דילוג לתוכן

הפקק האידיאולוגי(תחקיר)2: המקרה העגום של ראשת מרצ, תמר זנדברג

מרץ 18, 2019
בפוסט הקודם התחלתי להתייחס אל הבורות מרצון, בתור בסיסו של הפקק האידיאולוגי.  מדובר במערכת רעיונית של תיאוריות, הנחות ומושגים  – מגדל קלפים רופף מבחינה הגיונית, אך קשוח ויציב מבחינת ההרגל והקיבעון, המורכב מהמוני הכללות מופשטות מסוג ה"איזמים וה"לוגיות".
תפקידו של הפקק לחסום כל אפשרות לראיה נכוחה של  המציאות הפוליטית והחברתית; לבלום כל אפשרות לחשיבה הגיונית המבוססת על הסקת מסקנות תקיפה, שקשורה לעובדות כלשהן; לסתור ולבטל כל טיעון הגיוני  במובנו הפשוט של המושג.
זהו הפקק המוביל את הפייקים של השמאל לניתוח שגוי של העבר וההווה – ומכאן, באופן ישיר, להתבדות מבישה של כל הערכה או תחזית שלהם הנוגעת לעתיד, בכל עניין משמעותי.
כמו, למשל, הנפילות הקשות באשר לתוצאות הצפויות של הבחירות האחרונות לכנסת בישראל; הפלופ של הבחירות האחרונות לנשיאות בארצות הברית; פאשלת הברקזיט בבריטניה;  ההשפעות המדיניות של אינתיפדת המסכנים והסכינאים האחרונה; ועוד המון "תחזיות", בשנים האחרונות, בדבר מלחמות צפויות בין ישראל לעזה, בין ישראל לאירן ולחיזבאללה.
ועוד כל מיני "הערכות" של אנשים חושבים בעיני עצמם.
ובפועל פקוקי  מוח.
זה הפקק האידיאולוגי, שאחראי לכל הפיאסקו הנמשך  הזה.
*****
קחו למשל את ביקורה האחרון של מנהיגת מרצ, תמר זנדברג בראמאללה, לצורך הפגישה עם יו"ר הרשות, הנשיא מחמוד עבאס, הוא אבו מאזן.
ביום שבו התארחה זנדברג בארמונו המפואר של אבו מאזן (10.03. 2019), הוא מינה ראש חדש לממשלתו.

יו"ר אבו מאזן וראשת מרצ תמר זנדברג: חיבוק בארמון

והנה, לא מפתיע כלל, שראש הממשלה הממונה נברא בצלמו וכדמותו של עבאס הממנה.
זה אבו מאזן, מי ששחרר לא מזמן צרור של תובנות אנטישמיות,כמו "היהודים באירופה היו חשופים לפוגרומים, ויש חוקרים יהודים שאומרים שאירועים אלו לא התרחשו בגלל דתם אלא בגלל תפקידם החברתי, הריביות והעניינים הכספיים".

וכן גם  "עובדה שפוגרומים כאלה לא התרחשו במדינות ערב, שבהן היו קהילות יהודיות"(שקר עלוב ומחוצף, כהרגלו של אבו-מאזן)

האנטישמיות הזו של אבו מאזן הביאה אפילו את ה"ניו יורק טיימס" הניו-יורקי, הידוע באהדתו לפלשתינים ובאיבתו לישראל, לתבוע במאמר המערכת  שלו את התפטרותו של אבו -מאזן. "אבו מאזן איבד כל פיסת אמינות שנותרה , ואינו יכול עוד  לשמש פרטנר… גם במצב הנוכחי, נאום הנבזי של אבו מאזן הוא שפל חדש", נכתב בניו יורק טיימס.

אז מה הפלא שהוא  מינה אחד כמוחמד שתאיה לראשות ממשלתו. ואכן,שתאייה הבהיר שאין עם מי לדבר וגם אין על מה:

"אין דבר כזה עם יהודי", הודיע המומחה  הזה לענייני לאומיות ולסוגיות ביהדות בראיון לטלוויזיה הפלשתינית. "היהדות היא דת. היא לא לאום." 

כך שמי שחשב על "שתי מדינות לשני עמים" – כמו, נניח, ראשת מרצ, מוטב שישכח מזה.

כי לדעת "הפרטנר", "אין דבר כזה עם יהודי".

אז איך "שתי מדינות לשני עמים?

*****

אך תמר שלנו, עיניים לה ולא תראה, אוזניים לה ולא תשמע, אף לה ולא תריח.

מה זה חשוב, מה אומרים   אבו מאזן וראש הממשלה שלו.

ראש הממשלה הפלשתיני החדש מוחמד שתאייה: "אין דבר כזה עם יהודי."

או מה שכותב ה"הניו-יורק טיימס".

היא שומרת בקפדנות מר"צית על בורותה, אבן היסוד של הפקק האידיאולוגי הסותם את מוחה.

ורק פה לה לזנדברג -ותברבר. הנה לסיכום ביקורה בארמון של אבו מאזן:

"המסר שלנו הוא מסר של שלום…מרצ היא המפלגה היחידה שמדגישה את השלום, את המשא ומתן ואת פיתרון שתי המדינות…גם הפלשתינים  ציינו את המחויבות לשלום ולהידברות בין שני הצדדים… אנו צריכים לקדם בברכה כל תוכנית שתדגיש את פיתרון שתי המדינות…"

חה-חה.

על איזה פתרון  שתי מדינות  מדברת הבורה-מרצון הזאת,  הח"כית ראשת מרצ?

על זה שהציע אהוד ברק ב'קמפ דייוויד?  על זה שהציע אולמרט בירושלים? על הצעת השלום של אובמה-קרי? על עיסקת המאה של טראמפ?

שום דבר לא מספיק טוב בשביל ההנהגה הפלשתינית.

האם הח"כית זנדברג אינה מבינה עדיין, שלפי ההשקפה הפלשתינית, גם בגירסה של אמנת החמאס בעזה, גם בגירסה  של אמנת אש"ף בגדה, ובטח על-פי הגדרתו של ראש הממשלה החדש שמינה אבו מאזן, אין לה מה לחפש פה?

****

ב-2016 ערך "הארץ" סקר בין חברי הכנסת, בנוגע לשאלה המעניינת של אמונה באלוהים. תשובתה של ראשת מרצ דהיום היתה ברורה וחדה: "אני לא מאמינה באלוהים. לא מאמינה בכוח עליון אל־אנושי או על־אנושי. אני מאמינה שאנחנו — בני האדם, הקהילה והחברה — אנחנו מקור הסמכות, הידע והמצפון שלנו."

אחלה.

רק שזה אומר, שזנדברג, על פי "הפרטנר" הפלשתיני שלה, היא , מבחינתם, כ"פרטנרית" – פחות מאוויר.

לא בת לעם כלשהו – כי "אין דבר כזה עם יהודי"..

אך היא גם לא יהודיה על פי דת, כי "אני לא מאמינה באלוהים."

אז מה ומי היא בכלל?

אליך תמר:

כדאי שכבר תביני את עובדות החיים, תמר שלנו: את יכולה להתחבק עם אבו מאזן בארמונו המפואר בכל שני וחמישי עד אחרית הימים – אבל לפי ההנהגה הפלשתינית הנוכחית, את סתם אשכנזיה אירופאית, קולוניאליסטית ושליחה של האימפריאליזם הבינלאומי, ובאותה הזדמנות גם כופרת המטמאת בעצם נוכחותה את אדמת הקודש המוסלמית.

— זה ותו-לא.

כך שברור, שאין לך מה לחפש פה.

כדי להבין זאת, את צריכה רק לזנוח לרגע את בורותך התהומית, ולהאזין למה שמספרים לך "הפרטנרים" הפלשתינים שלך.

רק לזנוח לרגע את ההתנשאות הגזענית האופיינית לפייק שמאל, ולהבין ש"הפרטנרים" אינם ילידים פרימיטיבים, כך שאין צורך להתייחס ברצינות למה שהם אומרים ולכוונותיהם.

אך אני חושש שהסיכוי שתפלי על השכל הוא קטן מאוד.

יש לך במוח פקק, ח"כית זנדברג, פקק אידיאולוגי, שבבסיסו בורות והתנשאות גזענית. הפקק לא מאפשר לך להבין איפה את חיה, עם מי יש לך עסק, ולמה השמאל ישראלי מצוי בתהליך של התפוגגות.

אולי נדמה לך שמה שאומרים בגלוי "הפרטנרים" הפלשתינים, זה סוג של "סתם" ושל "כאילו". בירבורים.

כמו, נניח, הסיסמאות בדבר "צדק חלוקתי" בפי בוחריך, עשירי קיסריה ורחביה, כפר שמריהו ונוה צדק.

סתם וכאילו.

אולי נדמה לך שאין  קשר בין הדיבורים האלה, ובין רקטות המשוגרות "בטעות" על גוש דן.

או מסעות של אונס ורצח יהודים ביערות ובצמתים.

לא מגיעה לך מדינה ולא תקבלי מהם הסכמה למדינה ליהודים, הח"כית זנדברג.  לכל היותר, תסכים ההנהגה הפלשתינית הנוכחית לחתום עם ישראל על "הודנה", שזה הסכם נכלולי של שביתת נשק, שחובתו של מאמין להפר אותו  בהזדמנות הראשונה.

זוכרת את הסכם אוסלו? זה היה הסכם מסוג "הודנה".

זוכרת את האינתיפאדה השניה? זו היתה הפרתו, בהזדמנות הראשונה.

רוצה עוד אחד כזה?

*****

האם המסקנה מכל זה, שאין תקווה? שלנצח תאכל חרב, כפי שרוצה הימין שנאמין? בכלל לא. זה רק אומר שההנהגה הנוכחית של הפלשתינים אינה פרטנר לשום דבר.

עשרות שנים לא היה במצרים פרטנר לשלום בהנהגת המדינה, עד שנמצא אחד.

לא בהכרח שולטים הזדון והאיוולת לנצח.

אך האחד הפלשתיני טרם הופיע.

לכשיופיע, נדע זאת היטב. כפי שכל אחד הבין עניין, כשהופיע אנואר אל סאדאת המצרי, זכרו לברכה, בפתח המטוס בנתבג, ונופף בידו לשלום.

השלום שבישלו סאדאת ובגין, צלח אפילו את תקופת שלטונם של האחים המוסלמים.

אבל, כשמתהומות בורותה וגזענותה, מחרטטת לנו הח"כית זנברג ש"גם הפלשתינים(אבו מאזן ושות')  ציינו את המחויבות לשלום ולהידברות בין שני הצדדים", היא רק מוכיחה שהפקק האידיאולוגי המקנן במוחה עושה את העבודה.

כשהיא מצדיקה את אויבי השלום, היא לא מקרבת אותו. היא מרחיקה אותו.


בפוסט הבא המשך התחקיר. עוד על הבורות שבבסיס הפקק האידיאולוגי, והתחלת הדיון במרכיבים נוספים.

 

 

.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: