דילוג לתוכן

סדר פסח השנה

אפריל 10, 2020

עמוד ראשון:האותיות היפות מתוצרת ר' שמואל בן ברוך

כל מי שיוצא לי לדבר איתו מדווח על סדר להפליא שעבר עליו, אז גם לי היה. היינו שלושתנו, ההיהו, ההגדה ואני. את ההגדה אני זוכר, לדעתי, מהסדר הראשון שהשתתפתי בו, והיא זו שאני מנסה להשתלט עליה מדי שנה. מדובר בהגדה גדולה, במתכונת אלבומית, משהו כמו 40 על 27 ס"מ.  זוהי "מהדורה מיוחדת", בהוצאת ועדת התרבות של מועצת פועלי חיפה. זכויותיה שמורות להוצאת הספרים "הצבי" מרחוב העליה 66 בתל אביב, בטח מהפיפטיז, ולוחותיה יוצרו על ידי "אורצל", גם זה שם מהעבר, חברה להדפסה מרמת גן. הצייר הוא יעקב וכסלר, וההגדה  נכתבה מא' עד ת' על ידי סופר הסתם ר' שמואל בן ברוך שעשה עבודה מצויינת (ראו למעלה). ההגדה כבר מרוטה כהוגן, ומרובבת באינספור כתמי זיקנה. אבל הכתב גדול ועדיין מאוד ברור, והיא לגמרי כיפית.
אז קראתי אותה כולה, מתחילה עד סוף, שזה חידוש גדול, כי כבר עשרות שנים שבמשפחתנו, ובעשור האחרון על שולחני,  הוקדשה הישיבה שלאחר הסעודה להתרווחות ולוויכוחים פוליטיים לוהטים ומחרישי אוזניים ואז לקינוחים להרגעת האווירה.
הארוחה היתה אחלה, אמנם בלי דגים ובלי מרק צח עם קניידאלאך ובלי קינוח אמיתי (רק פרי מיובש ומרציפן) אבל כל היתר היה שם (ואיננו), וזה לא היה מעט, אלא די והותר.

הגדה אלבומית.  צייר יעקב וכסלר

וכן, בלי הרמות גבה, יכולתי להתענג,  על הגיית מאות ע' וח' כהילכתן, מלוא גרון, כהרגלי במגעי היומיומיים עם ההיהו.
וכמו כן, בלי שאסתכן בצחוקים רמים ובהערות ארסיות מהקהל, הצלחתי לזייף בגדול,  אך להפליא, הכל חצי מטר מהסולם(מה זה?) ושני טון  מהטון(מה זה), ובקול רם ללא עכבות את "אחד מי יודע"(13 בתי שיר  מאחד אלוהינו עד לשלושה עשר מדיא), ואת "חד גדיא", (11 בתים מאבא דקנה ועד אלוהים דשחט)
מי שלא שמע אותי שר, את כ"ד הבתים האלה, כן, לא שמע זיוף הגון מימיו.
כל זיוף רגיל, הוא לעומתי פאבארוטי.
ועוד: מזגתי כוס לאליהו ופתחתי הדלת. לא רציתי להלחיץ אותו עם לוח הזמנים הדחוק (היה נראה לי שהחיפזון מהשטן) והמוגבל לשפך חמתנו הווירטואלית (לא נשאר לי כמעט כלום מהסחורה הזאת אחרי האוכל. רק טמבל יעלה חימה, אפילו וירטואלית, על בטן מלאה בפועל) על הגויים (שיש להם כרגע די צרות גם בלעדי), ונתתי לו, לרֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו,  צ'אנס עד "כי לו נאה כי לו יאה". אבל בסדר הזה עדיין לא היה נאה לו. אולי גם לדעתו החיפזון מהשטן.
באשר לכל המשמעויות הרוחניות, עניינים שברומו של עולם ואדם, כבר כתבתי פה ולא אחזור את עצמי. כמצופה, היו חירות ואנרכיה כשרים למהדרין ככל אשר יביא הראש ויעלה המזלג.
מהקורונה, מביבי ומגנץ שכחתי לגמרי כל אותן שעות שהייתי מספר ביציאת מצרים.  מי צריך אותם כשיש את סבלותנו על גדות הנילוס, עולים ויורדים כמו יויו בפירמידות עם סלינו  על כתפינו, אבל באמת, לא בליריות. ויש לנו כמה פרעונים לשעשועינו,  שבהתחלה הם מציקים לנו, ובסוף אנחנו מציקים להם,  שזה גם סדר הדברים הנכון להתנהלות מול קרציות. ועוד היה לי עניין עם אחד חכן ואחד תם, ורשע אחד ושאינו יודע לשאול, וזממנו מזימות.
ואל תשאלו איפה החבאתי בזריזות ובערמומיות את האפיקומן.
ומי מצא אותו אחרי חיפוש שיטתי וממושך.
מועד לשמחה.

 

From → כללי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: