דילוג לתוכן

איך חיפש הפייק שמאל את מלכות השלום ומצא רק את אתונות ההודנה

מרץ 29, 2019

בהמשך לפוסט  הקודם, שבו פרשתי את סיפורו הנוגה של השמאל המיינסטרימי (עמי איילון ויוסי ביילין), שבין הריסות האינתיפאדה,  הלך לחפש את מלכות השלום אצל הפלשתינים ומצא רק את אתונות ההודנה.

אז הנה  עוד סיפור, ספק קורע-לב , ספק משעשע-עד-דמעות, על מה שקרה אז (2003, עם שקיעתה של האינתיפאדה ע"ש אל אקצה) לפייק-שמאל של אותם הימים.

"פעילי השלום" הללו, מחד"ש ופרבריה, בעצם היהודים (אם-כי  לא על-פי לאומיותם על-פי חביביהם הפלשתינים, ולא על פי דתם לפי אמונתם שלהם-עצמם) מזדנבי הקומוניזם הערבי, התקנאו, כמובן, ב"יומת ז'נבה" וב"מפקד הלאומי", וכמו אני אוקלי, אשת לפידות, חשבו לעצמם – מה שאתם יכולים לעשות – אנחנו יכולים לעשות יותר טוב!

כלומר – בעוד אתם, יוסי ועמי, מתעסקים עם סוג ב' וסוג ג' – עסקן נשכח כמו  עבד-ראבו ופרופסור מפוזר כמו נוסייבה, ננצל אנחנו את היתרון היחסי שלנו, נעשה לכם איגוף מגבוה – ונחפש את השלום הנכסף-

–אצל הסוס בעצמו – הראיס ירום הודו יאסר ערפאת!

וכך מדווח לנו  האתר בעברית של חד"ש, "הגדה השמאלית" על הפגישה של "פעילי השלום"* עם ערפאת במוקטעה ב-21 ביוני 2003:

"הפעילים הציגו בפני ערפאת את מצע היסוד של 'תנועת השלום הישראלית-פלשתינית'  שעליו חתמו עד כה כשבע מאות אישי ציבור ישראלים ושש מאות פלסטינים, ואשר קורא לשלום מלא בין מדינת ישראל ומדינת פלסטין… הפעילים ציינו כי מטרת ההתארגנות החדשה היא לגייס תמיכה ציבורית לשלום בקרב חוגים נרחבים בחברה הישראלית והפלסטינית כאחד, כדי לא להשאיר את המאמץ לשלום בתחום המצומצם של מו"מ בין מנהיגים."

"תנועת השלום", "שלום מלא", "תמיכה ציבורית לשלום" ו"המאמץ לשלום". מי צריך יותר מזה.

ומה היתה תגובת הראיס ערפאת להמיית השלום הנמרצת הזאת של פעילי השלום הספק-יהודים?

כתב "הגדה השמאלית" דיווח כי ראשית, העלה ערפאת באוזני הפעילים זיכרונות מתוקים מילדותו המאושרת וספוגת השלום היהודי-פלשתיני בירושלים ** –

אבל לענין עצמו, דהיינו, יוזזמת השלום החדשה והנועזת  שזה עתה הוצגה לפניו על ידי הפעילים מתל-אביב, היו לערפאת שתי תשובות, כמדווח ב"גדה השמאלית".:

האחת, כן. יופי:

"אנחנו צריכים לעשות שלום של אמיצים ולשים קץ לשפיכות הדמים ולכיבוש"

כאילו שכח מישהו, שכבר באוסלו דיבר ערפאת על "שלום של אמיצים", ועכשיו, רק כמה שנים אחרי, ב-2003, בעיצומה של האינתיפאדה,אפשר היה להתבונן סביב ולחזות בפרשנותו המקורית של ערפאת לסוג השלום הזה.

והתשובה השניה, – לא ולא.

תשכחו מזה:

"אנו נחושים בדעתנו להשיג הפסקת אש (הודנה) (המילה מופיעה בסוגרים במקור בדיווח ב"הגדה השמאלית") אשר תכלול את כל הארגונים הפלסטינים."

וכך יצא שגם פעילי השמאל העיקבי יצאו לחפש במוקטעה את מלך השלום, ומצאו רק את אתון ההודנה – הפסקת אש נכלולית במוצהר, שחובה על המוסלמי להפר אותה בהזדמנות הראשונה. בדיוק מה שעשה ערפאת באינתיפאדה 2.

רק שהם קיבלו את הבשורה מפי הסוס עצמו, ולא, כמו ביילין ואיילון, מעסקן נשכח ומפרופסור מפוזר.

מכאן ואילך, לא נודע עוד על יוזמת השלום המהפכנית של "השמאל העיקבי". היא נקברה קבורת חמור, כמו אחיותיה הגדולות מז'נבה ומהמפקד.


*בפגישה, השתתפו מן הצד הישראלי אורי אבנרי, דני פתר,  יעקב מנור, עוזי בורשטיין, יהודית הראל, רחל אבנרי,  מיכאל וורשבסקי, אדם קלר וביאטה זילברסמידט. חלקם כבר לא עימנו.

** הראיס סיפר שהיה משחק "כל יום" עם ילדים יהודים ליד הכותל המערבי, עד שהיה מגיע דודו ואומר לולו: "תגיד שלום(!!!) לחברים שלך, אתה צריך לחזור הביתה". ולסיכום: "הייתי ליד הכותל המערבי יותר מכל אחד אחר." 

2 תגובות
  1. יונתן permalink

    אהבתי את הסיפור המתוק של ערפאת שמשחק עם ילדים יהודים בירושלים. כמה חבל שלמעשה הוא נולד וגדל בקהיר… הפעם הראשונה שהוא ביקר בארץ היתה בשנות השלושים של חייו, במסגרת פעולה של הפדאיון בנגב. אולי הוא באמת חיפש איזה ילד לשחק איתו. לעולם לא נדע כי מהר מאוד כוח של צה״ל איתר את החוליה שלו והבריח אותם בחזרה למצרים.

    Liked by 2 אנשים

    • ברוך permalink

      הטענה היא שב33 גר עם דודו בירושלים למשך 4 שנים, כי אבא שלו לא הצליח לגדל 7 ילדים לבד, אחרי שהאמא נפטרה.
      בכל מקרה, המשפחה הייתה עם זיקה פלסטינית, האבא עזתי והאמא ירושלמית, מה שמספיק בעיניהם, כי הרי הפליטות עוברת בירושה. הוא עצמו נולד בקהיר.

      Liked by 1 person

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: