דילוג לתוכן

איך נפלו 120 פרופסורים שליבם שטוף שנאה עיוורת

פברואר 17, 2020

 

נכון שבקצב הארועים פה, הכותרות מלפני שבוע קבורות היום תחת שכבה עבה של קרח באנטארקטיקה, אם לא למטה והלאה מזה. ובכל זאת הרשו לי להצטייד במקדח ולהעלות משם פרשיה שהביאה כותרות(לא גדולות מדי) מלפני שבוע.

המדובר באותו מכתב ששיגרו 120 פרופסורים מן האקדמיה הישראלית לחברי הכנסת (כמה סימלי, גם הם 120) והעתק לנשיא המדינה.

מסמך המבוסס על טעות גמורה, בוז לאינטליגנציה וכבונוס, גם אשפה מוסרית גמורה.

"עליכם להוות דוגמה אזרחית וחינוכית לערכים של ניקיון כפים והוגנות." מטיפים 120 הפרופסורים ל-120 הח"כים, ובההמשך קוראים להם לשוב אל דרך הישר: "למלא את חובתכם הציבורית, הערכית והמוסרית ולהתייצב ללא חת מאחורי הקביעה החשובה ביותר למדינתנו כיום: אין מצב שנאשם בעבירות חמורות שיש עמן קלון יקבל מנדט להקים ממשלה בישראל ולעמוד בראשה, אלא אם תוכח חפותו".

נשמע הגיוני? רק למוחות פקוקי אידיאולוגיה, די בשתי מילים כדי להבין זאת, והן המילים "תוכח חפותו"

תוכח חפותו? איך ועל ידי מי?

לפרופסורים יש תשובה לשאלה הזאת:

"לכל נאשם עומדת כמובן הזכות להוכיח את חפותו בבית המשפט".

וואלה?

"הזכות להוכיח את חפותו בבית המשפט".

מאיפה זה הגיע? כי אין דבר כזה, במערכות משפט ראויות לשמן. נאשמים לא אמורים להוכיח שום דבר בבית המשפט, בטח לא את חפותם. הם אמורים רק להתגונן מפני האישומים נגדם. חפותם של נאשמים נובעת מאי-יכולה של התביעה להוכיח את אשמתם מעבר לכל ספק, וכתוצאה הכרחית מכך, מפסק דין מזכה של בית המשפט, המצביע על המחדל של התביעה, וכלל לא על הצלחתו של הנאשם "להוכיח את חפותו", כפי שטוענים 120 האדונים מהאקדמיה במכתבם.

אז מאיפה צצה השטות הזאת אצל 120 הפרופסורים?

היתכן, שכאשר הם חושבים על מערכת משפט, עולות במוחם מערכות כאלה ,כפי שהן נוהגות במדינות טוטליטריות, מהסוג הפשיסטי או הקומוניסטי, שמבחינה משפטית, ומעוד בחינות חשובות, זה בעצם אותו דבר?

או מה שסביר יותר, מוחם לא מעורב כלל בפרשה?

היתכן שהתשובה מצויה באיבר אחר?

את המכתב הם מתחילים במילים הבאות: "קריאה מהלב מ-120 אל 120"

אז אולי זו התשובה: המכתב בא "מהלב "

והלב, זה ברור, הלב שלהם הוא לב שטוף שינאה עיוורת ומעוורת לראש הממשלה בנימין נתנהו , וכנראה גם לאגף הפוליטי שלו.

ושנאה היא יועץ רע מאוד. היא הביאה את 120 הפרופסורים אל תהומות הבורות, כפי שאפשר ללמוד מסיפור "זכותו" של הנאשם "להוכיח את חפותו." עניין שלא היה ולא נברא.

השנאה, היא זו שהביאה אותם גם אל תהומות השיכחה, וכך הם שכחו שיש חוק מפורש, שהתקבל בלי שום קשר לזהותו של ראש הממשלה הנוכחי ולעניייניו המשפטיים, חוק מפורש שלפיו זכאי ראש הממשלה לכהן, ואולי, במשתמע, להקים ממשלה (כי איך יכהן אם אינו יכול להקים ממשלה?) עד שיהיה נגדו פסק דין חלוט בערכאת הערעור הגבוהה ביותר, בבית המשפט העליון.

ועל הדרך, עם השנאה כיועץ רע, טובעים 120 הפרופסורים גם בהר של אשפה מוסרית, שכן בפועל הם מבטלים את תוקפה של חזקת החפות. על פי המכתב שלהם, די בכתב אישום, כדי שהנאשם ייחשב אשם, וכדי שעונשו יוטל עליו לאלתר, בלי צורך במשפט.

מצחיק שהם שיגרו העתק של המכתב לנשיא המדינה.

אחד, שאלה שהוא עצמו כינה "כנופיית שלטון החוק", – היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות, הגישו נגדו כתב אישום (ומכיוון שהנוהל המשפטי הנכון לראש ממשלה אינו נוהג לגבי שרים מהשורה) והוא נאלץ לוותר על תפקידו המיועד כשר משפטים, הגם שזוכה מכל אשמה. וזה מה שקרה גם לשרים אחרים, כמו אביגדור קהלני, יעקב נאמן ורפאל איתן (רפול), ובעצם גם לשר שאמנם הורשע, חיים רמון, אך המשפט נגדו היה משפח, ופסק הדין המרשיע – בדיחה שערורייתית.

 

 

 

 

 

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: