דילוג לתוכן

בחירות 2019/ על ברדוגו וחיות אחרות

מרץ 8, 2019

שמתי לב לסערה ההולכת וגוברת סביב הפרשן הפוליטי של גלצ, יעקב ברדוגו, שלפני כמה ימים הקדשתי לו באחד הפוסטים כמה מילים של ביקורת(ראו לינק).
הבעתי שם צער על כך, שהוא יורד לרמתם של כמה עיתונאים ושדרנים אחרים בתחנה, ולקראת הבחירות הוא מרבה לעסוק, כמוהם, בתעמולה פוליטית – תחום שבו הוא מאבד את יתרונו הביוגרפי על פניהם (כי אין חכם כבעל ניסיון – וכזה הוא ברדוגו – המבין את תחום סיקורו, הפוליטיקה, "מבפנים").
שכן "בברברת תעמולתית שקופה וצפויה," כך כתבתי, "הם מוצלחים לא פחות ממנו."
ציינתי גם, שמבחינת עמדותיו,ברדוגו נמצא שם, בתחנה, "בבידוד מזהיר", ככל שאמורים הדברים בתכניות פוליטיות וחברתיות בתחנה. ועכשיו קראתי ושמעתי, שעניינו של ברדוגו הגיע לחלונות הגבוהים (גנץ ונתניהו עצמם, ויש האומרים גם מפקד התחנה שמעון אלקבץ). מתרוצצים סיפורים וחששות, שמעמדו של ברדוגו בגלצ מתערער, ויש מי שפועלים שם להדחתו (ולא קשה לנחש מי).

פרשן פולייטי יעקב ברדוגו: שמועות וחששות


כך שאני רואה חובה לעצמי, כמי שהתבטא בעניין, להבהיר את עמדתי: כל פעולה שתצר את צעדיו של ברדוגו במקום עבודתו, היא בגדר סתימת פיות ופגיעה חמורה בחרות העיתונאי.
***
אני לא נמצא במעמד של "עייצעס גיבר" (נותן עצות) למפקד החדש יחסית של גלצ, שנקלע עכשיו לראשונה, עם תחנתו, לתקופת בחירות רגישה.
אך מנקודת ראותי, כמאזין אדוק למדי של התחנה; מאזין מן השורה, אמנם; וכמי שרגיש לתעמולה זולה; ואף כמי שאינו מרגיש הזדהות עם אף אחד מהגושים – אני יכול להמליץ למפקד התחנה להרהר בנוהל ידוע ומוכר שכבר נעשה בו שימוש רב.
אני לא מגלה פה שום אמריקה
במידה רבה אפשר לרשום את הפטנט על שמו של העיתונאי-שר ז"ל אורי אורבך: הגשה משותפת, על ידי שדרנים שאינם מעור אחד. "המילה האחרונה" של אורבך ולינור היה כך בראשיתה המוצלחת מאוד, וכבר הוכח שאת העיקרון של תכנית התנצחויות פוליטית בעלת אופי מגזיני ומשעשע, בהגשה משותפת, אפשר להעתיק בהצלחה לתחום היומני-חדשותי-רציני במידה. (קקצת צחוקים זה כמעט תמיד סבבה)
התכניות של קלמן ׁ(ליבסקינדׁׂׂ)-(אסף)ליברמן ושל דקל-סגל (עכשיו גם היא ברשת ב') הן מהטובות בסוגן, כמו גם תכניתם של ענת דווידוב וינון מגל ב-103 , וכטבר ציינתי לא אחת את תכניתם של וילנסקי וברדוגו בגלצ, ויש עוד.
כמו כן כבר הזכרתי, שהתכנית המשותפת שהגישו בבקרים עד לא מזמן, אחת לשבוע, רזי ברקאי איש גלצ, ובועז ביסמוט, עורך "ישראל היום", זכורה לי כפנינה רדיופונית בלתי נשכחת. ונוהל -הגשה כזה יזם גם מפקד גלצ לאחרונה בתכנית הצהרים של אמיר איבגי ורינה מצליח, וחבל שהצלע הנשית דופקת נפקדויות.
מה שקורה בתכניות המשותפות האלה, ומסרס ומעקר במידה רבה את הנטיה המעצבנת לתעמולה זולה, היא העובדה שבכל פעם, לפחות אחד השותפים אינו מסתפק – כקוליגה שלו – בהצגת שאלות שהן בבחינת "הרמה להנחתה", או בנסיונות לא הוגנים להבכת המרואיין הנוגדי להשקפותיו.
כך שבתקופת בחירות רגישה, הנוהל הזה הוא גלגל הצלה, לדעתי, לתכניות יומן פוליטיות.
וכך גדלים בהרבה הסיכויים שלנו, כמאזינים, לקבל בתקופה אשר כזאת תמורה הוגנת לזמן שאנו משקיעים בהאזנה.

 

 

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: