דילוג לתוכן

כך גסס השמאל ואיך למד את הלקח שיביא לפטירתו

אפריל 16, 2019

כך הגיע השמאל מ-63 ל-10 מנדטים תוך  50 שנה

שינסתי אצבעות, נברתי בגוגל, ואני מתכבד להביא בפניכם, בצחוק ובדמע,  את התיאור המספרי של גסיסת השמאל (שהיום זה העבודה ומרצ). כלומר: את מספרי המנדטים שצברו מפלגות השמאל בבחירות לכנסת בעשרות השנים האחרונות.

1969: 63 מנדטים. לאחר הניצחון המזהיר ב-1967 הגיעו מפלגות השמאל לאותו מספר מנדטים שצברו בבחירות לכנסת הקודמת, ב-1965, בתקופת המיתון, אך   בחלוקה שונה.  המערך- 56, רפ"י (בן- גוריון ושות') -4. העולם הזה(אבנרי) – 2. מק"י (בהובלת משה סנה. קומוניסטים ציוניים) -1.

1973: 55 מנדטים. מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים, המחיר עדיין לא שולם. המערך, 51, רצ (שולמית אלוני) -3. מוקד (מאיר פעיל) – 1.

1977: 35 מנדטים: המהפך הגדול. האסימון של 1973 נפל. המערך -32. מחנה של"י (לובה אליאב)-2. רצ- 1.

1981. 50 מנדטים. האינפלציה שכבר החלה משתוללת הביאה להתאוששות.  המערך – 47. שינוי (אמנון רובינשטיין)-2. רצ -1.

1984. 47 מנדטים. האינפלציה בשיאה. למלחמה בלבנון נרשמות תוצאות מפוקפקות. השמאל שומר על כוחו. המערך – 44 . רצ – 3.

1988. 49 מנדטים. יציבות בגוש, אבל המערך מאבד כוח לטובת מפלגות משמאלו ומימינו: המערך – 39. רצ – 5, מפ"ם (יאיר צבן) – 3. שינוי -2.

זהבה גלאון: שותפות יהודית-ערבית

1992. 56 מנדטים. הקמבק של יצחק רבין והאיחוד רצ-שינוי- מפ"ם בדמות מרצ, מביאים את הקפיצה. המערך – 44 . מרצ -12.

1996. 43 מנדטים. אוסלו הכושל, רצח רבין ןהכוכב החדש נתניהו מביאים צניחה לשמאל. העבודה –  34. מרצ – 9.

1999. 38 מנדטים. הצניחה נמשכת. הפעם בגלל הבחירה הישירה לראשות הממשלה, המגמדת את הגדולות.  העבודה (אהוד ברק) – 26. מרצ -10.  עם אחד (עמיר פרץ) – 2.

2003. 28 מנדטים. עוד 10 מנדטים נעלמו להם. כשלון קמפ דיוויד, האינתיפאדה השניה.  העבודה – 19. מרצ – 6.עמיר פרץ – 3.

2006. 24 מנדטים. עוד שקיעה. העבודה (עמיר פרץ מוביל) – 19. מרצ (יוסי ביילין) – 5.

2009. 16 מנדטים. ללא מילים. העבודה – 13. מרצ (חיים אורון) – 3.

2013. 21 מנדטים. התאוששות קלילה. העבודה (שלי יחימוביץ) -15 מנדטים. מרצ (זהבה גלאון) – 6.

2015. 29 מנדטים. התאוששות מדומה בזכות השותפות עם השאריות של "קדימה" באדיבות ציפי לבני. המחנה הציוני – 24. מרצ – 5.

2019. 10 מנדטים. שיא השפל, בינתיים.  העבודה (אבי גבאי) – 6. מרצ (תמר זנדברג).

בינתיים.

התכנון: התאבדות בשני שלבים

למה "בינתיים", כי לפי התכנונים של מיטב המוחות בשמאל האומלל והמטורלל הזה, מתוכננת בהמשך התאבדות בשני שלבים:

שלב א – איחוד בין העבודה למרצ. (ותנחשו מי יבלע את  מי, שהרי לא כל הח"כים של העבודה ינהרו בקורקינטים לחיקה האוהב  של מרצ).

שלב ב' – ריצה משותפת של מרצ ונידחי העבודה עם חד"ש, ואולי אפילו, על הדרך, גם עם אחמד טיבי הסימפטיקו מתע"ל (כשמתעלמים מנאום השאהידים), השותף הנאמן של הקומוניסטים.

ותנחשו מי יבלע את מי.

לפובליציסט עודה בשראת, אתמול ב"הארץ", נראה יותר להביא לפטירת השמאל בדרך שונה במקצת: קודם חיבור בין מרצ לחד"ש, ואח"כ פניה לעבודה.

"שותפות אינטרסים וגורל" בין לאומנות וליברליזם

קבלו את האסטרטג הדגול מ"הארץ", אורי משגב*, במאמר ב"הארץ" למחרת הבחירות, בשבוע שעבר:

"הניתוח הפוליטי-אלקטורלי פשוט למדי דווקא: עד שהמחנה הליברל-דמוקרטי לא יאמץ אל ליבו את הציבור הערבי, יראה בו שותף שווה זכויות ויכרות עימו ברית פוליטית המבוססת על שותפות אינטרסים וגורל, אין לו סיכוי לתת פייט אמיתי לקואליציית הימין הלאומני-הדתי-פופוליסטי השולטת ללא מצרים".

יו"ר אבו מאזן וראשת מרצ תמר זנדברג: ועכשיו עם חד"ש

ובערך אותן שטויות נכתבו באותו יום על ידי המנהיגה היוצאת של מרצ, זהבה גלאון.

למה שטויות? כי משגב אמנם מדבר על "הציבור הערבי", אלא שזה דיבור ריק מתוכן. למשגב ולחבריו אין שום דרך להגיע לציבור הערבי, מעל לראשן של המפלגות הערביות. כך שמדובר בעצם בכך "שהמחנה הליברל-דמוקרטי… יאמץ אל ליבו" רק חלק מהמערכת הפוליטית הערבית, המקבל פחות מרבע  מקולותיהם של בעלי זכות הבחירה.

ואמנם, השבוע ב"הארץ", כשדיברה על הנושא (איחוד עם "העבודה" וברית עם הערבים) הזכירה מנהיגת מרצ תמר זנדברג את חד"ש כשותפה אפשרית של השמאל היהודי.** 

אבל איזו "ברית פוליטית המבוססת על שותפות אינטרסים וגורל", כדברי משגב, אפשרית בין שמאליברלי ישראלי-יהודי  ובין מפלגה ערבית, לאומנית וגזענית כחד"ש?

האם משגב, גלאון וזנברג אינם מכירים את "מסמכי החזון"? לא שמעו על  הדוקטרינה המרקסיסטית-הסטליניסאטית  של חד"ש?

הם לא יודעים שלפי הדוגמה הקומוניסטית אין  בכלל עם יהודי, אלא יהדות כדת בלבד – אופיום להמונים.

ושלכן, השמאל היהודי הרדיקלי, מסוג מרצ, שכמעט כולו אתאיסטי, הוא כמוץ נישא ברוח (תודה  ר.ש) – לא בני עם כלשהו?  סתם קולוניאליסטים מאירופה, או ד'ימים לשעבר מהעולם הערבי,  משרתים של האימפריאליזם המערבי,  שאין להם באמת מה לחפש פה? שיחזרו למקומות שבאו מהם? שאסור אפילו לכרות איתם הסכם עודפים?

הם לא מכירים  את פניניו של  יהודי המחמד החדש של חד"ש, המשכיל המלומד  עופר כסיף, ודעותיו על הציונאצים?

הם לא יודעים שלפי חד"ש,  המסרבת לראות בחמאס או בחיזבאללה ארגוני טרור, ורואה בהם לוחמי שחרור, מותר גם דמם של משגב, גלאון וזנדברג, כדין כל יהודי  בארץ הזאת, שאינו אלא כובש זר ומדכא?

איפה זה, ואיפה "שותפות אינטרסים וגורל" כלשהי?

*****

אז כן, יש ציבור קטנטן, של הפייק-שמאל היהודי, שיהיה מוכן לבלוע הכל מרוב שנאתו  לבני עמו ולמדינתם. חלקו כבר מצביע ממילא לחד"ש. אולי גם לבל"ד. יש מאלה גם במרצ. אולי גם קצת בשולי "העבודה". רבים מהם יושבי הקרנות הזרות המפעילות את "העמותות" המקומיות. הם, ועוד קצת אידיוטים שימושיים, קצת עיתונאים ואקדמיה, מהווים את מאגר הבוחרים שיכול ללכת למהלך כזה, של "שותפות אינטרסים וגורל" מדומה, יהודית-ערבית לכאורה.

אבל לחשוב, כמו משגב, גלאון וזנדברג שעל זה תהיה תפארתו, וזו תהיה הצלתתו של "השמאל הישראלי"?

שלושה וחצי אחוזים  מקהל הבוחרים?

איך אמר כבר אלברט אינשטיין על כגון דא?

"רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון."


*רק כדי שתבינו עם אילו רמות של איוולת מלומדת יש לנו עסק פה, קבלו ניתוח מושכל קודם של אותו אקזמפלר, איש "הארץ",  יום אחד בדיוק לפני הבחירות לכנסת ה-20 ב-2015:

"מיד לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ביוזמת נתניהו, בדצמבר 2014, פרסמתי כאן השערת מחקר שנראתה הזויה ומנותקת.

ריד מיי ליפס, כתבתי: הרצוג יעמוד בראשות הממשלה הבאה.

כעת, כמיטב המסורת של הבלוג, אני מעלה את רמת הסיכון ומפרסם את תחזית המנדטים שלי. היא מבוססת על כלים עיתונאיים ומחקריים שונים, ובתוכם מאות רבות של שיחות שקיימתי עם ישראלים בחודשים האחרונים…בעקבות הוויתור הצפוי של לבני על הרוטציה, הנגיסה של נתניהו במצביעי בנט והצלחת קמפיין הגוועלד של מרצ, צפי המנדטים שלי מתעדכן:

המחנה הציוני 26, הליכוד 19."

(אורי משגב, "הארץ", 14.03.2015)

** זאת אותה זנדברג,  שלפני כשנה, עם היבחרה לראשות מפלגתה, הודיעה ברבים ש"נמאס (לה)  ממרצ השפופה עם חמישה ח"כים באופוזיציה" והבטיחה למעריציה להביא 10 ח"כים בבחירות הבאות.

באחת מתחזיותי הבודדות לקראת הבחירות האלה, צפיתי שהיא עוד תתגעגע לחמישה ח"כים שפופים.

אז הנה עוד תחזית: אם היא תלך לברית עם חד"ש, היא תתגעגע גם לארבעת השפופים שיש לה היום.

 

4 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    העבודה חייבת בכדי להתחזק לבחירות הבאות לחבור לליכוד.
    העבודה חייבת להיות שמאל יהודי ולא שמאל נוצרי רדיקלי.
    יש מקום למפלגה סוציאלית ציונית לאומית יהודית. יש עדיין הרבה שמאמינים בפחות קפיטליזים ויבחרו במפלגה כזו במקום מפלגות אוירה כגון כחול לבן. בניהול נכון של המפלגה ניתן להגיע בקלות ל 15-20 מנדטים עם אג’נדה אמיתית.

    אהבתי

  2. אנונימי permalink

    אפשר להסתכל על זה אחרת. בשיא כוחו לשמאל היו כ 60 מנדטים מאוכלוסיה של 2 מליון איש. היום הוא 10 מנדטים על אוכלוסייה של 8-9 מליון. למעשה זה אותו דבר כאילו השמאל שמר על מצביעיו מ 1967, מתוך אותם 6-7 מיליונים נוספים, *אף לא אדם אחד* הצביע לו.

    Liked by 1 person

    • כלומר, שלא כמו האידיוטים של הימין, שלא מתים אלא רק מתחלפים, טענתך היא שהאידיוטים של השמאל גם לא מתים וגם לא מתחלפים?

      אהבתי

      • אנונימי permalink

        אמרתי "כאילו" – כמובן שהם לא אותם בוחרים בדיוק. אבל יש בדבריך משהו. אני שומע ללא הפסק, "הייתי בעבודה / במרצ / בשמאל עד ש…" (אינטיפאדה / פיגועים / אולמרט בכלא / וכו' וכו'). כמעט לעולם אינני שומע, "הייתי בימין / בליכוד / בכ"ך עד ש…".

        Liked by 1 person

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: