דילוג לתוכן

איך אלה, ש-2 מכל 3 ישראלים לא מאמינים להם(הממשלה והתקשורת), מבכים ותוקפים את אלה, ש-2 מכל 3 ישראלים כן מאמינים להם?

דצמבר 22, 2019

כשאני שומע אנשי תקשורת כמו יעקב ברדוגו(גלצ), יורם שפטל, אראל סגל וינון מגל (רדיו103 )ופוליטיקאים כמו יריב לוין, אבי אוחנה או איילת שקד ומיקי זוהר, מבכים בדמעות תנין את הירידה הגדולה באמון הציבור כלפי מערכות המשפט ואכיפת החוק ("כנופיית שלטון החוק"), אני לא יודע אם סתם לצחוק, או סתם להתפוצץ מצחוק, או אף להתגלגל על הרצפה מרוב צחוק.

וכל זה למה? בגלל שעם כל הירידה המדאיגה באמון הציבור כלפי "כנופיית שלטון החוק" עדין מצבה של אותה כנופייה' מבחינת אמון הציבור, טוב לאין שיעור ממצבם של מזילי דמעות התנין הללו, אנשי התקשורת והפוליטיקה., שהרי אמון הציבור בענפים אלה של האליטות, נופלים במאות או בעשרות אחוים מאמון הציבור במערכות החוק והמשפט.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא summary_charts_madad_201813.jpg
סקר בבמכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2018. אמון הציבור במערכות אכיפת החוק והמשפט כפול מאמון הציבור בעיתונות ובפוליטיקאים.

הנה הנתונים: לפי הסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הנוגע לשנת 2018, אמון הציבור במערכות החוק והמשפט, נע בין 47% שמאמינים ליועץ המשפטי לממשלה, ל- 52% שמאמינים למשטרה, ול-55% שמאמינים לבית המשפט העליון.

וזה בשעה שרק 34% מאמינים לממשלה (בראשות נתניהו והליכוד, כזכור), 33% בלבד מאמינים לתקשורת, 30% מאמינים לכנסת ורק 16% מאמינים למפלגות. מה שאומר שהאמון במבקרי מערכת המשפט, עומד בערך על מחצית מהאמון במערכת המשפט. אז מי שמם לבקר, כשהאמון בהם כה נמוך מלכתחילה?

לפי סקר גלובס השנה, 67% מהציבור מגלים רמת אמון בינונית עדגבוהה מאוד במערכת המשפט

אוהדי נתניהו ושונאי מערכת המשפט, מביעים אי-אמון כלפי עורכי הסקר שלעיל מ"המכון הישראלי לדמוקרטיה." הבה נראה, עם כן, מהן התוצאות של סקר העיתון הכלכלי גלובס שנערך השנה: 35% מהציבור מאמינים המערכות החוק והמשפט במידה רבה או רבה מאוד, ועוד 32% מאמינים במערכות האלה במידה בינונית. תוצאה שמתיישבת עם ההתוצאות של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

ועוד לפי הסקר של גלובס, נע אמון הציבור בתקשורת בשנים האחרונות, בין רמת אמון של 36% ב-2015, ל-28% ב-2017. שוב נתון שאינו סותר את תוצאות הסקר של המכון לדמוקרטיה.

תוך שמונה שנים, איבדה התקשורת המימסדית בישראל מחצית ממאמיניה. ירידה חדה אפילו יותר מהירידה באמון במערכת המשפט.

לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הגיע האמון הציבורי בבית המשפט העליון לשיא של 76% (אמון "רב או די רב" ב-2004; צניחה לשפל של פחות מ-50% ב-2008; חזרה ל-73% ב-2012, ומאז צניחה לשפל של פחות מ-50% ב-2008; וחזרה ל-73% ב-2012.

עלייה לשיא של 76% אמון "רב או די רב" ב-2004; צניחה לשפל של פחות מ-50% ב-2008; וחזרה ל-73% ב-2012. מאז 2012 נרשמה בו שחיקה עקבית, עד שב-2018 גילו רק 52% מהנשאלים אמון "רב" או "די רב" בעליון. כך או כך, בכל השנים שנבדקו ובשני המדדים זכתה מערכת המשפט בדרך-כלל לאמון גבוה מהכנסת, הממשלה והמפלגות.

בהתחשב בנתונים האלה, מתעוררת לה השאלה הבאה: האמנם חושבים אנשי תקשורת מכובדים, מסוגם של ברדוגו, סגל וחבריהם, שהציבור מאמין למילה אחת מהשרשנויות ת שלהם, כשבהם מגוננים על ממשלה ששבעה מתוך עשרה ישראלים אינם מאמינים בה, ותוקפים את בית המשפט העליון, ששניים מתוך שלושה ישראלים מאמינים בו?

ומה חושבים לעצמם הפוליטיקאים, מראש הממשלה נתניהו ודרומה. האם יש עוד אזרח ישראלי אחד, יודע קרוא וצורך תקושורת, שיאמין למילה אחת(אחת!) מדברי ראש הממשלה? מתמיכתו שהתבררה כקשקוש בחזון של "שתי מדינות לשני עמים" (נאום בר אילן), שהתברר כקישקוש, לדיבור על זה ש"לא היה כלום, אין כלום ולא יהיה כלום" בנוגע לחשדות הפליליים הכבדים כלפיו. מה-"מה פתאום, איני עוסק בזה"כתשובה לשאלה בעניין התעסקותו בחסינותו, ושאחר כך התברר שבעיקר בה הוא עוסק, ו"הכל יתמוטט כמגדל קלפים בשימוע", מה שלא ממש קרה. ועוד ועוד.

וכן, אין ליחס את חוסר האמון בתקשורת ובפוליטיקה רק לאנשי תקשורת ולפוליטיקאים מהימין. התמונה זהה לחלוטין כשמדובר בפרשנים מפוקפקים כמו רזי ברקאי או רינו צרור מגלצ, או רביב דרוקר ודפנה ליאל מהטלוויזיה, התוקפים את הימין ומגוננים בחרוף נפש על מערכות החוק והמשפט. וכך גם לגבי פוליטיקאים מהאופוזיציות של הוד מלכותו, מסוגם של יאיר לפיד, יאיר גולן, תמר זנדברג או עופר כסיף מהשמאל.

ההצטברות הזאת מסבירה, מדוע שבעה או שמונה מכל 10 ישראלים לא מאמינים לפוליטיקאים ולתקשורת המשרתת אותם. אלה ואלה, מימין ומשמאל, כולם משרתים את המליאנים ששולטים פה ביד רמה, ואת האינטרסים שלהם עצמם ומצפצפים צפצוף ארוך על הציבור, שלכאורה עליהם לספק לו שרותי ניהול (הפוליטיקאים )או דיווח ופרשנות אמת על המתחש במדינה ובחברה(העיתונאים). כאשר אלה ואלה מועלים בתפקידם. ויוכיחו שלוש מערכות הבחירות האחרונות, המיותרות, המבוזבזות והמבזבזות, שאנו נגררים לתוכן בתוך שנה אומללה אחת.

המלך הוא עירום.

רואים לו.

רואים את השקרים, הנוכלויות, נבוראות השקר ותחזיות הסרק, הגידופים הגסים וההסתה, , הפייק ניוז, האינטרסנטיות הצינית, הזלזול הבוטה בציבור הבוחרים בפוליטיקה והצרכנים בתקשורת.

ואגב:המצב בישראל, בכל מה שקשור באמון הציבור במערכות שלטון מרכזיות, אינו שונה מהמצב בעולם. מכון המחקר אדלמן העורך סקרים במדינות רבות, פרסם את ממצאיו של הסקר האחרון לקראת כינוס המדינות המפותחות בדאבוס השנה.

לפי הסקר, המהימנות של המנכ"לים של החברות הגדולות צנחה ב-12 נקודות לעומת השנה שעברה ו-37% בלבד מהנשאלים אמרו כי הם סומכים עליהם. הם זוכים ליותר אמון מאשר מנהיגים פוליטיים, שרק 29% מהציבור סומכים עליהם. הביקורת לא חסה גם על התקשורת, שכעת 43% סומכים עליה, זאת לעומת 48% בסקר הקודם. יתרה מכך, האמון בתקשורת נפל לשפל של כל הזמנים ב-17 מבין 28 המדינות שהשתתפו בסקר. "אנשים תופסים כיום את התקשורת כמשתייכת לאליטה"(ברור, תקשורת היא כלבת השמירה של הדמוקרטיה, שהיא שלטון העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון), הסביר ריצ'רד אדלמן, נשיא חברת המחקר. "היעדר האמון בתקשורת הוא אחד הגורמים לעלייה בחדשות המזויפות". בהתאם, התקשורת נבחרה כמוסד הכי פחות אמין במדינות כמו טורקיה, אוסטרליה, הודו, בריטניה וארה"ב, שם הממשלה זכתה לרמה זהה של חוסר אמון. הממשלה היא המוסד הכי פחות אמין גם בארגנטינה, ברזיל, צרפת, איטליה, ספרד, ופולין.

לעומת זאת, תשמחו לדעת, דיווחים במדיה החברתית זוכים למידת אמון גבוהה יותר מאשר מנכ"לים או מנהיגי מדינות.

כי הודות לרשתות החברתיות, שבמקרים רבים חושפות את האמת, מתמוטט אמון הציבור במערכות הממוסדות המשרתות את האליטות. לא מפתיע , שבתקשורת הממוסדת מתרבות ההתקפות על הרשתות החברתיות.

\

המכון

סקר גלובס: אמון הציבור בתקשורת שהגיע לשיא(52%) ב-2011 (שנת המחאה החברתית, שנתמכה על ידי התרתקשורת, ונהנתה מאהדה של 80 עד 90 אחוזיםמהציבור), ירד לשפל של 24% ב-2016.

8 תגובות
  1. אכן הסקרים שציינת מראים כי אמון הציבור רב יותר במערכת המשפטית מאשר בפוליטיקאים והעיתונאים. האם זה אומר שלא ראוי לאיש ציבור או עיתונאי לבקר ואפילו להאשים גורמים במערכת המשפטית? האם אתה חושב למשל שלא ראוי לבקר את צהל או גורמים בצה"ל מכיוון שצהל זוכה למרב האמון של הציבור? לדעתי אין קשר בין הדברים. ובאופן כללי מאד טוב שהמערכת המשפטית תהיה חשופה לביקורת על כל פעולה שלה ושכל החשדות שישנן כלפי המערכת הזו יוצפו באפן תמידי. זה יגרום לכך שתהיינה פחות עוולות ופחות שחיתות

    אהבתי

    • אתה צודק, כמובן, חיים. גם גדול השקרנים, שנתפס בקלקלתו שוב ושוב, הוא ואוהדיו , יכולים ומותר להם, והם אף עושים זאת, לתקוף את מי שמוחזקים כדוברי אמת וכאמינים הרבה יותר ממי שתוקפים אותם. יכול ומתר לו. יכולים ומותר להם. אז מותר לו ולהם, כדבריך, לנסות ולתפוס בקלקלתם את מי שהאמת נר לרגליהם והם מוכרים בציבור ככאלה. אך מה אעשה, ואותי המצב הזה מצחיק מאוד? אז מה בקשר אלי, שהמצב הזה מצחיק אותי? האם עלי להחניק את צחוקי? האם אסור לי לשתף את קוראי בגיחוך הזה ולשעשע גם אותם? האם אסור לי ללעוג לו ולאוהדיו אלה, , ,ולהסביר לקוראי מדוע להם אני מאמין הרבה פחות מאשר למושאי התקפותיהם? ?האם אין זה בדיוק מה שעשיתי בפוסט שלעיל?אז איפה הבעייה, חיים

      אהבתי

  2. חיים ישראלי permalink

    ברור שמותר לך לצחוק וללעוג על מי שאתה רוצה, גם כשזה חסר טעם. גם מותר לך להתעלם ולא לשאול את אלו שלדבריך "האמת נר לרגליהם" מה קורה למשל עם התיק של רות דוד חברתם. איך הם סגרו את הפרשה האיומה הזאת ? ולמה הם מטעים את הציבור ע"י כך שממשיכים את ההליכים נגדה אבל בהאשמה שולית בזמן שכבר לא הייתה בתפקיד. ואילו את הפרשה הגדולה הם סגרו. אותי זה לא מצחיק בכלל.

    אהבתי

    • אתה סתם מעליל עלי, חיים, כשאתה מנסה להציג אותי כחד-צדדי, וכמישאינו ער לבעיות ולחולשות של הפרקליטות ומערכת האכיפה. הנה בלינק מה שכתבתי על רות דוד עוד בתחילת הפרשה, כשבניגוד לעמדתי הרגילה, לשמור על כללי הסוב-יודיצה, ולא להביע דעה בעניינים שמערכת המשפט עוסקת בהם, ראיתי לנכון לכתוב בעניין זה, כי עמדת הפרליטות בעניינה של הפרקליטה דוד נראתה לי שערורייתית במיוחד, ועדיין נראית לי כזאת. הטענה שלך לחוסר תום הלב ולחד-צדדיות שלי, נראית לי מופרכת בעליל, וא, שקרית וזדונית. . אני מניח ששמת לב לאי-אילו פוסטים שכתבתי פה, ושהיו ביקורתיים מאוד כלפי המערכות האלה, למשל בעניין דינה זילבר, וגם בעניינו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר ברק, שעליו כתבתי שהוא "משתין מהמקפצה על החוק,". וכן ציינתי לרעה את הפרופ' סוזי נבות כשלדעתי היא ניסתה לעוות את החוק לרעת נתניהו בפוסט נוסף. כפי שכתבתי באחד הפוסטים האלה, נראה לי, שלפנינו מאבק בין כנופיית "היידה ביבי" ובין "כנופיית שלטון החוק", ונא הרשה לי לא להחליט בין הדבר והצרעת, לפי הכלל של "רחק מרע". שני הצדדים האלה רעים בעיני.
      https://mafyahu.wordpress.com/2015/05/11/%d7%a1%d7%98%d7%98%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%98/

      .

      אהבתי

  3. מאיפה אתה לוקח שאני מאשים אותך בחוסר תום לב ובחד צדדיות? ועוד שאני עושה זאת באופן שקרי ובזדון. נסחפת כמעה . אינני חושב עליך כי אתה חד צדדי וגם אינני חושב שאתה כותב לא בתום לב.
    אבל. כשנראה לי שאתה טועה אני מעיר. לדעתי אתה טועה בגישה שלא ראוי שעיתונאים ואנשי ציבור יבקרו ויאשימו גורמים במערכת החוק מכיוון שהציבור מאמין יותר למערכת החוק. ולדעתי אתה גם טועה כשאתה כותב על הפרקליטות, האנשים שהאמת היא נר לרגלם.
    הרי אתה בעצמך ביקרת קשות את גב זילבר ואת שערורית רות דוד.
    דע לך שאני אוהב לקרוא אותך, אני חושב שאתה אדם ישר, עם עצמך ועם אחרים ובהרבה מקרים אני מזדהה עם דעותיך, ואנא אל תכעס כשאני מעיר, מה תרצה שאגיב רק בהן אתה צודק?

    אהבתי

  4. 3718 permalink

    אתה משווה מי שנמצא תמיד חשוף בצריח התקשורתי, הפוליטיקאים והתקשורת , לבין מי שמתחבא מאחרי מסך באופן קבוע מטבע תפקידו, פקידי שרות המדינה למיניהם

    הטענה שלי שאם פקידי המדינה היו חשופים בצריח בצורה דומה, האמון בהם היה משתנה

    ראה התנהלות מס הכנסה במקרים רבים, ראה תקציב הבטחון הגדל תמיד ללא בקרה , וסרוב למסור פרטיו למשרד האוצר, פנסיות השופטים למניהם, ועוד

    אהבתי

    • מאז שחברי כנופיית "היידה ביבי" החלו לציית לאות מלמעלה, ולתקוף בחמת זעם את פקידי מערכת המשפט,כבר לא ניתן לומר עליהם שהם מצליחים להתחא מאחורי המסך. להיפך. נראה לי שהם חשופים להתקפות כבדות לא פחות ואולי יותר מהפוליטיקאים. והנה, למרות זאת, גם אחרי התקפות הנמשכות כבר שנים (שהחלו עוד לפני שהחליט המפכ"ל היוצא רוני אלשייך לפרסם את "ממצאי" המשטרה (כבר לא "המלצות")מחקירות נתניהו ולהעבירן לפרקליטות, הרי שלפי הסקר המעודכן של "גלובס", עדיין שניים מכל שלושה שני ישראלים מאמינים לפקידים המותקפים,פי שניים .משיעור המאמינים לפוליטיקאים ולעיתונאים התוקפים.

      אהבתי

      • 3718 permalink

        אני לא חושב שכנופיית היידה ביבי שקיימת בעיקר בפייסבוק וטוויטר שקולה לחדשות ערוצי 11\12\13 , רוב האנשים לא מכירים באמת את המשטרה או את הפרקליטות, מבחינתם זה יצור ערטילאי לא ברור ונטול פנים

        לעומת זאת, כולם מכירים את הפוליטיקאים והתקשורת

        אגב, ככל שאני שומע יותר על הגילויים על הפרקליטות אני נחרד יותר ויותר, מכיר את האימרה ש"אור השמש מטהר"? ובכן, בפרקליטות לא היה אור שמש עד עכשיו לעומת זאת בפוליטיקה יש הרבה זמן אור שמש, כך שלא ברור לי באמת מושחת יותר
        ,

        אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: