דילוג לתוכן

צחוקים/ מעשה בפוסט תמים, בטראמפ החדש וב"הארץ" הישן והטוב

דצמבר 23, 2018

אין טוב מלהתחיל את השבוע בצחוק בריא ומשחרר, ומה-לנו-מי-לנו סטנדאפיסט מגניב יותר מבטאון הפייק-שמאל והפייק-עיתונות, הלוא הוא עיתון "הארץ".

אז תשמעו סיפור. אתמול, מוצ"ש, בשעת חצות, אחרי שהאזנתי לעוד פרשנויות על צעדו האחרון של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בקשר לסוריה, כתבתי בפייסבוק את הפוסט הקצרצר הבא:

 

הכוכבית(*) מתייחסת להערה שהוספתי בתחתית הפוסט: "בהמשך לדילמה הקודמת: האם להחשיד את ההלוואי-אינתיפדה בגדה, בכך שהיא מטשטשת את המחאה החברתית הצודקת בישראל – או להחשיד את מחאת האפודים הצהובים בניסיון ציני לסלק מהכותרות את ההתקוממות הפלשתינית ההירואית בגדה?"

טוב, קיבלתי לייקים אחדים (אני לא מצפה לרבים. זכרו-נא שרוב גדול של חברי מהסוג המגיב באים מהשמאל), אבל בבוקר חלה התעוררות מה באזור התגובות. אחד מחברי החשיד אותו בניבוי עתידות , לאור מאמר מסויים שהתפרסם ב"הארץ" (הרגעתי אותו, מדובר רק בניחוש קל של המוח הפייק-שמאלני המוגבל ולמוד הנוסחאות הנדושות), ומיד הצטרף עוד חבר שהזכיר את אותו מאמר באותו עיתון. חבר זה גם שלח לי את המאמר לבקשתי (אין לי מנוי ל"הארץ" ולינק לא עוזר), והתברר לי שהוא פורסם במהדורה הדיגיטלית בשעה 2.00 בלילה, שעתיים אחרי שפרסמתי את הפוסט שלי בפייסבוק.

ובמאמר מתייחס הפייק-שמאלן מס. 1 של העיתון (מס. 1 לדעתי, בלי לפגוע בזכויות המתחרים הנועזים האחרים על התואר) גדעון לוי בדיוק לנקודה הזאת:

"לפתע, בתוך כל ים הגועל, הגיחוך והזעם שמעורר דונלד טראמפ, הוא קיבל החלטה מפיחת תקווה: הנסיגה מסוריה. מול מקהלת הנהי הישראלית, שכוללת כמובן גם לא מעט שמחה לאידו של בנימין נתניהו, צריך להגיד לטרמאפ: תודה…צריך לקוות שהנסיגה מסוריה מבשרת על שינוי כיוון…לא רק על שליפה חד־פעמית. אם כך יהיה, כי אז יהפוך טראמפ לידיד אמת של ישראל…ישראל חשבה לחסות בצלה של אמריקה גם בסוריה. טראמפ שם לתקווה הזאת קץ…עכשיו בא הימני והלאומני בנשיאי ארה"ב, בכיר ידידי הכיבוש הישראלי, ואומר לבת חסותו: תתמודדי לבדך ונראה אותך… דווקא טרמאפ, מכל הנשיאים, עשוי לגרום לה, מבלי שהתכוון, לשנות כיוון…"

ולסיום המחץ:

"אולי טראמפ, מכל האנשים"(!!!).

טוב, אני מציע לטראמפ לא לנוח על זרי הדפנה, ולזכור מה קרה לנשיא שלפניו, ואיך התעלל בו גדעון לוי הלוך ושוב, מעלה ומטה, והכתירו פעם כמלאך השם ופעם כסיטרא אחרא.

ומכל מקום ברור מה יכול להיות אחד הפתרונות של הפייק-שמאל למצב המביך החדש שנוצר:

אם אפשר לקבל את המהלך החדש של הנשיא האמריקאי ככזה הפוגע בביבי ובאינטרסים הישראליים בסוריה –

– – הבה נשכח לטראמפ על הכל, ונשקול את האפשרות שמדובר בכל זאת במשיח כורש בן ימינו!

*****

וכן, אל דאגה, אני עוקב בעניין רב גם אחרי ההתייחסויות של רבני הימין לתפנית המרתקת בבית הלבן, לאור תובנותיהם הקודמות בדבר מעמדו הרם של טראמפ עד כה במדרג מלאכי השרת.

*****

ולעצם העניין, אני נוטה לקבל את דעתו של חבר ב' מהפייסבוק, זה ששלח לי את המאמר, שכתב לי בתגובה:
"האמת שאינני מבין את כל הסערה. איך הסגת 2000 חיילים אמריקאיים היא דפיקה של ישראל/ביבי."

ועליו אבקש להוסיף: מדובר בהחלטה שכבר התקבלה פעם, אינה עומדת לביצוע מיידי גם הפעם, והסיכוי שהביצוע יידחה שוב הוא פיפטי-פיפטי.

 

 

5 תגובות
  1. אז אני כן מבין permalink

    "האמת שאינני מבין את כל הסערה. איך הסגת 2000 חיילים אמריקאיים היא דפיקה של ישראל/ביבי."
    |
    למה הדבר דומה?
    לחתימת הסכם בו מתחיבת ישראל שלא להכניס חילים לנגב הדרומי, ואחרי שתקום צעקה על הפקרת תושהי אילת והקמת גשר יבשתי בין החזית המזרחית לבין מצרים, יבוא "חכם" ויגיד "האמת שאינני מבין את כל הסערה. איך הסגת 200 חיילים היא דפיקה "

    אהבתי

    • אז אתה טוען שצפון מזרח סוריה חשובה לארה"ב כמו שהנגב הדרומי חשוב לישראל? או שצפון מזרח סוריה חשובה לישראל כמו הנגב הדרומי ואילת?

      אהבתי

      • אז אני כן מבין permalink

        תפוס מהדוגמה שנתתי את עקרה והנח את הטפל.

        אהבתי

  2. אנונימי permalink

    מלחמות מודרניות נגד ארגונים כמו דאעש מסתיימות בניצחון או תבוסה. זה עניין של תועלת: אם השמדת 95% מהאויב במחיר מסויים, לפעמים לא כדאי להשקיע את אותו מחיר לחסל את ה 5% האחרים, מה שבד"כ בארגונים כמו דאעש בלתי אפשרי ממילא, כי תמיד יש להם איזושהיא תמיכה בשטח.

    *בוודאי* שברור מראש שאחד מה 5% יצטלם עם דגל דאעש ויכריז על ניצחון על הכופרים. בוודאי שיש *סיכון* שדאעש יתחזק שוב. אז מה? זה ברור מראש כמחיר מסויים שיש לשלם על סיום המלחמה, ותשלם אותו ללא קשר למתי תסיים אותה. היות שזה מחיר קבוע מראש שהובא החשבון מתחילת ההתערבות בסוריה, הוא איננו רלוונטי לשאלת *זמן* סיום המלחמה, אלא אם כן אתה מחליט להישאר שם לנצח.

    אהבתי

    • אנונימי permalink

      אופס… כמובן הכוונה שלי שמלחמות מודרניות *לא* מסתיימות בניצחון או תבוסה.

      אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: