דילוג לתוכן

איצטגנינים ל"אנשים חושבים": שרק לא יהיה יותר טוב

נובמבר 14, 2019

מנחשות בקפה זקוקות לספל, צלוחית, מים רותחים וגרגירי קפה כדי לנחש את העתיד. מומחים לטארוט זקוקים לקלפים. אסטרולוגים נצרכים למפות הכוכבים. מיני איצטגנינים נזקקים לאבן החכמים או לכדור הבדולח. ובימי קדם היו מנחשים בעננים שאבותינו כינו אותם "מעוננים".

לכל אלה היה צורך בדבר מה מוחשי, ממשי, איזה שהוא קשר למציאות חומרית כלשהי, כדי לחזות את מה שצופן העתיד.

מנחשים בקלפי טארוט: "ללא תוחלת, ללא תועלת"

כל אלה יכולים רק לקנא בנביאים ובחוזים מתוצרת "הארץ". אלה, אין להם שום צורך במציאות חומרית או בממשות כלשהי, כדי לדעת לבטח את העתיד ולהביא אותו לידיעת קוראיהם-קורבנותיהם, "האנשים החושבים" (חה-חה).

לאלה מתוצרת "הארץ" די לגמרי בדמיונם הקודח, ב-WISHFUL THINKING המפעם בהם בעוז, וכמובן בפקק האידיאולגי שסותם להם את המוח ומונע כל חדירה של גורם זר, כמו היגיון פשוט, למשל, או עובדות כלשהן, רחמנא ליצלן.

*****

כבר זמן מה שאני לא מגיע ל"הארץ" שבכתב, ומנוי למהדורה הדיגיטלית אין לי, אך תודות לכמה חברי פייסבוק שלי, מובאים לידיעתי כמה פניני חוכמה מהביטאון הזה של הפייק שמאל, לרוב (ועל כך התודה והברכה לחברים) מתוצרת סגל הדבילים המתחרים על תואר הטיפש מס. 1 של העיתון.

*****

קבלו את המתחרה הוותיק יותר,* ממאמרו האחרון:

"אבל מה יצא לנו(מהסבב האחרון)? הנה מאזן ביניים: עוד שנאה בעזה… 21 הרוגים עד אתמול בצהריים… הרס ואימה שנזרעו בשני הצדדים…כולם לשווא, ללא תוחלת, ללא תועלת.

האזעקות עדיין מייללות, שום דבר לא לגמרי נגמר כשהדברים האלה נכתבו ופורסמו, אבל האידיוט כבר יודע שהכל "לשווא, ללא תוחלת, ללא תועלת." כבר הוא יודע שכלום לא "יצא לנו" מכל זה.

חוזים בכדור הבדולח:" השפלה במימדים אסטרטגיים"

והנה הטמבל הצעיר יותר, אבל כבר מבטיח מאוד, בעל הישגים שאין להתבייש בהם בתחום האיוולת המשתוללת**:

"נו, היה שווה? האם המצב הביטחוני של הישראלים שופר או הורע בעקבות החיסול… הרי זו השפלה בממדים אסטרטגיים…"

ושוב, השמאים מטעם משרד האוצר טרם הגיעו להריסות, ולאידיוט מ"הארץ" כבר ברור שכל מה שהיה פה, הביא ל"השפלה במימדים אסטרטגיים".

והנה עוד אחת, שגם אם אינה מצויה עדיין ברשימת המתחרים (והמתחרות) על תואר האיוולת, עומד לה יחוס אבות ואימהות – וסבא:

"האם הוא (הסבב האחרון) שיפר את עתידנו כהוא זה? לחלוטין לא…. מהלך כזה לא תורם לנו כלום. נאדה… 
התסריט הרי ידוע מראש על כל פרטיו…" 

*****

 אז על מה מבססים החוזים והנביאה האלה את ניחושיהם?

טוב, על ניסיון העבר. הרי היו לא מעט "סבבים" בשנים האחרונות, כל "סבב" הוביל לעוד "סבב". כך שלכאורה, שלושת האיצטגנינים אינם יכולים לטעות בתחזיתם, ששום דבר לא עומד להשתנות.

לא היה כלום ולא יהיה כלום.

****

טוב, אז זהו, שבסבב הפעם היו שלושה שינויים חשובים, ואפילו מאוד, לעומת כל הסבבים של השנים האחרונות.

שלושה שינויים שמהם העדיפו איצטגניני "הארץ" להתעלם לחלוטין.

א. לראשונה מזה כמה וכמה שנים, ואחרי כמה כהונות של כמה רמט"כלים, הופעל מחדש "הסיכול הממוקד". וכלפי מטרה ראוייה ביותר: לא רק אחד שאחראי על ירי טילים רבים כלפי אזרחי ישראל, אלא כלפי מי שהירי שלו שירת באופן עקבי גם מטרה אסטרטגית: מניעת אפשרות של "הסדרה" ישראלית-פלשתינית לקראת הרגעה.

והכל בשרות ההיאטוללות של איראן.

פעולות שהביאו סבל רב לא רק ל"עוטף עזה" הישראלי, אלא גם לפלשתינים האומללים הסגורים בעזה.

וכמו כן, וגם זה הבדל חשוב: עשרות טרוריסטים רצחניים של הג'יהאד האיסלמי נורו וחוסלו בשעת מעשה. גם זה חידוש מרעיש, לעומת הירי הנדל"ני של הסבבים הקודמים – פגיעות ישראליות זדוניות בגרגירי חול חפים מפשע ובמבנים נטושים ובלתי מעורבים.

ב. וחשוב אפילו יותר מ-א: הבידול, לראשונה (תקדים?) בין החמאס והג'יהאד. בין הארגון השולט בעזה, ובין הפרוקסים הג'יהדיסטים של איראן האיסלמיסטית. בידול שאין להגזים בחשיבותו. רק הג'יהאד האיסלמי תלוי-איראן ירה טילים, ורק אנשיו נפגעו. החמאס עמד מהצד. הציבור העזתי קצת מחה ובדרך כלל שתק, ואם החמאס יתמיד בעמדתו, מדובר במצב חדש בעזה, שעדיין אי אפשר לשער את תוצאותיו.

ג. הפגיעה "הכירורגית" בג'יהדיסט הסורר במיטתו, כשרק אשתו לצידו נפגעה; הפגיעות הכירורגיות בעשרות טרוריסטים יורי רקטות וטילים של הג'יהאד – וכל זה עם מינימום של פגיעה באזרחים. כל זה חידוש בעל חשיבות עצומה. חידוש איסטרטגי המשמיט מידי הטרוריסטים הרצחניים ותומכיהם (כולל האנטישמים שמעסיק המו"ל שוקן בעיתונו), את נשק הסנאף החביב עליהם.

ההצלחה הזאת של צה"ל חשובה לא פחות מהבול-פגיעה בראש המרצחים וחייליו. גם זה בול-פגיעה. בול-פגיעה במה שקוראים שם "תעשיית המוות של הפלשתינים". זו התעשייה שעמדה ביסוד ההתגרויות:

הרצון המודע, המכוון והזדוני, להביא להרג אזרחים פלשתינים שלווים ובלתי מעורבים בעזה, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהרג האזרחים הזה (עם העדפה לילדים ולנשים) לצורכי הדה-לגיטימציה והדמוניזציה של ישראל.

מעוננים בעננים:"תסריט ידוע מראש"

ההצלחה הזאת שומטת את הקרקע מתחת ל"בצלם" "שוברים שתיקה", ו"הארץ" (במיוחד המהדורה באנגלית), משרתי ושותפי הפייק-שמאל הבינלאומי, הכנסיות האנטישמיות, הניאו נאצים, האיסלמיסטים וה-BDS.

כל שלושת ההבדלים האלה, בין הסבב הנוכחי וקודמיו, לא הוזכרו אפילו בחצי מילה, אפילו לא ברמז, במאות המילים שכתב כל אחד מאיצטגניני "הארץ" שציטטתי לעיל.

ולא במקרה.

*******

טוב, אני לא אומר שהשינויים האלה מבטיחים תוצאה שונה מזו שהביאו לה הסבבים הקודמים. אני לא עוסק ב- WISHFUL THINKING . אני לא מציג את תקוותי כאילו היו תחזיות.

אבל אין לי שום צורך להסתיר את תקוותי:

שהלוואי תהיה הסדרה בעזה, כן, גם עם החמאס, אם זה מה שיש. הלוואי שחיסולו של אבו-טהא יביא את התועלת המצופה.

לתועלת תושבי עזה ו"עוטף עזה".

ולוואי שיתבדו חובבי הסנאף האלה מ"הארץ", שונאי האדם.

אלה, שאת תקוותם ששום דבר לא ישתנה ולא ישתפר, לא למען העזתים ולא למען הישראלים, הם מסווים כתחזיות מלומדות.

עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית.


*הנה תחזיתו של הנביא הזה זה מכיכר תחריר על העתיד המצרי המזהיר:

זה זמן להתבשם מהאור שהפציע מהיאור… בזה אחר זה התרסקו הסטריאוטיפים הישנים והרעים של המערב ושל ישראל על מצרים… גם נבואות הזעם שכל שינוי דמוקרטי יוביל לעליית האיסלאם רחוקות מלהתממש בינתיים… התבוננו בתמונות המהפכה מכיכר א-תחריר: נראו בהן יחסית מעט דיוקנאות דתיים. אלה התפללו בשקט, וסביבם חגורה גדולה של מהפכנים חילונים. גם האשה המצרית אמרה את דברה: בכיכר נראו לא מעט נשים, גם אם הן עדיין במיעוט. מצרים – לא מה שחשבנו." (הארץ, 13.02.2011)

**והנה תחזיתו של האיצטגנין הזה ארבעה ימים לפני שניצח נתניהו בבחירות של אביב 2015:

"יש משמעות דרמטית לעומק ההפסד שינחלו נתניהו ומפלגתו, וכאן יש תפקיד לכל אחד ואחת שהגאולה חשובה לו. התפקיד אינו מסתכם בהליכה לקלפי, גם לא ביחסי גומלין עם המקלדת. המשימה פשוטה: לתרום ככל הניתן להבטחת התבוסה ולהעמקתה." ("הארץ" 12.03.2015 תחת הכותרת: "איך מבטיחים את תבוסת נתניהו").

7 תגובות
  1. אנונימי permalink

    אפילו החמאס רק הודיע (כמובן) על "ניצחון גדול". לפחות "ניצחון גדול" זה ביטוי עם משמעות ברורה. אבל מה לכל הרוחות זו "השפלה בממדים איסטרטגיים"? כיצד שונה השפלה "בממדים איסטרטגיים" מהשפלה סתם?

    Liked by 1 person

  2. זה בעקבות הכלל שטבע משה סנה המנוח: כשהנימוקים חלשים, הגבר את הקול. כשהוא וחבריו הטיפשים מחפשים "השפלה" במקום שבו יהודים מהשורה סבורים שאין חשוב מהצלת חיים, ואין שום השפלה בזהירות, ואפילו לא בזהירות יתר, הוא חש צורך לחזק את "האמירה" במילים רמות, רצוי לועזיות
    .

    אהבתי

  3. אילן permalink

    עזה פשוט לא מעניינת. כמו שלא איכפת לי מה מצב החשמל והמים בשכונה באלכסנדריה. מבחינתי זה פשוט לא מעניין. איך אמר האיש היקר ״זה משעמם אותי״. למה לפתח ציפיות גבוהות ממקום שקבר סכומים מטורפים של כולם. עזה לא תשתנה ואני מאחל לכולם שם הרבה אבטלה מים לא טובים והפסקות חשמל.

    אהבתי

  4. קמיליה permalink

    ניתוח עומק היסטורי של עיתון הארץ
    לרגל חגיגות מאה השנה להיווסדו.

    https://hashiloach.org.il/%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%95%d7%97-%d7%95%d7%aa%d7%94%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%94-%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a5/

    מאוד, מאוד מאוד ארוך. אבל מעמיק. מתאים לרצים למרחקים ארוכים.
    אמור לעניין את כל המתעניינים בעיתון המשפיע ביותר על האליטה הישראלית והנקרא ביותר (בגרסתו האנגלית) בחו'ל.

    כולל, לדוגמא, העמדה הקיצונית שלו (שלא לאמר הגזענית) כנגד העלייה הבלתי סלקטיבית בכלל וכנגד יהדות צפון אפריקה בפרט.
    הניתוח מקשר לעובדה שעיתון הארץ, מיום היווסדו, התהדר באליטיסטיות / באנטי עממיות שלו.

    אחת הטענות המעניינות היא שהמהפך האידיאולוגי בהארץ, מעיתון מעיתון ציוני לעיתון פוסט ציוני ואפילו אנטי ציוני, לא קשור לחילופי עורכים או לשינויי בעלות. גם לא למלחמת ששת הימים, יום כיפור או לבנון הראשונה. הוא מתקשר למהפך השלטוני של 1977, כשהשלטון הפוליטי במדינה עבר מ"ישראל הראשונה" אל "ישראל השנייה".

    ####################
    קטע מהמאמר:
    ———————————

    " … על פי המחקר, המהפך הגיע עם "המהפך". בסיומם של שלושת העשורים הראשונים של המדינה, שבכולם היה מחנה השמאל בשלטון, חזתה האליטה הוותיקה והאירופאית-חילונית בעלייתו לשלטון של המחנה הפוליטי היריב שהורכב מאיחודם של הרוויזיוניסטים, המזרחיים והדתיים. משכך, אבדה פתאום אמונתו המלאה של העיתון בערך קיומה של מדינת ישראל. ב-1978 התנוססה מעל מאמר המערכת של יום הזיכרון הכותרת: "אמונה בשלום – צוואת החללים". במאמר זה לא זוהתה עוד צוואת חללי המלחמות עם בניינה של המדינה וביצור חוסנה, אלא עם ערך השלום. במאמרי המערכת של השנים הבאות התחזקה מגמה זו, עד שבשנת 1984 נפל דבר, והמאמר התחיל לפקפק בגלוי בצדקת הדרך: "השנים חולפות ועימן חולף תום הנעורים, שהוא תום האמונה המוחלטת בצדק וביושר הדרך העצמיים. ישראל כיום, ביום שמחתה, היא קהיליה מיוסרת בספקות… ויש בתוכה יותר ממתי מספר השואלים, אם הקיום הלאומי כפי שהוא, ראוי היה למחיר שנגבה תמורתו… יש תועלת בספקות: הם חושפים מודעות למשגים ולחטאים שעשינו כעם". הכאה זו על החזה הקולקטיבי והפקפוק בצדקתו של מחיר השכול הופיעו רק לאחר המלחמה הראשונה שיזם שלטון ימין בישראל. ב-1985 הייתה כותרת המאמר "עוגמת נפש ביום הזיכרון", תחושה שהוסברה בכך שהמלחמה האחרונה לא נועדה אלא "כדי לשרת קונצפציה פוליטית".[23]

    ב-1986 הוכנס אל המאמר, לראשונה, עניינו של הרעיון הדמוקרטי, המזוהה על ידי העיתון דווקא עם החילוני, ומשם ואילך זוהתה התנועה הציונית בעיתון כמנוגדת במהותה לציפייה היהודית לביאת המשיח, וממילא – כהופכית אל הדת היהודית ורבניה. פועל יוצא של השקפה זו הוא כי מדינת ישראל חייבת, במהותה, להיות חילונית. טענה זו המשיכה לעלות גם בשנים הבאות בניסוחים כאלה ואחרים: "המדינה… היא מדינה חילונית, מאחר שקמה על פי רצונם של יהודים שהחליטו לא להמתין לשיבת ציון עד ביאת המשיח" (1995).

    בסוף העשור הרביעי למדינה, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, עלתה במאמר החגיגי של יום העצמאות הטענה שלפיה אין ישראל יכולה לטעון לצדקת קיומה כל זמן שהיא מונעת את הקמתה של מדינה פלסטינית: "שלטון על מיליון וחצי ערבים בניגוד לרצונם אינו עולה בקנה אחד עם עקרון החופש הלאומי של כל עם ועם שהציונות הסתמכה עליו" (1988). בשנת 1989 הזדהה המאמר עם מניעי מעשי הטרור של הפלסטינים, ש"אינם מוכנים לקבל על עצמם, לאורך ימים, שלטון ישראלי. כעבור עשרים שנה הם התקוממו נגדו. הם מבקשים לתקן עתה את שגיאתם ההיסטורית וזוכים לתמיכה בינלאומית חזקה לשאיפתם", והוסיף: "אם לא תחושת הצדק, אזי התבונה הפוליטית מחייבת אותנו לחפש דרך כדי להשתית את בטחון ישראל, נוסף על כוח הנשק שלנו, על הידברות עם האוכלוסיה הערבית". ב-1991, לראשונה מאז הקמת המדינה, לא עסק המאמר בעיצומו של יום, אלא בגינוי עליית היישוב רבבה על הקרקע, וב-1992, תחת הכותרת "נס לא קרה לנו", נאמר: "לא אמונה דתית היא הגורם הנוסף שיתרום לביטחון, אלא מדיניות שלום… נס לא קרה לנו בעבר ולא יקרה בעתיד".

    ב-1993, ערב הסכמי אוסלו, בחר המאמר למנות את כישלונותיה של המדינה, ובראשם חוסר ההצלחה להגיע להסדר שלום עם הערבים. יום הזיכרון גויס כדי "לזכור כי לא חזרנו ארצה כדי לנהל מלחמות, ולא כדי לשלוט בעם אחר. כנגד הפאטאליזם… עלינו לחתור לשלום עם אויבנו-שכנינו… זוהי הבשורה של יום העצמאות 1993". אם יש סיבה לחגוג את עצמאות ישראל ב-1994, טען מאמר המערכת של אותה שנה, הרי היא בזכותו של רב המרצחים ערפאת: "כבודם של חללי צה"ל לא היה נפגע ושמחת יום העצמאות ה-46 לא הייתה נפגמת אילו נחתם הסכם הנסיגה… אתמול או היום… ואולי יש להתעודד מכך שיו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, יזם אתמול בבוקר שיחת טלפון עם יצחק רבין". מעט לאחר שיצאו מילים אלה מתחת מכבש הדפוס, כאשר בקושי הספיק הדיו להתייבש על הנייר, פוצץ עצמו מחבל מתאבד על אוטובוס בחדרה, רצח חמישה אנשים ופצע שלושים. מאמר המערכת למחרת יום העצמאות, "בשפתיים חשוקות", קרא לממשלת ישראל להגיב באיפוק על הפיגוע, כדי לא לפגוע בתהליך המדיני. בערב יום העצמאות הבא, שנת 1995, תקפו במאמר המערכת את ההחלטה לבנות את שכונת הר-חומה בירושלים, תוך כדי אימוץ הנראטיב הפלסטיני והגדרת אזור זה של ירושלים הריבונית "התנחלות". ב-1996 טען העיתון שעצמאותה של ישראל מותנית בהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית ביהודה ושומרון. מגמה זו המשיכה ואף הקצינה עוד ועוד בשנים הבאות.

    בשולי סיכום ממצאיו של גולדברג, ראוי לציין עוד שלושה מאמרים מייצגים שפרסמו קברניטי הארץ בעיתונם. האחד הוא המאמר "קללתו של עזרא" (1985), מאת גרשום שוקן, הקורא לעידוד נישואי תערובת בישראל בין יהודים וערבים לשם יצירתה של ישות "ישראלית" חדשה. מאמר זה נבחר בספר הארץ כמאמר המייצג ביותר את שוקן-האב, אשר עסק בעריכת עיתונו למעלה מיובל שנים. מאמר נוסף הוא זה שפרסם העורך חנוך מרמרי בשנת 1994, ובו קרא להגביל את תחולתו של חוק השבות עד ליום העצמאות ה-75 למדינת ישראל (2023), כאשר "יום פקיעתו יהיה באופן רשמי יום סיום שליחותה של התנועה הציונית" ו"סופו של הפרדוקס המכביד של מדינה המגדירה את הרכב אוכלוסייתה על פי ההלכה האורתודוקסית". בשנת 2007, ערב יום העצמאות ה-59, פרסם המו"ל עמוס שוקן טור דעה תחת הכותרת "לקראת 60 השנים הבאות", ובו קרא להחליף את מילות המנון המדינה בנוסח אחר, א-לאומי, שגם אזרחיה הערבים של ישראל יוכלו להזדהות איתו.

    זוהי, על רגל אחת, עמדתו של הארץ החדש בשאלת הבית הלאומי היהודי: עידוד ההתבוללות בעם בחסות ה"ישראליות", ביטולו של החוק המזוהה יותר מכול עם היותה של ישראל מדינת העם היהודי, וקריאה למחיקת מאפייני הלאום מסמלי המדינה. …"

    Liked by 1 person

    • תודה, קמיליה, השכלת אותי. ועם זאת אני לא מקבל לגמרי את ההסבר של "תהליכים היסטוריים". מהיכרותי האישית את עולם העיתונות ואת קבוצת "הארץ" (עבדתי ב"חדשות" בין ייסודו ב-1984 ל-1988, ואח"כ היה לי טור ב"העיר" התל אביבי וב"כל העיר" הירושלמי עד לאמצע הניינטיז), לתהליכים היסטוריים יש משמעות והשפעה רק כאשר יש להם סוכנים אישיים. ההידרדרות של "הארץ" מבטאת במידה רבה את תהליך חילופי הדורות בין העורך והמו"ל גרשום שוקן, ובנו עמוס שוקן ואת ההקצנה האנטי-ציונית, עד כדי אנטישמיות, של שוקן ג'וניור. האב לא הצליח למנוע מהבן את יסודו של עיתון "חדשות" ומאוחר יותר התחיל הבן למנות את העורך ובעלי תפקידים עד שירש את אביו כבוס של העיתון. בכל מה שקשור לתכנים היומיומיים, השפעתו של שוקן הבן רבה במיוחד בכל מה שנוגע למאמרי המערכת., וכמובן לכל הקו של העיתון. ממאמריו של שוקן, שפה ושם התייחסתי אליהם, ניתן ללמוד כי הוא פשוט שטוף שנאה לכל מה שקשור ליהדות, ולא לחינם העיתון שהוא מוציא לאור (הגירסה האנגלית) חביב כל כך על הגועליציה הניאו-נאצית-ג'יהאדיסטית-פייק-שמאלנית. https://mafyahu.wordpress.com/2017/04/23/%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%a7%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a8%d7%93-%d7%a0/

      אהבתי

      • קמיליה permalink

        תהיתי מהיכן נובע העניין העז שלך בעיתון הארץ והאמוציות שאתה משקיע בו.
        סיפקת מעט את סקרנותי 😉

        אבל עמדתי בנושא זה שונה משלך.

        1. קיימת מחלוקת נצחית בין המייחסים חשיבות קריטית להשפעות מנהיגים על ההיסטוריה לבין הנוטים להמעיט מחשיבות האישיות (ומסבירים התפתחויות היסטוריות בעיקר בתהליכים חברתיים, דמוגרפים, כלכליים, אידיאולוגים וכדומה).
        לרוב, וגם במקרה זה, אני נוטה לקבוצה השנייה.
        אתה כנראה נוטה לקבוצה הראשונה.

        2. ברור לי שלבעלים של עיתון הצהווה גם מו'ל מעורב ופעיל במשך עשרות שנים – תהיה השפעה מרובה על אופי העיתון.
        אבל הוא אינו שחקן בודד ולא פועל בחלל ריק.
        המגמות האידיאולוגיות בעיתון הארץ משקפות מגמות דומות באקדמיה הישראלית ובדרגים הבכירים של מערכות החוק והמשפט בישראל.
        הסגל האקדמי של חוגים שלמים באקדמיה הישראלית, בעיקר בפקולטות למדעי החברה והרוח, מאוכלס בתומכים בעמדותיו של עמוס שוקן. או בכאלו שבעיניהם הוא פשרן מדי / פלורליסטי מדי.

        להערכתי בשנות ה 40, 50 וה 60, שוקן היה מתקשה למצוא עשרות רבות של כתבים בכירים ומוכשרים התומכים באידיאולוגיה המאוד קיצונית שלו. אבל כיום משימתו קלה להפליא.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: