דילוג לתוכן

עזה והמשוואה של המבוי הסתום (5) האתרוג של הימין והאתרוג של השמאל

נובמבר 16, 2018

אז מה עוד למדנו השבוע.

ח"כ אביגדור ליברמן: התפטרות הרואית

שביבי מאתרג את שלטון החמאס בעזה, שהמחנ"צ מאתרג את אבו-מאזן בתור שוחר שלום ושאביגדור ליברמן בחר לאתרג את עצמו כפטריוט לוחמני באמצעות התפטרות הרואית, בתקווה שהמהלך ייזכר עד לתאריך הבחירות ו"ישראל ביתנו" שלו תצליח להתגבר על אחוז החסימה הגבוה להחריד (מעשה ידיו, הוי האירוניה של ההיסטוריה).

*****

את הפוסט הקודם, מס. 4 בסידרה הזאת, כתבתי במוצ"ש ופרסמתי בבוקר יום א' השבוע. הוא נפתח במשפטים הבאים:

"עדיין אנו עומדים לפני 'הסדרה'. עדיין תיתכן התלקחות גדולה. הרשות הפלשתינית עדיין מנסה לטרפד הסכם. המוני עזתים עדיין מוסעים אל הגדר. איראן עדיין משלמת אלפי פטרו-דולרים על כל הרוג ומאות על כל פצוע על הגדר. המצרים עדיין משתדלים. המבוי עדיין סתום. וגם אם תהיה הסדרה, לכל ברור שהיא רק תדחה בשבוע, חודש או שנה את הבלגן הבא, אם בכלל."

זה היה בבוקר. ואילו בלילה שבין ראשון לשני, נחשפה היחידה של צה"ל בחאן-יונס וההמשך ידוע. וכן גם "הסוף" הזמני.

אני מצטט פה את עצמי, לא כדי להתפאר בראיית הנולד. דברים כאלה וכיוצא באלה נכתבו על ידי רבים, חכמים וטובים וזריזים ממני  בחודשים האחרונים. וכולם צדקו.

בדקתי ומצאתי בגוגל, שהמושג  "הסדרה" נכנס לחיינו עוד בתחילת חודש מאי השנה.

ב-05.05.2018 נהרגו שישה מאנשי החמאס בהתפוצצות מסתורית בעזה. החמאס האשים את ישראל, ומנהיגו, יחיא סינואר אמר: "אין הסדרה עם הכיבוש." כבר אז היה מדובר במושג הזה.

ובדיוק לפני שלושה חודשים, באמצע אוגוסט. כבר דווח ב-NET שהסתמך על ערוץ הטלוויזיה של החיזבאללה ש –

"48 השעות הקרובות עשויות להיות מכריעות בכל הנוגע לנושא הרגיעה בין חמאס לישראל (כך שאם היה נחשף אז ביקור צה"לי ברצועה, היינו מקבלים כבר אז את תיאוריות הקונספירציה). בנוסף…קטאר תשלם את משכורות הפקידים בעזה… והיא גם תשלם את חשבונות החשמל ברצועה בשיתוף פעולה עם ישראל."

מי שיער אז ש"קטאר תשלם את משכורות הפקידים בעזה", שלושה חודשים אחרי הפרסום ברשת הטלוויזיה של החיזבאללה, כשהן דחוסות בשלוש מזוודות גדושות במזומנים.

היום צפוי,  כמעשה שיגרה, עוד סיבוב מתוגבר של מהומות על הגדר, שאין לדעת לאן יתגלגל.

ככה נראה מבוי סתום.

*****

המבוי סתום כי רבים כל-כך מעוניינים שיישאר כזה. אלה הנוכחים במשוואה, שהצבעתי עליהם  שוב ושוב לאורך סדרת הפוסטים הזאת. מדובר בכל מי שמעוניינים בהמשך הסכסוך הישראלי-פלשתיני, שהוא שמו המדיני של הסכסוך היהודי-ערבי בחזית של ארץ הקודש. סכסוך דתי ולאומי, שהוא הלחם והחמאה של המעצמות האזוריות מחרחרות המלחמה – האיראנים והטורקים, ושל המעצמות מחרחרות המלחמה של אירופה המערבית, וגם רוסיה וסין, ולרוב גם ארצות הברית.

*****

והנה האינטרס של הימין הישראלי, מבנימין נתניהו ודרומה, בואך הבית היהודי ומנהיגו נפתלי בנט, ואלה שמצטופפים מימינם.

תרועות הקרב הגיעו מיד אחרי המלחמה ב-1967. כבר ביולי, בישרה "התנועה למען ארץ ישראל השלמה", החילונית בעיקרה:

"ניצחונו של צה"ל במלחמת ששת הימים העמיד את העם והמדינה בתוך תקופה חדשה וחותכת גורל…כשם שאין לנו רשות לוותר על מדינת ישראל, כך מצווים אנו לקיים את מה שקיבלנו מידיה: את ארץ ישראל."

הרב קוק: פוליטיקה של מטה

ואילו הרב צבי יהודה הכהן קוק, שעמד בראשה של ישיבת "מרכז הרב" החשובה של הציונות הדתית  (המפד"ל דאז), סיפק את פרשנותו הדתית להתפתחות ההיסטורית החדשה:

"לריבונו של עולם יש פוליטיקה משלו, ועל פיה מתנהלת הפוליטיקה של מטה. חלק מגאולה זו הוא כיבוש הארץ וההתנחלות בה. זוהי קביעה של הפוליטיקה האלוהית, אשר שום פוליטיקה של מטה לא תוכל לה".

*****

ההמשך ידוע. התנחלויות, פינויים, אינתיפאדות, מבצעים וכו'.

ועכשיו, כדי לקיים את הציווי ההיסטורי-לאומי-אלוהי, מעדיף נתניהו לשמר את שלטון החמאס בעזה, למרות המחירים.

שדות ויערות שרופים, "צבע אדום", ילדים שמרטיבים במיטות וקצת עבודה לענפי בריאות הנפש – לא נורא.

שלטון פלשתיני מאוחד, שעלול להעמיד בסכנה את חזון ארץ ישראל השלמה – נורא ואיום.

לכן מאתרג נתניהו את שלטון החמאס בעזה.

ננהל את הסכסוך. עוד שנה ועוד שנה, והעולם יתרגל.

או, במילים עדינות פחות, לנצח, או קרוב לכך, תאכל חרב. אם כי, לזכותו של נתניהו אפשר לומר, שהוא משתדל שלא תאכל יותר מדי.

עד כאן הימין.

*****

בעוד שהשמאל מתחזק חנות למימכר תיקוות עתיקות.

עם אבו מאזן בתור סוס-עץ.

השמאל שוחר השלום וההומניסטי ממליץ: הכו בחמאס והצילו את אבו מאזן המתון, שיחזור לשלטון בעזה,  ויש מה לדבר על שלום ישראלי-פלשתיני כבר בימינו.

נתניהו ואבו מאזן: מבוי סתום

אתמול שמעתי (שוב) ברדיו את מנהיגת האופוזיציה בכנסת, ציפי לבני, מפרטת את הרעיונות של המחנה שלה בעניין זה: "מכות חזקות לחמאס ולאיסלמיסטים…החמאס יוחלף… פעולה נגד הטרור בשילוב של רגל מסיימת מדינית…להגיע לשלום עם הצד המתון."

קשקוש. מנסים להסתיר, מעצמם ומבוחריהם המתמעטים והולכים, שבעצם העמדות העקרוניות של אבו-מאזן והנהגת הרשות, אינן יותר מתמונת מראה של העמדות הימניות בישראל.

משום שהנחות היסוד של אבו-מאזן והנהגת הפת"ח-אש"ף-הרשות, המתחזות להיות לאומיות-פוליטיות, גם הן דתיות למעשה. הן מקבילות באופן מדוייק לחזונו של הרב קוק מן הצד היהודי.

על פי התפיסה של ההנהגה הפלשתינית "המתונה" בגדה,  ליהודים, שאינם עם אלא מאמיני כת דתית קטנה (הכופרת בדת האמיתית היחידה, שהיא האיסלם), אין שום זכות פוליטית בפלשתין השלמה, שגבולותיה מקבילים לגבולות של ארץ ישראל השלמה על פי קוק.

ומכאן זכות השיבה של הפלשתינים לכל מקום בין הים לנהר.

זכות מקודשת שאין לאיש פוליטי זכות לוותר עליה.

כי לאללה, שהוא המקביל המוסלמי של "ריבונו של עולם" הקוקי, "יש פוליטיקה משלו, ועל פיה מתנהלת הפוליטיקה של מטה"; כמו שזכות השיבה, וכמו שהזכויות המקודשות של המוסלמים באל-אקצה והסביבה, הן בגדר "קביעה של הפוליטיקה האלוהית, אשר שום פוליטיקה של מטה לא תוכל לה".

ולכן, בגלל עוצמתה הצבאית והכלכלית (הזמנית) של ישראל, מותר להנהגה הפלשתינית מיסודו של אש"ף להגיע, במקרה הטוב, לסוג של הסכם נכלולי הקרוי "הודנה".

שפרושו המעשי – הסכם של הפסקת אש, או שביתת נשק, שייארך רק כל עוד תעמוד לישראל עוצמתה.

עוצמה שיש להחליש במכות מדיניות, ואם אפשר וצריך, גם בטירור ובאלימות.

תורת השלבים כבר אמרנו?

דומה למה שרוצה בעצם גם החמאס?

לא במקרה.

לסיכום: נתניהו רוצה להישאר בתוך המבוי הסתום, בתור חומת מגן נגד תכניות השלום המפחידות של הנשיא דונלד טראמפ. לבני מריצה בפעם-המי-יודע-כמה את סוס-העץ מרמאללה, שבקושי חצה את קו ההתחלה, אם בכלל, בכל המרוצים הקודמים.

האם זה אומר שצריך להתייאש?

לא בהכרח.

——————————————————————————————————————————-

בפוסט הבא: תפקידה של התקשורת ואינטרסים של עמים ומנהיגים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

From → פוליטיקה

3 תגובות
  1. אילן permalink

    אידיאולוגית גם הפתח וגם החמאס אוהבים אותנו אותו דבר. ואנחנו אותם.
    אז מה שווה להלחם ולאבד חיילים ישראלים בלחימה שבסוף נעביר את השליטה מחמאס לפתח בעזה.
    היום הפתח (רשות) לא מסוגל להחזיק את הגדה אז הוא יחזיק גם את עזה. מאיפה בא הרעיון המצחיק הזה.
    הסיכסוך הוא סיכסוך דתי ולא יגמר ועדיף להמשיך את ההפרד ומשול שקיים היום מאשר שילטון חמאס גם בעזה וגם ביהודה ושומרון

    אהבתי

  2. משה permalink

    מסכים מאוד עם המגיב הקודם. מי שחושב שאבו מאזן מכחיש השואה פחות שונא את ישראל מהחמאס הוא פשוט תמים. אבו מאזן משחק אותה יותר מתון מהחמאס בשביל שישראל תגן עליו מפני החמאס. ברגע שיהיה לו שילטון כללי הוא יפנה את כל הכוחות נגדינו. מהסתכלות מסביב רואים ברור שכשהערבים רבים בינם לבין עצמם המצב שלנו משתפר כל בר דעת יודע שבלי המתיחות בין איראן לסעודיה גם סעודיה היתה היום נגדינו. זה אינטרס ישראלי שעזה ויו'ש מחולקים בין החמאס לאבו מאזן שרבים בניהם – בלי שום קשר לאידאולוגיה זו או אחרת.

    אהבתי

  3. לאילן ולמשה שלום, נדמה לי, שגם מהכתוב בפוסט לעיל, וכפי שמופיע בפוסטים קודמים בסדרה הזאת, וגם במקומות אחרים, ברורה דעתי, שההבדל בין אבו-מאזן והחמאס הוא הטקטיקה.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: