דילוג לתוכן

קוטר: מותחן בהמשכים פרק 2

ינואר 20, 2020

 

חלק ראשון

 כל ההתחלות קשות

רק באגדות מתחיל הסיפור בנקודה מסויימת אחת בזמן ובחלל. במציאות, בטח בבתי המזימות של השרותים החשאיים, אפשר להצביע על נקודות שונות, ולפעמים רבות, שאפשר לאבחן אותן כתחילת המעשה. בחלק הראשון, יתוארו כמה ארועים, לא בהכרח בסדר כרונולוגי, שהם בבחינת  התחלות אפשריות.

כמה שנים לפני ששני ראשי המוסד טיילו על חוף ימה של הרצליה ושוחחו בעייני סי.בי, כמתוארבפרק הראשון, קיים עקי העיראקי, שהוזכר בשיחת הבכירים, מעין שיחת גיוס עם סוכן איראני במסעדה לונדונית מפונפנת.

פרק שני: במבה, מזל שלא בומבה

"איך נקרא לו?" שאל עקי. הוא הציץ בדאגה  לעבר האופק הקודר שנשקף מהחלון הענק שהתמשך לאורך כל החדר. קו המגדלים המטושטש של גדת הנהר הדרומית  הנביט ענן כהה וגדוש נוזלים, שאיים לכסות את כל השמיים, ומתחתיו ענן של ערפל כבד. וזה כבר בעשר בבוקר. לרובן מוקד  היה משרד פינתי בחלק המחודש של בניין השגרירות, בקומה החמישית המכובדת.

"בוא נראה מה אומר לנו המחשב." אמר ראובן מוקד המכונה רובן. הוא הקיש בזריזות, המתין בסבלנות ולבסוף חייך.

"המחשב זרק לנו במבה."

"בחייך." אמר עקי. הוא דפדף בינתיים בערימה היומית של העיתונים מישראל. השלג לא הגיע לירושלים גם הפעם, למרות התחזיות האופטימיות. יום אבל לילדי בתי הסםר ולמוריהם.  "מזל שלא בומבה."

"מצחיק מאוד. ועכשיו, כשכבר יש לנו שם בשבילו, מה קרה, בעצם?" אמר רובן.

*****

במבה חיכה לעקי  בליל אמש באחד התאים האחוריים של המסעדה "מאגו גראנד" בלב בלגרביה. כורסאות עור כהה, בצבע ובעומק של בולענים. מפה אפרסקית בעלת שולי תחרה עדינים על השולחן, טפטים פרחוניים במרקם של בד  קורדרוי עבה על הקירות. ריח אורנים רענן  כמו בלב החורש מיד  אחרי הגשם. מזל שלא מצטמחות פטריות לרגלי השולחנות, חשב עקי, איש בעל אוריינטציה חקלאית מסויימת. להקת מלצרים פעלתנית עטופים במקטורנים בשחור קטיפה ובחולצות של משי לבן מכופתר מתחת לעניבות פרפר פרחוניות, מרחפים על פני לוחות העץ מצופי הלכה של הרצפה המצוחצחת והמבהיקה.

עקי חישב ומצא שארוחת אה-לה-קארט בינונית במקום הזה, כולל יין, לשני אנשים, תעלה לו ברבע מהמשכורת החודשית שלו.

במבה התרומם כדי ללחוץ את ידו והתברר לעקי שמארחו, הגבוה אך, ממנו במעט – עקי היה איש גבוה –  נראה כמו כוכב קולנוע שרמנטי מהפיפטיז, לבוש בחליפה אופנתית בכחול-צי וחנוק למחצה בעניבה של גוצ'י ולרגליו נעליים של מאיירס ממדריד, לפי הפירזול המתכתי בחרטום המחודד. וגם  דובר אנגלית שעקי יכול רק לחלום עליה. עקי הביט במבוכה בנעליו שלו. בדרך בין תחנת התחתית של פינת הייד פארק ובין המסעדה, אספו הנעליים החדשות שלו קצת מיבול הגשם האחרון  ונראו סמרטוטיות למדי על רקע רצפת הלכה המהגונית המהודרת.  ולחשוב שהוא קנה אותן בבוקר אותו יום בהנחת מבצע בחנות ג'ון לוב ברחוב סט. ג'יימס  תמורת 399 ליש"ט, בערך פי שתיים ממה שהתכוון להשקיע,מה שהעמיד אותו במצב גבולי בכל מה שקשור לתקציב הבזבוזים שלו. היה בדעתו לקנות את הנעליים כהרגלו, ברחוב הנעליים הלונדוני ג'ון ניל, ליד הקובנט גרדן. אבל כשסיפר לבל=בוי נשוא הפנים של המלון על תכניותיו, סקר אותו האיש מראש עד כף רגל, והודיע  לעקי בחגיגיות: "אתה נראה לי כאיש ג'ון לוב, סיר", וסיפר לעקי על החנות הידועה שנוסדה כבר באמצע המאה שעברה והתמחתה במגפיים "לגברים גדולים", כדברי הבל-בוי שעצר למענו מונית, וכדי שלא לאכזב אותו, מסר עקי לנהג המונית את היעד המבוקש בסט. ג'יימס, כשמיטיבו מהמלון עדיין היה בטווח שמיעה, וכשיחזור למלון יציג את הנעלים לראווה, ישבח אותן  ויקבל נקודות זכות.

עקי לא היה מוכן לוותר על חווית התחתית בדרך למסעדה, אם הוא כבר מגיע ללונדון. עקי היה משוגע על תחתיות. זה הלך טוב עם האישיות המחתרתית שלו. על פני הקרקע הוא תמיד הרגיש חשוף.  עקי נותר עדיין עם מנטליות של קיבוצניק. הנעליים המשלומפרות והנסיעה החסכונית בתחתית היו חלק מזה. הוא התגבר על האינסטינקטים הבסיסיים שלו בדרך ולא שלח מבטים חמקניים לכל עבר כדי לגלות את האנשים של המשרד, שאין ספק שרובן מוקד שילח לרחובות כדי להשגיח על האורח החשוב מתל אביב בביקורו  בעיר הזרה. "מייג'ר," אמר עקי בנימוס, עם לחיצת היד. הוא התיישב במהירות וקרב את כיסאו לשולחן לפני שמישהו יספיק להציץ בנעליו החדשות והיקרות אך המרופשות.

במבה היה רב-סרן חמיד עבד אל-אבג'ד, איש מודיען בחיל האוויר האיראני, וסגן הנספח האווירי בשגרירות של ארצו בבון, גרמניה. בדרך כלל נשמרו המשרה הזאת ודומותיה למשרד לביון ולביטחון של איראן, הסוואק, אך לפעמים איישו אותה אנשי המודיעין הצבאי או האווירי.

מסיבות מובנות של ביטחון שדה הוא העדיף שהפגישה עם איש המוסד הישראלי לא תתקיים בגרמניה.

 

המלצרים עטו מיד על הלקוחות.

אחד מהם הכין בצד התא, לכל מקרה, דלי מוכסף במעמד מוזהב ובו קוביות קרח מיניאטוריות, מבהיקות כיהלומים  ומרשרשות כנחשים.

השני הושיט לשני הסועדים תפריטים בכריכת עור כאילו שהוא מחלק להם תעודות הצטיינות מטעם ועדת הפרס של הרובע.

השלישי הביא מגש ועליו סלסלת לחמניות זהבהבות וחמימות בגודל ובצורה של כדורי פינג פונג, בצבע של חיטה בשלה ובריח של גינת תבלינים.

הרביעי הגיש קוביות חמאה על צלוחיות מבהיקות דמויות צדפה, שיני שום עירומות שעברו טיפול בתנור, ויצאו רכות וחמימות ונוחחות למריחה, סכיני חיתוך ומריחה, צלחות קטנות, מזלגות וכפיות שקתותיהן כעין הפנינה, מגבות אישיות ומפיות בד מקופלות בעובי של ספר מחזות.

לרגע התקשה עקי להבין כיצד הצליחו אנשים רבים כל כך להידחס לתא הקטן שלהם. אך המלצרים היו מאומנים. הם התפתלו כלטאות חרישיות סביב שני הלקוחות וזה סביב זה, בלי לנגוע באיש או בדבר, ונעלמו חרש כלעומת  שבאו.

עקי הציץ סביב. המסעדה היתה מלאה למחצה. מבחר רב-לאומי של סועדים וסועדות מטופחים ביותר שהסריחו מעושר, מכוח, ומבשמים יקרים. חליפות כהות, חלקן מפוספסות בעדינות על הגברים. שמלות ערב שחורות קטנות ולבנות קטנות וחליפות מכנס בצבעי פסטל על הנשים. רחש קל של שיחות קלילות. מדי פעם צחוק רם, קצת מוגזם  ומבוסם. ציור ענק של ציד שועלים שנראה כמו גיינסבורו, במסגרת אדמדמה על הקיר המרוחק שממול לבר.עקי לא זיהה את המוסיקה שריפדה את האווירה במעין שמיכת פוך ווקאלית,  אך היא הזכירה לו מקצבים סלאביים, כמו אותם שירי תנועת הנוער הדבר ערבות הדון או הוולגה וקטיושה שיצאה לשוח.

חנות הנעלים והמגפים ג'ון לוב ברחוב סנט ג'יימס

 

"מקפיד להתייצב פה בכל פעם שאני בלונדון." אמר במבה. "מזכיר לי את המולדת. בטח גם לך." הוא פרץ בצחוק והזמין את עקי  להצטרף אליו לבדיחה על חשבון המולדת הרחוקה, הנידחת והמפגרת במקצת, של שניהם. "לעיסה מדהימה בחדר האוכל הזה." המייג'ר הדגים את בקיאותו בלשון חיילים אמריקאית. עקי ניסה לחשב כמה סודות של מולדתו שלו יהיה עליו למכור כדי שגם הוא יוכל "ללעוס"  משהו "בחדר האוכל הזה" בכל פעם שהוא מבקר בלונדון.

המלצרית של היינות הופיעה, בת 50, מפוארת בצוואר ארוך ובמחשוף עמוק. אל-אבג'ד, שמאוחר יותר יכונה במבה, אמר שהוא עצמו אינו שותה, "מסיבות דתיות",  אך המליץ לעקי על חצי בקבוק של שאטו ד'אבור לבן ב-87 שטרלינג, "כדי שיהיה מה להניח בבוקה".  לעצמו הזמין במבה את מיץ המנדרינות הרגיל שלו. בעקבות המארח , החליט גם עקי לקחת את העסקית הבינונית לצהריי0 במחיר מציאה של 212 ליש"ט לנפש, חוץ מהמשקאות.

"מה סיפרו לך עלי?" שאל במבה  שחיסל  בשיטתיות  את הפילה סול ברוטב שמנת, יין ריזלינג וירקות שורש, עם שישה גבעולים רעננים של אספרגוס מבושל קלות ושש ביצים רכות בגביעים צבעוניים רמים, שהחלמון שלהן חי וזוהר, ושבתוכן טבל במבה את קצותיהם של ששת החסילונים הוורודים שרבצו סביב פילה הסול הלבן, כגורי חזירים סביב בטנה צחורה של אמם המניקה. עקי נזכר בשמו של השחקם שאותו הזכיר לו במבה. עומר שריף, מי  שנחשב מצרי,ובעצם היה ממוצא סורי-לבנוני נוצרי. אמו של עקי היתה מאוהבת בשריף. הוא זכר שהיא אהבה אותו יותר ב"צצחיקונת" עם ברברה סטרייסנד, מאשר ב"ד"ר ז'יוואגו" עם ג'ולי כריסטי.אין ספק שאמו היתה שמחה להחליף אותו כאן בסעודה מול הבמבה, אלא שמזה עשר שנים ויותר סעדה את ליבה, מן הסתם,  עם מלאכי השמיים במרומים.

"שאתה רוצה למכור, מייג'ור.זה מה שאמרו לי."" אמר עקי. הוא עדיין היה טרוד במנת הפתיחה שלו, הירקות בנוסח סיני, וניסה לזהות את סוגי הירקות הפרוסים בצורת חניתות, ראשי חץ  ובומרנגים, וצבועים בטיפטופי רוטב ירוק שדמה לווסאבי  ובפתפותי רוטב אדום שדמה לטבסקו. פנים פיו בער כלהבה.ולגימת היין החמצמץ במצת, למרות מחירו, לא הועילה הרבה להקהיית הצריבה.

המייג'ר האיראני שהגיע מבון לא היה מוכן לדבר עם איש מתחנת לונדון. הוא התעקש על בכיר מתל אביב שהוא יוכל לבדוק את שמו וזהותו עם ידידיו האמריקאים.

"למכור מה?" שאל במבה. הוא חייך אל מלצרית היינות המפוארת שהביאה לו את מיץ המנדרינות השני שלו.

עקי משך בכתפיו.הוא תהה- היתכן שמיץ המנדרינות טבול הקצת אלכוהול מהסוג השקוף – מעין קוקטייל פשוט שנקרא ,סקודרייבר", היה מבוסס על מיץ הדרים וג'ין או ודקה, והיה זכור לעקי ה, בעיקר משום שהחיש, בזמנו,   את ההתקרבות, במובן הפיסי בין עקי ובין מירל'ה שנעשתה לימים אשתו. "אני אקל עליך", אמר במבה "את המרחב האווירי." אמר במבה. "אני יכול למכור לכם, מיסטר עקי, את המרחב האווירי שלנו. כל מה שעומד או זז שם. כולל עננים ולא כולל כוכבים."

"המרחב האווירי…" אמר עקי, מהורהר.

במבה הנהן.

"אני תוהה מה זה כולל." אמר עקי. "חוץ מהעננים."

 

במבה פרש את כפיו  ואחר כך החווה תנועה מעגלית רחבה כדי להפגין את מימדיו האדירים של המרחב האווירי של ארצו הענקית, כולל כל  הטובין שהוא עשוי להכיל..

"כל מה שנע באוויר… מטוסים מכל הסוגים?" שאל עקי.

"זה מובן מאליו." אמר במבה. "וכל מה שקשור. שדות תעופה, נמלי תעופה, בסיסי חיל האוויר שלנו. אנחנו יכולים לעזור לידידינו בכל התחומים האלה."

"ומה עוד?" שאל עקי.

"עוד?" שאל במבה, כאילו שיותר ממה שכבר הוצע, אינו לו סבירות להימצא.

"אתה יודע. תשדורות, למשל? זה עובר באוויר."

חיוך מרוצה התפשט על פניו של במבה.

"אני אוהב את אורח החשיבה שלך, מר עקי. אמרו לי שזה קיצור של השם הידוע עקיבא. אתה קרוי על שמו של רבי מפורסם מאוד, אני מבין. חכם גדול. כן, תשדורות… תשדורות שונות…אנחנו נראה מה נוכל לעשות גם במובן זה."

"עקרונית, כל דבר שיש לו קשר לתחום האווירי שלכם." אמר עקי.

"עקרונית." הסכים במבה.

עקי חשב רגע ואמר:

"אני חייב לומר לך שזה עדיין קצת מעורפל, מייג'ר".

"כמובן שזה עדיין מעורפל." אמר במבה, "כי אנחנו רק בתחילת הארוחה. מתוודעים…מגששים…כמו חברים חדשים. מתקדמים  צעד אחרי צעד. זאת היתה מנה ראשונה. נמשיך להתקדם עם המנה העיקרית."

"מקובל עלי." אמר עקי.

"הנה מגיע הפסיון שלי!" הכריז במבה בשמחה כשראה את המנה העיקרית שלו במלחת צחורה על פני מגש מוכסף..

פסיון ממולא על מצע של כוסמת

"חבר לשעבר במרחב האווירי,אני רואה" מילמל עקי ובמבה פרץ בצחוק רועם.

 

 

*****

 

"זה נשמע לי די מטורף, כאילו." אמר עקי לרובן מוקד, שהיה הקצין האחראי של תחנת המוסד בלונדון, בן 55, עם לסת מעוצבת, עיניים צרות ורעמת שיער זהובה שהיתה אסופה בקוקו מעבר לעורפו. הרכילות אמרה שרובן הוא אלכוהוליסט מתון, אבל היה לו גם הסבר רפואי כלשהו לחלבונים האדמדמים תמיד של עיניו. "…אבל אם יש בזה משהו…" הוסיף עקי במשיכת כתפיים המבטאת אי אמון.
"השמיים הם הגבול," המשיך רובן, "כאילו."

עקי הנהן. "כאילו", אמר גם הוא, לאות שרובן תפס את העניין. לא עלה על דעתו לעדכן את האיש של המשרד בלונדון בפרטים של ממש מהפגישה, ולהבהיר לו עד כמה קולעת האבחנה שלו:

"השמיים הם הגבול."

*****

בשעה שניתח בסכין משורית יעילה ואחר כך טרף בזריזות תוך שימוש באצבעותיו   את ציפור הציד שלו סיפר במבה לעקי שמטוס הנוסעים שהתרסק בשליש הראשון של דצמבר הקודם  לתוך בית מגורים עירוני בבירה טהראן, היה עבודה של אנשיו. "דוגמית". הוא דיבר על האירוע  כמי שמתאר את ניכוש העשבים השוטים מהדשא שהוא מגדל בחצרו או שיעמום דומה. אחר כך הזכיר במבה, כאילו בדרך אגב, שגם ההתרסקות באוויר של ה"פלקון" בינואר אשתקד, עם כל הפרצופים הנכבדים ובעלי הדרגות שהיו על סיפונו,  היה "ג'וב קטן"  מבחינת הצוות שהוא משתייך אליו.

"הממשלה  שלכם טענה שמדובר בתאונות,  אם אני לא טועה." אמר עקי הוא זכר שסגניתו, שולה הקפידה לתעד את האסונות האוויריים התכופים באופן חשוד, שתכפו והלכו בשנים האחרונות,  מעל שמי איראן.

"כמובן. כי זה מה שהיה. תאונות. כל מיני מכשירים שהיו אמורים לפעול לא פעלו. השטויות הרגילות. הם לא מוכנים להכיר באפשרות אחרת. מה שנוח בשבילם אבל אולי  גם בשבילנו."

"תבין, אמיגו עקי," המשיך במבה ומחה בקצה המפית שלו את קצוות שפתיו. "החברה הטובה והיפה שלנו מכיכר גרובנור (שם שכנה השגרירות האמריקאית בלונדון. החברה הטובה והיפה של במבה  ועקי  היתה ג'קי קילנסטורם, שכונתה גם בלק ג'קי בגלל מוצאה האפריקאי. היא  הייתה מנהלת תחנת הסי.אי.איי בבירה הבריטית) כבר עבדה איתנו. היא תוכל לספר לך. המרחב האווירי הוא שלנו, חבר עקי, ונעזוב בינתיים תשדורות וחיות מאכל. המרחב האווירי, מעיראק ועד אפגניסטן. מהמפרץ עד אזרביז'אן , וכל מה ששלנו  יכול להיות גם שלך. כל דבר שעולה על דעתך, בגבולות הסביר.  אתה רוצה לתפוס הערב טיסה אזרחית לבירה שלנו? עם הדרכון האמיתי שלך? או אולי הדרכון במקרה לא עליך, ומתאים לך להיכנס ולצאת בלי דרכון ולנחות בבסיס של חיל האוויר שלנו, וגם להמריא ממנו?  בבקשה. אתה אורח שלי. אין טיסה אזרחית בשעה שנוחה לנו? אני מעלה לאוויר מטוס צבאי, במיוחד בשבילך, ואתה אוכל ארוחת בוקר מחר בבוקר בטהראן. אני ממליץ על קפה "כורש" בבזאר. אומרים לי שהקרואסונים שם טובים כמו בפריס. אומרים גם שהם מגיעים הכל לילה בטיסה מ"פושון". והנה עוד דוגמית. אם אתה מניח לנו לקבוע את נתיבי הטיסה שלך, אנחנו מבצעים הזמנות מהיום להיום. אם אתה רוצה לקבוע את נמלי הכניסה והיציאה, זה מחייב הודעה מראש. נניח 36 שעות. "

"אתם יכולים להכניס אותי, או כל אחד אחר?" שאל עקי.

"התשובה היא כן. אני יכול להכניס ולהוציא מהמדינה בדרך האוויר  כל מספר של אנשים, עד לגודל של פלוגת חי"ר תקנית,   ובלי התראה של שבוע מראש, ומי שלא יהיו. איך הז'יגו שלך?"

שוק הכבש של עקי, המנה העיקרית, היה מדהים. רך ונימוח ועשיר בטימים, שהירוו גם את ערימת נפירה שעליה רבץ גוש הבשר.במבה המשיך וניתח  הפסיון הממולא על מצע הכוסמת, ו טחן ביסודיות את בשר העוף הוורדרד.

"אני משוגע על עופות." אמר במבה. "כמו כל הפרסים."

"אתה יכול לתת לי דוגמא," אמר אדי בהיסוס, "של התעריפים שלך?"

"תגיד לי מה היית רוצה, ואומר לך כמה זה יעלה לך." במבה זימן לשולחן בתנועת אצבע עוד מיץ מנדרינות מהמלצרית בעלת הצוואר המפואר. היה נראה לעקי שהוא זיהה קריצה מהירה נמידה, מה שהגביר את חשדטותיו בדבר טיבו האללכוהולי של המשקה הקל לכאורה, אף שבנוהגו ובדיבורו של במבה לא ניתן היה לזהות שום סימני התבשמות. .

"למשל, להכניס ולהוציא אותי." אמר עקי.

"זה ללא תשלום. קרא לזה בונוס." אמר במבה בנדיבות. "כדי שתוכל לבדוק אותי. חפש בבקשה דוגמא אחרת."

"אני הייתי מעדיף," אמר עקי לאחר מחשבה ואחרי שהסתלקה המלצרית, "שאתה תספק את הדוגמא."

במבה ייבש בלגימה אחת מחצית ממיץ המנדרינות הטרי שלו. "אתה לא באמת חושב שאני מקליט את זה, מה, ידידי?" הוא העיף באיש המוסד הישראלי  מבט משועשע. "או קיי. המטוס ההוא שדיברנו עליו קודם? הפלקון שנפל כמו אבן?  זו עבודה גדולה. כמה מיליוני דולרים. אנחנו נקבל גם זהב, נפט או אורניום." הוא קרץ.

"מצחיק." הסכים עקי.

"ואיך תל אביב?" שאל במבה. "הייתי שמח לראות מה קורה שם. שמעתי דברים טובים על המקום. אם יש לכם שליטה במרחב האווירי שלכם, כמו שיש לי במרחב שלנו,  אני אשמח לערוך טיול, בהזדמנות, כשיתחממו קצת היחסים בינינו. וגם בירושלים, כמובן. המקומות הקדושים. אני איש דתי, עקי. אני מניח שבדקת עלי. לא שותה אלכוהול. לא מתעסק עם בלונדיניות צעירות, שיקסעס, איך שקוראים להן אצלכם.אני מאוד נאמן לאשתי. וגם היא לי. חסר לה שלא. אבל אם אני מטייל במרחבי העולם, כמו תייר…"  הוא פרש את כפותיו כלפי מעלה, כמי שמבהיר שהשליטה כבר אינה מצויה בידיו במקרים כאלה.

עקי הנהן בהבנה.

"תל אביב, ירושלים, מה שתרצה, מייג'ר.  זה ניתן לסידור. יש לנו גם מקדש בהאי יפה בחיפה." הוא אמר. "כשיתחממו קצת היחסים."

"אתה לא מדבר הרבה, מה?" אמר במבה. "אבל העיקר שאנחנו מבינים זה את זה. חשוב לי שתבין, מר עקי. אנחנו לא עושים את זה בשביל הכסף. הכסף הוא רק לכיסוי הוצאות ולהבטחת הגנה משפטית על אנשינו אם יקרה משהו. אנחנו שונאים את המשטר המחורבן הזה של בעלי הזקנים הלבנים והמשרתים הפוליטיים שלהם, עקי. אנחנו שונאים אותם כבר הרבה זמן, מאות שנים, אפשר לומר. אבל עכשיו אנחנו מספיק חזקים והמשטר הדפוק מספיק חלש, כך שאפשר  להזיק לו באמת. כשיהיה מדובר בפעולות שיכולות להזיק, להזיק להם ממש, אנחנו אפילו נוותר על התשלום, או לפחות על חלק ממנו. כסף אינו העניין פה. אנחנו מבינים את זה, נכון, מר עקי? אנחנו רואים את עצמנו כבעלי ברית שלכם. כל מה שאתם רוצים, בגבולות הסביר, ואם אפשר גם מעבר לגבולות הסביר – אנחנו נשמח לעשות בשבילכם. בכל רגע נתון. יש לנו יכולות מעולות. כל מה שאנחנו מבקשים זה, שתשמרו עלינו. אני מדבר רק איתך, עקי. בשום פנים לא עם מר מוקד המקומי שלכם פה או עם מר קציר שלכם מבון. מר מוקד הוא מבין גדול מדי בבירות,  ומר קציר נוסע די הרבה לאמסטרדם ומתמחה שם בגראס ואולי גם ב'קוקאין. לא בדקתי, וגם אינך צריך ךלחפש ביקורת הדברי. אני בעצמי די אוהב קוקאין. אבל אני לא אוהב לעשות עסקים עם אנשים חסרי אחריות כמוני. אני מעדיף אותך. אתנה לא עושה קוקאין, נכון, מר עקי? החברההיפה שלנו מאוד צחקה כשבדקתי איתה את הנקודה.  העיקר שאנחנו מבינים את זה."

עקי הנהן.

"ואתה גם לא מדבר עם האמריקאים על העבודות שאני עושה בשבילך."

עקי הנהן.

 

*****

 

לא עלה על דעתו לגלות לרובן מה הציע לו האיראני. הוא מרח את ראש התחנה והודיע לו שאינו מאמין שמשהו ממשי יצא מהפגישה הזאת עם במבה. עקי אמר לרובן שהאיראני הוא פנטזיונר. עקי גם נפגש עם בלק ג'קי ללא ידיעתו של מוקד. ג'קי הבטיחה לו שהאיראני רציני לגמרי ויש קבלות לכל מה שהוא מספר. ג'קי גם גילתה  לו שביסוד ההתארגנות שאותה מייצג במבה עומדים גורמים דתיים מסתוריים.

עקי החליט שמוטב לו להיכנס לעומקם של היסודות הדתיים האלה לפני שהוא מפעיל את במבה ואנשיו, למרות ההמלצות החמות של בלק ג'קי.

ויתכן שיש לו בדיוק את האיש המתאים לבדיקת העניין מהזווית הזאת.

הוא מחשב על קוטר.

רובן יצא כדי להביא להם ארוחה. עקי הפעיל את המחשב הנייד.  הוא נכנס לגוגל וערך לעצמו רשימה מסודרת על דף נייר, שהתבססה על הפרטים שהכתיב לו במבה בסיום הארוחה, כשהם התענגו על עוגה צרפתית שנשאה את השם המבטיח "באר האהבה" (פווי ד'אמור). אחר כך התחבר למאגר הנתונים בתל אביב ושאב משם כמה השלמות.

דצמבר 2006, מטוס נוסעים קטן מתרסק לתוך בית בטהראן. 31 הרוגים, מהם 14 מנוסעי המטוס. אחד מהם הוא סגן שר במשרד הנפט, מנאמני הנשיא.

אוגוסט  2006, מסוק צבאי מדגם רוסי חדש מתרסק בשדה ליד העיר הקדושה קום. שישה הרוגים. אחד מהם קולונל בכוח אל-קדס.

ינואר 2006: מטוס מנהלים פאלקון התרסק ליד העיר אורומיה בצפון איראן. 9 קצינים בכירים של משמרות המהפכה, שהיו בדרכם לדיון בענייני עיראק, נהרגו. הבכירים ביניהם, הגנרל ואפד קזאמי שהיה מפקד כוחות הקרקע של משמרות המהפכה (ולפני כן עמד בראש יחידות הקומנדו של המשמרות). עוד הרוגים: מפקד המודיעין של כוחות הקרקע, הגנרל בני-אללה שהאמרדי ומפקד הארמיה ה-27 (ארמיית מוחמד) של המשמרות, הגנרל סעיד מהמנדי.

דצמבר 2005: מטוס תובלה צבאי הרקולס התרסק לתוך בניין מגורים של אנשי צבא ליד נמל התעופה של טהרן. 115 הרוגים.

פברואר 2004: מטוס מתרסק ליד נמל התעופה של העיר שארייה. 43 הרוגים.

פברואר 2003: מטוס תובלה צבאי מדגם אליושין מתרסק בדרום איראן ליד גבול פקיסטן ליד העיר קמראן. 302 הרוגים מחיילי משמרות המהפכה.

דצמבר 2002: מטוס מנהלים שהטיס מומחים לענייני תעופה מתרסק באוויר. 46 הרוגים.

פברואר 2002: מטוס טופולוב 154 של חיל האוויר מתרסק באזור הררי במערב איראן. 117 הרוגים.

 

מה מתוך זה עבודה של במבה וחבורתו?

מיהם בכלל?

הוא החליט לדבר עם  קוטר כשיחזור לארץ. מעניין איך קוטר מעסיק את עצמו בימינו אלה, ואם יהיה מוכן לבצע למען המולדת עבודה קטנה בתחומי ההתמחות שלו.הוא ישלח בו את שולה כדי לרכך אותו. קוטר אהב נשים יפות.  אבל מי לא, בעצם.

————————————————————————————————————————–

הפרק הזה והפרק הקודם נמצאים בקטגוריה "קוטר: מותחן בהמשכים",שניתן להבחין בה בחלק העליון בעמוד הפתיחה של הבלוג. שם ניתן יהיה למצוא את כל פרקי המותחן שיתפרסמו.

 

One Comment
  1. קמיליה permalink

    כייפי.
    רק הערה. מעט טיפשית.
    אחרי שתיית שתי כוסות מיץ מנדרינות ואכילת 6 ביצים (!!!!!!) נדמה לי שאדם נורמלי יתקשה לאכול גם דג, ירקות שורש, שרימפסים ואספרגוסים. שלא לדבר על אכילת מנה של פסיון כוסמת.
    אולי אם ביצי תרנגולת יומרו בביצי שלו. כראוי למסעדה כל כך יוקרתית. אבל גם אז – רק בקושי רב.

    בכל מקרה,מחכה להמשך.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: