דילוג לתוכן

אחרי הסערה בחיפה (2) התבוסה של חד"ש ובל"ד ושני שוטים מופלגים במחיר של אחד

דצמבר 20, 2018

בעיתוני הסופ"ש האחרון (במיוחד במעריב) געשה הפובליציסטיקה של הימין, בעקבות הסערה שחלפה (מהר מדי לטעמם) בחיפה.

גוואלד! הציבור הערבי מקצין! המצב מסוכן! אנחנו מאבדים את זה!

ושאר שטויות.

רק מצביע על הדמיון הרב בין הימין הקיצוני ובין הפייק-שמאל, ככל שהדברים נוגעים לתחושת המציאות ולקשר הלא-הכרחי (או אפילו הבלתי-רצוי) בין העובדות והדעות.

כי הנה העובדות: ה"המגזר" הערבי בחיפה, לא רק שאינו מקצין  – ההיפך הגמור קרה.

הקיצוניים – חד"ש ובל"ד, טווידלדי וטווידלדם מ"הרשימה המשותפת", לא רק שלא הגדילו את כוחן – הן איבדו רבע ממנו מבחינת המצביעים – ושליש מכוחם במועצת העיר.

ואלה המספרים, והם מדברים בקול רם:

בבחירות של 2013 קיבלה רשימת חד"ש למועצה 5,785 קולות. בבחירות של 2018 – 6,715 קולות. כמעט 1,000 קולות יותר. אז מה תגידו? חד"ש התחזקה?

טעות, טעות, טעות.

כתב אלי לוי, ראשת עיר עינת קליש רותם, סגן-מיועד-לשעבר רג'א זעאתרה: שניים במחיר של אחד (צילום מסך)

כי 5,785 הקולות של חד"ש בבחירות הקודמות, יצגו 6.56% מהקולות. ואילו 6,715 הקולות שלהם ב-2018 היו שווים רק 5.5%  מהמצביעים בעיר (ובשני המקרים, היו שווים 2 נציגים במועצת העיר).

לזכותה של חד"ש אפשר לומר, שגם זה היה ניצחון כביר לעומת האסון שקרה לבל"ד.

בבחירות של 2013 קיבלה רשימת בל"ד  2,683 מהקולות, שהיוו  3.04% מהקולות, והיקנו למפלגה נציג במועצת העיר. ב-2018 קיבלה בל"ד 1,912 קולות, שהיוו  1.57% מהקולות.

והתוצאה: בל"ד  איבדה את הנציג של במועצת העיר, והמפלגות של "המשותפת" ירדו ל-2 נציגים בלבד. הן איבדו שליש מכוחן הפוליטי.

ובאחוזים?

ב-2013 קיבלו שתי המפלגות של "המשותפת" 8,468 קולות, שהיוו 9.6% מכלל המצביעים.

ובבחירות של 2018 קיבלו שתי המפלגות האלה ביחד תוספת של 159 קולות – אבל רק 7.07% מכלל קולות המצביעים.

המשמעות: הן איבדו קצת יותר מרבע מכוחן בציבור המצביעים (26.4%).

וכאמור – שליש מכוחן הפוליטי במועצה.

איך זה קרה?

פשוט מאוד.

בבחירות של 2013 עמד אחוז ההצבעה על 38%. 93,830 מצביעים בבחירות למועצה בחיפה.

בבחירות של 2018 עלה אחוז ההצבעה ל-48.9%. 125,333 מצביעים.

תוספת של 31,503 מצביעים.

מספר המצביעים גדל בשליש.

ולכן, התוספת הקטנה במספר המצביעים למפלגות של "המשותפת" מהווה מפלה פוליטית גדולה בפועל.

הן איבדו עשרות אחוזים מכוחן.

והמשמעות: הציבור הערבי בחיפה אמר "נייט" לקיצוניות וללאומנות שמייצגות המפלגות של "המשותפת". למה? אולי בגלל שהן תומכות בליבוי שנאה בין יהודים וערבים, כפי שמוכיחות ההפגנות הרבות והמתריסות שיזמו המפלגות האלה בחמש השנים האחרונות. אולי כי הן תומכות במבצעי הטבח הנורא בסוריה, שקיבל תאוצה גדולה בחמש השנים האלה. אולי כי הן מזניחות את האינטרסים של הציבור שהן אמורות לייצג לטובת הפוליטיקה הלאומנית והקיצונית שלהן.

*****

בסיומו של הפוסט הקודם כתבתי, שראשת העיר החדשה (שהצבעתי למענה ובעד סיעתה), עינת קליש-רותם, איכזבה אותי.

לא, היא לא אשמה שהיתה בשוויץ כשפרצה הסערה, ולא הבינה בדיוק מי נגד מי. יתכן שעוזריה ומקורביה שנשארו בחיפה,  לא הבינו גם הם את המתרחש, ולא הזהירו אותה.

אבל זה לא השתפר יותר מדי גם אחרי שחזרה.

נכון שהשיחה שקיימה קליש-רותם עם סגנה הבעייתי המיועד, רג'א זעאתרה, השיגה את התוצאה הראויה, והוא פינה את מקומו במשרה הביצועית המיועדת. אבל מההסברים שלה לאחר מעשה, כולל הפניית אצבעות מאשימות לעבר הליכוד (שנשאר מחוץ לקואליציה שלה), או גורמי ימין כאלה או אחרים במתרחש, רמזה לכך שבעצם היא מזדהה עם ההסברים של חד"ש לסערה שהתחוללה.

פוליטיקה קטנה ומכוערת של הימין האינטרסנטי, נקודה.

אך מה לעשות,  שהליכוד קיבל בבחירות למועצת העיר חיפה רק 6.69% מהקולות, בעוד ששיעור המתנגדים בחיפה למינויו של זעאתרה (לפי תוצאות הסקר שציטט עמית סגל בידיעות אחרונות), עמד על 85%?

מה שאומר, שההתנגדות למינוי המופרך השתרעה מקיר-לקיר, והקיפה ללא ספק גם את הרוב הגדול של המצביעים בעד קליש-רותם?

אז מה היא רוצה?

לאבד אותם?

*****

ובשביל מי?

לא בא לי כרגע לעשות יותר מדי חשבונות עם קמארד זעאתרה. עוד יהיה לכך זמן ומקום.  ברור לי (וגם כתבתי זאת), שהפתרון הנכון מבחינתו, היה לרדת מהעץ תיק-תק, כדי לקבל את המינוי החשוב. אבל הוא, האגו שלו היה גדול מתבונתו. היה חשוב לו לצאת "גבר-גבר", ולעמוד מאחורי השטויות האוויליות, הלאומניות והגזעניות שיצאו את פיו, ואף להתלהם ולהוסיף קיסמים למדורה.

כשהוא יתיישב על כסא הסגן, הודיע האיש ביוהרה אינסופית, כבר יאכלסו רוה"מ בנימין נתניהו ושר הפנים אריה דרעי (שפעלו לסיכול המינוי שלו) את תא הכלא.

חה-חה. הוא על כסא הסגן כבר לא יתיישב.

לא אשכח, שבאחד מימי השבוע שעבר, צפיתי ב"לונדון וקירשנבאום". ירון לונדון, שועל זקן שכמוהו (ולוואי שימשיך לשדר איפשהו), העלה לשידור את הכתב שלו בחיפה, אלי לוי, שחזר נפעם כולו מפגישה עם זעאתרה.

"תגיד לי," פנה לונדון לכתב, "הוא לא שוטה מופלג?" (האם התכוון לונדון שזעאתרה הוא שוטה מופלג בגלל השטויות שפלט, כגון שהציונות היא ההשראה של דאעש? או בגלל, שבמקום לרדת מהעץ, הוא טיפס על  ענף שלא יחזיק את כובד משקלו? או לשניהם?)

מה פתאום, השתפך הכתב לוי.

הוא גילה ללונדון, שזעאתרה הוא איש "מרשים" ביותר. שהלוואי שהיו רבים כמוהו (זעאתרה מכיר את זך ועמיחי!).

והשיא: לוי הודיע ללונדון "באחריות" (ציטוט) – ושירשום לפניו, שזעאתרה, בוודאות, ימונה לתפקיד שאליו הוא מיועד.

הוא יהיה סגן ראש העיר!

"באחריות". חה-חה

ככה שלא רק "שוטה מופלג" אחד היה בסיפור הזה באותו ערב, בשבוע שעבר.

צופי ירון לונדון בערוץ עשר קיבלו שניים במחיר של אחד.


בפוסט הבא: זעאתרה כתוצר אופייני של הפייק-שמאל המקומי

 

One Comment
  1. אנונימי permalink

    מזכיר את הסערה לפני מספר דנים על ההקצנה באוניברסיטת חיפה, בנ "עשרות" או "מאות" סטודנטים ערבים חתמו על עצומה נגד קיום ישראל ובעד שחרור פלסטין מהנהר ועד הים.

    טכנית נכון. אבל… מפיצי העצומה, חברי התא הנאצריסטי / בל"דניקי / קומוניסטי (אינני זוכר) פשוט עמדו בכניסה הראשית לבניין אשכול ונדנדו לכל מי שנראה ערבי/ת לחתום. מי יתווכח כשהוא רץ לכיתה עם "פעיל פוליטי" נודניק? הם היו באותה מידה להחתים אותם על כך שכדור הארץ שטוח וישראל שיטחה אותו.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: