנשי המודיעין שלנו)בשפה האנגלית, במסגד בעיר יוהנסבורג בדרום אפריקה, ובו אמר  את הדברים הבאים: "אחיי, יש להבין כי לאחר מלחמת המפרץ, קשר המזימה העיקרי הוא לחסל לחלוטין את הבעיה הפלשתינית מסדר היום הבין-לאומי…העיר שהתברכה למען כל העולם… עכשיו, אחרי חתימת ההסכם… הקרב העיקרי איננו להשיג מהם עוד משהו כאן או שם. הקרב העיקרי הוא ירושלים…אינני יכול לעשות זאת לבדי, בלי עזרתה של האומה האיסלאמית. ולא לאמור כמו היהודים: לך, ואלהיך יילחם לך. לא! עליכם לבוא ולהילחם, ולהתחיל את הג'יהאד לשחרור ירושלים. המקדש המסורתי שלכם…ההסכם הזה(אוסלו) אינו נחשב בעיניי יותר מההסכם שנחתם בין הנביא מוחמד לשבט קורייש, ואתם זוכרים שהח'ליף עומר התנגד להסכם הזה וראה בו "סולחה דוניא". אינני יודע איך אומרים את זה באנגלית, אני חושב שזה הסכם בעל המעמד הנמוך ביותר…אבל כמו שמוחמד קיבל את ההסכם ההוא אנחנו מקבלים את ההסכם הזה. אבל להמשיך את הדרך עד ירושלים, עלינו להמשיך ביחד, ולא לבד…קדימה לניצחון! קדימה לירושלים! הם (לוחמי האיסלם)ייכנסו למסגד, כפי שנכנסו אליו בעבר!" נאום מלחמתי ביותר של איש השלום הזה, כולל ההודאה המפורשת, שחתימתו על הסכם אוסלו היתה מעשה רמיה. אז ברור מדוע נקראה המתקוממות הפלשתינית על שם המסגד ב"אל אקצא": כדי לייצר מלחמה של עולם האיסלם נגד ישראל.

חומת מגן והתבוסה הפלשתינית: ההתקוממות שכשלה

ערפאת היה מפורש לגמרי בשיחותיו עם  עבד אל-בארי אטואן, מי שהיה במשך שנים רבות עורכו של העיתון  "אל קודס אל ערבי".  בפברואר 2006 סיפר אטואן בראיון שהעניק לתחנת הטלוויזיה ANB TV: "…נסעתי לבקר (את ערפאת) בטוניס. … לפני שהוא הגיע לעזה (ביולי 1994). אמרתי לו: יש בינינו חילוקי דעות…הוא לקח אותי החוצה ואמר לי: בשם אללה אני אטריף את דעתם. בשם אללה, אני אהפוך את ההסכם הזה לקללה עבורם. בשם אללה, אולי לא בימי חיי, אבל אתה תחיה לראות את הישראלים בורחים מפלשתין. קצת סבלנות…אל תזכיר את זה לאף אחד… …זו הסיבה, שידעתי שהיה זה הוא  (ערפאת) שהקים וחימש את גדודי המתאבדים של אל-אקצה בכדי לתקן את המאזן עם הטעות ההיסטורית של הסכמי אוסלו.” ומפורשות לא פחות הן העדויות של  חבריו של ערפאת בהנהגת אש"ף. להלן כמה דוגמאות. הנה קטע מנאום פומבי של עימאד אל פאלוג'י, שר פלשתיני , נאום שנישא בדצמבר 2000, זמן קצר אחרי פתיחת האינתיפאדה. "הרשות הפלסטינית החלה להיערך ולהתכונן לפריצתה של האינתיפאדה הנוכחית מאז החזרה מהמו"מ בקמפ-דייוויד, וזאת על פי בקשתו של הנשיא יאסר ערפאת, שצפה את פריצתה של האינתיפאדה כשלב משלים לעמידה הפלסטינית האיתנה במו"מ ולא כמחאה ספציפית על עלייתו של שרון לאל-חאראם אל-קדסי (הר הבית)". והנה מה שאמר חבר הוועדה המרכזית של הפתח, סח'ר חבש, ליומון הרשות הפלשתינית, "אל חיאת אל ג'דידה" (07.12.2000): "לאור המידע, ובעקבות בחינת העמדות המדיניות לאחר פסגת קמפ-דיוויד – כמו גם בהתאם להערותיו של האח אבו עמאר (ערפאת) – התברר לתנועת הפתח שהשלב הבא מחייב היערכות לעימות, משום שראש הממשלה ברק אינו מהווה שותף היכול להיענות לשאיפותיו של עמנו. בהתאם לניתוח זה, היתה פתח מוכנה יותר משאר התנועות לעימות. כדי למלא את התפקיד המוטל עליה…" טן מה שאמר האני אל חסן ברשת אל ערביה בנובמבר 2004: "לנו בפתח יש כלל – המאבק המזויין זורע והמאבק המדיני קוצר. מי שאינו זורע, אינו קוצר, ומי שזורע ומסרב לקצור – הוא בוגד". והנה  איש החמאס מחמוד א-זהאר ב "א-שרק אלאווסט" (29.9.2010)מספר את הצד שלו בפריצת האינתיפאדה: "הנשיא הפלשתיני המנוח, יאסר ערפאת, הורה לתנועת חמאס לבצע מספר פעולות צבאיות בלב המדינה העברית, וזאת לאחר שחש שהמו"מ באותה עת עם ממשלת הכיבוש (קמפ דיוויד והמשכו) נכשל" כל זה לעומת מה שמנסה לספר לנו יוסי בן ארי מחברו של הדו"ח כיסתו"ח:. "מסקנתי היתה ברורה: בכל החומר המודיעיני לא איתרתי כל סימן לתכנון מוקדם של האלימות ביוזמת ערפאת, או ביוזמת אחרים במחנה הפלסטיני. נהפוך הוא — במהלך שתי היממות שלאחר ההתלקחות ניסה ערפאת להרגיע את הרוחות, וחשש מפני אובדן שליטה. רק משהבין כי כפיית הרגעה עלולה לגרום למלחמת אחים, להתמוטטות מוסדות הרשות, לחורבן כוחות הביטחון ולאובדנו האישי, בחר "לרכוב על גב הנמר", והצטרף לכאוס הכללי." ברור שלמודיעין הישראלי  שבאחריותו של בן ארי לא היה מושג על הלכי הרוחות ועל מה שהתרחש בצמרת הפלשתינית. ברור מדוע היה נוח לראשי השב"כ לקבל את המסקנה הזאת, של "ארוע מתגלגל", שניקתה גם אותם. לא מרד שתוכנן מלכחילה, כבר עם חתימת ההסכמים באוסלו,  אלא "ארוע מתגלגל" שלאיש לא היתה שליטה עליו, ואי אפשר היה לחזותו מראש. אשרי המאמינים.
4 תגובות
  1. קמיליה permalink

    תזכורת עגומה לשנה סוערת, ולארועים שכפו עלי לנטוש את מחנה השמאל / "מחנה השלום" שבו גודלתי.

    שתי שאלות שמציקות לי מתקופה זו, הן:

    1- איך צורפו / הצטרפו לאינתיפאדה של תושבי יו'ש ועזה גם המוני פלסטינאים המחזיקים מ 1948 בתעודת זהות ישראלית?
    האם הייתה התארגנות מראש או שמדובר בהצטרפות ספונטנית?
    האם תוכננה מראש החסימת של צירי תנועה ראשיים, ונסיון החדירה לרפא'ל, ובוצעה "חלוקת עבודה"?

    2- האם רוב הציבור הרחב הערבי (להבדיל ממנהיגיו) באמת חשב שעליית אריאל שרון מסמנת את תחילת חילול מסגד אל – אקצה ע'י היהודים? או שערביי ישראל, שדי מכירים את היהודים-הישראלים, הבינו מראש שמדובר בעלילה (אך הסכימו לשתף אתה פעולה)?

    אשמח לכל תשובה (שלך ושל קוראיך – מגיביך).

    אהבתי

    • א.לדעתי לא סביר שהמרד של הערבים אזרחי ישראל ב-2000 היה מתוכנן. לא נראה לי שערפאת שיתף אותם בתוכניותיו.נכון שאחמד טיבי היה סוג של יועץ פוליטי שלו, אך גם עם ערפאת שיתף אותו, סביר שהבביע אותו לשמור סוד,מחשש דליפה.ההתקוממות של אוקטובר נראית לי כתגובת הזדהות ספטונטנית עם האחים שמעבר לגבול.ב. אני נוטה להסבר השני שלך – ידעו שזו עלילה ושיתפו פעולה.לא בפעם הראשונה ולא האחרונה.כמו שראש הממשלה שלנו יצחק שמיר קבע פעם, שלמען ארץ ישראל מותר לשקר, הם משקרים בקלי קלות למען פלשתין.

      Liked by 1 person

  2. קמיליה permalink

    לא קשור לנושא, אך מתחבר לנושאים בהם אתה עוסק (ומכאן חשבתי שאולי יעניין אותך).

    הועתק מפרסום של הוצאת הספרים שיבולת:
    ——————————————————————

    האם הניו-יורק טיימס, העיתון שמייצג יותר מכל את האג'נדה של תקשורת המיינסטרים, שקובע את סדר היום התקשורתי בארה"ב ושהמו"ל שלו יהודי – הסתיר בכוונה את הידיעות על שואת יהודי אירופה?
    ______3_____…
    אם תקראו את הספר של העיתונאי והסופר מארק לוין 'סוכני בורות', בו הוא מנתח את צורות ההטייה התקשורתית ואת הנזק שגורמת הצנזורה העצמית של תקשורת המיינסטרים לחופש הביטוי, תגלו פרק שלם שעונה בדיוק על השאלה הזו.

    "אין ספק שהניו-יורק טיימס ידע בזמן אמת על המתרחש, על השמדת יהודי אירופה, כבר מראשית שנות ה-40 ודאג באופן אקטיבי למנוע מהן להפוך לחדשות בוערות בארה"ב", כותב לוין. הוא מסביר כי "יש לכך עדויות רבות. היו להם עדי ראיה, היו כתבות מעיתונות זרה, היו להם כתבים באירופה, היו קבוצות יהודיות שפנו לעיתון, ואפילו היה לעיתון בעלים ממוצא יהודי. אבל הם לא רצו שהעיתון ייתפס כ"עיתון יהודי", והם גם תמכו מאוד ב"ניו-דיל" ובנשיא פרנקלין רוזוולט שלא כל כך רצה להתמקד בשואה. מה שהם עשו היה יותר מאשר רק לדחוף ידיעות על השואה לדפים אחוריים, הציבור האמריקאי ממש לא ידע כמעט כלום על השואה עד שלב מאוחר של 1944 ולכן גם המעורבות האמריק90ית התעכבה בהרבה."
    ______3_____…
    אני רוצה את הספר הזה!
    לוין מראה בספרו כי אין תירוץ מקצועי סביר לדחיקת ידיעות על השמדה המונית של מאות אלפים ושל מיליונים, ושולל מספר נימוקים מקצועיים אפשריים כמו אי ידיעה, חוסר רצון לגרום בהלה, היעדר ראיות מצולמות, חוסר רצון להתעמת עם משטרים זרים ואפילו הנימוק של "חשיבות ועניין לציבור" מנותח לעומקו, ממש כאילו מוח אנושי כלשהו יכול לחשוב בבהירות על השאלה האם חשוב יותר לספר לציבור על השואה או על משהו אחר.

    מי שעמד מאחורי ההחלטה, קובע הספר, הוא ארתור הייס-סלצברגר, המו"ל רב הכוח של העיתון באותן שנים. אף על פי שסלצברגר, יהודי ממוצא גרמני, לא היה חלק רשמי ממערכת החדשות ב"טיימס", בעיתון ידעו כי הוא הכתובת לכל נושא הקשור ביהודים, וכי הוא מחזיק בעמדות חד משמעיות בשאלות הנוגעות להשמדת היהודים המתחוללת באירופה. סלצברגר העלה על נס את ההיטמעות בחברה האמריקאית והתנגד להתעוררות הציונית מתוך אמונה חזקה כי היהדות היא דת ותו לא – לא עם, לא קהילה, לא שותפות גורל, לא עניין ארגוני. "לדעת סלצברגר, היה מדובר רק בשאלה אם אתה הולך לכנסייה ביום ראשון או לבית הכנסת ביום שבת", מתאר בסיכום לוין.

    אהבתי

  3. תודה קמיליה. העמדה של אותו עיתון בסכסוך הישראלי-פלשתיני היא המשך ישיר לעמדתו בעניין השואה, וכמוהה עמדתו באשר לאנטישמיות , כפי שהתברר לא מזמן מהמקרה של העורכת היהודיה ממדור הדעות, בארי וייס, שהתפטרה וציינה את הסיבות לכך:העיתון ועובדיו שקועים בתרבות של השתקה כלפי דעות שאינן עולות בקנה אחד עם השקפת עולמם (השמאליברלית ואנטי ישראלית).

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: