דילוג לתוכן

השריפה בנוטר-דאם, זכרונות מפאריס, 1975

אפריל 18, 2019

השריפה בכנסיית הנוטר-דאם הזכירה לי שלפני 44 שנים, באביב הקר של 1975, יצא לי לחזות במו עיני במונומנט הזה, במשך כמה שבועות, מדי בוקר, כשיצאתי לעבודה, ומדי ערב, כשחזרתי "הביתה".
הבית שלי היה אז "שאמבר-דה-בון" (חדר המשרתת) בקומה השביעית בבית שברציף מונטבלו מס. 5 ( Quai de Montebello), מצידו הדרומי של הסיין, שממנו אפשר היה לצפות בנוחיות אל צידה האחורי של הכנסיה ממש ממול.
למגורים האלה הגעתי בזכותה של הלן ט., אחת מחבורה של אקס-סטודנטים אקס-ישראלים, שהיו חברי הקרובים באוניברסיטה של חיפה כמה חודשים קודם, ושחברתי אליהם בפריס אחרי שסיימתי את חוק לימודי ומילאתי את כיסי בדי דולרים.
הלן ושתי אחיותיה הקטנות, פרנסואז וז'אנט(?), למדו בכלל בירושלים, אבל היא הגיעה מדי פעם לחיפה בזכות המסיבות המפוארות שנערכו בדירה של ז'ורז' ג. ושלי ברחוב ד'ישראלי שבשכונת אחוזה, ושמען יצא למרחוק.
אביה של הלן היה ידוע כ"נביא מאשדוד", כי בבוקרה של מלחמת יום הכיפורים הודיע לבאי בית הכנסת באשדוד (שם התגוררה אימן של האחיות) ש"היום תתחיל מלחמה." ב-1975 עבד אביה של הלן ט. בפריס בשיפוץ דירות, בשביל סוכנות התיווך של אחיו, שהיה לו עסק נדל"ן במונפרנס. מדי פעם הוא העסיק בעבודות צבעות את ז'ורז' שכבר הזכרתי ועוד חבר, הרברט ד. שהתגורר באותה תקופה בדירת אמו בווילז'ואיף שמדרום לפאריס.
להלן, חוץ מהמשפחה, היו גם מלאן חברים בפאריס, והיא היתה הממונה על השגת המגורים-בחינם לחבורה הדלפונית. לפני קיי מונטבלו, למשל, גרנו כולנו בדירה מצועצעת גדולה ברחוב ד'אסס, ליד גני הלוקסמבורג, כי דייריה, זוג הומואים, יצאו לבלות כמה שבועות באמסטרדם. ואילו חדר המשרתת שמול הנוטר-דאם היה שייך לבן-דוד רחוק של הלן. אחרי זה התגוררתי – בתשלום – בחדר בדירת סטודנטים ברחוב דה ריפו(הסליחות) שבצפון העיר, ומחלוני אפשר היה לראות את קברי משפחת דרייפוס ומשפחת לוי שבבית הקברות הידוע פר לאשז.
האמת, שהיו בסביבה אתרים שענייננו אותי יותר מהכנסיה. למשל, חנות הספרים המפורסמת "שקספיר וקומפני", שלידה ראיתי פעמיים את ז'אן פול סארטר, שכבר היה אז חצי עיוור.
בדרך הביתה, אחרי העבודה, ראיתי מדי ערב את המסעדה הרמה, בקומה עליונה של אחד הבניינים ברציף, "טור דארז'ו(נט)", מגדל הכסף, הידועה בברווזים הממוספרים שהיא מגישה ללקוחותיה. כשהייתי צופה בה בדרכי על הרציף, הייתה בתרמילי בדרך כלל מעין עוגה הקרוייה "בריק" (לבנה) – בלוק דחוס של שיירי עוגות טחונות מאתמול, ב-5 פרנק החתיכה. זה היה הקינוח שלי לארוחת הערב, באגט עם קופסת פאטה וירקות שלקחתי ברשות ממקום העבודה. הועסקתי אז כסבל בשוק הסיטוני בראנז'יס. את העבודה השיגה לי הלן אחרת, רעייתו באותם הימים של חברי שמשון ב.
והיה גם "ביסטרו 27" שברחוב דה-לה-הושט המקביל לסיין, והיו בתי הקפה הרבים שברחוב סאן ז'אק הסמוך, איפה שהיינו מורידים "דמי פרסיון" (גביע בירה מהחבית) תוך כדי משחקים בפליפר, בית קפה אחד אחרי השני. והיו, כמובן, המוני הבוקניסטים לאורך הגדה, שהיו פותחים את דוכניהם בסופי השבוע.
ובאשר לכנסיה? ובכן, פעם, באחד הבקרים, גברה עלי סקרנותי, והצצתי לתוכה. אני זוכר אולם ענק, אפל וצונן, וכמה כמרים או נזירים שהיו עסוקים בשלהם בקצה הפנימי והמרוחק. הסתלקתי משם חיש קל, רועד מקור,בדרך לקפה קרם מהביל וקרואסון חמים ליד מטרו סן-מישל.

From → מותחנים

2 תגובות
  1. אנונימי permalink

    אגב, לא קשור – השמאל עורך את "חשבון הנפש" הרגיל.

    משגב ב"הארץ", תחת הכותרת "לא שגינו בכלום" (ומה? שהעליונים האינטיליגנטים יטעו במשהו?) מסביר מדוע הם היו בסדר גמור, זה רק (למעשה) האי קיו הנמוך וחוסר ההשכלה שגורם לבבונים הנחותים לנהות אחר הפשיזם.

    משום מה "הצביעו עבורנו, בבונים נחותים ופשיסטים" לא עבד עד עכשיו, אין למשגב מושג מדוע.

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. מתכון/ תפוח אדמה בנוסח הנסיכה אנה, גירסת מאפיהו | מאפיהו

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: