חשבון הנפש האמיתי שחייבים בו החרדים (ב)

ראש הממשלה בנימין נתניהו  לֹא יִנָּקֶה מאחריותו לאסון הקורונה במגזר החרדי. הוא מינה את עצמו לשליט היחיד של המאבק בקורונה. לכן, אין שום "מטה לשעת חירום", ואין שום "פרוייקטור" שעשויים  לחצוץ בינו ובין הפקרת החיים הנוראה במושבות החרדים. הוא לא יכול להסתתר מאחורי "לא ידעתי-לא שמעתי-לא ראיתי". הכל על ההפקרות הנוראה, במיוחד בציבור הליטאי בבני ברק, כולל הסניפים בירושלים, באלעד, במודיעין ועוד, הכל  דווח והתפרסם בגדול, בחי ובשעת מעשה. 

אבל האחריות המוטלת על ראש הממשלה אינה גורעת דבר  מאחריותם של הרבנים והפוליטיקאים החרדים להדבקה ההמונית בעדותיהם.  לכך שבציבור שלהם יש אלפי חולים יותר מאשר בין החילוניים. דמם של אלה לא רק בראשו של נתניהו. גם בראשם. 

הנה מה שמספר הרב החרדי משה יצחק פרקש:

"ביום רביעי, שושן פורים, ימים ספורים לאחר שהחלה הקורונה מתפשטת והולכת ברחבי העולם, הודיע ראש הממשלה על איסור התכנסות של למעלה מ-100 איש. איסור זה לא נקלט היטב בציבור החרדי. התפילות וסדרי הישיבות המשיכו כסדרם, חתונות נערכו כרגיל, אם לא בגלוי אז במחתרת, באווירת גבורה פרטיזנית… 

"שבת פרשת כי תשא (י"ח באדר) כמעט ולא ניכר שינוי בסדרי התפילה, ב"טישים" ובכלל ההתכנסויות החרדיות. במוצאי שבת התקבלה הוראה לסגור את מוסדות החינו… כמעט כל מוסדות החינוך החרדיים נמנעו מלציית להוראה, והמשיכו בלימודים כסדרם…

ב"יתד נאמן" ובאתרים החרדיים התריעו על כך שהוראות משרד הבריאות אינן נשמרות בציבור החרדי, תוך הקפדה לציין שמדובר במיעוט קטן מתוך הציבור. אך השטח ידע לספר שכמעט כל השטיבלאך המשיכו לפעול כסדרם, עם עשרות אלפי מתפללים."

****

 פרקש  מצטט את שני הרבנים המובילים של הציבור הליטאי,  חיים קנייבסקי וירחמיאל גרשון אדלשטיין שהורו להמשיך בלימודים בישיבות כסידרן.  שני אלה גם חתומים על הכרוז שבו הכריזו:

 “מאחר והעולם קיים בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן (ילדים) – אסור לוותר על התורה שלהם וזה סכנה”.

לימודים של עשרות אלפים בשטיבלאך: הידבקות המונית

ומה עם הסכנה לחייהם של התינוקות, הוריהם וקרובי משפחותיהם, שנדבקו בנגיף בהמוניהם הודות להבל פיהם של רבנים מופקרים?

וגם העדלאידע הפורימית של חרדי בני ברק , חגיגות הקורונה, כבר לא תישכח מזכרונם.  

****

את חשבון הנפש האמיתי שלהם, יצטרכו החרדים לעשות עם עצמם.

עם כל הכבוד לטענות של החילונים על כך שהחרדים עשו שבת לעצמם,ולא מילאו אחרי הוראות הממשלה, לחרדים יש סמכות גבוהה הרבה יותר שהיא מעניינם. גבוהה אפילו מרבניהם, וזו הבעיה האמיתית שלהם. עם  עצמם ועם אמונתם.

זוכרים מה אמר פעם מנהיגו הגדול של הציבור הליטאי, הרב אליעזר שך על חב"ד?

"הכת הכי קרובה ליהדות", הוא אמר עליהם, והסיבה ידועה: ההערצה העיוורת ופולחן האישיות שהיו נהוגים  בחב"ד כלפי אדמו"רם, הרבי מלובביץ'. הערצת, בשר ודם, כאילו היה אל.

עבודה זרה של כת, על פי היהדות. 

ואירוניה של הגורל היא, שהרב שך היה זה שאימץ ורומם את הרב חיים קנייבסקי,  שנעשה מנהיגם של הליטאים בימים אלה. וקנייבסקי לא מנע ממעריציו הליטאים לכנות אותו "מרן שר התורה", כינוי שמקורו במיסטיקה הקבלית של ספרות ההיכלות והמרכבה. כולל צילומיו בבתי מעריציו. 

מרן שר התורה חיים קנייבסקי (משמאל), והגרי"ג(הגאון רבי ירחמיאל גרשון) אדלשטיין מימין

חרד אחד, שכתב טלוויזיה עימת אותו מול מצלמה עם הפסוק "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", כשהתברר מה קורה בבני ברק,  השיב ללא רתיעה:

"מה שחשוב זה, מה שהרעבע אומר". 

****

על הבעייתיות של התופעה, ניתן ללמוד מפרק ד' של ספר "דברים". חלק מצוואת הנביא משה לעמו, בטרם ילך למנוחת עולמים , ומקום קבורתו לא נודע(כדי למנוע עליה על הקבר ופולחן אישיות). זהו הפרק שבו מופיעים הפסוקים המפורשים ביותר הנוגעים לעליונות המוחלטת של שמירת החיים כעיקרון יסוד של היהדות. וזה גם הפרק שבו נידון, בסמיכות לכך, ולא במקרה, גם איסור העבודה הזרה – האמונה באלילים, בחיות, בגרמי השמיים, ובוודאי בבני אדם, כאילו היו אלים.

סדר העדיפויות הנכון , ברור לגמרי כבר מהפסוק הראשון של הפרק:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל(כך פונה הנביא משה לעמו) שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת — לְמַעַן תִּחְיוּ."

מה לא ברור? הפסוק מבהיר, מהי מטרת הציות לחוקי האל: שמירת החיים. לְמַעַן תִּחְיוּ.

היהודי אינו חי כדי לקיים מצוות. הוא מקיים מצוות כדי לחיות. 

והנה  הדגשה נוספת על הצורך בשמירת החיים, בפסוק ט':

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ

ומהם הדברים שאין לשכוח?אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ? אלה, כמובן עשרת הדיברות שניתנו בחורב, כשמיד אחרי "אָנֹכִי"  מופיע האיסור החמור הראשון: 

"לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה" (שמות כ')

ושוב מופיע הציווי על שמירת החיים בקשר לאיסור העבודה הזרה בפסוק ט"ו בפרק ד' שבספר דברים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם:  כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ… פֶּן-תַּשְׁחִתוּן–וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל:  תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה." 

 רוצים לחיות, יהודים? רוצים להיכנס לארץ שהובטחה לכם ובה יתנהלו חייכם? אומר משה לעמו: אז אל תעבדו אלילים, לא פסלים, לא תמונות ולא סמלים ולא חיים שהם בדמות זכר או נקבה. 

****

ואיזו הדגמה מחרידה קיבלנו, במושבות החרדים בימינו אלה, לקשר ההפוך  בין "נִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, ובין מי שמחשיבים יותר מכל את "מה שהרעבע אומר" כי הוא הרי "שר התורה", אך כמה זה כואב כשמתברר שהוא בשר ודם, טועה גדול, שמעריציו משלמים בהמוניהם את מחיר טעותו.

זה חשבון הנפש האמיתי שיצטרכו החרדים לעשות, והוא כבד וקשה יותר מכל אתגר שיעמידו מולם שונאיהם מבין החילונים.

 

 

 

 

 

 

 

 

•