דילוג לתוכן

מותחן/ איש שטח, ג'ון לה קארה

ספטמבר 6, 2020

איש שטח/ ג'ון לה-קארה/ תרגם: אמיר צוקרמן/נוצאת כנרת-זמורה-ביתן/ 287 עמודים

כבר סיפרתי שקיבלתי המלצה מחבר שבדרך כלל אני סומך עליו, על המותחן החדש של גון לה קארה, בטענה  שהוא "חזר לעצמו" וכתב מותחן ריגול "בלי חוכמות". התרגשתי. כבר עשורים שהאיש לא הצליח לכתוב מותחן ריגול אמיתי, שאינו הטפה שמאליברלית מייגעת, אפופה ברגשי אשם של אימפריאליסט חיוור. מה שמתמצה במילה אחת:

שיעמום.

החדש של לה-קארה: דומה מדי לעמודי הדעות של "הארץ"

לנוכח החדשות המשמחות, מיד נקטתי בצעדים להשגת עותק, שזה אומר, ששוחחתי עם הספרן שלי, גדעון גלעדי מ"בוקספר", חנות המשומשים בשבילכם, שנרתם למשימה. התחלתי לקרוא כבר באוטובוס בדרך הביתה מהחנות,  אך מה אומר לכם, הקסם של העמודים הראשונים מהאוטובוס התפוגג ככל שהקריאה התרחשה באתרים שבהם האותיות מקפצות פחות מול העיניים. כך הלך והתאדה המתח, עמוד אחרי עמוד, שורה אחרי שורה.

כלומר, התחיל טוב, אך טיפין טיפין צץ ועלה אותו שמאליברליזם ישן ולא-טוב, הרסני ממש כשמדובר במותחנים, המאפיין את לה-קארה  וספריו,מאז פרסם  את "כל אנשי סמיילי" עוד ב-1979.

הגיבור המוביל את הסיפור הוא מרגל ותיק לפני פרישה, שכאשר הוא בטוח שעומדים לפטרו, נזרק אליו חבל הצלה אחרון – ניהול תת-מחלקה  צדדית בממלכה האדירה של אגף "רוסיה"  בשרות החשאי הבריטי, ה-MI6, שכמו המוסד שלנו, הוא מכונה "המשרד" בפי עובדיו ויודעי דבר.

נט, המנהל  החדש שניצל מפיטורין, הוא גם אלוף במשחק הבדמינגטון, אותו משחק טניס לכאורי, עם מגרש, מחבטים ורשת, ושחקן מכל צד, אבל במקום כדור הטניס הנוקשה והמהיר, מעיפים בבדמינגטון מצד לצד של הרשת הגבוהה  איזה חפץ נוצתי רחפני  וחולמני (מה שלא גורם למשחק להיות פחות מאומץ ותחרותי)

הספורט  הזה של נט, הוא שמניע את הסיפור, עם הופעתו של מתחרה צעיר ועיקש לאלוף-המרגל.

אלא שהסיפור, כפי שאמרתי, הולך ומידרדר ככל שהאידיאולוגיה של לה-קארה צפה על פני השטח, עם אשתו, פרודנס (זהירות), פרקליטה  עמוסת עקרונות נעלים  של זכויות אדם, שמרבה ב"פרו-בונו" (יעוץ משפטי ללא תשלום), בת רדיקלית שמפגינה למען כל המטרות השמאלניות הנכונות, וככל שמתרבים הגידופים האופנתיים כלפי הנשיא האמריקאי טראמפ והפגנות התיעוב כלפי ה"ברקזיט" הנורא. בקיצור, ככל ש"המותחן" נעשה דומה יותר לעמוד הדעות של "הארץ", הוא נעשה דומה, יותר ויותר, מבחינתו כ"מותחן"", למחזה-מוסר ויקטוריאני שמזמן עבר זמנו.

סיפור קלוש, יותר מדי צירופי מקרים תמוהים, סביב פרשה חסרת חשיבות.

אז אל תעצרו את נשמתכם לכבוד החדש של לה-קארה. כל מותחן ריגול בינוני של לן דייטון, לוקח אותו בסיבוב.

והיו בטוחים: החבר שנואל להמליץ על הספר, יחטוף.

From → מותחנים

2 תגובות
  1. עידית permalink

    מה דעתך על המתופפת הקטנה שלו?

    אהבתי

    • עלילה קלושה לעומת המציאות. מותחן שחצץ בין המותחנים המצויינים שקדמו לו, ובין הצרור המייגע של הטפות המוסר לאימפריאליסט הלבן המנוול.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: