דילוג לתוכן

קוּטֶר: מותחן בהמשכים, פרק 5.

פברואר 18, 2020

חלק ראשון:

כל ההתחלות קשות

רק באגדות מתחיל הסיפור בנקודה מסויימת אחת בזמן ובחלל. במציאות, בטח בעולם המזימות של השרותים החשאיים, אפשר להצביע על נקודות שונות, ולפעמים רבות, שאפשר לאבחן אותן כתחילת המעשה. בחלק הראשון, יתוארו כמה ארועים, לא בהכרח בסדר כרונולוגי, שהם בבחינת  התחלות אפשריות.

זמן מה אחרי שיחת החוף שניהלו  ראש המוסד והמשנה לו, ואשר תוארה בפרק הראשון, ואפשר לומר בהמשך לאותה  שיחה, היה  בוקר סתו צונן ושטוף רוח מדברית מהמזרח הסורי, שציננה את הגליל. באווירה זו נפגוש את האיש שעל שמו נקרא המותחןפה: הכירו את קוטר. זהו גם הפרק האחרון של החלק הראשון, "כל ההתחלות קשות"

 

הקוף הגדול והביקור של שולה

בדיוק יומיים אחרי שחלמה לימורי את חלומה על שלוש הדוסיות בביקיני הלבנים והזבוב שנחת על טבורה בקפטריה של בניין גילמן, ואז הטפיחה שטפחה על בטנה בחלום ושהתבררה  במציאות כבעייה עם הברזנט שעטף את הקיאק שעל גג המכונית, יומיים אחרי זה, היה לקוטר חלום משלו.

האיש שבחלום נראה קרוב לקו הרקיע, שנמתח מאחורי גבו כים כחול כהה מאופק עד אופק. שמיים מעורבים בלבן ובאפור מעל לקו האופק. האיש היה לבוש בגלימת פסים צבעונית עם נצנצים, שהזכירה לקוטר חלוק רחצה עתיר פסים צבעוניים שהיה לו פעם, ירושה מאביו. האיש מהחלום רבץ על סלע גבוה,  כפות רגליו היחפות מדשדשות בחול, ובידו מקל חזרן  ירוק-צהבהב, ארוך ודק, שעימו צייר בחול. פניו היו צרים והיה לו זקן חום, לא ארוך ולא קצר. בחלום, הוא היה מוכר היטב לקוטר. "אז מה," חקר האיש בנימה של שיחה שגרתית, "בלגן?"

"בלגן גדול." הודה קוטר.

"יש לך שאלות?" שאל המזוקן.

"כמה וכמה." אמר קוטר."או יותר נכון, בלי סוף".

"היית רוצה לפגוש את אבי אבות אבותיך?"

"מאוד!" קוטר לא הסתיר את התלהבותו.

האיש בגלימה הצבעונית נעלם מהשטח ופתאום ישב מול קוטר קוף גדול בעל זרועות עצומות, חזה חביתי אדיר והמון שיער כסוף. נחיריו רטטו ועלה מהם אד לבנבן. הוא סקר את קוטר בעיניו הצוחקות, שהיוו ניגוד לארשת  פניו הזועפת. המקום היה קרחת יער סלעית ומרווחת. עשביה גבוהה וקצת פרחים לבנים וסגולים.

"אז זה אתה?" שאל קוטר.

"כמובן שזה אני. למי ציפית?" לקוף היה קול עמום במקצת.

"אז הדארוויניסטים בכל זאת צודקים?" התעניין קוטר.

"הדארווינסטים?" מצחו של הקוף נחרש תלמים עמוקים והיה מבט תוהה בעיניו הנוצצות.

"אלה שאומרים שמוצא האדם מהקוף" הסביר קוטר

"וואלה? ומה מוצא הקוף, לפי הדארוויניסטים??"

"מכל מיני חיות, אני חושב." קוטר זכר משהו מעומעם, שקרא פעם.

"בדיוק. הם צודקים. אותנו הוא קימבן מכל מיני חיות ועשה אותנו יותר חכמים,  על ידי זה שהוא הפחית לנו את האגו. בעזרת האגו המופחת, לא היתה לנו בעיה ללמוד טיפוס אצל החתולים הקטנים, לרוץ למדנו מהצ'יטה,  לרחף בין העצים למדנו מהציפורים. מהאריות למדנו לאכול פגרים, מהצבועים למדנו לצוד בלהקות ולצחוק בקול,  ומהנמרים למדנו לצוד כבודדים. השפנים לימדו אותנו לאכול עשב ואגוזים ולהימלט במהירות מפני חיות גדולות מאיתנו. למדנו לנבוח ולילל ככלבים וכתנים,  ולשאוג כנמרים כאריות. אנו חיים במשפחות ובשבטים, ולפעמים כזאבים בודדים. לעתים תוקפים ולעתים בורחים.

רק רגע, אמר קוטר. "למה אתה מתכוון 'אותנו הוא קימבן, אותנו הוא עשה'"?

"בלי הצגות. אתה יודע היטב למה  ולמי אני מתכוון," הודיע הקוף.

"אלוהים?" שאל קוטר.

"לא. צלחת הספגטי המעופפת." הקוף צחק. "חתיכת חרס צבוע, ובתוכה קמח ומים בצורת איטריות.  ההומור הטיפשי של מאמיני  יד המקרה, התיאוריה המטומטמת, שנדמה להם שהיא יותר סבירה והגיונית  מיד האלוהים. יכול להיות משהו יותר מטומטם מזה? אתה לא חייב להשיב. התשובה הנכונה היא לא. לא יכול להיות משהו מטומטם יותר מזה."

"האיש ההוא מחוף הים אמר שאוכל לשאול אותך שאלות." אמר קוטר.

"אותי האיש ההוא הביא בשביל ללמד אותך דבר אחד חשוב." אמר הקוף."Chackee"

קוטר חיכה.

הקוף הרים את ידו הימנית.

קוטר חיכה.

הקוף העווה את פניו בצורה שהזכירה לקוטר חיוך.

"אני מבין." אמר הקוף. "חשבת שאני מתכוון לחכה באות כף. אז לא, אידיוט אנושי שכמוך. . התכוונתי באות קוף, כמובן. אני קוף, לא? טיפוס אינטליגנטי כמוך, דוקטור,  היה אמור להבין.  הרי לפני רגע הסברתי לך, שהחיקוי הוא המומחיות שלנו. אז אל תשבור את הראש, דוקטור, חקה.  זוהי כל חוכמת אבי אבות אבותיך הקוף, שאני אמור להעביר אליך. מה שההוא לימד אותנו, אני מנסה ללמד אותך. החיקוי הוא אבי הלימוד. אנשים טיפשים חושבים שיש בזה משהו פסול,  לא ראוי, לא מכובד. לקרוא אצלכם למישהו "חקיין", זה עלבון.  הטיפשים חושבים שהחוכמה היא להיות מקורי. לחדש. לפרוץ דרך. טיפשים עם דלקת יותרת האגו.  את הטיפשים האלה אל תחקה, דוקטור. החיקוי הוא אבי הלימוד. השלב השני, לפני שאתה שואל, הוא השינון. חקה שוב ושוב ושוב, שזה השינון. חקה ושנן עד שהפעולה הנכונה תהיה הטבע השני שלך. כל כך טבעית היא תהיה,  עד שתהיה בטוח שאתה בכלל המצאת אותה. חקה, בנאדם, חקה. נראה לך שהבנת? ואגב, גם כדי להיות מקורי ופורץ דרך, מה שחשוב לדבילים בעלי האגו,  אתה צריך ללמוד  לחקו. ללמוד איך מחקים את המקוריים ופורצי הדרך שהיו לפניך.רק ארכי-מטומטמים שואפים להמציא את הגלגל בכל פעם מחדש, והם כמובן לא מצליחים להמציא כלום .הבנת?"

"אני חושב שכן. זה נשמע לי פשוט.", אמר קוטר.

"עוד נראה", אמר הקוף בטון של פקפוק והניף את כפו הימנית אל מעל לראשו.

"חקה", הוא אמר.

באופן טבעי הניף מולו קוטר את ידו השמאלית. טעות, כמובן. חיקוי לא נכון. מקור הטעות ידוע: כשאתה מבקש לרמוז ליושב מולך שפרור מיותר וראוי לסילוק נותר בפינה השמאלית של פיו, אתה מסמן לו על ידי הצבעה על הפינה הימנית בפיך שלך.

מתברר שחיקוי נכון אינו פעולה אוטומטית. הוא מחייב מחשבה ולימוד.

היה נדמה לקוטר שהוא שומע את קול צחוקו הבטנוני והלעגני של אבי אבות אבותיו הקוף,לפני שהכל התפוגג ונעלם. .

קוטר התעורר כששמאלו המונפת בטעות מעבר לראשו נתקלה במנורת הקריאה שניצבה על השידה שליד הספה. המנורה התנודדה אך לא נפלה, והבסיס המתכתי הכבד רק הכאיב לאצבעותיו.

קוטר שמע כיצד מכונית מגיחה מעבר לפינת הרחוב ונכנסת לחניית הבית שלו.

אחרי שנדמה המכונית בחצר, נשבה הרוח בעוז והתריס נדפק באדן החלון כמו במערבונים ובסרטי אימה ומתח. בדרך כלל לפני התפתחות מרשימה בעלילה.

באותו בוקר, עוד לפני החלום,  היה קוטר, נתון להתקף של מחשבות רעות.

למזלו, לא התברכה נפשו של קוטר בעומקים הרגשיים, שהם תנאי חיוני לכך שמחשבות רעות יתגלגלו לדכאונות ויובילו  למסקנות מעשיות.

ובכל זאת.

העולם, כך חש קוטר בשבועות האחרונים, העולם סוגר עליו.

מבחינה אישית, הוא מנה 11 בעיות רפואיות מטרידות, החל מכאבי ראש וסחרחורות קלות שהרפואה הגלילית לא הצליחה לעמוד על סיבתן, וכלה בציפורן חודרנית מעצבנת בכף הרגל הימנית, שהחזירה אותו לסנדלי הקיץ (עם שתי זוגות גרביים) בסתו הגלילי הצונן. ועוד בתחתית היו ניצנים של דורבן מכאיב בעקבו. רופאת המשפחה המצירה שלו, שכבר מזמן צייתה להנחיותיו, עם הוותק שלו בטיפול בבעיותיו, לקראת סוף העשור השישי של חייו, שיגרה אותו לכירורג, ששיגר אותו מצידו לרופא עור, ששיגר אותו לאורתופד, רוסי מתנשא ומעצבן,  שרשם לו משחה חסרת ערך, ומדבקות אופיאטיות נגד הכאבים,שקוטר לא העז להשתמש בהן בהתחשב במצבו הכללי המעורער.  זו לא היתה הפעם הראשונה שקוטר חש את עצמו ככדור טניס מרופט, שהרופאים "המומחים" מטיחים אותו זה בזה במחבטים שלהם, הקרויים "הפניות", והוא מצידו, בתור הכדור החבוט, רק נתקע ברשת שוב ושוב, ונופל ייגע ומאוכזב לרצפת המגרש. הבלגנים הבריאותיים גררו פיזור נפש. דברים נפלו לו מהידיים. כשעבר במטבחו, הפילו כנפי הפונצ'ו  האפור שנהג לעטות בביתו  בעונה הקרה ספלים שניצבו על קצה המדף, ולילה אחד העיר אותו רעש פתאומי מהמטבח, והוא מצא שני מכסי סירים שבאורח פלא הגיעו מארונית הסירים לריצפה, כך שאילו היה קוטר נוטה לאמונה בפרפסיכולוגיה  היה יכול לייחס את המקרה להתערבות מסוג ה"פולטרגייסט" .  בגלל פיזור הנפש, ומצב רוחו הירוד, לא הצליח קוטר לשמור על סדר וניקיון כרגיל ואכל יותר מדי. כמה פעמים, כשיצא את הבית שכח לכבות את תנורי החימום או את האורות, בחדרו, במטבח או בחדר האמבטיה. פעמיים-שלוש בחודש נאחרון שכח בבית את הסלולרי או את האוזניות ששימשו אותו להאזנה לחדשות ולמוסיקה בדרכים. פעם אחת שכח להשיג  בעוד מועד  כתב התחייבות מקופת החולים לצורך בדיקה  בבית חולים  בעיר המחוז הרחוקה, ונאלץ לחזור כלעומת שבא ולקבוע תור חדש. במשך שבוע כמעט שכח לטפטף לעיניו את התרופה הקבועה. פעם כשחזר מסיבוב קניות לביתו, נוכח לדעת  לבושתושהסתובב בחוצות העיירה כמה שעות  כשמפתח מכנסיו היה פתוח לרווחה.  פעם אחרת קנה במכולת חלב וביצים למרות שנמצאו כבר במקרר  קרטון ותבנית מזה ומזה.   כמה פעמים בחודש האחרון, שכח להתפלל, כרגיל,  בערבים,  דבר שלא קרה לו מעולם.

האם כל זה  נבע מהחשש שהגיע לסוף דרכו המקצועית במכללה הצפונית הנידחת שבה לימד, והחוזה שלו  לשנת הלימודים הבאה לא  יחודש לקראת הסימסטר הבא? האוייב הראשי שלו, ראש החוג, נראה לו עליז, לגלגני  ומרומם-רוח קצת יותר מדי בפגישותיהם האחרונות. ואילו אחד הסטודנטים שלו התלונן על קוטר אצל הדיקאן,  בטענה שקוטר העליב אותו כשכינה אותו  אידיוט, וקוטר חשש שהגירסה שלו, להגנה "בשם העובדות", לא תתקבל בקלות על דעת הדיקאן.

באשר לבית השכור שבו התגורר, מכיוון שמכר את  מכוניתו  לפני שלושה חודשים וכך שילם שכר דירה של שישה חודשים מראש, עדיין עמדה לרשותו אורכה של שלושה חודשים לפני שיהיה עליו למכור את הנכס הבא, או לחילופין, יהיה עליו לבקש מדיירי המשנה שלו שנא יקדימו את תשלום שכר הדירה מצידם.

שכן, כדי שייקל עליו לקיים את עצמו ואת שתי החיות הרעבות שפירנס,  והחתול ב' קיצור של "ביסי", שזה חתול בערבית, והכלב ג', שזו האות שאחרי ב', השכיר קוטר לזוג סטודנטים  את המרפסת הגדולה והסגורה שבצד הפונה לגינה, כולל זכות שימוש במטבח, בחדרי השירותים ובסלון.

זוג סטודנטים שהיו עשירים ממנו רק במעט.

הסטודנטים נמצאו כרגע במכללה האזורית, לומדים בחריצות פסיכודרמה (היא, מורן) וקולנוע (הוא, איתי).

וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את מצב המדינה והעולם. קוטר, ששעוד מנערותו היה מכור לתקשורת, עיתונים, יומני חדשות ברדיו ודילוג בין מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה בערבים, נכנס  בקלות למצבים של דאגנות יתר בנוגע ל"מצב". המערכת הפוליטית בארץ נכנסה לסחרור, שהתבטא במעין "לופ" החוזר על עצמו. הפוליטיקאים, כך נראה לקוטר, איבדו לחלוטין את האמון אלה באלה. לא רק ביחסים  שבין הימין והשמאל,אלא גם ביחסים הפנימיים בתוך הגושים עצמם. מצבה המעורער של המערכת הפוליטית הביא גם לערעור המצב בגבולות. חוסר האונים  הממשלתי לא נעלם מעיני האוייבים שמבחוץ, שחוצפתם גברה, וגבתה קורבנות בנפש, ככל שנראה להם שחולשתם של הפוליטיקאים המקומיים תאפשר להם לצאת ללא ענישה גם מעבירות חמורות על כללי המשחק המקובלים. החולשה הפוליטית גררה גם זלזול במנהיגות המקומית מצד ידידים ובעלי ברית רבי השפעה באזור, וגם במעצמות הגדולות. קוטר קיבל תזכורות לכך,  שבמרחק של קילומטרים ספורים ממנו, מעבר לגבול,  נמצא ארסנל אדיר של ברזלים מעופפים ממולאים במטעני נפץ מסוכנים, ולא מזמן פוצצו על ידי הצבא, גם זה לא הרחק, כמה מנהרות התקפיות שחפרו המטורללים הדתיים שמעבר לגבול הצפון, ומי יודע כמה מנהרות חדשות נחפרות עכשיו במקומן. כמו כן, נראה היה לקוטר שהמטוסים שיצאו מדי פעם בדרכם להפצצות בסוריה, הקפידו לעבור את מהירות הקול דווקא כשעברו מעליו, הבומים האל-קוליים הקפיצו אותו, ועוד יותר את הכלב שלו, ג'.

לעומת אלה, נראו הבעיות הכלכליות, מסוג הגרעון התופח,  זניחות למדי. קוטר סבל רק מצד השאלת הספרים בספרייה של האוניברסיטה ובספריה העירונית , שהוא היה מנוי בשתיהן. אי-הנ

אי-סדר הממשלתי גרם לכך שלא הועברו לספריות תקציבים לרכישת ספרים חדשים. קוטר נהג ללקט את שמותיהם של ספרים ראויים לקריאה מחנויות הספרים ומהעיתונים,  ועכשיו לא היה לו סיכוי לקבל אותם בספריות.  שתקציבן לצורכי  רכש  נעצר באוצר המדינה.

ובעולם?  לא היה  משהו יוצא דופן במצב המעורער של המדינה באותה תקופה. נראה היה לקוטר שבאתרים רבים ושונים ברחבי העולם, נקלעות חברות ואזורים שלמים לאותו לופ מסוחרר שאיפיין את הפוליטיקה המקומית. יותר ויותר נזכר קוטר באותו "קליפ" של להקת ה"פינק פלויד" מתוך "החומה", שבו נראים האנשים נדחקים בכוח לתוך מטחנת בשר גדולה, מצווחים, צוהלים ומלהגים, ויוצאים  מנקביה של המכונה בחזית,  והנה הם טחונים עד דק ונופלים לקרקעית הקערה  כתולעים צהבהבות, מדממות  ודוממות, המתאימות לתעשיית הנקניקיות או לטיגון קציצות. המצב הזכיר לקוטר  יותר ויותר ספר של מדע בדיוני שכתב פעם, בסגנון הדיסטופיה: אסונות תכופים מתחום רעידות האדמה וגלי הצונאמי שבעקבותיהם, שריפות ענק והצפות מסוכנות,וכמובן מגיפות  מפחידות , אי שקט וחשדות הדדיים , וגם איומים במלחמות גרעיניות ונפילות מכאיבות בבורסות, כל אלה מצרכי-חובה בסיפורי המדע הבדיוני מסוגת הדיסטופיה. והנה – עכשיו כל אלה מתרחשים ממש בשבועות האחרונים. מושגים כמו "יום הדין", "אפוקליסה" ו"סוף העולם" הופיעו יותר ויותר במאמרים המלומדים של הוגי ההגיגים בעיתונות.

 

כך שאך טבעי היה למצוא את קוטר שרוע בספה שבחדרו, בשעת לפני הצהריים, עם כרית מתחת לראשו, מיטלטל בין קריאה בספר מדע בדיוני אמריקאי ובין נמנומים קלים וחלומות  בכל פעם שהספר צונח מידו.

******

בחצר, אחרי ההמולה הקלה שעוררה המכונית האורחת, נשמעו שתי נביחות רמות של הכלב ג'. קוטר ניער מעליו את הספר  שהיה פרוש על חזהו ומיהר לקום מרבצו.

הכלב, המכונה ג', כאילו היה דמות במותחן ריגול  מהסיקסטיז, השמיע נביחה נוספת.  אבק  פריחה פתאומי הביא את קוטר להתעטשות עזה.

קול נשי רם  קרא מהחצר: "לבריאות, קוטר! ותסלק מכאן את המפלצת שלך!"

הקול היה מוכר לקוטר, אבל הוא לא הצליח לחבר את צלילי הקריאה לצורת הפה שהפיקה אותם, או לפנים שאותו פה נטוע בהם.

קוטר התנודד, יחף, לעבר הדלת, לאחר שדחק את רגליו לנעלי הבית הסמרטוטיות שלו.  הכלב, גימל,  קטן כשועל, שיער בלונד-דבש גלי וחוטם חד, שחור, לח ומבהיק,  ניצב  במרפסת הקטנה שלפני דלת הכניסה  דרוך ומתוח, מוטה קדימה בתנועה מאיימת וזנבו  זקור מאחוריו ונפרש כמניפה. שיניו היו חשופות לעומת האורחת, שמצידה נמתחה גם היא על מקומה,  ובכף ידה האהילה על עיניה. למיטב הבנתו של קוטר בסוג כלבים, הגזעים המובילים ביצירתו של ג', היו טרייר, על פי הצבע והצורה הכללית, קוקר ספנייל לפי האוזניים,  ורגליו הארוכות במקצת של ג', לעומת המקובל בגזעים האלה, אולי הגיעו אליו מצידו של זן השנאוצר.

כשהבחין  ג' בקוטר,  המצטרף לצד שלו במערך הכוחות הביתי, נמלא אומץ ושיחרר נביחה משולשת נחושה וחד-משמעית, ולשם הדגשת עמדתו  אף מתח את צווארו לפנים לצורך כל נביחה בנפרד. ואחרי שסיים את התהליך אף הוסיף יללת איום נרגזת, נרגנת  ומסולסלת במקצת לקראת סיומה.

האורחת ניצבה ליד הדלת הפתוחה של המכונית הצרפתית הכחולה-כהה בתנוחה תוקפנית במקצת, נוטה לפנים גם היא אבל נראתה הרבה יותר טוב, במגפיים חומים לאורך הקרסול, מכנסי עור בצבע קרם, ומעיל עור שחור קצר, עם שיער כהה ומתולתל מתנועע ברוח,

ובלי שום זנב.

"עוף מפה, גימל", אמר קוטר,  וליתר ביטחון, כדי להזכיר לכלב את משמעות ההוראה,  בעט קלות בקרסול האחורי של החיה, וגידף וגנח בכאב כשבוהנו, זו עם הציפורן המעצבנת,  נתקעה בעצם מפרקית חדה ונוקשה ברגלו האחורית של גימל. גימל נבח פעם אחת נוספת, אבל הפעם ללא תחושת מטרה ברורה, לנוכח בגידת המפקד והתמוטטות החזית הביתית, ומיהר להתקפל בריצה קלה לאחורי הבית.

"יש עוד חיות?" שאלה האישה.

"רק החתול", הודה  קוטר. "את רוצה להיכנס, שולינק'ה, או שאת מעדיפה לקחת אותי לטיול באוטו?" הוא ברך את עצמו על מוחו שהתעורר לחיים. ממש ברגע האחרון הוא ניזכר בשמה.

"גם זה וגם זה, אבל קודם אני רוצה להיכנס."  אמרה שולי, "אם זה לא מפריע לך." היא טרקה את דלת המכונית ונעלה אותה בלווית צפצוף חד, בעזרת השלט הקטן שבידה. ומשם פנתה לעבר קוטר.

"בטח שזה לא מפריע לי, שולי מותק. למה לא טלפנת? הייתי מסדר  קצת את הבית  ומכין כיבוד."

"לקחתי צ'אנס, קוטר."  היד שהושיטה אליו הייתה צוננת ורכה. נראה היה לקוטר שהיא גוחנת מעט קדימה והוא ניזכר מיד בקוף שהופיע בחלומו ומיהר לחקות אותה, ומזה נבעו שתי נשיקות-לחי לחות.לחייה היו חמות בהרבה מכף ידה.

"בושם מדליק, שולי." אמר קוטר.

"אין עלי שום בושם, קוטר." אמרה שולי.

"אז זה בטח הריח הטבעי שלך. יותר טוב מכל בושם." אמר קוטר.

"חנפן. היית שנון ונשארת חלוד." אמרה שולי, והוא נזכר שהיה לה כישרון למשפטים כאלה, לפעמים אפילו בחרוזים, אבל לא תמיד.

"אז מה עושים עכשיו, קוטר? שניכנס? נראה לי שאתה עדיין לא לגמרי בהכרה. ולי קר ". היא הניחה כף יד מכוונת על מותנו והפנתה אותו לעבר הדלת שמאחוריו.

 

עברו כמה שנים מאז פגש קוטר את שולה לראשונה. זו היתה היכרות מקצועית עם ניחוחות של חיבה, המשימה, שלשמה גוייס קוטר על ידי חבר ותיק מאוד, מבית הספר, תנועת הנוער והצבא, נמשכה אז כמה שבועות. לפני כשנה פגש קוטר שוב את שולה, במה שנחזה להיות מקרה, על הרציף, בתחנת הרכבת בבנימינה והם שתו ביחד קפה הפוך והורידו פרוסה של עוגת גבינה בינונית ליד שולחן פלסטיק לבן במזנון התחנה.

שולה הייתה עכשיו בת 45 בערך, לפי חשבונו, נאה לא פחות מכפי שנראתה לאחרונה בבנימינה. אולי קצת מלאה יותר. מה שלא היה רע בכלל, לדעתו.

ודווקא עכשיו קוטר שרוי בסוג של דיכאון קיומי וענייני נשים ומין נשמטו לפינה נידחת בגלקסייה שלו.

"איפה החתול?" שאלה שולי. היא ניצבה באמצע החדר וסקרה במבט מקיף את התקרה, את החלונות, את הקירות, את הריהוט ואת הרצפה. מבטה התעכב מעט על שידת הדת של קוטר, שעליה היו מונחים סידור תפילה, כמה פמוטים, קופסת קרטון ובה נרות שבת, טלית מקופלת וכיפה סרוגה לבנה, גדולה.

"מטייל בשכונה." אמר קוטר. "כנראה מחרחר מלחמות בין המדרכות והכבישים או בין הכלבים לעכברים. להכין לך משהו חם לשתות, שולה? רוצה משהו קר? חריף?יש לי ברבן שהביאו לי מאמריקה. החומר הכי זול והכי פושטי ומחוספס מתוצרת קנטקי, כמו שאני אוהב. שבי בבקשה." קרבתה החדשה של אישה צעירה, נאה ורעננה, גרמה לשחרור  של חומרים ממריצים  במערכת העצבית של קוטר והקלה גם  על התנועתיות של  לשונו.  שולה בחרה בכורסת הסקאי הזהובה, שהתאימה  לצבע המכנסיים שלה.

"קפה שחור וחזק באיזו שיטה שאתה רוצה." היא אמרה וקוטר שב  כעבור כמה דקות מהמטבח המבולגן עם שתי כוסות זכוכית מלאות למחצה בקפה בוץ מהביל וריחני, בניחוח קל מאוד  של הל. הוא הותיר אחת מהן. על השולחן הקטן שליד הכורסא של שולי, ואת השניה על השולחן הסלוני שמול הספה. למטבח הוא חזר ושב לחדר עם צלוחית שעליה כמה רבצו בשואות כמה ופלים בטעם לימון.

"אני מעריצה את המינימליזם שלך, קוטר" אמרה שולה, שמבטה ליטף עכשיו את שיערו המתדלדל.

"זה מקל עלי לשמור על הסדר והניקיון." אמר קוטר. "את הרי יודעת שלגברים יש נטייה להתברדק. וככה אני מצליח, בלי יותר מדי עבודה, לשמור על ניקיון וסד…" הוא התיישב מולה על הספה בתנועה בעל-ביתית מלאה ביטחון, ונחת בדיוק במקום שבו השאיר קודם את הספר הפתוח, שהשמיע קול מחאה, שהבליע בעוצמתו אפילו את גניחת הכאב המופתעת של קוטר. בעוד שהוא  נדהם מקשיחותה של הכריכה, הרי שהיא מצידה נדהמה ממשקלו של קוטר שנחת עליה.

כך שקוטר למד על בשרו,  ובדרך הקשה ,את מלוא משמעותו של המושג "כריכה קשה".

 

וכך חילץ קוטר הנבוך צחקוק  לעגני משולה, ומתחתיו  חילץ את הספר קשה הכריכה המצווחת והניח אותו על השולחן הסלוני הנמוך והמבולגן שבינו ובינה.

"מה אתה קורא?"  שאלה  שולה ושלחה את ידה אל הספר. היא עיינה בכריכה. "ממשיך לקרוא מדע בדיוני מטופש, אני רואה. אתה גם כןתב  משהו?" היא לא המתינה לתשובה. היא ידעה שקוטר תמיד כותב משהו." ואתה לא שואל אותי אפילו מה שלומי, קוטר? מה עבר עלי מאז שדיברנו בפעם האחרונה? מה זה היה, בבנימינה?" שולה חייכה אליו במתיקות. היא שלתה מהתיק שלה חפיסת הסיגריות אמריקאיות מסוג "וינסטון לייט" ומצת כחולה של ביק והניחה אותם ליד כוס הקפה שלה . היא הצביעה בסנטרה על המערך.

"רוצה?"

"לא." שיקר קוטר ללא קושי אחרי היסוס  קצר. בכל זאת, סיגריה אמריקאית. אין לזלזל. הדיירת והדייר שלו עישנו 'נובלס לייט' מחניקות. יתכן שאת הסיגריה האמריקאית הוא יצליח לעשן גם בלי להשתעל בטרוף.

"אז מה, קוטר? אתה אפילו לא שואל אותי מה שלומי? איך אני מרגישה?" אמרה שולי.

"לא צריך לשאול." הייתה לקוטר הרגשה ברורה שהיא מסתלבטת עליו. "את נראית כמו פרח מלבלב, שולה, נשמעת מעולה, כמו ציפור שיר שמדברת פרוזה,  וגם על הניחוח שלך כבר אמרנו מה שצריך. אז מה, שולה, יכול להיות שעברת פה במקרה? סתם טיול בצפון? נזכרת לבקר חבר ותיק?"

"נראה לך?"

קוטר לא היה מאוכזב. היא באה אליו מוכוונת מטרה.  הוא  גם לא היה בטוח שהפגישה בבנימינה לפני שנה היתה אמנם מקרית.

מבחינת כוח האדם הרווח במקום העבודה של שולה, נחשבו  מקרים  לתאונות עבודה שאין להרבות בהן.

"ומה שלום עקיבא שלנו?" שאל קוטר.

"תוכל לשאול אותו כבר הערב, אם תרצה." אמרה שולה."עקי ביקש שלא אעיז לחזור למרכז בלי שאביא אותך הערב אליו הביתה."

קוטר החליט לקחת סיגריה, למרות ניסיונו להתאפק ולמרות ניסיונו לעמוד במילה שלו.  "כבר הערב? כל כך מהר?  מה קורה, שולי?"

"לחבר שלך עקיבא יש ג'וב קטן בשבילך, קוטר." אמרה שולי. "אם אתה פנוי, כמובן."

"הו, נראה לי שאני עומד להיות פנוי," אמר קוטר, שעכשיו, לפתע, נראו לו בעיותיו המקצועיות במכללה כסוג של יתרון ולא חיסרון. הוא ישמח להביא את הבשורה לראש החוג המתרונן שלו ולהשבית את חיוכיו. גם אם הוא לגמרי לא בכיוון, והם לא חושבים לפטר אותו, הם בטוח לא יתעקשו להשאיר אותו במשרתו, אם יחליט להתפטר מיוזמתו, ולא יתקשו למצוא לו מחליף בזריזות.  ובוודאות, כל ג'וב שעשוי חברו הוותיק, עקי להציע לו, יהיה מעניין ומשתלם פי כמה מדיקלום החומר שבמחברותיו באוזני הסטודנטים שלו, סתומים אחד-אחד,עמעט כולם, בינינו, כה צעירים והמוח שלהם כבר זקן כל-כך.

"עקי יסביר לך." אמרה שולה. "תנאים כרגיל, משכורת יפה. שעות עבודה נוחות לאורך כל היממה,  אתה הרי יודע, שעקי אוהב אותך."

"אוהב אותי, בטח." אמר קוטר. "כמו שהדייג אוהב דגים."

 

היתה לקוטר ברירה? הוא הלך לארוז קצת בגדים, נעליים וספרים, הטלית שלו והכיפה, סידור התפילה  והתנ"ך הקטן שלו, זה שחור הכריכה הגמישה, שקיבל בטירונות לפני עשרות שנים, או שזה הספר שקיבל  כמה שנים קודם לכן, לכבוד הבר מצווה?

הוא השאיר פתק לסטודנטים מהמרפסת:

"ילדים! בעיות משפחתיות במרכז.  נא לדאוג למשק החי והצומח, העציצים קיבלו אתמול. מקווה להגיע  בסופשבוע, האוכל לחיות במרפסת של המטבח. אתקשר בהקדם."

אם הג'וב יהיה שלו, הסטודנטים  ישמחו להעביר את המיטה הרחבה והחורקת שלהם מהמרפסת הצרה והצוננת  לחלק יותר חמים ומרווח של הבית.

לא עוד מחשבות דיכאוניות בתקופה הקרובה, חשב קוטר, ופיזור הנפש המדוכדך שלו מהשבועות האחרונים התחלף באחת במיקוד נינוח. אולי גם הניקוטין האמריקאי עזר. הסטודנטים לא יצטרכו להקדים את תשלום שכר הדירה. מזג האוויר עדיין סגרירי,  אבל החיים נראים קצת אחרת כשהשלטונות מגלים נכונות חדשה לשלשל מעט יותר כספים לחשבון הבנק של האזרח הקטן, במקום לקחת כל הזמן, כהרגלם. הוא שיער ששוב יהיה הג'וב קשור באיראנים. עקי עמד בראש זירת איראן במשרד. שולה היתה סגניתו באגף, וקוטר ידע לא מעט על הקשר שבין הדתות והכתות של איראן והפוליטיקה שם.

*****

קוטר נהנה ביותר מהנסיעה לתל אביב בחברת  שולה,  למרות החדשות הרעות שהמשיכו לזרום מהרדיו בכל חצי שעה מכמה מקומות במדינה, במזרח התיכון ובעולם הרחב.גם המשימה שהוטלה עליו אז נגעה לאיראן.

המכונית הצרפתית היתה מרווחת מאוד. קוטר היטה את מושבו לאחור, פשט את רגליו הרחק לפנים, וכך גם הצליח להגניב מדי פעם מבטים שלווים בתנוכי אוזניה החלקים והוורדרדים של שולה, בצווארה העגול, בשפתיה החייכניות ובאפה המעוקל קלות, בזרועותיה הבשרניות במידה, בצדודית המצודדת של השד הימני שלה (היא הסירה את מעילה הקצר), בבטנה ההדוקה אל בד החולצה, ובירכיה ושוקיה המהודקים היטב במכנסי העור הבהירים. חרמן זקן שכמוך גער בעצמו.

המנוע היה שקט להפליא והמערכת המוסיקלית השתבחה בצליל מצוין. הריחות בחלל המכונית היו נעימים והטמפרטורה סבירה. מדי פעם הם דיברו פוליטיקה, בעיקר מן הצד הרכילותי שעניין יותר את קוטר, בעוד ששולי נטתה לעדכונים מדיניים כדי להשלים לקוטר את החסר. קוטר נהנה להאזין לתיאורה של ההיסטוריה בחודשים האחרונים מנקודת מבטו של המשרד.

שורה תחתונה: בכל מה שנוגע לגילויים חשובים  ולחיזוי תפניות משמעותיות והשגת תוצאות חשובות בזירות השונות  הכה המשרד  בתוצאה 3:2 את אמ"ן ויצא בשיוויון 2:2 עם השב"כ. "מה שאומר שאנחנו על המפה ונישאר על המפה, כמו שאמר החייל  מתחת לחצאית של הסקוטית," ציינה שולה.

"אנחנו נישאר על המפה, זה בטוח." אמר קוטר. "למה, שולה, היה פעם משהו שלא נישאר על המפה?"

"הפירורים." אמרה שולי. "המלצרית תמיד מורידה אותם לפני הקליינט הבא."

קוטר תהה, אם יש נמשל למשל הזה, אך העדיף שלא לברר.

*****

בערך בסביבות נתניה הציצה שולי בשעונה, השתיקה באמצעיתו את השיר המצויין של שירלי בייסי עם להקת "יאלואו"  והפעילה את הרדיו. הצפירות הענוגות הודיעו על בואה של מהדורת החדשות.  בליל של ידיעות על זוועות מדיניות, אקולוגיות, בריאותיות  ופליליות וסיום אופטימי עם ידיעות הספורט ומזג האוויר. אחר כך כמה גל של פרסומות, עם המלצות מפתות לקניית ביטוחים, מכוניות, חיתולים וחומרי הדברה נגד מזיקים ביתיים במידות שונות, והאות המוזיקלי של התכנית הבאה. להפתעתו של קוטר לא כיבתה שולי את הרדיו ולא החליפה תחנה.

"תוכנית של יעוץ פסיכולוגי? את השתגעת, שולה?" שאל קוטר.

"אם השתגעתי, למה שלא אקח לי יעוץ פסיכולוגי?" השיבה שולי. "תשמע, קוטר, תעשה מה שאתה רוצה.בטח הבאת איתך ספרים. אני לא מפסידה את התוכנית הזאת."

קוטר נכנע והחליט לגלות סוליריות ולהצטרף להאזנה. זה עלה לשולה בעוד סיגריה אמריקאית.

יועצת רדיופונית: נמצא איתנו מאזין על הקו. הלו? מתברר שזו מאזינה. שלום, מה שמך?

מאזינה: אני בעילום שם. הייתי רוצה להעלות בעייה של חברה טובה שלי, שושי, שלא רוצה להיחשף.

יועצת: מקובל עלינו. ואיך נקרא לך?

מאזינה: בואי נקרא לי ורד. הבעיה של החברה שלי, זה עם החבר שלה. שהוא כל הזמן מכסס.

פסיכולוגית: מכסס? את מתכוונת אולי למכוסס? ציפורניים? בני כמה אתם? זאת אומרת הם?

מאזינה: היא בת 21 והוא בן 24. הוא כל הזמן מכסס את הציפורניים. זה משגע אותה.

יועצת: תראי, אני לא יודעת אם אנחנו לא חורגות כאן מהמנדט שלנו. בסך הכל כבר יש טיפולים ידועים לבעיה הזאת, שכוללים שילוב של אלמנטים תרופתיים ואלמנטים של יעוץ, ואם את רוצה, נעביר לך שמות של כמה מטפלים ומכונים בעלי מוניטין וניסיון…

מאזינה: החבר שלה, הוא כבר עבר טיפול. זה… קצת עזר.

יועצת: מה זאת אומרת קצת עזר?

מאזינה: עזר קצת, במובן שהוא הפסיק לכסס את הציפורניים שלו.  הבעיה שאחרי הטיפול הוא התחיל לכסס את הציפורניים שלה. הוא עושה את זה כשהם, נו…

יועצת: כשאתם מקיימים יחסים.

מאזינה: כן, זה. נו. באותו זמן שהוא, נו…הוא גם מכסס אותה. זה לגמרי מוציא אותה מהעניין ו…

יועצת: אני לא רוצה להישמע אכזרית, ורד, או שאולי נקרא לך שושי? אבל זה נשמע לי לגמרי מופרע. כדאי שתיפרדי ממנו מה שיותר מהר.

מאזינה: היא, שוש. היא  לא יכולה לחתוך ממנו. היא אוהבת אותו.

יועצת: במקרה  הזה, כדאי שהיא תספר לו איזה סיפור… אולי היא תגיד לו שהיא החליטה לגדל ציפורניים?או לצבוע בצבע עם ריח לא נעים וטעם גרוע?

מאזינה: אוקיי. היא יכולה לספר לו שהחליטה לגדל. זה פותר לנו את הבעיה של הידיים. אבל מה עם הציפורניים של הרגליים? שמה היא לא יכולה להגיד שהחליטה לגדל. הוא לא יקנה את זה בחיים. הוא לא אידיוט.

יועצת: אני מציעה שניפרד כאן, ורד. בזה אני מרימה ידיים. וגם רגליים.  ואגב, כדאי שגם את, זאת אומרת שוש, שהיא תלך לטיפול. ונעבור עכשיו למאזין הבא…הלו, מי על הקו?"

?

מאזין: שלום דוקטור.קוראים לי אמוץ.

יועצת: על מה תרצה לדבר, אמוץ?

מאזין: אשתי אומרת שהרזיתי יותר מדי.

יועצת: כמה אתה שוקל?

מאזין: בערך 100 קילו. הגובה שלי בערך מטר שבעים וחמש. אשתי אומרת שאני גבר מוצק. היא לא רוצה שאוריד. היא אומרת שהיא אוהבת את הכובד שלי. יש מה לתפוס, היא אומרת.

יועצת: ואיך היא? גם שמנה?

מאזין: גם היא מוצקה .אולי 10 קילו פחות ממני.
יועצת: והגובה שלה, כמה?

אמוץ: אולי 10 בנטימטר פחות ממני.

יועצת:  בטח  גם לך יש מה לתפוס. נשמע שגם היא מאוד מוצקה. אולי כדאי ששניכם תתרככו קצת. לפעמים זה יותר קל כשעושים את זה ביחד. תודה, אמוץ, ועכשיו נעבור לפרסומות.

 

שולי וקוטר פרצו בצחוק.

"וואללה שווה." אמר קוטר."את מתארת לעצמך מה קורה שם? עם הקודמת, הכוונה, שוש-ורד זאת אומרת, איפה צפורני הרגליים שלה אמורים להיות כשהוא לועס לה אותן, ובאותו זמן…"

"לא חייבים להיכנס עמוק מדי לגרפיקה, קוטר", ציינה שולה בעדינות, "זה מספיק מצחיק גם ככה. לא אמרתי לך?" שולה זרחה. "וזה עוד כלום. לא תאמין מה שהיה בשבוע שעבר. תזכיר לי לספר לך, אבל לא כרגע, כי היא ישר מתחילה עם הכוכב הבא. תאמין לי, קוטר, רק בגלל התכנית הזאת, כבר כדאי לשלם את האגרה"

לא ביטלו את האגרה?" שאל קוטר.

היתה לשולה תשובה לזה. "לא חשוב איך קוראים לזה. לא מחלקים פה  שום דבר בחינם. לפעמים קוראים לזה אגרה, ולפעמים מע"מ.  לפעמים מס חדש, ולפעמים מס כמו פעם.

החרוזים חןזרים  לה, חשב קוטר.

 

 

 

 

 

 

 

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: