דילוג לתוכן

קוּטֶר: מותחן בהמשכים, פרק 7

מרץ 8, 2020

חלק שני:תזוזות קלות

בחלק הראשון , כל ההתחלות קשות, הכרנו כמה מהדמויות העיקריות של המותחן. את המכונים סאנשו ופנשה, קודקודי המשרד (המוסד למודיעין ותפקידים עיקריים),  שמוסווה בכינוי הזה כמו זיקית שהתחפשה לסתם לטאה זריזה. קיבלנו גם משהו על ראש הממשלה, פסיכיאטרית חריפה. הופיעו גם שני חברים ותיקים, האחד ראש זירת איראן במוסד, והשני מורה במכללה גלילית נידחת, שמרביץ בתלמידיו בלי חדווה  את תולדות הדתות והכתות במזרח התיכון רווי האמונות. ועוד הופעיה סגניתו של עקי העיראקי מזירת איראן. שולה המתמחה בחרוזים שנונים (עוד תראו) באשר ללימור ומשיט הקיאקים שלה שבדרכם לסופשבוע ספורטיבי בכינרת,  השכיבו בתחתית של ואדי גלילי מכונית של מבריחי חשיש עם מטען ניכר, מהם ניפרד בזה. הם עשו את שלהם. מה שלא נאמר  על שני המבריחים בישי המזל. הרחקנו עד ניו יורק כדי להכיר רוצח שכיר מסתורי, שהמשך עלילותיו יפורטו בפרק שלפנינו.

בפרק הקודם, השישי בכלל והראשון בחלק השני, מגיע המרצה מהצפון לביתו של עקי העיראקי, לקראת תזוזה ראשונה בעלילה: קוטר לומד לדעת, מה לעזאזל רוצה ממנו חברו הוותיק עקי העיראקי. ואילו עכשיו, בפרק השביעי, יתברר לנו ששמו של המחסל המסתורי ששכר המיליארדר יול ברנבי, כלל אינו טרנס אובלו, כפי הוצג בחלק הראשון, והוא גם כלל לא בנקאי, כפי שסבר הפרקליט דן קיידי, וגם לא היה בנקאי מעולם. 

 

פרק שביעי: סטרייק בבאולינג

 

יול ברנבי השישי  הקדיש תשומת לב מרובה ללבושו באותו בוקר. היה צונן   למדי בברידג'-פורט, קונטיקט, מול חלקו המרכזי של לונג-איילנד. היכן שהתגורר, דיקי, המשרת הוולשי שלו, הכין את בגדיו לאותו יום בשתי ערימות מסודרות. אחרי שיצא מהאמבטיה החמה שבה טבל במשך עשר דקות הוא התגלח, לבש תחתונים חמים וארוכים וגופיית טי. ואז עלתה על גופו חולצה תכולה ועניבה אדומה. לרגליו – גרבי צמר שחורים קצרים. ועליהם: גרבי כותנה שחורים ארוכים, עד הברך,  מכנסי החליפה, אפורה עם פסים אדומים דקיקים. מגפיו בעלי העקב הגבוה. ועכשיו המותניה ועליה המקטורן. ברנבי סקר את עצמו במראה המוארכת שליד האח. גבר בן 74, בינוני קומה (בעזרת המגפיים) שאסף על עצמותיו קצת יותר מדי שומן. אבל רק קצת. הוא ניסה לצבוט את מתניו, אבל זה היה קשה, מעבר לארבע שכבות הביגוד. מעבר לקיר הוא שמע קולות. אשתו התעוררה. הוא יפגוש בה בארוחת הבוקר. חיוך עלה על פניו של ברנבי, כשנזכר בשיחת הטלפון שקיבל אתמול במשרדו. הדובר מעברו השני של הקו היה עורך הדין החלקלק ההוא, דן קיידי. היום הגדול הגיע. יום שכמוהו טרם ידע.

שעון כיס של פטק פיליפ למיליארדר: מיליון דולר.

על אדן האח המתינה לו תכולת הכיסים: ארנק ובו שני שטרות של אלף דולר, עוד כמה שטרות קטנים ומטבעות, רישיון נהיגה ושלושה כרטיסי אשראי. את הארנק הניח בכיס הפנימי הימני של המקטורן. שעון כיס מוזהב של פטק פיליפ, שעלה לו בזמנו מיליון דולר, ועכשיו כבר עלה מחירו למיליון וחצי, ללא שרשרת, מצא את מקומו בכיס המתנייה. ולפי הוראתו המפורשת לדיקי לאותו בוקר – האקדח שלו, מתוצרת ברנבי אנד קרסון, יצרני נשק מהרטפורד, קונטיקט. אקדח בעל מחסנית, עשוי חומרים מורכבים קשיחים, קל ביותר ודק, מרהיב עין בצבעי  אם הפנינה,  בקוטר קנה 0.22 של האינץ'. הוא הניח את האקדח בכיס מקטורנו השמאלי וחזר אל המראה. הארנק והאקדח התאזנו יפה ולא הותירו שום בליטה על חלקת המקטורן.

ברנבי העיף מבט אחרון בחדרו, וצלצל בפעמון שליד האח. זה היה סימן לדיקי, שעכשיו צילצל לגברת ברנבי, והפעיל את מכונת הקפה.

ליד הקפה, שחור, ללא סוכר ומהביל, המתין לברנבי הספר השחור המהודר. ברנבי בחר באחד הקטעים החביבים עליו מספר לוקס. בהוא קרא ביוונית, השפה שבה נכתב הספר במקור:

"Es bemenven, altalmene Jerikhon. Es ime…". הוא למד את היוונית שלו בג'ורג'יה לפני חמישים שנה, מיווני אמיתי –  הפרופסור  מריאס תיאוסופוס. והוא לא שכח את השפה בזכות הספר הקדוש לו. במשך כל חייו קרא יול ברנבי עמוד אחד בספר בזה בכל יום, בארוחת הבוקר.

"ויהי כאשר בא ועבר דרך יריחו;

ויבוא איש ושמו זכאי, ראש המוכסים והוא איש עשיר. ויבקש לראות את ישוע…ולא יכול, מפני העם, כי שפל קומה היה. וירץ לפניו ויעל על עץ שקמה לראותו…

ויבוא ישוע אל המקום ההוא וישא את עיניו ויראה אותו ויאמר אליו: זכאי מהר ורד כי אשכון היום בביתך…

וילונו כל הרואים לאמור: אל בית איש חוטא נטה ללון…

ויאמר לו ישוע: היום היתה תשועה לבית הזה כי גם הוא בן אברהם…

ויוסף וימשל להם משל כי קרוב היה לירושלים והם חשבו כי עד מהרה תיגלה מלכות האלוהים.

ויאמר: איש נדיב הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב. ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשר מנות. ויאמר אליהם: סחרו בזה עד בואי…

ויהי אחרי שובו והממלכה נכונה בידו ויצו להביא אליו את העבדים ההם…

ויבוא הראשון ויאמר: המנה אשר נתת לי העלתה רווח עשרה מונים. ויאמר אליו: היטבת עבד טוב בכסף מעט. נאמן היית. היה שליט מהיום על עשר ערים.

ויבוא השני ויאמר: אדוני, המנה אשר נתת לי העלתה רווח חמשת מונים.

ויאמר גם אל זה: ואתה היה על חמש ערים.

ואחד מהם בא ויאמר: הא לך המנה אשר נתת לי אשר צרור היה במטפחת. כי יראתי מפניך כי איש קשה אתה…

ויאמר אל העומדים עליו: קחו מידו את המנה ותנו לזה אשר לו עשרת מונים…אני אומר לכם: כל אשר יש לו ינתן לו עוד ומי אשר אין לו יוקח מידו גם את אשר בידו…"

יול ברנבי השישי אהב מאוד את הפרק הזה. הוא טרק את הספר ונאנח בסיפוק. הוא-הוא העבד של אחת-עשרה המנות. הוא בירך על המזון ולגם מן הקפה המר. דיקי, נמוך קומה, רזה וכפוף, צעיר מאדונו בחמש שנים, הביא לשולחן סלסלה ובה לחם קלוי, חמאה ודבש.

"מתערב איתך עם דולר שהיא תגיע תוך שתי דקות בדיוק. קח זמן." אמר יול ברנבי, שישב עם גבו אל גרם המדרגות, אבל הבחין בחלון הגדול שמעל לדלת הכניסה בהשתקפות של דלת חדרה הנפתחת של אינגה-קטי. דמותה הופיעה במסדרון הקומה השניה.

דיקי נאנח, פשפש בכיסו והכין דולר, אבל ליתר ביטחון התבונן בשעון הגדול ואמר: "שלוש דקות ל-" באחת מתוך חמש התערבויות לא דייקה אינגה-קטי בקצב האיטי של ירידתה במדרגות ודיקי כיסה חלק מהפסדיו.

 

אינגה-קטי ברנבי הצטרפה לשולחן, אחרי שנשקה לבעלה על שערו הדליל. היא היתה צעירה ממנו במעט פחות מ-40 שנה, אשתו הרביעית, שנישאה לו לפני 5 שנים ומאז העלתה 20 קילוגרם על משקלה. זה לא היה רע בעיני יול ברנבי השישי. היא היתה דוגמנית ארוכה ודקיקה בתום הקריירה  שלה על המסלול, כשהתחתנו, ועכשיו נראתה לו כאישה בשלה, אמיתית,  הרבה יותר סקסית משהייתה. נכון, ששדי הדוגמנית הזעירים שלה לא צמחו למימדי ענק, אבל כף ידו של יול ברנבי התמלאה יפה. עצמות האגן שלה  הנוקשות כבר לא חבטו בו כשעשו את זה בשיטת הדוגי-סטייל. הישבן התמלא יפה והחמימות הרכה, החדשה שחש בחלציו, נעמה לו הרבה יותר מהעצמות הדוקרניות של העבר הרזה.

בעיני עצמה היא נראתה כמפלצת.

סיבת ההשמנה היתה ידועה. יול לא הצליח לספק את עונתה של אשתו יותר מפעם בחודש, וגם זה לא תמיד. מעט מדי בשביל אשה כמוה,  בשיא פריחתה המינית, באמצע שנות השלושים לחייה. האוכל היה נחמה מתבקשת. פרקליטו החרוץ של ברנבי, שניסח את הסכם הנישואין, לא הותיר מקום לספק באשר לתוצאות האסוניות שיביא כל ניסיון של אינגה-קטי לחפש את סיפוקה בשדות זרים.  היה סעיף מפורש: אם תיתפש אינגה-מרי במגע אינטימי עם יצור חי, שאינו יול ברנבי השישי, אפילו בלי חדירה, היא תאבד את כל זכויותיה על כל רכוש שהוא של בעלה, וגם על הרכוש שצברה כתוצאה ממתנות שהעניק לה מאז שנישאו. מדריכי טניס, מצילים בבריכה, גננים, נהגים  ואנשי שירותים שהגיעו מדי פעם לטפל בקילקולים שכיחים במכונות הביתיות, או בסידורי האבטחה היו לחלוטין מחוץ לתחום. הבית והגן היו מרושתים במצלמות. אינגה-קטי חשדה שהיא מוקלטת גם בלקסוס היקרה ששינעה אותה, היא לא בטחה בפרטיות של הסלולארי שלה.

לאינגה-קטי, בשיכון המיליארדרים בברידג'-פורט, קונטיקט, היו לא  מעט חברות שמצבן היה דומה לזה שלה. ולכן, אורגיות של זלילה  חסרת הבחנה בפגישותיהן, במרכז הספורט או במסעדות החוף הקטנות והיקרות להחריד שבסביבה, היו בילוי נפוץ. העובדה שתהליך ההתמלאות שלה זכה לאישורו ואף לעידודו של הבעל העשיר, בצורת יהלומים וצעצועי זהב זירזה את התהליך.

ובכן, מה שנשאר לאינגה-מרי לעשות היה לאונן ולאכול, תוך המתנה לא מפרכת למותו של בעלה ולירושה האדירה שתיפול בחלקה: חמישית מרכושו, לפי ההסכם.  ארבע החמישיות האחרות יגיעו אל שני בניו ושתי בנותיו של יול ברנבי מנישואים קודמים. זה אחרי שיופרשו 10%מהאוצר לכנסייה החביבה על יול ברנבי השישי.

המסוק נחת על הדשא בעשר בבוקר, ואחרי רבע שעה הגיע יול ברנבי למנחת שעל גגו של בניין ברנבי את קרסון ליד הנמל במנהאטן. הוא ירד במעלית למשרדו בקומה ה-43.

עד פה, זה היה סדר היום הרגיל של יול ברנבי השישי, חוץ מהאקדח. "ברנבי, השקעות ויוזמות", שלטה ב-68% מברנבי אנד קרסון, אך זו היתה אחת מההשקעות הקטנות, יחסית. למשל: 5% מהמניות שהיו לו בגולף-אויל, היו שווות פי חמישה לפחות. היו לו גם 3% בג'נרל מוטורס, קרוב לאחוז מיו.אס טלגרף אנד טלפון, ועוד נכסים ב-150 חברות, בחמש יבשות. יול ברנבי היה העבד שעשה, ךשביעות רצונו של ישו המשיח, עשר מונים על הקרן.

בארבע וחמש דקות אחרי הצהריים נכנס למשרדו של ברנבי איוון הלמוט, שעברו הצבאי ניכר בכל תנועה שלו ובכל מילה שאמר. הלמוט סיים את הקריירה הצבאית שלו כקולונל בכוחות המיוחדים. הוא היה בדרך לגנרל, אבל ברנבי הגיש לו הצעה נדיבה מאוד. הרבה יותר נדיבה ממה שמשלמת הממשלה לבריגדיר-גנרל בעל כוכב אחד. למעשה – הלמוט עמד להשתכר בכל חודש פי חמישה ממשכורתו של ראש המטות המשולבים, גנרל בעל חמישה כוכבים וארבעים וחמש שנות ותק בכוחות המזויינים של ארצות הברית. גם תנאי הפרישה שלו יהיו טובים יותר.

הלמוט לא נקש בעקביו ולא הצדיע לברנבי, אבל היה עושה זאת אילו היה הדבר תלוי בו. הוא נשא את חליפתו הכחולה-כהה כמדים, ולא ויתר על דגלון אמריקאי מתכתי קטנטן על דש חליפתו, ושני רובים זהובים מוצלבים של חיל הרגלים בדש האחר. הוא היה גבוה בראש מברנבי, ולא ניכרה בו  אפילו התחלה של כרס.

"זמן ללכת." אמר הלמוט. Iאנא, מר ברנסי, השאר את האקדח שלך במגירה.", ברנבי לא התווכח עם הממונה על בטחונו. לא יהיה לו צורך באקדח.

הם נסעו במונית לרחוב ה-96, קרוב לפינת השדרה השניה.

מעל הכניסה הרחבה היה שלט גדול:

"מרכז הספורט והכדורת על שם הולי גריסון."

איוון הלמוט אמר לברנבי שגריסון היה אלוף באולינג גדול בשנות השמונים.

הם פסעו לעבר המסלול שהיה שמור להם. מסלול מספר 7, מתוך 56 מסלולים. כולם היו תפוסים עכשיו, חוץ משניים. אחד מהשניים המתין להם.

אולם מהודר ומושקע של האפר-איסט-סייד, ולקוחות מהודרים ומושקעים מאותו אזור. מלצריות ומלצרים במדים שמגיעים לכל מסלול בתדירות של אחת לרבע שעה ומביאים קנקן מים גם לא הזמנת דבר. כשאתה עוסק בספורט, עליך לשתות. בעלי אולם הבאולינג שמרו בקפדנות על בריאותם של לקוחותיהם המיטיבים לשלם והשקיעו באריכות חייהם.

ועכשיו, המסלול היחיד שלא היה תפוס היה מסלול מספר 6.

 

בחמש וחמש דקות הגיעו הלקוחות שהזמינו את מסלול מספר 6. יול ברנבי השישי התבונן בתיעוב בגבר שלבש את החליפה היקרה. איוון הלמוט שלח מבטים מקצועיים בשלושת הגורילות שליוו אותו. שלדון בוהמסקי הסיר את החליפה ואת המתניה שלו וקיפל את שרוולי חולצתו. הוא החליף את נעליו, ולחש משהו לקטן שבין שומרי הראש שלו, קצת פחות ממטר תשעים, שמיהר אל דלפק הבאר הארוך כדי למלא את מקום המלצר שטרם הגיע.

"איך אתה חושב שהוא יעשה את זה, קולונל?" שאל ברנבי את הלמוט. רגלו של ברנבי לא דרכה מעולם על מסלול כדורת. הלמוט ידע לשחק, ועכשיו היה בדרכו לשגר כדור לעבר חיילי העץ.

המלצרית הגיע. ברנבי הזמין לעצמו כוס תה עם קינמון וג'ינג'ר וחטיף שוקולד. הלמוט בחר בפפסי-דיאט-לימון.

"יש כמה אפשרויות." אמר הלמוט אחרי ששיחרר את הכדור. הוא הפיל תשעה מהחיילים והמתין שהכדור שלו יחזור אליו על הפס המתנייע. "הכי סביר שיגיע מאחור עם אקדח שלוף בידו.  ייגש לאיש שלנו כשהוא יושב וינקב לו את הראש." הכדור של הלמוט הגיע. הוא הטיל אותו למסלול והפיל ללא קושי את חייל העץ העשירי. "ואחר כך – או אולי אפילו קודם,  הוא יכניס כדור לראש של כל אחד מהגורילות. רק בראש. הם כולם לובשים אפודים משוריינים. ואז הוא יסתובב וייצא מכאן. אף אחד לא יתעסק עם ברנש שנושא בידו אקדח מעשן, אחרי שרצח ארבעה אנשים."

"אתה היית מתעסק איתו, קולונל." אמר ברנבי. "אבל לא תעשה זאת, נכון?"

"בהחלט לא, אדוני." אמר הלמוט. "אולי אעזור לו אם ייתקל בקשיים." הלמוט, כמובן, נשא עליו את האקדח שלו.

המלצר סיפק להם את ההזמנה. התה עדיין היה חם מדי בשביל ברנבי. הוא קילף את חטיף השוקולד ונעץ בו את שיניו. חלפו יותר מ-10 שנים מאז אכל חטיף מהסוג הזה.

הוא היה שמח לחסל את שלדון בוהמסקי בעצמו אבל ידע שזה לא יקרה.

שלדון בוהמסקי ניצב רגע במקומו, במרכז מסלול ההרצה הקצר. הוא החזיק את הכדור ביד ישרה לצד גופו. הוא עצם לרגע את עיניו, ואחר כך פקח אותם וריכז את מבטו בכדורים שמולו. אחר כך שב ועצם את עיניו, פקח אותן, שלושה צעדים מהירים, עצירה כמה סנטימטרים לפני הקו,  והוא השליך את הכדור שלו אל המסלול בחמת זעם. הכדור טס באמצע המסלול החלק והתיז את עשרת הכדורים ממקומם.

"הוא טוב." אמר הלמוט. "אפילו טוב מאוד."

"הוא אלוף." אמר ברנבי. הוא בחן את ריגשותיו ותחושותיו. נינוחות נעימה וריכוז גבוה. זה מה שחש.

בוהמסקי נטל מהמגש את המשקה שלו. מעט נוזל שקוף בכוס גבוהה. וודקה? ג'ין? הוא לגם מחצית מהמשקה שלו והתיישב. ברנבי לא הסיר ממנו את עיניו.

הלמוט הפיל שישה מכדורי העץ במסלול שלו וגידף.

בוהמסקי לגם ושתה את המחצית הנותרת מהמשקה שלו. הוא קם על רגליו ונטל את הכדור. הטקס חזר על עצמו. עצימת עיניים. מבט ממוקד בכדורים. עוד עצימת עיניים. העיניים נפקחות. שלושה צעדים מהירים – וכל הכדורים נופלים. ברנבי הציץ לאחוריו. לא. אף אחד לא מתקרב למסלולים שלהם כשאקדח בידו. שום דבר דומה. הכל שליו ורגיל לגמרי. במסלול מספר תשע  שני יפנים צועקים בחדווה. למה היפנים צועקים תמיד? או נראה שהם צועקים, כשמבחינתם הם סתם מדברים? בין ברנבי והלמוט ובין היפנים, במסלול מספר 8, התחרו ברצינות רבה שלוש נשים בנות חמישים או קצת יותר, שנראו כמי שגרות בסביבה היקרה הזאת. הן שתו בירה בהירה ודיברו בקולות מהוסים. במסלול מספר 5 שיחקו שני גברים צעירים שנראו כשני נאהבים וחלקו זה לזה טפיחות מהירות בקצות האצבעות וחיוכים בשיניים צחורות לאחר כל השלכה מוצלחת של הכדור.

מסלול הבאולינג, כדורים ובובות עץ: סטרייק

 

בזריקה השלישית שלו הפיל בוהמסקי תשעה חיילים. הוא גידף בגסות והמתין בחוסר סבלנות לכדור שלו.

הוא אחז בכדור לצד גופו ועצם את עיניו.

ולא פקח אותן יותר.

היריה, שבאה היישר מלפנים, הטיחה את ראשו של בוהמסקי מעט לאחור. ברנבי, שלא הסיר את מבטו מבוהמסקי אף לא להרף עין,  הבחין בבירור בכתם השחור הקטן במרכז מצחו של בוהמסקי.

האם הופיע הכתם הקטן במצח לפני שנשמע קול היריה, רם ועמום קצת באולם הגדול? האם ניתז חלק ממוחו של בוהמסקי לאחור כשהקליע חדר את גולגלתו לפני שקמו שלושת שומרי הראש ממקומם ושלפו את אקדחיהם?

בוהמסקי נותר עומד לרגע במקומו, אולי כבר מת.

האם פגע גופו הכבד של הנרצח במסלול בחבטה עזה לפני ששלוש הנשים במסלול 8 נטשו את הקולות המהוסים של שיחתן לטובת צווחות חדות? האם פרץ אחד משומרי הראש בריצה על המסלול כשאקדחו מושט לפנים, לעבר עמדת בובות העץ הלבנות, אחרי שהבחין ברשף הקנה של היריה, לפני שהיפאנים הראו את כוחם בצעקות אמיתיות? האם גחן שומר הראש השני על גווייתו של בוהמסקי והניח אצבע על עורק צווארו לפני ששני הגברים ממסלול מספר 5 נמלטו מהאזור בריצה רקלה ובשקט מופתי?

 

ברנבי נשאר יושב, קפוא במקומו.

"סטרייק", אמר בהתפעלות הלמוט לאדונו  במסלול הסמוך, וזקף בוהן גדולה. כשראה שאדונו ממשיך לשבת בשלווה במקומו, אמר:  "יתכן שמוטב שנלך מפה עכשיו, אדוני."

בריון שרץ על המסלול קפץ ממנו ונחת בחבטה קלה שהדהדה בחדר המכונות המאורך  והצר שמאחור. מאוחר מדי לא היה שם איש. תרמיל נחושת בודד הבהיק על הרצפה  באפלה החלקית, ליד רובה אם-16 שחור, תקני, מהסוג ששירת את חיל הרגלים. האור הגיע מהדלת הפתוחה שבקצה. היה נדמה לגורילה של בוהמסקי שהוא שומע טרטור הולך ונחלש של מנוע ברחוב שמאחור. הוא ידע שאיחר את המועד. הוא איפסן את אקדחו בנרתיק העור, וטיפס בחזרה לממסלול כדי להצטרף לחבריו שכשלו בתפקידם., ליד הגוויה הטריה.

"לא, אנחנו נשארים." אמר ברנבי. הוא לא היה מוכן לוותר על מיצוי העונג. עיניו עדיין לא הרפו מבוהמסקין, שגוויתו העבה, חסרת החיים, היתה מרוחה על רצפת המסלול כבובת סמרטוטים. מה גם שחש בתחילתה של זקפה פתאומית. מראה בשרה הצחור עד ורדרד של אינגה-קטי הבליח לרגע בזכרונו. הלמוט התיישב.

"עד לשלב הזה ביצוע מושלם." הודה הקולונל. "הגדרת המטרה, בחירת השטח, אלמנט ההפתעה, בחירת העיתוי והוצאה לפועל, ונראה שגם ההתנתקות. אבל מה יהיה בעיתונים  מחר? מה יצליחו לגלות הבלשים  של משטרת ניו יורק? האם ידע להיזהר מהמצלמות?"

הצעקות עלו מכל עבר, כשקהל הצופים התפזר לכל עבר.

ברנבי גחן לפנים וטפח על ברכו של איש המבצעים שלו. הוא חייך. "הוא האיש שלנו, איוון. מתערב איתך על דולר. זה מי שהיינו צריכים. ביצוע מושלם פה, ביצוע מושלם יהיה גם שם.  המשטרה מתקרבת, אני שומע. ואנחנו ממילא לא ראינו כאן דבר, כך שלעזאזל עם חובתנו האזרחית. קולונל – פלס לנו דרך אל היציאה בהמון הסוער."

"כן אדוני." אמר הלמוט, וברנבי היה בטוח שתפס אותו מצדיע.

ומוטב שיכין את הדולר.

הם היו בחוץ, בשדרה,  כשהיללות של מכוניות המשטרה עדיין נשמעו ממרחק של בלוק שלם.

***

שמו של  האיש שהפרקליט דן קיידי הכיר כטרנס אובלו וכבנקאי,  היה ג'רום(ג'רי) ס. אקרויט, והוא היה קצין ותיק של הסי. אי.איי.  הוא השאיר את הרובה למרגלותיואחרי הירי המוצלח,  על רצפת הבטון החשופה. הריח הגופריתי של אבקת השריפה היה עז ומעט עשן עדיין התאבך מעל לראשו בחלל הסגור.מאולם המשחקים לכמעט שלא הגיע אור , אבל הוא הכיר היטב את האולם שבו נמצא. אולם ענקי, צר ומאורך, שהתמשך במקביל למסלולי אולם הכדורת.מהעבר המואר של העולם. האולם האחורי החשוך הכיל את המכונות האוטומטיות שבסופו של כל מסלול. המכונה קלטה את בובות העץ שנפלו, ואת הכדורים שהושלכו. תפקידה היה לשגר את הכדורים במסלול הצידי בחזרה לאזור השחקנים, ולסדר את עשר בובות העץ במקומן, אחרי שהופלו, או אחרי שלוש השלכות כדור. בין המכונה ובין אזור הסידור של הבובות השתלשל מעין וילון שהיה מורכב מרצועות גומי צרות וצפופות, שאיפשרו את מעבר הכדור, אך הותירו את המכונה בחשיכה, מבחינת השחקנים.

המעקב אחרי בוהמסקי ארך שלושה שבועות, בבקרים, בימים ובלילות.

ג'רי אקרויט חיפש את חרך היריה בסדר היום של שלדון בוהמסקי.

בשבועיים הראשונים היה זה משרד חקירות ששכר, שביצע את המעקב ורשם למענו במדוקדק את סדר תנועותיו של בוהמסקי. אקרויט סמך על זהירותם. בעל משרד החקירות היה חבר ותיק של אקרויט. קולגה לשעבר בסי.אי.איי.  הוא לא חסך במכוניות ובכוח אדם, כדי להבטיח את חשאיותו של המעקב. בשבוע השלישי, כשהשרשימה בידו, יכול היה אקרויט להיכנס למעקב בלי שיהיה עליו להתקרב אל המטרה.

הפיתרון – רצח באולם הבאולינג, היה הברקה. בוהמסקי ייהרג במקום פומבי, והלקוח יוכל לחזות בהוצאה להורג, כפי שביקש, בלי לראות בעיניו את המחסל המקצועי ששכר.

עבודה קשה. אבל כדאית. כסף טוב.

המעקב גילה שבוהמסקי משחק בכדורת פעמיים בשבוע. בדרך כלל באותם ימים, שלישי וחמישי. תמיד באותו מגרש ותמיד מזמין אותו מסלול, או אחד המסלולים שמימינו או משמאלו. ההזמנה נעשית כבר בבוקר. הוא מעדיף את המסלולים האלה, הקרובים לכניסה/יציאה וגם לבאר.

ג'רי אקרויט הספיק לפסול עמדת ירי אפשרית אחרת, שנמצאה מול הכניסה למלון, שבו לגם בוהמסקי לעתים וודקה פולנית בחריפות של 50%, צלפני שהחליט על אולם הבאולינג. הוא הספיק לבקר באולם,  וחשוב  יותר – מאחוריו.

שם נתקל בדלתו של האולם האחורי, ששימש גם כמחסן של משקאות קלים ובירות, אריזות ריקות ומצבורים של חיילי כדורת חלופיים, וגם קופאה רזרבית של כדורים. ליד הדלת ניצבה שורה של מיכלי משקה.

התכנון וההכנות ארכו שבוע. החלקר הבעייתי היה לברר לאיזו דעה  בדיור ולאיזה יום הסמין בוהמסקיאת המסלול. הוא הפקיד את המשימה הזאת בידי חברו ממשרד החקירות. זה לא הסתכן בהצמדת האזנה לטלפון של בוהמסקי. היה פשוט הרבה יותר להא5זין לטלפון של אולם הכדורת.

שלושה ארגזים ריקים שהכילו פעם סוג של משקה בטעם תות,  שכבר נעלם מהשוק, ושאותם הציב זה על גבי זה לצד המכונה שימשו אותו כעמדת ירי מושלמת. כהוא כרע לצד האגזים,היה הרובה מצוי בדיוק בגובה המסלול. הקנה וחלק מגוף הרובה  בלטו במקצת מעבר לוילון של רצועות הגומי.זה היה הכרחי, למרות שברור היה רשף היריה ייראה מהאולם. ככלות העל, היה עליו לראות את המטרה. את הרובה הוא האיר  השאיר במקום עוד בביקורו השני, עטוף במטלית מזוהמת הרחק במעמקיו החשוכים של מקרר שלא פעל,. אחרי שפרץ את הדלת האחורית בקלות.  את כפפות המנתח ואת המטלית שעליה השעין את לחיו, הביא עימו.

היה עליו לחכות להפלה חלקית של כדורים. כך השתפר שדה הראייה שלו. הרובה, מצוייד בכוונת טלסקופית, ששיגר קליע קטום וחלול בעוצמה העולה פי 1.5 על הרגיל, ממרחק של 17 מטרים, יהיה מוצג מספר 1 מטעם התביעה שלא תוגש לעולם. או שאולי הקליע שפכגע בראשן של בוהמסקי, יהיה המוצג מספר 1?

הדלת נפתחה אל סמטה צרה מאוד בין שני בניינים גבוהים. בסמטה, שלא היו בה שום פחנויות או כניסות לבתי מגורים, וגם לא  מצלמות. את שתי המצלמות שהשקיפו על הכניסה לסמטה ניפצו הבריונים שגייס הפרקליט דן קיידי מאחת מהכנופיות בברוקלין.  ליתר ביטחון, עטה אקרויט על ראשו קסדת אופנוען  שלמה לפני שיצא אל הסמטה וטיפס על מושב הקטנוע הקוריאני הקטן שהמתין לו ליד הדלת.

 

הוא חלף ללא חיפזון ובנסיעה זהירה על פני 30 המטרים שהובילו מדלתו של חדר המכונות אל השדרה השניה. אחר כך נסע אל מגרש החניה בתשלום בקצה הצפוני של השדרה השניה,מול בריכת השחיה העירונית על שם ווגנר, בבולבואר מרטין לותר קינג ג'וניור שם החנה את הלנד-קרוסר השחורה, השכורה. ללא קושי הניף את הקטנוע הקטן והטעין אותו באחורי המכונית, בין  משענות הגב של המושב האחורי ובין הדלת האחורית. . משם נסע למשרד ההשכרה של הרץ בנמל התעופה קנדי. לפני שהחזיר את שני כלי הרכב, הוא הסיר מידיו את כפפות הניתוח הדקיקות, ורחץ ביסודיות את ידיו במים וסבון בשרותי המשרד של הרץ, כדי לסלק כל שריד אפשרי לריחות האופייניים של אבק השריפה ושמן הרובים. הוא השליך את הכפפות ואת המטלית הקטנה שעליה השעין את לחיו כשהצמיד אליה את קת הרובה בשעה שכיוון את קנה הרובה אל ראש המטרה.. הוא היה בטוח שלא הותיר מאחוריו שום עדויות מרשיעות. לא ד.נ.א ולא צילומים כלשהם. למשטרה תהיה עבודה קשה. כנראה בלתי אפשרית.

***

 

"אלוהים." אמרה אינגה-מרי, שהיתה עסוקה בבשרו של יול, בעלה, באצבעותיה השמנמנות, והתפעלה מהתוצאה.  "אתה בטוח שזה אתה?" עבר רק שבוע מאז הפעם האחרונה. אינגה-מרי לא היתה רגילה לתכיפות שכזאת בהתעוררויות התשוקה של בעלה.

"אישה." אמר יול ברנבי השישי. "אל תדברי דברי כפירה." הוא שכב על גבו. רגליו המגויידות היו מתוחות עד לקצה המיטה, ואחת מאצבעותיו חיטטה בבשרה המתלחלח לאיטו של אשתו. עיניו היו עצומות. פתאום הופיע לפניו על התקרה כתם אדום קטן, כמו זה שהופיע במרכז מצחו של שלדון בוהמסקי.

הוא לא שכח מעולם מה שסיפרה לו אינגה-קטי חודש לפני שהם נישאו, על אותו סרסור ניו-יורקי מזוהם שאנס אותה לפני עשרים שנה, עוד לפני שהיה ניו יורקי ועוד לפני שהיה סרסור, וכשהיא היתה כמעט בתולה. ובאותה הזדמנות, כך הודתה,  הסב לה את העונג העז ביותר שידעה מעודה עד אז, ושיחנקו הפמיניסטיות.

הסרסור הזה מת היום אחרי הצהריים. יול ברנבי ראה אותו מת. הוא שילם על זה. הביצוע המושלם עלה לו שלושים אלף דולר, שאותם הוציא, בעצם, לצורך אחר לגמרי. הוא לא יספר לה על כך לעולם. אולי רק ביום שבו ימות בעצמו, אם היא עדיין תהיה בסביבה. יול ברנבי לא רצה להיות נתון לסחיטה. הוא לא יגלה לה כיצד והיכן הומת בוהמסקי.

באולם כדורת. כמו האולם שניהל בוהמסקי בקליבלנד, אוהיו. אינגה-מרי מילצרה במזנון שלו, וכנראה עשתה לו עיניים, כפי שעשתה עיניים ליוליוס ברנבי, מהמסלול  שעליו צעדה, אחרי שאחת מחברותיה סיפרה לה, תמורת אלפיה שקיבלה מהלמוט,  מיהו הגבר הבוגר שלוטש אליה עיניים לאחרונה בכמה מהופעותיה האחרונות על המסלול, כשדיגמנה את הלבנים ואת בגדי הים של ויקטוריה סיקרט. ואז בוהמסקי אנס אותה בשירותים, אם אמנם היה מדובר באונס.  לברנבי לא היו אשליות בקשר לאשתו, כפי שהעיד גם הסכם הנישואין שעליו החתים אותה.

ובינתיים היא עושה עבודה נפלאה באצבעותיה ובשפתיה. יול ברנבי התפעל תמיד משרירי הלשון החזקים שלה, ומהמגע הנוקשה והתכליתי שלה בגופו.

ברנבי ניסה לשחזר את הרגשתו המדוייקת, בשניה שהבחין בבוהמסקי המתמוטט ונופל על רצפת העץ,. הוא ביקש ללשוב אל הריגוש המיני שחווה באותו רגע מבורך.

להפתעתו הוא לא זכר דבר מהרגשותיו באותו רגע.

ועכשיו הוא לא הרגיש דבר, וגרוע מזה.

"היי, מה קורה פה?" אמרה אינגה מרי, שכבר היתה מוכנה לקפוץ על המציאה, ועכשיו  היתה מאוכזבת לנוכח המפולת הפתאומית. "איפה טעיתי?"

"מתערב איתך על דולר,אינגה- מרי" אמר ברנבי, "שכבר לא תצליחי להחזיר אותו לחיים."

המחשבה האחרונה שלו, לפני שנרדם, היתה ששכח לגמרי להשקיע מיליארד או שניים, כפי שתכנן, ברכישת זהב, לנוכח ההחרפה בהתפשטות הווירוס, ברברוסה. אך למרות הכל, כולל ההתקפלות המביכה בסופו,  זה היה יום מוצלח ביותר מבחינתו של יוליוס ברנבי הששי. יום שלא יישכח. הוא ליטף בחיבה את שערה של אינגה-מרי ונשך בעדינות  את תנוך אוזנה. היא כבר נחרה קלות.

 

 

 

 

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: