דילוג לתוכן

קוּטֶר: מותחן בהמשכים פרק 1

ינואר 13, 2020

חלק ראשון:

כל ההתחלות קשות

רק באגדות מתחיל הסיפור בנקודה מסויימת אחת בזמן ובחלל. במציאות, בטח בבתי המזימות של השרותים החשאיים, אפשר להצביע על נקודות שונות, ולפעמים רבות, שאפשר לאבחן אותן כתחילת המעשה. בחלק הראשון, יתוארו כמה ארועים, לא בהכרח בסדר כרונולוגי, שהם בבחינת  התחלות אפשריות.

 

 

פרק ראשון:

סיבי על החוף

 

 

שני  הגברים שפסעו ללא חיפזון, מצפון לדרום, זה לצד זה, על פני החול הצונן  שבקרבת הגלים, בחוף הים של הרצליה, בשעת בוקר מוקדמת, בתחילת הסתיו, נראו כשתי גירסאות דומות זו לזו של סנשו פנשה באיורים העתיקים ל"דון קישוט" של סרוואנטס . ואכן, כך כינו אותם יודעי דבר במשרד, ובמסדרונות אחרים של השלטון, אבל אך ורק מאחורי גבם. את הרמס"ד, האלוף בדימוס רונן קדם, כינו  סנשו. את המשנה לו, סגנו, מיכה (מייק) אבני , כינו פנשה. באנכי, שניהם גירדו מלמטה 170  ס"מ. אופקית, היו רחבים, כרסתניים, מעלי פימה ומקריחים, שעירי חזה וגב. שיער ראשם המקליש והמאפיר עדיין היה טיפה רטוב  אחרי הטבילה בים. שניהם כבני 60. אנשים רבים מאלה שהכירו אותם, לא קנו את הניחוח הקליל שנדף מהכינוי ההומוריסטי-מלגלג שהודבק לצמד הזה. אלה  הרחיבו את היריעה וקראו לראש ולמשנה "סנשו האיום ופנשה הנורא", וגם סתם, "האיום והנורא" וזהו.

 

את הכינוי הספרותי  הם קיבלו כשליוו פעם, לפני עשור או יותר, את הרמס"ד הקודם, שהיה איש גבה קומה, רזה ומעט כפוף, לאחת מישיבות הקבינט. הרמס"ד הארוך דילג לתוך החדר תוך נפנוף עליז במקל ההליכה המסוגנן שלו כבשרביט מנצחים, ושני פקודיו הקצרים והעבים דידו בעקבותיו, כורעים תחת עומס קלסריהם. ראש הממשלה דאז שהיה בדחן בעל שם,  העיר בהיכנסם: הנה הגיעו דון קישוט ושני הסנשו פנשה שלו.

רונן סנשו ומייק פנשה, הציע אז שר החינוך והתרבות, בדחן בעל שם בפני עצמו, וזו הגרסה שנפוצה והתקבלה לבסוף במילייה של יודעי דבר.  סנשו ופנשה שמנהלים את המוסד הידוע בציבור כמשרד.

ועכשיו, לבושים בבגדי ים כהים מסוג בוקסר המשתלשלים עד לברכיהם, הלכו יחפים ושוחחו בקולות מהוסים, כמנהגם בכל מקום. אוזניים לכותל, אפרכסות למים ומיקרופונים לרוח. עיניו של הרמס"ד נצצו כחרוזים כחלחלים משני צידי אפו השבור. מבטן היה תמים ומטעה. סגנו נשא על פניו לסת כבדה וזקורה מתחת לשפתיים  מעוקמות במקצת, שהקנו לו חזות של ליצן אכזר.

פסל של דון קישוט וסנשו פאנשה בכיכר במדריד

במרחק של עשרים צעדים מאחוריהם ומעט לצד, צעדה  שומרת הראש של הרמס"ד, שהיתה גם אחראית האבטחה שלו, מיכל נ.,   אישה גבוהה, חזקה  וגמישה,  כבת 40. היא לבשה חליפת טרנינג תכולה-לבנה של חברת אדידס. הנשק, גלוק חום-זהוב, היה תחוב בנרתיק העור הרך, שהיה חגור על קרסולה.

תפקידה העיקרי בטיול על החוף, התמצה באחריות על הסלולארי של הבוס שלה, בתום השחייה ובשעת צעדת הבוקר.  להשיב, לסנן, לרשום, ולהעביר לרמס"ד במיידי שיחות דחופות.

וכמובן לשמור עליו, בעיקר נגד ניסיונות חטיפה של צוותים מטעם הקומנדו הימי (לפי אגדה אורבנית, הדבר קרה בתחילתו של אביב אחד,  לפני כעשרים שנה. צוות של הקומנדו הימי – שייטת 13 – קיבל משימת אימון נועזת: לחטוף, מתחת לאפם של שומרי ראשו, את שר הביטחון שנהג לרוץ בשעת בוקר מוקדמת על שפת הים מצפון לאשקלון, בחוף הסמוך למקום מגוריו.

ברגע האחרון התברר, שהצוות נמצא אכן בדרכו לבצע את המשימה. פשוט, נשכח מראש הצוות, שהתאריך היה ה-1 באפריל, יום השוטים והמתיחות. המתדרך הבדחן והמשטה, והמתודרך התמים והמשוטה של השייטת,  הודחו שניהם אחרי חקירה קצרה, אך לימים התמנו בזה אחר זה למפקדי היחידה.

סנשו, הבכיר בין השניים מהמוסד, הנמוך מעט יותר והמקריח מעט פחות, העיף מבט מהורהר בירכיה השחומים של אישה צעירה שחלפה על פניהם בריצה מתונה ובנשיפות רמות.

"תגיד, מייקי, זו לא השחקנית ההיא, מה שמה? המצחיקה מהטלוויזיה? ארץ נהדרת?"

"דומה לה." אמר השני. הסגן המכונה פנשה.  "אתה מדבר על זו שמחקה את אשתו של ה…"

"כן. זאת. בדיוק. דומה לה, מה?" הבכירים הסבו את ראשיהם והתבונן בצידה האחורי המתרחק ורץ  של הדומה-למצחיקה מהטלוויזיה. הרמס"ד פלט אנקה רמה, מהסוג המבטא את הפער המתסכל  שבין החמדנות והאפשרויות.

הדומה-למצחיקה-מהטלוויזיה אולי שמעה את אנחתו של הרמס"ד, שנישאה אליה ברוח הדרום-מערבית הקלה. היא הסבה את ראשו וחייכה אל סנשו ופנשה. שניהם הסבו במהירות את ראשיהם  והתבוננו בעיון בחול האפרפר שלפניהם.

הדומה-למצחיקה-מהטלוויזיה אמרה לבעלת האדידס הכחול שעכשיו חלפה על פניה: "שובב".

ועכשיו נאנחה לבושת האדידס. אולי כי הרמס"ד, סנשו,  לא היה שובב דיו, לפי טעמה.

"אז מה היה אצל הקודקוד, אתמול?" התעניין הסגן, פנשה.

"שמע. היא שוב עושה לי את המוות," אמר הרמס"ד. "הוד דוקטוריותה. כל הזמן עם הסיפור של הסִיבִּי". הוא התייחס לראש הממשלה, ד"ר תמר עמיר-לוי, רופאה-פסיכיאטרית,שלא מזמן הגיחה מאמצע העשיריה הרביעית ברשימה לכנסת של מפלגת השלטון. בבחירות המקדימות לרשימה לכנסת, היא כבשה את המקום הראשון במפלגתה, ולכן את המקום השני ברשימה לכנסת, מיד אחרי ראש הממשלה הקודם. עברו כמה חודשים והיא גברה גם עליו בבחירות המקדימות לראשות המפלגה. ולבסוף היא הביאה למפלגתה ניצחון חסר תקדים בבחירות הכלליות. ראש הממשלה המודח לא לקח את תבוסתו בקלות. הוא נטש את המפלגה והפוליטיקה, ופנה "לעשות לביתו". מדי פעם התקבלו במשרד, לצורכי בדיקה, באדיבות הצנזורה, העתקים של נאומים, שעליהם היתה  פרנסתו של הרוה"מ היוצא, אותם נשא בתעריפים של 25 עד 100 אלף דולר לנאום בפני קהלים בגדלים משתנים בצפון אמריקה ובמערב אירופה.

את הנצחון הפוליטי המדהים של הדוקטורית ייחסו להשתתפותה המבריקה בתכנית ריאליטי של סלבס, שהביאה לה מיליון ש"ח כפרס, וכמעט מיליון וחצי מצביעים מאוהבים בקלפיות, ובאותה הזדמנות את ראשות הממשלה. אחד מחסידיה, משוק תל אביבי, הסביר כך את סוד קסמה בתכנית תחקיר שיוחדה למערכת הבחירות: "אני מרגיש שזה כאילו שהיא עושה לנו טיפול. לי ולכל המדינה. ורק אלוהים יודע כמה באמת אנחנו צריכים בדיוק עכשיו את הטיפול הזה." אחר כך חזרו רבים בתקשורת על ההברקה הזאת בניסוחים שונים. "מדינה על הספה", וכן שימושים ב"תסביכים", "הדחקה", "העברה" ועוד מונחים הרווחים בתחום המקצועי של הוד דוקטוריותה, ראשת הממשלה.

הרמס"ד המשיך:"אז אתמול ישבנו, הפורום הקטן של הוועד"ש*. היא כתבה לי פתק וביקשה שאשאר איתה כמה דקות אחרי כולם – ושוב טירטרה לי. 'סִיבִּי'. היא אומרת לי, 'סיבי'. 'תן לי סיבי'. מאיפה לעזאזל שאני אגרד לה  'סיבי' מזדיין, תגיד לי אתה. 'בלי סיבי  שום חפוז לא יזוז'. היא אומרת לי וקורצת. 'העולם לא יקבל את זה. האמריקאים לא יקבלו את זה.האירופאים  לא יקבלו את זה. הפאקינג אופוזיציה לא תקבל את זה. אפילו חצי מהפאקינג שרים  שלי לא יקבלו את זה, גברים סמרטוטים שם כולם. ואני מכחישה שאמרתי את זה. ככה היא אומרת לי. אתה מאמין? ושוב – היא אומרת  לי. 'אז מה עם הסיבי' היא אומרת. 'אתם בכלל עובדים על הפאקינג סיבי?' היא שואלת אותי.

"אז מה אמרת לה?" שאל פנשה. עיניו המתרוצצות היו חומות וחמות.

"מה יכולתי לומר? אמרתי לה שאנחנו עובדים על הפאקינג סיבי." השיב הרמס"ד.

"אתה מתכוון שעקי העיראקי עובד על זה." אמר המשנה בעדינות. הוא לא רצה להדגיש את העובדה, אלא רק להזכיר,  שהוא עצמו הודר מהמפעל הקטן של עקי העיראקי בעניין הסיבי. כנראה משהו סודי ברמות, הסִיבִּי הזה.

"נו, כן, עקי. הוא מגלגל איזה רעיון ספקולטיבי. ככה הוא אומר לי. אתה חושב שלך אין מושג על מה מדובר? גם לי אין מושג. עקי ממדר אותי. היית מאמין? וואו. איזו רוח נעימה, אתה מרגיש?"

פנשה הנורא לא האמין, אך לא גילה את דעתו.

"כן. יופי של יום ויופי של ים. תראה את הגלים ואת העורבים המניאקים. מלא עורבים, והנה שתי יונים. ופה יונה צולעת. ובקושי יש שחפים, אם בכלל. אתה זוכר שהיו פעם שחפים בחוף?" אך המשנה לא הניח ליופי, לרוח ולגלים לשאת עימם למקום אחר את נושא השיחה. "ואתה סומך על עקי? הוא יספק את הסחורה?"

"עקי העיראקי בסדר. אני מסתדר איתו יופי."

"מה עם הגירושים שלו? יוצא סיפור מלוכלך, מה?"

"אישה עורכת דין. למה אפשר לצפות."

שניהם שתקו לרגע.

"ועוד פולניה," הם אמרו ביחד, וביחד גם פרצו בצחוק נבוך, כמי שנתפסו על חם בשעת מעשה.

"אין כמו בדיחות נדושות על פולניות." אמר המשנה, מייק-פנשה, בנימה של ביקורת עצמית. "אבל, מצד שני, גם את עקי העיראקי לא עשו באצבע."

"שנתחיל לחזור?" הציע הרמס"ד. "יש לי פגישה ראשונה בתשע היום, ועוד לא ראיתי את העיתונים." הוא סימן לשומרת הראש, מיכל,  והצביע על מגרש החניה הסמוך לטיילת, כמה מאות מטרים לפניהם. היא מיהרה להזעיק,  בסלולרי שלה,  את הנהג שהזדחל, במכונית השחורה הכבדה, קצת מאחור, נוסע ועוצר ונוסע, על הכביש המקביל לקו החוף.

"אז מה הוא מבשל שם, עקי שלנו?" הסגן התעקש בדרכו העדינה. "תן איזה טיפ, נו, תהיה בנאדם, רונצ'וק."

"כל מה שהוא אמר לי, כששאלתי אותו, היה 'מתנה יוונית'". אמר הרמס"ד. "טימאו דנאוס אט דונה פרנטס,** לטינית. אתה יודע מה זה אומר? 'ירא אני את היוונים בהביאם מתנות'. אני זוכר את זה מאיזה ספר שקראתי בתיכון, כשעוד היה תיכון וכשעוד לא היה לי שפם. אחד רפאל סבאטיני כתב את הספר. סופר ענק. ספר בשם 'סקאראמוש'. איזה שחקן בתיאטרון נודד, קומדיות דל-ארטה וכאלה. אימפרוביזיות ותעלולים. בערך העבודה שלנו, לא? , במאה ה-18 בצרפת. עד היום אני זוכר. כתב גם שני ספרים מצויינים על פיראטים. אחד  "קפטן בלאד", על שודד ים אנגלי בקאריבים, ואחד  "סאחר אל באחר", שזה נץ הים בערבית, על שודד ים אלז'ירי, נדמה לי, בים התיכון. קניתי את כל שלושת הספרים נטךנ ךיהלי שלי לבר צתןןנ.ךדעתי הוא לא ]תח אותם. אבל אני קראתי אותם שוב, ומה זה נהניתי.  נחזור ליוונים ולמתנות, זה כמובן בעניין הסוס של טרויה,  מדובר על המתנה של היוונים. מה היתה הבעיה של החבר'ה מטרויה? שהם חשבו יותר בסגנון של 'נאו סיאברה א-בוקה', שזה בפורטוגזית: 'אם אתה מקבל סוס במתנה, אל תבדוק לו את מצב הפה".(ברור שלרמס"ד היתה חיבה לאימרות מחוכמות). היה חוסך לטרויאנים  הרבה בלגנים, אם היו בודקים למתנה של  היוונים  את מצב השיניים, וגם את מצב הביצים באותה הזדמנות. היום אני רואה את עקי בסביבות חמש. אולי אהיה יותר חכם. זו השעה החדשה שלי לתה ועוגיות, כדאי שתדע.  פעם הייתי צורך את זה בארבע, אבל הדיאטנית אמרה לי שכמה שאני אדחה יותר את האירוע הגסטרונומי הזה,  יהיה לי פחות תיאבון בארוחת הערב."

"נשמע הגיוני." אמר המשנה.

"הגיוני בתחת שלי." אמר ראש המוסד, "כשזה היה בארבע, אכלתי עם התה ארבע עוגיות. עכשיו, כשזה בחמש, אני רעב-אש ואוכל חמש-שש"

מזל שאתה לא ניגש לתה והעוגיות בחצות, חשב פנשה, ובקול שאל:

"ומה הדיאטנית אומרת על זה?"

"מה שהיא לא יודעת לא יכול להזיק לי." אמר סנשו. "אני ממדר אותה מהתוצרים של ההמלצות שלה."

"גם זה הגיוני." אמר המשנה. עיניו עקבו אחרי המכונית השחורה הגדולה שחלפה מאחוריהם על הכביש הצמוד לחוף. "מה זה, רונצ'וק? יכול להיות שהחלפת מכונית?"

"זאת הזמנית. הקבועה במוסך. משדרגים לה את השריון של החלונות.  מעכשיו יהיו לי חלונות מזויינים מזורגגים. האדונים מהמשק הודיעו לי שהמציאו סיבי בריליום, שהם כל כך דקים, שהעין האנושית לא מסוגלת לראות אותם.מה שאומר, שמוסיפים אותם לחלונות, וזה לא משפיע על השקיפות. אתה מאמין? מהמשק הם טוענים, שעכשיו, עם הבריליום הבלתי נראה שמוחבא בתוך הזכוכית, החלונות המזויינים של האוטו יעצרו כדור תותח של 20 מ"מ שנורה מ-500 מטר. רימון שיתפוצץ במרחק של עשרה סנטימטרים? כלום. אפילו לא רסיסים. הזכוכית רק תיסדק. ועל נשק קל אין מה לדבר. אקדח, רוס"ר, מקלע קל, אפילו מקלע בינוני – כלום. אפסי חמש  מ-300 מטר רק סודקים את החלון. אתה מאמין? הבריליום סוגר לנו את הפינה האחרונהשל הרכב, את החלונות"

"נשמע טוב, אבל עד שלא מנסים לא יודעים." אמר פנשה הנורא.  "לא שאני ממליץ לך.  תגיד לי, איך הקודקוד נראית לך? היא תחזיק מעמד, עם כל הצרות שיש לה? אומרים שהקודם רוצה לחזור."

"סביר שהיא תהיה בסדר. היא מהסוג החזק-חלש. גמישה. חלשים בורחים מהר. חזקים מחזיקים מעמד עד שהם נשברים פתאום. חזקים-חלשים מחזיקים מעמד הכי טוב. לפעמים עמידים כמו סלע. אבל יש להם שכל לברוח באופן זמני לפני שנשברים, בשביל לחזור כמו חדשים. גם הדיאטנית מסבירה לי את זה. את הקודם הדוקטורית  לא סובלת. היית צריך לשמוע את הניתוח הפסיכולוגי שהיא עשתה לקמצנות שלו. היא אומרת שקמצנות זה כולה צורה של נוכלות. הקמצן הוא אחד שרוצה לקבל משהו בלי לתת תמורה הולמת, וזה כל הסיפור. סוג של גנב. אבל כשהוא נותן לך משהו, הוא יבדוק טוב-טוב שצשלם על זה טוב-טוב, וביוקר. "

"נשמע די הגיוני" אמר המשנה לרמס"ד. "אבל תגיד לי אתה – יש פוליטיקאי שהוא לא נוכל? הרי זה כל המקצוע, לא?"

"בדיוק," אמר הרמס"ד. "בדחןק כמו המקצוע שלנו, אם אתה חושב על זה. העיקר הגמישות. כמו שהדיאטנית שלי אומרת לי: 'אם אתה רואה שאתה מוכרח עוד עוגיה, קח ותאכל  אותה. אבל  תמשיך בדיאטה כאילו לא קרה כלום. גמישות. הצרה שלי, בדיאטה, שאני לא מפסיק להיות גמיש."

"המיכל הזאת שלך," הסגן רמז בראשו לשומרת הראש, שפסעה אחריהם, ובלי שום אזהרה ירה את השאלה: "אם כבר מדברים על גמישות, אתה מזיין אותה?"

"השתגעת?" שאל ראש המוסד.

"למה, בעצם לא? היא חמה עליך.אש." אמר המשנה.

"אתה חושב?" שאל ראש המוסד.

"חושב?" אמר פאנשה האיום , "כל המשרד יודע. למה, אתה חושב, אין לה חבר כבר שנתיים? אם זה היה תלוי בה, היא היתה משכיבה אותך פה על החול, מקלפת ממך את המכנסיים, מתיישבת עליך ו…"

"אתה סתם מגזים." אמר ראש המוסד. "מתיישבת עלי?"

גלוק X19, גירסת הצבע המדברי.חברת גלוק האוסטרית מתמחה בייצור אקדחי פלסטיק, שאינם מצפצפים בתגובה לגלאי מתכת

"כמובן," אמר פנשה. "מתיישבת עליך שלא תברח. היא שומרת עליך כמו על אוצר, רונצ'וק. באמת לא שמת לב? אתה האוצר, והיא בתפקיד האוצרת. כולם יודעים את זה. למה שלא תעשה עם זה משהו? זה מהטבע. אתה לא יכול להתנגד לדברים שבאים מהטבע. זה כמו פורס מאז'ור."

"אתה צוחק עלי?" שאל הרמס"ד, "יחסי מרות, אתה זוכר? ME TOO, אומר לך משהו? גם זה פורס מאז'ור. ישר מהטבע.  הפמיניסטיות הטבעיות מצד אחד והחברים השמאלנים הטבעיים שלך  מצד שני, יעיפו אותי על טיל תוך רבע שניה." הוא חשב רגע. "וזה עוד כלום לעומת מה שתעשה לי האישה, שהיא גם פמיניסטית טבעית וגם שמאלנית טבעית וגם אשתי הטבעית מגיל 18, כשהיה לה יותר חלב על השפתיים מאשר בציצים. 18. אתה מכיר את סמדי, לא? אם היא רק תחשוד שאני  מזיין מהצד, זה הסוף הטבעי שלי."

"אם יתפסו אותך, תמיד תוכל לומר שמיכל אנסה אותך באיומי אקדח. מה יש לה שם על הקרסול סוג של גלוק קטן? 17? 19? אם מישהי כמו מיכל מאיימת עליך בגלוק, אין לך ברירה. שמעתי שהיא צלפית-אש", אמר הסגן.

"אתה ליצן," הודה הרמס"ד וגירד בבשר כתפו, שזבוב חולף חנה עליה לרגע מגרד אחד.

הם התקרבו למכונית. מיכל כבר ניצבה לידה ושלפה מתא המטען את חליפת הבגדים של הרמס"ד, שהייתה מנויילנת ותלויה על קולב.

"אתה מתאר לעצמך?" פאנשה הנורא סחט את הלימון עד תום, "כותרת בידיעות: ראש המוסד התמסר לשומרת הראש שלו תחת איום בנשק חם. מאת כתבנו לענייני ביטחון. מקורות המקורבים למוסד מוסרים ששומרת הראש שלפה את אקדחה וכרעה ליד המיטה. היא דרכה את הנשק, שחררה את הניצרה וכיוונה לעבר הדלת את הקנה הקצר של אקדח הגלוק ששלפה מנרתיק הקרסול שלה. לפתע נפתחה הדלת, ודמותו המוצקה והגברית של  הרמס"ד הופיעה בכניסה לחדר. 'תתפשט או שאני יורה!' קראה לעברו שומרת הראש…טוב, אולי בעיתון לאנשים חושבים לא יהיו כל כך צהובים. הקוראים שלהם סולדים משפה כזאת. שם הם יכתבו כי יש מקום לחשד ש'ממלאת תפקיד' במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים 'כפתה יחסי אישות' על הממונה עליה. אולי  יראיינו שם בבוקסה למטה  את הפרופסור יונינה קליין-קרן-פז מהפקולטה  למגדר, שתסביר שלכיבוש הנמשך יש השפעות מרחיקות-לכת על דפוסים של יחסי אישות, במיוחד כשמדובר בכוחות הביטחון"

"סתום כבר, טמבל." אמר הרמס"ד. "אתה פשוט נורא ואיום. סתום כבר. מיכל היא מכשפה, אתה לא יודע? יש לה שמיעה אבסולוטית."

"שפן, אתה סתם שפן, רונצ'וק" אמר מייק אבני, המשנה המכונה פנשה, ופנה לעבר מכוניתו שחנתה במגרש החניה. הנהג שלו המתין בה מזמן. פנשה הנורא תהה, מתי  יקבל גם הוא חוטי בריליום בחלונות.

"מה הוא רצה?" שאלה מיכל את הבוס שלה, וקילפה את הניילון מהחליפה המחוייטת.ברור, שהיא חשדה שהשיחה בין הגברים נגעה אליה.

"עזבי, כלום, מייק והשטויות שלו." אמר הרמס"ד. "את מכירה אותו."

"נכון. אני מכירה אותו, אולי אפילו יותר טוב ממך." אמרה מיכל, ועיניו התמימות של הרמס"ד פנו את קרסוליה. הוא ידע שמיכל נשאה אקדחים על שניהם. ורק אחד מהם היה גלוק. פנשה הנורא לא היה מעודכן. משום מה, המחשבה על כך ניחמה את סנשו האיום.


*ועדת ראשי השרותים.

**Timeo Danaos et dona ferentes  וירגיליוס

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: