דילוג לתוכן

קוּטֶר: מותחן בהמשכים, פרק 6

פברואר 27, 2020

חלק שני:תזוזות קלות

בפרק הראשון , כל ההתחלות קשות, הכרנו כמה מהדמויות העיקריות של המותחן. את המכונים סאנשו ופנשה, קודקודי המשרד (המוסד למודיעין ותפקידים עיקריים),  שמוסווה בכינוי הזה כמו זיקית שהתחפשה לסתם לטאה זריזה. קיבלנו גם משהו על ראש הממשלה, פסיכיאטרית חריפה. הופיעו גם שני חברים ותיקים, האחד ראש זירת איראן במוסד, והשני מורה במכללה גלילית נידחת, שמרביץ בתלמידיו בלי חדווה  את תולדות הדתות והכתות במזרח התיכון רווי האמונות. ועוד הופעיה סגניתו של עקי העיראקי מזירת איראן. שולה המתמחה בחרוזים שנונים (עוד תראו) באשר ללימור ומשיט הקיאקים שלה שבדרכם לסופשבוע ספורטיבי בכינרת,  השכיבו בתחתית של ואדי גלילי מכונית של מבריחי חשיש עם מטען ניכר, מהם ניפרד בזה. הם עשו את שלהם. מה שלא נאמר  על שני המבריחים בישי המזל. הרחקנו עד ניו יורק כדי להכיר רוצח שכיר תסתורי, שהמשך עלילותיו יפורטו בפרק הבא.

ועכשיו הזמן להמשיך את סיפור מסעם של שולה וקוטר מביתו הגלילי של המורה לדתות, אל ביתו של עקי העיראקי, לקראת תזוזה ראשונה בעלילה: קוטר לומד לדעת, מה לעזאזל רוצה ממנו חברו הוותיק עקי העיראקי.

 פרק שישי.המונסיניור ונגיף ושמו ברברוסה

 

לקראת רמת אביב פנתה הנהגת של קוטר, שולה,  שמאלה, לעבר אחת השכונות שאותן נהג קוטר לכלול תחת הכינוי הכללי "מגורי הסגל",   מיני  "רמת ה-" וגבעת ה-" או "שיכון ה-", שכונות שהיו  מישוריות לחלוטין ואף אחת מהן לא באמת הזכירה שיכון במשמעותו הרווחת של המושג.  אלה השכונות , המון וילות, שבהן השתכנו רבים  מבכירי השירות הממשלתי, בכירי הצבא וגם פוליטיקאים רבים.

"לעקיבא?" שאל קוטר.

שולי הנהנה.

"מה שלומו?" שאל קוטר.

"הוא בבלגנים עם האישה. הם מתגרשים." אמרה שולי.

"אני מצטער לשמוע." אמר קוטר.

"תספר לו על זה." אמרה שולי. "עקי אוהב כשמשתתפים בצערו. במיוחד במקרה כמו הנוכחי, כשהוא בעצמו לא מצטער בכלל."

"הוא עזב אותה?" שאל קוטר." יש לו מישהי אחרת?"

"אל תהיה טמבל." אמרה שולי. "הוא גרם לה לעזוב ונשאר עם הבית. היית מאמין? לעשות תרגיל מלוכלך כזה לעורכת דין?"

"עקי אף פעם לא היה אידיוט." אמר קוטר בהערכה.

"הוא היה אידיוט כשהתחתן איתה." אמרה שולי. "איזה בנאדם שפוי   יתחתן עם עורכת דין?"

"מרגל, לא?" אמר קוטר

**

קוטר היה פה פעם, כשעקיבא ואשתו חיתנו בחצר האחורית הגדולה של הבית הדו-קומתי את בת הזקונים. עכשיו קידם בעל הבית את פניהם במרפסת הכניסה, ובשלט שבידו פתח לפניהם את השער. שולי החליקה את המכונית לחנייה המקורה.

עקיבא היה בן כיתתו של קוטר בבית הספר התיכון, שכן,  וחברו בתנועת הנוער, ואחר כך בשרות הצבאי בנח"ל. הוא היה גבוה בראש מקוטר, בעל כרס ארוכה, שהיתה ארוזה עכשיו בסוודר צבאי ירוק ומסמורטט, עם טלאים במרפקים, ורגליים ארוכות שהיו נתונות במכנסי ג'ינס שחורים ובמוקסינים בגודל ובצורה של סירות.

מאז תקופת התנועה, וגם הפעם, כלל  טקס הפגישה טפיחה עזה על השכם מצידו של קוטר, שלא הגיע גבוה יותר, וסטירה קלה מצידו של עקי על לחיו הזיפית של קוטר. הם ויתרו הפעם על שריקה מתואמת וזייפנית לפי מנגינת "ומשה היכה על סלע" ששימשה אותם עוד מנעוריהם. עקי, עקיבא עובד, נלקח מהגרעין לקראת בסוף השרות, כשחיל המודיעין מילא מחסור  מעיק בדוברי ערבית בשורותיו בתהליך איסוף יסודי בכל יחידות הצבא, שירת בקבע כמה שנים, עד שקיבל הצעה מהמשרד.

"הכנתי לנו ארוחת ערב קלה." הודיע עקי, שהוביל את אורחיו   לאולם הכניסה ששימש גם כחדר אוכל.

פיצה: כמו מדוזה על החוף (הצילום מהוויקיפדיה)

קוטר התאכזב  – הוא היה רעב למדי – כשנוכח לדעת שהארוחה ש"הכין" עקי כללה רק פיצה ענקית  באריזת הקרטון המקורית שלה מרשת פיצות בעלת מוניטין בינוני. הפיצה השתרעה בנוחות במרכז השולחן בין הצלחות , הכוסות והסכו"ם שערך עקי, ונראתה לקוטר כמדוזה צבעונית המוציאה את נשמתה על החוף, אחרי שבלעה זיתים שחורים, פרוסות דקיקות של פטריות חיוורות, גרגירי תירס צהובים  ופיסות אנשובי מזעריות וחומות. כבר יותר טוב שהיית נשאר נשוי, טמבל,  מלמל קוטר בשקט ולא זכה להקשבה מצידו של עקי.  קוטר לא סירב לבירה שהוצעה  לו. שולי התכבדה תחילה בגביע של יין לבן צונן, אבל עיקמה את אפה בחוזקה, בטענה שהוא חמוץ מדי, והצטרפה לגברים עם בקבוק בירה משלה.

"אין כמו בירה," הודיע  עקיבא, שלא נעלב בשם היין. הם נקשו בבקבוקיהם, לגמו מעט והתנפלו על הפיצה.

***

"אז מה עם האשה, עקי? ככה מתגרשים, אחרי יותר מ-30 שנות נישואין? ירדתם מהפסים?" שאל קוטר.

עקי נאנח, קם מהשולחן, ניגש לחלון הגדול הפונה אל הרחוב, הסיט את הווילון והתבונן החוצה.

"אל תגיד לי שהיא עוקבת אחריך." אמר קוטר.

"בחיים שלא תעיז להתחתן עם עורכת דין, קוטר." אמר עקיבא.

אשתו של עקי, בדרך להיות גרושתו,  היתה פרקליטה במחלקה המשפטית של המשרד.

"נקמנות נוראה," הודיע עקיבא. "ערמומיות וזדון בכמויות. היא רוצה למצוץ ממני כל טיפה שהיא יכולה. שותה ממני את החיים עם קשית. שום סנטימנטים לרגל שני הבנים ושתי הבנות שהשרצנו. כאילו שאף פעם לא הכרנו. החיים שלי נעשו סיוט. ואתה שואל אם היא עוקבת אחרי? בוא תסתכל על הפורד פוקוס הבהירה ההיא שחונה שם כבר יומיים, ותגיד בעצמך."

"אם היא כזו נבלה, איך זה שהיא השאירה לך את הבית? קוטר לא ניגש לראות את המכונית המומלצת.

"שאני אבין, קוטר.  אתה חבר שלה או שלי? אל תשכח,  שחוץ ממני גרים פה עוד בן ובת גדולים ויקרים לתחזוקה. היא רוצה אותם על הראש, נראה לך, עד שיואילו להתחתן? בא לה לפרנס גם אותם, נראה לך? בוא כבר תראה את המכונית של החבר'ה שלה."
"אל תגיד לי שנעשית פרנואיד, אצלך זו בטח נחשבת מחלה המקצועית." אמר קוטר.

שולי צחקקה ועקיבא התבונן בה באכזבה.

"גם את צוחקת עלי? בואי תסתכלי גם את." אמר עקיבא. "הבנזונה שם מעשן כל הזמן וזורק את הבדלים לכביש. לגמרי לא נהוג בשכונה שלנו. ארבעה בדלים עד עכשיו. קודם הסתכלתי במשקפת. תוך שעה אחת. מתיישב לי על הזנב כל ערב "
"די, בוס." אמרה שולי. "אתה תתגבר על זה. מתערבת איתך שזה שכן , שאשתו לא נותנת לו לעשן בבית. היה לי אחד פעם בשכונה אהב לשמוע באוטו מוזיקה קלאסית. הייתם מאמינים? ביחוד פגניני. שיא הקצב. פעם דיברתי איתו. הוא אמר שהכינורות של פגניני מפריעים לאשתו לא פחות מהסיגריות. הוא הכניס אותה למיטה על שיר של סינטרה, ככה הוא סיפר לי. די. צא כבר מהקטע, עקי. בוא שב. תאכל משהו. אחלה פיצה הבאת."

עקי התקפל בצייתנות לכיוון הפיצה.

בעודם מתחילים במשולש מס. 2, נשמעה מנגינת לכת של שיר להקות ישן מהסלולרי של עקי. הוא הציץ במסך, לחש "ראש הממשלה", ויצא למרפסת.

"אז מה הפסיכיאטרית רצתה ממך?" שאל קוטר כששב עקי מן המרפסת והיה נראה שרוחו פזורה וראוי למקד אותו.

"מתערבת שזה היה בעניין הברברוסה". אמרה שולה.

כמו בכל שנה-שנתיים, לאחרונה, השתוללה גם הפעם איזו שפעת מפחידה. זאת הפעם נקראה ברברוסה. מקורה היה במרכז אירופה, וכרגיל היה בסביבה ובשמועות איזה מתקן ממשלתי לייצור נשקים ביולוגים. הפעם היה מדובר בממשלת שוויץ שהכחישה, ככל הממשלות שנתפסו לפניה, שהיא פועלת בנגוד לחתימתה על האמנה להגבלת הנשקים האלה. נראה שמהנדסי הנגיפים השוויצים, הצליחו ליצר הפעם  נגיף שהפגין  פעלול ייחודי: כשהגיעו קורבנותיו האנושיים לשלב של החום הגבוה, נתכסו לחייהם בסומק עז. לכן כונה הנגיף ברברוסה,*

פרידריך הראשון ברברוסה.תמונת פסיפס מכנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים. (צילום מהוויקיפדיה): ועכשיו הנגיף

"ברור, הרי כבר אתמול דיברנו על זה." הזכיר לה עקי, ופנה לקוטר. "משטר טוטליטרי, שבנוי על המיקרופונים של הסאוואכ, על המלשינים והביריונים של הבאסיג', ועל התותחים והטנקים של משמרות המהפכה. מדינת משטרה שחיה מהפרוטקשן שמשלמים האזרחים המפוחדים.  בנויה על כוח, שחיתות, ומזימות, זאת אומרת על שקרים. כולם יודעים שהשלטון מפרסם שקרים. וכשיש מגיפה כמו הברברוסה הזאת, יש המון שמועות שמתחילות לרוץ, תיאוריות קונספירציה וסתם המצאות דימיוניות. אבל בבסיס לפעמים אמת. כשהאנשים ברחוב מאמינים יותר לשמועות מאשר לשלטונות, זה יכול להיות הסוף של השלטון. אין שום כוח בעולם שיכול לעמוד מול מיליונים שנמאס להם. ראינו מספיק דוגמאות לא מזמן ולא רחוק. "

"וואו", אמר קוטר, "ממש נכנסתם לזה, לא? זה מה שאמרת לה?"

"היא רוצה עכשיו תרגומים של מה שיותר מאמרים מהעיתונים של האופוזיציה. וגם תרגומים של מהדורות חדשות ברדיו ובטלוויזיה. גם תקשורת אזורית וגם מהרשתות.  מתוך המדינה וגם מה אומרים הגולים."

"זה לא שאתם מתכננים הפיכה  בארמונות טהראן על בסיס של הפצת שמועות זוועה, מה?" התעניין קוטר.

"עזוב את זה, קוטר. הפיכה בשיטת השמועות? הדברים האלה מומצאים ונשארים בספרים האלה מהסוג שאתה כותב. בכל מקרהה, צריך שחקן בסדר הגודל של הרוסים או האמריקאים, או שת"פ של הבריטים והצרפתים כדי לבצע דבר כזה. גדול עלינו.  אנחנו רק רוצים לדעת ראשונים מה באמת יכול לקרות, כי זה מידע שיש לו מחיר שוק מעולה,  וגם כי יש לנו Wishful thinking שאין להתבייש בו. לך אין?"

"משאלת לב." הסכים קוטר. "כשהרצון  והתיקווה מהלב גוברים על ההיגיון הפשוט ועל פשר העובדות מהמוח."

"אז זה מה שזה, בעיניך, הסיפור של הברסרוסה באיראן?סתם משאלת לב?"

"בינתיים." אמר קוטר, " אם אין טריגרים  נוספים."

"את שומעת אותו?" עקי פנה לשולה. "נעשה לנו זה מדינאי-על. מטרניך של המזרח התיכון. "

"אל תשכח שקוטר קשור לאלוהים." אמרה שולי. " זה מביא לו תובנות שאין אצלנו, האנשים הפשוטים."

"הוא  עוד בעניין הזה?" שאל עקי.

"ראיתי אותו אורז טלית, סידור, כיפה ותנ"ך." מנתה שולה."ונדמה לי גם כמה נרות."

"זה רציני." הודה עקי. "בכל מקרה, רק שתדע, קוטר, הברברוסה לא קשורה בכלל לעניין שבשבילו אני צריך אותך. זה משהו אחר לגמרי

"סוף סוף תכלס. הגענו לנקודה. אמר קוטר.  אז מה אתה רוצה ממני, עקי?שולי לא אמרה לי מילה."

"לפני כמה ימים," עקי נכנס למצב מנטלי ספוג תכליתיות, " נשרה לוואדי בגליל איזו טויוטה, עם 600 וקצת קילו חשיש לבנוני טרי ומעולה, כנראה ממלאי שאורז ומפיץ החיזבאללה.   שני הנהגים אחד יהודי ואחד ערבי, חברים ומקבלים כסף  משתי "עמותות"" – עקי סימן גרשיים בתנועה כלפי מטה של שתי אצבעותיו המורות, וחזר על כך כדי להדגיש את הנקודה. ""עמותות" שייסד בירושלים ובביר זית, החבר הטוב שלך,  המונסיניור."

"מה אתה אומר. לא הייתי מאמין", אמר קוטר. "שאוגי יתעסק בעניינים אדמיניסטרטיביים כאלה"

המונסיניור היה חברו של קוטר לספסל הלימודים. באוניברסיטה העברית בירושלים כמסטרנטים, ובפאריס כדוקטרנטים, שניהם, ועוד סטודנט ערבי, חברם הטוב, איסמעאיל היו עוזרי ההוראה  המסורים של הפרופ' לתיאולוגיה ד"ר פאולה ד'אנג'לו, צרפתו-איטלקיה יפה וגרושה, ששימשה כמדריכה של שלושתם  בעבודות המאסטר כשלימדה בירושלים ואחר כך כשעבדה איתם על הדוקטורטים שלהם בפאריס.  שם היא סידרה להם מילגות לפקולטה שלה בסורבון, ומצאה להם דירה לא רחוק, מהצד הקרוב של גני הלוקסמבורג. כשהיו הארבעה האלה בדירה, עם אלכוהול וג'וינטים, היה  שמח, למרות שזיונים עם הפרופסורית לא היו. היא אמרה להם: "לפני שתקבלו  תואר  שווה לשלי, לא תשימו עלי אפילו אצבע". והקפידה על כך. הם הסכימו  שזה אכזרי מצידה אך לא נעדר צדק והיגיון.

אוגוסט מנואל, המכונה אוגי,יצא במהירות מהמרדף. מיד  אחרי שזכה בדוקטורט  האזרחי, קיבל בקלות הסמכה לכמורה בכנסיה הקתולית והתקדם יפה במסדרונות הוותיקן. הוא הוצב שם כמעט מיד לאחר שזכה בהסמכה,  כי נחשב לחוקר מדעי חשוב ומקורי, המתמצא  בסבך הדוגמות הכנסייתיות, העתיקות והחדשות. אחרי זמן  לא רב זכה לקידום מרשים בהירארכיה מידי אחד האפיפיורים. אז החלו חבריו לכנותו, בהגזמה, " המונסיניור", כאילו היה כבר בישוף.

והנה הפתעה: אחרי עשרות שנים כקתולי נאמן, חל מהפך אמוני חד בנפשו של אוגי. לפני כמה שנים הוא פנה לכיוון האוונגליסטי, וגם כאן עשה חיל. הוא פרסם שני ספרים שזכו להצלחה רבה, העשירו את אוגי ונחשבו לאבני דרך חשובות בפריחה החדשה של האוונגליזם בדרום ארצות הברית, בדרום אמריקה וקצת פחות באירופה. אוגי קיבל משרה באוניברסיטה של פאריס, הקים הוצאת ספרים קטנה והיה למרצה מבוקש, יש שאמרו, על גבול המטיף.

"בקיצור," אמר עקי. "אני רוצה שתיכנס לעניין ותברר מה שאפשר על אוגי שלך, העסקים שלו, המימון שלו ותוכניותיו." אמר עקי.

"אתה רוצה שארגל אחרי חבר שלי." אמר קוטר.

"בשביל מה יש חברים," הצטחק עקי. "חכה, למה שלא תשמע, קודם?" אמר עקי.

הוא  הסביר לקוטר איך מתארגנת הפגישה עם אוגוסטוס מנואל.

הפתרון שנמצא היה בקס. פרופסור ירושלמי, מזרחן, שהכיר היטב את מנואל, שהכיר קצת את קוטר, ושהיה קשור לפרופ' אנטוני-ג'יימס קופר מאוניברסיטת ג'ורג'יה(UGA). עקי היה פעם סטודנט של בקס ושם עליו עין. לפני שלוש שנים וקצת הוא סידר לבקס שנה  באוניברסיטה במרוקו. חלום של כל מזרחן עברי. בקס היה מלא חששות. הוא ידע בשביל מי עקי  עובד. האם זה אומר שהוא יצטרך לעבוד בשביל המשרד במרוקו? חס ושלום, אמר עקי. סע ותהנה. הכל בונה-פידה. לא יהיה ביננו אפילו קשר טלפוני. תרגע.השב"כ המרוקאי הנורא לא ימצא עליך כלום. תיזהר רק מהחשיש שלהם.

אבל אחרי ששב מהמגרב נקרא בקס לדגל פעם-פעמיים בעניינים קטנים. פעם חוות דעת תמימה בעניינים מקצועיים. פעם הוא סידר לראש התחנה של המשרד בפאריס פגישה מקרית לכאורה עם קוליגה מבית הספר הצרפתי הגבוה למנהל(INSEAD), שעמד לצאת לשנתיים באיראן.  ועכשיו שוב הגיעה עת התשלום. ולא שצריך לדאוג לבקס. הוא אמנם נחשב לשמאלני ביקורתי, זה כן. חתימה על עצומות בעניינים מוסריים, משמרות-מחאה, הלאה הכיבוש, מדי פעם מאמר המעלה שאלות עקרוניות בענייני מוסר וחברה  ב"הארץ" או באחד מכתבי העת המקוונים.

אבל, טען עקי, בכל פעם שבקס  נקרא לתרום למולדת, הוא היה מתמלא אדרינלין. מרגיש כמו ג'יימס בונד. מתחיל להרטיב את השיער המאפיר שלו בשירותי הסגל לפני השיעור, שייראה כהה יותר.  עושה עיניים לסטודנטיות, אולי  מזיין את אשתו בעמידה (שולה מרימה גבה)ואוכל את הסטייק שלו מדיום רייר לפני שהוא חוזר, כעבור זמן,  לשגרת התנוחה המיסיונרית, השניצלים והדג הרזה.

תיאור קצת אכזרי, חשב קוטר, ולכן, כנראה, די מדוייק.

ומהעבר האחר  של האוקיאנוס, ישוב בכורסתו המנהלתית, פרופסור אנתוני-ג'יימס קופר מהאוניברסיטה של ג'ורג'יה. אביה של אשתו הוא התורם מספר 1 של הפקולטה. בקס, אוהב טיולים שכמותו, בילה עוד לפני הטיול למרוקו שישה חודשים בקולג' החדש ללימודי המזרח התיכון של קופר. מאז הוא כותב פעם בשנה או בשנתיים מאמרון-מחקרון  לרבעון של קופר: "הגיונות וזמנים" המתנדנד בין פוסט-מודרניות לשמרנות חדשה, עם נטיה לאוונגליזם אמריקאי, אבל פתוח גם להשקפות אחרות.

"כן, גם אני כתבתי לו פעם." אמר קוטר. "שילם טוב, ובזמן, בלי שום חוכמות."

אז ברגע ששולי טילפנה מהגליל והודיעה לעקי שקוטר בדרך, הוא כבר התקשר אל בקס, ובקס כבר פיקסס לקופר וקישקש איתו בסקייפ, וקופר נדלק לרעיון:

קוטר, שכישרונותיו הספרותיים והז'ורנליסטיים  ידועים היטב – גם לקופר – יראיין את מונסיניור מנואל. התוצאה תהיה עשרים-שלושים עמודי מגזין עסיסיים על תיאולוגיה מעשית בת זמננו והשפעותיה על הפוליטיקה של המזרח התיכון, בהשתתפות אחד מההוגים הידועים של התקופה, אוונגליסט, וחברו הוותיק, יהודי  מישראל.  נכון שזה רעיון גדול? עכשיו עם ההתעוררות הדתית בכל רחבי הכפר הגלובלי? "הגיונות וזמנים"  יהווה בהחלט אכסניה נאותה ונכונה ליוזמה שכזאת.  הרי אוגוסטוס מנואל הוא שם חם מאוד כרגע בחוגים האינטלקוטאלים של מערב אירופה. יש לו הוצאה חדשה לאור בפאריס. הקים אותה לפני שנתיים, אבל בזמן האחרון יש פריצת דרך  חשובה, עליה בתפוצה של הספרים בהוצאתו. הרבה ראיונות בתקשורת הצרפתית וגם הקנדית, ואפילו עשו עליו סיפור לא מזמן ב-"60 דקות" האמריקאי. "האוונגליזם החדש מעבר לאטלנטי", קראו לכתבה.  זה מה שהולך כרגע אצל מנואל. שילוב של נצרות לייט, הרבה היסטוריה, מדעים מדוייקים וניו אייג', הכל עטוף בצלופן אפוקליפטי מבריק ומרשרש. כל זה באופנה כרגע, במיוחד בהתחשב בנשיא הנוכחי בארה"ב וקהליו האדוקים. . הספרים של אוגי זוכים לביקורות טובות אפילו בנומנקלטורה האירופאית האנינה ויש תרגומים רבים לספרי ההוצאה. אנגלית, ספרדית, איטלקית הולנדית, יפאנית וקוריאנית. הקוריאנים מתעניינים עכשיו בכל שטות מערבית, הסביר עקי. יהיה גם ספר של מונסיניור מנואל שיתורגם בקרוב לעברית. אחד שלא נראה נוצרי-מסיונרי יותר מדי. אבל למי אני  מספר את זה? הרי קוטר מכיר היטב את מנואל, תעלוליו ופעלוליו.

קוטר הזכיר לעקי שהוא הסתכסך עם אוגי בפעם האחרונה כשמנואל בא להעביר את הסמינרים שלו בישראל ובגדה המערבית.

עקי הנהן. הוא אפילו זוכר על מה זה היה. אבל הוא גם זוכר שהם כל הזמן ככה, שני אלה.  רבים ומשלימים. לא ככה?

קוטר הנהן בהכנעה.

 

ברור שמבצע כזה יחייב לפחות שבועיים של פגישות ושיחות בין השניים בפאריס.  וכך יוכל קוטר להתקרב, לרחרח, להבין, לדווח. מי עומד מאחורי אוגוסטוס מנואל? מי מעניק להוצאה לאור שלו את הגב הפיננסי? מי מממן את "העמותות"? מה הקשר המדוייק בין אוגי ובין כל העמותות האלה בירושלים ובביר זית? עכשיו, כשמתברר שאנשים הנמצאים במצבת מקבלי השכר של העמותות של המונסיניור (לשעבר)  מתעסקים בהברחת חשיש, עם קשר אפשרי לחיזבאללה, הכל חשוד מאוד.

ויש התפתחות נוספת, הודיע עקי: מנואל כבר הסכים! קנה בשמחה את הרעיון! למעשה, טכנית, כבר אפשר לסדר בקלות, ממש בזה הרגע,  שיחה בסקייפ בין קוטר למנואל,  השעה עכשיו בפאריס היא בסביבות תשע בערב. אבל אף אחד לא רוצה להראות להוט מדי, נכון? אז השיחה שבה ייסגרו התאריכים תתקיים רק מחר, אם זה בסדר מצידו של קוטר.

ומה אחרי זה, אתה שואל, אמר עקי. יהיה המשך. זה לאייגמר בשבועיים האלה. מדובר בפרוייקט שלם. כשתצטרך לדעת , תדע. זו עבודה לטווח בינוני-טרוך. אם אתה רוצה שנסדר לך עם המכךלה, שישמרו לך את המשרה, זה ניתן.

בכל מקרה, הודיע עקי, למנואל לא היו שום הסתייגויות. נראה שהמריבה האחרונה  נשכחה והיתה כלא היתה. שום משקעים.לא נחמד?

מה עם קפה? אני עוד צריכה להכניס את קוטר למלון בתל אביב." אמרה שולי, שהבינה שהתדרוך תם. .

"מלון בתל אביב?" הזדעק עקיבא. "לא בא בחשבון. אתה נשאר לישון אצלי פה, קוטר! יש לי פה שלושה חדרי שינה לבחירתך!"

"הבחור  השתגע." הודיע קוטר. "בואי, שולי, קחי אותי לתל אביב. נשתה כבר קפה במלון."

עקיבא קיבל את הגזירה בשתיקה וליווה אותם למכונית .

"לא תהיה לך בעיה לעשות את זה, קוטר, מה?" הוא שאל בשעה שקוטר השתחל למושב הקדמי של המכונית. "זאת אומרת, לרגל אחרי חבר, וכל זה."

"כמו שאמרת, בשביל מה יש חברים"אמר קוטר." אני לא הולך לוותר על שבועיים  בפאריס."

"למה לא רצית לישון אצל עקי?" שאלה שולי כשכבר היו במכונית. "חשבתי שאתם חברים טובים."

"השתגעת? את יודעת כמה זמן חלמתי על קפה, קרואסון ועיתונים בבית קפה בתל אביב?" השיב קוטר, "ואת מציעה לי להתעורר בבוקר באיזו רמת הטייס או גבעת הקצין, או בקעת הצנחן איך שלא קוראים לשכונה המזורגגת הזאת? ועוד לראות את הפרצוף המעוך גרוש של עקי על הבוקר? עם סיפורים על פורד פוקוס שעוקב אחריו? בדלים זרוקים על הכביש שהוא ראה במשקפת? הוא מידרדר, שולי, אני מודיע לך. אני מכיר את האיש כבר עשרות שנים, את יודעת. גדלנו ביחד. ועוד לא ראיתי אותו במצב כזה."

"הוא מידרדר? תראו מי שמדבר." אמרה שולי והעיפה בקוטר מבט ביקורתי. "מתי ראית ראי בפעם האחרונה, קוטר?"

—————————————————————————————————————————

*על שמו של פרידריך השלישי פון שטאופן מלומברדיה, אדום הזקן (ברברןסה) שנאבק, כרגיל בימי הביניים, נגד האפיפיור מרומא על השלטון. פרידריך  היה אדום זקן. מכאן ברברוסה. הודות ללחיים האדמדמות של חולי השפעת החדשה. הוא הגיע לאזור  במסע הצלב השניי, ומת בטורקיה בדרכו למסע הצלב השלישי, שנודע בעיקר הודות להשתתפותו של ריצ'רד לב הארי. כל זה היה במאה השניה לאלף  השני.  ברברוסה נחשב לאחד החשובים  בקיסרי "הרייך השני" – "האימפריה הרומית הקדושה מס. 2", בתחילת הדרך. ועכשיו זכה למגפת שפעת על שמו, שהתפשטה במהירות ממרכז אירופה לרחבי העולם.אחרי שכבר נקרא על שמו מבצע צבאי גדטל שהביא לתבוסה של אימפריה.

 

 

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: