דילוג לתוכן

הצילו! או, איך להינצל מבחירות טיפשיות או מקואליציה מזיקה? פשוט: על ידי כיבוד החוק

מאי 29, 2019

אנחנו נמצאים במשבר המתואר המילים כמו "טרלול" "לא הגיוני", ו"לא ייאמן".

הכל נכון. אבל אפשר לצאת מהבוץ במהירות ובקלות.

ואפשר לעשות זאת גם בתוך שש שעות.

צריך לחזור אל שלטון החוק.

*****

מקור המשבר הנוכחי של "הדמוקרטיה הישראלית" אינו בח"כ אביגדור ליברמן ו/או באגף כזה או אחר של החרדים ובהתעקשותם. אלה רק מנצלים את המשבר, שהוא מהותי ביותר, ועם זאת ניתן לפיתרון בקלות רבה, ואף להעלות את ישראל ואת ה"דמוקרטיה" שלנו על הדרך הנכונה והטובה.

מיועד לביטחון אביגדור ליברמן: מקהה את שיניהםם

ח"כ אביגדור ליברמן: מנצל את המשבר

כל מה שצריך לקרות הוא, שההנהגות של שני גושי המצביעים העיקרים – הליכוד ו"כחול לבן", יואילו בטובם לחזור ולכבד את החוק.

*****

מאז הקמתה, מתקיימת בישראל תחרות על השלטון בין שתי חבורות שליטה (האליטות הישנה והחדשה ועוד כינויים, שלמען הנוחות נקרא להן המרכז ימין והמרכז -שמאל). כרגע עומדות במרכז החבורות האלה הליכוד ו"כחול לבן".

המרכז שמאל היה בעמדת הכוח בין מאי 1948 ומאי 1977, ועוד שתי תקופות שהסתכמו ב-8 שנים. – תקופת רבין וקצת פרס בין 1992 ל-1996, חצי תקופת הרוטציה של שמעון פרסבאמצע האייטיז  והכהונה המקוצרת של אהוד ברק. במפנה המילניום.  בסך הכל קרוב ל-37 שנים. בכל שאר השנים – 35 עד עכשיו, היה הכוח בידי המרכז ימין.

כלומר, היו כחצי תריסר העברות כוח ושליטה מצד לצד. כל אלה התבצעו (למרות שהובעו חששות פה ושם) באופן חלק לחלוטין. כמו כן, עד לאחרונה לא היו ערעורים על הלגיטימיות של העברת הכוח והחזקתו בידי צד זה או אחר. זה נבע מהעובדה ששתי חבורות השלטון כיבדו את החוק הישראלי.

*****

כל זה נשבר עכשיו, וזה מקורו של המשבר הנוכחי.

שני גושי הכוח-שליטה איבדו את המכנה המשותף – שלטון החוק.

שני הצדדים מצפצפים על החוק.

האדמ"ור מגור, יעקב אריה אלתר: מנצל את המשבר (הצילום מהוויקיפדיה)

בני גנץ, יאיר לפיד, וכן בוגי יעלון, גבי אשכנזי ואבי גבאי, עושים צחוק גדול מעצמם ומהטיעונים האופוזיציוניים שלהם, כביכול הם "מגיני הדמוקרטיה" ו"אבירי שלטון החוק" – כאשר בד בבד עם ההכרזות היומרניות האלה, הם אינם מכבדים את החוק הנוגע לכהונתו ולהמשך כהונתו של נתניהו כראש ממשלה.

ואילו בנימין נתניהו ותומכיו במפלגתו, וחלק ממפלגות הקואליציה, מצידם, מנסים גם הם לשבור את שלטון החוק.

החוק בעניינו של ראש ממשלה שיש נגדו חשדות ואף אישומים, הוא ברור מאוד, כידוע:

הוא רשאי לאחוז בכהונתו, ואף להרכיב ממשלה חדשה, כל עוד הוא חף מכל אשמה.

כלומר: כל עוד לא הורשע במשפטו (אם אמנם יהיה עליו להישפט בתום השימוע) בערכאה העליונה.

חד וחלק. זה מה שאומר החוק.

*****

כאשר גנץ, לפיד או גבאי אומרים ש"לא יעלה על הדעת" ועוד ביטויים טיפשיים מהסוג הזה, שיכהן ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום, או כתב חשדות (החצופים האלה אף ניסו לטעון שדי בכך שיש חקירות, כדי שיהיה עליו לסיים את תפקידו), הם אינם מסתמכים על שום דבר המצוי בספר החוקים של מדינת ישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו זחוח וצוהל, מאוחר בלילה, ב-9 באפריל, כשנודעו התוצאות

וגם אין לתביעה הזאת סימוכין ב"היגיון", או ב"צדק", או ב"נורמות מוסריות."

מקורה של התביעה הזאת הוא רק בכוונתם הזדונית והבלתי חוקית לחלוטין, לסלק מכס השלטון וממנופי הכוח במדינה מתחרה פוליטי שהם אינם מסוגלים לגבור עליו בקלפי, ושהם גם חוששים שייצא זכאי במשפטו.

אין פה שום דבר יותר מזה, ושיפסיקו לקשקש בקומקום.

*****

וכאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו מתכחש להבטחותיו לפני הבחירות, לעמוד למשפטו – גם הוא עושה צחוק מהחוק הישראלי, שהוא-מקור הלגיטימיות של שלטונו.

כאשר הוא ותומכיו עושים מאמצים למלט אותו מהשימוע הממתין לו, ומכתבי האישום והמשפט הצפויים (או לא), על ידי סוג של חקיקה פרסונלית (היינו הך, אם מדובר בחוק צרפתי חדש, או בהחזרת חוק החסינות למתכונת קודמת, או בהטלת איסור חדש על בג"צ לדון בהחלטה פסולה של הכנסת ולבטלה – "פסקת ההתגברות". כל זה פרסונלי, אסור ופסול), גם הם, בימין, בדיוק כמו מקביליהם מגוש המרכז שמאל, עושים צחוק מהחוק ובאותה הזדמנות מהלגיטימיות של שלטונם.

וראש הממשלה מעמיד את עצמו גם כרמאי, שהבטיח א' לפני הבחירות, ורוצה לעשות את היפוכו אחריהן.

והטיעון האומר שהכרעת העם בקלפיות, כוחה יפה מכוחה של הכרעה משפטית, מעיד על איוולת וזדון בכמויות שוות. כי מה שזה אומר, הוא, שכל ראש של כנופיית פשע יוכל לגייס קבלני קולות, וכניסתו לכנסת תהווה כתב-זיכוי ותעודת שחרור מכל הליך משפטי.

*****

ולכן, מה שיש לעשות כדי להצילנו ממערכת בחירות אידיוטית ויקרה, הוא זה:

ח"כ בני גנץ: שנא יכבד את החוק

א. שמתנגדי נתניהו יצהירו שהם מכבדים את החוק, וזכותו של נתניהו, כאיש חף מפשע, להרכיב ממשלה ולכהן בראשה (הם כבר הודיעו שאין להם בעיה לכהן בממשלה שראשה הוא איש הליכוד), והם מוכנים לכהן בה.

ב. שנתניהו יחזור ויבהיר שהוא דבק בהצהרותיו לפני הבחירות, שבכוונתו לעמוד למשפטו תוך כדי כהונתו כראש ממשלה (מה שישחרר אותו ממעמדו הנוכחי כרמאי), ושאין בכוונתו לנקוט בהליכים חקיקתיים בכנסת שמשמעותם חקיקה פרסונלית והגבלות על מערכת המשפט (מה שישחרר אותו מעמדתו כעבריין נמלט).

מרגע שאלה יהיו העמדות של שני הצדדים, תיפתח הדרך להרכבת ממשלת אחדות, עם או בלי החרדים או ליברמן או מפלגת העבודה.

ועוד משהו – גם אם יצליח נתניהו להרכיב בשעות הקרובות את ממשלתו הצרה, לא יפתר המשבר הקשה בציבוריות הישראלית , באשר ללגיטימיות שלטונו של נתניהו ולתוקף החוקי של יוזמות החקיקה האישיות והפסולות.

וגם אם יהיו בחירות לבסוף, תצוף המחלוקת שהצבעתי עליה כאן מיד עם היוודע התוצאות.

כדי שייפתר המשבר, ובמהירות, שני הצדדים צריכים לעשות דבר אחד פשוט, ואף מובן מאליו: לחזור ולכבד את החוק הישראלי.

6 תגובות
  1. יונתן permalink

    יפה אמרת אבל מה עושים עם הארגון פורע החוק העיקרי במדינה, כלומר עם בג״ץ?

    אהבתי

  2. גם על מעמדו של בגצ יצטרכו להחליט משתתפי הקואליציה של הליכוד וכחול לבן. הבעיה עם בגצ היא הטיה קשה לטובת העמדות של מרצ. אין דבר שחוששים ממנו שם יותר מקואליציה של הליכוד וכחול לבן.

    אהבתי

  3. אנונימי permalink

    כנראה שיהיו בחירות טפשיות. מילא. עדיף מקואליציה שמטרתה האחת הצ׳לת ביבי ממשפט.

    אהבתי

  4. וזו לא תהיה מטרתה של הקואליציה הבאה?

    אהבתי

    • אילן permalink

      קודם כול אני שמח שתוכל עכשיו לבחור בכחלון במסגרת הליכוד. כחלון חזר הביתה.
      יש הבדל אידאולוגי גדול למרות שאתה לכאורה מזלזל בו בין כחול לבן שהביאו למפגן התמיכה הגדול את איימן עודה ומאמינים העיקר ב״רק לא ביבי״ לליכוד שהיא יחד עם הדתיים ימין מסורתי ומאמינים ב״רק ביבי״.
      אי אפשר לחבר שמן עם מים כמו שאי אפשר לחבר את העבודה שהיא שמאל ציוני עם מר״צ שהיא שמאל לא ציוני. זה לא עובד כי העמדות האידיאולוגיות לא מסתדרות. אמנם הפוליטיקה היא מאוד גמישה אבל יש בכול זאת קווים אדומים למפלגות השונות.
      לגבי ליברמן לא ברור לי בכלל ומה קרה. אולי תוכל להאיר את עיננו. מאוד מוזר.

      אהבתי

      • ראשית, אילן, לא הצבעתי לכחלון כבר בבחירות של אפריל, כפי שעתבתי בפוסט קודם באלה המילים:
        "בבחירות של 2015 הצבעתי בשבילך בכיף, השר כחלון, ולא התחרטתי לרגע.
        לא הצבעתי בשבילך בבחירות האחרונות כי הבטחת אמונים לנתניהו ולימין. לא גביע השמפניה שלי ולא כוס התה שלי, וסיגרים של עשירים ומאפיונרים הם גם לא העישון החביב עלי.
        הימין הוא סתם הכנף הנגדית והתאומה לכנף של השמאל הצבוע."
        מה שמביא אותנו ל-ב: שמבחינה פוליטית, ההצבעה המשותפת של ביבי ועודה בעד הקדמת הבחירות, אינה טובה (וגם לא רעה) מהופעתו של עודה בהפגנה של כחול-לבן. גונב לעיני באחד העיתונים, שביבי הבטיח למפלגות הערביות הרים, גבעות וגם כמה ואדיות, כדי להבטיח את הצבעתם, כך שלא יהיה עליו להיות תלוי בהבטחות של ליברמן ובנאמנות של כל חברי סיעת הליכוד.

        אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: