דילוג לתוכן

כנופיית היידה-ביבי נגד כנופיית שלטון החוק, סרט גנגסטרים כחול-לבן

נובמבר 3, 2019

בערים ובמדינות שמצויידים בצנרת לקויה, קורה שניטחים גשמים כבדים, והביוב, אבוי, עולה על גדותיו.

וזה מה שקורה עכשיו בדמוקרטיה שלנו. הגשם הכבד שירד הוא התיקו הנמשך בבחירות, פעם שניה בתוך כמה חודשים, ואולי בדרך לפעם שלישית בעוד כמה חודשים. ובינתיים אין ממשלה שיכולה לתפקד כראוי, וגרוע מזה – והממשלה המכהנת אינה מייצגת את רוב הבוחרים, אלא אך ורק את "בלוק הימין". ממשלה של מיעוט. ואם זה לא מספיק מסובך גם ככה, בראש הממשלה הזאת עומד בנימין נתניהו, המצפה להכרעת יועצה המשפטי של הממשלה באשר לכתבי האישום נגדו, כן או לא.

ומתוך השיטפון הגדול הזה, צפות ועולות דרך רשתות הביבים מיני סרחונות שמוגשים לחיכינו באמצעות כף הכותרות בעיתונים, והמזלג של מ(ה)דורות החדשות – והבה נעבור לדימוי ידידותי קצת יותר למשתמש – כמין פרוסות של גבינת מונסטר מצחינה.

כלומר, שפע גדול של לשון הרע ומעשי זדון. שקרים והטעיות, נכלים והלשנות. האשמות שווא וטענות מופרכות. טיעונים כוזבים, גידופים וקללות.

הכל במסגרת קרבות הקרנפים, של כנופיית "היידה ביבי" נגד כנופיית "רק לא ביבי", שכרגע תולה את תקוותיה (שדי נכזבו בבחירות) ביחידת החלוץ שלה, קומנדו "הפרקליטות" מיחידת "שלטון החוק".

*****

לפעמים קוראים לזה האליטות הישנות נגד האליטות הישנות. יש המעדיפים לתאר את המערכה כמו מאבק מזרחי-אשכנזי. הנתפס מצד אחד כמלחמת הנאורים באספסוף, ומצד שני כמלחמת הגזענים המתנשאים נגד העם.

התיאור המקובל הרגיל, הוא, כמובן, מלחמת השמאל בימין.

אך בפועל מדובר בקרב המתנהל בעיקרו בתוככי העשירון העליון, עתיר המיוחסים העשירים, בעלי ההון והכוח, אלה האוחזים במשרות הבכירות ביותר, הם והסנג'רים שלהם: הפוליטיקאים, שליטי המנהל הממשלתי ואדוני התקשורת וחביביהם "הטלאנטים", המערכת המשפטית והמשטרה.

*****

כבר שנים, שבמוקד המאבק הזה נמצא מצויים אישיותו ופועלו של מנהיג הימין וחביב המזרחיים, מוליך המרד המנצח של האליטות החדשות נגד הישנות, מי שגם יריביו מודים בפיקחותו ובמיומנותו הפוליטית, והישרים שביניהם גם מודים בהישגיו החשובים, בכלכלה ובמעמד המדיני, בעשור האחרון של כהונתו.

הלוא הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. מוצר מובהק של העשירון העליון, איש עיירת המיליונרים והמיליארדרים קיסריה ושכונת העשירים והאליטות הישנות הירושלמית, רחביה. בעל עבר צבאי קצר ומפואר ביחידה מובחרת, מצויד בהשכלה גבוהה אמריקאית ואנגלית מושלמת, הנחשב כנואם טוב (לא בעיני. לדעתי, הוא מדקלם מאמרים מן הכתב. רוצים דוגמאות לנואם טוב? נא לחשוב על מנחם בגין בזמנו, או על עמיר פרץ עכשיו).

אך גם, למרבית הצער, שזה מה שחשוב לענייננו, רגיש מאוד למה שנכתב עליו בתקשורת, וכן קמצן נורא, סנג'ר של מיליארדרים, וחובב מתנות מושבע – ומי שאינו מהסס להשתמש במשרותיו המיניסטריאלייות לענייניו, חלק לפי הידוע וחלק לפי החשדות.

התכונות והנוהלים האלה של ראש הממשלה, הם עקב האכילס שלו. על אלה תופסים אותו יריביו (שהוא ואוהדיו רואים אותם כרודפיו). מן הפרקליטות, התקשורת והפוליטיקה.

זהו המכנה המשותף של שלוש הפרשיות, המתכנסות לשלושת התיקים, מ-1000 עד 4000:

1000: המיליארדר ארנון מילצ'ן, מבעלי ערוץ 10, בתפקיד של ספק סמים (חוקיים) למשפחת נתניהו: חומרים ממסטלים, בדמות סיגרים משובחים לבעל בנימין ושמפניה צרפתית ורדרדה ומבעבעת לשרה רעייתו.

2000: בהשתתפות טייקון התקשורת המקומי ארנון מוזס מ"ידיעות אחרונות" ומיליארדר ההימורים האמריקאי שלדון אדלסון בעלי "ישראל היום", כשנתניהו משחק אותה מין 'אז'נט פרובוקטר'. סוחר בעיתון שמריץ אותו ותומך בו, אך שאינו שלו, כדי להפיל בפח את בעלי העיתון שממרר את חייו. ומקליט הכל, ומשקר בחקירתו שאין הקלטה עד שהוא נאלץ להודות בקיומה לנוכח העובדות שאינן ניתינות להכחשה.

4000: בהשתתפות איל התקשורת שאול אלוביץ, שלפי החשד קיבל ממשרד ממשלתי שבשליטת נתניהו הטבות "רגולטריות" בשווי כספי עצום, וסיפק תמורתם תקשורת מיטיבה באתר האינטרנטי שלו 'וואלה' לראש הממשלה ומשפחתו.

*****

מעניין ביותר, וגם מצער מאוד, הוא התפקיד שממלאת התקשורת במלחמה הזאת.

קבלו לדוגמא שני קטעים שמצאתי בסופ"ש ב"מעריב" בפתיחת עמודי הדעות, בערך עמוד אחרי עמוד (עמוד-מודעה אחד מפריד ביניהם), אפרופו הפרשיה הסוערת האחרונה –

ההצצה המשטרתית העבריינית בסלולרים של עוזרי נתניהו, הנחקרים מצידם בחשד להטרדת עד מדינה:

הנה בעמוד 14:

"זה לא שהמשטרה לא עשתה כאן כמה שגיאות אופייניות, אבל העובדה היא שבסופו של דבר עשה בית המשפט את הדבר הנכון והתיר לבצע חיפוש כירורגי במכשירי הטלפון. ההיתר בא מסיבה פשוטה: עבירת הטרדת העד שייכת לליבתו המקודשת של המשפט הפלילי…חובה להקים חומת אש בצורה סביב העדים. זו הסיבה שהחוק נחרץ."

ולעומת זאת בעמוד 16:

"אז כן, ברמה הדווקאית, הפעולה שנעשתה מול ביתו של פילבר עשויה בהחלט להחשב להטרדה, ממש כפי שחצייה באור אדום של מעבר חצייה במושב שלי באמצע הלילה תיחשב עבירה. אבל ההחלטה לפתוח בחקירה לפלילית נגד כך יועציו הקרובים של ראש הממשלה – באגרסיביות שבה בוצעה; באנרגיות המטורפות שמושקעות בה…"

ההתייחסות הראשונה היא של בן כספית, ממחנה "רק לא ביבי". "שגיאה אופיינית" של המשטרה, עניין שבשגרה, זוטי דברים. לעומת "ליבתו המקודשת של המשפט הפלילי" כשמדובר בחטאי הצד השני.

הציטטה השניה של קלמן ליבסקינד, ממחנה "היידה ביבי": מצד אחד עוזרי ביבי, שחטאו במשהו שמזכיר "חצייה באור אדום של מעבר חצייה במושב שלי באמצע הלילה". כלומר, סוג של בדיחה. וזה לעומת ה"אגרסיביות" וה"אנרגיות המוטרפות" של המשטרה שהציצה בסלוללרים מהצד של רודפי נתניהו.

זאת רק דוגמית מעיתון אחד ובעניין אחד, ממה שניתן למצוא לאורך ולרוחב של התקשורת בכל עיתון ובכל מהדורת חדשות או תכנית ראיונות.

או גם, אמש (מוצ"ש), שמעתי שני תיאורים אופייניים לנאומו של שר המשפטים אוחנה שבו דיבר על "פרקליטות בתוך הפרקליטות".

מצד אחד תואר הנאום כ"הסתה מטורפת".

מצד שני: "נאום אמיץ."

התגובה של נשיאת העליון, אסתר חיות, לנאום הזה, תוארה כ"תשובה ראויה" מצד אחד, וכ"היסטרית" מצד שני.

וכך הלאה בכל עניין ועניין שעל סדר היום. פוליטיקאים, משפטנים ועיתונאים לא עושים חשבון לאמת, למצפון, למקצוע. הכל הפקר פטרושקה. זה מה שקורה כאשר שפקק אידיאולוגי סותם את המוח, וכשנאמנות עיוורת לעדר גדר, ושנאה עיוורת למחנה השנית ממלאים את הלב.

מבחינת הקרנפים מהצד של נתניהו, כוחות הרשע והאופל של הדיפ-סטייט רודפים אותו במסע ציד זדוני, מנסים להדיח ראש ממשלה מכהן שאותו אינם יכולים לנצח בקלפיות. מצד שני הקרנפים של הצד השני: הפושע נתניהו מנסה בכל אמצעי, כשר או (בעיקר) לא כשר כדי להאחז בקרנות המזבח של משרתו.

מבחינת קרנפי השמאל נתניהו הוא אסון המוליך את המדינה היישר לתוך התהום והאבדון, שכן כהונתו הנמשכת מסכנת את סלע קיומנו, ומהווה מתכון בטוח לפאשיזם ולאפרטהייד.

סוף הדמוקרטיה.

ומבחינת קרנפי הימין נתניהו הוא המושיע הלאומי. אם יצליחו כוחות הזדון של הבגידה השמאלנית להדיח אותו, תהיה ירידה המונית של צעירים. סוף המדינה. ואילו נצחון "כנופיית שלטון החוק", וה"הדיקטטורה של בג"ץ", גם הוא, כמובן, איך לא –

סוף הדמוקרטיה.

כל שיקול סביר, כל היגיון פשוט, כל ניסיון לראות דברים נכוחה, עובדות כהוויתן – אבוד מראש במצב הזה. הקרנפים לא רואים אותנו (סתם אזרחים קטנים ולא חשובים) ממטר.

במחזה "הקרנפים" של יונסקו, שועט עדר הקרנפים על במת התיאטרון מימין לשמאל, או משמאל לימין. במציאות הישראלית ערוכים שני עדרי הקרנפים ושועטים במלוא התנופה זה לעומת זה. אף אחד לא מנסה לעצור לרגע. לחשוב לאן זה הולך. הנאמנות העיוורת למחנה היא מעל לכל.

לעזאזל האמת, לעזאזל ההיגיון, לעזאזל ההגינות והצדק, לעזאזל האינטרס של הציבור.

ואם נניח לדימוי התיאטרלי, כל זה דומה מאוד למלחמת כנופיות בעולם התחתון, המתחרות ביניהן על שטחי המחייה, רק שבמקום כדורים חיים ומטעני נפץ, משתמשים הגנגסטרים של שני הצדדים במילים, שקרים ועלילות ותביעות משפטיות.

*****

די לראות מה שקורה בדרום תל-אביב או באום-אל -פאחם. כשיש מלחמת כנופיות, זה הכי מסוכן לאזרחים החפים מפשע הנפגעים על הדרך. וכך גם במלחמת הכנופיות הפוליטית. מצד אחד מיליוני אזרחים נגררים מבחירות מיותרות ב' (נכון היה להקים כבר אז להקים ממשלת אחדות) לבחירות מיותרות ג', כולל בזבוז עצום של כספי המיסים ששילמנו, המגיעים לכיסים של בעלי העיתונים, היחצ"נים, הסוקרים וסוחרי הקולות. ומצד שני הכל תקוע בתקציבי הביטחון, החינוך, הבריאות, התחבורה, הרווחה. הכל בגלל ששתי הכנופיות לא מצליחות להסכים ביניהן על חלוקת השלל.

זו הסיבה שאני כה מצדד בממשלת אחדות, ומה שיותר מהר.

*****

וגילוי נאות, על עמדתי כלפי שני הבוסים של הכנופיות, שני הקאפו-די-טוטו-קאפי. קשה לי מאוד עם ביבי, שאיני מאמין ביושרתו ובטוהר מהלכיו של סנג'ר המיליארדרים הזה. ומאידך, מי שעשה כהונה מפוקפקת כרמטכ"ל, ומשם התגלגל לכשלון עיסקי גמור – עליו אני אמור לסמוך שינחת היישר לתפקיד ראש הממשלה, בזירה פוליטית ומדינית חדשה בשבילו, ויצליח לנווט את הספינה? טירון כמו שהוא? במדינה כמו שלנו? באזור כמו שלנו?

נו, באמת.

לכן אני בעד שנתניהו יכהן בשנתיים הראשונות של הרוטציה. שנתיים קצובות, בהסכם חתום, בלי פתרונות דחק בעייתיים של "נבצרות", עם גנץ בתפקיד בכיר בממשלה ומ"מ רוה"מ. שילמד ויתנסה בליווי "המאסטרו".

וההליך המשפטי, אתם שואלים? אם יחליט היועץ המשפטי להגיש כתבי אישום, ינוהל המשפט בשנתיים של כהונת נתניהו בקצב ובצורה שלא יפריעו לתפקודו. זה אפשרי, כי יש סדרי עדיפויות גם בדמוקרטיה, וכבר היו הליכים משפטיים מתמשכים.

ובתום השנתיים האלה, כן, אני גם בעד חנינה. אם כבר היו אצלנו חנינות בדיני נפשות, אפשר גם בדיני נוהלים וממונות. לא כל-כך לכבודו של ראש הממשלה נתניהו, כמו לכבודה של המדינה. זה לא יהיה מהלך יוצא דופן בתולדות הדמוקרטיות המתוקנות.

From → כללי

4 תגובות
  1. אנונימי permalink

    יהיה מעניין אם תכתוב פוסט שמשווה בין שתי כנפיים אחרות: בלוגרים מהשמאל הקיצוני ובלוגרים מהימין הקיצוני. למשל, אפשר להשוות את ״החברים של ג׳ורג׳״ ל״gplanet".

    Liked by 1 person

  2. Jacob Shaked permalink

    מי שכתב את זה הוא פחדן. אין בכתבה אף שם מפורש. ממי את/ה פוחד/ת? מהזבלולים הקטנים? מפטריות הצחנה – כמו מיקי זוהר, מירי רגב, ציפי חוטובלי, דוד ביטן, דוד אמסלם ותאומיהם המבחילים ושונאי המוסר במפלגת הליקוק המבאישה מרוב חרא – שיכולות לצמוח רק בצילו של עבריין מועד ש"רעייתי" מכשכשת בו כמו בזנב של כלב?

    אהבתי

    • אתה מייצג יפה את תאומיהם משמאל של "הזבלולים הקטנים ופטריות הצחנה" מימין שהואלת לציין את שמותיהם.

      אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. הסטנד-אפ של המשנה ליועץ דינה זילבר: משרתי ציבור או כת סודית? | מאפיהו

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: