דילוג לתוכן

קוּטֶר: מותחן בהמשכים, פרק 8

מרץ 18, 2020

חלק שני:תזוזות קלות

בחלק הראשון , כל ההתחלות קשות, הכרנו כמה מהדמויות העיקריות של המותחן. את המכונים סאנשו ופנשה, קודקודי המשרד (המוסד למודיעין ותפקידים עיקריים),  שמוסווה בכינוי הזה כמו זיקית שהתחפשה לסתם לטאה זריזה. קיבלנו גם משהו על ראש הממשלה, פסיכיאטרית חריפה. הופיעו גם שני חברים ותיקים, האחד ראש זירת איראן במוסד, והשני מורה במכללה גלילית נידחת, שמרביץ בתלמידיו בלי חדווה  את תולדות הדתות והכתות במזרח התיכון רווי האמונות. ועוד הופיעה סגניתו של עקי העיראקי מזירת איראן. שולה המתמחה בחרוזים שנונים (עוד תראו) באשר ללימור ומשיט הקיאקים שלה, שבדרכם לסופשבוע ספורטיבי בכינרת,  השכיבו בתחתית של ואדי גלילי מכונית של מבריחי חשיש עם מטען ניכר, מהם ניפרד בזה. הם עשו את שלהם. מה שלא נאמר  על שני המבריחים בישי המזל. וכן הרחקנו עד ניו יורק כדי להכיר רוצח שכיר מסתורי, שכפי שהתברר בפרק השביעי, הקודם, ביצע להפליא את משימתו הקטלנית.

הפרק השמיני, שלפנינו, עלול להראות לקורא הנבוך כאילו הוצא מהקשרו, ואין לו שייכות לקווי העלילה של המותחן. אלא שאין טעות גדולה מזו, ועוד תראו. מדובר במותחן, כן? היכן שתפקידו של המחבר הוא למתוח את הקורא.  חומר למחשבה.

 

 

פרק שמיני: צרות  בצרורות

אלן-פול בוני חש רענן וערני ברוח הבוקר. השביל שבו פסע, בשולי הג'ונגל, היה מוצל ונעים. הלחות טרם עלתה על העצבים.  ציפורים צבעוניות צייצו בחדווה.  קופיף זריז דילג מעליו בין ענפים והוריד עליו מטר קל של עלים. נשכח ממנו לרגע למה הוא נמצא פה, בכלל.  פתאום שמע את הנהמה העזה מלפניו. הוא בכל זאת עשה את השטות האיומה, הסיר מנגד עיניו את הענף שהסתיר את המשכו של השביל, וצעד עוד שני צעדים קדימה.

ועצר על מקומו., מבועת.

הוא מצא את עצמו בקרחת יער קטנה, סגלגלה, בצורת ביצה,  של עפר כבוש וקצת שיחים נמוכים.  אורכו של המשטח החף מעצים הגיע ל-15 מטר.

ובקצהו המרוחק רבצה משפחת אריות. האריה, הזכר המגודל, שראשו עטור הרעמה ננראה לבוני ענק, רבץ משמאל ועכשיו נעץ באלן פול בוני מבט קודר ועוין בעיניו הזהובות. אחד מגוריו היה שרוע על בטנו של אביו. והנה, למראה האיש שמולו, חבט זנבו המכופתר של החתול הגדול  באדמה הצהבהבה והעלה מעט אבק. משמאלו  ניצב גור מגודל, גדול במקצת מזאב, וקצת הלאה ממנו ומעט מאחור, רבצה הלביאה, בוני הבחין בשני גורים נוספים לצידה . הלביאה היתה זו שהשמיעה את הנהמה הנרגנת הבאה. כמו מתרגזת על הזכר שלה, שעדיין אינו מזנק בדרך אל גרונו של הזר המאיים.

חתול גדול וגור בקרחת היער

אלן פול קפא על מקומו. הוא זכר שהרובה מאוזן כרגיל, על רצועה ארוכה התלויה מכתפו. מנהג ישן שלימד אותו סמל ותיק מחיל הרגלים הצרפתי שהשכיר לו פעם דירה ליד התעלה בצפון פאריס, שם התגורר בוני שנים, כשכעוד עבד בפראנס 2. ידו הימנית היתה מונחת על הרובה כדי לשלוט בתנודותיו.

אבל הוא ידע היטב, שרובה הציד שלו  טעון בשני קליעי ציד 0.72, שלעולם לא יוכלו לעצור שני אריות בוגרים ועוד גור מגודל. ובמרחק כזה, אם יסתערו לעברו, לא תהיה לו הזדמנות לטעינה נוספת.

פיו היה צחיח. הוא שמע את קול נשימתו עולה בגרונו, משמיע כעין יבבות דקות, כמי שסיים ריצה מהירה ומאומצת. ריח החיות הגיע לנחיריו, דומה לריחו של כלב שלא נרחץ מזה זמן רב.

פתאום התנער הזכר הגדול מרבצו בתנועה חדה, מפיל מבטנו את הגור, שהשמיע יבבת מחאה ורץ אל אימו. האריה הגדול ליווה את הקימה בנהמה עצבנית, שהקפיצה את אלן פול וגרמה לזרזיף  של שתן להספיג את תחתוניו. הלביאה ליוותה את נהמת הזכר הגדול  בגרגור רם ואוהד, וקמה גם היא על רגליה. יתכן שגם הגור הגדול הצטרף לתזמורת, אך הקולות הרמים שהשמיעו הוריו הבליעו את קולו הצעיר.

אצל אלן פול, הפכו היבבות הדקות של נשימתו למין זעקות חרישיות, או אפילו צווחות.

עכשיו או לעולם לא!

הוא שלח את ידו השמאלית אל מתפס הרובה, והעלה את הקת אל כתפו.  האריות נערכו מולו לתקיפה בשורה חזיתית: הזכר  והנקבה הבוגרים באגפים והגור המגודל בינהם ומעט מאחור. השאגה התגברה. עיניהם של שלושת החתולים הגדולים התנוצצו מולו והם פתחו במרוצה לעומתו. אלן פול החליט שאחרי שיירה, יזרוק את עצמו שמאלה, לשיחים. הוא לחץ על ההדקים,  כך ששני הקנים יירקו אש,  אך דבר לא בלם את הזכר הגדול, שזינק באוויר אחרי שעטה קצרה. כפותיו הקדמיות היו מושטות לפנים. לועו ההיה פעור לרווחה וניביו הגדולים מאיימים. זינוקו היה מכוון ל לעבר חזהו, גרונו או ראשו של אלן-פול.

***

ואז התעורר אלן פול, התיישב במיטתו ונשם לרווחה . הוא ניער את ראשו במהירות ימינה ושמאלה. הוא שמח על חייו שניתנו לו במתנה עם היקיצה, אך לא לזמן רב.

קום, קום כבר, קום, אלן-פול! זעק אליו אשד הדם  המהדהד בתוך גולגולתו.

למה אתה מחכה? קום!

זה היה קול מוכר. קולו של הסמל מחיל הרגלים המורה  שלו לכלי יריה.

פתאום הוא שם לב, ששאגתם הרמה של החתולים הגדולים לא פסקה. גופו שב והצטמרר. השאגה עברה מן החלום למציאות. אבל היתה רחוקה. כמו נהמה חזקה. ולא רק השאגה. גם היבבות, של הגורים ושל אלה שבקעו מגרונו.  הן דמו יותר לזעקות, והיו קרובות יותר מקול השאגה שבא מרחוק.  הצעקות  נשמעו מבחוץ. מהחלון הפתוח. משב רוח חזק הטיח פתאום את מסגרת השמשה באדן החלון והזכוכית התנפצה.

קום כבר! צעק הסמל הצרפתי בתוך ראשו. אלן-פול הציץ בלוח השחור של שעון הברייטלינג שלו.  הלוח הדיגיטלי הורה על השעה: 8.21 בבוקר. הוא הלך לישון, הלום מבירה, לפני כארבע שעות, אחרי הבילוי ב"שאנגרי-לה", ספק מסעדה, ספק באר, ספק בית זונות, המקום  היחיד באי ששמכר אלכוהול אחרי שעת הסגירה של הסופרמרקט.

אלן פול חש אל החלון הפתוח, ממנו הגיעו הקולות. החדר שלו היה בקומה השניה, מתוך שתיים, של בית המלון. למטה, על המדשאה המוצלת של המלון ניצבו אנשים רבים.  רובם מהצוות וכמה אורחים.  והם שהשמיעו את הזעקות.

כי מה?

הנהמה.או יותר מזה, השאגה.

היא נשמעה היטב מעבר לצעקות.

מון דייה. לחש אלן פול לעצמו.

המלון היה בנוי על גבעה נמוכה, שצפתה על שפת הים. האנשים על המדשאה צעקו באימה, למראה אותו מחזה שנגלה עכשיו לעיני אלן-פול בוני.

הוא ראה סערה. סערה  נוראה ומוזרה. אדירה מכל סערה שראה מעודו, במציאות או באחד מסרטי האימים.

פני הים בקרבת חופו של האי היו סוערים במקצת בגלל הרוח שנשבה ממערב, ושהתעצמה מרגע לרגע. אך לא זו היתה הבעייה,   השאגה הרמה הגיעה ממרחק של כמה קילומטרים – בחזית רחבה, שבוני לא ראה את סופה,  דהר על פני המים  בנהמה אדירה גוש שחור ענק, שכיסה שליש משטח המים וחלק ניכר מהשמים באופק. גוש המים האדיר אץ  והתקדם כשהוא כובש לעצמו שטחים נוספים של פני הים והשמיים. אי אפשר היה לראות את רצה זנבו.

האנשים שלמטה רק צועקים ואינם רצים למצוא מחסה, הבין אלן פול, משום שהגוש השחור לא פונה כלפיהם, אלא דוהר באלכסון. מדרום מערב לצפון מזרח.

ממשיך לאן?

לעבר היבשת. לעבר דרום אוסטרליה!

אני חייב להתאפס על עצמי, חשב. אני אלן פול בוני. אני נמצא באי   מדרום מזרח לאוסטרליה. המקום הוא האי הקטנטן אקווה, בין טסמניה ובין ניו זילנד, באזור של האוקיאנוס הנקרא ים טסמן. אני עיתונאי. עובד למען תחנת הטלוויזיה לינק 1 מהונג-קונג. יש לי צוות. ויש לי צונאמי אדיר שדוהר לחופי אוסטרליה, ולא נראה שבכוונתו לעצור לפני שיגיע לשם.

צוות! צלם! טייס! מטוס! המקצוענות בת שלושים  השנים הרימה ראש והשליטה סדר במוחו המבולבל של העיתונאי.  אלן פול העיף מבט אחד נוסף לעבר הגוש השחור שהמשיך להתקדם במהירות. יותר מהר מסירת מרוץ. יותר מהר ממכונית.

מהיר כמו מטוס?אולי כמו מטוס סילון?

הוא חייב לצלם! ולא, לא באמצעות הסלולרי שבידו.

אלן פול אילץ את עצמו להניע את רגלו הימנית ולהסתובב. הוא הטיל על עצמו חולצה, אך לא התעכב על הכפתורים. ןאז פרץ במרוצה מטורפת. הצלם ישן בחדר שמולו, מהעבר האחר של המסדרון, הפונה לעבר היבשה. הוא פתח את הדלת, שלא היתה נעולה. החדר היה חשוך למדי ומלא בריחות של עשן סיגריות וגראס, זיעה ומין. אלן פול העלה אור. הינג האן, הצלם שלו,  היה במיטה, מתחת לסדינים,  עם הזונה האוסטרלית שבליל אמש חיזר אחריה באבירות. הם העמידו פנים שהיא בתולה סרבנית מגזע של אצילים לבנים,  בעוד שהוא משרתה הסיני הנחות והנאמן. האוסטרלית צחקקה לא מעט במהלך התרגולת הזאת של הינגהאן, ולא תמיד באופן המזכיר בתולה סרבנית או בת אצולה מכובדת.

בוני הבחין במצלמת הסוני הכבדה, שהיתה מוטלת על הספה שמתחת למראה, ושימשה כמשקולת לצרורות של  בגדים שהושלכו בחיפזון.  אלן פול הכתיף את המצלמה בתנועה מתורגלת והפעיל אותה בבוהנו. האור האדום נדלק.

צמד ההוללים במיטה כבר היה ערני למדי.

האן, הצלם, נעץ באלן פול מבט שואל.

"קום כבר, האן!" צרח אלן פול. "אתה לא שומע?" נהמת הסופה מילאה את החדר. "סוף העולם! האן! סוף העולם! תעיר את ארני ותגיד לו לרדת מיד אל המטוס ולהתניע אותו. אנחנו נהיה שם בעוד עשר דקות. אחר כך תארוז בשביל כולנו, במזוודה אחת, את הקסטות, את הכסף והדרכונים, ותבוא למרפסת שלי.  מהר, האן, מהר. ואת, מותק, את מעכשיו עובדת של לינק בחמש מאות דולר אוסטרלי  ליום.  שימי עליך משהו ובואי מיד אתי."

"שמי ננסי מקנה," אמרה הזונה האוסטרלית בהדרת כבוד אצילית, והעדיפה ללבוש בזריזות  את בגדיה על פני המגבת שהרים אלן-פול מן הרצפה והשליך אליה.לחייה נראו כסופגניות סמוקות, שסגרו על אפון זעיר וכפתורי. הסיני נדלק עלחיה בגלל השדיים, שעכשיו נתחבו ביעילות לתוך חזיה שחורה קטנטנה.

ננסי מקנה חשבה שזו הפעם הראשונה שהיא מ ת ל ב ש ת תמורת 500 דולר, או כל סכום שהוא, בעצם. כבר יצא לה להתקלף מבגדיה תמורת מנעד רחב של סכומים. אך הפעם משלמים לה כדי להעלות אותם על גופה אולי זה באמת סוף העולם, כפי שצרח הצרפתי הגבוה והרזה, הצנון המקולף, כפי שכינה אותו הסיני החמוד שלה מאחורי גבו. נדמה היה לה שהצנון המקולף הדיף ריח קל של שתן.

*****

אלן פול רץ למרפסת של חדרו.  במהלך הדקה ומחצית הדקה  שבהן נעדר מהנוף, התקדמה הסופה עוד כברת דרך. עכשיו כבר אי אפשר היה לראות את ראש החץ שלה שקודם רץ קדימה על פני האופק כראשו של נחש שחור.

הקהל שצרח קודם מן המדשאה, צרח עכשיו גם מן הגג שמעליו. אלן פול צילם והקליט, ועכשיו גם הסתכל במה שהוא רואה. כשהיה ממוקד על הזרם השחור והשוצף, הוא אמר לננסי, שהגיעה בעקבותיו,  לחפש את הטלפון הלווייני שלו בכיס מעילו. הוא נתן לה את המספר של לינק 1 והורה לה להזכיר את שמו, לבקש את ליאם מון ולהחזיק את הטלפון ליד אוזנו ופיו, לאחר שהמגישה הסינית תעלה לשיחה.

אחרי שננסי מקנה ראתה את הסופה, שמע אלן פול מאחוריו קול שיעול עמוק ואחר כך היא חיבקה אותו לרגע  כדי שלא ליפול,  חצי מעולפת. אבל ננסי התאוששה עד מהרה. היא חיברה אליו את האוזנייה והתחילה למלמל תפילה קתולית עתיקה. אלן פול זיהה בברור מילים בלטינית, שזכר במעומעם מילדותו כנער מקהלה   בקתדרלה הגדולה בשארטר, עיר ילדותו.

"פולי!" אמרה ליאם מון. "אתה לא חייב להתקשר אלי באמצעות מזכירות! ומה כל כך דחוף, יקירי, עשרים דקות לפני שאני עולה לאוויר?" קולה העמוק והפלרטטני שהקנה לתחנה 120 מיליוני צופים בכל רחבי היבשת בשעת השידור של המהדורה שלה, היה ממוקד באלן פול, ולמרות הסופה חש אלן פול בצמרמורת מהירה של חמימות מענגת חולפת באלכסון מברכו הימנית למותנו השמאלית.

אבל זה בהחלט לא היה הזמן להעלות בזיכרונו את כל שאר הנפלאות שידעה ליאם מון לחולל במבנה הפיסי שלו.

"ליאם, אנחנו במצב חירום. אני מצלם עכשיו חומר ולא אוכל להתפנות עד שיגיע האן. הסבירי בבקשה לבחורה שלנו פה, ננסי, מה עליה לעשות כדי לחבר אותנו עכשיו דרך הלוויין. שמה ננסי מקנה, והיא עובדת שלנו החל מרגע זה."

"הבעיה היחידה במקום שבו אתה נמצא היא כוח חשמלי." אמרה ליאם.

"יש לנו בינתיים. אין בעיה." אמר אלן פול. שורת פנסי גן דלקה בגן שלמטה למרות אור היום. "דברי איתה לאט, ליאם."

הוא אמר לננסי להקשיב לנאמר לה.

היה על ננסי לחזור לחדרו של האן ולהביא משם את הכבל המתחבר למצלמה. הלוויין הקרוב ביותר באותה שעה היה "פרומתאוס", שנקרא בפי אנשי התחנה "פרומו המשוגע" בגלל מצבי רוחו המשתנים. הפעם שיתף הלווין המשוגע פעולה והכיול  לא ארך יותר משתי דקות.

הצונאמי: גל בגובה של קרוב ל-100 מטר

בינתיים צילם אלן פול ללא הפוגה, והתרשם מאוד ממה שראה. בתחתית היה הגל. גל שוצף ועז של מי ים כהים מאוד, כחול מרין עמוק, מעט שחור ואפור. גל אדיר, שלעתים נדמה שהוא חורש את פני המים, ולעתים – שהוא מרחף מעליהם. את גובהו של הגל היה קשה להעריך. אולי עשרים מטרים? אולי שלושים? חמישים? אולי אפילו יותר (בדיעבד התברר שגובהו היה קרוב למאה מטרים, כמעט פי 2 מגובהו של גל הצונאמי שתקף את יפאן ב-2011.) מעל לגל היה גוש בהיר יותר,  מעט אדמדם, כמו תערובת של קצף, עשן, ענן גשם ורסיסי מים שהתיז הגל. הגוש הזה התנוסס גבוה מעבר לגל שמתחתיו. לא היתה לכתב שום דרך להעריך את רוחב החזית של הסופה. היא מילאה עכשיו גם את פני האופק כולו.

ומעל לגוש הבהיר,וזה היה מפחיד לא פחות, התנוססו ענני אדים אפורים שכמו ניתזו אחורה מפני הגל החורש רע והדוהר קדימה.

אלן פול הרגיש שמישהו ניצב לצדו. זה היה האן. הוא העביר את המצלמה אל הצלם הסיני. "מה אומרים הסינים על דבר כזה?" הוא שאל אותו.

"הדרקון הגדול בולע את העולם." אמר האן, כמי שמדקלם התחלה של שיר שלמד בעל פה בבית הספר.

"בדיוק", אמר אלן פול. הוא התייצב מול המצלמה, נפנף בידו והצביע בבוהנו על הים שמאחוריו. הוא  ניסה לחייך, והינג האן קיווה שלא יחזור על הניסיון המביך. "כאן אלן פול בוני מלינק 1. אני מדבר אליכם  מהאי אקווה בים טסמן, מדרום מזרח ליבשת אוסטרליה. מה שאתם רואים מאחורי הוא גל אדיר של צונאמי  הדוהר בים במהירות עצומה לעבר חופי היבשת. אנו ניפרד מכם לכמה דקות כדי להמריא  במטוסנו ולהביא אליכם תמונה טובה  יותר של הצונאמי".

הינג הרים את בוהנו לאות שהצילום היה מוצלח ובוני פינה את הפריים.

אלן פול נפנה אל ננסי. היא העבירה אליו את הטלפון. ליאם מון בהונג קונג היתה על הקו. תוך שניות אחדות היא תקבל את התמונה על המסך אצלה. אלן פול הצביע על הטלפון הקווי. "אני חושב שהגיע הזמן שמישהו יודיע לראש הממשלה שלכם, ננסי מקנה,  מה מתקרב אליה. ספרי לה, ננסי."

ננסי צחקקה לשניה. חברה אחת שלה אמרה לה, שסינים לא שווים כלום במיטה, אבל זיון עם סיני מביא מזל. והחברה צדקה! היא עכשיו עובדת של תחנת שידור  מכובדת,  ועומדת לדבר עם ראש ממשלת אוסטרליה –

וכל זה כשהיא עושה כסף טוב, בשעה שהתחתונים שלה עליה! לא ייאמן! אם זה סוף העולם – שרק יימשך ככה, בבקשה, אלוהים, בבקשה ישו, מריה ורוח הקודש. ננסי הצטלבה באדיקות.

"איך אני תופסת אותה?" שאלה ננסי.

"תתקשרי למודיעין והם יתנו לך את המספרים." אמר אלן פול. ליאם קיבלה את התמונה על המסך. אלן פול יכול היה לשמוע באוזנייה את ההמולה שהתעוררה בחדר החדשות. ליאם היתה איתו תוך שניה.

"אתה יכול לתת לי ווייס אובר כשאתה בדרך למטוס?" שאלה ליאם. "אלוהים, אני לא מאמינה שהדבר הזה קורה. זה יכול להגיע לפה, לדעתך?להונג קונג? זה לא נראה כמו משהו שיעצור איפשהו. אלן פול? אתה איתי?"

"אין לי זמן, ליאם. אני רוצה לזוז מה שיותר מה.ר בעוד רבע שעה, כשהמהדורה שלך תפתח, אנחנו נהיה באוויר וניתן לך את התמונה מהמטוס ממבט ציפור, עם כל הסיפור. בינתיים תראי מה את יכולה למצוא על רעידת אדמה בסביבה. אין צונאמי בלי רעידת אדמה."

"תצטרכו להתכייל שוב על הלוויין." אמרה ליאם. "זה אפשרי מהמטוס?"

"זה לא יהיה קל, עם פרומו המשוגע,  אבל כבר עשיתי את זה." אמר אלן-פול. ו"אם משהו יתחרבש, יש לך בינתיים מה שכבר צילמנו."  הוא טפח על כתפו הפנויה של הצלם הסיני שלו. "או קיי, האן, אנחנו זזים."

"תשמור על עצמך, אלן פול." אמרה ליאם, וקולה העמוק, המודאג הפעם, העביר בו שוב את אותה צמרמורת קלה ונעימה, למרות הסופה וכל היתר.

מון דיה. חשב אלן פול. להקת האריות מחלומו החלה להראות לו כמשחק ילדים.

"תתלבש כבר!" הזכיר לו האן. ננסי נראתה עסוקה מאוד בטלפון.

אלן פול נזכר שיש למתניו רק תחתונים. וגם קצת מושתנים, כנראה. הוא נכנס במהירות למכנסי החאקי שלו, תוך כדי כך  פתח לשניה את המזוודה שארז האן. כן. היו שם מספיק דיסקים לצילום מהמטוס. הוא הרהר רגע, והוסיף לתוכן המזוודה את המחשב הנישא שלו. הוא לקח את המזוודה בידו, וצעק לאזנו של האן להפסיק לצלם, ניתק את הכבל  ולקח אותו עמו.  שניהם נופפו לננסי ומיהרו למנחת המטוסים הקצר שהיה מאחורי המלון.

***

ארני, במושב הטייס, בלגי גבוה  ושרירי, אך בעל פני ירח מפתיעות ופימה כפולה  של איש שמן, היה חיוור כשלג. אלן פול הבחין בכך כשהורה להאן להתיישב, עם המצלמה על כתפו במושב שליד הטייס.  זה היה המקום הכי טוב לצרכיי צילום, בגמא 8 הקוריאני, מטוס דו מנועי קטן וחדש, עם ארבעה מקומות לנוסעים ומיכלי דלק גדולים.  היתה חופת תא הטייס שקופה כולה. המטוס והטייס נחכרו על ידי התחנה לסדרת הכתבות שהכינו אלן פול והינג האן על מקלטי המס הוותיקים של האוקיאנוס השקט.המון כסף מכל רחבי העולם רבץ בחשבונות ובכספות של הבנק השוויצרי, UBS, סניף אקווה.

אלן-פול רכן בין שניהם.

"צא לדרך, ארני. בוא נתפוס את הבת זונה הזאת."

"אתה בטוח שזה נבון, פול? כבר טסתי מעל כמה  סערות, אבל שום דבר דומה לזאת פה." הוא כמעט התחנן. "סביר שיהיו מערבולות אוויר קשות."

"יש לנו כבר כמה דקות טובות של חומר" אמר האן והטעין קסטה חדשה בבטן המצלמה,"אתם משוגעים, שניכם." אמר אלן פול. "אנחנו נסתכל עליה מרחוק. ניקח טווח ביטחון. עלה לאוויר, ארני. עלה כבר. בטוח שהתחנה תפנק אותך בבונוס נאה."

"אתה שם לב לרוח?" שאל ארני.  אלן פול לא השיב.הוא התיישב מאחוריהם וחגר את עצמו. המטוס כולו רטט והתנודד. אבל זה לא היה הזמן לפחדים וחששות. לינק 1 עומד לזכות בחומרים שיימכרו לכל טלוויזיה בעולם, והוא עצמו יחזור להיות הגיבור הגדול של המגישה היפה ליאם, עם כל מה שזה מניב.

בינתיים חיבר אלן פול את  המצלמה למקור הכוח שמאחורי מושב הטייס וכייל אותה על פרומתאוס. הכל עבד יופי, וליאם אישרה שהיא מקבלת תמונה מצויינת, עוד לפני שהמטוס הקטן היה באוויר.

"אין שום טווח ביטחון אם הסערה הדפוקה הזאת משנה פתאום כיוון בכמה מעלות." רטן ארני כשהפנה את חרטום המטוס למרכז המסלול. "היא תתפוס אותנו בזנב ותפיל אותנו לים, ואז תדרוס אותנו כמו שמועכים ג'וק. אל תגיד שלא הזהרתי."

בלגי מחורבן שכמוך, חשב אלן-פול בוני, צא כבר לדרך. ובקול אמר:

"אין כמוך, ארני.הטייס הכי אמיץ בחצי הכדור שלנו. תחשוב על הבונוס ותרגע."

***

ננסי מקנה קיבלה בינתיים  מהמודיעין הטלפוני את חמשת המספרים של ראש ממשלת אוסטרליה. אך מיד כשהסתלקו העיתונאים מהחדר, היא החליטה לעשן ג'וינט אחד שהיה מוכן בארנקה, לפני שהיא עושה את שיחת הטלפון החשובה בחייה. היא אף פעם לא דיברה עם אישיות רמת מעלה שכזאת. ראש הממשלה, אלוהים. היה לה פעם לקוח שעבד כמזכיר של חבר פרלמנט מהליברלים , שהיה קמצן נורא. הנבל נהג להתמקח איתה על המחיר, ולסחוט ממנה  מציצות זריזות לקינוח לפני פיזור, בלי לשלם.

לפני חמש דקות ננסי אפילו לא ידעה  את שמה של הגברת ראש הממשלה. ובכלל,איזה מין שם זה סנטה-אנה? היא ספדדיה או משהו? אולי איטלקיה?

פוליטיקה לא היתה הצד החזק של ננסי מקנה.

ננסי חייגה את כל המספרים בזה אחר זה תוך כדי עישון. במשרד ראש הממשלה, בבית ראש הממשלה, במשרדי מפלגת השלטון, בבניין הפרלמנט ובמחלקת הדוברות.

כל חמשת הטלפונים הניבו אותה תוצאה. קול נעים של אישה, בכל פעם אישה אחרת,  הודה לננסי מקנה  על פנייתה. היא התבקשה להשאיר את מספר הטלפון שלה ואת שמה, ותיאור קצר של עניינה. ננסי אמרה חמש פעמים שיש לה הודעה דחופה ביותר אל ראש הממשלה וכדאי שמישהו יחזור אליה ממש מהר, כי אסון טבע גדול מתקרב למולדת  מצד דרום.

היא בקושי הצליחה לסיים את הג'וינט כשהטלפון צלצל. ננסי הרימה את השפופרת,

"שמי אסטלה גונדה ואני יועצת לראש הממשלה, ננסי."  אמרה האישה.  "במה אוכל לעזור?"

ננסי סיפרה לאסטלה גונדה על מאורעות הבוקר, ומסרה את שמה.

***

"נתינה שלנו השוהה באקווה." דיווחה אסטלה גונדה ביובש לבוסית שלה. היא ליוותה את ראש הממשלה כמזכירה, עוד מימיה של גרייס סנטה-אנה כפרליטה פליליסטית מצליחה בסידני. "בשם ננסי מקנה. ככל הנראה פרוצה. רשומה כמלצרית. בת 29, עם רישום פלילי אחד על שידול במלבורן לפני שנתיים. מדווחת על סופה איומה שחלפה סמוך לאי שלה, אקווה,  בכיוון שלנו. עיתונאי מהונג קונג, לינק 1, שהיה, אה, הוא או הצלם שלו, קשור אתה בדרך כלשהי, אמר לה לטלפן ולהזהיר אותנו, ולהורות לנו לצפות בחדשות בערוץ שלו.   התקשרתי כבר למשטרה המקומית באקווה. קיבלתי אישור. סופה חזקה מאוד, ככל הנראה צונאמי, דוהרת בים לכיוון אוסטרליה. אל הקצה הדרום מזרחי שלנו? התקשרתי גם לחיל הים ולחיל האוויר. עדיין אין לי אישור מאיתם. הם בודקים. המכון הסייסמוגרפי מאשר, שהיתה רעידת אדמה חזקה מואד ברכס ההודי-אנטארקטי. עדיין לא ברור כמה בסולם ריכטר, אבל ברור שמדובר בעוצמה חסרת תקדים."

ראש ממשלת אוסטרליה, שפעם היתה עורכת דין, רשמה במהלך השיחה  כמה מילים על הדף שלפניה. מנהג שירשה  ממקצועה הקודם, אז נהגה לרשום לעצמה  הערות מדברי לקוחותיה,  העדים, עורכי הדין האחרים או השופטים. על הדף שלפניה היה רשום עכשיו: זונה, ים סוער, עיתונות, צבא, טלוויזיה (היא שלחה יד  והפעילה בשלט את המכשיר). אסטלה גונדה יכולה היתה לקרוא את כתב היד במהופך. היא היתה בטוחה שאף אחת מהמילים הרשומות שם לא נאמרה על ידה.

הטלפון האדום של ראש הממשלה השמיע קולות של קיכלי שעישן יותר מדי סיגריות. היא לחצה על המקש. מסך הטלוויזיה הגדול שלפניה, שהיה מחובר לטלפון, היה ריק לרגע, ואז הופיע שם מעבר להררי השלג קולונל מחיל האוויר, בהיר שיער ובעל פנים מאורכות, צעירות  וצרות. מאחוריו נראה הרקע הרגיל של חדר מצב צבאי. מסכים, מחשבים, חיילות וחיילים במדים, רכונים על מחשביהם או מתרוצצים במעברים שבין השולחנות. קולו הרם של הקולונל מילא את החדר ופניו הופיעו על מסך הטלוויזיה הגדול.

"קולונל רמזי סי. לוקאס כאן, בקרה של חיל האוויר, גברתי ראש הממשלה. זה עתה קיבלתי  אישור מהלוויין בתשובה לשאילתא של הגברת אסטלה גונדה ממשרדך, גבירתי.  סערה במהירות  של   350    מייל ימיים בשעה ובחזית רחבה,  בכיוון צפון מזרח, כלומר, מתקרבת  לחופי מחוז ויקטוריה שלנו,  מתקדמת בים.  זה בהחלט לא הוריקן, ולא טייפון ולא שום דבר אחר שדומה למה שאנחנו מכירים. זה  הצונמי הגדול ביותר, הגבוה ביותר והמהיר ביותר שמישהו ראה אי פעם, בכל ההיסטוריה הרשומה,ראש הממשלה, גבירתי."

גרייס סנטה-אנה חשבה רגע. היא היתה אשה נאה, בת ששים, סוציאליסטית מתונה מאוד. פניה החפות מקמטים לא העידו על גילה, וזיק מתמיד של שובבות התנוצץ בעיניה הכהות.

"אם היית יושב בכיסא שלי, קולונל." אמרה ראש הממשלה. "ובהתחשב במה שאתה מבין בצילומי הלוויין האלה, מה היית עושה?"

"הדבר הנכון ביותר הוא לסלק כמה שיותר אנשים מאזורי החוף, גבירתי. פינוי מהיר של כל האוכלוסיה. הייתי מעביר למצב של כוננות אדומה את כל כוחות הצבא, הצי, חיל האוויר, המשטרה וכיבוי האש. וגם את המשמר האזרחי וכל יחידות המתנדבים באזור הסכנה המועד לפגיעה.  בטח גם בתי חולים וכל השירותים הרפואיים, גבירתי.  אם הסופה תהלום בחוף שלנו בעוצמה שבה היא מתנהלת עכשיו – זה יהיה קשה מאוד. ובינתיים אין סימן שהיא נעצרת.   מוסרים לי עכשיו —" הוא הצביע על האזנייה הנעוצה באוזנו – "שתוך עשר דקות תוכל לראות את סרטי הלווין במשרדך, גבירתי."

"נראה לי, אסטלה, שנעשה מה שהקולונל אומר. ותבדקי בבקשה עם היועץ המשפטי שלנו מה צריך להכין כדי להכריז על שעת חירום לאומית. תודה על עצתך, קולונל."

"הייתי ממהר מאוד, גבירתי", אמר הקולונל וחבש לפתע את מגבעת הקצינים הכחולה שהיתה מונחת על שולחנו, שהקהתה מעט את המראה הנערי שלו והקנתה לו ארשת סמכותית.  " אם הסערה תתקדם בקצב הנוכחי, היא תהיה על חופינו תוך שעתיים וארבעים דקות לכל היותר. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להזהיר את האוכלוסייה, ולפנות אותה מכל אזור החוף."

"כן המפקד." אמרה ראש ממשלת אוסטרליה והצדיעה בחיוך מודאג לעבר הקולונל, שהתייצב ונעמד עכשיו על רגליו במסך שלפניה.

"עוד משהו, גבירתי." אמר הקולונל.

"כן?"

"לא נראה לי שקו החוף שלנו עומד לעצור את הסופה." אמר הקולונל. "אם אני יודע לקרוא צילומי לוויין, גבירתי,כי אז כל האוקיאנוס המחורבן מטפס ועולה עלינו, סליחה על הצרפתית."

סנטה-אנה החליטה שהדבר הראשון שעליה לעשות, עם כל הכבוד לעצותיו של הקצין, הוא להיפטר במהירות מאסטלה, לגשת אל עגלת המשקאות  ולהתכבד במנה נדיבה  של וויסקי. שום דבר אחר לא יצליח להרגיע את הרעד המתוח של קצות אצבעותיה ושל שפתיה. מן הסתם יהיה עליה להופיע עוד מעט בטלוויזיה. מצד אחד להזהיר ולהתריע ומצד שני להרגיע. שזה כמו לרבע את המעגל. טוב, היה לה ניסיון בתרגולת הבעייתית הזאת, עם הנגיף המחורבן ההוא, הברברוסה, לא מזמן. ועכשיו צונאמי. אלוהים. מה פשענו, שכל הטוב הזה נוחת עלינו. נו כן, צרות באות בצרורות. היא פטרה את אסטלה גונדה בתנועת יד ופנתה אל שולחן המשקאות.

הוויסקי החליק בגרונה, צרב מעט בוושט, והתפשט בחמימות נעימה בקיבתה. המוח שלה הוריד טורים.  אחרי שנרגעה, היא קראה לאסטלה לחזור וביקשה שתשב, תקשיב ותרשום

"אסטלה." היא הביטה היישר לתוך עיני המזכירה.  "בעוד שעתיים וחצי יכה בחופים הדרומיים שלנו הצונאמי הגרוע ביותר בהיסטוריה. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא ליידע את האומללים שגרים לכל אורך החוף של מחוז ויקטוריה, נניח ממאלאקוטה במזרח ועד  עד וורנאמבול במערב,  שנא יכנסו למכוניות שלהם ללא שום דיחוי, שיצאו מבתיהם  ויתחילו לדהור לתוך היבשת. אלוהים, זה בטח משהו כמו חמישה מיליון אוסטרלים. רק במלבורן גרים עכשיו ארבעה וחצי מיליונים אנשים.  כל רכבת וכל כלי רכב ציבורי, עירוני, משטרתי וצבאי יגוייסו לחילוץ האזרחים מן החוף לפנים היבשת. כולל מוניות. והכל בחינם. נתחשבן עם כולם אחרי הפינוי. דגש מיוחד לבתי חולים וסיעוד. ברור  שזה כולל את כל הספנים בנמלים, ואת כל דיירי הסירות. זהו אסטלה. צריך להפעיל קולות אזעקה שיעירו כל מי שישן עדיין.  הרדיו והטלוויזיה לא יעסקו בשום דבר אחר.  וכן, אני רוצה פה אצלי את כל הצוותים של כל תחנות הטלוויזיה  בעוד 20 דקות. ותאמרי בבקשה לאלקס וורד הנחמד שיכתוב לי את הנאום. נאום של התרעה חמורה והרגעה. הוא כבר כתב לי כמה כאלה לכבוד הברברוסה. והודיעי בבקשה לאדונים מהתקשורת שלא יהיו שאלות. רק הצהרה. אין צלנו זמן לבזבז. ורבע שעה אחריההצגה הזאת אני רוצה פה את הקאבינט ואת היועץ המשפטי, הרמטכ"ל והמפכ"ל. ישיבת חרום מיוחדת.אם לא נהיה ממוקדים ורגועים, המון אנשים ישלמו את המחיר.  וכן, בקשי מאלקס שיכניס בהצהרה קריאה לאוסטרלים של פנים היבשת, שיואילו לפתוח את בתיהם  לאחיהם הפליטים  ממישור החוף.  זה המסר. יש לנו כשעתיים. זה המון זמן, אם לא נבזבז אותו על שטויות.  כולם לצאת. ונא לקחת את בעלי החיים. והדבר החשוב ביותר הוא, שלא יהיו פקקים. לא היינו רוצים שאנשים יטבעו במכוניות שלהם בפקקי תנועה מחרידים.   ברור שהתנועה בכל הנתיבים היא בכיוון אחד. כל הרמזורים בכיוון היציאה מהערים – בירוק. כדאי לחשוב על הפצה אינטרנטית של מפות של דרכים כפריות, כדי שלא נסתום את הדרכים הראשיות המהירות. השיגי לי כברר עכשיו את שר התחבורה סטלה, ואת הרמטכ"ל והמפכ"ל.  כדאי שהם ינהלו את הפינוי."

סטלה גונדה,שרשמה הכל בקדחתנות, הרימה את עיניה אל ראש הממשלה.

"עוד משהו?"

"כן". אמרה גרייס סנטה-אנה בחיוך. "עוד לפני הרמטכ"ל והמפכ"ל, השיגי לי בטלפון, בבקשה,  סטלה, את הגברת מקנה מאקווה. אני רוצה להודות לה אישית. יתכן שאוסטרלים רבים חבים לה את חייהם. ואם יש לך חברים או קרובי משפחה בחוף, אסטלה את רשאית לעשות טלפון אחד ולבקש ממקבל השיחה לההביר את כל האחרים. אבל זה רק אחרי שתשיגי לי את בעלי הגדרגות החשובים.

סטלה גונדה השיבה בחיוך.לא היו לה קרובי משפחה וחברים בחוף. רק הגרוש המנוול שלה, ששדד לה את הביתואת כל אוסף המוסיקה שלה, ושמוות בטביעה טוב מדי בשבילו, מבחינתה. וחוץ מזה,  היה בדעתה להקשיב בחשאי לשיחה הזאת, בין הפרקליטה והזונה. היא הניחה שיהיה משעשע, ושהבוסית שלה לא תוטרד מהפרת הסודיות הקלה.

 

 

 

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: