דילוג לתוכן

שואה, שואה, אבל ב"הארץ" הכל צחוקים

מאי 2, 2019

היה בדעתי לכתוב פוסט רציני אודות יום הזיכרון הזה, אבל החלטתי לא לדכדך עוד יותר את עצמי ואתכם, קוראי וחברי  היקרים.

וסופי שהגעתי לבית הקפה ואל "הארץ".

והנה, מצאתי, שלרגל יום הזיכרון לשואה, התחפש  "הארץ" ל"דבר אחר", אותו מוסף סטירי מעולה של עיתון "דבר" בזמנו

אתחיל בעמוד 2, עם  "הדעות",

למשל אורי משגב, זה החוזה והנביא משכבר ("יש משמעות דרמטית לעומק ההפסד שינחלו נתניהו ומפלגתו…המשימה פשוטה: לתרום ככל הניתן להבטחת התבוסה ולהעמקתה." (אורי משגב, "הארץ" 12.03.2015 תחת הכותרת: "איך מבטיחים את תבוסת נתניהו").

שכמובן גם הפעם בחר להישאר באלמנט שלו – נבואות. רק שהפעם, במקום נבואת גאולה,  בחר משגב בז'אנר של נבואת חורבן.  ובכן, הדמוקרטיה הישראלית, מבשר הנביא משגב, נמצאת בדמדומיה, בדרך הבטוחה אל קיצה הקרוב.

ולמה זה מצחיק אותי? כי אילו היה משגב טורח לקרוא בעיתונו שלו, בשנים האחרונות וגם לפניהן,  היה יודע, שהדמוקרטיה הישראלית כבר מזמן הלכה להביא. מה, הוא לא יודע שלפי העיתון לאנשים חושבים(חה-חה) שורר פה מזה שנים משטר פאשיסטי של אפרטהייד, שמדי פעם (בערך כל יום) הוא גם מזכיר למישהו מהעיתון זמנים אפלים במרכז אירופה?

אז עכשיו, כשהדמוקרטיה מאחורינו, מר משגב,  אתה בא להזהיר אותנו מפני סוף הדמוקרטיה – בעתיד?

מה גם, שטרחתי ומצאתי, שזו לא הפעם הראשונה שמשגב מזהיר אותנו מפני הזוועה הצפויה . קבלו אותו:

"המדינה טובעת בשחיתות שלטונית, החברה שוקעת לתהומות שנאה, הדמוקרטיה מתפוררת".

וזה מ-2012, לפני שבע שנים תמימות, באותו עיתון.

נראה שנבואות החורבן, שלא כמו נבואות הגאולה, הן לא לביצוע מיידי.

*****

ויש לנו באותו עמוד גם את גדעון לוי. עוד אקזמפלר שכדאי לעקוב אחריו כשמדובר בשואות. לוי בחר הפעם למחזר מאמר משנת 2014 של סטיריקן אחר בעיתון, שגם אליו עוד נגיע –  רוגל אלפר.

מדובר בכתביו  של איזה  הוגה דגול, יהודה אלקנה , שלבושתי מעולם לא שמעתי את שמעו עד היום. אלקנה טען פעם במאמר ב"הארץ",שבמקום לזכור את השואה ולהזכירה, עלינו לשכוח מהשואה ולהשכיחה.  וזה למה? כי איזכור השואה מביא לנו תחושות קורבניות שאין להן בסיס ואין בהן צורך במציאות הנוכחית, וזה מה שגורם לנו להתייחס לא-יפה ובחשש לא מוצדק לשכנינו הפלשתינים.

הקריקטורה האנטישמית מהניו יורק טיימס

כלומר, תשכחו מכל מעשי הרצח, ב-1920/1 בירושלים, ב-1936 בחברון. תשכחו מהאינתיפאדה השניה, ומאינתיפאדת המסכנים והסכינאים שנמשכת עד עכשיו בקטנה. תשכחו מהטילים, הרקטות , הפצמ"רים ובלוני הנפץ מעזה הכבושה-משוחררת, תשכחו  מאמנת החמאס, מהג'יהאד האיסלמי, שהוא פרוקסי של האיראנים המאיימים בגלוי להשמיד את מדינת היהודים. תשכחו  מאיומי ערפאת לעשות בנו כמעשה הנביא מוחמד ביהודים של ח'ייבר. תשכחו מיורשו אבו-מאזן הסבור שהיהודים מטמאים ברגליהם המטונפות את אדמת הקודש המוסלמית.

מה שמשתמע: אם רק נשכח מהשואה, כל השאר כבר יסתדר איכשהו.

שוב עלי להזכיר את אלברט איינשטיין, זה שאמר, כי היקום והטימטום האנושי הם אינסופיים, אך הוא אינו בטוח בקביעה הזאת בכל מה שנוגע ליקום.

****

ובאותו עמוד גם מנהיגת מרצ היוצאת, זהבה גלאון. "האנטישמים שלנו , האנטישמים שלהם" קוראים למאמר שלה. כלומר – האנטישמים של השמאל ושל הימין.

ומי מהצדדים אשם בהתפרצתות האנטישמית הנוכחית במערב?

זהבה מנקה את "האנטישמים שלנו" מהשמאל ומותירה את "האנטישמים שלהם", מהימיןעם האחריות.

אפרופו הקריקטורה האנטישמית האחרונה (בינתיים) מהניו-יורק טיימס, עם הכלב  שמוליך באף את הנשיא האמריקאי, והקשר האפשרי בינה ובין הרצח בבית הכנסת בסן דייגו,  דוחה גלאון את האפשרות, וכותבת:  "כאילו תומך עליונות לבנה מסן דייגו אינו פותח את הבוקר בלי לקרוא את הניו-יורק טיימס". נו כן, רק שהרוצח, ארנסט, הוא סטודנט מצטיין,  פסנתרן מחונן ואדם אינטליגנטי ביותר, שלא בעייה בשבילו לקרוא את העיתון.

ואף יותר מזה: הרוצח עצמו הודיע, בלי התגרות, שהוא מתעב את הנשיא טראמפ (שעליו ועל שכמותו האחריות, לפי גלאון), בדיוק בעוון זה, שהוא מוקף יהודים ומקדם אותם.

דווקא דומה מאוד למסר של הקריקטורה האנטישמית עם הכלב היהודי והעיוור הארי.

*****

לא אלאה אתכם הרבה עם מאמרו המשעשע של יוסי קליין  בעמוד המאמרים האחורי,  תחת הכותרת "אין  כבר קונים לשואה".

כאילו עד עכשיו עצרו המוני בית ישראל את נשמתם, בכל אביב, בהמתנה מתוחה לקראת התענוגות, הריגושים והכיף שמספק להם הלהיט  הזה שבין ימי השנה.

את זה כותב קליין כדי לקדם את אחת מנבואות  החורבן הכי חביבות על הפייק שמאל שלנו, בדבר החברה הישראלית המשוסעת, המתפרקת, המתפוררת, ההולכת לאיבוד, מתפוגגת, נעלמת וכן הלאה.

איזה מזל יש לנו, שנביאי החורבן  מסוגם של קליין ומשגב, הולכים ונעלמים מהנוף בזה אחר זה  בקצב לגמרי טבעי, בעוד שהחברה הכושלת שלנו  או-טו-טו עוברת בתל"ג-לנפש את הנס הכלכלי של גרמניה האדירה.

כמו בבדיחה הידועה על הפילוסוף הידוע פרידריך ניטשה, זה שהודיענו ש"אלוהים מת".

אלא שניטשה מת הרבה קודם.

(ליוסי קליין, איש חביב כשאינו מתנבא, שהיה העורך שלי בעיתון "חדשות", אני מאחל עד 120 במדינתנו המתפוררת תוך כדי התעשרות).

*****

ועוד גרם לי נחת האלוף בדימוס, מי שהיה ראש אמ"ן, שלמה גזית, שדן גם הוא בקריקטורה האנטישמית של ה"ניו יורק טיימס". וכמו אחרים ב"הארץ", גם הוא לא הבין מה היה ל"ניו-יורק טיימס" להתנצל. גזית גייס את הידע המודיעיני שלו, הגיע להגדרת "קריקטורה" ברשת, וכתוצאה מכך לא מצא שום פסול  בקריקטורה של העיתון האמריקאי.

זו, שבה רואה כל מי שעיניו בראשו, כלב יהודי עם פרצוף של נוכל ערמומי, מוביל אחריו גוי בלונדיני עיוור, שמעל מוחו השטוף הוא חובש כיפה אורתודוקסית שחורה. הכל על רקע של דם ואש ותמרות עשן, כדי שנבין לאן כל זה הולך.

*****

ונקנח ב-רוגל אלפר, שבמסגרת ביקורת  הטלוויזיה, בעמוד האחרון, בישר לנו , חד וחלק: "נמאס לי מהשואה", ובתור עממיקו ידוע , הוא העדיף לראות משחק כדורגל בגביע האלופות של אירופה.

זה הצחיק אותי, כי אני הייתי בטוח שכבר לפני שנים נמאסנו כולנו, אנחנו ומדינתנו וארצנו, וכל ענייננו פה, על  רוגל שלנו.

כך שמה מיוחד בשואה?

האם זה לא הוא שכתב, כבר לפני חמש שנים, תחת הכותרת "אני צריך לעזוב את הארץ", בגילוי לב נאה, את המילים הבאות:

"כמו כל אדם קוסמופוליטי, חילוני אדוק, בעל השקפת עולם אוניברסלית, מעורה היטב בתרבות הגלובלית, ודובר אנגלית רהוטה — יכולים להיות לי בתים רבים אחרים. יש לא מעט מדינות שבהן אני מסוגל להשתקע, להתפרנס ולחוש בנוח… ברור לי שישראל מציעה לי דיל גרוע, ושיש בעולם הרבה דילים טובים לאין שיעור. כמו כל הורה שמאמין שלילדיו אין שום חובה פטריוטית כלפי ישראל העכשווית ושאין הם צריכים לסכן את עצמם או למות בשירותה, אין ספק שאני עושה להם עוול כשאני מגדל אותם כאן."

אז נו, בכמה רצינות כבר אפשר להתייחס  לאדם קורבני שכזה?

קוסמופוליטן אוניברסלי וגלובלי, שיודע אינגליזית רהוטה , שתקוע איתנו כמסמר בלי ראש בדיל מחורבן , ועל  הדרך הורס את החיים לעצמו ולמשפחתו?

******

וכל הטוב הזה בעיתון של היום, יום השואה.

שואה, שואה, אבל ב"הארץ" הכל צחוקים.

 

5 תגובות
  1. אנונימי permalink

    ה״פשיזם״ ש״הארץ״ ודומיו רואים הוא כמו ה״משיח״ בססמאות של חב״ד. בדיוק אותם ססמאות כבר עשרות שנים:

    הנה הנה פשיזם בא!
    היכונו לבוא הפשיזם!
    עוד מעשה קטן ופשיזם מגיע!

    ועוד ועוד. וכמובן, יש את ההמנון: ״פשיזם, פשיזם, פשיזם, אוי אוי אוי אוי אוי…״

    Liked by 1 person

  2. מה שהם בעצם מחפשים זו הכניסה להיסטוריה כלוחמי חירות ו/או כמרטירים, כמו הטיפוסים שהם מעריצים, מסוגם של רוזה האדומה או צ'ה האדום או דני האדום וכו'. אך בהיעדר מציאות שתחייב אותם ליותר מהקשה עלי מקלדת או הפגנה קטנה ביחד עם קומץ או שניים מבני סוגם, או חתימה על עצומה, הם מנסים לברוא במגדלי קלפים של קלישאות אידיאולוגיות ריקות את המציאות שהם מייחלים לה, תוך אזהרות צבועות מפניה. הם עוסקים בסוג של "השבעת" המציאות. כשהם זועקים " פאשיזם", הם אומרים בעצם, "נו, בוא כבר, טמבל. לא חיכינו לך מספיק?"

    אהבתי

  3. אנונימי permalink

    והכי מרגיז זה, שאם את פעם באמת יהיה פשיזם, ה"לוחמים האמיצים" הללו יהיו הראשונים שיברחו או ישתפו איתו פעולה, כי זה יהיה כדאי. אז נראה מאמרים על ה"מיתוס" של הפשיזם, "הערכה מחדש" של ה"נרטיב" שפשיזם זה לא טוב, וכו' וכו'.

    אהבתי

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    גאוני, ניתוח מבריק

    אהבתי

  5. אנונימי permalink

    ולמותר לציין, שכמו כל פעם שתוצאות הבחירות לא לרוחם, בתגובות מזכירים ש״גם היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות״ על ידי ״האספסוף״ ולכן יש ״להתנגד״ לתוצאות הבחירות, על ידי מהפכה צבאית אם צריך. הכל בשביל ״להציל את הדמוקרטיה ואת שלטון החוק״, כי כידוע זה מה שהפיכות צבאיות מתמחות בו.

    אז לא נורא אם תהיה קצת דיקטטורה צבאית או מלחמת אזרחים, העיקר שמי שהבבונים הפרימיטיביים (והגזעניים) בחרו בו לא יהיה בשלטון. כי זו ״סכנה לדמוקרטיה״. הם כבר לא יודעים את מקומם, כהי העור הנחותים האלה.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: