דילוג לתוכן

בחירות 2019 מועד ב'/ הלוואי שתהיה ממשלת אחדות בלי הפריבילגים

ספטמבר 16, 2019

את הפוסט הקודם בעניין הבחירות הבאות עלינו לעצבננו (משעממות? גורליות? או הפי אנד בנוסח ליברמן) כתבתי לפני שלושה שבועות ויותר ועדיין אני מקווה שאכן יקום הדבר ויהיה, ויצאו הבחירות האלה לטובה, ותיכון לנו ממשלת אחדות שהליכוד וכחולבן ישתתפו בה. בלי המפלגות החרדיות, בלי הימין הקיצוני ובלי הפייק שמאל המרוכז במרצ ("המחנה הדמוקרטי"), מפלגת יושבי הקרנות הזרות ומוטביהן.

כל זה, כך ציינתי אז, מנקודת ראותו של האזרח הקטן, הבלתי-מפלגתי והבלתי-גושי. ציינתי את הסיבות:

* הצלחות מוכחות של חלק ממשלות האחדות,

** הנמכת הלהבות של השנאה הלוהטת בגלל המאבק על השלטון, ועודפים של תשומת לב ללאומנים הגזענים מהימין היהודי ומהימין הערבי (הנתמך על ידי הפייק-שמאל)

*** ההדרה של הקיצוניים מימין ומשמאל תפחית את ההשפעה של האינטרסים הזרים המממנים את הקיצוניים האלה – בעלי הקרנות, פרטיים, מדיניים וכנסייתיים, שמחרחרים פה מלחמה ומלבים שנאה בין הקבוצות השונות בציבור הישראלי. באמצעות סוכניהם הישראלים המשולמים היטב מ"העמותות". .

***** ממשלת אחדות תחסוך בהכרח בזבוז אדיר של כספי הציבור המשולמים כאתנן למפלגות הקנאיות והקיצוניות תמורת תמיכתן בממשלה.

***** החיסכון הזה יאפשר הקצאות של כספים ליעדים חיוניים – בפריפריה, במגזר הערבי, במערכות הבריאות, החינוך, התחבורה והסביבה.

*****

הכי הצחיקו אותי, בזמן האחרון החרון והזעם של בעלי המפלגות החרדיות כלפי אדוני כחולבן, כשהללו , האחרונים, החליפו צד בתקליט, והודיעו שהם בעד ממשלת אחדות "חילונית" (מה זה?), שתסתדר בלי החרדים.

ולמה זה כה מצחיק?

כאשר, לפני התפנית, עסקו גנץ וחבריו ממחנה מטכ"ל בכיווני-חן כלפי המפלגות החרדיות, כדי להצביע על אפשרות של הרכבת ממשלה על ידי כחולבן, בהשתתפותם, מיהרו הפוליטיקאים החרדיים והתקשורת שלהם, להביע אמונים לליכוד ולנתניהו, ולא היו רחוקים משבועה בנקיטת חפץ, שהם עם ביבי, רק איתו ולנצח רק איתו, ושכחולבן יחפשו אותם בסיבוב.

אז כשהרמט"כלים הבינו שזה המצב, והסיקו מסקנה, שאין טעם בחיזור אחרי החרדים, פתאום יש לליצמן ולדרעי טענות ומענות? פתאום הם זועקים "גוואלד שונאים חרדים"? על מה הם סומכים? על זכרונו הקצר של הציבור? על טמטומו?

*****

מבחינתי, כיהודי כללי ובלתי מפלגתי, וכאזרח קטן במדינה הזאת, יש קסם רב באפשרות הזאת, של ממשלה שלא תכלול שלוש מן הקבוצות הפריבילגיות ביותר בחברה הישראלית:

ראש ממשלה נתניהו: רק ממשלה צרה

*קנאים דתיים ("חרדים"), שלדעתי, במידה רבה מדי, נושאים את שם היהדות לשווא, ועושים אותה פלסתר, ומיוצגים על ידי יהדות התורה וש"ס. נכון שגדול בקרבם העוני (ההנהגות העשירות שלהם רואות בעוני ובבורות של קהל בוחריהם ערובה להנצחת שלטונם), אבל העוני הזה, של מאות אלפים, ממומן בחלקו הגדול על ידי הציבור הרחב (קצבאות ילדים, קצבאות לאברכים ובחורי ישיבה ועודׂׂ) הנאלץ לקבל בהכנעה גם את ההשתמטות הנרחבת, הכללית כמעט, של צעירי החרדים משירות צבאי או משירות הציבור. על מי הם חושבים שהם עובדים, כשהם מספרים לנו שהמשתמטים שלהם "נהרגים באוהלה של תורה"?

**קיצוניים ימניים, שכמו החרדים, גם הם מתיימרים להיות פרשניו המוסמכים היחידים של הקב"ה. אלה אדוני מפעל ההתנחלות ותומכיהם, שבטוחים שזו אחריותו של הציבור לתחזק ולממן את החזון האידיאולוגי שלהם (ניתן למצוא ביו-טיוב סרטונים מדהימים, על הדרך שבה הם מטים לכיוון ההתנחלויות אשדים אדירים של כסף ציבורי), וגם אם מימוש החזון הזה מביא לבזבוז כספים אדיר, מוביל למדינה דו-לאומית ומסכל כל אפשרות של שלום והסכם עם אחינו ושכנינו הפלשתינים. אלה מתרכזים ב"ימינה".

ראש כחולבן גנץ:"האג'נדה" של "המחנה הדמוקרטי"

***השכבה הדקיקה של מיוחסי השמאל הקיצוני, מהפכנים של כורסא, רכב ממומן והשלמת הכנסה מאיזו קרן זרה של מעצמה אירופאית, תאגיד-ענק או כנסייה אנטישמית. הצמרות של השירות הממשלתי והציבורי, מערכות המשפט, האקדמיה, והתקשורת. והמוני עורכי דין בעלי מקצועות חופשיים ואנשי ספרות ואמנות עתירי פרסים מהאינטליגנציה הבורגנית. אלה מרוכזים במרצ-המחנה הדמוקרטי, שאת רוב קולותיה היא מקבלת במקומות היישוב ובשכונות העשירים, מקיסריה, סביון וכפר שמריהו, עד רחביה, רמת אביב ונווה צדק.

שלוש קבוצות של מתנשאים ומתבדלים, המתייחסים באיבה לכל מי שאינו חושב כמוהם. מומחים בגידופים ובנאצות.

על הדרך שבה חושבים החרדים על הציבור הרחב אפשר היה ללמוד מהכתבה בטלוויזיה, שבה נראה הרב אסף נאומברג מדבר על החילוניים במכינה, כשהוא מתחזה לאחד ממטיפי החרדים. רק אתמול כינה הח"כ "המתון" משה גפני מהחרים הליטאים את יריביו הפוליטיים "עמלק". וזה עוד כלום לעומת האדמו"ר מויזניץ שקרא להם "היטלר". ואחר כך הם מייללים ששונאים אותם. חה-חה.

הדיבור החרד"לי (ההולך ומשתלט על הציונות הדתית והמתנחלית) מפי השר החדש בצלאל סמוטריץ ואחרים, אינו רחוק מהדיבור החרדי. כל זה במסווה של "אהבת ישראל", איך לא.

ואילו על הדרך שבה רואה הפייק שמאל את החברה הישראלית אפשר ללמוד מעיון בביטאון המרכזי של הכת הזאת, הלוא הוא עיתון "הארץ". השנאה כלפי הרוב הגדול של המקומיים מתחרה בגזענות , והתיעוב מתחרה בבוז.

ראש ישראל שלנו ליברמן: ממשלת אחדות

למרבית הצער, ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה בממשלה צרה עם הפריבילגים החרדים והימניים. הסיבה העיקרית ידועה: חובשי הכיפות מוכנים לספק לו מטריה של חסינות מפני העמדה לדין, אם יחליט על כך היועץ המשפטי לממשלה בעקבות השימוע (מעניין איך זה מסתדק להם עם תורת ישראל, הגורסת , "לא תהדר פני גדול").

ואילו ראש כחולבן בני גנץ, מדבר לפתע על רצונו לקדם את "האג'נדה" של הפריבילגים מהמחנה הדמוקרטי-מרצ, אחרי שכבר דיבר על "ממשלת אחדות".

ולא נותר לי אלא לקוות לפעולתה של עורמת ההיסטוריה, ולחוכמתם הקולקטיבית של הבוחרים בישראל, שלא יעניקו ניצחון לא לזה ולא לזה.

ושליברמן יזכה להיות לשון המאזניים, ויצליח לכפות ממשלת אחדות.

אם תוצאות הבחירות מס. 2 של 2019 יסייעו לציבור הרחב להעמיד במקום הראוי להן, ולהרחיק מהשלטון, מהכוח ומהכסף הציבורי את שלוש הקבוצות הפריבילגיות (על ידי כינונה של ממשלת אחדות) – זכינו.

From → כללי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: