דילוג לתוכן

מי פה בקטע של יין מתוק? הכירו את מוסקטו של תבור

אפריל 24, 2020

אתם בקטע של יין מתוק? הכירו את מוסקטו של תבור

יש גם דברים טובים שיוצאים לי  מהנגיף הארור.

בואו נדבר על אלכוהול.

החביב עלי הוא הברבן, מין ויסקי מתקתק שמייצרים במדינת קנטקי שבדרום ארצות הברית, ושנודע לי על קיומו מאחד מגיבורי "הבלש האפל" האמריקאי, דשיאל האמט או ריימונד צ'נדלר. ההיה זה סם ספייד של האמט? או פיליפ מונרו של ריימונד צ'נדלר? אחד מהם. אני מסוגל להסתדר גם עם וודקה או ג'ין, אבל במקרים האלה עדיף לי עם קצת קולה או עם ביטר-למון (פעם, במשך שנים אחדות,  הייתי בארמן בדיסקוטק גדול, ומאחד מחברי לעבודה, ממוצא קנדי, משה היה שמו, שזכור לי בזכות הקוקטייל הטעים להפליא שלימד אותי להכין, המבוסס על ג'ין או וודקה, עם מי טוניק, מעט שרי הרינג ופלח לימון).   בירה סתם מעצבנת אותי. לשתות כמויות אדירות של משקה מר כמו תרופה, בקושי להתמסטל ולהקפיד עם קירבה לשרותים פנויים?

באשר ליין, דעו לכם שבמשקה הנקרא "יין יבש" אני משתמש בתור חומץ. האדום היבש של סגל שבו אני משתמש עכשיו, למשל, עושה יופי את העבודה.

רק יין מתוק הולך אצלי. לא תתפלאו לגלות, לכן, שיין הקידוש שלי, כבר המון שנים,  היה מוסקט לבן, של "כרמל מזרחי", שהייתי מאוד מרוצה ממנו, ואף גיליתי שאם אני מוסיף מעט ממנו לסתם ויסקי, התוצאה היא כמו ברבן. המחיר נע בין 20 ש"ח  לבקבוק  בחנויות של החרדים,  שפעם גרתי בשכנותם. בשוק הגיע מחיר הבקבוק ל22 עד 24 ש"ח. יש שנים שבהן המוסקט הזה היה נגמר, ואז נהגתי לקנות יין מוסקט-נתזים, שנקרא מוסקדל או מוסקטו, ושהיה מתוק קצת פחות אבל עשה את העבודה, ועלה שניים-שלושה שקלים יותר מהיין נטול הגזים. בשנה מסויימת טלץ היתה בעיה עם הפקקים בסגנון המכסובב של המוסקטו-נתזים הזה, ואחרי שהתלוננתי על הבעיה ושלחתי , לפי בקשתם,  בקבוק שלא היה ניתן לפתיחה למחלקת יחסי הציבור של החברה הבעייתית, הם הודו בבעייה שהיתה להם באותה שנה, ושלחו לי כפיצו קרטון ובו 12 בקבוקים משנה קלת-פתיחה. עברתי למוסקט-נתזים, אגב,  גם כי לא היייתי מוכן לשלם את המחיר המופקע ללא הצדקה של המוסקט הרגיל מתוצרת יקבי הגולן, שאותו ניתן היה להשיג לאורך כל השנה.

ענבי מוסקט

והנה, בגלל הקורונה הארורה,  ניתקתי מסוחר האלכוהול שלי בפתח השוק, ונאלצתי לחפש את המוסקט שלי  בחנות האלכוהולים  במרכז המסחרי שליד ביתי. שם נפלתי (במובן הטוב) על בקבוק של "מוסקטו"-נתזים מאת חברת תבור(ב' דגושה) משנת 2018. המחיר, 39 ש"ח לבקבוק , נראה לי בשמיים, אבל זה מה שהיה, אז קניתי.

ציננתי היטב, פתחתי די בקושי (כבר הבנתי שבגלל הנתזים הפתיחה שך מוסקטו קשה יותר), מזגתי לגביע מאורך, כמו שצריך, ברכתי, ומה אגיד לכם:

אורו עיני, צהל חיכי, לשוני אמרה שירה, שיני נקשו מהקור, וקיבלתי פיצוצים במוח. בחיים לא שתיתי יין כה נפלא. קליל  ואוורירי ככל יין נתזים מבחינת המרקם, ועם זאת עשיר ועמוק בטעמים כמו ליקר משובח.  ברשת מצאתי שהחברה המייצרת את היין מוכנה לגלות שהוא נעשה מענבי מוסקט-קנלי, זן מיובא מצפון איטליה ש"התאקלם יפה בארצנו" והיין, כתוב עוד, "מתאפיין בטעמים של פריחת הדרים, אפרסק ומי ורדים" שכולם טובים אך די מתבטלים, וטוב שכך, לעומת טעמו העז  והעמוק של ענב המוסקט עצמו. מה שעוד מצאתי, שתדעו, שהמחיר המומלץ לצרכן, כך כותבת החברה, הוא רק 30 ש"ח.

בקיצור ולסיכום: אם אתם בעניין של יינות מתוקים, אני  ממליץ בכל פה, בכל לשון וחך, קנו, צננו, גביע ארוך ודק, ברכו  ותודו לי, תודו לאל הטוב, לייננים בכלל ולחברת תבור, ב' דגושה,  בפרט. לחיים ושבת שלום לכם,  טובה ומתוקה.

From → כללי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: